כדי לשמור על סודיות היצרנים, ציון ריכוזי המרכיבים יצויין בטווח ואין חובה לציין ריכוז מדויק וזאת בתנאי שהריכוז עומד בטווח של הסיכון ולא מקל על חומרת הסיכון כדי לא להסתיר את הסיכון הקיים בתכשיר.
איך מתבצע סיווג בדירקטיבה:
מזהים בכל חומר את הסיכון הקיים בו( פיסיקלי, בריאותי, סביבתי , אקוטי, כרוני).
הסיווג מתבצע על ידי מדידה או חישוב של ערכים כגון: נקודת הבזקה, נקודת רתיחה.
להזכיר שהדוגמאות מתייחסות לנוזלים ושיש סייגים נוספים שצריך לקחת בחשבון וגם סייגים אלו תלויים בבדיקות פיזיקליות
בהנחה שאין מרכיבים נוספים המסוכנים לסביבה ואין מידע טוקסיקולוגי על התכשיר כולו.
דוגמא לריבוי מרכיבים כאשר כולם תורמים לסיווג התכשיר. כרגע נתמקד רק בסיכון הקורוזיבי והמגרה לעיניים. על עקב ריכוזים נמוכים התכשיר לא צריך לקבל סיווג זה. איך בכל זאת?
כדי לבדוק סיווג יש לחשב את הסיכון שתורם כל מרכיב. יש לקחת בחשבון ריכוזים גנרים וריכוזים ספציפיים למרכיב שנקבעו לפי הדירקטיבה לחומרה או לקולא.
נעשו חישובים מקדימים עבור r35, r34, r41 באופן דומה והם לא עומדים בתנאים לסיווג.
החישוב כאן בעצם לוקח בחשבון את ההשפעות הקורוזיביות שנפלו בתנאים הקודמים וכך הגענו לסיווג r36.
המונה ריכוז המרכיבים והמכנה סף ריכוז תחתון הגנרי או הספציפי.
ריכוז גנרי עבור R36 מעל 20%.
התוצאה שווה ל-1 ועל כן R36 מגרה את העיניים.