סיכום הפרק: מהפגום בבתי הספר שלנו?
במאמר סוקרים מילטון ורוז פרידמן את תהליך התפתחות החינוך בארה"ב:
١ . החינוך החל מבתי ספר פרטיים בהם הלימודים היו מתוך בחירה . המימון היה פרטי או מרשות העיר
עבור גם משפחות מחוסרי יכולת. )להוציא העבדים(.
٢. מעורבות הממשלה בתחום בחינוך הלכה וגדלה . הוראס מאן עמד בראש המאבק למען מערכת בתי
ספר במימון ממשלתי ובשליטה של מחנכים מקצועיים מתוך אמונה כי החינוך הוא לכל, לבני כל הדתות,
הקבוצות האתניות והמעמדות בחברה . חוק החינוך החובה הראשון נחקק במסצ'וסטס ב- ٨١٩١ . הפיקוח-
ע"י מועצת ביה"ס.
٣ . חלומו של מאן בנושא שוויון הזדמנויות התגשם במחצית המאה ה- ٩١ , למרות ההתנגדויות . כחלק
מהנטייה להרחיב את השפעת הממשלה, הופיעה תנועת רפורמה בעקר בערים הגדולות כתוצאה מהפערים
הרחבים בהרכב האתני והחברתי בין המחוזות השונים. התברר כי יש ירידה בהישגים החינוכיים , באיכות
החינוך, יש הבדלים באיכות בתי הספר ובלט במיוחד מצב הילדים ממשפחות מעוטות הכנסה.
٤. כשחלף השפל הכלכלי הציבור הצטרף לאינטלקטואלים באמונה חזקה בממשלה המרכזית. הסמכויות
עברו מהקהילה המקומית לגופים הגדולים ממנה - העיר , הנפה , המדינה ובהמשך לממשלה הפדראלית.
מאז, לומדים רוב הילדים בארה"ב בבתי"ס ממשלתיים. תהליך זה התרחש גם במדינות נוספות.
האם יש חופש בחירה בתחום החינוך?
אזרחים אמריקנים בעלי הכנסה גבוהה המשיכו להנות מאפשרות הבחירה . ילדיהם לומדים בבתי"ס
פרטיים ובמקביל הם משלמים מיסים למימון המערכת הציבורית . כמו כן ביכולתם להעתיק את מקום
מגוריהם לפרברים עשירים , בהתאם לאיכות בתיה" ס האזוריים . באזורים מיושנים בלב הערים הגדולות
הורים רבים שולחים את הילדים לבתי"ס פרטיים בחסות הכנסיה.
הטרגדיה היא שנוצר מצב בו ההזדמנויות החינוכיות כלל אינן שוות . בעוד שהמטרה הייתה שהילדים
ירכשו שפה משותפת וערכים יסודיים של האזרחות האמריקאית - יש החמרה מבחינת הריבוד החברתי.
ב" ערים פנימיות") האזורים המיושנים של הערים הגדולות (, חלק גדול מהתקציב מופנה לקיום משמעת,
למניעת ואנדאליזם ולתיקון נזקים והאווירה מזכירה בית סוהר.
תכנית השובר לבתי ספר יסודיים ותיכונים:
נקודת המוצא היא כי פיקוח הורים על בתי ספר הוא גורם משמעותי בהצלחת בית הספר. תכנית השובר
נותנת תמריץ להורים להמשיך להחזיק את ילדיהם בבי" ס ציבורי . ההורים יוכלו לנצל את השובר הכספי
שיקבלו בכל בי" ס שיקבל את ילדם , תתפתח תחרות בין בתיה" ס הציבוריים בינם לבין עצמם וגם בין
בתיה"ס הפרטיים. בתי ספר פרטיים מסוגים שונים יוכלו לקום.
תכנית השובר עוררה מס. בעיות אשר נדונו ונמצאה תשובה להן. הבעיות היו:
١.יחסי דת ומדינה- הטענה היא לגבי בעייתיות בתשלום לבי"ס של הכנסייה.
٢. עלות כספית - הטענה היא שהתכנית תגדיל את העלות הכוללת של בתי הספר ותכביד על משלמי
המיסים.
٣. האפשרויות להונאה- יש לוודא שהשובר ינוצל אך ורק לביה"ס.
٤.הבעיה הגזעית- החשש שבחירה מרצון תגביר אפלייה גזעית.
٥.שאלת המעמד הכלכלי- חשש מכך שלשוברים תהיה השפעה על המבנה המעמדי, הכלכלי והחברתי.
٦.ספקות לגבי הסיכויים שיוקמו בתי ספר חדשים.
٧.חשש שהתכנית תשפיע לרעה על איכות בתי הספר הציבוריים.
היו תומכים ומתנגדים לתוכנית.שאלת המחלוקת היא האם ההורים מסוגלים לעשות את הבחירה הנכונה.
בעיות ההשכלה הגבוהה
2.
במוסדות להשכלה גבוההאין חובת לימוד ולמעוניינים יש טווח בחירה רחב. על המוסדות לעמוד
בדרישות הסטודנטים לגבי איכות ההוראה.
שכר הלימוד - הוא גבוה במוסדות הפרטיים , בהן מייצרים ומוכרים הנצחה ומחקר מלבד ההוראה.
פרידמן רואים הוצאה על חינוך כהשקעת הון ביוזמה סיכונית כמו השקעה בעסק קטן שמוקם . ועדת
קארנגי הציעה ב ٠٧٩١ הקמת בנק לאומי להלוואות לסטודנטים שיספק הלוואות ארוכות טווח שתיפרענה
עם קבלת השכר
תוכנית שובר להשכלה גבוהה - סטודנטים יקבלו שובר , ינצלו אותו במוסד בו יבחרו בתנאי שתהיה זו
השכלה מהסוג שהוכרז על סיבסודה.
סיכום הנושאים המרכזיים במאמר כדרך להשגת חינוך פורמלי:
1. הצעה להנהגת מערכת שובר לחינוך היסודי והעל יסודי . לאפשר להורים בכל רמות ההכנסה
לבחור בי"ס .ם.
2.מערכת מימון לימודים בחינוך הגבוה באמצעות הלוואות שתשולמנה עם ההכנסות בעתיד.
3.תכנית שובר להשכלה גבוהה שתשפר את איכות המוסדות להשכלה גבוהה ותגביר את השוויון
בחלוקת הכספים הציבוריים.
דעה אישית לגבי נושא הבחירה בבתי" ס בחינוך היסודי והעל יסודי והחינוך הגבוה
פרידמן נשא את דגל האמונה בדבר הבחירה האישית של כל אחד ואחד . אני רואה את הרעיון כחזון
נפלא אך הוא אינו עומד במציאות החיים . טיעון לכך נשמע במאמר ע" י דניס גי, מזכיר האיגוד המקצועי
של המורים, שסבר כי למורים יש כישורים גבוהים לברר את בעיות הילדים יותר מההורים. כמובן חשוב
לעשות את הבחירה בשיתוף ההורים. מכיוון ואני מודעת לפערים הגדולים והעצומים הקיימים בין קבוצות
אתניות שונות ובין המעמדות בחברה הרי לדעתי , שיטתו של פרידמן עלולה להביא לגידול באי שיוויון.
מתוך נסיוני בעבודה החינוכית עם אוכלוסיה חלשה ועם צרכים מיוחדים , אני מודעת למצב בו אין
באפשרות חלק מהמשפחות להפנות כוחות נפשיים,לקבל מידע מעודכן ולקחת חלק עצמאי ופעיל בתהליך
בחירת בית ספר. זאת בניגוד לקבוצות המבוססות מכל הבחינות. אני סבורה כי תפקידה של המדינה, דרך
הרשויות השונות והמשרדים , לקחת חלק משמעותי בתהליך , לעשותו בשיתוף ההורים תוך בדיקת צרכי
הילד , יכולותיו ולבחור את המסגרת המתאימה . במקביל ובהמשך על המערכת לעבוד עם הילדים לחזקם
ולהעשירם ולנסות לצמצם הפערים בתוך מסגרת ביה"ס. כמו כן יש להשקיע גם בהורים,לחזקם ,להאמין
ביכולתם ובמוטיבציה שלהם לקדם את הילדים לעתיד בטוח . אתן דוגמא לעב ' חינוכית כזו , עם הורים
להם קשיים רבים. עם זאת ההורים שיתפו פעולה והגיעו לסדנאות להדרכה שנערכו בימי שישי בבוקר על
אף המרחק הגיאוגרפי והקושי להיעדר מהבית ביום שישי כשיש להכין לקראת השבת . כשמדובר
בהחלטות לגבי חינוך גבוה אני מסכימה כי בגיל בוגר יותר המעוניינים ללמוד חשוב שיבחרו בעצמם את
סוג המוסד ואת התחייבויותיהם הכספיות לעתיד.
2