1. 1
דרך היווצרותה של "רצועת עזה"
גדעון ביגר
רצועת עזה, אותו השטח המשתרע מרפיח שבדרום ועד חולות נחל שיקמה בצפון ומחוף
הים מזרחה, רצועת שטח שהיקפה כ – 563 קמ"ר, רצועה זו הסמוכה כל כך לעיר שדרות,
היא תוצר של מהלכים צבאיים , דיפלומטיים ויישוביים שראשיתם בשנת השלושים של
המאה הקודמת ועתידה איננו ברור. במאמר זה נסקור את תהליך היווצרותה של "רצועת
עזה" ונעמוד על הגורמים שיצרו אותה.
רצועת עזה נוצרה ב תשעה שלבים עוקבים:
.Iקביעת קו ההפרדה המנהלי בין סיני למחוז ירושלים וחג'ז – קו 6091.
.IIאימוץ קו זה כקו הגבול בין ארץ ישראל שבמנדט בריטי לבין מצרים – 9191.
.IIIתכניות החלוקה של הבריטים ושל האו"ם – 7391 – 7491.
.IVמלחמת העצמאות והסכמי הפסקת האש – 8491.
.Vהסכמי שביתת הנשק – 9491.
.VIהסכמי המפקדים – 0591.
.VIIמלחמת ששת הימים – 7691.
.VIIIהסכם השלום עם מצרים – 2891-9791.
.IXהסכם בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית 4 מאי 4991.
.Xההתנתקות - קיץ 5002.
א. קביעת קו רפיח – טאבה 6091.
2. 2
פרשה זו שנדונה רבות בספרות1, קיבעה לראשונה קו שקטע ממנו מהווה את החלק
הדרום מערבי של רצועת עזה. קו זה נוצר לאחר שבריטניה כפתה על האימפריה
העות'מאנית קביעת קו הרחוק מתעלת סואץ. קו זה, שהגדרתו הרשמית הייתה "קו
הפרדה מנהלי" . קו זה שהחל במפרץ אילת יצר בסמוך לים התיכון קו "מראס אל עין,
משם לנקודה על גבל אום חוואוואית, משם לנקודה באמצע בין שני עמודים שמתחת לעץ
093 מטר מדרום-מערב לביר רפה. מכאן נמשך הגבול בקו ישר בזווית של 082 מעלות
מהצפון המגנטי )08 מעלות למערב( לנקודה על גבעת חול, המרוחקת 024 מטר, בקו ישר,
מהעמודים שנזכרו לעיל, משם בקו ישר בזווית של 453 מעלות מהצפון המגנטי )62 מעלות
למערב( לחוף הים התיכון על פני גבעה, עם חרבות, שעל חוף הים"2. כך לראשונה
שורטט קו על גבי מפות, ובמקביל הוצבו אבני גבול, באזור ממערב לכפר הקטן רפיח,
בלי כל התייחסות לתוואי שטח בולטים או למערך יישובי כל שהוא. מטרת הקו הייתה
ליצור חיץ בין הכוחות הטורקיים לבין תעלת סואץ בקו הקצר ביותר המחבר את הים
התיכון למפרץ אילת.
ב. קיבוע קו 6091 כקו הגבול בין ארץ ישראל למצרים.
ארץ ישראל בגבולותיה המודרניים, נוצרה בראשית שנות העשרים על ידי החלטות
בריטיות פנימיות )קו הגבול בין ארץ ישראל למצרים וקו הגבול בין ארץ ישראל לעבר
הירדן, ועל ידי משא ומתן מדיני בין בריטניה לצרפת )קווי הגבול עם סוריה ללבנון(. בכל
הנוגע לגבול עם מצרים החליטו אנשי משרד החוץ הבריטי כבר באביב 9191, על אף פניות
1 ברור, מ., גבולות ישראל, יבנה 8891, מע' 06-97, . ביגר, ג., ארץ רבת גבולות, אוניברסיטת בן גוריון,
1002, עמ' 23-44.
2 על פי תרגומו של ברור להסכם מ 1 לאוקטובר 6091. נספח Iאצל ברור )הערה 1 לעיל(, עמוד 622.
3. 3
מגורמים שונים לקבוע באזור קו חדש3, לאמץ את קו 6091 ולהגדירו כקו הגבול הבינלאומי
בין ארץ ישראל למצרים. זאת בעיקר שהקו היה כבר מסומן בשטח ועל גבי מפות והוא
נתן אפשרות לארץ ישראל להגיע לים סוף כדי לפתח בעתיד תחבורה ימית למזרח הרחוק
ומזרח אפריקה. מכאן ואילך הופיע קו זה על המפות השונות ומיקומו לא שונה עד היום.
מפות אלה היו בסיס לסימון קו הגבול בין מדינת ישראל למצרים לאחר הסכם השלום
שנחתם בין המדינות ב – 9791.
.IIIהצעות החלוקה 7491-7391.
במהלך תקופת השלטון הבריטי על ארץ ישראל )8191-8491( ובעיקר עקב התנגדות
הערבים להכיר בזכותם של היהודים לשיתוף בממשל אחיד בארץ, הועלו מספר הצעות
באשר לחלוקת הארץ בין היהודים לערבים. ההצעות המרכזיות היו הצעות הועדה
המלכותית )ועדת פיל( שפורסמה ביולי 7391 והחלטת האו"ם, מ – 92 בנובמבר 7491.
הבסיס לתיחום השטחים בהצעות הללו היו התפרוסת היישובית של היהודים והערבים
בעת הכנת הדוחות והקצאת שטח המיועד לקליטתה של עליה יהודית גדולה לארץ
ישראל לאחר ביצוע החלוקה. הישוב היהודי בשנת 6391 הגיע דרומה עד לבאר טוביה
)ניסיון התיישבות ברוחמה לא החזיק מעמד( ולכן כל האזור מדרום לקו המתחיל "עשרה
מילין דרומית לרחובות ומשם ייסוב הקו מערבה לים"4. הצעה זו לא זכתה לכל המשך
ובנובמבר 7491 החליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות לחלק את ארץ ישראל
בין היהודים לערבים על פי אותם רעיונות אך בהתוויה שונה לחלוטין. פעולות
ההתיישבות מאז קיץ 6391, ובעיקר ההתיישבות רחבת ההיקף בנגב, הביאו להכללתו של
3 על פרשה זו ראה ביגר, ג., לבעיית קביעת הגבול הדרומי של ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה,
המזרח החדש, ל, 1-4, )1891(, עמ' 421-731.
4 הרצאת הועדה המלכותית לפלשתינה )א"י(, מסמך פרלמנטרי 9745, יולי 7391, פרק כ"ב, סעיף 3, פסקה
02, עמ' 972 בנוסח העברי הרשמי.
4. 4
חלק עיקרי מדרומה של הארץ במדינה היהודית העתידה. אם זאת, אל אף האתוס הלאומי
כי "היישובים יקבעו את קו הגבול" יישובים עבריים רבים נשארו בתחום שיועד למדינה
הערבית ובהם, באזורינו, כפר דרום, יד מרדכי, ניצנים ונירים. העיירות הערביות מג'דל
)אשקלון( ואיסדוד )אשדוד( היו גם הן אמורות להישאר בתחומי המדינה הערבית. לעומת
זאת אזור שדרות של היום אמור היה להיות בתחומי המדינה היהודית, ב"מסדרון" שאמור
היה לחבר את הנגב הישראלי לשפלת יהודה העברית. כאן לראשונה הוגדרה יחידת שטח
הדומה לרצועת עזה של היום. בסיסה הדרום מערבי היה הגבול עם מצרים, הקו הדרום
מזרחי הועבר במקביל לכביש רפיח איסדוד. בשוני מה " רצועה " כיום, השטח הערבי
נמשך צפונה מזרחה עד לנקודה מצפון לאיסדוד, באזור גשר עד הלום של היום5.
.IVמלחמת העצמאות והסכמי הפסקת האש 8491 –
האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל ומדינות ערב דחו את החלטת החלוקה וכתוצאה
מכך פרצו קרבות בארץ ישראל. עד מאי 8491 נערכו הקרבות בין ערביי ארץ ישראל
לאוכלוסייה היהודית ומעת שהוקמה מדינת ישראל, ב – 41 למאי 8491, פלשו צבאות ערב
לארץ. המלחמה נמשכה עד לסתיו 8491 וספיחיה, ובעיקר המבצעים כנגד הצבא המצרי
גלשו גם לראשית שנת 9491. בשלב הראשון התקדם הצבא המצרי דרך השטח שיועד
למדינה הערבית במישור החוף, תוך שהוא כובש את כפר דרום, יד מרדכי וניצנים, עובר
דרך מג'דל ואיסדוד ונעצר בקצה השטח, ליד גשר עד-הלום. מאוחר יותר, במבצע "עשר
המכות" שכונה לימים "מבצע יואב" )51-22 באוקטובר 8491(, הרס את מערך הכוחות
המצריים בנגב הצפוני. צה"ל כבש את באר שבע ורצועת החוף מאשדוד דרומה עד יד
מרדכי, וכמו כן רצועת רוחב מבית גוברין ועד מג'דל. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם
5 ביגר, ג., ארץ רבת גבולות, אוניברסיטת בן גוריון, 1002 עמ' 812-912.
5. 5
מיום 4 לנובמבר 8491 קראה לצדדים להסיג את כוחותיהם שהתקדמו מעבר לקווים של
ה 41 לאוקטובר. על סמך החלטה זו נקבעו קווי תיחום זמניים שהוגדרו בתזכיר מיום 31
בנובמבר 8491. קו הכוחות המצריים במערב הקיף את האזור שהחלו לכנותו "רצועת
עזה". בין קו זה לקו הישראלי שחפף ברובו את השטח שהיה בידי צה"ל ערב "מבצע
יואב", נקבע אזור מפורז גדול. ב 61 לנובמבר החליטה מועצת הביטחון לקרוא לצדדים
לפתוח בשיחות כדי לכונן שביתת נשק.
פתיחת המשא ומתן התעכבה ובסוף דצמבר 8491 פתחה ישראל במתקפה צבאית חדשה
)"מבצע חורב" 22 בדצמבר 8491 – 7 בינואר 9491(, שמטרתה הייתה להדוף את הצבא
המצרי אל מעבר לגבול הבינלאומי. המטרות העיקריות של המבצע הושגו, צה"ל הגיע
לגבול הבינלאומי באזור ניצנה ואף חצה אותו אך נכשל הניסיון לנתק את רצועת עזה
מסיני באזור רפיח.
.Vהסכמי שביתת הנשק – 9491.
ישראל ומצרים פתחו ב 31 בינואר 9491 בשיחות להשגת שביתת נשק. השיחות שנערכו
באי היווני רודוס דנו בין השאר על קביעת קו שיפריד בין הכוחות הלוחמים. גבולות
המנדט, גבולות החלוקה, קו הלחימה בראשית ינואר 9491 וקווי הפסקת האש לפי
ההחלטה מיום 31 בנובמבר 8491 שימשו בערבוביה. ממשלת ישראל דרשה את פינויים
של הכוחות המצריים משטחה של ארץ ישראל המנדטורית אך בסופו של עניין הסכימה
לקבל נוכחות מצרית ברצועה תוך שהסכימה לסגת מאזור בית חנון ומאזור הסמוך לבית
הקברות ברפיח אך כשהיא מחזיקה בידה את השליטה בשאר שטחי הנגב. ב – 42
לפברואר נחתם הסכם שביתת הנשק עם מצרים ובו נקבע כי קו שביתת הנשק יהיה "קו
המתחיל מן החוף במוצא ואדי חסי )נחל שקמה ג.ב.(, עובר מזרחה על פני דיר סונייד,
6. 6
חוצה את כביש עזה – אל מג'דל ומגיע עד נקודה במרחק שלושה קילומטרים ממזרח
6
לכביש. משם פונה דרומה במקביל אל כביש עזה – אל מג'דל ונמשך עד לגבול המצרי."
קו זה לא חפף במדויק את מיקומם של הצבאות ואף השאיר לשאלה את פירוש המושג
"על פני דיר סונייד". מיקומו נקבע בהתאם לצרכים הצבאיים המצריים והרחיק את כוחות
צה"ל מהכביש הראשי שבין רפיח לצפון "הרצועה". נקבע כי "אין לפרש משום בחינה את
קו שביתת הנשק כגבול מדיני או טריטוריאלי ואין בהתווייתו שום פגיעה בזכויות,
בתביעות ובעמדות של כל אחד מהצדדים לגבי יישובה הסופי של שאלת ארץ ישראל"7.
נראה כי הצדדים קיבלו על עצמם להכיר בקו זה כקו הפרדה זמני עד שנושא הגבול
הבינלאומי ידון בעתיד קרוב ולכן קבעו קו זמני זה.
.VIהסכמי המפקדים 0591-9491.
הקו שנקבע ברודוס לא היה מתאים לצרכים הצבאיים של שני הצדדים. הכביש העובר
לאורכה של "הרצועה" עובר בחלקו הדרומי בשטח מישורי והרחקת הקו למרחק שלושה
קילומטרים מהכביש לא סיפקה, לדעת המצרים, קו שאיננו נצפה באש על ידי צה"ל.
מאידך, קביעת הקו במוצא נחל שיקמה הייתה עלולה למנוע שימוש בנחל כמאגר מים
אפשרי למדינת ישראל. גם שאלת הכפר דיר סונייד הייתה צריכה לפתרון. קצינים
ישראלים ומצריים, בשיתוף משקיפי האו"ם, סיירו בשטח והסכימו לשנות במקצת את
תוואי הקו. כך, בצפון, הקו לא החל בשפך נחל שקמה אלא כ – 5.1 ק"מ, מדרום לו, באזור
של גבעות חול הנשקף על פני שפך זה. הוא לא עבר על פני הכפר דיר סונייד, שננטש על
ידי תושביו, אלא כ – 2 ק"מ מדרום לו. מאידך הקו הורחק עד לכ – 5 ק"מ מהכביש באזור
חן יונס. קו זה, שסומן על גבי המפות, לא סומן בסימונים רשמיים על ידי הצדדים בשטח.
6 הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים, סעיף 6, סעיף קטן 1.
7 שם, סעיף 5, סעיף קטן 2.
7. 7
במקום שאפשר היה, בעיקר לאורך הצלע הארוכה של הקו, מארז ודרומה, נחרש תלם
בקרקע על ידי מחרשה ותלם זה, שנחרש מדי שנה )או שנתיים( קבע את מיקומו של קו
שביתת הנשק. באזור החולות בסמוך לנחל שקמה, לא נעשה כל סימון בשטח והקו הופיע
רק על מפות. מצרים לא סיפחה אליה את רצועת עזה ובמשך כל השנים שלאחר מכן
"הרצועה" הייתה במעמד של שטח צבאי כבוש בידי מצרים. זאת בשוני מסיפוח הגדה
המערבית לממלכת ירדן.
.VIIמלחמת ששת הימים 7691
במלחמת ששת הימים, ביוני 7691, כבש צה"ל את רצועת עזה, יחד עם כל שטח חצי האי
סיני. רצועת עזה נוהלה מאז כשטח כיבוש צבאי. מדינת ישראל לא סיפחה את הרצועה
לישראל ולא החילה את החוק הישראלי עליה. קו שביתת הנשק, אף שלא הופיע יותר על
מפות רשמיות של מדינת ישראל, המשיך למעשה להתקיים בשטח וכל שנעשה מעבר לו,
נעשה בניהול הממשל הצבאי ולא המערכות האזרחיות הישראליות. במשך השנים שלאחר
מלחמת ששת הימים הוקמו יישובים יהודיים באזור )נצרים, כפר דרום, גוש קטיף(
ותושביהם היו כפופים לחוק הישראלי אך שטח הרצועה עצמה לא שינה מעמדו ונשאר
שטח כבוש עד להחלטה סופית על גורלו.
.VIIIהסכם השלום עם מצרים – 2891-9791.
בשנת 9791 חתמו מצרים וישראל על הסכם שלום ובמהלכו נקבע כי קו הגבול הבינלאומי
מתקופת המנדט יהיה קו הגבול הבינלאומי בין מדינת ישראל למצרים. החזרה לגבול
8. 8
מתקופת המנדט )ולא הקו המקורי שנקבע בשנת 6091( העלתה דיונים רבים באשר
למיקומו של הקו באזור מפרץ אילת אך לא הייתה כל אי בהירות בסימונו בצפון. עם זאת,
במשך השנים בהם החזיקה ישראל באזור, גדלה העיר רפיח ובתי תושביה נבנו גם מעבר
לקו הגבול הבינלאומי, שלא הייתה כל התייחסות אליו בתקופה הנדונה. בעת הדיונים
הציעה ישראל כי קו הגבול יוזז כך שאוכלוסיית רפיח תישאר כולה בריבונות אחת,
מצרית או ישראלית, אך המצרים סירבו לכל שינוי במיקומו של הקו ודרשו לחזור בדיוק
לקו הגבול מתקופת המנדט. כך נוצר מצב בו חוצה הקו את השטח העירוני של העיר
רפיח, כשרוב העיר והיישוב הצמוד אליה נמצאו במעברו ה"ישראלי" של הגבול ומיעוטו
בצדו המצרי.
מצרים לא חזרה לשלוט ברצועת עזה, שלתפיסתם כאמור הייתה "שטח צבאי כבוש".
מעתה, משנחתם הסכם שלום בין ישראל למצרים, לא ראתה מצרים כל צורך להחזיק
"ברצועה", שלראייתם, על פי החוק הבינלאומי, הייתה שייכת לתושביה ולא לכובש זר,
ישראלי או מצרי.
.IXהסכם עזה )ויריחו( בין ישראל לרשות הפלסטינית
ב 4 למאי 4991 נחתם בקהיר הסכם ובו העירה ישראל לרשות הפלסטינית את השליטה על
רצועת עזה, להוציא את שטחי הישובים היהודיים בה.8 לסכם זה, שפירט את כל התנאים
לניהולה של הרצועה בידי הרשות הפלסטינית, צורפה מפה בקנה מידה של 00002: 1 ובה
סומנו גבולות השטח, זאת בהתאם להסכם המפקדים מ 0591 ולמפות שהודפסו לאחר
מכן. הסכם זה, חלק מההסכם הכוללני הידוע כתהליך או הסכמי אוסלו, הניח נדבך
להקמתה בעתיד של מדינה פלסטינית שרצועת עזה תהווה אחד החלקים שבה. במשך
8 4991,4 ,.Agreement on the Gaza Strip and the Jerico area, Cairo, May
9. 9
שש השנים לאחר חתימת הסכם זה החזיקה ישראל בשטחי הישובים העבריים , אליהם
נוספו אלי סיני, דוגית וחולית בצפון הרצועה מאז הסכם השלום עם מצרים ופינוי יישובי
חבל ימית. הרשות הפלסטינית החזיקה בשאר שטחי הרצועה. בשנת 0002, עם תחילת
מעשי האיבה כנגד ישראל במה שכונה "האינתיפדה" השניה, קשתה האחזקה הישראלית
בחבל עזה.
.Xההתנתקות 5002
בשנת 5002 החליטה ממשלת ישראל לפנות את כל כוחותיה, כולל את כל היישובים
הישראליים מרצועת עזה. החלטה זו העבירה למעשה ולהלכה את כל שטח הרצועה, כולל
לאחר זמן גם את הרצועה הסמוכה לגבול המצרי )"ציר פילדלפי"(. לידי הפלסטינים. מעת
שבוצעה ההתנתקות, קובע קו שביתת הנשק, שכאמור לא היה אמור להוות קו גבול
בינלאומי, והפך להיות למעשה קו הגבול הבינלאומי, ללא כל הסכם כתוב וחתום בין
הצדדים, בין ישראל לרשות הפלסטינית. קו אקראי ומקרי זה, שהתבסס על תוצאותיהם
של מהלכים צבאיים, עם שינויים שהתחייבו מתנאי השטח, קו שאף אחד מיוזמיו לא ראה
בו קו לעתיד, נהפך לקו גבול מעשי של מדינת ישראל .
