פרוטוקול הישיבה בנושא תקנות דב"י בחוק הוד"ל. תוכלו לקרוא את חלופת הדברים בין עו"ד גיל גן מור, שנאבק על המשמעויות השונות של דב"ה מבחינה חברתית-כלכלית, ואת תגובות הצוות הבין משרדי.
פרוטוקול הישיבה בנושא תקנות דב"י בחוק הוד"ל. תוכלו לקרוא את חלופת הדברים בין עו"ד גיל גן מור, שנאבק על המשמעויות השונות של דב"ה מבחינה חברתית-כלכלית, ואת תגובות הצוות הבין משרדי.
מה במצגת ומה לא..
מה לא: לא נתמקד בהעדר מרחבי בחירה, או בעצם בהגבלת מרחבי הבחירה, אם זה דרך מנגנונים קיימים כמו ועדות קבלה, ואם זה דרך נוהל או יישומים אחרים.
ולמרות החשיבות של הנושא וההשלכות שלו על כל עולם התכנון והפיתוח של הישובים בכלל והערביים במיוחד, לא נתמקד במפה המוניציפאלית, שטחי השיפוט המוגבלים והצרים של הישובים הערביים, ועל אי הצדק הקיים בחלוקת תחומי השיפוט בין הישובים הערביים ליהודים.
מה כן: במצוקה הקיימת בתוך תחומי השיפוט הקיימים. כל ההתמקדות תהיה דרך 3 תחומים עיקריים שיעזרו למקד את הנושאים בסקירת החסמים ובסקירת הפתרונות המוצעים.
שלושת התחומים: תכנון, שיווק וסיוע לפרט בהשגת דיור.
מבנה המצגת והמעקב אחרי השקפים
אתחיל במרכיבים- בסימפטומים הקיימים המעידים על מצוקת הדיור שחלקם כן משותפים עם הישובים היהודים.. אבל במצב עוד יותר קשה, וחלקם האחר הן בעיות ומרכיבים ייחודיים.
להשיג דיור הוא בעצם שני מסלולים: להשיג קרקע ולבנות או להשיג דירה.
בלהשיג קרקע, ועדיין לא הזכרתי את אי היכולת להשיג קרקע בגלל שאינה נמצאת, ולא רק המחירים.. מדובר בפער מחיר גדול בין הישובים הערבים והיהודים, למרות העובדה כי הישובים הערביים אינם באזורי ביקוש ארציים, ולמרות המצב הסוציו-כלכלי הנמוך של הישובים הערביים.
בנוסף לפער הקיים מהגרף, צריך להדגיש כי הפער התחיל להייווצר בשנת 2009 והלאה. וזה חוזר במיוחד לשיטת המכרזים של המרבה במחיר אשר יושמה החל משנת 2009 והפכה לשיטה המוכרת והמשומשת בתוך כל הישובים הערביים.
שיטת המכרזים האחידה בתוך כל הישובים הערביים – צריך להיות מותאמת לאופי הבנייה ולהיצע ולביקוש שקיים.
שיטה זו העלתה את המחירים בצורה לא נשלטת, ואשר הוכפלה משנה לשנה, ויצרה פער עוד יותר גדול בין הישובים הערביים ליהודים.
גם להשיג דירה, כאשר קיימים דירות כאלה, המחירים ממריאים.
איך מתמודדים עם מצוקת דיור?? אין הומלסים בישובים הערביים.. נכון. כי מי שאין לו איפה לגור, יש לו שתי אפשרויות: או לבנות ללא היתר בקרקע בבעלותו, או בבעלות ההורים שלו.. או להמשיך ולגור בבית ההורים... זו תופעה שהולכת וגדלה ויוצרת מצוקה אמיתית בתוך המרחב הפרטי הקיים.
אני עוברת ל]ירוט ל שלושת התחומים העיקריים שיהוו המסגרת להצגה: תכנון, שיווק וסיוע לפרט..
אבל לפני כן, חשוב להדגיש נתון מאוד חשוב, שהוא תוצר של סקר במדגם של ישובים ערביים, שבהם ניסינו לבדוק כמה זוגות צעירים אין להם איפה לבנות או לרכוש בית בתוך הישוב.. והתוצאות נעו בין 50 אחוז ועד ל- 74 אחוז בתוך אחד הישובים. בממוצע 60% מהזוגות הצעירים, מהאוכלוסייה שצריכה דיור, אין להם או להורים שלהם קרקעות פרטיות שניתן לבנות בהם בית מגורים.
חשוב פה להדגיש כי מתן פתרונות דיור בישוב הערבי חייב להתחשב במתן פתרונות עבור בעלי הקרקעות, שצריכים תכנון עבור הקרעות שלהם, ועבור מחוסרי הקרקעות, שמחכים להקצאת קרקעות לא פרטיות.
מתחילה מהשקף המסכם, שאליו אחזור לאחר פירוט כל אחד מהתחומים.
מתחילה עם תכנון
חסמים מהותיים..
במחוז הצפון קיימים 83 ישובים. רק 5% מיחידות הדיור המאושרות הם בישובים ערביים... כמות מוגבלת ואינה מספקת בהחלט. אבל הבעיה שצריך להדגיש פה, היא הפריסה הגיאוראפית של יחידות הדיור, אשר רובם המוחלט נמצאים בתוך 8 ישובים מתוך 83 הישובים.
הפריסה הגיאוגראפית היא מאוד חשובה כאשר מדובר בישובים, שאחד המאפיינים שלהם הוא שכמעט ואין ההגירה בין הישובים הערביים.
אישור היצע של 20000 יח"ד בג'ידייה מכר, לא יגרום לתושבי מג'ד אלכרום לעבור לשמה, וימשיכו להעדיף לגור או בישוב עצמו או בכרימאל ליד המאפשרת היצע מרחבי יותר איכותי.
כנ"ל, אישור של 10000 יח"ד בכפר מנדא, יפתור רק את הבעיה של תושבי כפר מנדא, ולא יגרום לתושב נצרת לעבור והם ימשיכו להעדיף את נצרת עילית..
היצע של יחידות דיור בכ- 4 ישובים, יכול לפתרור בעית דיור אולי של 5 ישובים.. צריך לגבש אסטרטגיה מסודרת לפריסה המרחבית של היצע הדיור. החשיבה היא על כמה ואיפה, מאוד חשובים..
כנ"ל במחוז חיפה.. אושרה רק תכנית אחת ברשות מקומית אחת!!
הבנייה בתוך הישובים הערביים מתאפיינת בבנייה מאוד רוויה וצפופה, אבל אינה לגובה. שיווק הקרקעות והתכניות המקודמות היום מציעות כמעט אותה הצפיפות בכל הישובים הערביים, ללא שמירה על מגוון או על אופי מקום. צריך לצופף, אבל איפה שצריך, וצריך גם לא לפגווע במגוון ובאופי. מדדי הצפיפות המשומשים בישראל של יח"ד לדונם, אינם מתאימים.. צריך להשתמש במדדים מקובלים עולמית כמו נפשות לדונם, על מנת להתאים את הצפיפות לצרכים..
וזה לא רק התכנון , בסקירת מוקדים בהם מושקעים משאבים ע"פ החלטת הממשלה 4432 , שאחוז ניצול התקציב בשנת 2013 , הגיע לכמעט רבע, שזה נחשב יחסית לשאר תכניות יחסית טוב.. ההשקה היא רק ב- 12 ישובים בצפון. ורק על מנת להבהיר קצת נתונים המשקפים את הלקונה התכנונית בישויבם הערביים, פרטנו פה מדגם של תכניות עליהם עובדים היום: מדובר חלקון בתכניות שאושרו לפני יותר מעשור. חלקן תכניות – כמו בעיילבון, שכבר רוויות בבנייה קיימת.. והשאלה מאז שאושרו תכניות אלו ועד היום.. מה קרה.. לא נעשתה שום עבודה בנדון, והתושבים היום בכפר כנא, עילוט צריכים לחכות בממוצע כ- 7 עד שמאפשרים תב"ע חדשה..
ועדות התכנון המקומיות, והמפה של מרחבי התכנון, אינה הולמת את הצרכים. בנוסף להעדרם של ועדות תכנון מקומיות לישובים הערביים, קיימים ועדות מרחביות עם 3 ישובים ערביים, וועדות אחרות עם 11 ישובים. אין מנגנון הקובע מה, כמה ואיך, והדבר מהווה חסם מקומי מרכזי.
שיווק
סיכום הממצאים מראה כי תושבים ערביים קיבלו בשנת 2013- 0 דירות במימון ממשלתי.
ואם מדברים על דיור להשכרה...
לא נעשו שיווקים לפי תכנית שיוור קרקע להקמת דיור להשכרה באף ישוב ערבי..
ונשאר התחום השלישי: סיוע ותמיכה לפרט
כיום המסלולים העיקריים הם שניים: דיור ציבור, והשתתפות בשכר דירה.
דיור ציבורי לא קיים בישובים הערביים, ולכן נשאר רק ההשתפות בשכר דירה. והממצאים מראים כי פחו מ- 3% ממקבלי ההטבה הם ערבים.
ןלתמונה יותר כוללנית:
סיוע בשכר דירה: פחות מ- 3%.
מע"מ 0 לא יהיה ישים אלא בנצרת, בנייה קבלנית, הטבה לרוכשי דירה ראשונה (שזו הייתה הטבה מאוד טובה), לא היה בה מימוש, וסיוע במשכנתאות – מדובר באחוז מינורי של הישובים הערביים מכל תכניות הסיוע שהממשלה משקיעה בהם מיליארדים.
אין הסתכלות למי זה רלוונטי ולמי לא.
עוברים לחלק השלישי: המלצות ופתרונות מוצעים בהתייחב ל: כמה, איפה ואיך..
בקיצור: שיוויון הזדמנויות לאוכלוסייה הערבית, ומתן כלים לתיקון המצב הקיים ולפיצוי על כל מה שהיה..