ברשות הרבנים, סבים וסבתות, בני משפחה, אורחים וחברים יקרים.
אני מודה לכם מאוד על השתתפותכם בשמחת בת המצווה שלי. בחרנו לעסוק בתולדות חייו של רש"י, רבנו שלמה יצחקי. השם רש"י פוֹרש גם כראשי תיבות של "רבן של ישראל" ונראה לי שלרגל בת המצווה שלי - עיון בתולדות חייו ובתורתו של רבן של ישראל יכול ללמדני לקחים חשובים בהיכנסי לעול תורה ומצוות. למרות ששמו של רש"י שגור בפי כל ילדי ישראל, עיון מעמיק בתורתו לקראת בת המצווה שלי איפשר לי להכיר בדרך טובה יותר את תורתו, את עולמו הרוחני ואת התייחסותו לבעיות הדור, ואני תקווה שאישיותו של רש"י תשמש נר לרגלי בהמשך חיי.
גם בשם הוריי ברצוני להודות לפרופ' אברהם גרוסמן, אשר הקדיש מזמנו ועזר לנו רבות בהכנת דרשה זאת.
הסקירה שלנו בנויה על פי סדר העניינים המופיע בשקופית שלפניכם.
לאחר דיון קצר על הרקע ההיסטורי ועל תולדות חייו של רש"י, ננסה להגדיר את תכונות אופיו של רבן של ישראל. נסקור את יצירתו התורנית ואת מעורבותו של רש"י במאורעות הדור ובבעיותיו, ונזכיר את יחסו ליהודים שהמירו את דתם באונס ורוצים לשוב אל חיק היהדות. לסיום ברצוני להציג בפניכם גם את פיוטו של רש"י "תורה התמימה" בתוספת כמה מילים אישיות לרש"י לרגל בת המצווה.
מטבע הדברים הסקירה שלנו הערב תהיה כללית ושטחית, ולמעשה אצטרך לקצר מאוד בכמה שקופיות מקוצר זמן. אך גם בלי להיכנס לפרטים – נוכל ללמוד מסרים חשובים. לא נספיק הערב להסביר בפרוטרוט את כל הנושאים, אך כל הדרשה מופיעה באתר ובחוברת לעיונכם.
נפתח בתיאור קצר של אשכנז וצרפת בתקופתו של רש"י:
במאות ה-11 וה-12 השנאה כלפי היהודים פגעה קשות בהרבה מקהילות אירופה, והיהודים סבלו מרדיפות וגזירות רבות. בשנת 1095 הכריז האפיפיור אורבאן השני על מסעי הצלב, בהם הכנסייה יצאה למלחמה דתית על ארץ ישראל וניסתה לכבוש אותה מידי הערבים השוהים בה. בדרכם לארץ ישראל, הנוצרים יצאו גם למלחמה דתית נגד היהודים השוהים ביניהם בארצות אירופה. לעיתים תכופות הוכרחו היהודים לקבל על עצמם את הנצרות או ליהרג על קידוש השם.
מעמדם החברתי והכלכלי של היהודים היה ירוד ביותר. על פי הנצרות, נענשו היהודים בייסורים של גלות ושמד על שלא קיבלו את הדת החדשה. הצלבנים יצאו למלחמת-דת נגד היהודים באשכנז ובארצות אחרות, ויהודים רבים מתו על קידוש השם או קיבלו עליהם את הנצרות באונס, כדי להינצל ממוות. עיון בשלוש תפילות ידועות מהסידור, אשר חוברו בתקופת מסעי הצלב, יכול ללמד אותנו רבות על חיי היהודים בתקופה שרש"י חי ופעל בה:
(א.) תפילת "אב הרחמים" שבתפילת מוסף לשבת מזכירה את קהילות הקודש אשר מסרו את נפשם על קידוש השם, ככל הנראה במסעי הצלב. מדובר בה על "קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱ-לֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם. וְיִקוֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ"
(ב.) בסוף הבקשות של תפילת "אבינו מלכנו" נתוספו מספר שורות בעקבות גזירת תתנ"ו, לאחר שיהודים רבים מתו על קידוש השם: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ: …. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. נְקוֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ"
(ג.) גם תפילת "אב הרחמים" לאחר הוצאת ספר תורה משקפת את אווירת השמד מאותה תקופה. הניסוח "ויציל נפשותינו מן השעות הרעות" מעיד שהתפילה נתחברה בצרפת. מקורו של המושג "שעות רעות" אינו מלשון חז"ל, אלא הוא תרגום מילולי מהמילה הצרפתית malheurs”" = "שעות רעות", דהיינו האסונות של שמד ורדיפות.
לפרטים נוספים בעניין הצרפתית אנא פנו אל הורי אמי, אשר להם אני רוצה להודות בהזדמנות זאת על שטיילו איתי לפני כשנה בוורמייזא, מקום לימודיו של רש"י.
נסכם את הרקע ההיסטורי של תקופת רש"י:
הנוצרים יצאו לכבוש את "ארץ הקודש", או בלטינית, terra sancta, ולהקים בעיר הקודש את "מלכות ירושלים" הנוצרית. התמונה בצד שמאל מראה את השקפת העולם הצלבנית: החיילים הנוצריים כובשים את ירושלים, אשר מצוירת כולה בזהב, ובונים בה מבצרים וכנסיות. במרכז התמונה רואים את ביאת הגואל שלהם מתחת לצלב.
המלחמות של מסעי הצלב גרמו לשפיכות דמים גדולה. מרכזי התורה באשכנז נהרסו. בכמה מקומות בפירוש רש"י על המקרא אנו שומעים על אותן צרות: "תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדיבור בי".
רש"י לא איבד את אמונתו בגאולת ישראל. דווקא בתוך כל הצרות ראה רש"י צורך לחזק ולהתחזק ולהדגיש שגאולת ישראל תבוא ובית המקדש ייבנה. כך הוא כותב בהקדמתו לשיר השירים. אם כי עם ישראל גלה גולה אחר גולה, וחווה וסבל חורבן אחר חורבן, עם ישראל זוכר את אותה "חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים" ואת התקווה לחדש ימינו כקדם: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה".
למרות מצב פוליטי זה, שמר רש"י על האמונה הנאמנה לשוב לארץ ישראל והאמין "שבניין ירושלים תשועת ישראל היא".
בפירוש רש"י אנו מוצאים התייחסות למאורעות הדור, למשל המאבק על ארץ ישראל: למרות שהצלבנים כובשים את ארץ ישראל, לעולם לא יינתק הקשר בין עם ישראל וארצו. בפתיחת פירושו לתורה, דהיינו בתחילת פרשת השבוע שקראנו אתמול, רש"י מכריז ומצהיר באופן ברור וחד-משמעי כמבוא לכל התורה כולה, שארץ ישראל היא של עם ישראל בלבד: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". למרות שאומות העולם מחזיקים בה, זה באופן זמני בלבד: "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
מתשובותיו אנו למדים, כי רש"י סבר כך הלכה למעשה. אף מי שאין לו קרקע בארץ ישראל, רשאי לכתוב ולחתום כך בשטר קניין: "שאין לך כל אחד ואחד מישראל שאין לו קרקע בירושלם שהרי גוים שהחזיקו בה ולכדוה אין להם חזקה דקיימא לן קרקע אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם וארץ ישראל בחזקתנו עומדת לעולם ואע"פ שאין לנו שם שולטנות".
רש"י הוא הראשון אשר צייר מפות של ארץ ישראל, כפי שמעיד עליו נכדו הרשב"ם: "רבינו זקיני פירש וצייר תחומין".
לסיכום: רש"י חי ופעל בתקופה של שמד ורדיפות לעם ישראל, אך הצליח לשמור וללמד את ערכי התורה בדורו והאמין באמונה שלמה בשיבת עם ישראל לארצו.
נעסוק עתה במעט הידוע לנו על תולדות חייו של רש"י: רש"י נולד בצפון–מזרח צרפת בעיר Troyes בערך בשנת 1040. הוא למד תורה מפי אביו רבי יצחק. לאחר שנישא בגיל צעיר, יצא רש"י ללמוד תורה במרכזי התורה באשכנז - בקהילות שו"ם, דהיינו שפייר, וורמייזא ומגנצא.
במרכזים אלה נפגשו תלמידי חכמים וגדולי הרבנים מכל העולם. השווקים הגדולים של גרמניה אִפשרו קשרים מסחריים ותורניים עם מרכזים אחרים בעולם, ועל ידי כך נחשף רש"י כביכול "לעולם הגדול". בתקופת לימודיו בקהילות שו"ם, ספג רש"י את דרכי הלימוד של רבני אשכנז והכיר גם את דרכי הלימוד במרכזים יהודים אחרים בעולם. את עיקר תורתו קיבל רש"י מרבותיו בקהילות שו"ם, ובמשך כל שנות חייו שמר רש"י על הקשר עם רבותיו וחבריו מקהילות אלו, אשר העריכו אותו ביותר. לאחר שובו לעיר מולדתו Troyes , בערך בגיל 40, הקים שם רש"י ישיבה. בשנים אלה הוא כתב את פירושיו הרבים והעמיד תלמידים הרבה, כפי שנפרט בשקופיות הבאות.
עיון בדמויות רבותיו יעזור לנו להבין תכונות חשובות של רש"י.
רבנו גרשום מאור הגולה היה דמות מרכזית בדור שלפני רש"י. רש"י נולד בשנת 1040, דהיינו בדיוק בשנת פטירתו של רבנו גרשום, בבחינת "וזרח השמש ובא השמש". אם כי לא זכה ללמוד תורה מפי רבנו גרשום באופן אישי, תלמידי רבנו גרשום היו רבותיו של רש"י.
במגנצא למד רש"י תורה מפי רבי יעקב בר' יקר והוא קרא לו "רבי הזקן". רבו הצטיין בענוותנותו הרבה: "הנהיג עצמו כאסקופה הנדרסת ושם עצמו שירי שיריים ולא מלאו לבו לעטרת הראויה לו לחדש דבר בדורו". רבי יעקב בר' יקר היה רבו המובהק של רש"י וממנו רכש רבי שלמה את דרך לימודו: "לבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו". גם נכדו של רש"י, הרשב"ם, מעיד על רבי יעקב בר' יקר שהיה "מורה הגמרא ומקרא" של רש"י.
לאחר פטירתו של רבי יעקב עבר רש"י לוורמייזא ללמוד תורה מפי רבי יצחק הלוי, אשר היה מנהיג דגול וחזק בישיבתו ושמו יצא בכל אשכנז: "ואם רבנו יצחק שם דברים על לבו ופיזר בשעת המכנסין שהיה דבר ומנהיג לדור ועל פיו יצאו ויבואו …".
רש"י קיבל, אם כן, תורה מפי גדולי הרבנים בדורו: מרבי יעקב הוא למד את דרכי הלימוד ומידת הענווה, ומרבי יצחק הלוי רכש רש"י גם את תכונתו כמנהיג הציבור.
תלמידים מכל קצות העולם נהרו אל ישיבתו של רש"י ב-Troyes, וביניהם גם גדולי הרבנים של הדורות הבאים. בעלי התוספות יצאו מבית מדרשו של רש"י. וביניהם שני נכדיו המפורסמים, רבנו תם והרשב"ם, אשר למדו והתווכחו עם רבם והמשיכו את תורתו בתחומים רבים: בפרשנות המקרא, בפירוש הגמרא, בדרכי הפסיקה ועוד. רש"י הצליח להעמיד תלמידים הרבה, ואין לנו התייחסות טובה יותר מאשר לשונו של רש"י עצמו: "מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו".
יש לציין שמספר נכבד מתלמידיו המפורסמים הם בני משפחתו, כי רש"י לימד את בני ביתו תורה. מפירוש הרשב"ם על פרשת וישב, אנו לומדים דברים מעניינים על היחסים ביניהם ועל אופי הלימוד של רש"י עם נכדו:
"וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא". הרשב"ם, הפשטן הגדול, קורא לרש"י "מאיר עיני הגולה". תואר זה כולל את שמו של אבי הרשב"ם, רבי מאיר, וגם את התואר של רבנו גרשום "מאור הגולה". יש לשים לב לכך שהרשב"ם, הפשטן הגדול, משבח את פרשנותו של רש"י כ"פשוטו של מקרא".
"ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום". הרשב"ם בצעירותו התווכח עם סבו, דהיינו רש"י התווכח עם תלמידים צעירים ממנו בשני דורות ואף קיבל את דעת נכדו. הרשב"ם התווכח עם סבו אישית – "עמו" – גם לפני תלמידים אחרים – "לפניו". דבר זה מעיד על אווירת דיון חופשית ופתוחה בבית מדרשו של רש"י ועל ענוותנותו המופלאה. עידוד וחיבוב תלמידים צעירים הם בהחלט תכונות מרכזיות של רש"י. בנוסף לכך, הכיר רש"י בעובדה של "הפשטות המתחדשים בכל יום". למרות שהסבא רש"י כבר סיים את פירושו לתורה נביאים וכתובים, הוא מודה לנכדו שמואל ומסכים איתו שיש בכל זאת תמיד מקום לעדכונים ולגישות חדשות בלימוד התורה. דבר זה מעיד על אמיתות כוונתו של רש"י לחפש תמיד אחר האמת, ולשם כך הוא גם לומד מתלמידים צעירים ומתייחס ברצינות ובכובד ראש לחוות דעתם.
אופיו ודרך לימודו של רש"י מצטיינים בכמה תכונות – ננסה לסכם אותן פה לפי שלושה נושאים: אהבת התורה, אהבת הבריות ואהבת עם ישראל וארץ ישראל.
א. רש"י סלל לתלמידים רבים את הדרך ללימוד מקרא ותלמוד. על ידי פירושיו הקצרים הוא מלווה כביכול את התלמיד בלימודו.
ב. רש"י ביקש להסביר את כל מקצועות התורה: מקרא ותלמוד, הלכה ומדרש. יצירתו התורנית מקיפה תחומים רבים של התורה, כפי שנראה בהמשך.
ג. מטרתו היא להסביר את הפרשה, את הסוגיה התלמודית או את השאלה ההלכתית לאמיתה של תורה: הוא מחפש את פשט המקראות או הסוגייה ומסביר את ההלכה על פי מקורות התלמוד. הוא נמנע מאריכות דברים. גם בתשובותיו ניכרת אהבת האמת, והוא מוכן להודות על טעותו "וחוזרני בי מבראשונה".
ד. תכונה זאת קשורה לפתיחותו וענוונותו: רש"י למד מכל אדם: ציטט את המדרש, את רבותיו ומחברים קודמים והחכים גם מתלמידיו ומנכדיו. במקום שלא ידע את פשר הדברים הוא ציין זאת בגלוי: "לא ידעתי", "לא שמעתי", "איני יודע מה פירושו", "איני יודע מה בא ללמדנו", וכדומה.
ה. רש"י חיבב את תלמידיו וקרא להם בתשובותיו "אחי ורעי, אהובי" וכדומה. הוא העמיד תלמידים הרבה הן בחייו, הן בדורות שלאחריו (דהיינו בעלי התוספות), ועד ימינו-אנו לומד עם ישראל "חומש רש"י", "וגמרא רש"י". בפירושיו הקצרים הוא מצטיין כפרשן דגול, ומשלב בהם גם מסרים אידיאולוגיים וחינוכיים.
ו. אהבת ישראל ניכרת הן בפירושו על התורה והן בתשובותיו, כפי שנראה עוד מעט.
ז. בשקופית הבאה נתייחס לדאגתו לנשים.
ח. במיוחד בפסקיו ניכרת אהבת השלום שלו "הלכה למעשה".
ט. במקומות רבים בפירושו על התורה הוא מדגיש את אהבת ארץ ישראל.
י. בפירושיו לחומש, ובמיוחד בפיוטיו, ניכרת תפיסתו ההיסטורית את עם ישראל, כפי שנראה בהמשך.
שקופית 10: במסגרת בת המצווה ודאי כדאי להתייחס לייחסו של רש"י לנשים. גבירותיי ורבותיי, הדברים נראים לי מועילים לנשים ולאנשים גם יחד.
כפי שפרופ' גרוסמן הראה לנו, הצטיין רש"י בייחס של כבוד כלפי כל אדם וכלפי האישה בפרט, וואין זאת בשל העובדה שהיו לו שלוש בנות. על הפסוק בספר מלאכי "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" מעיר רש"י שבת הזוג "היא זרע אלוקים". האישה אינה רק הצלע של האדם, אלא היא "זרע א-לוקים". בעקבות כך על הבעל לכבד אותה. בתשובה בעניין גירושין כועס רש"י על הבעל על שלא מכבד את אשתו כראוי: "וכל שכן על שארו אשר בא אתו בברית שאילו נתן לב לקרבה כשם שנתן לב לרחקה היה נמשך חינה עליו … ואשרהו אם זכה לזכות בה ולקנות בה חיי העולם הבא". שימו לב: הבעל יכול לזכות לחיי העולם הבא, אם הוא מכבד את אשת בריתו.
גם בפירושו על התורה חולק רש"י כבוד לנשים, וכך למשל הוא קובע שהן לא היו שותפות בחטא המרגלים "על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים. לפי שהן היו מחבבות את הארץ".
הלכה למעשה סבר רש"י שיש לאישה זכות לסרב להתייבם. בעקבות כך כופים את הייבם לחלוץ, והאלמנה זוכה בכתובתה. פסיקה זאת אף היא נובעת מדאגתו של רש"י למעמד האישה בכלל ולמעמדה של האלמנה בפרט. כבוד הזולת מתוך רגישות אנושית והכרת צלם א-לוקים – הוא זה שהביא את רש"י לתפיסה זאת.
ברצוני להציג ולסקור בשקופית זו את יצירתו התורנית של רש"י, אשר מקיפה כמעט את כל מקצועות התורה:
"חומש רש"י" התקבל בכל קהילות ישראל. על ידי פירוש קצר וקולע מסביר רש"י את פשוטו של מקרא, והוא נעזר לשם כך במדרש: "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" (בראשית ג', ח). מעבר לפירושו את פשט הפסוקים מכניס רש"י לדבריו מסרים חינוכיים ומוסריים, כפי שנראה בהמשך.
אין ספק, שפירוש רש"י על הש"ס הוא ממיטב היצירה התורנית שבכל הדורות ולהישגיו הפרשניים אין מתחרה. פירושו נקרא בפי כמה מהראשונים "הקונטרס". מקור המושג הוא בלטינית "commentarius", דהיינו "הפירוש" על הש"ס בה"א הידיעה. פירושו אִפשר לתלמידים רבים במשך כ-900 השנים האחרונות להבין את הגמרא, וכבר בדפוסי הש"ס הראשונים הופיע פירוש רש"י על הדף לצורך לימוד "גמרא רש"י". קיימים אין ספור פירושים על פירושו לתורה ולגמרא.
על היות רש"י מנהיג ציבור מיוחד בדורו אנו לומדים רבות מתוך הפסקים והפיוטים שלו. אישיותו העדינה ואהבת השלום והאמת שלו ניכרות מתוך פסקיו.
בשקופיות הבאות אני רוצה להראות דוגמאות מאלפות לכך.
פרופ' אברהם גרוסמן העיר בשם פרופ' יונה פרנקל על המכנה המשותף של פירוש רש"י בפתיחותיו לחמשת חומשי התורה: "רש"י ניחן בתחושה עזה של אהבת ישראל ושל ראיית מעלתו. נראה, שאין זה מקרה שמוטיבים אלה באו לידי ביטוי במקורות שהביא רש"י בפתיחת פירושו לכל אחד מספרי התורה".
בתחילת פירושו לספר בראשית מדגיש רש"י את אהבת ארץ ישראל ואת הקשר החזק בין עם ישראל לארצו. בתחילת ספר שמות מציין רש"י את חיבת ישראל אף בהיותם בגלות מצרים. בפתיחת ספר ויקרא עומד רש"י על הקִרבה המיוחדת של ה' לעם ישראל בניגוד לייחסו לאומות העולם. בפתיחה לספר במדבר מסביר רש"י שמתוך חיבת בני ישראל ה' מונה אותם "כל שעה". בפתיחת ספר דברים מפרש רש"י שה' שומר על כבודם של ישראל אפילו כשהוא נאלץ להוכיח אותם על חטאיהם.
גדולי ישראל בכל הדורות עד לימינו ממשיכים לחקור ולפרש את פירושיו של רש"י, ונכתבים אין-ספור פירושים וספרים על פירוש רש"י. ברצוני להסביר הערב דוגמה אחת של פירוש השקפתי מעניין של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל על פירוש רש"י לפרשת השבוע של אתמול. על יצירת האדם עפר מן האדמה נותן רש"י שני פירושים:
"צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ', כא) 'מזבח אדמה תעשה לי', אמר הלוואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד". לפי ההסבר הראשון ה' צבר עפרו של האדם הראשון מכל האדמה מארבע רוחות, ולפי ההסבר השני ה' נטל עפר מהמזבח כדי ליצור את האדם. מדוע רש"י רואה צורך לתת בפירושו שני הסברים שונים? לפי הרב סולובייציק רש"י מתאר כאן שני היבטים המרכיבים את אישיותו של האדם היהודי: מצד אחד הוא חלק של האנושות כולה, ולכן צבר את עפרו מכל האדמה מארבע רוחות. אך מצד שני האדם מישראל מורכב דווקא מהקדושה של המזבח בירושלים, ולכן ה' צבר עפרו מהמזבח, כדי שהוא יֵדע למצוא כפרה ויוכל לעמוד לפני בוראו. כדי לעמוד על השניות הזאת שבבריאת האדם, הביא רש"י, לפי פירוש הרב סולובייצ'יק, את שני הפירושים גם יחד.
יחסו של רש"י אל היהודים אשר המירו דתם בעקבות מסעי הצלב הינו סוגייה מרתקת, שמראה את אהבת ישראל של רש"י הלכה למעשה. לא נוכל ליכנס הערב לפרטי ההשתלשלות של האִמרה המדרשית בתלמוד "אף על פי שחטא ישראל הוא". רק נציין, שמתוך אהבת ישראל עמוקה רש"י דאג גם לישראל אנוסים, אשר קבלו עליהם בדור של שמד את הנצרות. רש"י יישם הלכה למעשה את הכלל "אף על פי שחטא ישראל הוא" וקירב אותם לשוב אל חיק יהדותם.
אהבת ישראל והבנת המצוקה של ההתנצרות מתוך אונס בנוסף לשיקולים אחרים הביאו את רש"י לגישתו העקרונית, שהאנוסים נשארים יהודים. רש"י נזהר מלפגוע בכבודם של בעלי תשובה אלה "שחלילה לפרוש מן יינן לביישן", וברור לו שלבם לשמיים ואין לדחות אבן אחר הנופל: "וכל שכן אלו שכל מה שעשו עשו משום [אבחת] חרב, ומהרו לפרוש בכל יכולתן. ועוד משקבלו עליהן לשוב ליראת צורנו, הרי הן בכשרותן", "וכ"ש האנוסים שלבם לשמים. והרי אילו מוכיח סופן על תחלתן שחזרו ויצאו משם כשמצאו הצלה".
שיטת רש"י בנושא זה היא עקבית בכמה הקשרים הלכתיים, כפי שעולה מתוך פסקיו ומתואר על ידי פרופ' יעקב כץ במאמרו "אף על פי שחטא ישראל הוא".
אהבת ישראל על כל שכבותיו, היא ייחודית לרש"י בדורו ובספרות הפוסקים, ומה גדול המסר של רש"י "אף על פי שחטא ישראל הוא" הלכה למעשה לדורנו אנו 900 שנה מאוחר יותר…
מהפיוטים הספורים שנשתמרו לנו מרש"י, נוכל ללמוד על התקוות והציפיות שלו בדור של שמד ורדיפות. בפיוטו "תורה התמימה" רש"י פונה כביכול בבקשה אישית לתורה לבקש מאת הבורא עזרה לשוב לארץ ישראל וללמוד בה את התורה. לא נוכל לקרוא ולהסביר הערב את כל הפיוט הנפלא הזה ונסתפק במספר שורות בלבד:
"תורת ה' תמימה משיבת נפש". רש"י עסק בה כל חייו ובזכות כך עם ישראל פונה לריבונו של עולם לבקש עזרה:
תּוֹרָה הַתְּמִימָהאַלְפַּיִם קְדוּמָה
חַלִי נָא פְנֵי אֵל בְּעַד יוֹנָה תַמָּה.
שִקְדִי בִתְחִנָּה פְּנֵי שֹכֵן מְעוֹנָה
לְרַחֵם עוֹסְקֵיִך בְּכָל רֶגַע וְעוֹנָה.
למרות צער הגלויות צעירים וזקנים בעם ישראל עוסקים בהתמדה רבה בתורת ה'.
יוֹשְבֵי מִדְרָשִיּוֹת בְּצַעַר גָּלִיּוֹת
מְפַלְּשִֹים סוֹדַיִך בְּכָל עָרִים וּקְרִיּוֹת
טוֹרְחִים קְנוֹת אֲמָרַיִך חֲכָמַיִך וְסוֹפְרַיִך
וּמִסְּחַר כֶּסֶף חָרוּץטוֹב לָמוֹ סַחְרָיִך
חוֹבְרִים בְּמִדְרָשִים צְעִירִים וִישִישִים
לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וּלְהַאְדִיר מֵאֹהֶל לֹא מָשִים.
ריבוי תלמידים, החדרת אהבת התורה והתמדה בלימוד התורה אף בתנאים חיצוניים קשים משקפים את מפעל חייו המיוחד של רש"י.
רש"י פונה אל התורה לבקש מאת ה' עזרה, הצלה מרודפי ישראל ושיבה לארץ הקודש כדי לקבוע שם מקום תורה ולעסוק בה מתוך נחת ושמחה.
בַּקְשִי עֶלְבּוֹן חֲסִיַדִיך וּשְפִיכַת דַּם לִמּוּדָיִך
מִיַד בְּנֵי זְנוּנִים מַכְרִיתֵי תַלְמִידָיִך.
אֲשֶר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִך וְרָמְסוּ אוֹתִיוֹתָיִך
וּבְשֶצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְכְּנוֹתָיִך
תיאור זה בהחלט מתאים לגזרות תתנ"ו של מסעי הצלב.
לבסוף אנו שומעים את תקוותיו ואת ציפייתו לישועה הקרובה, ושמו של רש"י "שלמה ברבי יצחק חזק" מופיע בו. רש"י מסיים את הפיוט בתקווה לנחמת ציון:
"שאלי מאת הבורא…כי בא מועד".
רש"י מתאר את קיבוץ הגלויות של העם המפוזר, את שיבת ציון לארץ הקודש, ואת הקמת מלכות ה' בארץ הקודש, שתקום כדי ללמוד תורה מתוך הנאה ושלווה מהאויבים. קביעת לימוד תורה בארץ ישראל היא נחמת כל אבלי ציון וירושלים, ורש"י מסיים את פיוטו הנפלא בפסוק מתהלים "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד".
רבותיי: ניסיתי לסקור את אישיותו המקסימה של רש"י, רבן של כל ישראל ומחנכם הדגול במשך כ-900 שנה. גם בשנות הגלות הקשות של שמד ורדיפות, דבק רש"י בתורה, האמין באמונה שלמה בשיבת ציון והתפלל לקבוע בה "תרביץ לימודים".
חברים יקרים, זכות גדולה נפלה בחלקי לחגוג את בת המצווה שלי ב"ארץ הקדושה", בקרב בני משפחה, "חברים ותלמידים". תודה רבה על השתתפותכם. ברוך ה', עם ישראל זכה לאחר שנות גלות ארוכות לחזור לארץ ישראל, "לקבוע שם תרביץ לימודים". אני נקראת על שם הילדה לאה ז"ל, אחותו של סבא, אשר נרצחה "מיד בני זנונים מכריתי תלמידיך אשר קרעו יריעותיך ורמסו אותיותיך ובשצף קצף החריבו משכנותיך". לאחר ההרס הגדול של חורבן יהדות אירופה זכו "צאצאי חסידים" לראות את "שבות אהלך" באלון שבות, ו"בישורון מלך מלך" במדינת ישראל.
תודה על ההקשבה
מפיוטי רש"י נוכל ללמוד על התקוות והציפיות של רש"י בדור של שמד ורדיפות:
"***".
ניתוח על פי או"פ
ברוך ה' עם ישראל זכה לאחר שנות גלות ארוכות לחזור לארץ ישראל, להקים מרכזי תורה רבים אשר נהרסו בתפוצות, ומה גדולה הזכות לחגוג את בת המצווה אתכם פה בארץ ישראל. תודה רבה על השתתפותכם בשמחתי ועל ההקשבה.
מפיוטי רש"י נוכל ללמוד על התקוות והציפיות של רש"י בדור של שמד ורדיפות:
"***".
ניתוח על פי או"פ
ברוך ה' עם ישראל זכה לאחר שנות גלות ארוכות לחזור לארץ ישראל, להקים מרכזי תורה רבים אשר נהרסו בתפוצות, ומה גדולה הזכות לחגוג את בת המצווה אתכם פה בארץ ישראל. תודה רבה על השתתפותכם בשמחתי ועל ההקשבה.
נעסוק עתה במעט הידוע לנו על תולדות חייו של רש"י:
רש"י נולד בצפון–מזרח צרפת בעיר TROYES בערך בשנת 1040. הוא למד תורה מפי אביו רבי יצחק. לאחר נישואיו בגיל צעיר, רש"י יצא ללמוד תורה במרכזי התורה באשכנז בקהילות שו"ם, דהיינו שפייער, וורמייזא ומנגנצא.
במרכזים אלה נפגשו תלמידי חכמים וגדולי הרבנים מכול העולם. השווקים הגדולים של גרמניה איפשרו קשרים מסחריים ותורניים עם מרכזים אחרים בעולם, ועל ידי כך רש"י נחשף כביכול "לעולם הגדול". בתקופת לימודיו בקהילות שו"ם, רש"י ספג את דרכי הלימוד של רבני אשכנז והכיר את דרכי הלימוד ממרכזים יהודים אחרים בעולם. את עיקר תורתו קיבל רש"י מרבותיו בקהילות שו“, ובמשך כל שנות חייו רש"י שמר על הקשר עם רבותיו וחביריו בקהילות שו"ם, אשר העריכו אותו ביותר.
לאחר שובו לעיר מולדתו Troyes בערך בגיל 40, רש"י הקים שם ישיבה. בשנים אלה רש"י כתב את פירושיו הרבים, והעמיד תלמידים רבים, כפי שנפרט בשקופיות הבאות.
====
Troyes: In Rashi’s time probably not more than 100 people.
