More Related Content
Viewers also liked
Viewers also liked (15)
היחס לאויב
- 1. נפגשים בשביל ישראל תשע"ד: מרחיבים את האופק 9) יום רביעי, ג' באדר ב' תשע"ד, .3.1.5 היחס לאויב ◄ בקר טוב! הציגו את עצמכם. ◄ האם יש לכם אנשים שאתם מגדירים כאויבים? האם יש אנשים שיגדירו אותכם כאויבים? ◄ האם ההגדרות האלו נובעות מהמקום האישי או מהשיוך הקבוצתי? "אתה רואה את הטנק שאתה מתקיף, אתה רואה את קבוצת המחבלים אחריה אתה דולק... איך מסתדרים עם הקירבה הכמעט-אינטימית עם האויב? ר': אני חושב שאם בזמן הירי על מחבלים, או על ארבעת יושבי הטנק, אני אחשוב שלכל אחד יש משפחה וילדה קטנה שיכולה להיות אחותי, אם אחשוב שלבחור הצעיר שמולי יש חברה, אם אחשוב על החיים שלו, לא אוכל לירות. לא אוכל לפגוע בו. אני אומר לעצמי: זהו אויב. אמנם בן אדם יש לו חיים ויש לו אידאולוגיות וכל מה שיש לי, פחדים שמחות עצב, אבל הוא האויב שלי. הוא בא להשמיד אותי. אין לי ברירה אלא לפגוע בו. עכשיו! זו השיטה, לפי דעתי. או שאתה חסר לב לחלוטין. אם לא תשכנע את עצמך, לא תוכל לבצע את המשימה, כי אתה לא תלך ותירה על סתם בן-אדם ברחוב, לא תגרום לו נזק במתכוון." חיילים, אנשים צעירים / פנינה בת צבי ◄ מה דעתכם על הבחירה שלא לחשוב על האדם שבאויב? האם אין בכך חטא כלפי האדם שבו? ◄ האם הייתם אתם מסוגלים לבצע את המשימות איתם אותו טייס מתמודד אם הייתם רואים את האוייב כאדם כמוכם? נטלי / מילים ולחן: נעם רותם קוראים לה נטלי והיא חיילת שאוהבת את הצבא אומרת כן ולא שואלת שינו לה את ההצבה אצלה בבית מצביעים רק מר"צ אבל כאן יש מציאות קשוחה צריך להיות נאמן למשהו אם לא לעצמך כל הפרצופים באים בלילה לתבוע שתשבור שתיקה במועדון של הקיבוץ עם הסיגריה היא רוקדת לבדה אמרו לה התפקיד שלנו לשבור את רוח האויב אם הוא אישה בהריון או ילד אל תתני להם להתקרב אתמול ילדה התחננה למים כשנתנו לה היא שלפה סכין דקרה חייל אחד ישר בעין לך תבין אותם, לך תבין כל הפרצופים באים בלילה לתבוע שתשבור שתיקה במועדון של הקיבוץ עם הגיטרה היא רוקדת לבדה נטלי כבר לא חיילת אין לה עבודה קבועה רק הסודות שהיא שומרת יותר טוב מעל עצמה בערב היא שוב מתאפרת ומשאירה בבית אור קטן לובשת טי-שרט אדומה שאומרת "זהירות! אל תתקרבו אלי - פלוגת השטן" כל הפרצופים באים בלילה לתבוע שתשבור שתיקה במועדון של הקיבוץ עם מי שבא לה שוב חוזרת לבדה, היא חוזרת לבדה ◄ מה דעתכם על השיר? איך הוא 'מסתדר' עם תשובתו של ר' הטייס? אתה הולך לך שם, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, תוהה לך בדרך, בדרכך לאן? ובדרכים, הנודד, אתה פוגש בני אדם... אך רק רגע, נודד, בטרם הושטת את ידך לשלום, גילית לתדהמתך, שאלו מסכות מהלכות. "שלום", אומרת לך המסכה הראשונה שאתה פוגש בדרכך, "מה שלומך?" 'בודד אני, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכי לאין ידוע...!' את כל זאת, נודדי הבודד, היית יכול לומר. אך ידעת מה מסכה מצפה לשמוע... ואז הוצאת מתיק נדודיך, את מסכתך היקרה, שידעה גם ידעה את אשר היא צריכה לומר: בסדר... ואתה...? בסדר... ואז נפרדת מהמסכה והמשכת בדרכך. אך את המסכה שלך לא הורדת. ואת תיק נדודיך, שמכיל את כל אשר הינך, השארת, כמעמסה כבדה, על כתפיך העייפות. ומסכות, כל כך הרבה מסכות, יצפו לקראתך, נודד מחופש: בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכך... לאן? ובפנים, מאחורי מסכות, ומאחורי חומות גבוהות של בית מעצרנו, זועק לו שם האדם... לאדם. התשמעו את קולו? מרטין בובר, על הניכור, על הפחד ◄ האם אתם מזדהים עם הקטע? ◄ האם תהיו מסוגלים להסתכל כך גם על האוייבים שלכם?