1. החינוך הממלכתי דתי / מתתיהו דגן (פריט 5)
א. כינונו של החינוך הממלכתי דתי
המקורות הרוחניים: בתשנ"ז מלאו 90 שנה לכינונו – ע"י תנועת "המזרחי" .
מנהיגי התנועה תבעו להקים מסגרות חינוך, שיתאימו לרוח המודרניזם יחד עם שמירה על ערכים
דתיים.
החמ"ד הינו מסגרת ייחודית בתולדות החינוך היהודי מבחינת מבנהו, ת"ל, וההתייחסות לעולם
החילוני. הוא משקף את המעבר מחינוך מסורתי לחינוך מודרני תוך שמירה על לימודי יהדות
ונורמות התנהגות דתיות.
קלישר ואחרים הגו את הרעיון לכלול לימודים כלליים כחלק מת"ל בנוסף ללימודי תורה והלכה .
הגדרת החינוך הממלכתי –דתי :
חוק החינוך הממלכתי (1303) לא פירט את ההבדלים בין החינוך הממלכתי לממלכתי דתי, ולא
התייחס בפרוט לסוגיות הקשורות לאוטונומיה פדגוגית ודתית של החמ"ד, שנדרשו לשם הבטחת
האמון וההסכמה של הציבור הדתי בו, כנגד חוגים דתיים שלא היו מעוניינים בממלכתיות
ובמעורבות משרד החינוך.
משמעותו של חמ"ד הוא – חינוך ממלכתי, שמוסדותיו ות"ל בו הם דתיים וכך המורים
והמפקחים.
ב4003 הציע אמנון רובינשטיין תוספת המתייחסת למטרות החמ"ד, המבהירה את תפקידו של
החמ"ד ואת משנתו, " אנשי החמ"ד מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח
הציונות הדתית" .
דגן טוען שתוספת זו קרובה רעיונית לחמ"ד אך אינה מספקת. לטענתו יש צורך להבהיר במפורש
שהשלטון מכיר במדייניות החמ"ד ובצרכיו המיוחדים ולגלות נכונות ,הקשבה והתחשבות
בתביעות ההורים .
ב. הבחינה הרעיונית
החמ"ד אינו המשך לחינוך היהודי המסורתי הישן מחד, ואינו מקבל את תפיסת הציונות
החילונית מאידך.
שלושה יסודות השפיעו על עיצוב משנתו:
3. החילון בחברה היהודית – שהחל לפני כ-930 שנה ונתן לגיטימציה לאימוץ זהות יהודית ,שאינה
דווקא דתית. מגמות החילון הושפעו מהתפתחות ההשכלה הכללית, המדעים והטכנולוגיה וגרמו
להתערערות סמכותן של מסורות – דתיות, לאומיות, משפחתיות.
החמ"ד ניסה להתמודד עם בעיית החילון בשני אופנים: א. ביסוס הלכתי לאורח חיים מודרני
המשלב אורח חיים דתי והשתלבות בחיי החברה והמדינה. ב. הדרישה למערכת חינוך נפרדת אינה
מכוונת להתנתקות מהציבור היהודי חילוני אלא נועדה לשמש גשר בין חילוניים לדתיים.
0. שואת העם היהודי- עד להקמת התנועה הציונית, לא היתה מקובלת הגישה של הפעלת כוח
והתארגנות לאומית, כדי להקים מדינה יהודית עמצאית בא"י, וזאת על בסיס התפיסה שפעולה זו
אסורה והינה בבחינת התערבות בדרכה של ההשגחה העליונה.
השואה האיצה את הצטרפותם של הדתיים למהלכים לומיים ומדיננים, שהביאו את הקמת
המדינה. השואה הביאה להכרה בצורך לשתף פעולה עם החילוניים ועם מוסדות המדינה.
2. 1. הקמת מדינת ישראל- מנהיגי "המזרחי" החליטו על שותפות ממלכתית תוך שמירה על
אוטונומיה חינוכית שהוגדרה בחוק.
שלושת היסודות הנ"ל משמשים גם כיום בסיס להכוונת פעולות החמ"ד. יחד עם זאת עולות
שאלות על רקע תמורות חברתיות ופילוסופיות בעולם החילוני המקשות על שיתוף בנושאים
ערכיים כגון: היחס למסורת היהודי, לתא המשפחתי , האינדיבידואליזם, המחלוקת על הסכמי
שלום. בקרב הציונות החילונית ישנם הבוחנים מחדש את עמדותיהם ואינם רואים ביהדות
המדינה ערך מרכזי. פערים אלה מחייבים את החמ"ד לעיצוב ועדכון עמדות.
ג. העיצוב החינוכי – דמותו של בוגר החמ"ד
החינוך הממלכתי שואף שבוגריו,יעצבו מתוך בחירה, השקפת עולם יהודית איתנה . שכל עשייתו
בתחומי הפרט והחברה, תנבע מהשקפה המבוססת מחד על לימודי קודש ותתורגם לאורח חיים
עפ"י ההלכה ומאידך יפעל מתוך סקרנות אינטלקטואלית.
כלומר – הבוגר ישלב בחייו תורה עם דרך ארץ – הכרת תרבות עם ישראל יחד עם פתיחות לעולם.
הבוגר ישאף לצמצם את הניכור בינו לבין החילוניים , לשם חיזוק הכבוד ההדדי.
ד. הכלים והאמצעים בקידום מטרות החינוך הדתי בביה"ס:
לחמ" ד אוריינטציה מוגדרת וברורה ועליו לברור כלים ואמצעים מבין הקיימים ולפעול לעיצוב
כלים חדשים שישרתו את מטרותיו:
3. תוכניות לימודים – ייחודיות בתחומים מסויימים וזהות לכלל המערכת בתחומים אחרים או
מותאמות.
0. הדרכה- למורי החמ"ד ביהדות ובמקצועות בהם נדרשת התאמה.
1. הכשרת מורים – הכשרה ייחודית במכללות וסמינרים ממלכתיים דתיים במטרה להנחיל את
משנת החמ"ד.
2. חיזוק תורני – במענה לדרישות הורים לתגבור לימודי יהדות.
3. הפרדה בין המינים – במקומות בהם ההורים מעוניינים בכך.
ה. השתלבות בחברה הישראלית – גישור והעמקה רעיונית:
החמ"ד מתמודד עם שתי קבוצות התייחסות: הציבור החילוני והציבור החרדי.
בחמ"ד יש שתי מגמות המתמודדות ביניהן: פתיחות לעולם המודרני ומנגד הסתגרות בעולם
ההלכה.
החמ" ד ער לכך שהסתגרות מצמצמת את ההשפעה והמגעים עם כלל החברה, גורמת להתרחקות
וחוסר פתיחות ועלולה לעודד כיתתיות על חשבון ממלכתיות.
בוגרי החינוך הדתי המשולבים כיום על פי בחירתם בכל תחומי ההשפעה במדינה מייצגים את
ההשקפה של פתיחות ושותפות עם הציבור החילוני, שאינו פוגם בנושא הדתי ברמה האישית.
ו. התמודדות עם דילמות וערכים כתהליך קבוע:
מאבק בשני קצוות: חילוניות וחרדיות-
מערכת החמ"ד אינה מחוסנת מהשפעתם של שינויים אידיאולוגיים בכלל הציבור היהודי.
דגן מצביע על שתי מגמות: 3. הגישה האינדווידואליסטית והמחוייבות לפרט מול הקולקטיב –
המעלה שאלות באשר לדו קיום בין דתיים לחילוניים.
0. תורות פוסט ציוניות מערערות על דרכה של הציונות הדתית ונותנות אישור לדרכם של
החרדים. רוב הציבור הציוני דתי רואה סכנה בשתי המגמות הנ"ל .
לטענת דגן, הניגודים הללו מחייבים את החמ"ד למאמץ מיוחד למניעת פלישת מגמות אלה.
3. דילמות ערכיות : (עמן נדרש החמ"ד להתמודד)
3. דילמה בין ערכיות למתירנות –נוצרת בעקבות המפגש עם סגנונות ואורחות חיים מגוונים
והשכלה כללית . האדם המאמין צריך למצוא דרך לשלב בין אורח חיים דתי בלי סתירה לרצונו
בחיים מלאי עניין וסיפוק אינטלקטואלי.
0. עתידו של הקיום היהודי ומהותו – חיפוש דרכים לחיזוק הזהות היהודית מתוך דאגה
להישרדות העם היהודי. הדגשת המחייבות לאחווה בין כל חלקי העם ללא קשר להשקפה .
1. ערכי משפחה קהילה ונוחות הפרט- המשפחה הדתית, החיה בחברה פתוחה חשופה להשפעות
חיצוניות אך מחויבת עפ"י ההלכה בערך של קדושת המשפחה.
התמודדות עם מטרות מתנגשות - מימוש עצמי מול תביעה וצורך למחויבות לזולת והתגייסות
לטובת הכלל.
2. מוסר, הלכה ודמוקרטיה - הציבור הדתי מחויב לציות לחוק המדינה – שלטון יהודי שהינו
אחד מסימני הגאולה.השתתפות הציבור הדתי יוצרת קונפליקט באשר למחויבותה של המדינה
לדת והמסורת היהודית ומקשה על השותפות והאחריות למדינה.
מתעוררת השאלה: מה קורה כאשר ההחלטות של הרוב נתפסות כלא מוסריות וכמנוגדות באופן
מובהק לאינטרסים של כלל הציבור הדתי, על פי פרשנותו?
ז. מגמות עכשוויות בחינוך הדתי:
התחזקות החינוך התורני ואורח החיים הדתי – בשל השתלבותם של תלמידים מסורתיים דרשו
הורים דתיים להקים מסגרות נפרדות בעלות אורח דתי יותר. (ישיבות, אולפנות וכד')
מיקוד בטיפול באוכלוסיות חלשות –יש קיטוב רב בהרכב האוכלוסייה בח"מד.
החל משנות ה-90 ננקטו פעולות בגני ילדים (עידוד קריאה של הורים לילדיהם) בחינוך היסודי
(אינטגרציה ע"י תגבור תורני והקמת מסגרות ייחודיות במוסיקה וכד') בבתי ספר מקיפים (
סגירת המגמות הטכנולוגיות ופתיחת מגמות יוקרתיות. פעולות להעלאת זכאים בבגרות).
התמודדות עם תלמידים עולים – בעיקר עם העולים מאתיופיה שדרש:
- התמודדות עם אוכלוסייה, שמסורתה שונה מהמקובלת על כלל הציבור היהוד
- התמודדות עם המורשת התרבותית המיוחדת של עולי אתיופיה והתמודדות עם שאלות של גיור
לחומרה.
- קושי להתמודד עם אינטגרציה בשל העובדה שעולי אתיופיה רוכזו במקומות מסוימים.
ני תן לומר שעולי אתיופיה הסתגלו לתרבות הישראלית המערבית אולם הם נתקלו בדעות קדומות
של חלק מהמחנכים.
ביסוס האידיאולוגיה החינוכית במערך ערכי משתנה – היחס לתחומי הרווחה ולעיסוק בשעות
הפנאי(תקשורת, אומנות וכד') בחברה המערבית נוגד את גישת ההלכה ודורש התמודדות של
הורים ומחנכים בשאלות אלה.
התמודדות עם יסודות חדשים בתרבות המערב- לטענת דגן , החמ"ד הוא היחיד כמעט ששם דגש
על צורכי הציבור והחברה תוך העדפתם על נהנתנות אישית ומימוש עצמי שמאפיינת את החברה
המערבית על חשבון מחויבות לזולת ולסביבה.
