1. תערוכת מיצב:
פני הגזע ופני הזיכרון / חיים מאור
מוזיאון ישראל, 8891
מטרת המיצב לגרום לצופה לבדוק עד כמה סטריאוטיפים שביקשה תורת הגזע הנאצית להחדיר
– מוטבעים בנו (הצופים התמימים בתערוכה)
המיצב בנוי כמסלול חוויתי שבו 4 תחנות. הצופה עובר מסע התבוננות מצפייה פאסיבית לצפייה
אקטיבית.
בכל תחנה מתעמת הצופה עם פורטרטים של חיים מאור (דור שני לניצולי שואה) וסוזאנה
(גרמניה דור שני לחיילים נאציים) ובני משפחותיהם.
3. תחנה 1:
פרולוג (=הקדמה, מבוא)
בתחנה זו מוצגים דיוקנאות של סוזאנה וחיים מאור
לדוגמה: היצירה "דלתות הארון" שבפתח התערוכה
"דלתות התיבה" / חיים מאור
על דלתות ארון ברזל מצויירים חיים וסוזאנה בפרופיל –
כשהם פונים זה אל זו. מתחת לדיוקנה של סוזאנה כתוב
Sanne-Birgitומתחת לזה של האמן כתוב שמו חיים-
בינמין .
טיפוגרפית האותיות מעבירה לעולם של ערכים שמרנים
ויציבים, בניגוד לעימות המשתמע מהיצירה – זה של
סוזאנה בכתב גותי מסוגנן, וזה של חיים בגופן המזכיר
ספרי קודש עבריים.
ביניהם חוצץ בד קטיפה שחור. הגופנים השונים מצביעים
גם על עימות בין-תרבותי, וכן מרמז על השמדת התרבות
היהודית על ידי הנאצים – שרפת ספרים, ביניהם ספרי
קודש, שזכרם מועלה על ידי האותיות של שם האמן.
שילוב החומרים – ברזל ובד קטיפה מצד אחד מחדד את
הפער בין שני העולמות, ומצד שני, מאזכר את ארון
הקודש בבית הכנסת, שדלתותיו מכוסות פרוכת, על פי
רוב עשויה קטיפה שחורה – שם מצויים אוצרות הדת
היהודית (דבר המתקשר גם לגופן בו כתוב שמו).
המסך השחור הוא מחסום, אך השניים פונים זה אל זה –
כלומר למרות הדיאלוג שנוצר בין השניים יש פער גדול,
שהשניים מבקשים לגשר עליו.
5. תחנה 2:
פני הגזע
בתחנה זו מוצגות שתי קבוצות של צילומי דיוקנאות. 21 תצלומי נשים ו-21 תצלומי גברים.
הקבוצות אינן ממוינות על פי גזע אלא על פי המין. כמו תצלומי אסירים שראה חיים מאור ב"בלוק
המוות" באושוויץ-בירקנאו. התמונות בשחור לבן ודהויות. הצופה הופך להיות אקטיבי והוא כמו
מתבקש לבחון מי מהדמויות שייך למשפחה הגרמנית של סוזאנה ומי למשפחתו היהודית של
חיים מאור. תוך כדי כך מברר הצופה עם עצמו האם טבועים בו סטראוטיפים מתורת הגזע
הנאצית?
סדרת הצילומים מקרינה אוירת ניכור, אבדן זהות אנושית ואפילו סאדיזם. הצופה הופך לגזען
בפוטנציה
7. תחנה 3: פני הזיכרון
בתחנה השלישית מופיעים ציורי הדמויות שהופיעו בתצלומים על גבי
לוחות עצים שבורים, כמו איקונות של קדושים מימי הביניים
ככל שהצופה מתקדם במסלול ההליכה נעשים הקרשים ישנים ובלויים
והדימוי שמצויר עליהם נעשה חלקי ופחות ניתן לזיהוי
הציורים האלה, ההולכים ומיטשטשים מסמנים גם את הזיכרון וגם את
השכחה
8. בתחנה השלישית מופיעים ציורי הדמויות שהופיעו בתצלומים
על גבי לוחות עצים שבורים, כמו איקונות של קדושים נוצריים
מימי הביניים
בציור: אפרת בת האמן
9. ככל שהצופה מתקדם במסלול ההליכה נעשים הקרשים ישנים ובלויים והדימוי שמצויר עליהם
נעשה חלקי ופחות ניתן לזיהוי
10. לכתמי העץ "העיניים", ולחורים יש משמעות סימבולית הנוגעת לנושא הזיכרון. להלן מס'
דוגמאות:
חיים מאור והוריו, השילוש הקדוש
לחיים מאור ולאביו עין במצח: כאות קין
סוזאנה והוריה, השילוש הקדוש
לסוזאנה: עין בגרון כמו עצם בגרון
11. מימין דיוקן של חיים מאור. החלל הריק בלוח העץ הוא "קשר השתיקה", כל מה שהסתירו ממנו בילדותו
ממוראות השואה. החור שואף להתמלא בידע כמו שהעין משלימה בדמיון את מה שלא מצויר.
משמאל סוזאנה מצוירת עם "עין" של עץ בגרון כמו עצם בגרון שמפריעה לתיפקוד השוטף שלה.
בכל הדיקנאות של סואנה מקפיד חיים מאור שתהיה לה עין/עצם בגרון
12. תחנה 4:
תיבת תהודה
בסוף המסלול נכנס הצופה לחדר מאוד קטן, ישב
על כסא ובחן את דמותו, משתקפת מאות פעמים
בתוך שלוש מראֹות קריסטל. זוהי "תיבת תהודה"
שּבה ההווה והעבר מהדהדים זה בזה; שּבה
הצופה והִצפה, הקורבן והתוקפן, נובעים מאותו
נ ֶ
ֶ
מקור, מּושלכים על אותן מראֹות. ואין "אחר".
מכאן, מסוף המסלול, חזר הצופה לאחור ובחן
מחדש את עצמו
14. סכום החוויה במיצב
עדותו של פרופ' דן בר און שביקר בתערוכה:
"נתבקשתי כשאר המבקרים להחליט אם התמונות המצוירות על הקירות מולי הן של פנים
אריות או יהודיות...ככל שהתקדמתי לתוך החלל , צופה בפנים הניבטות אלי , התחלתי לחוש
שיש לי כנראה מיון משלי אלה נראו פנים יהודיות בעוד שאחרות (של סוזאנה) נראו לי אריות
ממש. הייתי צריך להודות שאכן סטראוטיפים אלו מושרשים גם בי.
ואז התבקשתי להיכנס לחדר חשוך בו היו כסא ומראה. התיישבתי על הכסא והסתכלתי על
המראה: האם אני נראה ארי או יהודי? המשכתי להסתכל ברחוב הירושלמי על האנשים
סביבי: האם הם אריים או יהודיים?..."
מגישה: אלה ארזי
