3. דבר מלכות
לבוא אל שורש "פרעה"
למעלה - ולא לפחד!
מדוע פחד משה מפרעה עד שהקב"ה היה צריך לבוא עמו? וממה
חשש כשאמר "כי כבד פה וכבד לשון אנכי"? • בציווי "בא אל פרעה"
קיבל משה את כוח העצמות, שגם נשמה בגוף תוכל לקבל גילוי
אלקות שלמעלה מכל הגבלה, כפי שהיה במתן תורה, ויהיה בשלימות
- בגאולה העתידה • משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
עצמו של הקב"ה למשה )"ויאמר ה' אל משה א. ציווי ה' למשה "בא אל פרעה" הוא התחלת
בא אל פרעה", ותו לא5( – ש"בא אל פרעה" הוא – ושמה1 – של הפרשה שמדובר בה אודות גאולת
הקדמה לגאולה עצמה והתחלתה בפועל6. בני־ישראל בפועל ביציאת מצרים2, "ויהי בעצם
ויתירה מזו: על־פי הידוע7 שיציאת מצרים היא היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים גו'
התחלת ופתיחת )כל הגאולות, כולל( הגאולה הוציא ה' את בני־ישראל מארץ מצרים על
העתידה )עליה נאמר8 "כימי צאתך מארץ מצרים צבאותם"3.
אראנו נפלאות"(, יש לומר, ש"בא אל פרעה" מכיוון שכל פרשת יציאת מצרים נקראת על־
)התחלת גאולת מצרים( הוא הקדמה גם לגאולה שם "בא אל פרעה" )וכידוע4 ששם הפרשה מורה
העתידה. על תוכן כל הפרשה(, מובן, ש"בא אל פרעה" קשור
וצריך להבין מהי השייכות ד"בא אל פרעה" ונוגע לתוכן גאולת מצרים )בהמשך הפרשה(.
לגאולה – דלכאורה תוכנם הפוך: "בא אל פרעה" כלומר: נוסף לכך שכל פרטי שליחותו של
מורה שפרעה נמצא בתוקפו, ומשה צריך לבוא משה אל פרעה הם הכנה לגאולת מצרים, מיתוסף
אליו )"בא"( ולהזדקק אליו )עד שפרעה אומר לו בזה בנוגע ל"בא אל פרעה", בהיותו התחלת ושם
לאחר מכן, בהמשך הפרשה9 )לאחרי מכת חושך( פרשת הגאולה, ונוסף לכך התחלה הנאמרת )לא
"לך מעלי השמר לך אל תוסף לראות פני כי ביום כהקדמה לעניין נוסף, אלא( כעניין וציווי בפני
ראה לקו"ש ח"ו ע' 75 ואילך. וש"נ. 5( כן נקראת )"בא אל פרעה"( ברמב"ם סדר תפלות כל השנה 1(
ראה בארוכה שיחת ש"פ בא תנש"א )התוועדויות תנש"א 6( )בסוף ספר אהבה(, ובאבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות.
ח"ב ע' 671 ואילך(. משא"כ בפ' שמות ובפ' וארא מדובר אודות ההבטחה וההכנה 2(
ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב )ע' 461(. 7( ליצי"מ.
מיכה ז, טו. 8( פרשתנו יב, מא. נא. 3(
יו"ד, כח. 9( ראה לקו"ש ח"ה ע' 75 ואילך. ובכ"מ. 4(
3
4. אלקותו יתברך61(, משתלשל פרעה למטה71, בכל ראותך פני תמות"(, בניגוד גמור מגאולת מצרים
התוקף בלעומת־זה. שעניינה ביטול תוקף פרעה, לנצח אותו, ועל־
ידי זה – להשתחרר, לצאת וללכת מ)פרעה מלך(
ג. על־פי זה יובן עניין "בא אל פרעה" בשרשו מצרים?!
בקדושה:
בזהר פרשתנו81 מבאר העניין ד"בא אל פרעה" ב. ויובן בהקדים שאלה כללית בעניין "בא אל
כפי שהוא בפרעה למטה: "מה כתיב בא אל פרעה, פרעה":
לך אל פרעה מבעי ליה, מאי בא, אלא דעייל ליה כל עניין בתורה הוא עניין נצחי01 ו)במילא(
קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה הוראה נצחית לכל הדורות. ועל־פי זה מהי ההוראה
תקיפא דכמה דרגין משתלשלין מניה, ומאן איהו הנצחית מ"בא אל פרעה", לאחרי שביטלו וניצחו
רזא דתנין הגדול, ומשה דחיל מניה לא קריב אלא את פרעה )מלך מצרים( בגאולת מצרים, ועל אחת
לגביה אינון יאורין ואינון דרגין דיליה, אבל לגביה כמה וכמה לאחרי הגאולה האמיתית והשלימה
דחיל ולא קרוב בגין דחמא ליה משתרש בשרשין כש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"11, ולא נשאר
עלאין, כיון דחמא קב"ה דדחיל משה ושליחן ממנן שום רושם מפרעה, ומעין ובדוגמת זה – בסוף זמן
אחרנין לעילא לא יכלין לקרבא לגביה, אמר קב"ה הגלות, כשנסתיימו כל הבירורים דקליפת פרעה
הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרובץ וכיוצא־בזה )כמדובר כמה פעמים(?
בתוך יאוריו91, וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא ויש לומר הביאור בזה על־פי הידוע שכל
ולא אחרא, כמה דאת אמרת אני ה'". עניין בעולם, אפילו דברים שהם היפך הטוב
כלומר, שבגלל התוקף דעצם קליפת פרעה והקדושה, יש להם שורש למעלה בקדושה. וזהו
)"התנין הגדול"( בביתו בארמון המלך )ששורשו )שרשם בקדושה( אמיתת עניינם21, אלא לאחר
"בשרשין עלאין"( פחד משה להיכנס לשם. ולכן ריבוי השתלשלות, בכמה וכמה מסכים ופרסאות
לא אמר לו הקב"ה "לך אל פרעה" )שילך לבד(, והעלמות והסתרים כו', נשתלשל למטה דבר
אלא "בא אל פרעה", שיבוא יחד עם הקב"ה ויכנס הפכי31.
51 41
לפרעה, הקב"ה מוליך אותו יחד אתו אל הפנימיות כך גם בנוגע לפרעה: איתא בזהר )על הפסוק
העצם ד)קליפת( פרעה )אדרין בתר אדרין, חדרים "והקל נשמע בית פרעה"( "בית פרעה דא היא
לפנים מחדרים02(, בכדי לכבשו לגמרי )"לאגחא סימניך לעילא, ביתא דאתפריעו ואתגליין מיניה
ביה קרבא"(. כל נהורין וכל בוצינין, כל מה דהוה סתים מתמן
לפי זה צריך להבין מהו הפירוש ד"בא אל אתגלי, ובגין כך קב"ה אפיק כל נהורין וכל בוצינין
פרעה" דקדושה )"דאתפריעו ואתגליין מיניה כל בגין לאנהרא לההוא קול דאקרי קל בלא וא"ו".
נהורין"(: בנוגע לפרעה דקדושה )גילוי אלקות( לא ומפרעה בשרשו דקדושה )עניין פריעה וגילוי
שייך לומר "דחיל משה", שמשה "יפחד" להיכנס
לשם לבדו, ושיזדקק לכך שהקב"ה יצווה עליו
"בא אל פרעה", ויכניסו )"עייל ליה קב"ה"(?!
ויש לומר הביאור בזה: 01( ראה תניא רפי"ז. ובכ"מ.
11( זכרי' יג, ב.
21( ובתורה נאמרים הענינים כפי שהם לאמיתתם בשרשם
61( ראה תו"א ד"ה ויהי מקץ )לא, א(. תו"ח שם רפ"א )עד, א(. בקדושה, כמבואר במק"א )ראה לקו"ש ח"כ ע' 143 ואילך.
פ"ו )עז, סע"ד ואילך(. ספר השיחות תשמ"ח ח"א ס"ע 63 ואילך. ועוד( בענין
71( תו"א שם לא, ג. "יעקב ועשו האמורים בפרשה" )ל' רש"י ר"פ תולדות(.
81( לד, א. 31( ראה בארוכה ספר השיחות תשמ"ח שם. וש"נ.
91( יחזקאל כט, ג. 41( ח"א רי, א.
02( פי' דרך אמת. 51( ויגש מה, טז.
4
5. קריב", כי הוא ראה את הגילוי דפרעה )דקדושה( פרעה דקדושה הוא גילוי הכי נעלה דאלקות, הן
שמושרש "בשרשין עלאין", ולכן חשש להיכנס בעצם הגילוי – א( גילוי כל האורות, כולל האורות
ל"בית פרעה", בו ישנו גילוי העצם דפרעה והדרגות הכי נעלות באלקות – "כל נהורין וכל
דקדושה, שכן נברא מוגבל, נשמה בגוף, לא בוצינין", עד ל"כל מה דהוה סתים", והן באופן
יכול לקבל את הגילויים הנפלאים דעצמותו ית', הגילוי – ב( באופן ד"אתפריעו" מלשון פרוע )בלי
"דאתפריעו ואתגליין מיניה כל נהורין כו'"; איך סדר(, היינו למעלה מסדר, מדידה והגבלה.
ביכולתו של נברא מוגבל לקבל את הגילוי ד"כל ויתירה מזו: ה"אתפריעו ואתגליין מיניה כל
נהורין", ועוד גילוי באופן שלמעלה ממדידה נהורין כו'" בא דווקא מעצמותו ומהותו יתברך
והגבלה )אתפריעו(, הבא מהעצמות?! ]ובלשון הזהר: "בית פרעה כו' ביתא דאתפריעו
הגילוי מ"בא אל פרעה" אצל נשיא הדור – ש"הנשיא
הוא הכל" – נמשך ומתגלה למטה ו"פועל ישועות בקרב
הארץ", אצל כל אנשי הדור, נשמות בגופים דווקא
"אינון יאורין ואינון דרגין דיליה", הגילויים ואתגליין מיניה כל נהורין כו' קב"ה אפיק כל
דסדר השתלשלות, הם ביכולתו של נברא לקבל, נהורין כו'", שבבית )דירה( נמצא המלך בגילוי
ולכן לא חשש משה לגשת אל פרעה כפי שנמצא בכל עצמותו12[ – שכן אור מצד עצמו הוא מוגדר
בדרגא זו )בביתו, ועל אחת כמה וכמה מחוץ בגדרו וציורו של גילוי )אור(, וכל דרגא והמשכה
לביתו32(. אבל כפי שפרעה מלשון "אתפריעו כו' באור – נמשכת בסדר מסויים בהתאם לציורו
כל נהורין" נמצא בביתו בכל התוקף – הגילויים וגילויו הפרטי, והגילוי )אור( הוא מצד עצמו
דעצמותו יתברך – מכך משה חשש, כי נשמה בגוף באופן של גילוי בסדר והדרגה; מובן מזה, שבכדי
מצד עצמה לא יכולה לקבל זאת! שיהיה הגילוי ד"כל נהורין כו'" ו"כל מה דהוה
ויש לומר שזה מרומז גם בהמשך הפרשה: סתים" )היפך הגילוי(, ועוד באופן של "אתפריעו"
כשפרעה אמר למשה "לך מעלי השמר לך אל )למעלה מסדר והדרגה(, הרי זה צריך לבוא
תוסף לראות פני כי ביום ראותך פני תמות", מעצמותו יתברך, שהוא ה"מקור" )כביכול( ד"כל
הסכים לכך משה באומרו "כן דברת לא אוסיף נהורין כו'" ]בלשון הזהר בפרשתנו: העצם דפרעה
עוד ראות פניך"42. מזה מובן, שלדברי פרעה יש "דכמה דרגין משתלשלין מניה"[, ויחד עם זה,
מקום בתורה ובקדושה, אלא כפי שזה בקדושה "מקור" כזה שלמעלה לגמרי מכל גדר מקור וגדר
הרי זה טוב בשלימות. והעניין בזה: מכיוון מאור ואור, ולכן נמצאים ממנו "כל נהורין כו' וכל
שהגילוי דפרעה דקדושה הוא למעלה מכל מה דהוה סתים" ובאופן ד"אתפריעו"22.
מדידה והגבלה )"אתפריעו כו' כל נהורין"(, לכן על־פי זה מובן מדוע "משה דחיל מיניה ולא
"ביום ראותך פני תמות". מצד דרגת משה )מצד
עצמו(52 אין ביכולתו של נברא לקבל את הגילוי 12( ראה אוה"ת בלק ע' תתקצז. המשך תרס"ו ס"ע ג. הנסמן
בסה"מ מלוקט ח"ב ע' כז הערה 53.
32( ראה שיחת ש"פ בא תנש"א ס"ד )התוועדויות תנש"א ח"ב 22( וראה תו"ח שבהערה 61 )עח, סע"א(, ש"פרעה" מלשון
ע' 871 ואילך(. וש"נ. פריעה וגילוי "הוא בחי' התגלות הפנימית דוקא כי ל' פריעה
42( פרשתנו יו"ד, כח־כט. לא שייך רק לגלות מתוך ההעלם והכיסוי כו'". ועפ"ז מובן
52( ולכן הסכים משה לדברי פרעה "כן דברת לא אוסיף עוד עוד יותר שהוא לא בכח האור )שענינו גילוי(, כ"א דוקא
ראות פניך", כי לדעתו מצד דרגת משה לא יתכן שאדם בכח העצמות.
5
6. ידוע82 שהאור )קודם שנתגלה( כלול בעצמות ד"ראות פניך" דפרעה, ולהישאר נשמה בגוף,
המאור ממש, רק ששם אינו בבחינת אור, אלא לראות את הפנימיות )"פניך"( ד"אתפריעו כו'
ביכולת העצמות )וקדמון כקדמותו יתברך92(, כל נהורין", גילוי שלמעלה מכל מדידה והגבלה;
שנושא הכול וכל יכול, ו"אתפריעו מיניה כל הגילוי ד"ראות פניך" הוא דווקא כפי שהנשמה
נהורין". ולכן, גם כשהאור נמשך בגילוי )בציור היא למעלה ממדידות והגבלות הגוף הגשמי
אור(, שקשור בציור והגבלה כלשהי )ומצד עצמו והמוגבל62.
אין זה באופן ד"אתפריעו"(, נמשך בו מהעצמות
שלימות הגילוי ד"כל נהורין", ויתירה מזו – ד. לכך הוצרך להיות ציווי מיוחד ונתינת כוח
שהמדידה והגבלה ד"כל נהורין" גופא היא באופן מיוחדת מהקב"ה למשה – "ויאמר ה' אל משה בא
ד"אתפריעו", למעלה ממדידה והגבלה03. אל פרעה", "עייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין":
ומזה משתלשל למטה יותר הכוח לחיבור עצמותו יתברך שלמעלה מ)כל גדר ד(בלי גבול
ההפכים דבלי גבול וגבול )באור גופא(, ולמטה וגבול – מביאה את משה לפרעה, שגם בהיותו
יותר – החיבור דאור וכלי13. עד – החיבור דנשמה נשמה בגוף מוגבל, ביכולתו לקבל את הגילוי
וגוף, שגם נשמה בגוף מוגבל יכולה לקבל את האור ד"אתפריעו כו' כל נהורין" מעצמותו יתברך!
הבלי גבול עד לגילוי ד"פרעה", "אתפריעו כו' כל והביאור בזה:
נהורין" מעצמותו יתברך, ויתירה מזו – שנשמה פרעה מלשון "אתפריעו ואתגליין מיניה כל
בגוף תוכל להיכנס לשם )"בא אל פרעה"(, "אדרין נהורין כו'" ניתן לפרש בשני אופנים: א( הגילוי
בתר אדרין", בפנימיותו ובתוכיותו23 ממש. דכל האורות )כל נהורין( ובאופן ד"אתפריעו",
למעלה מסדר והדרגה. שזה מורה שהגילוי בא
ה. ביאור הטעם מדוע עשה הקב"ה את החידוש מעצמותו יתברך שלמעלה מגדר אור ולא מתייחס
ד"בא אל פרעה", שמשה כנשמה בגוף יוכל לקבל לאור בגדרו וציורו הוא, שכן מצד דרגת האור
את הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" – יובן בהקדים )אפילו בהיותו מעין המאור( אין הוא באופן
ביאור תוכן עניין גאולת מצרים בכלל )ש"בא אל ד"אתפריעו" )כנ"ל(. ב( "כל נהורין", דרגת וציור
פרעה" הוא ההקדמה והתחלה לזה, כנ"ל(: האור היא באופן ד"אתפריעו" – גילוי שלמעלה
כוונת גאולת מצרים היא – מתן תורה, כפי שאמר ממדידה והגבלה וציור. היינו, שגם הציור, מדידה
הקב"ה למשה מיד בתחילת שליחותו: "בהוציאך והגבלה ד"כל נהורין" הוא באופן דלמעלה ממדידה
את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר והגבלה ד"אתפריעו"72.
הזה"33. החידוש דמתן תורה הוא – נתינת התורה וחיבור ההפכים )ד"כל נהורין" ו"אתפריעו"(
והמצוות למטה לבני־ישראל, נשמות בגופים, הוא דווקא בכוח העצמות )כנ"ל ס"ג(:
בכדי שיוכלו להגשים את תכלית וכוונת בריאת
כל העולם: נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה נברא, נשמה בגוף, יכיל בתוכו הגילוי דפרעה דקדושה. אבל
באמיתית הענין – כן הוא בכח העצמות )"בא אל פרעה"(,
82( המשך תרס"ו ע' קפב ואילך. כדלקמן בפנים.
92( שם ע' קסט. 62( וע"ד "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי"
03( משא"כ מצד זה שעצמותו ית' הוא מופשט ולמעלה מכל )תשא לג, כ(.
גדר מאור ואור, הרי האור אינו מתייחס לעצמותו ית', 72( ראה תו"ח שם )עז, סע"ד ואילך( ב' פירושים ב"פרעה"
והגילוי שלו אינו באופן ד"אתפריעו" שלמעלה ממדידה מלשון פריעה וגילוי: גילוי החיצוניות, וגילוי הפנימיות
והגבלה, שזהו דוקא בכח העצמות. )שזהו אמיתית ענינה של פריעה, כנ"ל הערה 22(. ושם
13( ראה לעיל הערה 72. )בהמשך לפירוש השני ב"אתפריעו"(: "עיקר המכוון שהוא
23( ראה אוה"ת וארא ע' קצו )בפירוש "בא אל פרעה" בהשתלשלות העולמות שיהי' התגלות הפנימי' בחיצוני'
דלעו"ז(. הכלי דוקא באופן שלא יסתיר הכלי לאור כלל וכמו שהי'
33( שמות ג, יב. במ"ת .. וכמו שיהי' לע"ל כו'".
6
7. נא ביד תשלח"14 – מבואר בכ"מ24, שבגלות מצרים בתחתונים43, שבמדידה והגבלה והעלם והסתר
"דיבור )משה( הוה בגלותא"34, ולכן טען משה דנשמה בגוף בתחתונים, יהיה גילוי העצמות, כמו
שעל־ידו לא יכולה להיות הגאולה למטה44. אדם )כביכול( הנמצא בגילוי בכל עצמותו בדירתו
ובשורש העניינים הרי זה בגלל מעלת משה, הפרטית1212 )ומכל שכן בנוגע להקב"ה בורא
שמצד עצמו הוא בדרגא שלמעלה מגילוי בדיבור, העולם ומנהיגו(, כפי שיתמלא בשלימות הגילוי
למעלה אפילו מהגילוי דתורה שבכתב ותורה בגאולה האמיתית והשלימה )ומעין זה היה במתן
שבעל פה למטה ]"כבד פה באורייתא דבעל פה תורה(, כמו שכתוב53 "ולא יכנף עוד מוריך"63, הוא
וכבד לשון באורייתא שבכתב"54[, משה64 היה יהיה בדירתו בגלוי בלי שום לבושים, אפילו בלי
"כבד פה" כי "שרשו מתהו ששם היו האורות הלבושים הכי עליונים )כנף העליון(.
גדולים ולא היו יכולים להתלבש בכלים, וזהו וכידוע73, שקודם מתן תורה, היתה ה"גזירה"
עניין כבד פה שלא היה יכול להשפיע אור שכלו בין עליונים ותחתונים, שעליונים לא ירדו למטה
לתוך כלי הפה"74, ולכן אמר "שלח נא ביד תשלח" ותחתונים לא יעלו למעלה, ובמתן תורה נעשה
)משיח צדקנו(, "דהיינו מי שהוא מעולם התקון", ביטול הגזירה, ונתינת כוח להמשיך בתחתונים
בו הכלים מרובים להכיל האורות. הגילוי דעליונים, עד לדרגות הכי נעלות באלקות,
ועל זה ענה הקב"ה "מי שם פה לאדם גו' הלא עד מעצמות ומהות, כך שהגוף הגשמי בעולם הזה
אנכי הוי' גו' ואנכי אהיה עם פיך והוריתך אשר הגשמי נעשה קדוש, עד לדירה לו יתברך – עד
תדבר"84: מצד עצמותו יתברך שהוא כל יכול ש"ישראל וקוב"ה כולא חד"83 נמצא בגלוי בכל
)והוא מקור לכלי הפה דעולם התיקון והאורות העולם.
מרובים דתהו(, הוא יכול לפעול שגם בגלות מזה מובן, שבגלות מצרים ויציאת מצרים
מצרים, וגם אצל משה )שמצד עצמו הוא למעלה – המהווים הכנה לגילוי העצמות למטה במתן
מגילוי בכלים(, יהיה הגילוי בדיבור בפה, "ואנכי תורה – מודגשת ההקדמה לביטול הגזירה, המעבר
אהיה עם פיך", "פירוש, אף שמצד שרשך מתהו ממצב של פירוד בין עליונים ותחתונים למצב של
אין לך כלים כאלו אבל אנכי הוי' שעשיתי את אחדות ביניהם, כהכנה לשלימות האחדות ביניהם
הכלים דתקון ואת עולם התהו אני יכול להפך במתן תורה עצמו.
הדבר להתערב בחינות תהו ותקון יחד היינו ויש לומר ששלב עיקרי בזה נפעל על־ידי ציווי
המעלות דשניהם, שיהיו האורות מרובים כמו ה' למשה "בא אל פרעה", כדלקמן.
בתהו כו' וגם בחינת המעלה דתקון שיהיו הכלים
ו. ובהקדים, שעל דרך זה מצינו בהתחלת שליחותו
של משה להוציא את בני־ישראל ממצרים:
14( "ביד מן דכשר למשלח" )תרגום אונקלוס עה"פ(, "שלח נא
ביד אדם מדבר צחות שיהי' כשר וראוי לשליחות נכבדות
בביאור טענת משה להקב"ה "לא93 איש דברים
04
כזאת כו'" )רמב"ן שם(. אנכי גו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי", ולכן "שלח
24( זח"ב כה, ב. ד"ה ויאמר גו' מי שם פה באוה"ת שמות ע' עה.
ד"ה הנ"ל תרכ"ז )ע' עה ואילך(. תרנ"ח )ס"ע עו ואילך(.
34( לשון הזהר שם.
44( וראה ד"ה ויאמר גו' מי שם פה תרע"ח )ע' קלח(, שפליאת
משה היתה "איך יכול להיות גילוי אוא"ס עד למטה מטה, 43( ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא
וגם ראה הקליפה הקשה דמצרים שמונע ומעכב ביותר כו'". רפל"ו.
וראה ד"ה זה תרל"ד )ע' קכ(. 53( ישעי' ל, כ.
54( זח"ג כח, רע"א. וראה מקומות שבהערה 24. 63( תניא שם )מו, א(.
64( בהבא לקמן ראה תו"א וארא ד"ה ויאמר גו' מי שם פה )נא, 73( ראה תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.
ד ואילך(. תו"ח שם )נט, א ואילך(. 83( ראה זח"ג עג, א.
74( ל' התו"א שם, ב. 93( שמות ד, י.
84( שמות ד, יא־יב. 04( שם, יג.
7
8. נהורין"95. מרובים מאד"94.
והטעם על זה הוא, כי זוהי תכלית ושלימות אלא שאז – במצרים – "ואנכי אהיה עם פיך"
כל סדר השתלשלות, של כל האורות, עד לבחינת היה גילוי בדרך נס – שבשעה שמשה דיבר עם
פרעה, "אתפריעו כו' כל נהורין" – כי "נתאווה פרעה "יהיו דבריו נכונים"05 ]ונוסף לכך גם "אהרן
הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", אחיך יהיה נביאך"15, "ודברת אליו ושמת את
שבמדידה והגבלה דנשמה בגוף בתחתונים, יהיה הדברים בפיו גו'"25, "הוא יהיה לך לפה"35 – בכדי
גילוי העצמות. ולכן היה "ויאמר ה' אל משה בא שהדיבור יתגלה בשלימות, גם בדרך הטבע[. אבל
אל פרעה", שבהיותו נשמה בגוף הוא נכנס אל אז הוא לא התרפא45, שלכן לאחרי זה אמר משה
פרעה דקדושה ומקבל את הגילויים הכי נעלים "אני ערל שפתים"55. וזה נפעל על־ידי הגילוי
מעצמותו יתברך, ש"אתפריעו ואתגליין מיניה כל ד"אנכי )אהיה עם פיך(" דמתן תורה )התחלת
נהורין כו'". עשרת הדברות65(, שלכן בכוחו לפעול יציאת
מצרים )"אף שהדיבור הוא בבחינת גלות"(, "רק
ח. על־פי זה יובן גם כן מדוע "בא אל פרעה" הוא בכדי שיהיה גילוי הדיבור לגמרי בכללות העולם
הקדמה והתחלת הגאולה, צריך להיות שבירת קליפת מצרים" על־ידי "אנכי
]נוסף לפירוש הפשוט, שעל־ידי "בא אל פרעה" אהיה עם פיך", וזה מביא לאחרי זה – גילוי הדיבור
דלעומת־זה נעשה ביטול ושבירת קליפת פרעה במתן תורה, "אנכי ה' אלקיך", שאז75 משה נתרפא
כפי שהיא בתקפה בארמון המלך06, שזוהי התחלת לגמרי85.
הגאולה – ישנו בזה עניין עיקרי[:
השלימות דגאולת מצרים היא – להביא את ז. על־פי זה יובן גם כן עניין "בא אל פרעה"
מתן תורה )למלאות את הכוונה דדירה בתחתונים דקדושה בגלל זה ש"משה דחיל מיניה":
– ( גילוי העצמות )"אנכי"( למטה לבני־ישראל משה מצד דרגתו הוא )מצד עצמו( – "כבד פה
16
נשמות בגופים, נשמה בריאה בגוף בריא ]כידוע וכבד לשון" )בגלל ריבוי האורות גדולים שלמעלה
שבמתן תורה התרפאו כל בני־ישראל )כולל משה, מכלים( – חשש איך יוכלו הכלים לקבל את
כנ"ל(. ויש לומר שזה מרומז גם בציווי הקב"ה האורות הגדולים ד"אתפריעו כו' כל נהורין"; וזהו
לבני־ישראל קודם מתן תורה "ואתם תהיו לי החידוש בציווי הקב"ה אליו "בא אל פרעה", "עייל
ממלכת כהנים וגוי קדוש"26, שגם כפי שהם "גוי" ליה קב"ה אדרין בתר אדרין": בזה נתן לו הקב"ה
בעולם הזה הגשמי, הם "קדושים" עד לדרגת את הכוח – כוח העצמות – שהכלים דנשמה בגוף
"ממלכת כהנים" – "כהנים גדולים"36, שכהן גדול יוכלו לקבל בפנימיות את כל הגילויים הנעלים
דעצמותו יתברך, "דאתפריעו ואתגליין מיניה כל
95( ויש לומר, שזהו הפירוש ב"והקל נשמע בית פרעה", כמבואר
בזהר שם )בהמשך לזה ש"בית פרעה" הוא "ביתא דאתפריעו 94( תו"א שם נב, סע"ב־ג. וראה תו"ח שם בסופו )סח, א(: "הלא
ואתגליין מיני' כל נהורין כו'"(, "ובג"כ קב"ה אפיק כל אנכי כו' כי כל יכול לעשות מתהו תיקון ומתיקון תהו .. יכול
נהורין וכל בוצינין בגין לאנהרא לההוא קול דאקרי קל בלא לעשות ג"כ היפך האור לכלי והכלי לאור .. ויכול להיות
וא"ו" שהגילוי דפרעה )שענינו קול ודיבור ראה אוה"ת וישב היש בבחי' אין והאין בבחי' יש כו'".
)כרך ו'( ע' תתרצד, ב( מאיר גם בדרגת משה שהוא "כבד פה 05( שמו"ר פ"ג, טו. הובא בדרושים שבהערה 24.
וכבד לשון" )"קל בלא וא"ו"(, לעשותו קול )בוא"ו(, שהאור 15( וארא ז, א.
בא בגילוי בכלי הפה. 25( שמות שם, טו.
06( ראה בארוכה ד"ה בא העת"ר )המשך תער"ב ח"ב ע' תתמא(. 35( שם, טז.
תש"ד )ע' 721(. שיחת ש"פ בא תנש"א )התוועדויות תנש"א 45( ראה דב"ר רפ"א. זח"ב שם. רמב"ן שמות ד, יו"ד. וראה גם
ח"ב ע' 671 ואילך(. וש"נ. שמו"ר שם.
16( תנחומא יתרו ח. במדב"ר רפ"ז. וראה גם מכילתא )הובא 55( וארא ו, יב. ל.
בפרש"י( עה"פ יתרו כ, טו. ובכ"מ. 65( יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
26( יתרו יט, ו. 75( דב"ר וזהר שבהערה 45.
36( בעה"ט עה"פ. וראה אגדת בראשית פע"ט ]פ[. 85( סד"ה מי שם פה תרנ"ח )ע' פז(.
8
9. הכי נעלים מעצמותו יתברך, ש"אתפריעו ואתגליין צריך להיות שלם הן בגופו והן בממונו46, ואפילו
מיניה כל נהורין כו'"76. בלבושיו – "לכבוד56 ולתפארת"66[, שכפי שבני־
ועל־ידי זה שהיה כן אצל משה, נמשך הכוח לכל ישראל במציאות של נשמות בגופים הם "כולא
בני־ישראל, שיוכלו לקבל את הגילוי דמתן תורה, חד" עם הקב"ה.
כשנפעל החיבור דגבול ובלי גבול, "אתפריעו כל ועל דרך זה נמשך גם בעולם – החיבור דעליונים
נהורין" ד"נר מצוה ותורה אור"86, ש"כל נהורין" ותחתונים שנפעל במתן תורה, עד לגילוי העצמות
)גבול( הם באופן ד"אתפריעו" )בלי גבול(. בתחתונים.
)חלק משיחות יום ד' פ' בא, ג' שבט וש"פ בא, ו' שבט ה'תשנ"ב. והיות שזהו חידוש גדול )שנברא נשמה בגוף
התוועדויות תשנ"ב כרך ב' עמ' 531־241– תרגום מאידיש( מוגבל מתאחד עם בלי גבול עד להעצמות(, כפי
שמשה התפלא על כך ו"דחיל מיניה" – לכן, כהכנה
והקדמה לזה היה "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה",
שבהיותו נשמה בגוף )משה(, במדידה והגבלה ובמצב
76( וי"ל שמזה נמשך הכח גם ל"בא אל פרעה" כפשוטו, כדי שיכולה להיות סכנה )בגלל פרעה דלעומת־זה(, הוא
לבטל ולשבור קליפתו, שהרי תוקף הקליפה בא מהקב"ה, נכנס בפנימיות לפרעה דקדושה ומקבל את הגילויים
שלכן נאמר )בהמשך ל"בא אל פרעה"( "כי אני הכבדתי
את לבו" )ולכן דחיל ממנו משה(, והכוונה פנימית בזה היא
כדי לבטל הקליפה ויהי' יתרון האור כו' )סד"ה בא העת"ר(, 46( ראה יומא יח, א. וש"נ. רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ה.
ולכן ע"י "בא אל פרעה" בשרשו בקדושה גילוי "כל נהורין" 56( תצוה כח, ב.
מעצמותו ית', נעשה גם הכח ל"בא אל פרעה" )יחד עם 66( ויש לומר, שבדרגת הספירות, "כבוד" ו"תפארת" )מלכות
הקב"ה( להלחם עמו )"לאגחא בי' קרבא"( ולבטלו מכל וכל, ותפארת, הכוללות כל הספירות( הם ע"ד בלי גבול וגבול,
שזהו רק "ביכלתו ית' שהוא כל יכול" )אוה"ת וארא ע' רלא. כידוע שתפארת )ז"א( הוא "קצה אוא"ס", ומלכות )שרגלי'
ד"ה ראה נתתיך תרל"א, עזר"ת, תשט"ו. וראה לקו"ש חט"ז יורדות( הוא מקור לעולמות בי"ע )תו"א תרומה פא, א(.
ע' 47 ואילך(. ובבגדי כהונה שהם "לכבוד ולתפארת" נעשה חיבור שניהם
86( משלי ו, כג. יחד.
מינוי ל'התקשרות'
אפשר לקבל את גיליון 'התקשרות'
ישירות הביתה באמצעות הדואר
מינוי לשנה: 771 ש"ח )ב-4 תשלומים(
מינוי לחצי שנה: 88 ש"ח )ב-2 תשלומים(
את השם, הכתובת והתשלום יש להעביר לפי הכתובת:
'התקשרות', מחלקת המנויים, ת"ד 41 כפר-חב"ד 04806.
כמו-כן אפשר להירשם בטלפון ולשלם בכרטיס אשראי, בטל' 0310772-270
9
10. משיח וגאולה בפרשה
אף יהודי לא יישאר בגלות!
טובת כל יהודי קשורה עם גאולת כל ישראל
..ידוע החילוק בין הגלות עתה לגלויות שלפני זה – שבגלויות שלפני זה, הנה גם לאחרי הגאולה עדיין
נשארו יחידים בגלות, ובלשון הגמרא: "אין ציבור בבבל", כלומר, אם נמצאים עדיין בגלות בבל, הרי זה
רק יחידים; מה שאין כן בגלות זה, שלאחריו תהיה גאולה שלימה של כל בני־ישראל, ואף אחד לא יישאר
בגלות.
ומזה מובן, שגאולת כל אחד מישראל נוגעת לגאולת כלל־ישראל. וזוהי גם שייכות עניין הנ"ל לתורת
החסידות:
איתא בזהר: "ובשית מאה שנה לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא" ]. .[ "וכד יהא קריב ליומי משיחא
אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא וכו'", וכפי שנאמר לרשב"י: "כמה בני־נשא לתתא
יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד אתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא". ומבואר במפרשים ש"יתפרנסון"
היינו לימוד באופן של הבנה והשגה – שזהו כללות עניין התגלות תורת החסידות, שהתחילה כמה דורות
לאחרי האריז"ל, והולך ומיתוסף מדור לדור.
וכיוון שתורת החסידות נתגלתה בדרא דעקבתא דמשיחא, בימים הסמוכים לגאולה האמיתית והשלימה,
שאז לא ישאירו אף אחד מישראל בגלות – לכן מודגש בתורת החסידות שהעבודה והמסירות נפש עבור
כלל־ישראל צריכה להיות קשורה גם עם ההשתדלות בטובתו של כל אחד מישראל.
ועניין זה צריך לבוא לידי פועל )"א ּפגעטאן ווערן"( על־ידי כל אחד בעניינו, שכן, אם צריך לגאול את
ָ ָ
הזולת, על אחת כמה וכמה שצריך לגאול את עצמו, שהרי "עניי עירך קודמין", ולכן צריך כל אחד בעצמו
לעסוק בעבודה האמורה, ולפי הסדר שקבעו רבותינו נשיאינו.
ואז תהיה עבודה זו באופן של תפלת הציבור, חיבור של כל הציבור כולו ביחד, וכיוון ש"הן א־ל כביר
ולא ימאס", אזי יבוא משיח צדקנו ויגאלנו בגאולה האמיתית והשלימה.
)תורת מנחם כרך כט, ע' 332־432(
מדוע לאחר גאולת מצרים באה גלות נוספת?
אילו זכו, הייתה הגאולה ממצרים והכניסה לארץ בפעם הראשונה באופן של גאולה נצחית שאין אחריה
גלות...
...ועניין זה מרומז בסיום הפרשה דיציאת־מצרים, על־דבר הכניסה לארץ )"והיה כי יביאך ה' אל ארץ
הכנעני וגו'"( בשייכות למצוות תפילין – שהשלימות דמצוות תפילין, וכן השלימות דכל המצוות, "הוקשה
כל התורה כולה )מצוות התורה( לתפילין", תהיה בהכניסה לארץ בגאולה הנצחית שאין אחריה גלות, כי
בזמן הגלות, במעמד ומצב ד"בנים שגלו מעל שולחן אביהם" לא שייך אמיתת עניין המצוות מלשון צוותא
)חיבור( עם הקב"ה, כי אם באופן של "ציונים" בלבד, ואילו אמיתת העניין דצוותא שבקיום המצוות יהיה
לאחרי שחוזרים להיות סמוכים על שולחן אביהם באופן של קביעות ונצחיות, בהכניסה לארץ – "פלטרין
של מלך".
)מהתוועדות שבת־קודש פרשת בא, ד' בשבט ה'תנש"א; התוועדויות תנש"א, כרך ב, עמ' 581־381(
01
11. ניצוצי רבי
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
לנצל ההפיכה באירן
לחיזוק ענייני היהדות
הכוונה העליונה בהגעתם של בני הנוער מטהרן היא בהגברת קיום
המצוות אצלם • כנגד הטענה שבני נוער אלו לא ימשיכו בדרך התורה,
טען הרבי כי אדרבה, הם יהיו משפיעים על אחרים • יש לעמוד על
– בנוגע למעשה בפועל – בפרסית. מהפכה מכוונת
גם )הרי"י העכט, ובנו( הרש"ב שי' העכט
נתבקשו על־ידי הרבי לומר 'לחיים'. בהתוועדות אחרון של פסח תשל"ט )שיחות
קודש תשל"ט כרך ב' עמ' 125 ואילך( דיבר הרבי
לקולטם גשמית – על מצבם של בני הנוער שיצאו מפרס. "הניצנים
נראו בארץ" – אלו הם הנערים והנערות שיצאו
ולקרבם רוחנית משם זה עתה, והכוונה העליונה שיתווסף להם
במקביל לקליטת אלף הילדים והנערים בניו־ בכל ענייני תורה ומצוות.
יורק, עורר הרבי גם על קליטתם הרוחנית של אלה עוד אמר הרבי, כי ברוח זו יש להביט על כל
שהחלו להגיע לארץ־הקודש. עניין ה'מהפכה' שהתחוללה שם. במקום שבו חיו
בחודש טבת תשל"ט התקבלה הוראת הרבי עד עתה נתקלו בעבר בקשיים שונים בתחום קיום
להנהלת מוסדות חב"ד בארץ־הקודש )'ימי התורה ומצוותיה. ועל־פי קביעת חז"ל "כל אחד
תמימים' כרך ז' עמ' 682(: ואחד חייב )ולא רק יכול( לומר בשבילי נברא
בעניין ילדי פרס יש לפעול לקבלם למוסדות, העולם", בהכרח שהדבר נועד להוספה בתחום
וכל יום הוא יקר. אפשר גם לקבל ילדים אלו שלא הרוחני.
במסגרת עליית הנוער. בשיחה התייחס הרבי גם לטענה ולחשש
לעורר את... שישנם פליטים מבוגרים יותר שהנערים האלה לא ימשיכו בדרך התורה והמצוות.
מנוער שמגיעים ואין מי שיתעסק איתם, לדאוג בדבריו ביטל את הטענה ואמר, כי לא זו בלבד
שיהיה מי שיטפל לקרבם וכו', ויקבלו אותם ]=את שהם יתמידו בכך, אלא גם יהפכו למשפיעים
פניהם[ אנשים ונשים וכו'. בבחינת "טופח על מנת להטפיח". וכפי שנוכחו,
בי' טבת של אותה שנה )שם עמ' 782( כותב שהם נטלו חלק ב'תהלוכה' שהונהגה על־ידי כ"ק
הרב אפרים וולף לרב חודוקוב: אדמו"ר מוהריי"צ. כדאית כל הטרחה וההצלה –
"התקשרה אלי אתמול הגב' רחל בן חיים הוסיף הרבי, והודה למתעסקים בסידורם בגשמיות
שהיתה עסקנית בטהראן, בעלה נמצא עדיין וברוחניות. לאחר מכן הורה לילדים מפרס שיאמרו
שם. לדבריה נמצאת בקשר עם ה' ישראל שיף 'לחיים'. בסיום הדברים ביקש שיתרגמו את דבריו
11
12. בד בבד תקף הרבי את אוזלת היד של עסקנים מהג'וינט, היא מכירה ופעלה ביחד עם רשד"ב
דתיים מסויימים בארץ־ישראל על שאפשרו את הכט בעת שהיה בטהראן יחד עם הרצל אילוליאן,
קליטתם של ילדי פרס בקיבוצים ובמוסדות לא והיא אומרת שבאם ייסע נציג של חב"ד מארץ
דתיים – "ילדי טהרן" השניים. הרבי האריך בכך הקודש או מארצות הברית לטהראן אפשר לקבל
בשיחות פורים )שיחות קודש תשל"ט כרך ב' עמ' שם הרבה ילדים בגילאים 01־41 ועוד, ולהכניסם
292־192(; מוצאי שבת קודש פרשת ויקהל פקודי למוסדות שלנו".
)שם עמ' 683 ואילך(; ועוד ]ראה גם שיחת יום ב' ושוב מאשר הרב וולף בב' אדר תשל"ט )שם
דחג השבועות )כרך ג' עמ' 97 ואילך ובמיוחד שם עמ' 692( טלפון של יום קודם בו נמסר לו:
עמ' 38([. "לגבי המצב בפרס, היהודים שם מפוחדים
והמצב רציני, וממילא תהיה עלייה יותר גדולה.
להחזיק במנהג אבותיהם כאן מחפשים להכניסם למוסדות שונים. במדינתם
קיבלו חינוך יהודי, וצריך לראות לעמוד על
סיפר הרב שלום דובער הכט: המשמר שגם בארץ־הקודש ייקלטו במוסדות
לכל אורך הדרך קיבל אבי הוראות, הנחיות חרדיים וכו'".
ועידודים מהרבי. החל מבעיות הלבשה, הנעלה באופן הטיפול עצמו הורה הרבי "פשוט שעל
ולינה וכמובן גם בכל הקשור לעניינים רוחניים. אתר להחליט בזה ולפלא גדול השאלה כאן". ולגבי
מההוראות של הרבי היה מובן שיש לנו משימה העבודה עצמה באם הייתה גישה חמה ואחידה,
כפולה: א( עצם ההצלה. ב( קירוב ליהדות. אך בד כתב "לצערי לא כל המוסדות ערים לבעיה זו".
בבד הדגיש כי עליהם לשמר את המסורת שלהם כעבור מספר שבועות מדווח הרב וולף לרבי
– בפסח נתנו להם לאכול אורז. )שם עמ' 792(: "מעליית הנוער טלפנו אלי
הרבי גם העניק הוראות חינוכיות פדגוגיות ואף ומתרעמים על שלא משתדלים להביא לארץ־
סייע בהצעות פתרון לבעיות ניהוליות. הקודש 021 ילדים פרסיים הנמצאים ברומא".
דעתו של הרבי היתה שתחילה על הילדים לבוא ושוב מתקבלת הוראה ממזכירות הרבי בכ"ו
לארצות־הברית, כדי לקבל חינוך דתי כדבעי, אדר )שם עמ' 003(: "על־דבר ילדי פרס לברר אצל
ולאחר מכן יש לשלוח אותם לארץ־ישראל, כי ]=הרב שלום דובער[ ליפשיץ ]=יו"ר "פעילים – יד
שם תהיה להם אפשרות יתר לשמירת שבת, חינוך, לאחים"[ מה אפשר לפעול עוד ]=ראה עוד שם עמ'
כשרות ועוד )שאלה זו נעשתה עוד יותר רלוונטית 792[".
בשעה שההורים התחילו לצאת בעקבות הילדים(. והרב וולף מדווח )שם(: "השבוע היו אצלי ר'
]על קליטת יהודי אירן על־ידי חב"ד בניו־יורק, שלום דוכמן והתמים יוסף דערין שיש להם קשר
ראה גם במאמריהם של איש־הציבור ציון כהן עם יהודי בשם יקובינה ]=יעקובייאהן?[ בירושלים
והעיתונאי חיים פיקרש ב'הרבי שלושים שנות שפעיל בעניין ילדי פרס, והם פועלים יחד איתו
נשיאות' כרך ב' עמ' 871־771; 381[. על עידודו להביא ילדים אלו למוסדות".
של הרבי את רבה של מקסיקו הרה"ג ר' אברהם באדר"ח אלול )שם עמ' 813( ביקר בסמינר
מרדכי הרשברג לנסוע לאירן ולעזור ליהודים שם בית רבקה בכפר חב"ד רב מפרס, מהעיר שיראז.
– ראה 'שמן ששון מחבריך' כרך א' עמ' 232־032, נלווה אליו מר מישרין, יהודי עולה מפרס, שעובד
וב'כפר חב"ד' גליון 068 )ג' תמוז תשנ"ט( עמ' בעליית הנוער. הרב הנ"ל בא לארץ הקודש דרך
39־68[. פריז, כנראה באופן סודי, כי בדעתו לחזור לפרס...
בהזדמנות מסויימת נחשפה איגרת שכתב הרבי הוא בא לחפש ילדים שהוא שלח לארץ־הקודש...
לאחד מיהודי טהרן בשנת תשל"ט. ]וראה גם 'ימי תמימים' כרך ח' עמ' 811[.
21
13. ממעייני החסידות
פרשת בא
בא אל פרעה )י,א(
מדוע נוקט הכתוב לשון 'בוא' ולא כפי שלכאורה מתאים יותר – 'לך'?
ההסבר הוא, שפרשתנו מספרת על הגאולה ממצרים, ועל כך רומז הכתוב כי עבודת הבורא באופן של
'בוא' – מקרבת את הגאולה.
כאשר אדם קובע עיתים ללימוד התורה, ייתכן שאמנם הוא 'הולך' אל הלימוד ומשתתף בו, אך הלימוד
אינו פועל ומשפיע עליו והוא והעניין הנלמד נשארים שני דברים נפרדים. על כך נאמר 'בוא' – על האדם
'לבוא' אל הלימוד, שהתוכן הנלמד 'יבוא' וייכנס בפנימיותו, ישפיע עליו ויתאחד עמו בהתאחדות גמורה.
זו גם צריכה להיות השאיפה בכל ענייני עבודת ה' – התאחדות והתקשרות פנימית בין העובד לעבודה.
על־ידי עבודת ה' בבחינת 'בוא', מחישים את בוא הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.
)משיחת שבת פרשת תש"מ(
כי אני הכבדתי את לבו )י,א(
גזֵ רות פרעה וקושי גלות מצרים לא באו מרצונו החופשי של פרעה אלא מפני שהקב"ה הכביד את ליבו,
כדי שיתגלו ניסי ה' ונפלאותיו.
כשיהודי נתקל ב'מיצר' – בדברים המונעים אותו מעבודת הבורא, ייתן את ליבו שמקור המניעות הוא
למעשה הקב"ה עצמו, המבקש לנסותו, כדי שיגלה את כוחות נשמתו.
)משיחת מוצאי ש"ק פרשת וארא תשל"ח(
ואכלתם אותו בחיפזון )יב,יא(
כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחיפזון... אבל לעתיד־לבוא נאמר 'כי לא
בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו' )מדרש־רבה(
מדוע היתה יציאת מצרים בחיפזון, והלוא פרעה עצמו שלח אותם לחופשי? ומצד שני, מדוע לעתיד
לבוא תהיה הגאולה שלא בחיפזון?
יציאת מצרים היתה לא רק יציאה משיעבוד גשמי לחירות גשמית, אלא גם יציאה מן המצרים הרוחניים
ְ ָ
לחירות רוחנית. לכן בשעת יציאת מצרים, כאשר הרע שבנפשות ישראל היה עדיין בתוקפו, שכן עדיין
"לא פסקה זוהמתם עד מתן־תורה", מוכרחים היו לברוח מן הרע, כנאמר )שמות יד(, "כי ברח העם"; אבל
לעתיד לבוא, כאשר הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ, והרע יתבטל לגמרי – לא יהיה עוד צורך
'לברוח' מהרע.
)תניא פרק לא(
31
14. פסח הוא לה' )יב,יא(
פסח הוא לה': הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג... ואתם עשו כל עבודותיו... דרך דילוג
וקפיצה )רש"י(
מה הצורך ב'דילוג' בשעת יציאת מצרים?
בני־ישראל היו משועבדים במשך כמה דורות במצרים, שהיתה "ערוות הארץ". משעה שהשתחררו
מעבדות זו ועד שעמדו ליד הר־סיני לקבל את התורה מפי הגבורה – עבר זמן קצר ביותר )ארבעים ותשעה
ימים(. מעבר חד שכזה אי־אפשר לבצע אלא בדרך של 'דילוג וקפיצה'.
)ליקוטי־שיחות כרך יב עמ' תפה־תפו(
וככה תאכלו אותו, מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם
)יב,יא(
חייו של אדם מתחלקים, בדרך כלל, לשלושה סוגים: האדם עצמו, קשריו עם סביבתו הקרובה, קשריו
עם הסביבה הרחוקה.
שלושה חלקים אלו נרמזים בשלושת הפרטים האמורים – "מותניכם", "נעליכם", "מקלכם":
"מותניכם" – אדם צריך להגיע לחירות בכל הקשור בו־עצמו. חירות זו נרמזת ב"מותניכם", שכן
"המותנים הם דבר המעמיד את כל הגוף עם הראש הניצב ועומד עליהם".
"נעליכם" – על האדם לעזור ולסייע לאנשים שאיתם הוא בא במגע. ובאופן כללי יותר – להכניס אלוקות
וקדושה בכל סביבתו. עניין זה נרמז ב"נעליים", שהרי על־ידי הרגל בא האדם במגע עם האדמה.
"מקלכם" – אדם חייב להשפיע גם על החלק בעולם שרחוק ממנו, שאינו מסוגל להגיע אליו, שהרי "חייב
אדם לומר בשבילי נברא העולם". דבר זה נרמז ב'מקל', שכן אדם משתמש במקל כדי להגיע לדבר שאינו
יכול להגיע אליו בידו.
)מכתב־כללי י"א בניסן תשמ"ו(
וטבלתם בדם אשר בסף )יב,כב(
במדרש כאן אמרו, ש'דם' רומז ללימוד התורה.
וסימנך: 'סף' רומז ל"שישים המה מלכות", שישים מסכתות, "ושמונים פילגשים" – שמונים ברייתות
)ראה במדב"ר פי"ח(.
)אור־התורה שמות כרך א עמ' שכה(
ועבר ה' לנגוף את מצרים )יב,כג(
שם הוי' הוא מידת החסד והרחמים, ובכל־זאת נאמר "ועבר הוי' לנגוף את מצרים", כי מכת בכורות
היתה בבחינת 'גבורה שבחסד', וכמשל האב שמחמת אהבתו לבנו הרי הוא מכה את שונאו.
)אור־תורה )רמזי תורה( דף ל עמ' ג(
41
15. לוח השבוע
מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
הלכות ומנהגי חב"ד
1
מנהגי יום ההילולא שיש לקיימם היום4: שבת קודש, פרשת בא
כל אחד ירים )פעמיים במשך היום( תרומה ג' בשבט
להעניינים השייכים לנשיאנו, בעד עצמו ובעד כל העלייה לתורה לכבוד יום ההילולא יו"ד שבט,
אחד מבני ביתו שיחיו. תתקיים בעז"ה ביום ההילולא עצמו שחל בשבת־
נתינת הצדקה )בקשר עם י' שבט וכיו"ב( קודש הבעל"ט2.
– שייכת גם לנשים, ואדרבה )מצד כמה טעמים( בהפטרה מודפס בכמה חומשים "ק ֶרן מצפוֹ ן
ִ ָ ֶ
להן דבר הצדקה שייך יותר5. בא־בא", וזו טעות, אלא צריך לומר "ק ֶרץ מצפוֹ ן
ִ ָ ֶ ָּ ָ
כל אחד יקרא ]עדיף – לאחר תפילה וחזרת דא"ח[ בא־בא", כמו שכתוב בנביא )ירמיה מו,כ(.
ָּ ָ
מוצאי־שבת־קודש: אם העננות מוגברת, יש
לקדש את הלבנה מיד כשאפשר, גם אחר ג' ימים
4( מנהגי יום ההילולא בכלל נדפסו באג"ק ח"ד עמ' קמב, בספר )מעת־לעת( מהמולד )החל מהלילה(, ואין להמתין
המנהגים עמ' 59 ובכ"מ. בקביעות זו יש לציין להוראה בנדו"ד עד אחר שבעה ימים מהמולד3.
בפעם הראשונה שההילולא חלה בש"ק כבשנת ההסתלקות
)אבל – בפ' בשלח, כבשנה זו(, באג"ק חי"ד עמ' שכד )נדפס גם
ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד ר"ס קמח. וראה גם ב'תורת מנחם יום שישי
– התוועדויות' חי"ט עמ' 03, ושם – שאין הבדל בין קיום ט' בשבט
המנהגים קודם חצות היום או אח"כ(: "מובן שעובדין דחול
וכיו"ב ]כתיבת וקריאת הפ"נ, נתינות לצדקה וביקור באוהל[
אין לעשותם ביום השבת־קודש כי אם בערב שבת, מתאים 1( סיפר הרה"ח ר' יונחן גורדון ע"ה, גבאי דביהמ"ד בבית
להכרעת האחרונים בכגון־דא. וראה כף החיים על או"ח סי' חיינו: פעם קראתי בתורה בפ' בא לפני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ
תקס"ח ]ס"ק צד, שהביא מס' עיקרי הד"ט דלהלן, שאת הביקור נ"ע )ביו"ט ראשון דחג־הפסח, כאשר מרוב חולשתו לא עלה
בבית העלמין, וכל דבר של חול )להוציא התענית, שלדעת הב"י אז למפטיר אלא לשלישי(, וקראתי את הפסוק )יב,לא( "קומו
דוחים אותה ליום א'( – מקדימין לעש"ק. וכ"כ בילקוט יוסף צאו מתוך עמי", כשתיבת 'קומו' בטעם 'מהפך', כרגיל, ושמעתי
ח"ז־אבילות עמ' רג[, עיקרי הד"ט יו"ד סי' ל"ו אות ל"ה ועוד שאדמו"ר קורא עמי תיבה זו בטעם 'יתיב' )מפי הרהמ"ח 'אוצר
)ודלא כמ"ש בס' גשר החיים בזה ]ח"א עמ' שמג, בעניין ביקור מנהגי חב"ד'(. וכיוון שלאחר החיפוש לא נודע על מסורה או
הקבר, שיש מאחרים ויש מקדימים. וכ"כ שם בעמ' שמב בעניין הנהגה כזאת, קרוב לומר שהיתה זו הנהגה אישית )ואולי חד־
הלימודים והסיום )את המנהג לתת לצדקה – אם במקום פעמית( של הרבי הריי"צ, והוא ע"ד קריאת "והארץ היתה
התענית או כעניין בפני־עצמו – לא הזכיר כלל(. וכ"כ בעיקרי תהו" פעם אחת בצורות שונות ע"י אדמו"ר ה'צמח צדק'
דינים וילקוט יוסף הנ"ל בקשר ללימוד, שמקדימים לעש"ק. )סה"ש תש"ד עמ' 52, בלה"ק עמ' כג( ועד"ז בהפטרה )אוצר
וע"ז העיר הרה"ג ר' שריה שי' דבליצקי בהערותיו לס' פני ברוך סיפורי חב"ד חי"ז עמ' 522(.
עמ' תצח, שהקדמת הלימוד כעניין שאינו מתאים לש"ק שייכת 2( ע"ד האמור ב'מנהגי יארצייט', ספר המנהגים עמ' 97: "שבת
רק לפי מנהג הספרדים שלומדים משניות ברבים, שזה אולי שלפני יום היארצייט, או יום היארצייט אם חל בשבת, עולים
ס"ל שאינו כדאי בשבת, אבל כשלומד משניות ביחיד, בוודאי לתורה למפטיר".
שאין מי שיאמר שיקדים ליום שישי[". 3( שער־הכולל פרק לג אות ב, עיי"ש בסופו, וכן בהגהת כ"ק
5( ספר־המנהגים עמ' 58, עיי"ש בהערה. וכן בקשר לטף, ע"פ אדמו"ר מהורש"ב על זה )בסידור תורה־אור תשמ"ז עמ' 984(
הוראת הרבי, ובפרט בשנים האחרונות, לשתף גם אותם בכיו"ב, ובסופה. וראה בס' 'דיני ומנהגי ראש־חודש — חב"ד' פי"ב הע'
וכן בשאר ההנהגות, שגם נשים וטף שייכים בקיומם. 23.
51
16. ]כמה מהנהגות הרבי ב'אוהל', וכן הנחיות לכוהנים פדיון־נפש6 )הנשואים – כמובן בחגירת אבנט(. מי
המבקרים שם, נדפסו לאחרונה ב'התקשרות', סוף שזכה להיכנס ליחידות, או על־כל־פנים לראות את
גיליון תתכ"ט[. פני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – יצייר עצמו, בעת קריאת
להדליק ]בכל בית, לפני הדלקת נש"ק[ נר שידלק הפ"נ, כאילו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר־כך בין
כל המעת־לעת. אם אפשר בקל – נר של שעווה9. דפי מאמר, קונטרס וכו' שלו. ולשלחו )אם באפשרי
יבחרו וירימו מי שיתפלל לפני התיבה ביום – בו ביום( על מנת לקראותו על הציון שלו7.
היארצייט, ונכון לחלק שיתפלל אחד ערבית, שני ביקור ב'אוהל': "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר
– שחרית, שלישי ]– מוסף, רביעי[ – מנחה, כדי לזכות ... שקודם ההליכה על ציון ואוהל – נוהגין שאין
בזה מספר יותר גדול של אנ"ש. אוכלין, אבל שותים"8.
בשעת התפילה ]בשבת־ קודש[ ידלקו חמישה
נרות01. 6( נוהגים לכתוב את הפ"נ על נייר חלק דווקא. מקפידים
לכתוב )אפילו את טיוטת הפ"נ – ראה 'אספקלריה' נספח ל'כפר
חב"ד' גיליון 3421 עמ' 02( דווקא באם טבלו באותו היום
עוד מסיפורו של חבר המזכירות הרה"ח ר' בנימין שי' קליין במקווה )באם לא טבל — יכתוב ע"י אחר(. כותבים בחגירת
שלפעמים היה הרבי אוכל פיסת שוקולד לפני הנסיעה לאוהל. אבנט )ונוטלים ידיים לפני־כן(. כשכותב אדם פ"נ על עצמו,
כן להעיר מיומנו האישי של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מביקורו כותבים "עלי", "עלינו", ואלו כשכותב עבור אחרים הלשון הוא
בארה"ק )'מסע הרבי בארה"ק' עמ' 252 ועמ' 552( שביום ה' "עבור..." )המזכיר הרה"ח רי"ל שי' גרונר(.
מנ"א אכלו מזונות בשכם ואח"כ נסעו לציוני האר"י וכו' בצפת, בנוגע לנוסח הפדיון, הורה הרבי שלא לכתוב הנוסח הישן
וביום ז' מנ"א בשעה 21 היתה סעודה, ואח"כ נסעו לקבר רחל. "ממקור הרחמים..." )ראה 'תורת מנחם – התוועדויות' תש"י
ואם־כי מצב בריאותו של הרבי היה קשה אז, עד שביקשו ממנו עמ' 93(.
לבל יתענה בת"ב )שם עמ' 652(, הרי לכאורה השתתפו בזה ראה באג"ק אדמו"ר מהורש"ב ח"א עמ' קנד: "לדעתי אחשוב
גם המלווים אותו. וצ"ע. ומאידך בלקוטי־דיבורים ח"ד ליקוט אשר פ"נ על קברי הצדיקים בעניינים רוחניים בעבודה,
לז, ברשימת המאסר עמ' 4531 מספר אדמו"ר מהוריי"צ על איננו צריכים לכתוב החסרונות שמוצא בנפשו, כי אם לבקש
ילדותו, שהלך ל'אוהל' בעודו בתענית ]אך לא היתה זו תענית שיתתקן... הפרט ההוא באופן כך וכך, ולא לכתוב כמו שהוא
ממש ע"פ דין, שהרי לא קיבלה מאתמול, עיי"ש[. ואולי היו כל עתה בחסרונו..." עיי"ש. כ"ק אדמו"ר מהר"ש, בשובו מהאוהל,
אלה מצבים מיוחדים, וע"ע. וכן צ"ע בקשר לחתן וכלה )ובני ביאר זאת פעם לבני־ביתו )מבוא לקונטרס ומעין עמ' 55(, בכך
משפחתם( שנוסעים ביום החתונה לאוהל כו'. שברוחניות נראה כל דבר, גם החיסרון, כאילו הוא חי ממש.
9( ראשי־תיבות: "הקיצו ורננו שוכני עפר" )מהמכתב הנ"ל(. 7( מס' הפקס באוהל: 4444־327־817־1
למעשה, נר של שעוות־דבורים טהורה אינו דולק יפה )מוציא 8( ספר־המנהגים שם, וש"נ. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ו עמ'
גאזים רבים וכבה מהר, מלבד באבוקת־הבדלה שכולה פתוחה רפב. והכוונה לא רק להקפיד שלא לאכול בגלל האמור בזוהר
לאוויר(, ונרות ה'שעווה' המצויים בשוק מעורבים באחוז גבוה שאין ללכת שמה ללא תענית ]ופ"א אמר הרבי לאחד התמימים
של סטיארין. ולכאורה די שיהיה הרוב שעווה לקיום המנהג שאכל לפני שהלך לאוהל: "א רחמנות אויף דיר" – יומן תש"י,
כראוי )וכנראה המציאות בזה אינה דומה להמבואר בשו"ע נספח ל'שיחות קודש – תש"י' החדש עמ' 622[, אלא גם
אדה"ז סי' רסד ס"ז־ח(. להקפיד לשתות תחילה )וכן הקפיד הרבי(, כדי שלא להיות
01( כנגד נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה )משיחת כ"ק אדמו"ר בכלל "מרעיב עצמו ולן בבית־הקברות" )ראה גם בגשר־החיים
מהוריי"צ נ"ע( ספר המנהגים עמ' 97. וראה 'רשימת היומן' עמ' ח"א ס"ע שז, ובנטעי־גבריאל הל' אבילות ח"ב עמ' תרכ"ג.
שצז, אופן קיום מנהג זה בעבר ע"י רבותינו. למעשה נזהרים בנטעי־גבריאל שם כתב, שלכן נמנע הרבי מלבקר באוהל ביום
בזה תמיד, ולא נצרכה אלא לזהירות יתירה. התענית(. וע"ע דיון בזה ב'התקשרות' גיליון תיב עמ' 91. ולהעיר
לזכות
אנשי החסד הדגולים
הרה"ח ר' אברהם משה דייטש והרה"ח ר' גבריאל גופין שיחיו
ולע"נ האחים הרה"ח ר' זלמן יודא ור' יוסף יצחק,
בני הרה"ח ר' שלום ישעי' ע"ה דייטש
61
