1. התפתחות הילד, טבעה ומהלכה – פרק 5
מהלך ההתפתחות הקוגניטיבית של התינוק
התיאוריה הראשונית שהציע פיאז' ה להתפתחות קוגניטיבית של הילד בוססה על מחקר של
שלושת ילדיו והציעה שישה שלבים (לאחר מכן הוא שינה חלק מהרעיונות). הוא כינה את תקופת
הינקות התקופה הסנסורית-מוטורית משום שהניח כי מודעות הילד לעולם מוגבלת לידע המושג
ממודעות סנסורית ופעולות מוטוריות. יש לציין כי כל שלב מאופיין על פי התפתחות השיא שלו
וכי טווחי הגילאים המיוחסים לכל שלב הם מקורבים בלבד.
מאפיינים כלליים שם שלב גיל
שכלולים קטנים של דפוסי התנהגות רפלקסים שלב 1 1-0 חודשים
מולדים
התפתחות של פעולות פשוטות, חוזרות תגובות מעגליות ראשוניות שלב 2 4-1 חודשים
ונשנות, המתמקדות בגופו של התינוק
התפתחות של פעולות חוזרות ונשנות תגובות מעגליות שניוניות שלב 3 8-4 חודשים
הקשורות באובייקטים חיצוניים
תיאום (קורדינאציה) של תיאום בין פעולות נפרדות לרצפים של שלב 4 21-8 חודשים
התנהגויות מכוונות כלפי מטרה סכמות
גיוון של פעולות חוזרות ונשנות תגובות מעגליות שלישוניות שלב 5 81-21
באמצעות ניסוי וטעייה חודשים
התחלות של חשיבה ייצוגית הופעת סכמות מנטאליות כפי שנראה שלב 6 42-81
בחיקוי המושהה חודשים
התפתחות מושג האובייקטים
להבנת מושג האובייקטים יש מקום מרכזי בהבנת העולם וכן בהתפתחות בתקופת הינקות.
פיאז' ה סבר שלילדים אין כלל מושג של אובייקטים וכי מושג זה נבנה באופן פעיל עם הזמן. לא
כל החוקרים מסכימים עם גישה זו וגם אלה שכן, כפי שנראה בהמשך, הכניסו בה שינויים. בפרק
זה נתמקד במושג קביעות האובייקט – ההבנה שאובייקטים ממשיכים להתקיים גם כשהם
נעלמים מן העין.
קביעות אובייקט לפי השקפתו של פיאז'ה
שלבים +21: התינוק יכול להביט לעבר אובייקט ולהושיט יד אליו אם הוא קרוב מספיק. אך אם
האובייקט שהתינוק עוקב אחריו מוסתר או מוסתר חלקית אז התינוק מפנה מבטו לכיוון אחר,
כאילו האובייקט חדל מלהתקיים.
שלב 3: בשלב זה התינוק יושיט יד לעבר אובייקט שמכוסה חלקית (בניגוד לשלב הקודם). אך אם
מכסים לחלוטין את האובייקט או מונעים מהילד להושיט אליו יד הוא יחדל לנסות. נראה
שהתינוקות זקוקים לרמזים כדי להזכיר להם את קיומו של אובייקט (כמו בדוגמה אם הבן של
פיאז'ה והרעשן שהוזכרה קודם).
שלב 4: התינוק יחפש אחר אובייקט מוסתר – כלומר הוא מסוגל לצרף סכמות סנסוריות-
מוטוריות לפעולה מוכוונת מטרה ומבין שאפשר לחפש אובייקט. אך מחקרים מראים כי הבנת
קביעות האובייקט בשלב זה עדיין פגומה - אם מחביאים מילד חפץ תחת מפית ומניחים לו לחפש
ולמצוא אותו כמה פעמים (הוא נהנה מזה במשך זמן רב) ולאחר מכן מחביאים אותו מול עיניו
תחת מפית אחרת הוא יחפש שוב תחת המפית הראשונה וכשלא ימצא יחפש באקראי במקומות
אחרים. חוקרים רבים סבורים שעצם החיפוש מעיד על הבנת קביעות האובייקט (עליו להימצא
במקום כלשהו), אך יש הבנה לא שלמה של האילוצים הקובעים היכן הוא יכול להימצא. פיאז'ה
סבור שהחיפוש תחת אותה מפית מעיד שהתינוקות מקשרים בין הופעת האובייקט מחדש לפעולה
שלהם ולא מבינים את קביעות האובייקט באופן שאינו תלוי בפעולותיהם.
שלב 5: בשלב זה תינוק יחפש אובייקט במקום האחרון בו נעלם מעיניו, הוא לא יכול להסיק
מסקנות על מה קורה לאובייקט מחוץ לטווח ראייתו ( אם נשים חפץ בכף יד, נסגור אותה, נכניס
אותה מתחת למפית ונוציא אותה ריקה, הילד יחפש בכף היד וכשלא ימצא את האובייקט יכעס
ויפסיק לחפש).
2. שלב 6: בשלב זה יש קביעות אובייקט. אם נערוך את הניסוי בשלב 5 הילד יחפש מתחת למפית
לאחר שלא מצא את החפץ בכף היד. היכולת לדמיין מה קרה לחפץ כשהיד נכנסה מתחת למפית
הוא דוגמה לחשיבה ייצוגית מוקדמת.
המחקר העכשווי על הבנת אובייקטים אצל תינוקות
מחקרים חדשים גילו שתינוקות רבים מגיעים לציוני הדרך שתיאר פיאז'ה בשלבים מוקדמים
מעט מאלה שנקב בהם. חוקרים אחרים הטילו ספק בתיאוריה של פיאז'ה על היעדר קביעות
אובייקט בשלבים 5-1 וטע נו כי ישנה קביעות אובייקט אך אין מיומנויות לקבוע היכן או נמצא או
לחפש אחריו באופן יעיל.
גישה זו נבדקה בניסויים שלא דורשים מהתינוק לחפש ולמצוא אובייקט – ניסויים בתפיסת
אובייקטים המוסתרים בחלקם: Kellman & Spelkeהראו כי תינוקות מסוגלים להסיק על
קיומו של או בייקט שלם מצפייה באובייקט מוסתר בחלקו בגילאים מוקדמים מאלה שתיאר
פיאז'ה. הם הראו לתינוקות בגילאי 5.3 עד 5.4 חודשים מוט שנע מאחורי קופסא, לאחר מכן
הראו להם שני גירויים – מוט שלם נע ומוט שחסר חלק באמצעו נע – הם הסתכלו זמן קצר יותר
על המוט השלם, כלומר זהו גירוי לא חדש בעיניהם (הם הסיקו שזה מה שהיה מאחורי הקופסה
ולא שני חלקים נפרדים). מחקרים נוספים הראו שהתנועה המשותפת של חלקי המוט בגירוי
הראשון היא שמאפשרת את תפיסת המוט כשלם וכן שיכול זו היא נרכשת ולא קיימת אצל
ילודים, אך כאמור נרכשת מוקדם יותר מכפי שסבר פיאז'ה.
מבחנים נוספים לקביעות אובייקט: ראיות לקיום קביעות אובייקט כבר בגיל 5 חודשים הושגו
במבחנים שונים מאלה של פיאז'ה:
▪ Harrisהראה לתינוקות אובייקט מימינם או משמאלם ואפשרה להם להושיט יד לעברו רק
כשהאור בחדר כבה – למרות שלא ראו את האובייקט הושיטו התינוקות יד לכיוון הנכון ברוב
המקרים.
▪ באיירז'ון הראתה לתינוקות בני 7-5 חודשים מסך שנע קדימה ואחורה ב-081 מעלות. לעיתים
הוצב מחסום מאחוריו והמסך נתקע, המחסום הוסר באקראי. כאשר המסך נתקע ולאחר מכן זז
כרגיל התינוקות הביטו זמן רב יותר. מכאן ניתן להסיק שהם ראו בזה גירוי מפתיע כי ציפו
שהמסך ייתקע במחסום. כלומר הם מבינים קביעות אובייקט וגם שאובייקט אחד יכול לחסום
אחר גם אם אינו נראה לעין. במחקר אחר היא הראתה שבגיל 5.6 חודשים יש לתינוקות ציפייה
ברורה לגבי הנקודה בה המסך אמור להיתקע ואילו בגיל 5.4 חודשים אין ציפייה כזו. היא הסיקה
שקביעות האובייקט הכללית מתפתחת קודם ליכולת לייצג בשכל את גודלו ומיקומו. היא ערכה
אח" כ עוד כמה מחקרים שלא ראיתי צורך לפרט – המסקנה היא שאצל בנות קביעות אובייקט
מופיעה בגיל מוקדם יותר, כ-4 חודשים.
מסקנה כללית: מהמחקר העכשווי, שעושה שימוש בשיטות מחקר דקות אבחנה יותר מאלה של
פיאז'ה, עולה כי פיאז' ה תיאר נכון את הרצף בו נרכשת ההבנה אך לא את קצב הרכישה. השיטות
החדשות מציבות סף נמוך יותר לקביעות אובייקט, דורשות פחות השתתפות פעילה מהתינוק
ופחות יכולות זיכרון (באיירז'ון דורשת זיכרון של כמה שניות). המדדים של באיירז'ון מאפשרים
לגלות בתנאי מעבדה מתי בדיוק מתחילה קביעות אובייקט על אף שהיא עוד לא בצורה שהינה
שימושית בחיי היומיום.
הסברת התנהגות החיפוש של תינוקות
מחקרים חדשים הראו שהטענה של פיאז'ה לפי החיפוש בשלב 4 הוא חזרה על התנהגות מוצלחת
(האובייקט הופיע כשהתינוק חיפש במקום 1 ולכן הוא יחפש שם שוב ושוב ללא קשר להיכן
הוחבא) אינה נכונה. ישנן עדויות שתינוקות בשלב זה יחפשו במקום קודם לאחר שינוי מחבוא רק
ב-%05 מהמקרים ומעבר לכך – הם פונים למקום הנכון ב-%001 מהמקרים אם מניחים להם
לחפש מייד לאחר ההחבאה. עיכוב בין ההחבאה לחיפוש יגרור אחוז גבוה יותר של טעויות ככל
שיתארך ויצטרך להתארך יותר כדי לגרום לטעויות ככל שהילד גדל. עניין העיכוב לא יכול להיות
מוסבר על ידי התיאוריה של פיאז'ה. ניתן להסביר התנהגות זו דווקא במונחים של "מבוגרים" –
התינוק מחפש במקום האחרון בו ראה את החפץ כי בפעמים רבות זוהי אסטרטגיה יעילה
(מפתחות שהולכים לאיבוד וכו'). אך מדוע שוכחים התינוקות שראו את האובייקט מוחבא
במקום חדש? זה קשור למגבלות הזיכרון של תינוקות בהן נדון בהמשך.
3. הבנת תכונות אחרות של אובייקטים אצל תינוקות
מחקרים מראים כי לתינוקות בגיל 5.7 עד 5.9 חודשים יש תפיסה בסיסית של מושגי תמיכה
ושיווי משקל ביחס לאובייקטים אך הם מסוגלים ליישמם רק במצבים פשוטים. בנוסף, התגלה כי
הבנת יחסים בין אובייקטים (כמו למשל קשר סיבתי של תזוזה – אובייקט פוגע באחר וגורם
לתנועה שלו) קיימת אצל בני 01 חודשים אך לא אצל בני חצי שנה. כלומר הבנה כזו מתפתחת
במחצית השנייה של השנה הראשונה לחיי התינוק יחד עם היבטים אחרים של מושג האובייקט.
הסברים להתפתחות קוגניטיבית
התיאוריה של פיאז'ה: התפתחות קוגניטיבית אינה רכישה סבילה של עובדות אלא תהליך בו
הילד בונה לו באופן פעיל מערכת להבנת העולם. הבנת העולם בכל שלב מוגבלת ע"י המבנים
הקוגניטיביים הקיימים (ההופכים עם הזמן מופשטים ומתוחכמים יותר). העניין הקריטי
בשנתיים הראשונות (התקופה הסנסורית מוטורית) הוא משחק הגומלין בין הילד לסביבה.
פיאז'ה טען הידע של הילד בתקופה זו מוגבל למה שהוא עושה או חש. לא כל החוקרים מסכימים
עם עמדה זו אך יש הסכמה באופן כללי על כך שהבנת התינוקות את העולם מבוססת על פעולה
יותר מאשר על חשיבה . העיקרון של פיאז'ה הוא שתינוקות אינם מחכים שדברים יקרו להם אלא
פועלים על העולם ולומדים מכך בדרך להבנה טובה יותר שלו.
מנגנוני הסתגלות והתאזנות: מנגנוני ההסתגלות וההתאזנות אחראים לפי פיאז'ה לשינויי
ההתפתחות החלים בכל גיל.
מהות מנגנון ההסתגלות שיפור כישורים ויכולות שכבר קיימים בילד על מנת לתפקד טוב יותר
במצב קיים (ילד שלומד לשתות מכוס ומשפר את יכולת המציצה הקיימת אצלו על מנת לשתות
כראוי). מנגנון ההסתגלות מורכב משני תתי מנגנונים – הטמעה והתאמה. הטמעה היא יישום
סכמות קיימות על מצבים שונים המתאימים להן (שימוש בפעולת המציצה לגדלים שונים של
פטמות בקבוקים). התאמה היא תהליך בלתי פוסק של שינוי אסטרטגיה או מיומנות קיימת כדי
להתאים לנסיבות משתנות (למשל הדוגמה עם הכוס). במהלך השנתיים הראשונות של החיים
ההתאמה וההטמעה נעשות יחד והופכות כשרים מולדים למגוון מיומנויות סנסוריות ומוטוריות
שהתינוק יכול ליישם במצבים שונים. מיומנויות אלו משקפות לפי פיאז'ה מבנים קוגניטיביים
בסיסיים המתאמים מידע סנסורי ומוטורי הניתן ליישום במצבים שונים אותם כינה סכמות
(למשל: סכמת מציצה, סכמת לפיתה, סכמת הסתכלות). במהלך ההתפתחות הסכמות מתפתחות
לייצוגים שכליים (רעיונות ומחשבות) ולאו דווקא למידע סנסורי ומוטורי. לסכמות המפותחות
והמופשטות יותר קורא פיאז'ה אופרציות.
רפלקסים (טווח מוגבל) סכמות סנסוריות מוטוריות (מתפתחות באמצעות התאמה והטמעה)
שילוב של סכמות יחד (שלב 4) ייצוגים שכליים (אופרציות). כל שלב מהווה את הבסיס
לבא אחריו.
המנגנון שאחראי להתקדמות הילד בשלבים של ההתפתחות הקוגניטיבית הוא מנגנון ההתאזנות
- זהו תהליך ויסות עצמי המוביל את הילד להסתגלויות יעילות יותר ויותר. כשילדים נתקלים
בסיטואציה בה הכישורים שלהם לא מספיקים לתפקוד הולם (שתייה בפעם הראשונה מכוס) הם
נתקלים בחוסר איזון (האיזון נשמר כל זמן שהילד מתפקד בצורה הסתגלותית) – חוסר האיזון
מוביל את הילד לחפש איזון, כלומר התאמת ההתנהגות לדרישות החדשות, באמצעות המנגנונים
שתוארו קודם.
ההשגות על התיאוריה של פיאז'ה
תיאוריות ניאו-פיאז'יאניות – פישר וקייס: חוקרים שרצו להכניס שינויים בתיאוריה על מנת
להתאימה לגילויים חדשים אך לשמור על רוחה הכללית. פישר תיאר את ההתפתחות
הקוגניטיבית כרכישת מיומנויות שמורכבותן הולכת וגדלה ולא כבניית סכמות שמורכבותן הולכת
וגדלה כפי שעשה פיאז'ה. המיומנויות בניגוד לסכמות נרכשות בהקשר מסוים ולכן אינן בהכרח
מוכללות (אם כי זו אופציה). קייס סב ר שהתפתחות קוגניטיבית היא תוצאה של גידול בקיבולת
הזמינה של הזיכרון שמאפשר לילד להתמודד עם מידע מורכב יותר ולבצע מטלות מורכבות יותר.
מושג מרכזי בתיאוריה של קייס הוא מרחב עיבוד מבצע שהוא המספר הרב ביותר של סכמות
שילד יכול לבצע יחד (כמו זיכרון עבודה). מרחב ז ה גדל בשל התפתחות ביולוגית וכן בשל העובדה
שפעילויות שמתורגלות היטב הופכות לאוטומטיות.
חוקרים אלו וחוקרים נוספים מצאו עוד 4 השגות מרכזיות על התיאוריה שאותן נסקור כעת: 1)
ההתפתחות לא תמיד עולה קנה אחד עם התיאוריה 2) מגבלות קוגניטיביות נובעות מיכולת
מוגבלת לעבד מידע ולא מסוגי המבנים הקוגניטיביים העומדים לרשותם 3) טווח היכולות והידע
המולדים רחב מכפי שסבר פיאז'ה 4) ייתכן שהשפעת ההקשר החברתי חזקה מכפי שסבר פיאז'ה.
4. 1) הערכה מחדש של מושג השלבים: פיאז' ה טען שההבדל האיכותי בין השלבים השונים נעוץ
בהתקדמות קוגני טיבית כללית ולכן ישנה התפתחות סימולטאנית של כישורים קוגניטיביים
שונים. עם זאת מחקרים הראו כי תינוקות יכולים להיות בשלב מסוים מבחינה קוגניטיבית אחת
לפי התיאוריה של פיאז'ה ובשלב אחר מבחינה קוגניטיבית אחרת (זיהוי אובייקטים, הבנת סיבה
ומסובב למשל). פיאז'ה הי ה מודע לחוסר עקביות זו והגדיר את המושג דקאלאז' למצב זה (של
התקדמות שונה במטלות שונות). אך הוא לא נתן לכך הסבר מניח את הדעת ולכן ספג ביקורת.
בגלל בעיה זו חוקרים רבים תיארו את ההתפתחות כרכישה של מיומנויות נפרדות. פישר טען כי
ההתפתחות תלויה בהתקדמות קוגניטיבית כללית כפי שטען פיאז'ה אך גם בהתקדמות בתחומים
ספציפיים. כלומר ההתקדמות במטלה קוגניטיבית אחת אינה תלויה באחרת – אך אין זו אי
תלות מוחלטת כי לעולם אין פער של יותר משתי רמות בין ביצועים קוגניטיביים שונים. גם מקול
הלך באותו כיוון והשתמש במונח מיומנויות – הוא טען כי ההתפתחות בין השלבים נעשית כאשר
נרכש כושר חדש (כללי) אך עדיין נדרשת התנסות ספציפית להתפתחות מיומנויות מסוימות.
2) הערכה מחדש לש המגבלות הקוגניטיביות של תינוקות: קייס ופישר טענו כאמור כי המגבלות
של ההתפתחות הקוגניטיבית של תינוקות אינן רק תוצאה של טבעם הסנסורי מוטורי של המבנים
הקוגניטיביים שלהם כפי שסבר פיאז'ה אלא תוצאה של מגבלות ביכולת עיבוד מידע. חוקרים
שונים התייחסו ליכולת זו במונחים שונים (טווח קשב, כוח שכלי, מרחב עיבוד מבצע) ואנו נתייחס
אליה כאל זיכרון עבודה – יכולת עיבוד המידע הזמינה ביח' זמן מסוימת לביצוע מטלה
קוגניטיבית מסוימת. כדי לבצע מטלה קוגניטיבית (חיקוי, חיפוש ועוד) נדרש התינוק לזכור
דברים מסוימים – אם זיכרון העבודה שלו מתמלא במהלך ביצוע המטלה הוא ייכשל.
פישר תיאר כמה שלבי התפתחות לפי יכול עיבוד המידע: יכולת לבצע רק פעולה אחת בפעם אחת
צירוף שתי פעולות יחד תיאום כמה פעולות למערכת מורכבת יצירת ייצוגים שכליים
של פעולות. כשתינוק מגיע לרמה חדשה הוא נשאר בה זמן מה כנראה משום שמימוש היכולות
החדשות דורש בתחילה את כל זיכרון העבודה. פישר בחן גם את התפתחות המוח וטען כי יכול
להיו ת שזו מקנה יכולת עיבוד מידע שמאפשרת התקדמות או שההתנסות והלמידה מחוללים
במוח שינויים שמאפשרים התקדמות זו. קייס לעומתו טען שתרגול מתמיד הופך מיומנויות
חדשות לגוש של התנהגויות שכבר לא תופס מקום בזיכרון ואז מיומנויות אלו נעשות בסיס
לאחרות (כמו .)chunkingלתיאוריות אלו המבססות את המגבלות ביכולת עיבוד המידע אין
חסידים רבים משום שלא הצליחו למדוד עד היום את קיבולת זיכרון העבודה של תינוקות או את
יכולתם לעשות .chunkingהתיאורטיקנים התומכים בכל מציעים השערות בדבר השינויים
בזיכרון העבודה בהתאם להתפתחות אך דרוש מחקר נוסף על הקיבולת כדי לבסס זאת.
3) הערכה מחדש של היכולות המולדות של תינוקות: פיאז'ה סבר שתינוקות נולדים רק עם
רפלקסים ואילו חוקים המכונים ניאו-נייטיביסטים טוענים כי לתינוקות יש יכולות מולדות כמו
מושג אובייקט פרימיטיבי ואולי אף סיבתיות. החשד לאפשרות זו עלה ממחקרים משוכללים יותר
שאפשרו לעלות על קיומן של היכולות (ראה החלק על אובייקטים). עם חוקרים אלו נמנים בין
היתר – אליזבת ספלק, פרנק קייל וג'ין מנדלר.
4) הערכה מחדש של השפעת ההקשר החברתי על ההתפתחות: פיאז'ה טען שהסביבה מספקת
הקשר חברתי בו יכולים הילדים לחקור את עולמם ובאמצעות החקירה להתפתח. ניאו-
פיאז' יאנים ומצדדי גישת עיבוד המידע טוענים שהסביבה מספקת הקשרים ספציפיים לתרגול
מיומנויות ספציפיות. אך חוקרי המזוהים עם הפסיכולוג הרוסי לב ויגוצקי טוענים שהסברים אלו
אינם מספקים. מצדדי גישה זו סבורה שתינוקות אינם מדענים החוקרים את העולם אלא יותר
כמו תיירים בטיול מאורגן – הם לא מגלים דברים חדשים אלא את מה שהם צריכים לדעת ומה
שכל המבוגרים כבר יודעים. הסביבה מכווינה אותם לעבר מה שהם צריכים וההקשר התרבותי
ממקד אותם בדברים החשובים לתרבות שלהם – הם לומדים מהר יותר בעזרת מבוגרים, חלק
מהדברים רק בעזרת מבוגרים ולומדים דברים שבעיני המבוגרים בתרבות המסוימת יש להם ערך.
למשל יש בספר השיאים של גינס תיעוד של ילד שלמד לגלוש בים לפני גיל 8 חודשים מן הסתם
הישג זה נובע ממאמצי הוראה של מבוגרים הרואים בכך דבר חשוב. הניאו-פיאז'יאניים מנגד
טוענים כי תרגול ישיר כזה אינו התפתחות של ממש שכן הוא משיג מיומנויות מבודדות שאינן
חלק ממערכת אינטגרטיבית המאפשרת פעולה. עם זאת יש גם מצבים בהם תרגול ישיר מביא
ליכולות שהן משמעותיות מאוד בהתפתחות – כמו למשל ניסוי בלוס אנג'לס בו לימדו ילדים עם
פיגור שכלי לע בוד עם מחשבים שמאפשרים להם התנסויות למידה בהן היות מתקשים בסביבה
טבעית.
