4 acacia fix
•Download as PPT, PDF•
0 likes•374 views
The document appears to be a series of numbers and symbols that do not form coherent sentences or convey clear meaning. As such, it is not possible to provide a concise 3 sentence or less summary that captures the high level ideas or essential information. The document lacks substantive content that could be summarized.
Recommended
More Related Content
Viewers also liked
Viewers also liked (15)
More from Bibiana Jou
Recently uploaded
Recently uploaded (20)
4 acacia fix
- 20. 19815(198-205
Editor's Notes
- מצגת זו היא הרביעית בסדרת מערכי הוראה על נחל שחמון, אילת. ייזום הפרויקט: רונה שפירא, היחידה הסביבתית, עיריית אילת פיתוח התכנים: קמפוס טבע אוניברסיטת תל אביב ניהול צוות הפיתוח: ד"ר יעל גבריאלי כותבים: תמר מרכוס, ענת פלדמן, טל לבנוני, ד"ר יעל גבריאלי עריכה לשונית: ענת פלדמן אתם מוזמנים לבחור משקפי המצגת את השקפים שמתאימים לזמן ולתלמידים שלכם. עם זאת, אנא אל תשנו את השקפים עצמם. © ניתן לעשות במצגת שימוש חוזר שלא למטרות רווח. אך אנא, שמרו על אזכור שמות יוצרי התכנים והתמונות. לאחר שהכרנו את הצומח בנחל שחמון, נתעמק ביחסי הגומלין שמתקיימים בין עץ השיטה לבין מגוון רחב של בעלי חיים וצמח ייחודי אחד. במצגת זו נסקור סוגים שונים של קשרים בין צמחים ובעלי חיים ונדבר על משמעותם. ננסה להכיר, כדוגמה, את עץ השיטה – עץ חשוב במדבריות ארצנו, ולבחון את יחסי הגומלין שהתפתחו בין עץ השיטה לבין אורגניזמים שונים. את חלקם נפגוש גם בסיור בנחל שחמון. בתמונה אנו רואים נוף מדברי, ובו בולט עץ שיטה בודד וסביבו מעט שיחים. העץ בולט בסביבתו, ולכן מהווה מוקד משיכה. כדאי לשאול את התלמידים על העץ שבתמונה ולשאוף שיתייחסו לכך שאולי קיימים יצורים נוספים שאנחנו לא רואים. יצורים אלו מקיימים קשרים שונים עם העץ. צמחים ובעלי-חיים מתקיימים אלו לצד אלו במשך מאות מיליוני שנים. במהלך הזמן התפתחו ביניהם קשרים רבים – יחסי גומלין מסוגים שונים. יחסי גומלין הם קשרים בין אורגניזמים שונים, החיים בטבע אלו לצד אלו. מקובל לבחון את תוצאותיהם של יחסי הגומלין הללו מבחינת השפעתם על האורגניזמים המעורבים בקשר – השפעה חיובית (+), השפעה שלילית (-) או השפעה ניטראלית (0) (ללא שינוי). עם כיתות מתקדמות נוכל לחשוב מהן תוצאות הקשרים האפשריות. בקשר בין שני אורגניזמים (או בין שתי אוכלוסיות), קיימות שש תוצאות אפשריות: 0 0 ניטרליות (Neutrality) – שני האורגניזמים אדישים זה לנוכחותו של זה. 0 + קומנסליה (Commensalism) – אחד השותפים לקשר מרוויח ממנו, והשני אינו מרוויח ואינו מפסיד. + +הדדיות (Mutualism) – שני האורגניזמים נהנים מהקשר. לעיתים יחסי גומלין כאלה מכונים גם סימביוזה. + -טריפה (Predation), אכילת צמחים (Herbivory) וטפילות (Parasitism) – אחד השותפים לקשר נהנה ואילו השני מפסיד ממנו. - 0אמנסליה (Amensalism) – שותף אחד אדיש לקשר, ואילו השני ניזוק ממנו. - -תחרות (Competition) – שני האורגניזמים ניזוקים מן הקשר.
- מה אנו רואים בתמונה? נכוון את התלמידים לבחון את הנוף שבתמונה בעזרת שאלות מנחות. בכיתות שלמדו את נושאי היווצרות הנחל והתאמת הצמחים לתנאי המדבר, זו הזדמנות לחזור על הנושאים הללו. בתמונה ניתן לראות ערוץ נחל שיטפוני במדבר. ערוץ הנחל מתפתל במורד, הצמחייה הגדלה בו היא בעיקר שיחים, ובתחתיתו עץ בודד של שיטה סלילנית. ניתן לראות כי במורד הנחל יש צמחייה רבה יותר וצמחים גדולים יותר מאשר בחלקיו העליונים, זאת משום שמתנקזים לשם מים רבים יותר היכולים לספק את צורכיהם של מינים גדולים יותר.
- עצים נדירים במדבר, כי הם זקוקים לכמויות מים גדולות. בדרך כלל נמצא עצים במדבר בערוצי נחלים גדולים יחסית, שאליהם מתנקזת בעת שיטפון כמות מספקת של מים. השיטה היא העץ הבולט והנפוץ ביותר במדבריות ארצנו, והיא אכן גדלה בעיקר בערוצי נחלים. לתלמידים שלמדו על התאמות הצומח למדבר (מערך 2) יש להזכיר: לשיטים שורשים ארוכים המגיעים לעומקים ניכרים (שני מטרים, ולפי מקורות מסוימים יכולים להגיע אף לעומק של 20 מטרים!). שורשים אלו מאפשרים להם להגיע ללחות תת-קרקעית ולמי תהום בערוצי הנחלים. מערכת השורשים העמוקה גם מעניקה לעצים עמידות בפני שיטפונות קלים, ובכך מאפשרת צמיחה בערוצי הנחלים. מרבית איבוד המים בצמח מתרחש דרך העלים, בתהליך הפוטוסינתזה. לשיטה עלים קטנים יחסית, המפחיתים את איבוד המים – תכונה חשובה במדבר.
- מוצאה של השיטה בארצנו הוא סודני (אפריקאי). באפריקה הן יוצרות נוף של סוואנה – עצים בודדים וביניהם מישורי דגניים רב-שנתיים – בית גידול מרתק ועשיר במינים, כגון זברות, פילים, אריות וג'ירפות (בתמונה). ניתן להזכיר לילדים את הסרט "מלך האריות" המתרחש בנופים אלו. שלא כמו אצל מרבית צמחי המדבר, הפריחה והלבלוב של השיטה באזור אילת חלים בקיץ ובראשית הסתיו – עונות חמות ויבשות באזורנו. עצים אלו שומרים על מקצב הפריחה מאזור מוצאם האפריקאי, שם יורדים בתקופה זו גשמי קיץ.
- באזור אילת ובנחל שחמון קיימים שני מיני שיטים: שיטת הסוכך ושיטה סלילנית. המין הנפוץ ביותר הוא שיטה סלילנית. לשיטה הסלילנית גזע אחד בדרך כלל. השיטה הסלילנית עמידה יותר לקור, אך עמידה פחות ליובש משיטת הסוכך, ונפוצה בערוצי נחל גדולים בערבה ובנגב הדרומי. עליה אינם שעירים, ופריה מתפתח במהלך החורף ומבשיל בקיץ. לעומתה, שיטת הסוכך מרובת גזעים. צמרת העץ פחוסה מלמעלה ויוצרת מראה של סוכך. היא חובבת חום, עליה שעירים והיא ועמידה מאוד ליובש. שיטת הסוכך נפוצה בארץ בעיקר בבקע הערבה – בין עין גדי לחצבה ובין יוטבתה לטאבה. באזור הערבה הגבוה יותר שבין חצבה ליוטבתה היא נעדרת, ככל הנראה אזור זה קר מדיי עבורה. שלא כמו השיטה הסלילנית, שיטת הסוכך אינה נושאת פירות בחורף.
- השיטה כמובן אינה חיה לבדה במדבר. בעלי חיים רבים ואף צמחים חיים סביב השיטה מסיבות שונות – השיטה מספקת מזון, צל, מקום קינון ועוד. בהיותה עץ כמעט יחיד בבית גידולה, השיטה היא מקור משיכה למינים רבים ובסיסו של מארג מזון מגוון. על המינים הללו נדבר בהמשך.
- השיטה, כמו כל הצמחים הירוקים, אינה צריכה לאכול כדי להשיג את מזונה. היא מייצרת את מזונה בעצמה. ייצור המזון מתבצע בחלקים הירוקים של הצמח, בתהליך הנקרא הטמעה (פוטוסינתזה). חומרי הגלם לתהליך הם מים ופחמן דו חמצני (CO2). הצמחים קולטים מים מן הקרקע בעזרת שורשיהם. פחמן דו חמצני נקלט מן האוויר דרך פתחים מיוחדים בעלים, הנקראים פיוניות. בעזרת אנרגיית השמש מסוגלים הצמחים להפוך חומרים אלו לסוכר (מזון) וחמצן, הנפלט כתוצר לוואי של התהליך. הצמחים הם הבסיס למרבית מארגי המזון. בשל יכולת זו לייצר את מזונם הם נקראים יצרנים. לעומתם בעלי החיים, שלא ניחנו ביכולת זו לייצר את מזונם בעצמם, צריכים לאכול כדי להשיגו. הם מכונים צרכנים, שכן הם צורכים צמחים או בעלי חיים אחרים כמזון. מינים רבים ניזונים מן השיטה, ובהמשך נכיר את חלקם. עצי השיטה, הירוקים כל השנה, יוצרים מקור מזון קבוע חשוב, ולעתים יחיד, לבעלי חיים רבים במדבר היבש – העצים מהווים מעין "נווה מדבר" קטן בלב המדבר.
- כמו מרבית הצמחים, השיטה מספקת מזון למגוון רחב של בעלי חיים סביבה. בעלי חיים רבים, וביניהם גם חרקים רבים, ניזונים מצמחים בדרכים שונות ומגוונות ויש להם התאמות לשם כך. ישנם חרקים הניזונים אך ורק ממין מסוים של צמח וממנו בלבד, לדוגמא הזחלים של עשקוץ השיטים והעשחר. חרקים אחרים אוכלים כמה מינים של צמחים, בדרך כלל מאותה קבוצה, לדוגמא החרגול עלעלית משויישת, הניזון משיטים אך גם מינבוט – סוג קרוב לשיטה. יש חרקים הניזונים ממגוון רחב ביותר של צמחים כמו מינים מסוימים של כנימות. לכל אחת מהקבוצות הללו יש יתרונות וחסרונות. המינים המתמחים בצמחים מסוימים מפתחים התאמות רבות למינים המעטים שמהם הם ניזונים, הנותנות להם יתרון באכילת המינים הללו בתחרות עם אכלנים "מזדמנים", שאינם מתמחים. מצד שני הם תלויים לחלוטין במין הצמח שממנו הם ניזונים, והכחדה שלו תוביל גם להכחדתם שלהם. לרשות המינים שאינם מתמחים (הכוללניים), לעומת זאת, עומד מגוון רחב יותר של מזון, אבל שלא כמו המתמחים, הם אינם מומחים לאכילת שום מין של צמח ויכולים להפסיד בתחרות על אכילתם של מינים מסוימים. מינים רבים של חרקים ניזונים מעלים של צמחים. אחת הבעיות הניצבות בפני בעלי חיים אוכלי עלים היא שהחומר הצמחי מזין פחות מאשר מזון מן החי, לכן בעל החיים הניזון ממנו צריך לאכול הרבה כדי לקבל מספיק חומרי מזון לקיומו. במקרים רבים בזמן האכילה של העלים בעלי החיים חשופים לטריפה, ולכן הם רבים מהם מסתווים. בעל חיים מוסווה יכול לאכול מהצמח ולהיות חשוף, אך הטורף לא רואה בו טרף, אלא חושב אותו לעלה או לענף, בשל צבעו, צורתו והתנהגותו. העשקוץ והעשחר הם שני מיני עשים (פרפרי לילה) שזחליהם חיים על השיטה וניזונים מעלי השיטה. הזחלים בונים "בית" מגללים וממשי. ביתו של העשחר , כפי שמרמז שמו, דומה ללשלשת של ציפור, והבית קבוע במקומו – עליו לצאת ממנו כדי לאכול. ביתו של עשקוץ השיטים (Trachypterix acanthotecta) הוא דמוי קוץ ארוך ולבנבן של שיטה, והוא יכול לנוע עימו ממקום למקום. בשל ההסוואה קשה מאד לזהותו, ויש לחפש "קוץ" גדול הניצב "לא במקום" או לחילופין – הולך לטייל... הם מתגלמים בתוך בתיהם, והבוגרים מעופפים. חרקים אלו חיים רק על השיטה, מחזור רבייתם מותאם למחזור העלווה (לבלוב) של השיטה, והם מגלים העדפה לשיטה הסלילנית. העלעלית הינה חרגול ירוק יפה, עם דגם מרושת בלבן על גופו, ועל רגליו בליטות המזכירות את עלעלי השיטה. העלעלית יושבת בעצי שיטה גדולים המבטיחים לה הסוואה וניזונה מעלי השיטה. היא פעילת לילה. נרחיב עוד על שלושת המינים האלו בהמשך. משימה לחדי העין – נסו לזהות חרק נוסף מוסווה היטב באחת התמונות. רמז: בתמונה מופיעים שלושה חרקים כאלה. נכיר אותם בהמשך.
- תפקיד הפרי בצמח להפיץ את הזרעים. לרוב זרע שינבוט מתחת לעץ השיטה לא יתפתח לעץ – הוא יסבול ממחסור במים ומהצל של אימו. עץ השיטה, כמו צמחים רבים אחרים, פיתח מנגנונים להימנע מנביטה באופן זה. הזרע ינבוט רק בתנאים המתאימים לו – עניין חשוב מאוד במדבר היבש שבו רוב השטח אינו מתאים לעצי שיטה. המקום הרצוי לנביטה הוא בערוץ נחל מתאים, רחוק מצמח האם. פרי השיטה הוא תרמיל צר ובו מספר זרעים. זרעי השיטה מותאמים להפצה פנימית על ידי בעלי חיים: הם עשירים בחלבון ויש להם קליפה קשה. התרמילים נאכלים על ידי בעלי חיים. זרעים שלא נלעסו עוברים את מערכת העיכול ללא פגע, קליפתם מתרככת, וכך משתפרים סיכוייהם לנביטה, לאחר שהם מופצים בגללים. בעבודת מחקר של טל פלד בהנחיית דיויד זלץ שבחנה את ההפצה על ידי בעלי חיים נמצא כי בהשוואה של צבי המדבר, הפרא והראם, המין המפיץ ביעילות הרבה ביותר את גללי שני מיני השיטה הוא דווקא הראם. אחוז הנביטה של זרעים שעברו עיכול על ידי ראם היה גבוה בהרבה מזרעים שלא עוכלו, אך אפילו זרעים שלא עוכלו והוחדרו באופן מלאכותי לתוך גללי ראם, נבטו בצורה יעילה יותר מזרעים שלא הוחדרו לגללים. נבטים מזרעים שעוכלו צמחו מהר יותר מנבטים מזרעים שלא עברו עיכול . עבודה זו ממחישה את חשיבותם העקיפה של מינים שנכחדו למארג המזון, ויתכן שהשבת מין זה לטבע תאפשר גם נביטה והתאוששות של השיטים באזורים האלה. במקרה זה ברור כי אכילת תרמילי השיטה על ידי מינים אלו (ובעיקר על ידי הראם) משקפת יחסי גומלין של הדדיות – השיטה מספקת לצמחונים תרמילים כמזון, בעיקר בעונות שבהן המזון מועט, והיא נהנית משירותי הפצה של זרעיה ומשיפור כושר הנביטה שלהם.
- יש גם כאלו שפשוט אוכלים את זרעי השיטה. הזרעונית היא חיפושית קטנה שזחליהן אוכלים את זרעי השיטה. בגמר גידולם הם מתגלמים בתוך קליפת הזרע או התרמיל המגנה עליהם. הזרעונית הבוקעת מהגולם נוקבת חור בקליפת הזרע והפרי ועפה לדרכה. הנקבה חוזרת להטיל את ביציה על תרמילי זרעים. אחוזי הנגיעות הם עצומים – כ-95% מזרעי השיטה נגועים על ידי זרעוניות. זרע שיטה אשר נגוע על ידי זרעונית אינו כשיר בדרך כלל לנביטה, ולכן אלו למעשה יחסים של טריפה. אם זרע כזה נאכל על ידי פרסתנים גדולים כגון הצבי, הפרא והראם, המעבר במערכת העיכול קוטל את הזחל המתפתח בתוך הזרע, ואם הוא קורה בשלב מוקדם של התפתחות זחל הזרעונית, עשוי הזרע לנבוט.
- שחאורית סיני היא חיפושית שחורה גדולה, פעילת יום. מוצאה אפריקאי. צבעה השחור נותן לה יתרון בשעות הבוקר הקרות – בעומדה בזוית הקולטת את השמש היא יכולה להעלות את טמפרטורת גופה אף ל-12 מעלות מעל לטמפרטורת הסביבה, ובכך היא יכולה להקדים בפעילותה חרקים אחרים. רגליה גבוהות ומאפשרות לה להגביה את גופה מן הקרקע בשעות הצהריים הלוהטות, וחלל המצוי מתחת לכנפי החפיה המאוחות שלה (היא אבדה את יכולת התעופה) מאפשר בידוד נוסף. בשעות הצהרים החמות בקיץ תמצא לה צל עץ, שיח או אבן לשהות בו. היא ניזונה מחומר אורגני מתחת לעץ, ובעיקר בנשורת של פרחים, כלומר מדובר על יחסי גומלין קומנסאליים שבהם החיפושית יוצאת נשכרת והשיטה אינה ניזוקה.
- לא רק חרקים ניזונים מהעלים של השיטים אלא גם בעלי חיים גדולים. צבי המדבר, הראם והפרא ניזונים גם הם מעלים של השיטה ומתרמילי הזרעים (על אכילת הפירות והפצת הזרעים נדבר בהמשך). צבי המדבר קשור הדוק לשיטים, ובקיץ תפוצתו חופפת לתפוצת השיטים שבנגב. הצבי חוסה בצל השיטה בשעות החמות של ימי הקיץ וניזון מעליה ומתרמילי הזרעים המספקים לו את המים הדרושים לו. בתמונה המרכזית ניתן לראות צבי מדבר אוכל מעלי השיטה. הציד הנמרץ של הצבאים בנגב ובסיני גרם לדילול האוכלוסייה, אולם מאז קום המדינה נאסר הציד ונמנעה כניסה של עדרי עזים של בדואים אל דרום הנגב, כדי למנוע תחרות עם הצבי על מזונו. המלטת הצבאים חלה באביב בלי קשר למקצב הפריחה והלבלוב של השיטים.
- הפרא נכחד בישראל בראשית המאה ה-20 עקב ציד בנשק חם. לאחר הקמת גרעין רביה בשבי בחי-בר יטבתה, הושב לטבע. השבת הפרא לטבע החלה בשנת 1982. חשוב לציין כי הושב תת-מין קרוב, לפרא הסורי, פרא פרסי, עקב הכחדתו המוחלטת של תת-המין המקומי. גם הפרא ניזון מעלי ותרמילי שיטה. הפרא הוא קרוב משפחתו של החמור, חי בעדרים שבהם זכר שליט ומספר נקבות וצעירים, וזקוק למקור מי שתייה, ולכן חי בקרבת מעיינות במדבר.
- הראם הלבן הוא אנטילופה לבנה בעלת קרניים ארוכות ומחודדות. מבט בה מן הצד הוליד, ככל הנראה, את האגדה בדבר קיומו של החד-קרן. הראם מותאם היטב לחיים במדבר ומקבל את מימיו ממזונו. כמו הפרא, גם הראם הושב לטבע. גרעיני הרבייה הם בחי-בר ביוטבתה. השבתו החלה בשנת 1997. שלוש המינים ניזונים, בין היתר, מעלים ומפירות של השיטה, אך הם אינם מתמחים ואוכלים מינים נוספים של צמחים.
- ישנם בעלי חיים שאוכלים צמחים, אבל לא את העלים אלא דווקא חלקים אחרים: מוצצי מוהל – יש קבוצה שלמה של חרקים בעלי חדק דק וחד שאותו הם מחדירים לצינורות ההובלה של הצמח ובאמצעותו הם ניזונים מנוזלי הצמח. בין מוצצי מוהל הצמח יש כנימות, ציקדות ופשפשים שונים. לצמח נגרם נזק ישיר בשל האכילה ובשל הרוק מפרק הרקמות שמזריק החרק. לדוגמה - גבנונית השיטים, חרק חום וקטן מתת-סדרת הציקדות. מתאפיין בבליטות גדולות דמויות קוצים על חזהו, ובכך הוא דומה לקוצים הקטנים של השיטה. בתמונה ניתן לראות גבנונית בוגרת ומימינה קוץ של שיטה. חדי העין יבחינו בעוד גבנונית קטנה – חפשו אותה. הגבנוניות מעדיפות לשבת על ענפיה הצעירים של שיטה סלילנית. לגבנוניות חדק מציצה, שאותו הן מחדירות לענפי העץ ומוצצות את מוהל הצמח העשיר בסוכר. אוכלי ניצנים ופרחים – עלולים לגרום לנזק משמעותי לצמח, שכן הצמח משקיע אנרגיה רבה בייצור הפרחים, אברי הרבייה של הצמח. אנרגיה זו יורדת לטמיון ומונעת רבייה כאשר הפרחים נאכלים בטרם נפתחו. הזחל הירקרק של כחליל השיטה ניזון בעיקר מניצני פריחה ומפרחים של השיטה. פרפר כחליל השיטה הבוגר אף מאביק את העץ וניזון מצוף פרחיו. ניתן לראות כי ההסוואה של מינים אלו היא טובה מאד, עד כי קשה לאתר את הגבנונית או הזחל על העץ.
- נבנה את האיור הסכימטי של מארג המזון בשלבים. עד כאן סקרנו את חלק מהצמחוניים שניזונים מהשיטה. בשרטוט המוצג כאן מציינים החצים את כיוון מעבר האנרגיה – ממקור המזון אל הניזון ממנו.
- לצמחים רבים יש הגנות שונות שנועדו למנוע מבעלי חיים לאכול מהם: הגנות מכאניות שונות של הצמח – קוצים ושערות. ענפי העצים נושאים קוצים רבים משני סוגים: קצרים ומאונקלים (אורכם כחצי ס"מ) ומוארכים וישרים (אורכם כשני ס"מ). מחקרים הראו כי לקוצי השיטה תפקיד חשוב במניעת אכילת הענפים על ידי אוכלי עשב גדולים, וכי הסרתם גרמה לאכילה מוגברת שלהם. כמו כן עצי שיטה, בעיקר עצים צעירים, שנחשפו לרעייה חזקה גידלו כמות כפולה של קוצים מוארכים שערות על העלים (כמו אלה הקיימות בשיטת הסוכך), דוחות חרקים במקרים רבים. הגנה כימית של הצמח – בצמחים רבים קיימים חומרים שהצמח מייצר והם דוחים בעלי חיים או מזיקים להם. חומרים אלו מכונים חומרים משניים או מטבוליטים משניים, מכיוון שלחומרים האלה אין תפקיד בתהליכי החיים הבסיסיים (הראשוניים) של הצמח. חומרים אלו יכולים לגרום לתופעות רבות בקרב האוכלים אותם – מירידה ביכולת עיכול המזון ועד להרעלה ולמוות, תלוי בצמח ובחומרים שהוא מפריש. גם בשיטה קיימים חומרים כאלה, שאינם חריפים במיוחד (ואינם מסוכנים לנו) – פולי פנולים וטאנינים.
- שקף זה הוא הרחבה וניתן להראות אותו לתלמידים מתקדמים. אחד ממנגנוני ההגנה של עצי שיטה מפני טורפים הוא שיתוף פעולה ויחסי הדדיות עם נמלים. חשוב לציין כי בשיטת הסוכך ובשיטה הסלילנית מנגנון זה אינו קיים אך אנו רואים שריד שלו בצופני העלים בשיטה הסלילנית. על ציר העלה בשיטה סלילנית נמצאים צופנים - בלוטות המפרישות צוף מתוק. בתמונה ניצן לראות צופן הנראה כעיגול צהוב קטן. בדרך כלל בלוטות הצוף נמצאות בפרחים, ותפקידן למשוך חרקים מאביקים. בעלים של עץ השיטה הצופנים נמצאים מחוץ לפרחים, ומפרישים צוף בכמויות קטנות, המושך בעיקר נמלים. באפריקה ובאמריקה הטרופית קיימים מיני נמלים החיים ביחסי הדדיות עם עצי השיטה. השיטה תורמת לנמלים סוכרים המופרשים מצופנים דומים המצויים על העלים, והעלים מספקים לנמלים גם חלבונים ושומנים המופרשים מבלוטות מיוחדות. לשיטים האפריקאיות הללו, החיות בסימביוזה (הדדיות) עם הנמלים, יש קוצים גדולים ונפוחים, ובתוכם משתכנות הנמלים. הן קודחות חור בקוצים החלולים ובונות בהם את קינן. הנמלים מגנות על העץ. הן תוקפות בעקיצות מכאיבות כל חרק או חולייתן הנוגע בעץ, ולעיתים אף מסלקות צמחים מטפסים וטפילים. בארץ אין יחסים כאלו בין הנמלים והשיטים. בארץ קיימים צופנים על גבי העלים של השיטה הסלילנית כפי שניתן לראות, אך הם כמעט שאינם פעילים. על השיטים בארץ חיים מינים רבים של נמלים, וביניהן נמלה בשם שיטית, החיה על שיטים בלבד, והיא קרובה למיני הנמלים האפריקאיים שתוארו. היא ניזונה מחרקים על העץ, אך אינה מגנה על העץ. השיטית קודחת את קיניה בענפים יבשים, באופן שאינו מזיק לשיטה, וגם אינו מועיל לה, כלומר במקרה זה אין מדובר על יחסי הדדיות, כי אם על קומנסליה.
- הכרנו כבר קודם לכן את גבנונית השיטים הניזונה ממוהל הצמח. חרקים הניזונים ממוהל הצמח עומדים בפני בעיה: נוזלי הצמח עשירים בסוכרים, אך עניים בחלבונים. החרקים צריכים למצוץ הרבה נוזל כדי לקבל מספיק חלבונים, אבל מצד שני הם מקבלים עודף של סוכרים. לכן הם מפרישים את העודפים - נוזל סוכרי מתוק, הנקרא טל דבש (יש טענה שהמן שאכלו אבותינו במדבר בעת יציאת מצריים היה טל דבש שכזה, שהופרש על ידי חרקים שניזונו ממוהל של צמחי מדבר), שעלול למשוך אליהם אויבים. טל הדבש מושך נמלים שונות, שלעתים אף מתופפות במחושיהן על הגבנונית כדי לעודד את ההפרשה. הנמלים אף שומרות עליהן במידה מסוימת מפני טורפים וטפילים – מערכת יחסים הדדית. הגבנוניות מפרישות את עודפי הסוכרים שהן מוצצות מפי הטבעת, ונמלים ממינים רבים נמשכות להפרשה. מגדילה עשות הנמלה האורגת הבונה לה "רפת" - רשת עשויה משי סביב ריכוזי גבנוניות היוצרת מיקרו אקלים נוח יותר לגבנוניות. תופעה דומה נמצא אצל הזחל הירקרק של כחליל השיטה, שאומנם אינו ניזון ממוהל הצמח, אך מפריש אף הוא מבלוטה מיוחדת נוזל מתוק המושך את הנמלים. כפי שניתן לראות בתמונה הזחל זוכה מן הנמלים להגנה, והן מרחיקות ממנו טורפים וטפילים. מספר עבודות הראו כי סיכויי ההגעה לבגרות של זחל שטופל על ידי נמלים היו גבוהים בהרבה מזחלים שלא טופלו על ידן. אמנם למינים אלה הסוואה טובה, אך פעמים רבות נוכל לעקוב אחר טור נמלים המגיע אליהם. מדובר כאן על יחסי גומלין של הדדיות – שני הצדדים מרוויחים מיחסי הגומלין הללו.
- נוסיף לאיור את הנמלים שחיות על השיטה ונהנות מצוף העלים ו\או מטל הדבש. בשרטוט המוצג כאן מציינים החצים את כיוון מעבר האנרגיה – ממקור המזון אל הניזון ממנו.
- פריחה היא דרך הרבייה של הצמח. הפרחים בשיטה הם דו-מיניים – בכל פרח נמצאים אברי הרבייה הזכריים (אבקנים) והנקביים (צלקות ושחלות) גם יחד. תפרחות השיטה כדוריות, צהבהבות ומורכבות מפרחים רבים (מעל 70!). עלי הכותרת של הפרחים מנוונים וזירי האבקנים הרבים בולטים לעין. הפרח מייצר אבקה רבה וגם צוף. כדי להתרבות הצמח זקוק להאבקה. האבקה היא הפריה של הפרחים על ידי העברת אבקה מפרח לפרח (ומצמח לצמח). האבקה נחוצה לרביית הצמח, ליצירתם של זרעים פוריים. מן הפרח שהופרה מתפתח הפרי (תרמיל השיטה) ובתוכו הזרעים – הדור הבא. חלק מן הצמחים מואבקים בעזרת רוח, אך רבים מהם, כמו השיטה, מואבקים על ידי אורגניזמים שונים, שהצמח משקיע לצורך משיכתם ביצירת פרחים צבעוניים, בעלי ריח, המציעים אבקה וצוף כגמול על ה"שירות". האבקה מתוארת בדרך כלל כקשר הדדי סימטרי בו שני הצדדים נהנים: הצמח מופרה על ידי החרק והמאביק זוכה לקבל מנה של מזון מהצמח המואבק (צוף מתוק או אבקה).
- קיימים מינים רבים המאביקים את פרחי השיטה, ביניהם דבורים, צרעות, זבובים ופרפרים, הנמשכים לפרחיה לאכילת צוף ואבקה. בחרנו להציג שתי דוגמאות מעניינות למאביקים נפוצים בנחל שחמון: כחליל השיטה – זהו הפרפר הבוגר. את הזחל של המין המתפתח על השיטה פגשנו קודם. ניתן לראות את החדק של הפרפר, שנשלף החוצה למציצת הצוף מן הפרח. כאשר הפרפר אינו אוכל, החדק מגולגל כקפיץ וקשה לראותו. כדית מדברית – צרעה. הבוגרים ניזונים בצוף, כפי שניתן לראות בתמונה, אך הזחלים ניזונים מזחלי פרפרים משותקים.
- דבורת הדבש הננסית מאביקה אף היא את השיטה. דבורת הדבש הננסית היא דבורה קטנה, יחסית לא תוקפנית לאדם, הבונה חלות דבש חיצוניות התלויות על שיחים ועצים. בתמונה השמאלית ניתן לראות מושבה (חלת דבש) של דבורת הדבש הננסית. בניית החלה מסתיימת במהירות גדולה – תוך שעות ספורות. מוצאה אסיאתי (אזור ויטנאם, סין ומרכז אסיה), והיא הגיעה לאזורנו ככל הנראה באוניה שהגיעה לנמל עקבה. התגלתה בארץ לראשונה בסוף 2007, באילת ובקיבוץ אילות. דבורה זו נמשכת לפרחי השיטה בנחל שחמון, וניתן לראותה שם. בתמונה הימנית ניתן לראותה על פרחי ריחן בגינה בקיבוץ אילות. מינים פולשים המועברים מחוץ לאזור תפוצתם הטבעי על ידי האדם עלולים להוות בעיה קשה מבחינה אקולוגית. מין פולש מתחרה עם מינים מקומיים על משאבים, כגון מזון ומים, על מקום מחייה ועל מקום קינון. במקרה זה החשש העיקרי הוא מפני תחרות של דבורת הדבש הננסית עם דבורת הדבש על מקורות מזון, שתגרום לפגיעה בייצור הדבש ובענף המכוורת, וכן עם מינים אחרים של דבורי בר, החשובות מאוד בהאבקת מיני צמחי בר ואף גידולים חקלאיים. דבורת הדבש הננסית עלולה אף להעביר טפילים לדבורים אחרות. זוהי דבורה הידועה כמין פולש במקומות אחרים בעולם, והיא מסוגלת לשרוד בטווח טמפרטורות רחב, ולכן יש חשש ממשי שתמשיך ותתפשט. אחת הדרכים הטובות לטפל במינים פולשים היא להכחיד את האוכלוסייה בעודה קטנה, סמוך למועד הפלישה, בטרם הספיקה להתפשט ולגדול, ואת זאת מנסים לעשות כיום גורמים מטעם רשות הטבע והגנים, עיריית אילת ומשרד החקלאות. ההמלצה למי שנתקל בקן כזה היא לרססו במי סבון – דרך טובה לחסלו באמצעים ביתיים פשוטים.
- נוסיף לאיור הסכימטי את המאביקים. בשרטוט המוצג כאן מציינים החצים את כיוון מעבר האנרגיה – ממקור המזון אל הניזון ממנו.
- ריכוז החרקים הגבוה על השיטה השיטה וסביבתה, מושך מיני ציפורים טורפות חרקים סבכי השיטים הוא ציפור שיר קטנה ממוצא אתיופי. ראש הזכר וזנבו שחורים, ראש הנקבה וזנבה חומים כהים והגחון לבן. חי בזוגות בטריטוריות גדולות, באזורים של ריכוזי שיטים גדולים. ניזון בעיקר מזחלי עשים שהוא מלקט על השיטה, אך גם מחרקים מעופפים ומפירות. בני הזוג מקננים תמיד בהיקף הצמרת של עץ שיטה. זהו מין בסכנת הכחדה חמורה בארץ. יש התולים את הירידה בגודל אוכלוסייתו בתופעת התייבשות השיטים בערבה. שחור זנב גם הוא ציפור שיר מדברית קטנה ממוצא אפריקני, אך שלא כמו ניגוד לסבכי השיטים הוא נפוץ. צבעו אפור וזנבו שחור, כפי שמרמז שמו. שחור הזנב חי בעיקר בנאות מדבר ובערוצי נחלים שבהם עצי שיטה רבים. זו ציפור בולטת למראה השומרת על נחלתה כל השנה ועומדת מידי פעם בנקודות תצפית גבוהות, כגון על ענף, ופורשת את זנבה השחור כהפגנת נוכחות. שחור הזנב ניזון בעיקר מחרקים על הקרקע שאותם הוא מאתר ממרום עומדו בנקודות התצפית. מקום הקינון גם הוא בדרך כלל על הקרקע, מתחת לאבן או לסלע. פחות תלוי בשיטה למחייתו מסבכי השיטים. ניתן לראות את צורת המקור הדומה של שני המינים הללו – מקור קצר ודק, המתאים לאכילת חרקים.
- נכיר את הרנוג השיטים הטפיל על השיטה ומינים נוספים הקשורים אליו. ננסה לאפיין את מארג יחסי הגומלין. ננסה להיזכר מה מחפש כל אחד מהאורגניזמים על עץ השיטה ובסביבותיה. בשרטוט המוצג כאן מציינים החצים את כיוון מעבר האנרגיה – ממקור המזון אל הניזון ממנו.
- טפילות היא סוג נוסף של יחסי גומלין שבהם אחד השותפים לקשר נהנה ( הטפיל) ואילו השני מפסיד ממנו (הפונדקאי). בטפילות לרוב לא יסתיימו יחסי הגומלין במותו של הפונדקאי, כיוון שזה יגרור עימו תמותה גם של הטפיל. במרכז התמונה אנו רואים עץ שיטה סלילנית ועליו הרנוג השיטים, הנותן לעץ מראה סבוך ו"פרוע". הרנוג השיטים הוא צמח חצי טפיל בעל עלים ירוקים. עליו הירוקים של ההרנוג מטמיעים ומייצרים את מזונו, אך הצמח חסר שורשים היורדים אל הקרקע והוא מקבל את מימיו ואת המינרלים מן הפונדקאי. הפונדקאים העיקריים של ההרנוג הם שני מיני השיטה.
- ההרנוג מפיץ את עצמו בעזרת פרי אדום המושך ציפורים. אחד ממפיצי זרעי ההרנוג העיקריים הוא הבולבול צהוב השת, הניזון מפירותיו (ומפירות עסיסיים נוספים). הפצת הזרעים היא בעיקר חיצונית, בכך שהזרע הדביק נדבק אל המקור או אל רגל הציפור. כאשר הציפור מנקה את מקורה מן הזרע שדבק בו, תוך שפשופו על ענפי העץ – זוכה ההרנוג לפונדקאי חדש. אלו הם יחסי גומלין הדדיים בהם שני הצדדים מרוויחים – הציפור נהנית מהפירות וההרנוג נהנה מהפצת זרעיו. הזרע נובט על הענף שאליו נדבק ושולח את שורשי המציצה שלו לתוך צינורות ההובלה של העץ הפונדקאי. לעתים יכולה לקרות הדבקה חוזרת של הרנוגים אחדים על עץ פונדקאי אחד, ומצב כזה יכול אף להרוג את העץ (ועימו את הטפילים התלויים בקיומו). מקצב הצמיחה של ההרנוג אינו קשור למקצב הצמיחה של השיטה, והוא ירוק כל השנה (אחרי הכול, הוא מבזבז מים שאינם שלו...). תקופת הפריחה של ההרנוג ארוכה מאד – מיוני ועד אפריל, ופרחיו האדומים והיפים משמשים מקור צוף לצופית הבוהקת. כשהצופית נהנית מהצוף היא גם מאביקה את ההרנוג. הצופית היא המאביקה היחידה כמעט של ההרנוג בחודשי החורף, אך בקיץ מבקרים בפרחים גם ציפורים אחרות ואף כמה מיני דבורים. ההרנוג הוא ככל הנראה צמח הבר היחיד בארץ המואבק על ידי ציפורים – תופעה הנפוצה יותר באזורים טרופיים. הפרחים של הרנוג השיטים ירוקים דווקא ובהם מבקרות הצופיות. הפרחים מאדימים לאחר ההפריה, ומשמשים כדגלי פרסומת, הנראים למרחוק, למשיכת הצופיות לשכניהם הירוקים.
- כפי שהזכרנו בשקף קודם, ציפורים רבות מבקרות את השיטה. בתמונות: מימין – זכר של צופית, משמאל - בולבול על עץ שיטה. ניתן לראות את ההבדל בצורת המקור, בהתאם לתזונה – לצופית מקור דק וארוך, המתאים לאכילת צוף (אף על פי שהיא ניזונה גם מחרקים). ניתן לראות בתמונה את לשונה הארוכה של הצופית נשלחת החוצה מן המקור. לבולבול מקור קצר בהרבה, המתאים לאכילת פירות עסיסיים. עד שנות השלושים של המאה ה-20 הייתה תפוצת הצופיות בארץ מוגבלת לאזורי התפוצה של הרנוג השיטים, ואזור תפוצתה התרחב מאד בשל התיישבות צפופה ונטיעת צמחי נוי רבים שפרחיהם מספקים לה מקור מזון חליפי. הצופית אינה מאביקה רבים מפרחים אלו, כגון את פרחי ההיביסקוס, אלא היא מחוררת אותם מהצד כדי להגיע אל הצוף. בדומה לצופית גם תפוצת הבולבול בארץ, שהייתה מוגבלת לאזור בקע הירדן, נאות מדבר בנגב ומישור החוף, התרחבה באותה תקופה מסיבות דומות – גם הוא נהנה מן הפירות בגינות.
- נוסיף לאיור הסכימטי את המאביקים. בשרטוט המוצג כאן מציינים החצים את כיוון מעבר האנרגיה – ממקור המזון אל הניזון ממנו.
- עצי השיטה מהווים, במקרים רבים, מקור צל יחידי בסביבתם, החשוב לבעלי חיים (וגם לאדם). מינים רבים של חרקים, עופות ויונקים פעילי יום נוהגים לנוח בצל בצהרי היום, מה שמסייע להם במניעת איבוד מים במדבר החם והיבש. ענפי העץ משמשים כמקום קינון לעופות רבים, למשל לסבכי השיטים. עופות רבים, בעיקר אוכלי חרקים, נוהגים לעמוד על העץ ולארוב למזון (לדוגמה שחור זנב, שרקרק גמדי וזנבן ערבי). העץ מהווה נקודת תצפית גבוהה המאפשרת לסרוק סביבה רחבה. מתחת לעץ השיטה נמצא נשורת עלים - העשרה אורגנית, המהווה גם היא מקור מזון לבעלי חיים. השיטים הן מקור לעצי הסקה לאדם החי במדבר, אך בגלל חשיבותן כמקור צל ומזון לצאן השתמשו הבדווים החיים במדבר בעיקר בענפים יבשים או בעצים שנסחפו בשיטפון כחומר בערה.
- הזרעונית היא חיפושית קטנה שזחליהן אוכלים את זרעי השיטה. בגמר גידולם הם מתגלמים בתוך קליפת הזרע או התרמיל המגנה עליהם. העלעלית פעילת לילה. עיקר הרבייה חלה בספטמבר, וכך שהחרגולים הקטנים מתפתחים בתקופה שבה השיטה נמצאת בשיא העלווה. הטלת הביצים הינה לתוך העורק הראשי של העלה על ידי החדרת צינור ההטלה לתוכו. כך העלעלית מבטיחה אספקת מים לביצים המתפתחות. גם הגבנונית מטילה את ביציה על השיטה. היא מטילה בתוך חריצים בקליפת ענפי השיטה.
- אל כל מארג המזון נמשכים גם טורפים גדולים ואוכלי נבלות שניזונים מהמינים הגדולים של בעלי החיים
- סיכום: ראינו שעץ השיטה מהווה מקור מזון ומקום מגורים חשוב לחרקים ולבעלי חיים נוספים, ומן הצד השני השיטה וצמחים נוספים תלויים פעמים רבות בבעלי החיים לרבייתם (האבקה) ולהפצת זרעיהם. סקרנו סוגים שונים של יחסי גומלין: יחסי גומלין ללא הדדיות בהם רק אחד מהאורגניזמים, הצמח או בעל החיים, נהנה מהקשר והשני ניזוק, כגון אכילת צמחים וטריפה – בעלי חיים הניזונים מצמחים ומבעלי חיים אחרים בדרכים שונות וגורמים להם נזק, וטפילות של צמחים על צמחים אחרים. יחסי גומלין בהם אחד מהצדדים נהנה והשני לא ניזוק – קומנסליה, כגון אכילת הנשורת מתחת לצמח. תחרות בין מינים שונים והשפעותיהם של מינים פולשים על כך. יחסי גומלין הדדיים, בהם שני האורגניזמים נהנים מהקשר, כגון הפצה של זרעים על ידי בעלי חיים, מבנים מיוחדים בצמחים, כגון קוצים, המאפשרים קיום של שני הצדדים תוך רווחים הדדיים, או האבקה שבה בעל החיים מקבל גמול מזון תמורתה. יחסי גומלין שכאלה קיימים במערכות אקולוגיות רבות ומגוונות, ואנו נעזרנו בשיטה כמודל כדי להכירם. בנוסף לכך, חשוב להדגיש כי השיטה מהווה בית גידול מיוחד, שמקורותיו אפריקאיים – טרופיים, המהווה מעין "נווה מדבר" ירוק במדבר היבש שסביבו, ומינים רבים תלויים בה לקיומם. מארג המזון הזה פגיע יותר מאשר באזורים מרובי מינים, וחלק מן המינים הפגיעים ביותר באזור – בעלי החיים הגדולים, כבר נכחדו או שעומדים בפני סכנה כזו. לא נצליח כמובן לראות את כל המוזכרים כאן בסיור חד-פעמי, אך כדאי לנסות ולחפשם. יש לבחון את אלו שנצליח למצוא או את אלו שנמצא סימנים לפעילותם, להתבונן בהתנהגותם, ולבחון את התאמתם לבית גידולם. חשוב להכיר ולשמור על בית גידול מרתק זה, הנמצא על סף דלתנו.