1. החינוך הערבי / צרצור - פריט 22
הערבים בישראל – דמוגרפיה וחברה
החברה הערבית מורכבת משלוש קבוצות עיקריות3 מוסלמים, נוצרים ודרוזים. מרביתם חיו
במשך 18 שנים תחת ממשל צבאי, מנותקים מכל מגע חברתי או תרבותי עם העולם הערבי,
שהתייחס בעוינות כלפי ישראל. בעקבות עזיבת רבים מהם ב 1928 וניתוק האוכלוסייה ממקורות
יצירה של העולם הערבי התפוררו מוסדות החינוך והתרבות הערביים בישראל.מצב המלחמה
והעוינות השפיע על המדיניות, שננקטה כלפי האוכלוסייה הערבית. מאז קום המדינה גדלה
האוכלוסייה הערבית פי 6, אולם משנות ה-66 מסתמנת מגמת ירידה בריבוי הטבעי.
בעיית הזהות הערבית ישראלית ערביי ישראל נתפסו ע"י היהודים כמיעוט עוין, שאינו משלים
עם קום המדינה. גם יחס העולם הערבי אליהם היה עוין בדומה ליחסו ליהודים. חוסין – משורר
ערבי-ישראלי (2928) אמר "אני אחד מרבע מליון ערבים, שאין מאמינים בהם לא במדינות ערב
ולא בישראל" .
בשל העדר אליטה חברתית ומנהיגות בקרב ערביי ישראל טפחה מדינת ישראל (בשנות ה 66-69)
מנהיגות מטעם, שהשתדלה לפתור בעיות של אזרחים ערבים אך ייצגה במקרים רבים את אינטרס
השלטון.
הם אף התנגדו לביטול הממשל הצבאי.
תמורות בחברה הערבית וכלכלתה שינויים רבים ועמוקים עד כדי מהפכה (למשל בחינוך הבנות)
חלו מאז קום המדינה. השינוי העיקרי התחולל במבנה התעסוקה ובבסיס הכלכלי של ערביי
ישראל.
מרוב העוסק בחקלאות ירד השיעור ל %6 בלבד (בין היתר בשל צמצום שטחי אדמה). הם מצאו
תעסוקה בעבודות לא מקצועיות – בניין, חרושת, שירותים אצל מעסיקים יהודים. בנוסף
הצטרפו נשים ערביות לשוק העבודה . החקלאות המצומצמת עברה תהליך מהיר של מיכון וגיוון
בגידולים עפ"י דרישות השוק. שינוי חלו גם בתשתית, בשירותים ובמראה החיצוני של הכפרים
הערבים.
רמת ההשכלה של ערביי ישראל עלתה והבערות הולכת ונעלמת. שיעור האנאלפביתים יורד
וישנה עלייה במספר המשכילים ובעלי ההשכלה העל תיכונית.
גם מבחינה ארגונית (מעמד מוניציפלי) חלו שינויים- מצב של ניהול ע"י מוכתארים שמונו ע"י
השלטון , כיום כל הכפרים הערבים מנוהלים ע"י רשויות מקומיות נבחרות.
גם פניה של המנהיגות הערבית השתנו והיא מייצגת כיום, בראש ובראשונה את האינטרסים של
האוכלוסייה הערבית. כמי שרואים עצמם חלק מהעם הפלסטיני ותומכים בהקמת מדינה לצד
ישראל, הם משתדלים לשלב בין אינטרסים אלה מבלי לפגוע במדינה וביטחונה. במהלך השנים
חל שינוי בעמדתם כלפי המדינה, שנבע מאורח החיים הדמוקרטי במדינה , משטר החוק והמשפט
. אלה הביאו לתהליך של השלמה עם קיומה של המדינה. העמקת תחושת השייכות הגבירה את
מאבקם למען שוויון זכויות. חברי כנסת ערבים השתמשו בכוחם הפוליטי. התפקיד שממלאים
יהודי ארה"ב בתהליך הפוליטי מהווה מודל חיקוי לערביי ישראל.
שנות ה-62 וחתימת הסכמי השלום הובילו לשבירת מעגל האיבה ולתהליך נורמליזציה שהשפיע
גם על ערביי ישראל – היום, בניגוד לעבר, הם מקובלים ע"י שני העולמות (מדינת ישראל והעולם
הערבי).
2. בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים ביחסים שבין הממשלה לאזרחים הערבים, קיימת
פתיחות מצד הממסד לברור בעיותיהם, ישנה נכונות לתקן את העוול והקיפוח מן העבר. המדינה
מפנה משאבים גדולים לישובים ערביים. בתחום החינוך הושקעו מאמצים גדולים לסגירת פערים
בין המערכת הערבית ליהודית.
החברה הערבית בישראל – מבט לעתיד
העלייה ברמת ההשכלה, החינוך אורח החיים , המפגש עם החברה היהודי, החשיפה לאמצעי
התקשורת ימשיכו לחולל שינוי- בקצב שונה בתחומים שונים. כיום המסגרות המסורתיות
והמודרניות מסתגלות זו לזו ומותאמות למצב החדש. אחד השינויים הערכיים הוא בתחום
הילודה המעיד על תמורה במשפחה ובחברה הערבית.
מערכת החינוך במגזר הערבי: עם קום המדינה הייתה מערכת החינוך הערבית ברץ דלה, חסרו
מורים, חדרי לימוד וציוד והיא פעלה בחברה אנאלפביתית. בתקופת המנדט לא היה חינוך חובה
ורק תושבי הערים העשירים זכו לחינוך. עם קום המדינה הקים משרד החינוך מחלקה לחינוך
ולתרבות לערבים, שתפקידה היה לבנות מערכת חינוך לילדים הערבים. ב2928 (חוק לימוד חובה)
זרמו תלמידים רבים למערכת אולם זו לא היתה ערוכה לקליטתם.
בשנות ה 69 66 הלך והתרחב הפער בין המערכת הערבית ליהודית. משרד החינוך הזניח אותה .
רק בשנות ה60 , החלו מחנכים ערבים ויהודים להצביע על התנאים הקשים. המנכ"ל פלד קבע
שעל מנת לטפל בבעיות המגזר יש לפעול בדרך שונה מזו המקובלת.
הועלו רעיונות לביזור המערכת למחוזות עפ"י מיקום גיאוגרפי בתקווה שהשילוב יביא לשיפור
השירותים המנהליים והפדגוגיים שהמשרד נותן למורים ולתלמידים.
בשנות ה61 גברה המודעות של האוכלוסייה הערבית לחינוך והעמיקה מעורבותם, עלתה עדיפותם
של נושאי חינוך והחל מאבק לשיפור המערכת. נשמעו טענות והאשמות כלפי משרד החינוך בדבר
קיפוח , מחדלים והזנחה של החינוך הערבי. הלחץ שהפעילו מנהיגי החברה הרבית גבר ומשרד
החינוך החל במינוי ועדות לבדיקת הצרכים ולגיבוש המלצות לשיפור המצב. בעקבות הדו"ח
והמלצותיו (מ 9128 עד 8228 ) הוכנה תכנית חומש למערכת החינוך במגזר הערבי שפורסמה
בחוזר מנכ"ל.
תוכנית החומש לקידום מערכת החינוך הערבית
בשנות ה62 חל מפנה , שר החינוך אימץ את התכנית וקיבל את המלצותיה והודיע על כל לראשי
הרשויות הערביות. כדי להבטיח את ביצוע התכנית מונתה ועדה משותפת לאנשי המשרד ולנציגי
הרשויות . ועדת המעקב פרסמה ממצאים מידי שנה ובכמה תחומים היישום עלה על התכנון
המקורי. השר רובינשטיין, הנחה לפעול לצמצום הפערים ולהגיע לשוויון בינים בפרק זמן קצר. על
מנת להשיג מטרה זו פעל המשרד בשתי דרכים3
1. חלוקת המשאבים המוקצים להפעלת תוכניות ושירותים הניתנים ע"י המשרד לבתי הספר ,
באופן שוויוני בין כל המגזרים. 2. הגברת הפעילות והמשאבים המוזרמים למגזר הערבי לעיתים
תוך העדפה מתקנת. בתשנ"ד הקצה המשרד לראשונה שעות טיפוח לבתי ספר הערביים – על פי
הדרה ספציפית למגזר זה. מדיניות זו הובילה לשיפור ניכר בתחומים רבים במערכת החינוך של
המגזר.
החינוך הלא-רשמי של המגזר הערבי בתי הספר הלא רשמיים במגזר הערבי שייכים לעדות
הנוצריות. מבנה בתי הספר האלה אינו אחיד . (חלקם כוללים במוסד אחד את הגיל הרך, היסודי
והעל יסודי. אין חטיבות). הם מקבלים תלמידים מכל העדות עם העדפה לנוצרים. שפת ההוראה
ערבית, וברובם לומדים גם אנגלית או צרפתית. ת"ל זהה לבתי הספר הערביים הממלכתיים
בתוספת שיעורי דת ושפה זרה.
3. הם גובים שכ"ל חלקי ביסודי , בתיכון המימון הוא של משרד החינוך. הם מנוהלים (מאז
ומתמיד) ע"י אנשי כמורה , אולם כיום האווירה בהם היא חילונית יותר מאשר דתית. הם זוכים
לאוטונומיה רבה יותר מזו של הממלכתיים, הבאה לידי ביטוי בבחירת התלמידים והמורים – הם
נחשבים לסלקטיביים ועל כן רמת ההישגים שלהם בד"כ גבוהה.
בשנות ה62 ניתן להצביע על שני הישגים בולטים בחינוך הלא רשמי- בתחום החינוך הטרום יסודי
ובבתי הספר התיכוניים. אחת הסיבות לכך היא כלכלית – משרד החינוך מזרים כספים.
בעבר בתי ספר אלה היו בפיקוח של מפקחים ערבים החל מ1228 מונה מפקח נוצרי כאחראי על
בתי הספר הדתיים.
סוגיות מרכזיות בחינוך הערבי בישראל
מבנה המערכת : הפרדה או ביזור עם הקמת המדינה פעלה מחלקה נפרדת לחינוך ערבים,
שתפקידה היה לבנות ולארגן מערכת חינוך ממלכתית . היא פעלה בנפרד מבחינה מנהלית,
ארגונית וביצועית. (אולם לא היה לה תקציב עצמאי , שבו תוכל להשתמש לצרכיה המיוחדים)
בראש המחלקה עמד ו יהודים. המחלקה הייתה הכתובת היחידה לראשי הישובים בכל הקשור
לחינוך. לא היה קשר בין בתי הספר הערבים לבין המחוזות השונים של המשרד. לנוכח המצב
בקשה של מעכת החינוך במגזר עלו בשנות ה 60 רעיונות ודרישות לביזור המערכת למחוזות על פי
מיקום גיאוגרפי תוך שמירה על אופיו המיוחד של בית הספר הערבי, מתוך תקווה שהדבר יביא
לשיפור השירותים המנהליים והפדגוגיים שהמשרד מעניק לתלמידים ולמורים . ב 6128 החל
המשרד בתהליך ביזור הדרגתי, שבסיומו בוטל האגף לחינוך ולתרבות לערבים ובמקומו התמנה
ממונה על החינוך לערבים במזכירות הפדגוגית . הביזור אכן שיפר את השירותים השונים והביא
לאחידות ולשוויון בדרכי הטיפול במורה ובביה"ס וכן לשיתוף פעולה והרמוניה בין יהודים
וערבים העובדים בכל מחוז. הביזור לא הושלם עדיין – מפקחים מקצועיים נשארו כפופים
מבחינה מנהלית ופדגוגית לממונה על החינוך הערבי, המפקח המקצועי אינו שותף לפעילות
המחוז.
בעתיד – הדרישה לביזור לא תרד מסדר יומה של החברה הערבית בישראל וכן תגבר הדרישה
להקמת מזכירות פדגוגית לענייני החינוך הערבי, שתהיה קשורה לקימת אך תטפל בנושאים
ייחודיים למגזר.
מטרות החינוך בכל דיון עולה השאלה האם יש צורך בניסוח מטרות ייחודיות לחינוך הערבי?
הדעה בסוגיה זו חלוקה בקר9ב היהודים והערבים3 -
- יש הטוענים שבסעיף ב' של חוק חינוך ממלכתי אכן קי ימות מטרות של החינוך הערבי הישראלי
, שבו מוגדרות מטרות החינוך של כל תלמידי המדינה.
–יש הסבורים כי עד אמצע שנות ה60 פעל החינוך הערבי ללא מטרות, שכן המחוק ק לא התייחס
בניסוחיו לאוכלוסייה הא יהודית. חלק מהמטרות כגון נאמנות לעם היהודי לא התאימו להם.
- היו ש סברו כי מוקדם לנסח מטרות לחינוך הערבי בגלל המתיחות והיחסים הלא מגובשים בין
ישראל לערבים.
בשנות ה60 נעשה ניסיון ראשון לניסוח מטרות , יגאל אלון מינה את ועדת ידלין שתנסח "מגמות
יסוד לחינוך הערבי" , ואלה אושרו (נושאים בעייתיים לא הופיעו בהצהרה זו). הצהרת מגמות
היסוד הינה בבחינת הכרה בייחודו של המיעוט הערבי בישראל ובזכותו להשתית את חינוך ילדיו
על ערכי התרבות הערבית. בשנות ה61 אשר השר ידלין ניסוח נועז יתר שעל פיו מתחנך הילד
הערבי על ברכי התרבות הערבית כשם שהילד היהודי מתחנך על התרבות היהודית. עם זאת הילד
הערבי נפגש עם התרבות היהודית, שהיא תרבות הרוב במדינה. על אף היותו ניסוח מתקדם אין בו
התייחסות למרכיב החאומי הערבי בישראל.
4. תוכניות לימודים עם קום המדינה לא היו ת"ל למגזר הערבי והם השתמשו בספרים מתקופת
המנדט.
נאסר העיסוק בתכנים לאומיים. ניתן לחלק את ת"ל ל 1 קבוצות3 תכניות זהות למגזר היהודי
(מתמטיקה, מדעים, אנגלית), תכניות מותאמות לצרכי המגזר (היסטוריה, גיאוגרפיה, אזרחות),
תכניות מקוריות הבנויות במיוחד למגזר(שפה וספרות ערבית , עברית ולימודי דת).
הבעייתיות והקושי התעורר סביב התכניות מן הסוג השני והשלישי.
בעקבות כך הוקמה ועדות (שעברו כמה גלגולים) להכנת ת"ל לבתי הספר של המגזר הערבי.
החינוך הטרום יסודי לחינוך בגיל הרך נודעת חשיבות מיוחדת דווקא בחברות מתפתחות, שבהן
ילדים רבים חים בסיבה תרבותית דלה. ב שנות ה 60 נפתחו גני טרום חובה לילדי המגזר , אולם
בשונה מהמגזר היהודי , הם כפופים לבתי הספר היסודיים מבחינה מנהלית. הגננות זוכות
לעצמאות מקצועית.
החינוך היסודי היקף התלמידים גדל מאוד מקום המדינה ועד היום, כשהשיא היה בעשור
האחרון. ניתן להצביע על מספר מאפיינים בחינוך היסודי3
צפיפות בכיתות - רבה וגדולה מזו שבמגזר היהודי. כמו כן קיים פער ביחס שבין מס' ילדים לכל
עובד הוראה. רמת הישגים – הגידול במספר התלמידים אינו מלווה בשיפור באיכות הלימודים
וברמת ההישגים.
ניתן להצביע על מס' סיבות ביחס למגזר היהודי3 נקודות התחלה שונות, רמה נמוכה של מורים,
תנאים פיסיים קשים, איכות ס]רי הלימוד, תנאים חברתיים שונים, מצב כלכלי, חלוקת משאבים
לא שוויונית, מעורבות הורים והמנהיגות נמוכה.
הקצאת משאבי הוראה משרד החינוך מקצה שני סוגים של שעות לביה"ס3 שעות תקן בסיסי
( המחולקות לפי קריטריונים שווים לכל בתי הספר ושעות אחרות שמטרתן לתת מענה לצרכים
של קבוצות ייחודיות (שרובן מופנות למגזר היהודי מכיוון שלא הוגדרו צרכיו של המגזר הערבי)
החל מתשנ"ד הוזרמו שעות טיפוח גם מגזר הערבי.
רמת המורים בבתי הספר היסודיים הערבים השתפרה מאוד במהלך השנים. גם המועמדים
להוראה עלו ברמתם.
יוזמות וחידושים חינוכיים זוכים לעידוד מצד המשרד המבקש מהמורים לעודד פעילות
מחשבתית עצמית של תלמידים. המורים נדרשים לגלות יחס הוגן וגישה ליברלית כלפי התלמידים
,לטפח פעולות חברתיות, להקים ועדי כיתה והורים . אולם רבים מן המורים , שדפוסיהם
מסורתיים סמכותיים עובדים עדין בשיטות מסורתיות , פרונטליות. בשנים האחרונות הופעלו
כמה פרוייקטים3
למידה שיתופית וקבוצות חקר, מיקוד למידה, פרוייקט אוריינות "בצוותא" לתלמידים בעלי
צרכים מיוחדים בכתה הרגילה, חינוך ליצירתיות,. ובנוסף ניתן לראות ניצנים ראשונים של בתי
ספר ייחודיים.
הרפורמה בחינוך הטכנולוגי פועלת במגזר (בתיכון ובחטיבות), הוקמו מעבדות טכנולוגיות
ממוחשבות ומצוידות.
שיטות הוראה חלופיות מוטמעות באמצעות מדריכים שהוכשרו לכך וכן מתקיימים קורסים
למהלים מעוניינים להוביל שינוי . מתקיימות גם השתלמויות בנושא הוראה בכיתות הטרוגניות.
תהליכי שינוי והתחדשות המתקיימים מאז שנות ה62 הובילו למאבק בין הישן לחדש, המסורתי
והמודרני. רוב המורים עדין אינם יודעים להתמודד עם אווירה פתוחה בכתה.
החינוך העל יסודי דומה במבנהו לזה שבמגזר היהודי. (תיכוניים תלת שנתיים, ארבע שנתיים,
מקיפים, שש שנתיים). ביצוע הרפורמה (חטיבות) מתקיים גם במגזר הערבי. התאוצה שלו בשנות
5. ה62 הובילה לימוד בהקבצות אולם העדר שביעות רצון הוביל להוראה בכיתות הטרוגניות. גידול
ניכר חל בבתי הספר התיכוניים אולם קצב הבינוי והפיתוח לא גדל במקביל. אחת הבעיות
המרכזיות שבהן עסקו היא בעיית ההישגים הלימודיים הנמוכים. אמנם שיעור הזכאים לבגרות
עולה אך הפער בינו לבין המגזר היהודי עדין גדול. ניתן לצפות שהזכאות תעלה אודות לתכניות
הטיפוח (בדומה למגזר היהודי) 3 תכנית מב"ר, תכנית "הזדמנות שנייה", תוכנית מיכאל . תכניות
אלה הובילו לצמצום פערים .
כמו כן גדל מספר התלמידים בחינוך הטכנולוגי והמקצועי , בין היתר בשל שינוי בעמדת החברה
הערבית כלפי החינוך המקצועי.
נשירה מבתי הספר – נשירת תלמידים ממערכת החינוך הערבית קיימת בכל שלבי החינוך, והיא
הולכת ומחמירה ככל שעולים בשלבי החינוך, אם כי בעבר היא הייתה חמורה יותר. שיעור
הנשירה בקרב הבנות גדול פי 2 מאשר בקרב הבנים.
הסיבות העיקריות לנשירה מבתי ספר על יסודיים במגזר הערבי3
8. הישגים נמוכים בשל העדר השכלה בסיסית 2. מגוון מצומצם של תוכניות ומסגרות מתאימות
לכישוריהם. 1. בעיות כלכליות , חברתיות, משפחתיות 9. קשיי הסתגלות למסגרת 9. מחסור בכוח
אדם כגון קב"ס 6. מחסור בחדרי לימוד
יחד עם זאת המערכת פעלת להתמודדות עם הנשירה ובשלבי החינוך הנמוכים גדל מס'
התלמידים .
הסיבות להתמשכות מגמה זו3 התפתחות החברה הערבית, הגברת מאמצי המשרד.
חינוך בנות הינו אחד מהישגיה הבולטים של מערכת החינוך במגזר הערבי , שפיגר אחר חינוך
הבנים בחברה הערבית המוסלמית. כיום ברוב בתי הספר הערבים בישראל נהוג חינוך מעורב .
השיפור במצב החינוך לבנות קים גם בקרב הבדואים בנגב.
עובדי הוראה ומערכת החינוך הערבית בתחילת שנותיה קלטה מערכת החינוך הערבית מורים
חסרי השכלה אקדמית וחסרי הכשרה פדגוגית ורובם היו לא מוסמכים. במהלך השנים ננקטו
פעולות שונות שבעקבותיהן ירד שיעור המורים הלא מוסמכים בצורה דרסטית ורמת השכלתם
של המורים עולה בהתמדה. בנוסף מתקיים תהליך נישוי (פמיניזציה) , שניכר במיוחד בחינוך
היסודי.
לעומת זאת תפקידי ניהול ופיקוח מצויים ברובם בידי הגברים פרט למפקחות על הגנים. כמו כן
ניתן למצוא מספר גדול של מנהלות בחינוך המיוחד.
בשל מגבלות התעסוקה של משכילים ערבים הפכה מערכת החינוך למקום תעסוקה המרכזי, חלק
ניכר מההנגה הערבית עסק בעבר בהוראה.
החינוך הבלתי פורמאלי – החינוך המשלים- החל לפעול בשנות ה 66 בעיקר ביישובים עירוניים
ופעל עפ"י העקרונות הנהוגים במגזר היהודי . הפעילות השכיחה ביותר בקרב בני הנוער הערבים
היא תנועת הנוער הצופה.
במהלך הזמן התפתחה הפעילות הבלתי פורמלית מבחינת היקפה והמגוון שלה. בנת ה62 עמד
לראשונה בראש מינהל החברה והנוער במגזר מפקח ערבי. מינהל זה מפעיל כיום את כל התחומים
הקיימים במגזר היהודי כולל של"ח.
