1. ‫אמיר בן פורת | כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?‬

2. ‫כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית‬

4. ‫אמיר בן פורת‬
‫כיצד נעשתה ישראל‬
‫קפיטליסטית‬
‫‪a‬‬
‫פרדס הוצאה לאור‬

5. ‫‪Amir Ben-Porat‬‬
‫‪HOW ISRAEL BECAME A CAPITALIST SOCIETY‬‬
‫עריכה לשונית: שונית כהן‬
‫על הכריכה: גן–שמואל בעבודה בבניין 7391‬
‫מתוך: ארכיון גן–שמואל‬
‫אין לשכפל, להעתיק לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר‬
‫מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי‬
‫מכני או אחר ־ כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי‬
‫מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות‬
‫מפורשת בכתב מהמו“ל.‬
‫מסת“ב: 7-540-145-569-879 :‪ISBN‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לפרדס הוצאה לאור‬
‫ת“ד 55854, חיפה 85413‬
‫‪e-mail: contact@pardes.co.il‬‬
‫תשע“א 1102‬
‫‪Printed in Israel‬‬

6. ‫־ ספר, איך נעשית למיליונר?‬
‫־ מצאתי שני סנט ברחוב. קניתי שני תפוחים, לא נגסתי בהם.‬
‫הברקתי אותם בכנף חולצתי, ומכרתי בארבעה סנט.‬
‫־ ומה הלאה?‬
‫־ קניתי ארבעה תפוחים ומכרתי בשמונה סנט.‬
‫־ ?!‬
‫־ כך המשכתי לקנות תפוחים ולמכור.‬
‫־ ואז?‬
‫־ אז הדודה שלי נפטרה והורישה לי שני מיליון דולר.‬

8. ‫תוכן העניינים‬
‫9‬ ‫הקדמה‬
‫פרק ראשון‬
‫31‬ ‫תקציר‬
‫פרק שני‬
‫12‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫פרק שלישי‬
‫14‬ ‫מדינה ואופציות היסטוריות‬
‫פרק רביעי‬
‫36‬ ‫תחום הזדמנות היסטורי‬
‫פרק חמישי‬
‫49‬ ‫אנשים עושים היסטוריה‬
‫פרק שישי‬
‫531‬ ‫הדרך השלישית‬
‫פרק שביעי‬
‫851‬ ‫התאדות ההגמוניה, קץ הדומיננטיות‬
‫פרק שמיני‬
‫291‬ ‫קפיטליזם ככל הגויים‬
‫פרק תשיעי‬
‫322‬ ‫קדחת ההון‬
‫732‬ ‫ביבליוגרפיה‬

10. ‫הקדמה‬
‫ישראל של תחילת האלף השלישי היא חברה קפיטליסטית. ישנם‬
‫השמחים על כך ויש המצטערים, וישנם גם מי שיתמהו על עצם‬
‫ההכרזה הזו. האומנם ישראל, מדינה שאינה נמנית עם העשירות שבין‬
‫מדינות העולם, היא קפיטליסטית כמו למשל בלגיה, אנגליה או ארצות‬
‫הברית? התשובה מצויה בהגדרה ובמעשה של קפיטליזם: חברה היא‬
‫קפיטליסטית אם מתקיימים בה כמה עקרונות ייחודיים המארגנים‬
‫את הערכאה הכלכלית שלה, וכמו כן גם את שאר הערכאות הראשיות‬
‫שלה ־ הפוליטית, האידיאולוגית והתרבותית. כי לא כמות ההון הצבור‬
‫במדינה היא הגורם הקובע ־ אף שההון כשלעצמו, בעצם הדומיננטיות‬
‫שלו, הוא תנאי הכרחי לקפיטליזם, אלא ההתנהלות הכלכלית וזיקתה‬
‫להיבטים אחרים של התנהלות החברה. לקפיטליזם בהווה יש פנים‬
‫שונים, אך לכולם מכנה–משותף אחד: אגודה של עקרונות פעולה‬
‫מסוימים אשר יחדיו מפיקים סדר חברתי שהשם ‘סדר קפיטליסטי’‬
‫מתאים לו יותר מכול.‬
‫תהליך הפיכתה של ישראל לחברה קפיטליסטית החל להסתמן‬
‫עוד בראשית ימיה כמדינה ריבונית, תקופה המכונה בטעות על ידי‬
‫כותבים מסוימים ‘סוציאליסטית’. המדינה ירשה מן היישוב היהודי‬
‫שקדם לה כמה רכיבים של קפיטליזם, אך אלו היו עדיין ‘רכים’,‬
‫מפורדים ושוליים, ולא היה בכוחם לצמוח ולכבוש להם מקום מרכזי.‬
‫בשנות החמישים, העשור הראשון למדינה, נוהלו המדינה והחברה‬
‫הישראלית על ידי ‘מחנה תנועת העבודה’ בראשות מפא“י ומנהיגה‬
‫דוד בן גוריון. הכריזמה של בן גוריון הקרינה גם על חלקים מן המחנה‬
‫הבורגני, שלא חשש להצטרף לקואליציה עם מפא“י. לכאורה נוצר‬
‫חיבור בין שני ניגודים מעמדיים ש'בוטלו’ לצורך העניין הלאומי. יש‬
‫לציין לזכותה של מפא“י, כי מפלגה זו ידעה להתגמש לימין ולשמאל,‬
‫[9]‬

11. ‫הקדמה‬ ‫01‬
‫להדוף מתחרים, לרקום קואליציות הטרוגניות תחת הנהגתה ולשמר‬
‫את הדומיננטיות שלה לאורך זמן. מפא“י השכילה להיות גורם מעורב‬
‫כמעט בכל תחום ועניין וליצור סינתזה בין ההיבטים הסוציאליסטים‬
‫שרחשו בקרבה להיבטים הממלכתיים, קרי הלאומיות, שהועדפו על‬
‫פני אלה הראשונים. מה שהחל ביוזמת האליטה השלטת כמתן הבכורה‬
‫לשיטת ‘הכלכלה המעורבת’, הפך ברבות הימים לבסיס המראה לשיטה‬
‫הקפיטליסטית. בשנות השמונים של המאה הקודמת היה הקפיטליזם‬
‫לשיטה הדומיננטית, ומאוחר קצת יותר ־ לשיטה ההגמונית במדינת‬
‫ישראל.‬
‫בימי הבראשית של ישראל ניתן היה לחזות לה שני מסלולי‬
‫התפתחות עיקריים: הראשון ־ חברה סוציאליסטית נוסח הסוציאל–‬
‫דמוקרטיה האירופאית; השני ־ חברה קפיטליסטית נוסח הליברליזם‬
‫האירופאי. שתי האופציות הללו רחשו גם באירופה שלאחר מלחמת‬
‫העולם השנייה. נראה כי ההכרעה בדבר בחירת הדרך הייתה בידי‬
‫ההנהגה של ישראל: בזמן ההוא כוחה של המדינה היה רב משל כל גורם‬
‫אחר בישראל, ואף יותר מצירופם של כמה גורמים יחדיו. מי שעמד אז‬
‫בראש המערכת הפוליטית, אותה אליטה שהציבה את חבריה בעמדות‬
‫השלטון, בחרה ‘בדרך שלישית’ ששילבה בין משק ציבורי–מעמדי‬
‫(ההסתדרות), משק ציבורי ממלכתי (ממשלה) ומשק פרטי. מן הבחינה‬
‫הכמותית, האחרון היה הגדול מכל השאר גם יחד, אך כוחו הפוליטי‬
‫היה מועט יחסית. בספר זה עולה הטיעון כי המדינה בראשות תנועת‬
‫העבודה טיפחה חממה עבור השיטה הקפיטליסטית, וזו, כמה עשורים‬
‫מאוחר יותר, דחקה את המדינה ממעמדה המיוחס וכפתה עליה להיות‬
‫השרת של השוק הכלכלי.‬
‫אין ספק כי באותם ימי בראשית הציב העולם הגבלות שונות‬
‫על המדינה הישראלית, ואלו השפיעו במישרין או בעקיפין על‬
‫דרכה. הבחירה של ההנהגה בכלכלה מעורבת ולאחר מכן בשיטה‬
‫הקפיטליסטית, הושפעה ללא ספק מהתרחשויות באירופה ובארצות‬
‫הברית, שאליהן היו נשואות העיניים. במדינות אלה התקיימו סגנונות‬
‫שונים של קפיטליזם, החל מביטויו המרבי בארצות הברית, ועד לגרסתו‬

12. ‫11‬ ‫הקדמה‬
‫המרוסנת במדינות סקנדינביה, בהן הוא התקיים בחסות ממשל סוציאל–‬
‫דמוקרטי. מכל מקום, הקפיטליזם בישראל היא במידה רבה פרי של‬
‫פיתוח מקומי: מי שבחרו ב’דרך השלישית’ סברו כנראה כי כך יצליחו‬
‫ליצור שילוב ייחודי, פורה ויציב, כזה המתאים ורצוי לישראל. לנגד‬
‫עיניהם עמד המודל הסוציאלי–דמוקרטי שהיה אז פופולארי במערב‬
‫אירופה. אך כעבור כמה עשורים התפוררה הסינתזה המאומצת הזו,‬
‫ואת מקומה תפסה השיטה הקפיטליסטית, שידה מורגשת בזמן הזה בכל‬
‫אחת מן הערכאות הראשיות של החברה הישראלית. התשובה לשאלה,‬
‫כיצד הפכה ישראל למדינה קפיטליסטית, טמונה אפוא במה שהתרחש‬
‫בה למן היום שהפכה למדינה ריבונית. האנשים שעשו את ההיסטוריה‬
‫הזו, עשו אותה בתנאים שמקצתם הוכתבו על ידם ובמקצתם היו נתונים‬
‫וקבועים.‬
‫בזמן כתיבת דברים אלה הקפיטליזם הולך ומחזק את אחיזתו‬
‫ההגמונית במדינת ישראל. כדי לעמוד על האופן שבו הוא הגיע למעמד‬
‫זה, יש לבחון את ההיסטוריה החברתית של ישראל למן הקמת המדינה,‬
‫ואף קודם לכן ־ בתקופת המנדט הבריטי. כי הקפיטליזם לא הובא‬
‫לכאן, הוא נוצר כאן.‬
‫ספר זה נסמך על ספרות ומחקר בתחומי כלכלת ישראל והפוליטיקה‬
‫שלה, על מסמכים מארכיון מורשת בן גוריון ומהארכיון ע“ש לבון,‬
‫על עיתונות (פוליטית, ומוטה בהתאם) משנות החמישים ואילך,‬
‫מאוסף העיתונות בספריית אוניברסיטת בן גוריון, על פרסומי הלשכה‬
‫המרכזית לסטטיסטיקה, על פרסומי מכון אדווה, ועל עיתונות יומית‬
‫ומגזינים ייעודיים העוסקים בכלכלה כגון דה מרקר וגלובס, וכמו כן‬
‫על מחקרים על המבנה המעמדי והקפיטליזם הישראלי. באופן יחסי‬
‫לא הרבה נכתב באקדמיה על הכלכלה ועל הפוליטיקה בעשור הראשון‬
‫לקיומה של המדינה, (שנות החמישים). במרוצת הזמן גבהה ערימת‬
‫הספרים, הירחונים והמאמרים שעניינם הפוליטיקה, התרבות והכלכלה‬
‫בישראל. סוציולוגים, היסטוריונים, כלכלנים ומדעני מדינה הם‬
‫הראויים לתודה על כך. במהלך השנים נוספו אליהם גם ספרי זיכרונות‬

13. ‫הקדמה‬ ‫21‬
‫של אישים שמילאו תפקידים בכירים בפוליטיקה ובכלכלה של ישראל‬
‫בזמן לידתה ומאוחר יותר. גוויעתה של העיתונות הפוליטית (דבר, על‬
‫המשמר, הבוקר, חרות), לא הותירה את הזירה ריקה: עיתונים יומיים‬
‫אחדים עדיין מחזיקים מעמד והעיתונות המקומית (מקומונים) התרחבה‬
‫והתגוונה. האינטרנט והטלוויזיה מעבים את מקורות הידע. כל אלה‬
‫ואחרים מספקים תמונות מצב על המתרחש בחברה הישראלית ועל‬
‫תהליך הפיכתה לחברה קפיטליסטית. את התמונות הללו יש לאסוף,‬
‫לברור, למיין ולצרף למעין קולאג’, שיאפשר מבט רחב ועם זאת ממוקד‬
‫בתהליך זה, שהלך והעצים עם השנים.‬
‫גישת החקירה המנחה ספר זה מבוססת על זיהוי הגורמים העיקריים‬
‫שהשפיעו על עיצוב החברה הישראלית מראשיתה ועד היום וכן על‬
‫אלה שהשפיעו על ההתנהלות הפוליטית של מקבלו החלטות, קרי‬
‫האנשים שעשו את ההיסטוריה. אי לכך תינתן כאן תשומת לב רבה‬
‫לבחינת התנהלותה של המנהיגות הפוליטית כמו גם לבחינת המנהיגות‬
‫הכלכלית. הגורמים שבהם מדובר הם גורמים מקרו–פוליטיים ומקרו–‬
‫כלכלים. הנתונים הסטטיסטיים המופיעים בגוף הספר הם תיאוריים:‬
‫מייצגים שכיחות, פיזור או ממוצע של תופעה מסוימת בנקודת זמן‬
‫מסוימת. המודל הקפיטליסטי והמודל הסוציאליסטי מוצגים כאן‬
‫כ’טיפוסים אידיאלים’, ותהליך הקפיטליזציה, התהליך המוביל את‬
‫הסיפור כולו, מתמקד בעיקר בתהליכי העיצוב של ישראל. תהליך זה‬
‫משקף את המתח שבין האנשים שעשו את ההיסטוריה לבין התנאים‬
‫שבהם היא נעשתה. כאמור, התוצאה כבר ידועה, לכן נותר לנו לנסות‬
‫לתאר ולהסביר את הדרך שהובילה את החברה הישראלית עד הלום.‬

14. ‫פרק ראשון‬
‫תקציר‬
‫מי שעדיין יש ספק בלבו, יכול להסירו: ישראל כחברה וכמדינה היא‬
‫קפיטליסטית. אשכול העקרונות המהווים את בסיס הקפיטליזם הם היום‬
‫המסד שעליו נשענת מדינת ישראל ועל פיהם היא מתנהלת. כמה סימני‬
‫זיהוי חשופים לעין המתבונן: ריכוז ההון בידי מעטים הולך וגובר; קיומם‬
‫של כמה תאגידים גדולים במיוחד, חלקם אף חובקי עולם, המרכזים‬
‫בידיהם כוח כלכלי רב; נסיגה של המדינה ממעורבות בכלכלה, והשארת‬
‫הזירה ל’כוחות השוק’. המהלך הבולט ביותר בעשורים האחרונים בישראל‬
‫־ שממזג היבטים כלכליים, חברתיים ותרבותיים ־ הוא ההפרטה, וזו‬
‫אינה פוסחת על ערכים חומריים ורוחניים. השכירים מהווים כיום כארבע–‬
‫חמישיות מכוח העבודה הנסחר בשוק. חלוקת העבודה מזוהה עם חלוקה‬
‫מעמדית שנמהלים בה היבטים אתניים, לאומיים ומגדרים. למעשה,‬
‫הייצור, החליפין והצריכה מתנהלים על פי עקרונות קפיטליסטיים, והרווח‬
‫הוא העיקרון השולט. ובסיכומו של דבר, בסמוך מאוד למגן דוד המופיע‬
‫על דגל המדינה, נרשם באותיות שאינן נראות לעין בלתי מזוינת: הכול‬
‫סחיר. הכול סחיר ־ היא הסיסמה הממצה את השיטה הקפיטליסטית מיום‬
‫היוולדה ועד ימינו: כמעט הכול, ובכל ערכאה, נאמד בראש ובראשונה‬
‫על פי ערך החליפין שלו בשוק. בישראל, כמו במקומות אחרים, מתגלה‬
‫הקפיטליזם כיצור בעל כמה נשמות. המשברים אינם מכלים אותו: יש‬
‫בו כוח רב להתמיד, להחליף מהלך, ואם צריך ־ גם את עורו, ולהמשיך‬
‫ולשרוד. דומה כי הוא כאן עמנו ־ בעדנו או נגדנו ־ לזמן רב. כי עבור רוח‬
‫הרפאים של התשוקה לרווח ־ השמים הם הגבול.‬
‫[31]‬

15. ‫פרק ראשון‬ ‫41‬
‫קפיטליזם הוא סוג של סדר חברתי היסטורי בעל היגיון משלו. המודל‬
‫הבסיסי שלו מושתת על כמה עקרונות יסוד, והתקיימותם יחדיו במקום‬
‫ובתקופה מסוימת מסמנת כי אכן מדובר בחברה קפיטליסטית. גילו של‬
‫הקפיטליזם המודרני אינו עולה על כמאה וחמישים שנה. אך בקרב‬
‫החוקרים בנושא יש הסוברים כי הוא החל לרקום עור וגידים עוד במאה‬
‫ה–61, אך צורתו הבוגרת נקבעה בשלהי המאה ה–91 ואילך (,‪Berger‬‬
‫4491 ,‪ .)1986; Larrian, 1994; Dubb, 1947; Polanyi‬כאמור, שיטה‬
‫זו נסמכת על אשכול של עקרונות יסוד שהם הסיבות לקפיטליזם ובה בעת‬
‫הם מהווים גם את הכוח המשמר הדינאמי שלו, למשל, ‘עקרון הרווח’‬
‫שסביבו מתארגנים המוסדות הקפיטליסטיים למיניהם. עוד יש לציין כי‬
‫קפיטליזם אינו סדר חברתי שניתן לסמן את השלמתו. להלכה ולמעשה‬
‫מדובר בשיטה שהיא תהליך המחדש את עצמו ־ לעתים בוואריאציות‬
‫או במוטציות של המודל הבסיסי (אשכול העקרונות). כיוון שקפיטליזם‬
‫נושא עמו מתח/ים בלתי מתכלים, עליו להמציא מדי פעם מחדש דרכים‬
‫להקהות או להדחיק את המתחים הללו, ומתברר כי למרות המשברים‬
‫שעבר עד כה, הוא לא התמוטט ולא פינה את עצמו לטובת סדר חלופי.‬
‫הקפיטליזם לא “חפר את הקבר לעצמו”, כפי שסבר מרקס; להפך, הוא‬
‫שרד וגבר על מתחריו, ובייחוד על שיטת הקומוניזם הצנטרליסטי ששלטה‬
‫בברית המועצות ובמדינות הכפופות לה עד לשלהי שנות השמונים של‬
‫המאה הקודמת. כושר העמידה של הקפיטליזם מעורר השתאות. עד כי‬
‫יש מי שסוברים כי עמו הגיע קץ ההיסטוריה.‬
‫בהווה כמו בעבר, אין קפיטליזם אחד בלבד, אין שיטה אחת שלמה,‬
‫אחידה וזהה המונהגת בכל החברות הקפיטליסטיות. הקפיטליזם של‬
‫ארצות הברית אינו זהה לזה של שוודיה, פינלנד, צרפת ודרום אפריקה;‬
‫הקפיטליזם של בריטניה אינו דומה לזה הצומח ברוסיה, פולין,‬
‫הונגריה, צ‘כיה וסלובקיה. השוני נובע בין השאר מכך שקפיטליזם‬
‫יכול לשאת טווח רחב של תכנים פוליטיים אידיאולוגיים ותרבותיים.‬
‫אי לכך הוא יכול לחיות בשלום עם ממשלות שמאליות–סוציאליסטיות‬
‫כמו עם ממשלות ימניות ואפילו פשיסטיות. נראה אפוא כי השיטה‬
‫הפוליטית בכל אחת מהמדינות מתעצבת בהתאם לדרגות החופש‬

16. ‫51‬ ‫תקציר‬
‫שמתירה בה השיטה הקפיטליסטית. גם ממשלה בראשות מפלגה או‬
‫קואליציה סוציאליסטית נזהרת מאוד מפני פגיעה במה שמכונה בעגה‬
‫הקפיטליסטית “כוחות השוק” (7691 ,‪ .)Galbraith‬כי להון שמור כוח‬
‫של וטו ביחס למדינה. אין כיום שום ממשלה שמאלית, כולל ממשלות‬
‫שמאליות בדרום אמריקה, שמוכנה ללכת עד הסוף ולבטל את השיטה‬
‫הקפיטליסטית בארצן, כלומר להחליפה באחרת. כוח הווטו של‬
‫הקפיטליזם אינו מושג ערטילאי, הוא כוח אמיתי שיכול לרסק ממשלות‬
‫ומדינות. הגלובליזציה העצימה את כוחו והציבה את כללי המשחק‬
‫שלו מעל לאלה של המדינות–אומות. דומה כי כפי שהדברים עומדים‬
‫עכשיו, לפועלי כל העולם ‘יש מה לאבד’ (7791 ,‪ .)Przeworski‬נדמה‬
‫כי לקפיטליזם אין היום חלופה.‬
‫התבוננות ולּו מרפרפת בהיסטוריה של הדיאלוג בין כלכלה וחברה,‬
‫למשל בארבע–חמש מאות השנים האחרונות, מלמדת כי מדי פעם‬
‫מישהו, או משהו, שם נקודה, סוף פסוק, קביעה ־ כי הגיענו לסופה של‬
‫ההיסטוריה, וכי גילינו את השיטה הכלכלית–חברתית, האולטימטיבית‬
‫הנכונה, היעילה והצודקת, שאין עוד דבר מאחוריה ומלפניה (,‪Bell‬‬
‫0691). אדם סמית רמז על כך; קרל מרקס העניק להיסטוריה שלאחר‬
‫הקפיטליזם עוד פרק חיים אחד בלבד. יורשיהם לא חדלו מהדיון בנושא‬
‫זה. שמו של הוגה הדעות האחרון הקובע זאת בנחרצות הוא פרנסיס‬
‫פוקויאמה, בספרו קץ ההיסטוריה והאדם האחרון (3991). ספר זה‬
‫עורר כצפוי רעש רב, בין השאר משום שיצא לאור עם קריסתה של‬
‫ברית המועצות שסימנה לכאורה את סופן של השיטות ההיסטוריות.‬
‫מעתה ואילך, קבע פוקויאמה, ישלטו בעולם הקפיטליזם והנגזרת שלו‬
‫לכאורה, הדמוקרטיה, כי הם בבחינת הטוב שבכל העולמות בהווה‬
‫ובעתיד. הרעש שעורר פוקויאמה סביב ספרו היה רב לאין שיעור‬
‫מערכו הממשי של הספר, שחולשתו נובעת בעיקר מן הדלות של‬
‫ההיבט ההיסטורי בו. בעצם כבר היו דברים מעולם: הפיזיוקרטיסטים,‬
‫המרקנטליסטים, המרקסיסטים האורתודוקסים ואחרים, כל אלה קבעו‬
‫בהחלטיות כי שיטתן הכלכלית (וכמובן החברתית) המגובה בחשיבה‬
‫תיאורטית מנומקת, היא הנכונה מכל שהיה לפניה ושיבוא אחריה.‬

17. ‫פרק ראשון‬ ‫61‬
‫ואכן, לולא הייתה היסטוריה היה ניתן לומר כי לפחות אחד מהם צדק,‬
‫וכי רק רשלנותם או רוע לבם של שליטים או בערותו של ההמון, הם‬
‫שמנעו מן השיטה (הכלכלית) המסוימת שלהם לפרוח ולהטיב עם העם‬
‫והשלטון. אבל כפי הנראה להיסטוריה יש סדר יום משלה, והיא נעה‬
‫הלאה תוך שהיא חושפת סתירות, מעמתת אותן, מבטלת אחדות ומגלה‬
‫חדשות. מה שניתן לומר היום בביטחון יחסי הוא שהקפיטליזם צפוי‬
‫(או עלול) להישאר עמנו עוד זמן רב, אבל אין זה סוף פסוק. מן הראוי‬
‫לשנן את אמרתו הצוננת של קרל מרקס: “אנשים עושים היסטוריה‬
‫אך לא בתנאים שהם בחרו” (3691 ,‪ .)Marx‬לרישא של אמרה זו יש‬
‫ִ‬
‫להתייחס כנקודת מוצא לחשיבה היסטורית–חברתית: “אנשים עושים‬
‫היסטוריה”. יש להניח כי אנשים י מ ש י כ ו לעשות היסטוריה בתנאים‬
‫שלא הם בחרו. בעצם כדי שיוכלו לעשות היסטוריה כרצונם ־ נניח,‬
‫להעמיד חלופה לקפיטליזם ־ עליהם ראשית לכול לתקן (או לשנות)‬
‫את התנאים המסוימים האלה. וגם תיקון זה אינו מובטח, כי כבר למדנו‬
‫מן ההיסטוריה עד כמה קשה לשנות מוסדות חברתיים, ועל אחת כמה‬
‫וכמה להמירם באחרים (1891 ,‪ ;)Urry‬עד כמה קשה לשנות דפוסי‬
‫תרבות, או אף מקצתם, וכן עד כמה קשה להניע אנשים ליטול סיכון‬
‫הכרוך בעשייה כזו. המודל הבסיסי של הקפיטליזם המוצג כאן היה‬
‫גלוי לעין כול, אך העתקתו ויישומו לא היו קלים כלל למרות הגיבוי‬
‫לכך מצד מדינות קפיטליסטיות ותיקות (למשל, ברוסיה שלאחר פירוק‬
‫הקומוניזם). צירי הלידה של השיטה הקפיטליסטית בחברה מסוימת‬
‫קלים יותר כאשר נמצא בה סוכן חזק שחפץ בהבאתה (למשל המדינה‬
‫עצמה), והנוטל על עצמו את תפקיד המיילדת. בדיעבד נראה כי גם‬
‫בישראל היה גורם כזה, והוא היה לא אחר מאשר ההנהגה שהשתייכה‬
‫למחנה ‘תנועת העבודה’.‬
‫תהליך הבינוי של האומה ישראלית והמדינה הריבונית שלה החל‬
‫בתחום הזדמנויות שבו לכאורה עמדו לבחירה שתי אופציות רחבות:‬
‫האחת ־ חברה סוציאליסטית, והשנייה ־ חברה קפיטליסטית. הגורם‬
‫שהכריע בין החלופות ובחר לבסוף בדרך ביניים (‘משק מעורב בפיקוח‬
‫המדינה), היה המדינה עצמה, וליתר דיוק האליטה הפוליטית שלה,‬

18. ‫71‬ ‫תקציר‬
‫שהשפעתה הייתה רבה מאוד בכל אחד ממוסדותיה ובארגונים שפעלו‬
‫לצדה, כמו הסתדרות העובדים והסוכנות היהודית. היה זה תחום‬
‫הזדמנות מיוחד במינו: הערכאה הפוליטית הייתה דומיננטית על פני‬
‫שאר הערכאות, ובעיקר על פני הכלכלית. המדינה ייצרה, גייסה,‬
‫שלטה והקצתה משאבים כלכליים לסקטורים הציבוריים (היא עצמה‬
‫וההסתדרות), ולסקטור הפרטי, שכוחו הכלכלי היה רב מכל האחרים‬
‫גם יחד, אך הגיבוי הפוליטי שלו לקה בחסר. המדינה, באמצעות‬
‫האליטות שנגזרו ממפלגת השלטון (מפא“י) ומקורביה, שלטה באופן‬
‫מובהק בזרם העלייה, בהתיישבות, בדיור, בתעסוקה, בבריאות ועוד.‬
‫המדינה גם שלטה בצבא (לאחר כמה חיכוכים), ועשתה בו שימוש‬
‫לצרכים חוץ–צבאיים, כמו הנחלת השכלת יסוד. המדינה, בשונה מן‬
‫האליטה השלטת, נהנתה מלגיטימציה שגבלה ביחס מקודש מצד כמעט‬
‫כל המפלגות בכנסת. היא נשענה, בביטחון יחסי רב, על שני רכיבים‬
‫אידיאולוגיים: יהדות וציונות, ובכך העמידה מכנה משותף רחב ככל‬
‫האפשר לאוכלוסיית הרוב היהודי ולארגונים השונים שלה.‬
‫בשנות החמישים, תקופת הכינון והבינוי של האומה והמדינה‬
‫הישראלית, הייתה המדינה הגורם הבולט והמשפיע ביותר בכל החברה‬
‫הישראלית. היא ריסנה גורמים אופוזיציוניים מבית ומחוץ ועשתה‬
‫מאמץ רב להאדיר את כוחה. למעשה, היה מדובר במעין כפל פנים:‬
‫במדינה כמוסד פוליטי הנשען על לגיטימציה רחבה, ובמדינה כאליטה‬
‫(או אליטות) שנשענה על גורמים פוליטיים ־ מפא“י והקרובים‬
‫לה. בפועל, באמצעות שליטה בלתי מתפשרת במוסדות המדינה,‬
‫היה למחנה העבודה בראשות מפא“י מעמד דומיננטי בישראל: הוא‬
‫השפיע, ולעתים קרובות הכריע, בתחומים פוליטיים וכלכליים (ייצור,‬
‫גיוס משאבים והקצאתם). בכוח, היה באפשרותו להכתיב את דמותה‬
‫של המדינה לעתיד. אם נכון הדבר “שאנשים עושים היסטוריה”, אזי‬
‫השמאל בישראל היה ה‘אנשים’ הללו, הוא היה הגורם הדומיננטי‬
‫והחזק ביותר בעשייה ההיסטורית הזו.‬
‫ישראל מעולם לא הייתה מדינה סוציאליסטית. חוקרים שונים,‬
‫בעיקר אלה המבקשים לאיים על המציבים סימני שאלה ביחס ל‘כלכלה‬

19. ‫פרק ראשון‬ ‫81‬
‫החופשית’, נוטים להפריד בין שתי תקופות היסטוריות: הנוכחית‬
‫המכונה ‘ניאו–ליברלית’, וזו שקדמה לה המכונה ‘סוציאליסטית’.‬
‫לעתים, כדי להעצים את האיום, מכונה התקופה הקודמת ‘הסוציאליזם‬
‫של מפא“י’. אכן בישראל של שנות החמישים וגם לאחר מכן התקיימו‬
‫גופים סוציאליסטים מסוימים (קיבוצים, קואופרטיבים) דומה כי‬
‫בראשית דרכה מפא“י הייתה מפלגה סוציאל–דמוקרטית, אך יש לסייג‬
‫כי לא הסוציאליזם היה ִדגלה, אלא הממלכתיות. והממלכתיות ־ אולי‬
‫שלא בכוונת מכונן ־ אפשרה לקפיטליזם לצמוח ולהיות דומיננטי‬
‫והגמוני, כפי שיבואר להלן. הקפיטליזם לא יובא לישראל מבחוץ אך‬
‫גם לא צמח בה מעצמו. לבורגנות של אותם הימים ־ והייתה בישראל‬
‫של שנות החמישים בורגנות של ממש (בן פורת, 9991) ־ לא היה לגיון‬
‫פוליטי שיציב אותה כמעמד, כתודעה פוליטית וכמתחרה באליטה‬
‫הקיימת. זאת חרף העובדה שמבחינת הבעלות על אמצעי ייצור, פריון‬
‫הייצור, תעסוקה ועוד פרמטרים כלכליים, היווה הסקטור הפרטי יותר‬
‫משישים אחוזים מהכלכלה הישראלית (ברקאי, 0991). מה שנרמז כאן‬
‫בקווים גסים הוא שהקפיטליזם הישראלי החל את דרכו בחממה שבנתה‬
‫וטיפחה עבורו המדינה, אותה מדינה שנשלטה אז על ידי האליטות של‬
‫מחנה העבודה.‬
‫מאז ועד היום למדינה מעמד של בכורה בישראל בכל הקשר. כך‬
‫היה גם בשנות השמונים, כאשר הליכוד הניאו–ליברלי (לפחות חלק‬
‫נכבד ממנו, קרי, הרכיב הליברלי) שלט במוסדות של המדינה. גם כאשר‬
‫כוחה של המדינה נשחק, ובייחוד כאשר הערכאה הכלכלית החלה‬
‫להאפיל על שאר הערכאות, עדיין הייתה המדינה גורם בעל כוח יחסי‬
‫רב. אמנם הקפיטליזם מאתגר אותה ומאלצה להתאים עצמה לעקרונות‬
‫השוק החופשי, אך גם במצב זה ־ בו הערכאה כלכלית דומיננטית‬
‫והאידיאולוגיה הניאו–ליברלית מתחפרת בעמדות של הגמוניה ־ יש‬
‫למדינה בישראל אוטונומיה יחסית והיא אינה כפופה לכל גחמה של‬
‫הכלכלה המקומית או העולמית. מסיבות מסוימות, בעיקר משום ששני‬
‫הרכיבים ־ ציונות ויהדות ־ עדיין מהווים את הבסיס האידיאולוגי של‬
‫מדינת ישראל, אין הקפיטליזם יכול לבטל את מקומה של המדינה.‬

20. ‫91‬ ‫תקציר‬
‫אך גם מחוץ להיבט האידיאולוגי–הישראלי ייחודי, בישראל, כמו בכל‬
‫מקום אחר, הקפיטליזם זקוק למדינה.‬
‫מי שחוקר את הקפיטליזם, ובכלל מי שחוקר נושאים שנויים‬
‫במחלוקת (למשל, 4002 ,‪ ;Hobsbawm, 1983 ;Callinicos‬גינצבורג,‬
‫3002; ברלין, 5991; בלוך, 9002), אינו משוחרר מדעות קדומות ־‬
‫אינו אדיש למושא מחקרו ולבטח אינו ניטרלי לגביו. עם זאת, למחקר‬
‫היסטורי–סוציולוגי ישנם כללי עבודה. וגם אם אלה אינם מבטיחים‬
‫היעדרן של תפישות מוקדמות כלפי מושא המחקר, הם מחייבים את‬
‫החוקר לשקול היבטים שאינם עולים בקנה אחד עם עמדותיו. כך‬
‫למשל, הוא מחויב לקריאה רחבה של ספרות העוסקת בקפיטליזם, כזו‬
‫שעומדת על מעלותיו ותרומותיו לצד כזו המקטרגת עליו. מכל מקום,‬
‫מתוך ההיכרות עם ההיבטים השונים של הקפיטליזם ניתן לחלץ את‬
‫המאפיינים הבסיסיים המגדירים אותו, להעמיד מודל המציב אותם‬
‫יחדיו, ולגזור ממנו משמעויות ומסקנות. בנוגע לכך ניתן למצוא תמימות‬
‫דעים, אך אם חלקית, בין חוקרים ממחנות תיאורטיים שונים. עניין‬
‫בעייתי נוסף במחקר מסוג זה היא הפרשנות המתחייבת למעשיהם של‬
‫אישים. לרוב מדובר בבעלי עמדות מפתת המעורבים בקבלת החלטות‬
‫ברמות הגבוהות. כאשר אין בנמצא מקורות ראשוניים (למשל, זיכרונות‬
‫או דוחות מסודרים), המידע מסתמך על מקורות משניים או נגזר‬
‫מתוך תנאי המצב, קרי הבהרת תחום ההזדמנויות ההיסטורי על טווח‬
‫האפשרויות, התנאים והאישים שאיישו אז את עמדות מפתח. מן הסתם‬
‫חוקר אחר עשוי להגיע למסקנות כאלו או לאחרות. ישפוט הקורא.‬
‫אפשר להניח בבטחה כי שנות החמישים, העשור הראשון לקיומה‬
‫ִ‬
‫של מדינת ישראל, היו תקופה מעצבת מבחינת החברה הישראלית.‬
‫מי שכיהנו אז בתפקידי מפתח קיבלו החלטות מרחיקות לכת, ולעתים‬
‫דווקא נמנעו מהחלטות כאלה. כך למשל, ההחלטה לעודד עלייה‬
‫המונית לארץ ־ עלייה בלתי סלקטיבית ־ הניעו תהליך ששינה את‬
‫פני החברה הישראלית דאז וטלטל אותה עם כל גל עלייה חדש. אי‬
‫יכולתה של המנהיגות דאז לקבוע גבולות מוסכמים למדינה, או לחלופין‬
‫‘ההחלטה’ שלא להתאמץ לשם כך (ביגר, 1002) היא גורם המשפיע‬

21. ‫פרק ראשון‬ ‫02‬
‫עד היום על התנהלותה של החברה הישראלית. ואפשר להוסיף עוד‬
‫כהנה וכהנה החלטות, או הימנעות מהחלטות, בעלות השפעה עמוקה‬
‫על החברה הישראלית עד לימינו אלה. כיוון שספר זה עניינו בתהליך‬
‫הפיכתה של החברה הישראלית לחברה קפיטליסטית, נבחרו על ידי‬
‫הכותב אירועים ותהליכים מסוימים הנראים לו רלוונטיים לנושא, בעוד‬
‫שאחרים הוכנסו לסוגריים. אין ספק כי תהליך הקפיטליזציה של ישראל‬
‫הושפע במישרין מגורמים המיוחדים לחברה ולמדינה הישראלית, כמו‬
‫הקונפליקט הנמשך עם הפלסטינים. גורמים אלה יצוינו מדי פעם‬
‫בהמשך, אך ניתן להניח בדיעבד כי גם לולא הגורמים המסוימים האלה,‬
‫ישראל הייתה נעשית קפיטליסטית במוקדם או במאוחר.‬

22. ‫פרק שני‬
‫על הקפיטליזם‬
‫בשבחי הקפיטליזם‬
‫במניפסט הקומוניסטי נכתב: “הבורגנות מילאה בהיסטוריה תפקיד‬
‫מהפכני ביותר. הבורגנות בכל מקום בו הגיעה לשלטון הרסה את כל‬
‫היחסים הפיאודליים, הפטריארכאליים, האידיליים. [...] היא שהוכיחה‬
‫לראשונה מה עשויה לחולל פעולת בני–אדם. היא יצרה יצירות–פלא‬
‫שונות תכלית שינוי מן הפירמידות המצריות, מתעלות–המים הרומיות‬
‫ומן הקתדרלות הגותיות [...] על ידי שכלולם המהיר של כל מכשירי–‬
‫היצור, על ידי קשרי–התחבורה שהוקלו לאין שיעור, סוחפת הבורגנות‬
‫את כל האומות, גם את הברבאריות שבהן, לתוך מעגל–הציוויליזציה,‬
‫המחירים הזולים של סחורותיה הם הארטילריה הכבדה בה היא מנתצת‬
‫את כל חומות–סין עד היסוד בה היא מכניעה את שנאת–הזרים העקשנית‬
‫ביותר של הברבארים. [...] הבורגנות בשלטונה המעמדי שימיו כמאה‬
‫שנים בלבד, העלתה כוחות–ייצור המוניים יותר ועצומים יותר משהעלו‬
‫כל הדורות הקודמים גם יחד.” (מרקס, 8991, עמ‘ 93-14).‬
‫למה התכוונו מרקס ואנגלס בדברי הלל אלה על הבורגנות,‬
‫קרי הקפיטליזם? ממש למה שהם כתבו במניפסט. פשט שאינו זקוק‬
‫לדרש. בדברים אלה לא הייתה מידה כלשהי של ציניות או של הומור‬
‫סרקסטי חבוי, גם לא זחיחות דעת של מי שהוטל עליהם לחבר מסמך‬
‫שלימים יקבל מעמד של ‘קטכיזם’ בקהילות עצומות במידתן. במניפסט‬
‫הקומוניסטי, שחובר עוד בטרם חוברו הכתבים שנחשבים כקורפוס‬
‫התיאורטי של מרקס, סומנה בקווים כלליים תפישתו של מרקס באשר‬
‫[12]‬

23. ‫פרק שני‬ ‫22‬
‫למקומה של ההיסטוריה בהבנת הסדר חברתי והשינויים שחלים בו:‬
‫העבר, ההווה והעתיד נפגשים על סליל התנועה של ההיסטוריה.‬
‫הקפיטליזם, ‘אופן הייצור’ המסוים הזה, ראוי לשבח על כך שהניע‬
‫את ההיסטוריה לשלב נאור יותר מזה שקדם לו ־ אופן הייצור הפיאודלי‬
‫(5002 ,‪ .)Osborne‬הוא שחרר את הצמיתים מאדוניהם והפכם לאנשים‬
‫חופשיים. הוא קרע את ההגמוניה והדומיננטיות המגדרית כשהוא סולל‬
‫את הדרך לנשים מן המטבח וחדר השינה אל ההשכלה ושוק העבודה.‬
‫“גברים ונשים שנולדו וגדלו באזורים כפריים, נצטופפו יחד והרוויחו‬
‫את לחמם, לא עוד בקרב בני משפחתם ושכניהם, אלא כיחידות של כוח‬
‫אדם בבתי החרושת; העבודה תבעה התמחות הולכת וגדלה, מיומנויות‬
‫חדשות התפתחו, וכמה מן הישנות נעלמו; כוח האדם נעשה נייד יותר,‬
‫ותנאי חיים נוחים יותר הוצעו למי שהיו יכולים לעקור אל מרכזי‬
‫ההזדמנות.” (אשטון, 2891, עמ‘ 21)‬
‫הקפיטליזם הנו שותף בכיר במסע אל ‘הנאורות’: הוא תרם להעלאת‬
‫רמת ההשכלה של האוכלוסייה, ליצירת נורמות חברתיות חדשות‬
‫ביחסים שבין גברים ונשים, לשינוי ביחס אנשים לעבודה, לחינוך‬
‫ילדים, למקומה של הדת, לנוהגי המין והנישואין. הוא העלה את רמת‬
‫החיים של ההמונים, הוא שיפר את בריאותם והאריך את ימי חייהם.‬
‫הוא פתח את השערים (המעמדיים) שמנעו מן ההמונים להשתתף‬
‫בספורט. הוא נתן להם את זכות הבחירה הפוליטית. הוא בנה ערים,‬
‫בתי חרושת, מוסדות ציבור ומסגרות לאומיות. הוא העניק לתרבות את‬
‫מה שהיא זקוקה לו הכי הרבה כדי לפרוח ־ חופש פעולה כמעט ללא‬
‫גבולות. הוא עשה את העולם למקום פתוח. הוא העניק לבני אדם חופש‬
‫רב בהרבה משהיה להם בעבר.‬
‫מרקס העניק לקפיטליזם ציון לשבח בעירבון מוגבל. אי אפשר‬
‫להבין את היחס החיובי של מרקס לקפיטליזם, אלא בהקשר של גישתו‬
‫העקרונית באשר למקומה של ההיסטוריה בעיצוב הסדר החברתי‬
‫ובשינויו. גישה שבשעה שנכתב המניפסט הקומוניסטי הייתה במצב‬
‫גולמי, ורק בהמשך הייתה לאבן הראשה של התיאוריה המכונה בזמננו‬
‫‘מרקסיסטית’. מנקודת מוצא היסטורית יכול מרקס לשבח את הקפיטליזם‬

24. ‫32‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫בן זמנו: בהשוואה למה שקדם לה, השיטה הקפיטליסטית היא הטובה‬
‫מכולן. אלא שההיסטוריה עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה.‬
‫הקפיטליזם, על פי הפירוש האורתודוכסי של המרקסיזם, הוא שלב‬
‫אחד (‘אופן ייצור’ בלשון התיאוריה) בין כמה שלבים בתהליך ההיסטורי‬
‫המתקדם אל יעדו. הקפיטליזם הוא אופן ייצור היסטורי, קרי שלב זמני,‬
‫וככזה הוא גם יוכחד בסופו של דבר על ידי ההיסטוריה ויאלץ לפנות‬
‫את מקומו, לאופן ייצור מתקדם ממנו. אופן הייצור הבא אחריו חולק‬
‫לשני תת–שלבים: “השלב המקדים”, הסוציאליסטי, ו“השלב הבשל”,‬
‫הקומוניסטי, שאותו דווקא מיעט מרקס לתאר ולהבהיר (,‪Osborne‬‬
‫6391 ,‪ .)2005; Marx‬ברם, לתיאורטיקנים מסוימים של המרקסיזם,‬
‫ובעיקר לפונקציונרים הפוליטיים שהציתו את המהפכה ברוסיה,‬
‫הפכו אותה ל‘ברית המועצות’ וכינו את משטרה ‘קומוניזם’ ־ היה‬
‫נדמה כי הצליחו להקדים את המאוחר וכי הגיעו אל ‘קץ ההיסטוריה’.‬
‫התיאוריה נדחקה בכוח מפני האידיאולוגיה: מרקס כבר היה שוכן עפר‬
‫באותם הימים, ולא ‘זכה’ לראות את ‘תלמידיו’ עושים חוכא ואיטלולא‬
‫מחשיבתו (בן פורת, 6002). התמוטטות הפרויקט הקומוניסטי בברית‬
‫המועצות ולווייניה לא היה צריך ‘להפתיע’ את מי שהקפיד בקריאה‬
‫של מרקס על הקפיטליזם, ובקריאת הפרשנות התיאורטית–ביקורתית‬
‫שעליה עמלו הוגים וחוקרים תחת השם נאו–מרקסיסטים.‬
‫מן הצד האחר של המתרס סברו חסידיה האדוקים של השיטה‬
‫הקפיטליסטית, בעיקר לאחר נפילת חומת ברלין, כי כבר הגענו‬
‫לקץ ההיסטוריה והאדם האחרון (פוקויאמה, 3991), ועל כן אין עוד‬
‫טעם לטרוח בשאלות תיאורטיות אודות העתיד, כי העתיד כבר כאן.‬
‫הראשונים והאחרונים ־ טעות בידם: ההיסטוריה לא הסתיימה,‬
‫והקפיטליזם עדיין לא סיים לכתוב את הכרך האחרון של ההיסטוריה.‬
‫הוא מוסיף להתמודד עם המתחים שאין בכוחו לבטל לגמרי בלי שיבטל‬
‫את עצמו. בניגוד לתחזית המחנה המרקסיסטי, כי הקפיטליזם “יחפור‬
‫קבר לעצמו”, הקפיטליזם דווקא שרד את קבורתן של שיטות כלכלה‬
‫ושלטון שאיימו להכותו מכה אנושה. יכולתו לשרוד תוך כדי מציאת‬
‫פתרונות ולּו חלקיים לבעיות המאיימות עליו, ראויה להערכה. אגב,‬

25. ‫פרק שני‬ ‫42‬
‫כפי שיובהר להלן, אין בכך משום סטירת לחי לתיאוריות שצופות את‬
‫כיליונו. במרוצת השנים לאחר מותו של מרקס התעמתו תלמידיו בינם‬
‫לבין עצמם בכתיבה פולמוסית ובמחקר, ומסקנתם הנתמכת במחקר‬
‫וחשיבה תיאורטית היא שככל הנראה עוד נכונו לקפיטליזם ימים ארוכים‬
‫(7791 ,‪ ,)Elster, & Moene 1990; Przeworski‬כי כפי שטוענים‬
‫למשל לקלאו ומוף (4002), הגוף שהיה צריך לשאת את ההיסטוריה מן‬
‫הקפיטליזם אל הסוציאליזם, דהיינו מעמד העובדים, הוא חסר אונים.‬
‫בעצם, אין כיום בנמצא כוח של ממש שיתעמת מול הקפיטליזם ‘ראש‬
‫בראש’, ועל כן האפשרות היותר סבירה באסטרטגיה הסוציאליסטית‬
‫היא לנהל מאבק באמצעות ‘בלוק אופוזיציוני’ של גופים שונים במטרה‬
‫‘לתקן’ את הקפיטליזם. למרות הסגנון השונה ומרחק הזמן, תזה מעין זו‬
‫(מצומצמת יותר) כבר הוצגה בראשית המאה העשרים על ידי אדוארד‬
‫ברנשטיין, שהמרקסיסטים האורתודוקסים כינוהו בבוז, “רוויזיוניסט”,‬
‫אך הוא עצמו לא ראה בכך עלבון (1691 ,‪.)Bernstein‬‬
‫הקפיטליזם, יש לציין, למד לקח מן הניסיון של עצמו. מאז פרסומו‬
‫של ה ‘מחקר על האופי ועל הגורמים של עושר העמים’ (6991), ספרו‬
‫של אדם סמית שנחשב לקנון המקודש של הקפיטליזם האידיאי,‬
‫הפוליטי והתיאורטי, חלו שינויים לא מעטים בחשיבה הקפיטליסטית‬
‫ובעיקר בפרקטיקה. הניאו–ליברלים של היום אינם יורשיהם הקפדנים‬
‫של השמרנים של העבר, ובקרב הראשונים מתרוצצות כמה ‘תזות’‬
‫באשר למהותו של הקפיטליזם והמעברים שחלו בתוכו (,.‪Paul et al‬‬
‫9891). כך, הפוליטיקה של הקפיטליזם נוסח קיינס רחוקה עד מאוד‬
‫מזו המומלצת על ידי מילטון פרידמן (2002); התזות של פרידריך‬
‫האייק המכונסות בדרך לשעבוד (8991), ו‘הקפיטליזם האנוכי’ נוסח‬
‫איין ראנד (6691 ,‪ )Rand‬הם טקסטים חשובים בהתפתחות החשיבה‬
‫הקפיטליסטית, אך קשה להניח שאדם סמית עצמו היה חותם עליהם.‬
‫החשיבה התיאורטית על הקפיטליזם כשיטה כלכלית וחברתית, קרי‬
‫כאורח חיים, לא נטלה פסק זמן. היא המשיכה להתדיין עם עצמה ועם‬
‫מתנגדיה ולהציע פתרונות פרקטיים, בעיקר נוכח המשברים שהקפיטליזם‬
‫חווה, או ליתר דיוק, שהוא עצמו יוצר. בו בזמן רחשו הרהורים והושמעו‬

26. ‫52‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫ערעורים במחנה הסוציאליסטי בדבר האפשרות להחליף את הקפיטליזם.‬
‫כבר לפני מלחמת העולם השנייה התפצל מחנה השמאל המרקסיסטי‬
‫לשני מחנות: שומרי החומות ־ המרקסיסטים הפונדמנטליסטים,‬
‫והרוויזיוניסטים ־ שמקצתם נעשו מאוחר קצת יותר למרקסיסטים–‬
‫ביקורתיים. הפולמוס בין המחנות, שהיה לעתים מר ותוקפני, התייחס‬
‫לדרכים שיש לנקוט על מנת להביס את הקפיטליזם ולהגשים את‬
‫החלופה הסוציאליסטית. אבל חוט אחד קישר בין שני המחנות: האמונה‬
‫בכיליונו הקרוב של הקפיטליזם ובחלופה הניצבת בשער: נדמה היה‬
‫להם כי אכן הקפיטליזם כורה לעצמו את קברו. המשבר הכלכלי בארצות‬
‫הברית בשנות השלושים (בשעה שבברית המועצות התרחשה צמיחה‬
‫כלכלית, 7891 ,‪ ,)Ofer‬נראה כעדות חזקה לתקפותה של התיאוריה‬
‫המרקסיסטית: הנה הקפיטליזם עומד לסיים את תפקידו ההיסטורי.‬
‫מלחמת העולם השנייה הקצינה את הוויכוח: השמאל לגווניו פירש את‬
‫עליית הימין הקיצוני באירופה ובעיקר בגרמניה, כאחד מן הסימנים‬
‫לניוולו של הקפיטליזם. אינטלקטואלים ומנהיגים סוציאליסטים, ויותר‬
‫מכול הקומוניסטים שביניהם, הטילו את האשם לעלייתו של הנאציזם‬
‫בגרמניה על השיטה הקפיטליסטית: הם הניחו ־ אף קבעו בהחלטיות ־‬
‫כי מה שהתרחש בפוליטיקה הוא פועל יוצא מטבעה של שיטה כלכלית‬
‫הנשענת על תאוות הבצע ועל ניצול, שהביאה על עצמה ועל ההמונים‬
‫באירופה אסון שאין שני לו (הובסבאום, 9991).‬
‫“במשך חלק ניכר של ‘המאה העשרים הקצרה’ טען הקומוניזם‬
‫הסובייטי, כי הוא מציג שיטה חלופית, נעלה יותר, לקפיטליזם, וכי‬
‫דין ההיסטוריה חרץ את גורלה לגבור על הקפיטליזם. ובמשך זמן רב,‬
‫אפילו מי שדחו את טענתה לעליונות, לא היו משוכנעים כי אמנם לא‬
‫תנצח” (הובסבאום, 9991, עמ‘ 85). ואכן, לאחר שנסתיימה מלחמת‬
‫העולם השנייה, ולאור מאבקה וניצחונה של ברית המועצות, נראה‬
‫היה שהתמיכה בה מצד חוגי השמאל האינטלקטואלי, פוליטיקאים מן‬
‫השמאל הלא קומוניסטי והמונים מן השורה ־ רק הולכת וגוברת; לעתים‬
‫היא אף גבלה בהערצה עיוורת. מחנה השמאל על פלגיו השונים ראה‬
‫במה שנוצר ומתפתח בברית המועצות מימוש החלופה הסוציאליסטית‬

27. ‫פרק שני‬ ‫62‬
‫לשיטה הקפיטליסטית שנדמה היה כי תמו ימיה. יש לציין כי במחנה‬
‫השמאל נשמעו כבר אז פקפוקים באשר לדרך הגשמת הסוציאליזם‬
‫בברית המועצות, שבינתיים הרחיבה את שליטתה למדינות נוספות‬
‫באירופה ש‘בחרו’ להסתופף תחת כנפיו של הגוש הקומוניסטי. ‘מחרבי‬
‫המסיבה’ היו גופים פוליטיים שהצהירו על עצמם כסוציאליסטים אך‬
‫דחו את ההערצה, ובכלל את הזיקה לברית המועצות כנושאת הדגל‬
‫של החלופה לקפיטליזם. הללו שנדמו לרוויזיוניסטים נוסח אדוארד‬
‫ברנשטיין, הסתייגו הן מהקומוניזם האורתודוקסי והן מהקפיטליזם,‬
‫וביקשו לסלול דרך מתונה ואדפטיבית (7591 ,‪ )Crosland‬שלימים‬
‫תיקרא ‘הדרך השלישית’ (גידנס, 0002). מכל מקום, נדמה היה כי‬
‫בעשור שראשיתו עם תום מלחמת העולם השנייה, עומד להתרחש‬
‫מהפך: הקפיטליזם גולש כלפי מטה והחלופה הסוציאליסטית מטפסת‬
‫כלפי מעלה. החלופה הסוציאליסטית עלתה לראש סדר היום של קבוצות‬
‫אינטלקטואלים רבות, ובאה לביטוי בגיוס ההולך וגובר של ההמונים‬
‫למפלגות שתבעו את סילוקו, או לפחות צמצומו, של הקפיטליזם. גם‬
‫מי שלא נמנה עם המחנה הזה לא יכול היה שלא להתרשם מן התנועה‬
‫שהניפה את הדגל האדום גבוה ככל האפשר (1891 ,‪.)Hobsbawm‬‬
‫אך עוד בטרם הסתיים עשור זה חלה תנועה מנוגדת: הקפיטליזם‬
‫התאושש בעיקר באמצעות כוחו הכלכלי, ומוקדו עבר לארצות הברית;‬
‫זו עשתה בו שימוש מושכל כדי לשקם את ידידיה באירופה ואת אויביה‬
‫זה לא מכבר, גרמניה ויפן. הובסבאום (9991) מכנה תקופה זו “שנות‬
‫הזהב של העולם הקפיטליסטי”. למחנה השמאל, שכבר טעם את טעמו‬
‫של השלטון בכמה מדינות באירופה, היו לכאורה אופציה אחת וחלום‬
‫אחד. האופציה ־ נדמה היה כי היא הולכת ומתגשמת בברית המועצות,‬
‫והחלום ־ החלופה הסוציאליסטית דרך הקלפי במדינות המערב‬
‫(9791 ,‪ .)Anderson‬במהרה התברר למחנה זה כי האופציה שהתגלמה‬
‫בברית המועצות הייתה לחלום בלהות, והחלום להחליף את הקפיטליזם‬
‫התאדה עוד בטרם יקיצה (הובסבאום, 9991).‬
‫זמן לא רב עבר מאז התפרסם במערב נאומו של ניקיטה חרושצ‘וב‬
‫בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית, ועד שחלקים מן השמאל‬

28. ‫72‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫החלו להתפכח. ביקורת שדובריה באו מן האליטות האינטלקטואליות‬
‫של השמאל באקדמיה ומחוצה לה התעוררה בשנות השבעים ואילך‬
‫(8791 ,‪ .)Anderson, 1979; Cornforth‬אלה מהם שלא הפנו עורף‬
‫לתיאוריה ולפרקטיקה המרקסיסטיות, עסקו בשני היבטים של אותו‬
‫עניין: עדכונה והתאמתה של התיאוריה המרקסיסטית, וכן במצבו, קרי‬
‫עמידותו, של הקפיטליזם בעולם.‬
‫האינטלקטואלים של השמאל לא נדרשו לחקור מתחת לפני השטח,‬
‫כפי שלימדם לעשות מרקס. עובדה ברורה מאוד הזדקרה לעין: לאחר‬
‫כשבעה עשורים של משטר, שכונה על ידי עצמו ועל ידי אוהדיו מבחוץ‬
‫‘סוציאליזם’ (או אף קומוניזם), חלה בו התפרקות רבתי, שאקורד‬
‫הסיום שלה היה הריסתה של חומת ברלין. ובאין מתחרים (למעט כמה‬
‫דוקטרינות דתיות), הפך הקפיטליזם בשלהי המאה העשרים ואילך‬
‫לשיטה הכלכלית השלטת כמעט בלעדית. השברים של ברית המועצות‬
‫וגרורותיה התארגנו במסגרות לאומיות, רובם שבו למקורם הלאומי–‬
‫אתני בטרם היו לחלק מברית המועצות. הלאומיות שבה אל סדר היום.‬
‫כמה מן הלאומים יוצאי ברית המועצות החלו להתכתש ביניהם כדי‬
‫לקבע את גבולותיהם או כדי להעמיק את הפירוד. אך כולם, ללא יוצא‬
‫מהכלל, הפנו את מבטם אל המודל הקפיטליסטי: התשוקה שבערה בלב‬
‫כל אחד מהם הייתה להיות חברה קפיטליסטיות. כמעט מיד הסתבר להם‬
‫כי מימוש התשוקה הזו רחוק מהישג יד, וכי הדרך לחברה קפיטליסטית,‬
‫קרי להתעשר, מלאה מהמורות וגם מחירה אינו זול (0002 ,‪.)De Soto‬‬
‫הניסיון להפוך לחברה קפיטליסטית בתנופה אחת הסתיים בינתיים,‬
‫“בקפיטליזם של גנגסטרים” (וגנר, 5002, עמ‘ 503).‬
‫מבט במפת העולם של ראשית המאה העשרים ואחת מגלה כי‬
‫השיטה הקפיטליסטית שבתה את לבן של מרבית האומות. מדינות‬
‫קפיטליסטיות שמונהגות על ידי מפלגות שמאל הן למעשה מדינות‬
‫רווחה משוכללות פחות או יותר. הנהגתן הסוציאל–דמוקרטית חוששת‬
‫עד מאוד מפני פגיעה בכלכלת ‘השוק החופשי’, ומדיניות הרגולציה‬
‫שהן מנסות לנהל מוכתבת על ידי החשש הזה. הסוציאליזם הפוליטי‬
‫המגולם במפלגות השמאל אינו יכול (ולא ברור אם רוצה בכלל)‬

29. ‫פרק שני‬ ‫82‬
‫להשתחרר מכלוב הזהב הקפיטליסטי: הכלכלה המקומית שזורה‬
‫בכלכלה הגלובלית שאינה אלא הרחבה של הקפיטליזם מן המדינה אל‬
‫תאגיד–על שאין לו מולדת. הכישלון של ברית המועצות מהדהד ומרתיע.‬
‫והנטייה להתפשר ולחבור למנצח, קרי לקפיטליזם ההולך וכובש כמעט‬
‫כל חלקה טובה, חזקה מהנכונות להפוך את הסדר הקיים ולהעמיד אחר‬
‫תחתיו. שליטיהן של רבות מן המדינות הפוסט–קולוניאליות ־ חלקם‬
‫מתהדר בנוצות סוציאליסטיות, כנראה בעצה אחת עם חלק בני עמם ־‬
‫מביטים בעיניים כלות בקפיטליזם המערבי ומתפללים כי ‘המחלה’ הזו‬
‫תתקוף גם אותם. בינתיים ללא מענה מספק.‬
‫אפשר שלו היו שואלים היום את ההמונים כמו גם את מנהיגיהם‬
‫באירופה, דרום אמריקה, אסיה ואפריקה, איזו שיטה כלכלית–‬
‫חברתית הם מעדיפים, ניתן להניח כי רובם המכריע היה משיב כי הוא‬
‫מעדיף את השיטה הקפיטליסטית על פני כל שיטה אחרת, מוכרת או‬
‫מדומיינת. חסידי הניאו–ליברליזם יאמרו: הבחירה בשיטה הזו מעידה‬
‫על כך שההמונים יודעים מה טוב עבורם. המתנגדים, שמחנם התדלדל‬
‫ועיניהם כלות, יאמרו בלשון רפה כי ‘קול המון’ אינו עדות לבחירה‬
‫נכונה: לו היה מוצג בפני ההמונים מודל חלופי ניתן להניח שרבים מהם‬
‫היו בוחרים בו. אך מה לעשות כאשר המודל שבעבר סנוור עיניים רבות‬
‫של פשוטי העם ושל אינטלקטואלים (זנד, 0002; 9791 ,‪,)Gouldner‬‬
‫המודל שהתגלם בברית המועצות, הפך ל‘ממלכת הרוע’ שהכתימה את‬
‫הסוציאליזם בכתם שקשה עד מאוד למחותו.‬
‫“רוח הבלהות” המאיימת מן המניפסט הקומוניסטי, כבר‬
‫אינה “מהלכת על–פני אירופה” וגם לא על שאר היבשות. החלופה‬
‫הסוציאליסטית נעלמה כמעט מסדר היום, או במקרה הטוב, אופסנה‬
‫עמוק במחסנים כדי שתעלה עובש. הפוליטיקה השמאלית מסתפקת‬
‫במדינת הרווחה שמשאביה ודרכי התנהלותה מותנים בטוב לבו (או‬
‫בצרכיו) של ההון וביחסיו עם המדינה המסוימת.‬
‫נדמה היה כי הקפיטליזם סידר לעצמו דיור מוגן לשנים רבות. או‬
‫כטענתו של סלבוי זיז‘ק, בהיסטוריה של הקפיטליזם ־ האידיאולוגיה–‬
‫פוליטיקה הדומיננטית שלו מעכלת ומבטלת את התנועות והדרישות‬

30. ‫92‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫המאיימות עליו (4002 ,‪ ,)Zizek‬ובכך הוא מחסל, בעודם באבם, את‬
‫מתחריו–מתנגדיו ומבטיח את שליטתו למשך זמן בלתי ידוע.‬
‫במבט שני ניתן להבחין כי ישנן עדיין מדינות שלא חוו את שלב‬
‫המעבר. אחרות, כמו למשל המדינות שכינו עצמן בעבר ‘קומוניסטיות’,‬
‫סובלות מפצעי הבגרות של השיטה החדשה שאימצו לעצמן (בעצתם‬
‫הנחפזת של מומחים מן המערב) ועדיין לא ברור להיכן הן פונות: האם‬
‫הממשל הרוסי חותר למעין קריקטורה של ‘סוציאליזם של המדינה’ ־‬
‫פיקוח אוטוריטארי והתערבות המדינה בכלכלת השוק? איזה טיפוס‬
‫של קפיטליזם צומח בסין? האם המדינות הפוסט–קולוניאליות באסיה‬
‫ובאפריקה משתמשות בסוציאליזם כדי לגייס את ההמונים לבינוי הלאום‬
‫ואגב אורחא לפלס את הדרך לקפיטליזם? מכל מקום יש לשוב ולשנן את‬
‫הטענה הבאה: אי אפשר לרכוש קפיטליזם במקום אחד ולשנעו כחבילה‬
‫למקום אחר. ממשלה יכולה להשיק אותו בטקס ממלכתי ולהכריז על‬
‫‘אופק קפיטליסטי חדש’; היא יכולה לגייס סוכני חוץ כדי שיסייעו‬
‫לה להקימו (למשל ‘היועצים’ האמריקאים ברוסיה המתחדשת), או‬
‫לבקש סיוע כלכלי מן המוסדות הפיננסים המנוהלים על ידי המדינות‬
‫הקפיטליסטיות המפותחות (הבנק העולמי) ולציית לדרישותיהם. אבל‬
‫נדרשים כמה תנאים מוקדמים כדי שהנטיעה תלבלב וכדי שהחדש לא‬
‫ירסק את הישן ועמו את כל המערכת החברתית–פוליטית. גם בתנאי‬
‫מצב לכאורה אופטימליים, המעבר לשיטה הקפיטליסטית הוא משברי‬
‫ואף הרסני עבור חלקים רחבים מהאוכלוסייה. רוסיה, גרמניה המזרחית‬
‫ושאר מדינות הגוש הסובייטי לשעבר חוות זאת על בשרן.‬
‫ההיסטוריה של הקפיטליזם במאה העשרים רצופה משברים שכמה‬
‫מהם כמעט ריסקו את עמוד השדרה של החברות בהן הוא מארגן את‬
‫הסדר החברתי. המשבר של 8002 מתדפק על זה של 9291 בשאלת–‬
‫יחס של “מי יותר גדול”. מסתבר שוב ושוב ־ כפי שטען מרקס לפני‬
‫שנים ־ שהקפיטליזם נושא עמו ניגודים מבניים שאין הוא יכול לפתור‬
‫בכלים שלו עצמו אחת ולתמיד. שומפטר מכנה זאת ‘יצר ההרסנות של‬
‫הקפיטליזם’ (4991 ,‪ .)Schumpeter‬ובכל זאת, הקפיטליזם אינו מפנה‬
‫מקום ואינו פורש מההיסטוריה. יכולתו להיחלץ מן המשברים ולשוב‬

31. ‫פרק שני‬ ‫03‬
‫ולרכוש את אהדתן של האליטות ושל ההמונים היא כבר אחד מסימני‬
‫היכר שלו: כמו בובת ‘נחום תקום’ הוא נופל וקם וממשתקם, עד לפעם‬
‫הבאה. יש בה בשיטה הזו כפי הנראה כמה מרכיבים ־ אבני יסוד ־‬
‫שמקנים לה חיות וכוח עמידה שלא היו לשיטות שקדמו לה. צירופן‬
‫של אבני היסוד הללו מספק מודל בסיסי של קפיטליזם. על האופן שבו‬
‫יש לצרף את המרכיבים הללו ועל האופן שיש לפרשם ניטשת מחלוקת‬
‫שכמה מנושאיה הראשיים יצוינו בהמשך זה.‬
‫קורס קצר על קפיטליזם‬
‫התשובה לשאלה מהו הקפיטליזם כסדר חברתי, מקופלת בשתי רמות‬
‫של התייחסות. האחת היא רמת ‘רוח הדברים’ (מעין ה‘צייטגייסט’)‬
‫המיוחסת לו, למשל הטיעון כי הקפיטליזם הוא מקור החופש של היחיד‬
‫בעת המודרנית. בהשאלה ממקס ובר עולה כי רוח הקפיטליזם היא‬
‫אידיאולוגיה המספקת הצדקה לדבקות של אנשים בשיטה הזו כאורח‬
‫חיים (62 .‪‘ .)Swedberg, 2005, p‬רוח הדברים’ יש לציין, מרחפת גם‬
‫על הדיון האקדמי. הרמה השנייה היא רמת הבחנים (אינדיקאטורים)‬
‫שמעידים על קיומם של המאפיינים הבסיסיים של השיטה הקפיטליסטית‬
‫(7891 ,‪ .)Bruch‬השיח האקדמי על מהותו ביטויו של הקפיטליזם נוטה‬
‫לפוזיטיביזם, כלומר לזיהוי התכנים האמפיריים שצירופם מייחד את‬
‫הקפיטליזם. הבחנים של השיטה הקפיטליסטית אינם שווים בסדר‬
‫החשיבות שלהם: אלה ששורשיהם בערכאה הכלכלית חשובים יותר‬
‫מאלה ששורשיהם בערכאה התרבותית, אך גם האחרונים חיוניים‬
‫לקיומה והמשכיותה של השיטה הקפיטליסטית. כך למשל, השוק הוא‬
‫הבחן העליון ועל פיו יישק דבר, אך בלא תרבות שתעודד צריכה אין‬
‫לו קיום.‬
‫‘רוח הדברים’ היא למעשה הצגה של חשיבה תיאורטית בלשון‬
‫פואטית. היא מתפקדת כגורם מחבר בין התיאוריה המסוימת לבין‬
‫אידיאולוגיה החותרת לאחת מן השניים: מתן לגיטימציה לשיטה‬

32. ‫13‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫הקפיטליסטית כ‘טובה בכל בעולמות’, או דווקא מתן לגיטימציה‬
‫לביטולה והמרתה באחרת. אם כן, ‘רוח הדברים’ מאגדת את התיאוריה‬
‫על הקפיטליזם עם את האידיאולוגיה הנגזרת ממנה בבחינת ‘עזר לו’‬
‫או עזר ‘כנגדו’. למעשה, היא מופיעה כהצהרה כללית כגון הצהרתו של‬
‫ובר בדבר ‘רוח הקפיטליזם’ (8591 ,‪ ,)Weber‬או הצהרה על הקפיטליזם‬
‫כבית היוצר של ‘החופש האולטימטיבי’ (האייק, 8991; פרידמן, 2002).‬
‫ולהפך, נוסח מרקס בחלק הראשון של הקפיטל, כי הקפיטליזם הוא‬
‫הפיכת היחסים החברתיים ליחסים של ממון, כלומר של שעבוד. מן‬
‫ההצהרות הללו ניתן להסיק כי מדובר במחלוקת מקיפה אודות מהותה‬
‫של שיטה שאמנם הערכאה הכלכלית היא הדומיננטית בה אך הזיקה‬
‫שלה לערכאות האחרות חזקה עד מאוד ובלתי ניתנת להפרדה. אי לכך‬
‫לכל העוסקים בהגדרה ובהסבר של המונח קפיטליזם יש נקודת מוצא‬
‫משותפת, והיא ההתייחסות לקפיטליזם כאל מערכת. מכאן ואילך,‬
‫ובעצם למן החיבור הראשון על הקפיטליזם, למרות השימוש הנפוץ‬
‫בטרמינולוגיה מוכרת, הדעות חלוקות באופן שקשה לגשר ביניהן.‬
‫החשיבה התיאורטית על אודות הקפיטליזם דומה למניפה שצבעיה‬
‫משתנים מקצה אחד לשני לצורך ענייננו נסתפק בהצגת שתי גישות‬
‫המייצגות את קצות המניפה: זו של אדם סמית, ולעומתה זו של קרל‬
‫מרקס וממשיכיו. שתי אלה ויורשותיהן אוחזות כמעט באותו קורפוס‬
‫של מושגים, אך הן שונות מנוגדות בהנחות היסוד שלהם, קרי באופן‬
‫שבו הן קושרות את המושגים ומטילות אותם על המציאות, ובמסקנות‬
‫הפרקטיות שהן גוזרות. על פניו של הפולמוס האקדמי שהפך במהרה‬
‫לפוליטי, נראה כי השוני בין המחנות משתקף היטב בשימוש המשותף‬
‫ובפרשנות השונה במושגים מסוימים. כך למשל, במושגים “היד‬
‫הנעלמה”, “רציונליות אינסטרומנטלית” ו“יחסי סחורה”, מתכוונים‬
‫ההוגים (סמית, ובר ומרקס בהתאמה) להנהיר כל אחד לשיטתו, את‬
‫מהות היחסים שבין יחיד לחברה באמצעות מכניזם מכונן ומארגן, ובו‬
‫בזמן למקם את מעמדה של השיטה הקפיטליסטית בהקשר היסטורי.‬
‫חסידיה טוענים לעדיפותה על פני כל מה שקדם לה ושיבוא אחריה,‬
‫ובעצם, להיותה מעין ‘סוף ההיסטוריה’; מתנגדיה מעניקים לה נקודות‬

33. ‫פרק שני‬ ‫23‬
‫זכות על תרומתה הרבה ביחס לקודמותיה, אך מבקרים אותה בהשוואה‬
‫לאפשרויות חלופיות. הפולמוס האקדמי סביב מהותו של הקפיטליזם,‬
‫גורמי צמיחתו והתפתחותו, מצייר בקווים גסים אך ברורים את המודל‬
‫הבסיסי של קפיטליזם. כמעט בו בזמן המידע המחקרי שהצטבר במשך‬
‫השנים מציע כי ה‘פנוטיפ’ של הקפיטליזם, כלומר ביטויו החיצוני, אינו‬
‫אחיד אלא מגוון ־ קיים קפיטליזם בריטי, צרפתי, אמריקאי, גרמני‬
‫וארגנטינאי. בסוף המאה העשרים נוספו גם הקפיטליזם הרוסי, פולני‬
‫הונגרי, בולגרי ועוד. מלבד ההיבטים הייחודיים לכל אחד מאלה,‬
‫הנובעים מן ההקשר ההיסטורי והתרבותי המיוחד, יש כמה עקרונות‬
‫בסיסיים המשותפים לכולם. הפולמוס בין המחנות מתמקד בהערכת‬
‫משקלו של כל אחד מעקרונות אלה והסדר הסיבתי שלהם.‬
‫“קפיטליזם,” מציע פשבורסקי “הוא צורה של התארגנות חברתית‬
‫שבה החברה תלויה בפעולות של הקפיטליסטים [...] קפיטליזם היא‬
‫שיטה שבה הייצור מכוון למלא צרכים של אחרים [...] קפיטליזם היא‬
‫שיטה שבה חלק מהתוצר החברתי נלקח מן היוצרים הישירים בצורה‬
‫של רווח לטובת בעלי אמצעי היצור” (5891 ,‪ .)Przeworski‬לעומת‬
‫הדגש המרקסיאני על אופן שאיבת ערך העודף, הוגים הנמנים עם‬
‫האסכולה של אדם סמית שמים את הדגש על המכניזם של השוק‬
‫החופשי. הנחת היסוד שלהם, שהיא מעיקרי השיטה הקפיטליסטית,‬
‫מצדדת ביתרון המוחלט של האינטרס האישי על פני אינטרסים אחרים,‬
‫בהיותו מנוע יעיל לפעילות שמרבה את העושר החברתי: “אינטרסים‬
‫הם אשר מניעים את הפעולה של יחידים, והאינטרסים הללו מתחברים‬
‫בדרך מאוד מיוחדת בקפיטליזם” (5 .‪ .)Swedberg, 2005, p‬להנחה‬
‫זו מתחברת הנחת יסוד נוספת בדבר הכרח בשוק חופשי של חליפין,‬
‫שבו פרטים יכולים לקבל החלטות בעצמם ועבור עצמם. שתי ההנחות‬
‫הללו, בניסוחים שונים, מופיעות בכל חיבור על הקפיטליזם (כולל אצל‬
‫מבקריו). אלה הם היסודות שעליהם מונחת השיטה כולה. עוד בטרם‬
‫מונים את שאר מאפייני השיטה, ניתן לומר כי בלא מימושן בפועל‬
‫של שתי הנחות יסוד אלה אין קפיטליזם (למשל, ,‪Dymski & Elliot‬‬
‫,‪1989; Lands, 1966; De Soto, 2000; Stigler, 1982; Berger‬‬

34. ‫33‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫6891). כמה מן ההוגים הרדיקלים מרחיקים לכת עוד יותר וקושרים את‬
‫השיטה הקפיטליסטית לערכים מסוימים מאוד (כגון, אינדיווידואליזם)‬
‫ולפוליטיקה מסוימת מאוד (כגון ע–מעמדית), שלדעתם אין בלתה ואפס‬
‫זולתה. הם קובעים כי הקפיטליזם הוא אכן ‘קץ ההיסטוריה’. הם אינם‬
‫מהססים לקבוע כי מדובר בטוב שבעולמות וכי אין לו תחליף לפחות עד‬
‫לקו האופק הנראה לעין. כך איין ראנד, הכוהנת הגדולה של הקפיטליזם‬
‫האנוכי, אינה מבחינה כלל בין החופש של הפרט לבין קפיטליזם כאורח‬
‫חיים: “קפיטליזם הוא מערכת חברתית המבוססת על ההכרה בזכויות‬
‫הפרט, כולל זכויות הרכוש, כאשר כל הרכוש הוא בבעלות פרטית”‬
‫(91 .‪ ,)Rand, 1966, p‬ועוד: “השוק החופשי מייצג את היישום החברתי‬
‫של תיאוריית הערכים האובייקטיבית. היות ומוח האדם הוא שצריך‬
‫לחשוף אותם, אנשים צריכים להיות חופשיים כדי לגלותם ־ לחשוב,‬
‫ללמוד, לתרגם את הידע שלהם לצורה פיסית, להציע את תוצריהם‬
‫לחליפין, לשפוט אותם, ולבחור” (שם, עמ‘ 42). מבחינתה של איין ראנד‬
‫ואחרים הקרובים לה בתפישתם, רק השיטה הקפיטליסטית ה‘טהורה’‬
‫מאפשרת את החופש הנדרש למימוש היכולות והרצונות של הפרט. כל‬
‫שיטה אחרת אינה יכול להציע ליחיד מעמד ריבוני ־ “יחיד סוברני‬
‫שהוא הבעלים של גופו, של מוחו, של חייו, של עבודתו ושל תוצריה...”‬
‫(שם, עמ‘ 81). המסקנות הנובעות מהגדרה זו של השיטה הקפיטליסטית‬
‫הן: אחת, היחיד הוא נקודת המוצא שלה ובו בזמן גם נקודת הכינוס‬
‫שלה. שתיים, הערכאה הכלכלית היא הדומיננטית בשיטה זו ולכן היא‬
‫תובעת התאמה מצד שאר הערכאות. מכאן שמידת החופש של השוק‬
‫(הכלכלה) היא הקובעת את מידת החופש של המערכת כולה ובעיקר‬
‫של היחידים בה (ראו גם האייק, 8991 ופרידמן, 2002). שלוש, למרות‬
‫הנטייה הבסיסית להפריד את הערכאה הכלכלית משאר הערכאות, אי‬
‫אפשר לנתק אותה מהפוליטיקה, האידיאולוגיה והתרבות. בלא זכויות‬
‫רכוש, קרי זיווג מוצלח בין ההיבט הכלכלי להיבט המשפטי (,‪Rand‬‬
‫0002 ,‪ ,)1966; De Soto‬אין אפשרות ליישם זכויות אחרות, קל וחומר‬
‫את זכויות הפרט; ובלי פוליטיקה שתספק לו הגנה מתקשה הקפיטליזם‬
‫לקיים את עצמו (3791 ,‪.)Lefebvre‬‬

35. ‫פרק שני‬ ‫43‬
‫ההנחה הנפוצה, לפיה השיטה הקפיטליסטית היא מערכת, היינו‬
‫חלקיה תלויים זה בזה (9791 ,‪ )Stingler, 1982; Wallerstein‬היא‬
‫אחת מנקודות ההשקה בין המחנה של אדם סמית לבין המחנה של‬
‫קרל מרקס. מרקס וממשיכיו רואים בקפיטליזם בראש ובראשונה‬
‫“אופן ייצור” (;3791 ,‪Marx, 1867; Callincos, 2004; Lefebvre‬‬
‫5002 ,‪ ;Heilbroner, 1985; Bottomore, 1985; Osborne‬סוויזי,‬
‫1691). אלא שלדעת האחרונים ובניגוד לקודמים להם, המערכת‬
‫הקפיטליסטית אינה מתארגנת סביב צורכי היחיד ומניעיו, אלא סביב‬
‫יחידה אחרת ־ הסחורה. כך כותב מרקס בקפיטל: “עושרן של אותן‬
‫חברות בהן שורר אופן היצור הקפיטליסטי מתגלה ‘כצבירה עצומה של‬
‫סחורות’, שיחידת היסוד שבה היא הסחורה. את מחקרנו יש להתחיל אם‬
‫כן בניתוח הסחורה” (5891 ,‪ )Bottomore‬מכאן משתמע ־ ומרקס נותן‬
‫לכך ביטוי נמרץ ־ כי בשיטה הקפיטליסטית משול היחיד לסחורה.‬
‫על כן לא האינטרס האישי הוא מקור הפעולה, אלא עקרון החליפין‬
‫של סחורות ־ כוח עבודה תמורת שכר. להלכה ולמעשה הקפיטליזם‬
‫מתגלה כמערכת שבה היחיד כפוף לפקודתה.‬
‫הקפיטליזם הוא מערכת שגבולותיה אינן בהכרח חופפות לאלה‬
‫של מדינה. עם זאת עד עלייתה המסעירה של הגלובליזציה, נטה‬
‫הקפיטליזם להתארגן במסגרתה של המדינה הפוליטית, בין השאר‬
‫משום שהוא זקוק לתמיכת הפוליטיקה. ייחודה ההיסטורי של שיטת‬
‫הייצור הקפיטליסטית אינו ‘שוק החליפין’, כפי שסבר למשל ובר‬
‫(8791 ,‪ ,)Weber‬הוא מתגלם בעודף הערך ובאופן שהוא נשאב מידי‬
‫היצרנים הישירים של התוצרים. סביב תהליך זה מתארגנים היחסים‬
‫החברתיים של הייצור וכל המנגנונים התומכים בתהליך הנ“ל, כגון‬
‫שוק החליפין, ההתמסחרות, האידיאולוגיה והפוליטיקה: “טבעו‬
‫של הקפיטליזם מוכח לא רק במוסדותיו, אלא גם בהתנהגות כללית‬
‫־ בנטיות ובאמונות המפעילות את המוסדות שלו. לא נמצא כאלה‬
‫בצורות מוקדמות של פורמציות חברתיות. ללוגיקה הדינאמית של‬
‫הקפיטליזם אין מקבילות בעבר” (23 .‪ .)Heilbroner, 1985, p‬גם‬
‫המחנה המרקסיסטי רואה בקפיטליזם אורח חיים שלם ־ הערכאות‬

36. ‫53‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫הכלכלית, הפוליטית והאידיאולוגית מאורגנות בסדר היררכי, ובראש‬
‫(בעצם בבסיס) הערכאה הכלכלית.‬
‫השוני בין הקפיטליזם כפי שהוא מתואר ומוסבר על יד המחנה‬
‫הסמיתיאני לבין זה של המחנה המרקסיאני, גדול בהרבה מן הדומה.‬
‫כך למשל, האחרונים מתארים את הקפיטליזם כשלם הטעון בניגודים‬
‫פנימיים שאין להם פתרון של קבע. הדינמיקה של הקפיטליזם אינה‬
‫נוגעת רק לצמיחתו, אלא גם ובעיקר לחוסר יכולתו לבטל את הניגודים‬
‫הפנימיים המלווים אותו (;4002 ,‪Lefebvre, 1973; Callincos‬‬
‫9691 ,‪ .)Milliband‬לדעת המרקסיסטים התפשטות הקפיטליזם‬
‫ובהקשר זה הגלובליזציה, היא מאמץ אסטרטגי שנועד לעמעם את‬
‫הניגודים הללו או אף להעתיקם למקומות אחרים (למשל למדינות‬
‫העולם השלישי) כי אין להם פתרון במקום שבו כבר הבשיל הקפיטליזם.‬
‫עד לא מכבר, סברו מרקסיסטים כי הפתרון לניגודים אלו, הפתרון‬
‫למצבו של היחיד הלכוד בגוף של סחורה, הוא בשלב ההיסטורי הבא,‬
‫היינו במעבר מאופן הייצור הקפיטליסטי לאופן ייצור סוציאליסטי‬
‫(קומוניסטי). ברם הדגם האומלל שהציבה ברית המועצות היה אחד מן‬
‫הגורמים שהניעו את הביקורת בתוך המחנה המרקסיסטי, ואת החלפתם‬
‫של סימני הקריאה בסימני שאלה באשר ליכולתה של ההיסטוריה, קרי‬
‫אופן הייצור הסוציאליסטי, להעמיד פתרונות של קבע לבעיית החופש‬
‫של היחיד במסגרת ‘החברה הטובה’ (לקלאו ומוף, 4002 ;5891 ,‪Elster‬‬
‫;4002 ,‪.)Callincos‬‬
‫בדומה למחנה הסמיתיאני, גם אצל מרקס וממשיכיו נטען כי‬
‫הערכאה הכלכלית היא המכרעת כיוון שהיא המייצרת את המנגנון‬
‫המכונן והמניע. אחת ההנחות הבסיסיות ביותר של מרקס וממשיכיו‬
‫היא שהצורה שבה נשאב עודף העבודה (הערך) הבלתי משולם מן היצרן‬
‫הישיר, קובעת את היחסים ההדדיים של שליטים ונשלטים (,‪Callincos‬‬
‫4002). יש להוסיף בהקשר זה, כי הצורה הכלכלית הנ“ל קובעת את‬
‫המבנה והצורה של המערכת הקפיטליסטית כולה, כלומר, היא נוגעת‬
‫בהכרח גם בהיבטים הפוליטיים, האידיאולוגיים, התרבותיים ועוד.‬
‫מעמד העל הבכיר שמרקס מייחס לכלכלה, מה שהוא מתאר כ‘תשתית’‬

37. ‫פרק שני‬ ‫63‬
‫ביחס ל‘מבנה העל’, גרם לאי נחת מרובה, בלשון המעטה, אצל מי‬
‫שקראו את מרקס קריאה סוציולוגית. כבר אנגלס נדרש לעניין זה‬
‫כשהעיר בכמה הזדמנויות כי אין מדובר בזיקה דטרמיניסטית, וכי‬
‫לערכאות המסומנות במבנה–העל יש למעשה ‘אוטונומיה יחסית’ גם‬
‫ביחס לתשתית הכלכלית (3691 ,‪ .)Meyer‬הוגים מאוחרים יותר, כמו‬
‫כמה מחברים מאסכולת פרנקפורט (3791 ,‪ ,)Jay‬הסיחו את התשתית‬
‫ממעמדה התיאורטי (והפרקטי) המיוחס, והעצימו את משקלן של ערכאת‬
‫התרבות וערכאת האידיאולוגיה בעיצוב כלל המערכת הקפיטליסטית‬
‫ושימורה. דווקא השתיים האחרונות, כך סוברים הפרנקפורטאים, הן‬
‫המעיין העכור לקלקלותיה של השיטה הקפיטליסטית.‬
‫על סמך מידע שהצטבר במהלך שנים של מחקר, ניתן להציע כי‬
‫צירוף של תנאי יסוד מסוימים ייצר קפיטליזם כסדר חברתי (,‪Berger‬‬
‫8891 ,‪ .)1986; Levine‬בעצם, הזדמנותם יחד של תנאים מוקדמים‬
‫אחדים בתחום היסטורי מסוים, מייצרים תנאי חיוני ומספיק לצמיחת‬
‫השיטה הקפיטליסטית.‬
‫תנאי יסוד של הקפיטליזם הוא מוסד הרכוש ־ הקניין הפרטי‬
‫הנתמך על ידי מוסד המשפט (0002 ,‪ )De Soto‬ונשען על הצדקה‬
‫פילוסופית–מוסרית. להלכה ולמעשה זכויות הרכוש נשענות על תפישה‬
‫שבמרכזה עומד היחיד, כשכל ההסדרים החברתיים הנחוצים סובבים‬
‫סביבו ובעיקר סביב האינטרס והרצון–התשוקה שלו. תנאי הכרחי נוסף‬
‫הוא קדושת הקניין. קיומו של ‘שוק’, קרי מנגנון חליפין של סחורות,‬
‫הוא תנאי נוסף (5002 ,‪ .)Christman, 1989; Swedberg‬לכאורה,‬
‫אין בכך כל חידוש משום שכמעט מאז ומעולם שווקים היו מנגנון של‬
‫חליפין (7591 ,.‪ ,)Polanyi et al‬אך המיוחד בשיטה הקפיטליסטית‬
‫הוא מעמדו הדומיננטי של מנגנון השוק בסדר הכלכלי (,‪Wallerstein‬‬
‫9791). השוק הוא זה שמכתיב את כללי המשחק, את ערכי החליפין,‬
‫ובמידה רבה גם את התוצאות של החליפין. יתרה מזאת, השוק באמצעות‬
‫מיקומו בערכאה הכלכלית מקרין גם על הערכאות האחרות של החברה.‬
‫סמיתיאנים ומרקסיסטים מניחים כי לשוק יש השפעה רבה על שאר‬
‫הערכאות, כמו למשל הפוליטיקה. כך מניחים האחרונים כי התפקיד‬

38. ‫73‬ ‫על הקפיטליזם‬
‫המיוחד של הפוליטיקה בשיטה הקפיטליסטית הוא לספק ולטפח את‬
‫התנאים הסביבתיים לקיומו של הקפיטליזם, וליתר דיוק, לשחזורו.‬
‫לאור מעמדו המכונן של השוק בשיטה הקפיטליסטית, תנאי יסוד‬
‫נוסף בה היא ‘הסחורה’. “המושג הממצה את הקפיטליזם כשיטה סגולית,‬
‫הוא זה של מרקס ־ הפטישיזם של הסחורה: בקפיטל, כרך ראשון פרק‬
‫ראשון חלק 4” (75.‪ .)Balibar, 2007, p‬השוק אינו מצב או מרחב,‬
‫אלא יחסי פעולה: פעולת חליפין של סחורות. וככל שירבו הסחורות‬
‫ויגוונו, כך ישתכלל השוק כמנגנון של חליפין וככלי המנווט את‬
‫הערכאות האחרות של החברה, “כי המניע של השיטה הקפיטליסטית‬
‫הוא הרווח”, כותב מרקס, “והמנוע הוא החליפין ־ באמצעות השוק ־‬
‫של סחורות. ומזה נובע הפיכת כל מה שאפשר, לסחורה” (שם). משתמע‬
‫מזה שגם העבודה ־ אל נכון ‘כוח העבודה’ ־ בדומה להון, היא סחורה.‬
‫מה שמייחד את השיטה הקפיטליסטית בהשוואה לקודמותיה הוא שכוח‬
‫העבודה ־ ולא בעליו ־ עומד גם הוא למכירה ‘חופשית’ בשוק.‬
‫כפי שיבואר להלן, השיטה הקפיטליסטית נוצרת ומתבגרת ‘בתחומי‬
‫הזדמנויות’ היסטוריים שונים בתוך אותה חברה–תרבות, ובין חברות–‬
‫תרבויות שונות, ועל כן יש להניח ראשית שמדובר בתהליך שאינו‬
‫מסתיים, וכמו כן “[ש]אין רק צורה אחת של קפיטליזם” (שטיגליץ,‬
‫8002, עמ‘, 41). בנוסף לכך יש להניח א–פריורית כי אף שהמודל‬
‫הבסיסי דומה בכל מקום, הביטוי הכולל (הפנוטיפ) של הקפיטליזם בכל‬
‫חברה הוא בעל קווים ייחודיים לה, בשל אפיונים חברתיים–תרבותיים‬
‫מסוימים כגון הרכב דמוגרפי או אתני, או אירועים היסטוריים מסוימים‬
‫(למשל כיבוש קולוניאלי), שעיצבו את צמיחתו. הביקורת על ‘התזה‬
‫הפרוטסטנטית’ שמציע ובר (8591 ,‪ )Weber‬כהסבר לצמיחתו של‬
‫הקפיטליזם במקומות מסוימים, איננה סותרת את העובדה שגם תזה זו‬
‫מכירה דה–פקטו בקפיטליזם רב–פנים.‬
‫קניין פרטי של גוף ושל רכוש, מעמדו העליון של השוק, ומעמד‬
‫הבכורה של ההון ־ אלה הם כאמור תנאי היסוד הסגוליים של השיטה‬
‫הקפיטליסטית (,‪Levine, 1989; De Soto, 2000; Heilbroner‬‬
‫5891). תנאים אלה אינם נולדים מעצמם, הם נוצרים ומתארגנים‬

39. ‫פרק שני‬ ‫83‬
‫באמצעות מה שהספרות הרלוונטית, בעיקר המרקסיסטית, מכנה‬
‫“גורמים היסטוריים”. “הקפיטליזם ההיסטורי נשען בדרך כלל על‬
‫שווק של כוח עבודה, אמצעי קיום והון, וכמו כן על מערכות ייצור‬
‫תעשייתי רחב היקף. בנוסף, “קפיטליזם היסטורי הוא חברה מעמדית,‬
‫עם בורגנים ופרולטריון” (14 .‪ .)Levine, 1989, p‬המעמד הוא הגורם‬
‫שעל שכמו ‘הטיל’ מרקס את ההיסטוריה, זו שכבר נעשתה בעבר,‬
‫זו שנעשית בהווה וזו שתעשה בעתיד. אם כן, קפיטליזם הוא שיטה‬
‫של סדר מעמדי מסוים מאוד: בקצה האחד שלו ממוקם מעמד בעלי‬
‫ההון ובקצה השני הפרולטריון (3991 ,‪.)Wright, 1997; Ben-Porat‬‬
‫החלוקה המעמדית הזו היא ממהותו של הקפיטליזם וגם כאשר אין לה‬
‫ביטוי ברמת המודעות היא שרירה וקיימת (,‪Miliband, 1969, Lukcas‬‬
‫7991 ,‪ .)1971; Wright‬יתרה מזאת, במציאות קפיטליסטית מורכבת,‬
‫כמו זו שנרקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, החלוקה המעמדית אינה‬
‫בהכרח החלוקה החברתית הבלעדית, וכפי הנראה גם אינה בהכרח‬
‫הדומיננטית בכל מצב קפיטליסטי. דווקא ככל שהקפיטליזם הלך‬
‫והתפשט ליבשות השונות וככל שהוא הרבה להתפתח, רבו בו חלוקות‬
‫משנה כמו חלוקה אתנית, חלוקה מגדרית וחלוקה לאומית, שבתחומי‬
‫הזדמנות מסוימים נטלו לעצמן את הדומיננטיות בחברה המסוימת‬
‫והציבו את תביעותיהן בראש סדר היום. לכאורה נדמה היה שבכך תם‬
‫מעמדו של המעמד, ולא היא: משום שכל עוד שרירה וקיימת השיטה‬
‫הקפיטליסטית, המעמד הוא חלק בלתי נפרד ממנה.‬
‫למעשה סימני ההיכר של השיטה הקפיטליסטית, כמעט ונותנים‬
‫את עצמם למי שמבקש אותם. לתנאים הנחוצים שצוינו למעלה (קניין‬
‫פרטי ודומיננטיות של השוק) מתווספים הבאים:‬
‫נטייה לריכוז ההון בידיים מעטות, לרוב בידי תאגידים גדולים‬
‫(7691 ,‪ .)Stigler, 1982; Galbraith‬תאגידים ולא פרטים הם הסוכנים‬
‫של הקפיטליזם ‘המאוחר’ (סוויזי, 1691; 9791 ,‪ .)Wallerstein‬בהקשר‬
‫זה עולה לדיון תהליך ההפרטה, המתייחס בעיקר לחברות שיש בהן‬
‫משק ציבורי–ממשלתי משמעותי. הנטייה לריכוז ההון בידיים מעטות‬
‫מלווה לרוב בהעברת נכסים ושליטה מן הסקטור הציבורי לתאגידים‬