1. 1
גדר ההיפרדות – זיכרונות מהצלחות העבר
גדעון ביגר
גדר ההיפרדות ההולכת ונבנית כיום בארץ ישראל, איננה הגדר הראשונה שנבנית על ידי
השולט בארץ ישראל כדי למנוע מעבר של מחבלים הבאים כדי לפגוע באוכלוסייה
האזרחית. כבר בשנות השלושים של המאה העשרים נבנתה גדר מעין זאת על ידי
שלטונות המנדט הבריטי כדי למנוע חדירת כנופיות וחוליות מחבלים בצפון הארץ.
למעיין בתולדות גדר זו, בסיבות להקמתה, במיקומה בתפעולה ובקיפולה בעת שלא היה
בה צורך יותר, נראה כי הדברים חוזרים על עצמם וההיסטריה חוזרת על עצמה.
בשנת 6391 פרץ "המרד הערבי" שכוון בתחילתו כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל
ובהמשכו הופנה גם כנגד מערכת השלטון הבריטי בארץ. בשלב הראשון התרחשו
אירועים בעיקר במרכז הארץ. בסיס הכוח של הכנופיות הערביות היה "המשולש" –
השטח שבין הערים שכם, ג'נין וטול כרם. שלב זה נחלש לאחר כמה חדשים שבמהלכן
הוקמה ועדת חקירה מלכותית )ועדת פיל( שהמליצה על חלוקת ארץ ישראל בין היהודים
לערבים. התנועה הציונית קיבלה עיקרון זה אולם הערבים דחו אותו ופתחו בשלב שני
של מאבק, שנסתייע הפעם בתגבורות של כוח אדם ונשק שזרמו לארץ ישראל בעיקר
מלבנון וסוריה. כדי לעמוד מול חדירת מחבלים אלה לארץ החליטו שלטונות המנדט לבצר
את גבולה הצפוני של ארץ ישראל. ביצור הגבול נעשה בקיץ שנת 7391 על ידי מערכת
משולבת: כביש שנסלל לאורך הגבול, "כביש הצפון", מראש הנקרה ועד לאזור מנרה
ומשם לעמק הירדן, גדר חוסמת, "גדר הצפון", שנבנתה לאורך הכביש ומצפון לו, בנית
של תחנות משטרה "מבצרי טיגארט" )על שמו של יוזם הרעיון, סר צ'רלס טיגארט(. אלה
הוקמו בנקודות שולטות בשטח ובניית מצדיות )פילבוקס( לאורך הקו, על המעברים בהם
השתמשו המחבלים.
"כביש הצפון" לא הוצמד לקו הגבול הרשמי אלה הועבר דרך הכפרים הערביים ששכנו
בסמוך לגבול . הדבר אפשר לכוחות צבא ומשטרה בריטיים לסייר באופן קבע בכפרים
כדי למנוע סיוע למחבלים. בהתאם לכך נבנתה הגדר בסמוך לכביש, וזאת כדי לאפשר
פיקוח נייד על הנעשה לאורך הגדר. גדר זו, שנבנתה על ידי חברת "סולל בונה", הייתה
מורכבת מרשת גבוהה, כ – 3 מטר גובהה, ומשני צדדיה גדרות תלתליות שהקשו על
מעבר הגדר. בשל בעיות תקציביות לא חושמלה הגדר ולא הושמו עליה חיישנים שהיו אז
בנמצא. כדי להקשות וכדי למנוע פגיעה באזרחים לא הונחו מוקשים לאורכה. בשל
שיקולים תקציביים וביטחוניים לא הועברה הגדר לאורך כל קו הגבול ולמעשה כל "אצבע
2. 2
הגליל" כולל הישובים היהודיים מטולה, כפר גלעדי ועוד, נשארו "מחוץ לגדר". גם
היישוב חניתה, שהוקם לאחר בניית הגדר בצמוד לגבול עם לבנון, היה מחוץ לגדר.
שטחים חקלאיים רבים של הכפרים הערביים נשארו מצפון לגדר וכדי לאפשר עיבודם,
כמו תנועה של אנשים אל ומהישובים שנשארו מחוץ לגדר, הותקנו שערים בגדר. נקבעו
שעות מעבר בהם הוצבו שוטרים בריטיים כדי לפקח על התנועה בשערים. כוחות צבא
ומשטרה שמוקמו בתחנות המשטרה המרכזיות, סיירו לאורך הגדרות ביום ובלילה
והמיצדיות, שאוישו במשך היום, מנעו חדירת מחבלים.
הגדר היוותה יעד להתקפות המחבלים ולעיתים פגעו בגדר ואף פירקו חלקים ממנה אולם
זו תוקנה במהירות מחדש. בנייתה ותפעולה חיסלו למעשה חדירת מחבלים ונשק מצפון
לארץ ישראל ואף שלא מנעו הסתננות בודדים הרי שהפעלתה הייתה מוצלחת. השלטון
המנדטורי לא הסיר אחריותו מהישובים שנשארו "מחוץ לגדר" והמערכת האזרחית באזור
המשיכה לפעול כרגיל.
בניית הגדר והפעלתה לא הביאו לחיסול המרד הערבי. רק הפעלתם המסיבית של כוחות
צבא בריטיים כנגד הכנופיות בכל ארץ ישראל הביאה לחיסולו הצבאי של המרד, שדעך
לקראת תחילת שנת 9391. עם סיום פעולות האיבה נסתיים תפקידה של הגדר, שהקשתה
על חיי היום יום של תושבי האזור. במהלך מלחמת העולם השניה הוחלט לפרק את הגדר.
המיצדיות לא אוישו אולם תחנות המשטרה המשיכו לתפקד, ומתפקדות עד היום בשטח.
נראה לדעתי כי הגדר והמכשול הצמוד לה הנבנה היום בארץ ישראל, דומה בפרטים רבים
לגדר הצפון אולם שונה ממנה בפרט מרכזי אחד. הדמיון ניכר בסיבה לבניית הגדר –
טעמים ביטחוניים. הגדר עצמה נבנית כחלק ממערכת משולבת של כבישים, גדרות,
מוצבים ועמדות והתושבים החיים בשטח נפגעים מקיומה של הגדר. בשני המקרים
מוקמים שערים למעבר אזרחים ויישובים רבים נמצאים מחוץ לגדר.
ההבדל העיקרי קיים במיקומה של הגדר. "גדר הצפון" נבנתה כולה בתוך שטחה של ארץ
ישראל על קו הגבול או פנימה לו, בה הייתה לממשלת המנדט ריבונות לגיטימית מלאה,
אולם מיקומה של גדר ההיפרדות הנוכחית הוא ממזרח ל"קו הירוק", המקובל בעיני
העולם כגבול הלגיטימי של ישראל. על מיקומה של הגדר מתנהל כיום הויכוח המדיני
ונראה כי הכל מסכימים שאם הגדר הייתה מוקמת לאורך ה"קו הירוק", תוך השארת
יישובים יהודיים מחוץ לגדר אך בריבונות ישראלית מלאה, הרי שפני הדברים היו נראים
אחרת והגדר אכן הייתה ביטחונית גרידא, גדר שהייתה נעלמת מהשטח עם העלמות
הצורך בקיומה. הגדר הנוכחית מהווה אפוא גדר ששני הצדדים נאבקים על משמעותה
המדינית. הפלשתינים רוצים דרך הדיון בגדר לתת לגיטימציה לתביעתם כי הקו הירוק
3. 3
הוא גבולה המערבי של השטח שאמור להיות בשליטתם בעוד שממשלת ישראל מנסה
למעשה לקעקע בפועל את ה"קו הירוק" על ידי קביעת קו חדש כמעט לחלוטין.
