עם כניסתן של יותר ויותר נשים לעולם האמנות, טכניקות וחומרים שנחשבו במשך שנים רבות נשיים, הלכו ותפסו יותר ויותר מקום. זו הייתה אחת הדרכים להדגיש את זהותן ודרך לגשר בין מלאכת היד המסורתית לבין אמנות. מכיוון שלאורך ההיסטוריה של האמנות הייתה זו נישה שגברים כמעט לא חדרו אליה, נשים מצאו בה כר נרחב להביע את עצמן ולהדגיש את ייחודן המגדרי.
Louise Bourgeois לואיז בורז'ואה, באמצע שנות התשעים החלה לואיז בורז'ואה לתפור ולחבר מאוסף הבגדים הישן שלה פסלים רכים.
Soft biomorphic forms suggestive of femininity.
Louise Bourgeois
האמנות שלה רבת פנים : תמימות ילדותית, אלימות אכזרית והומור מקאברי. המיצבים הענקיים שלה הם מעין מלכודות דבש מפתות בצבעוניות שלהם, בעושר החומרים, בתנועה ובחוסר היציבות שלהן, ומתחת למעטה המפתה, מסתתרים מסרים מבעיתים של חרדה, של אימה, ושל מוות.
גוף העבודות הגדול שלה עשוי חומרי טקסטיל רכים בהם היא משלבת בדים תעשייתיים ועבודות יד, תפירה, רקמה, סריגת קרושה קישוטים והטלאות לבד. היא עוטפת פסלי בעלי חיים, חפצים ודמויות אדם בסריגת קרושה (סריגה במסרגה אחת) מלאכת נשים פורטוגזית מסורתית. הפסלים העטופים רומזים על מעמדה של האשה הפורטוגזית, שנדחקה מהמרחב הציבורי, נאלצה להישאר בתחומי הבית ועסקה במלאכת נשים.