Recommended
More Related Content
More from Shaby Haim
More from Shaby Haim (20)
מאמר מס' 24 החינוך המקצועי אלעד פלד
- 1. החינוך הטכנולוגי /דן שרון תעודת בגרות מול הכשרה מקצועית בשלושים השנים האחרונות לקיומה של מערכת החינוך בישראל התרחשו שני הזינוקים הגדולים ביותר של מערכת החינוך המקצועי .באותם שנים גדל מס' התלמידים באופן משמעותי אך לא זכה ביוקרה הדומה לחינוך העיוני הטהור. הזינוק הראשון התרחש לקראת סוף שנות ה- 50 – עם הנהגת חוק חינוך חובה,החינוך המקצועי היווה מסלול חלופי לקליטת ילדי העולים . המטרה העיקרית והמוצהרת הייתה הכשרת בעלי מקצוע לתעשייה ולחקלאות והייתה גם מטרה שנייה בקליטת תלמידים חלשים. זינוקה השני של מערכת החינוך המקצועי חל בראשית שנות ה-50 , לאחר שקיבל את ההסמכה להעניק תעודות בגרות. השילוב של אפשרות להעניק תעודת בגרות ביחד עם הכשרה טכנולוגית אפשר לחינוך המקצועי כניסה מוצלחת ומתוזמנת לעידן הטכנולוגיה המתקדמת. מעבר לגידול המספרי חל גם מהפך פנימי בתכני הלימוד , בשיטות הלימוד הנהוגות ובאתוס החינוכי . נוספו נושאי למידה ומגמות לימוד חדשות ומתקדמות , יום הלימוד הכיל יותר שעות עיוניות , שעות העבודה המעשית צומצמו , תוכני העבודה המעשית עברו יותר לעיסוקים מעבדתיים. . כמה נושאים מתוך החינוך הטכנולוגי קיבלו הכרה באקדמיה וגם לתעודת הבגרות. העיונית. מדינת ישראל שינתה את הגדרת בחינות הבגרות במשך השנים הללו: מבחינות עיוניות בלבד לבחינות המכסות תחום רחב ומכיל נושאים רבים ומגוונים ברמות בחינה שונות. בסוף שנות ה-50 הגיעה ישראל לשיא בינלאומי בהיבטים אלה- שיעור הלומדים במסגרות החינוך הטכנולוגי ופלוריזם של נושאי הבחינה ורמות בחינה. אך למוסדות החינוך הגבוה הי יתה בעיה של הכרה בהישגים במקצועות מעשיים כעמידה בדרישות הקבלה .חשש זה הוליד את הבינות הפסיכומטריות וכן את דרוג מקצועות הבגרות למקצועות "נחשבים" ואחרים. במקביל להתפתחות זו התרחשו בארץ שני שינויים מתוכננים נוספים : רפורמה במבנה החינוך והפעלת בתי ספר על יסודיים מקיפים .המטרה המוצהרת של שינויים אלה הייתה לשפר ולהעלות את רמת הביצועים של המערכת בהיבטים הלימודיים , לשפר את איכות הלמידה ולהביא לאינטגרציה רעיון בתי הספר המקיפים הגיע אלינו מבריטניה, בעוד שדווקא שם מידת הצלחתם לגרום חברתית. למהפך חינוכי מוטלת בספק, הרי שבארץ כמה מן המוסדות הללו התפתחו הן מבחינת גיוון הנושאים והן מבחינת מתן מענה לאוכלוסיות תלמידים מגוונות. אך היו גם בין המוסדות המקיפים גם כאלה שסבלו מחסרון בולט של יכולת ללמד כראוי את הנושאים הטכנולוגיים בשל מחסור במורים מתאימים ובמקורות מידע והכוונה בנושאים שונים. לאורך חמישים שנות קיומה שינתה המערכת לחלוטין את אופי פעולתה בשני מימדים: א. היא אמצה סטנדרט ים עיוניים ואיננה עוד מערכת הכשרה לבעלי מקצוע. ב. היא הפכה להיות מערכת חינוך כללית , הכוללת לימודים טכנולוגיים. מימד הטיפוח השתנה אף הוא : החינוך הטכנולוגי אינו עוד אופציה מועדפת בטיפול באוכלוסיות חלשות. השינויים שחלו בשם המערכת – ממערכת החינוך המקצועי למערכת החינוך הטכנולוגי , ולאחר מכן למערכת החינוך הטכנולוגי-מדעי- משקפים את השינוי התפיסתי שמערכת זאת עברה לאורך שנות התפתחותה.
- 2. בגרות מול הכשרה- תמונת מצב מאז היווסדו פעלו בחינוך המקצועי שני זרמים: הזרם העיוני והזרם המעשי- תעשייתי. הכנסת בחינות הבגרות לחינוך המקצועי בסוף שנות ה-50היתה אבן הדרך שציינה את ניצחונו של הזרם העיוני מתוך שני הזרמים. הזרם העיוני דחף לאימוץ סטנדרטים לימודיים עיוניים , לעומת הזרם המעשי תעשייתי , שגרס מתן מענים יחודיים לצורכי הכשרת כח אדם למשק. קברניטי המערכת הטילו על מערכת החינוך הטכנולוגי את מטלת הטיפול בחלקיה הקשים של האינטגרציה החברתית בבתי הספר, בטענה שלא תמיד נאמרה במפורש "מי שאינו מסוגל להפעיל את ראשו יצליח בהפעלת ידיו" אלא שבהמשך , שתי עשרות שנים מאוחר יותר, מצא החינוך הטכנולוגי את עצמו כלוח מטרה ראשי לטענות בדבר חוסר ההצלחה בקליטה הלימודית והכללית של התלמידים החלשים בבתי ספר המקיפים באזורי הפריפריה. הוא נשפט לא על מידת ההצלחה בהכשרת בעלי מקצוע , כי אם ע"פ מידת יכולתו להעביר בני נוער אלה את מבחני הבגרות. המערכת לא נמדדה עוד ביכולתה להפיק בעלי מקצוע אלא ביכולתה להביא את בוגריה להשגת תעודת בגרות. הפרדוקס של בתי הספר המקיפים - ככלי חינוכי נועד החינוך המקצועי להעלות את את שיעור הנשארים במערכת המקיפה . כך התפתח תהליך של מעבר מחינוך טכנולוגי בעיקרו , המיועד להכשרה מקצועית , למכשיר חינוכי המיועד להגביר את כח ההחזקה של בתי הספר. התלמידים שהושמו במסלולים המקצועיים איבדו זהות, הם ראו את עצמם כ"נידונים" ללימודי מקצוע מעשי , בתוך בתי הספר המקיפים , בשל חוסר הצלחתם בלימודים עיוניים. בעוד שבעבר הרחוק של שנות ה-50 וה-50 הראשונות עבר קו הגבול בין העיוני לבין המעשי מחוץ לכותלי המערכת הטכנולוגית – בינה לבין בתי הספר העיוניים, הרי שהחל משנות ה-50 הראשונות חתך קו הגבול בתוך המערכת עצמה , בתוך בתי הספר המקיפים. הדילמה של החינוך הטכנולוגי- למרות כל הויכוחים , נמשך הגידול של החינוך הטכנולוגי – בעיקר משום שלמערכת החינוך לא היו פתרונות חינוכיים אחרים. עם כל הקשיים עמדה המערכת במטלותיה , הן המקצועיות- הכשרת אנשי המקצוע לרמותיהם ולסוגיהם עבור צה"ל ועבור שוק העבודה והתעשייה, והן החינוכיות והחברתיות. מבחינת רמת התלמידים הממוצעת אין ספק כי בחינוך המקצועי, לאורך כל שנות פעולתו, הייתה רמתם הממוצעת של התלמידים נמוכה יותר לעומת החינוך העיוני. שיעור מסיימי המסלולים העיוניים שהתקבלו ללימודים גבוהים עלה על אלו שבאו מבתי ספר מקצועיים – גם בטכניון. מבחינת ההצלחה בבחינת הבגרות – הרי שבתחילת הדרך היו בחינוך המקצועי שעורי הצלחה נמוכים.כיום מחצית מהתלמידים הלומדים בחינוך הטכנולוגי לומדים במסלולים המובילים בבחינת הבגרות והיתר במסלולים מקצועיים רגילים ומעשים. שלבים בהתפתחות תפיסת החינוך המקצועי- טכנולוגי שלב א'- בעלי מלאכה- הראשון בין בתי הספר המקצועיים בארץ היה ככל הנראה בית הספר "אליאנס" בירושלים (1002). מטרתו הייתה הכשרת בעלי מלאכה. בראשית המאה הנוכחית הוקם מוסד נוסף ביפו. המסגרת שהונהגה בין כותלי מוסדות אלה הייתה בעצם מסגרת של חונכות שהכשירה למיומנויות
- 3. ביצוע על פי מיטב מסורת הגל השני בחברה האירופאית . מדובר באומנים בעלי מיומנויות כפיים מפותחות, הנעזרים בכלים ובכמות מוגבלת של מכונות, כגון מסגרות. מרבית הזמן הוקדש לעבודה בבית המלאכה ולידים עיוניים ניתנו במשורה. בתי ספר אלה קיימו בעיקר מסלולים תלת- שנתיים, שבסיומם קיבלו הבוגרים תעודת הסמכה בית ספרית שלב ב' פועלים מקצועיים- השלב השני בהתפתחות מערכת החינוך המקצועית בארץ החל בראשית שנות ה-50, עם הקמת מוסדות כמו "מקס פיין" בתל אביב. "עמל" בירושלים ואחרים. בהכשרת כוח. המערכת החלה לעבור מהכשרה של בעלי מלאכה להכשרה של פועלים מקצועיים לתעשייה. לתוך מסגרת הלימודים החלו להיכנס מקצועות החשמל, וכן החלו ללמד גם לימודים עיוניים מקצועיים. במקביל להתפתחות בתי הספר המקצועיים הרגילים, קמו בשנים אלו כמה מוסדות מיוחדים. הראשון בהם- בחיפה ה"תעשייתית"-בית הספר המקצועי שליד הטכניון- בסמ"ת. הוא היה הראשון שראה לנגד עיניו, כמטרה מרכזית, הכשרה של בעלי מקצוע מתקדמים- טכנאים- כגשר בין המהנדס לבין דרגי הביצוע בשטח. בית הספר הזה רכש לעצמו יוקרה ניכרת בקרב קהלו הפוטנציאלי וזכה למשוך תלמידים בעלי יכולת. מוסד זה היה במשך שנים ספינת הדגל של החינוך המקצועי בארץ. בירושלים המדעית- הוקם בשנות ה-50 בית הספר המקצועי" ברנדייס" , הקימו אותו נשות הדסה שחשו בצורך בטכנאים איכותיים להפעלת מערכות הציוד והחזקתן. לבוגרי ברנדייס נוצר ביקוש רב בתעשיות בארץ ולאחר מכן גם במערכת הביטחון. יחד עם גלי העלייה של ראשית שנות ה-50, הגיע לארץ גם ארגון "אורט", ארגון זה הביא עמו מסורת עבודה. המוסד הכשיר דורות של מדריכים מקצועיים שהיו במשך סיום התקופה הראשונית ותחילת המסע שנים רבות עמוד השדרה בפיתוח מוסדות הרשת בארץ. . הארוך לראות הגברת ההיבט העיוני של החינוך הטכנולוגי, התבטאו במערכת עם העברת האחריות לחינוך המקצועי ממשרד העבודה למשרד החינוך והתרבות. במעמד זה נוצרה הפרדה בין בתי הספר המקצועיים לבין מוסדות החניכות ובתי הספר התעשייתיים, שנשארו בפיקוח משרד העבודה. שלב ג' -טכנאים לתעשייה מתפתחת – השלב השלישי בהתפתחות מערכת החינוך המקצועי בארץ החל בתחילת שנות ה-50. בתקופה זו בלטו בארץ כמה מוסדות חינוך מקצועיים גדולים , שתרמו ליצירת מסורת חדשה ומקורית בתחום החינוך המקצועי- הטכנולוגי. הייתה זו מזיגה חדשה בין דרישות מקצועיות לבין שאיפות החינוך הכלליות.התוכניות שהנהיגו מוסדות אלו כונו בשם "מסלול ארבע שנתי" ו"ארבע שנתי מורחב". זמנם חולק בין עבודה מעשית ומעבדות ,לימודים עיוניים מקצועיים ולימודים עיוניים כלליים. המסלול המורחב נועד לתלמידים שרצו להתקבל ללימודי המשך בטכניון. המוסדות שנשאו את דגל המודל החדש הזה היו מוסדות כמו "יד סינגלובקי" בת"א. בתקופה זו נוצרו כמה מן הדילמות . אחת מהן הייתה הצורך בלימודים עיוניים כלליים במדעי הטבע, בשיטה ובצורה שיתאימו לצורכי ההתקדמות המקצועית. מאידך גיסא , כמות הלמידה, ההנעה במגמות העילית, ניצול חופשות הלימודים ומאמצים אחרים, הביאו את בוגרי המסלולים הנבחרים לכלל הישגים נכבדים ולכלל הכרה שילוב מקצועות החשמל , האלקטרוניקה, הבקרה בערכם בשרותם הצבאי ובחייהם האזרחיים. והמחשבים בחינוך גרמו למשיכת תלמידים בעלי יכולת , אשר הציגו הישגים לימודיים טובים. מן הבחינה הכמותית אופיין שלב זה בפתיחה מהירה של מוסדות חינוך ובגידול מהיר של מס' הלומדים בחינוך המקצועי.
- 4. שלב ד'- לימודים תיכוניים מול לימודי מקצוע – הכנסת בחינות הבגרות סימנה את המעבר לשלב הרביעי בהתפתחות מערכת החינוך המקצועי בארץ . בסוף שנות ה-50 מצא את עצמו החינוך המקצועי במצב שהוא מקנה יותר שעות מאשר החינוך העיוני. כך שתלמידים שרצו להבטיח את עתידם בהמשך לימודים גבוהים , היו חייבים להוסיף מקצועות עיוניים מעל המינימום הנדרש. החברה בארץ לא הסכימה להנהיג בחינת בגרות טכנולוגית ייחודית ולתת לה את ההכרה המתאימה. המערכת מצאה את עצמה קרועה בין הדרישות הסותרות: מקובלות מול מקצוענות. תקופה זו הולידה שני יצורים חדשים: תחילה – הנדסאי ולאחר מכן- הטכנאי. החלו לפעול מסלולי הכשרה שונים. הרפורמה שהונהגה בחינוך הטכנולוגי בסוף שנות ה-50, הייתה צעד נוסף בכוון ההתקרבות אל החינוך העיוני והתאמת המסגרת למסגרת העיונית והכללית . התאפשרה לתלמיד בחירה אישית של רמת המקצועות וסוגיהם, לרבות מקצועות לתעודת הבגרות. שלב ה'- איחוד המדע והטכנולוגיה. – הגל החמישי המאפיין את ימנו אלה והנמצא עתה בשלבי המראתו . סגנונו הוא היצור הממוחשב והטיפול במידע הוא סמלו המסחרי. דרושים עתה עובדים המסוגלים לשלוט במערכות הממוחשבות ומחייב יכולת טכנולוגית ומדעית כללית .העובדים הם אלה אשר פ ותרים את הבעיות וגורמים לכך שהמערכות תפעלנה בתנאים משתנים תוך התגברות על תקלות. מכאן עולות דרישות חדשות של חיזוק השכלת היסוד, שליטה בשפות המחשב והתקשורת , יכולת חשיבה ופתרון בעיות. אין ספק כי בהיבט זה תהליך הגברת המגמה העיונית בחינוך המקצועי תהליך מבורך. הוא איפשר להכשיר את הדור אשר נשא על גבו את תהליכי השינוי הללו בחברה ובתעשייה. רעיון השילוב של למידה עיונית מקצועית עם פרקטיקום מקצועי- היה בבחינת ראיית הנולד. דרישות היכולת במקצועות המדע הבסיסי הפכו לצורך חינוכי בהכשרת הטכנאים והמהנדסים לעתיד, לא פחות מזה של מדעני העתיד. זה היה המשבר שנוצר סביב דו"ח "מחר 08" עיקרו של הדוח הזה הוא בבניית כמה ערכים חדשים אל תוך מערכת החינוך בכלל ואל תוך מערכת החינוך הטכנולוגי בפרט. הדוח בא לאחד את מערכת החינוך הטכנולוגי והמדעי למקשה אחת , כאשר בבסיסו מחבר את הלמידה המדעית והטכנולוגית עם היררכיה ברורה. למעשה מעמיד הדוח את החינוך הטכנולוגי בפני מצב חדש שבו הוא נדרש להורות את מקצועות המדע ע"פ תוכניות זהות לבתי הספר העיוניים. אמנם מערכת זו אימצה לאחרונה את השם "חינוך מדעי טכנולוגי" אך המשמעות הפנימית של גישה זאת טרם מצאה את מימושה הארגוני המלא. בנוסף, הדוח ממליץ על ניסוי שבו תנותק הזהות בין למידת מקצוע לבין חינוך כיום הגיעה המערכת למצב שבו לגבי חלקה העליון הבגרותי ברמות הנמוכות של התלמידים. (מסמ"ת)- לא ניתן להבחין בהבדל בינה לבין המערכת העיונית, להוציא כמה מקצועות טכנולוגיים. לעומת זאת במסגרות הנמוכות(מסמ"ר ובעיקר מסמ"מ)מתקיימים גם לימודים מעשיים.בעיקרם. השאלה העומדת על הפרק היא מהם הפתרונות לגבי חלק מהאוכלוסייה המתקשה בעמידה במטלות הלימודים ברמת בחינות הבגרות, ומה לעשות כדי לא להקריב את ההישגים שיש למערכת במישור הטכנולוגי ובשיעורי ההישארות הגבוהים?
- 5. סוגיות נוספות בחינוך הטכנולוגי מקצועי מבנה מאוזן של כח האדם למשק- לגרמניה יש בכורה עולמית בתחום בעלי המקצוע- הטכנאים וההנדסאים.הם עומדים במקום נכבד במס' בעלי תארים טכניים אקדמיים. עיקר המסקנות מהנתונים,קשורות למס' הבוגרים הנשלחים למשק בכל שנה וליחסים בין התפוקות ברמות השונות. מעבר למימד הכמותי עומד המימד האיכותי. ההתפתחות העולמיות מצביעות על הצורך בהרחבת השכלת היסוד של כלל העובדים יחד עם פיתוח ממדי התפוקות בצוות ובארגון. התלמיד הגרמני המסיים את חוק לימוד חובה מקדים את חברו הבריטי בשתי שנות לימוד במתמטיקה ומבטיח בכך כי הישגיו בתום תוכניות ההכשרה המקצועית גבוהות לעומת חבריו בארצות אירופה האחרות. ההיבט הצבאי- המערכת הצבאית הורגלה לקלוט לתוכה אוכלוסייה בהרכב מסוים , שחלקו היה בעל כשירויות טכניות מעשיות. ככל שהלך מערך הנשק הצה"לי והפך למתוחכם יותר- כן רבו הצרכים. אלא שיחד עם העלייה במס' החיילים הדרושים לתפקידי תחזוקה בתחום ה"מתוחכם" נותר עדיין צורך בבעלי מקצוע ברמות "נמוכות " לתפקידי אחזקה של כלי רכב, טנקים וכד'. הנטייה לירידה בכמויות הבוגרים,בעיקר במגמות המעשיות , מעוררת דאגה בקרב מתכנני כוח האדם בצה"ל. המערכת הצבאית זקוקה כיום לבעלי מקצועות בתחום התחזוקה המכנית – מכונאות לסוגיה ולטכנאים בתחומים השונים שעיקר עבודתם היא תחזוקה. היסודות שמקנים בתי הספר המקצועיים בתחומים אלה הם נכס חשוב למערכת התחזוקה בצה"ל,המתכנן את תשלובת כוח האדם שלו בהתאם לתפוקות מערכת החינוך.עניין זה יחייב את הצבא להיערכות וחשיבה מחודשים. על הצבא יהיה לפתח לעצמו מערכת מכוונת של הכשרות גם בתחום הטכני. הכשרות ייעודיות אלה תהיינה מכוונות לבוגרי מערכת החינוך ותתרכזנה במדיום הצבאי. תשתיות גיבוי והכשרה להוראה- מסיבות רבות לא בנה לעצמו החינוך הטכנולוגי מערך מקיף של הכשרת מורים , פיתוח תוכניות וגיבוי בשטח. הוקמו מרכזים כמו "המרכז לחינוך טכנולוגי" בחולון , המרכז הפדגוגי ע"ד מושינסקי ברשת אורט והמרכזייה הפדגוגית ברשת עמל. אלא שכל אלה היו מוסדות שעיקר גישתם הייתה יישומית ולאו דווקא מחקרית-עיונית. מוסדות אלה חסרו תשתיות פיתוח אקדמיות נאותות. מערכת החינוך הטכנולוגי בארץ נותרה , למרות היקפה, מערכת הפועלת בתחום הפרקטי, מבלי שהשכילה לבנות לעצמה את התאוריות הדרושות לה, כולל הכשרת כוח אדם. הניסיון מוכיח כי החינוך הטכנולוגי צלח ופרח באותם מוסדות אשר אוגדו ופעלו במסגרת רשתות שסיפקו לבתי הספר את מערך בגיבוי והתמיכה הטכנולוגיים והפדגוגיים. פריסת רשת יעילה של מרכזיים אזוריים הנתמכים ע"י מרכזים ארציים, גם בתמיכה ופיתוח אקדמיים של תחומי העיסוק הללו, הם חובה בתהליכים של היום. מקיפות חדשה- עדיין קיימת היום כפילות מסרים בהיבט הטכנולוגי. המערכת שקמה ופעלה כמי שמכשירה טכנאים ואנשי מקצוע , במובן הלא אקדמאי של המושג, מוצאת את עצמה כשחלקה העליון הוא למעשה מערכת חינוך עיונית ע"פ שיטותיה- שהדגם המנחה שלה הוא התלמיד הפונה להמשך לימודים אקדמי ,ואילו חלקה האחר מנסה תחת אותה קורת גג, לשדר שידור מקצועי הגורס הכשרת בעלי מקצוע בסביבה שבמרבית המקרים אינה מתאימה לעשות כן. אי לכך יש לחשוב על שינוי רעיון המקיפות ביישומו הנוכחי. על המקיפות החדשה להיות מקיפה מבחינת גיוון הנושאים , התוכניות
- 6. וסגנונות הלמידה. במקביל עליה לשדר לכולם מסר אחיד של תעודת בגרות , במגוון מקצועות , גם טכנולוגיים. מכלול- הפתרון לביית ההכשרות – היום עומדת בריטניה עם עדיפות מסוימת עלינו בתחום מס' המקבלים תואר ראשון טכנולוגי . התואר הראשון הפך לסימן סטאטוס חברתי בדומה למה שהייתה בעבר היותר רחוק תעודת הבגרות.לשם כך יש לאפשר למספר גדול ככל האפשר של מסיימי בית הספר שתעודת הבגרות בכיסם לפנות ללימודי המשך במסגרת האקדמית – אוניברסיטאית או מכללתית רשת מכללות המעורה היטב בחיי הסביבה יכולה להשתמש תשתית ללמידת המשך וללמידת חיים בקשר הדוק עם סביבת התעשייה והתשתיות החברתיות האחרות באזורים השונים. על ישראל להדביק את הפיגור המספרי בשיעור האקדמאים שהיא מייצרת – אך לשאוף לכך כי הללו יבואו , ברובם , מקצועות מדעיים וטכנולוגיים – כולל הכשרות מעשיות . התשתיות לקימום מערכת המכללות כבר קיימות היום ברוב חלקי הארץ , בדמות המכללות הטכנולוגיות , המכללות האזוריות , ותוכניות שיתוף הפעולה האקדמיות עם האוניברסיטאות . תהליכים קוריקולריים התהליכים שתוארו במאמר זה מביאים אותנו למצב שבו יתפקדו במערכת בתי ספר תיכונים מסוגים שונים , אשר יציעו נושאי למידה מגוונים לקראת מבחני הבגרות לרמותיהם. יש לאפשר לבתי הספר לפתח מומחיות בתחומי המדע והטכנולוגיה- תוך הקפדה קוריקולרית שכל ההתמחויות הללו תהיינה בסיסיות לבנייה עתידית של יכולת מקצועית. בתי הספר הטכנולוגים- מדעיים המובילים הפועלים היום הם דוגמא לבתי ספר כאלה. הדיסציפלינות הטכנולוגיות בבתי הספר הכלליים תילמדנה כמו הנושאים המדעיים בכמה היקפים ותוך הקפדה על מבנה דיסצפלינרי נאות. הכנת התשתיות לנושאים אלה הן מטלה של בתי ספר התיכון ,ואילו את ההתמחויות תהינה מנת חלקם של המכללות.. יש לשאוף לכך שכל מסלולי הלימודים יהיו פתוחים מלמעלה- תוך מתן אפשרות להארכת משך הלימודים בבתי הספר לקראת תעודת הבגרות , לפי הצורך, ומתן אפשרויות לסיוע משמעותי תוך כדי לימודים בבית הספר. מאידך גיסא יוכלו תלמידים מוכשרים לסיים את חובת בחינות הבגרות בזמן קצר יותר ולפתוח בתוכניות מדובר בהגמשה של המערך הלימודי בבית הספר מבחינת הזמן המשך עוד לפני השרות הצבאי. והקורסים. כל אלה נשענים על שיפור שיש להשיג בלמידת מיומנויות היסוד ברמות בית הספר היסודי ובחטיבת הביניים.