1. תדריך יציאה
"הבנתי תוך כדי ה
בסיפורים קצרים ובכתיבה
ייחודית, מתאר "נקודת
שבירה", חוויות משירותו
הצבאי של מחבר הספר, איתי
צור # עלילה מרתקת, רבדים
מורכבים ועיסוק בסוגיות
צבאיות חשובות, ארגו יחד
יצירה יוצאת דופן
"נקודת שבירה" הוא לא עוד ספר שמסתכם
אך ורק בחוויותיו הצבאיות של מי שכתב אותו.
הוא לא נופל לתופעה השכיחה בספרים מסוגו,
שכתובים סביב המישור העלילתי בלבד. זהו
ספר שונה בנוף יצירותיהם של יוצאי צבא הקבע,
שמתארים את שירותם ארוך השנים בסיפורים
מנקודת מבט רחוקה ובוגרת, עם פרספקטיבה
שמגיעה בגיל מאוחר. איתי צור, ששירת כקצין
בתותחנים והשתחרר בדרגת סגן, כתב את הספר
מראייתו הישירה של החייל הפשוט, שמספר מה
קורה סביבו בצורה אותנטית ואמיתית.
הספר מורכב מהרבה סיפורים קצרים, כל אחד
אמיתי בדרכו, שיחד מביאים את סיפור שירותו
הצבאי של איתי, שנפל מקורס חובלים לחיל
התותחנים, משם יצא לפיקוד ולקצונה. הלקוניות
שבה הוא נכתב, מאפשרת לקורא להגיע בעצמו אל
המסקנות מכל סיפור, שברוב הפעמים הן מורכבות
ויכולות להשתמע לכיוונים שונים. הרגש לא מוגש
לקורא בכפית, דבר שמרחיק את העלילה מקלישאות
דרמטיות אליהן היא עלולה ליפול.
איתי נמצא כל הזמן בעין הסערה, המזל ספק
מאיר לו פנים, ספק מתאכזר אליו. במהלך קריאת
הספר, שמתפרש על פני תקופת זמן של ארבע
"הסיפורים בספר הם מה שהצבא והמציאות הישראלית זימנו בפניי". צור בשירותו הצבאי שנים, יש רגעים שבהם הקורא מתקשה להאמין
משמעותיות. "לא הכול זה חוקי הצבא וכל אחד הוא מספר, "זה התחיל מתחושה שרציתי פשוט לרצף האירועים הבלתי פוסק, בהם כמעט תמיד
צריך לדעת איפה הוא מותח את הגבול שלו ברמה להוציא זיכרונות אל דף, וברגע שהחלתי זה היה מישהו נפגע. על כך יש לצור תשובה ברורה. "זה
הערכית", מסביר צור. "גם בתור מפקד, למרות מטורף. במשך שלושה שבועות כתבתי כמעט מה שהצבא והמציאות הישראלית זימנו בפניי",
שיש לך הרבה מאוד כוח, אתה צריך לדעת לא את כל הספר, באופן אינטנסיבי, בלי יום ובלי הוא מבהיר. "למעט סיפור אחד שקרה לחבר
לנצל אותו לרעה". דוגמה טובה שקשורה בנושא לילה. אחרי התקופה הזאת פתאום הפסקתי ולא שלי, את כל אחד מהסיפורים בספר אני חוויתי
הזה, מופיעה בספר בסיפור על שמירה בפאתי חאן יכולתי אפילו להסתכל על החומר". לאחר תקופת על בשרי. זה נראה קצת הזוי, אבל כל הסיפורים
יונס, שם איתי צריך לוודא שלא נכנסים רכבים הפסקה שבה צור הצליח להשתחרר ממה שעבר הם אמיתיים. היו מקומות שבהם המציאות הייתה
אזרחיים לתחומי העיר. הזמן עובר ועל פני איתי עליו במהלך הכתיבה הראשונית, הוא חזר אל אפילו יותר קיצונית ממה שנכתב, ובקריאה שנייה
חולף הסמג"ד עם הרכב האזרחי שלו. לפתע הוא החומרים, נתן לאנשים קרובים אליו לקרוא את ערכתי את עצמי ומיתנתי אותה".
נעצר וחוזר חזרה אל איתי, מאשים אותו שהוא הספר והשלים אותו. כשצור התיישב לכתוב את "נקודת שבירה",
לא מבצע את עבודתו כראוי ודורש ממנו לבצע אחת מהסוגיות בהן הספר עוסק, היא דילמות הוא בכלל לא דמיין שייצא מזה ספר. הבן הראשון
נוהל מעצר חשוד על כל רכב אזרחי, כולל שלו, לגבי מקרים בהם צריך להציב קו אדום, שלעתים שלו עמד להיוולד ופתאום נראה לו הגיוני להעביר
ונכנס לעיר. ביציאה מהעיר נאלץ איתי לפתוח עוקף את הפקודות הצבאיות. הספר מפגיש את את חוויותיו הצבאיות לכתב. "אני לא זוכר בדיוק
על הסמג"ד בנוהל מעצר חשוד. "יש בספר המון הקורא עם דמויות של מפקדים, אירועים והחלטות את הנקודה שבה התחלתי לכתוב, משום מה נמחק
מתרבות ה'סמוך' הישראלית, מתרבות האגו שנויות במחלוקת, כאשר לכל אירוע יש השלכות לי מהזיכרון הרגע שבו עלה במוחי הרעיון",
כ"ח באב התשע"ב / 06
