1. גליון ז' | פרשת ויקרא | ה' ניסן
ב"ה
The word Vayikra, "and he called," is a unique expression in the Torah. Rashi explains that it is an expression of love, an expression which malochim use with one another. Hashem "called" Moshe - expressed His love to him – before speaking, instructing or commanding him.
This calling of love to Moshe reflects the revealed connection between Hashem and the Yidden. The revelation of this connection was in the resting of the shechina in the Mishkan and then in the two Botei Hamikdosh.
Although in Golus we don’t have the revelation of Hashem's connection with us, His love for us hasn’t decreased at all. It's only the revelation of this love (which we had in the Mishkan and in the Beis Hamikdosh) which we don’t see, the love itself is eternal.
If we wish to bring back this revelation of Hashem's love for us, then we must reveal our love for a fellow Jew. We need to invest personal effort for another person's benefit, in the same way that we would invest in our own needs. We must realize that as long as someone else has not left his inner Golus, we are in that same Golus too!
Revealing our love for one another will cause and bring about Hashem's "calling" to Moshe - the revelation of his love for us - once again. Then the third Beis Hamidosh will be built and then there will be Techias Hameisim, may it happen immediately, Amen!
)לקו"ש חכ"ז שיחה ג'(
,, וַּ יקְרָא אֶּל מ שֶּה וַּיְדַּ בר יְהֹוָה אֵּלָיו מֵּאֹהֶּל מוֹעֵּד לֵּאמֹר:" )ויקרא א, א(
כתב יד
In response to a woman who asked the Rebbe “how is preparing for regular lifestyle not a contradiction to our firm belief in Moshiachs imminent arrival” the Rebbe wrote:
Aharon's stick was passed down from generation to generation until the churban, when Moshiach will come it will be reveled once again.
)מדרש רבה יח, כג(
״ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר – שצ"ל הנהגה יומית – מבלי להתבלבל שאמר
זה עתה שמאמין בכל יום ומכחה ומצפה שיבוא ביום זה – ובעצמו עשה תוכניות
על זמן דכו"כ שבועות״
“It is well known the teaching of the Frierdiker Rebbe – that there needs to be proper day-to-day conduct – without getting confused by his believing, waiting and expecting that Moshiach will come today – and we find that the Frierdiker Rebbe himself prepared for regular lifestyle some weeks in advance”

2. י ח י א ד ו נ נ ו מ ו ר נ ו ו ר ב י נ ו מ ל ך ה מ ש י ח ל ע ו ל ם ו ע ד
In a letter that became famous, the Rebbe writes about the way he imagined the Geulah and Moshiach's arrival, "from the day I went to cheder." Throughout the years, the Rebbe “hot gekocht” in the Rambam which says that a Yid has to be “machakeh l’bioso.” The Rebbe explained that it is to be understood literally: we are to actively await and do everything in our power to hasten the Geulah. The Rebbe infused Chassidim with these feelings and values. During farbrengens, it was often felt that Moshiach was going to come that second and the Rebbe would lead us to the Geulah. A clear example of the above concept is found in the following sicha from Shabbos Parshas VaYikrah 5745. In this sicha, the Rebbe compares the Bnei Yisroel who left Mitzrayim and our generation. Like the Yidden waited and anticipated the moment they would be able to leave Mitzrayim, we too, cannot be satisfied by just learning Torah and doing mitzvos. We must actively await the Geulah with bated breath and stand ready for the very second we will be able to leave Golus!
לזכות
יעקב בן בת-שבע
לרפו"ש קרובה בפשטות
ולזכות משפחתו שיחיו
יהודי יכול לחשוב שמכיון שהגאולה תהי׳ רק
ברצונו של הקב״ה, וכפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא
דורנו בשם אביו כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע )שהי׳
בנו יחידו וממלא מקומו( : ״לא מרצוננו גלינו מארץ
ישראל, ולא בכחותינו אנו נשוב כו׳ אבינו מלכנו כו׳
הוא יתברך יגאלנו כו' - אין לו מה לעשות בקשר
ליציאה מהגלות, כך שבינתיים יכול לישון...
ובמקרה הטוב ביותר - לעסוק בלימוד התורה וקיום
המצוות, שהרי אין לך דבר גדול יותר מזה, ומה גם
שבעת עסקו בעניני קדושה, תורה ומצוותי׳, נמצא אז
במצב של גאולה רוחנית.
ועל זה באה ההוראה מאופן אכילת קרבן פסח -
שכאשר בנ״י קיימו את ציווי הקב״ה ״ואכלו את
הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים
יאכלוהו״, קיימו זאת באופן ד״מתניכם חגורים
נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם״, כלומר, שלא
הסתפקו בקיום ציווי הקב״ה, ובפרט ציווי הקשור עם
ענין של חירות )אכילת קרבן פסח, ובאופן ד״צלי
אש״(, אלא ציפו והמתינו בקוצר רוח לרגע הנכסף
שבו יגאלו ויצאו ממצרים, עד שעמדו מוכנים -
״מתניכם חגורים גו׳ ומקלכם בידכם״ - להגאל
ולצאת ממצרים.
ומזה מובן גם בנוגע ליציאה מגלותנו זה - ״כימי
צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״:
גם כאשר יהודי לומד תורה ומקיים מצוות
כשלימות - אינו יכול להסתפק בכך, אלא צריך
להמתין ולצפות בקוצר רוח לגאולה האמיתית
והשלימה, עד כדי כך, שחוגר מתניו ונועל את רגליו
ונוטל את מקלו בידו, ועומד מוכן - ״עמדו הכן
כולכם׳׳ - לרגע שבו תבוא הידיעה שמשיח בא... ואז
יצא מיד מהגלות אל הגאולה׳
מובן וגם פשוט שגם ברגעי הגלות האחרונים
צריכים ללמוד תורה ולקיים מצוות בכל המסירות
והתוקף כו', אבל ביחד עם זה, אי-אפשר לשקוט
ולשבת בשלווה עד שהקב״ה ירצה להביא את
הגאולה, אלא יהודי צריך לעשות את כל התלוי בו
כדי למהר ולזרז את הגאולה, ועד שעומד מוכן,
״עמדו הכן כולכם״, לצאת מהגלות, בידעו ש״מצות
היום״ היא - ״מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם
ומקלכם בידכם״, ״מזומנים לדרך״, לצאת מהגלות
אל הגאולה האמיתית והשלימה.
וענין זה - העמידה בתנועה שהוא מוכן לגאולה
- ניכר אצלו בגלוי כל כך עד שאפילו אינו-יהודי
מבחין בכך, כפי שהי׳ ב״ימי צאתך מארץ מצרים״,
שכאשר אינו-יהודי הביט דרך החלון לתוך ביתו של
יהודי, ראה שהיהודי ובני ביתו אוכלים קרבן פסח
״בחפזון״, כאשר מתניהם חגורים נעליהם ברגליהם
ומקלם בידם, מכיון שעומדים ״מזומנים לדרך״,
לצאת ממצרים )כפי שידעו גם המצריים שבנ״י
מתכוננים לצאת ממצרים(, וכמו כן בימינו אלו -
שאפילו אינם-יהודים מבחינים בכך שיהודי עומד
מוכן לגאולה.
והוראה זו - יש לקחת מהקריאה בתורה בפי
החודש על כל השנה כולה )כנ״ל בענין ד׳׳עטרה״(,
והעיקר - ליישמה בפועל ממש, ובלשון הידוע:
״קב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש
אשתדל באורייתא ומקיים עלמא״, הן בנוגע לעולם
הפרטי שבו, והן בנוגע לכללות העולם - שהרי ״כל
אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם׳׳, ופשוט,
שאין הכוונה בזה שיבוא לרגש של גאוה ח״ו, אלא
אדרבה - שידע את גודל האחריות המוטלת
עליו, שביכלתו ובכחו לפעול ענין של גאולה בעולם
כולו, כפס״ד הרמב״ם: ״עשה מצוה אחת הרי הכריע
את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו
ולהם תשועה והצלה״.
)משיחת ויקרא תשמ"ה– בלתי מוגה(
דאלאי גלות
לזכות
הרה"ח ר' אהרן יקותיאל בן לאה שיחי'
ליום הולדתו ה' ניסן
שיהי' לו הצלחה רבה ומופלגה בכל עניניו
לעילוי נשמת
הרה"ח הרה"ת ר' מרדכי בן ר' יהושע זעליג
ריבקין
לזכות
חוה שיינא בת אסתר גשא
ליום הולדת שלה
לזכות
הרך הנימול גבריאל נח בן עדינא חנה שיחי' סלאווין
שיגדלוהו לתורה לחופה ולמעש"ט
From L.P.D.
לחיזוק התקשרות
לכ"ק אדמו"ר נשי"ד
On Hoshana Rabba 5748, during the Lekach distribution, a small child said to the Rebbe, "We want Moshiach now!" The Rebbe loudly replied, "Amen, Amen!" The child continued to ask the Rebbe, "Why hasn't Moshiach come yet?" The Rebbe replied, "Because only you ask and request this to happen. "Your father," the Rebbe continued, pointing to the boy's father, "wants to ask me for a blessing for success in his business. All these people," (pointing at all the people in the long line) "are asking for Lekach, and they are thinking about their livelihood, health and other good things. No one is thinking like you are to ask for a blessing that Moshiach should come. If you try to get everyone to want and ask for Moshiach to come, just like you would like to, Moshiach will come right now!"
)כפר חב"ד, תמוז ס"ו(