בשנים האחרונות גוברת המודעוּת לכך שבד בבד עם היתרונות הרבים הגלומים בשימוש ברשת האינטרנט, שימוש זה כרוך בלא מעט סיכונים עבור ילדים ובני נוער. תכניות לימודים שעניינן גלישה בטוחה ברשת פותחו בכמה מדינות מערביות. בישראל 180 סטודנטים להוראה במכללה להכשרת מורים פיתחו תכניות חינוכיות העוסקות בנושא של שימוש נבון ברשת; אותם הסטודנטים לימדו את התכניות בבתי ספר על-יסודיים, וזאת על מנת לנסות להתמודד עם מכלול הבעיות הכרוכות בהוראת הנושא. המחקר אשר מתואר במאמר זה בודק את יחסם של הסטודנטים אל השימוש ברשת, את גישותיהם החינוכיות, את הגורמים התומכים בחינוך לשימוש נבון ברשת, את הגורמים המעכבים ואת הפתרונות לבעיות שהתגלו במהלך פיתוח התכניות והוראתן. בדיקה זו מתבססת על ניתוח תשובות הסטודנטים לשאלוני רפלקציה ועל ניתוח מערכי השיעור שלהם.
הממצאים מראים שרוב הסטודנטים הם בעלי עמדות מאוזנות בסוגיית השימוש ברשת; מיעוט גדול מחזיק בעמדות שליליות, ומיעוט זניח של הסטודנטים מחזיק בעמדות חיוביות. במחקר נמצא כי הסטודנטים נקטו דרכי הוראה לחינוך לשימוש נבון ברשת שהתבססו על ארבע גישות: גישות חינוכיות פרוטקציוניסטיות, גישות חינוכיות סמיוטיות, גישות חינוכיות מעצימות ופדגוגיה אוצרותית. כמו כן זוהו הגורמים התומכים בחינוך לשימוש נבון ברשת, הגורמים החוסמים (או מעכבים) והפתרונות לקשיים שהתעוררו במהלך פיתוח הפעילויות החינוכיות ובמהלך ההוראה. בסיום המחקר גובשו המלצות להכשרת מורים בנושא של חינוך לשימוש נבון ברשת.
