Uploaded bypowermedia1
557 views

Way

Embed presentation

Download to read offline
‫כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫גליון מספר 7 אוקטובר 0102‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק‬
‫כתבות‬ ‫שירים‬ ‫61 כתף הנהר‬ ‫4 בגשר רננה רון‬ ‫גברליה אלה חלפון‬ ‫5 ציפור עשן אבנר שטראוס‬ ‫71 חיים השוטר חיים הכלבן‬ ‫6 אמא סיגל מגן‬ ‫צביה מליק‬ ‫7 בדמי ימיו זיוה גל‬ ‫תוכן‬ ‫8 באה מאתמול מזי חיון‬ ‫כרטיס ביקור‬ ‫9 עמוק האור יהודית מליק-שירן‬ ‫03 על מסעה של הנפש‬ ‫01 צעדי תקוה אסנת אלון‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫11 בפאתי החצר‬ ‫23 הכאב האנושי מבעד לעדשת‬ ‫המצלמה יהודית מליק-שירן‬ ‫אירית ויסמן-מיניקוביץ‬ ‫21 נס החיים קיידנס אוקצ'וקו‬ ‫העניינים‬ ‫73 דואט / דועט אהבה שתי וערב‬ ‫פיני ותמר רבנו‬ ‫סיפורים‬ ‫31 שואה אלטרנטיבית‬ ‫בת השיר‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫93 מנואל פרנסיסקו ריינה‬ ‫51 השקט שלפני הגהנום יוסי יניב‬ ‫מרגלית מתתיהו‬ ‫על המדף‬ ‫נא להכיר‬ ‫81 ידיים חולמות מילים‬ ‫04 הפרדוקס תמצית החיים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫91 חלום ומציאות‬ ‫14 ניצולי האימה הזאת‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫02 נגיעה במרחק געגוע‬ ‫24 יום נהדר יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫02 גבר אשה גבר‬ ‫תערוכות‬ ‫שמואל יריב / לולה בר‬ ‫12 על "בקצה השמש המתהווה"‬ ‫34 מיצג - קשרים‬ ‫44 גברים ונשים עושים יופי‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫נעמי שלו‬ ‫32 הפרח כבר לא רוצה להיות‬ ‫54 תמר והעכבר רותי נוי‬ ‫לפיד אדלינה קליין‬ ‫94 אורלי שלם‬ ‫42 כמו רקדנים על העוגה‬ ‫15 דבורה אשכנזי‬ ‫אילנה ינובסקי‬ ‫52 ריקוד מוליד רטט גוף‬ ‫שגריר תרבותי‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫62 מה בין חמדנות כפייתית‬ ‫25 דואט בשתיים‬ ‫לאהבה יהודית מליק-שירן‬ ‫25 ספר היצירות של ילדי ישראל‬ ‫55 הנסיכה של קסמזור‬ ‫המרכז לכתיבה‬ ‫55 בית ספר מארח‬ ‫על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬ ‫מערכת: יהודית מליק-שירן ושיר יובל‬ ‫עיצוב ועריכה גרפית: חני דומבה - טרא דיזיין‬ ‫עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירן‬ ‫ניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור‬ ‫גליון מספר 7 אוקטובר 0102‬ ‫תמונת שער: גשר של זהב אורית גפני‬ ‫כתובת המערכת: ‪info@bat-or.com www.bat-or.com‬‬
‫שכחה וזיכרון הם נושאיו של כתב העת הנוכחי. אני מתייחסת לשני הנושאים‬ ‫הצמודים האלה כתאומים. בלי זיכרון תהיה שכחה. בלי שכחה יהיה זיכרון. כדור‬ ‫שני לניצולי שואה שכבר לא חי עמי, הגיליון הזה מתייחס לזהות הבין דורית של‬ ‫דור שני ודור שלישי עם נושא השואה וחותמה בחיינו. הזיכרון שלנו דל ומועט,‬ ‫אנחנו שוכחים את מה שהיינו שמחים לזכור וזוכרים אולי מה שהיינו שמחים‬ ‫לשכוח. זיכרונו של אחד אינו דומה לזיכרונו של אחר ואף שכמה אנשים יכולים‬ ‫להיות עדים לאותו אירוע, רישומו של האירוע אצל כל אחד מהם יכול להיות‬ ‫שונה לחלוטין.‬ ‫זיכרון ושכחה הם שני כוחות שניתנו לנו והם נאבקים ביניהם על עיצוב דמותנו כיחידים וכציבור.‬ ‫המאבק ביניהם קיים בתוך תודעת האדם. בתוך כתבי ברל כצנלסון מצאתי את המובאה הזאת:‬ ‫”אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים‬ ‫עבדים לזיכרוננו ואילו הייתה השכחה משתלטת עלינו כליל, כלום היה מקום לתרבות, למדע,‬ ‫להכרה עצמית ולחיי הנפש?” העבר הוא ירושת הדורות. ההווה חב לעבר את הצמיחה התרבותית,‬ ‫המורשת ההיסטורית, ההתפתחות האנתרופולוגית של אדם וסביבה.‬ ‫בגיליון זה, נחשפים כתבים המעידים על התמודדות של דור שני ודור שלישי עם שואת היהודים‬ ‫באירופה. התמודדות זו, חשפה מתחים, פחדים ולחצים בלתי פתירים בין הכורח המוסרי והפוליטי‬ ‫לזכור לבין הרצון לשכוח ולהשכיח. למתחים, לפחדים וללחצים האלה נודעת השפעה על דמותה‬ ‫של גרמניה כמדינה וכחברה, אולם במיוחד בעידן הגלובליזציה יש השלכות על עיצוב זיכרון השואה‬ ‫גם מעבר לגבולותיה. סממנים אלה עצבו את החברה הישראלית, חברה שהתהוותה בשנות קיומה‬ ‫של מדינת ישראל, הודות לגבורתם של בחורים צעירים אשר נפלו במערכות ישראל למען הגנתה‬ ‫של המדינה: ”במותם ציוו לנו את החיים”. בשנת 1891 נפגשתי דור שני לניצולי שואה עם דור שני‬ ‫לילדי נאצים בניו יורק. המפגש היה טעון וקשה. היה בו ניסיון להדברות, ניסיון שלא צלח.‬ ‫לזכר הורי חיים ושושנה מליק ז”ל, שתרמו לאיכות הסביבה בבית-שאן, כאשר ארחו בחצרם שיעורים‬ ‫במדע, טבע ואקולוגיה. אני מכריזה על תחרות כתיבה ארצית. תחרות “הכתר”. המיועדת לתלמידי‬ ‫חט”ב וחט”ע. תחרות זו עוסקת באיכות הסביבה. המעוניינים להשתתף בה מתבקשים לשלוח שיר‬ ‫או סיפור מקורי המתאים לנושא על עמוד אחד. היצירות שתבחרנה תזכנה את כותביהם בסדנא‬ ‫ספרותית ובהוצאה לאור של ספר היצירות. מועד אחרון להגשת היצירה 11.1.51 לכתובת זו: תחרות‬ ‫“הכתר”, ת.ד.77361 תל- אביב 36116.‬ ‫נושאו של גיליון מס’ 8 יעסוק ב”צמיחה”. אוהבי המילה הכתובה מוזמנים לשלוח חומרים אלי.‬ ‫אני מאחלת לכם קריאה נעימה.‬ ‫שלכם‬ ‫יהודית מליק-שירן‬
‫4‬ ‫ּבּגׁשֶר‬ ‫ַ ֶ‬ ‫רננה רון‬ ‫ּב ֶׁשר ׁשּבין הּמתים הרחֹוקים‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ַ ּג ֶ ֶ ֵ ַ ֵ ִ‬ ‫לּמתים הּקרֹובים - נּצבת אנֹוכי‬ ‫ִֶֶ ֲ ִ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ֵַ ִ‬ ‫הרחֹוקים זֹועקים את ּכאבם‬ ‫ֶ ְֵָ‬ ‫ֲִ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫מּתֹוְך הֹורינּו ׁשָאהבּו אֹותם‬ ‫ָ‬ ‫ֵ ֶ ֲ‬ ‫ִ‬ ‫ּובּפל ֵטה ארּורה ּורחֹוקה, מׁשּכ ָם‬ ‫ִ ְ ָנ‬ ‫ִ ְ ָנ ָ ֲ ָ ְ ָ‬ ‫וְהּיֹום, נׁשמֹות הֹורי צרּורֹות‬ ‫ַ ְ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ַ‬ ‫ַחּדו עּמם – ּבתֹוכי‬ ‫ְ ִ‬ ‫יְ ָ ִ ָ‬ ‫וְזֹועקת אני את ּכאבם ּומֹורׁשּתם‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ֶ ֶ ֲִ ֶ ְ ֵָ‬ ‫ׁשּנגּדעה‬ ‫ֶ ְְִָ‬ ‫לילדי, עֹוד ּבטרם ה ַחּתי לאוִיר העֹולם‬ ‫ְ ֶ ֶ ִ ּג ְ ִ ַ ֲ ָ ָ‬ ‫ִ ַָ‬ ‫וְהּקרֹובים ּבֹוכים ּבי, על ארץ מכֹורה‬ ‫ִ ִ ַ ֶֶ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ָאכ ָרית ּוׁשסּועה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ְזִ‬ ‫ׁשּלקחה את נׁשמתם ּבחטף מֻּסר‬ ‫ֶ ָ ְ ָ ֶ ִ ְ ָ ָ ַ ֲ ָ ְ יָ‬ ‫ָדעה את סּפּור ח ֵיהם‬ ‫ַ ּי ֶ‬ ‫ּג ְ ָ ֶ ִ‬ ‫וְהׁשאירה חלל ּביְקיריהם‬ ‫ִ ְ ִ ָ ֲָ ִ ַ ֵ ֶ‬ ‫זכֹר אזְ ּכֹר את עלּומיהם ִויְפי ַפׁשם‬ ‫ִ נְ ָ‬ ‫ֶ ֲ ֵ ֶ‬ ‫ָ ֶ‬ ‫לעד יִהיּו ׁשזּורים ּבמׁשעֹולי ח ַי‬ ‫ָ ַ ְ ְ ִ ְ ִ ְ ֵ ַ ּי‬ ‫...הּמתים הרחֹוקים וְהּמתים הּקרֹובים...‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ֵַ ִ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ֵַ ִ‬
‫5‬ ‫צִּפור עׁשָן‬ ‫ָ‬ ‫אבנר שטראוס‬ ‫ָאמרּו שאּמא ּתבֹוא ּברּכבת‬ ‫ְֶֶַ‬ ‫ְ ׁ ִ ָ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫אני ּבן חמׁש‬ ‫ֲִ ֵ ָ ֵ‬ ‫ָתנּו לי סּבֹון‬ ‫נְ ִ ַ‬ ‫ּבלי מ ֶבת‬ ‫ְ ִ ַ ּג ֶ‬ ‫ָאחרי הּמקלחת‬ ‫ֲֵ ַ ִ ְ ַַ‬ ‫ָאעּוף‬ ‫ּכמֹו‬ ‫ְ‬ ‫צּפֹור עׁשן‬ ‫ָ ָ‬ ‫ִ‬ ‫המתנה אורית גפני‬
‫6‬ ‫אּמָא‬ ‫ִ‬ ‫סיגל מגן‬ ‫את הּפרחים הכי ָפים קטפּתי לְך, אּמא.‬ ‫ָ ַ ְ ִ ָ ִ ָ‬ ‫ֶ ַ ְ ָ ִ ֲ ִ יִ‬ ‫את הּפרחים הכי ָפים ׁשּצמחּו לי ּבּג ָה.‬ ‫ִ ַ ִ ּנ‬ ‫ֶ ָ ְ‬ ‫ֶ ַ ְ ָ ִ ֲ ִ יִ‬ ‫ּובאתי לבּקרְך ּבביתְך החדׁש,‬ ‫ָ ִ ְַ ְֵ ְֵ ֵ ֶָָ‬ ‫הבאתי לְך אֹותם, מּכל הּלב, ּבמּת ָה.‬ ‫ִ ָ ַ ֵ ְ ַ ָנ‬ ‫ָ‬ ‫ֵֵ ִ ָ‬ ‫ה ַׁשּתי לְך אֹותם וְסּפרּתי הּכֹל -‬ ‫ִ ְַ ִ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ּג ְ ִ ָ‬ ‫ּכל מה ּׁשעלי עבר,‬ ‫ָ ַ ֶ ַָ ַָ‬ ‫ָאְך האבן מּולי רק הּביטה אלי‬ ‫ִ ַ ִ ִ ָ ֵַ‬ ‫ֶֶָ‬ ‫וְֹלא ענתה לי ּדבר...‬ ‫ְָ ָ ִ ָָ‬
‫7‬ ‫ּבּדמִי יָמָיו‬ ‫ִ ְ‬ ‫זיוה גל‬ ‫אבי ָאהב אֹותי מאֹד.‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֲִ ַ‬ ‫ּבּדמי ָמיו לּטף ָדי.‬ ‫ִ ְ ִ יָ ִ ֵ יִ‬ ‫אני מֹוציאָה לאֹור את אבי‬ ‫ֶ ֲִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ‬ ‫ֲִ‬ ‫אצל הּגברים ּבחַי‬ ‫ֵ ֶ ַ ְ ָ ִ ְ ָי‬ ‫ּכדי לרּפא את הּפצע‬ ‫ְֵ ְֵַ ֶ ֶַַ‬ ‫ׁשֹּלא ָדע.‬ ‫יַ‬ ‫ֶ‬ ‫אבי חֹוצה אֹותי‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֲִ‬ ‫מּבעד לּכריכת ‘עם עֹובד’,‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ַַ ְִִ ַ ַ‬ ‫טֹועם ֵין ּכרמים ּביתי‬ ‫ֵ י ְִָ ֵ ִ‬ ‫מּניח לר ַע‬ ‫ַ ִ ַ ְ ֶג‬ ‫אצּבע על לׁשֹונֹו‬ ‫ְֶָ ַ ְ‬ ‫מעביר עֹוד ּדף-‬ ‫ַ‬ ‫ֲִַ‬ ‫ּבֹוהה לּמרחק.‬ ‫ֶ ְֶַָ‬
‫8‬ ‫ּבאָה מאתְמֹול‬ ‫ֵ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫מזי חיון‬ ‫ּבָאה מאתמֹול‬ ‫ֵֶ ְ‬ ‫ָ‬ ‫מעבר ָאפל ׁשּנׁשּכח‬ ‫ֵ ִֶ ְ ַ‬ ‫ְ ָָ‬ ‫ָדי לֹופתֹות את הּזמן‬ ‫ֶ ְַַ‬ ‫יַ ְ‬ ‫ּופי סגּור‬ ‫ִ ָ‬ ‫ּבָאה טעּו ָה ּבכאב ְוָגֹון‬ ‫ְ נ ִ ְֵ י‬ ‫ָ‬ ‫עטּופה ּבחׁשאיּות‬ ‫ֲ ָ ְֲָ ִ‬ ‫מֹוׁשכת ׁשרׁשרת א ֻּכה‬ ‫ֶ ֶ ַ ְ ֶ ֶ ֲרָ‬ ‫ּבלּתי נּת ֶת להּתרה‬ ‫ִ ְ ִ ִ ֶנ ְ ַ ָ ָ‬ ‫ּבָאה מּתֹוְך האֹפל‬ ‫ָ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫מּתֹוְך באר וְׁשכחה‬ ‫ְּ ֵ ִ ְ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּבָאה מּתֹוְך‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫הּכאב ׁשּבנׁשמה‬ ‫ַ ְ ֵ ֶ ְַ ָ ָ‬ ‫ּבזְ מן עבר...‬ ‫ִ ַ ָָ‬ ‫הּיֹום ּבָאה לחוֹות לׁשיר‬ ‫ָ ִ‬ ‫ֲַ‬ ‫ָ‬ ‫ַ‬ ‫לקרֹוא לח ֵיְך לצחֹוק‬ ‫ְ ַ ּי ִ ְ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּומעל הכֹל לאהֹב.....‬ ‫ְ ַ ַ ּ ֱֶ‬
‫9‬ ‫עָמֹוק הָאֹור‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫עמֹוק האֹור המבצבץ מיֹום שנֹולד‬ ‫ׁ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ְ ַ ְ ֵּ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫בער ַת אהבה.‬ ‫ְּ ֶ ְ ג ֲ ַ ָ‬ ‫עכׁשו‬ ‫ְַ ָ‬ ‫מרחפת סּפירלת ה ֶפׁש.‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ ְ ִ ַ ַ ַנֶ‬ ‫על ַלי הר ֶׁש‬ ‫ַ גֵ ַ ֶג‬ ‫מנֵט לּבי‬ ‫ְ ַו ִ ִ‬ ‫ּבחיּפּוׂש צלילי.‬ ‫ְִ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫הדמעֹות הן ַעגּוע‬ ‫ֵ גְ ַ‬ ‫ְַ ָ‬ ‫לעצי התמר של ַלדּותי.‬ ‫ְ ֲ ֵ ַ ָ ָ ׁ יְ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫זהר אורית גפני‬
‫01‬ ‫צעדֵי ּתִקוָה‬ ‫ְ‬ ‫ְ ָ‬ ‫אסנת אלון‬ ‫חלֹומֹותי עּטּורי ּתהּלה‬ ‫ַ ֲ ֵ ְ ִָ‬ ‫ֲ‬ ‫ּגֹולׁשים‬ ‫ְ ִ‬ ‫מרכס ּכעדרי צֹאן‬ ‫ִ ֶֶ ְ ֶ ְֵ‬ ‫יִנהּו ָאחר חליל רֹועים‬ ‫ִ‬ ‫ַ ִָ‬ ‫ְ‬ ‫ּוצליליו ָפים.‬ ‫ְ ִ ָ יִ‬ ‫ָדי מלאּו ּתקָה‬ ‫ִ ְו‬ ‫יַ ָ ְ‬ ‫עּטּורי ָמים ָביאּו‬ ‫ֲ ֵ י ִ יִ‬ ‫ּכסּות ח ַי להתּפאר..‬ ‫ַ ּי ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ֵׁש ָמים ּבׁשּלּה עד ָה‬ ‫ְ ֶ ָ ֶ ְנ‬ ‫י יִ‬ ‫ּתּׂשא ּפ ֶיה ליֹוצרּה,‬ ‫ִ ָ ָנ ָ ְ ְ ָ‬ ‫ּתבֹוא ּבדמי הליִל‬ ‫ִ ְ ֵ ַַ‬ ‫ָ‬ ‫ּכיֹו ָה לׁשֹובְך‬ ‫ְ נ ְ ָ‬ ‫וְתחּפֹץ ָאהבה‬ ‫ֲָ‬ ‫ַ ְ‬
‫11‬ ‫ּבפאתֵי החצֵר‬ ‫ֶ ָ‬ ‫ְ ַ ֲ‬ ‫אירית וייסמן-מיניקוביץ‬ ‫ּבפאתי החצר, עץ הָאּלֹון ׁשֹומר על זִ כרֹונֹות‬ ‫ֵ ַ ְ‬ ‫ְֲֵַ ֵֶָ ֵ ָ‬ ‫ַלדּותי ּבתֹוְך ספלּולי הּבּלּוט‬ ‫ִ ְ ֵ ַַ‬ ‫יְ ִ ְ‬ ‫ּבעֹוד ע ָפיו ּגֹוהרים על ּכרּכֹם ׁשּבקע מּכיס האדמה.‬ ‫ֶ ָ ַ ִ ִ ֲַָ ָ‬ ‫ֲִ ַ ְַ‬ ‫ֲנ ָ‬ ‫ְ‬ ‫עי ַי ֶאחזֹות ּבדם מּכּבים הּמבצּבץ‬ ‫ְָ ִַַ ַ ְ ְֵַ‬ ‫ֵ נ נֱ ָ‬ ‫מּבין עׂשב הּדׁשא ׁשּמּתחּתיו.‬ ‫ִ ֵ ֵ ֶ ֶֶַ ֶ ִ ַ ְ ָ‬ ‫ּכּלנית ׁשחֹרת-עיִן, ּד ָנית ּפרּועת רֹאׁש וְרּקפת ׁשעּו ָה‬ ‫ֶֶַ ְ נ‬ ‫ְ ַ ַ ְ גִ ְ ַ‬ ‫ִַָ‬ ‫על סלע ּבחצרי, עדיִן מפּיְסֹות את ההר וְאֹותי‬ ‫ִ‬ ‫ֶ ָָ‬ ‫ַ ֶ ַ ֲֵַ ִ ֲַ ְ ַ‬ ‫ריח החֹרף מתּפּׁשט ּבעֹורקי.‬ ‫ֵ ַ ַ ֶ ִ ְ ַ ֵ ְ ְַ‬ ‫עוצמה של מסילה אורית גפני‬
‫21‬ ‫נ ֵס החּיִים‬ ‫ֶ ַ‬ ‫קיידנס אוקצ’וקו, כיתה י’2‬ ‫קמפוס ביאליק-רוגוזין ת”א‬ ‫אּׁשה יֹוצאת מחדר לדה ּבחּיִים‬ ‫ֵ ֲַ ֵָ ָ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ּומביאָה אּתּה לעֹולם חּיִים חדׁשים‬ ‫ֲָ ִ‬ ‫ִ ָ ָ ָ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫האין ֶה ֵס?!‬ ‫ֵָ ז נ‬ ‫ּתֹודה לאל, ׁש”ּבחי ָם” ָתן לנּו‬ ‫ָ ַ ֵ ְ ְ ִ נ נַ ָ‬ ‫את ה ֵס ה ָדֹול ׁשל ח ֵינּו‬ ‫ֶ ַ ּי‬ ‫ֶ ַ ּנ ַ ּג‬ ‫ּדרְך אּמהֹותנּו.‬ ‫ֶֶ ִ ָ ֵ‬ ‫ּברחבי העֹולם‬ ‫ְ ֲֵַ ָ ָ‬ ‫אבל ה”חי ָם” הָה ּכֹל ּכְך ָקר,‬ ‫ָ יָ‬ ‫ֲ ָ ַ ִ נ ָי‬ ‫ּבין ּכל ּב ֵי הָאדם‬ ‫ֵ ָ ְנ ָ ָ‬ ‫הּוא הּסֹוד וְהּוא האֹוצר‬ ‫ָ ָ‬ ‫ַ‬ ‫עֹוברים חּוטי הּצער וְהאֹׁשר‬ ‫ֵ ַַַ ָ ֶ‬ ‫ְִ‬ ‫מּת ָה קדֹוׁשה ׁשּכּלּה ּברכה‬ ‫ַ ָנ ְ ָ ֶ ָֻ ְ ָָ‬ ‫ּדרכי חּיִים רּבֹות וְׁשֹונֹות‬ ‫ַ‬ ‫ְֵַ ַ‬ ‫מקּפלת ּבתֹוכּה ָאהבה וְׂשמחה.‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ֲָ‬ ‫ְ ַ ֶֶ ְ ָ‬ ‫ּובכּלן רֹוצים הא ָׁשים לחיֹות‬ ‫ִ ְ‬ ‫ְ ֻ ָ ִ ָ ֲנ ִ‬ ‫הֹו, חּיִים יְקרים‬ ‫ִָ‬ ‫ַ‬ ‫ראיתי א ָׁשים ׁשּמתּו מרעב‬ ‫ֵָָ‬ ‫ֶ ֵ‬ ‫ָ ִ ִ ֲנ ִ‬ ‫למדּונּו ל ַהל אתכם ּברגיׁשּות ּובמּדה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ְנֵ ֶ ְ ֶ ִ ְ ִ‬ ‫ְַ‬ ‫ראיתי יְלדים חֹולים וְסבל רב‬ ‫ֶֶ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ִָ ִ ִָ‬ ‫עם הרּבה ּדָא ָה וְתֹודה‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְֵַ ְ ג‬ ‫ְו ַם ּכאּלה ׁש ָכּו לכל מה ׁשּצריְך‬ ‫ג ָ ֵ ֶ ֶ ּז ְ ָ ָ ֶ ָ ִ‬ ‫ּכדי ׁשּצער וְסבל ֹלא ֵדע‬ ‫נַ‬ ‫ְֵ ֶ ַַ ֶֶ‬ ‫אבל אי ָם יֹודעים להעריָך‬ ‫ֲָ ֵ נ ְ ִ ְ ֲִַ‬ ‫להּכיר את הּטֹוב ׁשּבכם‬ ‫ֶ ֶָ‬ ‫ְִַ ֶ ַ‬ ‫רֹוצה לדעת‬ ‫ָ ַַָ‬ ‫מּבלי לכאֹב ּולהּלחם‬ ‫ְ ִֵָ‬ ‫ִ ְִ ְִ‬ ‫לאהֹב‬ ‫ֱֶ‬ ‫ּבכל ארץ וְעם‬ ‫ְָ ֶֶ ַ‬ ‫ּולהֹודֹות לאל הּטֹוב‬ ‫ֵָ ַ‬ ‫ְ‬ ‫לתת ּכבֹוד למה ׁש ֵׁש יֹום יֹום‬ ‫ְ ָ ֶ ּי‬ ‫ֵָ ָ‬ ‫ּוׁשּבתֹוכנּו ַעׂשה ׁשלֹום‬ ‫ְ ְ ֵ נֲ ֶ ָ‬ ‫ַאני אֹומרת ּתֹודה לְך אֹלהים‬ ‫ָ ְ ֱ ִ‬ ‫ֶֶ‬ ‫וֲ ִ‬ ‫על ׁשעׂשית את ה ֵס ׁשל החּיִים.‬ ‫ַ ֶ ָ ִ ָ ֶ ַ ּנ ֶ ַ ַ‬
‫סיפורים‬ ‫31‬ ‫במה היא השפיעה על חייכם? איזו נגיעה הייתה לה על‬ ‫“העולם השתנה. אני מרגישה את זה במים. אני מרגישה‬ ‫דמותכם?”, שאלתי גיששתי,‬ ‫את זה באדמה.‬ ‫“וואו, כמה שאלות בשאלה אחת!”, הצטחק לו אורי.‬ ‫אני מריחה את זה באוויר. הרבה ממה שהיה פעם אבד, כי‬ ‫סוג מסוים של שתיקה של הבנה השתררה. שניהם הבינו‬ ‫לא חי כיום מי שיזכור.”‬ ‫שהשאלות שלי היו רטוריות לחלוטין...‬ ‫(גלדריאל, שר הטבעות, טולקין)‬ ‫זה היה מעין תדלוק עצמי של רמת ה”לבה” שגועשת אצלי‬ ‫בפנים, לפני שהיא מתפרצת לה החוצה.‬ ‫שואה‬ ‫“האחים שלי לא רצו לשמוע את הסיפורים של אמי. על‬ ‫~‬ ‫אלטרנטיבית...‬ ‫ה”מחנות” שלה..., ואני הייתי הכתובת היחידה שלה. כל‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫פרט, מזוויע ככל שהיה, כל פרט נלוז...‬ ‫לזכותה אומר שהיא סיפרה לי את סיפורה באופן די מודרג:‬ ‫“הזמינו אותי לטקס זיכרון ליום השואה...”, אורי נשמע‬ ‫כלומר, בילדותי הסיפורים ששמעתי ממנה היו רכים יותר,‬ ‫כמהסס,‬ ‫מעודנים יותר. אבל ככל שהתבגרתי הפכו הסיפורים לקשים‬ ‫“ומה רע בזה?”, שאלתי,‬ ‫יותר, למזעזעים יותר...”, השתתקתי.‬ ‫“בהזמנה כתוב שזה טקס אלטרנטיבי...”, הסביר,‬ ‫“גם אני לא רציתי לשמוע את הסיפורים של הוריי...”, הודה‬ ‫“אהה...”, עניתי בטון מבין, בערך...,‬ ‫יונתן,‬ ‫“מה הייתה האנחה הזאת אמורה לציין?”, שאל,‬ ‫“אבל האחיות הגדולות שלי? להן סיפרו הכול! אני לא‬ ‫“לא כלום. סתם אנחה של הבנה...”, הפטרתי ביבושת,‬ ‫רציתי..., פחדתי...”, המשיך.‬ ‫“אני לא מאמין לך! בדרך כלל אתה מסתתר מאחורי הבעות‬ ‫“ואצלי לא שמעו על כלום. אבא מעולם לא דיבר על‬ ‫שכאלו, רק בהתחלה..., ואחר כך אתה מתפרץ כמו הר-‬ ‫התקופה ההיא, כאילו מחק אותה מזיכרונו. ואמא שלי?‬ ‫געש!”, ניסה אורי לתדלק את ה”לבה” שבתוכי...‬ ‫בכלל לא עברה את השואה..., היא ילידת מצרים והם נפגשו‬ ‫“חשבתי, שכאחד שלא רואה עצמו משתייך למיינסטרים,‬ ‫בארץ אחרי שאבי עלה לארץ. אמי הגיעה לכאן כמה שנים‬ ‫דווקא תתמוך בטקסים הללו...”, הוסיף יונתן וחבר‬ ‫אחריו...”, סיפר אורי.‬ ‫לקואליציה מוזרה עם אורי, נגדי.‬ ‫~‬ ‫“הייתי פעם בטקס שכזה...”, הודיתי ברוח שפלה,‬ ‫“כבר בתחילת השבוע שבו חל יום השואה יכולתי כבר‬ ‫“פעם אחת? נו טוב, אפשר לסלוח לך..., בטח גם זה לא‬ ‫לחוש בתחושה שלו. משהו כבד השתרר בבית..., העיניים‬ ‫היה לטעמך!”, גיחך יונתן,‬ ‫האדומות של אמא. אבא שהולך על קצות האצבעות...”,‬ ‫“אתה צודק! זה לא היה לטעמי”, השבתי לו.‬ ‫התחלתי לספר להם.‬ ‫“עכשיו זה נהיה מעניין יותר. ספר!”, תבע אורי. ודרך לי על‬ ‫~‬ ‫היבלת...‬ ‫“בערב יום הזיכרון, היינו יושבים בסלון, מול הטלוויזיה.‬ ‫~‬ ‫כל האורות בבית היו מכובים, חוץ מאשר במטבח. ורק‬ ‫יבלת. קטנה... ובכל זאת יבלת..‬ ‫האור הכחלחל העולה מהטלוויזיה, מהסרטים בשחור-לבן,‬ ‫~‬ ‫היה צובע את הקירות.‬ ‫“זה היה לפני עשרים שנים בערך... באולם צוותא. שלמה‬ ‫אבא היה יושב בכורסא הגדולה, אמא הייתה מצטנפת לה‬ ‫ארצי שר וקצת דיבר, שלמה ניצן הנחה, מישהי ניגנה על‬ ‫בפינת הספה הגדולה, מחזיקה בידה מטפחת ממורטטת‬ ‫פסנתר ברקע והיה גם איזה כינור שיילל שם...”, לא היה לי‬ ‫ורטובה..., מקנחת מדי פעם את אפה.‬ ‫נוח כל-כך לדבר על זה, מן הסתם...‬ ‫לא היו דיבורים. מדי פעם היינו, אבי ואנוכי, מגניבים אליה‬ ‫“וזהו? זה כל הסיפור?”, התפלא יונתן,‬ ‫מבט. כאילו מוודאים את שלומה...”, עצרתי לרגע, והרגעים‬ ‫“וזה לא היה לטעמך. למה?”, שאל אורי,‬ ‫ההם קמים לתחייה מול עיניי.‬ ‫“מה זאת השואה עבורכם? כלומר, מה היא אומרת לכם?‬
‫סיפורים‬ ‫41‬ ‫והילדים שלנו? הם יזכרו? אחרי שהטקסים האלטרנטיביים‬ ‫“ובבוקר של אותו היום, שקיות שחורות תלויות מתחת‬ ‫יהפכו להיות העיקר? לא. הם לא יזכרו!‬ ‫לעיניה. היא לא ישנה כל אותו הלילה...,‬ ‫זה יהפוך לעמום יותר, משנה לשנה, עד שאיש לא‬ ‫בבוקר מכינה הייתה לי בקפידה יתירה את הכריך לבית‬ ‫יזכור. והכול יהפוך להיות שורות משמימות באיזה ספר‬ ‫הספר. ושם, בזמן הצפירה, הייתי רואה את העיניים‬ ‫היסטוריה מאובק שאיש אינו טורח אפילו לפתוח אותו,‬ ‫האדומות שלה...”, חשתי בדמעות שעולות בעיניי...‬ ‫כל שכן לקרוא בו...”, סיכמתי בקול חלש, כמו מרחם על‬ ‫“בצהריים, הייתי חוזר מבית הספר והיא הייתה בחדר‬ ‫אורי ויונתן...‬ ‫השינה. הדלת של חדרה הייתה מוגפת ואבי יושב היה‬ ‫ה”לבה” לא התפרצה בפרץ איום ונורא, היא נשפכה לה‬ ‫ומחכה לי במטבח. מחמם לי את ארוחת הצהריים ויושב‬ ‫לאיטה, מבוקרת משהו, מרחמת וחומלת על סביבתה...‬ ‫עימי בזמן שאכלתי. בלי דיבורים.‬ ‫אבל אני, עוד לא סיימתי...‬ ‫וכשהיה קם היה נושק לי על המצח ויכולתי להריח את‬ ‫~‬ ‫ריח הסיגריות שלו ואת הריח של האקווה-וולה...”, עצרתי.‬ ‫“הייתי לפני שנה, עם אמי ובני הצעיר, במוזיאון יד ושם.‬ ‫שתקתי.‬ ‫הוזמנו לפתיחה המחודשת שלו, אחרי שעבר שיפוצים‬ ‫~‬ ‫ושדרוגים רבים. באמת מרשים...‬ ‫“שבוע שקט זה היה. גם הימים שלאחר יום הזיכרון עצמו...,‬ ‫עברנו על המוצגים הרבים, התמונות הגדולות. מסכי‬ ‫ואמא לא נזקקה דווקא ליום ההוא, ליום מיוחד, כדי לזכור.‬ ‫ה-‪ LCD‬הקרינו עצמם לדעת...,‬ ‫מדי פעם כשרק רמז דק עובר היה באוויר, היו עיניה‬ ‫כשהגענו לפינה מסוימת אמי נתקעה במקומה. חשתי‬ ‫מצטעפות להן ומתכסות בדוק קל, אבל ברור למדי...‬ ‫אליה, מדאגה.‬ ‫והיה יום נוסף. יום האזכרה הכללי ליהודים בני האזור בו‬ ‫היא עמדה מול שחזור של מיטות הקומות כפי שהיו‬ ‫היא נולדה, בצ’כיה.‬ ‫במחנות ההם, שם. חיוך דק עלה על פניה של אמי..., ולא‬ ‫היא ואבי היו נוסעים לתל-אביב לאיזה בניין לא רחוק‬ ‫הבנתי מדוע.‬ ‫מהים, שם היו מתכנסים יתר קרובי משפחתה. ובכל שנה‬ ‫לידה עמדה קבוצת נערים ונערות צעירים.‬ ‫כשהייתה חוזרת משם הייתה אומרת לי שבשנה הבאה‬ ‫פניהם היו קפואים, ואחת מהם העירה על הצפיפות‬ ‫היא לא תלך עוד..., ובכל שנה היא הקפידה לומר זאת...”,‬ ‫הרבה של המיטות הללו...‬ ‫הבטתי באורי וביונתן. הם דממו ופניהם היו חסרי הבעה.‬ ‫אמי ניגשה אליהם ונגעה קלות בכתפה של הנערה ההיא‬ ‫~‬ ‫ואמרה לה:‬ ‫“לה לא הייתה שואה אלטרנטיבית...”, הפטרתי בשקט,‬ ‫שם, במחנה, הן היו צפופות יותר, הרבה יותר!”‬ ‫“למה אתה מתכוון?”, לחש יונתן,‬ ‫~‬ ‫“איזה טקס יכול להכיל כזאת זוועה? שום טקס! לא רגיל‬ ‫“כשיצאנו אל האוויר הצח שבחוץ, התיישבנו לנו שלושתנו‬ ‫ולא אלטרנטיבי! קשקוש!”, אמרתי וה”לבה” שלי עמדה‬ ‫מתחת לעץ זית גדול מידות, אמי הוציאה מתיקה כריכונים‬ ‫לפני התפרצות...‬ ‫קטנים ומדוגמים והגישה אותם לנו, לבני ולי.‬ ‫“אבל טקס, כלשהוא, משהו, חייב להיות! לא?”, שאל אורי.‬ ‫ישבנו בשקט. בלי דיבורים. ואז אמי שאלה אותי:‬ ‫“לנו!!! לא לה!”. עניתי לו בלחישה רועמת.‬ ‫נו, מה דעתך על המוזיאון החדש?‬ ‫הוא הנהן.‬ ‫חשבתי לרגע ואז עניתי לה:‬ ‫“וככל שהוא יהיה מזוויע יותר, יכה חזק יותר בבטן, כך‬ ‫מזכיר לי את סניף השופרסל ליד הבית...‬ ‫הוא יזכיר לנו לזכור, יזכיר לנו לא לשכוח!”, הוספתי בשקט‬ ‫בני הזדעזע, אך אמי חייכה. היא הבינה.‬ ‫מקפיא.‬ ‫זה טוב לתיירים, ולאלו שלא היו שם! הסבירה לבני.‬ ‫~‬ ‫ומה שהראו שם, זו לא האמת? התעקש בני לשאול,‬ ‫“טקס אלטרנטיבי?! כזה שמרכך את הזיכרון? לא תודה!!!‬ ‫האמת? האמת תמיד קשה יותר. ענתה לו אמי...”‬ ‫עוד כמה שנים אף אחד מהם לא יהיה פה כדי לזכור, רק‬ ‫~‬ ‫אנחנו!‬
‫סיפורים‬ ‫51‬ ‫השקט שלפני הגהנום‬ ‫אז איזו אמת יש בטקסים האלטרנטיביים?”, סיימתי‬ ‫בשאלה. אורי ויונתן הביטו בי בשקט.‬ ‫יוסי יניב‬ ‫“כל אחד והטקס שלו, כל אחד והאמת שלו, אני משער...”,‬ ‫אמר אורי,‬ ‫כשהיא הגיעה לפרק הזה בסיפור, היא תמיד צחקה.‬ ‫“והאמת, כך למדנו..., היא נזילה עד אימה...”, מלמלתי,‬ ‫צחוק חומל ואוהב כזה... צחוק שבו צוחקים על דברים‬ ‫“וחוץ מזה, שלמה ארצי אף פעם לא היה כוס התה שלך!”,‬ ‫יומיומיים, שאין בהם שום דבר רציני וחכם במיוחד.‬ ‫אמר יונתן בחיוך קטנטן ומנחם...‬ ‫“הוא ברח משם, והיא לא אמרה לו מילה” היא סיפרה‬ ‫בזה, הוא צדק...‬ ‫כששריד אחרון של חיוכה עוד מתח את עיניה.‬ ‫~‬ ‫אחר-כך, בביתי, בחשכת חדרי, עלה בי זיכרון נוסף.‬ ‫אבא שלה היה בן יחיד לסבתה. בן נמוך, שקט ושפתיים‬ ‫בשנות השמונים, כמדומני, הוקרנה בארץ סדרת דרמה‬ ‫קפוצות.. ארשת פניו שידרה רצינות ומועקה של אדם צעיר‬ ‫אודות קורותיה של משפחה יהודית בשואה.‬ ‫הסוחב על גבו את סבל העולם.‬ ‫המשפחה נלקחה למחנה הריכוז טרזין. “מחנה לדוגמא”...,‬ ‫לא על העולם הוא חשב, אלא על עולמו הקטן. זה עולמו‬ ‫שם “ניהלו” היהודים חיים “נורמאלים” תחת פיקוחם של‬ ‫הצר ללא מרחבים ואפשרויות בחירה שתמיד פתוחים בפני‬ ‫הצוררים הנאציים.‬ ‫איש צעיר...‬ ‫המחנה שימש את הנאצים לצרכי תעמולה גרידא...‬ ‫סבתו ראתה את חכמתו השותקת ופירשה זאת כקור רוח‬ ‫רודי, אחד מבני המשפחה, היה צייר מחונן. במחתרת הוא‬ ‫אופייני לבנים יחידים הרגילים בחום הוריהם ובמענה מהיר‬ ‫צייר ציורים שסיפרו על האמת המרה שמאחורי החזית של‬ ‫לצרכיהם.‬ ‫ה”מחנה לדוגמא”.‬ ‫כשגילו זאת הנאצים הם עינו אותו ושברו את ידיו ואת‬ ‫בתקופה ההיא לא הרבו בנים לדבר עם אמותיהם.‬ ‫אצבעות ידיו!!!‬ ‫גם אבותיהם שימשו כמגנים על עולמם, ותו לא. הוא שיחק‬ ‫למחרת הקרנת הפרק בכה העם בישראל על “ידיו‬ ‫ולמד בחדרו הקטן. אימו לא ידעה אם חושש הוא להתערות‬ ‫השבורות” של רודי...‬ ‫בחברתם של הנערים, או שמתנשא הוא. כמובן, אביו‬ ‫~‬ ‫האשים את האם בהתבדלותו של בנם.‬ ‫אמי לא בכתה.‬ ‫היא רק אמרה לי משפט קשה:‬ ‫האם דיברה עם אחד הרבנים, בהמלצת המלמד של החדר,‬ ‫את זה יזכרו, את האצבעות השבורות של רודי האומלל...,‬ ‫והוחלט לשלוח אותו ללמוד להיות שוחט של הקהילה.‬ ‫אך הם לא יזכרו את האמת!!!‬ ‫כדרכו לא אמר מה דעתו על היעוד שנקבע לו, והלך לעיר‬ ‫~‬ ‫אחרת ל”סמינר” לשוחטים.‬ ‫הצדק עמה, לצערי...‬ ‫~‬ ‫אחרי כמה ימים נפתחה הדלת והבן הופיע, רציני כתמיד.‬ ‫משנה לשנה מתים אלו שזוכרים את האמת, משנה לשנה‬ ‫עוד לפני שהחליפה האם את ארשת התדהמה בכעס,‬ ‫מתדלדל מאגר הזיכרון האנושי של אלו שחוו את השואה‬ ‫אמר:‬ ‫על בשרם.‬ ‫“אני לא חוזר לשם”.‬ ‫משנה לשנה מתעמעם הזיכרון, ובעיקר הוא מתעמעם‬ ‫עלה לחדרו מבלי לחכות לתגובה כלשהי.‬ ‫אצל בני הדור השני..., אצלנו...‬ ‫~‬ ‫מאז הוא השתתק עוד יותר.‬ ‫וכשיבוא יומי, מי יזכור את עיניה האדומות של אמי?...‬ ‫04 שנה הוא ישב בחדר קטן במחסן הביצים של דודו‬ ‫העשיר וניהל את ספרי החשבונות שם. אימו הכירה לו‬
‫כתבות‬ ‫61‬ ‫אשרוב, צביה פלץ - פורר. חלקם גם סופרי ילדים כמו דוד‬ ‫אישה שקטה בעלת עיניים עצובות ונולדו להם שתי בנות.‬ ‫בין קיקי ורבקה לייפציג – גלשטיין, אילנה אבן טוב והציירת‬ ‫יום לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, וחודשיים לפני‬ ‫והמשוררת אילנה צמחוני.‬ ‫שאספו את כל יהודי הקהילה למחנה ההשמדה שממנו‬ ‫ברבות השנים הם כולם זכו בפרסים על כתיבתם. כעת הם‬ ‫אף אחד לא חזר, הוא נמצא על כסאו, פניו אפורים, רציניים‬ ‫באו לקרוא זה באזני זו את יצירותיהם האחרונות לשמוע את‬ ‫ושותקים לעולמים.‬ ‫דעת חבריהם על כתיבתם “זה תמיד מרגש אותי לשמוע‬ ‫אפילו אלוהים שממנו ברח, הציל אותו מן הגיהינום.‬ ‫מה חברי לכתיבה חושבים אומרת אחת המשוררות”.‬ ‫ההפסקה האחרונה בין הפגישות היתה ארוכה מתמיד וכך‬ ‫גם החוויות שהם מחליפים וערמות הדפים שהם הביאו‬ ‫לפגישה.‬ ‫“כתף הנהר”‬ ‫חברים טובים כידוע מרימים טלפון ומספרים את קורותיהם‬ ‫מאת גבִרליָה אלה חלפון‬ ‫האחרונות. אצל משוררים מתוודעים לחוויות בעיקר‬ ‫באמצעות השירה.‬ ‫לאחר לגימת תה מתוק וחם הם מתחילים לקרא את‬ ‫ההתרחשויות שחוו. יוצרים מגע דרך המילים: “את זורמת‬ ‫לצידי כמו כתף של נהר...נשימתי נעצרת במאבקה עד‬ ‫שאבני נפשי יחבקו את הגלים”. אנדרי פישהוף.‬ ‫ועוד זורמות המילים ללילות וימים של שמחה, תשוקה‬ ‫ועצב: “בלילות הללו שופך עלינו הירח את חלב הלילה,‬ ‫חפצי החלום מתערפלים... אנו מנסים לצלוח את המים‬ ‫הכבדים ואיש לא ינחש כי לא למדנו את תנועת השוחים”‬ ‫צביה פלץ - פורר.‬ ‫ויש גם הפסקה לעכל את המילים בעל הבית הבעל המפרגן‬ ‫של אירית שמפליא במטעמיו דוחק בנו שנצא להפסקה‬ ‫ונאכל קצת. “על בטן מלאה יש מקום באוזן להתענג על‬ ‫מפגש משוררים בביתה של המשוררת והסופרת א. וייסמן-מיניקוביץ‬ ‫שירים נוספים” הוא אומר.‬ ‫ולאחר הקינוחים ממשיכים.מרחיבים את ההבעה‬ ‫הם מגיחים אחד, אחד מהקומה הראשונה מסירים‬ ‫במשפטים: “יש ערים באירופה אותן חוצה הנהר. בלב קריית‬ ‫מעליהם את צעיפי היום לומר שירה.‬ ‫חיים זורמת הרכבת” עמיקם יסעור. לאחר הטיול האחרון‬ ‫כך הם מתכנסים קבוצה של משוררים בביתה של‬ ‫בספרד כתבה אירית: “במוזיאון בפיגרס, דאלי מושח אותי‬ ‫המשוררת וסופרת הילדים אירית ויסמן בקריית חיים.‬ ‫בכתר שיגעון, רגליו דורכות על מחשבותיי, מתסיסות את‬ ‫הבית עוטה אורות חג מקושט בבובות אותן יצרה המארחת‬ ‫המילים. העין טועמת בזהירות מן הצבע, מפרקת אותו‬ ‫בעצמה ואותן היא מפעילה כשהיא מופיעה מדי יום בפני‬ ‫בין הריסים, אישונה משחק עם הצורות והחומר קורא‬ ‫ילדים בכל הארץ. אירית ממחיזה את ספריה הרבים ויחד‬ ‫לי לגמוע את הקירות. הזמן ניתך לגבינה נשכחת בחיק‬ ‫עם הזמרת-מלחינה סוניה קפלן אשר מלחינה את שיריה‬ ‫השולחן, מופקרת ללשון הקיץ. תקתוק מחוגו כונס אותי‬ ‫הן יצרו מופעים קסומים לילדים אותם הן מריצות בכל‬ ‫להרף שפיות, בעוד דאלי נותר צלול בשגעונו”.‬ ‫הארץ.‬ ‫קרירות נעימה נכנסת דרך החלון. כבר החשיך בחוץ‬ ‫כשהקבוצה כולה מגיעה הם מחליפים חוויות. עשרים שנה‬ ‫מתחבקים בחום ויוצאים נרגשים במחשבה לקראת‬ ‫בהפסקות הם נפגשים בבתים. עשרים שנות קריאה,‬ ‫הפגישה הבאה.‬ ‫חברות חזקה ועידוד יוצא דופן בין היוצרים. חלקם משוררים‬ ‫וסופרים למבוגרים כמו ניסים קארידי, עמיקם יסעור, רחל‬
‫כתבות‬ ‫71‬ ‫ציון שהקים את אחוזת “שושנה” בכוכב הרוחות, צפונית‬ ‫חיים השוטר, חיים הכלבן‬ ‫לבית שאן. אבא היה מגיע עם כוחות הגזרה וכלביו, גם‬ ‫קצ’ה מקיבוץ נווה איתן היה מבאי ביתנו. את אריק שרון‬ ‫צביה מליק‬ ‫פגש אבא בגזרות המרחביות של עמק בית שאן עת‬ ‫לפני ארבעה חודשים נפרדנו מאבא לתמיד. אבא היה‬ ‫חברו כוחות משותפים של הצבא ושל מג”ב לשמור על‬ ‫ניצול שואה שעלה לארץ בהיותו בן 61. יתום ממשפחה,‬ ‫שקט ותפיסת מסתננים ירדנים שגנבו עדרי צאן ובקר‬ ‫מארץ ומשפחה. ככה לבד אותר על ידי שני קרובי משפחה‬ ‫וחדירות מחבלים. בצילום אבא נפגש עם הרמטכ”ל דאז‬ ‫רחוקים ששרדו כמוהו את השואה והפך לבן בית בביתם‬ ‫חיים בר-לב, אם היה שקט בגבולות בית שאן וסביבותיה‬ ‫בחיפה ובציפורי. שבוע לאחר שעלה ארצה השתתף‬ ‫זה בזכות אבא שטיפח את הכלבייה ואילף כלבי שמירה‬ ‫במלחמת העצמאות, נפצע בה והתהלך עם כדור בירך‬ ‫וגישוש עוד לפני שהוקמה יחידת “העוקץ” הצה”לית. אבא‬ ‫שישב בסמוך לעורק הראשי. הכדור מהמלחמה לא הוצא‬ ‫יצא לפנסיה בדרגת רב פקד. את אהבתו לכלבים המשיך‬ ‫ואבא הלך איתו לכל מקום.‬ ‫במפעל חייו בחצר, ומה לא היה בחצר הזו בנוסף לכלבייה,‬ ‫כאשר התגייס למשטרה, קרוב מהשפחה מחיפה טייל‬ ‫היו תרנגולות, ברווזים, ארנבות, עזים ותייש אחד, כבשים,‬ ‫בטבריה וראה שם את אמא עובדת במסעדה. חריצותה‬ ‫טווסים, תוכים וסוס אחד. ממש גן חיות עלי אדמות.‬ ‫ומסירותה לעבודה מצאו חן בעיניו והוא ביקש אותה מהוריה‬ ‫אבא שימש כמדריך לאילוף כלבים, כבודק עבודות גמר‬ ‫לאבא. הוריי הכירו ב”שידוך”, כך היה נהוג אז. הוריי עברו‬ ‫לבגרות בנושא האילוף. בכלבייה התקיימו הצגות אילוף,‬ ‫לגור בבית שאן, היו בה מעברות של עולים חדשים. חלקם‬ ‫המורה לטבע של אחותי, יהוידע מקיבוץ עין חרוד קיים שם‬ ‫ניצולי שואה וחלקם עולים ממרוקו, פרס ועירק. בתחילה‬ ‫שיעורים. ניתנה הדרכה לתלמידי בית ספר שרצו לאמץ‬ ‫אבא היה במשטרה רגילה לאחר מכן התגייס למשמר‬ ‫כלבים נטושים, או כאלה שרצו להיות מדריכי אילוף כמו‬ ‫הגבול, אהבתו לכלבים לא ידעה גבולות, הוא התחיל לאמן‬ ‫אבא. אך בבית שאן, לדאבוני, לא קם מדריך אילוף כמו‬ ‫ולאלף כלבי שמירה. בית שאן סבלה מחדירות מחבלים‬ ‫אבא והיה גם מפגש סופרים ומשוררים כשאחותי זכתה‬ ‫ומטחי קטיושות. כלבי השמירה שאימן ואילף נועדו להגן‬ ‫בפרס על ספרה הראשון “צחוק מידרדר בשכונה”.‬ ‫על יישובים וקיבוצי הסביבה בעמק בית שאן, בעמק הירדן‬ ‫ובבקעת בית שאן. רוב הפעמים אבא ממש לא היה בבית.‬ ‫ב”שבעה” גילינו צדדים אחרים של אבא: “אדם מיוחד עם‬ ‫תמיד היה עסוק במרדף אחר מחבלים עם כלביו. מאז‬ ‫סבלנות וסובלנות... עם יכולת הקשבה והכלה ועם אהבת‬ ‫שאני זוכרת את החצר, היו בה כלבים. הכלבייה של אבא‬ ‫האדם באשר הוא אדם.” גדלנו חמישה ילדים בתוך בית‬ ‫הייתה שם דבר, במשך הזמן התרחבה לבית גידול לכלבים‬ ‫שיסודותיו היו ערכים של יושר ואמינות. אהבה,אמונה,‬ ‫גזעיים ולפנסיון ע”ש אמא, פנסיון “שושנה”. מכל הארץ‬ ‫נתינה והתנדבות לכל משימה.‬ ‫הביאו אנשים את כלביהם לפנסיון ונסעו לטייל בעולם.‬ ‫יהי זכרך ברוך !‬ ‫אמא היתה גננת ומגישת עזרה ראשונה במוסדות חינוך‬ ‫בעיירה שאחר כך הפכה לעיר. כשאמא פרשה לפנסיה היא‬ ‫עבדה בחצר. הכלבייה והפנסיון היו בטיפולה האישי.‬ ‫ילדי המקום אף פעם לא קראו לאבא חיים מליק, תמיד‬ ‫קראו לו “חיים השוטר”, ככה זכרו אותו תמיד עם מדים.‬ ‫ילדי הסביבה זוכרים אותו בכינוי “חיים הכלבן” במיוחד‬ ‫בחג האור, היה מגיע למושבים ולקיבוצים עם סביבון‬ ‫ענק מלא בשקיות הפתעה לשמח את הילדים ששהו‬ ‫במקלטים. כשהיה מגיע הילדים היו רצים אחריו ונתלים‬ ‫עליו באהבה “הנה מגיע חיים הכלבן”. תמיד עם הכלבים,‬ ‫תמיד דואג למחסורם. בין חבריו של אבא היו מאיר הר-‬
‫נא להכיר‬ ‫81‬ ‫בשבילים מוארים, שם יתמלאו כיסיה זהב ויואר יומה.‬ ‫ההליכה פנימה אל תוך “א ֻּמת האֹור מׁשקיטה ּבהלה /‬ ‫ַ ְ ִ ָ ֶָָ‬ ‫ֲל ַ ָ‬ ‫יָדיִם חֹולְמֹות מלִים‬ ‫ִ‬ ‫ַ‬ ‫לכל רחׁש ּפסיעֹות” (עמ’ 23).‬ ‫ְָ ַַ ְ ִ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫הגילוי הזה בתוך המסע מוליד את ההתפעמות ראה, ּפרּפרי‬ ‫ְֵ ְֵַָ‬ ‫ָהב ּתפרּו לי ּכ ָפיִם / קּלה ּכנֹוצה מתנֹועעת ּבחפׁשּיֹות /‬ ‫ַָ ְ ָ ִ ְ ַַ ְ ָ ְ ִ‬ ‫זָ ָ ְ ִ ְנַ‬ ‫ספרה של ל. בן יצחק,‬ ‫וְָאּתה לצּדי / רֹוקד ּכמּכה / ָרח..” עמ’43). תהיות ארוגות‬ ‫יֵ ַ ׁ‬ ‫ֵ ְֶֻ‬ ‫ָ ְִ ִ‬ ‫הוצאת כרמל 9002. הוא,‬ ‫בסימני שאלה וספקות מנתבים הרהוריה: ”האמ ָם, אני‬ ‫ַֻ ְנ ֲִ‬ ‫ספר המשוטט בטבעיות בין‬ ‫ּכמֹו ּתוִים לֹלא קצה / צפּופה ּבתֹוְך ּתבת ּתהּודה / מז ֶפת‬ ‫ְ ַ ּי ֶ‬ ‫ֵַ ְ ָ‬ ‫ְ ָ ְ‬ ‫ֶָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫נעלי העבר לבין נעלי ההווה.‬ ‫קֹולי למראית עיִן?” (עמ’ 53). עמוק בתוך המסע, היא‬ ‫ַ‬ ‫ִ ְַ ְ ִ‬ ‫הלכתי בעקבות השבילים‬ ‫מבקשת לפנות מקום במשמעות של לתת מקום למה‬ ‫המסומנים ומצאתי “ַלּדה‬ ‫יְ ָ‬ ‫שהיא מפנה-מסירה מתוך חייה. פעולות ההסרה: ”מעטה‬ ‫ֲֶַ‬ ‫חֹורטת טביעֹותיה / על‬ ‫ַ‬ ‫ְ ִ ֶ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ָאבק מּזמן ׁשאּול, מּלים המׁשוְעֹות לּתׁשּורה, ּתבנּיֹות‬ ‫ַ ְִ‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ִ ְַ ָ‬ ‫ָ‬ ‫קירֹות לבנים / צּפר ֶיה ּכסּוסֹות מ ֵרֹות ּדם” (עמ’21).‬ ‫ָ‬ ‫ְג‬ ‫ִ ָ ְנ ָ ְ‬ ‫ְִָ‬ ‫ִ‬ ‫מקּוּבעֹות מּמּדף נֹוטה ליּפֹול, הר ֵלים טבּועים.. מֹותירים‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֵ ְגִ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ִ ַָ‬ ‫ְ ָ‬ ‫מצאתי גם “רקיעֹות רגליִם חֹובטֹות ּברצּפה הּקרה...‬ ‫ַָָ‬ ‫ִָ ְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְַַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫חֹותם על חריצי ּבלטֹות, אדיׁשּות ּותׁשּוקה”. מחד מפנה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֲִ‬ ‫ָ ַ ֲִ ֵ ָָ‬ ‫ּוצבעים מׁש ָעים / מרּוחים על מּסכֹות מרּקדֹות“ (עמ’ 31).‬ ‫ְ ְַ‬ ‫ְ ִ ַ ַ ֵ‬ ‫ְ ֻ ּג ִ‬ ‫ְִָ‬ ‫בקלילות מחשבות ותהיות ומאידך “מהּססת למּתֹח קו‬ ‫ְ ֶֶַ ִ ְ ַ ַ‬ ‫הפסיעות הצליליות הן כאות זיכרון אל עבר שלא נסגר.‬ ‫ּבֹולט לראָה“ (עמ’ 04). פעולות אלה שנעשות בתוך‬ ‫ֵ ְ ַ ֲו‬ ‫פסיעות אלה הן הניגוד הגמור ל”מּלים עטּופֹות ּבגלימת‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫ִ ִ ֲ‬ ‫מסעה מקבלות החלטה שהיא מאמצת:‬ ‫ׁשתיקה“ (ע’61). עטופות בזמן שאול כציפור שמוטת‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫“צאי אל העֹולם / ּפּסקי ׂשפתֹותיְִך.. למּול עיִן צֹופה / ָפיְיְך‬ ‫יְ‬ ‫ָ‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫ַ ְ ִ ִ ְ ַ‬ ‫ְ ִ ֶ ָ ָ‬ ‫כנפיים המעידה על שברון לב.‬ ‫ׁשֹופְך אֹור / מׁשּקף טביעֹותיְִך אמת / ָאל ּתפני רֹאׁשְך‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ְִ‬ ‫ְ ַ ֵ ְ ִ ַ ֱֶ‬ ‫ֵ‬ ‫לָאחֹור / צּלְך מצטּמק ּתחת קֹומתְך ֶאצלת” (עמ’ 24).‬ ‫ָ ֵ נֱ ֶ ֶ‬ ‫ִֵ ִ ְ ַ ֵ ַ ַ‬ ‫ְ‬ ‫שברון הנובע ממחיקת מילים בועטות, מילים אילמות,‬ ‫מילים בוכות, כאשר יש מצבים מנוגדים הנפש חצויה‬ ‫מסע אל נפש הדוברת מצמיח כנפיים של חכמה. התובנה‬ ‫ו”נֹו ַעת ּבמקֹום מֻּתם עטּוף ָאהבה “(עמ’ 91). הנגיעה יש‬ ‫ֲָ‬ ‫ְיָ ָ‬ ‫גַ ְ ָ‬ ‫הזאת יוצרת התבוננות מעמיקה אל מראת הנפש שלה.‬ ‫בה כוח מאיר, יש בה “ ַעּגּועים מׁשרׁשים ּבי ּכחבל טּבּורָך‬ ‫ִ ְֵֶ ַ ְ‬ ‫ֻ ְ ָ ִ‬ ‫ּג ְ ִ‬ ‫המראה היא ההשתקפות של “החוכמה” המדומה לאבא‬ ‫/ ּבלּתי נּתן להּתרה“ (שם). המרחקים בזיכרון מתקצרים‬ ‫ְִ ִ ִָ ְַ ָָ‬ ‫לפי הקבלה ו”הבינה” המדומה לאמא. הספירות הן אלו‬ ‫“מבּקׁשים להמריא ּבסּלם מז’ֹורי / אל עֹולם סרּוג מּלים‬ ‫ִ ִ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ָֻ ַ ִ‬ ‫ְַ ְ ִ‬ ‫ְ ַ ְ ִ‬ ‫שמקיימות את העולם ומושלות בו. עשר הספירות אומנם‬ ‫ֶאצלֹות“. (עמ’22). וכשיש כמיהה או ערגה להמראה‬ ‫נֱ ָ‬ ‫שונות זו מזו, אך אינן נפרדות זו מזו, הן קשורות אחת‬ ‫מנתבות הרגליים “נתיב ּבחירה” (עמ ’62). נתיב המפזר‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ברעותה, נעות על פי צלילים ותדרים הידועים לה. ולמה אני‬ ‫רגשות תועים “ּכעכּברי ׂשדה מתרֹוצצים סביב האין“ (עמ’‬ ‫ְ ִ ֵָ‬ ‫ְְַ ְֵ ֶָ ִ ְ ְ ִ‬ ‫מזכירה אותן בהקשר למסעה של הדוברת? כי הרגשתי‬ ‫92).‬ ‫מעין ניגון מדטטיבי כשקראתי את שיריה. געגועיה להוריה‬ ‫האהובים שאינם עמה, הם געגועים לוטפים אהבה. הבינה‬ ‫כמו חיפוש ותהיה מתרוצצים הרגשות דוקרים את חושיה‬ ‫האצילית חוזרת בנוסחים ובווארציות שונות של זקיפות‬ ‫של הדוברת. היא מחפשת מוצא בהיר למעשיה. הדבר‬ ‫קומה, “ּכקיר מצמיח סלסּלֹות חכמה” (עמ’ 15).‬ ‫ְָ ָ‬ ‫ְ ִ ַ ְ ִ ַ ְַ ִ‬ ‫הראשון שיראה לה את הדרך אל המסע הרוחני שהיא‬ ‫“ מּתֹוְך הּלב- / אֹור ח ֵר מרּצד ּכקֹורא לבֹוא“ (עמ’ 25)‬ ‫ִ ּו ְ ַ ֵ ְ ֵ ָ‬ ‫ֵַ‬ ‫ִ‬ ‫חווה, הוא השלב בו היא מדברת אל עצמה בגוף שני:‬ ‫”הּקֹול ּבא מּמקֹום טהֹור / מהּמקֹום ה ָקי ּבתֹוכְך”, “הּזמן‬ ‫ְַַ‬ ‫ַ ּנ ִ ְ ֵ‬ ‫ֵַ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ִ ָ‬ ‫ַ‬ ‫”הּׁשילי מעליְִך את ׂשמלת הּקֹוצים... חפרי ׁשֹוטה... העמיקי‬ ‫ֲַ ִ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫ַ ִ ִ ֵ ַָ ֶ ִ ְ ַ ַ ִ‬ ‫ׁשּלְך הּוא האינסֹוף ׁשל ּכל הּטֹוב / ׁשּמּגיע לְך / האינסֹוף‬ ‫ֵָ ְ‬ ‫ֶ ִַ ַ ָ‬ ‫ֶ ָ ַ‬ ‫ֵָ ְ‬ ‫ֶָ‬ ‫ּבתֹוְך הּבֹור“ (עמ’ 03). הצירופים “חפרי וְהעמיקי“ חוזרים‬ ‫ִ ְ ִ ֲַ ִ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫(עמ’ 55) הצלילי הזה בורא בתוכה תדרים של צבע, צליל‬ ‫כמו מנטרה, כמו תפילה, כמו ניגון משכנע שבתוך פעולת‬ ‫ותנועה. “מהּמקֹום ה ָבֹוּה ּביֹותר / הּׁשמׁש ּכבר ּבֹוערת על‬ ‫ֶֶ ַ‬ ‫ַ ֶ ֶ ְָ‬ ‫ַ ּג ַ ְ ֵ‬ ‫ֵַ ָ‬ ‫החפירה יתגלה עומק המסע עד שתשתקף בבואתה‬ ‫קו הּמיִם / צליל האֹור מפרּפר ּבתנּוחת ּפרדה” (עמ’ 26).‬ ‫ְ ַ ְ ֵ ִ ְ ַ ְ ֵָ‬ ‫ְִ ָ‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫בקרקעית מי התהום. כידוע קרקעית מי התהום, היא‬ ‫ספר יפהפה שידבר אל אוהבי השירה שבתוכנו.‬ ‫הקרקעית המזוהה כיציבות איתנה העוטפת את הדוברת‬
‫נא להכיר‬ ‫91‬ ‫השקיות‬ ‫איסוף‬ ‫היווה תרפיה לנפש.‬ ‫חלום ומציאות‬ ‫יש העוסקים באיסוף‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫באיסוף‬ ‫נעליים,‬ ‫בולים ויש האוספים‬ ‫חלום ומציאות מתערבבים בסיפוריה של מרגלית מתתיהו‬ ‫אריזה‬ ‫שקיות‬ ‫בספרה החדש “הספק”, (בת אור 0102). הדמויות הנקרות‬ ‫ממותגות ומקפידים‬ ‫לעיני הקורא מזוהות כאיש וכאישה החומקים לפגישה‬ ‫לסדרן בארון זו על‬ ‫לילית במסדרון חשוך באמצע הלילה. חלומות רוקמים מסע‬ ‫גבי זו כמו קיפול‬ ‫ארוך ומתבונן אל הזהות העצמית של המספרת. יש חיפוש‬ ‫בגדים. זו אובססיה‬ ‫של זהות, מפגשים אקראיים מחפשים יציבות, בית רגשי‬ ‫אשליה‬ ‫שיוצרת‬ ‫ומולדת רחוקה מטלטלים את המספרת לכל כיוון. אמנם‬ ‫מהתקפות הזעם‬ ‫היא ילידת הארץ,דור שני לניצולי שואה מיוון,הכותבת בשתי‬ ‫של אב המשפחה.‬ ‫שפות:עברית ולדינו. גם בסיפורים האלה שלה יש נגיעות‬ ‫נתק ובריחה יוצרים אשליה אל עולם אישי. עולם חבוי בתוך‬ ‫עמוקות בהווי שורשי ביוון. הנוסטלגיה מתרפקת על החולף‬ ‫עולמה של הדוברת בסיפור “האוסף”. במה שקית אריזה‬ ‫בגעגוע מתמשך שדווקא בסיפורים מקבל ממד נצחי‬ ‫חדשה יכולה להחליף קשר אנושי? המענה לקושיה זו טמון‬ ‫באהבת המילה הכתובה.‬ ‫בקשר האובססיבי של האם לשקיות האריזה. כמו האם‬ ‫ככה הבת. הולכת בעקבות האם. נושמת אריזת שקיות‬ ‫חיפוש קשר וחיפוש הבית שנעקר משורשיו מופיעים היטב‬ ‫המקפלת עבורה זיכרונות מעבר אל ההווה. השקיות‬ ‫בסיפורים. פגישות מקריות של ההווה מקבלות משמעות‬ ‫הארוזות מקבלות חיים בריקוד שיוצא ממנה בסערה.‬ ‫רבת פנים וגוונים במחשבותיה של המספרת.‬ ‫מתוך הסערה נולדת תחושה של החמצה. אישה מצפה‬ ‫“האם אספיק עוד לאהוב שוב לפני שהאור ילך ויעלם‬ ‫לקשר אקראי במסדרון של חדר מדרגות “הייתה חומקת‬ ‫ויבוא החושך” (עמ’ 41). “השפה היוונית התנגנה כמו‬ ‫אליו בלילות, לא לביתו, לא לחדרו, לא למיטתו. בשלוש‬ ‫מוסיקה באוזניי. ריחות בית הילדות והצלילים העלו דמעות‬ ‫אחר חצות הייתה חומקת אליו לחדר מדרגות”. (עמ’‬ ‫בעיניי. אני ביוון . חזרתי אליה. אחרת” (עמ’ 42). המספרת‬ ‫86). סינדרלה של חצות, ידעה שבשלוש לפנות בוקר הוא‬ ‫מטלטלת בין הווה מעורפל לעבר קודח אהבה. משמרת‬ ‫שלה.. כמיהה לאהבה יציבה זה אחד המוטיבים המתפתח‬ ‫בתוכה געגוע לקשר שהיה. החיים הם צירוף מקרי, גם‬ ‫מסיפור לסיפור וחושף את הנגיעה בכאב העלבון, הדחייה‬ ‫האיש משדה התעופה מחפש קשר שהיה לפני המלחמה.‬ ‫והאכזבה בחיי היומיום. בחלום נוצרת פנטזיה של אהבה‬ ‫סיפורו משמש כמראה רבת פנים לסיפורה של המספרת.‬ ‫לוהטת כאש הממיסה שני אנשים והופכת אותם לגוף‬ ‫החיים אינם חידה. הם מראה לנפש הכמהה לדעת שכרון‬ ‫אחד. הכמיהה לקשר זוגי דומה בכמיהה לבית יציב. בכל‬ ‫אהבה בשנית.‬ ‫הסיפורים יש תפאורה של תלישות ממקום למקום. אפילו‬ ‫הזיכרונות שמופיעים בסיפורים אחרים לא נאחזים במציאות‬ ‫פגישות אקראיות משמרות גורלות בודדים.‬ ‫אלא נבלעים בתוך אפלולית של חדר בבית מלון(“פגישה”‬ ‫איש רוצה לטהר את שמו ולחשוף זהותו המוסווית בעת‬ ‫עמ’ 37).האפלולית היא בת לוויה של הלילה. כל המאווים‬ ‫גסיסתו ממחלה סופנית. החיים תלויים על בלימה,אך יש מי‬ ‫של הדוברת בסיפורים מתגשמים בלילה. היקיצות מתוך‬ ‫שיודע להכיל את הבלימה ולגרש את הספק ממחשבותיו.‬ ‫חלום הן יקיצות למציאות עקרה. מציאות המבליטה את‬ ‫“באווירת החדר היה משהו ארעי, תחושה של אי שייכות‬ ‫תחושות הזרות והניכור של הלב הצמא לקשר של אהבה.‬ ‫למקום... עכשיו כל חלומותיו מקופלים במילה אהבה”. (עמ’‬ ‫הצימאון לחיים יציבים מחדד את עוצמת הערגה, רק מגביר‬ ‫65).‬ ‫אי שייכות למקום שבלב ולמקום של חיים בסביבה קרובה.‬ ‫אישה אובססיבית לשקיות אריזה מחנויות שונות בעולם.‬ ‫ספר מומלץ לאוהבי הפרוזה באשר הם.‬ ‫נקשרת אליהן ומעניקה להן חיים כמו בוראת אותן בלבוש‬ ‫שונה בהווי חייה. “איך דבק בה השיגעון הזה?” (עמ’ 06).‬
‫נא להכיר‬ ‫02‬ ‫“ביקור בליל ירח”, שנשמע לכאורה מאוד רומנטי, מאגד‬ ‫בתוכו משמעות נוספת: ביקור של דמויות אהובות שאינן‬ ‫נגיעה במרחק‬ ‫הבאות לפקוד סביבה קרובה מתוך הגעגוע. אין אנו יודעים‬ ‫על ספו של הלילה מי מגיע מהעולם האחר, מעולם רוחני‬ ‫געגוע‬ ‫אל העולם הגשמי, הארצי כשהדממה מאפשרת לו.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫בתרבויות מצריות ופרסיות שעת לילה נחשבת לשעה של‬ ‫התייחדות בין שדים לבני אדם. שדים שתפקידם לפתות‬ ‫“ביקור בליל ירח” מאת אורורה‬ ‫את הנקרה בדרכם. כמו לילית ודומותיה. מי שמשגיח‬ ‫(צארום) חדד. שירים , סער הוצאה‬ ‫ממעל הוא הירח השט בשמים במלואו. ביקור בליל ירח‬ ‫לאור.‬ ‫מעורר פחדים נושנים.‬ ‫בספר ביכורים זה ארבעה שערים‬ ‫המתרפקים על ערגת הגעגוע.‬ ‫הזיכרונות נעים בספר כנוודים. מצד אחד חווים הקוראים‬ ‫ערגה לנופי ילדות, לקולות , לצבעים, לניחוחות, למגע‬ ‫תיעוד של מציאות בהווה קיים. מצד שני הם נוגעים‬ ‫האנושי. כל אלה נעים בין נגיעה בזיכרון ונגיעה באמת‬ ‫בדמויות שאינן, בחוויות הקשורות להן, בצבעים ובקולות‬ ‫העירומה, אותה אמת שהיא ההתפכחות המאוחרת של גן‬ ‫של סימפוניית החיים של המשוררת. הזיכרונות לא מנתקים‬ ‫העדן האבוד של התמימות הילדית.‬ ‫ולא קיימים רק בתודעת המילים, המפגש האישי והאינטימי‬ ‫בין המילים לעיני הקוראים יוצר התפעמות מגודל החוויה.‬ ‫נגיעה בזיכרונות מלטפת פנים אהובים שאינם: ”וְעי ֶיה‬ ‫ֵנָ‬ ‫חשוב גם לדעת איך להעביר את חוויית ההתפעמות. חוויה‬ ‫מה רחּומֹות הן, / מתמּזגֹות / אל ּתֹוְך עי ַי”. (עמ’ 11).‬ ‫ֵנ ׁ‬ ‫ֶ‬ ‫ִ ְ ְַ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ְ‬ ‫זו עוברת כציר חיים נושם, חובק ואוהב לאורך כל הספר.‬ ‫ובשיר אחר: ”מּׁשק אברֹותיְך.. צליל מּכר / ׁשהאיר את‬ ‫ֶ‬ ‫ֶ ֵ ִ‬ ‫ְִ ָֻ‬ ‫ְֶ ֶ‬ ‫ַ ָ‬ ‫סיפור חיים בארבעה שערים מבליט מחול נפלא לאור ירח.‬ ‫ּדרּכי ּכמֹו ֵר / מהדהד ּתבּו ָתְך ּבָאזְ ַי..” (עמ’ 31). המכנה‬ ‫ְ ַ ְֵ ְ נְ ְ נ‬ ‫ְִַ ְ נ‬ ‫גם הציורים בארבעת השערים שאייר ברק חדד מעידים על‬ ‫המשותף לארבעת השערים הוא הזיכרון כמתעד מציאות‬ ‫מחול מופלא בין הכתיבה לבין הציור. שתי אמנויות אלה‬ ‫רגשית עמוקה. שיריה מובילים את עיני הקוראים לנגיעות‬ ‫פותחות את שערי הנפש של הדוברת, שתענוג לשוטט‬ ‫במשפחה הדפוסית וממנה צומחת משפחה חדשה,‬ ‫בהם. מוארים בתבונה ובאהבת הבריות. ספר מאופק,‬ ‫בסביבה האורבנית, בזוגיות ובאהבה.‬ ‫מדוייק, המשאיר בקוראים טעם של עוד.‬ ‫ההצלחה של הזיכרון בייצוג המציאות היא חלקית בלבד,‬ ‫גבר אישה גבר‬ ‫לא כל מה שהעיניים רואות והאוזניים חווות ישמר בזיכרון,‬ ‫אך עדות השירים הכתובים כוחם עוצמתי. השירים‬ ‫מאת שמואל יריב / לולה בר‬ ‫מספרים סיפורי חיים. הם מאירים את הספר בשני קולות:‬ ‫קולה של הנוסטלגיה המתרפקת על העבר: ”נֹוׁשמת את‬ ‫ֶ ֶ ֶ‬ ‫נולד‬ ‫שמואל יריב‬ ‫הּביִת, ׁשֹואפת את הרּוח, מתּכּסה ּבּניחֹוח ָלדּות מׁשּכר“‬ ‫ְ ֵַ‬ ‫ֶ ֶ ֶ ָ ַ ִ ְ ַ ֶ ְ ִ ַ יְ‬ ‫ַַ‬ ‫במושבה בשרון. למד‬ ‫(עמ’ 61). “ברחֹוב ׁשל ָלדּותי / גם העצים לבׁשּו ׂשיבה”‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְָ‬ ‫ַּ ַ ֵ ִ‬ ‫ֶ יְ ִ‬ ‫ַּ ְ‬ ‫באוניברסיטה‬ ‫ולימד‬ ‫(עמ’ 52).‬ ‫העברית בירושלים.‬ ‫וקולו של ההווה, חי ונושם אהבה. “גוִי רֹועד ּומצטמרר /‬ ‫ִ ְ ַ ְֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫גבר אישה גבר הוא‬ ‫מעל מחריׁש ָרח / פרצּוף מּו ָר לֹו וְקֹודר / וְכל ּגּופי צֹורח”‬ ‫ֵַ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ז‬ ‫ֵ ַ ַ ְ ִ י ֵ ַ ַּ ְ‬ ‫קובץ הסיפורים הראשון‬ ‫(עמ’ 81). לא תמיד העבר משמר זיכרונות. יש הנאחזים‬ ‫שלו וזכה בפרס הראשון‬ ‫בהם כקרש הצלה, או בערגת הגעגוע כפי שמופיע בספר‬ ‫בתחרות פרויקט כתוב‬ ‫זה.‬ ‫מטעם מועצת הפיס‬ ‫קולו של ההווה נשען על קולו של העבר. אין להווה קיום‬ ‫לתרבות ואמנות 2002.‬ ‫ללא עבר. “ע ָן ּבחּלֹון ממטיר ּדמעֹותיו” (עמ’ 34). גם‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ָנ ַ ַ‬
‫נא להכיר‬ ‫12‬ ‫מצלע איש זה סיפור אהבתם של פרח כמורה פולני‬ ‫גבר אישה גבר הוא ספר מחולק לתשעה סיפורים מרתקים‬ ‫וסטודנטית ישראלית. דיאלוג תיאולוגי מעניין מתנהל בין‬ ‫ושונים מאד זה מזה. יחד עם זאת, יש להם מכנה משותף:‬ ‫השניים, דיאלוג שמוביל לתשוקה וסערת רגשות של פעם‬ ‫הגיבורים מלווים בתחושות של בדידות ומצוקה וכמו מתוך‬ ‫בחיים.‬ ‫חלום הם מתעוררים יום אחד לעולם של פיתוי ורוחניות.‬ ‫רובם אנשים משכילים ואינטליגנטיים ויצריים בהווייתם.‬ ‫המסע עם גדעון הוא סיפור יוצא דופן על גבר‬ ‫כמעט בכל סיפור, הדמויות עוברות חוויות ארוטיות רבות‬ ‫הומוסקסואל באמצע החיים שמתאהב בבחור צעיר יפה‬ ‫עוצמה על גבול איבוד שליטה, חוויות שבעטיין משתנים‬ ‫תואר, מצ`ואיסט ופרוורטי, ובנוסף לכך, הם מפולגים גם‬ ‫חייהן ללא הכר. רובן ככולן מתרחשות בעיר ירושלים ולדעתי‬ ‫בדעותיהם הפוליטיות, אלמנט בעל מתח לא מבוטל.‬ ‫יש לכך סימבול מקודש ומיסטי שתואם ועוטף את האווירה‬ ‫מבחוץ.‬ ‫נהניתי לקרוא ולגלות שכל הסיפורים מעניינים וחדשניים‬ ‫ונועזים, ברעיונות פורצי דרך, מעוררים חומר למחשבה‬ ‫בגבר אישה גבר פגשתי נשים חצויות באהבתן (או‬ ‫ומשאירים טעם של עוד. ברכות לשמואל יריב והמלצה‬ ‫בזיכרונותיהן) בין שני גברים. בעצם זהו משולש שהופך‬ ‫חמה על הספר.‬ ‫לשלם אחד, כאשר הגברים פועלים יחד להשלים את‬ ‫החסך באישיותה של האישה. המוטיב הזה בולט בעיקר‬ ‫על “בקצה השמש‬ ‫ב-ערן השני ו-זר פרחי הקמליות.‬ ‫המתהווה”‬ ‫הספר פותח בסיפור קצר בשם החמצה. זה סיפור קצר‬ ‫מאד על גבול ההזיה, שמותיר את הקורא עם חיוך על‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫השפתיים. אישה בשנות ה-06 לחייה חווה רומן תמוה עם‬ ‫בחור צעיר, משורר בנפשו ומרצה במקצועו. מארג עוצמתי‬ ‫בקצה השמש המתהווה ספרו‬ ‫וחריג של רוחניות ומיניות.‬ ‫השני של מ. רייך בהוצאת‬ ‫“קורות”, הוא כמתכונת ספרו‬ ‫בסיפור ערן השני מסופר על סטודנטית לרפואה שמאוהבת‬ ‫הראשון. שבעה שערים יש‬ ‫בקצין צה”ל בשם ערן. ערן נהרג בציר פילדלפי בגבול המצרי‬ ‫בספר: ששה מתוכם שירים‬ ‫ומאותו יום מבקשת חברתו למצוא גבר שיעשה לה ילד,‬ ‫והשער השביעי עוסק בפרוזה.‬ ‫שיהיה דומה לערן, שכה אהבה. העלילה מקבלת תפנית‬ ‫אך בשונה מהספר הראשון‬ ‫עת דרכה של הבחורה מצטלבת עם זו של אביו של ערן,‬ ‫המשורר מתייחס לשני נושאים‬ ‫ומערכת יחסים מרגשת נרקמת בין השניים.‬ ‫עיקריים ומתעמת איתם.‬ ‫עולמו של המשורר, עולמה של היצירה והיחס ביניהם.‬ ‫בובת החרסינה סיפור עצוב בו נהג מונית נקלע לתוך‬ ‫שירת המחאה הנוקבת שלו מעוררת דילמה מוסרית לחיים‬ ‫עלילה לילית דרמטית, כאשר מתאהב בנוסעת משונה,‬ ‫בארץ הזאת. האמנם, בקצה השמש המתהווה יוכלו שני‬ ‫אישה יפה ומשכילה שמסתבר בדיעבד שהיא אישה מוכה‬ ‫עמים להפסיק להלחם זה בזה ולהתחיל לחיות? בסוגיה‬ ‫וכך גם ילדיה.‬ ‫זו אנסה לענות מתוך שבילי שיריו של רייך. “איׁש עֹוד ֹלא‬ ‫ִ‬ ‫רׁשם / ּתוִים ּבדם / וְֹלא הלחין / קֹולֹות ׁשל ּבכי“ (עמ’ 46).‬ ‫ֶ ִֶ‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫ְָ‬ ‫ָ‬ ‫ַָ‬ ‫זר פרחי קמליות סיפור אהבתם של שני גברים לאישה‬ ‫בשיר אחר מחדדת הסוגיה הזאת עוד יותר: ”מי יְׁשֹורר /‬ ‫ֵ‬ ‫ִ‬ ‫אחת. איש רדיו מזדקן, מפולפל ומשכיל מאד וסטודנט צעיר‬ ‫ׁשיר ּתהּלה ל ֵכר ח ָלים עֹולים” (עמ’ 05).‬ ‫ִ‬ ‫ְ ִ ָ ְ ז ֶ ַ ּי ִ‬ ‫ִ‬ ‫לרפואה חסר התנסות מינית. משולש תמוה ומסקרן מכל‬ ‫מציאות ישראלית מתהווה בארץ המובטחת עם גווניה‬ ‫הבחינות. אהבתה של הגיבורה לפרחי הקמליות הניבה‬ ‫וקולותיה הפועמים בתוכה ורוחשים סביבה. ועם לא די‬ ‫אצלי תסמיך לאופרה “לה טרוויאטה” של וורדי ומוסיף נופך‬ ‫בכך גשם של אירועים ניתך עלינו מכל צד ואנו ממשיכים‬ ‫דרמטי לסיפור.‬
‫נא להכיר‬ ‫22‬ ‫רזי אותיות שירה המשתברות כקרניים שמשיות קטנות‬ ‫בשגרה אדישה ולא מתפשרת. האם זו חוסנה של הארץ‬ ‫ועלומות המסתופפות בחדרי לבי מסתודדות בחשאי כדי‬ ‫הזאת שעיני העולם נישאות אליה והיא מתהדרת בלאומיות‬ ‫להגיח בזרם אותיות ברואי החותם בזריחה בוערת את‬ ‫יהודית מתריסה?‬ ‫שיריי. ארבעת הסיפורים הקצרים עוסקים במהות האדם‬ ‫“ּברֹום עבים מּול ּפ ֵי ׁשמׁשם / ָאף ּבלּבם מׁשאלת / ראֹות‬ ‫ְ‬ ‫ְ ִָ ִ ְ ֶֶ‬ ‫ְנ ִ ְ ָ‬ ‫ִָ‬ ‫ְ‬ ‫ובנפשו המורכבת. הסיפור הראשון “סמוי מן העין,צורב מן‬ ‫ּדֹודים / לּטף ּפנים וְלּו ּכזיִת, / אבל עדרי ע ָן / חּוְרים מּפחד‬ ‫ִ ַַ‬ ‫ֲ ָ ֶ ְ ֵ ָנ ִ ִ‬ ‫ְַ‬ ‫ֶֶ ִָ‬ ‫ִ‬ ‫הרוח” - סיפור עמוק ומורכב בתכניו, בכלל חייבת לציין‬ ‫מאכלת / וְכְך אלי קּצם יִפלּו / חמּדה, ׂשדה ּוביִת” (עמ’‬ ‫ֶָ ַ‬ ‫ֶ ְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ ֵֵ ִ ָ‬ ‫ַ ֲֶֶ‬ ‫שטרם אדון בסיפוריו של רייך, שהוא סופר מחונן ומוכשר,‬ ‫65).‬ ‫חבל שהוא מספח את סיפוריו לקובץ שירים. סיפוריו‬ ‫המילים מבטאות את הלך הרוח של הכותב אותן, נמאס לו‬ ‫הקצרים יכולים לעמוד באסופת סיפורים נפרדת, ככה יאה‬ ‫מהמצב שלא משתנה, למעלה מששים שנה נלחמים שני‬ ‫להם. כי באסופת השירים, הסיפורים הקצרים נבלעים.‬ ‫עמים על אדמה אחת. היא מרגישה נהדר מחוזרת על ידי‬ ‫מאוד נהניתי מהכתיבה הסיפורית שלו ולכן אני סבורה,‬ ‫שני עצים עתיקים השואפים להיות עמה. אך החיזור הזה‬ ‫שהסיפורים הקצרים של רייך חייבים להיות באסופה נפרדת.‬ ‫גובה מחיר יקר של שני העצים. “ׁשר ֶרניּום ׁשתּוי ערק,‬ ‫ַַ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ּג ַ ְ‬ ‫ייחודם הוא חירות המחשבה של הסופר. “סמוי מן העין‬ ‫ֶמר ׁשּכֹורים / חּלֹון קרּוע חלֹומֹות - ּתפּלֹות – איבה” (עמ’‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ָ ַ ֲ‬ ‫ַ‬ ‫זֶ ִ ִ‬ ‫צורב מן הרוח”, הסיפור הפותח הוא פנינה ספרותית. מעין‬ ‫75).‬ ‫נובלה קטנה על חיי שלושה אנשים. שלוש דמויות שסביבן‬ ‫נעות דמויות אחרות במקום קטן. החיים בקיבוץ מתוארים‬ ‫בד בבד מתוך שירת המחאה הפוצעת את נפש האדמה‬ ‫כבועת הזיה שמסניפים אותה שניים רייצ’ל דן ואורי עשת.‬ ‫ואת נפשו של המשורר עולה נחשפים עולמו של המשורר‬ ‫אל הקיבוץ מגיע מתן תל צור עבריין צעיר שעסק בזיוף‬ ‫ועולמה של השירה מתוך מקומות ילדותו החקוקים לעד‬ ‫כתבי יד. החיים בקיבוץ מהווים עבורו שיקום מחדש לאחר‬ ‫במשעולי שירתו הפוסעת בין העמק לגיא, בין הרמה‬ ‫שריצה את עונשו, שם הוא מתיידד עם קריסטין מתנדבת‬ ‫למישור ומגלה לעיני הקוראים את היחס האישי האוהב‬ ‫מהולנד, קיר ביתו משותף לקיר ביתם של אמנון ורייצ’ל דן.‬ ‫ולעתים הנוקב של המשורר הבורא מילים מתוך קרביו‬ ‫הדמות העגולה בסיפור הוא אמנון דן שנפשו של הסופר‬ ‫ויוצר לנו את שפת השירה. ”התדע מָאיִן ָחלּתי את-‬ ‫נַ ְ ִ ֶ‬ ‫ֲֵַ ֵ‬ ‫נקשרה בנפש האיש שהיה לדמות מרכזית כאיש חינוך‬ ‫ׁשירי?” שאל ביאליק בשירו “שירתי” ואני שואלת את‬ ‫ִ ִ‬ ‫במקום קטן כולם מכירים את כולם. דווקא במקום הזה‬ ‫אותה שאלה כשאני מטפסת במעלה הגבעה עם מצחיה‬ ‫מקורנן דן על ידי רעייתו רייצ’ל. כולם יודעים על הקשר ואף‬ ‫ונעליים גבוהות ורואה את היופי מול הגלעד והכנרת‬ ‫אחד בקיבוץ לא קם להפריד, לא קם להחזיר זוגיות לשלום‬ ‫משתקפים זה בזו בגעגוע לוטף אהבה. אני אומר המשורר‬ ‫בית. בתם המשותפת יצאה לטיול כיתתי ולא שבה ממנו.‬ ‫“אבק ּדרכים / וְָאּתה מּבּוע- / ּכחֹל ּכמֹו העצב / חֹותְך‬ ‫ֵ‬ ‫ֶֶָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ַ ַ‬ ‫ֲַ ְִָ‬ ‫מותה אמור היה לחבר בין הוריה. אמה רייצ’ל מצאה סעד‬ ‫ּכפצע הר“ (עמ ’01). בדיאלוג פתוח עם השירה מתעמת‬ ‫ְֶַ ַ‬ ‫במעשי אהבים עם אורי עשת הלולן בעוד אמנון מצא את‬ ‫המשורר עם הנושאים עליהם נכתבת שירתו. ומהו עולם‬ ‫עצמו לכוד בזיכרונה של בתו. לא ידע את נפשו. מותה‬ ‫השירה היוצא מחלציו של המשורר, שורף, פוצע ומטהר‬ ‫הסעיר וטלטל אותו עד שחשב לשים קץ לחייו. מתן תל‬ ‫את נתיביו? האם המשורר שולה פנינים בהבל פה? האם‬ ‫צור שומע את התייפחויותיו של אמנון דן ומחליט לעשות‬ ‫המשורר יכול לברוח משליחות כתיבתו? הלא כתיבה‬ ‫מעשה. הוא מזייף את כתב ידה של תרצה ומניח מכתב‬ ‫ממעקי הנפש משולה לבריאה. כמו שהוא יוצר יש מאין‬ ‫מהבת המתה אל אביה החי. ”אבא אהוב שלי, אלמלא‬ ‫את שירתו ככה יוצאות מילותיו מפלסות לו דרך להביע‬ ‫ידעתי שאתה מודע היטב לחיבור שבין סמוי לגלוי,שבין‬ ‫רעבונו על “ּפת ׁשירית קלילה” (עמ ’01). כשם שהשירה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ַ ִ ִ‬ ‫חומר לרוח,שבין פיזי למטפיזי, ואלמלא היותך איש מאמין-‬ ‫שליחות וצריכה להגיע אל הקוראים מציאות ודמיון מובילים‬ ‫לא הייתי יכולה להופיע כאן...” (עמ’ 251). המכתב הזה‬ ‫דרכן של המילים ואלה עוברות ליד מרפסת מתעטשת‬ ‫מונע את מעשהו של האב ולמעשה מציל את חייו. סיפור‬ ‫מעבר לרחוב, ו”אינסֹוף עיגּולים לבנים ׁשל אמת / חֹולפים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ִ ִ ְִָ ֶ ֱֶ‬ ‫ֵ ְ‬ ‫יפהפה על אהבת האדם וצמיחה ממקום של כאב. הסיפור‬ ‫ּבתנּועת ׁשרׁשרת / איזֹו ׁשקיפּות ֶהדרת” (עמ’ 32). ובשיר‬ ‫נֱ ֶ ֶ‬ ‫ֵ ְ ִ‬ ‫ִ ְ ַ ַ ְ ֶֶ‬ ‫“תכניתה המוזרה של רוחמה נתנאל”, שוב עוסק בתוכניות‬ ‫אחר אומר המשורר “אני ּבֹורא לי ׁשמׁש “ (עמ’ 52) עם‬ ‫ֵ ִ ֶ ֶ‬ ‫ֲִ‬
‫נא להכיר‬ ‫32‬ ‫האותיות המסמלות את‬ ‫לשים קץ לחיים. גם פה נטווית תוכנית מוזרה להעלם‬ ‫תרבות האדם והשכלתו.‬ ‫מהעולם ומדוע? כל חייה טיפלה רוחמה נתנאל באישה‬ ‫האותיות,‬ ‫באמצעות‬ ‫עמוס, מושבניק חולה. מרכז תשומת הלב הופנה אליו, היא‬ ‫האדם יכול ליטול את‬ ‫נשכחה מלב. ביום שהחליטה לממש את תוכניתה החלה‬ ‫‘החירות’ המוצעת לפניו,‬ ‫לעקוב אחר בעלה. שניהם הגיעו למטע שלהם. בעלה בגד‬ ‫ולבחור בדרך בחירתו‬ ‫בה עם אישה אחרת. ממקום עומדה צפתה במתרחש עד‬ ‫ללכת. שלמה דוד בוחר‬ ‫שנחש צפע הכיש אותה. צעקתה הבהילה את עמוס אליה‬ ‫בספרו זה, לתאר את‬ ‫וכשהוא נשא אותה הביתה וטיפל בה חזר אליה הרצון‬ ‫העכשווית‬ ‫המציאות‬ ‫לחיות. אני רוצה להתייחס לבחירת השמות בסיפור הזה:‬ ‫ויחד עם זאת להנציח‬ ‫רוחמה - כל הרחמים מצויים באישה אחת שלבה חס על‬ ‫ולתעד את עברו של עם ישראל, עם סגולה אשר ה’ בחר‬ ‫בעלה ובו טיפלה עד שקם ממיטת חוליו. הייתה מוכנה‬ ‫בהם מבין כל העמים.‬ ‫לבטל את חייה למען הכרה באישיותה. עמוס - נשא על‬ ‫כתפיו את עול המשפחה כמושבניק. נחש הצפע – יצר‬ ‫בחלקו הראשון של הקובץ אנו פוגשים את המשורר‬ ‫פצע בחייה של רוחמה, הפצע עורר בה את הרצון לחיות.‬ ‫כ’פרט’ המשוטט בטבע ומעלה אל הכתב את עצם‬ ‫הנחש מסמל את חטא אדם וחוה בגן העדן האבוד. כדי‬ ‫החיווי ותוצאת היצירה, מהמפגש המדהים בינו לבין‬ ‫לשמור על הקיים, הזוגיות צריכה לעבור מבחן של נאמנות.‬ ‫‘הקשת’ (עמ’ 93): “וְהּקׁשת חלפה ּבלי לברֹר צבעים‬ ‫ְִָ‬ ‫ְָָ ְִ ְִ‬ ‫ֶַ ֶ‬ ‫גם הסיפור “סודות” עוסק בזוגיות. אלא שבסיפור הזה רב‬ ‫לצּיּורי / אדמֵן לעצמי את הּקׁשת וְָאמׁשיְך ּביְצרֹותי”...‬ ‫ִ ִ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֶַ ֶ‬ ‫ֲַ ְי ְ ַ ְ ִ ֶ‬ ‫ְִ ַ‬ ‫הסמוי על הגלוי. פסליו של אמן ידוע מפוזרים בקיבוץ בו‬ ‫ה’תוצאות’, הן סיבת כל הסיבות בשירי הקובץ שלפנינו.‬ ‫הוא חי עם רעייתו ובנו. הפסלים מספרים סיפור, הרעיה‬ ‫באמצעות האותיות מקדיש המשורר משירי אהבתו‬ ‫מספרת את סיפור היכרותה עם בעלה. הוא ניצול שואה‬ ‫לנפש הקרובה אליו ביותר ובהבעותיו ניתן גם למצוא כעין‬ ‫ששרד את הזוועות, אך איבד את היקר לו מכל. הבן והאם‬ ‫יצירות ַסלה1 כדוגמת השיר המופיע (בעמ’ 42): “היִיתי‬ ‫ָ ִ‬ ‫ּג ֶ ָ‬ ‫עוקבים אחר מעשיו הקבועים של האב. האם משלימה‬ ‫רֹוצה לקטֹוף רק ּכלנית ָאחת עבּור ָאהּובתי / ּופתאֹם‬ ‫ִ ְ‬ ‫ָ ִ‬ ‫ַ ֲ‬ ‫ַ ִַַ‬ ‫ֶ ִ ְ‬ ‫בהכנעה עם החיים הכפולים של בעלה. הכוח שמניע‬ ‫ׁשלט קטן הּמזְ היר “ָאל ּתּקטֹוף אֹותי” / ְואֹדם הּכלנית‬ ‫ֶ ִַַָ‬ ‫ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֶֶ ָ ָ ַ ַ ִ‬ ‫את האב לחיות עם כאב האובדן הוא הבריאה מחדש של‬ ‫ּכאֹדם לּבי הּמלבלב / ּכל צרֹותי כאלּו נׁשּכחּו מן הלב”...‬ ‫ִ ֵַ‬ ‫ָ ָ ַ ְ ִ ִ ְ ְ‬ ‫ְ ֶ ִִ ַ ְְֵַ‬ ‫האנשים שהכיר. עצם העובדה שהוא מעניק שמות לפסליו‬ ‫ומבקר תדיר רק את פסלה של שפרה דמות שהכיר בעבר‬ ‫אנושיותו ורגישותו לסובב אך תורמות למסוגלותו ה’הגדית’‬ ‫ואהב, המפגש הזה עמה – הוא מפגש עם הקבר, היד‬ ‫המשמשת אותו בכתיבה, כחלק בלתי נפרד ממשיכתו‬ ‫והשם להנציח את שאהב. כוחו של החומר מנצח את‬ ‫העזה לדת ולאמונה היהודית (עמ’ 02-12): “חֶה ּב ָלּוי‬ ‫ֲי ְ ג‬ ‫הרוח. אמנם רוח האדם יוצרת ומגשימה את עצמה. מקבץ‬ ‫וְֹלא מאחֹורי ּפרּגֹוד / ׁשמֹור על הּכבֹוד / ק ֵה לעֹוד וְעֹוד / יְׁש‬ ‫ַ ּו ְ‬ ‫ַ ַָ‬ ‫ְ‬ ‫ֲֵ ֵ ְַ‬ ‫הסיפורים יפהפה וראוי היה לו היו נדפסים בספר נפרד.‬ ‫לְך לב וְקדקֹוד / ראה את העֹולם ּבצבע ורֹד”...‬ ‫ְֵ ֶ ָ ָ ְֶַ ָ‬ ‫ְ ֵ ְָ‬ ‫היות שה’גלוי’ מועדף על פני ה’מוסתר’, הטענה הנטענת‬ ‫“הפרח כבר לא‬ ‫לפנינו (עמ’ 43): “אין אֹׁשר מחלט עלי אדמֹות ְוַּמים / ּכאׁשר‬ ‫ֲַ ֶ‬ ‫יִ‬ ‫ֶ ֻ ְ ָ ֲֵ ֲָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫הּוא לרֹב רגעי ְו ַם ר ָעים חֹולפים / ֶפׁש חצּוַה מׁשקפת‬ ‫נֶ ֲ י ְ ַ ֵ ֶ‬ ‫ִ ְ ִ ג ְגִ‬ ‫ָ‬ ‫רוצה להיות לפיד”‬ ‫ּכעין מֹאזְ ניִם / ּתמיד עֹוׂשים מאמץ להתָא ֵן ּבחּיִים”...‬ ‫ַ ֲ ָ ְ ִ ְ ּז ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫אדלינה קליין‬ ‫סקירה על ספר השירים “בגבורותי”, מאת‬ ‫בעקבות היגד אחד באים היגדים רבים אחרים, ויש‬ ‫שלמה דוד, הוצאת קישון - תש”ע‬ ‫גם סיפורים המסתתרים מאחורי השירים. ביניהם,‬ ‫מפגש לא יאומן כמעט עם הרב היהודי מעיירתו‬ ‫המשורר שלמה דוד, שהוא נומרולוג שעיסוקו בפשר‬ ‫שברומניה, שהיה מלמדו את שפת האותיות העבריות‬ ‫המספרים המסתתרים באותיות העבריות, מאמין וחי את‬
‫נא להכיר‬ ‫42‬ ‫ואנחנו מתענגים ושואלים‬ ‫בהיותו נער... והיום אותו רב, הוא זקן שבע-שנים אשר‬ ‫מתי יצא הספר, דניאלה.‬ ‫דיבורו נותר כבעבר הרחוק, כמו נעצר השעון מלכת.‬ ‫הספר “לפעמים זה‬ ‫השתקפות זאת, משיבה את משוררנו להרהוריו על העבר‬ ‫מצליח” מאת דניאלה‬ ‫ה’בלתי מחיק’ והוא רושם (בעמ’ 32): “וְאּודי הּׁשֹואָה הם‬ ‫ֵ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫סגל יצא לאור לפני‬ ‫עדים ַאחרֹונים לדף קׁשר ּבתֹולדֹותינּו / ּבל ּנׁשּכח את‬ ‫ַ ִ ְ ָ ֶ‬ ‫ְַ ֶ ֶ ְ ְ ֵ‬ ‫ֲ ִ‬ ‫ִֵ‬ ‫מספר ימים בהוצאת‬ ‫עצמנּו, ּבל נׁשּכח את עברנּו”...‬ ‫ַ ְ ֵ ַ ִ ְ ָ ֶ ֲֵָ‬ ‫מודן. מרגישה בת מזל‬ ‫אמיתית, קניתי את‬ ‫באותו גילוי לב סוחף, מעלה המשורר באותיותיו את‬ ‫הספר ומיד שקעתי‬ ‫קשייו וחששותיו המתלווים, בכלכלו את מעיין זיכרונותיו‬ ‫בקריאה מתרגשת. מי‬ ‫אשר ספונים עמוק בתוככי נפשו, עד שהוא נותן לאותיות‬ ‫היה מאמין שאישה מלאת‬ ‫להובילו. וכך רשם (עמ’ 72): “מּלים רּבֹות ּכלּואֹות ּבתֹוָך‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ַ‬ ‫ִ ִ‬ ‫חן מכפר סבא, רפלקסולוגית מומחית עם רקורד של‬ ‫הנׁשמה / ְורֹב הּׁשירים נג ָזִ ים / יְחידי ס ֻלה ׁשֹורדים‬ ‫ְִ‬ ‫ִ ֵ ְ גָ‬ ‫ִ ְנ‬ ‫ַ ִ ִ‬ ‫ְַָ ָ‬ ‫52 שנה ומאות לקוחות, תקום יום אחד מהמזרון, תביט‬ ‫לאֹורָך ׁשנים / ֶה ּפרקן הּלב הּכלּוא אׁשר יֹוצר מזְ מֹורים‬ ‫ִ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ֲֶ‬ ‫ז ְַֻ ֵַ ַָ‬ ‫ְ ֶ ִָ‬ ‫לצג המחשב בין העיניים ותכתוב ספר שלא ניתן להניח.‬ ‫/ הם מׁשתחררים ּכב ֵי חֹורין ְו ֵהפכים לׁשירים”...‬ ‫ְ ִ ִ‬ ‫נְ ָ ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ ְנ‬ ‫ִ ְ ַ ְ ְִ‬ ‫ֵ‬ ‫כשהתחלתי לקרוא יצאתי למסע מרתק, מאלף, מפתיע‬ ‫ובעיקר מלא חן ותמימות בחייה של ילדה עם הכי הרבה‬ ‫אכן, ה’מזמורים’ שבצבצו (בפסוק שלעיל), אינם נוצרים‬ ‫תובנות שאפשר ללמוד מהן, ועם יכולת הישרדות להוריד‬ ‫בסתם. מזמורים נוצרים בעקבות התפילות החוזרות‬ ‫בפניה את הכובע.‬ ‫ונשנות כל החיים. והמשורר מאזכר זאת (בעמ’ 3): “ּבסדר‬ ‫ְ ֵֶ‬ ‫ּפסח ּבָמים נֹוראים עם קיטל, המעיל הּכסּוף הּלבן /‬ ‫ַָָ‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ִ‬ ‫ִָ‬ ‫ְי ִ‬ ‫ֶַ‬ ‫הרומן בנוי ספורים, ספורים תמיד אפשר לחזור לסצנה‬ ‫ּבמחּצת ַּקירי, ּבּק ֻׁשה, עם ּכּסּופים לאבֹותי להׁשּכיח את‬ ‫ִ ִ ִ ֲַ ַ ְ ַ ְ ִ ַ ֶ‬ ‫ִ ְ ִ ַ יִ ַ ַ ְדָ‬ ‫שאהבתי ולא גמרתי ליהנות ממנה עד הסוף. הילדה‬ ‫החרּבן”... במילה ‘חרּבן’ משתקפים מזווית מבטו, הן ימי‬ ‫ְָֻ‬ ‫ְַָֻ‬ ‫שמחליפה שמות כמו גרביים, מתנהלת במציאות זוועתית,‬ ‫השואה הנוראים והן ימי חרבן בית המקדש של העם היהודי.‬ ‫ֻ‬ ‫מנסה לצאת ממצבים בלתי אפשריים, בטריקים מלאי‬ ‫חכמה ועם אמונה שלמה שלפעמים זה מצליחה.‬ ‫שלמה דוד מקפיד לחזור ולשנן בחלקו השני של הספר,‬ ‫פסוקים מתהלים, ותחינות דוד לה’ שימחל לישראל עמו‬ ‫סיימתי את הספר בשלושה ימים. נזכרתי בלהיטות‬ ‫על עוונם ויעניק להם חסדיו והגנתו מפני העמים הקמים‬ ‫הספרותית שגיליתי כשקראתי לא מזמן את הנערה עם‬ ‫להשמידו. שכן, רק בדרך המחילה והסליחה ה’ יחון אותם‬ ‫כתובת הקעקע של הדרקון. ואני בהחלט לא מגזימה.‬ ‫ותהיה תקומה לעם ישראל להמשיך ולשרוד. ראה (עמ’‬ ‫יש ספרים שיוצרים אצלך נחת. לפעמים אנחנו מחבקים‬ ‫36): “וְהָארץ ּפֹורחת מחדׁש וְסימנים ָפים לעתיד / הלָאה‬ ‫ְָ‬ ‫ְֲ ִ‬ ‫ִ ָ ִ יִ‬ ‫ַַ ֵ ָָ‬ ‫ָ ֶ‬ ‫את הספר הפעור במקום שהגענו ומאמצים אותו באזור‬ ‫הּמלחמה, הּפרח ּכבר ֹלא רֹוצה להיֹות לּפיד”...‬ ‫ִַ‬ ‫ֶ ִ ְ‬ ‫ַ ִ ְָ ָ ֶַַ ְָ‬ ‫הסרעפת, עוצמים אולי עיניים ומרגישים את מה שמילה‬ ‫מחוללת בתוכנו.‬ ‫כמו רקדנים על העוגה‬ ‫אז מה יש לה לדניאלה בספר: “לפעמים זה מצליח”?‬ ‫אילנה ינובסקי‬ ‫עברית משובחת. דניאלה לשה את העברית כמו עוגה‬ ‫שווה לשבת. ומדובר בעוגה בסיסית בלי מילים מסורבלות‬ ‫דניאלה סגל, האישה והיד המתרוננת, הפכה לסמל של‬ ‫ומשפטים כבדי הבעה. המתח שהיא יוצרת בבחירת‬ ‫שמחה ומשוש חיים אצלנו בקפה דה מרקר. מספר‬ ‫המילים בונה משפטים חד פעמים שהם שלה לגמרי.‬ ‫חודשים היא מפרסמת להנאתנו ספורים קצרים שהגה‬ ‫מוחה המשונן בהתבסס על ההיסטוריה הפרטית לגמרי,‬
‫נא להכיר‬ ‫52‬ ‫יפהפה. “ּבמציאּות / האָדם מׁשּת ֶה” (עמ’ 01). אופיו מעיד‬ ‫ָ ָ ִ ְ ַ ּנ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫העלילה שלה פנטסטית. יש לנו תמונת מצב קיומית של‬ ‫על הלכי נפש, על רגישות ואכפתיות.‬ ‫היהודי הנודד שמגיע לארץ הקודש ולא מפסיק לנדוד.‬ ‫אנחנו ערים למאבק תרבויות ודתות שמתחולל בליבה‬ ‫חלומות נבואיים הם נחלתם של משוררים הבוראים מילים.‬ ‫של גיבורה אחת קטנה בלונדינית, שיש לה שמחת חיים‬ ‫תהליך הבריאה הזה נוצר מחזיון, מקול קורא, מבריאת‬ ‫ממגנטת, והיא מנסה ומנסה להגיע לאושר, לפעמים זה‬ ‫המילה. הקול הקורא “נסתרות”, הוא קולו של אלוהים‬ ‫בהחלט מצליח.‬ ‫הקורא לשמואל הנער ומודיע לו על שליחותו ותפקידו‬ ‫כנביא. גם לדוברת יש תפקיד היא “ מתנֹועעת כעלים ּברּוח‬ ‫ִ ְ ַ ַ ְּ ָ ִ ָ ַ‬ ‫הדמויות שלמות כמו רקדנים על העוגה. האחות, ההורים,‬ ‫הרּכה” (עמ’ 21). נחבאת אל תוך שיריה אוחזת בצבעוניות‬ ‫ַָָ‬ ‫צוות המנזר, המאהבים לכולם יש עולם, והוא מובא בפנינו‬ ‫המילים שלו ימסו עם הטל ואף מודה כי “חלֹומֹות נֹוטים‬ ‫ִ‬ ‫ֲ‬ ‫בדרך שמאפשרת לנו להבין את התמונה כולה. אולי הבניה‬ ‫להת ַׁשם“ (שם). בצד החלומות מופיעות שמונה תמונות.‬ ‫ְ ִ ְ ּג ֵ‬ ‫הספרותית, סיפורים, סיפורים מחייבת. התוצאה מרתקת‬ ‫צילומיה היפהפיים של אניטה קליין אחותה של אדלינה‬ ‫ומלאת חן.‬ ‫קליין, מחדדים את החיבור בין גוף לנפש. המילה היא גוף,‬ ‫הצילום הוא הנפש. בצילומים התנועה היא הגוף הגלוי‬ ‫אני מלאת גאווה בדניאלה ובספר הנהדר שלה. אני בטוחה‬ ‫המספר את סיפור הנפש הסמוי.‬ ‫שלפנינו בסט סלר, טפו, טפו, טפו‬ ‫ההתבוננות בתנועה והניסיון להבין את העולם הפנימי‬ ‫של האדם המתנועע על פי תנועותיו, מעמידים אותנו מול‬ ‫ריקוד מוליך רטט גוף‬ ‫המורכבות והעושר של הגוף ושל ההתנהגות הגופנית.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫בעבר היה נפוץ השימוש בדימויים ובמטאפורות. לעתים‬ ‫יוחסו תכונות גופניות לטבע הדומם, למבנים חברתיים‬ ‫ספרה של א.קליין, “ריקוד הצרצר”,‬ ‫ולתהליכים היסטוריים. לעתים יוחסו לגוף תכונות הלקוחות‬ ‫הוצאת עקד. הוא ספר הנע בתנועה‬ ‫מן הטבע. השימוש במטאפורה בא לייצג את החיבור בין‬ ‫מעגלית מהפנים אל החוץ, יוצר פתיחות‬ ‫הפן הגופני החיצוני לבין מצב נפשי פנימי והוא משקף‬ ‫מכוונת אל הציר עליו מתנועעת נפש‬ ‫הנחה בסיסית, שלפיה הגוף הגלוי מכיל סימנים להבנת‬ ‫הדוברת הטועמת ניחוחות, צבעים‬ ‫סיפור הנפש הסמוי. מחשבותיה של יונה שחר-לוי הדהדו‬ ‫וקולות ב”ּתסיסה מתחּדׁשת“ (עמ’‬ ‫ִ ְ ֶֶַ‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫לי כמו מנטרה כשקראתי בספרה של קליין, כל פעם חוויתי‬ ‫001).‬ ‫את הקריאה בצורה אחרת. פעם בתנועה, פעם בניגון‬ ‫היופי בריקוד הזה מובלט ב”ּתנּועֹות הּברֹוׁש” חודר “מּבעד‬ ‫ִ ַַ‬ ‫ְַ‬ ‫ְ‬ ‫פנימי של הגוף ופעם בהרמוניה משלבת את שלוש המדיות‬ ‫לּדלתֹות הצעיפים, (עמ’ 99), קשוב “לצליל ח ָק לתנּועה‬ ‫ִ ְ ִ ָ ז ַ ְּ ָ‬ ‫ַ ְ ִ ִ‬ ‫ְְָ‬ ‫המופיעות בספר הזה: הצילום, המילה הכתובה והניגון‬ ‫המהירה” (עמ’ 89). ריקוד הצרצר הוא ריקוד סוער. מעין‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫הפנימי המוביל אותי אל תפילה המתנגנת מתהומות‬ ‫ריקוד הנע בשני מקבילים: הצרצר הרוקד בבדידות חייו‬ ‫הנפש. שאלתי את עצמי למה בחרה קליין בדמות הצרצר?‬ ‫מחד והזוגיות האוהבת הרוקדת את שירת חייה מאידך.‬ ‫מה מסמלת דמותו? הצרצר הזכיר לי את דימוי הצרצר של‬ ‫הניגודיות הזאת היא הציר עליו מתנועע הטבע בשיכרון‬ ‫ח. נ. ביאליק, אלא שבניגוד לאותו דימוי, הצרצר לא שר‬ ‫חושים סוחף. השקט הסוחף מתאים להקשבה הזוגית‬ ‫אלא רוקד את התנועה.‬ ‫אך אינו מתאים לחיזורי הצרצר. אפשר לזהות “מעמקי‬ ‫ְ ִ ְ ֵ‬ ‫האדמה ּבניגּון ּתהֹומֹות / קֹול ּבריטֹון ּבֹוקע בבכי / מיתרים‬ ‫ֵ ָ ִ‬ ‫ֵ ַ ִּ ְ ִ‬ ‫ְִ‬ ‫ְ‬ ‫ֲַָ ָ ְ ִ‬ ‫תנועה צלילית משמרת מצבים בהבזק ממוקד של מצלמת‬ ‫זֹועקים לחיֹות” (עמ’ 7) הזיהוי הזה בא בשלבים: בתחילה‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֲִ‬ ‫המציאות: ”אני ּפרח, אני הר, אני רּוח” (עמ’ 72). שלושה‬ ‫ַ‬ ‫ֲִ ֶַ ֲִ ַ ֲִ‬ ‫היהודי הנודד, השורד, הנמצא תמיד בתנועה מעגלית‬ ‫מצבים המתארים את הנפש: אני הצמיחה, אני הדממה,‬ ‫כדי לחיות מזכיר לי גם את “האדונית והרוכל” שכתב ש”י‬ ‫אני התנועה. אפשר לזהות את “ׁשירת ההרים המלּוּבׁשים‬ ‫ִ ַ ִֶָ ַ ְ ָ ִ‬ ‫עגנון. היהודי הבודד, הנודד כדי לשרוד “ּבנחיר ה ְּזמן”-דימוי‬ ‫ְִִ ַ ַ‬
‫נא להכיר‬ ‫62‬ ‫ואכזריות כלפי נשים יהודיות וערביות שקשה לעכל אותה.‬ ‫באֹור ׁשמׁש... ּבהד המׁשיב רּוח” (עמ’ 03). כי מתוך המרחב‬ ‫ַ‬ ‫ְֵ ֵַ ִ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ְּ‬ ‫בשני הספרים יש עדות זיכרון המנסה להשכיח את‬ ‫הפנימי של הדוברת בשיריה מצטיירת ההקבלה בין הגוף‬ ‫הזוועות. הזמן פועל לטובת העדות הנצחית הזאת. הזמן‬ ‫לנפש. בקבלה גוף האדם הוא מיכל המכיל את הבריאה.‬ ‫הכתוב בספרים מזכיר לעולם שאסור לא לשכוח. בניית‬ ‫במשנתו של הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ נאמר: ”עשר‬ ‫ערים ופיתוח של תרבות ארצית ומקומית, זו התפתחות‬ ‫הספירות הן אופנים של ההתגלות, האור האלוקי הוא‬ ‫של שנים. ככה מוצג הזמן בשני הספרים ויש בו מבט מעניין‬ ‫החיבור בין גוף לנפש. האור הוא כלי של הבעה”. ההבעה‬ ‫ומסקרן על הכפרים הציוריים שהשלווה מסכסכת בהם‬ ‫באה לידי ביטוי בפרץ הצבעוני הזה של השירים בספר,‬ ‫אמונות ומנהגים מקומיים לצד אלימות גועשת שהזמן‬ ‫שירים המעידים על געגוע לדמויות משפחה שהכירה ואשר‬ ‫לא מאפשר לזיכרון לשכוח אותה. המעברים בין כפר לעיר‬ ‫נספו בשואה. כבת דור שני לניצולי שואה חובקת שירתה‬ ‫בשני הספרים יוצרים פסיפס אנושי המעיד כי טבע האדם‬ ‫עולם ומלואו. “נׁשיקת ה ֶצח הזֹועק מּמעמּקים / ׁשם‬ ‫ָ‬ ‫ִ ֲַַ ִ‬ ‫ַנַ ַ ֵ‬ ‫ְ ִ ַ‬ ‫רע מנעוריו וחמדנות היא תחליף לאהבה.‬ ‫המתים ׁשלנּו ׁשֹוכנים לבטח... נׁשימה, נׁשיפה אל חׁשכת‬ ‫ְ ִ ָ ֶ ֶ ְ ַ‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ְִ ֶָ ַ‬ ‫ֶָ‬ ‫ֵַ ִ‬ ‫הּתהֹום” (עמ’ 25) במחוזות הרוח נוצר התיקון, התיקון‬ ‫ַ ְ‬ ‫אכזרי ללא פשרות. דיכוי הנשים, התעללות פיזית ונפשית‬ ‫המדבר על זהות היש וזהות האין. במאבק עיקש יוצאות‬ ‫ואכזריות אליהן מצאתי בשני הספרים ועל כך אני רוצה‬ ‫המילים ויוצרות רביד של קיום “אם אין קמח / אין ּתֹורה.‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ֵ ֶ ַ‬ ‫להסב את דיוני. בספרים אנו חשים באופן מוחשי, את‬ ‫אם אין ּתֹורה / אין חּיִים. אם אין חּיִים / אין עֹולם”. (עמ’‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ֵ ַ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫המלחמות, את ההרוגים, פציעות, קנאות, מהפכות, רוע,‬ ‫48). ריקוד הצרצר הוא ריקוד של אהבה ומיועד לאוהבי‬ ‫אלימות, חברות. ומעל הכל הפחדים שאפשר לחוש אותם.‬ ‫המילה הכתובה שימצאו בכתיבתה את מחוזותיהם. אפשר‬ ‫זה לא מובן מאליו. הסופרים האלה מצליחים לרתק, לסחוף,‬ ‫להתאהב בתנועת המילים, בריקוד המחזר של הצרצר‬ ‫להפנט ולמגנט את עיניי מדף לדף. חייתי את הפחד איתם,‬ ‫ובצילומיה של אניטה קליין. הספר משובב נפש בנושאיו‬ ‫הרגשתי חלק מתוך העלילה ולא יכולתי להניח את הספרים‬ ‫הייחודיים המובילים את עיני הקוראים לריקוד המוליך רטט‬ ‫מהיד.‬ ‫גוף על בימת השירה.‬ ‫הסיפור מתרחש בין השנים 4691 ועד שנה 3002.‬ ‫ההיסטוריה של אפגניסטאן, מלחמות, השתלטות ברית‬ ‫המועצות, טאליבנים, בוש והאמריקאים.‬ ‫מה בין חמדנות‬ ‫הספר מספר על שתי נשים.‬ ‫האחת, מריאם, שנולדה בשנת 9591. היא “הראמי”.‬ ‫כפייתית לאהבה‬ ‫ממזרה. אמה נכנסה להריון ממעביד שלה. לאביה היו כבר‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫3 נשים ו 01 ילדים. אביה היה עשיר ותמך באמה ובה, היה‬ ‫מגיע לבקר, אך לא הכיר בה רשמית. במות אמה, אביה‬ ‫שני ספרים שקראתי לאחרונה הותירו אותי עם מחשבות‬ ‫משיא אותה (בלחץ נשותיו) לסנדלר בשם ראשיד, אלמן‬ ‫רבות על מעמדה וגורלה של האישה בארצות שהיו תחת‬ ‫בן 54 מקאבול, והיא רק בת 41. (“אבל אני כבר ראיתי‬ ‫שלטון קומוניסטי. מדינות שעברו תמורות בכינון משטר‬ ‫ילדות בנות תשע, נמסרות לגברים מבוגרים בעשרים שנה‬ ‫מוסלמי התעמרו קודם באוכלוסיה החלשה נשים וטף,‬ ‫ממחזר שלך” (עמ’ 05).‬ ‫הצעידו חיים מאור לחושך. השלטון האסלאמי ואכזריותו‬ ‫השניה שמה ליילה, נולדה בערב המהפכה ב-8791, לזוג‬ ‫בולט בשני הספרים: ”בציפורני הגורל” / רחל סיידוף-‬ ‫הורים נאורים. ליילה גרה ברחוב של מריאם. ליילה לומדת‬ ‫מזרחי (הדפסה שניה, הוצאת “בת אור”) והספר השני‬ ‫בבית ספר (תקופת הרוסים), לליילה יש חבר, טוראק, אשר‬ ‫“אלף שמשות זוהרות” / חאלד חוסני, (הוצאת “מטר”).‬ ‫איבד את רגלו בהיותו בן חמש. ב2991 בהיות ליילה בת 41,‬ ‫בשני הספרים מצאתי התעללות פיזית ונפשית בנשים.‬ ‫נקשרות חייה בחיי מריאם.‬ ‫דיכוי וחיקוי התנהגות של גברים מוסלמים כלפי נשותיהם‬
‫נא להכיר‬ ‫72‬ ‫אישה תשב בבית כל הזמן. אין זה ראוי שאישה תשוטט‬ ‫ברחובות בלי מטרה. אם תצא לרחוב, עליה להיות מלווה‬ ‫במהראם, קרוב משפחה ממין זכר. אם תיתפס לבדה‬ ‫ברחוב, היא תענש במלקות ותישלח לביתה.‬ ‫*אישה לא תגלה את פניה בשום פנים ואופן. היא תתכסה‬ ‫בבורקה....‬ ‫*השימוש בתמרוקים אסור.‬ ‫*ענידת תכשיטים אסורה.‬ ‫*אסור ללבוש בגדים יפים.‬ ‫*אשה לא תדבר אלא אם כן פנו אליה.‬ ‫*אישה לא תיצור קשר עין עם גברים.‬ ‫*אישה לא תצחק בפרהסיה.....‬ ‫*אישה לא תצבע את אצבעותיה. מי שתעשה זאת, תאבד‬ ‫אצבע.‬ ‫*לנערות אסור ללמוד בבית ספר...‬ ‫*לנשים אסור לעבוד. (עמודים 652-552)‬ ‫אפגניסטן המודרנית קיבלה עצמאות מהבריטים‬ ‫בשנת 9191 ובמשך כ-03 שנה הייתה זו מלוכה, לאחריה‬ ‫אפגניסטן הייתה תקופה מסוימת דמוקרטיה פרלמנטרית‬ ‫ובשנת 3791 הוכרז על הקמת רפובליקה.‬ ‫בשנת 9791 פלשה אליה ברית המועצות כדי להקים‬ ‫משטר פרו-קומוניסטי ולחזקו. פלישה זו גררה מעורבות‬ ‫של ארצות הברית במלחמת האזרחים וכן מעורבות של‬ ‫קטע מהספר בעת עליית הטאליבן. כפייה דתית על‬ ‫שכנותיה האחרות של אפגניסטן. ובמשך יותר מעשור היא‬ ‫הגברים והנשים‬ ‫שימשה כלי משחק ב”מלחמה הקרה”.‬ ‫* כל האזרחים חייבים להתפלל חמש פעמים ביום. אם‬ ‫עם נסיגת הסובייטים בשנת 9891, החזיק המשטר‬ ‫השעה היא שעת תפילה ומישהו ייתפס עושה משהו אחר,‬ ‫הקומוניסטי שכונן רק עד שנת 2991 - השנה בה פרצה‬ ‫עונשו יהיה מלקות.‬ ‫מלחמת האזרחים. המלחמה הייתה קשה ועקובה מדם‬ ‫*כל הגברים יגדלו זקן. האורך הנכון הוא לפחות אורכו של‬ ‫והיא הסתיימה רק בשנת 5991 כאשר הטליבאן השתלטו‬ ‫אגרוף קפוץ אחד מתחת לסנטר. המפר את חוק ייענש‬ ‫על יותר מ - %08 מהמדינה (הקומוניסטים המשיכו‬ ‫במלקות.‬ ‫להחזיק בחלק הצפוני של המדינה).‬ ‫*כל הילדים והנערים יחבשו טורבנים.‬ ‫*אסור לשיר.‬ ‫השלטון החדש התאפיין בקיצוניות אסלאמית, לימודי קוראן‬ ‫*אסור לרקוד.‬ ‫כתוכנית לימודים עיקרית במערכת החינוך הממלכתית‬ ‫*משחקי קלפים, שח, הימורים והפרחת עפיפונים אסורים.‬ ‫ומתן חסות וסיוע לארגוני טרור אסלאמיים בינלאומיים.‬ ‫*כתיבת ספרים, צפייה בסרטים וציור תמונות אסורים.‬ ‫הדבר גרם להפסקת התמיכה הבינלאומית במדינה‬ ‫*מי שיגדל תוכים ייענש במלקות וכל הציפורים שלו יישחטו.‬ ‫וניתוקה הכמעט מוחלט מהעולם.‬ ‫*מי שיגנוב, ידו תכרת עד הפרק. מי שיגנוב שוב, תיכרת‬ ‫לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר בשנת 1002 האשימה‬ ‫כף רגלו.‬ ‫ארצות הברית את אפגניסטן במתן סיוע לאוסאמה בן‬ ‫לתשומת לב הנשים:‬
‫נא להכיר‬ ‫82‬ ‫ושומרות על עיצובן וצביונן..‬ ‫לאדן וארגונו אל קעידה. האמריקנים פלשו למדינה במהלך‬ ‫מלחמת אפגניסטן בראשות קואליציה של מדינות והביאו‬ ‫הספר מתאר את קורותיהן של שתי משפחות יהודיות‬ ‫לקץ שלטון הטליבאן.‬ ‫שהצטלבו דרכן. האב בנימין סיידוף הוא נכדו של שמואל‬ ‫ב-9 באוקטובר 4002 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות‬ ‫המנוח, המגיע לארץ עם אמו ואחיינו, צועדים בקור וברעב,‬ ‫במדינה אליהם נרשמו יותר מעשרה מיליון מצביעים (04‬ ‫באש ובמים כדי לקיים צוואה של סבא.‬ ‫אחוזים מהם נשים). הבחירות נוהלו בליווי שורה של כשלים‬ ‫שרה היא יתומה מאב שנספה במגפה שכילתה כמעט את‬ ‫וחלק מהמפלגות החרימו אותן, אולם לבסוף חמיד קרזאי‬ ‫כל משפחתה, בתוך היתמות גדלה כפרח בר, ילדה יפהפיה‬ ‫ניצח ברוב של 4.55 אחוזים מהקולות והמפלגות המפסידות‬ ‫ומפונקת ובטרם היתה לנערה, נישאה למפלצת שבאדם‬ ‫נאלצו לקבל את התוצאות כדי למנוע התקוממויות במדינה.‬ ‫ועוד ממוצא יהודי. גם שרה עוברת ייסורי נפש וגוף קשים‬ ‫ביותר עולה לפלשתינה ובה נגאלת מייסוריה לבעלה. היא‬ ‫זוכה בגט רבני וכעבור זמן לא רב קושרת את גורלה עם חייו‬ ‫הספר “בציפורני הגורל” מתעד פיסת היסטוריה על חיי‬ ‫של בנימין סיידוף.‬ ‫היהודים בגולה הפרוסה על הארצות קווקז, תורכיה, לבנון,‬ ‫סוריה ועל הארץ, פלשתינה בשנות העשרים. מגולל פרעות‬ ‫ועלילות דם, פוגרומים, וקרקע בוערת תחת רגליהם. הסב‬ ‫שמואל סיידוף איש צבא נערץ על פיקודיו, קיבל אזהרות‬ ‫מהם, כי יבולע לו אם ישאר על עומדו, הצאר התחלף וחייו‬ ‫וחיי בני משפחתו בסכנה. הוא אוסף את בני ביתו, מוכר‬ ‫בשקט את נכסיו ויוצא אל דרך ארוכה להגשים את חלום‬ ‫חייו להגיע לארץ היהודים ירושלים. שניים מבניו הוא שולח‬ ‫ישירות בעליה בלתי ליגלית דרך מסעות נדודים מפרכים‬ ‫הם מגיעים לארץ לא מיושבת, אך נשלטת בידי התורכים.‬ ‫שמואל סיידוף ובני ביתו עושים כברת דרך ארוכה בחורף‬ ‫מושלג ומגיעים לתורכיה הזמן והגיל מכריעים את הכף. על‬ ‫אדמת תורכיה הוא מבקש מילדיו לא לשכוח את הצוואה‬ ‫הרוחנית להגיע בכל דרך ובכל מחיר לארץ היהודים, ירושלים.‬ ‫צוואתו מתמלאת לאחר תלאות וייסורים רבים שעוברים‬ ‫כל ילדי המשפחה. אין אחד או אחת שלא חווה מנת סבל‬ ‫מייסרת כדי להגשים את החלום הנכסף. ומעבר לייסורים,‬ ‫לעינויים שחווים צאצאי המשפחה מגיחות מכל עבר‬ ‫האמונה, התקוה והאהבה. שלוש אלה מחבקות את ילדי‬ ‫המשפחה המחנכים את ילדיהם לערכים כמו כיבוד הורים,‬ ‫כבוד האדם, כבוד הבריות, כיבוד האדמה. בידיים אוהבות‬ ‫ראיינתי את הסופרת רחל סיידוף-מזרחי בערב ספרותי‬ ‫הם עוקרים עשבים שוטים, סוללים כבישים, מקימים בית‬ ‫שנקרא “נגיעות של אהבה” שהתקיים בבית הסופר ע”ש‬ ‫ונלחמים בסכנת נפשות נגד הפדיון, הכפרים הערביים שרצו‬ ‫שאול טשרניחובסקי בתל-אביב.‬ ‫לנשלם מאדמתם, מחרפים נפשם במלחמות ישראל מתוך‬ ‫1. איך נולד הרעיון לשכתב את קורות חיי המשפחה?‬ ‫האהבה לארץ, אהבה לשפת הקודש העברית התנכ”ית‬ ‫ורחל נושמת עמוק ומחזיקה בספר עב הכרס: “הרעיון‬ ‫ואהבת הלשון הארמית המייחדות אותן מלשונות אחרות‬
‫נא להכיר‬ ‫92‬ ‫3. פולקלור צבעוני עשיר ויפהפה מאכלס את דפי‬ ‫לכתוב את קורות המשפחה נולד בי, מאחר וראיתי שיש‬ ‫הספר. לא יכולתי להניח את הספר מהיד, ריתקת אותי‬ ‫דברים רבים ונסתרים מאחורי שם המשפחה, מאחורי‬ ‫אל מנהגים, אל סיפורי עם, אגדות על שדים ורוחות,‬ ‫הסיפורים המוזרים והמדהימים שמדי פעם סופר חלק קטן‬ ‫מאכלים אניני טעם וריח. מאין שאבת את כל הידע‬ ‫מהם מאחורי ענני הדמעות שזלגו מעיני אמי ותמיד רציתי‬ ‫הזה?‬ ‫לדעת את רזי-הסיפורים במלואם מה מסתתר בתוך כל‬ ‫“שאבתי כל זאת מספוריהם של הורי ומזיכרונותיי על‬ ‫העצב שהיה שם? וחבל שלא עשיתי זאת קודם אולי לא‬ ‫המנהגים והמסורות. לא היה להם זמן רב לספר סיפורים,‬ ‫הייתי אני נקלעת למצב בו נקלעתי, פשוט לא הבנתי שיש‬ ‫אך הסיפורים סופרו כאשר ישבה אימא לכבס ליד הפיילה‬ ‫רוע כזה בעולם. סיפורי הוא גם מסר לבנות המתמרדות‬ ‫הגדולה והעמוסה בכבסים, או כאשר ניכשנו בוטנים‬ ‫ועושות את כל העולה על רוחן ולא נשמעות להוריהם‬ ‫במקשה שבשדה אז כולנו נרתמנו לעבוד ביחד.‬ ‫הדואגים.” דמעות מאיימות לפרוץ החוצה וקולה של רחל‬ ‫גם כאשר ניקתה אורז לקראת החגים. סיפוריהם היו‬ ‫לא נשבר. היא רועדת מהתרגשות, סוף-סוף מישהו מאזין‬ ‫מעניינים ומותחים.‬ ‫לסיפור המתועד של המשפחה שהצליחה לשרוד בקושי‬ ‫הייתה לי גם הזדמנות נדירה נוספת שכאשר רצינו לשפץ‬ ‫מ”צפורני הגורל”.‬ ‫את ביתם, הם אולצו לצאת ולגור עמנו כחצי שנה.‬ ‫בתקופה זו, הייתה לי הזדמנות לשבת ערב ערב ולמלא‬ ‫2. מהקריאה בספר עולה יחסם האכזרי של הגברים‬ ‫מאות דפי פוליו מחוררים. לימים ישבתי וארגנתי הכול‬ ‫לנשים אברהם לשרה? ז’וז’ו לרחל? נוצר מצב שהבת‬ ‫לקראת הוצאת הספר לאור, כמובן שהצלבתי את הסיפורים‬ ‫הולכת בעקבות האם וסוגרת מעגל גורלי, התיאורים‬ ‫עם סיפוריהם של אחרים.”‬ ‫אכזריים, מה מידת האמת ומה מידת ההגזמה?‬ ‫4. כותרת הספר “בציפורני הגורל” מתארת תהליכים‬ ‫“לצערי בארצות ערב הגברים שולטים באכזריות בנשותיהן‬ ‫ומסעות של דמויות רבות העוברות שינוי מקצה‬ ‫עד היום. כל מה שסיפרתי הוא אמת לאמיתה, אותה‬ ‫לקצה. תבחרי לך דמות אחת מתוך הגלריה האנושית‬ ‫שמעתי לא רק מפיה של אמי אלא ממספר אנשים,‬ ‫שמופיעה בספר ותני לנו שתי דוגמאות על דמות כזו‬ ‫גם היום וגם בארץ פושה הדבר אצל הערבים, הבדווים,‬ ‫שעברה שינויים כאלה. אני מקשה והגב’ סיידוף-מזרחי‬ ‫הם יכולים להרוג את האישה מבלי לבדוק את אמיתות‬ ‫מחייכת לבחור שתי דמויות זה לא קל. שתי דוגמאות של‬ ‫הדברים שנאמרו עליה ולא פעם שמענו על אח שרצח‬ ‫אותה דמות, אם את רוצה אני ממקדת והיא מהנהנת‬ ‫את אחותו ואב את בתו על כבוד המשפחה, ואף האם‬ ‫בראשה ושואפת נשימה ארוכה.‬ ‫נמצאת בסוד העניינים. אלה שגדלו בארצות ערב מבינים‬ ‫את המנטליות של מנהגים וערכי-חברה ודת מושרשים.‬ ‫“הדמות שאני בוחרת היא אמי שרה, אשר נולדה בתקופה‬ ‫אינני יכולה לשפוט, האישה היא קניינו של הבעל ועל זה‬ ‫איומה, בשבוע שבו נולדה פשטה מגפה קשה בטורקיה‬ ‫אין עוררין. הדוגמא האכזרית לכך שאברהם תולה את שרה‬ ‫בעיר נסבין. אביה, אחיה בן השמונה עשרה שעמד להינשא‬ ‫מרגליה כשראשה מוטה כלפי מטה כמו שק תפוחי אדמה‬ ‫וסבתה כולם מתו במגפה בתוך שבוע, האם שקיבלה את‬ ‫על דלת ביתו וצועק בכפר שמי שיעז להוריד את התלויה‬ ‫הידיעה המרה, משתבשת עליה דעתה. כאשר היא שבה‬ ‫דמו בראשו. ככה מתנהג יהודי אל אשתו היהודיה. לא מדובר‬ ‫לעצמה, היא לוקחת את שרה ומטפלת בה כבכפפות משי.‬ ‫כאן במוסלמי אלא ביהודי וזה מזעזע עוד יותר.‬ ‫כאשר גודלת שרה היפיפייה, אמה רוצה להבטיח את‬ ‫עתידה ומשיאה אותה לאיש ממשפחה עשירה שלמעשה‬ ‫אך ז’וז’ו גדל בארץ והתחנך לפחות מספר שנים כאן, לא‬ ‫הוא ממשפחתה, אך התוצאות היו איומות. שרה הייתה‬ ‫יכולתי להאמין להורי שהזהירו אותי, שבחור צעיר מתנהג‬ ‫רק בת עשר כשהיא נשאת לאיש, בנוסף על ההתאכזרות‬ ‫בצורה כזו, כי את פרצופו האמיתי הוא הראה רק אחרי‬ ‫האישית כלפיה, שלושה מילדיה מתים עקב ההתנכלויות‬ ‫החתונה, כאשר הייתי קניינו כביכול זה רק מראה כמה זה‬ ‫של חמותה ובעלה. חייה היו נתונים לסכנה מתמדת, כאשר‬ ‫מושרש שם בגנים.‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫03‬ ‫אמה אינה יכולה להצילה או לעזור לה.‬ ‫השינוי השלישי שקרה הוא, כששרה פוגשת את דודה‬ ‫אחי אביה שלא ידעה על קיומו ועמו הם עולים ארצה ופה‬ ‫בארץ בעלה הבוגד עוזב אותה בהריון ובחוסר כול ונוסע‬ ‫עם אהובתו החדשה לטורקיה. הדודים והשכנים מתלוננים‬ ‫לרבנים ומספרים להם את כל ייסוריה ועוזרים לה לקבל את‬ ‫הגט הנכסף.‬ ‫כאן חייה משתנים לעד, הוא משיא אותה מחדש ונולדים‬ ‫לה שמונה ילדים נוספים. גם מצבם הכלכלי משתנה לאין‬ ‫ערוך כאשר הם עוזבים את ירושלים בה הייתה מצוקת‬ ‫עבודה קשה ומצב כלכלי קשה מאוד ועוברים לכרכור שם‬ ‫הם עובדים במשקים שבסביבה, בקטיף ובזריעה ביום‬ ‫לספר זה, אני רואה תהליך התפתחותי של כתיבה. בכל‬ ‫ובלילה. בנימין המשיך לעבוד בשמירה במשקי האזור‬ ‫הספרים הייתה נגיעה של היוצרת עם היצירה, התמודדות‬ ‫ובפרדסים, תוך זמן קצר הצליחו לזרוע ולנטוע ולהקים‬ ‫עם כאב וחולי, חיים ומוות. נגיעה באקטואליה, בקיים‬ ‫משק לדוגמה וזה משנה את מצבם הכלכלי מאפס לבעלי‬ ‫ובחולף. בספרה הששי “נולד עירום דרך פשפש”, יש‬ ‫אמצעים”.‬ ‫התייחסות אל רוח האדם, אל המהות שנקראת אדם ואל‬ ‫הסביבה שיצאה מחלציו והסביבה התומכת שלו.‬ ‫את הספר הנפלא הזה ניתן לרכוש ישירות מהסופרת.‬ ‫הספר הוא חוויה בלתי רגילה לקורא. מעשיר את אופקיו‬ ‫ספרה הששי של ש.בן עדי מכיל ששה שערים. במפתיע‬ ‫ומרחיב את הדעת. נהנתי מאוד ממנו. הספר הזה ראוי‬ ‫כל השערים עוסקים במילה “רוח”: “גלגולי רוח” שאריות,‬ ‫להיכלל בתוכנית הלימודים להוראת המקצועות היסטוריה‬ ‫“מערבולות הרוח”, ”רוחות קצרות”, “רוח מזרחית‬ ‫של עם ישראל וספרות עברית.‬ ‫בירושלים”, שתיקת הרוחות” ו”מילות הרוח”. ששה שערים‬ ‫התלמידים יוכלו להפיק ממנו ידע עשיר ומעצים על ראשית‬ ‫נוגעים ברוח. פעם היא גלגולים, מערבולות, משבים קצרים,‬ ‫ההתיישבות בארץ, על העבודה החלוצית, על הספרות‬ ‫שתיקות ומילים. בכל ששת השערים מואר הטבע המולד‬ ‫הפולקלוריסטית והמנהגים השונים המעצבים אופי ואישיות‬ ‫של העצמי, שיש לו מגמה תכליתית. מה שהדוברת חווה או‬ ‫של חברה מתהווה. ספר שהוא חובה בכל בית.‬ ‫חוותה בעבר מניע אותה להתקדם. יש בספר הזה תהליך‬ ‫אלכימי: שתי אמנויות מתנהלות זו לצד זו הפיסול והכתיבה,‬ ‫הציר המשותף שלהן הוא הרוח. היא מניעה את שתיהן‬ ‫מתוך החוויה ומתוך היצירה אל מקום של עריכת חשבון‬ ‫על מסעה של‬ ‫אישי. כמו וידוי הסוגר מעגל חיים בספר הזה. “הּנ ָד העצּוב‬ ‫ַ ַ ּו ֶ ָ‬ ‫/ נֹולד עירֹם ּדרָך ּפׁשּפׁש / ְוָצא עירֹם ּדרָך הּדלת הראׁשית“‬ ‫ֶֶ ַ ֶֶ ָ ָ ִ‬ ‫יָ ֵ‬ ‫ֶֶ ִ ְ ָ‬ ‫(עמ’ 11) ומיהו אותו נווד? נשאלת השאלה. המענה לסוגיה‬ ‫ַ ֵ‬ ‫הנפש‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫זו, מפוזר בכל הספר. זה האדם. הוא הנווד בעולם הזה ואף‬ ‫מזכיר את הרעיון שהגורל ידוע מראש: ”כי עפר אתה ואל‬ ‫עפר תשוב”. “מה שהטבע השאיר בלתי מושלם משלימה‬ ‫"האדם לא נברא לתבוסה... אדם אפשר שיושמד, אך לא‬ ‫האמנות” (יונג) בן עדי יוצרת בספר הזה שלה תהליכי‬ ‫יובס.” - ארנסט המינגווי מתוך הספר “הזקן והים”.‬ ‫התהוות. סופו של האדם הוא כליה אך האמנות יכולה‬ ‫ציטוט זה מתחבר לי אל ספרה של שושנה בן-עדי. אני‬ ‫להנציח את האדם רק כשהיא כתובה ומפוסלת.‬ ‫מלווה בביקורת ספרותית את ספרי שיריה ורואה בספר‬ ‫הנוכחי הזה התפתחות פואטית. מ”אנשי הבקבוקים” ועד‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫13‬ ‫ההתבוננות איננה שלב אלא עמדה פנימית מתמדת.‬ ‫בכל ששת השערים יש מיצג פיסולי המתאר את האדם‬ ‫לחכות בשקט ובאורך רוח מאפשר לתהליך להתפתח.‬ ‫במצבים שונים. כך עושות גם המילים. מתוך הבכי‬ ‫הדוברת היא חלק מתהליך. דווקא בהתבוננות הפנימית‬ ‫בא הצחוק. מתוך הקדרות באה השמחה. בן עדי היא‬ ‫שלה, היא זוכה להבראות מחדש. היא חווה את לידתה‬ ‫האלכימאית של ספרה. היא יודעת ומכירה את המחזוריות‬ ‫מתוך הדם והצעקה. היא חווה את החיים. הרוח הפועמת‬ ‫של החיים והמוות על פי הקבלה. הרבה תרבויות מתארות‬ ‫בה היא רוח החיים. הנשמה קיבלה זהות והיא מרחפת.‬ ‫את החיים אחרי המוות ומשקיטות את הפחד. המילים‬ ‫הריחוף דומה במקביל לריחופן של המילים הנולדות מתוך‬ ‫תיקחנה את הקורא אל מסע מזדהה והפסלים יהיו אבן‬ ‫בערה יוקדת וכשהמילים יוצאות מהפה חייבת להיות להן‬ ‫דרך ביצירת אמנות בעולם הזה. זה לא משנה את ההליכה.‬ ‫אחריות משמעותית. כשהן בתוך הפה, הדוברת אדונית‬ ‫ההליכה אל עולם שמעבר, איננה הליכה אובדנית. אלא‬ ‫על מילותיה, כאשר יצאו ממסילות צירן הן נעות כמשב‬ ‫הליכה בעיניים פקוחות. האדם יודע את נפשו ומסעו.‬ ‫הרוח. יש כאלה שמובילות, יש כאלה שמהתלות ויש‬ ‫אם עבודת הפיסול נחצבה באבן או לוטשה בחימר,היא‬ ‫כאלה שנוטות להתפשר. כוחן של המילים טבוע בריחוף‬ ‫משאירה עקבות. המשנה כאן היא ההתכווננות ליצור חיקוי‬ ‫“על ּבימת הע ָנים, אפֹרים ּולבנים“ (עמ’ 72). רוח האדם,‬ ‫ְִָ‬ ‫ֲ ִ‬ ‫ַ ִ ַ ָ ֲנ ִ‬ ‫למציאות בעולם חי ונושם המקפיא את דמויות עברה. בכל‬ ‫הנשמה שנולדת עמו מלווה אותו בתהליך חייו. זו גם אותה‬ ‫הספר יש נגיעות של דילמות על החיים, הנצח והחולף,‬ ‫נשמה שתעזוב אותו ותתגלגל למשימתה הבאה בגוף‬ ‫הקיום האנושי מול הקיום הטבעי. ההתכלות מעסיקה‬ ‫אחר. הדילמה המרכזית בספר הזה עוסקת במהות החיים‬ ‫את הדוברת בשירים, אך בד בבד היא מודעת להתפתחות‬ ‫מתוך ראייה מתפכחת. חוכמת הניסיון מלמדת אותנו שרק‬ ‫האנושית המתקדמת והשפעתה בעולם. דור הולך ודור‬ ‫בבגרותנו, אנחנו יכולים להביט קדימה ולסקור את העבר‬ ‫בא. האמונה הזאת בהתפתחות העולמית מניעה תנועה.‬ ‫ואת תהליך הלמידה משגיאותינו. אותה רוח דומיננטית‬ ‫ככה גם ששת שערי הספר כולם נעים בתנועה מעגלית-‬ ‫המובילה את הקוראים לשיטוט מהעבר אל ההווה, היא‬ ‫מחזורית. התנועה איננה רק תנועה פיזית של משב אוויר‬ ‫אותה רוח עתיקת יומין המתגלגלת באנשים, בערים,‬ ‫צונן שנע ממקום למקום. התנועה היא תנועה מעמקי‬ ‫בעצים ובחי. הרוח הזו הלובשת שמלות מדבר מאובקות‬ ‫הנפש.‬ ‫“מתּפּלׁשת ּבעפר הּדֹורֹות“ (עמ’ 92). היא רוח שמרקידה‬ ‫ִ ְ ֶֶַ ֶָָ ַ‬ ‫כדי לגעת בשערי הספר הזה צריך לצאת אל הנווד שנבחר‬ ‫עצים, מסעירה גלים, מכה והולמת, דוחפת ומנערת,‬ ‫על ידי הדוברת להוביל את הקוראים למסעה. והמסע הוא‬ ‫נכנסת ויוצאת כמו החיים וכמו המוות. הרוח עוברת תהליך‬ ‫נסיעה אל העבר שם נשמעת “מנּגי ָה ּפנימית עמּומה‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ְִַנ ְ ִ ִ‬ ‫כמו הדוברת עצמה בשיריה. “ּבלדה קׁשה נֹולדת ּתקָה /‬ ‫ֶֶ ִ ְו‬ ‫ְ ֵָ ָ ָ‬ ‫/ וְהמיַת הּמיִם אׁש“ (עמ’ 31) “הּנׁשמה ׁשּלי ׁשפּוכה על‬ ‫ְַָ ָ ֶ ִ ְ ָ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ַ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫וְעּמּה ַם רּוח ּבֹוכ ָה“ הלידה היא סמל החיים. סימן ההיכר‬ ‫ַ ִ ּי‬ ‫ִ ָ ּג‬ ‫הּנָר... ּכמֹו לחה, קצת מגעיל, ָכֹון... וְהּנָר סֹופג הּכֹל” (עמ’‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ַ ְי‬ ‫ְ ָ ְִַ נ‬ ‫ַ ְי ְ ֵ ָ‬ ‫שלה הוא הבכי. הדיון המפוכח בגלגוליה של הרוח מוביל‬ ‫41). על מפתן השחר “זִ כרֹונֹות חּמים ּבצל החׁשכה / ּבצל‬ ‫ְֵ‬ ‫ְֵ ֲֵַָ‬ ‫ַ ִ‬ ‫ְ‬ ‫את הקוראים גם לדיון על מהותה של השירה. כמו שהרוח‬ ‫סי ַרָה ֵרֹות וְלהבה מהבהבת” (עמ ’51). ומה יש במרבד‬ ‫ֶָָ ְ ַ ְ ֶֶ‬ ‫ִ גְי נ‬ ‫פועמת באדם כך מתוך הבערה באים “רגעי האֹׁשר / רגעי‬ ‫ְִֵ‬ ‫ְִֵ ָ ֶ‬ ‫עליו מרחפות תמונות העב יְלדים רצים ּבּׂשדֹות / ּתהלּוכֹות‬ ‫ֲַ‬ ‫ִָ ִָ ַ ָ‬ ‫הּכאב / הברֹות” (עמ’ 53). ספר יפהפה המערבל בחושיו‬ ‫ֲָ‬ ‫ְֵַ‬ ‫מפּגינים / ּד ָלים ּוסרטים לכל ענָן (עמ’ 61). כשהדוברת‬ ‫ְ ָ ִ ְי‬ ‫ְִָ‬ ‫ְגִ‬ ‫ַ ְִ ִ‬ ‫סערות נפש, חידת קיום הנעה בין פסיקים ונקודות בתנועה‬ ‫היא אדם, היא יכולה להיות גם הדימוי של הנווד העירום.‬ ‫מעגלית נערמות הברות ההופכות למילים הנישאות ברוח.‬ ‫המסע אל לבה של הנפש, הוא מסע של התפכחות וניתן‬ ‫מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.‬ ‫לראות בו קרעי שמים, ניתן גם לשמוע דו-שיח פנימי‬ ‫מוזר. ההתבוננות היא המראה של הנפש ואז מתחילה‬ ‫מבראשית “ֶאֹלהים ּברא לָאט את הּׁשמיִם וְאת הָארץ /‬ ‫ֶ ָ ֶ‬ ‫ֶ ַ ָ ַ‬ ‫ָָ ְ‬ ‫וֱ ִ‬ ‫ַאני האָדם אני מחּכה / לָאט מחּכה / ּוקרעים נׁשמעים / ַם‬ ‫ּג‬ ‫ְִָ ִ ְ ָ ִ‬ ‫ְ ַָ‬ ‫ְ‬ ‫וֲ ִ ָ ָ ֲ ִ ְ ַ ָ‬ ‫נראים ׁשם למעלה/ ָאחר ּכָך עֹור קרּוע, ּדם ּוצעקה / ּולָאט‬ ‫ְ‬ ‫ָ ַ ָ ְָָ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ָ ְַ ְָ‬ ‫ְִ ִ‬ ‫לָאט ּדממה“ (עמ’ 71). השימוש בחושים: ראיה, שמיעה,‬ ‫ְ ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫נגיעה מלמד על התפתחות התנועה המעגלית של הנפש.‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫23‬ ‫מנציחה עדשת המצלמה. לחיצה על קליק המצלמה מגלה‬ ‫עולם ומלואו. בלק מתעד במצלמתו פיסות חיים ואפיזודות‬ ‫הכאב האנושי‬ ‫לא שגרתיות בהן מככבים הכאב, העוני והסבל האנושיים‬ ‫כמעט בכפיפה אחת.‬ ‫מבעד לעדשת‬ ‫אתה מתעד ילדים בכל המקומות שאתה מבקר בהם‬ ‫המצלמה‬ ‫ולמה דווקא ילדים?‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫בלק משיב: ”אולי בגלל שלי לא הייתה ילדות. היום אני בן‬ ‫75 גרוש ארבע פעמים + 3 ילדים. החיפוש שלי אחר יציבות‬ ‫את מיכאל בלק חברי היכרתי ב”קפה דה מרקר”. צלם‬ ‫בחיים, הוא חיפוש תמידי.‬ ‫המתעד במצלמתו את העולם מעיניהם של ילדים.‬ ‫נולדתי ב2591 בת”א: אני בא ממשפחה קטנה, שארית‬ ‫השתתף בתערוכות צילום חובקות עולם: 7891 סיטרד‬ ‫פליטה שניצלה בזכות הסבא שלי שהבין בזמן מה הולך‬ ‫הולנד ‪Museum Den Tempel‬‬ ‫לקרות באירופה ועלה לארץ. שאר המשפחה לקחה את‬ ‫פורטרטים:‬ ‫הזמן שלה ואז היה מאוחר מדי. כמעט כולם הושמדו‬ ‫8891ואלייבו יגוסלביה ‪Valjevo‬‬ ‫והמעטים ששרדו אני זוכר אותם כמוזרים מאד.”‬ ‫9991 איינדהובהן הולנד ‪Schouburg Eindhoven‬‬ ‫אביו נולד באוסטריה ואמו בפולין, שפת האם של אביו היתה‬ ‫בלט ותיאטרון.‬ ‫כמובן גרמנית, ממה שהוא זוכר כל הילדים שנשלחו לניצולי‬ ‫6002 מדיה פארק הילוורסום ‪Mediapark Hilversum‬‬ ‫שואה הגיעו מהתרבות הגרמנית.‬ ‫משחקי ילדים, פורטרטים של ילדים מרחבי העולם.‬ ‫כשהיה בגיל 3 הוריו התגרשו. בגיל 4, בגלל קושי של האם‬ ‫0102 תל אביב שני צילומים בתערוכה קבוצתית.‬ ‫לגדל את מיכאל ואחיו, הגדול ממנו בשלוש שנים. הוא‬ ‫0102 בנייני הקונגרס בהאג ‪Congresgebouw Den Haag‬‬ ‫הועבר לבית האומנה הראשון, שנוהל אף הוא ע”י ניצולי‬ ‫ילדים עובדים ברחבי פרו.‬ ‫שואה, שהיה ב”רמות השבים”.‬ ‫אתה זוכר משהו מהמקום הזה?‬ ‫ילדי העולם השלישי אינם יודעים שפע, אינם יודעים שבגילם‬ ‫“בפנימייה הראשונה ברמות השבים אני עוד זוכר את‬ ‫ילדים בארצות אחרות לומדים בבית הספר. את הפערים‬ ‫החפירות שנחפרו במלחמת סיני ואת החיילים שזרקו‬ ‫לנו הילדים שהביטו בשיירות סוכריות. את המקום ניהלה‬ ‫גברת יעקבי, אני זוכר אותה כזקנה עם שיער כסוף שקטה‬ ‫ומרוחקת. היה לה בן שעסק כמדומני בצילום ונתן לנו‬ ‫לשחק בניירות צילום שהגיבו כמובן לאור, וכך ראיתי איך‬ ‫טביעת ידי נעלמת לה ומשחירה באור השמש.” אולי משם‬ ‫אהבתך לצילום?‬ ‫מ. בלק מביט אלי ומנענע את ראשו, ”אולי. המעברים‬ ‫ממקום למקום נחקקו אצלי כל כך חזק. אני זוכר את עצמי‬ ‫בגיל 6 העבירו את אחי ואותי ל”בית שטראוס” ברמתיים‬ ‫(כיום הוד השרון), שם הייתי עד גיל 11. המקום נוהל ע”י‬ ‫זוג ניצולי שואה חשוכי ילדים, בשם גרטה ולודוויג שטראוס.‬ ‫גרטה הייתה הדמות ה”חזקה” והדומיננטית, ממנה פחדו‬ ‫הילדים.‬ ‫היא הייתה לא צפויה בהתנהגותה. אם מישהו מהילדים‬ ‫סרב להוראה שלה,היא הייתה מכה אותו בטוסיק למען‬ ‫ברגע של עייפות צילום מיכאל בלק‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫33‬ ‫ילדים עובדים במזבלה בטרוחיו בפרו צילום מיכאל בלק‬ ‫בארבע כמו שעון שויצרי היתה הגב’ שטראוס משוחחת‬ ‫יראו וייראו. קשה לשכוח את הבכי ואת הצרחות של ילדים‬ ‫ארוכות ומלאה בחיוכים. הכל נגמר בסיום הביקור.‬ ‫שהוכו. כולם ידעו שיש לה משמעת ברזל. אם מישהו לא‬ ‫שטראוס חזרה לעצמה ולהרגליה הנוקשים. לבעלה קראו‬ ‫הגיב כפי שרצתה היא הייתה מנחיתה את נחת זרועה על‬ ‫לודוויג והוא עבד כעגלון. מדי פעם בחופשות הרשו לי לצאת‬ ‫פניו והד הסטירה המצלצלת היה מופיע לי בחלומות כמו‬ ‫איתו להעמיס משא זה או אחר על העגלה. לפעמים נתן‬ ‫סיוט. עד גיל 11 הרטבתי במיטה. זה לא נעים לעשות פיפי‬ ‫לי להחזיק במושכות של הסוס הגדול ואז חוויתי רגעי אושר‬ ‫במיטה ובמיוחד בבית עם ילדים שרואים זאת יום יום, רק‬ ‫שעליהם מגיע לו להיות בגן עדן היום. אבל, הוא היה איש‬ ‫היום אני מבין שזה היה מפחד.”‬ ‫חלש ובבית לא הורגש כלל, קולה של הגברת שטראוס‬ ‫הזיכרונות כל כך חדים, כאילו התרחשו לפני חודש,‬ ‫מהדהד היום בזיכרונותיי. אישה-גבר. היא הגברת והאדון‬ ‫אך למעשה הם התרחשו לפני שנים. נראה כי בחדרי‬ ‫בבית”‬ ‫לבך שוכנים לעד סיוטי בלהה עם רגעים יפים, האם אני‬ ‫איך אתה זוכר את מאכליה, האם יש למה להתגעגע?‬ ‫צודקת?‬ ‫“בארוחת בוקר היינו מקבלים דייסת קווקר מגעילה שהגב’‬ ‫לפני שהוא עונה לי, בלק מחייך ועיניו זורחות בנינוחות,‬ ‫שטראוס הייתה כופה עלינו לאכול. קווקר אני שונא עד‬ ‫“גרטה שטראוס היתה נחמדה ומחייכת רק כשהגיעו‬ ‫היום. את הבשר הייתה מבשלת עם השומן וכיום רק‬ ‫אנשים זרים לבית, ככה זה היה גם כשאמא שלי באה‬ ‫המחשבה על פולקה גורמת לי לבחילה ואני מנסה לעקוף‬ ‫לבקר אותנו. אם בית במסכה. אחרי שהם היו הולכים‬ ‫כל קצב בגלל ריח הבשר. ויתרתי על הבשר בחיי ושנים רבות‬ ‫והדלת הייתה נסגרת היא הייתה חוזרת לעצמה ולפרצוף‬ ‫שאני צמחוני. תודה גברת שטראוס. יש לי שלושה זיכרונות‬ ‫הקשוח שלה. גברת שטראוס הייתה אישה קשה ואני לא‬ ‫טובים מהתקופה, מדי פעם היינו באים לבית של אמא שלי‬ ‫זוכר שום גילוי חיבה ממנה אלי או לאחד מהילדים האחרים‬ ‫ואני זוכר שלרוץ אליה למיטה בשבת בבוקר היה תענוג‬ ‫במקום. עם אמי שהייתה מגיעה לביקור כל יום ראשון‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫43‬ ‫הרבה פעמים עם ילדים. במקום שהנוקשות, הפחדים,‬ ‫גדול. ועוד זיכרון: מורה טובה בבית הספר הממלכתי, נתנה‬ ‫הלחצים, המכות והמתחים היו הבסיס לגדילתנו, במקום‬ ‫אותי כדוגמא טובה, לאחר שהבאתי כסא לילדה חלשה‬ ‫הזה נולד הפחד מפני יציבות המשפחה. כשאין אהבה‬ ‫והיא הביטה בי בעיניים נוצצות, מלאות הערכה, כשאמרה‬ ‫במקום כזה כל מסגרת משפחתית מתפוררת. בגיל אחת‬ ‫את זה לפני כל הכיתה. עד היום עיניה הנוצצות שמורות‬ ‫עשרה חזרנו אחי ואני לבית של אמא שלי בתל אביב, באותו‬ ‫איתי. הזיכרון השלישי ברמתיים הייתה מורה למוזיקה‬ ‫לילה הפסקתי להרטיב במיטה.‬ ‫בשם שושנה חצור. למדתי אצלה לנגן בחלילית ואני זוכר‬ ‫כשהייתי בגיל 11 אמי עבדה ועמדה על רגליה לאחר‬ ‫שהתפלאה על שמיעתי הטובה, כי פניה היו מתעוותים‬ ‫גרושים מכאיבים והחליטה להחזיר את ילדיה הביתה.‬ ‫אם אחד הילדים היה מזייף. מה שבעצם הציל אותי זה שני‬ ‫פחות מחמישים קילומטרים, תל אביב נראתה לי עולם‬ ‫דברים, אימי שנתנה בכוחותיה הדלים את כל שהיה לה,‬ ‫שונה לחלוטין מרמתיים. מהמעברה עברתי עם מעברותיה‬ ‫בין היתר העובדה שהגיעה כמו שעון שוייצרי כל יום ראשון‬ ‫עברתי לרחובות הסואנים של ת”א, בתים ועוד בתים, ובית‬ ‫לבית שטראוס לבקר אותנו והמצלמה שקיבלתי מאבי בגיל‬ ‫ספר שנחשב להכי טוב בארץ. א׳. ד׳. גורדון. לא הבנתי‬ ‫עשר. בזכות אימי הצלחתי להיאחז בחיים, ובזכות המצלמה‬ ‫על מה מדברים המורים בכיתה ועד מהרה בחרתי בדרך‬ ‫מצאתי דרך להביע את עצמי בצורה שהכי מדברת אלי,‬ ‫המוכרת ביותר עבורי. הדרך השלילית. הפכתי להיות אימת‬ ‫הויזואלית. אני בעצם מצלם מגיל 01, גם אבא שלי היה‬ ‫המורים. בשיעורים בניתי מטוסים מנייר ובהפסקה, אם לא‬ ‫צלם.. תראי החוויות שלי כצלם טירון מהשטח, עד היום‬ ‫הלכתי מכות עם איזה ילד, העפתי אותם מהחלון למטה‬ ‫מצחיקות אותי.‬ ‫מנסה לשפר את ביצועיהם על ידי שינוים בזנב או בכנפיים.‬ ‫בגיל עשר קיבלתי מאבי את המצלמה הראשונה שלי.‬ ‫חלמתי להיות טייס, חלום שהגשמתי בגיל ארבעים וחמש.‬ ‫מסובכת עם המון כפתורים שלא הבנתי בדיוק מה לעשות‬ ‫בלעתי את שני הכרכים העבים של ״פרשיות נעלמות״‬ ‫איתם. את הנגטיב הראשון שלי עם תמונות כפולות עליו‬ ‫סיפורי גבורה ממלחמת העולם השנייה ותמיד הייתי הגיבור‬ ‫כי אף פעם לא זכרתי אם העברתי תמונה או לא יש לי עד‬ ‫שמציל את עמו מאסון כלשהו. מכיוון שבבית הספר לא‬ ‫היום.‬ ‫ראו בעין טובה את התנהגותי, הלכתי לים או להצגות‬ ‫האם ניסית ליצור קשר עם ילדים שהיו איתך בבית‬ ‫יומיות בהנחה כי הייתי בנו של חבר ״דן״ –גם יכולתי לנסוע‬ ‫שטראוס?‬ ‫באוטובוס לכל מקום שרציתי. הבנתי שאת מבחן הסקר‬ ‫“לאחרונה יצרתי קשר עם יוסי יפת לוין, הוא הגיע חודש‬ ‫אני חייב לעבור על מנת להשאיר דלתות פתוחות עבור‬ ‫אחרי לשם, אבל את יודעת, החיים שם היו קשים. תוכניות‬ ‫עתידי הלוטה בערפל. לתדהמת כולם, כולל אותי עברתי‬ ‫ההישרדות של היום אינן משקפות את מה שחוויתי כילד.‬ ‫ולאחר שלוש שנים קשות בבית‬ ‫הנה הילד הזה יוסי, סיפור חייו קצת דומה לשלי, גרוש‬ ‫הספר וגם בבית, כי אמא‬ ‫לא כל כך השתלטה על בנה‬ ‫הסורר וקשה החינוך, וכך בחרתי‬ ‫שוב במשהו מוכר והלכתי מרצוני‬ ‫לפנימייה של ‘מקווה ישראל’ הבית‬ ‫ספר החקלאי הראשון בישראל.”‬ ‫“שנה בפנימייה ואבא עוד לא‬ ‫הטריח את עצמו לבוא ולבקר אפילו‬ ‫פעם אחת למרות ש״מקווה״ יותר‬ ‫קרובה לתל אביב מרמתיים. פעם‬ ‫ראשונה שחשתי כעס עליו. קניתי‬ ‫גלויה, כזו עם בול מודפס ודף‬ ‫ילדים עובדים בבנייה צילום מיכאל בלק‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫53‬ ‫מאחור לכתוב עליו. כתבתי לו שהוא לא אבא שלי יותר‬ ‫ושאני לא רוצה לראות אותו. גלויה כזו שכל אחד יכול לקרוא‬ ‫את שכתוב עליה. יומיים מאוחר יותר הוא הגיע. לא דיברנו‬ ‫על הגלויה, חשבתי שאם זו התגובה שלו, לבוא, אז הוא‬ ‫בסדר.”‬ ‫בפנימייה שהה מגיל 41 עד 71, את הבגרות השלים בצבא.‬ ‫את חלומו להיות טייס לא הגשים, אם כי הגיע לקורס טיס‬ ‫אך לא צלח. את שירותו הצבאי סיים בגולני.‬ ‫לאחר השירות הצבאי הרגיש בלק שאצבעותיו מדגדגות‬ ‫וחסרה לו חווית הצילום. בהיותו בן 52 ומספר חודשים‬ ‫וכשהוא גרוש פעמיים עזב את הארץ להולנד.‬ ‫“זה לקח לי שנים רבות עד שהתחלתי להאמין בעצמי‬ ‫שהכותרת ״צלם״ מגיעה לי בכלל. זה קרה בסוף שנות‬ ‫העשרים שלי כשעבדתי שמונה שעות בחדר חושך על‬ ‫בכ-06 ארצות, לכל פרוייקט שנסע צילם, ללא קשר לנושא‬ ‫תמונה אחת עד שהייתי מבסוט מהתוצאה. אז נפל לי‬ ‫אותו התבקש לצלם ובלי משים, ילדים עזובים, רעבים, חולי‬ ‫האסימון, שמונה שעות עבדתי על תמונה אחת ונהניתי‬ ‫איידס, ילדים שעברו התעללות, ונכים. יש לו צילומים (וידאו‬ ‫מזה זהו, אני הולך להיות צלם. הגעתי בשנת שבעים‬ ‫וסטילס) מסודן, בנין, רואנדה, בנגלאדש, קונגו, מצרים,‬ ‫ושמונה לאמסטרדם לאחר לימודים בווינגייט וההבנה שיותר‬ ‫תורכיה, מרוקו, הודו, מלזיה, רוסיה, קובה ועוד, ואפילו‬ ‫טוב שלא אהיה מורה כי לא היתה לי סבלנות לילדים. הם‬ ‫ויצ”ו, לפני שנתיים, שכרה את שרותיו לצילום ילדים בארץ,‬ ‫דורשים כל כך הרבה תשומת לב שבעצם אני הייתי צריך‬ ‫שהוצאו מביתם עקב מצוקה והתעללות, וחיים במקלטים‬ ‫אותה. באמסטרדם קיבלתי שוב הזדמנות שהפעם ניצלתי‬ ‫בחסות משרד העבודה והרווחה. רק השנה, לקראת‬ ‫והיא ששינתה את חיי. התקבלתי לאקדמיה לאומנות הכי‬ ‫תערוכת צילומים ראשונה בארץ, לכבוד יום הילד הבינלאומי,‬ ‫טובה בהולנד. הכותרת ״צלם״ קיבלה הסמכה. צילמתי את‬ ‫בנובמבר ‘ירד לו האסימון’ שכל חייו הוא במרדף אחרי ילדים‬ ‫כל מה שאפשר היה לצלם. תמיד היתה מצלמה לצידי על‬ ‫שאיבדו את ילדותם. הוא מרגיש שהצילום עבורו, זו שליחות‬ ‫מנת לא לפספס את מה שעלול לקרות. צילמתי סנייפשוטס‬ ‫מתעדת. שליחות שעשויה לשפר את מעמדם של ילדים‬ ‫ברחוב. בלט ותיאטרון. צילומי פרסומת עם מצלמות‬ ‫רבים בעולם. הוא השליח, בידו נמצאת המצלמה המתעדת‬ ‫טכניות. למדתי לשלוט טכנית בכל מה שהיה קיים בשטח.‬ ‫פיסות חיים. צילומיו מפרו המתעדים ילדים עובדים החל‬ ‫בתיאטרון ביקשו שאצלם גם וידאו. כך החלה קריירת צילום‬ ‫מהרגע שלמדו ללכת. ילדים שלא מבקרים במוסדות חינוך‬ ‫הטלוויזיה ההולנדית שמאז אני גם מתפרנס ממנה. כל מה‬ ‫אלא מבלים שעות ארוכות מצאת הזריחה ועד השקיעה‬ ‫שקשור לטלוויזיה בהולנד שייך לעולם אליטרי שקשה מאד‬ ‫בעבודות יזומות של מעסיקים נצלנים.‬ ‫לחדור אליו. לא יודע איך זה בארץ, לא ממש ניסיתי אבל כך‬ ‫ניצול ילדים וסחר בבני אדם מתועדים היטב בעבודותיו.‬ ‫המצב בהולנד. אני צלם הטלוויזיה הישראלי השני שעובד‬ ‫צילומיו בפרויקט פרו: “ילדים עובדים” – בה שהה מ-71‬ ‫ומוכר שם. הצלם הראשון הוא מיקי וולמן זכרונו לברכה‬ ‫לדצמבר 9002 ועד 61 לינואר 0102. מפיקה: ז’נט הוניגמן,‬ ‫שנפטר לא מזמן. כך החלו מסעותי בעולם. ילד אחד שאל‬ ‫יהודיה מהולנד. שלה מגיעה הקרדיט, בזכותה הגיע לפרו‬ ‫אותי בכמה ארצות הייתי, לא יודע עניתי לו ואז ספרנו יחד‬ ‫וצילם בה חופשי. דמות הילד העזוב, היא ממש בנפשו.‬ ‫ליד גלובוס. כמעט שישים יצא. הגעתי אל הנחלה, למרות‬ ‫הפרויקט הנוכחי שלו, הם ילדים עובדים ברחבי פרו‬ ‫שהקורה עדיין מתנדנדת תחת רגלי, כי שום דבר לא מובן‬ ‫“אתה רואה ילדים בני 4, 6, 8, מוכרים בשווקים, ילדים‬ ‫מאליו. לפני שתבין למה, אתה יכול לקבל סטירה ולמעוד.”‬ ‫עובדים ברחובות בבניין, ילדות שפחות, בנות עוסקות‬ ‫בזנות, ילדים עובדים במרעה ובזבל ועוד.‬ ‫מ. בלק חי בהולנד ועובד לרשתות טלוויזיה שם בעיקר, היה‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫63‬ ‫שיא הפרויקט בפרו זו עיר המכרות, השם‬ ‫של עיר המכרות הוא ‪cerro lunar‬‬ ‫אזור: ‪Puno‬‬ ‫זו עיר שאף אחד כמעט לא מעז להיכנס‬ ‫אליה, בוודאי לא כלי תקשורת, נציגי ממשלת‬ ‫פרו שניסו להיכנס לעיקר בפעם האחרונה‬ ‫ברחו אחרי שירו בהם וזרקו מקלות דינאמיט.‬ ‫חיים שם 0004 ילדים העובדים במכרות זהב‬ ‫והיא מנוהלת ע”י כנופיות מקומיות. לשם‬ ‫הסתנן בלק בשבוע שעבר בעזרת קשר‬ ‫עם כומר מקומי, זה באמת מקום מסוכן.‬ ‫גם משם מיכאל צילם וידאו וראיון עם ילדים.‬ ‫ילדים עובדים בצחצוח נעליים צילום מיכאל בלק‬ ‫ילדים בני 41-21 נוהגים שם במשאיות, העיר‬ ‫נמצאת במעלה הר בגובה 5 אלף קילומטר והיא מנותקת מן האם יהיה נכון לומר שאתה הישראלי הראשון שהגיע לשם?‬ ‫העולם, לעיר הזו, מעריב קראו, אחרי שצפו בתמונות: עיר “אני כמעט בטוח שכן, שהרי אין כמעט פרואנים המעיזים‬ ‫העבדים. הילדים הקטנים חופרים שם בורות והיותר גדולים להגיע לשם. המקום מתנהל כמו המערב הפרוע, אין דין ואין‬ ‫מסננים זהב, תזהה אותם בתמונות ע”פ הצבע האפור, זו דיין. בפעם האחרונה שנציגים מהממשלה הגיעו המקומיים‬ ‫עיר אפורה ומלוכלכת, בה הילדים הופקרו ע”י העולם כולו. הבריחו אותם ביריות. גרים שם קבוע אחת עשרה אלף‬ ‫אחד הילדים שבלק ערך ראיון וידאו איתו אמר שכל דבר איש, פלוס תשע עשרה אלף זמניים. בסביבות ארבעת‬ ‫יותר טוב מלחיות שם, אבל האבסורד הוא שהוא לא יודע אלפים ילדים גרים שם. ככה שבמידה רבה אנחנו חושפים‬ ‫מה יש מעבר לעיר הזאת. המכרות נמצאות באזור פונו, את המקום הזה לעולם המערבי בכלל ולפרואנים בפרט.‬ ‫כמאתים שמונים ק”מ מהעיר, דרך לא דרך שלוקחת כשש ליווה אותנו הכומר המקומי ולכן עזבו אותנו בשקט למרות‬ ‫שעות, עליה לגובה של חמישה וחצי ק’מ, אין אוויר, למי שכשצילמתי את הילד בן הארבע עשרה נוהג, הרגשתי שאם‬ ‫אני לא מסתלק משם יתקיפו אותי בלי יותר מדי חשבון.”‬ ‫שלא רגיל ובלק לא רגיל.‬ ‫ילדים בלי ילדות‬ ‫“במכרות הילדים עובדים בדרך כלל עם המשפחה. הם‬ ‫בדרך כלל עושים את עבודות הסינון ובכמה מכרות בגלל‬ ‫שהם ממש קטנים הם חופרים בורות על מנת למצוא זהב.‬ ‫אלה ילדים בלי ילדות, המראות כאן מאוד קשים. ראיתי‬ ‫ילדים שעובדים מגיל שמונה ועשר. הם פשוט גדלים עם‬ ‫המציאות הזו ולא מכירים משהו אחר, מה שהופך את‬ ‫המציאות שלהם ליותר עכורה. השכר שהם משתכרים‬ ‫זעום ביותר וההורים לוקחים זאת לעצמם ובהרבה מקרים‬ ‫על מנת לקנות אלכוהול. המכרות מפוזרים בכל המדינה‬ ‫אבל מה שצילמתי נמצא בגובה חמישה וחצי קילומטרים.‬ ‫אין אוויר לנשום הגוף צריך כמה ימים להתרגל. מזל שהייתי‬ ‫כבר בגובה ארבעה ק”מ כמה ימים אז עברתי את זה‬ ‫אבל פיזית זה קשה מאד. חלק מהדרך עלינו ברכב, אבל‬ ‫טיפסתי שם על ההרים וכל צעד הלב דפק כמו משוגע ולא‬ ‫היה לי אוויר. ז׳אנט, המפיקה שאיתי, קפאה במקום לא‬ ‫היתה מסוגלת לזוז. “‬ ‫כשאין שמחת חיים צילום מיכאל בלק‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫73‬ ‫על שתיקות עצובות וכאב‬ ‫העלבון נוגס באצבעות‬ ‫דואט / דועט‬ ‫העיניים‬ ‫את‬ ‫להסתיר במחי יד את‬ ‫המכסות‬ ‫אהבה‬ ‫הדמעות שרואות שהדרך‬ ‫מעורפלת במהמורות ואדי‬ ‫“שתי וערב”‬ ‫ערפל של פיגועי טרור.‬ ‫ירושלים של מטה ידעה‬ ‫פיני ותמר רבנו הוצאת גוונים‬ ‫ימים יפים יותר והיא נפתחת‬ ‫ביום חורף קר שסער מגשם זלעפות בירושלים, הוזמנתי‬ ‫כמו מניפה מתוחה של‬ ‫לסעודת צהריים בחברת זוג משוררים בעל ואישה תמר ופיני‬ ‫האצבעות על ארובות‬ ‫רבנו בביתם שהוא שכיית חמדה המשרה חמימות רבה. על‬ ‫העיניים. אלה שידעו להסוות ולהסתיר כאב עכשיו מרווחות‬ ‫הקירות תלויים ציוריו של פיני, רק להתבונן בהם מזויות ראייה‬ ‫את מקום אחיזתן ויוצרות תמונת ראי.‬ ‫שונות אפשר לגלות אמן המצייר מילותיו במכחול שיריו.‬ ‫אל הנפש עמוק פנימה ואל הסובב אותה. בהשתקפות הזו‬ ‫פיני, יליד ירושלים, נוירוביולוג בהשכלתו. פיני, שסובל‬ ‫של העיניים מתגלה הקול הגבר ּכמֹו נ ָד עלי לקּום / לאסֹף‬ ‫ֱֶ‬ ‫ְ ַ ּו ָ ַ ָ‬ ‫מפוסט טראומה מאז מלחמת יום הכיפורים, עוסק כיום‬ ‫הּכֹל וְלנּדֹד / לאדמה ָאחרת” האמנם, מתבקש הקול הגברי‬ ‫ֶֶ‬ ‫ֲָָ ָ‬ ‫ְִ‬ ‫ַ‬ ‫בכתיבה מדעית בתחומים שונים, בכתיבה יוצרת ובציור.‬ ‫לנדוד? הנדידה שלו היא החיפוש אחר אותה דרך שאבדה‬ ‫תמר רעייתו ילידת ניו יורק, גדלה בבית רבני בירושלים.‬ ‫בימים של כאוס וערפל. דרך של מצבי רוח בלתי נשלטים.‬ ‫תמר היא פסיכולוגית קלינית במקצועה, עוסקת בטיפול,‬ ‫הצימאון מוביל לשני כיוונים: צימאון למים,להיטהרות הנפש‬ ‫באבחון, בהוראה ובמחקר.‬ ‫וצמאון לאופק, להגשמת חלומות נכספים. הנדידה ממקום‬ ‫למקום היא אותה נדידה של מצבי הרוח, של ההליכה הלא‬ ‫את הספר “שתי וערב” ערך פיני רבנו. דואט / דועט מקצבי‬ ‫מתפשרת של עקביה ושל אצבעותיו. רגליה הולכות בדרך‬ ‫המנוהל עם רעייתו. מעין יומן דיאלוגי על דאגות, זוגיות,‬ ‫שהיא מתרחקת ומתקרבת. אצבעותיו מכסות את מראות‬ ‫אהבות, אקטואליה, ילדים, אמהות , נשיות והתמודדות עם‬ ‫הדרך ומגלות אותן. דואט מקצבי בתיפוף אצבעות בנקישת‬ ‫כאב ושכול.‬ ‫עקבים מהדהד בדרך החבויה מעין כל. הדרך הרגשית‬ ‫ההומה בשפת השיר, ברזי הבריאה של המילים. בעל ואישה‬ ‫חוללתי במקצבו של הדואט נוגעת ברכות הכתיבה‬ ‫יוצרים שפה שמתבהרת בשני כיוונים: שפת הפעימות‬ ‫המוארת של תמר בירושלים ובקדושתה ומזדהה עמוקות‬ ‫ושפת הדימוי. הדואט / הדועט המקצבי הזה מוביל את‬ ‫עם כתיבת המחאה הנוקבת של פיני בעלה. במציאות של‬ ‫עיני הקורא אל אפיזודות חיים שהן חלק מהחולף והארעי‬ ‫היום מהדהדות מילותיה של תמר: ”ּבכל ּפעם ׁשאני יֹוצאת‬ ‫ְ ָ ַ ַ ֶ ֲִ ֵ‬ ‫והן חלק מהתנועה הדינמית. ”הּמתֹופף הלם ּבּתּפים /‬ ‫ַ ְ ֵ ַָ ַֻ ִ‬ ‫מירּוׁשליִם מפחדת / אני אֹומרת את ּתפּלת הּדרָך וְאין לי‬ ‫ֶ ֶ ֶ ְ ִ ַ ֶֶַ ֵ ִ‬ ‫ֲִ‬ ‫ְ ֶֶֻ‬ ‫ִ ַָ‬ ‫וְהחֹול רעד על העֹור / הּמתּוח. / ָפָה ּתם וְנשלם / וְרעד על‬ ‫ַַ ַ‬ ‫ַ ָ ַ יְי ָ ִ ְ ַ‬ ‫ַָ ַ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּתפּלה וְאין לי ּדרָך.” ופיני מרגיש איך יציבות הדרך, השלווה‬ ‫ְ ִ ָ ֵ ִ ֶֶ‬ ‫צ ָארי / הּפתּוח. תנועה ריתמית אחת משלבת הלמות של‬ ‫ַ ּו ִ ַ ָ ַ‬ ‫והביטחון חומקות ממנו ”ֵׁש לי הרּבה אצּבעֹות / על העיניִם‬ ‫ַ ֵָ ַ‬ ‫י ִ ְֵַ ְֶָ‬ ‫תופים ונגיעה רכה בעור הרך. הניגודיות בין הלימת התיפוף‬ ‫/ ֵׁש לי הרּבה עיניִם / על האצּבעֹות / ׁשרֹואֹות אֹותָך‬ ‫ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ְֶָָ‬ ‫י ִ ְֵַ ֵ ַ‬ ‫לבין הרעד הרך במגע העור יוצרת את הדינמיקה של החיים.‬ ‫חֹומקת / הֹולכת ומתרחקת” (עמ’ 04) איה היא אותה‬ ‫ִ ְ ֶֶַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫פעם הם גסים כהלימת תופים ופעם הם כצלילים דקים‬ ‫דרך ששביליה נחסמו ואף הזוגיות לא משמרת אותה?‬ ‫ורוטטים במגע העור. ּכׁשּנ ַעּת ּבאגרֹופְך ה ָחּוׁש / ּבקצה‬ ‫ִ ְ ֵ‬ ‫ְ ֶ ָ ג ְ ָ ְ ֶ ְ ְ ַ ּנ‬ ‫הקול הנשי מוביל את הקורא לצפייה בבימת החיים, סצנה‬ ‫נׁשמתי / ָפלּתי אל הּׁשבר הּסּורי ַאפריקני / אל מעבר להרי‬ ‫ִ ְ ָ ִ נַ ְ ִ ֶ ַ ֶ ֶ ַ ִ ְ ִ ָ ִ ֶ ֵ ֵ ֶ ְ ָ ֵ‬ ‫משפחתית מוצגת בתפאורת החיים “אני ח ָה ּבסרט צרפתי‬ ‫ֲ ִ ַ ּי ְ ֶ ֶ ָ ְ ָ ִ‬ ‫החושָך / לּמקֹום ּבֹו אי ֶּני נמצאת / לּמקֹום ּבֹו כבר אי ֶּני‬ ‫ְּ ָ ֵ נ ִ‬ ‫ַָ‬ ‫ֵ נִ ִ ְ ֵ‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ׁ‬ ‫ֶ‬ ‫ׁשּב ַמּתי לי ּבכׁשרֹון צרפתי / ׁשֹּלא ָדעּתי ׁש ֵׁש לי / עד‬ ‫ַ‬ ‫י ַ ְ ִ ֶ ּי ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ְָָ ִ‬ ‫ֶ ִ ּי ְ ִ ִ ְ ִ ָּ‬ ‫ק ֶמת”. שפת הדימוי היא אותו החיבור של הקונטרפונקט‬ ‫ַ ּי ֶ‬ ‫ׁשּׁשמעּתי הּיֹום / את הּמֹונֹולֹוגים הּמרים ׁשּלְך / ואת‬ ‫ֶ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ַ ִָ‬ ‫ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶ ָ ַ ְ ִ ַ‬ ‫במשמעו המוסיקלי (“נקודה מול נקודה”) שבה מתאימה‬ ‫הּׁשתיקה הּנּו ָה ׁשּלי / עד ׁשלבׁשּתי את העּצּובים /‬ ‫ָ ִ ִ‬ ‫ַ ֶ ַָ ְ ִ ֶ‬ ‫ַ ג ֶ ִ‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫מלודיה למלודיה באופן הרמוני ושובה לב. נגיעה באגרוף‬ ‫הצרפתיִים העצּובים ׁשּלְך“. (עמ’) מונולוגים מרים נופלים‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ֲָ ִ‬ ‫ְַָָ ִ‬
‫כרטיס ביקור‬ ‫83‬ ‫המעוצבים מבחינה חיצונית, הקורא חש בפנייה ישירה‬ ‫נחוש מקבילה להלמות לבו של התוף התואם מקצב ונוגע‬ ‫של הקול הגברי: ”ּתני לי את הּגּוף ּתני לי את הׁשם / ....‬ ‫ְ ִ ִ ֶ ַ ֵ‬ ‫ְ ִ ִ ֶ ַ‬ ‫בקצה נשמת הדוברת. שני דוברים שמתחילים את הולם‬ ‫ַאני מת ַע ֵע לעצמי“ (עמ’ 41) ”ּכּׁשא ַחנּו צֹובעים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ ֶ ֲנ ְ‬ ‫ו ֲ ִ ִ ְ ּג ְ ּג ַ ְ ַ ְ ִ‬ ‫לבבם מהרגע שהם חשים את היופי השירי מגיח מתוכם‬ ‫/ את הּקיר ׁשל הּביִת ׁשּלי וְׁשלְך / הצביעה ׁשמקדׁשת‬ ‫ַ ְ ִ ָ ֶ ְ ֶֶַ‬ ‫ֶ ִ ֶ ְּ‬ ‫ֶ ַַ‬ ‫ֶ ַ ִ‬ ‫בפרץ של רזי אותיות ורזי הברות החוברים למילים. הנגיעה‬ ‫/ את המציאּות ׁשּלי וְׁשלְך“. אחרי הדואט / הדועט בשני‬ ‫ֶ ִ ֶ ְּ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫מהדהדת במקצב האחיד של שניהם. פעימות האותיות‬ ‫הקולות האורגים בערגת אהבה את קולות הדרך בספר‬ ‫יוצרות דיאלוג, הדברות פנימית וישירה. כבר אין שתיקות‬ ‫“שתי וערב” מהדהדת שירתם בשני ספרים חדשים:‬ ‫ואין מונולוגים מרים, יש שילוב מנצח אחד המאיר את‬ ‫נשמתם ומאחד אותם לקול אחד: ”האֹותּיֹות ּבׁשירי / הן‬ ‫ֵ‬ ‫ְ ִ ִ‬ ‫ָ ִ‬ ‫אנ ִי רֹוצֶה להְיֹות סֹודִי‬ ‫ִ‬ ‫ֲ‬ ‫הּזרעים ׁשל ח ַי / מּכֹות ׁשֹרׁש ּבאדמה הּקׁשה / ּומצמיחֹות‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ֶ ֲָָ ָ ַ ָ ָ‬ ‫ֶ ַ ּי ַ‬ ‫ְַָ ִ‬ ‫אני רֹוצה להיֹות סֹודי‬ ‫ִ‬ ‫ֲִ ֶ ִ ְ‬ ‫ּבּה ּפרח ָאחר ּפרח / ׁשּמביא אּתֹו ּפרח ָאחר“.‬ ‫ֵ‬ ‫ֶַ‬ ‫ֶ ֵ ִ ִ‬ ‫ַ ֶַ‬ ‫ָ ֶַ‬ ‫יֹותר מּסֹודי ּביֹותר‬ ‫ֵ ִ ִ ְ ֵ‬ ‫ׁשּסֹודֹותי ֹלא ִי ָדעּו לאּמי‬ ‫ּו ְ ְ ִ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬ ‫יותר מהגמשת התנועה חשובה הגמשת הלשון השירית‬ ‫ֹלא לָאבי‬ ‫ְ ִ‬ ‫שצובעת את הבריאה בקולות ובצבעים מתוך החיבור‬ ‫ֹלא לי‬ ‫ִ‬ ‫המשותף הזה ההופך את המרקם האנושי הזה למרקם‬ ‫וְֹלא לּפסיכֹולֹוג ׁשּלי,‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ְַ ִ‬ ‫של אהבה. העשייה נוצרת ממקום של ביטחון ואהבה‬ ‫ׁשאֹלהים ּבכבֹודֹו ּובעצמֹו‬ ‫ְְַ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֱֶ ִ‬ ‫“טּפֹות הּׁשיר ׁשּלי / מטפטפֹות על אדמה יְבׁשה / ּכמֹו נ ָד‬ ‫ְ ַ ּו‬ ‫ַ ֲָ ָ ֵ ָ‬ ‫ְ ַ ְ ְ‬ ‫ַ ִ ֶ ִ‬ ‫ִ‬ ‫עלי לקּום / לאסֹף הּכֹל וְלנּדֹד / לאדמה יְבׁשה ָאחרת” (עמ’‬ ‫ֶֶ‬ ‫ֲָָ ָ ֵ ָ‬ ‫ְִ‬ ‫ַ‬ ‫ֱֶ‬ ‫ַָ ָ‬ ‫ֹלא ֵדע ּבעי ָיו הּכֹל יְכֹולֹות‬ ‫יַ ְ ֵ נ ַ‬ ‫05) והדוברת אומרת מתוך פסקנות דעתנית “ֹלא ָדעּתי‬ ‫יַ ְ ִ‬ ‫את סֹודֹותי.‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ׁשאני יְכֹולה / להזְ ריע ּכָך את האדמה / ּולהצמיח ּבּה ּפרחים‬ ‫ְַ ְ ִ ַ ָ ְִָ‬ ‫ְ ַ ִ ַ ָ ֶ ֲָָ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ ֲִ‬ ‫אני יֹודע ׁש ֶה אפׁשרי‬ ‫ֲ ִ ֵ ַ ֶ ּז ֶ ְ ָ ִ‬ ‫וְׁשירים, ֶלד ּוביִת וְקׁשר / וְארץ וְעיר וְעֹולם”. (עמ’15).‬ ‫ָ‬ ‫ֶֶ ִ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ִ ִ יֶ ַ‬ ‫אני ּבֹו ֶה אֹלהים ּכ ֶה עכׁשו‬ ‫ֲ ִ נ ֱ ִ ָז ַ ְ ָ‬ ‫והדובר נצמד אל מילותיה מתוך ההכרה ׁשאני / ּבסָך הּכֹל‬ ‫ֶ ֲִ ְ ַ ַ‬ ‫שָסיט מּבטֹו מּסֹודֹותי‬ ‫ַ‬ ‫ִ‬ ‫ַָ‬ ‫ׁי ִ‬ ‫ֶ‬ ‫נ ָד / צמא למיִם / צמא לאֹפק / צמא לעּגּול הּׁשמׁש ּבּׁשמיִם‬ ‫ַ ֶ ֶ ַ ָ ַ‬ ‫ֵָ ְ ִ‬ ‫ֵָ ְ ֶ‬ ‫ַ ּו ָ ֵ ְ ַ‬ ‫ּכמֹו ׁשהסיטֹו ממלחמֹותי.‬ ‫ִ ִּ ְ ֲ ַ‬ ‫ֱִֶ‬ ‫ְ‬ ‫/ צמא לחֹול החדׁש מּסביב” (שם)‬ ‫ֶָָ ִ ָ ִ‬ ‫ֵָ ַ‬ ‫*מתוך “פה ומפוחית” בהוצאת כרמל.‬ ‫המילה “צמא” חוזרת כאנאפורה ארבע פעמים כדי‬ ‫להבליט את הקצביות האוטנטית ואת כמיהת הצימאון‬ ‫אנ ִי רֹואָה אֹותְָך‬ ‫ֲ‬ ‫למים - מבחינה פיזית, לאופק – מבחינה רגשית, לעיגול‬ ‫אני רֹואָה אֹותָך‬ ‫ְ‬ ‫ֲִ‬ ‫השמש בשמים המדומה לרחם האישה שממנו נולדים‬ ‫ׂשרּוף.‬ ‫ָ‬ ‫התינוקות. עיגול השמש משקף את הרוחניות, המעלה הכי‬ ‫ׁשֹותק אׁש.‬ ‫ֵ ֵ‬ ‫גבוהה שאדם יכול להשתוקק אליה. עיגול השמש היא העין‬ ‫הֹופְך עׁשן מלחמה‬ ‫ֵ ֲַ ִ ְָ ָ‬ ‫השלישית של השמים. ולחול המשקף את העפר. “מעפר‬ ‫לעׁשן סי ַריֹות.‬ ‫ֲַ ַ ִ גְ‬ ‫אתה ואל עפר תשוב”. יש ניגוניות יקומית מקבילה בין‬ ‫ּבדליָך מדליקים‬ ‫ְ ֶַ ַ ְ ִ ִ‬ ‫המילים ההופכות לשירה בקול אחד לבין הדואליות הזוגית‬ ‫ׁשיר ּבׁשיר‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫שמביאה את עצמה ואת החיים אל פסגת היצירה.‬ ‫“אני ֹלא ָיכֹל לדּלג / מעל הּבכי /אני ֹלא ָיכֹל לדּלג / מעל‬ ‫ֵַ‬ ‫ְֵַ‬ ‫ֵ ַ ֶַ ִ ֲִ‬ ‫ְֵַ‬ ‫ֲִ‬ ‫אּׁשה ּבאּׁשה‬ ‫ִ ָ ְ ִ ָ‬ ‫הּצחֹוק / ּכׁשאני רֹואה חּיּוָך / אני נׁשַאר לח ֵָך / ּכׁשאני‬ ‫ְ ֶ ֲִ‬ ‫ְ ַ ּי‬ ‫ֲִ ִ ְ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ְ ֶ ֲִ‬ ‫ַ ְ‬ ‫להפר את הּׁשקט ּבּלׁשֹון.‬ ‫ְ ָ ֵ ֶ ַ ֶ ֶ ַָ‬ ‫רֹואה ּבכי / אני נׁשָאר לבּכֹות”. (עמ’ 45). ”ָאּתה הטּפט‬ ‫ָ ַ ָּ ֵ‬ ‫ְִ‬ ‫ֲִ ִ ְ‬ ‫ֶ ִֶ‬ ‫ׁשל הּפנים / ׁשל הּגּוף ׁשּלי / ּדבּוק ּבדבק / שאי אפׁשר‬ ‫ׁ ִ ֶ ְ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְֶֶ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶ ַ‬ ‫ֶ ַ ְִ‬ ‫*שיר של תמר מתוך הספר “מומחית לבכי”, שיראה אור‬ ‫להסיר / מּבלי לקרֹע אֹותי" (עמ’ 55). יופיה של שירה‬ ‫ִ‬ ‫ִ ְִ ִ ְ ַ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫גם בהוצאת כרמל. השירה העברית לא מתה, היא פועמת‬ ‫זוגית שהיא מתעלה לגבהים עוצמתיים ועוסקת בזוגיות‬ ‫בזוגיות ולחוד. הספרים מיועדים לאוהבי השירה. לי הייתה‬ ‫בכל מצביה. זוהי שירה פתוחה מבחינה פנימית מאפשרת‬ ‫חוויה של עונג לקרוא, להתרגש ולהתאהב.‬ ‫הצצה אל דואט ודועט בשני קולות. מבחינת יחסי האנוש‬
‫בת השיר‬ ‫93‬ ‫מנואל פרנסיסקו ריינה‬ ‫‪Manuel Francisco Reina‬‬ ‫מנואל פרנסיסקו ריינה - 4791‬ ‫יליד העיר חרז בדרום ספרד. לימודים: לשון וספרות ספרדית.‬ ‫עבד במערכות עיתונים שונות במוספי הספרות והתרבות.‬ ‫מבקר ספרות. פרסם בכתבי עת שונים ביקורת ספרותית‬ ‫ותיאטרון. פרסם 9 ספרי שירה. זכה בפרסי ספרות וציון‬ ‫בעבודותיו בתחום התיאטרון. תורגם לשפות אנגלית,‬ ‫צרפתית, איטלקית, רוסית, בולגרית ועברית. עיתונאי‬ ‫בעיתון הנחשב ‪ ABC‬במדורי התרבות הקולנוע התיאטרון.‬ ‫עבד בשני ערוצי טלביזיה בהפקת סרטים דוקומנטריים.‬ ‫‪Plegaria‬‬ ‫ּתְפלָה‬ ‫ִ‬ ‫,‪Si un día yo te hiriera sin querello‬‬ ‫אם ּבאחד ה ָמים אפ ַע ּבְך מּבלי לרצֹות,‬ ‫ֶ ְ ּג ָ ִ ְ ִ ִ ְ‬ ‫ִ ְ ֶ ָ ַ ּי ִ‬ ‫‪si el miedo alguna vez te lastimara‬‬ ‫אם אי ּפעם הּפחד יִפ ַע ּבְך‬ ‫ִ ֵ ַ ַ ַ ַ ַ ְ ּג ָ‬ ‫‪y huyeras de la orilla de mi carne‬‬ ‫וְתּמלטי מּגדת ּבׂשרי‬ ‫ִ ָ ְ ִ ִ ְַ ְ ָ ִ‬ ‫,‪como pájaro en busca de otra costa‬‬ ‫ּכמֹו צּפֹור הּמחּפׂשת חֹוף ָאחר,‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ְ ֶַ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬ ‫,‪concedeme la muerte antes de irte‬‬ ‫העניקי לי את הּמֶת לפ ֵי לכּתְך,‬ ‫ַ ֲִ ִ ִ ֶ ַ ָו ִ ְנ ֶ ְ ֵ‬ ‫‪no dejes ya mi piel deshabitada‬‬ ‫ָאל ּתׁשאירי את עֹורי ָטּוׁש‬ ‫ִ נ‬ ‫ַ ְ ִ ִ ֶ‬ ‫‪del huésped de tu piel, dame el descanso‬‬ ‫מעֹורְך האֹורח, ּתני לי מנֹוח‬ ‫ֵ ֵ ָ ֵַ ְ ִ ִ ָ ַ‬ ‫...‪del alma apaciguada en el silencio‬‬ ‫.‪Acabame y ten piadad‬‬ ‫ּכ ֶפׁש מפ ֶסת ּבדּומ ָה...‬ ‫ְ נ ֶ ְ ֻ ּי ֶ ְ ִ ּי‬ ‫‪Si alguna vez amor nos abandona‬‬ ‫חּסלי אֹותי וְרחמי עלי.‬ ‫ִ ֲַ ִ ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫,‪y pone desbandadas en tus ojos‬‬ ‫אם אי ּפעם הָאהבה אֹותנּו ּתנטֹוׁש‬ ‫ָ ִ ְ‬ ‫ִ ֵ ַַ ָ ֲָ‬ ‫,‪y escarchas en tu ser, lecho de invierno‬‬ ‫וְתזְ רע מנּוסה ּבעיניְִך,‬ ‫ִ ַ ְ ָ ְֵ ַ‬ ‫.‪no dejes que la nieve me sepulte‬‬ ‫ּוכפֹור ּבהוָתְך מּצע חרּפי,‬ ‫ַ ֲ ָי ֵ ַ ָ ָ ְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫.‪Acabame y ten piadad‬‬ ‫ָאל ּתניחי לּׁשלג לקּבֹר אֹותי.‬ ‫ִ‬ ‫ִָ ִ ֶֶַ ִ ְ‬ ‫,‪Si alguna vez, amor, tu amor muriese‬‬ ‫חּסלי אֹותי וְרחמי עלי.‬ ‫ִ ֲַ ִ ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫‪y en otro cuerpo en flor tu renacieras‬‬ ‫אם אי ּפעם, אהּובתי, ּתמּות ָאהבתְך,‬ ‫ֲָ ֵ‬ ‫ִ ֵ ַַ ֲ ָ ִ ָ‬ ‫,‪dejanndome el desierto por futuro‬‬ ‫.‪acabame y ten piedad‬‬ ‫ּובגּוף ָאחר ּכמֹו ּפרח ּתיָלדי‬ ‫ֵ ְ ֶ ַ ִ וְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫‪Y si es tu compania la presencia‬‬ ‫ּבהׁשאירְך לי רק מדּבר לעתיד,‬ ‫ְ ַ ְ ִ ֵ ִ ַ ִ ְָ ֶָ ִ‬ ‫‪que me hace revivir cada mañana‬‬ ‫חּסלי אֹותי וְרחמי עלי.‬ ‫ִ ֲַ ִ ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫,‪con besos y caricias, con sonrisas‬‬ ‫וְאם קרבתְך הּנֹוכחת זֹו היא‬ ‫ִ‬ ‫ִ ִ ְֵָ ַ ַַ‬ ‫...‪no quieras tu morir si no es conmigo‬‬ ‫הּמח ָה אֹותי מדי ּבֹקר מחדׁש‬ ‫ִ ִֵ ֶ ֵ ָָ‬ ‫ַ ְ ַ ּי‬ ‫‪Acabame senior y ten piedad‬‬ ‫ּבנׁשיקֹות חּיּוכים וְלּטּופים,‬ ‫ִ ִ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְִ ִ‬ ‫‪Del libro ‘’’La Lengua de los Angeles” Premio‬‬ ‫ָאל ּתרצי למּות אם ֶה יִהֶה ּבלעדי...חסל‬ ‫ִ ז ְי ִ ְ ַָ ַ ֵ‬ ‫ִ ְ ִ ָ‬ ‫6002 ,‪El-Ermitano‬‬ ‫אֹותי, אלי, וְרחם עלי.‬ ‫ִ ִֵ ֵָ ַָ‬ ‫מספרדית: מרגלית מתתיהו‬
‫על המדף‬ ‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬ ‫04‬ ‫ילדים ובני נוער יכול להראות את נקודות הכישלון שלהם‬ ‫ויכול לתת להם כוח לצמיחה מחודשת במסעם להיכרות‬ ‫הפרדוקס‬ ‫עם עצמם, עם בלבולם, עם החלטות שמשתנות. הכוח‬ ‫נמצא בידם,כמו השליטה על חברויות חדשות ונגיעותיהן‬ ‫תמצית החיים‬ ‫בחיים.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫מסיבת כיתה מאת ציפי שחרור, איורים : נורית‬ ‫ההתכתבות ברשת היא מיקרו-קוסמוס לעולם השועט‬ ‫צרפתי הוצאת צפרא.‬ ‫בנעלים דורסניות מוחק בניינים, צובע באדמומיות‬ ‫כוונות טובות. העולם הגדול המקרו נמצא בשליטת‬ ‫שמונה סיפורים קצרים‬ ‫מנהיגי העולם שם במשחק האכזרי של תפאורת‬ ‫על ניצני התבגרות,‬ ‫החיים האלימות שולטת. הסיפור הראשון עוסק בפיגוע‬ ‫התאהבות ראשונה‬ ‫באוטובוס. את דאפי גיבורת הסיפור “החברות מנצחת”‬ ‫הביניים,‬ ‫בחטיבת‬ ‫(עמ’ 87), אפשר למצוא בכל מקום. החיים של דאפי‬ ‫הם נושאיו של ספר‬ ‫השתנו מקצה לקצה לאחר שהוריה נהרגו בתאונת‬ ‫זה. ערכה של חברות‬ ‫דרכים. דאפי נמסרה לאימוץ לא נכתב מתי, אך היא חווה‬ ‫חברות”‬ ‫“הצעת‬ ‫פעמיים יתמות. גם הוריה המאמצים מתו וכאשר רצתה‬ ‫וכמיהה לשייכות “הכי‬ ‫לשמר את זיכרונותיה מפנים אותה בעלי הדירה מהבית‬ ‫בכיתה”,‬ ‫מקובלת‬ ‫שהיה לה מפלט יציב לאחר מות הוריה בתאונה. חייה‬ ‫מעוררים דילמות של‬ ‫של דאפי מושלכים אל הרחוב. היא מעדיפה את המזבלה‬ ‫נערים ונערות בשלבי‬ ‫העירונית על פני בית היתומים המוצע לה. חייה של נערה‬ ‫התבגרותם. מעטים‬ ‫במזבלה העירונית לצדן של חולדות ועכברים מפחיד‬ ‫הסיפורים המתפרשים‬ ‫עד אימה. כמה ילדים וילדות מוצאים מפלט ברחובות‬ ‫לנגד עיני הקורא ברגישות רבה ומכניסים אותו לחוות את‬ ‫כתוצאה מהתעללות פיזית או נפשית? המציאות בסיפור‬ ‫בגרותו מחדש.‬ ‫הזה נוקבת מאוד. “דאפי חושבת שאפילו ערפד רעב‬ ‫ומוצץ דם לא היה מבחין בה כשהיא מפלסת את דרכה‬ ‫אהבתי את פיסות החיים הקטנות כמו צעיף מואר של‬ ‫במזבלה.....”‬ ‫נוסטלגיה מתרפקת. שחרור מאפשרת לקוראיה לגעת‬ ‫החיים סביב בני הנוער ומחשבותיהם מכניסים את‬ ‫בדמויות, לחוות עמן דילמות מהחיים. כך קורה בסיפור‬ ‫הקורא לעולמם הפנימי. מי מאיתנו לא חווה אובדן בחייו.‬ ‫“אהבה ברשת”, הפותח את מקבץ הסיפורים. נער ונערה‬ ‫כל אחד איבד דבר מה. בסיפור “סוד הגן” (עמ’ 56). סיוון‬ ‫מתכתבים במסנג’ר ומחליטים שהגיעה העת להיפגש.‬ ‫יוצאת עם אלפה הכלבה שלה לסיבוב צרכים. ברגע‬ ‫הם קובעים בינם לבינם סימני זיהוי. אך איתרע מזלם‬ ‫אחד שדעתה מוסבת אלפה נעלמת מהגן הציבורי. סיוון‬ ‫ולאוטובוס שבו נוסע גלעד מירושלים לחיפה, לאוטובוס‬ ‫מחפשת את אלפה בכל הגן. בסיפור היפה הזה הדמיון‬ ‫הזה עולה דווקא מחבל שמפוצץ אותו בתחנת האוטובוס‬ ‫והמציאות נהנים מאותו מעמד. יש בו מכתב מהאיש‬ ‫בחיפה ההומה אדם. “היה לו מזל”. שמעה את האחות‬ ‫שהעלים את אלפה. סיוון ואחותה מוכנות לשתף פעולה‬ ‫מאחורי גבה. הניתוח הציל את חייו. בעוד מספר שעות‬ ‫ולא לבוא בדרישות אל האיש שאלפה נמצאת איתו.‬ ‫יתעורר ....שירלי התקרבה אל גלעד, הושיטה את ידה‬ ‫כמו בחיים סיפור העלמות שלא מרצון נקרא חטיפה.‬ ‫בהיסוס ונגעה בכף ידו. עפעפיו רפרפו ברכות ושירלי‬ ‫החוטף מבקש כופר מהנחטפים. כאן למרבה המזל‬ ‫ידעה,כי הוא חש במגעה” (עמ’ 61). דה קסטייחו כותבת‬ ‫האיש שהעלים את אלפה בחר לחיות בחשיכה והסיבות‬ ‫בספרה: ”שהפרדוקס הוא תמצית החיים. אולי הפרדוקס‬ ‫עמו. אהבת סיוון לאלפה מעוררת בנו את השייכות ואת‬ ‫הגדול ביותר בנפשם של בני נוער, הרצון לאיחוד,‬ ‫הנאמנות לבעלי החיים שלנו. הם חלק מחיינו. חלק בלתי‬ ‫ההשתוקקות לשלום, להבאת פתרונות מעשיים, לקירוב‬ ‫נפרד מהמשפחה.‬ ‫לבבות”. אני מוצאת שהפרדוקס הזה המצוי בעולמם של‬
‫על המדף‬ ‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬ ‫14‬ ‫ולהתמודד עם האמת. גם הסיפור “חדשה בכיתה” מעורר‬ ‫בסיפור “חברים לנצח” (עמ’ 75) שפת הכדורגל מגשרת‬ ‫בקוראים אמפטיה לדמות שאין אנו יודעים את שמה, אך‬ ‫על פני דעות קדומות המרעילות נער מתבגר. דעותיו של‬ ‫החוויות ומחשבותיה מועברות לקורא באופן כזה שהוא‬ ‫המאמן יוצרות שטיפת מוח, אך רק משחק כדורגל יכול‬ ‫יכול להזדהות עם כאבה, בדידותה, עם הכעס ועם הנתק‬ ‫לפזר אותן לארבע כנפות שמים. בבעיית הסכסוך הערבי-‬ ‫של נטישת חברים,עזיבת מקום לעבר התחלה חדשה.‬ ‫ישראלי מטפלת שחרור ברגישות רבה ובכבוד הדדי לשני‬ ‫כל הסיפורים מפגישים את הקוראים הצעירים עם חוויות‬ ‫העמים.‬ ‫הלקוחות מעולמם. מצבי רוח חולפים ונשנים, התכתבויות‬ ‫במסנג’ר וניסיונות להיכרות חדשה יוצרים נגיעה יומיומית‬ ‫“איש לא הטיל ספק בידידות הזאת,אמרו שהיא כל כך‬ ‫בחייהם ואף מקרבת אותם אליהם. פיסות החיים האלה הן‬ ‫אמיצה, שדבר לא יקלקל אותה, ואפילו יעקרו הרים, הידידות‬ ‫עדות נאמנה למתרחש בתוך סביבה צעירה של בני נוער‬ ‫תשרוד. ועוד אמרו שדניאל ויותם יתחתנו עם שתי אחיות”.‬ ‫המוצאים את עצמם בתוך קלחת רוגשת וסוערת הנקראת‬ ‫“מסיבת כיתה” (עמ’ 93). סיפור מופלא על חברות אמיצה‬ ‫“נעורים”.‬ ‫שעומדת במבחני לחץ סביבתיים. זה גם שמו של הספר‬ ‫דינמיקה של חיים מתאפשרת כשיש מתח, התרגשות,‬ ‫הייחודי הזה העוסק בלבטיהם, מחשבותיהם, התנהגותם‬ ‫פחדים, לחצים, התאהבויות.כל אלה הם ניגודים המושכים‬ ‫של בני נוער הלומדים לפתור את הדילמות בחייהם לבד.‬ ‫ודוחים זה את זה. כל אלה הם מקורות מפרים לצמיחה, בין‬ ‫לעתים עול רב מונח על כתפיהם ומלמדם שעל החיים‬ ‫רצונות וצרכים, בין מחשבות לרגשות מנוגדים. ספר יפהפה‬ ‫אסור לוותר. לבד מתוך מציאות קרה ומנוכרת לומדים בני‬ ‫המומלץ לבני הנעורים.‬ ‫הנער, גיבורי הספר הזה, שמאבק עיקש, כוח, נחישות‬ ‫והתמדה הם בלבד יסללו להם את הדרך.‬ ‫יותם ילד נכה על כסא גלגלים ודניאל הכירו מהגן. שחרור‬ ‫מספרת איך עקבה מקרוב אחר החברות של שני הילדים‬ ‫על "ניצולי האימה‬ ‫שהתפתחה והפכה את יותם כחלק מהחבורה. ומה היה‬ ‫בידידות כזו שדרשה שימת לב מיוחדת? זו חברות שאינה‬ ‫הזאת"‬ ‫תלויה בדבר. אהבה ונתינה אינסופיים עצבו אותה. הנכות‬ ‫של יותם לא הפריעה לו והוא רקד עם גלגלי כסאו במרכז‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫עיגול קטן שחבריו רקדו סביבו. ”הייתה זו מסיבה עליזה של‬ ‫שלושים נערות ונערים בריאים ואף לא נכה אחד. דניאל ויותם‬ ‫“הייתי ילדה שמחה‬ ‫אהבו זה את זה אהבת נפש. התחלקו כמעט בכל. ליותם‬ ‫ורגילה ככל הילדות.‬ ‫היה אוסף מיניאטורות של מכוניות. את האוסף הזה הוציא‬ ‫עד שלילה אחד‬ ‫כל פעם שדניאל בא אליו ויחד שיחקו. שתי מיניאטורות‬ ‫נאלצתי לעזוב את‬ ‫כאלה לא הוחזרו אל הקופסא המהודרת שלהם ויותם היה‬ ‫הבית, את החברה‬ ‫בטוח שדניאל לקח אותן עמו. רק המחשבה שדניאל מחבר‬ ‫הכי טובה שלי, את‬ ‫קרוב הופך להיות חשוד בעיני יותם עוררה תגובות של‬ ‫הסביבה ולהימלט.‬ ‫זעם, אכזבה ואפילו כעס רב. לכשנמצאה האבדה, מגלה‬ ‫באותו לילה יצאתי‬ ‫יותם אילו כוחות נפש מצויים בו להתמודד עם האמת ועם‬ ‫למסע שבו איבדתי‬ ‫החברות שאינה תלויה בדבר. סיפור חכם הנוגע בבעיות של‬ ‫את הילדות שלי.‬ ‫בני נוער שלומדים שעלבון, פגיעה ושבר הם מנם חלקו של‬ ‫החיים שלי הפכו‬ ‫הכעס, כדי לצמוח ממקום כזה הם לומדים על בשרם את‬ ‫הגיוניים”.‬ ‫לבלתי‬ ‫מהות הסליחה, החמלה, החרטה וההשלמה. אנחנו רק בני‬ ‫זהו ספר הזיכרון של פז פרוים המתאר חוויות שמעולם לא‬ ‫אדם, גם אם עוד לא בגרנו, מותר לנו לטעות ולגלות חולשה‬ ‫חוותה.‬
‫על המדף‬ ‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬ ‫24‬ ‫כמו חוט השני עוברת המורשת ההיסטורית הכואבת של‬ ‫יהודי אירופה מול עיניה של פז פרוים. היא מתרגמת את‬ ‫מחשבותיה למחשבות ילדים ואותנו הקוראים היא לוקחת‬ ‫לתוך רחובות המשתנים לפי צו השעה בערים שמעולם לא‬ ‫ביקרה.‬ ‫הספר נכתב כשהייתה בת תשע, במסגרת הלימודים‬ ‫נחשפה פרוים לסיפורי ילדים בזמן השואה. היא הזדהתה‬ ‫עמם ובחרה לא לשכוח. אליה חברה מעיין צינוביץ ילדה‬ ‫בת גילה ואיירה את הספר. חייבת לציין בפניכם, שהעבודה‬ ‫המשותפת של שתי הילדות מקלה על הקורא את מורכבותו‬ ‫של הנושא מתוך עיניהן של הילדות נוצר שיתוף פעולה‬ ‫פורה. הספר לא ממוספר ולא מנוקד כיאה לספר ילדים.‬ ‫אך הוא יצא בכריכה קשה המבליטה היטב את ציוריה‬ ‫המדהימים של מעיין צינוביץ. הכי אני אוהבת, שילדים‬ ‫כותבים ומציירים את ספרם הראשון. כאשר מדובר בילדים,‬ ‫הספר מאוייר בעבודותיהם היפות של ילדי הגנים שנבחרו‬ ‫אין כמו מראה שקופה להביט אליה ולגעת בנשמתה של‬ ‫בקפידה רבה על ידי מגן. עשייה ברוכה הנחשבת כתרומה‬ ‫היצירה. פגישה נהדרת בין סופרת מחוננת לציירת מוכשרת‬ ‫לקהילה. תרומה איכותית הסוגרת מעגל אישי:”אמי‬ ‫שעוד נשמע עליהן. ספר מומלץ להורים וילדים.‬ ‫הייתה אחות בבית החולים “העמק”, הכירה את אבי ועם‬ ‫נישואיהם העתיקו את מקום מגורם לקרית חיים. האהבה‬ ‫שנרקמה שם הותירה בי געגוע , חשתי צורך עמוק לסגור‬ ‫מעגל”. כך נולד סיפור שירי המתאר מצבים שונים בחיי ילדי‬ ‫הגן, חוויה קסומה לכל גננת,לכל הורה ולכל ילד בגיל הרך.‬ ‫על "יום נהדר"‬ ‫מומלץ בחום.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫כמה פעמים אנחנו משתמשים בביטוי כדרך שיגרה “שיהיה‬ ‫לך יום נהדר”, הביטוי הזה הפך לפרוייקט עשייה מרטיט לב‬ ‫של הסופרת סיגל מגן עם ילדי הגנים בעפולה.‬ ‫היא כתבה את הסיפור-השירי הזה שחלק ממנו אצטט‬ ‫כאן: “ּביֹום ֶהדר,” ָאמרה ּתמר,‬ ‫ְ ָ ָ ָ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“הרּבה ּפרּפרים מרּקדים ּבאוִיר.”‬ ‫ְ ַ ְ ִ ֲָ‬ ‫ְֵַ ְִַָ‬ ‫“ּביֹום ֶהדר,” ָאמרה הדר,‬ ‫ְ ָ ָָ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“מתחּׁשק לי לרקֹד, לצחֹק וְלׁשיר.”‬ ‫ָ ִ‬ ‫ְִ‬ ‫ִ ְ ַ ֵ ִ ְִ‬ ‫“ּביֹום ֶהדר,” ָאמר ניר,‬ ‫ַ ִ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“הּדׁשא ָירֹק וְהּׁשמיִם ּכחּלים.”‬ ‫ַ ָ ַ ְִֻ‬ ‫ֶֶַ‬ ‫“ּביֹום ֶהדר,” ָאמרה חּגית,‬ ‫ְ ָ ִַ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“קֹופצים על הרֹאׁש הרּבה ּתלּתּלים.”‬ ‫ְֵַ ַ ְ ַ ִ‬ ‫ְ ִ ַ ָ‬
‫תערוכות‬ ‫34‬ ‫הפעולה‬ ‫היצירה.‬ ‫בסיום‬ ‫המתוכננת הופכים‬ ‫מיצג- קשרים‬ ‫הפריטים מהמיצג‬ ‫סיטואציה – בין שתי נשים‬ ‫לעדות על מה‬ ‫וכך‬ ‫שהתרחש‬ ‫מתהווה המיצב.‬ ‫המיצג‬ ‫תהליך‬ ‫יוסרט באמצעות‬ ‫סרט וידאו ויוקרן באמצעות מקרן על מגדל המים הנמצא‬ ‫ברחבת הגלריה.‬ ‫תיעוד התהליך בזמן התרחשותו יוצר מימד רפלקטיבי נוסף.‬ ‫בשנות השישים הציג איב קליין את מיצג האנתרופומטריות‬ ‫בגלריה לאמנות מודרנית בפאריז תוך שימוש במודליסטית‬ ‫כמכחול (מריחת גופה בצבע וגרירתה על הבד).‬ ‫נקודות המפגש בין המיצגים : יצירת סצנה, פרק מתוך‬ ‫סרט, שתהליך יצירתו נעשה בפני קהל המשמש אלמנט‬ ‫מניע ליצירת אמנות.‬ ‫התוצאה הסופית של היצירה לא הייתה ידועה מראש.‬ ‫שתי נשים בתהליך יצירה משותפת יוצרות שיחה אישית ,‬ ‫מלינה גברעם‬ ‫אינטימית ,לא קונבנציונאלית.‬ ‫טובה פסח‬ ‫הדיאלוג שנוצר ,נותן הצצה לעולמם של האמניות המשלב‬ ‫צילום ותיעוד המיצג: אייל גון‬ ‫בין אמנות פלסטית לאמנות במה.‬ ‫דיבור דרך צבע, כתם וצורה, מתנהל בתוך חלל מחולק‬ ‫באמצעות סדינים מתוחים ומואר בתאורה מיוחדת‬ ‫ומתאימה.‬ ‫מערכת יחסים הנוצרת, מייצגת מושג, רעיון, חשיפה,‬ ‫ניסיון לעורר חוויה אסתטית אצל הצופה ורצון למעורבות‬ ‫חברתית.‬ ‫זהו מסע חוויתי , שבו התוצאה הסופית של היצירה לא‬ ‫ידועה לא לצופים ולא לאמניות.‬ ‫בעוד שבמת המיצג מתוכננת מראש, הרי שתוצר היצירה‬ ‫הינו עלום.‬ ‫המקום והתפאורה הידועים מראש, יוצרים מעגן בטוח,‬ ‫המאפשר יציאה אל ים ההוויה.‬ ‫תוצר היצירה הנעלם מעורר התבוננות, ספונטאניות,‬ ‫ראשוניות, קצב עבודה והתייחסות לאחר.‬ ‫מתקיימת התרחשות זורמת מחד ומאידך מעכבת, לא‬ ‫צפויה מראש.‬ ‫הדינאמיות של הזמן, החלל, התבוננות הצופים והחומר-‬ ‫הם הפרמטרים שיפעילו את האמניות ליצירה משותפת.‬ ‫חלק מהקהל יוזמן להשתתף כמודל רישומי לתהליך‬
‫תערוכות‬ ‫44‬ ‫‘גברים ונשים‬ ‫עושים יופי’‬ ‫נעמי שלו‬ ‫תערוכה קבוצתית בגלריה גרוס בוחנת את מושג היופי‬ ‫מנקודת מבט מגדרית‬ ‫התערוכה הקבוצתית ‘גברים ונשים עושים יופי’ המוצגת‬ ‫בגלריה גרוס בימים אלה, עוסקת במושג היופי בחברה‬ ‫העכשווית באמצעות עבודות של עשר אמניות ועשרה‬ ‫שלו טוענת את התערוכה במתח אירוני בהחלטתה להציב‬ ‫אמנים הבוחנים בעבודותיהם את תפיסת היופי דרך סוגיות‬ ‫את העבודות בגלריה על פי חלוקה מגדרית- הגברים‬ ‫והיבטים מגדריים, חברתיים ותרבותיים. העבודות בתערוכה‬ ‫מציגים בחלל אחד והנשים בחלל השני, כמו בבתי הכנסת‬ ‫נעות בין האישי לקולקטיבי ונוגעות במיתוסים, מגדר,‬ ‫האורתודוכסיים וב”קווי המהדרין” – אוטובוסים בהם‬ ‫זהות, מיניות, יחסים בין המינים וסטריאוטיפים תרבותיים.‬ ‫מתקיימת הפרדה בין גברים לנשים.‬ ‫לצד אלה, בוחנת התערוכה גם את שאלת היופי בעולם‬ ‫גם בכותרת התערוכה, בחרה שלו לציין את הגברים לפני‬ ‫האמנות.‬ ‫הנשים, ולאו דווקא לפי כללי הטכס המקובלים “נשים‬ ‫נקודת המוצא של אוצרת התערוכה נעמי שלו, היא‬ ‫וגברים”- כביטוי לשאיפה למצב של שוויון מוחלט, במסגרתו‬ ‫החתירה לאידיאה של שוויון זכויות בין המינים וההכרח‬ ‫כללי הנימוס הישנים יתרוקנו מתוכנם ומחשיבותם.‬ ‫להמשיך ולעסוק בפמיניזם – נושא שלכאורה הפך לשחוק‬ ‫ולעוס.‬ ‫התערוכה כמכלול, מבקשת לעמוד על מקומו ומעמדו של‬ ‫היופי במציאות העכשווית ולבדוק את הקשר בין תפיסות‬ ‫יופי למגדר. היצירות בתערוכה מציעות מגוון ביטויים‬ ‫והגדרות למושג היופי. בחלקן, עולה אמירה ביקורתית‬ ‫ביחס לתפיסות רווחות תוך ניסיון לערער על מושגי היופי‬ ‫המקובלים, בעבודות אחרות היופי מתורגם לאידיאות על‬ ‫יחסים ושוויון בין בני אדם, בין המינים. העבודות משלבות בין‬ ‫הפן האישי לפן החברתי תוך התייחסות להיבטים פוליטיים,‬ ‫מגדריים, ותרבותיים.‬ ‫בתערוכה יוצגו עבודות במגוון מדיומים: צילום, מיצב,‬ ‫ציור, ופיסול.‬ ‫האמנים המשתתפים:‬ ‫אנדרי און, גד אפוטקר, דן בירנבוים, גל ברזילי, דור לוי‬ ‫ואנדרס גורביץ, רון ישועה, דני עשת, רפי פרץ, זיו תדהר.‬ ‫מירי אור, אלחנדרה אוקרט, שרית אכטנברג, אודליה גל,‬ ‫מיה וכטל, איה חוברס, דפנה ניסים, שרון פזנר, אמילי‬ ‫רודיאנו, פנינה שלוי.‬ ‫הצעה ליופי דפנה ניסים‬
‫תערוכות‬ ‫54‬ ‫חדישה מול מוזיקה אקוסטית מוכרת. כפי שהיו אז אנשים‬ ‫החוששים ממוזיקה אלקטרונית והיום מקשיבים לה, יש‬ ‫תמר והעכבר‬ ‫עדיין רבים החוששים מאמנות דיגיטאלית והחשש מקורו‬ ‫מאת רותי נוי‬ ‫בבערות, פחד מחידוש, משינוי ומפגש עם ה‘לא נודע‘.‬ ‫לא, אין זו כותרת לספור ילדים מאוייר ולא שורה משיר אלא‬ ‫שמה של האמנית תמר מייק לאופר וכלי ביטויה האמנותי,‬ ‫אם אתם בין אלה, הרשו לי להזכיר לכם שיש מקום כבוד‬ ‫העכבר. כמו עכברים נודעים כמיקי מאוס, מיני, ספידי‬ ‫לג‘ימי הנדריקס, קרלוס סנטנה וגם לאנדרי סגובייה וג‘וליאן‬ ‫גונזלס, וקרובם החולד רטטוי, גם העכבר של תמר מחולל‬ ‫ּברים במחיצה אחת. הכלים האלקטרוניים לא מחו את‬ ‫ְִ‬ ‫נפלאות ויש בו הכוח לקסום ולהקסים. אך בטרם אכוון‬ ‫המוזיקה הקלאסית, ממש כשם שהאמנות הדיגיטלית‬ ‫לעברו את אור הזרקורים המילולי, סעו איתו במכונת הזמן‬ ‫לא תמחה את האמנות המסורתית ואולי עוד תעלה‬ ‫שלשים אלף שנה לאחור, לתקופה הפליאוליתית, היא‬ ‫אותה בעתיד לרמות הנשגבות מבינת אנוש. כבר היום‬ ‫תקופת האבן המוקדמת, בה נוצרו ציורי המערות הנודעים‬ ‫מיטיבים אמני איכות העוסקים במדיום דיגיטאלי לשלוט‬ ‫של לסקו.‬ ‫לא רק בטכנולוגיה עצמה אלא אף לרדת לעומק האמנות‬ ‫שאלו, מה בין ציור פרה-היסטורי לעכבר של תמר?‬ ‫הקלאסית המסורתית ולהפעיל את דמיון הצופה באין‬ ‫התשובה פשוטה: הללו מייצגים את ראשיתה של האמנות‬ ‫סוף ווריאציות שלא היו אפשריות בזמנם של מיכלאנג‘לו,‬ ‫המסורתית ואילו העכבר, את האמנות הדיגיטאלית ההולכת‬ ‫בוש, ואן-גוך, גוגן ופיקאסו. בין האמנים הללו נכללת‬ ‫וכובשת את מקומה בעולם העיצוב והאמנויות. המחשב‬ ‫אף תמר מייק לאופר היוצרת חזיונות סוריאליסטים-‬ ‫של היום משנה את פני האמנות בדומה לתהליך שעבר‬ ‫פנטסטיים מנבכי דמיונה. הערך החווייתי שבעבודותיה‬ ‫על עולם המוזיקה בשנות השישים: מוזיקה אלקטרונית‬
‫תערוכות‬ ‫64‬ ‫האינטימיות משאיר את הצופה במציאות‬ ‫מחד ומאידך מחזיר אותו בזמן אל מערות‬ ‫האדם הקדמון. האינדיבידואליות שלו: חום‬ ‫הרחם המגן, ילדות מוקדמת, זיכרונות‬ ‫וחלומות החולפים בתודעה ובתת המודע,‬ ‫ספק מלטפים, ספק צורבים, ספק מהתלים,‬ ‫מתעתעים במציאות...‬ ‫עכבר הקסם של תמר שובה את הצופה‬ ‫מייד, מוביל אותו פנימה למעבה עולמה, עד‬ ‫שנחשפת לעיניו מערכת צלמים וסמלים‬ ‫המעניקים לו חוויה סנסואלית, בלתי אמצעית‬ ‫ומוחשית כמעט. היצירות עשירות. בכל‬ ‫אחת מהן טמונה מערכת תכנים נסתרת,‬ ‫המסרים חדים ועוברים חלק לתודעה. קווי הציור רכים אך‬ ‫מעין תמרורי דרך המכוונים את העין, הנפש והמחשבה,‬ ‫חזקים ומותירים חותם בצופה. הצורה האורגנית העגלגלה‬ ‫מאתגרים ומגבירים את הנאת הצופה לאורך המסע‬ ‫בולטת לאורך היצירות ומאזנת את הדרמה בקשת‬ ‫הקסום אותו מחלקת האמנית עם הקהל בנדיבות רבה.‬ ‫הצבעים. השימוש בצבע מגוון, נעשה במידה, בטעם‬ ‫מכל זווית ראיה מפיצות היצירות יופי אסתטי כובש, חום‬ ‫ובידע, שאול מתחומי העיצוב בהם הוא מיושם בצרופים‬ ‫אנושי, אהבה ואינטלקט עצמאי, מיוחד במינו. האמנות של‬ ‫מצומצמים: תשלובת דו גוונית, מונוכרומטית, שני‬ ‫תמר אינה אלא שירה וסיפורת בצבע, צורה,תנועה וצליל.‬ ‫גוונים מנוגדים, צרוף תלת גווני, חמישה גוונים וכו‘.‬ ‫היא שואבת פנימה לסיור בתוך עולם מופלא וסודי שגם‬ ‫אהבתה של תמר לצבע ושליטתה בתיאוריות של צבע‬ ‫אם הוא מעיק וקודר, מתעורר בנו החשק ללכת לאיבוד‬ ‫ניכרות בעבודותיה. העבודות זוהרות. משחקי הצבעים‬ ‫ולהשתהות בתוכו. למרות תתי הטון המלנכוליים צביון‬ ‫מיטיבים לבנות אווירה ויורים את המסר הטמון בציור‬ ‫העבודות אופטימי, מתובל בשמחת חיים והומור.‬ ‫הישר לתוך העין. האיזון‬ ‫בין גוונים חמים לקרים ובין‬ ‫גוונים סוערים לנייטרלים,‬ ‫מבוצע במיומנות וכשרון רב.‬ ‫אין ספק כי כושר הביטוי, דרגת‬ ‫התעוזה ודמיונה של תמר מייק‬ ‫לאופר הם פנומנלים. כדי להבין‬ ‫יותר את יצירתה רצוי להתייחס‬ ‫מעט אף אל קודמיה.‬ ‫אמנים שסללו את הדרך‬ ‫לאמנות הדיגיטאלית העכשווית‬ ‫והאמניות המהוות מופת‬ ‫והשראה לדורות של נשים‬ ‫העוסקות באמנות מודרנית. בין‬ ‫סוללי הדרך לעכבר המכני, הוא‬ ‫כלי הביטוי של תמר, אי אפשר‬
‫תערוכות‬ ‫74‬
‫תערוכות‬ ‫84‬ ‫הסוף“.‬ ‫להתעלם מאביו של העכבר המיתולוגי המונפש, הידוע לכל‬ ‫כוולט דיסני. גאון האנימציה האמריקאי שילב איור, ציור‬ ‫חיתוכי הפרחים החושניים של או‘קיף, הפירות העסיסיים‬ ‫ורישום בטכנולוגיה והביא למסך הקלנוע פלאים שכל עכבר‬ ‫של פרידה קאלו והשיבה הסמלית אל הרחם של ג‘ודי‬ ‫בן זמננו מסוגל לבצע בעזרת מחשב אישי ותוכנה.‬ ‫שיקאגו, מתמזגים וקורנים יחד בהרמוניה מתוך יצירותיה‬ ‫ענק נוסף הראוי לציון הוא סלבדור דאלי, הסוריאליסט‬ ‫התוססות של לאופר. אינני מתרשמת בקלות מעבודות‬ ‫המדהים אשר הקדים את זמנו ויצר פנטאסמה תלת‬ ‫אמנות, אך הרשו לי לגלות שביצירותיה של תמר מייק‬ ‫מימדית בעבודת מכחול על בד. דאלי, ששלח ידו גם בעיצוב‬ ‫לאופר התאהבתי ממבט ראשון. כל הכבוד ללאופר ולעכבר!‬ ‫תפאורה לתיאטרון, עקר לניו יורק בזמן מלחמת העולם‬ ‫תמר מייק לאופר למדה עיצוב גראפי בטכניון והיתה ארט‬ ‫השניה. במשך שמונה שנות מגוריו בארה“ב יצר קשר עם‬ ‫דירקטור בחברת הפקות למשחקי מחשב תלת ממדיים.‬ ‫וולט דיסני והשניים שיתפו פעולה ביצירת ”דסטינו“, סרט‬ ‫היא עיצבה למעלה ממאתיים אותיות עבריות למחשבים‬ ‫מאוייר. נחשו מה היה מתפתח לו היו אמנים כסלבדור דאלי,‬ ‫ועתה מקדישה חלק ניכר מזמנה ליצירת אמנות דיגיטאלית‬ ‫ג‘ורג‘יה או‘קיף, פרידה קאלו וג‘ודי שיקאגו עובדים באולפני‬ ‫השואבת השראה מחלומות, ניסיון והארה אישית.‬ ‫דיסני... את הרמזים לכך תוכלו למצוא במעין היצירה‬ ‫האמנית המחוננת חיה ויוצרת בישראל אך עבודותיה‬ ‫הנובע של לאופר בו קיימת מידה דומה של אומץ, נכונות,‬ ‫בינלאומיות. ציוריה ועבודות הווידיאו הנפלאות שלה הוצגו‬ ‫כח ויכולת לחלום, להגשים ולצור אמנות. רוחן של או‘קיף,‬ ‫בביאנאלה בוונציה, במוזיאון יפו, בניו יורק ובמקומות רבים‬ ‫קאלו ושיקאגו, אכן, מפעפעת בתוכו. כשלושת קודמותיה‬ ‫אחרים בארץ ובעולם.‬ ‫אשר פרצו את מחסומי הפוליטיקה של האמנות הגברית‬ ‫עבודותיה של האמנית נמצאות בגלריית האינטרנט שלה:‬ ‫השלטת ולחמו על שוויון אמנותי מלא בגישתן הפתוחה,‬ ‫‪http://TammyMikeLaufer.com‬‬ ‫הנשית, החזקה, כן סוללת לאופר את דרכה בתחומי‬ ‫האמנות המקצועית. אמנותה נועזת, מקורית, ”הולכת עד‬
‫תערוכות‬ ‫94‬ ‫בחדש יולי קיבלנו החלטה משותפת לערוך סבב תערוכות‬ ‫ביננו, בו כל אחת מאתנו תציג תערוכת יחיד של ציוריה‬ ‫במשך כל החודש על כל החלל- מדהים לראות כיצד‬ ‫מרחב פתוח‬ ‫אורלי שלם, בת 44, נשואה ואם‬ ‫ל-2 בנות, תושבת הישוב ניל"י (בו‬ ‫ממוקם גם הסטודיו שלי).‬ ‫"אני מעצבת גרפית למעלה‬ ‫מ-02 שנה, בוגרת מכללת הדסה‬ ‫בהצטיינות ולפרנסתי, מנהלת‬ ‫סטודיו לגרפיקה.‬ ‫התחלתי לצייר לפני שש שנים‬ ‫במסגרות שונות (ביניהן בית‬ ‫האמנים בתל-אביב) ואני חברה‬ ‫הפלסטיים‬ ‫האמנים‬ ‫בארגון‬ ‫(‪.)IMPACT‬‬ ‫מציירת בעיקר מופשט, במגוון‬ ‫כלים וטכניקות.‬ ‫הציור עונה על צורך אישי שלי‬ ‫לבטא את עצמי בצבעים ובצורות.‬ ‫הציורים, כמו החיים עצמם, לעיתים‬ ‫אקספרסיביים בעלי צבעוניות עזה‬ ‫ומתפרצת, לעיתים ליריים, רגועים‬ ‫ועדינים ולעיתים דקורטיבים‬ ‫וקישוטיים.‬ ‫הצגתי במספר תערוכות בארץ.‬ ‫המקום עוטה צורה וצבע שונים בכל פעם שאמנית אחרת‬ ‫מציגה את ציוריה.‬ ‫קצת על אופן ספייס ועל שיתוף הפעולה ביננו:‬ ‫בחודש מאי השנה, נפתח באזור מגוריי - מודיעין מתחם‬ ‫שיתוף הפעולה הזה בין מרחב גדול ויפה המציע ריהוט‬ ‫חדש לעיצוב ולריהוט הבית, שמציע פתרון כולל לעיצוב‬ ‫ופרטים משלימים לעיצוב הבית לבין אמנות מוצלח מאוד‬ ‫הבית החל מריהוט איכותי (מערכות ישיבה, מזנונים,‬ ‫בעיניי והוא בבחינת ‪- win win situation‬‬ ‫שולחנות סלון, פינות אוכל, חדרי שינה וארונות‬ ‫הלקוח מקבל מענה כולל לצרכיו במקום אחד (לא תמיד‬ ‫חדרי נוער, ארונות אמבט, מקלחונים...) ממשיך בפרקטים,‬ ‫קל לדמיין כיצד ישתלבו ביחד המרכיבים השונים הבונים‬ ‫וילונות, גופי תאורה מעוצבים אקססוריס ועיצוב משלים‬ ‫את חלל המגורים).‬ ‫וכלה בציורים מקוריים של אמנים ישראליים.‬ ‫המקום משתדרג ומקבל ערך מוסף בשל יצירות האמנות‬ ‫שתלויות בו ואף מעורר עניין מתחדש בכל פעם שתערוכה‬ ‫בתחילת יוני, התאגדנו יחד, חמש אמניות מאיזור מודיעין‬ ‫מתחלפת‬ ‫(סיגל כנפו, אילת עמית, ליז אגמי אופירה אוריאל ואנוכי)‬ ‫הציירים, מקבלים במה הולמת להציג בה את יצירותיהם‬ ‫ופנינו ליהודה אטיאס, הבעלים של המקום והצענו לו להציג‬ ‫וקונים פוטנציאליים ליצירתם.‬ ‫יצירות אמנות מקוריות שלנו על קירות החלל.‬ ‫יהודה התלהב מהעבודות שלנו ומהגיוון שהצענו ובתחילת‬ ‫אני באופן אישי בחרתי להציג ציורים מופשטים גדולים‬ ‫הקיץ התחיל שיתוף הפעולה ביננו ותלינו ביחד את ציורינו‬ ‫ובהירים (שציירתי בעיקר בשנה האחרונה), מהגלריה‬ ‫במקום.‬
‫תערוכות‬ ‫05‬ ‫הלירית שלי.‬ ‫‪http://www.facebook.com/album‬‬ ‫נייד: 996633-050‬ ‫כיוון שחשבתי שהם מתאימים לריהוט המודרני‬ ‫ולחלל הרחב והמואר והשילוב שלהם ביחד מעניק‬ ‫הרגשה מזמינה, קלילה, אופטימית ומוארת.‬ ‫התערוכה שלי תמשך עד ל-5 בנובמבר‬ ‫ב-‪ - OPEN SPACE‬המרכז לריהוט ולעיצוב הבית,‬ ‫מודיעין, רחוב החשמונאים 51 (מול בניין העירייה).‬ ‫שעות פתיחה א'-ה' 00:02-00:01, ימי ו' -00:90‬ ‫03:31‬ ‫ביום שישי ב-11.92, ניתן יהיה לפגוש אותי במקום‬ ‫בין השעות 03:31-00:11".‬ ‫אורלי שלם‬ ‫‪www.orlyshalem.com‬‬
‫תערוכות‬ ‫15‬ ‫בצלמו ובדמותו‬ ‫תערוכת ציור ופיסול במוזיאון יפו לעתיקות - אוקטובר‬ ‫0102 "בצלמו ובדמותו" ‪In his image‬‬ ‫מוזיאון יפו לעתיקות - רח' מפרץ שלמה 01. מתחם יפו‬ ‫העתיקה‬ ‫אוצרים - פרדי פביאן ואתי שלמה‬ ‫מפיקה - אורית קימל‬ ‫יועץ - הנריק רוסטוביץ‬ ‫גרפיקה - קרן מורג‬ ‫אירוע הפתיחה - יום חמישי 0102.01.7 בשעה 00:02‬ ‫נעילה - יום חמישי 0102.01.82‬ ‫שעות הפתיחה של המוזיאון -‬ ‫ימים א'-ד' שעות 00:11 עד 00:71 יום ה' שעות 00:81‬ ‫עד 00:22.‬ ‫דבורה אשכנזי ‪ - Dvora Ashkenazi‬למדה במכון אבני‬ ‫השנים האחרונות עוסקת גם בעיצוב תכשיטים וצורפות.‬ ‫בשנת 9691, בוגרת המדרשה למורים לאומנות בשנת‬ ‫מעצבת ומייצרת את תכשיטיה בעבודות יד ורובם יצירות‬ ‫4791 ובשנות התשעים למדה עיצוב ממוחשב. לימדה‬ ‫חד-פעמיות. התכשיטים בעלי אופי ייחודי ומכוונים לנשים‬ ‫ציור ואומנות במשך 03 שנה, ועסקה בעיצוב סביבה‬ ‫שמחפשות עיצוב מיוחד ולא שיגרתי. התכשיטים מיוצרים‬ ‫לימודית ותפאורות. לפני 5 שנים החלה לצייר בגירים,‬ ‫מחומרים איכותיים - כסף, כסף משולב בזהב ואבני-חן.‬ ‫מתוך אהבה לרכות שניתן להפיק מהם. אוהבת להרגיש‬ ‫הם נמכרים במספר חנויות.‬ ‫משוחררת מפלטה ומכחול, רק גיר ואצבעות, תחושה של‬ ‫ניתן ליצור קשר ישירות עם האומנית בטל: 6567134-250‬ ‫מגע ישיר עם הדף. דבורה הינה אומנית רב-גונית. בשמונה‬
‫תערוכות‬ ‫25‬
‫שגריר תרבותי‬ ‫המלצות ילדים ונוער‬ ‫35‬ ‫הרך ולא השמיעו הגה. תמונה פסטורלית מזו לא יכולתי‬ ‫לתאר. אני מתבוננת מול יפי הבריאה וצלילי שמחה עוטפים‬ ‫אותי באהבה מכל עבר. קשה לזהות מי זו המנגנת ואיזה‬ ‫דואט בשתיים‬ ‫קטע מנוגן, אך השילוב‬ ‫בין השתיים בדואט הזה‬ ‫אחיד, מגוון ויוצר שלמות.‬ ‫שתי נגניות החוברות‬ ‫באהבתן ובניגונן ויוצרות‬ ‫מפתח מוזיקלי אחד שאי‬ ‫אפשר להיות אדישים‬ ‫אליו. היצירה של באך‬ ‫מאוד עשירה ומגוונת.‬ ‫נגינת החליל הופך אותה‬ ‫למשהו בהיר, צלול ועמוק‬ ‫שחודר אל הנשמה ונשאר‬ ‫שם. דיסק שהוא יהלום‬ ‫מלוטש לאוהבי המוזיקה‬ ‫הקלאסית. נהניתי מאוד.‬ ‫בסדנאותיי ברחבי הארץ,‬ ‫הוא דיסק מבוקש מאוד,‬ ‫צליליו פותחים שערי נפש‬ ‫ונותנים לקולות הפנימיים‬ ‫בתוכנו לצאת החוצה‬ ‫ולפרוש כנף.‬ ‫את עדית שמר הסופרת המוכשרת ונגנית חליל הצד‬ ‫המחוננת הכרתי ב”קפה דה מרקר”. שמעתי אותה‬ ‫בהופעה בצוותא לפני שנתיים וייחלתי בלבי שלקט‬ ‫ספר היצירות‬ ‫היצירות שהיא מנגנת יופיע בדיסק. כמו משמים משאלתי‬ ‫התגשמה. הגיע אלי הדיסק ‪ BACH‬המכיל ששה קטעי‬ ‫של ילדי ישראל‬ ‫נגינה המיועדים לניגון בשני כלים. הדיסק הזה הוא דואט‬ ‫מרנין ללב של שתי נגניות חליל צד, יעל רנן ועדית שמר.‬ ‫כבר מהצליל הראשון של החליל הרגשתי קשובה ודרוכה.‬ ‫זה כבר הפך למסורת חגיגית בתחילת “שבוע הספר” בכל‬ ‫עצמתי את עיניי וכבר לא הייתי בחדרי. מפתח צליל דמיוני‬ ‫שנה. מפעל ההנצחה של הסופרת ריקה ברקוביץ לזכר‬ ‫הוביל אותי לשכשוך פלגי מים בצעדי ריקוד. הלכתי אחריו‬ ‫בני משפחתה יצחק, פרידה ואברהם לוין, תופס תאוצה‬ ‫מתבוננת בבואתי במים הצלולים שחדרו אליו בצלילים רכים‬ ‫ומפגיש ילדים מכל רחבי הארץ. גם השנה הייתי שופטת‬ ‫של יופי. ציוצי ציפורים ואיוושת הרוח הוליכוני אל שדות‬ ‫בתחרות הזאת ופעם ראשונה שבחירותיי היו כה מוצלחות‬ ‫שלף נרחבים בהם פעו עדרי צאן עם רועה שרק אצבעותיו‬ ‫ואף תאמו את בחירת שופטים אחרים מבלי שנפגשנו‬ ‫מכסות על מקל במבוק עם נקבים המשמיע בקולו צלילים‬ ‫בכלל.‬ ‫חרישיים. כמו בדממת קודש ליחכו עדרי הצאן את העשב‬
‫שגריר תרבותי‬ ‫המלצות ילדים ונוער‬ ‫45‬ ‫כל שנה הבחירה נעשית‬ ‫קשה יותר. המשלב הלשוני‬ ‫הגבוה של הילדים הכותבים‬ ‫עולה משנה לשנה וקשה‬ ‫מאוד לבחור יצירה שיש בה‬ ‫שילוב של תוכן מלמד, לשון‬ ‫צבעונית ומקורית ועוצמת‬ ‫חוויה התופסת את הלב‬ ‫ונשארת שם.‬ ‫התחרות פתוחה לכל הילדים‬ ‫בארץ ללא הבדלי דת,‬ ‫גזע ומין. זה היופי האמיתי‬ ‫שהכתיבה פתוחה לכל. קשה‬ ‫למדינאים לחתום על הסכמי‬ ‫לשלום, רצון להדברות, אהבה לבעלי חיים, נאמנות למדינה‬ ‫הדברות, ברקוביץ עושה זאת ברציפות כמה שנים טובות‬ ‫ולמשפחה, ערכיות וחברות ההופכות את הספר לפנינה‬ ‫ועל מרבד השירה הלאומי מפגישה מזרח ומערב, צפון‬ ‫איכותית בתרבות הספרותית בארץ‬ ‫ודרום ומאפשרת בערב קסום אחד לכולם לעלות על‬ ‫‪/http://www.rika.co.il‬‬ ‫הבמה ולהניף למעלה את ספר היצירות לשנת 0102.‬ ‫ספר היצירות שיש בו שכנות טובה ומאירת עיניים, כמיהה‬
‫המרכז לכתיבה יוצרת‬ ‫55‬ ‫ע"ש שושנה מליק‬ ‫בית-ספר מארח‬ ‫הנסיכה של קסמזור‬ ‫"בית-ספר מארח"‬ ‫פרוייקט נתינה ותרומה‬ ‫לקהילה. מיסודו של‬ ‫המרכז לכתיבה יוצרת‬ ‫ע"ש שושנה מליק בחולון.‬ ‫יוזמת הפרוייקט היא‬ ‫הסופרת יהודית מליק-‬ ‫שירן המתגוררת בחולון‬ ‫כ-51 שנה. "בית ספר‬ ‫מארח" מפגיש סופרים,‬ ‫משוררים, ציירים, פסלים‬ ‫ושחקנים עם תלמידי בתי‬ ‫ספר יסודיים קהילתיים‬ ‫ברחבי הארץ.‬ ‫"הנסיכה של קסמזור" ספרו החדש של סופר הילדים‬ ‫שלמה גנאור, נע בין דמיון למציאות. נסיכה הלומדת שיעורי‬ ‫מטרות המפגשים:לקרב את התלמידים אל היוצר ואל‬ ‫כינור, פייה שחלתה במחלת השכחה, אינה זוכרת מאין‬ ‫היצירה, להרחיב אופקים ולמנוע אלימות. זו השנה הששית‬ ‫נולדים קסמיה? דיאלוג שנון בין מעיל הגשם והחליפה‬ ‫שהפרוייקט נודד לבית ספר קהילתי בעיר אחרת. ביום‬ ‫מכניס את הקוראים הצעירים לעולם דמיוני הפותח שעריו‬ ‫ראשון ה-01.01.71 התארח סופר הילדים רמי קרדה בבית‬ ‫לבהירות המחשבה.‬ ‫הספר ע"ש כצנלסון בחולון, עם תלמידי כיתות א'. ספרו‬ ‫"החיים ביער הסיפור האמיתי", ספר ילדים שובה לב המכיל‬ ‫מה שקורה במציאות חייהם פוגש אותם בלילה בשערי‬ ‫ארבעה סיפורים על החיים ביער. איירה מור מרכוס נערה‬ ‫החלום. נסיכות מאגדות ובעלי חיים מדברים בלשון בני‬ ‫בת 51 ועצבה מיכל שיין. הספר לא ממוספר. כמו בחיים‬ ‫האדם, הם מקצת החוויה שחווים הילדים. בלבול ושכחה‬ ‫התפאורה משתנה. היער הוא במת ההתרחשות לכל מה‬ ‫קורים לכל אחד מאיתנו וכשטלפון לא זוכר את המספר, זו‬ ‫שמתרחש בין בעלי-החיים כמו במציאות חיינו.‬ ‫תופעה מדאיגה לכל דבר.‬ ‫"אף אחד עוד לא מצא את תחנת השידור של ארץ‬ ‫ּב ַער הּופצה ׁשמּועה‬ ‫ְ ָ ְ ָ‬ ‫ַ ּי ַ‬ ‫החלומות", כי כל ילד חולם חלום שלא תמיד זוכר. ארץ‬ ‫הּליְלה ּתהֶה חגי ָה ּפרּועה‬ ‫ַַ ָ ִ ְי ֲִ ג ְ ָ‬ ‫החלומות היא ארץ הנמנמה. בארץ הזאת ישנים בשעה‬ ‫קבועה ומתעוררים לאחר שהסתיים החלום. ומה קורה‬ ‫ּכּלם מזְ מנים למסּבת ַג‬ ‫ֻ ָ ֻ ָ ִ ִ ְ ִ ַ ּג‬ ‫כשברווזון מנייר רוצה לצאת מהספרון ולנוע כברווזון לכל‬ ‫ָבֹואּו הָארֵה, ה ָחׁש וְאּולי ַם הּדג.‬ ‫ַ ּג ַ ָ‬ ‫ָ ְ י ַ ּנ ָ‬ ‫י‬ ‫דבר? הדמיון הוא אח למחשבה. כשהם לוקחים את עיני‬ ‫הקוראים לטיול בדפי הספר, כל הסיפורים עושים שם‬ ‫ממחוזות הדמיון ושערי המחשבה דילגו הילדים בעניין‬ ‫אי סדר. השנינות חברה של הצחוק, כשהם משתובבים‬ ‫והקשבה. אחרי המפגש, אמר אחד הילדים, "גם אני רוצה‬ ‫וצוחקים כל הצלילים נישאים למרחקים. באמצעות‬ ‫להיות סופר וילדה אחרת ביקשה להצטלם עמו. למפגש‬ ‫האנשה בכל שיר-סיפורי מצליח הילד להזדהות עם מצבים‬ ‫היה טעם של עוד.‬ ‫שונים בחיי היום יום שלו ולהבין ערכים בסיסיים כמו עזרה‬ ‫לזולת,יושר, חברות ואת חשיבות ההקשבה לאבא ואמא.‬ ‫מיועד לפעוטות בגילאי 5-3. בת אור, הוצאה לאור.‬

More Related Content

PDF
טכנולוגיות אבטחת מערכות מידע
byIsrael Export Institute_מכון היצוא
 
PPT
ממ"ש בספרות - הייקו וצילום
byפרויקט שירה ט1 פרויקט
 
PPT
הפעילות הגופנית והשפעתה על מחלות שכיחות
byinna
 
PDF
התקשרות פ' יתרו
byChabad of Tel Zion
 
PPT
Disney World
bymorahaviva
 
PPT
Yellowstone presentation new
byamschech
 
PDF
Way
bypowermedia1
 
PDF
שמאל לאומי National Left
byNico Black
 
טכנולוגיות אבטחת מערכות מידע
byIsrael Export Institute_מכון היצוא
 
ממ"ש בספרות - הייקו וצילום
byפרויקט שירה ט1 פרויקט
 
הפעילות הגופנית והשפעתה על מחלות שכיחות
byinna
 
התקשרות פ' יתרו
byChabad of Tel Zion
 
Disney World
bymorahaviva
 
Yellowstone presentation new
byamschech
 
Way
bypowermedia1
 
שמאל לאומי National Left
byNico Black
 

Viewers also liked

PDF
מה בין אבטחת מידע ובין סייבר
byOphir Zilbiger
 
PPT
Lecture given at SCE
byegonen
 
PPTX
אבטחת מידע וסייבר
byboris.kogan
 
PDF
חיים בעמק יוני 2010
byarmonim
 
PDF
חיים בעמק - מרץ 2011
byarmonim
 
PDF
חיים בעמק ספטמבר 2010
byarmonim
 
PDF
אבטחת מידע לעובדים בארגון
byIsraeli Internet Association technology committee
 
מה בין אבטחת מידע ובין סייבר
byOphir Zilbiger
 
Lecture given at SCE
byegonen
 
אבטחת מידע וסייבר
byboris.kogan
 
חיים בעמק יוני 2010
byarmonim
 
חיים בעמק - מרץ 2011
byarmonim
 
חיים בעמק ספטמבר 2010
byarmonim
 
אבטחת מידע לעובדים בארגון
byIsraeli Internet Association technology committee
 

Similar to Way

PDF
Magazine 8
bypowermedia1
 
PDF
Magazine9
bypowermedia1
 
PDF
Magazine9 (1)
bypowermedia1
 
PDF
Magazine9
bypowermedia1
 
PDF
2016 כתב העת על הדרך
bypowermedia1
 
PDF
Vera Meisels מצגת שירה
byBeit Theresienstadt - בית טרזין
 
PDF
כתב העת על הדרך גליון 10
bypowermedia1
 
PDF
קטלוג כרמל 2010
byיונתן קליין
 
PDF
חידה +אילפרזנטי
byarkadash
 
PDF
Carmel Catalog 2011
byYinon Kachtan
 
PDF
מידעון מנויים - מרץ 2011
bynessziona
 
PDF
תקציר גיליון אריאלה פברואר 2012
byariel_tikshoret
 
PDF
אוכל+ופתגמים
byarkadash
 
PDF
KIBBUTZ NIR-YITZHAK Alón Betenu 28.3.2013
bynir yitzhak
 
PDF
דקה 5 לעיתונות
byNiv Calderon
 
PDF
ניוזלטר ספטמבר 2010
byMaayan Zweig
 
PDF
Kibbutz Nir Yitzhak
bynir yitzhak
 
PDF
2015 כתב העת על הדרך
byLilach Yona
 
PDF
ביבליוגרפיה של בוכואיטה - איל פריזינטי
byarkadash
 
PDF
Catalog 2015 after_sun_copy
byYinon Kachtan
 
Magazine 8
bypowermedia1
 
Magazine9
bypowermedia1
 
Magazine9 (1)
bypowermedia1
 
Magazine9
bypowermedia1
 
2016 כתב העת על הדרך
bypowermedia1
 
Vera Meisels מצגת שירה
byBeit Theresienstadt - בית טרזין
 
כתב העת על הדרך גליון 10
bypowermedia1
 
קטלוג כרמל 2010
byיונתן קליין
 
חידה +אילפרזנטי
byarkadash
 
Carmel Catalog 2011
byYinon Kachtan
 
מידעון מנויים - מרץ 2011
bynessziona
 
תקציר גיליון אריאלה פברואר 2012
byariel_tikshoret
 
אוכל+ופתגמים
byarkadash
 
KIBBUTZ NIR-YITZHAK Alón Betenu 28.3.2013
bynir yitzhak
 
דקה 5 לעיתונות
byNiv Calderon
 
ניוזלטר ספטמבר 2010
byMaayan Zweig
 
Kibbutz Nir Yitzhak
bynir yitzhak
 
2015 כתב העת על הדרך
byLilach Yona
 
ביבליוגרפיה של בוכואיטה - איל פריזינטי
byarkadash
 
Catalog 2015 after_sun_copy
byYinon Kachtan
 

More from powermedia1

PDF
טיפולים חדשניים בדליות ורידים
bypowermedia1
 
PDF
Ct
bypowermedia1
 
PDF
Portfolio rafielet
bypowermedia1
 
PDF
Panocenter 2
bypowermedia1
 
PDF
Panocenter 2
bypowermedia1
 
PDF
Panocenter 1
bypowermedia1
 
טיפולים חדשניים בדליות ורידים
bypowermedia1
 
Ct
bypowermedia1
 
Portfolio rafielet
bypowermedia1
 
Panocenter 2
bypowermedia1
 
Panocenter 2
bypowermedia1
 
Panocenter 1
bypowermedia1
 

Way

  • 1.
    ‫כתב עת מקווןבנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫גליון מספר 7 אוקטובר 0102‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק‬
  • 2.
    ‫כתבות‬ ‫שירים‬ ‫61 כתף הנהר‬ ‫4 בגשר רננה רון‬ ‫גברליה אלה חלפון‬ ‫5 ציפור עשן אבנר שטראוס‬ ‫71 חיים השוטר חיים הכלבן‬ ‫6 אמא סיגל מגן‬ ‫צביה מליק‬ ‫7 בדמי ימיו זיוה גל‬ ‫תוכן‬ ‫8 באה מאתמול מזי חיון‬ ‫כרטיס ביקור‬ ‫9 עמוק האור יהודית מליק-שירן‬ ‫03 על מסעה של הנפש‬ ‫01 צעדי תקוה אסנת אלון‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫11 בפאתי החצר‬ ‫23 הכאב האנושי מבעד לעדשת‬ ‫המצלמה יהודית מליק-שירן‬ ‫אירית ויסמן-מיניקוביץ‬ ‫21 נס החיים קיידנס אוקצ'וקו‬ ‫העניינים‬ ‫73 דואט / דועט אהבה שתי וערב‬ ‫פיני ותמר רבנו‬ ‫סיפורים‬ ‫31 שואה אלטרנטיבית‬ ‫בת השיר‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫93 מנואל פרנסיסקו ריינה‬ ‫51 השקט שלפני הגהנום יוסי יניב‬ ‫מרגלית מתתיהו‬ ‫על המדף‬ ‫נא להכיר‬ ‫81 ידיים חולמות מילים‬ ‫04 הפרדוקס תמצית החיים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫91 חלום ומציאות‬ ‫14 ניצולי האימה הזאת‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫02 נגיעה במרחק געגוע‬ ‫24 יום נהדר יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫02 גבר אשה גבר‬ ‫תערוכות‬ ‫שמואל יריב / לולה בר‬ ‫12 על "בקצה השמש המתהווה"‬ ‫34 מיצג - קשרים‬ ‫44 גברים ונשים עושים יופי‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫נעמי שלו‬ ‫32 הפרח כבר לא רוצה להיות‬ ‫54 תמר והעכבר רותי נוי‬ ‫לפיד אדלינה קליין‬ ‫94 אורלי שלם‬ ‫42 כמו רקדנים על העוגה‬ ‫15 דבורה אשכנזי‬ ‫אילנה ינובסקי‬ ‫52 ריקוד מוליד רטט גוף‬ ‫שגריר תרבותי‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫62 מה בין חמדנות כפייתית‬ ‫25 דואט בשתיים‬ ‫לאהבה יהודית מליק-שירן‬ ‫25 ספר היצירות של ילדי ישראל‬ ‫55 הנסיכה של קסמזור‬ ‫המרכז לכתיבה‬ ‫55 בית ספר מארח‬ ‫על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬ ‫מערכת: יהודית מליק-שירן ושיר יובל‬ ‫עיצוב ועריכה גרפית: חני דומבה - טרא דיזיין‬ ‫עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירן‬ ‫ניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור‬ ‫גליון מספר 7 אוקטובר 0102‬ ‫תמונת שער: גשר של זהב אורית גפני‬ ‫כתובת המערכת: ‪info@bat-or.com www.bat-or.com‬‬
  • 3.
    ‫שכחה וזיכרון הםנושאיו של כתב העת הנוכחי. אני מתייחסת לשני הנושאים‬ ‫הצמודים האלה כתאומים. בלי זיכרון תהיה שכחה. בלי שכחה יהיה זיכרון. כדור‬ ‫שני לניצולי שואה שכבר לא חי עמי, הגיליון הזה מתייחס לזהות הבין דורית של‬ ‫דור שני ודור שלישי עם נושא השואה וחותמה בחיינו. הזיכרון שלנו דל ומועט,‬ ‫אנחנו שוכחים את מה שהיינו שמחים לזכור וזוכרים אולי מה שהיינו שמחים‬ ‫לשכוח. זיכרונו של אחד אינו דומה לזיכרונו של אחר ואף שכמה אנשים יכולים‬ ‫להיות עדים לאותו אירוע, רישומו של האירוע אצל כל אחד מהם יכול להיות‬ ‫שונה לחלוטין.‬ ‫זיכרון ושכחה הם שני כוחות שניתנו לנו והם נאבקים ביניהם על עיצוב דמותנו כיחידים וכציבור.‬ ‫המאבק ביניהם קיים בתוך תודעת האדם. בתוך כתבי ברל כצנלסון מצאתי את המובאה הזאת:‬ ‫”אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים‬ ‫עבדים לזיכרוננו ואילו הייתה השכחה משתלטת עלינו כליל, כלום היה מקום לתרבות, למדע,‬ ‫להכרה עצמית ולחיי הנפש?” העבר הוא ירושת הדורות. ההווה חב לעבר את הצמיחה התרבותית,‬ ‫המורשת ההיסטורית, ההתפתחות האנתרופולוגית של אדם וסביבה.‬ ‫בגיליון זה, נחשפים כתבים המעידים על התמודדות של דור שני ודור שלישי עם שואת היהודים‬ ‫באירופה. התמודדות זו, חשפה מתחים, פחדים ולחצים בלתי פתירים בין הכורח המוסרי והפוליטי‬ ‫לזכור לבין הרצון לשכוח ולהשכיח. למתחים, לפחדים וללחצים האלה נודעת השפעה על דמותה‬ ‫של גרמניה כמדינה וכחברה, אולם במיוחד בעידן הגלובליזציה יש השלכות על עיצוב זיכרון השואה‬ ‫גם מעבר לגבולותיה. סממנים אלה עצבו את החברה הישראלית, חברה שהתהוותה בשנות קיומה‬ ‫של מדינת ישראל, הודות לגבורתם של בחורים צעירים אשר נפלו במערכות ישראל למען הגנתה‬ ‫של המדינה: ”במותם ציוו לנו את החיים”. בשנת 1891 נפגשתי דור שני לניצולי שואה עם דור שני‬ ‫לילדי נאצים בניו יורק. המפגש היה טעון וקשה. היה בו ניסיון להדברות, ניסיון שלא צלח.‬ ‫לזכר הורי חיים ושושנה מליק ז”ל, שתרמו לאיכות הסביבה בבית-שאן, כאשר ארחו בחצרם שיעורים‬ ‫במדע, טבע ואקולוגיה. אני מכריזה על תחרות כתיבה ארצית. תחרות “הכתר”. המיועדת לתלמידי‬ ‫חט”ב וחט”ע. תחרות זו עוסקת באיכות הסביבה. המעוניינים להשתתף בה מתבקשים לשלוח שיר‬ ‫או סיפור מקורי המתאים לנושא על עמוד אחד. היצירות שתבחרנה תזכנה את כותביהם בסדנא‬ ‫ספרותית ובהוצאה לאור של ספר היצירות. מועד אחרון להגשת היצירה 11.1.51 לכתובת זו: תחרות‬ ‫“הכתר”, ת.ד.77361 תל- אביב 36116.‬ ‫נושאו של גיליון מס’ 8 יעסוק ב”צמיחה”. אוהבי המילה הכתובה מוזמנים לשלוח חומרים אלי.‬ ‫אני מאחלת לכם קריאה נעימה.‬ ‫שלכם‬ ‫יהודית מליק-שירן‬
  • 4.
    ‫4‬ ‫ּבּגׁשֶר‬ ‫ַ ֶ‬ ‫רננה רון‬ ‫ּב ֶׁשר ׁשּבין הּמתים הרחֹוקים‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ַ ּג ֶ ֶ ֵ ַ ֵ ִ‬ ‫לּמתים הּקרֹובים - נּצבת אנֹוכי‬ ‫ִֶֶ ֲ ִ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ֵַ ִ‬ ‫הרחֹוקים זֹועקים את ּכאבם‬ ‫ֶ ְֵָ‬ ‫ֲִ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫מּתֹוְך הֹורינּו ׁשָאהבּו אֹותם‬ ‫ָ‬ ‫ֵ ֶ ֲ‬ ‫ִ‬ ‫ּובּפל ֵטה ארּורה ּורחֹוקה, מׁשּכ ָם‬ ‫ִ ְ ָנ‬ ‫ִ ְ ָנ ָ ֲ ָ ְ ָ‬ ‫וְהּיֹום, נׁשמֹות הֹורי צרּורֹות‬ ‫ַ ְ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ַ‬ ‫ַחּדו עּמם – ּבתֹוכי‬ ‫ְ ִ‬ ‫יְ ָ ִ ָ‬ ‫וְזֹועקת אני את ּכאבם ּומֹורׁשּתם‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ֶ ֶ ֲִ ֶ ְ ֵָ‬ ‫ׁשּנגּדעה‬ ‫ֶ ְְִָ‬ ‫לילדי, עֹוד ּבטרם ה ַחּתי לאוִיר העֹולם‬ ‫ְ ֶ ֶ ִ ּג ְ ִ ַ ֲ ָ ָ‬ ‫ִ ַָ‬ ‫וְהּקרֹובים ּבֹוכים ּבי, על ארץ מכֹורה‬ ‫ִ ִ ַ ֶֶ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ָאכ ָרית ּוׁשסּועה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ְזִ‬ ‫ׁשּלקחה את נׁשמתם ּבחטף מֻּסר‬ ‫ֶ ָ ְ ָ ֶ ִ ְ ָ ָ ַ ֲ ָ ְ יָ‬ ‫ָדעה את סּפּור ח ֵיהם‬ ‫ַ ּי ֶ‬ ‫ּג ְ ָ ֶ ִ‬ ‫וְהׁשאירה חלל ּביְקיריהם‬ ‫ִ ְ ִ ָ ֲָ ִ ַ ֵ ֶ‬ ‫זכֹר אזְ ּכֹר את עלּומיהם ִויְפי ַפׁשם‬ ‫ִ נְ ָ‬ ‫ֶ ֲ ֵ ֶ‬ ‫ָ ֶ‬ ‫לעד יִהיּו ׁשזּורים ּבמׁשעֹולי ח ַי‬ ‫ָ ַ ְ ְ ִ ְ ִ ְ ֵ ַ ּי‬ ‫...הּמתים הרחֹוקים וְהּמתים הּקרֹובים...‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ֵַ ִ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ֵַ ִ‬
  • 5.
    ‫5‬ ‫צִּפור עׁשָן‬ ‫ָ‬ ‫אבנר שטראוס‬ ‫ָאמרּו שאּמא ּתבֹוא ּברּכבת‬ ‫ְֶֶַ‬ ‫ְ ׁ ִ ָ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫אני ּבן חמׁש‬ ‫ֲִ ֵ ָ ֵ‬ ‫ָתנּו לי סּבֹון‬ ‫נְ ִ ַ‬ ‫ּבלי מ ֶבת‬ ‫ְ ִ ַ ּג ֶ‬ ‫ָאחרי הּמקלחת‬ ‫ֲֵ ַ ִ ְ ַַ‬ ‫ָאעּוף‬ ‫ּכמֹו‬ ‫ְ‬ ‫צּפֹור עׁשן‬ ‫ָ ָ‬ ‫ִ‬ ‫המתנה אורית גפני‬
  • 6.
    ‫6‬ ‫אּמָא‬ ‫ִ‬ ‫סיגל מגן‬ ‫את הּפרחים הכי ָפים קטפּתי לְך, אּמא.‬ ‫ָ ַ ְ ִ ָ ִ ָ‬ ‫ֶ ַ ְ ָ ִ ֲ ִ יִ‬ ‫את הּפרחים הכי ָפים ׁשּצמחּו לי ּבּג ָה.‬ ‫ִ ַ ִ ּנ‬ ‫ֶ ָ ְ‬ ‫ֶ ַ ְ ָ ִ ֲ ִ יִ‬ ‫ּובאתי לבּקרְך ּבביתְך החדׁש,‬ ‫ָ ִ ְַ ְֵ ְֵ ֵ ֶָָ‬ ‫הבאתי לְך אֹותם, מּכל הּלב, ּבמּת ָה.‬ ‫ִ ָ ַ ֵ ְ ַ ָנ‬ ‫ָ‬ ‫ֵֵ ִ ָ‬ ‫ה ַׁשּתי לְך אֹותם וְסּפרּתי הּכֹל -‬ ‫ִ ְַ ִ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ּג ְ ִ ָ‬ ‫ּכל מה ּׁשעלי עבר,‬ ‫ָ ַ ֶ ַָ ַָ‬ ‫ָאְך האבן מּולי רק הּביטה אלי‬ ‫ִ ַ ִ ִ ָ ֵַ‬ ‫ֶֶָ‬ ‫וְֹלא ענתה לי ּדבר...‬ ‫ְָ ָ ִ ָָ‬
  • 7.
    ‫7‬ ‫ּבּדמִי יָמָיו‬ ‫ִ ְ‬ ‫זיוה גל‬ ‫אבי ָאהב אֹותי מאֹד.‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֲִ ַ‬ ‫ּבּדמי ָמיו לּטף ָדי.‬ ‫ִ ְ ִ יָ ִ ֵ יִ‬ ‫אני מֹוציאָה לאֹור את אבי‬ ‫ֶ ֲִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ‬ ‫ֲִ‬ ‫אצל הּגברים ּבחַי‬ ‫ֵ ֶ ַ ְ ָ ִ ְ ָי‬ ‫ּכדי לרּפא את הּפצע‬ ‫ְֵ ְֵַ ֶ ֶַַ‬ ‫ׁשֹּלא ָדע.‬ ‫יַ‬ ‫ֶ‬ ‫אבי חֹוצה אֹותי‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֲִ‬ ‫מּבעד לּכריכת ‘עם עֹובד’,‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ַַ ְִִ ַ ַ‬ ‫טֹועם ֵין ּכרמים ּביתי‬ ‫ֵ י ְִָ ֵ ִ‬ ‫מּניח לר ַע‬ ‫ַ ִ ַ ְ ֶג‬ ‫אצּבע על לׁשֹונֹו‬ ‫ְֶָ ַ ְ‬ ‫מעביר עֹוד ּדף-‬ ‫ַ‬ ‫ֲִַ‬ ‫ּבֹוהה לּמרחק.‬ ‫ֶ ְֶַָ‬
  • 8.
    ‫8‬ ‫ּבאָה מאתְמֹול‬ ‫ֵ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫מזי חיון‬ ‫ּבָאה מאתמֹול‬ ‫ֵֶ ְ‬ ‫ָ‬ ‫מעבר ָאפל ׁשּנׁשּכח‬ ‫ֵ ִֶ ְ ַ‬ ‫ְ ָָ‬ ‫ָדי לֹופתֹות את הּזמן‬ ‫ֶ ְַַ‬ ‫יַ ְ‬ ‫ּופי סגּור‬ ‫ִ ָ‬ ‫ּבָאה טעּו ָה ּבכאב ְוָגֹון‬ ‫ְ נ ִ ְֵ י‬ ‫ָ‬ ‫עטּופה ּבחׁשאיּות‬ ‫ֲ ָ ְֲָ ִ‬ ‫מֹוׁשכת ׁשרׁשרת א ֻּכה‬ ‫ֶ ֶ ַ ְ ֶ ֶ ֲרָ‬ ‫ּבלּתי נּת ֶת להּתרה‬ ‫ִ ְ ִ ִ ֶנ ְ ַ ָ ָ‬ ‫ּבָאה מּתֹוְך האֹפל‬ ‫ָ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫מּתֹוְך באר וְׁשכחה‬ ‫ְּ ֵ ִ ְ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּבָאה מּתֹוְך‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫הּכאב ׁשּבנׁשמה‬ ‫ַ ְ ֵ ֶ ְַ ָ ָ‬ ‫ּבזְ מן עבר...‬ ‫ִ ַ ָָ‬ ‫הּיֹום ּבָאה לחוֹות לׁשיר‬ ‫ָ ִ‬ ‫ֲַ‬ ‫ָ‬ ‫ַ‬ ‫לקרֹוא לח ֵיְך לצחֹוק‬ ‫ְ ַ ּי ִ ְ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּומעל הכֹל לאהֹב.....‬ ‫ְ ַ ַ ּ ֱֶ‬
  • 9.
    ‫9‬ ‫עָמֹוק הָאֹור‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫עמֹוק האֹור המבצבץ מיֹום שנֹולד‬ ‫ׁ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ְ ַ ְ ֵּ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫בער ַת אהבה.‬ ‫ְּ ֶ ְ ג ֲ ַ ָ‬ ‫עכׁשו‬ ‫ְַ ָ‬ ‫מרחפת סּפירלת ה ֶפׁש.‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ ְ ִ ַ ַ ַנֶ‬ ‫על ַלי הר ֶׁש‬ ‫ַ גֵ ַ ֶג‬ ‫מנֵט לּבי‬ ‫ְ ַו ִ ִ‬ ‫ּבחיּפּוׂש צלילי.‬ ‫ְִ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫הדמעֹות הן ַעגּוע‬ ‫ֵ גְ ַ‬ ‫ְַ ָ‬ ‫לעצי התמר של ַלדּותי.‬ ‫ְ ֲ ֵ ַ ָ ָ ׁ יְ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫זהר אורית גפני‬
  • 10.
    ‫01‬ ‫צעדֵי ּתִקוָה‬ ‫ְ‬ ‫ְ ָ‬ ‫אסנת אלון‬ ‫חלֹומֹותי עּטּורי ּתהּלה‬ ‫ַ ֲ ֵ ְ ִָ‬ ‫ֲ‬ ‫ּגֹולׁשים‬ ‫ְ ִ‬ ‫מרכס ּכעדרי צֹאן‬ ‫ִ ֶֶ ְ ֶ ְֵ‬ ‫יִנהּו ָאחר חליל רֹועים‬ ‫ִ‬ ‫ַ ִָ‬ ‫ְ‬ ‫ּוצליליו ָפים.‬ ‫ְ ִ ָ יִ‬ ‫ָדי מלאּו ּתקָה‬ ‫ִ ְו‬ ‫יַ ָ ְ‬ ‫עּטּורי ָמים ָביאּו‬ ‫ֲ ֵ י ִ יִ‬ ‫ּכסּות ח ַי להתּפאר..‬ ‫ַ ּי ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ֵׁש ָמים ּבׁשּלּה עד ָה‬ ‫ְ ֶ ָ ֶ ְנ‬ ‫י יִ‬ ‫ּתּׂשא ּפ ֶיה ליֹוצרּה,‬ ‫ִ ָ ָנ ָ ְ ְ ָ‬ ‫ּתבֹוא ּבדמי הליִל‬ ‫ִ ְ ֵ ַַ‬ ‫ָ‬ ‫ּכיֹו ָה לׁשֹובְך‬ ‫ְ נ ְ ָ‬ ‫וְתחּפֹץ ָאהבה‬ ‫ֲָ‬ ‫ַ ְ‬
  • 11.
    ‫11‬ ‫ּבפאתֵי החצֵר‬ ‫ֶ ָ‬ ‫ְ ַ ֲ‬ ‫אירית וייסמן-מיניקוביץ‬ ‫ּבפאתי החצר, עץ הָאּלֹון ׁשֹומר על זִ כרֹונֹות‬ ‫ֵ ַ ְ‬ ‫ְֲֵַ ֵֶָ ֵ ָ‬ ‫ַלדּותי ּבתֹוְך ספלּולי הּבּלּוט‬ ‫ִ ְ ֵ ַַ‬ ‫יְ ִ ְ‬ ‫ּבעֹוד ע ָפיו ּגֹוהרים על ּכרּכֹם ׁשּבקע מּכיס האדמה.‬ ‫ֶ ָ ַ ִ ִ ֲַָ ָ‬ ‫ֲִ ַ ְַ‬ ‫ֲנ ָ‬ ‫ְ‬ ‫עי ַי ֶאחזֹות ּבדם מּכּבים הּמבצּבץ‬ ‫ְָ ִַַ ַ ְ ְֵַ‬ ‫ֵ נ נֱ ָ‬ ‫מּבין עׂשב הּדׁשא ׁשּמּתחּתיו.‬ ‫ִ ֵ ֵ ֶ ֶֶַ ֶ ִ ַ ְ ָ‬ ‫ּכּלנית ׁשחֹרת-עיִן, ּד ָנית ּפרּועת רֹאׁש וְרּקפת ׁשעּו ָה‬ ‫ֶֶַ ְ נ‬ ‫ְ ַ ַ ְ גִ ְ ַ‬ ‫ִַָ‬ ‫על סלע ּבחצרי, עדיִן מפּיְסֹות את ההר וְאֹותי‬ ‫ִ‬ ‫ֶ ָָ‬ ‫ַ ֶ ַ ֲֵַ ִ ֲַ ְ ַ‬ ‫ריח החֹרף מתּפּׁשט ּבעֹורקי.‬ ‫ֵ ַ ַ ֶ ִ ְ ַ ֵ ְ ְַ‬ ‫עוצמה של מסילה אורית גפני‬
  • 12.
    ‫21‬ ‫נ ֵס החּיִים‬ ‫ֶ ַ‬ ‫קיידנס אוקצ’וקו, כיתה י’2‬ ‫קמפוס ביאליק-רוגוזין ת”א‬ ‫אּׁשה יֹוצאת מחדר לדה ּבחּיִים‬ ‫ֵ ֲַ ֵָ ָ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ּומביאָה אּתּה לעֹולם חּיִים חדׁשים‬ ‫ֲָ ִ‬ ‫ִ ָ ָ ָ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫האין ֶה ֵס?!‬ ‫ֵָ ז נ‬ ‫ּתֹודה לאל, ׁש”ּבחי ָם” ָתן לנּו‬ ‫ָ ַ ֵ ְ ְ ִ נ נַ ָ‬ ‫את ה ֵס ה ָדֹול ׁשל ח ֵינּו‬ ‫ֶ ַ ּי‬ ‫ֶ ַ ּנ ַ ּג‬ ‫ּדרְך אּמהֹותנּו.‬ ‫ֶֶ ִ ָ ֵ‬ ‫ּברחבי העֹולם‬ ‫ְ ֲֵַ ָ ָ‬ ‫אבל ה”חי ָם” הָה ּכֹל ּכְך ָקר,‬ ‫ָ יָ‬ ‫ֲ ָ ַ ִ נ ָי‬ ‫ּבין ּכל ּב ֵי הָאדם‬ ‫ֵ ָ ְנ ָ ָ‬ ‫הּוא הּסֹוד וְהּוא האֹוצר‬ ‫ָ ָ‬ ‫ַ‬ ‫עֹוברים חּוטי הּצער וְהאֹׁשר‬ ‫ֵ ַַַ ָ ֶ‬ ‫ְִ‬ ‫מּת ָה קדֹוׁשה ׁשּכּלּה ּברכה‬ ‫ַ ָנ ְ ָ ֶ ָֻ ְ ָָ‬ ‫ּדרכי חּיִים רּבֹות וְׁשֹונֹות‬ ‫ַ‬ ‫ְֵַ ַ‬ ‫מקּפלת ּבתֹוכּה ָאהבה וְׂשמחה.‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ֲָ‬ ‫ְ ַ ֶֶ ְ ָ‬ ‫ּובכּלן רֹוצים הא ָׁשים לחיֹות‬ ‫ִ ְ‬ ‫ְ ֻ ָ ִ ָ ֲנ ִ‬ ‫הֹו, חּיִים יְקרים‬ ‫ִָ‬ ‫ַ‬ ‫ראיתי א ָׁשים ׁשּמתּו מרעב‬ ‫ֵָָ‬ ‫ֶ ֵ‬ ‫ָ ִ ִ ֲנ ִ‬ ‫למדּונּו ל ַהל אתכם ּברגיׁשּות ּובמּדה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ְנֵ ֶ ְ ֶ ִ ְ ִ‬ ‫ְַ‬ ‫ראיתי יְלדים חֹולים וְסבל רב‬ ‫ֶֶ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ִָ ִ ִָ‬ ‫עם הרּבה ּדָא ָה וְתֹודה‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְֵַ ְ ג‬ ‫ְו ַם ּכאּלה ׁש ָכּו לכל מה ׁשּצריְך‬ ‫ג ָ ֵ ֶ ֶ ּז ְ ָ ָ ֶ ָ ִ‬ ‫ּכדי ׁשּצער וְסבל ֹלא ֵדע‬ ‫נַ‬ ‫ְֵ ֶ ַַ ֶֶ‬ ‫אבל אי ָם יֹודעים להעריָך‬ ‫ֲָ ֵ נ ְ ִ ְ ֲִַ‬ ‫להּכיר את הּטֹוב ׁשּבכם‬ ‫ֶ ֶָ‬ ‫ְִַ ֶ ַ‬ ‫רֹוצה לדעת‬ ‫ָ ַַָ‬ ‫מּבלי לכאֹב ּולהּלחם‬ ‫ְ ִֵָ‬ ‫ִ ְִ ְִ‬ ‫לאהֹב‬ ‫ֱֶ‬ ‫ּבכל ארץ וְעם‬ ‫ְָ ֶֶ ַ‬ ‫ּולהֹודֹות לאל הּטֹוב‬ ‫ֵָ ַ‬ ‫ְ‬ ‫לתת ּכבֹוד למה ׁש ֵׁש יֹום יֹום‬ ‫ְ ָ ֶ ּי‬ ‫ֵָ ָ‬ ‫ּוׁשּבתֹוכנּו ַעׂשה ׁשלֹום‬ ‫ְ ְ ֵ נֲ ֶ ָ‬ ‫ַאני אֹומרת ּתֹודה לְך אֹלהים‬ ‫ָ ְ ֱ ִ‬ ‫ֶֶ‬ ‫וֲ ִ‬ ‫על ׁשעׂשית את ה ֵס ׁשל החּיִים.‬ ‫ַ ֶ ָ ִ ָ ֶ ַ ּנ ֶ ַ ַ‬
  • 13.
    ‫סיפורים‬ ‫31‬ ‫במה היא השפיעהעל חייכם? איזו נגיעה הייתה לה על‬ ‫“העולם השתנה. אני מרגישה את זה במים. אני מרגישה‬ ‫דמותכם?”, שאלתי גיששתי,‬ ‫את זה באדמה.‬ ‫“וואו, כמה שאלות בשאלה אחת!”, הצטחק לו אורי.‬ ‫אני מריחה את זה באוויר. הרבה ממה שהיה פעם אבד, כי‬ ‫סוג מסוים של שתיקה של הבנה השתררה. שניהם הבינו‬ ‫לא חי כיום מי שיזכור.”‬ ‫שהשאלות שלי היו רטוריות לחלוטין...‬ ‫(גלדריאל, שר הטבעות, טולקין)‬ ‫זה היה מעין תדלוק עצמי של רמת ה”לבה” שגועשת אצלי‬ ‫בפנים, לפני שהיא מתפרצת לה החוצה.‬ ‫שואה‬ ‫“האחים שלי לא רצו לשמוע את הסיפורים של אמי. על‬ ‫~‬ ‫אלטרנטיבית...‬ ‫ה”מחנות” שלה..., ואני הייתי הכתובת היחידה שלה. כל‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫פרט, מזוויע ככל שהיה, כל פרט נלוז...‬ ‫לזכותה אומר שהיא סיפרה לי את סיפורה באופן די מודרג:‬ ‫“הזמינו אותי לטקס זיכרון ליום השואה...”, אורי נשמע‬ ‫כלומר, בילדותי הסיפורים ששמעתי ממנה היו רכים יותר,‬ ‫כמהסס,‬ ‫מעודנים יותר. אבל ככל שהתבגרתי הפכו הסיפורים לקשים‬ ‫“ומה רע בזה?”, שאלתי,‬ ‫יותר, למזעזעים יותר...”, השתתקתי.‬ ‫“בהזמנה כתוב שזה טקס אלטרנטיבי...”, הסביר,‬ ‫“גם אני לא רציתי לשמוע את הסיפורים של הוריי...”, הודה‬ ‫“אהה...”, עניתי בטון מבין, בערך...,‬ ‫יונתן,‬ ‫“מה הייתה האנחה הזאת אמורה לציין?”, שאל,‬ ‫“אבל האחיות הגדולות שלי? להן סיפרו הכול! אני לא‬ ‫“לא כלום. סתם אנחה של הבנה...”, הפטרתי ביבושת,‬ ‫רציתי..., פחדתי...”, המשיך.‬ ‫“אני לא מאמין לך! בדרך כלל אתה מסתתר מאחורי הבעות‬ ‫“ואצלי לא שמעו על כלום. אבא מעולם לא דיבר על‬ ‫שכאלו, רק בהתחלה..., ואחר כך אתה מתפרץ כמו הר-‬ ‫התקופה ההיא, כאילו מחק אותה מזיכרונו. ואמא שלי?‬ ‫געש!”, ניסה אורי לתדלק את ה”לבה” שבתוכי...‬ ‫בכלל לא עברה את השואה..., היא ילידת מצרים והם נפגשו‬ ‫“חשבתי, שכאחד שלא רואה עצמו משתייך למיינסטרים,‬ ‫בארץ אחרי שאבי עלה לארץ. אמי הגיעה לכאן כמה שנים‬ ‫דווקא תתמוך בטקסים הללו...”, הוסיף יונתן וחבר‬ ‫אחריו...”, סיפר אורי.‬ ‫לקואליציה מוזרה עם אורי, נגדי.‬ ‫~‬ ‫“הייתי פעם בטקס שכזה...”, הודיתי ברוח שפלה,‬ ‫“כבר בתחילת השבוע שבו חל יום השואה יכולתי כבר‬ ‫“פעם אחת? נו טוב, אפשר לסלוח לך..., בטח גם זה לא‬ ‫לחוש בתחושה שלו. משהו כבד השתרר בבית..., העיניים‬ ‫היה לטעמך!”, גיחך יונתן,‬ ‫האדומות של אמא. אבא שהולך על קצות האצבעות...”,‬ ‫“אתה צודק! זה לא היה לטעמי”, השבתי לו.‬ ‫התחלתי לספר להם.‬ ‫“עכשיו זה נהיה מעניין יותר. ספר!”, תבע אורי. ודרך לי על‬ ‫~‬ ‫היבלת...‬ ‫“בערב יום הזיכרון, היינו יושבים בסלון, מול הטלוויזיה.‬ ‫~‬ ‫כל האורות בבית היו מכובים, חוץ מאשר במטבח. ורק‬ ‫יבלת. קטנה... ובכל זאת יבלת..‬ ‫האור הכחלחל העולה מהטלוויזיה, מהסרטים בשחור-לבן,‬ ‫~‬ ‫היה צובע את הקירות.‬ ‫“זה היה לפני עשרים שנים בערך... באולם צוותא. שלמה‬ ‫אבא היה יושב בכורסא הגדולה, אמא הייתה מצטנפת לה‬ ‫ארצי שר וקצת דיבר, שלמה ניצן הנחה, מישהי ניגנה על‬ ‫בפינת הספה הגדולה, מחזיקה בידה מטפחת ממורטטת‬ ‫פסנתר ברקע והיה גם איזה כינור שיילל שם...”, לא היה לי‬ ‫ורטובה..., מקנחת מדי פעם את אפה.‬ ‫נוח כל-כך לדבר על זה, מן הסתם...‬ ‫לא היו דיבורים. מדי פעם היינו, אבי ואנוכי, מגניבים אליה‬ ‫“וזהו? זה כל הסיפור?”, התפלא יונתן,‬ ‫מבט. כאילו מוודאים את שלומה...”, עצרתי לרגע, והרגעים‬ ‫“וזה לא היה לטעמך. למה?”, שאל אורי,‬ ‫ההם קמים לתחייה מול עיניי.‬ ‫“מה זאת השואה עבורכם? כלומר, מה היא אומרת לכם?‬
  • 14.
    ‫סיפורים‬ ‫41‬ ‫והילדים שלנו? הםיזכרו? אחרי שהטקסים האלטרנטיביים‬ ‫“ובבוקר של אותו היום, שקיות שחורות תלויות מתחת‬ ‫יהפכו להיות העיקר? לא. הם לא יזכרו!‬ ‫לעיניה. היא לא ישנה כל אותו הלילה...,‬ ‫זה יהפוך לעמום יותר, משנה לשנה, עד שאיש לא‬ ‫בבוקר מכינה הייתה לי בקפידה יתירה את הכריך לבית‬ ‫יזכור. והכול יהפוך להיות שורות משמימות באיזה ספר‬ ‫הספר. ושם, בזמן הצפירה, הייתי רואה את העיניים‬ ‫היסטוריה מאובק שאיש אינו טורח אפילו לפתוח אותו,‬ ‫האדומות שלה...”, חשתי בדמעות שעולות בעיניי...‬ ‫כל שכן לקרוא בו...”, סיכמתי בקול חלש, כמו מרחם על‬ ‫“בצהריים, הייתי חוזר מבית הספר והיא הייתה בחדר‬ ‫אורי ויונתן...‬ ‫השינה. הדלת של חדרה הייתה מוגפת ואבי יושב היה‬ ‫ה”לבה” לא התפרצה בפרץ איום ונורא, היא נשפכה לה‬ ‫ומחכה לי במטבח. מחמם לי את ארוחת הצהריים ויושב‬ ‫לאיטה, מבוקרת משהו, מרחמת וחומלת על סביבתה...‬ ‫עימי בזמן שאכלתי. בלי דיבורים.‬ ‫אבל אני, עוד לא סיימתי...‬ ‫וכשהיה קם היה נושק לי על המצח ויכולתי להריח את‬ ‫~‬ ‫ריח הסיגריות שלו ואת הריח של האקווה-וולה...”, עצרתי.‬ ‫“הייתי לפני שנה, עם אמי ובני הצעיר, במוזיאון יד ושם.‬ ‫שתקתי.‬ ‫הוזמנו לפתיחה המחודשת שלו, אחרי שעבר שיפוצים‬ ‫~‬ ‫ושדרוגים רבים. באמת מרשים...‬ ‫“שבוע שקט זה היה. גם הימים שלאחר יום הזיכרון עצמו...,‬ ‫עברנו על המוצגים הרבים, התמונות הגדולות. מסכי‬ ‫ואמא לא נזקקה דווקא ליום ההוא, ליום מיוחד, כדי לזכור.‬ ‫ה-‪ LCD‬הקרינו עצמם לדעת...,‬ ‫מדי פעם כשרק רמז דק עובר היה באוויר, היו עיניה‬ ‫כשהגענו לפינה מסוימת אמי נתקעה במקומה. חשתי‬ ‫מצטעפות להן ומתכסות בדוק קל, אבל ברור למדי...‬ ‫אליה, מדאגה.‬ ‫והיה יום נוסף. יום האזכרה הכללי ליהודים בני האזור בו‬ ‫היא עמדה מול שחזור של מיטות הקומות כפי שהיו‬ ‫היא נולדה, בצ’כיה.‬ ‫במחנות ההם, שם. חיוך דק עלה על פניה של אמי..., ולא‬ ‫היא ואבי היו נוסעים לתל-אביב לאיזה בניין לא רחוק‬ ‫הבנתי מדוע.‬ ‫מהים, שם היו מתכנסים יתר קרובי משפחתה. ובכל שנה‬ ‫לידה עמדה קבוצת נערים ונערות צעירים.‬ ‫כשהייתה חוזרת משם הייתה אומרת לי שבשנה הבאה‬ ‫פניהם היו קפואים, ואחת מהם העירה על הצפיפות‬ ‫היא לא תלך עוד..., ובכל שנה היא הקפידה לומר זאת...”,‬ ‫הרבה של המיטות הללו...‬ ‫הבטתי באורי וביונתן. הם דממו ופניהם היו חסרי הבעה.‬ ‫אמי ניגשה אליהם ונגעה קלות בכתפה של הנערה ההיא‬ ‫~‬ ‫ואמרה לה:‬ ‫“לה לא הייתה שואה אלטרנטיבית...”, הפטרתי בשקט,‬ ‫שם, במחנה, הן היו צפופות יותר, הרבה יותר!”‬ ‫“למה אתה מתכוון?”, לחש יונתן,‬ ‫~‬ ‫“איזה טקס יכול להכיל כזאת זוועה? שום טקס! לא רגיל‬ ‫“כשיצאנו אל האוויר הצח שבחוץ, התיישבנו לנו שלושתנו‬ ‫ולא אלטרנטיבי! קשקוש!”, אמרתי וה”לבה” שלי עמדה‬ ‫מתחת לעץ זית גדול מידות, אמי הוציאה מתיקה כריכונים‬ ‫לפני התפרצות...‬ ‫קטנים ומדוגמים והגישה אותם לנו, לבני ולי.‬ ‫“אבל טקס, כלשהוא, משהו, חייב להיות! לא?”, שאל אורי.‬ ‫ישבנו בשקט. בלי דיבורים. ואז אמי שאלה אותי:‬ ‫“לנו!!! לא לה!”. עניתי לו בלחישה רועמת.‬ ‫נו, מה דעתך על המוזיאון החדש?‬ ‫הוא הנהן.‬ ‫חשבתי לרגע ואז עניתי לה:‬ ‫“וככל שהוא יהיה מזוויע יותר, יכה חזק יותר בבטן, כך‬ ‫מזכיר לי את סניף השופרסל ליד הבית...‬ ‫הוא יזכיר לנו לזכור, יזכיר לנו לא לשכוח!”, הוספתי בשקט‬ ‫בני הזדעזע, אך אמי חייכה. היא הבינה.‬ ‫מקפיא.‬ ‫זה טוב לתיירים, ולאלו שלא היו שם! הסבירה לבני.‬ ‫~‬ ‫ומה שהראו שם, זו לא האמת? התעקש בני לשאול,‬ ‫“טקס אלטרנטיבי?! כזה שמרכך את הזיכרון? לא תודה!!!‬ ‫האמת? האמת תמיד קשה יותר. ענתה לו אמי...”‬ ‫עוד כמה שנים אף אחד מהם לא יהיה פה כדי לזכור, רק‬ ‫~‬ ‫אנחנו!‬
  • 15.
    ‫סיפורים‬ ‫51‬ ‫השקט שלפניהגהנום‬ ‫אז איזו אמת יש בטקסים האלטרנטיביים?”, סיימתי‬ ‫בשאלה. אורי ויונתן הביטו בי בשקט.‬ ‫יוסי יניב‬ ‫“כל אחד והטקס שלו, כל אחד והאמת שלו, אני משער...”,‬ ‫אמר אורי,‬ ‫כשהיא הגיעה לפרק הזה בסיפור, היא תמיד צחקה.‬ ‫“והאמת, כך למדנו..., היא נזילה עד אימה...”, מלמלתי,‬ ‫צחוק חומל ואוהב כזה... צחוק שבו צוחקים על דברים‬ ‫“וחוץ מזה, שלמה ארצי אף פעם לא היה כוס התה שלך!”,‬ ‫יומיומיים, שאין בהם שום דבר רציני וחכם במיוחד.‬ ‫אמר יונתן בחיוך קטנטן ומנחם...‬ ‫“הוא ברח משם, והיא לא אמרה לו מילה” היא סיפרה‬ ‫בזה, הוא צדק...‬ ‫כששריד אחרון של חיוכה עוד מתח את עיניה.‬ ‫~‬ ‫אחר-כך, בביתי, בחשכת חדרי, עלה בי זיכרון נוסף.‬ ‫אבא שלה היה בן יחיד לסבתה. בן נמוך, שקט ושפתיים‬ ‫בשנות השמונים, כמדומני, הוקרנה בארץ סדרת דרמה‬ ‫קפוצות.. ארשת פניו שידרה רצינות ומועקה של אדם צעיר‬ ‫אודות קורותיה של משפחה יהודית בשואה.‬ ‫הסוחב על גבו את סבל העולם.‬ ‫המשפחה נלקחה למחנה הריכוז טרזין. “מחנה לדוגמא”...,‬ ‫לא על העולם הוא חשב, אלא על עולמו הקטן. זה עולמו‬ ‫שם “ניהלו” היהודים חיים “נורמאלים” תחת פיקוחם של‬ ‫הצר ללא מרחבים ואפשרויות בחירה שתמיד פתוחים בפני‬ ‫הצוררים הנאציים.‬ ‫איש צעיר...‬ ‫המחנה שימש את הנאצים לצרכי תעמולה גרידא...‬ ‫סבתו ראתה את חכמתו השותקת ופירשה זאת כקור רוח‬ ‫רודי, אחד מבני המשפחה, היה צייר מחונן. במחתרת הוא‬ ‫אופייני לבנים יחידים הרגילים בחום הוריהם ובמענה מהיר‬ ‫צייר ציורים שסיפרו על האמת המרה שמאחורי החזית של‬ ‫לצרכיהם.‬ ‫ה”מחנה לדוגמא”.‬ ‫כשגילו זאת הנאצים הם עינו אותו ושברו את ידיו ואת‬ ‫בתקופה ההיא לא הרבו בנים לדבר עם אמותיהם.‬ ‫אצבעות ידיו!!!‬ ‫גם אבותיהם שימשו כמגנים על עולמם, ותו לא. הוא שיחק‬ ‫למחרת הקרנת הפרק בכה העם בישראל על “ידיו‬ ‫ולמד בחדרו הקטן. אימו לא ידעה אם חושש הוא להתערות‬ ‫השבורות” של רודי...‬ ‫בחברתם של הנערים, או שמתנשא הוא. כמובן, אביו‬ ‫~‬ ‫האשים את האם בהתבדלותו של בנם.‬ ‫אמי לא בכתה.‬ ‫היא רק אמרה לי משפט קשה:‬ ‫האם דיברה עם אחד הרבנים, בהמלצת המלמד של החדר,‬ ‫את זה יזכרו, את האצבעות השבורות של רודי האומלל...,‬ ‫והוחלט לשלוח אותו ללמוד להיות שוחט של הקהילה.‬ ‫אך הם לא יזכרו את האמת!!!‬ ‫כדרכו לא אמר מה דעתו על היעוד שנקבע לו, והלך לעיר‬ ‫~‬ ‫אחרת ל”סמינר” לשוחטים.‬ ‫הצדק עמה, לצערי...‬ ‫~‬ ‫אחרי כמה ימים נפתחה הדלת והבן הופיע, רציני כתמיד.‬ ‫משנה לשנה מתים אלו שזוכרים את האמת, משנה לשנה‬ ‫עוד לפני שהחליפה האם את ארשת התדהמה בכעס,‬ ‫מתדלדל מאגר הזיכרון האנושי של אלו שחוו את השואה‬ ‫אמר:‬ ‫על בשרם.‬ ‫“אני לא חוזר לשם”.‬ ‫משנה לשנה מתעמעם הזיכרון, ובעיקר הוא מתעמעם‬ ‫עלה לחדרו מבלי לחכות לתגובה כלשהי.‬ ‫אצל בני הדור השני..., אצלנו...‬ ‫~‬ ‫מאז הוא השתתק עוד יותר.‬ ‫וכשיבוא יומי, מי יזכור את עיניה האדומות של אמי?...‬ ‫04 שנה הוא ישב בחדר קטן במחסן הביצים של דודו‬ ‫העשיר וניהל את ספרי החשבונות שם. אימו הכירה לו‬
  • 16.
    ‫כתבות‬ ‫61‬ ‫אשרוב, צביה פלץ- פורר. חלקם גם סופרי ילדים כמו דוד‬ ‫אישה שקטה בעלת עיניים עצובות ונולדו להם שתי בנות.‬ ‫בין קיקי ורבקה לייפציג – גלשטיין, אילנה אבן טוב והציירת‬ ‫יום לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, וחודשיים לפני‬ ‫והמשוררת אילנה צמחוני.‬ ‫שאספו את כל יהודי הקהילה למחנה ההשמדה שממנו‬ ‫ברבות השנים הם כולם זכו בפרסים על כתיבתם. כעת הם‬ ‫אף אחד לא חזר, הוא נמצא על כסאו, פניו אפורים, רציניים‬ ‫באו לקרוא זה באזני זו את יצירותיהם האחרונות לשמוע את‬ ‫ושותקים לעולמים.‬ ‫דעת חבריהם על כתיבתם “זה תמיד מרגש אותי לשמוע‬ ‫אפילו אלוהים שממנו ברח, הציל אותו מן הגיהינום.‬ ‫מה חברי לכתיבה חושבים אומרת אחת המשוררות”.‬ ‫ההפסקה האחרונה בין הפגישות היתה ארוכה מתמיד וכך‬ ‫גם החוויות שהם מחליפים וערמות הדפים שהם הביאו‬ ‫לפגישה.‬ ‫“כתף הנהר”‬ ‫חברים טובים כידוע מרימים טלפון ומספרים את קורותיהם‬ ‫מאת גבִרליָה אלה חלפון‬ ‫האחרונות. אצל משוררים מתוודעים לחוויות בעיקר‬ ‫באמצעות השירה.‬ ‫לאחר לגימת תה מתוק וחם הם מתחילים לקרא את‬ ‫ההתרחשויות שחוו. יוצרים מגע דרך המילים: “את זורמת‬ ‫לצידי כמו כתף של נהר...נשימתי נעצרת במאבקה עד‬ ‫שאבני נפשי יחבקו את הגלים”. אנדרי פישהוף.‬ ‫ועוד זורמות המילים ללילות וימים של שמחה, תשוקה‬ ‫ועצב: “בלילות הללו שופך עלינו הירח את חלב הלילה,‬ ‫חפצי החלום מתערפלים... אנו מנסים לצלוח את המים‬ ‫הכבדים ואיש לא ינחש כי לא למדנו את תנועת השוחים”‬ ‫צביה פלץ - פורר.‬ ‫ויש גם הפסקה לעכל את המילים בעל הבית הבעל המפרגן‬ ‫של אירית שמפליא במטעמיו דוחק בנו שנצא להפסקה‬ ‫ונאכל קצת. “על בטן מלאה יש מקום באוזן להתענג על‬ ‫מפגש משוררים בביתה של המשוררת והסופרת א. וייסמן-מיניקוביץ‬ ‫שירים נוספים” הוא אומר.‬ ‫ולאחר הקינוחים ממשיכים.מרחיבים את ההבעה‬ ‫הם מגיחים אחד, אחד מהקומה הראשונה מסירים‬ ‫במשפטים: “יש ערים באירופה אותן חוצה הנהר. בלב קריית‬ ‫מעליהם את צעיפי היום לומר שירה.‬ ‫חיים זורמת הרכבת” עמיקם יסעור. לאחר הטיול האחרון‬ ‫כך הם מתכנסים קבוצה של משוררים בביתה של‬ ‫בספרד כתבה אירית: “במוזיאון בפיגרס, דאלי מושח אותי‬ ‫המשוררת וסופרת הילדים אירית ויסמן בקריית חיים.‬ ‫בכתר שיגעון, רגליו דורכות על מחשבותיי, מתסיסות את‬ ‫הבית עוטה אורות חג מקושט בבובות אותן יצרה המארחת‬ ‫המילים. העין טועמת בזהירות מן הצבע, מפרקת אותו‬ ‫בעצמה ואותן היא מפעילה כשהיא מופיעה מדי יום בפני‬ ‫בין הריסים, אישונה משחק עם הצורות והחומר קורא‬ ‫ילדים בכל הארץ. אירית ממחיזה את ספריה הרבים ויחד‬ ‫לי לגמוע את הקירות. הזמן ניתך לגבינה נשכחת בחיק‬ ‫עם הזמרת-מלחינה סוניה קפלן אשר מלחינה את שיריה‬ ‫השולחן, מופקרת ללשון הקיץ. תקתוק מחוגו כונס אותי‬ ‫הן יצרו מופעים קסומים לילדים אותם הן מריצות בכל‬ ‫להרף שפיות, בעוד דאלי נותר צלול בשגעונו”.‬ ‫הארץ.‬ ‫קרירות נעימה נכנסת דרך החלון. כבר החשיך בחוץ‬ ‫כשהקבוצה כולה מגיעה הם מחליפים חוויות. עשרים שנה‬ ‫מתחבקים בחום ויוצאים נרגשים במחשבה לקראת‬ ‫בהפסקות הם נפגשים בבתים. עשרים שנות קריאה,‬ ‫הפגישה הבאה.‬ ‫חברות חזקה ועידוד יוצא דופן בין היוצרים. חלקם משוררים‬ ‫וסופרים למבוגרים כמו ניסים קארידי, עמיקם יסעור, רחל‬
  • 17.
    ‫כתבות‬ ‫71‬ ‫ציון שהקים אתאחוזת “שושנה” בכוכב הרוחות, צפונית‬ ‫חיים השוטר, חיים הכלבן‬ ‫לבית שאן. אבא היה מגיע עם כוחות הגזרה וכלביו, גם‬ ‫קצ’ה מקיבוץ נווה איתן היה מבאי ביתנו. את אריק שרון‬ ‫צביה מליק‬ ‫פגש אבא בגזרות המרחביות של עמק בית שאן עת‬ ‫לפני ארבעה חודשים נפרדנו מאבא לתמיד. אבא היה‬ ‫חברו כוחות משותפים של הצבא ושל מג”ב לשמור על‬ ‫ניצול שואה שעלה לארץ בהיותו בן 61. יתום ממשפחה,‬ ‫שקט ותפיסת מסתננים ירדנים שגנבו עדרי צאן ובקר‬ ‫מארץ ומשפחה. ככה לבד אותר על ידי שני קרובי משפחה‬ ‫וחדירות מחבלים. בצילום אבא נפגש עם הרמטכ”ל דאז‬ ‫רחוקים ששרדו כמוהו את השואה והפך לבן בית בביתם‬ ‫חיים בר-לב, אם היה שקט בגבולות בית שאן וסביבותיה‬ ‫בחיפה ובציפורי. שבוע לאחר שעלה ארצה השתתף‬ ‫זה בזכות אבא שטיפח את הכלבייה ואילף כלבי שמירה‬ ‫במלחמת העצמאות, נפצע בה והתהלך עם כדור בירך‬ ‫וגישוש עוד לפני שהוקמה יחידת “העוקץ” הצה”לית. אבא‬ ‫שישב בסמוך לעורק הראשי. הכדור מהמלחמה לא הוצא‬ ‫יצא לפנסיה בדרגת רב פקד. את אהבתו לכלבים המשיך‬ ‫ואבא הלך איתו לכל מקום.‬ ‫במפעל חייו בחצר, ומה לא היה בחצר הזו בנוסף לכלבייה,‬ ‫כאשר התגייס למשטרה, קרוב מהשפחה מחיפה טייל‬ ‫היו תרנגולות, ברווזים, ארנבות, עזים ותייש אחד, כבשים,‬ ‫בטבריה וראה שם את אמא עובדת במסעדה. חריצותה‬ ‫טווסים, תוכים וסוס אחד. ממש גן חיות עלי אדמות.‬ ‫ומסירותה לעבודה מצאו חן בעיניו והוא ביקש אותה מהוריה‬ ‫אבא שימש כמדריך לאילוף כלבים, כבודק עבודות גמר‬ ‫לאבא. הוריי הכירו ב”שידוך”, כך היה נהוג אז. הוריי עברו‬ ‫לבגרות בנושא האילוף. בכלבייה התקיימו הצגות אילוף,‬ ‫לגור בבית שאן, היו בה מעברות של עולים חדשים. חלקם‬ ‫המורה לטבע של אחותי, יהוידע מקיבוץ עין חרוד קיים שם‬ ‫ניצולי שואה וחלקם עולים ממרוקו, פרס ועירק. בתחילה‬ ‫שיעורים. ניתנה הדרכה לתלמידי בית ספר שרצו לאמץ‬ ‫אבא היה במשטרה רגילה לאחר מכן התגייס למשמר‬ ‫כלבים נטושים, או כאלה שרצו להיות מדריכי אילוף כמו‬ ‫הגבול, אהבתו לכלבים לא ידעה גבולות, הוא התחיל לאמן‬ ‫אבא. אך בבית שאן, לדאבוני, לא קם מדריך אילוף כמו‬ ‫ולאלף כלבי שמירה. בית שאן סבלה מחדירות מחבלים‬ ‫אבא והיה גם מפגש סופרים ומשוררים כשאחותי זכתה‬ ‫ומטחי קטיושות. כלבי השמירה שאימן ואילף נועדו להגן‬ ‫בפרס על ספרה הראשון “צחוק מידרדר בשכונה”.‬ ‫על יישובים וקיבוצי הסביבה בעמק בית שאן, בעמק הירדן‬ ‫ובבקעת בית שאן. רוב הפעמים אבא ממש לא היה בבית.‬ ‫ב”שבעה” גילינו צדדים אחרים של אבא: “אדם מיוחד עם‬ ‫תמיד היה עסוק במרדף אחר מחבלים עם כלביו. מאז‬ ‫סבלנות וסובלנות... עם יכולת הקשבה והכלה ועם אהבת‬ ‫שאני זוכרת את החצר, היו בה כלבים. הכלבייה של אבא‬ ‫האדם באשר הוא אדם.” גדלנו חמישה ילדים בתוך בית‬ ‫הייתה שם דבר, במשך הזמן התרחבה לבית גידול לכלבים‬ ‫שיסודותיו היו ערכים של יושר ואמינות. אהבה,אמונה,‬ ‫גזעיים ולפנסיון ע”ש אמא, פנסיון “שושנה”. מכל הארץ‬ ‫נתינה והתנדבות לכל משימה.‬ ‫הביאו אנשים את כלביהם לפנסיון ונסעו לטייל בעולם.‬ ‫יהי זכרך ברוך !‬ ‫אמא היתה גננת ומגישת עזרה ראשונה במוסדות חינוך‬ ‫בעיירה שאחר כך הפכה לעיר. כשאמא פרשה לפנסיה היא‬ ‫עבדה בחצר. הכלבייה והפנסיון היו בטיפולה האישי.‬ ‫ילדי המקום אף פעם לא קראו לאבא חיים מליק, תמיד‬ ‫קראו לו “חיים השוטר”, ככה זכרו אותו תמיד עם מדים.‬ ‫ילדי הסביבה זוכרים אותו בכינוי “חיים הכלבן” במיוחד‬ ‫בחג האור, היה מגיע למושבים ולקיבוצים עם סביבון‬ ‫ענק מלא בשקיות הפתעה לשמח את הילדים ששהו‬ ‫במקלטים. כשהיה מגיע הילדים היו רצים אחריו ונתלים‬ ‫עליו באהבה “הנה מגיע חיים הכלבן”. תמיד עם הכלבים,‬ ‫תמיד דואג למחסורם. בין חבריו של אבא היו מאיר הר-‬
  • 18.
    ‫נא להכיר‬ ‫81‬ ‫בשבילים מוארים,שם יתמלאו כיסיה זהב ויואר יומה.‬ ‫ההליכה פנימה אל תוך “א ֻּמת האֹור מׁשקיטה ּבהלה /‬ ‫ַ ְ ִ ָ ֶָָ‬ ‫ֲל ַ ָ‬ ‫יָדיִם חֹולְמֹות מלִים‬ ‫ִ‬ ‫ַ‬ ‫לכל רחׁש ּפסיעֹות” (עמ’ 23).‬ ‫ְָ ַַ ְ ִ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫הגילוי הזה בתוך המסע מוליד את ההתפעמות ראה, ּפרּפרי‬ ‫ְֵ ְֵַָ‬ ‫ָהב ּתפרּו לי ּכ ָפיִם / קּלה ּכנֹוצה מתנֹועעת ּבחפׁשּיֹות /‬ ‫ַָ ְ ָ ִ ְ ַַ ְ ָ ְ ִ‬ ‫זָ ָ ְ ִ ְנַ‬ ‫ספרה של ל. בן יצחק,‬ ‫וְָאּתה לצּדי / רֹוקד ּכמּכה / ָרח..” עמ’43). תהיות ארוגות‬ ‫יֵ ַ ׁ‬ ‫ֵ ְֶֻ‬ ‫ָ ְִ ִ‬ ‫הוצאת כרמל 9002. הוא,‬ ‫בסימני שאלה וספקות מנתבים הרהוריה: ”האמ ָם, אני‬ ‫ַֻ ְנ ֲִ‬ ‫ספר המשוטט בטבעיות בין‬ ‫ּכמֹו ּתוִים לֹלא קצה / צפּופה ּבתֹוְך ּתבת ּתהּודה / מז ֶפת‬ ‫ְ ַ ּי ֶ‬ ‫ֵַ ְ ָ‬ ‫ְ ָ ְ‬ ‫ֶָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫נעלי העבר לבין נעלי ההווה.‬ ‫קֹולי למראית עיִן?” (עמ’ 53). עמוק בתוך המסע, היא‬ ‫ַ‬ ‫ִ ְַ ְ ִ‬ ‫הלכתי בעקבות השבילים‬ ‫מבקשת לפנות מקום במשמעות של לתת מקום למה‬ ‫המסומנים ומצאתי “ַלּדה‬ ‫יְ ָ‬ ‫שהיא מפנה-מסירה מתוך חייה. פעולות ההסרה: ”מעטה‬ ‫ֲֶַ‬ ‫חֹורטת טביעֹותיה / על‬ ‫ַ‬ ‫ְ ִ ֶ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ָאבק מּזמן ׁשאּול, מּלים המׁשוְעֹות לּתׁשּורה, ּתבנּיֹות‬ ‫ַ ְִ‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ִ ְַ ָ‬ ‫ָ‬ ‫קירֹות לבנים / צּפר ֶיה ּכסּוסֹות מ ֵרֹות ּדם” (עמ’21).‬ ‫ָ‬ ‫ְג‬ ‫ִ ָ ְנ ָ ְ‬ ‫ְִָ‬ ‫ִ‬ ‫מקּוּבעֹות מּמּדף נֹוטה ליּפֹול, הר ֵלים טבּועים.. מֹותירים‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֵ ְגִ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ִ ַָ‬ ‫ְ ָ‬ ‫מצאתי גם “רקיעֹות רגליִם חֹובטֹות ּברצּפה הּקרה...‬ ‫ַָָ‬ ‫ִָ ְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְַַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫חֹותם על חריצי ּבלטֹות, אדיׁשּות ּותׁשּוקה”. מחד מפנה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֲִ‬ ‫ָ ַ ֲִ ֵ ָָ‬ ‫ּוצבעים מׁש ָעים / מרּוחים על מּסכֹות מרּקדֹות“ (עמ’ 31).‬ ‫ְ ְַ‬ ‫ְ ִ ַ ַ ֵ‬ ‫ְ ֻ ּג ִ‬ ‫ְִָ‬ ‫בקלילות מחשבות ותהיות ומאידך “מהּססת למּתֹח קו‬ ‫ְ ֶֶַ ִ ְ ַ ַ‬ ‫הפסיעות הצליליות הן כאות זיכרון אל עבר שלא נסגר.‬ ‫ּבֹולט לראָה“ (עמ’ 04). פעולות אלה שנעשות בתוך‬ ‫ֵ ְ ַ ֲו‬ ‫פסיעות אלה הן הניגוד הגמור ל”מּלים עטּופֹות ּבגלימת‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫ִ ִ ֲ‬ ‫מסעה מקבלות החלטה שהיא מאמצת:‬ ‫ׁשתיקה“ (ע’61). עטופות בזמן שאול כציפור שמוטת‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫“צאי אל העֹולם / ּפּסקי ׂשפתֹותיְִך.. למּול עיִן צֹופה / ָפיְיְך‬ ‫יְ‬ ‫ָ‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫ַ ְ ִ ִ ְ ַ‬ ‫ְ ִ ֶ ָ ָ‬ ‫כנפיים המעידה על שברון לב.‬ ‫ׁשֹופְך אֹור / מׁשּקף טביעֹותיְִך אמת / ָאל ּתפני רֹאׁשְך‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ְִ‬ ‫ְ ַ ֵ ְ ִ ַ ֱֶ‬ ‫ֵ‬ ‫לָאחֹור / צּלְך מצטּמק ּתחת קֹומתְך ֶאצלת” (עמ’ 24).‬ ‫ָ ֵ נֱ ֶ ֶ‬ ‫ִֵ ִ ְ ַ ֵ ַ ַ‬ ‫ְ‬ ‫שברון הנובע ממחיקת מילים בועטות, מילים אילמות,‬ ‫מילים בוכות, כאשר יש מצבים מנוגדים הנפש חצויה‬ ‫מסע אל נפש הדוברת מצמיח כנפיים של חכמה. התובנה‬ ‫ו”נֹו ַעת ּבמקֹום מֻּתם עטּוף ָאהבה “(עמ’ 91). הנגיעה יש‬ ‫ֲָ‬ ‫ְיָ ָ‬ ‫גַ ְ ָ‬ ‫הזאת יוצרת התבוננות מעמיקה אל מראת הנפש שלה.‬ ‫בה כוח מאיר, יש בה “ ַעּגּועים מׁשרׁשים ּבי ּכחבל טּבּורָך‬ ‫ִ ְֵֶ ַ ְ‬ ‫ֻ ְ ָ ִ‬ ‫ּג ְ ִ‬ ‫המראה היא ההשתקפות של “החוכמה” המדומה לאבא‬ ‫/ ּבלּתי נּתן להּתרה“ (שם). המרחקים בזיכרון מתקצרים‬ ‫ְִ ִ ִָ ְַ ָָ‬ ‫לפי הקבלה ו”הבינה” המדומה לאמא. הספירות הן אלו‬ ‫“מבּקׁשים להמריא ּבסּלם מז’ֹורי / אל עֹולם סרּוג מּלים‬ ‫ִ ִ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ָֻ ַ ִ‬ ‫ְַ ְ ִ‬ ‫ְ ַ ְ ִ‬ ‫שמקיימות את העולם ומושלות בו. עשר הספירות אומנם‬ ‫ֶאצלֹות“. (עמ’22). וכשיש כמיהה או ערגה להמראה‬ ‫נֱ ָ‬ ‫שונות זו מזו, אך אינן נפרדות זו מזו, הן קשורות אחת‬ ‫מנתבות הרגליים “נתיב ּבחירה” (עמ ’62). נתיב המפזר‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ברעותה, נעות על פי צלילים ותדרים הידועים לה. ולמה אני‬ ‫רגשות תועים “ּכעכּברי ׂשדה מתרֹוצצים סביב האין“ (עמ’‬ ‫ְ ִ ֵָ‬ ‫ְְַ ְֵ ֶָ ִ ְ ְ ִ‬ ‫מזכירה אותן בהקשר למסעה של הדוברת? כי הרגשתי‬ ‫92).‬ ‫מעין ניגון מדטטיבי כשקראתי את שיריה. געגועיה להוריה‬ ‫האהובים שאינם עמה, הם געגועים לוטפים אהבה. הבינה‬ ‫כמו חיפוש ותהיה מתרוצצים הרגשות דוקרים את חושיה‬ ‫האצילית חוזרת בנוסחים ובווארציות שונות של זקיפות‬ ‫של הדוברת. היא מחפשת מוצא בהיר למעשיה. הדבר‬ ‫קומה, “ּכקיר מצמיח סלסּלֹות חכמה” (עמ’ 15).‬ ‫ְָ ָ‬ ‫ְ ִ ַ ְ ִ ַ ְַ ִ‬ ‫הראשון שיראה לה את הדרך אל המסע הרוחני שהיא‬ ‫“ מּתֹוְך הּלב- / אֹור ח ֵר מרּצד ּכקֹורא לבֹוא“ (עמ’ 25)‬ ‫ִ ּו ְ ַ ֵ ְ ֵ ָ‬ ‫ֵַ‬ ‫ִ‬ ‫חווה, הוא השלב בו היא מדברת אל עצמה בגוף שני:‬ ‫”הּקֹול ּבא מּמקֹום טהֹור / מהּמקֹום ה ָקי ּבתֹוכְך”, “הּזמן‬ ‫ְַַ‬ ‫ַ ּנ ִ ְ ֵ‬ ‫ֵַ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ִ ָ‬ ‫ַ‬ ‫”הּׁשילי מעליְִך את ׂשמלת הּקֹוצים... חפרי ׁשֹוטה... העמיקי‬ ‫ֲַ ִ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫ַ ִ ִ ֵ ַָ ֶ ִ ְ ַ ַ ִ‬ ‫ׁשּלְך הּוא האינסֹוף ׁשל ּכל הּטֹוב / ׁשּמּגיע לְך / האינסֹוף‬ ‫ֵָ ְ‬ ‫ֶ ִַ ַ ָ‬ ‫ֶ ָ ַ‬ ‫ֵָ ְ‬ ‫ֶָ‬ ‫ּבתֹוְך הּבֹור“ (עמ’ 03). הצירופים “חפרי וְהעמיקי“ חוזרים‬ ‫ִ ְ ִ ֲַ ִ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫(עמ’ 55) הצלילי הזה בורא בתוכה תדרים של צבע, צליל‬ ‫כמו מנטרה, כמו תפילה, כמו ניגון משכנע שבתוך פעולת‬ ‫ותנועה. “מהּמקֹום ה ָבֹוּה ּביֹותר / הּׁשמׁש ּכבר ּבֹוערת על‬ ‫ֶֶ ַ‬ ‫ַ ֶ ֶ ְָ‬ ‫ַ ּג ַ ְ ֵ‬ ‫ֵַ ָ‬ ‫החפירה יתגלה עומק המסע עד שתשתקף בבואתה‬ ‫קו הּמיִם / צליל האֹור מפרּפר ּבתנּוחת ּפרדה” (עמ’ 26).‬ ‫ְ ַ ְ ֵ ִ ְ ַ ְ ֵָ‬ ‫ְִ ָ‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫בקרקעית מי התהום. כידוע קרקעית מי התהום, היא‬ ‫ספר יפהפה שידבר אל אוהבי השירה שבתוכנו.‬ ‫הקרקעית המזוהה כיציבות איתנה העוטפת את הדוברת‬
  • 19.
    ‫נא להכיר‬ ‫91‬ ‫השקיות‬ ‫איסוף‬ ‫היווה תרפיה לנפש.‬ ‫חלום ומציאות‬ ‫יש העוסקים באיסוף‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫באיסוף‬ ‫נעליים,‬ ‫בולים ויש האוספים‬ ‫חלום ומציאות מתערבבים בסיפוריה של מרגלית מתתיהו‬ ‫אריזה‬ ‫שקיות‬ ‫בספרה החדש “הספק”, (בת אור 0102). הדמויות הנקרות‬ ‫ממותגות ומקפידים‬ ‫לעיני הקורא מזוהות כאיש וכאישה החומקים לפגישה‬ ‫לסדרן בארון זו על‬ ‫לילית במסדרון חשוך באמצע הלילה. חלומות רוקמים מסע‬ ‫גבי זו כמו קיפול‬ ‫ארוך ומתבונן אל הזהות העצמית של המספרת. יש חיפוש‬ ‫בגדים. זו אובססיה‬ ‫של זהות, מפגשים אקראיים מחפשים יציבות, בית רגשי‬ ‫אשליה‬ ‫שיוצרת‬ ‫ומולדת רחוקה מטלטלים את המספרת לכל כיוון. אמנם‬ ‫מהתקפות הזעם‬ ‫היא ילידת הארץ,דור שני לניצולי שואה מיוון,הכותבת בשתי‬ ‫של אב המשפחה.‬ ‫שפות:עברית ולדינו. גם בסיפורים האלה שלה יש נגיעות‬ ‫נתק ובריחה יוצרים אשליה אל עולם אישי. עולם חבוי בתוך‬ ‫עמוקות בהווי שורשי ביוון. הנוסטלגיה מתרפקת על החולף‬ ‫עולמה של הדוברת בסיפור “האוסף”. במה שקית אריזה‬ ‫בגעגוע מתמשך שדווקא בסיפורים מקבל ממד נצחי‬ ‫חדשה יכולה להחליף קשר אנושי? המענה לקושיה זו טמון‬ ‫באהבת המילה הכתובה.‬ ‫בקשר האובססיבי של האם לשקיות האריזה. כמו האם‬ ‫ככה הבת. הולכת בעקבות האם. נושמת אריזת שקיות‬ ‫חיפוש קשר וחיפוש הבית שנעקר משורשיו מופיעים היטב‬ ‫המקפלת עבורה זיכרונות מעבר אל ההווה. השקיות‬ ‫בסיפורים. פגישות מקריות של ההווה מקבלות משמעות‬ ‫הארוזות מקבלות חיים בריקוד שיוצא ממנה בסערה.‬ ‫רבת פנים וגוונים במחשבותיה של המספרת.‬ ‫מתוך הסערה נולדת תחושה של החמצה. אישה מצפה‬ ‫“האם אספיק עוד לאהוב שוב לפני שהאור ילך ויעלם‬ ‫לקשר אקראי במסדרון של חדר מדרגות “הייתה חומקת‬ ‫ויבוא החושך” (עמ’ 41). “השפה היוונית התנגנה כמו‬ ‫אליו בלילות, לא לביתו, לא לחדרו, לא למיטתו. בשלוש‬ ‫מוסיקה באוזניי. ריחות בית הילדות והצלילים העלו דמעות‬ ‫אחר חצות הייתה חומקת אליו לחדר מדרגות”. (עמ’‬ ‫בעיניי. אני ביוון . חזרתי אליה. אחרת” (עמ’ 42). המספרת‬ ‫86). סינדרלה של חצות, ידעה שבשלוש לפנות בוקר הוא‬ ‫מטלטלת בין הווה מעורפל לעבר קודח אהבה. משמרת‬ ‫שלה.. כמיהה לאהבה יציבה זה אחד המוטיבים המתפתח‬ ‫בתוכה געגוע לקשר שהיה. החיים הם צירוף מקרי, גם‬ ‫מסיפור לסיפור וחושף את הנגיעה בכאב העלבון, הדחייה‬ ‫האיש משדה התעופה מחפש קשר שהיה לפני המלחמה.‬ ‫והאכזבה בחיי היומיום. בחלום נוצרת פנטזיה של אהבה‬ ‫סיפורו משמש כמראה רבת פנים לסיפורה של המספרת.‬ ‫לוהטת כאש הממיסה שני אנשים והופכת אותם לגוף‬ ‫החיים אינם חידה. הם מראה לנפש הכמהה לדעת שכרון‬ ‫אחד. הכמיהה לקשר זוגי דומה בכמיהה לבית יציב. בכל‬ ‫אהבה בשנית.‬ ‫הסיפורים יש תפאורה של תלישות ממקום למקום. אפילו‬ ‫הזיכרונות שמופיעים בסיפורים אחרים לא נאחזים במציאות‬ ‫פגישות אקראיות משמרות גורלות בודדים.‬ ‫אלא נבלעים בתוך אפלולית של חדר בבית מלון(“פגישה”‬ ‫איש רוצה לטהר את שמו ולחשוף זהותו המוסווית בעת‬ ‫עמ’ 37).האפלולית היא בת לוויה של הלילה. כל המאווים‬ ‫גסיסתו ממחלה סופנית. החיים תלויים על בלימה,אך יש מי‬ ‫של הדוברת בסיפורים מתגשמים בלילה. היקיצות מתוך‬ ‫שיודע להכיל את הבלימה ולגרש את הספק ממחשבותיו.‬ ‫חלום הן יקיצות למציאות עקרה. מציאות המבליטה את‬ ‫“באווירת החדר היה משהו ארעי, תחושה של אי שייכות‬ ‫תחושות הזרות והניכור של הלב הצמא לקשר של אהבה.‬ ‫למקום... עכשיו כל חלומותיו מקופלים במילה אהבה”. (עמ’‬ ‫הצימאון לחיים יציבים מחדד את עוצמת הערגה, רק מגביר‬ ‫65).‬ ‫אי שייכות למקום שבלב ולמקום של חיים בסביבה קרובה.‬ ‫אישה אובססיבית לשקיות אריזה מחנויות שונות בעולם.‬ ‫ספר מומלץ לאוהבי הפרוזה באשר הם.‬ ‫נקשרת אליהן ומעניקה להן חיים כמו בוראת אותן בלבוש‬ ‫שונה בהווי חייה. “איך דבק בה השיגעון הזה?” (עמ’ 06).‬
  • 20.
    ‫נא להכיר‬ ‫02‬ ‫“ביקור בלילירח”, שנשמע לכאורה מאוד רומנטי, מאגד‬ ‫בתוכו משמעות נוספת: ביקור של דמויות אהובות שאינן‬ ‫נגיעה במרחק‬ ‫הבאות לפקוד סביבה קרובה מתוך הגעגוע. אין אנו יודעים‬ ‫על ספו של הלילה מי מגיע מהעולם האחר, מעולם רוחני‬ ‫געגוע‬ ‫אל העולם הגשמי, הארצי כשהדממה מאפשרת לו.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫בתרבויות מצריות ופרסיות שעת לילה נחשבת לשעה של‬ ‫התייחדות בין שדים לבני אדם. שדים שתפקידם לפתות‬ ‫“ביקור בליל ירח” מאת אורורה‬ ‫את הנקרה בדרכם. כמו לילית ודומותיה. מי שמשגיח‬ ‫(צארום) חדד. שירים , סער הוצאה‬ ‫ממעל הוא הירח השט בשמים במלואו. ביקור בליל ירח‬ ‫לאור.‬ ‫מעורר פחדים נושנים.‬ ‫בספר ביכורים זה ארבעה שערים‬ ‫המתרפקים על ערגת הגעגוע.‬ ‫הזיכרונות נעים בספר כנוודים. מצד אחד חווים הקוראים‬ ‫ערגה לנופי ילדות, לקולות , לצבעים, לניחוחות, למגע‬ ‫תיעוד של מציאות בהווה קיים. מצד שני הם נוגעים‬ ‫האנושי. כל אלה נעים בין נגיעה בזיכרון ונגיעה באמת‬ ‫בדמויות שאינן, בחוויות הקשורות להן, בצבעים ובקולות‬ ‫העירומה, אותה אמת שהיא ההתפכחות המאוחרת של גן‬ ‫של סימפוניית החיים של המשוררת. הזיכרונות לא מנתקים‬ ‫העדן האבוד של התמימות הילדית.‬ ‫ולא קיימים רק בתודעת המילים, המפגש האישי והאינטימי‬ ‫בין המילים לעיני הקוראים יוצר התפעמות מגודל החוויה.‬ ‫נגיעה בזיכרונות מלטפת פנים אהובים שאינם: ”וְעי ֶיה‬ ‫ֵנָ‬ ‫חשוב גם לדעת איך להעביר את חוויית ההתפעמות. חוויה‬ ‫מה רחּומֹות הן, / מתמּזגֹות / אל ּתֹוְך עי ַי”. (עמ’ 11).‬ ‫ֵנ ׁ‬ ‫ֶ‬ ‫ִ ְ ְַ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ְ‬ ‫זו עוברת כציר חיים נושם, חובק ואוהב לאורך כל הספר.‬ ‫ובשיר אחר: ”מּׁשק אברֹותיְך.. צליל מּכר / ׁשהאיר את‬ ‫ֶ‬ ‫ֶ ֵ ִ‬ ‫ְִ ָֻ‬ ‫ְֶ ֶ‬ ‫ַ ָ‬ ‫סיפור חיים בארבעה שערים מבליט מחול נפלא לאור ירח.‬ ‫ּדרּכי ּכמֹו ֵר / מהדהד ּתבּו ָתְך ּבָאזְ ַי..” (עמ’ 31). המכנה‬ ‫ְ ַ ְֵ ְ נְ ְ נ‬ ‫ְִַ ְ נ‬ ‫גם הציורים בארבעת השערים שאייר ברק חדד מעידים על‬ ‫המשותף לארבעת השערים הוא הזיכרון כמתעד מציאות‬ ‫מחול מופלא בין הכתיבה לבין הציור. שתי אמנויות אלה‬ ‫רגשית עמוקה. שיריה מובילים את עיני הקוראים לנגיעות‬ ‫פותחות את שערי הנפש של הדוברת, שתענוג לשוטט‬ ‫במשפחה הדפוסית וממנה צומחת משפחה חדשה,‬ ‫בהם. מוארים בתבונה ובאהבת הבריות. ספר מאופק,‬ ‫בסביבה האורבנית, בזוגיות ובאהבה.‬ ‫מדוייק, המשאיר בקוראים טעם של עוד.‬ ‫ההצלחה של הזיכרון בייצוג המציאות היא חלקית בלבד,‬ ‫גבר אישה גבר‬ ‫לא כל מה שהעיניים רואות והאוזניים חווות ישמר בזיכרון,‬ ‫אך עדות השירים הכתובים כוחם עוצמתי. השירים‬ ‫מאת שמואל יריב / לולה בר‬ ‫מספרים סיפורי חיים. הם מאירים את הספר בשני קולות:‬ ‫קולה של הנוסטלגיה המתרפקת על העבר: ”נֹוׁשמת את‬ ‫ֶ ֶ ֶ‬ ‫נולד‬ ‫שמואל יריב‬ ‫הּביִת, ׁשֹואפת את הרּוח, מתּכּסה ּבּניחֹוח ָלדּות מׁשּכר“‬ ‫ְ ֵַ‬ ‫ֶ ֶ ֶ ָ ַ ִ ְ ַ ֶ ְ ִ ַ יְ‬ ‫ַַ‬ ‫במושבה בשרון. למד‬ ‫(עמ’ 61). “ברחֹוב ׁשל ָלדּותי / גם העצים לבׁשּו ׂשיבה”‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְָ‬ ‫ַּ ַ ֵ ִ‬ ‫ֶ יְ ִ‬ ‫ַּ ְ‬ ‫באוניברסיטה‬ ‫ולימד‬ ‫(עמ’ 52).‬ ‫העברית בירושלים.‬ ‫וקולו של ההווה, חי ונושם אהבה. “גוִי רֹועד ּומצטמרר /‬ ‫ִ ְ ַ ְֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫גבר אישה גבר הוא‬ ‫מעל מחריׁש ָרח / פרצּוף מּו ָר לֹו וְקֹודר / וְכל ּגּופי צֹורח”‬ ‫ֵַ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ז‬ ‫ֵ ַ ַ ְ ִ י ֵ ַ ַּ ְ‬ ‫קובץ הסיפורים הראשון‬ ‫(עמ’ 81). לא תמיד העבר משמר זיכרונות. יש הנאחזים‬ ‫שלו וזכה בפרס הראשון‬ ‫בהם כקרש הצלה, או בערגת הגעגוע כפי שמופיע בספר‬ ‫בתחרות פרויקט כתוב‬ ‫זה.‬ ‫מטעם מועצת הפיס‬ ‫קולו של ההווה נשען על קולו של העבר. אין להווה קיום‬ ‫לתרבות ואמנות 2002.‬ ‫ללא עבר. “ע ָן ּבחּלֹון ממטיר ּדמעֹותיו” (עמ’ 34). גם‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ָנ ַ ַ‬
  • 21.
    ‫נא להכיר‬ ‫12‬ ‫מצלע אישזה סיפור אהבתם של פרח כמורה פולני‬ ‫גבר אישה גבר הוא ספר מחולק לתשעה סיפורים מרתקים‬ ‫וסטודנטית ישראלית. דיאלוג תיאולוגי מעניין מתנהל בין‬ ‫ושונים מאד זה מזה. יחד עם זאת, יש להם מכנה משותף:‬ ‫השניים, דיאלוג שמוביל לתשוקה וסערת רגשות של פעם‬ ‫הגיבורים מלווים בתחושות של בדידות ומצוקה וכמו מתוך‬ ‫בחיים.‬ ‫חלום הם מתעוררים יום אחד לעולם של פיתוי ורוחניות.‬ ‫רובם אנשים משכילים ואינטליגנטיים ויצריים בהווייתם.‬ ‫המסע עם גדעון הוא סיפור יוצא דופן על גבר‬ ‫כמעט בכל סיפור, הדמויות עוברות חוויות ארוטיות רבות‬ ‫הומוסקסואל באמצע החיים שמתאהב בבחור צעיר יפה‬ ‫עוצמה על גבול איבוד שליטה, חוויות שבעטיין משתנים‬ ‫תואר, מצ`ואיסט ופרוורטי, ובנוסף לכך, הם מפולגים גם‬ ‫חייהן ללא הכר. רובן ככולן מתרחשות בעיר ירושלים ולדעתי‬ ‫בדעותיהם הפוליטיות, אלמנט בעל מתח לא מבוטל.‬ ‫יש לכך סימבול מקודש ומיסטי שתואם ועוטף את האווירה‬ ‫מבחוץ.‬ ‫נהניתי לקרוא ולגלות שכל הסיפורים מעניינים וחדשניים‬ ‫ונועזים, ברעיונות פורצי דרך, מעוררים חומר למחשבה‬ ‫בגבר אישה גבר פגשתי נשים חצויות באהבתן (או‬ ‫ומשאירים טעם של עוד. ברכות לשמואל יריב והמלצה‬ ‫בזיכרונותיהן) בין שני גברים. בעצם זהו משולש שהופך‬ ‫חמה על הספר.‬ ‫לשלם אחד, כאשר הגברים פועלים יחד להשלים את‬ ‫החסך באישיותה של האישה. המוטיב הזה בולט בעיקר‬ ‫על “בקצה השמש‬ ‫ב-ערן השני ו-זר פרחי הקמליות.‬ ‫המתהווה”‬ ‫הספר פותח בסיפור קצר בשם החמצה. זה סיפור קצר‬ ‫מאד על גבול ההזיה, שמותיר את הקורא עם חיוך על‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫השפתיים. אישה בשנות ה-06 לחייה חווה רומן תמוה עם‬ ‫בחור צעיר, משורר בנפשו ומרצה במקצועו. מארג עוצמתי‬ ‫בקצה השמש המתהווה ספרו‬ ‫וחריג של רוחניות ומיניות.‬ ‫השני של מ. רייך בהוצאת‬ ‫“קורות”, הוא כמתכונת ספרו‬ ‫בסיפור ערן השני מסופר על סטודנטית לרפואה שמאוהבת‬ ‫הראשון. שבעה שערים יש‬ ‫בקצין צה”ל בשם ערן. ערן נהרג בציר פילדלפי בגבול המצרי‬ ‫בספר: ששה מתוכם שירים‬ ‫ומאותו יום מבקשת חברתו למצוא גבר שיעשה לה ילד,‬ ‫והשער השביעי עוסק בפרוזה.‬ ‫שיהיה דומה לערן, שכה אהבה. העלילה מקבלת תפנית‬ ‫אך בשונה מהספר הראשון‬ ‫עת דרכה של הבחורה מצטלבת עם זו של אביו של ערן,‬ ‫המשורר מתייחס לשני נושאים‬ ‫ומערכת יחסים מרגשת נרקמת בין השניים.‬ ‫עיקריים ומתעמת איתם.‬ ‫עולמו של המשורר, עולמה של היצירה והיחס ביניהם.‬ ‫בובת החרסינה סיפור עצוב בו נהג מונית נקלע לתוך‬ ‫שירת המחאה הנוקבת שלו מעוררת דילמה מוסרית לחיים‬ ‫עלילה לילית דרמטית, כאשר מתאהב בנוסעת משונה,‬ ‫בארץ הזאת. האמנם, בקצה השמש המתהווה יוכלו שני‬ ‫אישה יפה ומשכילה שמסתבר בדיעבד שהיא אישה מוכה‬ ‫עמים להפסיק להלחם זה בזה ולהתחיל לחיות? בסוגיה‬ ‫וכך גם ילדיה.‬ ‫זו אנסה לענות מתוך שבילי שיריו של רייך. “איׁש עֹוד ֹלא‬ ‫ִ‬ ‫רׁשם / ּתוִים ּבדם / וְֹלא הלחין / קֹולֹות ׁשל ּבכי“ (עמ’ 46).‬ ‫ֶ ִֶ‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫ְָ‬ ‫ָ‬ ‫ַָ‬ ‫זר פרחי קמליות סיפור אהבתם של שני גברים לאישה‬ ‫בשיר אחר מחדדת הסוגיה הזאת עוד יותר: ”מי יְׁשֹורר /‬ ‫ֵ‬ ‫ִ‬ ‫אחת. איש רדיו מזדקן, מפולפל ומשכיל מאד וסטודנט צעיר‬ ‫ׁשיר ּתהּלה ל ֵכר ח ָלים עֹולים” (עמ’ 05).‬ ‫ִ‬ ‫ְ ִ ָ ְ ז ֶ ַ ּי ִ‬ ‫ִ‬ ‫לרפואה חסר התנסות מינית. משולש תמוה ומסקרן מכל‬ ‫מציאות ישראלית מתהווה בארץ המובטחת עם גווניה‬ ‫הבחינות. אהבתה של הגיבורה לפרחי הקמליות הניבה‬ ‫וקולותיה הפועמים בתוכה ורוחשים סביבה. ועם לא די‬ ‫אצלי תסמיך לאופרה “לה טרוויאטה” של וורדי ומוסיף נופך‬ ‫בכך גשם של אירועים ניתך עלינו מכל צד ואנו ממשיכים‬ ‫דרמטי לסיפור.‬
  • 22.
    ‫נא להכיר‬ ‫22‬ ‫רזי אותיותשירה המשתברות כקרניים שמשיות קטנות‬ ‫בשגרה אדישה ולא מתפשרת. האם זו חוסנה של הארץ‬ ‫ועלומות המסתופפות בחדרי לבי מסתודדות בחשאי כדי‬ ‫הזאת שעיני העולם נישאות אליה והיא מתהדרת בלאומיות‬ ‫להגיח בזרם אותיות ברואי החותם בזריחה בוערת את‬ ‫יהודית מתריסה?‬ ‫שיריי. ארבעת הסיפורים הקצרים עוסקים במהות האדם‬ ‫“ּברֹום עבים מּול ּפ ֵי ׁשמׁשם / ָאף ּבלּבם מׁשאלת / ראֹות‬ ‫ְ‬ ‫ְ ִָ ִ ְ ֶֶ‬ ‫ְנ ִ ְ ָ‬ ‫ִָ‬ ‫ְ‬ ‫ובנפשו המורכבת. הסיפור הראשון “סמוי מן העין,צורב מן‬ ‫ּדֹודים / לּטף ּפנים וְלּו ּכזיִת, / אבל עדרי ע ָן / חּוְרים מּפחד‬ ‫ִ ַַ‬ ‫ֲ ָ ֶ ְ ֵ ָנ ִ ִ‬ ‫ְַ‬ ‫ֶֶ ִָ‬ ‫ִ‬ ‫הרוח” - סיפור עמוק ומורכב בתכניו, בכלל חייבת לציין‬ ‫מאכלת / וְכְך אלי קּצם יִפלּו / חמּדה, ׂשדה ּוביִת” (עמ’‬ ‫ֶָ ַ‬ ‫ֶ ְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ ֵֵ ִ ָ‬ ‫ַ ֲֶֶ‬ ‫שטרם אדון בסיפוריו של רייך, שהוא סופר מחונן ומוכשר,‬ ‫65).‬ ‫חבל שהוא מספח את סיפוריו לקובץ שירים. סיפוריו‬ ‫המילים מבטאות את הלך הרוח של הכותב אותן, נמאס לו‬ ‫הקצרים יכולים לעמוד באסופת סיפורים נפרדת, ככה יאה‬ ‫מהמצב שלא משתנה, למעלה מששים שנה נלחמים שני‬ ‫להם. כי באסופת השירים, הסיפורים הקצרים נבלעים.‬ ‫עמים על אדמה אחת. היא מרגישה נהדר מחוזרת על ידי‬ ‫מאוד נהניתי מהכתיבה הסיפורית שלו ולכן אני סבורה,‬ ‫שני עצים עתיקים השואפים להיות עמה. אך החיזור הזה‬ ‫שהסיפורים הקצרים של רייך חייבים להיות באסופה נפרדת.‬ ‫גובה מחיר יקר של שני העצים. “ׁשר ֶרניּום ׁשתּוי ערק,‬ ‫ַַ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ּג ַ ְ‬ ‫ייחודם הוא חירות המחשבה של הסופר. “סמוי מן העין‬ ‫ֶמר ׁשּכֹורים / חּלֹון קרּוע חלֹומֹות - ּתפּלֹות – איבה” (עמ’‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ָ ַ ֲ‬ ‫ַ‬ ‫זֶ ִ ִ‬ ‫צורב מן הרוח”, הסיפור הפותח הוא פנינה ספרותית. מעין‬ ‫75).‬ ‫נובלה קטנה על חיי שלושה אנשים. שלוש דמויות שסביבן‬ ‫נעות דמויות אחרות במקום קטן. החיים בקיבוץ מתוארים‬ ‫בד בבד מתוך שירת המחאה הפוצעת את נפש האדמה‬ ‫כבועת הזיה שמסניפים אותה שניים רייצ’ל דן ואורי עשת.‬ ‫ואת נפשו של המשורר עולה נחשפים עולמו של המשורר‬ ‫אל הקיבוץ מגיע מתן תל צור עבריין צעיר שעסק בזיוף‬ ‫ועולמה של השירה מתוך מקומות ילדותו החקוקים לעד‬ ‫כתבי יד. החיים בקיבוץ מהווים עבורו שיקום מחדש לאחר‬ ‫במשעולי שירתו הפוסעת בין העמק לגיא, בין הרמה‬ ‫שריצה את עונשו, שם הוא מתיידד עם קריסטין מתנדבת‬ ‫למישור ומגלה לעיני הקוראים את היחס האישי האוהב‬ ‫מהולנד, קיר ביתו משותף לקיר ביתם של אמנון ורייצ’ל דן.‬ ‫ולעתים הנוקב של המשורר הבורא מילים מתוך קרביו‬ ‫הדמות העגולה בסיפור הוא אמנון דן שנפשו של הסופר‬ ‫ויוצר לנו את שפת השירה. ”התדע מָאיִן ָחלּתי את-‬ ‫נַ ְ ִ ֶ‬ ‫ֲֵַ ֵ‬ ‫נקשרה בנפש האיש שהיה לדמות מרכזית כאיש חינוך‬ ‫ׁשירי?” שאל ביאליק בשירו “שירתי” ואני שואלת את‬ ‫ִ ִ‬ ‫במקום קטן כולם מכירים את כולם. דווקא במקום הזה‬ ‫אותה שאלה כשאני מטפסת במעלה הגבעה עם מצחיה‬ ‫מקורנן דן על ידי רעייתו רייצ’ל. כולם יודעים על הקשר ואף‬ ‫ונעליים גבוהות ורואה את היופי מול הגלעד והכנרת‬ ‫אחד בקיבוץ לא קם להפריד, לא קם להחזיר זוגיות לשלום‬ ‫משתקפים זה בזו בגעגוע לוטף אהבה. אני אומר המשורר‬ ‫בית. בתם המשותפת יצאה לטיול כיתתי ולא שבה ממנו.‬ ‫“אבק ּדרכים / וְָאּתה מּבּוע- / ּכחֹל ּכמֹו העצב / חֹותְך‬ ‫ֵ‬ ‫ֶֶָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ַ ַ‬ ‫ֲַ ְִָ‬ ‫מותה אמור היה לחבר בין הוריה. אמה רייצ’ל מצאה סעד‬ ‫ּכפצע הר“ (עמ ’01). בדיאלוג פתוח עם השירה מתעמת‬ ‫ְֶַ ַ‬ ‫במעשי אהבים עם אורי עשת הלולן בעוד אמנון מצא את‬ ‫המשורר עם הנושאים עליהם נכתבת שירתו. ומהו עולם‬ ‫עצמו לכוד בזיכרונה של בתו. לא ידע את נפשו. מותה‬ ‫השירה היוצא מחלציו של המשורר, שורף, פוצע ומטהר‬ ‫הסעיר וטלטל אותו עד שחשב לשים קץ לחייו. מתן תל‬ ‫את נתיביו? האם המשורר שולה פנינים בהבל פה? האם‬ ‫צור שומע את התייפחויותיו של אמנון דן ומחליט לעשות‬ ‫המשורר יכול לברוח משליחות כתיבתו? הלא כתיבה‬ ‫מעשה. הוא מזייף את כתב ידה של תרצה ומניח מכתב‬ ‫ממעקי הנפש משולה לבריאה. כמו שהוא יוצר יש מאין‬ ‫מהבת המתה אל אביה החי. ”אבא אהוב שלי, אלמלא‬ ‫את שירתו ככה יוצאות מילותיו מפלסות לו דרך להביע‬ ‫ידעתי שאתה מודע היטב לחיבור שבין סמוי לגלוי,שבין‬ ‫רעבונו על “ּפת ׁשירית קלילה” (עמ ’01). כשם שהשירה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ַ ִ ִ‬ ‫חומר לרוח,שבין פיזי למטפיזי, ואלמלא היותך איש מאמין-‬ ‫שליחות וצריכה להגיע אל הקוראים מציאות ודמיון מובילים‬ ‫לא הייתי יכולה להופיע כאן...” (עמ’ 251). המכתב הזה‬ ‫דרכן של המילים ואלה עוברות ליד מרפסת מתעטשת‬ ‫מונע את מעשהו של האב ולמעשה מציל את חייו. סיפור‬ ‫מעבר לרחוב, ו”אינסֹוף עיגּולים לבנים ׁשל אמת / חֹולפים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ִ ִ ְִָ ֶ ֱֶ‬ ‫ֵ ְ‬ ‫יפהפה על אהבת האדם וצמיחה ממקום של כאב. הסיפור‬ ‫ּבתנּועת ׁשרׁשרת / איזֹו ׁשקיפּות ֶהדרת” (עמ’ 32). ובשיר‬ ‫נֱ ֶ ֶ‬ ‫ֵ ְ ִ‬ ‫ִ ְ ַ ַ ְ ֶֶ‬ ‫“תכניתה המוזרה של רוחמה נתנאל”, שוב עוסק בתוכניות‬ ‫אחר אומר המשורר “אני ּבֹורא לי ׁשמׁש “ (עמ’ 52) עם‬ ‫ֵ ִ ֶ ֶ‬ ‫ֲִ‬
  • 23.
    ‫נא להכיר‬ ‫32‬ ‫האותיות המסמלות את‬ ‫לשים קץ לחיים. גם פה נטווית תוכנית מוזרה להעלם‬ ‫תרבות האדם והשכלתו.‬ ‫מהעולם ומדוע? כל חייה טיפלה רוחמה נתנאל באישה‬ ‫האותיות,‬ ‫באמצעות‬ ‫עמוס, מושבניק חולה. מרכז תשומת הלב הופנה אליו, היא‬ ‫האדם יכול ליטול את‬ ‫נשכחה מלב. ביום שהחליטה לממש את תוכניתה החלה‬ ‫‘החירות’ המוצעת לפניו,‬ ‫לעקוב אחר בעלה. שניהם הגיעו למטע שלהם. בעלה בגד‬ ‫ולבחור בדרך בחירתו‬ ‫בה עם אישה אחרת. ממקום עומדה צפתה במתרחש עד‬ ‫ללכת. שלמה דוד בוחר‬ ‫שנחש צפע הכיש אותה. צעקתה הבהילה את עמוס אליה‬ ‫בספרו זה, לתאר את‬ ‫וכשהוא נשא אותה הביתה וטיפל בה חזר אליה הרצון‬ ‫העכשווית‬ ‫המציאות‬ ‫לחיות. אני רוצה להתייחס לבחירת השמות בסיפור הזה:‬ ‫ויחד עם זאת להנציח‬ ‫רוחמה - כל הרחמים מצויים באישה אחת שלבה חס על‬ ‫ולתעד את עברו של עם ישראל, עם סגולה אשר ה’ בחר‬ ‫בעלה ובו טיפלה עד שקם ממיטת חוליו. הייתה מוכנה‬ ‫בהם מבין כל העמים.‬ ‫לבטל את חייה למען הכרה באישיותה. עמוס - נשא על‬ ‫כתפיו את עול המשפחה כמושבניק. נחש הצפע – יצר‬ ‫בחלקו הראשון של הקובץ אנו פוגשים את המשורר‬ ‫פצע בחייה של רוחמה, הפצע עורר בה את הרצון לחיות.‬ ‫כ’פרט’ המשוטט בטבע ומעלה אל הכתב את עצם‬ ‫הנחש מסמל את חטא אדם וחוה בגן העדן האבוד. כדי‬ ‫החיווי ותוצאת היצירה, מהמפגש המדהים בינו לבין‬ ‫לשמור על הקיים, הזוגיות צריכה לעבור מבחן של נאמנות.‬ ‫‘הקשת’ (עמ’ 93): “וְהּקׁשת חלפה ּבלי לברֹר צבעים‬ ‫ְִָ‬ ‫ְָָ ְִ ְִ‬ ‫ֶַ ֶ‬ ‫גם הסיפור “סודות” עוסק בזוגיות. אלא שבסיפור הזה רב‬ ‫לצּיּורי / אדמֵן לעצמי את הּקׁשת וְָאמׁשיְך ּביְצרֹותי”...‬ ‫ִ ִ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֶַ ֶ‬ ‫ֲַ ְי ְ ַ ְ ִ ֶ‬ ‫ְִ ַ‬ ‫הסמוי על הגלוי. פסליו של אמן ידוע מפוזרים בקיבוץ בו‬ ‫ה’תוצאות’, הן סיבת כל הסיבות בשירי הקובץ שלפנינו.‬ ‫הוא חי עם רעייתו ובנו. הפסלים מספרים סיפור, הרעיה‬ ‫באמצעות האותיות מקדיש המשורר משירי אהבתו‬ ‫מספרת את סיפור היכרותה עם בעלה. הוא ניצול שואה‬ ‫לנפש הקרובה אליו ביותר ובהבעותיו ניתן גם למצוא כעין‬ ‫ששרד את הזוועות, אך איבד את היקר לו מכל. הבן והאם‬ ‫יצירות ַסלה1 כדוגמת השיר המופיע (בעמ’ 42): “היִיתי‬ ‫ָ ִ‬ ‫ּג ֶ ָ‬ ‫עוקבים אחר מעשיו הקבועים של האב. האם משלימה‬ ‫רֹוצה לקטֹוף רק ּכלנית ָאחת עבּור ָאהּובתי / ּופתאֹם‬ ‫ִ ְ‬ ‫ָ ִ‬ ‫ַ ֲ‬ ‫ַ ִַַ‬ ‫ֶ ִ ְ‬ ‫בהכנעה עם החיים הכפולים של בעלה. הכוח שמניע‬ ‫ׁשלט קטן הּמזְ היר “ָאל ּתּקטֹוף אֹותי” / ְואֹדם הּכלנית‬ ‫ֶ ִַַָ‬ ‫ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֶֶ ָ ָ ַ ַ ִ‬ ‫את האב לחיות עם כאב האובדן הוא הבריאה מחדש של‬ ‫ּכאֹדם לּבי הּמלבלב / ּכל צרֹותי כאלּו נׁשּכחּו מן הלב”...‬ ‫ִ ֵַ‬ ‫ָ ָ ַ ְ ִ ִ ְ ְ‬ ‫ְ ֶ ִִ ַ ְְֵַ‬ ‫האנשים שהכיר. עצם העובדה שהוא מעניק שמות לפסליו‬ ‫ומבקר תדיר רק את פסלה של שפרה דמות שהכיר בעבר‬ ‫אנושיותו ורגישותו לסובב אך תורמות למסוגלותו ה’הגדית’‬ ‫ואהב, המפגש הזה עמה – הוא מפגש עם הקבר, היד‬ ‫המשמשת אותו בכתיבה, כחלק בלתי נפרד ממשיכתו‬ ‫והשם להנציח את שאהב. כוחו של החומר מנצח את‬ ‫העזה לדת ולאמונה היהודית (עמ’ 02-12): “חֶה ּב ָלּוי‬ ‫ֲי ְ ג‬ ‫הרוח. אמנם רוח האדם יוצרת ומגשימה את עצמה. מקבץ‬ ‫וְֹלא מאחֹורי ּפרּגֹוד / ׁשמֹור על הּכבֹוד / ק ֵה לעֹוד וְעֹוד / יְׁש‬ ‫ַ ּו ְ‬ ‫ַ ַָ‬ ‫ְ‬ ‫ֲֵ ֵ ְַ‬ ‫הסיפורים יפהפה וראוי היה לו היו נדפסים בספר נפרד.‬ ‫לְך לב וְקדקֹוד / ראה את העֹולם ּבצבע ורֹד”...‬ ‫ְֵ ֶ ָ ָ ְֶַ ָ‬ ‫ְ ֵ ְָ‬ ‫היות שה’גלוי’ מועדף על פני ה’מוסתר’, הטענה הנטענת‬ ‫“הפרח כבר לא‬ ‫לפנינו (עמ’ 43): “אין אֹׁשר מחלט עלי אדמֹות ְוַּמים / ּכאׁשר‬ ‫ֲַ ֶ‬ ‫יִ‬ ‫ֶ ֻ ְ ָ ֲֵ ֲָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫הּוא לרֹב רגעי ְו ַם ר ָעים חֹולפים / ֶפׁש חצּוַה מׁשקפת‬ ‫נֶ ֲ י ְ ַ ֵ ֶ‬ ‫ִ ְ ִ ג ְגִ‬ ‫ָ‬ ‫רוצה להיות לפיד”‬ ‫ּכעין מֹאזְ ניִם / ּתמיד עֹוׂשים מאמץ להתָא ֵן ּבחּיִים”...‬ ‫ַ ֲ ָ ְ ִ ְ ּז ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫אדלינה קליין‬ ‫סקירה על ספר השירים “בגבורותי”, מאת‬ ‫בעקבות היגד אחד באים היגדים רבים אחרים, ויש‬ ‫שלמה דוד, הוצאת קישון - תש”ע‬ ‫גם סיפורים המסתתרים מאחורי השירים. ביניהם,‬ ‫מפגש לא יאומן כמעט עם הרב היהודי מעיירתו‬ ‫המשורר שלמה דוד, שהוא נומרולוג שעיסוקו בפשר‬ ‫שברומניה, שהיה מלמדו את שפת האותיות העבריות‬ ‫המספרים המסתתרים באותיות העבריות, מאמין וחי את‬
  • 24.
    ‫נא להכיר‬ ‫42‬ ‫ואנחנו מתענגים ושואלים‬ ‫בהיותו נער... והיום אותו רב, הוא זקן שבע-שנים אשר‬ ‫מתי יצא הספר, דניאלה.‬ ‫דיבורו נותר כבעבר הרחוק, כמו נעצר השעון מלכת.‬ ‫הספר “לפעמים זה‬ ‫השתקפות זאת, משיבה את משוררנו להרהוריו על העבר‬ ‫מצליח” מאת דניאלה‬ ‫ה’בלתי מחיק’ והוא רושם (בעמ’ 32): “וְאּודי הּׁשֹואָה הם‬ ‫ֵ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫סגל יצא לאור לפני‬ ‫עדים ַאחרֹונים לדף קׁשר ּבתֹולדֹותינּו / ּבל ּנׁשּכח את‬ ‫ַ ִ ְ ָ ֶ‬ ‫ְַ ֶ ֶ ְ ְ ֵ‬ ‫ֲ ִ‬ ‫ִֵ‬ ‫מספר ימים בהוצאת‬ ‫עצמנּו, ּבל נׁשּכח את עברנּו”...‬ ‫ַ ְ ֵ ַ ִ ְ ָ ֶ ֲֵָ‬ ‫מודן. מרגישה בת מזל‬ ‫אמיתית, קניתי את‬ ‫באותו גילוי לב סוחף, מעלה המשורר באותיותיו את‬ ‫הספר ומיד שקעתי‬ ‫קשייו וחששותיו המתלווים, בכלכלו את מעיין זיכרונותיו‬ ‫בקריאה מתרגשת. מי‬ ‫אשר ספונים עמוק בתוככי נפשו, עד שהוא נותן לאותיות‬ ‫היה מאמין שאישה מלאת‬ ‫להובילו. וכך רשם (עמ’ 72): “מּלים רּבֹות ּכלּואֹות ּבתֹוָך‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ַ‬ ‫ִ ִ‬ ‫חן מכפר סבא, רפלקסולוגית מומחית עם רקורד של‬ ‫הנׁשמה / ְורֹב הּׁשירים נג ָזִ ים / יְחידי ס ֻלה ׁשֹורדים‬ ‫ְִ‬ ‫ִ ֵ ְ גָ‬ ‫ִ ְנ‬ ‫ַ ִ ִ‬ ‫ְַָ ָ‬ ‫52 שנה ומאות לקוחות, תקום יום אחד מהמזרון, תביט‬ ‫לאֹורָך ׁשנים / ֶה ּפרקן הּלב הּכלּוא אׁשר יֹוצר מזְ מֹורים‬ ‫ִ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ֲֶ‬ ‫ז ְַֻ ֵַ ַָ‬ ‫ְ ֶ ִָ‬ ‫לצג המחשב בין העיניים ותכתוב ספר שלא ניתן להניח.‬ ‫/ הם מׁשתחררים ּכב ֵי חֹורין ְו ֵהפכים לׁשירים”...‬ ‫ְ ִ ִ‬ ‫נְ ָ ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ ְנ‬ ‫ִ ְ ַ ְ ְִ‬ ‫ֵ‬ ‫כשהתחלתי לקרוא יצאתי למסע מרתק, מאלף, מפתיע‬ ‫ובעיקר מלא חן ותמימות בחייה של ילדה עם הכי הרבה‬ ‫אכן, ה’מזמורים’ שבצבצו (בפסוק שלעיל), אינם נוצרים‬ ‫תובנות שאפשר ללמוד מהן, ועם יכולת הישרדות להוריד‬ ‫בסתם. מזמורים נוצרים בעקבות התפילות החוזרות‬ ‫בפניה את הכובע.‬ ‫ונשנות כל החיים. והמשורר מאזכר זאת (בעמ’ 3): “ּבסדר‬ ‫ְ ֵֶ‬ ‫ּפסח ּבָמים נֹוראים עם קיטל, המעיל הּכסּוף הּלבן /‬ ‫ַָָ‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ִ‬ ‫ִָ‬ ‫ְי ִ‬ ‫ֶַ‬ ‫הרומן בנוי ספורים, ספורים תמיד אפשר לחזור לסצנה‬ ‫ּבמחּצת ַּקירי, ּבּק ֻׁשה, עם ּכּסּופים לאבֹותי להׁשּכיח את‬ ‫ִ ִ ִ ֲַ ַ ְ ַ ְ ִ ַ ֶ‬ ‫ִ ְ ִ ַ יִ ַ ַ ְדָ‬ ‫שאהבתי ולא גמרתי ליהנות ממנה עד הסוף. הילדה‬ ‫החרּבן”... במילה ‘חרּבן’ משתקפים מזווית מבטו, הן ימי‬ ‫ְָֻ‬ ‫ְַָֻ‬ ‫שמחליפה שמות כמו גרביים, מתנהלת במציאות זוועתית,‬ ‫השואה הנוראים והן ימי חרבן בית המקדש של העם היהודי.‬ ‫ֻ‬ ‫מנסה לצאת ממצבים בלתי אפשריים, בטריקים מלאי‬ ‫חכמה ועם אמונה שלמה שלפעמים זה מצליחה.‬ ‫שלמה דוד מקפיד לחזור ולשנן בחלקו השני של הספר,‬ ‫פסוקים מתהלים, ותחינות דוד לה’ שימחל לישראל עמו‬ ‫סיימתי את הספר בשלושה ימים. נזכרתי בלהיטות‬ ‫על עוונם ויעניק להם חסדיו והגנתו מפני העמים הקמים‬ ‫הספרותית שגיליתי כשקראתי לא מזמן את הנערה עם‬ ‫להשמידו. שכן, רק בדרך המחילה והסליחה ה’ יחון אותם‬ ‫כתובת הקעקע של הדרקון. ואני בהחלט לא מגזימה.‬ ‫ותהיה תקומה לעם ישראל להמשיך ולשרוד. ראה (עמ’‬ ‫יש ספרים שיוצרים אצלך נחת. לפעמים אנחנו מחבקים‬ ‫36): “וְהָארץ ּפֹורחת מחדׁש וְסימנים ָפים לעתיד / הלָאה‬ ‫ְָ‬ ‫ְֲ ִ‬ ‫ִ ָ ִ יִ‬ ‫ַַ ֵ ָָ‬ ‫ָ ֶ‬ ‫את הספר הפעור במקום שהגענו ומאמצים אותו באזור‬ ‫הּמלחמה, הּפרח ּכבר ֹלא רֹוצה להיֹות לּפיד”...‬ ‫ִַ‬ ‫ֶ ִ ְ‬ ‫ַ ִ ְָ ָ ֶַַ ְָ‬ ‫הסרעפת, עוצמים אולי עיניים ומרגישים את מה שמילה‬ ‫מחוללת בתוכנו.‬ ‫כמו רקדנים על העוגה‬ ‫אז מה יש לה לדניאלה בספר: “לפעמים זה מצליח”?‬ ‫אילנה ינובסקי‬ ‫עברית משובחת. דניאלה לשה את העברית כמו עוגה‬ ‫שווה לשבת. ומדובר בעוגה בסיסית בלי מילים מסורבלות‬ ‫דניאלה סגל, האישה והיד המתרוננת, הפכה לסמל של‬ ‫ומשפטים כבדי הבעה. המתח שהיא יוצרת בבחירת‬ ‫שמחה ומשוש חיים אצלנו בקפה דה מרקר. מספר‬ ‫המילים בונה משפטים חד פעמים שהם שלה לגמרי.‬ ‫חודשים היא מפרסמת להנאתנו ספורים קצרים שהגה‬ ‫מוחה המשונן בהתבסס על ההיסטוריה הפרטית לגמרי,‬
  • 25.
    ‫נא להכיר‬ ‫52‬ ‫יפהפה. “ּבמציאּות/ האָדם מׁשּת ֶה” (עמ’ 01). אופיו מעיד‬ ‫ָ ָ ִ ְ ַ ּנ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫העלילה שלה פנטסטית. יש לנו תמונת מצב קיומית של‬ ‫על הלכי נפש, על רגישות ואכפתיות.‬ ‫היהודי הנודד שמגיע לארץ הקודש ולא מפסיק לנדוד.‬ ‫אנחנו ערים למאבק תרבויות ודתות שמתחולל בליבה‬ ‫חלומות נבואיים הם נחלתם של משוררים הבוראים מילים.‬ ‫של גיבורה אחת קטנה בלונדינית, שיש לה שמחת חיים‬ ‫תהליך הבריאה הזה נוצר מחזיון, מקול קורא, מבריאת‬ ‫ממגנטת, והיא מנסה ומנסה להגיע לאושר, לפעמים זה‬ ‫המילה. הקול הקורא “נסתרות”, הוא קולו של אלוהים‬ ‫בהחלט מצליח.‬ ‫הקורא לשמואל הנער ומודיע לו על שליחותו ותפקידו‬ ‫כנביא. גם לדוברת יש תפקיד היא “ מתנֹועעת כעלים ּברּוח‬ ‫ִ ְ ַ ַ ְּ ָ ִ ָ ַ‬ ‫הדמויות שלמות כמו רקדנים על העוגה. האחות, ההורים,‬ ‫הרּכה” (עמ’ 21). נחבאת אל תוך שיריה אוחזת בצבעוניות‬ ‫ַָָ‬ ‫צוות המנזר, המאהבים לכולם יש עולם, והוא מובא בפנינו‬ ‫המילים שלו ימסו עם הטל ואף מודה כי “חלֹומֹות נֹוטים‬ ‫ִ‬ ‫ֲ‬ ‫בדרך שמאפשרת לנו להבין את התמונה כולה. אולי הבניה‬ ‫להת ַׁשם“ (שם). בצד החלומות מופיעות שמונה תמונות.‬ ‫ְ ִ ְ ּג ֵ‬ ‫הספרותית, סיפורים, סיפורים מחייבת. התוצאה מרתקת‬ ‫צילומיה היפהפיים של אניטה קליין אחותה של אדלינה‬ ‫ומלאת חן.‬ ‫קליין, מחדדים את החיבור בין גוף לנפש. המילה היא גוף,‬ ‫הצילום הוא הנפש. בצילומים התנועה היא הגוף הגלוי‬ ‫אני מלאת גאווה בדניאלה ובספר הנהדר שלה. אני בטוחה‬ ‫המספר את סיפור הנפש הסמוי.‬ ‫שלפנינו בסט סלר, טפו, טפו, טפו‬ ‫ההתבוננות בתנועה והניסיון להבין את העולם הפנימי‬ ‫של האדם המתנועע על פי תנועותיו, מעמידים אותנו מול‬ ‫ריקוד מוליך רטט גוף‬ ‫המורכבות והעושר של הגוף ושל ההתנהגות הגופנית.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫בעבר היה נפוץ השימוש בדימויים ובמטאפורות. לעתים‬ ‫יוחסו תכונות גופניות לטבע הדומם, למבנים חברתיים‬ ‫ספרה של א.קליין, “ריקוד הצרצר”,‬ ‫ולתהליכים היסטוריים. לעתים יוחסו לגוף תכונות הלקוחות‬ ‫הוצאת עקד. הוא ספר הנע בתנועה‬ ‫מן הטבע. השימוש במטאפורה בא לייצג את החיבור בין‬ ‫מעגלית מהפנים אל החוץ, יוצר פתיחות‬ ‫הפן הגופני החיצוני לבין מצב נפשי פנימי והוא משקף‬ ‫מכוונת אל הציר עליו מתנועעת נפש‬ ‫הנחה בסיסית, שלפיה הגוף הגלוי מכיל סימנים להבנת‬ ‫הדוברת הטועמת ניחוחות, צבעים‬ ‫סיפור הנפש הסמוי. מחשבותיה של יונה שחר-לוי הדהדו‬ ‫וקולות ב”ּתסיסה מתחּדׁשת“ (עמ’‬ ‫ִ ְ ֶֶַ‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫לי כמו מנטרה כשקראתי בספרה של קליין, כל פעם חוויתי‬ ‫001).‬ ‫את הקריאה בצורה אחרת. פעם בתנועה, פעם בניגון‬ ‫היופי בריקוד הזה מובלט ב”ּתנּועֹות הּברֹוׁש” חודר “מּבעד‬ ‫ִ ַַ‬ ‫ְַ‬ ‫ְ‬ ‫פנימי של הגוף ופעם בהרמוניה משלבת את שלוש המדיות‬ ‫לּדלתֹות הצעיפים, (עמ’ 99), קשוב “לצליל ח ָק לתנּועה‬ ‫ִ ְ ִ ָ ז ַ ְּ ָ‬ ‫ַ ְ ִ ִ‬ ‫ְְָ‬ ‫המופיעות בספר הזה: הצילום, המילה הכתובה והניגון‬ ‫המהירה” (עמ’ 89). ריקוד הצרצר הוא ריקוד סוער. מעין‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫הפנימי המוביל אותי אל תפילה המתנגנת מתהומות‬ ‫ריקוד הנע בשני מקבילים: הצרצר הרוקד בבדידות חייו‬ ‫הנפש. שאלתי את עצמי למה בחרה קליין בדמות הצרצר?‬ ‫מחד והזוגיות האוהבת הרוקדת את שירת חייה מאידך.‬ ‫מה מסמלת דמותו? הצרצר הזכיר לי את דימוי הצרצר של‬ ‫הניגודיות הזאת היא הציר עליו מתנועע הטבע בשיכרון‬ ‫ח. נ. ביאליק, אלא שבניגוד לאותו דימוי, הצרצר לא שר‬ ‫חושים סוחף. השקט הסוחף מתאים להקשבה הזוגית‬ ‫אלא רוקד את התנועה.‬ ‫אך אינו מתאים לחיזורי הצרצר. אפשר לזהות “מעמקי‬ ‫ְ ִ ְ ֵ‬ ‫האדמה ּבניגּון ּתהֹומֹות / קֹול ּבריטֹון ּבֹוקע בבכי / מיתרים‬ ‫ֵ ָ ִ‬ ‫ֵ ַ ִּ ְ ִ‬ ‫ְִ‬ ‫ְ‬ ‫ֲַָ ָ ְ ִ‬ ‫תנועה צלילית משמרת מצבים בהבזק ממוקד של מצלמת‬ ‫זֹועקים לחיֹות” (עמ’ 7) הזיהוי הזה בא בשלבים: בתחילה‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֲִ‬ ‫המציאות: ”אני ּפרח, אני הר, אני רּוח” (עמ’ 72). שלושה‬ ‫ַ‬ ‫ֲִ ֶַ ֲִ ַ ֲִ‬ ‫היהודי הנודד, השורד, הנמצא תמיד בתנועה מעגלית‬ ‫מצבים המתארים את הנפש: אני הצמיחה, אני הדממה,‬ ‫כדי לחיות מזכיר לי גם את “האדונית והרוכל” שכתב ש”י‬ ‫אני התנועה. אפשר לזהות את “ׁשירת ההרים המלּוּבׁשים‬ ‫ִ ַ ִֶָ ַ ְ ָ ִ‬ ‫עגנון. היהודי הבודד, הנודד כדי לשרוד “ּבנחיר ה ְּזמן”-דימוי‬ ‫ְִִ ַ ַ‬
  • 26.
    ‫נא להכיר‬ ‫62‬ ‫ואכזריות כלפינשים יהודיות וערביות שקשה לעכל אותה.‬ ‫באֹור ׁשמׁש... ּבהד המׁשיב רּוח” (עמ’ 03). כי מתוך המרחב‬ ‫ַ‬ ‫ְֵ ֵַ ִ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ְּ‬ ‫בשני הספרים יש עדות זיכרון המנסה להשכיח את‬ ‫הפנימי של הדוברת בשיריה מצטיירת ההקבלה בין הגוף‬ ‫הזוועות. הזמן פועל לטובת העדות הנצחית הזאת. הזמן‬ ‫לנפש. בקבלה גוף האדם הוא מיכל המכיל את הבריאה.‬ ‫הכתוב בספרים מזכיר לעולם שאסור לא לשכוח. בניית‬ ‫במשנתו של הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ נאמר: ”עשר‬ ‫ערים ופיתוח של תרבות ארצית ומקומית, זו התפתחות‬ ‫הספירות הן אופנים של ההתגלות, האור האלוקי הוא‬ ‫של שנים. ככה מוצג הזמן בשני הספרים ויש בו מבט מעניין‬ ‫החיבור בין גוף לנפש. האור הוא כלי של הבעה”. ההבעה‬ ‫ומסקרן על הכפרים הציוריים שהשלווה מסכסכת בהם‬ ‫באה לידי ביטוי בפרץ הצבעוני הזה של השירים בספר,‬ ‫אמונות ומנהגים מקומיים לצד אלימות גועשת שהזמן‬ ‫שירים המעידים על געגוע לדמויות משפחה שהכירה ואשר‬ ‫לא מאפשר לזיכרון לשכוח אותה. המעברים בין כפר לעיר‬ ‫נספו בשואה. כבת דור שני לניצולי שואה חובקת שירתה‬ ‫בשני הספרים יוצרים פסיפס אנושי המעיד כי טבע האדם‬ ‫עולם ומלואו. “נׁשיקת ה ֶצח הזֹועק מּמעמּקים / ׁשם‬ ‫ָ‬ ‫ִ ֲַַ ִ‬ ‫ַנַ ַ ֵ‬ ‫ְ ִ ַ‬ ‫רע מנעוריו וחמדנות היא תחליף לאהבה.‬ ‫המתים ׁשלנּו ׁשֹוכנים לבטח... נׁשימה, נׁשיפה אל חׁשכת‬ ‫ְ ִ ָ ֶ ֶ ְ ַ‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ְִ ֶָ ַ‬ ‫ֶָ‬ ‫ֵַ ִ‬ ‫הּתהֹום” (עמ’ 25) במחוזות הרוח נוצר התיקון, התיקון‬ ‫ַ ְ‬ ‫אכזרי ללא פשרות. דיכוי הנשים, התעללות פיזית ונפשית‬ ‫המדבר על זהות היש וזהות האין. במאבק עיקש יוצאות‬ ‫ואכזריות אליהן מצאתי בשני הספרים ועל כך אני רוצה‬ ‫המילים ויוצרות רביד של קיום “אם אין קמח / אין ּתֹורה.‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ֵ ֶ ַ‬ ‫להסב את דיוני. בספרים אנו חשים באופן מוחשי, את‬ ‫אם אין ּתֹורה / אין חּיִים. אם אין חּיִים / אין עֹולם”. (עמ’‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ֵ ַ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫המלחמות, את ההרוגים, פציעות, קנאות, מהפכות, רוע,‬ ‫48). ריקוד הצרצר הוא ריקוד של אהבה ומיועד לאוהבי‬ ‫אלימות, חברות. ומעל הכל הפחדים שאפשר לחוש אותם.‬ ‫המילה הכתובה שימצאו בכתיבתה את מחוזותיהם. אפשר‬ ‫זה לא מובן מאליו. הסופרים האלה מצליחים לרתק, לסחוף,‬ ‫להתאהב בתנועת המילים, בריקוד המחזר של הצרצר‬ ‫להפנט ולמגנט את עיניי מדף לדף. חייתי את הפחד איתם,‬ ‫ובצילומיה של אניטה קליין. הספר משובב נפש בנושאיו‬ ‫הרגשתי חלק מתוך העלילה ולא יכולתי להניח את הספרים‬ ‫הייחודיים המובילים את עיני הקוראים לריקוד המוליך רטט‬ ‫מהיד.‬ ‫גוף על בימת השירה.‬ ‫הסיפור מתרחש בין השנים 4691 ועד שנה 3002.‬ ‫ההיסטוריה של אפגניסטאן, מלחמות, השתלטות ברית‬ ‫המועצות, טאליבנים, בוש והאמריקאים.‬ ‫מה בין חמדנות‬ ‫הספר מספר על שתי נשים.‬ ‫האחת, מריאם, שנולדה בשנת 9591. היא “הראמי”.‬ ‫כפייתית לאהבה‬ ‫ממזרה. אמה נכנסה להריון ממעביד שלה. לאביה היו כבר‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫3 נשים ו 01 ילדים. אביה היה עשיר ותמך באמה ובה, היה‬ ‫מגיע לבקר, אך לא הכיר בה רשמית. במות אמה, אביה‬ ‫שני ספרים שקראתי לאחרונה הותירו אותי עם מחשבות‬ ‫משיא אותה (בלחץ נשותיו) לסנדלר בשם ראשיד, אלמן‬ ‫רבות על מעמדה וגורלה של האישה בארצות שהיו תחת‬ ‫בן 54 מקאבול, והיא רק בת 41. (“אבל אני כבר ראיתי‬ ‫שלטון קומוניסטי. מדינות שעברו תמורות בכינון משטר‬ ‫ילדות בנות תשע, נמסרות לגברים מבוגרים בעשרים שנה‬ ‫מוסלמי התעמרו קודם באוכלוסיה החלשה נשים וטף,‬ ‫ממחזר שלך” (עמ’ 05).‬ ‫הצעידו חיים מאור לחושך. השלטון האסלאמי ואכזריותו‬ ‫השניה שמה ליילה, נולדה בערב המהפכה ב-8791, לזוג‬ ‫בולט בשני הספרים: ”בציפורני הגורל” / רחל סיידוף-‬ ‫הורים נאורים. ליילה גרה ברחוב של מריאם. ליילה לומדת‬ ‫מזרחי (הדפסה שניה, הוצאת “בת אור”) והספר השני‬ ‫בבית ספר (תקופת הרוסים), לליילה יש חבר, טוראק, אשר‬ ‫“אלף שמשות זוהרות” / חאלד חוסני, (הוצאת “מטר”).‬ ‫איבד את רגלו בהיותו בן חמש. ב2991 בהיות ליילה בת 41,‬ ‫בשני הספרים מצאתי התעללות פיזית ונפשית בנשים.‬ ‫נקשרות חייה בחיי מריאם.‬ ‫דיכוי וחיקוי התנהגות של גברים מוסלמים כלפי נשותיהם‬
  • 27.
    ‫נא להכיר‬ ‫72‬ ‫אישה תשבבבית כל הזמן. אין זה ראוי שאישה תשוטט‬ ‫ברחובות בלי מטרה. אם תצא לרחוב, עליה להיות מלווה‬ ‫במהראם, קרוב משפחה ממין זכר. אם תיתפס לבדה‬ ‫ברחוב, היא תענש במלקות ותישלח לביתה.‬ ‫*אישה לא תגלה את פניה בשום פנים ואופן. היא תתכסה‬ ‫בבורקה....‬ ‫*השימוש בתמרוקים אסור.‬ ‫*ענידת תכשיטים אסורה.‬ ‫*אסור ללבוש בגדים יפים.‬ ‫*אשה לא תדבר אלא אם כן פנו אליה.‬ ‫*אישה לא תיצור קשר עין עם גברים.‬ ‫*אישה לא תצחק בפרהסיה.....‬ ‫*אישה לא תצבע את אצבעותיה. מי שתעשה זאת, תאבד‬ ‫אצבע.‬ ‫*לנערות אסור ללמוד בבית ספר...‬ ‫*לנשים אסור לעבוד. (עמודים 652-552)‬ ‫אפגניסטן המודרנית קיבלה עצמאות מהבריטים‬ ‫בשנת 9191 ובמשך כ-03 שנה הייתה זו מלוכה, לאחריה‬ ‫אפגניסטן הייתה תקופה מסוימת דמוקרטיה פרלמנטרית‬ ‫ובשנת 3791 הוכרז על הקמת רפובליקה.‬ ‫בשנת 9791 פלשה אליה ברית המועצות כדי להקים‬ ‫משטר פרו-קומוניסטי ולחזקו. פלישה זו גררה מעורבות‬ ‫של ארצות הברית במלחמת האזרחים וכן מעורבות של‬ ‫קטע מהספר בעת עליית הטאליבן. כפייה דתית על‬ ‫שכנותיה האחרות של אפגניסטן. ובמשך יותר מעשור היא‬ ‫הגברים והנשים‬ ‫שימשה כלי משחק ב”מלחמה הקרה”.‬ ‫* כל האזרחים חייבים להתפלל חמש פעמים ביום. אם‬ ‫עם נסיגת הסובייטים בשנת 9891, החזיק המשטר‬ ‫השעה היא שעת תפילה ומישהו ייתפס עושה משהו אחר,‬ ‫הקומוניסטי שכונן רק עד שנת 2991 - השנה בה פרצה‬ ‫עונשו יהיה מלקות.‬ ‫מלחמת האזרחים. המלחמה הייתה קשה ועקובה מדם‬ ‫*כל הגברים יגדלו זקן. האורך הנכון הוא לפחות אורכו של‬ ‫והיא הסתיימה רק בשנת 5991 כאשר הטליבאן השתלטו‬ ‫אגרוף קפוץ אחד מתחת לסנטר. המפר את חוק ייענש‬ ‫על יותר מ - %08 מהמדינה (הקומוניסטים המשיכו‬ ‫במלקות.‬ ‫להחזיק בחלק הצפוני של המדינה).‬ ‫*כל הילדים והנערים יחבשו טורבנים.‬ ‫*אסור לשיר.‬ ‫השלטון החדש התאפיין בקיצוניות אסלאמית, לימודי קוראן‬ ‫*אסור לרקוד.‬ ‫כתוכנית לימודים עיקרית במערכת החינוך הממלכתית‬ ‫*משחקי קלפים, שח, הימורים והפרחת עפיפונים אסורים.‬ ‫ומתן חסות וסיוע לארגוני טרור אסלאמיים בינלאומיים.‬ ‫*כתיבת ספרים, צפייה בסרטים וציור תמונות אסורים.‬ ‫הדבר גרם להפסקת התמיכה הבינלאומית במדינה‬ ‫*מי שיגדל תוכים ייענש במלקות וכל הציפורים שלו יישחטו.‬ ‫וניתוקה הכמעט מוחלט מהעולם.‬ ‫*מי שיגנוב, ידו תכרת עד הפרק. מי שיגנוב שוב, תיכרת‬ ‫לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר בשנת 1002 האשימה‬ ‫כף רגלו.‬ ‫ארצות הברית את אפגניסטן במתן סיוע לאוסאמה בן‬ ‫לתשומת לב הנשים:‬
  • 28.
    ‫נא להכיר‬ ‫82‬ ‫ושומרות על עיצובן וצביונן..‬ ‫לאדן וארגונו אל קעידה. האמריקנים פלשו למדינה במהלך‬ ‫מלחמת אפגניסטן בראשות קואליציה של מדינות והביאו‬ ‫הספר מתאר את קורותיהן של שתי משפחות יהודיות‬ ‫לקץ שלטון הטליבאן.‬ ‫שהצטלבו דרכן. האב בנימין סיידוף הוא נכדו של שמואל‬ ‫ב-9 באוקטובר 4002 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות‬ ‫המנוח, המגיע לארץ עם אמו ואחיינו, צועדים בקור וברעב,‬ ‫במדינה אליהם נרשמו יותר מעשרה מיליון מצביעים (04‬ ‫באש ובמים כדי לקיים צוואה של סבא.‬ ‫אחוזים מהם נשים). הבחירות נוהלו בליווי שורה של כשלים‬ ‫שרה היא יתומה מאב שנספה במגפה שכילתה כמעט את‬ ‫וחלק מהמפלגות החרימו אותן, אולם לבסוף חמיד קרזאי‬ ‫כל משפחתה, בתוך היתמות גדלה כפרח בר, ילדה יפהפיה‬ ‫ניצח ברוב של 4.55 אחוזים מהקולות והמפלגות המפסידות‬ ‫ומפונקת ובטרם היתה לנערה, נישאה למפלצת שבאדם‬ ‫נאלצו לקבל את התוצאות כדי למנוע התקוממויות במדינה.‬ ‫ועוד ממוצא יהודי. גם שרה עוברת ייסורי נפש וגוף קשים‬ ‫ביותר עולה לפלשתינה ובה נגאלת מייסוריה לבעלה. היא‬ ‫זוכה בגט רבני וכעבור זמן לא רב קושרת את גורלה עם חייו‬ ‫הספר “בציפורני הגורל” מתעד פיסת היסטוריה על חיי‬ ‫של בנימין סיידוף.‬ ‫היהודים בגולה הפרוסה על הארצות קווקז, תורכיה, לבנון,‬ ‫סוריה ועל הארץ, פלשתינה בשנות העשרים. מגולל פרעות‬ ‫ועלילות דם, פוגרומים, וקרקע בוערת תחת רגליהם. הסב‬ ‫שמואל סיידוף איש צבא נערץ על פיקודיו, קיבל אזהרות‬ ‫מהם, כי יבולע לו אם ישאר על עומדו, הצאר התחלף וחייו‬ ‫וחיי בני משפחתו בסכנה. הוא אוסף את בני ביתו, מוכר‬ ‫בשקט את נכסיו ויוצא אל דרך ארוכה להגשים את חלום‬ ‫חייו להגיע לארץ היהודים ירושלים. שניים מבניו הוא שולח‬ ‫ישירות בעליה בלתי ליגלית דרך מסעות נדודים מפרכים‬ ‫הם מגיעים לארץ לא מיושבת, אך נשלטת בידי התורכים.‬ ‫שמואל סיידוף ובני ביתו עושים כברת דרך ארוכה בחורף‬ ‫מושלג ומגיעים לתורכיה הזמן והגיל מכריעים את הכף. על‬ ‫אדמת תורכיה הוא מבקש מילדיו לא לשכוח את הצוואה‬ ‫הרוחנית להגיע בכל דרך ובכל מחיר לארץ היהודים, ירושלים.‬ ‫צוואתו מתמלאת לאחר תלאות וייסורים רבים שעוברים‬ ‫כל ילדי המשפחה. אין אחד או אחת שלא חווה מנת סבל‬ ‫מייסרת כדי להגשים את החלום הנכסף. ומעבר לייסורים,‬ ‫לעינויים שחווים צאצאי המשפחה מגיחות מכל עבר‬ ‫האמונה, התקוה והאהבה. שלוש אלה מחבקות את ילדי‬ ‫המשפחה המחנכים את ילדיהם לערכים כמו כיבוד הורים,‬ ‫כבוד האדם, כבוד הבריות, כיבוד האדמה. בידיים אוהבות‬ ‫ראיינתי את הסופרת רחל סיידוף-מזרחי בערב ספרותי‬ ‫הם עוקרים עשבים שוטים, סוללים כבישים, מקימים בית‬ ‫שנקרא “נגיעות של אהבה” שהתקיים בבית הסופר ע”ש‬ ‫ונלחמים בסכנת נפשות נגד הפדיון, הכפרים הערביים שרצו‬ ‫שאול טשרניחובסקי בתל-אביב.‬ ‫לנשלם מאדמתם, מחרפים נפשם במלחמות ישראל מתוך‬ ‫1. איך נולד הרעיון לשכתב את קורות חיי המשפחה?‬ ‫האהבה לארץ, אהבה לשפת הקודש העברית התנכ”ית‬ ‫ורחל נושמת עמוק ומחזיקה בספר עב הכרס: “הרעיון‬ ‫ואהבת הלשון הארמית המייחדות אותן מלשונות אחרות‬
  • 29.
    ‫נא להכיר‬ ‫92‬ ‫3.פולקלור צבעוני עשיר ויפהפה מאכלס את דפי‬ ‫לכתוב את קורות המשפחה נולד בי, מאחר וראיתי שיש‬ ‫הספר. לא יכולתי להניח את הספר מהיד, ריתקת אותי‬ ‫דברים רבים ונסתרים מאחורי שם המשפחה, מאחורי‬ ‫אל מנהגים, אל סיפורי עם, אגדות על שדים ורוחות,‬ ‫הסיפורים המוזרים והמדהימים שמדי פעם סופר חלק קטן‬ ‫מאכלים אניני טעם וריח. מאין שאבת את כל הידע‬ ‫מהם מאחורי ענני הדמעות שזלגו מעיני אמי ותמיד רציתי‬ ‫הזה?‬ ‫לדעת את רזי-הסיפורים במלואם מה מסתתר בתוך כל‬ ‫“שאבתי כל זאת מספוריהם של הורי ומזיכרונותיי על‬ ‫העצב שהיה שם? וחבל שלא עשיתי זאת קודם אולי לא‬ ‫המנהגים והמסורות. לא היה להם זמן רב לספר סיפורים,‬ ‫הייתי אני נקלעת למצב בו נקלעתי, פשוט לא הבנתי שיש‬ ‫אך הסיפורים סופרו כאשר ישבה אימא לכבס ליד הפיילה‬ ‫רוע כזה בעולם. סיפורי הוא גם מסר לבנות המתמרדות‬ ‫הגדולה והעמוסה בכבסים, או כאשר ניכשנו בוטנים‬ ‫ועושות את כל העולה על רוחן ולא נשמעות להוריהם‬ ‫במקשה שבשדה אז כולנו נרתמנו לעבוד ביחד.‬ ‫הדואגים.” דמעות מאיימות לפרוץ החוצה וקולה של רחל‬ ‫גם כאשר ניקתה אורז לקראת החגים. סיפוריהם היו‬ ‫לא נשבר. היא רועדת מהתרגשות, סוף-סוף מישהו מאזין‬ ‫מעניינים ומותחים.‬ ‫לסיפור המתועד של המשפחה שהצליחה לשרוד בקושי‬ ‫הייתה לי גם הזדמנות נדירה נוספת שכאשר רצינו לשפץ‬ ‫מ”צפורני הגורל”.‬ ‫את ביתם, הם אולצו לצאת ולגור עמנו כחצי שנה.‬ ‫בתקופה זו, הייתה לי הזדמנות לשבת ערב ערב ולמלא‬ ‫2. מהקריאה בספר עולה יחסם האכזרי של הגברים‬ ‫מאות דפי פוליו מחוררים. לימים ישבתי וארגנתי הכול‬ ‫לנשים אברהם לשרה? ז’וז’ו לרחל? נוצר מצב שהבת‬ ‫לקראת הוצאת הספר לאור, כמובן שהצלבתי את הסיפורים‬ ‫הולכת בעקבות האם וסוגרת מעגל גורלי, התיאורים‬ ‫עם סיפוריהם של אחרים.”‬ ‫אכזריים, מה מידת האמת ומה מידת ההגזמה?‬ ‫4. כותרת הספר “בציפורני הגורל” מתארת תהליכים‬ ‫“לצערי בארצות ערב הגברים שולטים באכזריות בנשותיהן‬ ‫ומסעות של דמויות רבות העוברות שינוי מקצה‬ ‫עד היום. כל מה שסיפרתי הוא אמת לאמיתה, אותה‬ ‫לקצה. תבחרי לך דמות אחת מתוך הגלריה האנושית‬ ‫שמעתי לא רק מפיה של אמי אלא ממספר אנשים,‬ ‫שמופיעה בספר ותני לנו שתי דוגמאות על דמות כזו‬ ‫גם היום וגם בארץ פושה הדבר אצל הערבים, הבדווים,‬ ‫שעברה שינויים כאלה. אני מקשה והגב’ סיידוף-מזרחי‬ ‫הם יכולים להרוג את האישה מבלי לבדוק את אמיתות‬ ‫מחייכת לבחור שתי דמויות זה לא קל. שתי דוגמאות של‬ ‫הדברים שנאמרו עליה ולא פעם שמענו על אח שרצח‬ ‫אותה דמות, אם את רוצה אני ממקדת והיא מהנהנת‬ ‫את אחותו ואב את בתו על כבוד המשפחה, ואף האם‬ ‫בראשה ושואפת נשימה ארוכה.‬ ‫נמצאת בסוד העניינים. אלה שגדלו בארצות ערב מבינים‬ ‫את המנטליות של מנהגים וערכי-חברה ודת מושרשים.‬ ‫“הדמות שאני בוחרת היא אמי שרה, אשר נולדה בתקופה‬ ‫אינני יכולה לשפוט, האישה היא קניינו של הבעל ועל זה‬ ‫איומה, בשבוע שבו נולדה פשטה מגפה קשה בטורקיה‬ ‫אין עוררין. הדוגמא האכזרית לכך שאברהם תולה את שרה‬ ‫בעיר נסבין. אביה, אחיה בן השמונה עשרה שעמד להינשא‬ ‫מרגליה כשראשה מוטה כלפי מטה כמו שק תפוחי אדמה‬ ‫וסבתה כולם מתו במגפה בתוך שבוע, האם שקיבלה את‬ ‫על דלת ביתו וצועק בכפר שמי שיעז להוריד את התלויה‬ ‫הידיעה המרה, משתבשת עליה דעתה. כאשר היא שבה‬ ‫דמו בראשו. ככה מתנהג יהודי אל אשתו היהודיה. לא מדובר‬ ‫לעצמה, היא לוקחת את שרה ומטפלת בה כבכפפות משי.‬ ‫כאן במוסלמי אלא ביהודי וזה מזעזע עוד יותר.‬ ‫כאשר גודלת שרה היפיפייה, אמה רוצה להבטיח את‬ ‫עתידה ומשיאה אותה לאיש ממשפחה עשירה שלמעשה‬ ‫אך ז’וז’ו גדל בארץ והתחנך לפחות מספר שנים כאן, לא‬ ‫הוא ממשפחתה, אך התוצאות היו איומות. שרה הייתה‬ ‫יכולתי להאמין להורי שהזהירו אותי, שבחור צעיר מתנהג‬ ‫רק בת עשר כשהיא נשאת לאיש, בנוסף על ההתאכזרות‬ ‫בצורה כזו, כי את פרצופו האמיתי הוא הראה רק אחרי‬ ‫האישית כלפיה, שלושה מילדיה מתים עקב ההתנכלויות‬ ‫החתונה, כאשר הייתי קניינו כביכול זה רק מראה כמה זה‬ ‫של חמותה ובעלה. חייה היו נתונים לסכנה מתמדת, כאשר‬ ‫מושרש שם בגנים.‬
  • 30.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫03‬ ‫אמה אינה יכולה להצילה או לעזור לה.‬ ‫השינוי השלישי שקרה הוא, כששרה פוגשת את דודה‬ ‫אחי אביה שלא ידעה על קיומו ועמו הם עולים ארצה ופה‬ ‫בארץ בעלה הבוגד עוזב אותה בהריון ובחוסר כול ונוסע‬ ‫עם אהובתו החדשה לטורקיה. הדודים והשכנים מתלוננים‬ ‫לרבנים ומספרים להם את כל ייסוריה ועוזרים לה לקבל את‬ ‫הגט הנכסף.‬ ‫כאן חייה משתנים לעד, הוא משיא אותה מחדש ונולדים‬ ‫לה שמונה ילדים נוספים. גם מצבם הכלכלי משתנה לאין‬ ‫ערוך כאשר הם עוזבים את ירושלים בה הייתה מצוקת‬ ‫עבודה קשה ומצב כלכלי קשה מאוד ועוברים לכרכור שם‬ ‫הם עובדים במשקים שבסביבה, בקטיף ובזריעה ביום‬ ‫לספר זה, אני רואה תהליך התפתחותי של כתיבה. בכל‬ ‫ובלילה. בנימין המשיך לעבוד בשמירה במשקי האזור‬ ‫הספרים הייתה נגיעה של היוצרת עם היצירה, התמודדות‬ ‫ובפרדסים, תוך זמן קצר הצליחו לזרוע ולנטוע ולהקים‬ ‫עם כאב וחולי, חיים ומוות. נגיעה באקטואליה, בקיים‬ ‫משק לדוגמה וזה משנה את מצבם הכלכלי מאפס לבעלי‬ ‫ובחולף. בספרה הששי “נולד עירום דרך פשפש”, יש‬ ‫אמצעים”.‬ ‫התייחסות אל רוח האדם, אל המהות שנקראת אדם ואל‬ ‫הסביבה שיצאה מחלציו והסביבה התומכת שלו.‬ ‫את הספר הנפלא הזה ניתן לרכוש ישירות מהסופרת.‬ ‫הספר הוא חוויה בלתי רגילה לקורא. מעשיר את אופקיו‬ ‫ספרה הששי של ש.בן עדי מכיל ששה שערים. במפתיע‬ ‫ומרחיב את הדעת. נהנתי מאוד ממנו. הספר הזה ראוי‬ ‫כל השערים עוסקים במילה “רוח”: “גלגולי רוח” שאריות,‬ ‫להיכלל בתוכנית הלימודים להוראת המקצועות היסטוריה‬ ‫“מערבולות הרוח”, ”רוחות קצרות”, “רוח מזרחית‬ ‫של עם ישראל וספרות עברית.‬ ‫בירושלים”, שתיקת הרוחות” ו”מילות הרוח”. ששה שערים‬ ‫התלמידים יוכלו להפיק ממנו ידע עשיר ומעצים על ראשית‬ ‫נוגעים ברוח. פעם היא גלגולים, מערבולות, משבים קצרים,‬ ‫ההתיישבות בארץ, על העבודה החלוצית, על הספרות‬ ‫שתיקות ומילים. בכל ששת השערים מואר הטבע המולד‬ ‫הפולקלוריסטית והמנהגים השונים המעצבים אופי ואישיות‬ ‫של העצמי, שיש לו מגמה תכליתית. מה שהדוברת חווה או‬ ‫של חברה מתהווה. ספר שהוא חובה בכל בית.‬ ‫חוותה בעבר מניע אותה להתקדם. יש בספר הזה תהליך‬ ‫אלכימי: שתי אמנויות מתנהלות זו לצד זו הפיסול והכתיבה,‬ ‫הציר המשותף שלהן הוא הרוח. היא מניעה את שתיהן‬ ‫מתוך החוויה ומתוך היצירה אל מקום של עריכת חשבון‬ ‫על מסעה של‬ ‫אישי. כמו וידוי הסוגר מעגל חיים בספר הזה. “הּנ ָד העצּוב‬ ‫ַ ַ ּו ֶ ָ‬ ‫/ נֹולד עירֹם ּדרָך ּפׁשּפׁש / ְוָצא עירֹם ּדרָך הּדלת הראׁשית“‬ ‫ֶֶ ַ ֶֶ ָ ָ ִ‬ ‫יָ ֵ‬ ‫ֶֶ ִ ְ ָ‬ ‫(עמ’ 11) ומיהו אותו נווד? נשאלת השאלה. המענה לסוגיה‬ ‫ַ ֵ‬ ‫הנפש‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫זו, מפוזר בכל הספר. זה האדם. הוא הנווד בעולם הזה ואף‬ ‫מזכיר את הרעיון שהגורל ידוע מראש: ”כי עפר אתה ואל‬ ‫עפר תשוב”. “מה שהטבע השאיר בלתי מושלם משלימה‬ ‫"האדם לא נברא לתבוסה... אדם אפשר שיושמד, אך לא‬ ‫האמנות” (יונג) בן עדי יוצרת בספר הזה שלה תהליכי‬ ‫יובס.” - ארנסט המינגווי מתוך הספר “הזקן והים”.‬ ‫התהוות. סופו של האדם הוא כליה אך האמנות יכולה‬ ‫ציטוט זה מתחבר לי אל ספרה של שושנה בן-עדי. אני‬ ‫להנציח את האדם רק כשהיא כתובה ומפוסלת.‬ ‫מלווה בביקורת ספרותית את ספרי שיריה ורואה בספר‬ ‫הנוכחי הזה התפתחות פואטית. מ”אנשי הבקבוקים” ועד‬
  • 31.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫13‬ ‫ההתבוננות איננהשלב אלא עמדה פנימית מתמדת.‬ ‫בכל ששת השערים יש מיצג פיסולי המתאר את האדם‬ ‫לחכות בשקט ובאורך רוח מאפשר לתהליך להתפתח.‬ ‫במצבים שונים. כך עושות גם המילים. מתוך הבכי‬ ‫הדוברת היא חלק מתהליך. דווקא בהתבוננות הפנימית‬ ‫בא הצחוק. מתוך הקדרות באה השמחה. בן עדי היא‬ ‫שלה, היא זוכה להבראות מחדש. היא חווה את לידתה‬ ‫האלכימאית של ספרה. היא יודעת ומכירה את המחזוריות‬ ‫מתוך הדם והצעקה. היא חווה את החיים. הרוח הפועמת‬ ‫של החיים והמוות על פי הקבלה. הרבה תרבויות מתארות‬ ‫בה היא רוח החיים. הנשמה קיבלה זהות והיא מרחפת.‬ ‫את החיים אחרי המוות ומשקיטות את הפחד. המילים‬ ‫הריחוף דומה במקביל לריחופן של המילים הנולדות מתוך‬ ‫תיקחנה את הקורא אל מסע מזדהה והפסלים יהיו אבן‬ ‫בערה יוקדת וכשהמילים יוצאות מהפה חייבת להיות להן‬ ‫דרך ביצירת אמנות בעולם הזה. זה לא משנה את ההליכה.‬ ‫אחריות משמעותית. כשהן בתוך הפה, הדוברת אדונית‬ ‫ההליכה אל עולם שמעבר, איננה הליכה אובדנית. אלא‬ ‫על מילותיה, כאשר יצאו ממסילות צירן הן נעות כמשב‬ ‫הליכה בעיניים פקוחות. האדם יודע את נפשו ומסעו.‬ ‫הרוח. יש כאלה שמובילות, יש כאלה שמהתלות ויש‬ ‫אם עבודת הפיסול נחצבה באבן או לוטשה בחימר,היא‬ ‫כאלה שנוטות להתפשר. כוחן של המילים טבוע בריחוף‬ ‫משאירה עקבות. המשנה כאן היא ההתכווננות ליצור חיקוי‬ ‫“על ּבימת הע ָנים, אפֹרים ּולבנים“ (עמ’ 72). רוח האדם,‬ ‫ְִָ‬ ‫ֲ ִ‬ ‫ַ ִ ַ ָ ֲנ ִ‬ ‫למציאות בעולם חי ונושם המקפיא את דמויות עברה. בכל‬ ‫הנשמה שנולדת עמו מלווה אותו בתהליך חייו. זו גם אותה‬ ‫הספר יש נגיעות של דילמות על החיים, הנצח והחולף,‬ ‫נשמה שתעזוב אותו ותתגלגל למשימתה הבאה בגוף‬ ‫הקיום האנושי מול הקיום הטבעי. ההתכלות מעסיקה‬ ‫אחר. הדילמה המרכזית בספר הזה עוסקת במהות החיים‬ ‫את הדוברת בשירים, אך בד בבד היא מודעת להתפתחות‬ ‫מתוך ראייה מתפכחת. חוכמת הניסיון מלמדת אותנו שרק‬ ‫האנושית המתקדמת והשפעתה בעולם. דור הולך ודור‬ ‫בבגרותנו, אנחנו יכולים להביט קדימה ולסקור את העבר‬ ‫בא. האמונה הזאת בהתפתחות העולמית מניעה תנועה.‬ ‫ואת תהליך הלמידה משגיאותינו. אותה רוח דומיננטית‬ ‫ככה גם ששת שערי הספר כולם נעים בתנועה מעגלית-‬ ‫המובילה את הקוראים לשיטוט מהעבר אל ההווה, היא‬ ‫מחזורית. התנועה איננה רק תנועה פיזית של משב אוויר‬ ‫אותה רוח עתיקת יומין המתגלגלת באנשים, בערים,‬ ‫צונן שנע ממקום למקום. התנועה היא תנועה מעמקי‬ ‫בעצים ובחי. הרוח הזו הלובשת שמלות מדבר מאובקות‬ ‫הנפש.‬ ‫“מתּפּלׁשת ּבעפר הּדֹורֹות“ (עמ’ 92). היא רוח שמרקידה‬ ‫ִ ְ ֶֶַ ֶָָ ַ‬ ‫כדי לגעת בשערי הספר הזה צריך לצאת אל הנווד שנבחר‬ ‫עצים, מסעירה גלים, מכה והולמת, דוחפת ומנערת,‬ ‫על ידי הדוברת להוביל את הקוראים למסעה. והמסע הוא‬ ‫נכנסת ויוצאת כמו החיים וכמו המוות. הרוח עוברת תהליך‬ ‫נסיעה אל העבר שם נשמעת “מנּגי ָה ּפנימית עמּומה‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ְִַנ ְ ִ ִ‬ ‫כמו הדוברת עצמה בשיריה. “ּבלדה קׁשה נֹולדת ּתקָה /‬ ‫ֶֶ ִ ְו‬ ‫ְ ֵָ ָ ָ‬ ‫/ וְהמיַת הּמיִם אׁש“ (עמ’ 31) “הּנׁשמה ׁשּלי ׁשפּוכה על‬ ‫ְַָ ָ ֶ ִ ְ ָ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ַ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫וְעּמּה ַם רּוח ּבֹוכ ָה“ הלידה היא סמל החיים. סימן ההיכר‬ ‫ַ ִ ּי‬ ‫ִ ָ ּג‬ ‫הּנָר... ּכמֹו לחה, קצת מגעיל, ָכֹון... וְהּנָר סֹופג הּכֹל” (עמ’‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ַ ְי‬ ‫ְ ָ ְִַ נ‬ ‫ַ ְי ְ ֵ ָ‬ ‫שלה הוא הבכי. הדיון המפוכח בגלגוליה של הרוח מוביל‬ ‫41). על מפתן השחר “זִ כרֹונֹות חּמים ּבצל החׁשכה / ּבצל‬ ‫ְֵ‬ ‫ְֵ ֲֵַָ‬ ‫ַ ִ‬ ‫ְ‬ ‫את הקוראים גם לדיון על מהותה של השירה. כמו שהרוח‬ ‫סי ַרָה ֵרֹות וְלהבה מהבהבת” (עמ ’51). ומה יש במרבד‬ ‫ֶָָ ְ ַ ְ ֶֶ‬ ‫ִ גְי נ‬ ‫פועמת באדם כך מתוך הבערה באים “רגעי האֹׁשר / רגעי‬ ‫ְִֵ‬ ‫ְִֵ ָ ֶ‬ ‫עליו מרחפות תמונות העב יְלדים רצים ּבּׂשדֹות / ּתהלּוכֹות‬ ‫ֲַ‬ ‫ִָ ִָ ַ ָ‬ ‫הּכאב / הברֹות” (עמ’ 53). ספר יפהפה המערבל בחושיו‬ ‫ֲָ‬ ‫ְֵַ‬ ‫מפּגינים / ּד ָלים ּוסרטים לכל ענָן (עמ’ 61). כשהדוברת‬ ‫ְ ָ ִ ְי‬ ‫ְִָ‬ ‫ְגִ‬ ‫ַ ְִ ִ‬ ‫סערות נפש, חידת קיום הנעה בין פסיקים ונקודות בתנועה‬ ‫היא אדם, היא יכולה להיות גם הדימוי של הנווד העירום.‬ ‫מעגלית נערמות הברות ההופכות למילים הנישאות ברוח.‬ ‫המסע אל לבה של הנפש, הוא מסע של התפכחות וניתן‬ ‫מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.‬ ‫לראות בו קרעי שמים, ניתן גם לשמוע דו-שיח פנימי‬ ‫מוזר. ההתבוננות היא המראה של הנפש ואז מתחילה‬ ‫מבראשית “ֶאֹלהים ּברא לָאט את הּׁשמיִם וְאת הָארץ /‬ ‫ֶ ָ ֶ‬ ‫ֶ ַ ָ ַ‬ ‫ָָ ְ‬ ‫וֱ ִ‬ ‫ַאני האָדם אני מחּכה / לָאט מחּכה / ּוקרעים נׁשמעים / ַם‬ ‫ּג‬ ‫ְִָ ִ ְ ָ ִ‬ ‫ְ ַָ‬ ‫ְ‬ ‫וֲ ִ ָ ָ ֲ ִ ְ ַ ָ‬ ‫נראים ׁשם למעלה/ ָאחר ּכָך עֹור קרּוע, ּדם ּוצעקה / ּולָאט‬ ‫ְ‬ ‫ָ ַ ָ ְָָ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ָ ְַ ְָ‬ ‫ְִ ִ‬ ‫לָאט ּדממה“ (עמ’ 71). השימוש בחושים: ראיה, שמיעה,‬ ‫ְ ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫נגיעה מלמד על התפתחות התנועה המעגלית של הנפש.‬
  • 32.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫23‬ ‫מנציחה עדשתהמצלמה. לחיצה על קליק המצלמה מגלה‬ ‫עולם ומלואו. בלק מתעד במצלמתו פיסות חיים ואפיזודות‬ ‫הכאב האנושי‬ ‫לא שגרתיות בהן מככבים הכאב, העוני והסבל האנושיים‬ ‫כמעט בכפיפה אחת.‬ ‫מבעד לעדשת‬ ‫אתה מתעד ילדים בכל המקומות שאתה מבקר בהם‬ ‫המצלמה‬ ‫ולמה דווקא ילדים?‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫בלק משיב: ”אולי בגלל שלי לא הייתה ילדות. היום אני בן‬ ‫75 גרוש ארבע פעמים + 3 ילדים. החיפוש שלי אחר יציבות‬ ‫את מיכאל בלק חברי היכרתי ב”קפה דה מרקר”. צלם‬ ‫בחיים, הוא חיפוש תמידי.‬ ‫המתעד במצלמתו את העולם מעיניהם של ילדים.‬ ‫נולדתי ב2591 בת”א: אני בא ממשפחה קטנה, שארית‬ ‫השתתף בתערוכות צילום חובקות עולם: 7891 סיטרד‬ ‫פליטה שניצלה בזכות הסבא שלי שהבין בזמן מה הולך‬ ‫הולנד ‪Museum Den Tempel‬‬ ‫לקרות באירופה ועלה לארץ. שאר המשפחה לקחה את‬ ‫פורטרטים:‬ ‫הזמן שלה ואז היה מאוחר מדי. כמעט כולם הושמדו‬ ‫8891ואלייבו יגוסלביה ‪Valjevo‬‬ ‫והמעטים ששרדו אני זוכר אותם כמוזרים מאד.”‬ ‫9991 איינדהובהן הולנד ‪Schouburg Eindhoven‬‬ ‫אביו נולד באוסטריה ואמו בפולין, שפת האם של אביו היתה‬ ‫בלט ותיאטרון.‬ ‫כמובן גרמנית, ממה שהוא זוכר כל הילדים שנשלחו לניצולי‬ ‫6002 מדיה פארק הילוורסום ‪Mediapark Hilversum‬‬ ‫שואה הגיעו מהתרבות הגרמנית.‬ ‫משחקי ילדים, פורטרטים של ילדים מרחבי העולם.‬ ‫כשהיה בגיל 3 הוריו התגרשו. בגיל 4, בגלל קושי של האם‬ ‫0102 תל אביב שני צילומים בתערוכה קבוצתית.‬ ‫לגדל את מיכאל ואחיו, הגדול ממנו בשלוש שנים. הוא‬ ‫0102 בנייני הקונגרס בהאג ‪Congresgebouw Den Haag‬‬ ‫הועבר לבית האומנה הראשון, שנוהל אף הוא ע”י ניצולי‬ ‫ילדים עובדים ברחבי פרו.‬ ‫שואה, שהיה ב”רמות השבים”.‬ ‫אתה זוכר משהו מהמקום הזה?‬ ‫ילדי העולם השלישי אינם יודעים שפע, אינם יודעים שבגילם‬ ‫“בפנימייה הראשונה ברמות השבים אני עוד זוכר את‬ ‫ילדים בארצות אחרות לומדים בבית הספר. את הפערים‬ ‫החפירות שנחפרו במלחמת סיני ואת החיילים שזרקו‬ ‫לנו הילדים שהביטו בשיירות סוכריות. את המקום ניהלה‬ ‫גברת יעקבי, אני זוכר אותה כזקנה עם שיער כסוף שקטה‬ ‫ומרוחקת. היה לה בן שעסק כמדומני בצילום ונתן לנו‬ ‫לשחק בניירות צילום שהגיבו כמובן לאור, וכך ראיתי איך‬ ‫טביעת ידי נעלמת לה ומשחירה באור השמש.” אולי משם‬ ‫אהבתך לצילום?‬ ‫מ. בלק מביט אלי ומנענע את ראשו, ”אולי. המעברים‬ ‫ממקום למקום נחקקו אצלי כל כך חזק. אני זוכר את עצמי‬ ‫בגיל 6 העבירו את אחי ואותי ל”בית שטראוס” ברמתיים‬ ‫(כיום הוד השרון), שם הייתי עד גיל 11. המקום נוהל ע”י‬ ‫זוג ניצולי שואה חשוכי ילדים, בשם גרטה ולודוויג שטראוס.‬ ‫גרטה הייתה הדמות ה”חזקה” והדומיננטית, ממנה פחדו‬ ‫הילדים.‬ ‫היא הייתה לא צפויה בהתנהגותה. אם מישהו מהילדים‬ ‫סרב להוראה שלה,היא הייתה מכה אותו בטוסיק למען‬ ‫ברגע של עייפות צילום מיכאל בלק‬
  • 33.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫33‬ ‫ילדים עובדים במזבלה בטרוחיו בפרו צילום מיכאל בלק‬ ‫בארבע כמו שעון שויצרי היתה הגב’ שטראוס משוחחת‬ ‫יראו וייראו. קשה לשכוח את הבכי ואת הצרחות של ילדים‬ ‫ארוכות ומלאה בחיוכים. הכל נגמר בסיום הביקור.‬ ‫שהוכו. כולם ידעו שיש לה משמעת ברזל. אם מישהו לא‬ ‫שטראוס חזרה לעצמה ולהרגליה הנוקשים. לבעלה קראו‬ ‫הגיב כפי שרצתה היא הייתה מנחיתה את נחת זרועה על‬ ‫לודוויג והוא עבד כעגלון. מדי פעם בחופשות הרשו לי לצאת‬ ‫פניו והד הסטירה המצלצלת היה מופיע לי בחלומות כמו‬ ‫איתו להעמיס משא זה או אחר על העגלה. לפעמים נתן‬ ‫סיוט. עד גיל 11 הרטבתי במיטה. זה לא נעים לעשות פיפי‬ ‫לי להחזיק במושכות של הסוס הגדול ואז חוויתי רגעי אושר‬ ‫במיטה ובמיוחד בבית עם ילדים שרואים זאת יום יום, רק‬ ‫שעליהם מגיע לו להיות בגן עדן היום. אבל, הוא היה איש‬ ‫היום אני מבין שזה היה מפחד.”‬ ‫חלש ובבית לא הורגש כלל, קולה של הגברת שטראוס‬ ‫הזיכרונות כל כך חדים, כאילו התרחשו לפני חודש,‬ ‫מהדהד היום בזיכרונותיי. אישה-גבר. היא הגברת והאדון‬ ‫אך למעשה הם התרחשו לפני שנים. נראה כי בחדרי‬ ‫בבית”‬ ‫לבך שוכנים לעד סיוטי בלהה עם רגעים יפים, האם אני‬ ‫איך אתה זוכר את מאכליה, האם יש למה להתגעגע?‬ ‫צודקת?‬ ‫“בארוחת בוקר היינו מקבלים דייסת קווקר מגעילה שהגב’‬ ‫לפני שהוא עונה לי, בלק מחייך ועיניו זורחות בנינוחות,‬ ‫שטראוס הייתה כופה עלינו לאכול. קווקר אני שונא עד‬ ‫“גרטה שטראוס היתה נחמדה ומחייכת רק כשהגיעו‬ ‫היום. את הבשר הייתה מבשלת עם השומן וכיום רק‬ ‫אנשים זרים לבית, ככה זה היה גם כשאמא שלי באה‬ ‫המחשבה על פולקה גורמת לי לבחילה ואני מנסה לעקוף‬ ‫לבקר אותנו. אם בית במסכה. אחרי שהם היו הולכים‬ ‫כל קצב בגלל ריח הבשר. ויתרתי על הבשר בחיי ושנים רבות‬ ‫והדלת הייתה נסגרת היא הייתה חוזרת לעצמה ולפרצוף‬ ‫שאני צמחוני. תודה גברת שטראוס. יש לי שלושה זיכרונות‬ ‫הקשוח שלה. גברת שטראוס הייתה אישה קשה ואני לא‬ ‫טובים מהתקופה, מדי פעם היינו באים לבית של אמא שלי‬ ‫זוכר שום גילוי חיבה ממנה אלי או לאחד מהילדים האחרים‬ ‫ואני זוכר שלרוץ אליה למיטה בשבת בבוקר היה תענוג‬ ‫במקום. עם אמי שהייתה מגיעה לביקור כל יום ראשון‬
  • 34.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫43‬ ‫הרבה פעמיםעם ילדים. במקום שהנוקשות, הפחדים,‬ ‫גדול. ועוד זיכרון: מורה טובה בבית הספר הממלכתי, נתנה‬ ‫הלחצים, המכות והמתחים היו הבסיס לגדילתנו, במקום‬ ‫אותי כדוגמא טובה, לאחר שהבאתי כסא לילדה חלשה‬ ‫הזה נולד הפחד מפני יציבות המשפחה. כשאין אהבה‬ ‫והיא הביטה בי בעיניים נוצצות, מלאות הערכה, כשאמרה‬ ‫במקום כזה כל מסגרת משפחתית מתפוררת. בגיל אחת‬ ‫את זה לפני כל הכיתה. עד היום עיניה הנוצצות שמורות‬ ‫עשרה חזרנו אחי ואני לבית של אמא שלי בתל אביב, באותו‬ ‫איתי. הזיכרון השלישי ברמתיים הייתה מורה למוזיקה‬ ‫לילה הפסקתי להרטיב במיטה.‬ ‫בשם שושנה חצור. למדתי אצלה לנגן בחלילית ואני זוכר‬ ‫כשהייתי בגיל 11 אמי עבדה ועמדה על רגליה לאחר‬ ‫שהתפלאה על שמיעתי הטובה, כי פניה היו מתעוותים‬ ‫גרושים מכאיבים והחליטה להחזיר את ילדיה הביתה.‬ ‫אם אחד הילדים היה מזייף. מה שבעצם הציל אותי זה שני‬ ‫פחות מחמישים קילומטרים, תל אביב נראתה לי עולם‬ ‫דברים, אימי שנתנה בכוחותיה הדלים את כל שהיה לה,‬ ‫שונה לחלוטין מרמתיים. מהמעברה עברתי עם מעברותיה‬ ‫בין היתר העובדה שהגיעה כמו שעון שוייצרי כל יום ראשון‬ ‫עברתי לרחובות הסואנים של ת”א, בתים ועוד בתים, ובית‬ ‫לבית שטראוס לבקר אותנו והמצלמה שקיבלתי מאבי בגיל‬ ‫ספר שנחשב להכי טוב בארץ. א׳. ד׳. גורדון. לא הבנתי‬ ‫עשר. בזכות אימי הצלחתי להיאחז בחיים, ובזכות המצלמה‬ ‫על מה מדברים המורים בכיתה ועד מהרה בחרתי בדרך‬ ‫מצאתי דרך להביע את עצמי בצורה שהכי מדברת אלי,‬ ‫המוכרת ביותר עבורי. הדרך השלילית. הפכתי להיות אימת‬ ‫הויזואלית. אני בעצם מצלם מגיל 01, גם אבא שלי היה‬ ‫המורים. בשיעורים בניתי מטוסים מנייר ובהפסקה, אם לא‬ ‫צלם.. תראי החוויות שלי כצלם טירון מהשטח, עד היום‬ ‫הלכתי מכות עם איזה ילד, העפתי אותם מהחלון למטה‬ ‫מצחיקות אותי.‬ ‫מנסה לשפר את ביצועיהם על ידי שינוים בזנב או בכנפיים.‬ ‫בגיל עשר קיבלתי מאבי את המצלמה הראשונה שלי.‬ ‫חלמתי להיות טייס, חלום שהגשמתי בגיל ארבעים וחמש.‬ ‫מסובכת עם המון כפתורים שלא הבנתי בדיוק מה לעשות‬ ‫בלעתי את שני הכרכים העבים של ״פרשיות נעלמות״‬ ‫איתם. את הנגטיב הראשון שלי עם תמונות כפולות עליו‬ ‫סיפורי גבורה ממלחמת העולם השנייה ותמיד הייתי הגיבור‬ ‫כי אף פעם לא זכרתי אם העברתי תמונה או לא יש לי עד‬ ‫שמציל את עמו מאסון כלשהו. מכיוון שבבית הספר לא‬ ‫היום.‬ ‫ראו בעין טובה את התנהגותי, הלכתי לים או להצגות‬ ‫האם ניסית ליצור קשר עם ילדים שהיו איתך בבית‬ ‫יומיות בהנחה כי הייתי בנו של חבר ״דן״ –גם יכולתי לנסוע‬ ‫שטראוס?‬ ‫באוטובוס לכל מקום שרציתי. הבנתי שאת מבחן הסקר‬ ‫“לאחרונה יצרתי קשר עם יוסי יפת לוין, הוא הגיע חודש‬ ‫אני חייב לעבור על מנת להשאיר דלתות פתוחות עבור‬ ‫אחרי לשם, אבל את יודעת, החיים שם היו קשים. תוכניות‬ ‫עתידי הלוטה בערפל. לתדהמת כולם, כולל אותי עברתי‬ ‫ההישרדות של היום אינן משקפות את מה שחוויתי כילד.‬ ‫ולאחר שלוש שנים קשות בבית‬ ‫הנה הילד הזה יוסי, סיפור חייו קצת דומה לשלי, גרוש‬ ‫הספר וגם בבית, כי אמא‬ ‫לא כל כך השתלטה על בנה‬ ‫הסורר וקשה החינוך, וכך בחרתי‬ ‫שוב במשהו מוכר והלכתי מרצוני‬ ‫לפנימייה של ‘מקווה ישראל’ הבית‬ ‫ספר החקלאי הראשון בישראל.”‬ ‫“שנה בפנימייה ואבא עוד לא‬ ‫הטריח את עצמו לבוא ולבקר אפילו‬ ‫פעם אחת למרות ש״מקווה״ יותר‬ ‫קרובה לתל אביב מרמתיים. פעם‬ ‫ראשונה שחשתי כעס עליו. קניתי‬ ‫גלויה, כזו עם בול מודפס ודף‬ ‫ילדים עובדים בבנייה צילום מיכאל בלק‬
  • 35.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫53‬ ‫מאחור לכתוב עליו. כתבתי לו שהוא לא אבא שלי יותר‬ ‫ושאני לא רוצה לראות אותו. גלויה כזו שכל אחד יכול לקרוא‬ ‫את שכתוב עליה. יומיים מאוחר יותר הוא הגיע. לא דיברנו‬ ‫על הגלויה, חשבתי שאם זו התגובה שלו, לבוא, אז הוא‬ ‫בסדר.”‬ ‫בפנימייה שהה מגיל 41 עד 71, את הבגרות השלים בצבא.‬ ‫את חלומו להיות טייס לא הגשים, אם כי הגיע לקורס טיס‬ ‫אך לא צלח. את שירותו הצבאי סיים בגולני.‬ ‫לאחר השירות הצבאי הרגיש בלק שאצבעותיו מדגדגות‬ ‫וחסרה לו חווית הצילום. בהיותו בן 52 ומספר חודשים‬ ‫וכשהוא גרוש פעמיים עזב את הארץ להולנד.‬ ‫“זה לקח לי שנים רבות עד שהתחלתי להאמין בעצמי‬ ‫שהכותרת ״צלם״ מגיעה לי בכלל. זה קרה בסוף שנות‬ ‫העשרים שלי כשעבדתי שמונה שעות בחדר חושך על‬ ‫בכ-06 ארצות, לכל פרוייקט שנסע צילם, ללא קשר לנושא‬ ‫תמונה אחת עד שהייתי מבסוט מהתוצאה. אז נפל לי‬ ‫אותו התבקש לצלם ובלי משים, ילדים עזובים, רעבים, חולי‬ ‫האסימון, שמונה שעות עבדתי על תמונה אחת ונהניתי‬ ‫איידס, ילדים שעברו התעללות, ונכים. יש לו צילומים (וידאו‬ ‫מזה זהו, אני הולך להיות צלם. הגעתי בשנת שבעים‬ ‫וסטילס) מסודן, בנין, רואנדה, בנגלאדש, קונגו, מצרים,‬ ‫ושמונה לאמסטרדם לאחר לימודים בווינגייט וההבנה שיותר‬ ‫תורכיה, מרוקו, הודו, מלזיה, רוסיה, קובה ועוד, ואפילו‬ ‫טוב שלא אהיה מורה כי לא היתה לי סבלנות לילדים. הם‬ ‫ויצ”ו, לפני שנתיים, שכרה את שרותיו לצילום ילדים בארץ,‬ ‫דורשים כל כך הרבה תשומת לב שבעצם אני הייתי צריך‬ ‫שהוצאו מביתם עקב מצוקה והתעללות, וחיים במקלטים‬ ‫אותה. באמסטרדם קיבלתי שוב הזדמנות שהפעם ניצלתי‬ ‫בחסות משרד העבודה והרווחה. רק השנה, לקראת‬ ‫והיא ששינתה את חיי. התקבלתי לאקדמיה לאומנות הכי‬ ‫תערוכת צילומים ראשונה בארץ, לכבוד יום הילד הבינלאומי,‬ ‫טובה בהולנד. הכותרת ״צלם״ קיבלה הסמכה. צילמתי את‬ ‫בנובמבר ‘ירד לו האסימון’ שכל חייו הוא במרדף אחרי ילדים‬ ‫כל מה שאפשר היה לצלם. תמיד היתה מצלמה לצידי על‬ ‫שאיבדו את ילדותם. הוא מרגיש שהצילום עבורו, זו שליחות‬ ‫מנת לא לפספס את מה שעלול לקרות. צילמתי סנייפשוטס‬ ‫מתעדת. שליחות שעשויה לשפר את מעמדם של ילדים‬ ‫ברחוב. בלט ותיאטרון. צילומי פרסומת עם מצלמות‬ ‫רבים בעולם. הוא השליח, בידו נמצאת המצלמה המתעדת‬ ‫טכניות. למדתי לשלוט טכנית בכל מה שהיה קיים בשטח.‬ ‫פיסות חיים. צילומיו מפרו המתעדים ילדים עובדים החל‬ ‫בתיאטרון ביקשו שאצלם גם וידאו. כך החלה קריירת צילום‬ ‫מהרגע שלמדו ללכת. ילדים שלא מבקרים במוסדות חינוך‬ ‫הטלוויזיה ההולנדית שמאז אני גם מתפרנס ממנה. כל מה‬ ‫אלא מבלים שעות ארוכות מצאת הזריחה ועד השקיעה‬ ‫שקשור לטלוויזיה בהולנד שייך לעולם אליטרי שקשה מאד‬ ‫בעבודות יזומות של מעסיקים נצלנים.‬ ‫לחדור אליו. לא יודע איך זה בארץ, לא ממש ניסיתי אבל כך‬ ‫ניצול ילדים וסחר בבני אדם מתועדים היטב בעבודותיו.‬ ‫המצב בהולנד. אני צלם הטלוויזיה הישראלי השני שעובד‬ ‫צילומיו בפרויקט פרו: “ילדים עובדים” – בה שהה מ-71‬ ‫ומוכר שם. הצלם הראשון הוא מיקי וולמן זכרונו לברכה‬ ‫לדצמבר 9002 ועד 61 לינואר 0102. מפיקה: ז’נט הוניגמן,‬ ‫שנפטר לא מזמן. כך החלו מסעותי בעולם. ילד אחד שאל‬ ‫יהודיה מהולנד. שלה מגיעה הקרדיט, בזכותה הגיע לפרו‬ ‫אותי בכמה ארצות הייתי, לא יודע עניתי לו ואז ספרנו יחד‬ ‫וצילם בה חופשי. דמות הילד העזוב, היא ממש בנפשו.‬ ‫ליד גלובוס. כמעט שישים יצא. הגעתי אל הנחלה, למרות‬ ‫הפרויקט הנוכחי שלו, הם ילדים עובדים ברחבי פרו‬ ‫שהקורה עדיין מתנדנדת תחת רגלי, כי שום דבר לא מובן‬ ‫“אתה רואה ילדים בני 4, 6, 8, מוכרים בשווקים, ילדים‬ ‫מאליו. לפני שתבין למה, אתה יכול לקבל סטירה ולמעוד.”‬ ‫עובדים ברחובות בבניין, ילדות שפחות, בנות עוסקות‬ ‫בזנות, ילדים עובדים במרעה ובזבל ועוד.‬ ‫מ. בלק חי בהולנד ועובד לרשתות טלוויזיה שם בעיקר, היה‬
  • 36.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫63‬ ‫שיא הפרויקט בפרו זו עיר המכרות, השם‬ ‫של עיר המכרות הוא ‪cerro lunar‬‬ ‫אזור: ‪Puno‬‬ ‫זו עיר שאף אחד כמעט לא מעז להיכנס‬ ‫אליה, בוודאי לא כלי תקשורת, נציגי ממשלת‬ ‫פרו שניסו להיכנס לעיקר בפעם האחרונה‬ ‫ברחו אחרי שירו בהם וזרקו מקלות דינאמיט.‬ ‫חיים שם 0004 ילדים העובדים במכרות זהב‬ ‫והיא מנוהלת ע”י כנופיות מקומיות. לשם‬ ‫הסתנן בלק בשבוע שעבר בעזרת קשר‬ ‫עם כומר מקומי, זה באמת מקום מסוכן.‬ ‫גם משם מיכאל צילם וידאו וראיון עם ילדים.‬ ‫ילדים עובדים בצחצוח נעליים צילום מיכאל בלק‬ ‫ילדים בני 41-21 נוהגים שם במשאיות, העיר‬ ‫נמצאת במעלה הר בגובה 5 אלף קילומטר והיא מנותקת מן האם יהיה נכון לומר שאתה הישראלי הראשון שהגיע לשם?‬ ‫העולם, לעיר הזו, מעריב קראו, אחרי שצפו בתמונות: עיר “אני כמעט בטוח שכן, שהרי אין כמעט פרואנים המעיזים‬ ‫העבדים. הילדים הקטנים חופרים שם בורות והיותר גדולים להגיע לשם. המקום מתנהל כמו המערב הפרוע, אין דין ואין‬ ‫מסננים זהב, תזהה אותם בתמונות ע”פ הצבע האפור, זו דיין. בפעם האחרונה שנציגים מהממשלה הגיעו המקומיים‬ ‫עיר אפורה ומלוכלכת, בה הילדים הופקרו ע”י העולם כולו. הבריחו אותם ביריות. גרים שם קבוע אחת עשרה אלף‬ ‫אחד הילדים שבלק ערך ראיון וידאו איתו אמר שכל דבר איש, פלוס תשע עשרה אלף זמניים. בסביבות ארבעת‬ ‫יותר טוב מלחיות שם, אבל האבסורד הוא שהוא לא יודע אלפים ילדים גרים שם. ככה שבמידה רבה אנחנו חושפים‬ ‫מה יש מעבר לעיר הזאת. המכרות נמצאות באזור פונו, את המקום הזה לעולם המערבי בכלל ולפרואנים בפרט.‬ ‫כמאתים שמונים ק”מ מהעיר, דרך לא דרך שלוקחת כשש ליווה אותנו הכומר המקומי ולכן עזבו אותנו בשקט למרות‬ ‫שעות, עליה לגובה של חמישה וחצי ק’מ, אין אוויר, למי שכשצילמתי את הילד בן הארבע עשרה נוהג, הרגשתי שאם‬ ‫אני לא מסתלק משם יתקיפו אותי בלי יותר מדי חשבון.”‬ ‫שלא רגיל ובלק לא רגיל.‬ ‫ילדים בלי ילדות‬ ‫“במכרות הילדים עובדים בדרך כלל עם המשפחה. הם‬ ‫בדרך כלל עושים את עבודות הסינון ובכמה מכרות בגלל‬ ‫שהם ממש קטנים הם חופרים בורות על מנת למצוא זהב.‬ ‫אלה ילדים בלי ילדות, המראות כאן מאוד קשים. ראיתי‬ ‫ילדים שעובדים מגיל שמונה ועשר. הם פשוט גדלים עם‬ ‫המציאות הזו ולא מכירים משהו אחר, מה שהופך את‬ ‫המציאות שלהם ליותר עכורה. השכר שהם משתכרים‬ ‫זעום ביותר וההורים לוקחים זאת לעצמם ובהרבה מקרים‬ ‫על מנת לקנות אלכוהול. המכרות מפוזרים בכל המדינה‬ ‫אבל מה שצילמתי נמצא בגובה חמישה וחצי קילומטרים.‬ ‫אין אוויר לנשום הגוף צריך כמה ימים להתרגל. מזל שהייתי‬ ‫כבר בגובה ארבעה ק”מ כמה ימים אז עברתי את זה‬ ‫אבל פיזית זה קשה מאד. חלק מהדרך עלינו ברכב, אבל‬ ‫טיפסתי שם על ההרים וכל צעד הלב דפק כמו משוגע ולא‬ ‫היה לי אוויר. ז׳אנט, המפיקה שאיתי, קפאה במקום לא‬ ‫היתה מסוגלת לזוז. “‬ ‫כשאין שמחת חיים צילום מיכאל בלק‬
  • 37.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫73‬ ‫על שתיקות עצובות וכאב‬ ‫העלבון נוגס באצבעות‬ ‫דואט / דועט‬ ‫העיניים‬ ‫את‬ ‫להסתיר במחי יד את‬ ‫המכסות‬ ‫אהבה‬ ‫הדמעות שרואות שהדרך‬ ‫מעורפלת במהמורות ואדי‬ ‫“שתי וערב”‬ ‫ערפל של פיגועי טרור.‬ ‫ירושלים של מטה ידעה‬ ‫פיני ותמר רבנו הוצאת גוונים‬ ‫ימים יפים יותר והיא נפתחת‬ ‫ביום חורף קר שסער מגשם זלעפות בירושלים, הוזמנתי‬ ‫כמו מניפה מתוחה של‬ ‫לסעודת צהריים בחברת זוג משוררים בעל ואישה תמר ופיני‬ ‫האצבעות על ארובות‬ ‫רבנו בביתם שהוא שכיית חמדה המשרה חמימות רבה. על‬ ‫העיניים. אלה שידעו להסוות ולהסתיר כאב עכשיו מרווחות‬ ‫הקירות תלויים ציוריו של פיני, רק להתבונן בהם מזויות ראייה‬ ‫את מקום אחיזתן ויוצרות תמונת ראי.‬ ‫שונות אפשר לגלות אמן המצייר מילותיו במכחול שיריו.‬ ‫אל הנפש עמוק פנימה ואל הסובב אותה. בהשתקפות הזו‬ ‫פיני, יליד ירושלים, נוירוביולוג בהשכלתו. פיני, שסובל‬ ‫של העיניים מתגלה הקול הגבר ּכמֹו נ ָד עלי לקּום / לאסֹף‬ ‫ֱֶ‬ ‫ְ ַ ּו ָ ַ ָ‬ ‫מפוסט טראומה מאז מלחמת יום הכיפורים, עוסק כיום‬ ‫הּכֹל וְלנּדֹד / לאדמה ָאחרת” האמנם, מתבקש הקול הגברי‬ ‫ֶֶ‬ ‫ֲָָ ָ‬ ‫ְִ‬ ‫ַ‬ ‫בכתיבה מדעית בתחומים שונים, בכתיבה יוצרת ובציור.‬ ‫לנדוד? הנדידה שלו היא החיפוש אחר אותה דרך שאבדה‬ ‫תמר רעייתו ילידת ניו יורק, גדלה בבית רבני בירושלים.‬ ‫בימים של כאוס וערפל. דרך של מצבי רוח בלתי נשלטים.‬ ‫תמר היא פסיכולוגית קלינית במקצועה, עוסקת בטיפול,‬ ‫הצימאון מוביל לשני כיוונים: צימאון למים,להיטהרות הנפש‬ ‫באבחון, בהוראה ובמחקר.‬ ‫וצמאון לאופק, להגשמת חלומות נכספים. הנדידה ממקום‬ ‫למקום היא אותה נדידה של מצבי הרוח, של ההליכה הלא‬ ‫את הספר “שתי וערב” ערך פיני רבנו. דואט / דועט מקצבי‬ ‫מתפשרת של עקביה ושל אצבעותיו. רגליה הולכות בדרך‬ ‫המנוהל עם רעייתו. מעין יומן דיאלוגי על דאגות, זוגיות,‬ ‫שהיא מתרחקת ומתקרבת. אצבעותיו מכסות את מראות‬ ‫אהבות, אקטואליה, ילדים, אמהות , נשיות והתמודדות עם‬ ‫הדרך ומגלות אותן. דואט מקצבי בתיפוף אצבעות בנקישת‬ ‫כאב ושכול.‬ ‫עקבים מהדהד בדרך החבויה מעין כל. הדרך הרגשית‬ ‫ההומה בשפת השיר, ברזי הבריאה של המילים. בעל ואישה‬ ‫חוללתי במקצבו של הדואט נוגעת ברכות הכתיבה‬ ‫יוצרים שפה שמתבהרת בשני כיוונים: שפת הפעימות‬ ‫המוארת של תמר בירושלים ובקדושתה ומזדהה עמוקות‬ ‫ושפת הדימוי. הדואט / הדועט המקצבי הזה מוביל את‬ ‫עם כתיבת המחאה הנוקבת של פיני בעלה. במציאות של‬ ‫עיני הקורא אל אפיזודות חיים שהן חלק מהחולף והארעי‬ ‫היום מהדהדות מילותיה של תמר: ”ּבכל ּפעם ׁשאני יֹוצאת‬ ‫ְ ָ ַ ַ ֶ ֲִ ֵ‬ ‫והן חלק מהתנועה הדינמית. ”הּמתֹופף הלם ּבּתּפים /‬ ‫ַ ְ ֵ ַָ ַֻ ִ‬ ‫מירּוׁשליִם מפחדת / אני אֹומרת את ּתפּלת הּדרָך וְאין לי‬ ‫ֶ ֶ ֶ ְ ִ ַ ֶֶַ ֵ ִ‬ ‫ֲִ‬ ‫ְ ֶֶֻ‬ ‫ִ ַָ‬ ‫וְהחֹול רעד על העֹור / הּמתּוח. / ָפָה ּתם וְנשלם / וְרעד על‬ ‫ַַ ַ‬ ‫ַ ָ ַ יְי ָ ִ ְ ַ‬ ‫ַָ ַ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּתפּלה וְאין לי ּדרָך.” ופיני מרגיש איך יציבות הדרך, השלווה‬ ‫ְ ִ ָ ֵ ִ ֶֶ‬ ‫צ ָארי / הּפתּוח. תנועה ריתמית אחת משלבת הלמות של‬ ‫ַ ּו ִ ַ ָ ַ‬ ‫והביטחון חומקות ממנו ”ֵׁש לי הרּבה אצּבעֹות / על העיניִם‬ ‫ַ ֵָ ַ‬ ‫י ִ ְֵַ ְֶָ‬ ‫תופים ונגיעה רכה בעור הרך. הניגודיות בין הלימת התיפוף‬ ‫/ ֵׁש לי הרּבה עיניִם / על האצּבעֹות / ׁשרֹואֹות אֹותָך‬ ‫ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ְֶָָ‬ ‫י ִ ְֵַ ֵ ַ‬ ‫לבין הרעד הרך במגע העור יוצרת את הדינמיקה של החיים.‬ ‫חֹומקת / הֹולכת ומתרחקת” (עמ’ 04) איה היא אותה‬ ‫ִ ְ ֶֶַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫פעם הם גסים כהלימת תופים ופעם הם כצלילים דקים‬ ‫דרך ששביליה נחסמו ואף הזוגיות לא משמרת אותה?‬ ‫ורוטטים במגע העור. ּכׁשּנ ַעּת ּבאגרֹופְך ה ָחּוׁש / ּבקצה‬ ‫ִ ְ ֵ‬ ‫ְ ֶ ָ ג ְ ָ ְ ֶ ְ ְ ַ ּנ‬ ‫הקול הנשי מוביל את הקורא לצפייה בבימת החיים, סצנה‬ ‫נׁשמתי / ָפלּתי אל הּׁשבר הּסּורי ַאפריקני / אל מעבר להרי‬ ‫ִ ְ ָ ִ נַ ְ ִ ֶ ַ ֶ ֶ ַ ִ ְ ִ ָ ִ ֶ ֵ ֵ ֶ ְ ָ ֵ‬ ‫משפחתית מוצגת בתפאורת החיים “אני ח ָה ּבסרט צרפתי‬ ‫ֲ ִ ַ ּי ְ ֶ ֶ ָ ְ ָ ִ‬ ‫החושָך / לּמקֹום ּבֹו אי ֶּני נמצאת / לּמקֹום ּבֹו כבר אי ֶּני‬ ‫ְּ ָ ֵ נ ִ‬ ‫ַָ‬ ‫ֵ נִ ִ ְ ֵ‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ׁ‬ ‫ֶ‬ ‫ׁשּב ַמּתי לי ּבכׁשרֹון צרפתי / ׁשֹּלא ָדעּתי ׁש ֵׁש לי / עד‬ ‫ַ‬ ‫י ַ ְ ִ ֶ ּי ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ְָָ ִ‬ ‫ֶ ִ ּי ְ ִ ִ ְ ִ ָּ‬ ‫ק ֶמת”. שפת הדימוי היא אותו החיבור של הקונטרפונקט‬ ‫ַ ּי ֶ‬ ‫ׁשּׁשמעּתי הּיֹום / את הּמֹונֹולֹוגים הּמרים ׁשּלְך / ואת‬ ‫ֶ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ַ ִָ‬ ‫ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶ ָ ַ ְ ִ ַ‬ ‫במשמעו המוסיקלי (“נקודה מול נקודה”) שבה מתאימה‬ ‫הּׁשתיקה הּנּו ָה ׁשּלי / עד ׁשלבׁשּתי את העּצּובים /‬ ‫ָ ִ ִ‬ ‫ַ ֶ ַָ ְ ִ ֶ‬ ‫ַ ג ֶ ִ‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫מלודיה למלודיה באופן הרמוני ושובה לב. נגיעה באגרוף‬ ‫הצרפתיִים העצּובים ׁשּלְך“. (עמ’) מונולוגים מרים נופלים‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ֲָ ִ‬ ‫ְַָָ ִ‬
  • 38.
    ‫כרטיס ביקור‬ ‫83‬ ‫המעוצבים מבחינהחיצונית, הקורא חש בפנייה ישירה‬ ‫נחוש מקבילה להלמות לבו של התוף התואם מקצב ונוגע‬ ‫של הקול הגברי: ”ּתני לי את הּגּוף ּתני לי את הׁשם / ....‬ ‫ְ ִ ִ ֶ ַ ֵ‬ ‫ְ ִ ִ ֶ ַ‬ ‫בקצה נשמת הדוברת. שני דוברים שמתחילים את הולם‬ ‫ַאני מת ַע ֵע לעצמי“ (עמ’ 41) ”ּכּׁשא ַחנּו צֹובעים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ ֶ ֲנ ְ‬ ‫ו ֲ ִ ִ ְ ּג ְ ּג ַ ְ ַ ְ ִ‬ ‫לבבם מהרגע שהם חשים את היופי השירי מגיח מתוכם‬ ‫/ את הּקיר ׁשל הּביִת ׁשּלי וְׁשלְך / הצביעה ׁשמקדׁשת‬ ‫ַ ְ ִ ָ ֶ ְ ֶֶַ‬ ‫ֶ ִ ֶ ְּ‬ ‫ֶ ַַ‬ ‫ֶ ַ ִ‬ ‫בפרץ של רזי אותיות ורזי הברות החוברים למילים. הנגיעה‬ ‫/ את המציאּות ׁשּלי וְׁשלְך“. אחרי הדואט / הדועט בשני‬ ‫ֶ ִ ֶ ְּ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫מהדהדת במקצב האחיד של שניהם. פעימות האותיות‬ ‫הקולות האורגים בערגת אהבה את קולות הדרך בספר‬ ‫יוצרות דיאלוג, הדברות פנימית וישירה. כבר אין שתיקות‬ ‫“שתי וערב” מהדהדת שירתם בשני ספרים חדשים:‬ ‫ואין מונולוגים מרים, יש שילוב מנצח אחד המאיר את‬ ‫נשמתם ומאחד אותם לקול אחד: ”האֹותּיֹות ּבׁשירי / הן‬ ‫ֵ‬ ‫ְ ִ ִ‬ ‫ָ ִ‬ ‫אנ ִי רֹוצֶה להְיֹות סֹודִי‬ ‫ִ‬ ‫ֲ‬ ‫הּזרעים ׁשל ח ַי / מּכֹות ׁשֹרׁש ּבאדמה הּקׁשה / ּומצמיחֹות‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ֶ ֲָָ ָ ַ ָ ָ‬ ‫ֶ ַ ּי ַ‬ ‫ְַָ ִ‬ ‫אני רֹוצה להיֹות סֹודי‬ ‫ִ‬ ‫ֲִ ֶ ִ ְ‬ ‫ּבּה ּפרח ָאחר ּפרח / ׁשּמביא אּתֹו ּפרח ָאחר“.‬ ‫ֵ‬ ‫ֶַ‬ ‫ֶ ֵ ִ ִ‬ ‫ַ ֶַ‬ ‫ָ ֶַ‬ ‫יֹותר מּסֹודי ּביֹותר‬ ‫ֵ ִ ִ ְ ֵ‬ ‫ׁשּסֹודֹותי ֹלא ִי ָדעּו לאּמי‬ ‫ּו ְ ְ ִ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬ ‫יותר מהגמשת התנועה חשובה הגמשת הלשון השירית‬ ‫ֹלא לָאבי‬ ‫ְ ִ‬ ‫שצובעת את הבריאה בקולות ובצבעים מתוך החיבור‬ ‫ֹלא לי‬ ‫ִ‬ ‫המשותף הזה ההופך את המרקם האנושי הזה למרקם‬ ‫וְֹלא לּפסיכֹולֹוג ׁשּלי,‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ְַ ִ‬ ‫של אהבה. העשייה נוצרת ממקום של ביטחון ואהבה‬ ‫ׁשאֹלהים ּבכבֹודֹו ּובעצמֹו‬ ‫ְְַ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֱֶ ִ‬ ‫“טּפֹות הּׁשיר ׁשּלי / מטפטפֹות על אדמה יְבׁשה / ּכמֹו נ ָד‬ ‫ְ ַ ּו‬ ‫ַ ֲָ ָ ֵ ָ‬ ‫ְ ַ ְ ְ‬ ‫ַ ִ ֶ ִ‬ ‫ִ‬ ‫עלי לקּום / לאסֹף הּכֹל וְלנּדֹד / לאדמה יְבׁשה ָאחרת” (עמ’‬ ‫ֶֶ‬ ‫ֲָָ ָ ֵ ָ‬ ‫ְִ‬ ‫ַ‬ ‫ֱֶ‬ ‫ַָ ָ‬ ‫ֹלא ֵדע ּבעי ָיו הּכֹל יְכֹולֹות‬ ‫יַ ְ ֵ נ ַ‬ ‫05) והדוברת אומרת מתוך פסקנות דעתנית “ֹלא ָדעּתי‬ ‫יַ ְ ִ‬ ‫את סֹודֹותי.‬ ‫ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ׁשאני יְכֹולה / להזְ ריע ּכָך את האדמה / ּולהצמיח ּבּה ּפרחים‬ ‫ְַ ְ ִ ַ ָ ְִָ‬ ‫ְ ַ ִ ַ ָ ֶ ֲָָ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ ֲִ‬ ‫אני יֹודע ׁש ֶה אפׁשרי‬ ‫ֲ ִ ֵ ַ ֶ ּז ֶ ְ ָ ִ‬ ‫וְׁשירים, ֶלד ּוביִת וְקׁשר / וְארץ וְעיר וְעֹולם”. (עמ’15).‬ ‫ָ‬ ‫ֶֶ ִ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ִ ִ יֶ ַ‬ ‫אני ּבֹו ֶה אֹלהים ּכ ֶה עכׁשו‬ ‫ֲ ִ נ ֱ ִ ָז ַ ְ ָ‬ ‫והדובר נצמד אל מילותיה מתוך ההכרה ׁשאני / ּבסָך הּכֹל‬ ‫ֶ ֲִ ְ ַ ַ‬ ‫שָסיט מּבטֹו מּסֹודֹותי‬ ‫ַ‬ ‫ִ‬ ‫ַָ‬ ‫ׁי ִ‬ ‫ֶ‬ ‫נ ָד / צמא למיִם / צמא לאֹפק / צמא לעּגּול הּׁשמׁש ּבּׁשמיִם‬ ‫ַ ֶ ֶ ַ ָ ַ‬ ‫ֵָ ְ ִ‬ ‫ֵָ ְ ֶ‬ ‫ַ ּו ָ ֵ ְ ַ‬ ‫ּכמֹו ׁשהסיטֹו ממלחמֹותי.‬ ‫ִ ִּ ְ ֲ ַ‬ ‫ֱִֶ‬ ‫ְ‬ ‫/ צמא לחֹול החדׁש מּסביב” (שם)‬ ‫ֶָָ ִ ָ ִ‬ ‫ֵָ ַ‬ ‫*מתוך “פה ומפוחית” בהוצאת כרמל.‬ ‫המילה “צמא” חוזרת כאנאפורה ארבע פעמים כדי‬ ‫להבליט את הקצביות האוטנטית ואת כמיהת הצימאון‬ ‫אנ ִי רֹואָה אֹותְָך‬ ‫ֲ‬ ‫למים - מבחינה פיזית, לאופק – מבחינה רגשית, לעיגול‬ ‫אני רֹואָה אֹותָך‬ ‫ְ‬ ‫ֲִ‬ ‫השמש בשמים המדומה לרחם האישה שממנו נולדים‬ ‫ׂשרּוף.‬ ‫ָ‬ ‫התינוקות. עיגול השמש משקף את הרוחניות, המעלה הכי‬ ‫ׁשֹותק אׁש.‬ ‫ֵ ֵ‬ ‫גבוהה שאדם יכול להשתוקק אליה. עיגול השמש היא העין‬ ‫הֹופְך עׁשן מלחמה‬ ‫ֵ ֲַ ִ ְָ ָ‬ ‫השלישית של השמים. ולחול המשקף את העפר. “מעפר‬ ‫לעׁשן סי ַריֹות.‬ ‫ֲַ ַ ִ גְ‬ ‫אתה ואל עפר תשוב”. יש ניגוניות יקומית מקבילה בין‬ ‫ּבדליָך מדליקים‬ ‫ְ ֶַ ַ ְ ִ ִ‬ ‫המילים ההופכות לשירה בקול אחד לבין הדואליות הזוגית‬ ‫ׁשיר ּבׁשיר‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫שמביאה את עצמה ואת החיים אל פסגת היצירה.‬ ‫“אני ֹלא ָיכֹל לדּלג / מעל הּבכי /אני ֹלא ָיכֹל לדּלג / מעל‬ ‫ֵַ‬ ‫ְֵַ‬ ‫ֵ ַ ֶַ ִ ֲִ‬ ‫ְֵַ‬ ‫ֲִ‬ ‫אּׁשה ּבאּׁשה‬ ‫ִ ָ ְ ִ ָ‬ ‫הּצחֹוק / ּכׁשאני רֹואה חּיּוָך / אני נׁשַאר לח ֵָך / ּכׁשאני‬ ‫ְ ֶ ֲִ‬ ‫ְ ַ ּי‬ ‫ֲִ ִ ְ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ְ ֶ ֲִ‬ ‫ַ ְ‬ ‫להפר את הּׁשקט ּבּלׁשֹון.‬ ‫ְ ָ ֵ ֶ ַ ֶ ֶ ַָ‬ ‫רֹואה ּבכי / אני נׁשָאר לבּכֹות”. (עמ’ 45). ”ָאּתה הטּפט‬ ‫ָ ַ ָּ ֵ‬ ‫ְִ‬ ‫ֲִ ִ ְ‬ ‫ֶ ִֶ‬ ‫ׁשל הּפנים / ׁשל הּגּוף ׁשּלי / ּדבּוק ּבדבק / שאי אפׁשר‬ ‫ׁ ִ ֶ ְ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְֶֶ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶ ַ‬ ‫ֶ ַ ְִ‬ ‫*שיר של תמר מתוך הספר “מומחית לבכי”, שיראה אור‬ ‫להסיר / מּבלי לקרֹע אֹותי" (עמ’ 55). יופיה של שירה‬ ‫ִ‬ ‫ִ ְִ ִ ְ ַ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫גם בהוצאת כרמל. השירה העברית לא מתה, היא פועמת‬ ‫זוגית שהיא מתעלה לגבהים עוצמתיים ועוסקת בזוגיות‬ ‫בזוגיות ולחוד. הספרים מיועדים לאוהבי השירה. לי הייתה‬ ‫בכל מצביה. זוהי שירה פתוחה מבחינה פנימית מאפשרת‬ ‫חוויה של עונג לקרוא, להתרגש ולהתאהב.‬ ‫הצצה אל דואט ודועט בשני קולות. מבחינת יחסי האנוש‬
  • 39.
    ‫בת השיר‬ ‫93‬ ‫מנואל פרנסיסקו ריינה‬ ‫‪Manuel Francisco Reina‬‬ ‫מנואל פרנסיסקו ריינה - 4791‬ ‫יליד העיר חרז בדרום ספרד. לימודים: לשון וספרות ספרדית.‬ ‫עבד במערכות עיתונים שונות במוספי הספרות והתרבות.‬ ‫מבקר ספרות. פרסם בכתבי עת שונים ביקורת ספרותית‬ ‫ותיאטרון. פרסם 9 ספרי שירה. זכה בפרסי ספרות וציון‬ ‫בעבודותיו בתחום התיאטרון. תורגם לשפות אנגלית,‬ ‫צרפתית, איטלקית, רוסית, בולגרית ועברית. עיתונאי‬ ‫בעיתון הנחשב ‪ ABC‬במדורי התרבות הקולנוע התיאטרון.‬ ‫עבד בשני ערוצי טלביזיה בהפקת סרטים דוקומנטריים.‬ ‫‪Plegaria‬‬ ‫ּתְפלָה‬ ‫ִ‬ ‫,‪Si un día yo te hiriera sin querello‬‬ ‫אם ּבאחד ה ָמים אפ ַע ּבְך מּבלי לרצֹות,‬ ‫ֶ ְ ּג ָ ִ ְ ִ ִ ְ‬ ‫ִ ְ ֶ ָ ַ ּי ִ‬ ‫‪si el miedo alguna vez te lastimara‬‬ ‫אם אי ּפעם הּפחד יִפ ַע ּבְך‬ ‫ִ ֵ ַ ַ ַ ַ ַ ְ ּג ָ‬ ‫‪y huyeras de la orilla de mi carne‬‬ ‫וְתּמלטי מּגדת ּבׂשרי‬ ‫ִ ָ ְ ִ ִ ְַ ְ ָ ִ‬ ‫,‪como pájaro en busca de otra costa‬‬ ‫ּכמֹו צּפֹור הּמחּפׂשת חֹוף ָאחר,‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ְ ֶַ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬ ‫,‪concedeme la muerte antes de irte‬‬ ‫העניקי לי את הּמֶת לפ ֵי לכּתְך,‬ ‫ַ ֲִ ִ ִ ֶ ַ ָו ִ ְנ ֶ ְ ֵ‬ ‫‪no dejes ya mi piel deshabitada‬‬ ‫ָאל ּתׁשאירי את עֹורי ָטּוׁש‬ ‫ִ נ‬ ‫ַ ְ ִ ִ ֶ‬ ‫‪del huésped de tu piel, dame el descanso‬‬ ‫מעֹורְך האֹורח, ּתני לי מנֹוח‬ ‫ֵ ֵ ָ ֵַ ְ ִ ִ ָ ַ‬ ‫...‪del alma apaciguada en el silencio‬‬ ‫.‪Acabame y ten piadad‬‬ ‫ּכ ֶפׁש מפ ֶסת ּבדּומ ָה...‬ ‫ְ נ ֶ ְ ֻ ּי ֶ ְ ִ ּי‬ ‫‪Si alguna vez amor nos abandona‬‬ ‫חּסלי אֹותי וְרחמי עלי.‬ ‫ִ ֲַ ִ ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫,‪y pone desbandadas en tus ojos‬‬ ‫אם אי ּפעם הָאהבה אֹותנּו ּתנטֹוׁש‬ ‫ָ ִ ְ‬ ‫ִ ֵ ַַ ָ ֲָ‬ ‫,‪y escarchas en tu ser, lecho de invierno‬‬ ‫וְתזְ רע מנּוסה ּבעיניְִך,‬ ‫ִ ַ ְ ָ ְֵ ַ‬ ‫.‪no dejes que la nieve me sepulte‬‬ ‫ּוכפֹור ּבהוָתְך מּצע חרּפי,‬ ‫ַ ֲ ָי ֵ ַ ָ ָ ְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫.‪Acabame y ten piadad‬‬ ‫ָאל ּתניחי לּׁשלג לקּבֹר אֹותי.‬ ‫ִ‬ ‫ִָ ִ ֶֶַ ִ ְ‬ ‫,‪Si alguna vez, amor, tu amor muriese‬‬ ‫חּסלי אֹותי וְרחמי עלי.‬ ‫ִ ֲַ ִ ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫‪y en otro cuerpo en flor tu renacieras‬‬ ‫אם אי ּפעם, אהּובתי, ּתמּות ָאהבתְך,‬ ‫ֲָ ֵ‬ ‫ִ ֵ ַַ ֲ ָ ִ ָ‬ ‫,‪dejanndome el desierto por futuro‬‬ ‫.‪acabame y ten piedad‬‬ ‫ּובגּוף ָאחר ּכמֹו ּפרח ּתיָלדי‬ ‫ֵ ְ ֶ ַ ִ וְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫‪Y si es tu compania la presencia‬‬ ‫ּבהׁשאירְך לי רק מדּבר לעתיד,‬ ‫ְ ַ ְ ִ ֵ ִ ַ ִ ְָ ֶָ ִ‬ ‫‪que me hace revivir cada mañana‬‬ ‫חּסלי אֹותי וְרחמי עלי.‬ ‫ִ ֲַ ִ ַָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫,‪con besos y caricias, con sonrisas‬‬ ‫וְאם קרבתְך הּנֹוכחת זֹו היא‬ ‫ִ‬ ‫ִ ִ ְֵָ ַ ַַ‬ ‫...‪no quieras tu morir si no es conmigo‬‬ ‫הּמח ָה אֹותי מדי ּבֹקר מחדׁש‬ ‫ִ ִֵ ֶ ֵ ָָ‬ ‫ַ ְ ַ ּי‬ ‫‪Acabame senior y ten piedad‬‬ ‫ּבנׁשיקֹות חּיּוכים וְלּטּופים,‬ ‫ִ ִ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְִ ִ‬ ‫‪Del libro ‘’’La Lengua de los Angeles” Premio‬‬ ‫ָאל ּתרצי למּות אם ֶה יִהֶה ּבלעדי...חסל‬ ‫ִ ז ְי ִ ְ ַָ ַ ֵ‬ ‫ִ ְ ִ ָ‬ ‫6002 ,‪El-Ermitano‬‬ ‫אֹותי, אלי, וְרחם עלי.‬ ‫ִ ִֵ ֵָ ַָ‬ ‫מספרדית: מרגלית מתתיהו‬
  • 40.
    ‫על המדף‬ ‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬ ‫04‬ ‫ילדים ובני נוער יכול להראות את נקודות הכישלון שלהם‬ ‫ויכול לתת להם כוח לצמיחה מחודשת במסעם להיכרות‬ ‫הפרדוקס‬ ‫עם עצמם, עם בלבולם, עם החלטות שמשתנות. הכוח‬ ‫נמצא בידם,כמו השליטה על חברויות חדשות ונגיעותיהן‬ ‫תמצית החיים‬ ‫בחיים.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫מסיבת כיתה מאת ציפי שחרור, איורים : נורית‬ ‫ההתכתבות ברשת היא מיקרו-קוסמוס לעולם השועט‬ ‫צרפתי הוצאת צפרא.‬ ‫בנעלים דורסניות מוחק בניינים, צובע באדמומיות‬ ‫כוונות טובות. העולם הגדול המקרו נמצא בשליטת‬ ‫שמונה סיפורים קצרים‬ ‫מנהיגי העולם שם במשחק האכזרי של תפאורת‬ ‫על ניצני התבגרות,‬ ‫החיים האלימות שולטת. הסיפור הראשון עוסק בפיגוע‬ ‫התאהבות ראשונה‬ ‫באוטובוס. את דאפי גיבורת הסיפור “החברות מנצחת”‬ ‫הביניים,‬ ‫בחטיבת‬ ‫(עמ’ 87), אפשר למצוא בכל מקום. החיים של דאפי‬ ‫הם נושאיו של ספר‬ ‫השתנו מקצה לקצה לאחר שהוריה נהרגו בתאונת‬ ‫זה. ערכה של חברות‬ ‫דרכים. דאפי נמסרה לאימוץ לא נכתב מתי, אך היא חווה‬ ‫חברות”‬ ‫“הצעת‬ ‫פעמיים יתמות. גם הוריה המאמצים מתו וכאשר רצתה‬ ‫וכמיהה לשייכות “הכי‬ ‫לשמר את זיכרונותיה מפנים אותה בעלי הדירה מהבית‬ ‫בכיתה”,‬ ‫מקובלת‬ ‫שהיה לה מפלט יציב לאחר מות הוריה בתאונה. חייה‬ ‫מעוררים דילמות של‬ ‫של דאפי מושלכים אל הרחוב. היא מעדיפה את המזבלה‬ ‫נערים ונערות בשלבי‬ ‫העירונית על פני בית היתומים המוצע לה. חייה של נערה‬ ‫התבגרותם. מעטים‬ ‫במזבלה העירונית לצדן של חולדות ועכברים מפחיד‬ ‫הסיפורים המתפרשים‬ ‫עד אימה. כמה ילדים וילדות מוצאים מפלט ברחובות‬ ‫לנגד עיני הקורא ברגישות רבה ומכניסים אותו לחוות את‬ ‫כתוצאה מהתעללות פיזית או נפשית? המציאות בסיפור‬ ‫בגרותו מחדש.‬ ‫הזה נוקבת מאוד. “דאפי חושבת שאפילו ערפד רעב‬ ‫ומוצץ דם לא היה מבחין בה כשהיא מפלסת את דרכה‬ ‫אהבתי את פיסות החיים הקטנות כמו צעיף מואר של‬ ‫במזבלה.....”‬ ‫נוסטלגיה מתרפקת. שחרור מאפשרת לקוראיה לגעת‬ ‫החיים סביב בני הנוער ומחשבותיהם מכניסים את‬ ‫בדמויות, לחוות עמן דילמות מהחיים. כך קורה בסיפור‬ ‫הקורא לעולמם הפנימי. מי מאיתנו לא חווה אובדן בחייו.‬ ‫“אהבה ברשת”, הפותח את מקבץ הסיפורים. נער ונערה‬ ‫כל אחד איבד דבר מה. בסיפור “סוד הגן” (עמ’ 56). סיוון‬ ‫מתכתבים במסנג’ר ומחליטים שהגיעה העת להיפגש.‬ ‫יוצאת עם אלפה הכלבה שלה לסיבוב צרכים. ברגע‬ ‫הם קובעים בינם לבינם סימני זיהוי. אך איתרע מזלם‬ ‫אחד שדעתה מוסבת אלפה נעלמת מהגן הציבורי. סיוון‬ ‫ולאוטובוס שבו נוסע גלעד מירושלים לחיפה, לאוטובוס‬ ‫מחפשת את אלפה בכל הגן. בסיפור היפה הזה הדמיון‬ ‫הזה עולה דווקא מחבל שמפוצץ אותו בתחנת האוטובוס‬ ‫והמציאות נהנים מאותו מעמד. יש בו מכתב מהאיש‬ ‫בחיפה ההומה אדם. “היה לו מזל”. שמעה את האחות‬ ‫שהעלים את אלפה. סיוון ואחותה מוכנות לשתף פעולה‬ ‫מאחורי גבה. הניתוח הציל את חייו. בעוד מספר שעות‬ ‫ולא לבוא בדרישות אל האיש שאלפה נמצאת איתו.‬ ‫יתעורר ....שירלי התקרבה אל גלעד, הושיטה את ידה‬ ‫כמו בחיים סיפור העלמות שלא מרצון נקרא חטיפה.‬ ‫בהיסוס ונגעה בכף ידו. עפעפיו רפרפו ברכות ושירלי‬ ‫החוטף מבקש כופר מהנחטפים. כאן למרבה המזל‬ ‫ידעה,כי הוא חש במגעה” (עמ’ 61). דה קסטייחו כותבת‬ ‫האיש שהעלים את אלפה בחר לחיות בחשיכה והסיבות‬ ‫בספרה: ”שהפרדוקס הוא תמצית החיים. אולי הפרדוקס‬ ‫עמו. אהבת סיוון לאלפה מעוררת בנו את השייכות ואת‬ ‫הגדול ביותר בנפשם של בני נוער, הרצון לאיחוד,‬ ‫הנאמנות לבעלי החיים שלנו. הם חלק מחיינו. חלק בלתי‬ ‫ההשתוקקות לשלום, להבאת פתרונות מעשיים, לקירוב‬ ‫נפרד מהמשפחה.‬ ‫לבבות”. אני מוצאת שהפרדוקס הזה המצוי בעולמם של‬
  • 41.
    ‫על המדף‬ ‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬ ‫14‬ ‫ולהתמודד עם האמת. גם הסיפור “חדשה בכיתה” מעורר‬ ‫בסיפור “חברים לנצח” (עמ’ 75) שפת הכדורגל מגשרת‬ ‫בקוראים אמפטיה לדמות שאין אנו יודעים את שמה, אך‬ ‫על פני דעות קדומות המרעילות נער מתבגר. דעותיו של‬ ‫החוויות ומחשבותיה מועברות לקורא באופן כזה שהוא‬ ‫המאמן יוצרות שטיפת מוח, אך רק משחק כדורגל יכול‬ ‫יכול להזדהות עם כאבה, בדידותה, עם הכעס ועם הנתק‬ ‫לפזר אותן לארבע כנפות שמים. בבעיית הסכסוך הערבי-‬ ‫של נטישת חברים,עזיבת מקום לעבר התחלה חדשה.‬ ‫ישראלי מטפלת שחרור ברגישות רבה ובכבוד הדדי לשני‬ ‫כל הסיפורים מפגישים את הקוראים הצעירים עם חוויות‬ ‫העמים.‬ ‫הלקוחות מעולמם. מצבי רוח חולפים ונשנים, התכתבויות‬ ‫במסנג’ר וניסיונות להיכרות חדשה יוצרים נגיעה יומיומית‬ ‫“איש לא הטיל ספק בידידות הזאת,אמרו שהיא כל כך‬ ‫בחייהם ואף מקרבת אותם אליהם. פיסות החיים האלה הן‬ ‫אמיצה, שדבר לא יקלקל אותה, ואפילו יעקרו הרים, הידידות‬ ‫עדות נאמנה למתרחש בתוך סביבה צעירה של בני נוער‬ ‫תשרוד. ועוד אמרו שדניאל ויותם יתחתנו עם שתי אחיות”.‬ ‫המוצאים את עצמם בתוך קלחת רוגשת וסוערת הנקראת‬ ‫“מסיבת כיתה” (עמ’ 93). סיפור מופלא על חברות אמיצה‬ ‫“נעורים”.‬ ‫שעומדת במבחני לחץ סביבתיים. זה גם שמו של הספר‬ ‫דינמיקה של חיים מתאפשרת כשיש מתח, התרגשות,‬ ‫הייחודי הזה העוסק בלבטיהם, מחשבותיהם, התנהגותם‬ ‫פחדים, לחצים, התאהבויות.כל אלה הם ניגודים המושכים‬ ‫של בני נוער הלומדים לפתור את הדילמות בחייהם לבד.‬ ‫ודוחים זה את זה. כל אלה הם מקורות מפרים לצמיחה, בין‬ ‫לעתים עול רב מונח על כתפיהם ומלמדם שעל החיים‬ ‫רצונות וצרכים, בין מחשבות לרגשות מנוגדים. ספר יפהפה‬ ‫אסור לוותר. לבד מתוך מציאות קרה ומנוכרת לומדים בני‬ ‫המומלץ לבני הנעורים.‬ ‫הנער, גיבורי הספר הזה, שמאבק עיקש, כוח, נחישות‬ ‫והתמדה הם בלבד יסללו להם את הדרך.‬ ‫יותם ילד נכה על כסא גלגלים ודניאל הכירו מהגן. שחרור‬ ‫מספרת איך עקבה מקרוב אחר החברות של שני הילדים‬ ‫על "ניצולי האימה‬ ‫שהתפתחה והפכה את יותם כחלק מהחבורה. ומה היה‬ ‫בידידות כזו שדרשה שימת לב מיוחדת? זו חברות שאינה‬ ‫הזאת"‬ ‫תלויה בדבר. אהבה ונתינה אינסופיים עצבו אותה. הנכות‬ ‫של יותם לא הפריעה לו והוא רקד עם גלגלי כסאו במרכז‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫עיגול קטן שחבריו רקדו סביבו. ”הייתה זו מסיבה עליזה של‬ ‫שלושים נערות ונערים בריאים ואף לא נכה אחד. דניאל ויותם‬ ‫“הייתי ילדה שמחה‬ ‫אהבו זה את זה אהבת נפש. התחלקו כמעט בכל. ליותם‬ ‫ורגילה ככל הילדות.‬ ‫היה אוסף מיניאטורות של מכוניות. את האוסף הזה הוציא‬ ‫עד שלילה אחד‬ ‫כל פעם שדניאל בא אליו ויחד שיחקו. שתי מיניאטורות‬ ‫נאלצתי לעזוב את‬ ‫כאלה לא הוחזרו אל הקופסא המהודרת שלהם ויותם היה‬ ‫הבית, את החברה‬ ‫בטוח שדניאל לקח אותן עמו. רק המחשבה שדניאל מחבר‬ ‫הכי טובה שלי, את‬ ‫קרוב הופך להיות חשוד בעיני יותם עוררה תגובות של‬ ‫הסביבה ולהימלט.‬ ‫זעם, אכזבה ואפילו כעס רב. לכשנמצאה האבדה, מגלה‬ ‫באותו לילה יצאתי‬ ‫יותם אילו כוחות נפש מצויים בו להתמודד עם האמת ועם‬ ‫למסע שבו איבדתי‬ ‫החברות שאינה תלויה בדבר. סיפור חכם הנוגע בבעיות של‬ ‫את הילדות שלי.‬ ‫בני נוער שלומדים שעלבון, פגיעה ושבר הם מנם חלקו של‬ ‫החיים שלי הפכו‬ ‫הכעס, כדי לצמוח ממקום כזה הם לומדים על בשרם את‬ ‫הגיוניים”.‬ ‫לבלתי‬ ‫מהות הסליחה, החמלה, החרטה וההשלמה. אנחנו רק בני‬ ‫זהו ספר הזיכרון של פז פרוים המתאר חוויות שמעולם לא‬ ‫אדם, גם אם עוד לא בגרנו, מותר לנו לטעות ולגלות חולשה‬ ‫חוותה.‬
  • 42.
    ‫על המדף‬ ‫בקורת ספרי ילדים ונוער‬ ‫24‬ ‫כמו חוט השני עוברת המורשת ההיסטורית הכואבת של‬ ‫יהודי אירופה מול עיניה של פז פרוים. היא מתרגמת את‬ ‫מחשבותיה למחשבות ילדים ואותנו הקוראים היא לוקחת‬ ‫לתוך רחובות המשתנים לפי צו השעה בערים שמעולם לא‬ ‫ביקרה.‬ ‫הספר נכתב כשהייתה בת תשע, במסגרת הלימודים‬ ‫נחשפה פרוים לסיפורי ילדים בזמן השואה. היא הזדהתה‬ ‫עמם ובחרה לא לשכוח. אליה חברה מעיין צינוביץ ילדה‬ ‫בת גילה ואיירה את הספר. חייבת לציין בפניכם, שהעבודה‬ ‫המשותפת של שתי הילדות מקלה על הקורא את מורכבותו‬ ‫של הנושא מתוך עיניהן של הילדות נוצר שיתוף פעולה‬ ‫פורה. הספר לא ממוספר ולא מנוקד כיאה לספר ילדים.‬ ‫אך הוא יצא בכריכה קשה המבליטה היטב את ציוריה‬ ‫המדהימים של מעיין צינוביץ. הכי אני אוהבת, שילדים‬ ‫כותבים ומציירים את ספרם הראשון. כאשר מדובר בילדים,‬ ‫הספר מאוייר בעבודותיהם היפות של ילדי הגנים שנבחרו‬ ‫אין כמו מראה שקופה להביט אליה ולגעת בנשמתה של‬ ‫בקפידה רבה על ידי מגן. עשייה ברוכה הנחשבת כתרומה‬ ‫היצירה. פגישה נהדרת בין סופרת מחוננת לציירת מוכשרת‬ ‫לקהילה. תרומה איכותית הסוגרת מעגל אישי:”אמי‬ ‫שעוד נשמע עליהן. ספר מומלץ להורים וילדים.‬ ‫הייתה אחות בבית החולים “העמק”, הכירה את אבי ועם‬ ‫נישואיהם העתיקו את מקום מגורם לקרית חיים. האהבה‬ ‫שנרקמה שם הותירה בי געגוע , חשתי צורך עמוק לסגור‬ ‫מעגל”. כך נולד סיפור שירי המתאר מצבים שונים בחיי ילדי‬ ‫הגן, חוויה קסומה לכל גננת,לכל הורה ולכל ילד בגיל הרך.‬ ‫על "יום נהדר"‬ ‫מומלץ בחום.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫כמה פעמים אנחנו משתמשים בביטוי כדרך שיגרה “שיהיה‬ ‫לך יום נהדר”, הביטוי הזה הפך לפרוייקט עשייה מרטיט לב‬ ‫של הסופרת סיגל מגן עם ילדי הגנים בעפולה.‬ ‫היא כתבה את הסיפור-השירי הזה שחלק ממנו אצטט‬ ‫כאן: “ּביֹום ֶהדר,” ָאמרה ּתמר,‬ ‫ְ ָ ָ ָ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“הרּבה ּפרּפרים מרּקדים ּבאוִיר.”‬ ‫ְ ַ ְ ִ ֲָ‬ ‫ְֵַ ְִַָ‬ ‫“ּביֹום ֶהדר,” ָאמרה הדר,‬ ‫ְ ָ ָָ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“מתחּׁשק לי לרקֹד, לצחֹק וְלׁשיר.”‬ ‫ָ ִ‬ ‫ְִ‬ ‫ִ ְ ַ ֵ ִ ְִ‬ ‫“ּביֹום ֶהדר,” ָאמר ניר,‬ ‫ַ ִ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“הּדׁשא ָירֹק וְהּׁשמיִם ּכחּלים.”‬ ‫ַ ָ ַ ְִֻ‬ ‫ֶֶַ‬ ‫“ּביֹום ֶהדר,” ָאמרה חּגית,‬ ‫ְ ָ ִַ‬ ‫ְ נֱ ָ‬ ‫“קֹופצים על הרֹאׁש הרּבה ּתלּתּלים.”‬ ‫ְֵַ ַ ְ ַ ִ‬ ‫ְ ִ ַ ָ‬
  • 43.
    ‫תערוכות‬ ‫34‬ ‫הפעולה‬ ‫היצירה.‬ ‫בסיום‬ ‫המתוכננת הופכים‬ ‫מיצג- קשרים‬ ‫הפריטים מהמיצג‬ ‫סיטואציה – בין שתי נשים‬ ‫לעדות על מה‬ ‫וכך‬ ‫שהתרחש‬ ‫מתהווה המיצב.‬ ‫המיצג‬ ‫תהליך‬ ‫יוסרט באמצעות‬ ‫סרט וידאו ויוקרן באמצעות מקרן על מגדל המים הנמצא‬ ‫ברחבת הגלריה.‬ ‫תיעוד התהליך בזמן התרחשותו יוצר מימד רפלקטיבי נוסף.‬ ‫בשנות השישים הציג איב קליין את מיצג האנתרופומטריות‬ ‫בגלריה לאמנות מודרנית בפאריז תוך שימוש במודליסטית‬ ‫כמכחול (מריחת גופה בצבע וגרירתה על הבד).‬ ‫נקודות המפגש בין המיצגים : יצירת סצנה, פרק מתוך‬ ‫סרט, שתהליך יצירתו נעשה בפני קהל המשמש אלמנט‬ ‫מניע ליצירת אמנות.‬ ‫התוצאה הסופית של היצירה לא הייתה ידועה מראש.‬ ‫שתי נשים בתהליך יצירה משותפת יוצרות שיחה אישית ,‬ ‫מלינה גברעם‬ ‫אינטימית ,לא קונבנציונאלית.‬ ‫טובה פסח‬ ‫הדיאלוג שנוצר ,נותן הצצה לעולמם של האמניות המשלב‬ ‫צילום ותיעוד המיצג: אייל גון‬ ‫בין אמנות פלסטית לאמנות במה.‬ ‫דיבור דרך צבע, כתם וצורה, מתנהל בתוך חלל מחולק‬ ‫באמצעות סדינים מתוחים ומואר בתאורה מיוחדת‬ ‫ומתאימה.‬ ‫מערכת יחסים הנוצרת, מייצגת מושג, רעיון, חשיפה,‬ ‫ניסיון לעורר חוויה אסתטית אצל הצופה ורצון למעורבות‬ ‫חברתית.‬ ‫זהו מסע חוויתי , שבו התוצאה הסופית של היצירה לא‬ ‫ידועה לא לצופים ולא לאמניות.‬ ‫בעוד שבמת המיצג מתוכננת מראש, הרי שתוצר היצירה‬ ‫הינו עלום.‬ ‫המקום והתפאורה הידועים מראש, יוצרים מעגן בטוח,‬ ‫המאפשר יציאה אל ים ההוויה.‬ ‫תוצר היצירה הנעלם מעורר התבוננות, ספונטאניות,‬ ‫ראשוניות, קצב עבודה והתייחסות לאחר.‬ ‫מתקיימת התרחשות זורמת מחד ומאידך מעכבת, לא‬ ‫צפויה מראש.‬ ‫הדינאמיות של הזמן, החלל, התבוננות הצופים והחומר-‬ ‫הם הפרמטרים שיפעילו את האמניות ליצירה משותפת.‬ ‫חלק מהקהל יוזמן להשתתף כמודל רישומי לתהליך‬
  • 44.
    ‫תערוכות‬ ‫44‬ ‫‘גברים ונשים‬ ‫עושים יופי’‬ ‫נעמי שלו‬ ‫תערוכה קבוצתית בגלריה גרוס בוחנת את מושג היופי‬ ‫מנקודת מבט מגדרית‬ ‫התערוכה הקבוצתית ‘גברים ונשים עושים יופי’ המוצגת‬ ‫בגלריה גרוס בימים אלה, עוסקת במושג היופי בחברה‬ ‫העכשווית באמצעות עבודות של עשר אמניות ועשרה‬ ‫שלו טוענת את התערוכה במתח אירוני בהחלטתה להציב‬ ‫אמנים הבוחנים בעבודותיהם את תפיסת היופי דרך סוגיות‬ ‫את העבודות בגלריה על פי חלוקה מגדרית- הגברים‬ ‫והיבטים מגדריים, חברתיים ותרבותיים. העבודות בתערוכה‬ ‫מציגים בחלל אחד והנשים בחלל השני, כמו בבתי הכנסת‬ ‫נעות בין האישי לקולקטיבי ונוגעות במיתוסים, מגדר,‬ ‫האורתודוכסיים וב”קווי המהדרין” – אוטובוסים בהם‬ ‫זהות, מיניות, יחסים בין המינים וסטריאוטיפים תרבותיים.‬ ‫מתקיימת הפרדה בין גברים לנשים.‬ ‫לצד אלה, בוחנת התערוכה גם את שאלת היופי בעולם‬ ‫גם בכותרת התערוכה, בחרה שלו לציין את הגברים לפני‬ ‫האמנות.‬ ‫הנשים, ולאו דווקא לפי כללי הטכס המקובלים “נשים‬ ‫נקודת המוצא של אוצרת התערוכה נעמי שלו, היא‬ ‫וגברים”- כביטוי לשאיפה למצב של שוויון מוחלט, במסגרתו‬ ‫החתירה לאידיאה של שוויון זכויות בין המינים וההכרח‬ ‫כללי הנימוס הישנים יתרוקנו מתוכנם ומחשיבותם.‬ ‫להמשיך ולעסוק בפמיניזם – נושא שלכאורה הפך לשחוק‬ ‫ולעוס.‬ ‫התערוכה כמכלול, מבקשת לעמוד על מקומו ומעמדו של‬ ‫היופי במציאות העכשווית ולבדוק את הקשר בין תפיסות‬ ‫יופי למגדר. היצירות בתערוכה מציעות מגוון ביטויים‬ ‫והגדרות למושג היופי. בחלקן, עולה אמירה ביקורתית‬ ‫ביחס לתפיסות רווחות תוך ניסיון לערער על מושגי היופי‬ ‫המקובלים, בעבודות אחרות היופי מתורגם לאידיאות על‬ ‫יחסים ושוויון בין בני אדם, בין המינים. העבודות משלבות בין‬ ‫הפן האישי לפן החברתי תוך התייחסות להיבטים פוליטיים,‬ ‫מגדריים, ותרבותיים.‬ ‫בתערוכה יוצגו עבודות במגוון מדיומים: צילום, מיצב,‬ ‫ציור, ופיסול.‬ ‫האמנים המשתתפים:‬ ‫אנדרי און, גד אפוטקר, דן בירנבוים, גל ברזילי, דור לוי‬ ‫ואנדרס גורביץ, רון ישועה, דני עשת, רפי פרץ, זיו תדהר.‬ ‫מירי אור, אלחנדרה אוקרט, שרית אכטנברג, אודליה גל,‬ ‫מיה וכטל, איה חוברס, דפנה ניסים, שרון פזנר, אמילי‬ ‫רודיאנו, פנינה שלוי.‬ ‫הצעה ליופי דפנה ניסים‬
  • 45.
    ‫תערוכות‬ ‫54‬ ‫חדישה מול מוזיקהאקוסטית מוכרת. כפי שהיו אז אנשים‬ ‫החוששים ממוזיקה אלקטרונית והיום מקשיבים לה, יש‬ ‫תמר והעכבר‬ ‫עדיין רבים החוששים מאמנות דיגיטאלית והחשש מקורו‬ ‫מאת רותי נוי‬ ‫בבערות, פחד מחידוש, משינוי ומפגש עם ה‘לא נודע‘.‬ ‫לא, אין זו כותרת לספור ילדים מאוייר ולא שורה משיר אלא‬ ‫שמה של האמנית תמר מייק לאופר וכלי ביטויה האמנותי,‬ ‫אם אתם בין אלה, הרשו לי להזכיר לכם שיש מקום כבוד‬ ‫העכבר. כמו עכברים נודעים כמיקי מאוס, מיני, ספידי‬ ‫לג‘ימי הנדריקס, קרלוס סנטנה וגם לאנדרי סגובייה וג‘וליאן‬ ‫גונזלס, וקרובם החולד רטטוי, גם העכבר של תמר מחולל‬ ‫ּברים במחיצה אחת. הכלים האלקטרוניים לא מחו את‬ ‫ְִ‬ ‫נפלאות ויש בו הכוח לקסום ולהקסים. אך בטרם אכוון‬ ‫המוזיקה הקלאסית, ממש כשם שהאמנות הדיגיטלית‬ ‫לעברו את אור הזרקורים המילולי, סעו איתו במכונת הזמן‬ ‫לא תמחה את האמנות המסורתית ואולי עוד תעלה‬ ‫שלשים אלף שנה לאחור, לתקופה הפליאוליתית, היא‬ ‫אותה בעתיד לרמות הנשגבות מבינת אנוש. כבר היום‬ ‫תקופת האבן המוקדמת, בה נוצרו ציורי המערות הנודעים‬ ‫מיטיבים אמני איכות העוסקים במדיום דיגיטאלי לשלוט‬ ‫של לסקו.‬ ‫לא רק בטכנולוגיה עצמה אלא אף לרדת לעומק האמנות‬ ‫שאלו, מה בין ציור פרה-היסטורי לעכבר של תמר?‬ ‫הקלאסית המסורתית ולהפעיל את דמיון הצופה באין‬ ‫התשובה פשוטה: הללו מייצגים את ראשיתה של האמנות‬ ‫סוף ווריאציות שלא היו אפשריות בזמנם של מיכלאנג‘לו,‬ ‫המסורתית ואילו העכבר, את האמנות הדיגיטאלית ההולכת‬ ‫בוש, ואן-גוך, גוגן ופיקאסו. בין האמנים הללו נכללת‬ ‫וכובשת את מקומה בעולם העיצוב והאמנויות. המחשב‬ ‫אף תמר מייק לאופר היוצרת חזיונות סוריאליסטים-‬ ‫של היום משנה את פני האמנות בדומה לתהליך שעבר‬ ‫פנטסטיים מנבכי דמיונה. הערך החווייתי שבעבודותיה‬ ‫על עולם המוזיקה בשנות השישים: מוזיקה אלקטרונית‬
  • 46.
    ‫תערוכות‬ ‫64‬ ‫האינטימיות משאיר את הצופה במציאות‬ ‫מחד ומאידך מחזיר אותו בזמן אל מערות‬ ‫האדם הקדמון. האינדיבידואליות שלו: חום‬ ‫הרחם המגן, ילדות מוקדמת, זיכרונות‬ ‫וחלומות החולפים בתודעה ובתת המודע,‬ ‫ספק מלטפים, ספק צורבים, ספק מהתלים,‬ ‫מתעתעים במציאות...‬ ‫עכבר הקסם של תמר שובה את הצופה‬ ‫מייד, מוביל אותו פנימה למעבה עולמה, עד‬ ‫שנחשפת לעיניו מערכת צלמים וסמלים‬ ‫המעניקים לו חוויה סנסואלית, בלתי אמצעית‬ ‫ומוחשית כמעט. היצירות עשירות. בכל‬ ‫אחת מהן טמונה מערכת תכנים נסתרת,‬ ‫המסרים חדים ועוברים חלק לתודעה. קווי הציור רכים אך‬ ‫מעין תמרורי דרך המכוונים את העין, הנפש והמחשבה,‬ ‫חזקים ומותירים חותם בצופה. הצורה האורגנית העגלגלה‬ ‫מאתגרים ומגבירים את הנאת הצופה לאורך המסע‬ ‫בולטת לאורך היצירות ומאזנת את הדרמה בקשת‬ ‫הקסום אותו מחלקת האמנית עם הקהל בנדיבות רבה.‬ ‫הצבעים. השימוש בצבע מגוון, נעשה במידה, בטעם‬ ‫מכל זווית ראיה מפיצות היצירות יופי אסתטי כובש, חום‬ ‫ובידע, שאול מתחומי העיצוב בהם הוא מיושם בצרופים‬ ‫אנושי, אהבה ואינטלקט עצמאי, מיוחד במינו. האמנות של‬ ‫מצומצמים: תשלובת דו גוונית, מונוכרומטית, שני‬ ‫תמר אינה אלא שירה וסיפורת בצבע, צורה,תנועה וצליל.‬ ‫גוונים מנוגדים, צרוף תלת גווני, חמישה גוונים וכו‘.‬ ‫היא שואבת פנימה לסיור בתוך עולם מופלא וסודי שגם‬ ‫אהבתה של תמר לצבע ושליטתה בתיאוריות של צבע‬ ‫אם הוא מעיק וקודר, מתעורר בנו החשק ללכת לאיבוד‬ ‫ניכרות בעבודותיה. העבודות זוהרות. משחקי הצבעים‬ ‫ולהשתהות בתוכו. למרות תתי הטון המלנכוליים צביון‬ ‫מיטיבים לבנות אווירה ויורים את המסר הטמון בציור‬ ‫העבודות אופטימי, מתובל בשמחת חיים והומור.‬ ‫הישר לתוך העין. האיזון‬ ‫בין גוונים חמים לקרים ובין‬ ‫גוונים סוערים לנייטרלים,‬ ‫מבוצע במיומנות וכשרון רב.‬ ‫אין ספק כי כושר הביטוי, דרגת‬ ‫התעוזה ודמיונה של תמר מייק‬ ‫לאופר הם פנומנלים. כדי להבין‬ ‫יותר את יצירתה רצוי להתייחס‬ ‫מעט אף אל קודמיה.‬ ‫אמנים שסללו את הדרך‬ ‫לאמנות הדיגיטאלית העכשווית‬ ‫והאמניות המהוות מופת‬ ‫והשראה לדורות של נשים‬ ‫העוסקות באמנות מודרנית. בין‬ ‫סוללי הדרך לעכבר המכני, הוא‬ ‫כלי הביטוי של תמר, אי אפשר‬
  • 47.
  • 48.
    ‫תערוכות‬ ‫84‬ ‫הסוף“.‬ ‫להתעלם מאביו של העכבר המיתולוגי המונפש, הידוע לכל‬ ‫כוולט דיסני. גאון האנימציה האמריקאי שילב איור, ציור‬ ‫חיתוכי הפרחים החושניים של או‘קיף, הפירות העסיסיים‬ ‫ורישום בטכנולוגיה והביא למסך הקלנוע פלאים שכל עכבר‬ ‫של פרידה קאלו והשיבה הסמלית אל הרחם של ג‘ודי‬ ‫בן זמננו מסוגל לבצע בעזרת מחשב אישי ותוכנה.‬ ‫שיקאגו, מתמזגים וקורנים יחד בהרמוניה מתוך יצירותיה‬ ‫ענק נוסף הראוי לציון הוא סלבדור דאלי, הסוריאליסט‬ ‫התוססות של לאופר. אינני מתרשמת בקלות מעבודות‬ ‫המדהים אשר הקדים את זמנו ויצר פנטאסמה תלת‬ ‫אמנות, אך הרשו לי לגלות שביצירותיה של תמר מייק‬ ‫מימדית בעבודת מכחול על בד. דאלי, ששלח ידו גם בעיצוב‬ ‫לאופר התאהבתי ממבט ראשון. כל הכבוד ללאופר ולעכבר!‬ ‫תפאורה לתיאטרון, עקר לניו יורק בזמן מלחמת העולם‬ ‫תמר מייק לאופר למדה עיצוב גראפי בטכניון והיתה ארט‬ ‫השניה. במשך שמונה שנות מגוריו בארה“ב יצר קשר עם‬ ‫דירקטור בחברת הפקות למשחקי מחשב תלת ממדיים.‬ ‫וולט דיסני והשניים שיתפו פעולה ביצירת ”דסטינו“, סרט‬ ‫היא עיצבה למעלה ממאתיים אותיות עבריות למחשבים‬ ‫מאוייר. נחשו מה היה מתפתח לו היו אמנים כסלבדור דאלי,‬ ‫ועתה מקדישה חלק ניכר מזמנה ליצירת אמנות דיגיטאלית‬ ‫ג‘ורג‘יה או‘קיף, פרידה קאלו וג‘ודי שיקאגו עובדים באולפני‬ ‫השואבת השראה מחלומות, ניסיון והארה אישית.‬ ‫דיסני... את הרמזים לכך תוכלו למצוא במעין היצירה‬ ‫האמנית המחוננת חיה ויוצרת בישראל אך עבודותיה‬ ‫הנובע של לאופר בו קיימת מידה דומה של אומץ, נכונות,‬ ‫בינלאומיות. ציוריה ועבודות הווידיאו הנפלאות שלה הוצגו‬ ‫כח ויכולת לחלום, להגשים ולצור אמנות. רוחן של או‘קיף,‬ ‫בביאנאלה בוונציה, במוזיאון יפו, בניו יורק ובמקומות רבים‬ ‫קאלו ושיקאגו, אכן, מפעפעת בתוכו. כשלושת קודמותיה‬ ‫אחרים בארץ ובעולם.‬ ‫אשר פרצו את מחסומי הפוליטיקה של האמנות הגברית‬ ‫עבודותיה של האמנית נמצאות בגלריית האינטרנט שלה:‬ ‫השלטת ולחמו על שוויון אמנותי מלא בגישתן הפתוחה,‬ ‫‪http://TammyMikeLaufer.com‬‬ ‫הנשית, החזקה, כן סוללת לאופר את דרכה בתחומי‬ ‫האמנות המקצועית. אמנותה נועזת, מקורית, ”הולכת עד‬
  • 49.
    ‫תערוכות‬ ‫94‬ ‫בחדש יולי קיבלנוהחלטה משותפת לערוך סבב תערוכות‬ ‫ביננו, בו כל אחת מאתנו תציג תערוכת יחיד של ציוריה‬ ‫במשך כל החודש על כל החלל- מדהים לראות כיצד‬ ‫מרחב פתוח‬ ‫אורלי שלם, בת 44, נשואה ואם‬ ‫ל-2 בנות, תושבת הישוב ניל"י (בו‬ ‫ממוקם גם הסטודיו שלי).‬ ‫"אני מעצבת גרפית למעלה‬ ‫מ-02 שנה, בוגרת מכללת הדסה‬ ‫בהצטיינות ולפרנסתי, מנהלת‬ ‫סטודיו לגרפיקה.‬ ‫התחלתי לצייר לפני שש שנים‬ ‫במסגרות שונות (ביניהן בית‬ ‫האמנים בתל-אביב) ואני חברה‬ ‫הפלסטיים‬ ‫האמנים‬ ‫בארגון‬ ‫(‪.)IMPACT‬‬ ‫מציירת בעיקר מופשט, במגוון‬ ‫כלים וטכניקות.‬ ‫הציור עונה על צורך אישי שלי‬ ‫לבטא את עצמי בצבעים ובצורות.‬ ‫הציורים, כמו החיים עצמם, לעיתים‬ ‫אקספרסיביים בעלי צבעוניות עזה‬ ‫ומתפרצת, לעיתים ליריים, רגועים‬ ‫ועדינים ולעיתים דקורטיבים‬ ‫וקישוטיים.‬ ‫הצגתי במספר תערוכות בארץ.‬ ‫המקום עוטה צורה וצבע שונים בכל פעם שאמנית אחרת‬ ‫מציגה את ציוריה.‬ ‫קצת על אופן ספייס ועל שיתוף הפעולה ביננו:‬ ‫בחודש מאי השנה, נפתח באזור מגוריי - מודיעין מתחם‬ ‫שיתוף הפעולה הזה בין מרחב גדול ויפה המציע ריהוט‬ ‫חדש לעיצוב ולריהוט הבית, שמציע פתרון כולל לעיצוב‬ ‫ופרטים משלימים לעיצוב הבית לבין אמנות מוצלח מאוד‬ ‫הבית החל מריהוט איכותי (מערכות ישיבה, מזנונים,‬ ‫בעיניי והוא בבחינת ‪- win win situation‬‬ ‫שולחנות סלון, פינות אוכל, חדרי שינה וארונות‬ ‫הלקוח מקבל מענה כולל לצרכיו במקום אחד (לא תמיד‬ ‫חדרי נוער, ארונות אמבט, מקלחונים...) ממשיך בפרקטים,‬ ‫קל לדמיין כיצד ישתלבו ביחד המרכיבים השונים הבונים‬ ‫וילונות, גופי תאורה מעוצבים אקססוריס ועיצוב משלים‬ ‫את חלל המגורים).‬ ‫וכלה בציורים מקוריים של אמנים ישראליים.‬ ‫המקום משתדרג ומקבל ערך מוסף בשל יצירות האמנות‬ ‫שתלויות בו ואף מעורר עניין מתחדש בכל פעם שתערוכה‬ ‫בתחילת יוני, התאגדנו יחד, חמש אמניות מאיזור מודיעין‬ ‫מתחלפת‬ ‫(סיגל כנפו, אילת עמית, ליז אגמי אופירה אוריאל ואנוכי)‬ ‫הציירים, מקבלים במה הולמת להציג בה את יצירותיהם‬ ‫ופנינו ליהודה אטיאס, הבעלים של המקום והצענו לו להציג‬ ‫וקונים פוטנציאליים ליצירתם.‬ ‫יצירות אמנות מקוריות שלנו על קירות החלל.‬ ‫יהודה התלהב מהעבודות שלנו ומהגיוון שהצענו ובתחילת‬ ‫אני באופן אישי בחרתי להציג ציורים מופשטים גדולים‬ ‫הקיץ התחיל שיתוף הפעולה ביננו ותלינו ביחד את ציורינו‬ ‫ובהירים (שציירתי בעיקר בשנה האחרונה), מהגלריה‬ ‫במקום.‬
  • 50.
    ‫תערוכות‬ ‫05‬ ‫הלירית שלי.‬ ‫‪http://www.facebook.com/album‬‬ ‫נייד: 996633-050‬ ‫כיוון שחשבתי שהם מתאימים לריהוט המודרני‬ ‫ולחלל הרחב והמואר והשילוב שלהם ביחד מעניק‬ ‫הרגשה מזמינה, קלילה, אופטימית ומוארת.‬ ‫התערוכה שלי תמשך עד ל-5 בנובמבר‬ ‫ב-‪ - OPEN SPACE‬המרכז לריהוט ולעיצוב הבית,‬ ‫מודיעין, רחוב החשמונאים 51 (מול בניין העירייה).‬ ‫שעות פתיחה א'-ה' 00:02-00:01, ימי ו' -00:90‬ ‫03:31‬ ‫ביום שישי ב-11.92, ניתן יהיה לפגוש אותי במקום‬ ‫בין השעות 03:31-00:11".‬ ‫אורלי שלם‬ ‫‪www.orlyshalem.com‬‬
  • 51.
    ‫תערוכות‬ ‫15‬ ‫בצלמו ובדמותו‬ ‫תערוכת ציור ופיסול במוזיאון יפו לעתיקות - אוקטובר‬ ‫0102 "בצלמו ובדמותו" ‪In his image‬‬ ‫מוזיאון יפו לעתיקות - רח' מפרץ שלמה 01. מתחם יפו‬ ‫העתיקה‬ ‫אוצרים - פרדי פביאן ואתי שלמה‬ ‫מפיקה - אורית קימל‬ ‫יועץ - הנריק רוסטוביץ‬ ‫גרפיקה - קרן מורג‬ ‫אירוע הפתיחה - יום חמישי 0102.01.7 בשעה 00:02‬ ‫נעילה - יום חמישי 0102.01.82‬ ‫שעות הפתיחה של המוזיאון -‬ ‫ימים א'-ד' שעות 00:11 עד 00:71 יום ה' שעות 00:81‬ ‫עד 00:22.‬ ‫דבורה אשכנזי ‪ - Dvora Ashkenazi‬למדה במכון אבני‬ ‫השנים האחרונות עוסקת גם בעיצוב תכשיטים וצורפות.‬ ‫בשנת 9691, בוגרת המדרשה למורים לאומנות בשנת‬ ‫מעצבת ומייצרת את תכשיטיה בעבודות יד ורובם יצירות‬ ‫4791 ובשנות התשעים למדה עיצוב ממוחשב. לימדה‬ ‫חד-פעמיות. התכשיטים בעלי אופי ייחודי ומכוונים לנשים‬ ‫ציור ואומנות במשך 03 שנה, ועסקה בעיצוב סביבה‬ ‫שמחפשות עיצוב מיוחד ולא שיגרתי. התכשיטים מיוצרים‬ ‫לימודית ותפאורות. לפני 5 שנים החלה לצייר בגירים,‬ ‫מחומרים איכותיים - כסף, כסף משולב בזהב ואבני-חן.‬ ‫מתוך אהבה לרכות שניתן להפיק מהם. אוהבת להרגיש‬ ‫הם נמכרים במספר חנויות.‬ ‫משוחררת מפלטה ומכחול, רק גיר ואצבעות, תחושה של‬ ‫ניתן ליצור קשר ישירות עם האומנית בטל: 6567134-250‬ ‫מגע ישיר עם הדף. דבורה הינה אומנית רב-גונית. בשמונה‬
  • 52.
  • 53.
    ‫שגריר תרבותי‬ ‫המלצות ילדים ונוער‬ ‫35‬ ‫הרך ולא השמיעו הגה. תמונה פסטורלית מזו לא יכולתי‬ ‫לתאר. אני מתבוננת מול יפי הבריאה וצלילי שמחה עוטפים‬ ‫אותי באהבה מכל עבר. קשה לזהות מי זו המנגנת ואיזה‬ ‫דואט בשתיים‬ ‫קטע מנוגן, אך השילוב‬ ‫בין השתיים בדואט הזה‬ ‫אחיד, מגוון ויוצר שלמות.‬ ‫שתי נגניות החוברות‬ ‫באהבתן ובניגונן ויוצרות‬ ‫מפתח מוזיקלי אחד שאי‬ ‫אפשר להיות אדישים‬ ‫אליו. היצירה של באך‬ ‫מאוד עשירה ומגוונת.‬ ‫נגינת החליל הופך אותה‬ ‫למשהו בהיר, צלול ועמוק‬ ‫שחודר אל הנשמה ונשאר‬ ‫שם. דיסק שהוא יהלום‬ ‫מלוטש לאוהבי המוזיקה‬ ‫הקלאסית. נהניתי מאוד.‬ ‫בסדנאותיי ברחבי הארץ,‬ ‫הוא דיסק מבוקש מאוד,‬ ‫צליליו פותחים שערי נפש‬ ‫ונותנים לקולות הפנימיים‬ ‫בתוכנו לצאת החוצה‬ ‫ולפרוש כנף.‬ ‫את עדית שמר הסופרת המוכשרת ונגנית חליל הצד‬ ‫המחוננת הכרתי ב”קפה דה מרקר”. שמעתי אותה‬ ‫בהופעה בצוותא לפני שנתיים וייחלתי בלבי שלקט‬ ‫ספר היצירות‬ ‫היצירות שהיא מנגנת יופיע בדיסק. כמו משמים משאלתי‬ ‫התגשמה. הגיע אלי הדיסק ‪ BACH‬המכיל ששה קטעי‬ ‫של ילדי ישראל‬ ‫נגינה המיועדים לניגון בשני כלים. הדיסק הזה הוא דואט‬ ‫מרנין ללב של שתי נגניות חליל צד, יעל רנן ועדית שמר.‬ ‫כבר מהצליל הראשון של החליל הרגשתי קשובה ודרוכה.‬ ‫זה כבר הפך למסורת חגיגית בתחילת “שבוע הספר” בכל‬ ‫עצמתי את עיניי וכבר לא הייתי בחדרי. מפתח צליל דמיוני‬ ‫שנה. מפעל ההנצחה של הסופרת ריקה ברקוביץ לזכר‬ ‫הוביל אותי לשכשוך פלגי מים בצעדי ריקוד. הלכתי אחריו‬ ‫בני משפחתה יצחק, פרידה ואברהם לוין, תופס תאוצה‬ ‫מתבוננת בבואתי במים הצלולים שחדרו אליו בצלילים רכים‬ ‫ומפגיש ילדים מכל רחבי הארץ. גם השנה הייתי שופטת‬ ‫של יופי. ציוצי ציפורים ואיוושת הרוח הוליכוני אל שדות‬ ‫בתחרות הזאת ופעם ראשונה שבחירותיי היו כה מוצלחות‬ ‫שלף נרחבים בהם פעו עדרי צאן עם רועה שרק אצבעותיו‬ ‫ואף תאמו את בחירת שופטים אחרים מבלי שנפגשנו‬ ‫מכסות על מקל במבוק עם נקבים המשמיע בקולו צלילים‬ ‫בכלל.‬ ‫חרישיים. כמו בדממת קודש ליחכו עדרי הצאן את העשב‬
  • 54.
    ‫שגריר תרבותי‬ ‫המלצות ילדים ונוער‬ ‫45‬ ‫כל שנה הבחירה נעשית‬ ‫קשה יותר. המשלב הלשוני‬ ‫הגבוה של הילדים הכותבים‬ ‫עולה משנה לשנה וקשה‬ ‫מאוד לבחור יצירה שיש בה‬ ‫שילוב של תוכן מלמד, לשון‬ ‫צבעונית ומקורית ועוצמת‬ ‫חוויה התופסת את הלב‬ ‫ונשארת שם.‬ ‫התחרות פתוחה לכל הילדים‬ ‫בארץ ללא הבדלי דת,‬ ‫גזע ומין. זה היופי האמיתי‬ ‫שהכתיבה פתוחה לכל. קשה‬ ‫למדינאים לחתום על הסכמי‬ ‫לשלום, רצון להדברות, אהבה לבעלי חיים, נאמנות למדינה‬ ‫הדברות, ברקוביץ עושה זאת ברציפות כמה שנים טובות‬ ‫ולמשפחה, ערכיות וחברות ההופכות את הספר לפנינה‬ ‫ועל מרבד השירה הלאומי מפגישה מזרח ומערב, צפון‬ ‫איכותית בתרבות הספרותית בארץ‬ ‫ודרום ומאפשרת בערב קסום אחד לכולם לעלות על‬ ‫‪/http://www.rika.co.il‬‬ ‫הבמה ולהניף למעלה את ספר היצירות לשנת 0102.‬ ‫ספר היצירות שיש בו שכנות טובה ומאירת עיניים, כמיהה‬
  • 55.
    ‫המרכז לכתיבה יוצרת‬ ‫55‬ ‫ע"ש שושנה מליק‬ ‫בית-ספר מארח‬ ‫הנסיכה של קסמזור‬ ‫"בית-ספר מארח"‬ ‫פרוייקט נתינה ותרומה‬ ‫לקהילה. מיסודו של‬ ‫המרכז לכתיבה יוצרת‬ ‫ע"ש שושנה מליק בחולון.‬ ‫יוזמת הפרוייקט היא‬ ‫הסופרת יהודית מליק-‬ ‫שירן המתגוררת בחולון‬ ‫כ-51 שנה. "בית ספר‬ ‫מארח" מפגיש סופרים,‬ ‫משוררים, ציירים, פסלים‬ ‫ושחקנים עם תלמידי בתי‬ ‫ספר יסודיים קהילתיים‬ ‫ברחבי הארץ.‬ ‫"הנסיכה של קסמזור" ספרו החדש של סופר הילדים‬ ‫שלמה גנאור, נע בין דמיון למציאות. נסיכה הלומדת שיעורי‬ ‫מטרות המפגשים:לקרב את התלמידים אל היוצר ואל‬ ‫כינור, פייה שחלתה במחלת השכחה, אינה זוכרת מאין‬ ‫היצירה, להרחיב אופקים ולמנוע אלימות. זו השנה הששית‬ ‫נולדים קסמיה? דיאלוג שנון בין מעיל הגשם והחליפה‬ ‫שהפרוייקט נודד לבית ספר קהילתי בעיר אחרת. ביום‬ ‫מכניס את הקוראים הצעירים לעולם דמיוני הפותח שעריו‬ ‫ראשון ה-01.01.71 התארח סופר הילדים רמי קרדה בבית‬ ‫לבהירות המחשבה.‬ ‫הספר ע"ש כצנלסון בחולון, עם תלמידי כיתות א'. ספרו‬ ‫"החיים ביער הסיפור האמיתי", ספר ילדים שובה לב המכיל‬ ‫מה שקורה במציאות חייהם פוגש אותם בלילה בשערי‬ ‫ארבעה סיפורים על החיים ביער. איירה מור מרכוס נערה‬ ‫החלום. נסיכות מאגדות ובעלי חיים מדברים בלשון בני‬ ‫בת 51 ועצבה מיכל שיין. הספר לא ממוספר. כמו בחיים‬ ‫האדם, הם מקצת החוויה שחווים הילדים. בלבול ושכחה‬ ‫התפאורה משתנה. היער הוא במת ההתרחשות לכל מה‬ ‫קורים לכל אחד מאיתנו וכשטלפון לא זוכר את המספר, זו‬ ‫שמתרחש בין בעלי-החיים כמו במציאות חיינו.‬ ‫תופעה מדאיגה לכל דבר.‬ ‫"אף אחד עוד לא מצא את תחנת השידור של ארץ‬ ‫ּב ַער הּופצה ׁשמּועה‬ ‫ְ ָ ְ ָ‬ ‫ַ ּי ַ‬ ‫החלומות", כי כל ילד חולם חלום שלא תמיד זוכר. ארץ‬ ‫הּליְלה ּתהֶה חגי ָה ּפרּועה‬ ‫ַַ ָ ִ ְי ֲִ ג ְ ָ‬ ‫החלומות היא ארץ הנמנמה. בארץ הזאת ישנים בשעה‬ ‫קבועה ומתעוררים לאחר שהסתיים החלום. ומה קורה‬ ‫ּכּלם מזְ מנים למסּבת ַג‬ ‫ֻ ָ ֻ ָ ִ ִ ְ ִ ַ ּג‬ ‫כשברווזון מנייר רוצה לצאת מהספרון ולנוע כברווזון לכל‬ ‫ָבֹואּו הָארֵה, ה ָחׁש וְאּולי ַם הּדג.‬ ‫ַ ּג ַ ָ‬ ‫ָ ְ י ַ ּנ ָ‬ ‫י‬ ‫דבר? הדמיון הוא אח למחשבה. כשהם לוקחים את עיני‬ ‫הקוראים לטיול בדפי הספר, כל הסיפורים עושים שם‬ ‫ממחוזות הדמיון ושערי המחשבה דילגו הילדים בעניין‬ ‫אי סדר. השנינות חברה של הצחוק, כשהם משתובבים‬ ‫והקשבה. אחרי המפגש, אמר אחד הילדים, "גם אני רוצה‬ ‫וצוחקים כל הצלילים נישאים למרחקים. באמצעות‬ ‫להיות סופר וילדה אחרת ביקשה להצטלם עמו. למפגש‬ ‫האנשה בכל שיר-סיפורי מצליח הילד להזדהות עם מצבים‬ ‫היה טעם של עוד.‬ ‫שונים בחיי היום יום שלו ולהבין ערכים בסיסיים כמו עזרה‬ ‫לזולת,יושר, חברות ואת חשיבות ההקשבה לאבא ואמא.‬ ‫מיועד לפעוטות בגילאי 5-3. בת אור, הוצאה לאור.‬