Teach First Conference Sept 2012
•
0 likes•391 views
Education experts and teachers from around the Globe meet in London to discuss education policy, teaching quality and collective impact
More Related Content
Similar to Teach First Conference Sept 2012
Similar to Teach First Conference Sept 2012 (20)
Teach First Conference Sept 2012
- 1. 2102 Challenge כנס העשור של Teach First מיזם Teach Firstהבריטי, אשר מגייס להוראה בבתי ספר בוגרים מצטיינים של אוניברסיטאות העלית הבריטיות – מציין עשור להקמתו – ולרגל האירוע זימן כנס בינלאומי בהשתתפות מורים ומומחים מבריטניה ומהעולם, וכן נציגי תכניות מקבילות מ-23 מדינות (לרבות ישראל). Teach Firstמגייס ומכשיר כ-,,,,1 מורים חדשים מדי שנה והוא הוקם לפי המודל של אחותו הגדולה מעבר לאוקיינוס Teach for Americaעם התאמות לתרבות המקומית וכמה לקחים. בכנס הארגון השיק את יעדי התכנית שלו לעשור הבא. החידוש העיקרי הוא שבעשור הקרוב התכנית תהפוך לתנועה, והמיזם שהקדיש את מאמציו לגיוס ולהכשרה של מורים, ינסה לפרוץ גבולות ולבנות הסכמות רחבות עם מגוון גורמים במערכת החינוך הבריטית – המטרה היא להגיע להשפעה משותפת – להזיז את המחט - לשפר מערכתית. הכנס התקיים במתכונת של מפגשי מליאה וסדנאות בקבוצות קטנות, ונתן מקום גם לשיחות פרטניות. להלן עיקרי הדברים המעניינים שנאמרו מעל הבמה הפומבית וגם במפגשי הצד. החזון של :Teach First No child's educational success is limited by their socio-economic background * * * על מדיניות חינוך סר מייקל ברבר , לשעבר יועץ ראש הממשלה (בליר) לחינוך, מחבר דוח מקינזי, וכיום יועץ החינוך של חברת פירסון: כשאני מייעץ לראשי ממשלות ולשרי חינוך בעולם אני אומר להם שעליהם להציב את החינוך בראש סדר העדיפות והקדימות. רבים מייחסים חשיבות לכך שראש המדינה נושא נאום פרוגרמטי חשוב בנושאי חינוך כבסיס שממנו מתבהרת המדיניות, ובאמת במדינות שמצליחות בחינוך ראש המדינה מוביל בעצמו את הנושא ולא משאיר אותו רק לשר החינוך. אבל היום אני אומר להם שחשוב באותה מידה להסביר לציבור את החשיבות של חינוך במאה ה-13. ההורים לא מבינים עד 1
- 2. כמה זה חשוב, ויותר מכך, הם בטעות חושבים שהילדים שלהם צריכים לקבל חינוך כמו שהם קיבלו כשהיו בגילם, אבל זה לא נכון. הידע, הכישורים והמיומנויות שהילדים זקוקים להם במאה ה-13 שונים בתכלית השינוי ממה שהכרנו כשאנחנו היינו תלמידים, ולכן – על ראשי המדינה לזהות את בתי הספר והערים שבהן ישנן פריצות דרך ודוגמאות מופתיות, ועליהם לחגוג את ההצלחות הללו עם הציבור. סר מייקל ברבר, לשעבר יועצו של ראש ממשלת בריטניה Education, Education, Education לורד אנדרו אדוניס, לשעבר שר החינוך של בריטניה: ממשלה חזקה המובילה את החינוך ביד רמה היא תנאי לשיפור החינוך. לא תמיד ממשלות רואות את עצמן אחראיות להישגי החינוך. טוני בליר היה ראש הממשלה הראשון בבריטניה שאת נאום ההכתרה שלו הקדיש לחינוך. טוני בליר היה גם ראש הממשלה הראשון ששלח את ילדיו שלו לבית ספר ציבורי – לבושתנו, כל ראשי הממשלות לפניו ואחריו שלחו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, ואת "הניסויים" שלהם בחינוך הם עשו על ילדים של אנשים אחרים. הנה עכשיו כולם מדברים שוב על "אוטונומיה בית ספרית", ואני אומר מניסיון שאין דבר יותר גרוע מלתת אוטונומיה למנהל גרוע. כלומר, העניין הוא לא אוטונמיה וזה הכל, אלא יכולת ניהולית שאוטונומיה היא תוצאה שלה ולא תנאי שלה. יכולת ניהולית תלויה גם במשילות, כלומר, למנהל בית ספר חייב להיות וועד מנהל חזק שאליו הוא מדווח וכלפיו הוא אחראי. לורד אנדרו אדוניס, לשעבר שר החינוך של בריטניה: Without data you are nothing but another person with an opinion דר' אנדראס שלייכר, מנהל מבחני PISAהבינלאומיים בארגון ה- :OECDאנחנו מבחינים בהבדלים בין תרבויות – למשל, כאשר שואלים תלמידים מהו הגורם שמשפיע יותר מאחרים על ההצלחה שלהם בלימודי המתמטיקה – במדינות צפון אמריקה התשובה היא "זה כישרון מולד", במדינות אירופה התשובה המובילה היא "זה תלוי בעיקר בהורים שלי, מה הם הם למדו, לאן הם הגיעו בחיים". במדינות מזרח אסיה אנחנו מקבלים בעקביות תשובה שלישית: "ההצלחה שלי במתמטיקה תלויה בעיקר במידת המאמצים שאני משקיע בלימודי המתמטיקה". על ארגוני המורים – שלייכר: במדינות שמצליחות בחינוך יש איגודים מקצועיים חזקים, זו לא העוצמה של האיגודים שמאפשרת או מגבילה – זה משהו אחר. אני אוהב לומר שכל מדינה מקבלת את האיגוד המקצועי שמגיע לה. כלומר, כשהממשלה מכתיבה למורים מה, איך ומתי לעשות, 3
- 3. האיגודים עוברים לעמדת מגננה ועוסקים רק בתנאי ההעסקה ובזכויות של מורים. אבל, כשהמדינה מאפשרת למקצוע ההוראה לצמוח, מטפחת איכות, תומכת ומאפשרת אוטונומיה, אז האיגודים הופכים מקצועיים. הנושק: איגודים רציניים הם אלו שלוקחים אחריות על התוצר החינוכי, שאיכפת להם מהתוצאות של התלמידים ולא רק מהסטטוס של המורים. מה ן טעויות המדי ניות הקשות ביותר? – הנושק: תשלום אחיד משפיע לרעה כי אין למורים תמריץ להצטיין. מי שוותיק מספיק וקיבל קביעות כבר לא מרגיש צורך להשתפר, ומצד שני מורים טובים לא רואים ברכה לעמלם. כדי להפוך את המקצוע ממקצוע תעשייתי של 'פועלים' למקצוע של ידע, חייבים להבחין בין מצוינות לבינוניות. שלייכר: יש כמה טעויות מדיניות נפוצות בחינוך – למשל, שהשקעה בחינוך היא ערובה להישגים בחינוך, הנה אנגליה שמשקיעה הרבה ומצליחה פחות מכפי שהייתה רוצה, היא בוודאי מצליחה פחות ממדינות אחרות שמשקיעות פחות. טעות נוספת היא סוגיית גודל הכיתה, הרבה מדינות סבורות משום מה שלגודל הכיתה יש השפעה רבה על הישגי החינוך וזה פשוט לא נכון. מדינות שהשקיעו באיכות ההוראה, לעתים על-חשבון גודל הכיתה, הגיעו להישגים משמעותיים. טעות שלישית היא הביזור, יש היום אופנה ותפיסת עולם שביזור מוביל לתוצאות, וזה לא נכון. אנשים טועים כשהם מסתכלים על הביזור בפינלנד וסבורים שזו הסיבה להצלחה, ואז הם מנסים לחקות את זה, ומה שיצא זה שהם שיכפלו את הבירוקרטיה הממשלתית ברשויות המקומיות ובבתי הספר. אדוניס: באנגליה הטעות הגדולה ביותר היא ש-%,0 מכל מחזור לא מצליחים בבחינות ה- GCSEבגיל 11, ורק %5 נוספים מצליחים בהן עד גיל 11. זה אומר שיש לנו %52 מכל מחזור שכבר זיהינו בגיל 11, ומה לכל הרוחות אנחנו עושים אתם ב-יא' וב-יב'? על מקצוע ההוראה פרופ' אריק הנושק, אוניברסיטת סטנפורד: לא ניתן לדבר על מדיניות חינוך במנותק מהדיבור על איכות ההוראה. כולנו הבנו שהוראה איכותית קובעת את הישגי המערכת החינוכית, אבל לצערי בגדול נכשלנו להגדיר ולהסכים מהי הוראה איכותית. זו הסיבה שצעדי המדיניות שמדינות נוקטות בהן כדי לקדם הו ראה איכותית, לא מובילים לשום מקום. המדינות לא הגדירו למה הן מתכוונות כשהן אומרות הוראה איכותית. כשאני מסתכל על מערכות חינוך בעולם אני מזהה ארבעה נושאים שנויים במחלוקת, בעיקר בין הקהילה האקדמית לממשלה, והם – מדידת הביצועים, מידת האוטונומיה לבתי ספר ומ ורים, בחירת ההורים במסגרת החינוכית של ילדיהם, והתשלום למורים לפי איכות ביצועיהם. כל הארבעה הללו הם נושאים שכדי לבצע אותם היטב חייבים לדעת לאבחן מיהו מורה טוב, ולדעתי הכל עומד על היכולת של מורים לטפח את המקצוענות של המקצוע שלהם. פרופ' אריק הנושק, אוניברסיטת סטנפורד: In god we trust, but for anything else we need data 2
- 4. גב' סאלי קואטס, מנהלת ,Burlington Danes Academyומי שעמדה בראש הוועדה לכתיבה סטנדרטים להוראה בבריטניה. קואטס נחשבת כמי שהצליחה להוביל בתי ספר כושלים להצלחות מעולות: במקצוע הנתיחה (כירורגיה) יש פרוטוקול של פעולות שמנתח צריך לעשות, והמנתחים מייחסים מק צוענות רבה למי מהם שמצליח להגיע לביצועים גבוהים בהתאם לפרוטוקול. מהניסיון שלי לגבי ניהול של בתי ספר בנתוני פתיחה קשים, וגם לגבי הוראה טובה בכיתות – למרות האידיאולוגיה שכולנו תומכים בה שהכל שונה ואין מתכון אחד לכולם – בשורה התחתונה – מתחיל להתברר הפרוטוקול שלנו. במקום להתייחס אליו כאל משהו משפיל, אנשי מקצוע צריכים להתגאות בפרוטוקול שלהם, משום שהם אלו שבנו וממשיכים לבנות אותו. ברונס אסתל מוריס, לשעבר שרת החינוך של בריטניה: יש קונצנזוס רחב, חוצה מפלגות וחוצה ממשלות בדבר חשיבותו של החינוך, ואצלנו בבריטניה ישנה גם הסכמה רחבה לגבי הצעדים שיש לנקוט כדי לשפר את החינוך. לכן צריך לברר היטב מדוע אנחנו לא מצליחים לשפר את החינוך שלנו. הרי הצעדים מוסכמים בינינו והם גם ידועים היטב מתוך הניסיון בעולם – כדי להצליח בחינוך צריך לדרוש מבתי הספר אחריותיות ושקיפות כלפי הציבור, לאפשר להם אוטונומיה מקצועית, ולהשקיע באיכות ההוראה, כי מורה טוב עושה את כל ההבדל. אני רוצה להגיד את דעתי מדוע זה עדיין לא מתרחש – הסיבה הראשונה היא שאחד בפה ואחד ביד, הממשלה מכירה בחשיבות של מורים, אבל כשהיא מחליטה על מדיניות חדשה היא לא חושבת לעומק כיצד היא תשפיע על המורים. הסיבה השנייה, והיא לצערי בעייתית מאוד, היא שמקצוע ההוראה לא מספיק מקצועי – הוא לא מתבסס מספיק על ראיות. מורים עובדים לבד, הם לא מתעדים את העבודה שלהם, הם לא לומדים ממורים אחרים, הידע המקצועי שלהם נשאר נחלתם בלבד, וכך המקצוע לא מתפתח. המחקר החינוכי מנותק מהמ ציאות המעשית, ובין כה הוא לא מגיע באמת לרמת המורים. מה שקורה בפועל הוא שבתי ספר ומורים מאמצים תכניות, חומרים וגישות שאין להם מושג קלוש אם הן תכניות אפקטיביות. ברונס אסתל מוריס, לשעבר שרת החינוך של בריטניה: "ההוראה חייבת להפוך להיות מקצוע שבו כל מורה עומד על הכתפיים של קודמיו, ולא מקצוע שבו כל מורה ממציא את הגלגל כל פעם מחדש" דר' אנדראס שלייכר, מנהל מבחני PISAהבינלאומיים בארגון ה- :OECDבמדינות שבהן איכות ההוראה חלשה, הממשלה נכנסת ומכתיבה למורים מה ללמד, איך ללמד ומתי ללמד. במדינות שבהן איכות ההוראה טובה, אין צורך ואין מקום למעורבות ממשלתית מרכזית שכזו. במדינות שבהן מקצוע 0
- 5. ההוראה הפך ממקצוע תעשייתי של 'פועלים' שמעבירים חומר, למקצוע מתקדם, מבוסס-ידע, שם מצליחים למשוך אל ההוראה את הטובים ביותר. מחוז אונטריו בקנדה הוא דוגמא טובה לכך, ולדרך שבה בוחרים וממיינים מורים, וכיצד מורים בונים בשיתוף פעולה את הידע המקצועי שלהם. המהפכה של ההוראה מתרחשת כשהיא הופכת ל-.user generated knowledge לורד אנדרו אדוניס, לשעבר שר החינוך של בריטניה: אנחנו צריכים להודות שיש לנו בעיה עם הוראת המתמטיקה והמדעים. במחצית מבתי הספר העל-יסודיים אצלנו אין מורה לפיזיקה. זה פועל יוצא מכך שאין מספיק פונים למסלולי ההכשרה, ולכן אין מיון ביניהם, ואז יש לנו מעט מורים וגם הם לא מי יודע מה. מר צ'רלי טיילור , יועץ למשרד החינוך, ובעבר מנהל בית ספר: למה ללכת סחור-סחור, הוראה זה לא מקצוע קשה במיוחד, ובכ ל זאת אנחנו לא מצליחים להנפיק מספיק מורים טובים. ללמד קריאה בכיתה א' זה לא באמת מסובך, עושים מזה כאילו מדובר באיזה כישורים יוצאים דופן, אבל כולנו יודעים שלהביא ילדים ללמוד לקרוא זו משימת הוראה פשוטה. אז מדוע אנחנו לא מצליחים אפילו בזה, מדוע %,2 מהתלמידים ש לנו לא מגיעים ליכולת קריאה בזמן. אני אומר, הגיע הזמן להרים את הרמה של המורים, ואני מדבר בעיקר על בתי ספר יסודיים, מספיק לכסות את האמת בוילון, חייבים להרים את הרמה האנושית של המורים שלנו בבתי ספר יסודיים, כי משם הכל מתחיל. הגיע הזמן שבתי הספר עצמם יהיו מעורבים בהכשרת המורים שלהם – אי אפשר יותר לסמוך על האוניברסיטאות והמכללות, משום שהן מביאות לנו מורים לא טובים מספיק, אנחנו צריכים להיות מעורבים בתכנים, בשיטות, ואפילו ברמה פרטנית של מיון וליווי. השפעה משותפת ()Collective Impact אחד המושגים המרכזיים בדיונים, שאליו הוקדשו גם סדנאות מיוחדות הוא "ההשפעה המשותפת". זהו מושג שחדר לשיח החברתי והחינוכי מאז מאמרו של מרק קרמר משנת 2,,3, שבו הצביע על כך שישנן תכניות, וישנם מיזמים ופרויקטים שמצליחים מאוד, אבל "המצב" לא משתנה. הוא השתמש בדוגמא של Teach for Americaכתכנית נהדרת ומוצלחת, אבל שמצב החינוך בארה"ב רק המשיך להידרדר. קרמר טוען שרק כאשר הגורמים הרלבנטיים בכלל המגזרים (הממשלתי, האקדמי, העסקי, החברתי וכו') מתכנסים ומסכמים על יעדים מצומצמים משותפים, על מערכת מדידה משותפת, ועל חלוקת עבודה מתואמת, רק אז שיפור מערכתי מתקיים. מר ג'ף אמרסון, מנכ"ל ,Striveארגון שהוביל "השפעה משותפת" בשדה החינוך בסינסינטי. הארגון משמש דוגמא להצלחה במאמרו של קרמר: כאשר בונים קואליציה לשיפור הישגי החינוך, מורים חייבים להיות במרכזה, משום שהם הלב הפועם של החינוך. יותר מזה, מכיוון שכיום כולנו כבר יודעים שאיכות ההוראה היא הסיפור בחינוך, היעדים והמדדים של מאמץ להשפעה משותפת בחינוך, צריכים להתרכז במורים ובאיכות הוראתם – כיצד לגייס מורים מוכשרים, איך לטפח את מיומנותם, כיצד לשמר אותם בתפקיד ואיך לבנות מערכות שמאפשרות להם לעשות את עבודתם, ולתלמידיהם ללמוד. אלו יעדים שאין גוף אחד שיכול לקחת לבדו אחריות עליהם, הם מחייבים הסכמה ותאום של הממשלה, האקדמיה, בתי הספר, המורים ועוד. אנחנו הגדרנו 1 יעדים שכולם התחייבו להם כבסיס לכל עשייה שלהם, ואני אומר לכם שהכל מתחיל בחזון משותף שמגדיר יעדים משותפים לכולם. משותפים זה אומר שאין צעד שגוף נוקט מבלי שבוחנים אותו דרך הפריזמה של היעדים המשותפים. כל א חד מבין מה תפקידו ומוכן לשתף פעולה ולא לריב על טריטוריות. לב העניין הוא להגדיר תוצאות בצורה ברורה. בנוסף, צריך להניע את השחקנים הקיימים לפעולה – למדנו שהדרך לכך היא באמצעות נתונים – להראות להם היכן הקשיים שלהם, להראות להם היכן ההצלחות ולשאול אותם איך הם מתכוונים לשפכל את ההצלחות. 5
- 6. כיצד אנגליה יכולה לשפר את החינוך שלה באמצעות השפעה משותפת? דיים ג'וליה קלוורדון, יו"ר :Teach Firstישנם הרבה גורמים שפועלים בשדה החינוך, ובמיוחד כשמדובר באוכלוסיות מצוקה, שם ישנם עוד יותר גורמים, לא רק חינוכיים, גם מתחום הרווחה, והבריאות. כדי שנצליח להשתפר כולם צריכים לשדר באותו גל, כלומר שיהיה להם בסיס נתונים אחיד, הגדרת יעדים משותפת, והבנה וצניעות לגבי התפקיד והמקום של כל אחד. אני מכירה היטב את העולם העסקי, והיום רבים מתוכו מדברים על נושאי חינוך, אבל בינינו, מעט מאוד גם עושים. הבעייה היא שהעולם העסקי חוש ב שהוא יביא לבית ספר פתרונות, שהוא יודע יותר טוב מה בית ספר צריך, והתוצאה היא כאוס מוחלט, משום שבתי הספר והמנהלים חלשים מדי לדחות את היוזמות הללו. גב' סאלי קואטס, מנהלת ,Burlington Danes Academyומי שעמדה בראש הוועדה לכתיבה סטנדרטים להוראה בבריטניה: הקהילה העסקית לא הכרחית לתהליך החינוכי, היא בבחינת nice to .haveלעומת זאת, ההורים הם הגורם שצריך לרתום אותו לתהליך החינוכי – למנהלי בתי הספר יש תפקיד מאוד משמעותי בשנים הקרובות להסביר להורים מדוע לימודים הם דבר כה חשוב, מדוע התמיכה והעידוד שלהם כהורים בילדים שלהם הם כה חיוניים, ולשלב אותם במאמץ לסייע לילדים, כי זה כבר לא מובן מאליו. קיית בל, מנהלת ארגון סנגור למען שירותי רווחה לילדים בבתי ספר: זה מדהים בעיני שהסגל החינוכי של בית ספר והצוותים שלנו מעוניינים בטובתם של אותם ילדים, אבל לא יודעים כמעט שום דבר זה על זה. אני זקוקה לנתונים על התלמידים מהצד החינוכי, אני מתחננת שתסבירו לי מהם היעדים החינוכיים שאליהם אתם שואפים מול הילדים הללו, ואני מצדי אדע איך להיעזר בנתונים וכיצד להתאים את הפעילות שלי ליעדים הללו. במצב הנוכחי, היעדים בתחום הרווחה אינם עולים בקנה אחד עם היעדים החינוכיים, ובמיוחד כשמדובר בילדים משכבות מצוקה, הילדים הם אותם ילדים, הם לא מבחינים בין חינוך לרווחה. דעות נוספות: א. הניסיון מראה שכשמנסים ליצור תיאום ברמה לאומית, הקצוות לא מתחברים, משום שהדיון הוא ברמה כללית ועמומה, והנתונים הם נתוני מקרו שכולם מסכימים עליהם אבל לא יודעים מה לעשות אתם. אני רומזת לכך שרק ברמה המקומית ניתן באמת ליצור הבנות עמוקות, וזאת משום שברמה המקומית אפשר להתמקד בילד הבודד, אפשר לנהל תיק מעקב אחר מצבו של כל ילד מזוויות המבט השונות, ואפשר לעקוב אחרי התקדמותו לאורך שנים במעבר בין השלבים השונים והמערכות השונות. אני סבורה שכל מאמץ ליצור השפעה משותפת באנגליה צריך להתרחש בעיקר ברמה המקומית. ב. יש לנו טעות גדולה כשאנחנו חושבים שהתלמידים המתקשים נמצאים רק באזורי המצוקה החברתית-כלכלית. גם ברמה של teach firstעושים את הטעות הזו, וגם ברמה הלאומית, פשוט דוחפים משאבים לאזורי קושי חברתי וכלכלי – אבל – תלמידים מתקשים נמצאים גם בקרב שכבות הביניים, וגם באזורים הרגילים – והתלמידים הללו מוזנחים כי לאף אחד לא איכפת מהם. התפקיד של קואליציה להשפעה משותפת הוא לראות מה ומי נופל בין הכסאות של המאמצים הנפרדים של כולם, וזו קבוצה משמעותית שמתעלמים ממנה. דר' אנדראס שלייכר, מנהל מבחני PISAהבינלאומיים בארגון ה- :OECDבתגובה לדיון שניהלתם פה, יש לי כמה דברים להגיד מתוך הסתכלות על בריטניה וגם על מדינות אחרות. ראשית, אם חשוב לכם צמצום פערים, או שיוויון, המסקנה שלנו היא שמי שמצליח להתקדם בנושא הזה הוא מי שיש לו נכונות להודות בטעויות, מי שמוכן להכיל כישלון ולהתמודד אתו, וזה נכון ברמת התלמיד הבודד, המורה הבודד והמערכת. הנכונות הזו להכיר בקושי ולהתמודד אתו תלויה בראש ובראשונה בקיומם של נתונים טובים ומידע סדיר על התקדמות הלמידה של כל תלמיד, וכן על זמינות של מידע על אילו התערבויות חינוכיות מסייעות להתגבר על הקושי הזה. המדינות שנכשלות להתמודד עם פערים הן מדינות שסבורות שמספיק לדחוף משאבים והרבה משאבים לאזורים של מצוקה, אבל הן לא פועלות 1
- 7. בשיטה שממוקדת בקשיים ושמזמנת פרקטיקות מוצלחות ליישום במקומות הללו. אני גם חייב להגיד משהו על מעסיקים ועל מעורבות של עסקים בחינוך – אני שמתי לב שלמרות שהם מדברים על כמה החינוך חשוב להם, אין להם באמת עניין בצמצום פערים, לפעמים אפילו להיפך. לורד אנדרו אדוניס, לשעבר שר החינוך של בריטניה: אני מסכים עם אנדראס שלנתונים ולמדידה יש כוח עצום, אבל אני חושב שאנחנו לא מודדים את בתי הספר על כל הדברים החשובים. מנהל בית ספר יודע להגיד מתוך שינה מה אחוזי העמידה בבחינות הלאומיות במתמטיקה, והמורה למתמטיקה יוכל להגיד איזה פרק בדיוק גרם לאיזה שיעור של תלמידים לאיזה קושי – אבל – אם נשאל אותם כמה משפחות של תלמידים שלהם מטופלים על-ידי רשויות הרווחה – הם יגלגלו עיניים וישלחו אותנו לדבר עם מישהו אחר שאחראי על הנושא. מה שאני רוצה לומר זה שאנחנו צריכים למדוד את מה שחשוב לנו, והמדידה הזו תוביל לכך שהמאמצים והעדיפויות יושקעו בהתאם. * * * ותודה רבה מקרב לב לשלומית עמיחי, יו"ר חותם (בתמונה), ולאסף בנר, מנכ"ל חותם (אינו בתמונה מטעמי שבת תשובה) על ההזמנה להשתתף בכנס אלי 7