של יעל בורג. אידיאולוגיית הטיפוחמאמר מקור 16
•Download as DOC, PDF•
0 likes•507 views
אידיאולוגיית הטיפוח יעל בורג
Recommended
More Related Content
More from Shaby Haim
More from Shaby Haim (20)
של יעל בורג. אידיאולוגיית הטיפוחמאמר מקור 16
- 1. כיצד נוצרה אידיאולוגיית הטיפוח ? פריט٦١ משה סמילנסקי חוקר מטעם מכון סאלד היה מודע היטב לפערים בין המזרחים ואשכנזים, בין היתר במערכת החינוך. על מנת לפעול בנושא, הוא שלח תזכירים לשר החינוך המציגים לא רק את הפערים,אלא גם הצעות לדרכי פתרון. סמילנסקי שאב את השראתו מארה"ב, שהחלה ב חינוך מפצה למען השחורים. חינוך מפצה מושתת על האמונה כי אפשר לפצות על חסכים כלכליים חברתיים על-ידי משאבים שמערכת החינוך יכולה להעניק - כגון שעות לימוד נוספות, פעילויות חברתיות מחוץ למסגרת בית הספר וכו'. משה סמילנסקי, רצה לפעול למען צמצום הפערים בין שתי העדות וציין שזוהי חובתה של החברה לבצע זאת. עם זאת, הוא לא לקח בחשבון את העובדה שדווקא החברה היא זו שיוצרת ומבססת את הפער הזה. אידיאולוגיית הטיפוח, היווה פתרון מעולה מבחינת המדינה מפני שהדבר ירגיע את הרוחות בין המזרחים והאשכנזים ויראה על נכונותה של המדינה לתקן את העוול העדתי. תוכניתו של סמילנסקי הייתה בפן המעשי, אך יש את קארל פרנרנשטיין, שהעניק לגיטימציה עיונית-מדעית לנחשלותם של המזרחים. לכן, התיאוריה שלו גם הכתה כמו אש בשדה קוצים בישראל והוא זכה להיות הסמכות העליונה באידיאולוגיית הטיפוח. קארל פרנקנשטיין נולד בגרמניה, שם למד פילוסופיה ופסיכולוגיה. עם עליית היטלר עבר לצרפת ומשם לישראל. שימש קצין מבחן לנוער בתקופת המנדט הבריטי, ניהל את מכון סאלד וייסד את כתב העת מגמות )מדעי החברה(. פרנקנשטיין ערך הפרדה בין אירופאים למזרחים )יהודים ולא –יהודים כאחד(, והציג את האירופיים כנציגי הציביליזציה ואילו את המזרחים כבאי תרבות פרימיטיבית.
- 2. על-פיו קיימת ניגודיות גדולה בין התרבות הפיגורית של המזרח לבין נאורות הציביליזציה האירופית. הוא הרחיב רבות על המושג פרימיטיביות והדגיש את הסטריאוטיפים השליליים הכרוכים בתרבות הנחשלת של המזרחים. הוא באמת האמין שאדם המגיע מתרבות פרימיטיבית איננו מסוגל לקחת חלק פעיל ביצירת המציאות, הוא נתון לחסדי הקולקטיב, הוא אדם נטול "אני". פרנקנשטיין היה שבוי בתפישה אירופוצנטרית – האדם המודרני, האישיות המפותחת והאינטליגנציה התפרצו באירופה. הוא חיבר תיאוריה מאוד יצירתית במטרה להסביר את נחשלות המזרח. הוא טען כי תרבויות שלא באו במגע עם תרבות המערב, החלו לסבול משקיעה תרבותית – התנוונות האדם. כתוצאה מכך, האינטליגנציה ותרבותם נפגעה קשות וזה מסביר את המצב הפרימיטיבי שהם נמצאים בו כיום. המאמר גדוש בציטוטים רבים של פרנקנשטיין שמראים על נחיתותם של המזרחים ומחזקים את הסטריאוטיפים השליליים. הוא רואה בעליונותה של אירופה נתון, זכאית וראויה לשלוט, ועל כן על התרבות הנשלטת להתאים עצמה לתרבות האירופאית. על אף שהתרבות הפרימיטיבית איננה מסוגלת לחשיבה רציונאלית, איננה מסוגלת לגלות אמפטיה, או לבצע חשיבה מופשטת - ההשתלבות בציביליזציה הינה תהליך בלתי נמנע ועל מערכת החינוך לעזור לשקם את המצב הנחשל של העולים היהודים שמגיעים מתרבות המזרח. החיבור בין תפישה אירופוצנטרית לגישות פסיכולוגיות החל כשעבד עם נוער עבריין )רובו ערבי ויהודי מזרחי(. הוא טען כי הילדים מתנהגים בצורה לא חברתית כתוצאה מהתפתחות מוסרית לקויה ו"אני" )שימו לב למוטיב ה"אני", ניתן לראות שהוא מאוד הושפע מפרויד( לא מורכב לקוי בארגונו ומשועבד לתביעת היצרים. השמות
- 3. המרובים שנתן פרנקנשטיין לעבריינים אלו היו "טעוני טיפוח", "עזובים, "בעלי אינטליגנציה חבולה" וכולם נבעו מאותו סיבה של אישיות בעלת "אני לא מורכב". קיימים מספר גורמים לכך שילדים פרימיטיביים אלו מגיעים לדרגה מוסרית לקויה ואינם יכולים להבדיל בין טוב ורע: ליקויים מלידה, מחלות התפתחותיות פסיכיות וגורמים סביבתיים )שהם העיקריים ונובעים מדרך גידול הילדים על ידי ההורים(. העוני הינו גם גורם שעלול להשפיע, הורים שאינם מסוגלים להתמודד עם העוני יפגעו בהתפתחות הפסיכולוגית התקינה של ילדיהם. העוני גורם לילדים להיות משועבדים ליצר הקניין, להשיג כסף ולהיות אנוכיים. העוני משפיע גם על האינטליגנציה, בכך שהם לא מצליחים ללמוד דברים ברמה המופשטת. שלמה סבירסקי ממהר למתוח ביקורת על "הגורמים הסביבתיים" של פרנקנשטיין - ילדים ממשפחות בורגניות שלהוריהם אין זמן לטפל בהם אינם סובלים מאותם הבעיות, פרנקנשטיין מתרץ זאת באמצעות הסבר תיאורטי שאינו מניח את הדעת. על-פי התיאוריה של פרנקנשטיין קיים מצב אבסורדי - האם עוזרת הבית שמגדלת ילדים של בורגניים משמשת כגירוי או זרז התורם להתפתחות הילד, אבל שהיא חוזרת הביתה בערב למשפחתה המזרחית היא פתאום אמא פרימיטיבית. בפרקיו המאוחרים יותר של פרנקנשטיין, הוא מסביר בהרחבה את תורת האינטליגנציה הפגומה במושגים של פסיכולוגיה התפתחותית. הוא טוען שקיימים שלבים שקשורים בהפנמה של דמות האב והאם שהם אינם תקינים אצל אנשים שסובלים מעוני )אלו המזרחים בעיקר( ועל כן האינטליגנציה שלהם חבולה. פרנקנשטיין מציב את התרבות המזרחית והמערבית כפער לא ניתן לגשר עליו, שני קטבים כמו גם שהוא מציב עוני ועושר, אך הוא לא מסתכל על דברים אלו כרצפים – האופן בו הם מתקיימים במציאות.
- 4. על אף שפרנקנשטיין מדבר רבות על המושג אינטליגנציה – הוא לא טורח להגדיר אותו באופן ברור בשום מקום. הוא גם טען שמבחני ה- IQאינם מתאימים לבדיקת הצלחת תוכניתו לשיקום האינטליגנציה, כיוון שהוא רוצה לשנות את איכות החשיבה ולא להעלות את מספר התשובות הנכונות. פרנקנשטיין בעצמו אינו מאמין במבחני האינטליגנציה כמדד מהימן וגם לא בסטאטיות של האינטליגנציה הגנטית )שיעור הבסיס(. עם זאת, חלק מכתביו סותרים זאת לחלוטין וטוענים כי אין דרך טובה יותר למדוד אינטליגנציה מלבד מבחני ה ,IQואלו שנולדים עם יותר שיעור בסיס יצליחו להשתקם יותר בקלות מהאחרים. כל הפסיכומטריקאים שהגדירו אינטליגנציה טענו שהיא משקפת יכולת הסתגלות לדרישות המינימאליות של התרבות המערבית, ועל כן שלמה סבירסקי מציב עמדה נגדית. סבירסקי טוען כי ילדים עניים פשוט מקבלים פחות הכשרה מאשר ילדים ממעמד בינוני וגבוה, לכן מה שדרוש הוא לא פרויקט שיקום אינטליגנציה, אלא, שינוי בנסיבות חייהם. בית הספר כפרויקט שיקום פרנקנשטיין גרס כי מערכת החינוך חייבת לטפל בטעוני הטיפוח, וטיפול חינוכי סוציאלי מתאים יותר מטיפול פסיכואנליטי. תפקיד המורה הוא לכוון את מציאות התלמיד לכך שהוא ייצא ממצבו הנחשל. עליו ללמד את תלמידיו להסתדר במציאות האובייקטיבית מבלי לחפש קיצורי דרך ולהוביל אותם לכך מבלי שיפתחו בו תלות. פרנקנשטיין לא מסכים עם העובדה שרק החשיפה של העולים המזרחים למודרנה תגרום להם להסתגל לחברה המודרנית, אלא, גרס כי השינוי צריך להיות אקטיבי. היעד הראשוני לשיקום, היה לדעתו תלמידי בית הספר. תופעת הנחשלות של המזרחים, אותה הגדיר פרנקנשטיין במושגים רבים כגון פרימיטיביות, עזובה, או "חיצון" כעת מתייחס
- 5. אליה בשם "פיגור משני". משני, בגלל שהתנאים החברתיים הם אלו שיוצרים את הפיגור, וניתן לשקמו. שיטתו של פרנקנשטיין- הוראה משקמת/הוראה ל"טעוני טיפוח" התייחסה לשיקום מצבם, הפיגור המשני, של כלל המזרחים בישראל. שלושה עקרונות לשיטתו הפדגוגית של פרנקנשטיין: 1(למורה תפקיד מרכזי, הוא מעיין פסיכולוג שגם ממלא את מקום ההורים ורוצה להוביל לשינוי חברתי. 2(ההוראה עצמה אמורה לכוון את הילדים להגיע לפתרונות בכוחות עצמם. אמנם, לא כך הדבר אצל בעלי האינטליגנציה החבולה. המורה צריך באופן מפורש להראות לתלמיד את הפתרון ובכך יאמן אותם בדרכי החשיבה המופשטת. 3(את בעיית הערבוב בין הרגש וההיגיון המורה צריך לנטרל. הוא צריך ללמד את התלמיד להתעלם מתחושות בבואו לפתירת בעיה עיונית. פרנקנשטיין טוען כי ההוראה המשקמת הינו תהליך ממושך שיכול להימשך אפילו עד לאחר סיום הלימודים. הוא מותח ביקורת חריפה על הגישה המפצה של סמילנסקי וטוען כי גישה זו רק מנציחה את הפער בין המזרחים לשאר החברה. שיטתו של פרנקנשטיין, בניגוד לשיטה המפצה, מנסה לשקם את הכשרים הקוגניטיביים הפגומים שנמצאים אצל המזרחים. ניסוי בבית ספר יוקרתי בירושלים, בו נפתחו "כיתות פרנקנשטיין", מראה על בחינה הלכה למעשה של התיאוריות שלו. לניסוי נבחרו, באופן לא מפתיע, ילדים שכמעט כולם בני עדות המזרח. ٧٦% מילדי הכיתה סיימו את לימודיהם בהצלחה, לעומת ٧٢%
- 6. בקבוצת הביקורת )כיתה אחרת(. גם אחוזי הנשירה היו נמוכים בכיתת פרנקנשטיין ٣% לעומת ٠٢% בקבוצת הביקורת. על כן, הסיק פרנקנשטיין כי שיטת ההוראה המשקמת יעילה יותר מסתם "אינטגרציה של המזרחים בשאר החברה". בסוף הלימודים, חלק מהילדים נשאלו מה דעתם על הכתות בהם למדו. הילדים טענו כי היחס האישי עזר להם להצליח והעובדה שהמורים האמינו בהם וביכולת שלהם להצליח. כמו כן, דעה רווחת אחרת הייתה שהיו בבית הספר בירושלים מורים טובים יותר מאלו שבעיירות הפיתוח ובתי הספר החלשים. ההסבר האלטרנטיבי למסקנותיו של פרנקנשטיין והוא גם הפשוט יותר הוא שמה שהתרחש כאן היה אפקט הותורן – העובדה שהמורים האמינו בתלמידים גרמה להם להצליח. פרנקנשטיין, בעקבות ההצלחה של הניסוי, דגל במסלולי הוראה נפרדים לטעוני הטיפוח המזרחים לעומת שאר החברה. גישתו של סמילנסקי )הגישה המפצה( וגישתו של פרנקנשטיין )ההוראה המשקמת( נתפשו כמנוגדות זו לזו, אך באופן מעשי הן מאוד דומות – שתיהן בסופו של דבר שואפות להוציא את המזרחים משכונות העוני וללמדם בבית ספר מבוסס. פרנקנשטיין היה מודע בהחלט לשוני בתנאים החברתיים בין הקהילה המזרחית לקהילות המבוססות, אך עם זאת במקום לחזק את הקשרים הקהילתיים ולחזק את הקהילה המזרחית כחלק משינוי המדיניות החברתית כלכלית, העדיף ליצור מסלול הוראה נפרד לקהילה שגם ככה נמצאת בשולי החברה. על אף שהתיאוריה שלו הייתה מבוססת ברובה על ניתוח סוציולוגי – עוני והגעה מתרבות נחשלת – השינוי שהוא מציג איננו שינוי חברתי אלא טיפול בדרכים
- 7. פסיכולוגיות ופדגוגיות. במקום שינוי חברתי פרנקנשטיין שאף לשינוי דפוסי החשיבה של המזרחים. מסלול טעוני הטיפוח הוא מלכתחילה מסלול נחות שיוצר הסללה של המזרחים לשוליות החברתית בחיים שלאחר הלימודים. תוכניות טעוני הטיפוח, אולי מעלים את סיכויי התלמידים להצליח בלימודים, אמנם, מבחינה מעשית הוא לא פותר את שילובם בחברה. פרנקנשטיין היה שבוי בתפישה אירופוצנטרית –כל מה שחורג מהמעמד הבינוני הוא בגדר סוטה. עוד אחד מהסוציולוגים הממסדיים שתרמו להסוואת המציאות החברתית באמצעות הסברים תרבותיים.