Moshiach Weekly Maatos

1. . . . וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה היא ה"דרך הישרה" לפעול התגלות וביאת משיח והגאולה בפועל ממש )תזו"מ תנש"א(
ב"ה
גליון ע"ה | פרשת מטות | כ"א תמוז Issue 75
MOSHIACH IN THE PARSHA
כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר-אַךְ, בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא; וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבֹא בָּאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" )במדבר ל"א, כג(
This Possuk, proclaimed as the Yidden were ready to enter
Eretz Yisroel, presents a basic law relating to the fundamental
principle of kashrut, the dietary laws: how to make vessels
kosher, fit for use by Yidden.
According to some authorities, this passage is also the
source for the fundamental law relating to Family Purity,
that a menstruate woman must immerse in a mikveh for self-purification.
"
In these last days of Golus we must be particularly vigilant
with these two commandments. Besides their intrinsic
significance as basic and perpetual principles of Judaism, they
are also a special preparation and catalyst for our anticipated
entry into the Land of Israel with the coming of Moshiach.
כתב יד קודש
Presented below is a very powerful Ksav Yad, which stresses both the importance of Davening for the actual, literal Geulah and that this Tefillah
truly takes effect in this world, every day.
On 25 Teves 5744, at the Shabbos Farbrengen, the Rebbe discussed the question, “Every day, for almost two thousand years now, numerous times
daily, we’ve been Davening for Moshiach; how is it possible that Moshiach has not yet arrived?!”
The Rebbe pointed out that this issue has already been addressed by the Shaloh HaKodosh. His answer, in short – as explained by the Rebbe –
is that, just like every Mitzva has a spiritual effect in Shomayim, so does the Mitzva of Teffiloh. And, since the Neshomo of a Yid is his primary
focus of being, it follows that what our prayers achieve on high is not insignificant, but the true reality and it merely needs be drawn down below.
***
That Wednesday, the editors of the Morristown Kovetz Ha’oros sent the Rebbe a Hanacha of this part of the Farbrengen, stating that it was
relevant to one of the Ha’oros and that they would like to include it in their upcoming Kovetz.
At the bottom of the Hanacha (which, as aforementioned, points to the spiritual
relevance of our Davening), the Rebbe added (to be included in the Kovetz):
At the same time, it is obvious that if, while saying the Brochos in which we request
the Geulah, one has in mind anything other than their literal meaning, then his
behavior is contrary to the requirement of Halocho and the Mitzvas Asei of Teffiloh,
as interpreted by the Rambam and others: that a person must ask Hashem for his
ביחד עם זה פשוט - שכל האומר תפלתו: ראה נא בענינו כו' את צמח כו'
- וכוונתו ומחשבתו שאינו מבקש, ר״ל, הדברים כפשוטם ממש וכפס״ד
physical needs. This is besides the main issue that his intentions are contrary to the
מפורש בהל׳ תפלה דפי׳ תפלות אלו ופי׳ תפילות חננו מאתך simple meaning of the Brochos!
חכמה כו'
רפאינו כו' - הם בקשות מילוי צרכיו בעוה״ז כפשוטם ה״ז היפך הפס״ד, היפך
קיום מ״ע It is דתפלה כפי שהרמב״ם וכו' מבארים אותה, וכו' - נוסף על - וג״ז
also noteworthy that the Shaloh himself actually makes clear that, “while it is
true that the prayer of a Minyan is always heard, this does not mean that Hashem will
עיקר - היפך פיה״מ דתפילה. - ולהעיר דגם בשל״ה בתחילת ביאורו מדגיש:
אמת תפילת . . )להעתיק עד( necessarily grant the request fully, but that he will do something somewhat similar
מידם.
to it.” So we see that, every single day we merit the Geulah, for we are like a sheep
surrounded by seventy wolves, unable to survive and yet, every single day, “they stand up against us to destroy us and Hashem saves us from their
hand.”

2. דאלאי גלות
a Sicha was brought from Shabbos Parshas Pinchos 5745, where the Rebbe spoke sharply against דלאי גלות In last week’s
those who claim that L’alter L’teshuva L’alter L’geula doesn’t mean now literally R”L.
The Rebbe explained that when we say L’alter L’geula, Moshiach now etc. we mean it literally – that Moshiach is coming now.
We see this Inyan expressed again and again in the Sichos of the Rebbe, that the Inyan of Moshiach is not a far-fetched subject
rather it’s relevant every single day, because Moshiach could come every day.
In this Sicha the Rebbe used a - so to speak - “wild” expression, which brings out the yearning of a Yid and the belief that Moshiach
could come any second: “He could show with his finger that here is Moshiach coming into the Shul, through the doorway, through
the window, through the roof, the main thing is that he should come!”
ובפשטות ־ אז די עדה קדושה פון אידן דארף מלמד
געווען אין תורה עבודה וגמילות חסדים, אין דעם
הגלות )״מפני חטאינו גלינו מארצנו״(, און בשעת עס
זכות זיין ביז אז ״והצילו העדה״ איז א תנאי אין דעם
״הרבה להם תורה ומצוות״ )ווי מ׳זאגט בסיום הפרק(,
ווערט בטל די סיבה ווערט בדרך ממילא בטל דער
״ושפטו״[ אויף דעם ״מכה נפש״, כולל ובמיוחד אין די
און אויך אין ״והעמידו תלמידים הרבה״.
מסובב,
״בין מצרים״ ־ דער ״ושפטו״ אז לויט אלע חשבונות
איז שוין ״כלו כל הקצין״ און עס דארף קומען די
במילא שרייען אידן ״עד מתי״?! עס דארף שוין קומען
ובפרט אז שנה זו איז אויך א הכנה צו שנת תש״נ,
גאולה.
״צוגיין״ די גאולה, און ניט באופן פון עקב בצד אגודל,
תהי׳ שנת נסים, אזוי אז משיח קומט שוין בשנה זו,
נאד די גאולה זאל ״אריינטאנצן״ בזריזות ממש, אז
וועט די שנה שלאחרי זה זיין א שנת נסים, און אלע
ואע״פ אז די גמרא גיט צו ״ואין הדבר תלוי אלא
תיכף ומיד ממש קומט משיח צדקנו ]וועלכער איז
אידן, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, גייען אין ארץ
בתשובה״, האט דער איד שוין זיכער תשובה געטאן,
א בשר ודם, העוסק בתורה כדוד אביו וכו׳ [ - דורכן
הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, לביהמ״ק השלישי,
און אידן בכלל האבן תשובה געטאן, און א ריבוי
טויער, דורכן פענצטער אדער דורכן דאך, ס׳איז קיין
און אלע צוזאמען - קהל גדול.
תשובה, ובמילא האט מען די הבטחה אז בשעת ישראל
נפק״מ ניט באיזה אופן שיהי׳ - אבי ער זאל שוין
עושין תשובה - ״מיד הן נגאלין״.
קומען!
און די ״טענה״ אז עס פעלט נאך אין דער עבודה פון
וכאמור ־ תיכף ומיד ממש, נאך אין דעם שבת פ׳ מטות
אידן - איז פשוט היפך האמת און היפך המציאות,
מסעי שנה זו, שנת תשמ״ט ידיך, אז דער אויבערשטער
ווארום נוסף צו קיום התומ״צ בכלל, האבן אידן מרבה
איז משמיט אלע חובות פון אידן, וועלכע זיינען סיבת
LIVING LESSONS
Once, after a Tishrei spent in New York with the Freidiker
Rebbe, R’ Avrohom Pariz was preparing to return to Eretz
Yisroel. As was his custom, he also went to take his leave
from the Rebbe (known then as “the Ramash”). They said
their ‘goodbyes’, and R’ Avrohom concluded with his heartfelt
wish “az mir zollen zich zen noch amol mitten Rebben” [we
should again see each other with the Rebbe].
“R’ Avrohom”, the Rebbe said to him, “why don’t you say,
better, “mir zollen zich zen mit Moshiach’n”? [we should again
see each other with Moshiach] But R’ Avrohom discounted the
question, saying “Rebbe, Moshiach, es iz di zelbe zach!” [Rebbe,
Moshiach, it's all the same thing!]
DIDYOUKNOW
DISTRIBUTE
י ח י א ד ו נ נ ו מ ו ר נ ו ו ר ב י נ ו מ ל ך ה מ ש י ח ל ע ו ל ם ו ע ד
)חלקים משיחת ש"פ מטות
תשמ"ט – בלתי מוגה(
מוקדש לזכות אבינו
כ"ק אדמו"ר מלך המשיח
לזירוז התגלותו המיידית
לעיני בשר תיכף ומיד ממש!
לע"נ
ר' צבי אלימלך בן יעקב מאיר ע"ה
שונפלד
נפטר בשיבה טובה כ"ו ניסן
תשע"ג
והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם
בגאולה האמיתית והשלימה
לע"נ
ר ' דוד שמואל ע"ה בן יבדלחט"א
זלמן גרשון שליט"א
נפטר בדמי ימיו י"ד אייר תשע"ד
והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם
בגאולה האמיתית והשלימה
לזכות
ה רה"ח ר' שלום מרדכי הלוי
בן רבקה רובאשקין
שיצא מן המיצר אל המרחב
תיכף ומיד ממש!
The reason why we call the days between Shivah Asar
B'Tammuz and Tisha B'av “The Three Weeks,” and not the 21
days, is because the number 3 expresses the bright side of the
three weeks, alluding to the third Beis Hamikdash.
Moshiach Weekly
In your Shul, Chabad house, bungalow colony or camp
Check out our website for more details:
www.moshiachweekly.com