31. B. Q. Training
הבניה רגולצייתUK-עקרונות1984
Limits scope and purpose of Regulations
minimum Government interference.
Simplicity of operation. All means to reduce
burden and improve compliance.
Building Regulations only relate to the ‘site’ of
the works.
Functional requirements -broad performance
based requirements (in terms of what is
reasonable or appropriate)– supported by
detailed statutory guidance (code) to assist
with compliance.
31
רגולציית הבניה בישראל
אנחנו נדבר היום על רגולציה בכלל ועל רגולציה על הבניה בפרט. כדי שההשתלמות הזו תצליח נסו לשים את החוויות הקשות שלכם ברישוי בניה בצד. נסו לשכוח לרגע את מה שאתם יודעים ויותר חשוב, את מה שאתם מרגישים. אני רוצה לגשת לנושא בראש נקי ללא התמכרות ל"מצב" וללא עומס החוויות שצברתם, כדי שתוכלו להבין על מה שנדבר היום. המצב כל כך לא הגיוני שמביא אתכם עורכי הבקשה לידי טרוף הדעת. אני לא מדבר עכשיו על תהליך הרישוי, אלא על מצבם הנפשי המעורער של עורכי הבקשות בכלל, שגם ככה לא היה יציב מאוד. ברור לכולנו שהמערכת בסחרור. אני כיועץ חסיתי בצילה של עין הסערה אבל אתם עורכי הבקשה תשושי הנפש נמצאים במרחק מה ממוקד הסערה נסחפים באימפקט של הציקלון הזה. מותשים ומפוחדים. מצב הסחרור הוא זמני, תצטרכו להתרחק מהמערבולת הזו כדי להבין מה קורה. אתם אולי מרגישים כמו דמויות בסיפור קפקאי כאשר תחושת חוסר האונים מתגברת והולכת ככל שחולף הזמן, אין ביכולתכם לעשות דבר וכאשר אתם מוחים אתם סובלים מהתנכלויות של פקידי העירייה. אחרי כמה שנים של התנסות, רב עורכי הבקשה נמצאים בטראומה. הם אבדו לחלוטין את יכולת הקשב שלהם. מצאתי שאין הרבה טעם לדבר איתם על בקרת מבנים. הם לא מוכנים לשמוע ובטח שלא להקשיב. אחרי שנים ששקרו לכם אתם לא מאמינים לאף אחד. חלקכם איבד את יכולת החשיבה הקוהרנטית בכלל וגם את החשיבה הכוללנית החיונית לאדריכלים בפרט. אם לפני חמש שנים הגשתי בקשות וזו לא הייתה חוויה נעימה. הרי כיום אני נמנע מכך וכן גם רבים אחרים שיש להם אפשרות כזו. אולי כשאנחנו מדברים על רישוי שפוי אנחנו צריכים להתייחס לנזקים הנפשיים שנגרמו לאדריכלים בישראל? שלא ממש בנויים להתמודדות יעילה עם המערכת.
למה צריך רגולציה בבניה?
לשימור כח פוליטי – איך אוכל להיבחר כראש מועצה אם לא אוכל לעכב טופס 4 למתנגדי ולזרז היתר לתומכי?
לגביית מיסים – איך אוכל לאזן את התקציב בלי לגבות מיסים, אגרות והיטלים- זה כמו מס הכנסה של הרשות המקומית.
לקידום שלטון החוק – איך נוכל להתייחס לחוקים שלנו (הוראות תכנית) ברצינות אם אנחנו לא מיישמים אותם ברישוי בניה? לא יכול להיות שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה! אסדרה לשם אסדרה.
כל התשובות שגויות....
לפני שנפנה להצדקות הקיימות לרגולציה על הבניה נפריך הצדקות שקריות שקיימות בציבור. בתשובה לשאלה בשביל מה צריך רגולציה על הבניה? אנחנו מקבלים תשובות כמו -כדי לשמור על שלטון החוק והסדר הטוב. זהו נימוק שמוטמע בו כשל לוגי רקורסיבי- רגולציה לשם רגולציה וניתן להפריך אותו על ידי השאלה למה? הנימוק צריך להיות בלתי תלוי, משמעותי ונכון. ולא נימוק כמו- כי זה החוק, זה מה שמקובל, ככה נהוג, הרגולציה אושרה על ידי איש מאוד חשוב בעל סמכות, זכויות היסטוריות של 'גורמים מאשרים' שעכשיו אי אפשר לשנות ועוד. כל אלה נימוקים מופרכים שאין להם הצדקה מהותית אוביקטיבית.
אנחנו בונים גבוה יותר וצפוף יותר. מבנים צמודים עם יותר מערכות, לפצות על מחסור במים אויר נקי ואנרגיה.
זו חובה מימשלית להגן על הציבור ועל הסביבה מפני סכנות בסביבה הבנויה. רשויות מייצגות את ציבור הצרכנים והמשתמשים בבניינים, פועלות לטובת הכלל בסביבה הבנויה ומוטלת עליהן חובה ישירה לתקינות מבני ציבור. בסיס הסמכות נובע מרצון העם לסביבה בנויה בטוחה וטובה עובר דרך חקיקה ומיושם על ידי גופי רגולציה בשרשרת הסמכה רציפה.
כל זה יכול להיות מנוצל גם כדי להגן על אינטרסים של תאגידים רבי עוצמה כאשר הרגולטור בוגד בנו, הציבור ובמקום להגן עלינו ולפעול מתוך שיקולים ארוכי טווח לטובת הכלל פועל ומנצל את הכח הרגולאטורי שקיבל לטובת אינטרסים מסחריים והמאזן השנתי של תאגידים מסוימים.
Prior to the time when local by-law-making began, before the industrial revolution most buildings were made for rich individual clients
In the sixties at least half of total expenditure on buildings was due to the needs of the public sector
In the remaining half, the client had changed from private individuals to the corporative purchases
Much of the investment funds were controlled by institutions dealing with insurance and pensions, who could claim to have extensive popular support because they represented the interests of a universality of small investors
More individuals own or share ownership of buildings than ever before
There has been a shift from the demands of a limited sector of powerful individual owners towards the more democratically expressed needs of the populace
For the construction industry the ‘consumer’ is the user of the built environment
As the consumer changes from the privileged individual to the public-at-large then control is exercised more through democratic processes than the ‘market forces’
The production of a building is an industrial event which is becoming further from the control of any individual consumer
Building has become national in scale and consequently beyond the control of the individual purchases
If there is to be any acceptable control at all for the customer, it must exercised at community level
Some agency of the public is necessary that can influence the design aims of the building industry as a whole, and ensure that an acceptable standard of product-quality is maintained
עמידר וחלמיש חברות בניה ציבוריות לבנייה (+תכנון ואכלוס) בישראל. ממשלתיות ו/או שלטון מקומי.
מוצר ציבורי-public goods היעדר יריבות (בצריכה), למשל מגדלור או רדיו, התועלת השולית מצירוף משתמשים נוספים היא אפסית , אם אחד צורך הוא אינו פוגע בצריכת האחר.
טרגדיית המאגר המשותף- האינטרס הפרטי שונה מהאינטרס הקולקטיבי. יש מאגר משותף והאינטרס הציבורי נפגע כאשר כולם פועלים לפי האינטרס הפרטי בלבד. (האגם)
החצנות- externals פעולות של פרטים עשויה להשפיע לרעה (נזק) על פרטים אחרים שלא במסגרת יחסי שוק. למשל: זיהום, שפכים, רעש וכ"ו. ההחצנות האלה מתקיימות כאשר אין תביעה שתגרום להפנמה. החצנות מפוזרות על פני הרבה פרטים כאשר לכל אחד נגרם נזק קטן. עלויות התביעה גבוהות מהנזק היחסי.
כשל אינפורמציה/ מידע חלקי- משפט הרווחה הבסיסי מניח שיש מידע מלא לכל הפרטים בחברה- מחיר, איכות וכ"ו. לא מתקיים בבניה.
נכס שאין לו בעלים- כי אי מי שיתבע את הנזק. נזק מפוזר- עלות התביעה לנזק היא פחותה ולכן הפרטים שניזוקו עלולים שלא לתבוע. judgment proofness
הטיות פסיכולוגיות - הסתברויות- נוהגים לאפס הסתברויות קטנות , רעידות אדמה, תאונות וכ"ו. פריימינג- הצגת המציאות בצורה מסוימת באופן שמשפיע על הבחירה. שימוש מכוון בסטריאוטיפים. התפיסה המקובלת מבוססת על אמון לא יודעת להתמודד עם רוע מאורגן עם אסונות בלתי נתפסים ועם ברבורים שחורים.
רגולציה של היתרים
רגולציה של רשיונות- דומה לרגולציה אבל מלווה ברישיון. צריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים לפני התחלת הפעילות. Privilege
מתי נעדיף לעשות רגולציה של היתרי התנהגות:
לסוג פעילות שיש בה סיכון רב יותר ודרושה סנקציה גדולה יותר.
זה יוצר אכיפה פשוטה של הסטנדרטים
ניתן להאציל סמכויות אכיפה באופן עקיף לציבור (פשוט להציג תעודה)
רגולטורי-
* מערכת רישוי: מערכת שקובעת סטנדרטים שבלעדיהם לא ניתן לבצע פעילות מסוימת
מערכת אישור: נקבעים סטנדרטים. מי שעומד בהם מקבל תעודה אבל זה לא חובה (אישור אופציונלי)
לא רגולרטורי-
רישום: מערכת מידע ללא סטנדרטים (כמו דפי זהב).
רוב המערכות הם של רישוי: רישוי עסק, רישיון רכב, רישיון נשק, היתר בניה
מערכות של אישור: * קבלנים שיכולים להירשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים- דרג מסוים
* כשרות. לא כל אחד עומד בסטנדרטים, אבל מי שעומד- יכול להציג תעודה.
* תקן ישראלי – לא מחייב, אופציונאנלי
רגולציה של סטנדרטים
תחת רגולציה זו אנחנו מתערבים בהתנהגות עצמה והשוני בין הסוגים הוא במידת ההתערבות.
הצדקות נורמטיביות (אינטרס ציבורי):
פערי אינפורמציה- במקום לשלוט על מידע שמפרסמים על התנהגות, נשלוט על ההתנהגות באופן ישיר ואז הצרכן לא יצטרך לבדוק. למשל, נדע שמוצר בטיחותי כי הוא עומד בסטנדרט מסוים.
החצנות- כגון זיהום.
חלוקה מחדש- במקום להעביר מידע, מספקים מינימום של איכות באמצעות סטנדרטים.
הסברים פוזיטיביים (אינטרס פרטי):
הגבלת התחרות- סטנדרטים מטילים עלויות גבוהות אשר יכולות ליצור חסמי כניסה למתחרים.
"שביה" של הרגולאטור- למשל מצב של רגולציה שיוצרת סטנדרטים חדשים והחברות הותיקות צריכות להשקיע מחדש. הפיתרון הוא שהותיקים יהיו מוגנים מהחידוש והחדשים יחויבו.
קידום אינטרסים של הרגולאטור- כגון להיבחר מחדש.
בין אבטחת איכות לבקרת איכות, בין מבדק למשטר בקרה, בין בקרה תהליכית לבדיקה מדגמית?
תפקיד המפקח לבדוק את כל הפרטים (נגיד את כל הברזלים ביציקה) ולאמת אותם תפקיד הבקר לבדוק רק את הברזלים הקריטיים שהוא חושב שקיימת שם הסתברות גבוהה לכשל, להעריך את המצב ובנוסף לוודא שהמפקח בדק. המפקח לא רואה את התמונה כולה ובודק פרטים בלי להבין את משמעותם על פי תכניות העבודה ומפרטי המתכנן. הבקר צריך לראות את כל הבניין ולהבין משמעות של כל כשל אפשרי בהתייחס לקוד הבניה ולהערכת סיכונים ולבצע ואלידציה עפ"י הצורך. המפקח בודק בהתאם לדרישות יזם והבקר בהתאם לקוד הבניה.
רגולציה של מידע
בדיקות על בסיס של אינטרס ציבורי
סוג רגולציה זה מתאר מידת התערבות שאינה גבוהה במיוחד מצד המדינה. היא נחלקת ל-2:
חובת פרסום המידע- למרות שאולי הפרטים לא היו רוצים שיוצג. מידע לגבי מחירים, איכות וכו'.
איסור פרסום המידע- איסור פרסום מידע למרות שהפרטים מעוניינים להציגו. בעיקר מידע מטעה greenwash
ההצדקות לקיום רגולציה של מידע:
מידע א-סימטרי- אנו חושבים שיועיל אם יהיה לנו יותר מידע, רוצים לחייב פרסום של מידע. למשל תקנים ותקנות. המדינה מחייבת מידע להיתר במקום שאנשים יבררו בעצמם.
החצנות- השליטה על ההחצנות היא בד"כ באמצעות סטנדרטים, אך לפעמים במקום להפעיל רגולציה של סטנדרט, נחייב למסור מידע כי זה יותר זול. למשל פרסום המידע "סכנה כאן בונים"
מוצר ציבורי- מידע משמש כמוצר ציבורי כי ברגע שהוא מפורסם הוא יכול לעבור לאחרים.
חלוקה מחדש- מצבים בהם לחלשים יש פחות מידע מאשר לחזקים ולכן כאשר מחייבים פרסום מידע הרי שהחיוב מוטל על כולם אך מסייע יותר לחלשים מאשר לחזקים.
אחריות חברתית- המדינה חייבת לפרסם את המידע עבורנו למרות שלא תמיד הוא מעניין אותנו. למשל, פרסום האזהרה על קופסת הסיגריות, נזקי קרינת השמש.
הצדקות:
מוצר ציבורי- מהפעם הראשונה שמישהו מייצר את המידע הוא נגיש לכולם, אי אפשר לגבות כסף ולכן אין אינטרס לייצר אותו. המדינה מתערבת כדי לחייב (כמו מידע על קופ"ח)
חלוקה מחדש- יש מידע שנרצה לחייב לפרסם כי הוא יכול לעזור לחלשים , למשל פרסום מחירים ועלויות. החלשים לא היו מגיעים למידע כזה בעצמם.
פטרנליזם- החלפת שיקול דעתו של הפרט בשיקול דעת של המדינה. אם חושבים שההחלטה השגויה של הפרט נובעת מחוסר מידע לדוגמא: אזהרה על קופסאות סיגריות.
בעיות:-
מידע על איכות הבניין הוא בעייתי (א-סימטרי במונחים כלכליים) לרוכש דירה לא יכול להיות מספיק ידע אם הוא רוכש "לימון".
מידע- לעולם לא יהיה גוף שירכז מספיק מידע מדויק לכל השוק
מקצועיות- הרגולטור לא מקצועי מספיק כי רובם פוליטיקאים ולא אנשי מקצוע
פיקוח ואכיפה- קשה לפקח על כולם גלל בעיית כוח אדם, ולכן פעמים רבות המדינה נוקטת בגישה פשרנית ויוצא שהרגולציה אינה אפקטיבית
שליטה על המערכת הביורוקרטית- לעובדי הציבור אין שום תמריץ למען הציבור
הרגולטור מאציל סמכויות למשרדים שעשויות להיות להם העדפות שונות מהמחוקק הרגולציה הופכת לתלויה במיישם וזה פתח לשחיתות
נורמות לרגולציה טובה
מדיניות אכיפה ויישום שקופה.
תמיכה ומתן מידע נגיש ובזמן.
מתן נתונים מעודכנים לגבי החלטות.
שיתוף ידע עם רגולטורים אחרים.
קידום חזית הידע והמקצוע.
תמיכה בבניה בעלת ביצועים משופרים
מתן משוב מקצועי לקובעי המדיניות
מהי רגולציה טובה – האם זו רגולציה שקופה שבה כל מבקש מקבל רישיון מהר ללא הערות וללא בדיקה? או רגולציה ריגורוזית שקשה מאוד להוציא רישיון.
פיקוח במובנו הרחב. – כל הדרוש ליישום הנורמות.
משטר הרגולציה מידת המעורבות של גופים שונים משתנה על פי המבנה הפוליטי משפטי במדינה. מעורבות הציבור הרחב והרדום ברגולציה על הבניה היא מוגבלת מלכתחילה.
תרגיל – להגדיר מידת מעורבות ראויה בטבלה ריקה. פתרון – סביר אחד מכמה אפשריים.
מיהו רגולטור?
רגולטור - רשות מנהלית שיש לה סמכות הקצאת זכות בניה, העוסקת בגיבוש ובהוצאה לפועל של מדיניות להכוונת השוק, המקדמת אינטרס ציבורי, כלפי הגופים הפועלים בשוק, באמצעות נורמות כופות או וולונטריות, לצד הפעלתם של מערכי פיקוח ויישומם של מנגנוני אכיפה.
הרושם המתקבל הוא שרשות הרישוי מקפידה להתעלם ככל יכולתה מהמצב באתר, אלא אם יש תלונות, חריגות מוכחות או בקשה – של הקבלן המבצע, לטופס 4. בדרך כלל אין קשר ישיר בין פקח העיריה למפקח על הבניה באתר. והקשר מתקיים אד-הוק לפי מי שפנה (בדרך כלל מנהל העבודה הוא הכי נגיש).
ניתן לומר שרשויות רישוי לא הפנימו את השינוי בתכולת התפקיד של האחראים לביקורת ולביצוע ואלה עדין נתפסים אלה כישויות וירטואליות פרי הדמיון המשפטי היצירתי והפרוע של מינהל התכנון, גורמים שלא קיימים באמת במציאות הבניה בישראל, באתר הבניה. אחריות זו מוטלת על אנשים מזדמנים שאין להם תפקיד ממשי בבניה או על עורכי הבקשה שלא מסוגלים למלא את החובות שהתפקיד מטיל עליהם, או אנשי קש שהם לא חלק מצוות התכנון או הפיקוח. אין להם כל סמכויות או שליטה באתר ואין בקרה על כישוריהם.
עורך הבקשה הראשי, עורכי משנה לכל תת תחום בנפרד, הקבלן והרבה קבלני משנה. בודקת ההיתרים והרבה רפרנטים, מידענים, מקדם רישוי- סטאטוטורי, אחראי לביקורת על הביצוע, אחראי לביצוע השלד, מלווה בניה ירוקה, מתאם העבודה מול מכון הבקרה, ממונה שיטת בניה חדשה, מעבדות ומודדים, ספקים ומתכננים מטעמם. מנהל הבקרה במכון בקרה, פיקוח מטעם הועדה המקומית (כחול ואדום) והרשות המקומית, 'גורמים מאשרים', בקרה תקציבית חיצונית, כמאי, מנהל עבודה, ממונה על הבטיחות, מנהל פרויקט, מורשה נגישות, מהנדס ביצוע, מפקח מטעם היזם (פיקוח צמוד), בקר מבנים, מכון התעדה, יועצים שונים – אגרונום, הידרולוג, עו"ד וכו' אחראית שינויי דיירים, מתאם מערכות, מנהל תכנון, שמאי ועוד.
המבקש? הדיירים? בעל השליטה בפועל?
הרשויות והתעשייה לא באמת הפנימו את השינוי בתכולת התפקיד של האחראים לביקורת ולביצוע ואלה עדין נתפסים אלה כישויות וירטואליות פרי הדמיון המשפטי היצירתי והפרוע של מינהל התכנון, גורמים שלא קיימים באמת במציאות הבניה בישראל, באתר הבניה. אחריות זו מוטלת על אנשים מזדמנים שאין להם תפקיד ממשי בבניה או על עורכי הבקשה שלא מסוגלים למלא את החובות שהתפקיד מטיל עליהם, או אנשי קש שהם לא חלק מצוות התכנון או הפיקוח. אין להם כל סמכויות או שליטה באתר ואין בקרה על כישוריהם.
סביבת הבלגן והפיצול של הבניין מאפשרת לבעל שליטה להסוות דברים חסויים. כל ניסיון לעשות סדר בתחום הביצוע, יחשוף אותם. מכון הבקרה רואה את האמת.
בעולם של תחמנים כשכולם משקרים, יכול להיות מסוכן ומבלבל לומר את האמת. הרבה גופי פיקוח לא רוצים לדעת את האמת. למרות זאת, ידיעת האמת נותנת לבקרה כח.
תכן לא בר ביצוע, לו"ז לא מציאותי, קבלן מתאבד תורן (מחיר נמוך מדי), ניהול כושל, יזם משנה דרישות במהלך העבודה. אף אחד לא רוצה להודות בכשלון.
הכל לשם הוצאת היתר בניה והגנה מפני תביעות רשלנות (תביעות דיירים). עד שהאמת צפה.... בקרת מבנים רואה את האמת ולכן "עושה צרות".
מה קורה בישיבת יועצים, מה לא נכנס לסיכומי הישיבות, שכבות קפואות בקובץ התכנית, העלמת עובדות מביכות (מיקום החתך), יותר מדי יועצים, הכשר ע"י שינוי שם, חיסיון קבצים, בלגן וחוסר תיאום מובנה, תיעוד לקוי, לוגו כסת"ח, זווית ראיה צרה מאוד -אוורור לטיפול האדריכל בתכניות מ.א., תעודות ואסמכתאות איזוטריות + אי התמצאות בתקנים כי הם בתשלום, פירוטכניקה מיחשובית- הדמיות סרטי הנפשה, נספח בטיחות שהוא ציטוטים מהתקנה, איך נראה דו"ח ביסוס, ניפוח כמויות בחשבון, לאחר מעשה מקימים ועדה ודנים בעובדות אלטרנטיביות בפרויקט.
כל זה כדי להסתיר- תכן לא בר ביצוע, לו"ז לא מציאותי, קבלן מתאבד תורן (מחיר נמוך מדי), יזם משנה דרישות במהלך העבודה.
אין דבר כזה 100% הצלחה ואף אחד לא רוצה להודות בכישלון כאשר אין לו גיבוי ולכן כל אחד מקים לעצמו חומות מגן.
'לברוח מהאמת זה כמו לברוח מהצל של עצמך'
אי אפשר שלא לתאר את מצב הרגולציה על הבניה בישראל אלא ככאוס. אנחנו מתמודדים עם הכאוס באמצעות האלתור, הקומבינה והתגובה המהירה. אבל בסופו של דבר הכאוס לא מקיים שיטה יעילה כלכלית – בשל עלויות סמויות בעיקר.
אי התאמות סיסטמטיות – מערכת רישוי זמין לא תואמת תקנות רישוי. מדיניות ועדה לא תואמת מערכת, בודקת היתרים עושה מה שהיא רוצה. הוראות תכנית סותרות תקנות בניה סותרות הנחיות מרחביות. תכניות סותרות תכניות שבתוקף. ועוד.
חסמים ניהוליים שמביאים לכאוס מתבטאים בתהליך קבלת החלטות ריכוזי כביכול (בשם האחידות) ובלתי אפקטיבי ומכאן לחוסר יכולת ליישם ולאכוף כללים והחלטות. למי שיש סמכות נומינלית אין שליטה ריאלית. גופי הרגולציה הם מנגנון מקולקל, שיכולות הניהול והביצוע שלו הן ירודות במיוחד.
הפיצול בסמכויות ובמידע.
ללא מבחני ביצוע תפקודיים.
ככל שהפרויקט קצר בזמן ועתיר הון כך משתלם יותר לקצר תהליכים. (ולנהוג בפזיזות).
בקרת איכות QC (Quality Cntrol)– הטכניקות והפעולות המשמשות למילוי דרישות האיכות. מבוצעת על ידי הקבלן הראשי על ידי פיקוח רצוף ופעולות מתקנות בחוג סגור וכוללת זיהוי בעיה או ליקוי, ניתוח סיבה-תוצאה ואפיון הליקוי וביצוע תיקון או פעולה מונעת.
אבטחת איכות QA (Quality Assurance)– מכלול פעולות שיטתי ומתוכנן הנדרש להקניית בטחון יחסי שהבניין יעמוד בדרישות האיכות. מבוצע על ידי המפקח/ מנהל הפרויקט או מי מטעמו לפי מפרטי התכנון וגם על ידי מכון הבקרה לפי הקוד הטכני של תכן הבנייה. כוללת פעולות כמו בקרה תהליכית, הסמכת ספקים, בקורת תוצאות מעבדה, ניתוח אמינות, בקרת התכן, טיפול שיטתי בתקלות ועדות לפעולות מתקנות ועוד.