4. שופט בית המשפט העליון האמריקאי ברנדיס : " אין מחטא טוב יותר מאור השמש " שקיפות ופרסום מידע סביבתי יאיצו את הטיפול במפגעים סביבתיים . זו למעשה הדרך להתמודד עם המשבר הסביבתי
6. מי מפחד מחשיפת מידע סביבתי מי מפקח על התעשייה ? דו " ח ראשון בסדרת דו " חות העוסקים בפיקוחו הרופף של הממסד הסביבתי על מפעלי תעשייה בצפון
7. זכות הציבור לדעת חוק חופש המידע התשנ " ח (1998) : לכל אזרח ישראלי או תושב , הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית , בהתאם להוראות חוק זה . החוק מאמץ השקפות של צדק חברתי , המידע שייך לכלל הציבור וכל פרט זכאי לקבל כל מידע , מכל רשות ציבורית ולממש בעזרתו זכויות שלא היה מודע לקיומן . השלטון הוא נאמן של האזרחים . המידע שייך לאזרח ולא לרשויות השלטון והרשויות הן אלה הצריכות לנמק ולשכנע , שאכן קיימת הצדקה למניעת חשיפתו בפני אזרחים . שקיפות מעשי השלטון היא חלק בלתי נפרד מאחריותו כלפי הציבור . זרימת מידע מרשויות השלטון לאזרחים היא רכיב חיוני לבקרה ופיקוח על מעשי השלטון , ולשיפור תפקודן של הרשויות .
8. תיקון מס ' 3 ( מידע על איכות הסביבה ) לחוק חופש המידע , התשנ " ח 1998 אושר בכנסת ב 27.7.05 ובו נוסף לחוק סעיף 6 א אשר מטיל על הרשות הציבורית את החובה לפרסום יזום של מידע סביבתי = מידע על חומרים שנפלטו , שנשפכו , שסולקו או שהושלכו לסביבה ותוצאות של מדידות רעש , ריח וקרינה , שלא ברשות היחיד . ב 4.3.2009 פורסמו התקנות . ב 4.9.2010 הן נכנסו לתוקף עבור כל רשויות השלטון וכן עבור 58 רשויות מקומיות . ב מרץ 2012 הן יחולו גם על יתר הרשויות המקומיות .
9.
10.
11.
12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20. הטענה : המידע המבוקש הינו " סוד מסחרי / מקצועי " ב חוק אמנם יש סעיף כזה [ סעיף 9( ב )(6) לחוק ] אך הוא מחריג כל מידע על חומרים שנפלטו , שנשפכו , שסולקו או שהושלכו לסביבה , וכן תוצאות של מדידות רעש , ריח וקרינה שלא ברשות היחיד . בנוסף , מי שאמור להעלות טענה כזו , אם בכלל , זה המפעלים ולא הרשות , ואלה יודעים טוב איך להגן על הסודות המסחריים שלהם בדרכים שקיימות ומקובל להשתמש בהם . הפסיקה : אין להסתתר מאחורי טיעוני " סוד מסחרי " כאשר מדובר בחומרים הנפלטים לסביבה . למשל : עת " מ 523/05 אדם טבע ודין נ ' המשרד להגנת הסביבה ורותם אמפרט בע " מ עת " מ ( י - ם ) 698/06 התנועה לחופש המידע נ’ הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו עת " מ 1119/05 מפגש הסטיק החדש 2001 ( 1998 ) בע " מ נ’ משרד הבריאות
21. הטענה : המידע נוצר בידי רשות אחרת ולכן יש לפנות אליה דוגמא : רישיונות העסק החוק : סעיף 2 לחוק : " מידע " שהרשות חייבת למסור , הוא " כל מידע המצוי ברשות ציבורית והוא כתוב , מוקלט , מוסרט , מצולם או ממוחשב " הפסיקה : ב ה " פ 282/00 עציון נ’ לוי , השופט עזרא קמא קבע : " גם כאשר מידע אכן נוצר מלכתחילה בידי רשות מסוימת , רשות שנייה , שאליה מופנית הבקשה לקבלת אותו מידע , אינה יוצאת ידי חובתה כאשר היא מפנה את העותר לרשות שיצרה את המידע , אלא אם קיימים שיקולים חיצוניים נוספים לכך שהמידע יתקבל דווקא מהרשות יוצרת המידע ". כך שלא רק מידע שנערך על ידה הוא כפוף לחוק , אלא כל מידע שנמצא ברשותה , ללא קשר מי הפיק אותו .
22. הטענה : היענות לבקשה מצריכה " הקצאת משאבים בלתי סבירה " בחוק יש פתרון לבעיה זו : הרשות צריכה להעריך את היקף העבודה הנדרש ולקבוע את אגרת הטיפול ואת הזמן הדרוש בהתאם לכך . הפסיקה : על הרשות להיערך , להגדיל תקציב , להתקין תוכנות מחשב וכו ' כדי לעמוד בפניות , וכי לא תתקבל טענה כללית של עומס בעבודה והעדר משאבים וטענה כזו צריכה להיות מפורטת ומלווה בתצהיר . [1] עת " מ ( תא ) 1171/00 דוידוב מוטולה נ’ מדינת ישראל ( משרד האוצר ) [2] עת " מ ( תא ) 1416/06 קורנוויץ נ’ עיריית פתח - תקווה