The document discusses feminist art and humor in textile practices and soft sculpture. It profiles the works of several artists including Jamie Isenstein known for her rug harp sculpture, Patty Carroll who creates works depicting anonymous women, Shadi Ghadirian who photographs women in traditional Iranian dress, Shirin Fakhim who makes embroidered self-portraits, and Lara Schnitger who creates soft sculptures of figures.
עם כניסתן של יותר ויותר נשים לעולם האמנות, טכניקות וחומרים שנחשבו במשך שנים רבות נשיים, הלכו ותפסו יותר ויותר מקום. זו הייתה אחת הדרכים להדגיש את זהותן ודרך לגשר בין מלאכת היד המסורתית לבין אמנות. מכיוון שלאורך ההיסטוריה של האמנות הייתה זו נישה שגברים כמעט לא חדרו אליה, נשים מצאו בה כר נרחב להביע את עצמן ולהדגיש את ייחודן המגדרי.
נשים אמניות כמעט שלא הוזכרו בהקשר לפופ, למרות שחלקן היו חלוצות, אם לא ממייסדי התנועה. הן יצרו בעולם האמנות נישה משלהן, שנונה, הומוריסטית לעתים שערורייתית בה הן קוראות תיגר על מוסכמות מסורתיות של נשיות. הן מרבות לעסוק בנושאים מחיי היום יום ובסצנות משפחתיות וכיום עם השינוי במעמדן בחברה, הן לא מפחדות להיות בוטות: לעסוק בנושאים מגדריים, מיניים , חברתיים ופוליטיים .
פתיחת דלתות סין בפני המערב שינתה את פני עולם האמנות בסין. האמנות שנייתה רובה ככולה מגוייסת לרעיונות המהפכה הפכה בהדרגה ליותר ויתר ביקורתית. אמנים רבים משתמשים באירוניה,פרודיה וסאטירה להביע את דעתם..
הירונימוס בוש, פיטר ברויגל, קוונטין מיסיס ופרנציסקוס גויה מתייחסים ביצירותיהם באירוניה לסכלות האנושית. הם מבקרים ביצירותיהם הסאטיריות: תאווה, זללנות, חמדנות, קמצנות ובורות. חיצי הלעג והביקורת שלהם אינם פוסחים על איש, מלכים ואנשי חצר חסרי לב, אצילים גאים ויהירים, כמרים ונזירות שטופי זימה, סוחרים תאבי בצע, ילדים סוררים והורים רעים. ומכיוון שתכונות שליליות וסכלות אנושית לא פסו מן העולם הם משעשעים ורלוונטיים עד עצם היום.
The document lists the names of several conceptual artists including Hadassa Gorohovski, Joseph Kosuth, John Baldessari, Richard Prince, Robert Barry, Keith Arnatt, Bruce Nauman, Tim Noble and Sue Webster, Jason Rhoades, and Jenny Holzer. It appears to be focusing on listing influential conceptual artists from the 1960s onwards.
This document lists several modern artists including Robert Motherwell, Tracey Emin, Emilly Jacir, and Shirin Neshat. It also mentions one of Tracey Emin's artworks titled "Everyone I Have Ever Slept With, 1963-95." and the artist Jaume Plensa.
The document discusses feminist art and humor in textile practices and soft sculpture. It profiles the works of several artists including Jamie Isenstein known for her rug harp sculpture, Patty Carroll who creates works depicting anonymous women, Shadi Ghadirian who photographs women in traditional Iranian dress, Shirin Fakhim who makes embroidered self-portraits, and Lara Schnitger who creates soft sculptures of figures.
עם כניסתן של יותר ויותר נשים לעולם האמנות, טכניקות וחומרים שנחשבו במשך שנים רבות נשיים, הלכו ותפסו יותר ויותר מקום. זו הייתה אחת הדרכים להדגיש את זהותן ודרך לגשר בין מלאכת היד המסורתית לבין אמנות. מכיוון שלאורך ההיסטוריה של האמנות הייתה זו נישה שגברים כמעט לא חדרו אליה, נשים מצאו בה כר נרחב להביע את עצמן ולהדגיש את ייחודן המגדרי.
נשים אמניות כמעט שלא הוזכרו בהקשר לפופ, למרות שחלקן היו חלוצות, אם לא ממייסדי התנועה. הן יצרו בעולם האמנות נישה משלהן, שנונה, הומוריסטית לעתים שערורייתית בה הן קוראות תיגר על מוסכמות מסורתיות של נשיות. הן מרבות לעסוק בנושאים מחיי היום יום ובסצנות משפחתיות וכיום עם השינוי במעמדן בחברה, הן לא מפחדות להיות בוטות: לעסוק בנושאים מגדריים, מיניים , חברתיים ופוליטיים .
פתיחת דלתות סין בפני המערב שינתה את פני עולם האמנות בסין. האמנות שנייתה רובה ככולה מגוייסת לרעיונות המהפכה הפכה בהדרגה ליותר ויתר ביקורתית. אמנים רבים משתמשים באירוניה,פרודיה וסאטירה להביע את דעתם..
הירונימוס בוש, פיטר ברויגל, קוונטין מיסיס ופרנציסקוס גויה מתייחסים ביצירותיהם באירוניה לסכלות האנושית. הם מבקרים ביצירותיהם הסאטיריות: תאווה, זללנות, חמדנות, קמצנות ובורות. חיצי הלעג והביקורת שלהם אינם פוסחים על איש, מלכים ואנשי חצר חסרי לב, אצילים גאים ויהירים, כמרים ונזירות שטופי זימה, סוחרים תאבי בצע, ילדים סוררים והורים רעים. ומכיוון שתכונות שליליות וסכלות אנושית לא פסו מן העולם הם משעשעים ורלוונטיים עד עצם היום.
The document lists the names of several conceptual artists including Hadassa Gorohovski, Joseph Kosuth, John Baldessari, Richard Prince, Robert Barry, Keith Arnatt, Bruce Nauman, Tim Noble and Sue Webster, Jason Rhoades, and Jenny Holzer. It appears to be focusing on listing influential conceptual artists from the 1960s onwards.
This document lists several modern artists including Robert Motherwell, Tracey Emin, Emilly Jacir, and Shirin Neshat. It also mentions one of Tracey Emin's artworks titled "Everyone I Have Ever Slept With, 1963-95." and the artist Jaume Plensa.
חיים ומוות בבדים המפלצתיים של רסים באייב, אשר מחזירים לאמנות בסבך דימויים של הפולקלור האזרי.
Tofik Javadov
Tofik Javadov, Oil Workers, 1958-1959, oil on canvas, Collection of Azerbaijan National Museum of Art, Baku, Azerbaijan
מיניאטורה הודית מהמאה ה-17 אל-בּוּראק, הבָּרק) במסורת המוסלמית היא בהמה פלאית מעופפת דמוית סוס או פגסוס שעל גבה רכב מוחמד ממכה אל "המסגד הקיצון" ב"ליל המסע והעלייה לשמים".