1. סקירת מבוא מערכת החינוך בישראל : מסגרות , ארגון ,מ ימון ודפוסי פעולה / צוקר
א. המסגרת הפוליטית, החוקית והתקציבית
למרבית ענפיה של מערכת החינוך יש זיקה למשרד החינוך, ומיעוטם קשור בדרך זו או אחרת עם משרדי
ממשלה אחרים.
אחריות המשרדים הממשלתיים: למדינה תפקיד מכריע בניהול וכוונת המערכת המתבטא בהיבטים
התקציביים, התוכניים והתפעוליים. מרבית המוסדות מופעלים ע"י הרשויות באמצעותן מספקת המדינה את
שרותיה. תפקידיה: ١- האחריות לביצוע החוקים שעניינם חינוך. ٢- מימון המערכת ٣- פיקוח. ٤- פיתוח
והרחבת המערכת )בפועל-בשיתוף עם משרד השיכון, מפעל הפיס והסוכנות( ٥- העסקת מורים .
ועדת החינוך של הכנסת: הכלי הפרלמנטרי המפקח על פעולת מערכת החינוך כולה , משרדי הממשלה
והרשויות המקומיות. השפעתה מוגבלת ורק במספר מקרים חייב שר החינוך להתייעץ עם חבריה.
מבחינה משפטית ופוליטית – משרד החינוך ממונה על פעולתה של מערכת החינוך- השר הוא אישיות
פוליטית, המנכ"ל אחראי בפני השר על פעולת המשרד. כל עובדי המשרד כפופים למנכ"ל פרט לראש האגף
לחינוך דתי , שלו מעמד שונה )בידו הזכות לערער בפני השר על הכרעות במספר נושאים – זכות שאין לראשי
אגפים אחרים(.
עקרונות המאפיינים את מבנה המשרד:
א.פיצול מערכת החינוך למגמה ממלכתית ולמגמה ממלכתית דתית. מחוץ למערכת הרשמית פועל החינוך
העצמאי )מגמה חינוכית חרדית המוכרת בחוק, אולם מעורבות המדינה, הסיוע והתלות בממשלה קטנים
יותר.(
ב. הפרדה בין המינהל והפדגוגיה- רוב יחידות המינהל שייכות "למינהל החינוך" והיחידות הפדגוגיות כפופות
ל"מזכירות הפדגוגית".
ג. הפעולה הישירה של המשרד מתבצעת במסגרת מחוזי באופן ריכוזי יחסי )ששה מחוזות( .
משרד העבודה וברווחה: מתמקד בחמישה נושאים-
١. פיתוח מעונות יום ٢. שירותי עזר כגון עובדים סוציאליים. ٣. הכשרה מקצועית וחינוך מקצועי בהתאם
לחוק החניכות ٣٥٩١ ٤. טיפול באוכלוסיות חריגות )מפגרים במוסדות, נוער עבריין תלמידים נודרים(.
٥. ניהול מוסדות פנימייתיים בשיתוף משרד החינוך.
2. משרדים נוספים הפועלים בזיקה עם משרד החינוך:
משרד הבריאות, משרד הקליטה, משרד הבטחון )הכשרת תלמידים לקצונה ולתפקידים מקצועיים טכניים(.
הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי: רוב פעולות החינוך נעשות בזיקה כלשהי לרשויות המקומיות.
מעורבותן רבה בחינוך טרום חובה ויסודי ופחות בעל יסודי, אם כי קיימים תיכונים עירוניים במספר ערים.
חלוקת היבודה בין המשרד לרשות היא פועל יוצא של הסדרים ומסורת , מרבית הפעולות אינן מעוגנות בחוק
לכן הן משתנות לעיתים.
הרשות המקומית אחראית על רישום תלמידים ושותפה ביישום חוק חינוך חובה, מספקת את השירותים
לביה"ס, אחראית לביטחון. שותפותו של משרד החינוך היא במימון ובפיקוח המקצועי.
הסוכנות היהודית: שותפה באמצעות מספר גופים במימון השכלה גבוהה, בינוי גנים, החזקת פנימיות.
חקיקה במערכת החינוך: רישוי בתי הספר והפיקוח הממשלתי עליהם מוסדר בחוק פיקוח על בתי ספר ٩٦٩١.
הממשלה אינה רק סמכות רישוי ופיקוח אלא גם המממנת העיקרית . המדינה מחויבת לחוק חינוך חובה חינם.
הפעלת המוסדות ע"י המדינה והרשות נעשית על פי חלוקה מקובלת:
המדינה קובעת את ת"ל, מעסיקה מורים ומנהלים ומפקחת עליהם. הרשות אחראית לניהול הצד המישקי
ולהפעלה פעילויות חינוכיות מסוימות. )החלוקה מתבססת על חוק חינוך ממלכתי(.הפיקוח חל גם על מכללות
להכשרת מורים ומוסדות להשכלה גבוהה.
תקציב מערכת החינוך: מקורות מימון המערכת- התקציב הממשלתי, תקציבי הרשויות שהוקצו ע"י המדינה
ומכספי מיסוי מוניציפאלי, תקציב של בעלויות ואירגונים כגון אורט,מפעל הפיס , תקציב המשפחות לחנוך
)לספרי לימוד, טיולים וכד'(.הנ"ל נכון למסגרות הכלולות בחוק חינוך חובה.
גופים ציבוריים השותפים לפעולת מערכת החינוך: סיבת פעולתן היא היסטורית וכלכלית-
מעונות יום לגיל הרך המופעלים ע"י ארגוני נשים , גנים פרטיים, תנועות נוער שרובן קשורות לגופים
פוליטיים ונהנות מחופש פעולה, חינוך על יסודי פרטי, עירוני ומיקצועי)אורט, עמל(, ישיבות )שחלקן נתמכות
ע"י משרד הדתות(, חינוך על תיכוני להשלמת השכלה תיכונית, סמינרים להכשרת מורים, מוסדות להשכלה
גבוהה)ממומנים בחלקם ע"י המדינה . שר החינוך ממונה עליה (.
תקציב פיתוח: נוסף לתקציב השוטף משקיעה המדינה כספים בפיתוח באמצעות תקציב המאושר בכנסת.
תקידו של המשרד כפול: ١. ריכוז הצורך במבנים, גיבוש סטנדרטים, הכוונה מיקצועית ופיקוח על ההקמה.
3. ٢. אחריות לריכוז המשאבים לבנייה.
ב . שלבי החינוך
כשליש מאוכלוסיית ישראל לומד במוסדות חינוך )מהגן עד האוניברסיטה(.
בעקבות הרפורמה פועלת רוב המערכת על פי שיטת ٦-٣-٣)יסודי חטיבה תיכון( . קיימת מערכת לגיל הרך
שבחלקה פועלת מכוח החוק ובחלקה על פי מדיניות ממשלה שאינה מעוגנת בחוק. מכוח החוק המערכת
פועלת בשלושה ענפים- מ"מ, ממ"ד ועצמאי. במקביל פועלים בתי ספר וכיתות במסגרת הח"מ.
סיווג נוסף- )בעיקר ביסודי( – מבדיל בין תלמידים רגילים לטעוני טיפוח.
על מנת לטפל בתלמידים נושרים המערכת גיבשה שיטות טיפול לאחר איתורם:
סידור פנימייתי או אומנה, פנימיות יום, הוספת משאבים וכוח למוסדות )סל טיפוח(.
חטיבת הביניים – נוסדה בעקבות הנהגת הרפורמה ב ٨٦٩١ היא חלק מהחינוך העל יסודי ולרוב צמודה אליו.
מטרות הרפורמה: קידום האינטגרציה של השכבות החברתיות השונות, שיפור ההישגים הלימודיים.
החינוך העל יסודי- )שלושה ענפים כנ"ל( ושלושה נתיבים עיקריים: בי"ס עיוני, בי"ס מקצועי, בי"ס חקלאי.
מסגרת נוספת היא החניכות )מכוח חוק החניכות ٣٥٩١( – מקיימת צורות לימוד והכשרה מקצועית לתלמידים
שאינם נקלטים במסגרות הרגילות.
בחינות סיום: בי"ס עיוני- בחינות בגרות. מיקצועי וחקלאי- רשאים לבחינת בגרות בנוסף לבחינות מקצועיות.
החינוך המיקצועי מקיים בחלק מבתי הספר מסלולי טכנאות והנדסאות בכיתות י"ג- י"ד.)שכ"ל מדורג(.
חינוך על תיכוני: במערכת החינוך העל תיכוני פועלים מוסדות הכשרה במקצועות הבאים: הוראה, הנדסאות
וטכנאות, אחיות מוסמכות, מקצועות עזר רפואיים, מינהל כלכלה ובנקאות, מוסיקה ואומנות, מדריכי נוער
ועובדים סוציאלים. קיימים כ ٠٥١ מוסדות ובנוסף פועלות מכללות אקדמיות.
מוסדות השכלה גבוהה: במערכת ההשכלה הגבוהה מוסדות אוניברסיטאיים, אוניברסיטה פתוחה, ומוסדות
לא אוניברסיטאיים . מכוח החוק מטפלת המועצה להשכלה גבוהה בקשר בין הממשלה , הסוכנות, והמוסדות
בכל ענייני ההקצבות. כמו כן היא מאשרת פתיחת מוסדות או יחידות חדשות במוסד קיים וכן דואגת לעיצוב
רמתם האקדמית.
ג. עובדי הוראה במערכת החינוך:
המדינה, באמצעות משרד החינוך, מכשירה את מרבית עובדי ההוראה לגיל הרך ולחינוך היסודי.
מורים לעל יסודי – מוכשרים באוניברסיטה – בבתי ספר לחינוך.
4. תמריצים למורים : להישארותם בישובים לא מבוססים, להפניית מורים מהמרכז לפריפריה – ע"י מתן
הלוואות גמולים וכד'
פיקוח והדרכה: באמצעות המפקח. שתי קבוצות מפקחים- מקצועיים, הממונים על הוראת מקצוע מסויים,
וכוללים, הממונים על תפקודו של המוסד החינוכי.
ד . מסגרות חינוך משלימות :
מסגרות חינוך בלתי פורמליות: מסגרות הפעולה העיקריות: בתי נוער המשמשים כמועדון שכונתי
ומופעלים על ידי הרשות המקומית, תנועות נוער, בית התלמיד- בתוך ביה"ס לאחר שעות הלימוגים,
מתנ"סים, אגודות ספורט ואירגוני מתנדבים. – משרד החינוך מממן חלק מפעילויות אלה.
השכלת מבוגרים: להנחלת הלשון לעולים, לימודי יסוד לאנאלפבתיים ומעוטי יכולת, השכלה עממית להרחבת
אופקים, השכלה להורים לשם התמודדות עם הסביבה המודרנית .
טלוויזיה לימודית: משרתת את המערכת הפורמלית והבלתי פורמלית .