היבטים של הפרטה סיכום פריט 6
•Download as DOC, PDF•
2 likes•1,696 views
תודה רבה לסיגל מרקוביץ על השיתוף
Recommended
More Related Content
Similar to היבטים של הפרטה סיכום פריט 6
Similar to היבטים של הפרטה סיכום פריט 6 (15)
More from Shaby Haim
More from Shaby Haim (20)
היבטים של הפרטה סיכום פריט 6
- 1. היבטים של הפרטה במערכת החינוך / נוגה דגן- בוזגלו, נוב' ٠١٠٢- מבוא- ההפרטה והשלכותיה: מערכת החינוך בישראל מבוססת עדיין על תשתית ציבורית חזקה . עם זאת , מתקיימת מגמה זוחלת של הפרטה ומשקלם של הורים, גופים עסקיים ועמותות הולך ומתעצם. ההפרטה היא בו זמנית תוצר של היחלשות המערכת הציבורית והמחולל שלה . מדיניות כלכלית של צמצום ההשקעה הציבורית בחינוך ומדיניות חברתית ניאו- ליברלית הביאו להגדלת חלקו של המגזר הפרטי במימון החינוך. כוחות השוק הפרטיים הללו מתבססים על אינטרסים ספציפיים ומחלישים את יכולתה של המדינה להנהיג את החינוך . מתן האפשרות לכוחות השוק לחדור למערכת החינוך הופכת את התפיסה של החינוך כזכות אזרחית ממעלה ראשונה הנותנת אפשרות לשוויון הזדמנויות לתפיסת החינוך כמצרך אותו יכולים לייצר בעלי ההון ולרכוש אלו שהממון מצוי בכיסם. ההפרטה מפוררת את יכולתו של החינוך הציבורי להנהיג מדיניות של קידום לכל ומאיצה בידול מעמדי, אתני ותרבותי. ביטוייה העיקריים של ההפרטה בחינוך הם: 1.קיצוצים רבים בתקציב החינוך לצד גידול מתמיד במימון הפרטי המשלים בבתי הספר הציבוריים. 2.אימוץ מודל כלכלת השוק לצורך ניהול המערכת תוך הדגשת הייחודיות, התחרותיות והשיווקיות של בתי הספר. 3.מדידה והערכה באמצעים הלקוחים מעולם התאגידים. 4.יזמות פרטית של עמותות הורים וגופים מסחריים. 5. מיקור חוץ ומסחור של פונקציות שבעבר מולאו ישירות על ידי משרד החינוך כגון : בחינות הבגרות, תכניות העשרה, בקרה פדגוגית ותקציבית ועוד. 6. פעילות תאגידים , עמותות וקרנות בתוך בתי הספר בתכניות לימוד חיצוניות , תרומות וחסויות ללא הכוונה מרכזית של משרד החינוך ובפיקוח חלקי בלבד. 7. האתוס התאגידי של " גמישות ניהולית " שהצמיח מסלולים שונים להעסקת מורים , ולאחרונה גם להכשרתם. מהלכי ההפרטה מתרחשים על רקע תפיסה פוליטית כלכלית הדוגלת בהגבלת אמצעיה ופעילותה של המדינה, ועל רקע היחלשותם של מנגנוני הרגולציה המדינתית, מה שמביא למצב בו אין הגנה על האינטרס הציבורי ועל רווחת כלל האזרחים. ההפרטה גורסת כי משרדי הממשלה יתפקדו בעיקר כ" מטה מנהל " וביצוע השירותים ייעשה במיקור חוץ. זהו חזונו של משרד החינוך אלא שגורמי החוץ חותרים תחת יכולתו של המשרד לשלוט ולכוון מדיניות. ייחודה של ההפרטה בישראל הוא בכך שלא קיימת כאן מערכת חינוך פרטית לגמרי. במשטר החינוכי המופרט חלקית פועלים כמה שחקנים מרכזיים: 1.משרד החינוך המתרכז בעיקר בלימודי היסוד ובניטור הישגים. 2."כוחות השוק" הפועלים לקידום מגזרים ספציפיים ומדובר בשני כוחות מרכזיים: א. קבוצות מבוססות המקימות בתי ספר אליטיסטים סלקטיביים ומסלולי לימוד ייחודיים וחדשניים במימון פרטי ב. גופים פרטיים כקרנות ועמותות המפעילים פרויקטים חינוכיים בהתאם לאינטרסים פרטיקולאריים ומיקור חוץ המחלחל לפעילות הבית ספרית השוטפת בתחומי הפדגוגיה, התכנון והפיקוח.
- 2. 3. הרשויות המקומיות שלהן תפקיד חשוב בחלוקת משאבי החינוך . הביזור משרת כמובן את הרשויות החזקות ומחליש את החלשות . הרשויות החזקות מוסיפות מתקציבן שעות לימוד ושירותים נלווים ואגב כך ממלאות חלק פעיל בניהול החינוך. ١. שוק תכניות הלימודים- 1. מיקור חוץ של פיתוח תכניות הלימודים- בשנים האחרונות התכווץ התקציב של המרכז לפיתוח תכניות לימודים. מבקר המדינה הצביע על קצב איטי מאוד של פיתוח תכניות לימוד ועל חוסר בפיקוח שיטתי על התכניות הנלמדות. כיום תכנון ופיתוח תכניות הלימוד נעשים בעיקר על ידי שני גופים: המרכז לטכנולוגיה חינוכית והמרכז להוראת מדעים של המועצה להשכלה גבוהה. לאלה נוספו בשנים האחרונות תכניות לימוד שמפתחים תאגידים מסחריים ומלכ"רים. הפקתם של חומרי הלימוד ופרסומם של ספרי הלימוד עברה מיקור חוץ לשוק הפרטי. האגף לפיתוח תכניות לימודים עושה זאת רק כאשר השוק הפרטי אינו מפתחם. 2.תכניות לימוד של עסקים, קרנות ועמותות- הקיצוץ הממושך בשעות לימוד וחלחול תפיסת "האחריות החברתית " של תאגידים הביאו לכך ש תאגידים ועמותות החלו להפעיל תכניות לימוד בבתי הספר כדבר שבשגרה. מדובר בשוק חינוך הפועל כמעט ללא פיקוח או הכוונה של משרד החינוך. המשרד אינו מעצב מדיניות ואינו מקדם שימוש מושכל במשאבים הפרטיים , אלא נגרר אחר " כוחות השוק". למרות שחלק מהתכניות תורם להעשרת תכנית הלימודים, בשטח ללא מדיניות מנחה לא ניתן להבטיח חלוקה שוויונית או הוגנת של המשאבים, לא ניתן לפקח על תכנים אידיאולוגיים ומסחריים ועל צוותי ההדרכה. כמוכן לא ניתן להבטיח את רציפות התהליך. מיפוי הגופים הפרטיים הפועלים בבתי הספר- ב- ٦٠٠٢ הקים משרד החינוך צוות שתפקידו לקבוע קריטריונים לכניסת גופים חיצוניים למערכת החינוך . הצוות הגיש דו" ח שהציג את חוסר השקיפות שבפעולתם של גופים אלו ואת העיוות הפדגוגי והתקציבי שנוצר כתוצאה מפעולתם. הומלץ הליך אישור אחיד לתכניות חיצוניות על סמך תנאי סף קבועים מראש באמצעות מנגנון אישור של המשרד. המלצה זו לא יושמה עדיין למרות שהכנסת חוקקה חוק המגביל פעילות מסחרית בבתי הספר . החידוש היחיד בתחום הוא הקמתו של מאגר מידע על התכניות החיצוניות על ידי המכון ליזמות בחינוך , אשר עדיין אינו פתוח לציבור. מרבית התכניות ממשיכות לפעול ללא מערך הערכה מסודר מה שמקשה לבדוק את מידת הצלחתן. בנוסף מצביע דו" ח מעקב אחר השפעת המשבר הכלכלי על פעילות הגופים החיצוניים , כי בעת משבר חל צמצום משמעותי בהיקף פעילותם והנפגעים העיקריים הם בתי ספר בלתי מבוססים. דבר זה הינו החיסרון המשמעותי של תכניות אלו. קיימים ٣ סוגים של ארגונים המפעילים תכניות בבתי ספר: א. קרנות פילנתרופיות המפעילות פרויקטים בהיקפים גדולים וחלקם ממניעים אידיאולוגיים . ב . עמותות ומלכ" רים המפעילות תכניות העשרה בהתנדבות או במסגרת תל" ן בעיקר בחטיבות הביניים שם הן מגיעות ל- ٠١ % משעות הלימוד . קיימים גם מלכ" רים ותיקים הפועלים כקבלני משנה של משרד החינוך ורשתות חינוך כאורט, עמל ואמי"ת. ג. חברות עסקיות המפעילות תכניות בתחום עיסוקן כמיתוג יחסי ציבור ותרומה לקהילה. 3. הרגולציה של פעילות עסקים במוסדות חינוך- משרד החינוך חושש בעיקר מפרסומת מסחרית גלויה ולכך נועדה הרגולציה. בשנת ٠٠٠٢ כלל לראשונה חוזר מנכ"ל סעיף של התניית פרסום באישור וועדה- הוועדה לאישור שילוב פעילות מסחרית בבתי ספר. היא מעניקה אישורים אך אינה מחליטה לאלו בתי ספר ייכנסו התכניות . זכות הבחירה ניתנת למנהלי בתי הספר . ב- ٧٠٠٢ נחקק החוק האוסר פעילות מסחרית במוסדות חינוך . הוא אינו אוסר תרומות כספיות של עסקים כל עוד אינן מלוות בפרסומת גלויה . הוא גם אינו אוסר הפעלת תכניות לימוד על ידי עסקים בתנאי שקיבלו היתר לכך מהוועדה לאישור שילוב הפרסומת המסחרית במוסדות חינוך . עסקים בישראל מאוד מעוניינים לפעול בבתי הספר ויש חשש שלווא דווקא ממניעים חינוכיים. יכולתה של הוועדה לקיים פיקוח אפקטיבי על אופי העסקים הנכנסים לבתי הספר ועל תכני פעילותם מוגבלת מכמה סיבות : א . לאחר מתן האישור
- 3. הוועדה אינה בודקת שהעסק שומר על מגבלות העיסוק ואינה מפקחת על התכנית שאושרה והפיקוח מוטל על המנהל וההורים ב. לא קיים מנגנון הטלת סנקציות על גופים שהפרו את הנחיות הוועדה או פעלו ללא הרשאתה מלבד האיסור להמשיך ולפעול. כתוצאה מכך נכנסות לבתי הספר תכניות רבות שלא פנו כלל לקבל אישור ומידע עליהן מגיע מתלונות הורים ומנהלים. 4. היעדר פיקוח והסדרה של תכניות של קרנות ועמותות- כאשר מדובר בגופים לא מסחריים כקרנות ועמותות , מנגנון פיקוח קיים רק לגבי תכניות שהפעלתן דורשת תשלומי הורים ) נמצא כי למרות הצורך באישור ההורים, האישור מתקבל רק פעם בכמה שנים כל עוד אין טענות(. כאשר המימון פרטי או משותף למפעיל ולרשות אין מידע מסודר ולא מנגנון סינון ופיקוח . ההורים אינם מיודעים בד"כ ואינם יכולים להבחין אם התכנית חיצונית או לא. בבתי ספר חלשים שיקולים פדגוגיים נדחקים הצידה לטובת שיקולי משאבים. באופן רשמי כל תכנית אמורה לעבור את אישור המועצה אך בפועל זה לא מתבצע. ישנן דרכים אפשריות לניהול פעילות הגופים החיצוניים והכפפתם לפיקוח: ١. יצירת שקיפות ונגישות ציבורית למידע. ٢ . ייעוד גוף במשרד החינוך לפיקוח על תכניות חיצוניות ולהגדרת קריטריונים להבטחת איכות פדגוגית , כוח אדם ראוי וכדומה ٣ . ניהול פריסת התכניות החיצוניות בהכוונה של המשרד ובהתחייבות לתקופת פעילות ٤. חיזוק והרחבת סמכות הורים לאשר או לדחות תכניות. יש לציין כי פילנתרופיה אינה יכולה להוות תחליף להשקעה מדינתית שיטתית בתחום החינוך ובמיוחד במקצועות היסוד ובתגבור. יש לזכור גם כי הפילנתרופיה נותנת לגיטימציה לצמצום ההשקעה בחינוך. ٢. מיקור חוץ ומסחור של פעילות משרד החינוך- א. ממיקור חוץ למסחור: כניסת חברות מסחריות לתחום החינוך- העברה למיקור חוץ של פעילויות חינוכיות צברה תאוצה בעקבות תכנית החרום לייצוב המשק מ- ٥٨٩١. השלב השני , שלב המסחור החל עם חקיקתו של חוק חובת המכרזים שיצר לחץ של משרד האוצר להוציא למכרז יותר ויותר פעילויות . עם כניסת החברות המסחריות התרחב מיקור החוץ לתחומי פעילות נוספים של המשרד ובעיקר לתחום הפיקוח: בקרה מנהלית, תקציבית ופדגוגית. חוק חובת המכרזים מ- ٢٩٩١ ותקנות חובת המכרזים מ- ٣٩٩١ קובעים העדפה ברורה להתקשרות במכרז חיצוני. נוצר מצב שבו כל תקציב חינוך שאינו בגדר "שעות תקן " ואינו מבוצע ישירות על ידי עובדי המשרד , כפוף למכרז. משרד החינוך לא השתמש בתקנות כדי לתת העדפה לגופים המתמחים בחינוך אלא להיפך . הוא עודד כניסת גופים המתמחים בניהול במגמה להוזיל עלויות . הועדפה יעילות כלכלית על פני איכות חינוכית כדוגמת המכינות הקדם אקדמאיות שתפעולן הועבר לחברת מרמנת שאין לה רקע חינוכי פדגוגי. התחומים שעברו מיקור חוץ ומוצעים באמצעות מכרזים כוללים את מרבית פעולות הפיתוח והבינוי , רכישות של ציוד ועזרי לימוד , מחשוב ורכישת שירותים נלווים כהסעות . מלבד זאת תחום הפעולות המנהליות והבקרה המנהלית עבר מיקור חוץ כמו גם בקרה פדגוגית ותקציבית , ביצוע של תכניות משלימות ותכניות העשרה ופרויקטים לקידום אוכלוסיות חלשות כדוגמת תכנית החומש למגזר הערבי שבגלל שיטת ההקצאה , שעות לימוד שלה אינן מנוצלות והמרוויחים הם קבלני המשנה . או הפרויקט ליוצאי אתיופיה שמבקריו מדווחים על בריחה תקציבית ועל התנערות המדינה בחסותו . שירותים נוספים שהופרטו במגמה לייעל את השרות ולהוזילו הם: שירותי הבריאות לתלמיד ושירותי החרום, תכנית השאלת ספרי לימוד והמשלחות לפולין שנמצא שלא הייתה בהם התייעלות ולא חסכון. דו" ח מבקר המדינה המתייחס להתקשרויות המשרד עם קבלני משנה מגלה אף הוא כי ההתקשרויות אינן נקיות מבעיות ולא תמיד עולות בקנה אחד עם האינטרס הציבורי . כך קורה שחלקם של תשלומי הורים בפרויקטים עולה ) תכנית קרן קרב למשל (, אין בקרה ויש זליגה תקציבית בין פרויקטים ופעילויות המיועדות למגזרים חלשים מוצאות דרכן למגזרים חזקים ) מפעל ההזנה ותכנית פנימיות היום למשל (, רשתות חינוך מתחרות ביניהן על פי שיקולים כלכליים ) כדוגמת אורט עמל ואמי"ת ( ומדיניותן הפדגוגית נקבעת ע" י הנהלת הרשת , מנגנוני הגופים
- 4. נוגסים במימון הפרויקט וקבלני המשנה צוברים עוצמה מנהלית ופדגוגית. בנוסף, עודפי תקציבים נשארים פעמים רבות אצל הקבלנים ולא חוזרים למשרד )עמ' ٩١- ٤٢( אחד ממאפייני ההפרטה הוא אימוץ כללי השוק החופשי מה שמתבטא בהסטת הדגש מפיקוח פדגוגי לניטור של "תפוקות " כשהישגי תלמידים משמשים כמדד העיקרי להערכת איכות החינוך . מדיניות הסטנדרטים ממוקדת בתוצאות ולא בפדגוגיה או במשאבים ומסיטה את תשומת הלב מהפערים העמוקים שבין מגזרים ומעמדות. המרוץ אחר ההישגים הגביר את מיון התלמידים לקבוצות ויצר לחץ עצום על ההורים והמורים ליצר הישגים בכל מחיר )גם אם הדבר כרוך במימון שיעורים פרטיים יקרים , למשל (. יתרון מדיניות הסטנדרטים הוא בעיגון לימודי הליבה לראשונה בחוזר המנכ" ל וחסרונו בין השאר בהזנחת התשתית לידע כללי רחב . התמוססות הפיקוח הפדגוגי הוא דוגמא קלאסית נוספת להפרטה. חלקו שהועבר למיקור חוץ עקב הידלדלות המשאבים הפך טכני בעיקרו. במקביל, מערך הפיקוח הפדגוגי הפך להיות כאוטי עקב צמצום מספר מפקחי המקצוע מה שהגביר את העומס על המפקחים הכוללים . בקרת ההישגים באמצעות קבלני משנה שגם מפעילים פרויקטים העלתה מצבים של ניגוד אינטרסים ומשטר התחרות מתנהל ללא שקיפות תוך גרימת בדלנות מעמדית. )עמ' ٥٢- ٧٢(. סיכום - מאמר זה מפרט ומדגים תהליכים של הפרטה הקיימים במערכת החינוך שלנו מזה שנים ומתעצמים בשנים האחרונות תוך פגיעה בחינוך הציבורי והתרופפות ההנהגה של המשרד ויכולת הרגולציה שלו . הדבר מגביר את הפערים ואת אי השוויון ומתבטא היטב גם בתוצאות הפירלס לאורך השנים.