1. פרק 12: ההתפתחות החברתית והרגשית בתקופת הילדות
בתקופת הילדות קצב הצמיחה מואט וההתפתחות הקוגנטיבית והחברתית שוב אינן נראות כה
דרמטיות.
פרויד – שלב החיביון. בילדות, הדחפים המינייים רדומים יחסית. לפי דעתו, מחכים לתקופת
הבגרות ו/או בגלל שלא מתרחשים אירועים בעלי חשיבות בתקופה זו בתחופ החברתי רגשי.
תפיסת העצמי הפסיכולוגי – בניגוד לילד בגן התופס עצמו במושגים של תכונות פיזיות ("אני
שונה כי יש לי שיער ארוך"), ילד בתקופת הילדות תופס עצמו כמורכב ממאפיינים פסיכולוגיים
כגון: יכולות שכליות והרגשות שכיחות. ישנה ראיה כוללת של העצמי הנקראת "המטא תיאוריה
של עצמי" ההבנה שמבינים ילדים את טבעו של העצמי והמושגים שלהם עליו ("אני טובת לב,
אני עוזרת"). תיאוריה זו, דורשת מהילדים להכיר את התכונות שלהם ושל האחרים. מתוך כלל
התנהגויות במצבים חברתיים רבים יכול להסיק ילד על תכונותיו. למשל: עזרה לאח קטן/חתול
וכד'. גם הגדולים, כמו הקטנים יכולים לכלול תכונות פיזיות בתיאוריהם העצמיים.
התקדמות נוספת היא התפתחות העצמי חברתי. המודעות לכך שזהותו לעיתים קרובות קשורה
בקשר הדוק לבני האדם שסביבו. כלומר, הגדרת העצמי היא בהתאם לקבוצת השווים ובמושגים
של החברה לה הם משתייכים ("אני ביישן", "אני חברותי"). לנטיה להגדיר את עצמי מבחינת
היחסים עם אחרים קשורה בקשר הדוק הנטייה להשתמש באחרים כבמקור מידע לשם הערכה
עצמית. נטייה זו קרויה השוואה חברתית.
השוואה חברתית תלויה ב:
ירידה במרכוז – כלומר הילד מסוגל להשתמש ביותר מפיסת מידע אחת בכל פעם. לכן, קיימת
יכולת ההשוואה.
הבנה נורמטיבית של היכולת – רואה מה שאחרים יכולים לעשות ומשם לומד מה הוא מסוגל
לעשות.
הקשר תרבותי – ההשוואה החברתית הינה תלויית תרבות. למשל, ילד קבוצים לומד להעריך
שת" פ כמדד להתקרבות לביצוע מטלה בעוד שילד עירוני משתמש בהשוואה החברתית כמדד
להצלחה.
גם ההתפתחות המינית מפותחת יותר. ילדים בגיל ביה"ס היסודי מחילים סטריאוטיפים מינים
על עצמם. נוטים להעדיף פעילויות בהתאם לתפקידי המין המסורתיים. (בנות גמישות יותר
בהתנהגות הטיפוסית למין). קיומם של אנשים חשובים בחיי הילד העוסקים בתפקידים לא
מסורתיים יכולים להשפיע על הגמישות הקשורה למין.
2. התפתחויות אלה, קשורות קשר הדוק לשימוש באחר כמקור להשוואה לצורך הערכה עצמית.
לכן, קבוצת השווים הופכת להיות חשובה במיוחד. דבר זה נובע, מהזמן הרב בו הם מבלים עם
החברים ומהתנסויות הלמידה המיוחד (הוגנות, שיוויון, הדדיות) שמספקת קבוצת השווים.
קבוצת השווים מהווה אמצעי חברות מרכזי.
רשת חברויות זוהי קבוצת החברים היציבה יחסית שעימה מקיים ילד בגיל ביה"ס היסודי יחסי
גומלין: סימן ההיכר לילד.
נורמה של קבוצת השווים כלל לא רשמי הקובע את ההתנהגות החברתית של ילדים בתוך קבוצת
השווים.
מאפייני התנהגות נוספים:
בתקופה זו נוכל לראות כי הילדים נוטים לשמור על שמירת גבול בין המינים ("עבודת גבול" עפ"י
תורן). השקעת מרץ רב בהתנגדות למגע זה עם זה.
מסוגלות לראות מנקודת מבט של האחר.
לתקוף מילולית (במקום פיזית בגיל בצעיר) עקב היותם יכולים להביע עצמם ולהרגיש את רגשות
האחר.
עליה באמפטיה והעמקת הלבטים המוסריים.
כמו כן, נראה חברויות המושתתות על נאמנות, הדדיות ולא רק אינטרסנטיות. פיתוח "האנחנו" –
מודעות לגבולות קבוצת השווים.
יחד עם זאת, המשפחה ממשיכה להיות הקשר התפתחות חשוב. ילדים עומדים מול המטלות
החברתיות והרגשיות בהקשר של המשפחה. הם מושפעים מאחיהם ומהוריהם בסיטואציות
חברתיות שונות ועל פי דרכי ההתמודדות של קרוביהם הם לומדים כיצד לשאת ולתת, כיצד
ללמוד מיומנויות חדשות, כיצד להתמודד עם קונפליקט וכד'.
לכן, הגורמים החשובים להתפתחות של הילד:
כמות האהבה שילד מקבל.
מידת האוטונומיה שמאפשרים לו.
מידת ההיענות להבעת דעתו.
כמות העמותים עימו.
מידת ההסתמכות על ההורים.
הצגת גבולות סבירים.
3. סכסוך בין הורים או פרידה יטביע חותם על אישיות הילד:
אצל בנים – תוקפנות מוגברת, היעדר שליטה בדחפים, יחסים בעייתיים עם קבוצת השווים.
אצל בנות – חרדה, עכבה והסתגרות.
ההתפתחות בגיל הילדות הינה לכידה מפני שההשפעות הפועלות עליה נוטות לחזק זו את זו
והיא המשכה של ההתפתחות בעבר. פעוט בעל כשירות חברתית והתקשרות בטוחה עם
המטפלים בגיל הגן, יטה להיות ביחסים כשירים עם קבוצת השווים וימשיך להיות מקובל
בחברה ולהסתגל היטב גם בשנות ביה"ס היסודי. למעשה, עם הגיל ניתן יותר ויותר לנבא את
מאפייניו של הילד בהווה על פי מאפייניו בעבר.
ילדים עם התקשרות בטוחה:
מהווים פחות מטרה ללעג, ו או דחויים מצד קבוצת השווים בילדות.
פתחו קשרים חברתיים בקבוצת השווים הרחבה יותר גם כאשר יש להם חברים קרובים.
יחד עם זאת, ילד עם התקשרות חרדה יכול בהחלט לפתח קשרים חברתיים טובים בקבוצת
השווים. הדבר תלוי בהשפעת ההורים שנשארת יציבה במשך הזמן.
מושגים נוספים:
מודלי פעולה פנימיים עפ"י בולבי , אלה הן הרגשות והציפיות ביחס לעצמי ולזולת שמקורן
בהתנסויות של ההתקשרויות המוקדמות. פעוטות בעלי התקשרות בטוחה רוכשים מיחסיהם עם
המטפלים השונים אמונות וציפיות באשר לעצמי המסייעות להם להתמודד עם מטלות חברתיות
ולתפקד בעתיד בקבוצת השווים.
תקופת החביון עפ"י פרויד תקופת הילדות היא תקופה שבה דחפיו המיניים של הילד רדומים
(חבויים) יחסית.
תחושת חריצות עפ"י אריקסון הסוגיה המרכזית החשובה ביותר בתקופת הילדות, היא תחושת
החריצות המניעה את הילד לשליטה במיומנויות של מבוגרים. הילד מאמין בכשירותו שלו
וביכולותו לשלוט בעולם, לצד נטייה ליזום פעילויות ולעבוד קשה להשגתם. תחושת החריצות
נובעת מהישגים אמתיים כמו: הצלחה בביה"ס, התמודדות יעילה עם בעיות וכד. ילד החווה
כשלונות חוזרים ונישנים יגרמו לו לתחושת אי-כשירות ונחיתות. בגיל זה ילד מארגן את
ההתנסויות שלו ומגבש (כשותף חברתי, כיוזם, כבן או בת) דימוי עצמי בעל מימדים רבים.