9. קיפוח במהלך שנים בחלוקת משאבים.שני הגורמים הללו אינם סטטיים, ישנו שיפור משמעותי במספר הילדים במשפחה הערבית שהולך וקטן והבערות שהולכת ונעלמת מהחברה הערבית.<br />כדי להבטיח ניצול טוב יותר של משאבים וטיפול נכון בבעיות יש להגדיר את הצרכים המיוחדים של המערכת הזאת ולהשקיע את המשאבים למילוים. החברה הערבית כיום רואה בחינוך את אחד הגורמים המרכזיים בעיצובה, בפיתוחה, בקידומה ובשמירה על צביונה- לפיכך מעורבותה הולכת וגדלה. <br />
![החינוך הערבי/ סעד צרצור פריט 22<br />סיכמה: עינב קישאלס<br />דמוגרפיה וחברה:<br />עם הקמת המדינה, הערבים היו מיעוט, בשל עזיבת חלק הארי ב-1948 את הארץ והיו ללא אליטה חברתית וללא הנהגה פוליטית, והללו היוו רק 13% מהאוכלוסייה. כמו כן, נותקו ממקורות היצירה הספרותית והתרבותית של העולם הערבי ובעקבות כך, התפוררו מוסדות החינוך והתרבות הערביים.<br />החברה הערבית הורכבה מ-3 קבוצות עיקריות: מוסלמים (70%), נוצרים (21%) ודרוזים (9%).<br />רוב התושבים היו אנאלפאביתים ועסקו בחקלאות. ערביי ישראל התגוררו בישובים כפריים, בשתי ערים ערביות: נצרת ושפרעם. ובחמש ערים מעורבות: חיפה, עכו, יפו, רמלה ולוד. מרביתם היו מנותקים מכל העולם הערבי שהתייחס בעויינות כלפי ישראל.<br />נוצר מצב מורכב: ערביי ישראל היו רוב שהפך למיעוט, שהאמין כי המצב החדש יהפוך לזמני. הם מצאו עצמם חיים במדינה שנלחמה עם אחיהם- מדינות ערב.<br />מאז קום המדינה, האוכלוסייה הערבית גדלה פי שישה ובסוף 1994- הגיעה למעל מיליון נפש, הגידול נבע בעיקר מן הריבוי הטבעי.<br />בעיית הזהות הערבית- ישראלית<br />בעיני היהודים, ערביי ישראל נתפסו כמיעוט עוין, לכן חיו עד 1966 תחת ממשל צבאי. בעיני העולם הערבי- נתפסו כמנוכרים.<br />מערכת החינוך במגזר הערבי<br />בתקופת המנדט- לא היה חינוך חובה, רק תושבי הערים ובני העשירים זכו לחינוך. החינוך היסודי נמשך 7 שנים וברוב הכפרים הערביים מספר שנות הלימוד היה 4-5 שנים.<br />עם קום המדינה- מערכת החינוך הערבית היתה דלה, חסרו מורים ומשאבים כגון חדרי לימוד וציוד לימודי. משרד החינוך הקים מחלקה לחינוך ולתרבות לערבים שתפקידה היה לבנות מערכת חינוך לילדי ערביי ישראל. ובעקבות חוק לימוד חובה, זרמו רבבות ילדים ערביים לביהquot;
ס- אולם מערכת החינוך לא היתה מוכנה לקלוט אותם, פיתוח מערכת החינוך לא הדביק את הגידול העצום במספר התלמידים. הוקמה מחלקה נפרדת לחינוך הערבי והיא פעלה בנפרד מבחינות מנהלית, ארגונית וביצועית. בראשה עמדו כל הזמן יהודים.<br />למרות היותה נפרדת מזו היהודית, לא היה לה תקציב עצמאי.<br />פערים ואי שוויון- בשנות ה-50 וה-60 התרחב הפער בין מערכת החינוך הערבית והמערכת היהודית. ובשנים אלה הזניח משרד החינוך את מערכת החינוך הערבית, תחומים רבים לא זכו לטיפול כלל. בשנים אלו, החלה מדינת ישראל לטפח מנהיגות ערבית מקומית. מנהיגות זו השתדלה אמנם לפתור בעיות אישיות של אזרחים ערביים, אך ייצגה במקרים רבים את האינטרסים של השלטון מאשר של האוכלוסייה הערבית עצמה.<br />מנכquot;
ל משרד החינוך והתרבות, דquot;
ר אלעד פלד, קבע שזו טעות חמורה ויש צורך לנקוט בצעדים.<br />בשנות ה-70, מועלים רעיונות ודרישות לביזור מערכת החינוך למחוזות של משרד החינוך עquot;
פ מיקומם הגquot;
ג. מתוך תקווה שהשילוב ישפר את השירותים המנהליים והפדגוגיים.<br />המנהיגות הערבית-<br />גם היא עברה שינויים רבים והיום היא מייצגת בראש ובראשונה את האינטרסים של האוכלוסייה הערבית. ערביי ישראל רואים עצמם כיום כחלק מהעם הפלסטיני. הדרישה כי ישראל תהיה מדינה של כל אזרחיה הועלתה בבירור במצעי המפלגות הערביות בחירות לכנסת ה-14.<br />בשנות ה-80, גברה המודעות של האוכלוסייה הערבית לחינוך ילדיהם והעמיקה מעורבותה בו. החברה הערבית העלתה את נושאי החינוך למקום גבוה בסדר העדיפויות שלה, והחלה במאבק אינטנסיבי לשיפור המערכת.<br />ב1980 כונסה ועידה בנצרת שבה נידון החינוך הערבי. משרד החינוך החרים אותה והתנגד שמפקחים ערביים יישאו דברים בוועידה.<br />משרד החינוך החל בשנים אלו במינוי וועדות לבדיקת הצרכים של מערכת החינוך הערבית, פורסם דוquot;
ח ובעקבות הדוquot;
ח מינה מנכquot;
ל משרד החינוך ב-1985 ועדה לתכנון ולמעקב. ובמרס 1987- מינה המנכquot;
ל וועדת ביצוע ליישום החלטות הדוquot;
ח במגזר הערבי. הביזור אכן שיפר את השירותים המינהליים והביא לאחידות ולשוויון בדרכי הטיפול ובבית הספר. <br />הביזור היה חלקי ולא מלא: בתחומים רבים קשורים היבטים פדגוגיים ומנהליים אלה באלה וההפרדה ביניהם הינה מלאכותית ופוגעת בבתי הספר הערביים.<br />ב- 1990, מינה שר החינוך וועדה להכנת תכנית חומש לקידום מערכת החינוך במגזר הערבי. ב-1991 פרסם משרד החינוך את תכנית החומש למערכת החינוך במגזר הערבי.<br />כדי להבטיח את ביצוע התכנית, מינה משרד החינוך וועדה משותפת שתעקוב אחר מימוש התכנית. מידי שנה פרסמה הוועדה את ממצאיה, ובכמה תחומים היישום היה מעל ומעבר לתכנון המקורי.<br />בשנים 1993-1997- גילו מוסדות השלטון ומשרדי הממשלה פתיחות ורצון לתקן את קיפוח העבר. חולקו משאבים מוקצים באופן שווה בין כל המגזרים והוגדלו סך כל המשאבים למגזר ולעיתים תוך העדפה מתקנת.<br />בשנת תשנquot;
ד- הוקצו שעות טיפוח לבתי הספר הערביים. ובתשנquot;
ה מקבלים שעות טיפוח באופן מסודר לפי מדד זה.<br />ללא ספק, שהיחסים ודרכי הפעולה השתפרו ובעקבות המדיניות הזו חלו שיפורים ניכרים בתחומים רבים.<br />החינוך הלא רשמי<br />במגזר הערבי כיום פועלים 44 בתי ספר לא רשמיים. הם שייכים לעדות הנוצריות, המבנה בהם לא אחיד ומתקבלים תלמידים מכל הדתות והעדות. גובים שכר לימודי חלקי מן התלמידים בחינוך היסודי ובתיכוניים- מקבלים שכר לימוד ממשרד החינוך.<br />היום בתי הספר מנוהלים עדיין עquot;
י אנשי דת אך האווירה הינה חילונית מאשר דתית. כל מורה מקבל שכר לפי דרגתו והכשרתו הפדגוגית. משרד החינוך אינו מתערב במינוי מורים, והם אינם חתומים על הסכמי שכר קיבוציים ואין להם קביעות. בתי הספר אוטונומיים בבחירת התלמידים והמורים, ולכן רוב בתי הספר התיכוניים נחשבים לסלקטיביים. ובשל כך רמת ההישגיות גבוהה.<br />ניתן להצביע על שני הישגים בתחום החינוך: האחד בתחום החינוך הטרום יסודי והשני בתחום החינוך בבתי הספר התיכוניים.<br />בשנות ה-90, בעקבות הסכמי השלום החרם הערבי על מדינת ישראל הוסר בהדרגה ומתנהל תהליך של נורמליזציה ביחסים בין מדינת ישראל למדינות ערביות. ולמצב זה יש השלכות על ערביי ישראל: היום, ערביי ישראל מקובלים יותר בשני העולמות: מדינת ישראל והעולם הערבי. ב-1995- התמנה לראשונה אזרח ערבי ישראלי לשגריר בפינלנד.ב-1996- התמנה ערבי לראשות ועדה.<br />ברוב מוסדות המדינה קיימת פתיחות לבירור הבעיות המעיקות על ערביי ישראל ויש נכונות לטפל בהן. בתחום החינוך הושקעו מאמצים גדולים כדי לסגור פערים.<br />מטרות החינוך<br />מתעוררת השאלה האם יש צורך בניסוח מטרות ייחודיות לחינוך ערבי?<br />יש הסוברים כי אכן קיימות מטרות של החינוך הערבי בישראל המופיעות בסעיף ב' 1953.בו מוגדות מטרות החינוך של כל תלמידי המדינה.<br />לעומתם, יש הטוענים כי החינוך הערבי פעל עד אמצע שנות ה-70 ללא מטרות מוגדרות. דמות ישראל כמדינה יהודית היא שעמדה לעיני המחוקק הישראלי ב-1953. והוא לא התייחס לאוכלוסייה הלא יהודית. לכן, חלק ניכר מהמטרות לא התאימו לאוכלוסייה הלא יהודית ולא ניתן היה לממשן בחינוך הערבי.<br />בשנות ה-70 היה ניסיון ראשון להתמודד עם ניסוח המטרות לחינוך הערבי: שר החינוך יגאל אלון, מינה ועדה שתנסח quot;
מגמות יסוד לחינוך הערביquot;
:<br />,[object Object]](https://image.slidesharecdn.com/22-110925110716-phpapp01/85/22-1-320.jpg)
