1. . . . וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה היא ה"דרך הישרה" לפעול התגלות וביאת משיח והגאולה בפועל ממש )תזו"מ תנש"א(
ב"ה
גליון מ"ה | פרשת ויחי | י"א טבת Issue 45
MOSHIACH IN THE PARSHA
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ . . אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" )בראשית מז, כט-ל(
When the time of Yaakov's death drew near, he called his son
Yosef and said to him: Do not bury me in Mitzraim... carry me out
of Mitzraim.
At first, Yosef guaranteed his father that he would do so. Yaakov,
however, was not satisfied with a guarantee alone and made him
swear. Only after Yosef swore, was he assured.
The difference between a 'swear' and a 'guarantee' is: When one
guarantees to do something, although he will do everything in his
power to fulfill it, he isn't under pressure. His guarantee doesn't
take away from his peace of mind. When someone swears to do
something however, knowing how serious it is to brake a Shvuah,
his mind is constantly occupied with figuring out how to make sure
it's fulfilled.
By demanding a swear specifically, Yaakov was giving to Yosef
and, ultimately, all the Yidden a very important message. Yaakov
"
is teaching his children how to relate to Golus. Although, indeed,
Golus is by Hashems decree, each Yid needs to still personally feel
that Golus isn't where he belongs. It's not enough to just ask to be
taken out of Mitzraim. Rather, we need to want to go out in the
manner of a Shvuah. It should be important enough and bother
us enough to be constantly on our mind. In each moment still in
Golus, to ask and demand from Hashem "Vnosasani Mimitzraim" -
"carry me out of Mitzraim"!
We can very well be happy in Golus, doing well both physically
and spiritually, as Yaakov did in Mitzraim. Yaakov is teaching
us that we must know however that Golus is not our true place.
Become aware and let yourself feel that you are in Golus! Just as a
Shvuah doesn't let one rest until it's fulfilled, so too must a Yid never
weaken his demanding and screaming: Take me out of Mitzraim!
כתב יד קודש
In a letter dated Erev Yom Kippur 5706, the Rebbe explained Reb Moshe Pinchas Katz, how both of
his names - Moshe, and Pinchas - have a special connection to Moshiach:
Moshe being the first redeemer of the Yidden will also be (in a spiritual sense) Moshiach, and Pinchas
is Eliyahu Hanavi, who will be
Mevaser the Geula.
תזכה כולנו ב"ב, לראות בביאת גואל
אחרון – משה – וקודם לו למבשר הגאולה
– פנחס זה אלי'.
)Based on Likkutei Sichos Vol. 25(
DIDYOUKNOW
Reb Hilell Paricher
once related how
the Mittler Rebbe
wanted to write a
pirush on Zohar.
Reb Hilell
concluded, if he
would have actually
done so, Moshiach
most definitely
would have came.
....................................................י.ו..ם. ... ש.. ל.י... ש.י. ... ש.. ה.ו..כ.. פ..ל. ..ב.ו. ..כ.י.. .. ט.ו.. ב.,. .י..".. א. .. א..ד..ר. ..א.'. ..ה.'..ת... ש.. ע."..א.
ב"ה
במענה על ברכתו
יתברך עם ביתו תי' בגמח"ט לכט"ס.
LIVING LESSONS
In the summer of 5735, a young child went in to
Yechidus with his parents. During the Yechidus, the
child asked the Rebbe, if it's true that there are hints
in Kisvei Harizal, that in the (following) year of 5736,
Moshiach will come.
The Rebbe replied, "There were several times when
Moshiach was meant to come, but because of small
details that the Yidden didn’t do, he didn’t come."
"Why do we have to wait until 5736?" the Rebbe
continued. "Moshiach can come now, if I improve, your
father improves, and you improve!"

2. דאלאי גלות
Before Yosef passed away, he held a comforting speech to his fellow Yidden who would be staying in Mitzrayim for
Hashem will surely redeem you and will bring you up from this land to the – ואלוקים פקוד יפקוד אתכם“ . who knew how long
land which He promised to Avrohom, Yitzchok and Yaakov”. One can imagine how much these words strengthened them and
lifted their spirits so that they don’t fall into bitter depression throughout this long and dark Golus ahead of them.
But words are cheap. And Yosef wasn’t. Yosef didn’t just preach to his brethren as he waved goodbye on his way out of Mitzrayim,
leaving them behind to suffer alone. Yosef remained in Mitzrayim to share in the pain, moreover, to be a source of faith and
conviction in the most trying of times. His body, flesh and bones, together with his core-essence – which shares the same Hebrew
remained buried in the land of Jewish affliction until the Yidden were finally redeemed and took his coffin – (”עצמות“) word as bones
out with them.
The same is no less true today. There is no need to feel lonely. No need to feel down. We have a Rebbe who is with us in Golus and
proudly leads the way with his teachings and directives, giving us the strength to pull through and survive, to remain strong through
this prolonged Golus until we will prevail and march triumphantly to victory with the coming of Moshiach.
Yes, the Rebbe is with us. Yes, we have a trodden path, which we follow confidently knowing that the Rebbe is ?אבער וויפיל איז א שיעור
leading us only to good places, but how long can we go on like this. There exists no justification for NINETEEN HUNDRED YEARS!
“Ad Mosai”!? The Yidden of our generation are in Golus, the Yidden of all generations are in Golus, most of all, the Shechina is also
in Golus. We must storm the heavens with our cries, “We Want Moshiach NOW”!!!
ביז מ'קומט צום סיום הפרשה — וואו יוסף איז מחזק די אידן
נאכמער בפירוש און נאך שטארקער: "ואלקים פקוד יפקוד
אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע
לאברהם ליצחק וליעקב גו'״, במילא זאלן זיי ניט פאלן אונטערן
יאך פון גלות.
ביז - בסיום הפרשה ממש )דעם פסוק האחרון(, "וימת יוסף
גו׳ ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים״ - וואס דאס איז גאר
דער שטארקסטער חיזוק ונתינת כח צו די אידן זייענדיק אין
גלות:
נוסף לזה וואס זיי האבן דעם כח פון ״מעשה אבות סימן
לבנים״, און נוסף אויף די הבטחות של הקב״ה לאברהם יצחק
ויעקב, און הבטחת יוסף לבני ישראל )״ואלקים פקוד גו'( —
באקומען אידן אין גלות עצמו א מציאות בפועל וואס שטארקט
זיי און העלפט זיי ביישטיין דעם חושך בפול ומכופל:
די מציאות פון יוסף וואס געפינט זיך גאנצערהייט מיט זיי
צוזאמען אין גלות מצרים, און ניט בלויז באופן עראי, נאר באופן
קבוע ובשלימות — מיט זיינע עצמות ובשר ובו׳ — "ויחנטו
אותו״, און ״ויישם בארון במצרים״״, וואס דאס שטארקט אידן
אז זיי זאלן קענען סובל זיין גלות״, און נאכמער - שולט זיין
איבער גלות, בדוגמת ובכח דיוסף ש״בלעדיך״ לא ירים איש
את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים״, און דורך גלות צוקומען
צו אן עילוי נעלה יותר )״והעלה אתכם״(, און עולה זיין בפועל
ממצרים״ אין ארץ ישראל.
ביז אז דורך דעם )״ויישם בארון במצרים״( ווערט נתגלה די
פנימיות הכוונה איו פסוק שלאחריו ״ואלה שמות בני ישראל
הבאים מצרימה״ - על שם גאולת ישראל נזכרו כאן" - די
גאולה וואס קומט ע״י הירידה.
עפ״ז וועט מען אויר פארשטיין יותר דעם תוכן פון "חזק חזק
ונתחזק״ בסוף ספר בראשית:
די תורה )שהיא נצחית( ווייזט אן א הוראה ברורה פאר אידן
אין אלע דורות ווי זיי וועלן קענען דורכגיין דעם חושך כפול
ומכופל פון גלות:
כשם ווי דער סדר איז געווען בא גלות מצרים, אז נאך
איידער מ׳איז אריין אין גלות האט מען באקומען כחות וחיזוק
צו דורכגיין עס — אזוי איז דאס ביי אלע גליות — וואס כל
הגליות )מלכיות( נקראות על שם מצרים״, ו״כימי צאתך מארץ
מצרים אראנו גו׳", אז איידער מ׳גייט אריין אין גלות — ״ואלה
שמות בני ישראל הבאים מצרימה״, כולל די אייניקלעך און
אור־ אייניקלעך פון די יורדי מצרים — באקומט מען אלע כחות
און חיזוק צו קענען סובל זיין גלות, און קענען לערנען תורה און
מקיים זיין מצוות בהידור מיטן גאנצן תוקף.
ובאם הדברים אמורים אין אלע דורות פון גלות — עאכו״כ
בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, וואס מצד ירידת הדורות
)בהבנה והשגה בתורה וכו'( האט דער אויבערשטער בחסדו
הגדול אנגעוויזן אידן הוראות גלויות כו'.
און דער טעם לזה איז — בכדי דערמיט זאל זיין "חזק חזק
ונתחזק״, אז אידן אין חושך כפול ומכופל פון דרא דעקבתא
דמשיחא, זאלן זיך שטארקן, און נאכאמאל שטארקן, און
ווידער אמאל שטארקן דערמיט וואס יוסף, מיט זיינע עצמות,
כולל אויך בפירושו )הפנימי ד״עצמות" מלשון( עצמיות,
עצמותו )ומהות( דיוסף״, נוסף אויף זיין בשר וכד׳ — געפינט
זיך מיט אונז אין גלות״!
במילא האט מען ניט וואס צו נתפעל ווערן פון גלות, און
מ׳האלט זיך שטארק אין ביישטיין אלע נסיונות והעלמות
והסתרים פון גלות וואס קענען שטערן צו לימוד התורה וקיום
המצוות, כולל ובמיוחד - די עבודה והליכה ב"דרך ישרה אשר
הורנו מדרכיו . . ו)אורחותיו(" פון "יוסף" שבדורנו - וואס דורך
דעם באווייזט מען אז זרעו בחיים, במילא אף הוא בחיים - די
עבודה פון הפצת התורה והיהדות, והפצת המעינות חוצה.
וואס כל זה איז אפילו ווען עס וואלט נאך געבליבן א ריבוי
עבודה אין זמן הגלות: עאכו״כ לאחרי ווי כ״ק מו״ח אדמו״ר
האט מעיד געווען לפני כו"כ שנים — אז איצטער פאדערט זיך
נאר די עבודה פון ״עמדו הכן כולכם״, שטיין בתוקף )"עמדו״(,
און באופן פון ״הכן״, און אלע צוזאמען באחדות )״כולכם״(,
ווארום מ׳האט שוין אלץ פארענדיקט און ס׳איז געבליבן
מערניט ווי ״צופוצן די קנעפלעך״, בכדי זיין בתכלית השלימות,
בתכלית ההידור והיופי, לקבל פני משיח צדקנו.
גיט דאס אידן איז גלות נאכמער חיזוק, וויסנדיק אז מ׳שטייט
אין די לעצטע רגעים פון גלות און ס׳איז נאר געבליבן ״צופוצן
די קנעפלעך", און אויך אויף דעם האט מען דעם סיוע וחיזוק
פון ״ויישם )יוסף( בארון במצרים״.
אעפ״כ איז די שאלה: וויפל איז דער שיעור?! "עד מתי"?
"עד מתי קץ הפלאות״, "עד מתי . . יחרף צר"?!
דעריבער דארפן אידן שרייען און מאנען די גאולה )ווי
גערעדט כמ״פ פון פוסקים״ וכו'(, און ווי מ׳זאגט בתפלת כל
יום — וג׳ פעמים ביום — ״את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח״,
)נוסף על( און אויך בשבת ויו״ט — "ותחזינה עינינו בשובך
לציון ברחמים״, וואס דערביי דארף מען מכוון זיין פירוש
המלות, און )פירוש המלות( ווי א בשר ודם פארשטייט עס -
״ותחזינה עינינו״, אונזערע אויגן וועלן זען "בשובך לציון״, ווי
דו, דער אויבערשטער, קערסט זיך אום אין ציון, ציון בפשטות,
און"ברחמים״ דוקא! )חלקים משיחת ש"פ ויחי תשמ"ז – מוגה(
Learn Inyonei Moshiach
& Geulah
MoshiachMatters.org
Or by phone
559.670.1027
100’s on-line audio classes
י ח י א ד ו נ נ ו מ ו ר נ ו ו ר ב י נ ו מ ל ך ה מ ש י ח ל ע ו ל ם ו ע ד
לזכות
הת' ישראל שי' גראבסקי
לרגל הבר מצוה שלו י"ד טבת
הבעל"ט - שיגדל וימשיך
להיות נר להאיר לנחת רוח
כ"ק אדמו"ר מלך המשיח
לזכות
הת' מנחם מענדל שי' בעגון
לרגל בואו בקשרי השידוכין
עב"ג תחי' - לבנין עדי עד
בישראל לנח"ר כ"ק אדמו"ר
מלך המשיח
לזכות
הת' חבר המערכת
מתיתיהו שי' דעולין
לרגל בואו בקשרי השידוכין
עב"ג תחי' - לבנין עדי עד
בישראל לנח"ר כ"ק אדמו"ר
מלך המשיח