36. 2002.
,"
2006
Yehudah Mirsky An Intellectual and Spiritual Biography of Rabbi Avraham
Yitzhaq Ha-Cohen Kook from 1865-1904, PhD thesis Harvard 2007
Editor's Notes
Rav Neria Guttel
Yossi Avineri – first doctorate on Rav Kook as Chief Rabbi, including Arlozerov story
Rav Rudik in touch with both
ברשות הרבנים, סבים וסבתות, בני משפחה, אורחים וחברים יקרים.
אני מודה לכם מאוד על השתתפותכם בשמחת בת המצווה שלי.
בחרנו לעסוק בתולדות חייו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זכר צדיק לברכה. במשך כמעט שנתיים זכיתי לקרוא על הרב קוק, לשמוע עליו סיפורים מעניינים ולהבין מקצת הפירושים שלו בנושאים שונים.
לרגל בת המצווה שלי - עיון בתולדות חייו ובתורתו של הרב קוק מלמד אותי לקחים חשובים ביותר: הכרתי אישיות מיוחדת במינה, ענק בתורה, רגיש מאוד בהתייחסותו לבעיות הדור ובעל חזון לעתיד ישראל והאנושות כולה.
אני תקווה שאישיותו של הרב קוק תשמש נר לרגלי בהמשך חיי, ואני מקווה שהדרשה הערב תוכל להציג גם לכם כמה דברים חדשים.
בסוף החוברת תמצאו את השקופיות של המצגת.
=====================
TDL Shlomit 090124
+Rav Yoel
+Rav Hillel
-Amos
-Sherlow
-Amital
-Medan
-Mirsky
-Rosnak
-Ish Shalom
ניקוד
-מדבר שור
-עיקבא דמשיחא
הסקירה שלנו בנויה על פי סדר העניינים המופיע בשקופית שלפניכם.
לאחר מספר מילים על הרקע ההיסטורי של תקופת הרב קוק, ברצוני לספר את תולדות חייו ולשלב תוך כדי כך סוגיות ומסרים מרכזיים הקשורים לשלבים שונים בחייו. אינני מתיימרת לסכם את גדולתו או את תרומתו להשקפת עולמנו, אך אנסה לפתוח צוהר שיאפשר להתרשם מכל אלה.
אולי המרכיב המאפיין ביותר באישיותו של הרב קוק הוא רב-גוניותו העשירה הבולטת, המתפרשת על תחומים כה רבים. לכן מובן מאליו שבדרשה אוכל לגעת רק בחלק זעיר של חייו ותורתו.
הרב קוק נולד במחצית השנייה של המאה ה-19, כשרוב יהודי העולם חיו באירופה. זו היתה תקופה בה האנטישמיות פגעה ביהודים בתחומים רבים.
כשיהודים היו צריכים לעזוב את מקום מגוריהם בגלל שנאת גוים, לא היה להם לאן ללכת – לא היתה להם מולדת. "מבשרי הציונות" התחילו לבדוק ולתכנן את שיבת ציון. בסוף המאה נעשו מאמצים על ידי דר' תיאודור הרצל להקים את מדינת היהודים.
הרב קוק נולד במזרח אירופה, בלטביה, ונתבונן באותו אזור בשקופית הבאה.
במזרח אירופה היו מרכזי תורה מהגדולים בתולדות ישראל, והם הצטיינו בלמדנות מבית מדרשו של הגאון מווילנא כדוגמת ישיבת וולוז'ין. במקביל צמחה גם תנועת המוסר, שניסתה להעמיק את הקשר לתורה על ידי הפנמת הלקחים המוסריים של התורה. מאידך הצליחה החסידות לחבר חוגים אחרים של עם ישראל לתורה ומצוות בדרך משלה. כמו כן צמחה באותה תקופה גם תנועת ההשכלה, וגם היתה התבוללות גדולה באותו דור.
הרב קוק ינק מגורמים אלה בצורה ברורה – הן מהלמדנות והן מהחסידות.
את תולדות חייו של הרב קוק חילקנו ל-4 תקופות:
א. לידתו בלטביה עד שעלה לארץ ישראל בגיל 39.
ב. תקופתו הראשונה בארץ ישראל, כרב של יפו והמושבות.
ג. מסעו לחו"ל, שגרם לשהייה של כ-5 שנים בארצות אירופה.
ד. שובו לארץ ישראל בשנת 1919 עד לפטירתו בשנת 1935.
נתייחס לארבע תקופות אלה של חייו וננסה להכיר דברים מאפיינים של אישיותו על ידי שילוב סיפורים עם חידושי תורתו.
את תולדות חייו של הרב קוק חילקנו ל-4 תקופות:
א. לידתו בלטביה עד שעלה לארץ ישראל בגיל 39.
ב. תקופתו הראשונה בארץ ישראל, כרב של יפו והמושבות.
ג. מסעו לחו"ל, שגרם לשהייה של כ-5 שנים בארצות אירופה.
ד. שובו לארץ ישראל בשנת 1919 עד לפטירתו בשנת 1935.
נתייחס לארבע תקופות אלה של חייו וננסה להכיר דברים מאפיינים של אישיותו על ידי שילוב סיפורים עם חידושי תורתו.
הרב קוק נולד בגרייבה, עיירה קטנה ליד דווינסק, בלטביה.
אביו רבי שלמה זלמן היה בוגר של ישיבת וולוז'ין, וצאצא לרבי מרדכי יפה, בעל "הלבוש". על שם המסורת של בית אבא – נקרא הרב קוק "יצחק".
אמו פרל היתה ממשפחה חסידית, והרב קוק נקרא "אברהם" על שם סבא של אמו. לברית המילה שלו קיבל אריג מבגדו של הרב החבד"י בעל "צמח צדק" ואברהם יצחק אהב את הכיפה ביותר.
מסופר שהוריו שאלו את עצמם, אם הילד אברהם יצחק יהיה רב חסידי כמו סבו אברהם או למדן מובהק כמו סבו יצחק – ואכן הוא נהיה גם תלמיד חכם גדול וגם - במובן מסויים - דמות חסידית.
כשאברהם יצחק היה כבן שלוש – הוא האזין לאמו הקוראת בספרי קודש על ארץ ישראל; לפתע נטל הילד מקל וצעד בזריזות לעבר הדלת. "לאן, ילדי?" שאלה אמו. השיב הילד בשמחה: "לארץ ישראל, לארץ זבת חלב ודבש".
הילד אברהם יצחק למד בשקידה רבה אצל אביו, ובבתי מדרש בעירו; בשבתות הוא שתה בצמא דברי תורה מפי חסידי חב"ד בעיירה.
הבחור הצעיר הצטיין בלימודיו, ונקרא ה"עילוי מגרייבה". הוא למד אצל תלמידי חכמים בדווינסק, ולימים גם למד כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין המפורסמת. ראש הישיבה, הנצי"ב, העיד על הרב קוק הצעיר, שבשביל תלמיד כזה כדאי להחזיק את הישיבה.
בגיל 21 עבר ללמוד בישיבת פוניבץ', והתחתן עם בת שבע, בתו של ראש הישיבה הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, האדר"ת.
ה"חפץ חיים" חיבב את הרב קוק, והמליץ עליו כבר בגיל צעיר לשמש כרב בעיירה קטנה בשם זיימל; הוא הקדיש מזמנו ללימוד ולכתיבה, ובתקופה זו אשתו נפטרה בגיל צעיר. לאחר אסון זה, ביקש הרב קוק מאנשי קהילתו תמיכה כלכלית למשך מספר חודשים, על מנת שיוכל ללמוד את חוכמת הקבלה מפי הרב שלמה אלישיב, בעל ה"לשם", הוא סבו של רבי יוסף שלום אלישיב. הוא התחתן עם רייזא רבקה, בת דודתה של אשתו הראשונה. בשנת 1895 הוא נתמנה לרבה של העיר בויסק, וגם שם המשיך את כתיבתו התורנית הפורה.
בשנת 1904 הוזמן הרב קוק לשמש כרב בקהילת יפו והמושבות, אך בשלב זה אני רוצה להתייחס לכתיבתו ולפעילותו התורנית של הרב לפני עלייתו ארצה.
עד גיל 39, פיתח הרב קוק עולם רוחני עשיר, אשר אופייני להמשך דרכו. בין הכתבים שכתב בתקופה זו מצויים הספרים "חבש פאר" על תפילין, "מדבר שור" עם דרשות שנשא בקהילתו, פירוש "עין איה" על הגמרא, ומספר מאמרים על "תעודת ישראל ולאומיותו".
אני רוצה להציג בפניכם מספר דוגמאות מהספרים הנ"ל.
בספרו "חבש פאר" הוא קורא להקפיד יותר בהנחת תפילין של ראש. לספרו ההלכתי הוא מצרף דרשות ודברי מוסר על מצוות תפילין, וכבר בספר זה - אותו כתב הרב קוק בצעירותו - אנו רואים שילוב ייחודי של הלכה ואגדה, שילוב שבא לידי ביטוי בהסברים של הלכות מעשיות על דרך הדרוש.
התפילין הם סמל לדביקות בה' הן בעולם הלמדני, כפי שתראו בתמונתו של הגר"א שחבוש תפילין, והן בעולם החסידות, כפי שלמשל חסידי חב"ד מקרבים יהודים לתורה ומצוות עם מצוות תפילין. בספרו "חבש פאר" באים שני היבטים אלה לידי ביטוי.
תפילין של יד מסמלים דביקות בה' בכל משלח ידינו והם כנגד הלב, דהיינו גם עם העולם הרגשי; תפילין של ראש הן הסמל לעולם החשיבה וההיגיון על פי התורה. בתפילין של ראש ארבעת הפרשיות כתובות בנפרד, בניגוד לתפילין של יד, שם כל הפרשיות כתובות על אותו קלף ביחד. הרב מסביר את הרעיון של הלכה זו: בחשיבה – דהיינו בתפילין של ראש - יש מקום לריבוי ולמגוון, בעוד שבמעשים – דהיינו בתפילין של יד – יש צורך באחדות מושלמת.
ניצנים לחשיבתו הציונית מצויים כבר בספרו זה, שהרב כתב בחו"ל ובגיל צעיר. בזכות מצוות תפילין – עם ישראל יזכה לבוא לארץ ישראל, כי רק בזכות הדביקות בה' ובתורתו – נוכל לבנות את עתיד האומה בארץ ישראל: "עשה מצוה זו – שבשבילה תיכנס לארץ".
???
מאוד הייתי רוצה להציג ולפרט עוד מספר שקופיות הבאות להסביר את משנת הרב, אבל מה לעשות – אבא הפציר בי מאוד שאדלג עליהן ....
???
החיבור והשילוב בין עולם ההלכה והאגדה, כפי שראינו בנושא התפילין, מיוחד הוא ביותר לתורתו של הרב קוק.
כפי שהרב עצמו כותב באיגרת מפורסמת – ההלכה מאפיינת את תורת חו"ל, והאגדה את תורת ארץ ישראל. הוא מוכיח את דבריו מפירוש הירושלמי והבבלי על אותו פסוק בספר דברים: המילה "דבר" בפסוק "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" מתפרשת לפי תלמוד בבלי "זו הלכה", בשעה שהירושלמי גורס בפירוש אותה מילה: "זו אגדה".
הרב מסביר סתירה אופיינית זו בין הבבלי לירושלמי, ורואה בה הבדל עקרוני בין תורת חו"ל לתורת ארץ ישראל:
בחו"ל היהדות מוגדרת על ידי עולם ההלכה בלבד, אך כיון ש"אוירא דארץ ישראל מחכימא" – המילה "דבר" מתפרשת בירושלמי "זו אגדה", דהיינו המשמעות והרעיון העמוקים והנסתרים יותר של התורה.
תורת ארץ ישראל ותורת חו"ל מהווים, אם כן, ניגודים זה לזה כדוגמת החומר והרוח. הרב קוק שאף לחבר בין תחומים אלה, וכבר בכתיבתו בחו"ל הוא שילב בהצלחה בין הלכה לאגדה.
הרב זוין מדגיש במאמרו על הרב קוק את התכונה הזו: "לא יהיה הדבר להגזמה אם נאמר שמרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל היה בדורו היחיד בין גדולי התורה שהיה שליט בהלכה ובאגדה כאחת".
בספרו "עין איה" הוא מסביר מדרשי חז"ל באופן מקורי ועמוק: כך למשל הוא מזהה במבנה של ששה סדרי משנה - מודל הדרגתי בשלבים שונים לאמונה בה' על פי הנושאים השונים של ששה סדרי משנה.
התהליך פותח מתוך אמונה טבעית בה' = סדר זרעים.
בעקבות כך האדם מקדיש עתים קבועים לתורתו = סדר מועד.
גם במסגרת חיי המשפחה – האדם מחזק את האמונה שלו בה' – סדר נשים.
בהמשך האדם דואג לצדק החברתי = סדר נזיקין.
מקדושת המקדש נובעת האמונה בקדושת ישראל = סדר קודשים.
ולבסוף: סדר טהרת עוסק בקדושת המקדש כלפי חוץ, ועל האדם לקדש את החול בכל דרכיו.
בקטע זה הרב קוק מפרש ודורש בדרך מקורית ומאוד משמעותית מדרש חז"ל ונותן לו משמעות חדשה.
גם בארבעת הברכות של ברכת המזון - מזהה הרב קוק שלבים שונים בהתפתחות הפרט והאומה לקראת בנין העם והארץ. שוב הוא נעזר בדברי חז"ל, ודורש אותם בדרך מקורית ומשמעותית עם מסרים ברורים במיוחד לדורו:
ברכת המזון מתייחסת לתיקון החומרי של כל אדם פרטי.
ברכת הארץ ממשיכה עם התיקון החומרי לאומה כולה בארצה.
ברכת ירושלים מדגישה את הערכים הרוחניים של ישראל בארצו: המקדש ומלכות ישראל.
הברכה הרביעית נתקנה לאחר חורבן ביתר: גם בתקופת החורבן – אנו שומרים את האמונה העתידית לשוב לארץ קודשנו ואל לנו להתייאש מהגאולה לאור המציאות של הגולה.
בפירוש זה על ברכת המזון - מגלה הרב קוק מסרים חשובים לבניין האומה בארצם – דברים שחשובים לדורו ממש והוא יעסוק בהם באופן מעשי בהמשך חייו.
בפירושו המפורסם על שיר השירים מאותה תקופה, ניכרת אהבתו הנלהבת של הרב קוק לה' ולעם ישראל.
מגילת שיר השירים הינה קודש קודשים לפי רבי עקיבא במשנה במסכת ידיים: "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא ... שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים - קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"
למה דווקא שיר השירים נקרא "קודש קודשים", ולמה דווקא רבי עקיבא טוען כך?
בקטע מפורסם זה, מסביר הרב קוק את דברי רבי עקיבא על פי אישיותו של התנא הגדול, אשר הכיר לאורך חייו את מעלת האהבה בתחומים שונים:
דרך אהבת רחל אשתו הוא התקרב לתורה, והוא נתן לה במתנה את "ירושלים של זהב" כביטוי לאהבתו את אשתו ואת ירושלים גם יחד.
הוא הדגיש את אהבת הזולת: "ואהבת לרעך כמוך – אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה".
אהבת ישראל עם אמונה בתעודתו של עם ישראל: הוא תמך באופן פעיל במרד בר כוכבא; הוא האמין בשיבת ציון לארצו - גם בזמן של חורבן וגלות.
אהבת ה' ומסירות נפש לתורתו היתה ללא גבול עד כדי כך שהוא היה מוכן למות על קידוש ה'.
"שיר השירים" הינו שיר אהבה והוא כולו משל לאהבת ה', לאהבת ישראל ולאהבת התורה, ודווקא רבי עקיבא שעסק בכך כל חייו – הוא שמגדיר את שיר השירים כקודש קודשים.
בפירוש מקורי זה של הרב קוק – גם הוא בעצמו מתגלה כאוהב נלהב של ה' ותורתו, כאוהב ישראל שמאמין בייעודו של עם ישראל בארצו; כפי שנראה – הרב עצמו אכן הגשים את התכונות האלה של רבי עקיבא בהמשך פעילותו בארץ ישראל.
נמשיך בסיפור חייו: הרב קוק קיבל הזמנה לשמש כרבה של יפו והמושבות, ובשנת 1904 הוא עלה ארצה עם משפחתו. בתמונה רואים את הודעת הגעתו ארצה ואת ביתו הצנוע ביפו. במשך כ-10 שנות כהונתו ביפו הוא עסק בתחומים שונים.
מספר שבועות לאחר הגעתו של הרב קוק ארצה, נפטר דר' בנימין זאב הרצל בגיל צעיר מאוד. הרב קוק ראה בדר' הרצל ובתנועתו הציונית את הגשמת החזון של שיבת ציון בבחינת משיח בן יוסף, העוסק בחומר ובגוף של גאולת ישראל. הרצל הצליח להגשים בדורו את תפקידו של משיח בן יוסף בחזון הציונות: "והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו". את הרוח והנפש של גאולת ישראל מייצג משיח בן דוד על פי ערכים דתיים של תורת ישראל.
הרב קוק הספיד את דר' הרצל ב"מספד בירושלים", מספד המבוסס – כדרכו של הרב קוק – על ניתוח של מאמר חז"ל מהגמרא, והרב מפתח בדרכו המקורית את המסרים של הגמרא ומתאים אותם לתקופתו ולמקומו.
הרב קוק רואה בעיניו את תחילת החזון של שיבת ציון; מצד אחד הוא נלהב מבניין הארץ, מאהבת החלוצים את המולדת וממסירות הנפש שלהם, אך מאידך הוא כואב לראות את פריקת העול מתורה וממצוות. ב"מאמר הדור" הוא מתאר ומנתח את הניגודים בין הישוב הישן לבין התנועה הציונית החילונית בדורו – ומבקש להציע פתרונות, על מנת להגיע להבנה הדדית ולשיתוף פעולה אמיתי:
"דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמה בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונישא; הוא כולו חייב גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופייו למען נוכל לצאת לעזרתו".
על פי תפישתו זו, הוא הספיד בבכי מר את מותם של חברי "שומר הצעיר" שנרצחו בעומדם על משמר ארצנו. הספד מפורסם זה נקרא "על במותינו חללים".
כדי להכיר מקרוב את היישובים, הרב קוק יוצא למסע המושבות יחד עם רבנים אחרים. הוא מבקש ליצור קירוב לבבות עם בוני הארץ, המגשימים את חזון שיבת ציון ובניין הארץ, ומנסה לחבר אותם למסורת אבות ולהדריכם בדרך התורה כמיטב יכולתו. במסע הראשון בשנת 1913 השתתפו עשרה רבנים וביניהם הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים.
במסגרת אותו מסע, התרחש באחת המושבות אירוע מיוחד במינו, המאפיין את אישיותו של הרב קוק ואת ייחסו לחלוצים: בני המושבה יצאו לריקודים לאחר יום עבודה ארוך, כשהרב קוק ושאר הרבנים שהו במקום אחר ביישוב. כששמע הרב קוק את השירה – יצא אליהם והצטרף למעגל הריקודים. הוא ניגש לאחד החלוצים ויצא איתו החוצה - ועכשיו שימו לב לנפלאות ה-POWER POINT : הם חזרו לאחר מספר דקות אל הרוקדים, כשהם לבושים איש בבגדיו של השני. במשך הריקודים הוא הצהיר בפניהם בפומבי, שלצורך בניין הארץ והאומה חשוב לשתף פעולה עם כל החוגים; הרב קוק המשיך בריקוד של מצווה עם הקיבוצניקים בהתלהבות ובשמחה מרובה.
מעשה מיוחד זה משקף באופן פשוט ומדוייק להפליא את דמותו של הרב קוק ואת הערכים והמסרים שבהם האמין בכל לבו, מסרים של שיתוף פעולה כן ועמוק. הלוואי שנזכה להתבשם מריקודי מצווה ושמחה מסוג זה ...
על רקע אותו חזון של שיבת ציון וחיבת הארץ ובוניה – מובנת גם עמדתו של הרב קוק בנושא השמיטה: שנת תר"ע 1910, היתה שנת השמיטה, אשר סיכנה לפי הבנתו של הרב קוק את היישוב היהודי הצעיר בארץ ישראל. מתוך דאגה עמוקה להצלחתם הכלכלית של יושבי הארץ כחלק חשוב של תהליך שיבת ציון וגאולת ישראל - הוא מקבל הלכה למעשה את היתר המכירה, הידוע מכבר בעולם ההלכה על ידי גדולי פוסקים רבים, ואין כאן המקום לדון ברקע ההלכתי של היתר המכירה ומתנגדיו.
בספרו "שבת הארץ" הוא משלב – כדרכו בקודש – דיונים הלכתיים עם שיקולים רעיונים בעניין היתר המכירה של שנת השמיטה, וידועה ההתנגדות הקשה בקרב חוגים רבים להיתר זה.
בשנת 1914 יצא הרב לועידת הייסוד של אגודת ישראל באירופה, אך בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה – הוא התעכב שם לתקופה של כ-5 שנים. הרב ניצל תקופה זו לכתיבה פורה ביותר בתחומים שונים, ונפגש עם אישים רבים מתחומים שונים.
בהיותו בסנט-גלן שבשוויץ – ביקר אותו הרב ה"נזיר", רבי דוד הכהן, תלמיד חכם צעיר ממזרח אירופה, שלמד באוניברסיטה בבזל פילוסופיה כללית. לימים נהיה רבי דוד הכהן, לאחד מתלמידיו המפורסמים של הרב קוק: כך מתאר הרב דוד כהן את פגישתו הראשונה עם הרב: "על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאוזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקידה, בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים, ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפילה, מיהרתי לבשר במכתב, כי יותר מאשר פללתי מצאתי, מצאתי לי רב."
בתקופה זו הספיק הרב לכתוב רבות הן בנושאים הלכתיים והן במחשבה.
לתקופה קצרה הרב שימש בקהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, והיה שותף למאמץ להשיג את הצהרת בלפור. הוא בעיקר השתדל לעודד ולאחד את היהודים לתמוך כולם ביחד במאמצים של שיבת ציון, כדי לבנות "בית לאומי לאומה היהודית".
רק בשנת 1919 נתאפשר לרב קוק לחזור לארץ ישראל, והוא נתמנה לרבה של ירושלים. הוא התגורר עם משפחתו ב"בית הרב", המשמש כיום מוזיאון לתולדות הרב קוק. בתקופה זו הוא עסק בפעילות עניפה בתחומים רבים ומגוונים, כפי שאפרט בהמשך.
בתמונה רואים את הרב מקבל ציבור גדול בחצר ביתו.
בשנת 1921 הקים הרב קוק את הישיבה המרכזית בירושלים, וכפי שהוא אמר במעמד הפתיחה – הישיבה שואפת לעסוק בכל מקצעותיה של התורה, כדי לתת רוח ונשמה לבניין ארץ ישראל ולתפוצות על ידי "תורת ארץ ישראל".
לימים הישיבה אכן נהפכה לבית גידולם של תלמידי חכמים רבים ומפורסמים, המשלבים בתורתם את אהבת עם ישראל ואהבת ארץ ישראל על פי משנתו של הכהן גדול, מרן הרב קוק.
בשנת 1921 הקים הרב קוק את הישיבה המרכזית בירושלים, וכפי שהוא אמר במעמד הפתיחה – הישיבה שואפת לעסוק בכל מקצעותיה של התורה, כדי לתת רוח ונשמה לבניין ארץ ישראל ולתפוצות על ידי "תורת ארץ ישראל".
לימים הישיבה אכן נהפכה לבית גידולם של תלמידי חכמים רבים ומפורסמים, המשלבים בתורתם את אהבת עם ישראל ואהבת ארץ ישראל על פי משנתו של הכהן גדול, מרן הרב קוק.
כדי להשריש את תורת ה' בבניין הארץ, הרב ייסד בשנת 1921 את הרבנות הראשית לישראל ושימש כרבה הראשי האשכנזי - יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. מטרת הרבנות הראשית היא לדאוג לצביון היהודי וההלכתי של היישוב בארץ ישראל.
כדי להשריש את תורת ה' בבניין הארץ, הרב ייסד בשנת 1921 את הרבנות הראשית לישראל ושימש כרבה הראשי האשכנזי - יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. מטרת הרבנות הראשית היא לדאוג לצביון היהודי וההלכתי של היישוב בארץ ישראל.
כדי להשריש את תורת ה' בבניין הארץ, הרב ייסד בשנת 1921 את הרבנות הראשית לישראל ושימש כרבה הראשי האשכנזי - יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. מטרת הרבנות הראשית היא לדאוג לצביון היהודי וההלכתי של היישוב בארץ ישראל.
כדי להשריש את תורת ה' בבניין הארץ, הרב ייסד בשנת 1921 את הרבנות הראשית לישראל ושימש כרבה הראשי האשכנזי - יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. מטרת הרבנות הראשית היא לדאוג לצביון היהודי וההלכתי של היישוב בארץ ישראל.
כדי להשריש את תורת ה' בבניין הארץ, הרב ייסד בשנת 1921 את הרבנות הראשית לישראל ושימש כרבה הראשי האשכנזי - יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. מטרת הרבנות הראשית היא לדאוג לצביון היהודי וההלכתי של היישוב בארץ ישראל.
כדי להשריש את תורת ה' בבניין הארץ, הרב ייסד בשנת 1921 את הרבנות הראשית לישראל ושימש כרבה הראשי האשכנזי - יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. מטרת הרבנות הראשית היא לדאוג לצביון היהודי וההלכתי של היישוב בארץ ישראל.
לאחר שנות גלות ארוכות עם ישראל זכה לחזור לארצו ולהקים בה מרכזי תורה רבים. אנשי מדע ומחקר דאגו גם להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, והרב קוק הוזמן לשאת את דבריו במעמד חגיגי זה בשנת 1925. הוא דורש ומפרש בנאומו את הפסוקים מנבואת ישעיהו: "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ"
הרב רואה את האתגרים והזכות של הקמת האוניברסיטה בירושלים, כהזדמנות להפצת תורת ישראל לעולם כולו - בבחינת "וְרָחַב לְבָבֵךְ", אך יחד עם זאת הוא מודע לסיכונים הכרוכים בלימוד מדעי בלבד של תורת ישראל – בבחינת "וּפָחַד".
לאחר שנות גלות ארוכות עם ישראל זכה לחזור לארצו ולהקים בה מרכזי תורה רבים. אנשי מדע ומחקר דאגו גם להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, והרב קוק הוזמן לשאת את דבריו במעמד חגיגי זה בשנת 1925. הוא דורש ומפרש בנאומו את הפסוקים מנבואת ישעיהו: "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ"
הרב רואה את האתגרים והזכות של הקמת האוניברסיטה בירושלים, כהזדמנות להפצת תורת ישראל לעולם כולו - בבחינת "וְרָחַב לְבָבֵךְ", אך יחד עם זאת הוא מודע לסיכונים הכרוכים בלימוד מדעי בלבד של תורת ישראל – בבחינת "וּפָחַד".
לאחר שנות גלות ארוכות עם ישראל זכה לחזור לארצו ולהקים בה מרכזי תורה רבים. אנשי מדע ומחקר דאגו גם להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, והרב קוק הוזמן לשאת את דבריו במעמד חגיגי זה בשנת 1925. הוא דורש ומפרש בנאומו את הפסוקים מנבואת ישעיהו: "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ"
הרב רואה את האתגרים והזכות של הקמת האוניברסיטה בירושלים, כהזדמנות להפצת תורת ישראל לעולם כולו - בבחינת "וְרָחַב לְבָבֵךְ", אך יחד עם זאת הוא מודע לסיכונים הכרוכים בלימוד מדעי בלבד של תורת ישראל – בבחינת "וּפָחַד".
לאחר שנות גלות ארוכות עם ישראל זכה לחזור לארצו ולהקים בה מרכזי תורה רבים. אנשי מדע ומחקר דאגו גם להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, והרב קוק הוזמן לשאת את דבריו במעמד חגיגי זה בשנת 1925. הוא דורש ומפרש בנאומו את הפסוקים מנבואת ישעיהו: "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ"
הרב רואה את האתגרים והזכות של הקמת האוניברסיטה בירושלים, כהזדמנות להפצת תורת ישראל לעולם כולו - בבחינת "וְרָחַב לְבָבֵךְ", אך יחד עם זאת הוא מודע לסיכונים הכרוכים בלימוד מדעי בלבד של תורת ישראל – בבחינת "וּפָחַד".
הרב קוק הינו דמות יצירתית, חיובית, מלאת אור וחזון של שיבת ישראל לארצו, אך יחד עם זאת – הוא היטיב להבין את מאורעות התקופה ואת התהליכים ההיסטוריים המתרחשים בדורו. בדרשתו לפני תקיעת השופר בשנת 1934, שנה לפני פטירתו, הוא דן כדרכו בהלכות החג ושילב בדיון ההלכתי דברי מוסר על משמעות ההלכות. התקיעה בשופר הגדול לחירותנו הינה סמל לגאולת ישראל על פי רוח מסורת האבות ולכן השופר הכשר מזכיר את מעמד העקידה; אך כשאין שופר כשר, תוקעים גם בשופר פסול של גוי – ללמדנו, שגם בשנאת ישראל יש לשמוע את קול שופרו של משיח. בשנת 1934 הוא מזכיר בדרשתו לפני תקיעת שופר, שבדורנו גם שנאת היהודים הנוראית של היטלר, אשר עלולה לסכן את עם ישראל, תוכל לתרום בסופו של דבר לחירות ישראל, אך לפי ההלכה לא מברכים על תקיעת שופר מסוג זה, כי "כל שהוא מין קללה – אין מברכן עליו".
לאורך כל השנים, הרב עסק גם בפיוט ובשירה. הוא ביטא תכנים העוסקים באהבת ה', אהבת התורה, שיבת ציון, נפש האדם, ונושאים רבים נוספים. הרב היה גם משורר יוצא מן הכלל ו"שירת החיים" העשירה שלו היא עולם בפני עצמו!
יצירתו התורנית של הרב קוק עשירה ביותר ועוסקת בתחומים רבים: הלכה, מדרש, הגות, שירה ופיוט, ומנהיגות ציבורית. כתיבתו הפורה והעניפה עיצבה את בנין האומה בארץ הקודש בתקופתו ובמשך עשרות השנים הבאות.
מרן הרב קוק עסק בתחומים רבים בעומק רב ובחשיבה מקורית. בהגותו הוא שילב באופן ייחודי את תורת ישראל המסורתית על כל רבדיה עם משמעות ומענה לשאלות התקופה, תקופה של תחיית עם ישראל בארצו.
יצירתו התורנית של הרב קוק עשירה ביותר ועוסקת בתחומים רבים: הלכה, מדרש, הגות, שירה ופיוט, ומנהיגות ציבורית. כתיבתו הפורה והעניפה עיצבה את בנין האומה בארץ הקודש בתקופתו ובמשך עשרות השנים הבאות.
מרן הרב קוק עסק בתחומים רבים בעומק רב ובחשיבה מקורית. בהגותו הוא שילב באופן ייחודי את תורת ישראל המסורתית על כל רבדיה עם משמעות ומענה לשאלות התקופה, תקופה של תחיית עם ישראל בארצו.
לסיום – ברצוני לשאול שאלה: "מי הוא הרב קוק שלי?" למדתי, שמרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל היה אישיות מופלאה, אדם ענק ורב פעלים.
קשה לי לתת תשובה לשאלה, ואני בטוחה שכל אחד מכם יכול לתת תשובה מעניינת משלו. שוחחנו עם מספר אנשים וקיבלנו תשובות שונות ומגוונות:
ידיעותיו הרחבות והמעמיקות בכל עולם התורה, יחד עם יכולתו לחבר ולאחד אותם לכלל תמונה שלימה;
כישרון יחודי להבין את המשמעות ואת המסרים של התורה לשאלות התקופה;
היתה לראי"ה קוק "ראיה" כוללת ואופטימית על החיים על פי התורה, ולא לחינם הוא נקרא "הרואה". הראי"ה קוק הסביר בהקשר זה את הגמרא "הרגיל בנר – יזכה לבנים תלמידי חכמים", דהיינו בזכות הארת העולם על ידי אורו הפרטי – האדם יזכה שגם בניו יהיו תלמידי חכמים.
הרב עצמו הסתכל כך על דורו, דור של "תחיית ישראל בארצו", והשאיר את חותמו לדורות רבים.
יסודות מוסריים כבסיס לתורה כולה – בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה"; כפועל יוצא היתה לרב אהבת ישראל, אהבת האדם עמוקה, אשר מהווה גם את הבסיס לתפישה האנושית שלו לכל אומות העולם.
אולי ניתן לאפיין את אישיותו של מרן הרב קוק בדרך המוצלחת ביותר על פי פירושו ב"עין איה" על אופיים של תלמידי חכמים:
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" – מה משמעות המושג "ריבוי השלום" - או שיש שלום או שאין שלום? מה תפקידם של תלמידי חכמים דווקא? מסביר על כך הרב פירוש מעמיק, שתלמידי חכמים מגלים דרכים רבות ומגוונות בתורה, ודווקא בזכות רבגוניות מיוחדת זו – הם מוסיפים תכונות וערכים רבים לעולם התורה ובכך הם "מרבים שלום בעולם".
אכן הרב קוק בראייתו המיוחדת ובתרומותיו הרבות והמגוונות - הראה שיש מקום ל כ ל מקצועות התורה בחיינו, ובכך הוא הירבה לנו שלום.
שנזכה להמשיך בדרכו זו! תודה רבה להקשבה שלכם!
