1. פריט מספר 9:
יובל למשרד החינוך- ההיבט החברתי
מעידן מודרני לפוסט-מודרני
אברהם יוגב
4 העשורים הראשונים: הסכמה לאומית וממלכתית
נושא זה בעייתי. מחד גיסא, במדיניות החינוך בלט עיקרון הממלכתיות שחייב פיקוח מרכזי על
המערכת. משרד החינוך מונה על ניהול עקרון הממלכתיות ופיתוחו.
במסגרת עיקרון הממלכתיות ניתנה אוטונומיה מסוימת לזרם הממלכתי-דתי.
בתי ספר של המגזר החרדי, בתי ספר נוצריים פרטיים במגזר הערבי לא נחשבו כבתי ספר רשמיים,
אך היו מוכרים ( שיעור התלמידים אצלם היווה אחוזים בודדים).
ממלכתיות ושוויון ההזדמנויות החינוכיות
כך נולד עיקרון שוויון ההזדמנויות. כמטרת העל של מדיניות החינוך, בעיקר קידום תלמידים משכבות
אוכלוסיה חלשות (בנים ליוצאי אסיה, אפריקה).
אלעד פלד הראה איך השינויים שחלו בשנים הללו באידיאולוגיות חברתיות-פוליטיות, בעוצמתם
הפוליטית של בני עדות המזרח ובהגדרת מושגי השוויון והאוכלוסיות החלשות, הובילו לשינויים
במדיניות: שוויון פורמאלי בתנאי הקבלה למערכת החינוך, טיפול בקידומם של טעוני טיפוח
ואינטגראציה בין השכבות החברתיות השונות. כך נוצרו חטיבות הביניים בראשית שנות ה-70.
אידיאולוגיה ציונית- תפיסה של מודרניזציה
שני העקרונות- עקרון הממלכתיות ועקרון שוויון ההזדמנויות, צמחו על רקע האידיאולוגיה הציונית
שראתה במדינת ישראל חברה מתהווה. קידום אוכלוסיות התלמידים החלשות והאינטגראציה
במערכת החינוך היה חלק בלתי נפרד מתהליך בניין העם והמדינה.
שנות ה70 וה70- ראשית תהליך צמצום הקונסנזוס
במהלך שנות ה70 וה70 נוצרו בקיעים גדולים בשני העקרונות הבסיסיים של מדיניות החינוך
בישראל, בעיקר לנוכח התרחקות החינוך הממלכתי-דתי מן הממלכתי. התפשטות החינוך החרדי
ותביעות לאוטונומיה חינוכית מגורמים שונים במגזר הממלכתי חילוני.
במקביל התחולל מא בק ציבורי על עקרון שוויון ההזדמנויות בחינוך שהתמקד במדיניות האינטגראציה
לעומת אסטרטגיות אלטרנטיביות, והדגיש את המצוינות לעומת שוויוניות.
מאפייני העידן הפוסט-מודרני והקשר שלהם למדיניות החינוך
המעבר ממודרניות לפוסט-מודרניות
המונח פוסט- מודרניזם מתייחס לתנועה של ביקורת התרבות המודרנית שצמחה מראשית שנות ה70
והיא מתמקדת בביקורת על עקרונות התרבות המודרנית וסמליה. לעומת זאת גישת הפוסט-
מודרניות מתמקדת בהיבטים החברתיים של העידן החדש. קיימת זיקה הדדית בין הביקורת
התרבותית הפוסט-מודרניסטית לבין תפיסת העולם החברתית הפוסט-מודרנית.
מאפייני העידן הפוסט-מודרני הם אוניברסאליים.
חמשת המאפיינים המרכזיים של העידן הפוסט-מודרני, הנוגעים ישירות לשינויים החברתיים
המתרחשים בישראל, וכמו כן יש להם השלכה ישירה על מדיניות החינוך:
משברים באידיאולוגיות חברתיות מרכזיות. 1.
זהו המאפיין המרכזי של העידן הפוסט-מודרני. בעידן זה אין אמת אובייקטיבית אחת, אלא
אידיאולוגיות שונות של קבוצות חברתיות מגוונות, שלכל אחת נרטיב משלה.
משברים כלכליים תכופים ואבטלה גוברת גרמו לחוסר יציבות פוליטית ובסופו של דבר
לירידת מעמדן של האידיאולוגיות המרכזיות. דוגמאות: התמוטטותם של משטרים
ואידיאולוגיות קומוניסטיים במזרח אירופה ועוד. מאבקם של ההיסטוריונים הפוסט-ציוניים
להוכחת "האמת האבסולוטית" של האידיאולוגיה הציונית, חרג מגבולות הויכוח בין
היסטוריונים והפך לויכוח ציבורי.
שינוי במערכת היחסים בין הפרט והחברה. 2.
התקופה המודרנית הכתיבה מערכת יחסים ברורה בין הפרט לחברה, כאשר לחברה יש
מעמד עדיף על פני העדפות הפרט (למשל האינטגראציה החברתית במערכת החינוך).
לעומת זאת, מסתמן בעידן הפוסט-מודרני שוויון בין הפרט לחברה, כאשר קידומו של הפרט
2. אינו נופל בחשיבותו מקידומן של המטרות החברתיות. כך עבר הדגש לשינוי תהליכים בית
ספריים במטרה ליצור הוראה רפלקטיבית ואפשור מיצוי הפוטנציאל האישי של התלמיד.
עליית חשיבותם של הידע והמידע הציבורי. 3.
התפתחות הטכנולוגיה והמדע בתקופה המודרנית, התפשטות מהירה של הידע בתחומים
שונים, ופי תוח כלי התקשורת ההמוניים, כל אלה תרמו בין השאר להגדרת החברה בעידן
הפוסט-מודרני כ"חברת ידע". לשינויים אלה השלכות על המבנה החברתי מעמדי וכמובן על
מדיניות החינוך. תהליכים בית ספריים הותאמו לשינויים הללו, חשיבות מערכת החינוך
עלתה כמקנה כלים להתמודדות הפרט עם הידע המצטבר והטכנולוגיות המודרניות.
שינויים בהרכב המעמדי של החברה. 4.
העידן המודרני התאפיין במבנה מעמדי בן 3 שכבות: מעמד גבוה צר בהיקפו, מעמד בינוני
בעל היקף רחב יותר, ובבסיס הפירמידה- מעמד עובדים רחב מאוד. המעמד הבינוני התרחב
ונוצר פער גדול ותר בינו לבין המעמד הנמוך. כמו כן, המשברים הכלכליים התכופים בעידן
זה, הביאו להגדרה מובחנת וצרה יותר של המעמד הנמוך, המורכב ממובטלים-מאונס,
ומבעלי הכנסות נמוכות במפעלי ייצור. ככל שגדל המתאם בין ההשתייכות למעמד הנמוך
לבין זהות חברתית וזהות עדתית, כך מתרבות הטענות לגבי פערים במערכת החינוך.
קיטוב חברתי וקיטוב פוליטי. 5.
מאפיין זה הוא תוצאה ישירה של ארבעת המאפיינים הקודמים לו. הצורך בהכרה בעקרון
הפלורליזם החברתי וההתמודדות החברתית עם הפלורליזם, גדלו.
לאחר הבחירות לכנסת (1006) התרחש זעזוע חברתי בישראל כשהסתבר שהמפלגות
השונות התחזקו על חשבון שתי המפלגות המרכזיות- העבודה והליכוד. תופעה זו העידה גם
על הקיטוב הפוליטי בין הקבוצות החברתיות השונות על רקע דתי, לאומי, עדתי, מעמדי
ותרבותי ועל הצורך הדחוף להכיר בפלורליזם של החברה הישראלית כעבודה קיימת.
לתהליך זה יש השלכה ישירה על סוגיית הפלורליזם לעומת הממלכתיות במדיניות החינוך.
סוגיות מרכזיות במדיניות החינוך בישראל בעידן הפוסט-מודרני
שלוש סוגיות לדיון
הדגש הבית- ספרי
הבניה מחדש של מסגרות הפעילות וההוראה בביה"ס והעצמת כוחם של המנהלים והמורים מהווים
את הרפורמה המרכזית במערכת החינוך, בשנות ה-70 וה-70.
שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך בשנות ה-70 והמחצית הראשונה של שנות ה-70, מעיד על
התחושה המתמשכת של אי שביעות רצון של עובדי ההוראה, התלמידים וההורים, מקפיאתם על
השמרים של בתי הספר והיא, בנוסף ללחצים שתוארו קודם, גרמה להחלטה להתמקד בשינוי תפקודו
של ביה"ס והבנייתו מחדש.
קיימים מס' הבדלים בולטים בדרך ההתפתחות של הדגש הבית ספרי בארץ, לעומת מדינות אחרות.
בארץ, בניגוד למדינות מערביות, הכתבת השינוי נקבעה ע"י משרד החינוך, מתוך יוזמה לאוטונומיה
בית ספרית, שמגמתה הייתה ביזור סמכויות.
3 מרכיבים לדגש על שינוי ביה"ס:
עיצוב מדיניות משלו – "אני מאמין". 6.
תכנון לימודים בית-ספרי בהתאמה לאוכלוסיה ובשיתוף 2.
הצוות.
העצמת תפקידי המנהל, שהפך למנהיג חינוכי והמורים. 3.
נשאלה השאלה: באיזו מידה שינוי במדיניות המשרד עשוי להוביל להפחתת הדגש הבית ספרי.
בעקבות הבחירות ב-1006 והפקדת משרד החינוך בידי המפד"ל, נעשה ניסיון לבטל את ההשתלמות
המוסדית במטרה לחסות בהוצאות הכספיות.
משרד החינוך חזר בו מכוונה זו, בעקבות לחצים שהופעלו ע"י בתי הספר. במקביל נערכות הכנות
להקמת מינהל לחינוך ערכי וחזרה לכפיית ערכים המבטאים אידיאולוגיה מרכזית(שיטת המטוטלת).
גם שנה לאחר ההכרזה על הקמת מינהל כזה, הוא עדיין לא הוקם רשמית.
נראה כי היישום מקיף יותר בבתי הספר היסודיים ובחט"ב, ואילו בחט"ע בתיכוניים, הוא נתקל
בקשיים, עקב הלחצים החיצוניים הקשורים בבחינות הבגרות.
בשלב זה העדיף משרד החינוך לאמץ רפורמה, המבוססת על הגרלה שנתית בין מקצועות החובה
בבחינות הבגרות. לעומת זאת, קבע המשרד מערכת לימודים חדשה לחינוך העל-יסודי, המבוססת
בחט"ע על הפחתה במספר מקצועות החובה העמקת הלימוד במקצועות נבחרים, והאפשרות
להוראה אינטרדיסציפלינרית.
3. סוגיית שוויון ההזדמנויות בחינוך
שוויון ההזדמנויות בחינוך, שנתפס עד שנות השמונים כסוגיה חברתית בעיקרה, נתפס עתה כמתן
שוויון הזדמנויות לכלל התלמידים, כפרטים בעלי פוטנציאל חינוכי אישי.
עם זאת הדברים התחדדו לנוכח התרחבות המעמד הבינוני. בשנות ה-70 התמקדה המערכת
באינטגרציה בין התלמידים, באמצעות הרפורמה המבנית, שבמסגרתה הוקמה חטיבת הביניים על
בסיס הרחבת אזורי הרישום. ביקורת רבה נמתחה על מדיניות זו, הקשורה בהשפעת הזהות
הפוליטית של הרשויות המקומיות על תהליך הצטרפותן לרפורמה.
בראשית שנות ה-70 עלתה ההצעה לבטל את אזורי הרישום, בהנחה שבתי ספר גרועים יסגרו
והטובים ישגשגו. מודל זה אכזב כיוון שגרם להרחבת הפערים בין אוכלוסיות חלשות ומבוססות.
בעקבות זאת גובש מודל זהיר יותר המבוסס על תהליך הבניה מחדש של בתי הספר ועל בחירה
מבוקרת של תלמידים והוריהם, תוך פיקוח על תהליך הבחירה כדי להגיע לפיזור שווה של
האוכלוסיות השונות.
ועדת ענבר שהוקמה במקביל ע"י משרד החינוך, המליצה לאשר את מודל הבחירה המבוקרת. תוך
דרישה לדאוג לתהליכי ההתחדשות והשיפור של בתי הספר לפני פתיחתם לבחירה.
מדיניות הבחירה בבית הספר בשנות ה-70 הגבירה את חילוקי הדעות, בנושא שוויון ההזדמנויות
בחינוך. הויכוח התמקד בסוגיית המצויינות לעומת השוויונות בחינוך, כשני עקרונות המתנגשים זה
בזה. עיריית ת" א אימצה את מודל הבחירה המבוקרת באזורים שונים של העיר, לנוכח כישלונה של
מערכת החינוך העירונית למנוע את נשירת תלמידים משכונות מצוקה דרומיות (למרות האינטגרציה)
תחושות הקיפוח בקרב עדות המ זרח גברו ואלה פנו יותר ויותר לבתי ספר חרדים (בעיקר תנועת "אל
המעיין" של ש"ס) כך תרמו להתפשטותו של החינוך החרדי, מה שאיים על החינוך הממלכתי.
פלורליזם לעומת ממלכתיות בחינוך
הירידה במעמדו של עקרון הממלכתיות קשור בעיקר בהתעצמות הקיטוב הקבוצתי ומשבר האמון בין
המגזר החילוני לדתי. עליית המקצועות המדעיים הרחיקה את המקצועות ההומניסטים. במקביל,
אימץ הזרם הממלכתי-חילוני ערכים אוניברסליים, כבעלי תוקף מוסרי עליון.
המעבר של חלק מהציבור הציוני-דתי למפלגות כמו, התחייה או ש"ס וכן תהליך החילון הגובר
בחברה הישראלית, הן הסיבות העיקריות למפנה, בו הפחית המגזר הממלכתי-דתי את הדגש על
בתי הספר התיכוניים הרגילים והקים ישיבות תורניות ואולפנות רבות. הדגש הושם על אידיאולוגיה
דתית ימנית.
בעוד שההי שגים במתמטיקה שמשו כקריטריון עקרי להכוונת תלמידים למקצועות הומניסטיים,
נעשתה ההכוונה הזו בחינוך הממלכתי-דתי גם עפ"י ההישגים במקצועות הדת (תושב"ע-בנים ותנ"ך-
בנות). משבר האמון גבר לאחר רצח רבין, כאשר הועמדו זה מול זה, "צו ההלכה" ו"צו הדמוקרטיה".
החינוך החרדי צמח בצורה מהירה והוא בא בעיקר על חשבון המגזר הממלכתי-דתי, אך קשור גם
במגזר החילוני, באמצעות תופעת החזרה בתשובה.
לעומת זאת, החינוך הערבי מהווה חלק מהמגזר הממלכתי. משרד החינוך השקיע בשנים האחרונות
תקציבים מיוחדים בשיפור הפיזי של בתי הספר הערביים ובקידום תלמידיהם משכבות נמוכות, אך
לא טיפל בדרישות התרבותיות שלהם.
מכל התיאורים הנ"ל ניתן ללמוד על ההידרדרות שחלה בעקרון הממלכתיות בחינוך, בעקבות
צמיחתם של זרמי חינוך בעלי אידיאולוגיה מובהקת. צמיחה זו משקפת את הקיטוב החברתי והפוליטי
של קבוצות שונות באוכלוסיה ומאששת את חשיבותו של עקרון הפלורליזם בחינוך בעידן הפוסט-
מודרני.
בשלב הנוכחי, חינוך זה אינו קיים, הן בגלל ההפרדה בין בתי הספר של המגזרים והזרמים השונים
והן בגלל הכשרתם הנפרדת של המורים.
מקומה של מדיניות חינוך מרכזית בעידן הפוסט-מודרני
3 גישות בנושא:
הראשונה מצדדת 6.
בביטול הבירוקרטיה המרכזית ובהקמת קבוצות אד הוק אזרחיות לקיום שיח בנושאים
ארגוניים. כלומר, מדיניות החינוך צריכה להיקבע ע"י בתי הספר והרשויות המקומיות ולא ע"י
סמכות מרכזית.
גישה שנייה רואה 2.
במשרד החינוך מעין גורם מתווך בין הקבוצות החברתיות השונות (רחל אלבוים-דרור)
4. גישה זו טוענת, 3.
שדווקא בעידן הפוסט- מודרני יש למדיניות חינוך מרכזית תפקיד פעיל, המותנה בהבנתה את
מאפייניו החברתיים של עידן זה.
החינוך לפלורליזם הוא הדגל האידיאולוגי המשותף של העידן הפוסט-מודרני, אשר ספק אם
יורם ע"י כל אחת מהאידיאולוגיות הקבוצתיות בנפרד.
תפקידו של משרד החינוך, הוא להכניס את נושא הפלורליזם למערכת הלימודים הבית
ספרית ולהתאימו לרוח של כל אחד מהזרמים האוטונומיים.
לבסוף, תפקידה של המדינה, הוא לדאוג לשוויון ההזדמנויות בחינוך של בני המעמד הנמוך
בעידן הפוסט-מודרני. פעילות זו עשויה להפוך למרכזית במדיניות החינוך בעשורים
הקרובים. פעילות זו מחייבת איחוד פונקציות, הפועלות כיום בנפרד במערכת החינוך.
