1. ‫9 ‪Newsletter‬‬ ‫כפר ילדים ונוער אהבה‬
‫ינואר 1102‬ ‫החקלאים 11, ת.ד. 4 קרית ביאליק.‬ ‫‪www.villageahava.org‬‬ ‫העמותה לקידום ילדים, נוער וצעירים בסיכון‬
‫שלומות לכולם,‬
‫הניוזלטר הנוכחי סובב עולמות, רגשיים ופיזיים כאחד. ממפגש עם חדר הטיפולים בפנימייה דרך עיניה של יהודית,‬
‫ביבליותרפיסטית; דרך השתתפותו של פסיכולוג הכפר בכנס בדרום אפריקה שם הוצגה הכפר במקביל לסרט שעשה; ועד‬
‫לנסיעתה הקרבה של אורית, בוגרת הפנימייה ודיירת ה-18 פלוס לייצג את הפנימייה בארועי התרמה של בני ציון‬
‫בבולטימור ומיאמי.‬
‫וכאן, בביאליק, העבודה הטיפולית והחינוכית נמצאת בעיצומה, בבית הספר, בחוגים, בפרויקטים החינוכיים, בחדרי‬
‫הטיפולים, ואפילו בשבילים. כחלק מפרויקט הבנות "אשת חיל", ביום חמישי האחרון של חודש דצמבר התקיים בפנימייה‬
‫יריד בגדים ואביזרים לבנות בלבד. א פשרנו לבנות לקיים אחה"צ שופינג עמוס פריטים, חלקם יד שניה וחלקם יד ראשונה,‬
‫וזאת כשזכות הבחירה בידיהן והעלות היא בכסף מונופול. בזכות סטודנטים, שינשינים ואנשים נוספים, ותרומת חברות‬
‫"לוצ'י", "תמנון", ‪" ,H&O‬כותון" אספנו מאות פריטים איכותיים שיעשירו מעתה את ארון הבגדים של הבנות בפנימייה.‬
‫החוויה המרגשת היתה בליווי הבנות הנמצאות דרך קבע בקבוצת חופש, אותן בנות שכל מלתחתן מבוססת על מערך‬
‫הפנימייה. הן הוזמנו לקניה כחצי שעה לפני כולן, חגגו על ההזדמנות ועל תאי המדידה, התענגו על כל פריט בין אם עם‬
‫תווית ובין אם יד שניה, ומילאו שקיות בהנאה רבה. זוהי הזדמנות להודות שוב לכל מי שתרם וסייע בארגון אחה"צ מיוחד‬
‫ומרגש זה – מרשתות הבגדים שתרמו בחום ואהבה, דרך צוות הפרויקט ועד צוות הכפר שאפה (אי אפשר שופינג נשי‬
‫בלי קפה ועוגה...) וליווה את הבנות.‬
‫בברכת טל ומטר, שרה פלג.‬
‫"למקום שליבי אוהב, שם רגליי מוליכות אותי"‬ ‫והילד הזה הוא אני.‬
‫(הלל הזקן)‬
‫יהודית לויזון‬ ‫אורית עוזיאל, בת 20, משוחררת מצה"ל,‬ ‫מי אני?‬
‫ביבליותרפיסטית ופסיכותרפיסטית יונגיאנית‬ ‫גרה בדירת 18+ מזה כשנתיים. עובדת כמארחת במסעדה,‬
‫לפני 18 שנה,עם סיום לימודי הביבליותרפיה, מצאתי‬ ‫מתכננת טיול לתאילנד באביב, ומתעתדת ללמוד במכללה‬
‫את עצמי עומדת לפני שער ועליו שלט:" כפר ילדים‬ ‫בשנה הבאה.‬
‫ונוער אהבה" וכנראה :" למקום שליבי אוהב לשם רגליי‬ ‫הגעתי לפנימייה בגיל 08 יחד עם‬ ‫איזו ילדה היית?‬
‫נושאות אותי"(הלל הזקן). נראה ש "המדריך הפנימי "‬ ‫3 אחים קטנים (יש לי 5). הבית לא היה מקום בו יכולתי‬
‫שלי, שלח אותי לכאן וידע את התכלית. מאז, עבדתי‬ ‫להתפתח, לבוא לידי ביטוי ולהצליח. הייתי ילדה חברותית,‬
‫ואני עדיין עובדת בעוד מסגרות, המתמודדות עם ילדים‬ ‫בעלת כושר מנהיגות, הובלתי חוג ריקוד ולקחתי חלק‬
‫ונוער שעברו טראומה והתעללות.לשמחתי, אני עדיין‬ ‫בחבורת זמר. הייתי ילדה טובה, אבל לא אהבתי ללמוד,‬
‫כאן, במקום שדרך מסע של חיפוש, אחר מסגרת ובית‬ ‫מאוד התחברתי לפעילויות החברתיות של הפנימייה. כשאני‬
‫מקצועי מתאים , התברר כ"מקום הטוב דיו" עבורי. זה‬ ‫חושבת על זה עכשיו, הייתי חוזרת אחורה. הייתי מלכה,‬
‫לקח לי זמן לגלות, שאף אני נושאת עימי, טראומות-‬ ‫הדאגות שלי היו מאוד קטנות ביחס להיות שאני צריכה לדאוג‬
‫ילדות על כל משמעותן. העבודה שלי היא מהמקום של‬ ‫לו היום - לתשלום חשבונות, לאוכל.‬
‫ה"מטפל הפצוע". המפגש עם ילדים ומתבגרים, עם‬ ‫טקס סיום בוגרים היה עבורי מאוד‬ ‫חוויה משמעותית...‬
‫סיפורי-חיים כל כך קשים, הוא מפגש עם המון כאב,‬ ‫משמעותי. זה הרגע שבו הבנתי שנגמרה החממה, אין מי‬
‫נטישה, דיכאון וחוסר-אונים, אך גם עם חסד, אהבה‬ ‫שעוזר לי, אני יוצאת אל החיים. חודשים חיכיתי לרגע בו‬
‫ותקווה. זהו מסע משותף. אני חשה כל הזמן את‬ ‫אסיים, אצא מהגבולות והמסגרת, ופתאום, בימים האחרונים‬
‫האנרגיות שזורמות בשדה הטיפולי, באופן דו-סטרי, בין‬ ‫לפני הטקס התחלתי להבין את משמעות העזיבה. יחד עם‬
‫המטופלים לביני, בין הפצע לריפוי. כשיש טרנספורמציה‬ ‫הציפיה למעבר ל-18 פלוס, בכיתי המון.‬
‫בטיפול, לעיתים אחרי שנים, יש התרגשות גדולה,‬ ‫להעריך. כשיצאתי למדתי‬ ‫מה לקחתי מהפנימייה?‬
‫נס...‬ ‫של‬ ‫לידה,‬ ‫של‬ ‫תחושה‬ ‫להעריך כמה המקום הזה חשוב ומשמעותי. רק כשאתה‬
‫אני חשה שמורשתה ורוחה של ביאטה ברגר שורות‬ ‫מאבד משהו אתה מבין את חסרונו ומשמעותו. בגלל זה הייתי‬
‫ב"אהבה": החסד והנחישות. בשמו של המקום מקופלת‬ ‫חוזרת אחורה, הייתי משנה כל כך הרבה - הייתי נותנת יותר‬
‫צוואתה :"לשם יש משמעות- הבסיס לחינוך ילדים צריך‬ ‫מעצמי, כי בתקופות מסוימות בהתבגרות לא הבנתי כמה אני‬
‫להיות אהבה." ואומנם, הנפש הטראומטית, הקרועה‬ ‫מקבלת וכמה אני יכולה לתת בחזרה למקום, לחניכים אחרים.‬
‫שנפגעה בגיל הרך, יכולה להיגאל ולהשתקם, רק על ידי‬ ‫הייתי לומדת כמו שצריך, כל הזמן צחקתי על הלימודים והיום‬
‫קשר אנושי של קבלה, הכלה ואהבה.‬ ‫אני מבינה כמה חשוב ללמוד ולסיים את התיכון כמו שצריך.‬
‫את‬ ‫לייצג‬ ‫משהו שאני גאה עליו היום... הנסיעה‬
‫ב"אהבה", מצאתי עבורי את המיכל הגדול שאפשר לי‬ ‫הפנימייה ואת פרויקט 18+ בארה"ב. אני הדוגמא לכך שהיו‬
‫לבנות את "המקום הבטוח", עבור מטופליי. החל‬ ‫לי כל כך הרבה הזדמנויות ליפול בחיים, לבחור לא נכון‬
‫מאלמנטים פיזיים (חדר-טיפול מתאים, אפשרות לבשל‬ ‫ולהרוס את החיים, ו"אהבה" היא זו שעזרה לי. האחים שלי‬
‫עם הילדים ועוד..) דרך אפשרות להתפתחות, הדרכה‬ ‫לא הצליחו בכך. תמיד היה מי שעמד מאחורי, שדיבר איתי,‬
‫ולמידה במעגלים מקצועיים מגוונים.‬ ‫שתמך בי, שעזר לי להבחין בין טוב ורע. בניגוד לאחים שלי,‬
‫אני מאמינה בתהליכים מקבילים, ויודעת שהילדים‬ ‫יש לי עמוד שדרה איתן יותר להבחין בין טוב ורע, אבל לא‬
‫שהגיעו ומגיעים ל"אהבה", זוכים לחיות במרחב מכיל,‬ ‫הייתי יכולה לעשות זאת לבד. גם היום, ברור לי כי השהייה‬
‫מקבל מלמד ומעודד תהליכי צמיחה.‬ ‫ב18 פלוס היא זו שמאפשרת לי להמשיך להתפתח ולצמוח,‬
‫אסיים במילותיו של ארקדי דוכין : "יש בי אהבה /‬ ‫ובכל יום שאני בכפר אני עושה צעד משמעותי יותר למען‬
‫והיא תתעורר ותיגע / יש בי אהבה / והיא תנצח..."‬ ‫העתיד שלי.‬

2. ‫9 ‪Newsletter‬‬ ‫כפר ילדים ונוער אהבה‬
‫ינואר 1102‬ ‫החקלאים 11, ת.ד. 4 קרית ביאליק.‬ ‫‪www.villageahava.org‬‬ ‫העמותה לקידום ילדים, נוער וצעירים בסיכון‬
‫בחודש דצמבר האחרון התקיים הכנס השנתי הבינלאומי של ארגון‬
‫‪( Fice‬ארגון הפנימיות הבינלאומי), הפעם בקייפטאון בדרום אפריקה,‬
‫בנושא האומץ לטפל בעולם רב צורתי- ‪The courage to care in a‬‬
‫‪ .diverse world‬הכנס שנמשך שלושה ימים עסק בדרכי טיפול ותכניות‬
‫טיפול בילדים ברחבי העולם ובמיוחד באפריקה, ואחד המושבים בכנס הוקדש לסרט שנעשה ע"י ישראל‬
‫רוזנבאום, פסיכולוג הכפר, ולכפר אהבה. בסיום הכנס, הפטרון של ארגון הגג של הכנס, ד"ר דון מטרנה,‬
‫העניק ליואב אפלבוים , מנכ"ל אהבה, חולצה אפריקאית מקורית, שי ואות הערכה על דבריו בכנס. ישראל‬
‫סיכם מעט מחוויותיו.‬
‫אפריקה הפגישה אותנו עם תמונה עצובה וקשה של מיליוני ילדים יתומים באפריקה, מנוצלים ופגועים קשה,‬
‫אך גם פגשנו הרבה התלהבות, עשייה אינטנסיבית, רוח התנדבות, תמימות והמון נכונות לעזור, לתרום‬
‫ולפעול למען הילדים הללו. הכנס היה מאד מרגש, האווירה הייתה שונה מאווירה אירופאית או אמריקאית, כל‬
‫בוקר קיבלו את פני משתתפי הכנס להקות קצב ותופים שלפעמים עשו לנו חור בראש אבל הביאו הרבה‬
‫שמחה לכנס. בכנס השתתפה מקהלה של כושיות ששרו כמו שרק הכושיות יכולות, שירה מרגשת ונוגעת, בלי‬
‫מנצח, בלי כלים מתוחכמים, שירה מהלב.‬
‫הסרט שעשיתי כפרויקט גמר ללימודי התואר השני בקולנוע באוניברסיטת ת"א הוצג באחד המושבים. אחרי‬
‫שיואב דיבר בפתיחת המושב ואני דיברתי אחר כך על המשמעויות של הסרט לגבי המטפלים, העומס הרגשי‬
‫שמוטל עליהם והדרכים בהן הם יכולים להתחבר לעולם המודחק והפוסט טראומטי של הילדים. יואב התייחס‬
‫בין השאר למושב הבוקר בו הופיעו בני נוער וילדים ודיברו אל באי הכנס כשמושב זה היה אחד משיאי הכנס‬
‫שהעלה דמעות בעיני משתתפים רבים. אחת הילדות, כבת עשר הקריאה שיר שכתבה-‬
‫למה נולדתי / כדי שלא יאהבו אותי? / למה נולדתי / כדי להיות גנבת? / כדי להיות מנוצלת?...‬
‫בשלב זה היא לא יכלה להמשיך לקרוא, החלה לבכות ומישהי חיבקה אותה ולקחה אותה לשבת מאחור.‬
‫כמובן שכולם בכו יחד איתה חלק בדמעות וחלק בלב.‬
‫המושב שלנו היה אחד הבודדים שעסקו פרופר בטיפול ובמטפלים. רוב המושבים עסקו בתכניות שיקום,‬
‫טיפול בתוך המשפחה ובפרויקטים שונים של עזרה לילדים. אחרי הסרט, על אף שנגמר הזמן שהוקצב,‬
‫האנשים לא קמו ורצו לשתף בהרגשותיהם סביב הסרט. באו די הרבה אנשים, גילו התעניינות ונתנו פידבקים‬
‫חיוביים על הסרט.‬
‫השתתפנו גם בהרצאות של חברי הקבוצה שלנו מישראל, שלמה קאסל דיבר על תכנית המוגנות שנבנתה‬
‫ב"אמונה" בעפולה ועמנואל גרופר דיבר על הבעיות המיוחדות של ילדים ומשפחות מהגרים ועל הטיפול בהם‬
‫במסגרת כ פרי נוער. הוא ציין את הקמת כפר נוער ברואנדה ע" שירותי הרווחה בישראל לילדים שניצלו‬
‫מהג'נוסייד שם.‬
‫ביקרנו באחד הבתים הנעזרים ע"י העובדים הסוציאליים ועובדי הרווחה. זה היה צריף מט לנפול העשוי מפח‬
‫עם גג דולף ובו גידלה סבתא חמשה נכדים מהבת שלה שמתה מאיידס. עובדת הרווחה תרגמה את השאלות‬
‫שלנו לגבי איך הם חיים שם, מה החלומות של הילדים לגבי עתידם, מצב האלימות והמוגנות שלהם. ביקרנו‬
‫גם במשפחתון של ילדים יהודים בקייפטאון. משפחתון של חמישה כוכבים, כל ילד בחדר, סלון וחדר אוכל‬
‫מפוארים, חצר עם דשא מטופחת ועבודה טיפולית כמו שצריך. (בסך הכל די דומה לעבודה החינוכית‬
‫והטיפולית שאנו עושים ב"אהבה"), ביקרנו גם בפנימייה של ילדים אפריקאים, קבוצות של כ08 ילדים עם אם‬
‫בית שעושה כמעט הכל בליווי של עו"סים והתרשמנו בעיקר מהנוכחות החמה, הסבלנית, האוהבת ילדים‬
‫והטיפולית של אם הבית איתה דיברנו.‬
‫באחד המושבים שמענו על פרוייקט בהולנד שבו אימהות בית מגדלות 0 ילדים (שני ילדים! זו לא טעות) בכל‬
‫"משפחתון" כזה, דיברנו הרבה עם מנהל הפרויקט ואחת מאימהות הבית כדי לברר איך זה אפשרי והם לא‬
‫הבינו איך מגדלים 38 ילדים במשפחתון.‬
‫זה היה כנס מאד נוגע ומרגש וחזרנו עם הרבה זיכרונות וחוויות שיישארו איתנו זמן רב.‬