1. 9 Newsletter כפר ילדים ונוער אהבה
ינואר 1102 החקלאים 11, ת.ד. 4 קרית ביאליק. www.villageahava.org העמותה לקידום ילדים, נוער וצעירים בסיכון
שלומות לכולם,
הניוזלטר הנוכחי סובב עולמות, רגשיים ופיזיים כאחד. ממפגש עם חדר הטיפולים בפנימייה דרך עיניה של יהודית,
ביבליותרפיסטית; דרך השתתפותו של פסיכולוג הכפר בכנס בדרום אפריקה שם הוצגה הכפר במקביל לסרט שעשה; ועד
לנסיעתה הקרבה של אורית, בוגרת הפנימייה ודיירת ה-18 פלוס לייצג את הפנימייה בארועי התרמה של בני ציון
בבולטימור ומיאמי.
וכאן, בביאליק, העבודה הטיפולית והחינוכית נמצאת בעיצומה, בבית הספר, בחוגים, בפרויקטים החינוכיים, בחדרי
הטיפולים, ואפילו בשבילים. כחלק מפרוייקט הבנות "אשת חיל", ביום חמישי האחרון של חודש דצמבר התקיים בפנימייה
יריד בגדים ואביזרים לבנות בלבד. אפשרנו לבנות לקיים אחה"צ שופינג עמוס פריטים, חלקם יד שניה וחלקם יד ראשונה,
וזאת כשזכות הבחירה בידיהן והעלות היא בכסף מונופול. בזכות סטודנטים, שינשינים ואנשים נוספים, ותרומת חברות
"לוצ'י", "תמנון", " ,H&Oכותון" אספנו מאות פריטים איכותיים שיעשירו מעתה את ארון הבגדים של הבנות בפנימייה.
החוויה המרגשת היתה בליווי הבנות הנמצאות דרך קבע בקבוצת חופש, אותן בנות שכל מלתחתן מבוססת על מערך
הפנימייה. הן הוזמנו לקניה כחצי שעה לפני כולן, חגגו על ההזדמנות ועל תאי המדידה, התענגו על כל פריט בין אם עם
תווית ובין אם יד שניה, ומילאו שקיות בהנאה רבה. זוהי הזדמנות להודות שוב לכל מי שתרם וסייע בארגון אחה"צ מיוחד
ומרגש זה – מרשתות הבגדים שתרמו בחום ואהבה, דרך צוות הפרויקט ועד צוות הכפר שאפה (אי אפשר שופינג נשי
בלי קפה ועוגה...) וליווה את הבנות.
בברכת טל ומטר, שרה פלג.
"למקום שליבי אוהב, שם רגליי מוליכות אותי" והילד הזה הוא אני.
(הלל הזקן)
יהודית לויזון אורית עוזיאל, בת 20, משוחררת מצה"ל, מי אני?
ביבליותרפיסטית ופסיכותרפיסטית יונגיאנית גרה בדירת 18+ מזה כשנתיים. עובדת כמארחת במסעדה,
לפני 18 שנה,עם סיום לימודי הביבליותרפיה, מצאתי מתכננת טיול לתאילנד באביב, ומתעתדת ללמוד במכללה
את עצמי עומדת לפני שער ועליו שלט:" כפר ילדים בשנה הבאה.
ונוער אהבה" וכנראה :" למקום שליבי אוהב לשם רגליי הגעתי לפנימייה בגיל 08 יחד עם איזו ילדה היית?
נושאות אותי."(הלל הזקן) נראה ש "המדריך הפנימי " 3 אחים קטנים (יש לי 5). הבית לא היה מקום בו יכולתי
שלי , שלח אותי לכאן וידע את התכלית .מאז, עבדתי להתפתח, לבוא לידי ביטוי ולהצליח. הייתי ילדה חברותית,
ואני עדיין עובדת בעוד מסגרות, המתמודדות עם ילדים בעלת כושר מנהיגות, הובלתי חוג ריקוד ולקחתי חלק
ונוער שעברו טראומה והתעללות.לשמחתי, אני עדיין בחבורת זמר. הייתי ילדה טובה, אבל לא אהבתי ללמוד,
כאן, במקום שדרך מסע של חיפוש, אחר מסגרת ובית מאוד התחברתי לפעילויות החברתיות של הפנימייה. כשאני
מקצועי מתאים , התברר כ"מקום הטוב דיו" עבורי.זה חושבת על זה עכשיו, הייתי חוזרת אחורה. הייתי מלכה,
לקח לי זמן לגלות, שאף אני נושאת עימי, טראומות- הדאגות שלי היו מאוד קטנות ביחס להיות שאני צריכה לדאוג
ילדות על כל משמעותן.העבודה שלי היא מהמקום של לו היום - לתשלום חשבונות, לאוכל.
ה"מטפל הפצוע". המפגש עם ילדים ומתבגרים, עם טקס סיום בוגרים היה עבורי מאוד חוויה משמעותית...
סיפורי-חיים כל כך קשים, הוא מפגש עם המון כאב, משמעותי. זה הרגע שבו הבנתי שנגמרה החממה, אין מי
נטישה, דיכאון וחוסר-אונים, אך גם עם חסד ,אהבה שעוזר לי, אני יוצאת אל החיים. חודשים חיכיתי לרגע בו
ותקווה.זהו מסע משותף.אני חשה כל הזמן את אסיים, אצא מהגבולות והמסגרת, ופתאום, בימים האחרונים
האנרגיות שזורמות בשדה הטיפולי, באופן דו-סטרי, בין לפני הטקס התחלתי להבין את משמעות העזיבה. יחד עם
המטופלים לביני, בין הפצע לריפוי.כשיש טרנספורמציה הציפיה למעבר ל-18 פלוס, בכיתי המון.
בטיפול, לעיתים אחרי שנים, יש התרגשות גדולה, להעריך. כשיצאתי למדתי מה לקחתי מהפנימייה?
נס... של לידה, של תחושה להעריך כמה המקום הזה חשוב ומשמעותי. רק כשאתה
אני חשה שמורשתה ורוחה של ביאטה ברגר שורות מאבד משהו אתה מבין את חסרונו ומשמעותו. בגלל זה הייתי
ב"אהבה": החסד והנחישות. בשמו של המקום מקופלת חוזרת אחורה, הייתי משנה כל כך הרבה - הייתי נותנת יותר
צוואתה :" לשם יש משמעות- הבסיס לחינוך ילדים צריך מעצמי, כי בתקופות מסוימות בהתבגרות לא הבנתי כמה אני
להיות אהבה." ואומנם,הנפש הטראומטית, הקרועה מקבלת וכמה אני יכולה לתת בחזרה למקום, לחניכים אחרים.
שנפגעה בגיל הרך, יכולה להיגאל ולהשתקם , רק ע"י הייתי לומדת כמו שצריך, כל הזמן צחקתי על הלימודים והיום
קשר אנושי של קבלה, הכלה ואהבה. אני מבינה כמה חשוב ללמוד ולסיים את התיכון כמו שצריך.
את לייצג משהו שאני גאה עליו היום... הנסיעה
ב"אהבה", מצאתי עבורי את המיכל הגדול שאפשר לי הפנימייה ואת פרויקט 18+ בארה"ב. אני הדוגמא לכך שהיו
לבנות את "המקום הבטוח", עבור מטופליי. החל לי כל כך הרבה הזדמנויות ליפול בחיים, לבחור לא נכון
מאלמנטים פיזיים (חדר-טיפול מתאים, אפשרות לבשל ולהרוס את החיים, ו"אהבה" היא זו שעזרה לי. האחים שלי
עם הילדים ועוד..) דרך אפשרות להתפתחות, הדרכה לא הצליחו בכך. תמיד היה מי שעמד מאחורי, שדיבר איתי,
ולמידה במעגלים מקצועיים מגוונים. שתמך בי, שעזר לי להבחין בין טוב ורע. בניגוד לאחים שלי,
אני מאמינה בתהליכים מקבילים, ויודעת שהילדים יש לי עמוד שדרה איתן יותר להבחין בין טוב ורע, אבל לא
שהגיעו ומגיעים ל"אהבה", זוכים לחיות במרחב מכיל, הייתי יכולה לעשות זאת לבד. גם היום, ברור לי כי השהייה
מקבל מלמד ומעודד תהליכי צמיחה. ב18 פלוס היא זו שמאפשרת לי להמשיך להתפתח ולצמוח,
אסיים במילותיו של ארקדי דוכין : "יש בי אהבה / ובכל יום שאני בכפר אני עושה צעד משמעותי יותר למען
והיא תתעורר ותיגע / יש בי אהבה/ והיא תנצח..." העתיד שלי.
2. 9 Newsletter כפר ילדים ונוער אהבה
ינואר 1102 החקלאים 11, ת.ד. 4 קרית ביאליק. www.villageahava.org העמותה לקידום ילדים, נוער וצעירים בסיכון
בחודש דצמבר האחרון התקיים הכנס השנתי הבינלאומי של ארגון
( Ficeארגון הפנימיות הבינלאומי), הפעם בקייפטאון בדרום אפריקה,
בנושא האומץ לטפל בעולם רב צורתי- The courage to care in a
.diverse worldהכנס שנמשך שלושה ימים עסק בדרכי טיפול ותכניות
טיפול בילדים ברחבי העולם ובמיוחד באפריקה, ואחד המושבים בכנס הוקדש לסרט שנעשה ע"י ישראל
רוזנבאום, פסיכולוג הכפר, ולכפר אהבה. בסיום הכנס, הפטרון של ארגון הגג של הכנס, ד"ר דון מטרנה,
העניק ליואב אפלבוים, מנכ"ל אהבה, חולצה אפריקאית מקורית, שי ואות הערכה על דבריו בכנס. ישראל
סיכם מעט מחוויותיו.
אפריקה הפגישה אותנו עם תמונה עצובה וקשה של מיליוני ילדים יתומים באפריקה, מנוצלים ופגועים קשה,
אך גם פגשנו הרבה התלהבות, עשייה אינטנסיבית, רוח התנדבות, תמימות והמון נכונות לעזור, לתרום
ולפעול למען הילדים הללו. הכנס היה מאד מרגש, האווירה הייתה שונה מאווירה אירופאית או אמריקאית, כל
בוקר קיבלו את פני משתתפי הכנס להקות קצב ותופים שלפעמים עשו לנו חור בראש אבל הביאו הרבה
שמחה לכנס. בכנס השתתפה מקהלה של כושיות ששרו כמו שרק הכושיות יכולות, שירה מרגשת ונוגעת, בלי
מנצח, בלי כלים מתוחכמים, שירה מהלב.
הסרט שעשיתי כפרויקט גמר ללימודי התואר השני בקולנוע באוניברסיטת ת"א הוצג באחד המושבים. אחרי
שיואב דיבר בפתיחת המושב ואני דיברתי אחר כך על המשמעויות של הסרט לגבי המטפלים, העומס הרגשי
שמוטל עליהם והדרכים בהן הם יכולים להתחבר לעולם המודחק והפוסט טראומטי של הילדים. יואב התייחס
בין השאר למושב הבוקר בו הופיעו בני נוער וילדים ודיברו אל באי הכנס כשמושב זה היה אחד משיאי הכנס
שהעלה דמעות בעיני משתתפים רבים. אחת הילדות, כבת עשר הקריאה שיר שכתבה-
למה נולדתי / כדי שלא יאהבו אותי? / למה נולדתי / כדי להיות גנבת? / כדי להיות מנוצלת?...
בשלב זה היא לא יכלה להמשיך לקרוא, החלה לבכות ומישהי חיבקה אותה ולקחה אותה לשבת מאחור.
כמובן שכולם בכו יחד איתה חלק בדמעות וחלק בלב.
המושב שלנו היה אחד הבודדים שעסקו פרופר בטיפול ובמטפלים. רוב המושבים עסקו בתכניות שיקום,
טיפול בתוך המשפחה ובפרויקטים שונים של עזרה לילדים. אחרי הסרט, על אף שנגמר הזמן שהוקצב,
האנשים לא קמו ורצו לשתף בהרגשותיהם סביב הסרט. באו די הרבה אנשים, גילו התעניינות ונתנו פידבקים
חיוביים על הסרט.
השתתפנו גם בהרצאות של חברי הקבוצה שלנו מישראל, שלמה קאסל דיבר על תכנית המוגנות שנבנתה
ב"אמונה" בעפולה ועמנואל גרופר דיבר על הבעיות המיוחדות של ילדים ומשפחות מהגרים ועל הטיפול בהם
במסגרת כפרי נוער. הוא ציין את הקמת כפר נוער ברואנדה ע" שירותי הרווחה בישראל לילדים שניצלו
מהג'נוסייד שם.
ביקרנו באחד הבתים הנעזרים ע"י העובדים הסוציאליים ועובדי הרווחה. זה היה צריף מט לנפול העשוי מפח
עם גג דולף ובו גידלה סבתא חמשה נכדים מהבת שלה שמתה מאיידס. עובדת הרווחה תרגמה את השאלות
שלנו לגבי איך הם חיים שם, מה החלומות של הילדים לגבי עתידם, מצב האלימות והמוגנות שלהם. ביקרנו
גם במשפחתון של ילדים יהודים בקייפטאון. משפחתון של חמישה כוכבים, כל ילד בחדר, סלון וחדר אוכל
מפוארים, חצר עם דשא מטופחת ועבודה טיפולית כמו שצריך. (בסך הכל די דומה לעבודה החינוכית
והטיפולית שאנו עושים ב"אהבה"), ביקרנו גם בפנימייה של ילדים אפריקאים, קבוצות של כ08 ילדים עם אם
בית שעושה כמעט הכל בליווי של עו"סים והתרשמנו בעיקר מהנוכחות החמה, הסבלנית, האוהבת ילדים
והטיפולית של אם הבית איתה דיברנו.
באחד המושבים שמענו על פרוייקט בהולנד שבו אימהות בית מגדלות 0 ילדים (שני ילדים! זו לא טעות) בכל
"משפחתון" כזה, דיברנו הרבה עם מנהל הפרויקט ואחת מאימהות הבית כדי לברר איך זה אפשרי והם לא
הבינו איך מגדלים 38 ילדים במשפחתון.
זה היה כנס מאד נוגע ומרגש וחזרנו עם הרבה זיכרונות וחוויות שיישארו איתנו זמן רב.
