SlideShare a Scribd company logo

Magazine9 (1)

•
•
P
powermedia1
1 of 106
Download to read offline
‫כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫גליון מספר 9 אוקטובר 2102‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬
‫שגריר תרבותי‬ ‫נא להכיר‬ ‫86 ספר היצירות של ילדי ישראל‬ ‫92 הילדה בעלת העין העצלה‬ ‫אירית וייסמן-מינקוביץ‬ ‫כרטיס ביקור‬ ‫03 נביעות בוקעות לפעמים‬ ‫מקרקע פצועה אדלינה קליין‬ ‫תוכן‬ ‫07 אופטימיות כריקוד חיים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫13 שוזרת "מאות פרחים סגולים"‬ ‫27 הקסם של אריאלה‬ ‫ד"ר נורית צדרבוים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫33 מסיפורי המקרא בראש אחר‬ ‫67 חיים עם סרטן הערמונית‬ ‫שושנה ויג‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫43 על "כלבי רפאים"‬ ‫ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫העניינים‬ ‫בת השיר‬ ‫53 כמו רקדני בלט יהודית מליק-שירן‬ ‫73 מסתורין באיסברגטאון‬ ‫08 סימון זאבאלה מרגלית מתתיהו‬ ‫אירית וייסמן מינקוביץ‬ ‫על המדף‬ ‫93 בין זהות למקום‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫18 אוף יהודית מליק-שירן‬ ‫04 על שביל רכבת העמק‬ ‫חופשה מהסרטים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫שירים‬ ‫24 מעבר לזמן, מעבר לחידלון‬ ‫אור ילחך את הפתחים‬ ‫4‬ ‫28 הכתיבה מרפאה את הנפש‬ ‫רחל פרומן-קומלוש‬ ‫רחלי אברהם איתן‬ ‫צהלה בן מוחה‬ ‫34 געגועים מתרפקים על‬ ‫בדרך אחת סיגל מגן‬ ‫5‬ ‫58 יצאו לאחרונה בהוצאת בת-אור‬ ‫תל-אביב יהודית מליק-שירן‬ ‫בדרך שלי יהודית מליק שירן‬ ‫6‬ ‫44 המדריך להתמצאות בתחום‬ ‫יצא לקראתי אסתר ז. ויתקון‬ ‫7‬ ‫תערוכות‬ ‫יחסי הציבור בארץ‬ ‫כסות הזמן אדלינה קליין‬ ‫8‬ ‫68 ממעמקים-מפת החיים של‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫מפגש אביבה גולן‬ ‫9‬ ‫שרה זלוטי ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫54 קרן אור בחשיכה‬ ‫מראות נילי אמיר-סגל‬ ‫01‬ ‫88 ברוח הזמן - הנרי בצלאל‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫פגישה זיוה גל‬‫11‬ ‫צפיר ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫64 יחסי תלות באהבה‬ ‫פגישה מקרית בשדות‬ ‫21‬ ‫19 הדר ראובן ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫מיכאל רייך‬ ‫39 אחרי הגשם‬ ‫74 עת לאהבה יהודית מליק-שירן‬ ‫31 ונאספה השיבולת רחל הרפז‬ ‫ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫94 על גרסת הספר האלבומית‬ ‫59 שולי וולף "העונה החמישית"‬ ‫שושנה ויג‬ ‫סיפורים‬ ‫ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫05 נשות הגאות והשפל דליה שביט‬ ‫41 הלב זוכר יהודית מליק-שירן‬ ‫89 מראה אדם - מראה מקום‬ ‫81 המחוג שאבד פוקס אילה‬ ‫יעל גולדמן‬ ‫כתבות‬ ‫91 פגישה חצי-פגישה‬ ‫001 משחקי צבע ואור‬ ‫המלודיה של הנשמה‬ ‫25‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫אורית פיטשון‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫12 מלח הארץ כוכי סרנגה‬ ‫201 בעין פקוחה‬ ‫אני והאחר של עצמי‬ ‫55‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫401 דיוקנאות פנים‬ ‫ד"ר נורית צדרבוים‬ ‫המרכז לכתיבה‬ ‫בעקבות מרכזי לימוד העברית‬ ‫26‬ ‫22 סיפורי ידיים מיכל רם‬ ‫עירית כרמון-פופר‬ ‫בפולין שושנה ויג‬ ‫32 סוד רועד לימור אטיה‬ ‫"כלים מאושרים" סיגל מגן‬ ‫76‬ ‫62 מיסיס אייס עירית פפר‬ ‫על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬ ‫מערכת: יהודית מליק-שירן‬ ‫עיצוב ועריכה גרפית: חני דומבה‬ ‫עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירן‬ ‫ניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור‬ ‫גליון מספר 9 אוקטובר 2102‬ ‫תמונת שער: דיוקן עצמי ומראה שבורה נורית צדרבוים‬ ‫כתובת המערכת: ‪info@bat-or.com www.bat-or.com‬‬
‫דבר העורכת‬ ‫כשחשבתי על הנושא “פגישה” ראיתי לפניי את גלעד שליט נפגש עם אביו‬ ‫נועם, לאחר שחרורו משבי החמאס. הפגישה המרגשת הזאת הדהדה ימים‬ ‫רבים, עת ערכתי כל שנה את כתב העת “על הדרך” בתקווה, בציפייה שהוא‬ ‫ישוב אלינו בריא ושלם. תודה לאל שהוא עמנו.‬ ‫בגליון הזה יש פגישות עם עצמי, פגישות עם האחר בקבוצה, פגישות עם נופים וצבעים, מראות וקולות,‬ ‫פגישות עם נוסטלגיה וגעגוע לרכבת העמק הצפונית שחצתה יבשות כדי להגיע ליעדה. כל פגישה היא‬ ‫תיאור של מסע פנימי מואר ומסע חיצוני שלא מוכר. בדפי הגליון יש פגישות שיוצאות מתוך הנשמה,‬ ‫פגישה עם שיריו של בן סנוף ופגישה עם שיריה של רחלי וולשטיין, שתי הפגישות הללו יוצרות הד מוזיקלי‬ ‫בכל דפי הגליון. משהו בשירה של שניהם יוצר פגישה בתוך פגישה, תפילה מתנגנת בתוך שירה. המלודיה‬ ‫של הנפש היא המדיטציה של הנשמה.‬ ‫פגישה אחת בחיים יכולה להאיר ויכולה להחשיך. בדפי הגיליון פגישה עם השירה הופכת את היוצרות‬ ‫על פי הן. פגישה עם הפרוזה מטשטשת את הגבולות בין תלות לעצמאות, בין מציאות לדמיון, בין הגיון‬ ‫לשגעון. פגישה עם ילדים כותבים היא חגיגה לנשמה. אני מאחלת לכם שנה טובה, שנה של יצירה פוריה,‬ ‫של עשייה ברוכה מלאת הנאה.‬ ‫אפשר לשלוח חומרים לגיליון מס' 01 שיעסוק בנושא ׂשפה.‬ ‫ָ ָ‬ ‫חג שמח‬ ‫יהודית‬
‫4‬ ‫אֹור יְלחְֵך אֶת הּפתָחִים‬ ‫ַ ְ‬ ‫ַ‬ ‫רחלי אברהם-איתן‬ ‫ּבבֹואְך היִיתי ּכנּצן ׁש ָגעה ּבֹו קרן‬ ‫ֶֶ‬ ‫ְ ֲ ָ ִ ְ ִ ָ ֶ ּנ ְ ָ‬ ‫וְנפּתח אל הר ַע ּכׁשֹוׁש ָה‬ ‫ִ ְ ַ ֶ ָ ֶ ג ְ ַ ּנ‬ ‫אל נׁשיקת-ׁשמׁש‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ֶ ְ ִ ַ‬ ‫מתפּׁשטת מעבר עצּור‬ ‫ִ ְ ַּ ֶ ֶ ֵ ָ ָ ָ‬ ‫מפׁשטת ּכעיר העתיד –‬ ‫ֻ ְ ֶ ֶ ְ ִ ֶָ ִ‬ ‫ׁשעל-ׁשעל נב ֵית‬ ‫ַ ַ ַ ַ ִ ְנ‬ ‫מיִם רּבים הביאּו אל קרבּה‬ ‫ֶ ִ ְ ָּ‬ ‫ַ ִַ ִֵ‬ ‫וּיְהי א ַם‬ ‫ַ ִ ֲג‬ ‫וְהּסהר ּבמיִם מׁשֵּט‬ ‫ְ ַי‬ ‫ַ ַ ַ ַ ַּ‬ ‫ַאכרע אל הּסהר הּנרעד‬ ‫וֶ ְ ַ ֶ ַ ַ ַ ַ ִ ְ ָ‬ ‫נרטבת‬ ‫ְִֶֶ‬ ‫ּבלכּתְך – אלָך.‬ ‫ֵֵ‬ ‫ְְֶ ְ‬ ‫ׁשֹותה‬ ‫ָ‬ ‫לָאן?‬ ‫ְ‬ ‫ל ַער ַעּגּועים ּכאֹוקָנֹוס‬ ‫ְ נ ֵ ּג ְ ִ ְ ְ י‬ ‫מ ַער ַּליו אל החֹוף‬ ‫ְ נ ֵ ּג ָ ֶ ַ‬ ‫ָאּביט אל ּדמּותְך ּבי‬ ‫ִ ֶ ְ ְ ִ‬ ‫ָעה ּכסהר ּבא ַם,‬ ‫נ ָ ְ ַ ַ ָ ֲג‬ ‫מע ָלים מע ָלים‬ ‫ַ ְ ּג ִ ַ ְ ּג ִ‬ ‫ָאהבה עּברית‬ ‫ֲָ ִָֻ‬ ‫ּבׁשּובְך‬ ‫ְ ְ‬ ‫אֹור יְלחָך את הּפתחים.‬ ‫ֵַ ֶ ַ ְ ָ ִ‬
‫5‬ ‫ּבדֶֶרְך אחַת‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫סיגל מגן‬ ‫ּבדרָך ָאחת חדׁשה,‬ ‫ַ ֲָ ָ‬ ‫ְ ֶֶ‬ ‫ּפ ַׁשּתי הּליְלה‬ ‫ָג ְ ִ ַ ַ ָ‬ ‫אּׁשה‬ ‫ִ ָ‬ ‫אּׁשה ָאּמיצה ׁשּצֹועדת,‬ ‫ִ ָ ֶ ֶֶ‬ ‫ִ ָ‬ ‫אּׁשה אמּתית ׁשּפֹוחדת,‬ ‫ֶ ֶֶ‬ ‫ִ ָ ֲִ ִ‬ ‫אּׁשה ָאּמיצה, מ ַּסה‬ ‫ְ נָ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ִ ָ‬ ‫אּׁשה ׁשאי ָּה מכּסה.‬ ‫ִ ָ ֶ ֵנ ְ ַָ‬ ‫ּבדרָך ׁשּלי לאני,‬ ‫ְ ֶֶ ֶ ִ ֲִָ‬ ‫ּפ ַׁשּתי נ ָד ּתמהֹוני‬ ‫ָ ג ְ ִ ַ ּו ִ ְ ִ‬ ‫ּבינֹות ע ָנים ּוטרׁשים‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ֲנ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫מסיט מסמרים ּוקרׁשים.‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ַ ְ ְ ִ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ּבדרָך ָאחת מּתיׁשה‬ ‫ַ ַ ִ ָ‬ ‫ְ ֶֶ‬ ‫ּפ ַׁשּתי הּליְלה אּׁשה,‬ ‫ָג ְ ִ ַ ַ ָ ִ ָ‬ ‫ּפ ַׁשּתי נ ַד מהּלָך,‬ ‫ָ ג ְ ִ ַ ּו ְ ַ ֵ‬ ‫ּפ ַׁשּתי אֹותי‬ ‫ִ‬ ‫ָג ְ ִ‬ ‫וְעֹוד איָך.‬ ‫ֵ‬
‫6‬ ‫ּבּדֶֶרְך ׁשֶּלִי‬ ‫ַ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫ּבּדרָך ׁשּלי ֶאספּו הרה וְָאּיֹו‬ ‫ֶָ‬ ‫ַ ֶ ֶ ֶ ִ נֶ ְ‬ ‫זֹו יֹוקדת את זֹו ּבאׁש.‬ ‫ֵָ‬ ‫ֶֶ ֶ‬ ‫נּסיתי להביא מנחת ּפּיּוס ּבי ֵיהן‬ ‫ֵנֶ‬ ‫ִ ְַ ִ‬ ‫ִ ִ ִ ְִָ‬ ‫ָאָך ֹלא צלחה ָדי.‬ ‫ָ ְ ָ יִ‬ ‫זֹו אֹומרת: ”ׁשּלי הּוא”.‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶֶ‬ ‫וְזֹו אֹומרת: ”ׁשּלי הּוא.”‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ָאף ָאחת ֹלא מרּפה.‬ ‫ַ ְָ‬ ‫ַ‬ ‫זֹו עם קסמיה‬ ‫ִ ְ ָ ֶ ָ‬ ‫וְזֹו עם נחׁשיה‬ ‫ִ ְָ ֶ ָ‬ ‫ּומחֹול יֹורה אׁש‬ ‫ֶ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫הּוסט על ּפ ֵי ּגבעֹות מׁשּתּפלֹות‬ ‫ִ ְ ַ ְ‬ ‫ַ ַ ְנ ְָ‬ ‫חֹובק ּכחּבּוק ּפיתֹון‬ ‫ִ‬ ‫ֵ ְ ִ‬ ‫אוִיר מעּלף‬ ‫ְ ָֻ‬ ‫ֲ‬ ‫וְהּבהלה ֹלא התּבלּבלה‬ ‫ִ ְ ְְַָ‬ ‫ֶַָָ‬ ‫רקיע עגמּומי‬ ‫ִָ ַ ְַ ִ‬ ‫המׁשיכה לעקֹד על מזְ ּבח‬ ‫ַ ִ ֵַ‬ ‫ִ ְ ִ ָ ֲַ‬ ‫מחֹול ּבלהֹות‬ ‫ַָ‬ ‫ְ‬ ‫ההיּבריס‬ ‫ַ ִ ְִ‬ ‫צּפרניִם ׁשלּופֹות‬ ‫ִ ָ ְַ ְ‬ ‫קצוֹות ׂשער‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְ ָ‬ ‫קרעי ע ָנים‬ ‫ִ ְ ֵ ֲנ ִ‬ ‫ּבעֹוד‬ ‫ְ‬ ‫אֹסיריס מחּכָך ָדיו ּבה ָָאה‬ ‫ְ ַ ֵ יָ ַ ֲנ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְו ֶאּוס מזְ עיף ּפ ָיו‬ ‫ַ ִ ָנ‬ ‫ז‬ ‫ּכל אחד ּבדרּכֹו‬ ‫ָ ֶָ ְְַ‬ ‫נֹוׁשף ּבערּפֹו‬ ‫ֵ ְְָ‬ ‫ּכנׁשֹוף הרּוח ּברׁשפי הָאהבה.‬ ‫ָ ַ ְ ִ ְ ֵ ָ ֲָ‬ ‫ְִ‬
‫7‬ ‫יָצָא לקְָראתִי‬ ‫ִ‬ ‫אסתר ז. ויתקון‬ ‫מעבר ל ָהר ָצא לקראתי‬ ‫ֵ ֵ ֶ ַ ּנ ָ י ָ ִ ְ ָ ִ‬ ‫ָאדמֹוני ׂשעיר ִויְפה עיניִם.‬ ‫ֵ ֵ ַ‬ ‫ְ ִ ָ ִ‬ ‫ה ָהר ׁשצף מּלים קׁשֹות‬ ‫ַ ּנ ָ ָ ַ ִ ִ ָ‬ ‫ֶאבקנּו עד עלֹות הּׁשחר‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫נֱ ַ ְ ַ ֲ‬ ‫וְהּׁשיר צלע על יְרכֹו‬ ‫ַ ִ ַָ ַ ֵ‬ ‫ָאדמֹוני ִויְפה עיניִם.‬ ‫ְ ִ ֵ ֵ ַ‬ ‫אשה ושיער אדום נורית צדרבוים 2891‬
‫8‬ ‫ּכְסּות הזְמַן‬ ‫ַ‬ ‫אדלינה קליין‬ ‫ּבׁשבילי ּכסּות הזְ מן‬ ‫ַ ַ‬ ‫ִ ְ ִ ֵ ְ‬ ‫הּׁשעֹון רץ ּבמהירּות מּתיׁשה‬ ‫ַ ִ ָ‬ ‫ָ ִ ְ ִ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ּפ ֶיְך מחֹוגים ָעים‬ ‫ָנ ְ ִ נִ‬ ‫ׁשֹומעת ּתקּתּוק עי ֶיְך מּבין הריסים‬ ‫ֵנ ִ ֵ ִָ ִ‬ ‫ַַ ִ ְ‬ ‫ּכל נׁשימה ׁשל מּלה ֶאמרת‬ ‫ָ ְ ִ ָ ֶ ִ ָ נֱ ֶ ֶ‬ ‫חׁשּבֹון הּמלצר עם חּיּוָך ׁשעֹוני‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְֶַָ ִ ִ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ֵׁש סבילּות למּצבים ֹלא א ָכּיִים‬ ‫ֲנ ִ‬ ‫ְִַָ‬ ‫י ְ ִ‬ ‫לזְ מן ׁשביר,‬ ‫ִ ַ ָ ִ‬ ‫ּבֹו ּפֹוסק אֹותֹו ּתקּתּוק מּתיׁש‬ ‫ַ ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫להצּביע לכּוּון חצֹות.‬ ‫ְַ ְ ִ ַ ְִ ֲ‬ ‫מה לבית הּקפה‬ ‫ַ ְֵ ֶַָ‬ ‫ׁשהּוא ממהר ּכָך‬ ‫ְ ֵַ ָ‬ ‫ְ‬ ‫לׁשטֹף את ׁשארית הּת ָרים‬ ‫ֶ ְ ֵ ִ ַ ַ ּי ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ׁשאי ָם ממהרים,‬ ‫ֶ ֵנ ְ ֲִַ‬ ‫חפצה למׁשָֹך עֹוד ָעֹוד‬ ‫ו‬ ‫ֲֵָ ִ ְ‬ ‫הּׁשעֹות הּקטּנֹות הּללּו‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ְ ַ‬ ‫ַ ָ‬ ‫וְהּוא מכּבה ּפ ַס הּקסם ּבמחי.‬ ‫ְ ַ ֶ ָנ ַ ֶ ֶ ִ ְ ִ‬ ‫חׁשכה ּבׁשביל החלב.‬ ‫ֲֵָ ִ ְ ִ ֶָָ‬ ‫לָאן ּכלם אֹובדים ּבּׁשעֹון העגּום‬ ‫ֶָ‬ ‫ְִ ַ ָ‬ ‫ְ ֻ‬ ‫אפּלּו ּפ ֶיְך מטׁשטׁשֹות‬ ‫ֲ ִ ָנ ְ ֻ ְ ָ‬ ‫מּול ּכֹוכבים ּגבֹוהים ּכל ּכָך‬ ‫ִָ ְ ִ ָ ָ‬ ‫ּבחֹׁשָך הּקר ה ֶה.‬ ‫ַ ֶ ַ ַ ַ ּז‬ ‫יֹודעת ּכי א ַחנּו ַחד‬ ‫ַ ַ ִ ֲנ ְ י ַ‬ ‫ָאָך אני לבד.‬ ‫ֲִ ְַ‬
‫9‬ ‫מפּגָׁש‬ ‫ִ ְ‬ ‫אביבה גולן‬ ‫הּיֹום ה ֶה, ּכּלֹו חסד‬ ‫ַ ּז ֻ ֶ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫קׁשת ּבין ענ ֵי הּזמן.‬ ‫ֶ ֶ ֵ ַ ְנ ַ ְ ַ‬ ‫ׁשעֹות ּגנּובֹות ׁשל ֶחמה‬ ‫ֶ נָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫מלֹוא החֹפן, ּפרי ָאהבה.‬ ‫ַ ֶ ְ ִ ֲָ‬ ‫ְ‬ ‫אּולי מחר, אּולי עֹוד ּפעם‬ ‫ַַ‬ ‫ַ‬ ‫ַ ָ ָ‬ ‫נגמע מּצּוף ּדבׁש הּנׁשיקה.‬ ‫ְַ ְַ ִ ָ‬ ‫ְִָ ִ‬ ‫ֹלא נׁשּכח ׁשכר הּטעם‬ ‫ִ ְ ָ ֵָ ַַַ‬ ‫ׂשפתיִם לֹוחׁשֹות ּתׁשּוקה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ְ ָ ַ‬ ‫ֶה ֹלא חֹלם, אֹו ָא ָדה.‬ ‫ּג ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ז‬ ‫מפ ָׁש ּביֹום ׁשטּוף זְ עקה‬ ‫ָָ‬ ‫ְ‬ ‫ִ ְ ּג ְ‬ ‫מּׁשק ּכנפי יֹונים צחֹורֹות‬ ‫ַ ַ ְֵַ ִ ְ‬ ‫על ּפ ֵי ָם ׁשל סערֹות‬ ‫ַ ְנ י ֶ ְ ָ‬ ‫ּבׁשמי ּדרּכנּו, אֹור נֹו ֵּה‬ ‫גַ‬ ‫ִ ְ ֵ ְֵַ‬ ‫לּבנּו, רטט ּכּנֹורֹות‬ ‫ִֵ ֶֶ ִ‬ ‫אּולי נקטֹף לבלּוב ׁשל ר ַע,‬ ‫ֶ ֶג‬ ‫ְִ‬ ‫ַ ִ ְ‬ ‫אּולי ָמים זְ רּועי ּגבּורֹות.‬ ‫ֵ ְ‬ ‫ַ יִ‬
‫01‬ ‫*לליאֹורה‬ ‫ְִ ָ‬ ‫מְַראֹות‬ ‫נילי אמיר-סגל‬ ‫עֹומדֹות ׁשּתי ָׁשים‬ ‫ְ ֵ נִ‬ ‫ְ‬ ‫זֹו מּול זֹו‬ ‫עי ֵיהן ּכמראֹות‬ ‫ֵנֶ ְ ַ ְ‬ ‫מׁשּקפֹות ּבבּואֹות.‬ ‫ָ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫עץ הּתא ָה ּבחצר‬ ‫ֵ ַ ְ ֵנ ַ ֲ ַ‬ ‫ּבית הּספר‬ ‫ֵ ֵֶַ‬ ‫ּבָמים רחֹוקים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְי ִ‬ ‫יֹוׁשבֹות ּבצּלֹו‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫צֹוחקֹות מפטּפטֹות‬ ‫ְ ַ ְ ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ּבמׁשּובה ׁשל ַלדּות.‬ ‫ִ ְ ָ ֶ יְ‬ ‫היְתה ׁשעת צהריִם חּמה‬ ‫ָ ָ ְ ַ ֳַָ ַ ָ‬ ‫וְהּצל היטיב עּמן‬ ‫ֵַ ֵ ִ ִ ָ‬ ‫הרּגיע קמעה.‬ ‫ִ ְִ ַ ִ ְ ָ‬ ‫עברּו הּׁשנים -‬ ‫ְָ ַ ִָ‬ ‫הּזמן עצר מּלכת‬ ‫ְַ ַ ָ ַ ִ ֶֶ‬ ‫עֹומדֹות זֹו מּול זֹו‬ ‫ְ‬ ‫וְטֹוב הָה.‬ ‫ָי‬ ‫צֹוחקֹות ּבמבּוכה‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ׁשֹותקֹות זִ כרֹונֹות‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ׁשל ַלדּות מתּוקה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֶ יְ‬ ‫מבּקׁשֹות ּבלּבן:‬ ‫ְִָ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫לּו רק ֹלא יִכּבה האֹור‬ ‫ְֶ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּבתֹוכי‬ ‫ְ ִ‬ ‫ּבתֹוכּה.‬ ‫ְ ָ‬
‫11‬ ‫ּפגִיׁשָה‬ ‫ְ‬ ‫זיוה גל‬ ‫את הּׁשיר ה ֶה אני ּפֹו ֶׁשת‬ ‫ֶ ַ ִ ַ ּז ֲ ִ ג ֶ‬ ‫ּכׁשהּוא ּפֹוקח רגׁשֹותיו, עדיִן מהּסס‬ ‫ֵ ַ ִ ְ ָ ֲַ ְ ֻ ָ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫אינֹו מבחין‬ ‫ֵ ַ ְ ִ‬ ‫מיְמינֹו ּומׂשמאלֹו.‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ִ ִ‬ ‫מן האּו ָה הּיְמנית א ַחנּו מרּצדים‬ ‫ְְַ ִ‬ ‫ִ ָ נ ַ ָ ִ ֲנ‬ ‫מחּוץ לּגבּול ׁשּבֹו אני נגמרת,‬ ‫ֶ ֲִ ְִ ֶֶ‬ ‫ְַ‬ ‫ִ‬ ‫ּבין  הצּורֹות  הּממהרֹות  להתּפּׁשט‬ ‫ְ ִ ְ ַ ֵ‬ ‫ַ ְ ֲַ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫מנקּודֹות ּומּקּוִים‬ ‫ִ ַ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּומחּברים א ֶרג ָה מתרֹוצצת ָאחר  ׁשריקה  ׁשל  ּתעּתּוע‬ ‫ֶ ַ ְ ַ‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫ְ ַ ְ ִ ֶ נ ְ ִ ּי ִ ְ ֶ ֶ‬ ‫ָאלפי ּגָנים  לֹלא ׂשפה.‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ֵ ְוִ‬ ‫העור והצל נורית צדרבוים. טכניקה מעורבת 5891‬
‫21‬ ‫ּפגִיׁשָה מקְִרית ּבּׂשָדֹות‬ ‫ַ‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬ ‫מיכאל רייך‬ ‫מה ָפתה הּׁשּבת עת לכּתי לּׂשדֹות‬ ‫ָ יְ ָ ַ ַ ָ ֵ ְֶ ִ ַ ָ‬ ‫לפּוׁש ללּגֹם ּבין ערּביִם‬ ‫ֵ ְַַ‬ ‫ְִ‬ ‫ָ‬ ‫אוִיר עמקים צלּול מאֹד‬ ‫ְ‬ ‫ֲ ֲָ ִ ָ‬ ‫להׁשקיף אל ּברכֹות הּמיִם.‬ ‫ַ ַ‬ ‫ְַ ְ ִ ֶ ְֵ‬ ‫ּפתאֹם ראיתיָך ּבין ׁשביל לׂשדֹות‬ ‫ְ ִ ִ ֵ ְ ִ ְ ָ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּבפאתי מרחבים מזְ היבים‬ ‫ְֲֵַ ֶ ְָ ִ ַ ִ ִ‬ ‫ּבעיניִם ּתמהֹות צפיתי ּבָך‬ ‫ָ ִ ִ ָ‬ ‫ְֵ ַ ְ ֵ‬ ‫ָאלחׁש נפעם: האם...‬ ‫וֶ ְ ַ ִ ְ ָ ֲ ִ‬ ‫ָאז ׁשָאלּת: ֶה ָאּתה? עניתי:‬ ‫ִָ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ְ ְ ז‬ ‫חרצית יֹוקדת ָחנּת לקטֹף‬ ‫ֶ ֶ ּג ַ ְ ְ ִ ְ‬ ‫ְַ ִ‬ ‫ָאכן!‬ ‫ֵ‬ ‫ׁשטיח ּפלא ָארּוג מּול ּפ ַי‬ ‫ָנ‬ ‫ְ ִ ַ ֶֶ‬ ‫עצרּת ּוׁשתיקֹות סביבֹותיִָך‬ ‫ְ ִ ַ‬ ‫ְַָ ְ ְ ִ‬ ‫ׂשמחה הציפתני וְצער אין סֹוף‬ ‫ִ ְ ָ ֵ ִ ַ ְ ִ ַַ ֵ‬ ‫קסמָך מּני ָאז... ׁשריר, ק ָם‬ ‫ַ ּי‬ ‫ָ ִ‬ ‫ִ ְ ֵ ִ ִ‬ ‫ּכי ּתעה ׁשביל חּייִָך אלי.‬ ‫ִ ָ ָ ְ ִ ַָ ֵַ‬ ‫ָאף ראיתי עּצבת עיניִָך.‬ ‫ִָ ִ ֶֶַ ֵ ַ‬ ‫חּפׂשּתי ּבהן ניצֹוץ מרּצד‬ ‫ְ ֵַ‬ ‫ִ ַ ְ ִ ֵָ ִ‬ ‫ׁשל ׂשמחת חּיִים, ׁשל ּגיל‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶ ִ ְ ַ ַ‬ ‫ָאּת הׁשבּת ּבחּיּוָך עגּום‬ ‫ָ‬ ‫ְ ֵ ַ ְ ְ ְ ִ‬ ‫ּומפּכח‬ ‫ְ ָֻ‬ ‫וְלחׁשּת: סתם ערב רגיל...‬ ‫ַָ ְ ְ ְ ָ ֶֶ ִָ‬ ‫ָטלּתי ָבֹוָך את ָדָך ּבָדי‬ ‫ֶ יֵ ְ י ִ‬ ‫נַ ְ ִ נ‬ ‫ֹלא ּבּקׁשּתי מּמָך ּדבר,‬ ‫ִ ַ ְ ִ ִ ֵ ָָ‬ ‫אֹׁשר ּפתאֹם התּדּפק על ּדלּתי‬ ‫ִ ְ ֵַ ַ ְַ ִ‬ ‫ֶ ִ ְ‬
‫31‬ ‫וְנֶאספָה הּׁשִּבֹלֶת‬ ‫ַ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫רחל הרפז‬ ‫מעֹולם ֹּלא ָאסף שיּבֹולת. ֹלא חרׁש, ֹלא ָרע‬ ‫זַ‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ׁ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ְ ָ‬ ‫ּבין הדּפים ׁשנֹותיו נכתבּו,‬ ‫ְ ָ ְִ ְ‬ ‫ֵ ַ ָּ ִ‬ ‫ּבקדרּות האבן, ּבין נדרים, חרמֹות ּותפילֹות.‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֲָ‬ ‫ַ ֶֶ ֵ ְִָ‬ ‫ְ ְַ‬ ‫ּבית הֹוריו נסּוָך עיראק,‬ ‫ִ ָ‬ ‫ָ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ּבסמטה ּבחברֹון‬ ‫ַ ִּ ְ ָ ְ ֶ ְ‬ ‫הּוא לֹומד וְחֹולם וְכמה.‬ ‫ֵ ָ ֵ ַּ‬ ‫ֵ‬ ‫הָארץ מחלחלת סיּפּורה הצֹורב‬ ‫ָ ֶ ְ ַ ְ ֶ ֶ ִּ ָ ַ ֵ‬ ‫ּפרעֹות מָאּכלֹות, מלחמֹות מלחכֹות,‬ ‫ְ ֲַ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ְ ְ‬ ‫ְָ‬ ‫וְהעלם חֹומק ּבין לׁשֹונֹות האש,‬ ‫ֵַ‬ ‫ֵ ֵ ְ‬ ‫ֶֶַ‬ ‫נמלט לַיּרדן, על גדֹותיו מהלָך.‬ ‫ִ ְ ַ ַ ְֵ ַ ְ ָ ְ ֵַ‬ ‫ּבמרחב הּשֹדֹות ּבֹוער מּבטּה‬ ‫ֵ ַַָ‬ ‫ְ ְֶָ ַ ָ‬ ‫אֹו ֶדת ׁשיּבֹולים לאלּומה.‬ ‫גֶ ִ ִ ְ ֲ ָ‬ ‫וְהּוא, ּבין הדפים ׁשנֹותיו נכתבּו.‬ ‫ְ ָ ְִ ְ‬ ‫ֵ ַ ָּ ִּ‬ ‫רחֹוקה הסמטה‬ ‫ְ ָ ַ ִּ ְ ָ‬ ‫ָאצה ללחֹׁש לק ֵי הּסּוף על ה ָר,‬ ‫ַ ַז‬ ‫ִ ְנ ַ‬ ‫ָ ְִ‬ ‫ּבשֹפת ה ַרדן שתלה חלֹום.‬ ‫ִ ְ ַ ַ ּי ְ ֵ ׁ ְ ָ ֲ‬ ‫ָ‬ ‫נמהלּו הסמטאֹות ּבׁשדה‬ ‫ַ ֶָ‬ ‫ִ ְ ָ ַ ִּ ְ ָ‬ ‫חברּו תפילֹות לחלֹומֹות‬ ‫ֲַ‬ ‫ַ ְ ְ ִ‬ ‫חרמֹות נׁשטפּו ּב ָהר‬ ‫ַנָ‬ ‫ִ ְ ְ‬ ‫ֲָ‬ ‫ּבר ָבים התרו הנדרים.‬ ‫ַ ְ ּג ִ ֻ ְ ַ ְּ ָ ִ‬
‫סיפורים‬ ‫41‬ ‫והגוף היה מתרפק בגעגוע. ככה הייתה עומדת וספר‬ ‫תהילים קטן אחוז בידה הימנית. רק שפתיה היו ממלמלות‬ ‫בברכה שקבלה מגברליה אשת אור. אל מי לא פנתה.‬ ‫הלב זוכר‬ ‫אל כל המיסטיקנים ואנשי הקבלה המסורתיים. אפילו‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫הרב רנטגן בכבודו ובעצמו סר לחדרה של רוחל’ה. הביט‬ ‫בנערה השוכבת דומם. התמקד בראשה הבוהק בזהב‬ ‫ביום שבא דוד יהושע מברוקלין לבית החולים ע”ש לוינשטיין‬ ‫תלתליו ופסק ‘כעת חיה רוחל’ה תשוב אלינו’. היה פעם‬ ‫ברעננה וראה את אחייניתו רוחל’ה מחוסרת הכרה, לא מש‬ ‫אחת ונתן תקוה חדשה. בפגישה מקרית באוטובוס העושה‬ ‫ממיטתה. במקום הזה היה מתפלל לאלוקים בורא שמים‬ ‫דרכו מתל-אביב לרעננה פגשה בגברליה, מדיום המרפאה‬ ‫וארץ שיתן מזור לנערה השוכבת ללא ניע כבר מאתיים‬ ‫בצליל וצבע. האשה הצעירה השרתה עליה שלווה וביטחון‬ ‫שבעים יום. הוא נדר נדר: ביום בו יפקחו עיני האזמרגד‬ ‫ואפילו שמיהרה לדרכה הבטיחה שתבוא לבקר את רוחל’ה.‬ ‫שלה, ידע כי נולדה מחדש. ביום הזה יקחה עמו אל קברו‬ ‫בתאי מוחה של לבנה קדחו המחשבות.’אתן חיי תמורת‬ ‫של המשיח הרבי מלובביץ’. הנערה היפה הייתה מחוברת‬ ‫חייה. רק השב ילדתי אל אביה...איך נקטעו ככה החיים‬ ‫למוניטור שהסדיר את פעימות לבה. עיניה העצומות מאנו‬ ‫לשלושת הילדים האלה שגדלו בשכונה? שלומי מבוגר‬ ‫להתעורר. רחוקה הייתה מדאגת הוריה. טרדות היומיום לא‬ ‫בשנתיים מיהודה ורוחל’ה חברים בנפש. תמיד היו ביחד.‬ ‫הציקו לה. עתה היא מרחפת בין שני העולמות. מחוברת‬ ‫אפילו בטירונות לטקס הסיום המכובד הזמין את חבריו. היה‬ ‫בצינורות שקופים ודקיקים של תמיסות אוכל וויטמינים‬ ‫ברור בשכונת התנאים ביפו ד’, בבניין המגורים הדו-קומתי‬ ‫ושוקעת אל עולם הזוי שמוחה רקם עבורה. כמו נסיכה היא‬ ‫שהילדים של שלוש משפחות הפכו אותם למשפחה‬ ‫שרועה במיטתה על מצעים לבנים. כל פעם שהיו באות‬ ‫אחת מחוזקת ומאוחדת. אם קרה שאחת הנשים הייתה‬ ‫האחיות להחליף את מצעי המיטה, הייתה לבנה אמה‬ ‫חוזרת מהשוק עם סלים, בן או בת מאחת המשפחות‬ ‫מסייעת לאחיות להושיב את בתה בכורסה ארוכת מסעד‬ ‫כשהיה מבחין בה, היה מיד מסייע לה. הכאב הפך לבן בית.‬ ‫משגיחה עליה שלא תיפול על כל הצינורות. בעיקר היה‬ ‫בבת אחת נקטעו החיים של שלומי ויהודה. יצאו לבלות‬ ‫חשוב לייצב את הראש ובמצב הזה הייתה חופפת את שער‬ ‫ביום חמישי במועדון ‘תל-אביב הקטנה’. שלומי היה נהג‬ ‫ילדתה שהאריך בתלתלי הזהב שלו. המסג’ היה מעורר‬ ‫של אלוף בקריה. קיבל את הרכב ואסף את חבריו לבילוי.‬ ‫פלאים בראש שעבר ניתוח. ידיה של האם היו משוטטות בין‬ ‫הילדים לא היו מבלים בדיסקוטק בערב שבת. היו תמיד‬ ‫שורשי השער מלטפות את קרקפת העור ובתנועות לישה‬ ‫יושבים על הדשא עם המשפחות משתפים אותם באירועי‬ ‫סיבוביות מזרימות את הדם מעניקות לו חיים.‬ ‫השבוע. חיים טובים היו לנו בבניין שלנו. כאשר עשו דרכם‬ ‫בשעת הרחצה היה הדוד יהושע, אברך מורה לדרדקים‬ ‫הביתה בשעה אחת לפנות בוקר הגיח רכב ממול שסטה‬ ‫מתפלל בבית-הכנסת של בית-החולים. היה מוסיף‬ ‫ממסלולו ונכנס ברכב הצבאי של שלומי. החבטה הייתה כה‬ ‫תפילות שהמציא ומתחנן על אחייניתו הנאבקת בשרעפי‬ ‫גדולה ששני הבחורים שישבו קדימה נהרגו במקום ורוחל’ה‬ ‫חלומותיה. ‘אלוקים אל רחום וחנון ארך אפיים עושה חסד‬ ‫שישבה מאחור נחבלה בראשה. כשבאו המחלצים מצאו‬ ‫לאלפים הבא מזור לאחייניתי רוחל’ה שימיה הופכים לילותיה‬ ‫אותה חגורה בחגורת בטיחות ומראשה זב דם בקילוח‬ ‫והיא לא מתעוררת.’‬ ‫דקיק. צופרי הסירנה פילסו לה דרך. הביאוה לבית-החולים‬ ‫ואמה לבנה הייתה מאירה את החדר בנוכחותה. אישה‬ ‫איכילוב. שם הובאה לחדר ניתוח. ארבע שעות ארוכות‬ ‫יראת שמים. בפניה תמיד תמצא אורה. כבדת ממדים‬ ‫מורטות עצבים הייתה שם. שלושה בחורים הובאו למנוחות‬ ‫בעלת רגליים דוביות כבדות הייתה אוספת שערה הארוך‬ ‫עולם למחרת בבוקר. שניים שהכרתי מילדות ואחד שהיה‬ ‫לשתי צמות ארוכות מסובבת אותן כנזר מעל ראשה‬ ‫בגילופין ונרדם על ההגה...אותו אחד שלקח את שמחת‬ ‫ועליהן הייתה מניחה מטפחת צבעונית. מצחה הבוהק‬ ‫החיים של שלוש משפחות.‬ ‫ועיניה טרוטות השינה היו בולטים על הפנים המיוסרות‬ ‫בשבעה ישבו שתי המשפחות יחד. הן גרו באותה קומה. רק‬ ‫שלא ידעו מרגוע מזה ימים רבים. לעתים הייתה מתבוננת‬ ‫דלת חיצונית הפרידה בין דירה לדירה. אליהו שלי ישב עמם.‬ ‫החוצה מבעד לחלון ורואה את גורדי השחקים מקנחים‬ ‫את יהודה חברה של רוחל’ה מהגן אהב כבן. מותו שבר‬ ‫את הזעה שבצבצה בשמי התכלת ואז היו עיניה בוכות‬
‫סיפורים‬ ‫51‬ ‫את לבו. פעמיים הובא‬ ‫רופא לביקור בית. פעם‬ ‫בשביל רינה אמא של‬ ‫שלומי. ופעם בשביל אליהו‬ ‫שלי שלא רצה לאכול ולא‬ ‫רצה לשתות. שבעה ימים‬ ‫בכה. שבעה ימים ישב עמם‬ ‫על המזרן לא מסתיר את‬ ‫כאבו. ‘איך נחיה בלי הילדים‬ ‫שלנו? ‘יהודה ושלומי איזה‬ ‫פרחים, איך נחיה בלעדיכם,‬ ‫איך, איך?’ את מקומו בבית‬ ‫החולים לידי תפסו לסירוגין‬ ‫אחיותיהם של שלומי ויהודה.‬ ‫הן נתנו לי כוחות לא להשבר.‬ ‫אחרי השבעה היינו עושות‬ ‫תורנויות ליד מיטתה של‬ ‫רוחל’ה. רותי אמא של יהודה‬ ‫ורינה אמא של שלומי ואני.‬ ‫ככל שנקף הזמן הפצעים‬ ‫הפיזיים הגלידו ורוחל’ה‬ ‫הועברה לשיקום בבית-‬ ‫החולים הזה. המרחק הפיזי‬ ‫לא מטשטש את המרחק‬ ‫הרגשי שמצטמצם כל פעם‬ ‫מחדש. בבית-החולים קראו‬ ‫לה ‘היפהפיה הנמה’. היו‬ ‫עוברים ליד חדרה ורואים‬ ‫דיוקן עצמי - אדום וירוק משלימים - נורית צדרבוים 1102‬ ‫ילדה יפה הנושמת בכוחות‬ ‫עצמה אך עיניה עצומות. מתי תתעורר היפה בנערות? היה היה רחב כתפיים ומוצק כזה. הבנות בשכונה היו מחזרות‬ ‫אחריו. היו יושבות על הדשא מחכות שישוב מהבסיס. כמה‬ ‫לבי שואל והמענה היה רחוק מלהגיע.‬ ‫איזה בחור יפה היה יהודה. עוזר לאנשים. מדריך בתנועת היו מצפות לשובו. היה מחונן במתמטיקה ופיזיקה. כל‬ ‫הנוער העובד והלומד. עשרות ילדים היו יושבים על מדרגות שנה היה מקבל מענק מאוניברסיטת תל-אביב להרחיב‬ ‫הבית מבכים את לכתו. ג’ינג’י תכול עיניים ובהרות חן. מהגן ידיעותיו. בשעה שהמתין לקורס מיוחד בהנדסה קרבית,‬ ‫של סמדי הגננת החליטו להיות חברים. שתים- עשרה שנים הפכו עשרים מחבריו והוא בתוכם להיות נהגים של אלופים‬ ‫החברות הייתה בתוכם. אהבנו אותו כבן. בשכונה קראו להם בקריה. ככה יצא המזל. והחלומות התרסקו לנו בפנים’..‬ ‫‘יהודה של רוחל’ה.’ ו’רוחל’ה של יהודה’. במחוייבות אישית בידה השמאלית אחזה בברכת המרפא שנתנה לה גברליה.‬ ‫הייתה ממציאה משחקים במתנ”ס הקהילתי. ‘המשחקיה אותה אישה שבאמת באה לבקר את רוחל’ה. כשנפגשו‬ ‫של רוחל’ה’. הייתה מלמדת פעוטות לשחק מתוך מחשבה. שוב חשה מתוך עיניה שביל של אור זורם מתוכה אל עיניה‬ ‫ככה היו מזהים אותם. ושלומי, איזה פרח? עלם חמודות. ורטטים של אהבה מקיפים אותה. היא הניחה ידיה על‬ ‫שתי גומות חן שובבות היו ניבטות מפניו בשעה שפטפט. ראשה של רוחל’ה ובתנועות קלות של עיסוי לימדה את‬
‫סיפורים‬ ‫61‬ ‫לבנה לברך את ברכת המרפא לגוף ולנפש. “באצבעותי כסומא מחזיקות ידיה ומכריזות על מכשול בדרך, פן תמעד.‬ ‫ארפאך ואתן מזור לגידך,ריפוי לעצמותיך. ברכה בכפות ידיך. ראשה מהופנט כלפי מעלה. הייתה סופרת את גגות‬ ‫יזרום הדם בקלות בכפות רגליך ויביא מרפא לנפשך. ריפוי, הבניינים הגבוהים ואת הקומות המאכלסות אותן. שיטוט‬ ‫כזה בברוקלין היה עינוג קוסמי עבורה.‬ ‫הזנה וברכה לגופך.”‬ ‫כניסתו לחדר של הדוד יהושע קטעה את הרהוריה. בעודו‬ ‫מתבונן בשערה הרטוב המסורק ומריח את ניחוח השמפו,‬ ‫פקחה לפתע רוחל’ה את עיניה. אמה לבנה הבחינה מיד‬ ‫בשינוי והסבה את תשומת לבו. ‘תודה לך אלוקים ששעית‬ ‫לתחנוני. תודה לך אלוקים הרופא לכל תחלואי. הגואל‬ ‫משחת חיי. המעטרני חסד ורחמים.” בשעה שהודה‬ ‫לאלוקים יצאו הדמעות לשוטט על פרוסות לחייו גולשות על‬ ‫זיפי זקנו החום. עיניה של רוחל’ה סבבו את החדר. החדר‬ ‫הלא מוכר לא הותיר בה סימן. לבנה שאלה את בתה אם‬ ‫היא יודעת, מי היא שתעצום את עיניה ותאשר. הסימן‬ ‫הזה עבד גם לגבי הדוד יהושע ואביה אליהו שקומתו שחה‬ ‫ועתה נעזר במקל הליכה. מאז המוות הכפול של הבנים לא‬ ‫שב לעצמו. היה רזה וכחוש. לעתים שוכח לאכול ולשתות‬ ‫וכך היו מוצאים אותו מעולף בצהרי-היום על כרי הדשא‬ ‫למרגלות הבניין.‬ ‫אשישות כבדות מיין נורית צדרבוים‬ ‫הכרתה של רוחל’ה שבה אליה חלקית. היא הכירה את‬ ‫אחיותיו של שלומי ולא הכירה את הוריו. את הוריו של יהודה כשהיו עוברות ליד כוללים ובתי מדרש היו שומעות ויכוח‬ ‫הכירה אך לא הכירה את אחיותיו. השהות בבית לוינשטיין מפולפל בין תלמידי חכמים לבין מוריהם. לא פעם היו‬ ‫קצרה מהרגע שפקחה את עיניה. המשפחה הגדולה שלה נשענות על אחד הבתים מנסות לזהות קולו של פלוני שהיו‬ ‫ערכה לכבודה מסיבה בשעה ששבה הביתה. חודש לאחר מכירות. כשהיו האברכים הצעירים יוצאים להפסקה, הן‬ ‫מכן עשתה דרכה אל ברוקלין יושבת במטוס אל-על בסמוך היו עוברות במהירות למדרכה אחרת. והיו כאלה שנעטפו‬ ‫בניחוח הבושם שנותר מאחור מנסים לדמיין מי מהשלוש‬ ‫לדודה. חופשה בעיר ניו-יורק תעשה לה רק טוב.‬ ‫כבר בבואה אל הסמטאות הצרות של ברוקלין. חשה השתמשה בניחוח מתוק כזה.‬ ‫רוחל’ה בהילה קסומה העוטפת אותה. בבית דודתה שרה הדוד יהושע היה מארח תלמיד חכם בתורה כל ערב‬ ‫החליפה את מכנסי הג’ינס הצמודים וחולצת הפופיק שבת. ואל ביתם הוזמן אברום בן מלמד דרדקים בקווינס.‬ ‫בחצאית כחולה מבד כותנה רך למגע. את רגליה עטפה כשסעודת השבת הוגשה בחן אברום את פניה של רוחל’ה.‬ ‫בגרבונים בהירים עד לברכיה. את נעלי הספורט האופנתיות עיני הים שלה כוסו בריסי עפעפיים חומים וככל שהגניב‬ ‫שלה לא החליפה. הייתה לה אהבה מסויימת אליהן ונפשה מבט אל פניה חשה ברטט קל המרעיד את איבריה. פניה‬ ‫נקשרה בהן. חולצות מלמלה ארוכות שרוול החליפו את הואדמו כשדודה סיפר לתלמידו מאין הגיעה האורחת. כל‬ ‫המלתחה הישנה שלה. ושערה הפזור נקלע לשתי צמות אותה עת הרכינה ראשה אל ידיה הרועדות ופחדה פן חיוכה‬ ‫ארוכות בהירות שהבליטו את עיני האזמרגד שלה. חופשתה יסגיר מחשבותיה. אחרי הארוחה היו יושבים ילדיו תשעה‬ ‫הייתה משותפת לחופשת בנותיו של הדוד יהושע. לטייל במספר עם רוחל’ה ואברום והיו משחקים בחידון שהמציא‬ ‫ברחובותיה של ברוקלין הנושקת לשמים היה חוויה מרנינה עבורם הדוד יהושע שהיה בקיא בתורה.‬ ‫עבורה. הייתה הולכת עם לאה בת הארבע-עשרה ועם ככה חלפו הימים. דודתה שרה הייתה מלמדת את רוחל’ה‬ ‫מירל’ה בת גילה אוחזת בידן וראשה תקוע בכיפות הצריחים מלאכות הבית. עין לעין הייתה סורגת בצמר רך ובחוטי‬ ‫של גורדי השחקים. הארכיטקטורה והעיצוב האדריכלי של תחרת קרושה. ידיה הפליאו אותה. הייתה יושבת במרפסת‬ ‫הבניינים הגבוהים הדהימה אותה. הן היו מובילות אותה בית דודיה וסורגת כיפות עם מגדלי דוד המעטרים את‬
‫סיפורים‬ ‫71‬ ‫אותה מהרגע שעיניהם נפגשו.‬ ‫העיר העתיקה ירושלים. חוש מהיר ותפיסה קלה היו לה.‬ ‫”מה את עושה כאן לבד?” היא הביטה אל ידיה‬ ‫לעתים הייתה אוחזת בסידור והייתה קוראת בו להנאתה‬ ‫“אני חייבת לשטוף את ידיי. אחר-כך אענה לך על שאלתך.”‬ ‫ואחר מנהלת שיחות עמוקות עם דודתה ובנותיה. בעיקר‬ ‫אברום הוביל אותה אל אחת הצרכניות שתלמידי בית-‬ ‫אהבה לרקום על ציפות לכרים וכסתות וציוריה הרקומים‬ ‫המדרש הלומדים יחד עמו לעתים קונים שם את מצרכיהם.‬ ‫היו מרהיבים ביופים.‬ ‫כאשר נכנסה הראתה לה בעלת הצרכניה היכן הכיור, אפילו‬ ‫“ילדה טובה רוחל’ה. איזה ידיים טובות יש לה. תראי איזה‬ ‫סבון מאריזתו החדשה הוציאה לכבודה. לאחר שנגבה ידיה‬ ‫דיוק”. היה פונה אל רעייתו אחרי שראה את עבודותיה של‬ ‫יצאה אליו. הוא המתין לצאתה מחוץ לצרכניה. עדיין הייתה‬ ‫רוחל’ה.‬ ‫התקהלות. מפה לאוזן הועברה הידיעה שהמתעלפת‬ ‫"רבי שאול שטיינמיץ רוצה לבוא בדברים איתך. הרבנית‬ ‫הייתה אשת הרב הגדול חנוך לבית לוין.‬ ‫גאולה בקשה ממני שתפנה שעה ותפנה לבית מדרשו.”‬ ‫“לווה אותי הביתה, אברום.” רק צליל שמו בשפתיה העביר‬ ‫“הרבי שלנו תמיד משוחח איתי על תלמידנו. זה לא חדש.”‬ ‫בה רעד לא מוכר.‬ ‫“כן. אתה צודק. אבל הרבנית רמזה לי שמדובר בשידוך.”‬ ‫מבלי שתבקשי, הייתי עושה זאת.” כאשר הלכו בדממה‬ ‫"את רוצה להגיד שאחת מבנותינו תתארס הקיץ הזה. זה‬ ‫אל בית דודיה. הכניסה רוחל’ה את ידה הימנית אל כיס‬ ‫מוקדם מדי הייתי אומר. אבל, גם כבוד גדול.” כאשר שם‬ ‫חצאיתה ונתנה לו תשורה קטנה.‬ ‫פעמיו אל חדרו החדש של הרבי שאול שטיינמיץ פגש שם‬ ‫“רקמתי אותה בשבילך.”‬ ‫את אביו של אברום הכהן. שני המלמדים התחבקו וברכו זה‬ ‫‘זה הדדי. היא מרגישה אלי משהו. זה פשוט משמים. ללב‬ ‫את זה. עניין משותף הביא אותם להדברות ישירה. אברום‬ ‫יש עיתוי משלו. מהרגע שפגשתיה ידעתי שלי היא נועדה’.‬ ‫מעוניין ברוחל’ה. העניין בא לו בהפתעה.‬ ‫“תודה”. אמרתי בחיוך. חשתי בצינה המדגדגת את לחיי.‬ ‫“רוחל’ה. היא בת אחי. היא מתארחת בחופשת הקיץ‬ ‫התרגשות גדולה עטפה אותי. לו ידעה, שבאותם רגעים‬ ‫כאן. היא בת יחידה להוריה. קשה לי להגיד בבטחה, אם‬ ‫ממש, אבי מבקש אותה עבורי.‬ ‫היא נשארת כאן. שהייתּה בביתי זמנית מאוד. אתה יודע‬ ‫נפרדתי ממנה לשלום. כאשר פתחתי את נייר העטיפה‬ ‫מה, אשאל את פי הנערה ואודיעך.” בעוד הרבי משוחח‬ ‫הצבעוני התגלתה לעיני כיפה ירוקה ובאותיות זהב רקום‬ ‫עם שני תלמידיו לא הרחק משם סייעה רוחל’ה לאישה‬ ‫שמי אברום כשמכל צד מגדלי דוד זוהרים אלי. החיבור בין‬ ‫דתית לקום מהמדרכה לאחר שהשטתחה עליה. בנסיון‬ ‫ריבועי המגדל לבין אותיות שמי הראה לי שבחירתי נכונה.‬ ‫הראשון הצליחה, אך האישה מעדה שוב אל זרועותיה של‬ ‫רוחל’ה אשת חיל. והיום איזו גיבורה? איזו תושיה? כבודה של‬ ‫השמש הקייצית. האישה המעולפת עוררה התקהלות.‬ ‫בת מלך פנימה. שמתי לב אחר-כך ששאלתי נותרה ללא‬ ‫סליה וכל מרכולתן נשפכו על המדרכה. נשמתה נעשתה‬ ‫מענה. אך שמחתי כל-כך לראותה. ברחובות העיר דיברו על‬ ‫כבדה עד שפסקה. רוחל’ה מתחה את גופה והניחה את‬ ‫החיאתה מחדש של אשת הרב. סיפור הצלתה נודע ברבים.‬ ‫ראשה על לוח חזה. ריר קצפי בצבץ משפתיה. רוחל’ה‬ ‫וכבר התדפקו על דלת בית דודה תלמידי רבנים עם יחוס‬ ‫לא איבדה את עשתונותיה. דחפה את אצבעותיה אל פיה‬ ‫ומעמד. כולם רצו זיווג כזה עמה. דודה יהושע ורעייתו שרה‬ ‫של האישה ורוקנה את תכולתו. אחר שילבה אצבעותיה‬ ‫היו מקובלים בקהילתנו. כאשר נשאלה רוחל’ה אם תרצה‬ ‫ולחצה על מפתח לבה בספירה קצבית עשתה לה הנשמה‬ ‫להשתדך אלי עיניה קרנו וחיוכה אמר הכל.‬ ‫מלאכותית. בינתיים הוזעק אמבולנס כשהגיעו החובשים‬ ‫חודשיים לאחר שהתערתה בשכונתנו. באו הרב שאול‬ ‫הכרתה של האישה וקצב נשמתה שבו אליה. היא הובהלה‬ ‫שטיינמיץ ורעייתו כבוד הרבנית גאולה. הוריה של רוחל’ה‬ ‫אל בית החולים. כאשר ניסתה לעמוד על ברכיה מישהו‬ ‫הוסעו משדה התעופה לה-גרדיה בכבוד מלכים. השכונה‬ ‫הושיט לה יד. היא נעזרה בידו והתרוממה קלות על רגליה.‬ ‫זהרה בדגלים צבעוניים. זרי פרחים בשלל צבעים נשזרו על‬ ‫“אברום”. צהלת שמחה נעורה בלבה. “יצאתי החוצה‬ ‫מדרגות הבניין מקומה לקומה. הבנות היו במרפסות ביתן‬ ‫במטרה לראותך והנה אתה כאן.”‬ ‫מציצות מאחורי הוריהן בשמחה הגדולה שפקדה את השדכן‬ ‫“את גיבורה, רוחל’ה”. הבחור חלק לה שבחים והפליא‬ ‫הרב שטיינמיץ. הורי, אחיותי ואחי נצבו לידי בהתרגשות. הרב‬ ‫במחמאותיו.‬ ‫שטיינמיץ אחז בידי וקרב אותי אל רוחל’ה שהייתה לבושה‬ ‫“אל תגזים.” הביטה בו וראתה את החיוך המקסים שכבש‬
‫סיפורים‬ ‫81‬ ‫המכובדים התכבדו במאכליה של גברת הבית, כשאליהו‬ ‫בשמלה בגון שמנת שאמירות צווארה עשויים מתחרת משי‬ ‫אמר בשקט: ”אנחנו נכבד את ההחלטה של רוחל’ה, אנחנו‬ ‫עדינה. גופה הדקיק נעטף בשכמית-זהב ועיניה נצצו באור‬ ‫יודעים שלבה עדיין זוכר.”‬ ‫יקרות. החלטנו להתארס. כי בשכונתי איני יכול להתרועע‬ ‫עם בחורה מבלי שאתארס לה ולא אפגע בכבודה. חזרתי‬ ‫המחוג שאבד‬ ‫אחר דברי הרבי: ”וארשתיך לי לעולם. וארשתיך לי בצדק‬ ‫ובמשפט, בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את‬ ‫פוקס אילה‬ ‫ה’.” ענדתי לה טבעת שבקודקודה נמצא יהלום זוהר ודודה‬ ‫יהושע נתן לי שעון יד מזהב מתנת הוריה. שלושה שמות‬ ‫כשנועה חגגה את יום ההולדת העשירי שלה, היא קיבלה‬ ‫נקראו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו ואחד מה‬ ‫במתנה שעון מעורר והעמידה אותו על שולחן הכתיבה‬ ‫שקוראים לו בני האדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב‬ ‫שלה. השעון שנראה שמנמן ועגול כמו כדור גלידה עמד על‬ ‫מכולם מה שקונה הוא לעצמו. סוף דבר. הכל נשמע. את‬ ‫השולחן גאה ונפוח כמו תרנגול, ותקתק בגאווה: “תיק, תק,‬ ‫האלוקים ירא אני ושומר מצוותיו,כי זה כל האדם.‬ ‫תיק, תק תקתוק זה לא משחק! מעכשיו אני מחליט מתי‬ ‫אור מחשמל זהר מעינינו. על ראשי בין תלתלי הבוהקים נחה‬ ‫אתם תתעוררו ומתי תלכו לישון. אני השליט של הזמנים!”‬ ‫במלוא הדרה הכיפה שרקמה עבורי רוחל’ה. כשכבר עמדתי‬ ‫הודיע לכול החפצים בחדר.‬ ‫לידה, קרב הרב שטיינמיץ לדוד יהושע ואמר לו: ”באנו‬ ‫“אתה לא תחליט כלום! ולא תגיד לי מתי ללכת לישון! תלך‬ ‫בדברים לגבי רוחל’ה ואברום, כעת חיה, בעוד שבוע מהיום‬ ‫אתה לישון, חוץ מזה, רד ממני קטנציק!” קרא השולחן‬ ‫יתקיים בבית הזה טקס אירוסין נוסף למירהל’ה. המשודך‬ ‫בכעס.‬ ‫המעוניין בה, הוא בנם של ציפק’ה וחנוך לוין. זה יופי של‬ ‫השעון נעלב מאד ותיקתק עוד יותר חזק.‬ ‫שידוך. רוחל’ה פתחה את המזל בבית הזה”. המלים נעתקו‬ ‫המראה שהייתה תלויה מול השעון גם היא אמרה: “גם‬ ‫מפיו של הדוד יהושע. התבוננתי בפני הוריה של ארוסתי.‬ ‫בשבילי לא תחליט. תסתכל על עצמך איזה נפוח אתה,‬ ‫הם כל הזמן מדדו אותי מכף רגל ועד ראש. כאשר נפגשו‬ ‫יודע רק לתקתק.”‬ ‫מבטנו חייכו אלי בשמחה גדולה וההתרגשות הרעידה את‬ ‫השעון הסתכל במראה ולפתע לא ראה את המחוג הקטן‬ ‫ידי השמאלית כשאחזתי בידה של רוחל’ה חשתי את דבריו‬ ‫שלו. צעקה פרצה מפיו: “המחוג הקטן שלי? איפה הוא?‬ ‫של אבי מהדהדים ברקותי: ”איש ואישה זכו-שכינה שרויה‬ ‫לאן הוא נעלם?! אוי, אוי איפה המחוג הקטן שלי, איך אראה‬ ‫ביניהם.”‬ ‫את הזמן לנועה ולכולכם? מי גנב את המחוג הקטן שלי?”‬ ‫“אליהו”, לחשה לבנה בתנוך אזנו של בעלה. “תראה,‬ ‫מרוב בהלה התחיל השעון לטרטר ולקפוץ על השולחן‬ ‫אליהו.”‬ ‫כמו משוגע. לשמע הצעקות התעוררה נועה ואמרה בקול‬ ‫אליהו פער את פיו כלא מאמין למראה עיניו. לבנה המשיכה‬ ‫כועס: “הי, מה קורה פה? מי מעיר אותי בשתים עשרה‬ ‫לדבר בשקט: “העיניים עיניו של יהודה. התלתלים הג’ינג’ים‬ ‫בלילה? איזה שעון מבולבל.”‬ ‫הגולשים על אוזניו.. הם התלתלים של יהודה. הגובה‬ ‫היא הכתה קלות על ראש השעון והוא נעלב מאד ומיד‬ ‫וחיתוך הדיבור... כאילו יהודה חזר אלינו מעולם שכולו טוב.”‬ ‫תקתק: “מישהו גנב לי את המחוג הקטן! זה מאד מסוכן!”‬ ‫צמרמורת אחזה בשניהם. הדמעות שהסתירה לבנה הגיחו‬ ‫נועה הביטה בשעון ואמרה: “שום דבר לא נגנב! עכשיו שלוש‬ ‫החוצה. אליהו הנתמך במקל סייע בידה למצוא מקום‬ ‫דקות אחרי חצות ואני רואה שהמחוגים שלך במקום.”‬ ‫ישיבה.‬ ‫השעון ההמום הביט שוב במראה וראה איזה פלא שני‬ ‫“כשאחיך אמר לנו בטלפון, רוחל’ה מצאה אהבה חדשה...‬ ‫המחוגים שלו היו במקומם.‬ ‫הייתי סקפטית. מלאת חששות. איך אפשר, תוך חודשיים‬ ‫“מהיכן הופיע המחוג הקטן?” התפלא.‬ ‫להתאהב בפלוני ולהחליט החלטות בוגרות? רוחל’ה רוצה‬ ‫המראה והשולחן פרצו בצחוק וקראו לעברו: “קודם תמצא‬ ‫ללמוד כאן. לא בארץ. תראה את השינוי. האמנם, רוחל’ה‬ ‫את המחוגים שלך בשתים עשרה בצהרים או בחצות. הם‬ ‫נולדה מחדש?”‬ ‫מסתתרים אחד מאחורי השני ורק אחרי שתבין את זה‬ ‫אליהו ולבנה התבוננו בפניה של בתם היחידה. עיניה‬ ‫תוכל לנהל לאחרים את העניינים...."‬ ‫הזוהרות באור יקרות השתקפו בעיניו של אברום. כל‬
‫סיפורים‬ ‫91‬ ‫יום אחד הגיעו כמה מאנשי הכפר אל העץ, להתייעץ עם‬ ‫מויש, החכם.‬ ‫פגישה חצי-פגישה‬ ‫נולדה לפרה שלנו עגלה ולה שלושה ראשים. מה נעשה‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫איתה? שאלוהו.‬ ‫ממקומו שעל אחד הענפים הזדעק לו ינקל ואמר להם:‬ ‫“למה אתה מתכוון?”‬ ‫תשמעו, זה מאוד פשוט. חיתכו את הראש שמצד ימין ואת‬ ‫“זה לא משנה למה אני מתכוון, אך זה כן משנה איך אתה‬ ‫הראש שמצד שמאל, כך יישאר רק ראש אחד, באמצע !‬ ‫מבין למה שאני מתכוון... כי בהחלט יכול להיות שלא כיוונתי‬ ‫אמר להם בנימה נחרצת.‬ ‫היטב...”‬ ‫נענעו הכפרים בראשם. אוי ינקל, טיפש שכמותך.הן תמות‬ ‫“טוב... בוא ואספר לך סיפור קצר:‬ ‫העגלה מאובדן רב של דם!‬ ‫ ‬ ‫אם כך, אמר להם ינקל בעליזות-מה, מיכרו את בשרה‬ ‫מויש וינקל, שני אחים, חיו בכפר קטן. הם אהבו לחסות‬ ‫לשוחט וכך תוכלו להרוויח עליה מעט מעות.‬ ‫בצילו של עץ תפוחים ענף. בעוד שמויש נהג לשבת בצילו‬ ‫ ‬ ‫של העץ, כשהוא נשען על גזעו של העץ, תוך שהוא מעלעל‬ ‫התייאשו הכפריים מטיפשותו של ינקל וניפנו אל מויש‬ ‫בספר כלשהו – אהב ינקל לטפס על העץ ולעבור מבד‬ ‫החכם. הלה חשב קמעה וענה להם: קחו אותה והציגו‬ ‫לבד. לבחור את התפוח הנאה ביותר ולאוכלו בכול פה תוך‬ ‫אותה לראווה בכול הכפרים באזור, ואל תשכחו לגבות‬ ‫השמעת קולות שהעידו על הנאתו.‬ ‫מספר פרוטות אגב כך, מכול החפץ לראותה...‬ ‫מכאן, שאנשי הכפר הבינו שמויש, חכם. ואילו ינקל, טיפש.‬ ‫חייכו הכפריים והודו למויש החכם על... חוכמתו.‬ ‫כך נתקבעו להם שמות התואר וכך הכירו אותם אנשי‬ ‫הכפר וכן גם כול יתר אנשי הכפרים הסמוכים: מויש החכם‬ ‫לאחר שהלכו הכפריים ירד לו ינקל מצמרת העץ והתיישב‬ ‫וינקל הטיפש.‬ ‫ללא שם - הדפס וקולאג' - נורית צדרבוים 2102‬
‫סיפורים‬ ‫02‬ ‫“נגיד שבאמת היית פוגש את פיטר-פן, מה אז? למה אתה‬ ‫ליד מויש.‬ ‫מצפה מפגישה שכזאת?”‬ ‫ראה נא מויש אחי האהוב, מדוע דווקא לך קוראים בני‬ ‫“אין לי ציפיות...”‬ ‫הכפר מויש החכם ולי קוראים ינקל הטיפש? בוא ונתחלף‬ ‫“שוב התחמקות?”‬ ‫במקומותינו: אשב אני שעון אל גזע עץ התפוחים ואקרא‬ ‫“אתה באמת מאמין שלאדם אין ציפיות, לטוב או לרע,‬ ‫בספר ואתה טפס אל צמרתו ואכול מפריו...אמר ינקל, לא‬ ‫שישנם באמת מקרים שבהם אדם אדיש לדברים שיכולים‬ ‫בלי שכל...‬ ‫לקרות?”‬ ‫מויש הסכים. וכך עשו.‬ ‫“למה לא?”‬ ‫ ‬ ‫“אתה תמים!, זה לא ההיגיון שמוביל את האדם. אין היגיון. יש‬ ‫למחרת הגיעו אל העץ אותם בני הכפר. הם התפלאו על‬ ‫רגש, רק רגש!, וברגע שתפנים את זה תבין שגם כשאתה‬ ‫כך שהאחים החליפו מקום... אך שני האחים השקיטו את‬ ‫מעמיד פנים של אדיש, או לפחות מצהיר על אדישותך, הרי‬ ‫ספקות הכפריים באשר למקומו של החכם מביניהם, קרי‬ ‫שעמוק בפנים, הרגש מחולל בך שמות ונשק ההגנה הטוב‬ ‫– שעון אל גזע העץ ומעלעל בספר...‬ ‫ביותר שלך? לשחק את האדיש...”‬ ‫ ‬ ‫“ומה רע בלשחק את האדיש?”‬ ‫ראה נא, ינקל החכם: שוב נולדה לנו עגלה ולה שלושה‬ ‫“רע, טוב..., אין רע או טוב. ישנה מציאות בה אתה נתפש‬ ‫ראשים, התאוננו בני הכפר.‬ ‫כמי שישן בעוד עיניו פקוחות..”‬ ‫ממקומו שעל אחד הענפים, צחק מויש ואמר להם: קחו‬ ‫“אתה יודע מה אתה מזכיר לי?”‬ ‫אותה והציגו אותה לפני הקהל הרחב וגבו מספר פרוטות‬ ‫“לא, אל תענה לי בשאלה משלך. אתה מזכיר לי את כול‬ ‫מכול מי שחפץ לראותה!‬ ‫אותם ספרי “הגות” שבהם מתנהלים שיחות-כביכול בין‬ ‫אוי מויש טיפש שכמותך, סנטו בו הכפריים, וכי יש לנו זמן‬ ‫המואר לבין זה שאמורים להאיר את דרכו. נו, אתה יודע...‬ ‫להתרוצץ מכפר לכפר כמו אנשי קרקס?‬ ‫הספרים הללו שקונים אותם ב-88 ₪ והם אמורים ללמדך‬ ‫ ‬ ‫שחוכמת כול העולם כולו נפלה בחיקו של מחברו...”‬ ‫התייאשו הכפריים מטיפשותו של מויש וניפנו אל ינקל,‬ ‫“והסדנא כבר בדרך, מחיר מיוחד למקדימים..., ואו-טו-טו‬ ‫החכם. ממתינים בקוצר רוח לשמוע מחוכמתו.‬ ‫האתר עולה לרשת, מחיר מיוחד למנויים...”‬ ‫ראו נכבדיי, אמר להם ינקל בכובד-ראש, הפתרון פשוט:‬ ‫“בדיוק!!!”‬ ‫כירתו את הראשים שבצדדים וכך יישאר לו רק ראש אחד,‬ ‫“אז מה תשאל את פיטר-פן?”‬ ‫באמצע.‬ ‫“או לא, לא אשאל אותו מאומה. רק אומר לו שהרעיון‬ ‫נענעו בני הכפר בראשם. ואם, אמרו לו בהיסוס מתוך כבוד,‬ ‫שלו של “לחשוב מחשבות שמחות” כדלק לעופף לארץ-‬ ‫תמות העגלה מאובדן חמור של דם?‬ ‫לעולם-לא, הוא זה שיצר אצל בני-אדם את רעיון העוועים‬ ‫חייך ינקל וענה: כי אז תוכלו למכור את בשרה לשוחט ובכול‬ ‫של מחשבה-יוצרת-מציאות...”‬ ‫זאת להרוויח מעט פרוטות.‬ ‫“אתה ספקן!”‬ ‫“ברור. אל תטעה, אני מאמין גדול בכוחה של המחשבה, אך‬ ‫ ‬ ‫בתנאי אחד: שהיא מייצרת, בתורה, גם מעשים. כי מחשבה‬ ‫הודו הכפריים לינקל החכם והלכו לדרכם. קפץ לו מויש‬ ‫לבדה היא, כלום. היא לא יותר מאשר אוסף בלתי-מפוענח‬ ‫מצמרת העץ ובא והתיישב ליד אחיו וכך אמר לו:‬ ‫של אותות חשמליים במוח...”‬ ‫ראה, אחי האהוב!, שנינו דבקנו בעצתנו ואילו הם דבקו‬ ‫“אתה לא רק ספקן, אלא גם עצל...”‬ ‫במקומותינו ולא בנו.‬ ‫“עצל? אני בסך הכול מנסה לומר לך, כבר אינספור פעמים,‬ ‫צחקו האחים, יחדיו.‬ ‫ש..., בין אם אומר דבר-מה מתוך מחשבה תחילה ובין‬ ‫ ‬ ‫אם אומר את מה שאני אומר בלעדיה, יהיה תמיד לפחות‬ ‫מאותו היום הקפידו אנשי הכפר לקרוא לאחים בשמם‬ ‫מישהו אחד שיראה בה דבר אחד בלבד!”‬ ‫בלבד... ולא לפי... תוארם.”  ‬ ‫“שטויות...”‬ ‫“סיפור יפה. אבל, ההתחמקות שלך? לא לעניין!”‬
‫סיפורים‬ ‫12‬ ‫נ.ב.‬ ‫ ‬ ‫אז..., את מי באמת הייתי רוצה לפגוש?‬ ‫אני משער שאת עצמי, את עצמי הייתי רוצה לפגוש.‬ ‫הייתי רוצה לפגוש את “עצמי” שלפני קבלת החלטה, או‬ ‫בחירת בחירה... הייתי רוצה לשבת ולספר לו על השלכותיה‬ ‫של אותה החלטה, של אותה בחירה. הייתי רוצה לספר לו‬ ‫על תוצאותיה. הייתי רוצה לדבר על לבו. הייתי רוצה לשכנעו‬ ‫לקחת דרך אחרת מאותה דרך שלקח. כי בדרך קשה, בחר.‬ ‫ועל אף כול זאת, רוצה אני להיות בטוח בכנותי ולומר לו‬ ‫נשות מדבר נורית צדרבוים‬ ‫שבעצם לא הייתה דרך אחרת, זולת הדרך הקשה...‬ ‫שנותרה. מסביבה היו מספר דיונות של חול. בעיניה כבר‬ ‫ראתה את מפלצות הברזל הגדולות, כובשות כל חלקת‬ ‫אדמה בתולית ואת הדחפורים החודרים אל בטנה וממלאים‬ ‫אותה בזרעי בטון המצמיח בניינים נוספים. כנראה שלבסוף‬ ‫לא תהיה ברירה חשבה - הנוף האורבאני ימשיך להתפשט‬ ‫מלח הארץ‬ ‫מסביב והיופי הטבעי יימחק.‬ ‫כוכי סרנגה‬ ‫הביטה באדמה. חריצים, חריצים, אדמה בקועה ראתה מול‬ ‫עיניה. שממה וחוסר תקווה. צריבה קלה שחשה בכפות‬ ‫היא צעדה בצעדים מהירים על שביל העפר המחבר בין‬ ‫ידיה משכה את עיניה אליהן, אל כפות ידיה ...ידיה היו יבשות‬ ‫השכונה החדשה לעבר ביתה הנמצא במרחק של כחצי‬ ‫כאותם רגבי אדמה שראתה. ידיה סדוקות וחריצים עמוקים‬ ‫שעת הליכה, הייתה זאת שעת בין ערביים. רוח קרה החלה‬ ‫נפערו בהן. לה, לא חסרו המים. הרגישה אותם היטב. יום,‬ ‫מנשבת בעצמה על פניה מעיפה בתוך כך חולות אל עיניה.‬ ‫יום בשעה שעמלה קשה לפרנסת משפחתה. בת בכורה‬ ‫הרגישה את גרגרי החול ננעצים כדקירות סכינים על‬ ‫למשפחה מרובת ילדים. אביה יצא לפני מספר שנים‬ ‫עורה. עצרה לרגע, סידרה וכיסתה את פניה עם הצעיף‬ ‫לעבודה בארץ זרה וממנה לא שב. משפחתה אינה יודעת‬ ‫החום שהיה על צווארה. מותירה פתח צר לעיניה הירוקות‬ ‫מה עלה בגורלו. מאז שנעלם, אמה חלתה לא מתפקדת.‬ ‫והמשיכה ללכת במהירות בשביל, בדרך העפר.‬ ‫שוכבת רוב שעות היממה.‬ ‫משב רוח נוסף הסיר את הצעיף והפילו על האדמה.‬ ‫רכנה והרימה את הצעיף, תוך כדי ניעורו מהחול שדבק בו,‬ ‫בשנים האחרונות החלה לעבוד במשק בית. היא נאלצה‬ ‫מבטה נפל על האדמה. סביבה נראו שדות בור.‬ ‫הייתה זו אחת מהשנים החמות ביותר שהיא זכרה. הצמחייה לעזוב את מסגרת הלימודים שכה אהבה. ומאז היא‬ ‫היבשה מהקיץ האחרון שחלף נרעדה ברוח ....לרגע שמעה מקרצפת חדרים ובתים של אחרים... שוטפת את האבק‬ ‫קולות. קולות הרוח החודרת בין העלים היבשים נשמעו לה שהצטבר שם מהחיים. את אותו אבק שאט אט חלחל‬ ‫פנימה אל חריציי העור בכפות ידיה צובע אותם בכאב.‬ ‫כיבבות בכי..‬ ‫בקצות אצבעותיה, ציפורניים שבורות. בודקת מקרוב,‬ ‫מראה האדמה הצחיחה הותיר בלבה משקעים רבים. ידעה מביטה בעיניה במספר חתכים שנחרצו בהן. חלק מגלידים,‬ ‫שללא מים לא תוכל האדמה לנבוט ולפרוח. ללא טיפוח חלק טריים מהשעה האחרונה שבה עבדה.‬ ‫השממה תשרור סביב. דאגה נבטת מעיניה החולשות על כפות ידיה נראו כשל אישה שמוציאה את נשמתה.‬ ‫פני האדמה. דאגה נוספת לא שלא חסרו לה הדאגות. זה באנחה עמוקה נאנחה.. וטיפת מלח קטנה.‬ ‫היה השטח הטבעי האחרון בסביבה. הריאה הירוקה היחידה נשרה מעינה, ונספגה מיד באדמה היבשה.‬
‫המרכז לכתיבה יוצרת‬ ‫22‬ ‫ע"ש שושנה מליק‬ ‫תחרות הכתיבה‬ ‫הארצית בנושא “ידיים”‬ ‫ע”ש חיים ושושנה מליק.‬ ‫בחבר השופטות היו הסופרות: ריקה ברקוביץ יו”ר‬ ‫מרגלית מתתיהו, סיגל מגן וחנה עופר.‬ ‫במקום הראשון: “סיפורי ידיים” סיפור קצר ומרגש‬ ‫שמזרים ללב הקורא את הקשר המלטף, המחבק‬ ‫והאוהב בין נכדה לבין סבה מיום לידתה, ליום מותו‬ ‫שחרור שולה רוס‬ ‫עד ללידת בנה שלה. באמצעות תיאור כפות ואצבעות‬ ‫ידי הסב ותנועתן שניחנות בחיים ובאופי משל עצמן, בעת שעבד בשדות הקיבוץ. אז הוא עוד היה נער אופטימי,‬ ‫חושפת המחברת את “דברי ידי הסב” בתקופות חדור מוטיבציה ומוקסם מהרעיון הרומנטי של חלוציות‬ ‫שונות של חייו, בתוספת תזכורת ליד זדונית מתקופת ושיתופיות. בתקופה ההיא מי בכלל חשב ש”הפרטה”‬ ‫השואה, אותה ה”יד” שלחצה על ההדק ומחתה את כל תהיה מילה פופולארית כל כך בלקסיקון הקיבוצי...‬ ‫בני משפחתו של הסב מעל פני האדמה. קשר הידיים הנה הצלקות מרסיסי הרימון שחדרו לכף ידו במלחמת‬ ‫המופלא נמשך ביצירה זו כחוט שני המוביל ללידת בנה השחרור, בקרב על גדרות הקיבוץ. הוא תמיד אמר שאלו‬ ‫של המספרת, אל בחינת כפות ידיו החלקות כדף ריק. צלקות המזל שלו, הן תמיד מזכירות לו כמה בר מזל הוא‬ ‫היה באותו יום, כאשר כל כך הרבה חברים נהרגו מסביבו.‬ ‫סיפורי ידיים‬ ‫הנה הקמיצה העקומה שלו, מעוטרת בטבעת הצנועה‬ ‫שענדה על אצבעו סבתא ביום בו נישאו, לאחר שביקש‬ ‫את ידה, כבדרך אגב, בשעה שביקר אותה אחר צהריים‬ ‫מאת מיכל רם‬ ‫אחד במקום עבודתה, בלול. האגדה הקיבוצית המקומית‬ ‫לסבא שלי היו ידיים ענקיות, כיאה לאיש גדול וגבוה מאוד. מספרת שבאותו אחר צהריים אביבי נשמעו מהלול קריאות‬ ‫מאז שהייתי ילדה קטנה היה לנו מנהג קבוע כשהיינו רמות מהרגיל, בעת שהתרנגולות קרקרו במשנה מרץ‬ ‫נפגשים בימי החורף - הייתי מושיטה את ידי הקפואה והוא לאות אישור ושמחה. לאחר קבלת ההחלטה סבא וסבתא‬ ‫היה אוחז בה, חופן אותה בין ידיו הגדולות ומעסה אותה עד נסעו במיוחד לעיר הגדולה, חיפה, לקנות טבעות זהב‬ ‫שהפשירה. כך היה הריטואל הקבוע מתבצע כמה דקות, יד עדינות, תואמות, צנועות ו...זולות.‬ ‫אחר יד, בעודנו משוחחים. המנהג הזה נמשך כל חיי, עד את האצבע העקומה הזאת אני אוהבת במיוחד. היא‬ ‫למותו, גם כשהייתי כבר בשנות השלושים לחיי ובעצמי כבר מספרת לי את הסיפור המצחיק על סבא, איך הוא כל כך‬ ‫התרגש כאשר הודיעו לו על לידת נכדתו הראשונה ביום‬ ‫אמא לילדים.‬ ‫כשהיינו יושבים כך, ידיי בין ידיו החמות והגדולות, הרגשתי חורף קר במיוחד בשנת 0791, שכאשר יצא צוהל מתא‬ ‫מוגנת ושלווה. סבא שלי עצמו לא היה איש רגוע ושלו, הוא הטלפון הציבורי (טלפונים פרטיים בחדרי החברים היו אז‬ ‫היה אקטיבי עד כדי תזזיתיות, נוטה לשינויים תכופים במצב עוד מצרך נדיר), החליק על הברד שהצטבר על השביל.‬ ‫הרוח, אבל לידיו הנעימות והרכות, כמו היו חיים ואופי משל שוב היה סבא בר מזל כאשר רק אצבע אחת נשברה.‬ ‫עצמן.‬ ‫ידו של סבא סיפרה את סיפור חייו ובמידה מסוימת גם את‬ ‫הייתי מסתכלת על ידיו והן היו מספרות לי ללא מילים את הסיפור הישראלי כולו, ואף על פי שהייתה תמימה למראה,‬ ‫אני ידעתי על העוצמה הטמונה בה. הייתה זו יד שחרצה‬ ‫סיפור חייו.‬ ‫הנה הכתמים החומים, מזכרת מהשמש שקפחה על ראשו גורלות רבים בעת שכתבה פסקי דין מנומקים וארוכים‬
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)
Magazine9 (1)

Recommended

Ct
CtCt
Ctpowermedia1
 
Nexsus Solutions
Nexsus SolutionsNexsus Solutions
Nexsus SolutionsNexsus Solutions
 
Presentacion
PresentacionPresentacion
Presentacionguestc89a92
 
Carpinteria
CarpinteriaCarpinteria
Carpinteriasesbadalona
 
C A N A L E S D E T V2
C A N A L E S D E T V2C A N A L E S D E T V2
C A N A L E S D E T V2Universidad Mendoza
 
CRAV PROCOMER
CRAV PROCOMER CRAV PROCOMER
CRAV PROCOMER Centro Costarricense de Producción Cinematográfica
 
DéCalogo
DéCalogoDéCalogo
DéCalogoMarta Salinas Arce
 
Escrito 76 los circuitos de espíritu del universo local
Escrito 76 los circuitos de espíritu del universo localEscrito 76 los circuitos de espíritu del universo local
Escrito 76 los circuitos de espíritu del universo localEstudiantes Urantia
 

Recommended

Ct
CtCt
Ctpowermedia1
 
Nexsus Solutions
Nexsus SolutionsNexsus Solutions
Nexsus SolutionsNexsus Solutions
 
Presentacion
PresentacionPresentacion
Presentacionguestc89a92
 
Carpinteria
CarpinteriaCarpinteria
Carpinteriasesbadalona
 
C A N A L E S D E T V2
C A N A L E S D E T V2C A N A L E S D E T V2
C A N A L E S D E T V2Universidad Mendoza
 
CRAV PROCOMER
CRAV PROCOMER CRAV PROCOMER
CRAV PROCOMER Centro Costarricense de Producción Cinematográfica
 
DéCalogo
DéCalogoDéCalogo
DéCalogoMarta Salinas Arce
 
Escrito 76 los circuitos de espíritu del universo local
Escrito 76 los circuitos de espíritu del universo localEscrito 76 los circuitos de espíritu del universo local
Escrito 76 los circuitos de espíritu del universo localEstudiantes Urantia
 
El Baile De La Vida
El Baile De La VidaEl Baile De La Vida
El Baile De La VidaRafikiSan
 
Asignación resoco
Asignación resocoAsignación resoco
Asignación resocoFernando
 
Savjest
Savjest Savjest
Savjest vjero_anda
 
Triki
TrikiTriki
TrikiFelipe Torres Gutierrez
 
El baile de_la_vida[1].
El baile de_la_vida[1].El baile de_la_vida[1].
El baile de_la_vida[1].Helentxu
 
rei leproso
rei leprosorei leproso
rei leprosoOnésimo Remígio
 
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosaEscrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosaEstudiantes Urantia
 
Medicina Americana
Medicina AmericanaMedicina Americana
Medicina Americanaaracellychangalombo
 
Tema: 1
Tema: 1 Tema: 1
Tema: 1 Pasjuvomer Mercedaria
 
Caminito
CaminitoCaminito
CaminitoJuan Perez
 
Mashed lunches
Mashed lunchesMashed lunches
Mashed lunchesAlison McNab
 
Transcendentalism
TranscendentalismTranscendentalism
Transcendentalismguest64d357b
 
Babajanyan1
Babajanyan1Babajanyan1
Babajanyan1Mkhitar Sebastatsi
 
El diablo de los numeros (2)
El diablo de los numeros (2)El diablo de los numeros (2)
El diablo de los numeros (2)Tercerillo
 
Constituciones 3
Constituciones 3Constituciones 3
Constituciones 3iesvistazul
 
The Story Of NAT
The Story Of NATThe Story Of NAT
The Story Of NATAbsoluteDataCom
 
Apuntes tema 1 sexto
Apuntes tema 1 sextoApuntes tema 1 sexto
Apuntes tema 1 sextomusicacepdoramas
 
Presentación2bruno
Presentación2brunoPresentación2bruno
Presentación2brunoBRUNOG-G
 
2016 כתב העת על הדרך
2016 כתב העת על הדרך2016 כתב העת על הדרך
2016 כתב העת על הדרךpowermedia1
 
טיפולים חדשניים בדליות ורידים
טיפולים חדשניים בדליות ורידיםטיפולים חדשניים בדליות ורידים
טיפולים חדשניים בדליות ורידיםpowermedia1
 
כתב העת על הדרך גליון 10
כתב העת על הדרך גליון 10כתב העת על הדרך גליון 10
כתב העת על הדרך גליון 10powermedia1
 
Portfolio rafielet
Portfolio rafieletPortfolio rafielet
Portfolio rafieletpowermedia1
 

More Related Content

Viewers also liked

El Baile De La Vida
El Baile De La VidaEl Baile De La Vida
El Baile De La VidaRafikiSan
 
Asignación resoco
Asignación resocoAsignación resoco
Asignación resocoFernando
 
El baile de_la_vida[1].
El baile de_la_vida[1].El baile de_la_vida[1].
El baile de_la_vida[1].Helentxu
 
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosaEscrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosaEstudiantes Urantia
 
El diablo de los numeros (2)
El diablo de los numeros (2)El diablo de los numeros (2)
El diablo de los numeros (2)Tercerillo
 
Constituciones 3
Constituciones 3Constituciones 3
Constituciones 3iesvistazul
 
Presentación2bruno
Presentación2brunoPresentación2bruno
Presentación2brunoBRUNOG-G
 

Viewers also liked (18)

El Baile De La Vida
El Baile De La VidaEl Baile De La Vida
El Baile De La Vida
 
Asignación resoco
Asignación resocoAsignación resoco
Asignación resoco
 
Savjest
Savjest Savjest
Savjest
 
Triki
TrikiTriki
Triki
 
El baile de_la_vida[1].
El baile de_la_vida[1].El baile de_la_vida[1].
El baile de_la_vida[1].
 
rei leproso
rei leprosorei leproso
rei leproso
 
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosaEscrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
Escrito 105 invitación y exhortación espiritual respetuosa
 
Medicina Americana
Medicina AmericanaMedicina Americana
Medicina Americana
 
Tema: 1
Tema: 1 Tema: 1
Tema: 1
 
Caminito
CaminitoCaminito
Caminito
 
Mashed lunches
Mashed lunchesMashed lunches
Mashed lunches
 
Transcendentalism
TranscendentalismTranscendentalism
Transcendentalism
 
Babajanyan1
Babajanyan1Babajanyan1
Babajanyan1
 
El diablo de los numeros (2)
El diablo de los numeros (2)El diablo de los numeros (2)
El diablo de los numeros (2)
 
Constituciones 3
Constituciones 3Constituciones 3
Constituciones 3
 
The Story Of NAT
The Story Of NATThe Story Of NAT
The Story Of NAT
 
Apuntes tema 1 sexto
Apuntes tema 1 sextoApuntes tema 1 sexto
Apuntes tema 1 sexto
 
Presentación2bruno
Presentación2brunoPresentación2bruno
Presentación2bruno
 

More from powermedia1

2016 כתב העת על הדרך
2016 כתב העת על הדרך2016 כתב העת על הדרך
2016 כתב העת על הדרךpowermedia1
 
טיפולים חדשניים בדליות ורידים
טיפולים חדשניים בדליות ורידיםטיפולים חדשניים בדליות ורידים
טיפולים חדשניים בדליות ורידיםpowermedia1
 
כתב העת על הדרך גליון 10
כתב העת על הדרך גליון 10כתב העת על הדרך גליון 10
כתב העת על הדרך גליון 10powermedia1
 
Portfolio rafielet
Portfolio rafieletPortfolio rafielet
Portfolio rafieletpowermedia1
 

More from powermedia1 (12)

2016 כתב העת על הדרך
2016 כתב העת על הדרך2016 כתב העת על הדרך
2016 כתב העת על הדרך
 
טיפולים חדשניים בדליות ורידים
טיפולים חדשניים בדליות ורידיםטיפולים חדשניים בדליות ורידים
טיפולים חדשניים בדליות ורידים
 
כתב העת על הדרך גליון 10
כתב העת על הדרך גליון 10כתב העת על הדרך גליון 10
כתב העת על הדרך גליון 10
 
Portfolio rafielet
Portfolio rafieletPortfolio rafielet
Portfolio rafielet
 
Magazine9
Magazine9Magazine9
Magazine9
 
Magazine9
Magazine9Magazine9
Magazine9
 
Panocenter 2
Panocenter 2Panocenter 2
Panocenter 2
 
Panocenter 2
Panocenter 2Panocenter 2
Panocenter 2
 
Panocenter 1
Panocenter 1Panocenter 1
Panocenter 1
 
Magazine 8
Magazine 8Magazine 8
Magazine 8
 
Way
WayWay
Way
 
Way
WayWay
Way
 

Magazine9 (1)

  • 1. ‫כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫גליון מספר 9 אוקטובר 2102‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬
  • 2. ‫שגריר תרבותי‬ ‫נא להכיר‬ ‫86 ספר היצירות של ילדי ישראל‬ ‫92 הילדה בעלת העין העצלה‬ ‫אירית וייסמן-מינקוביץ‬ ‫כרטיס ביקור‬ ‫03 נביעות בוקעות לפעמים‬ ‫מקרקע פצועה אדלינה קליין‬ ‫תוכן‬ ‫07 אופטימיות כריקוד חיים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫13 שוזרת "מאות פרחים סגולים"‬ ‫27 הקסם של אריאלה‬ ‫ד"ר נורית צדרבוים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫33 מסיפורי המקרא בראש אחר‬ ‫67 חיים עם סרטן הערמונית‬ ‫שושנה ויג‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫43 על "כלבי רפאים"‬ ‫ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫העניינים‬ ‫בת השיר‬ ‫53 כמו רקדני בלט יהודית מליק-שירן‬ ‫73 מסתורין באיסברגטאון‬ ‫08 סימון זאבאלה מרגלית מתתיהו‬ ‫אירית וייסמן מינקוביץ‬ ‫על המדף‬ ‫93 בין זהות למקום‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫18 אוף יהודית מליק-שירן‬ ‫04 על שביל רכבת העמק‬ ‫חופשה מהסרטים‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫שירים‬ ‫24 מעבר לזמן, מעבר לחידלון‬ ‫אור ילחך את הפתחים‬ ‫4‬ ‫28 הכתיבה מרפאה את הנפש‬ ‫רחל פרומן-קומלוש‬ ‫רחלי אברהם איתן‬ ‫צהלה בן מוחה‬ ‫34 געגועים מתרפקים על‬ ‫בדרך אחת סיגל מגן‬ ‫5‬ ‫58 יצאו לאחרונה בהוצאת בת-אור‬ ‫תל-אביב יהודית מליק-שירן‬ ‫בדרך שלי יהודית מליק שירן‬ ‫6‬ ‫44 המדריך להתמצאות בתחום‬ ‫יצא לקראתי אסתר ז. ויתקון‬ ‫7‬ ‫תערוכות‬ ‫יחסי הציבור בארץ‬ ‫כסות הזמן אדלינה קליין‬ ‫8‬ ‫68 ממעמקים-מפת החיים של‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫מפגש אביבה גולן‬ ‫9‬ ‫שרה זלוטי ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫54 קרן אור בחשיכה‬ ‫מראות נילי אמיר-סגל‬ ‫01‬ ‫88 ברוח הזמן - הנרי בצלאל‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫פגישה זיוה גל‬‫11‬ ‫צפיר ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫64 יחסי תלות באהבה‬ ‫פגישה מקרית בשדות‬ ‫21‬ ‫19 הדר ראובן ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫מיכאל רייך‬ ‫39 אחרי הגשם‬ ‫74 עת לאהבה יהודית מליק-שירן‬ ‫31 ונאספה השיבולת רחל הרפז‬ ‫ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫94 על גרסת הספר האלבומית‬ ‫59 שולי וולף "העונה החמישית"‬ ‫שושנה ויג‬ ‫סיפורים‬ ‫ד"ר דליה הקר-אוריון‬ ‫05 נשות הגאות והשפל דליה שביט‬ ‫41 הלב זוכר יהודית מליק-שירן‬ ‫89 מראה אדם - מראה מקום‬ ‫81 המחוג שאבד פוקס אילה‬ ‫יעל גולדמן‬ ‫כתבות‬ ‫91 פגישה חצי-פגישה‬ ‫001 משחקי צבע ואור‬ ‫המלודיה של הנשמה‬ ‫25‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫אורית פיטשון‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫12 מלח הארץ כוכי סרנגה‬ ‫201 בעין פקוחה‬ ‫אני והאחר של עצמי‬ ‫55‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫401 דיוקנאות פנים‬ ‫ד"ר נורית צדרבוים‬ ‫המרכז לכתיבה‬ ‫בעקבות מרכזי לימוד העברית‬ ‫26‬ ‫22 סיפורי ידיים מיכל רם‬ ‫עירית כרמון-פופר‬ ‫בפולין שושנה ויג‬ ‫32 סוד רועד לימור אטיה‬ ‫"כלים מאושרים" סיגל מגן‬ ‫76‬ ‫62 מיסיס אייס עירית פפר‬ ‫על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬ ‫מערכת: יהודית מליק-שירן‬ ‫עיצוב ועריכה גרפית: חני דומבה‬ ‫עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירן‬ ‫ניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור‬ ‫גליון מספר 9 אוקטובר 2102‬ ‫תמונת שער: דיוקן עצמי ומראה שבורה נורית צדרבוים‬ ‫כתובת המערכת: ‪info@bat-or.com www.bat-or.com‬‬
  • 3. ‫דבר העורכת‬ ‫כשחשבתי על הנושא “פגישה” ראיתי לפניי את גלעד שליט נפגש עם אביו‬ ‫נועם, לאחר שחרורו משבי החמאס. הפגישה המרגשת הזאת הדהדה ימים‬ ‫רבים, עת ערכתי כל שנה את כתב העת “על הדרך” בתקווה, בציפייה שהוא‬ ‫ישוב אלינו בריא ושלם. תודה לאל שהוא עמנו.‬ ‫בגליון הזה יש פגישות עם עצמי, פגישות עם האחר בקבוצה, פגישות עם נופים וצבעים, מראות וקולות,‬ ‫פגישות עם נוסטלגיה וגעגוע לרכבת העמק הצפונית שחצתה יבשות כדי להגיע ליעדה. כל פגישה היא‬ ‫תיאור של מסע פנימי מואר ומסע חיצוני שלא מוכר. בדפי הגליון יש פגישות שיוצאות מתוך הנשמה,‬ ‫פגישה עם שיריו של בן סנוף ופגישה עם שיריה של רחלי וולשטיין, שתי הפגישות הללו יוצרות הד מוזיקלי‬ ‫בכל דפי הגליון. משהו בשירה של שניהם יוצר פגישה בתוך פגישה, תפילה מתנגנת בתוך שירה. המלודיה‬ ‫של הנפש היא המדיטציה של הנשמה.‬ ‫פגישה אחת בחיים יכולה להאיר ויכולה להחשיך. בדפי הגיליון פגישה עם השירה הופכת את היוצרות‬ ‫על פי הן. פגישה עם הפרוזה מטשטשת את הגבולות בין תלות לעצמאות, בין מציאות לדמיון, בין הגיון‬ ‫לשגעון. פגישה עם ילדים כותבים היא חגיגה לנשמה. אני מאחלת לכם שנה טובה, שנה של יצירה פוריה,‬ ‫של עשייה ברוכה מלאת הנאה.‬ ‫אפשר לשלוח חומרים לגיליון מס' 01 שיעסוק בנושא ׂשפה.‬ ‫ָ ָ‬ ‫חג שמח‬ ‫יהודית‬
  • 4. ‫4‬ ‫אֹור יְלחְֵך אֶת הּפתָחִים‬ ‫ַ ְ‬ ‫ַ‬ ‫רחלי אברהם-איתן‬ ‫ּבבֹואְך היִיתי ּכנּצן ׁש ָגעה ּבֹו קרן‬ ‫ֶֶ‬ ‫ְ ֲ ָ ִ ְ ִ ָ ֶ ּנ ְ ָ‬ ‫וְנפּתח אל הר ַע ּכׁשֹוׁש ָה‬ ‫ִ ְ ַ ֶ ָ ֶ ג ְ ַ ּנ‬ ‫אל נׁשיקת-ׁשמׁש‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ֶ ְ ִ ַ‬ ‫מתפּׁשטת מעבר עצּור‬ ‫ִ ְ ַּ ֶ ֶ ֵ ָ ָ ָ‬ ‫מפׁשטת ּכעיר העתיד –‬ ‫ֻ ְ ֶ ֶ ְ ִ ֶָ ִ‬ ‫ׁשעל-ׁשעל נב ֵית‬ ‫ַ ַ ַ ַ ִ ְנ‬ ‫מיִם רּבים הביאּו אל קרבּה‬ ‫ֶ ִ ְ ָּ‬ ‫ַ ִַ ִֵ‬ ‫וּיְהי א ַם‬ ‫ַ ִ ֲג‬ ‫וְהּסהר ּבמיִם מׁשֵּט‬ ‫ְ ַי‬ ‫ַ ַ ַ ַ ַּ‬ ‫ַאכרע אל הּסהר הּנרעד‬ ‫וֶ ְ ַ ֶ ַ ַ ַ ַ ִ ְ ָ‬ ‫נרטבת‬ ‫ְִֶֶ‬ ‫ּבלכּתְך – אלָך.‬ ‫ֵֵ‬ ‫ְְֶ ְ‬ ‫ׁשֹותה‬ ‫ָ‬ ‫לָאן?‬ ‫ְ‬ ‫ל ַער ַעּגּועים ּכאֹוקָנֹוס‬ ‫ְ נ ֵ ּג ְ ִ ְ ְ י‬ ‫מ ַער ַּליו אל החֹוף‬ ‫ְ נ ֵ ּג ָ ֶ ַ‬ ‫ָאּביט אל ּדמּותְך ּבי‬ ‫ִ ֶ ְ ְ ִ‬ ‫ָעה ּכסהר ּבא ַם,‬ ‫נ ָ ְ ַ ַ ָ ֲג‬ ‫מע ָלים מע ָלים‬ ‫ַ ְ ּג ִ ַ ְ ּג ִ‬ ‫ָאהבה עּברית‬ ‫ֲָ ִָֻ‬ ‫ּבׁשּובְך‬ ‫ְ ְ‬ ‫אֹור יְלחָך את הּפתחים.‬ ‫ֵַ ֶ ַ ְ ָ ִ‬
  • 5. ‫5‬ ‫ּבדֶֶרְך אחַת‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫סיגל מגן‬ ‫ּבדרָך ָאחת חדׁשה,‬ ‫ַ ֲָ ָ‬ ‫ְ ֶֶ‬ ‫ּפ ַׁשּתי הּליְלה‬ ‫ָג ְ ִ ַ ַ ָ‬ ‫אּׁשה‬ ‫ִ ָ‬ ‫אּׁשה ָאּמיצה ׁשּצֹועדת,‬ ‫ִ ָ ֶ ֶֶ‬ ‫ִ ָ‬ ‫אּׁשה אמּתית ׁשּפֹוחדת,‬ ‫ֶ ֶֶ‬ ‫ִ ָ ֲִ ִ‬ ‫אּׁשה ָאּמיצה, מ ַּסה‬ ‫ְ נָ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ִ ָ‬ ‫אּׁשה ׁשאי ָּה מכּסה.‬ ‫ִ ָ ֶ ֵנ ְ ַָ‬ ‫ּבדרָך ׁשּלי לאני,‬ ‫ְ ֶֶ ֶ ִ ֲִָ‬ ‫ּפ ַׁשּתי נ ָד ּתמהֹוני‬ ‫ָ ג ְ ִ ַ ּו ִ ְ ִ‬ ‫ּבינֹות ע ָנים ּוטרׁשים‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ֲנ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫מסיט מסמרים ּוקרׁשים.‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ַ ְ ְ ִ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ּבדרָך ָאחת מּתיׁשה‬ ‫ַ ַ ִ ָ‬ ‫ְ ֶֶ‬ ‫ּפ ַׁשּתי הּליְלה אּׁשה,‬ ‫ָג ְ ִ ַ ַ ָ ִ ָ‬ ‫ּפ ַׁשּתי נ ַד מהּלָך,‬ ‫ָ ג ְ ִ ַ ּו ְ ַ ֵ‬ ‫ּפ ַׁשּתי אֹותי‬ ‫ִ‬ ‫ָג ְ ִ‬ ‫וְעֹוד איָך.‬ ‫ֵ‬
  • 6. ‫6‬ ‫ּבּדֶֶרְך ׁשֶּלִי‬ ‫ַ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫ּבּדרָך ׁשּלי ֶאספּו הרה וְָאּיֹו‬ ‫ֶָ‬ ‫ַ ֶ ֶ ֶ ִ נֶ ְ‬ ‫זֹו יֹוקדת את זֹו ּבאׁש.‬ ‫ֵָ‬ ‫ֶֶ ֶ‬ ‫נּסיתי להביא מנחת ּפּיּוס ּבי ֵיהן‬ ‫ֵנֶ‬ ‫ִ ְַ ִ‬ ‫ִ ִ ִ ְִָ‬ ‫ָאָך ֹלא צלחה ָדי.‬ ‫ָ ְ ָ יִ‬ ‫זֹו אֹומרת: ”ׁשּלי הּוא”.‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶֶ‬ ‫וְזֹו אֹומרת: ”ׁשּלי הּוא.”‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ָאף ָאחת ֹלא מרּפה.‬ ‫ַ ְָ‬ ‫ַ‬ ‫זֹו עם קסמיה‬ ‫ִ ְ ָ ֶ ָ‬ ‫וְזֹו עם נחׁשיה‬ ‫ִ ְָ ֶ ָ‬ ‫ּומחֹול יֹורה אׁש‬ ‫ֶ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫הּוסט על ּפ ֵי ּגבעֹות מׁשּתּפלֹות‬ ‫ִ ְ ַ ְ‬ ‫ַ ַ ְנ ְָ‬ ‫חֹובק ּכחּבּוק ּפיתֹון‬ ‫ִ‬ ‫ֵ ְ ִ‬ ‫אוִיר מעּלף‬ ‫ְ ָֻ‬ ‫ֲ‬ ‫וְהּבהלה ֹלא התּבלּבלה‬ ‫ִ ְ ְְַָ‬ ‫ֶַָָ‬ ‫רקיע עגמּומי‬ ‫ִָ ַ ְַ ִ‬ ‫המׁשיכה לעקֹד על מזְ ּבח‬ ‫ַ ִ ֵַ‬ ‫ִ ְ ִ ָ ֲַ‬ ‫מחֹול ּבלהֹות‬ ‫ַָ‬ ‫ְ‬ ‫ההיּבריס‬ ‫ַ ִ ְִ‬ ‫צּפרניִם ׁשלּופֹות‬ ‫ִ ָ ְַ ְ‬ ‫קצוֹות ׂשער‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְ ָ‬ ‫קרעי ע ָנים‬ ‫ִ ְ ֵ ֲנ ִ‬ ‫ּבעֹוד‬ ‫ְ‬ ‫אֹסיריס מחּכָך ָדיו ּבה ָָאה‬ ‫ְ ַ ֵ יָ ַ ֲנ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְו ֶאּוס מזְ עיף ּפ ָיו‬ ‫ַ ִ ָנ‬ ‫ז‬ ‫ּכל אחד ּבדרּכֹו‬ ‫ָ ֶָ ְְַ‬ ‫נֹוׁשף ּבערּפֹו‬ ‫ֵ ְְָ‬ ‫ּכנׁשֹוף הרּוח ּברׁשפי הָאהבה.‬ ‫ָ ַ ְ ִ ְ ֵ ָ ֲָ‬ ‫ְִ‬
  • 7. ‫7‬ ‫יָצָא לקְָראתִי‬ ‫ִ‬ ‫אסתר ז. ויתקון‬ ‫מעבר ל ָהר ָצא לקראתי‬ ‫ֵ ֵ ֶ ַ ּנ ָ י ָ ִ ְ ָ ִ‬ ‫ָאדמֹוני ׂשעיר ִויְפה עיניִם.‬ ‫ֵ ֵ ַ‬ ‫ְ ִ ָ ִ‬ ‫ה ָהר ׁשצף מּלים קׁשֹות‬ ‫ַ ּנ ָ ָ ַ ִ ִ ָ‬ ‫ֶאבקנּו עד עלֹות הּׁשחר‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫נֱ ַ ְ ַ ֲ‬ ‫וְהּׁשיר צלע על יְרכֹו‬ ‫ַ ִ ַָ ַ ֵ‬ ‫ָאדמֹוני ִויְפה עיניִם.‬ ‫ְ ִ ֵ ֵ ַ‬ ‫אשה ושיער אדום נורית צדרבוים 2891‬
  • 8. ‫8‬ ‫ּכְסּות הזְמַן‬ ‫ַ‬ ‫אדלינה קליין‬ ‫ּבׁשבילי ּכסּות הזְ מן‬ ‫ַ ַ‬ ‫ִ ְ ִ ֵ ְ‬ ‫הּׁשעֹון רץ ּבמהירּות מּתיׁשה‬ ‫ַ ִ ָ‬ ‫ָ ִ ְ ִ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ּפ ֶיְך מחֹוגים ָעים‬ ‫ָנ ְ ִ נִ‬ ‫ׁשֹומעת ּתקּתּוק עי ֶיְך מּבין הריסים‬ ‫ֵנ ִ ֵ ִָ ִ‬ ‫ַַ ִ ְ‬ ‫ּכל נׁשימה ׁשל מּלה ֶאמרת‬ ‫ָ ְ ִ ָ ֶ ִ ָ נֱ ֶ ֶ‬ ‫חׁשּבֹון הּמלצר עם חּיּוָך ׁשעֹוני‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְֶַָ ִ ִ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ֵׁש סבילּות למּצבים ֹלא א ָכּיִים‬ ‫ֲנ ִ‬ ‫ְִַָ‬ ‫י ְ ִ‬ ‫לזְ מן ׁשביר,‬ ‫ִ ַ ָ ִ‬ ‫ּבֹו ּפֹוסק אֹותֹו ּתקּתּוק מּתיׁש‬ ‫ַ ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫להצּביע לכּוּון חצֹות.‬ ‫ְַ ְ ִ ַ ְִ ֲ‬ ‫מה לבית הּקפה‬ ‫ַ ְֵ ֶַָ‬ ‫ׁשהּוא ממהר ּכָך‬ ‫ְ ֵַ ָ‬ ‫ְ‬ ‫לׁשטֹף את ׁשארית הּת ָרים‬ ‫ֶ ְ ֵ ִ ַ ַ ּי ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ׁשאי ָם ממהרים,‬ ‫ֶ ֵנ ְ ֲִַ‬ ‫חפצה למׁשָֹך עֹוד ָעֹוד‬ ‫ו‬ ‫ֲֵָ ִ ְ‬ ‫הּׁשעֹות הּקטּנֹות הּללּו‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ְ ַ‬ ‫ַ ָ‬ ‫וְהּוא מכּבה ּפ ַס הּקסם ּבמחי.‬ ‫ְ ַ ֶ ָנ ַ ֶ ֶ ִ ְ ִ‬ ‫חׁשכה ּבׁשביל החלב.‬ ‫ֲֵָ ִ ְ ִ ֶָָ‬ ‫לָאן ּכלם אֹובדים ּבּׁשעֹון העגּום‬ ‫ֶָ‬ ‫ְִ ַ ָ‬ ‫ְ ֻ‬ ‫אפּלּו ּפ ֶיְך מטׁשטׁשֹות‬ ‫ֲ ִ ָנ ְ ֻ ְ ָ‬ ‫מּול ּכֹוכבים ּגבֹוהים ּכל ּכָך‬ ‫ִָ ְ ִ ָ ָ‬ ‫ּבחֹׁשָך הּקר ה ֶה.‬ ‫ַ ֶ ַ ַ ַ ּז‬ ‫יֹודעת ּכי א ַחנּו ַחד‬ ‫ַ ַ ִ ֲנ ְ י ַ‬ ‫ָאָך אני לבד.‬ ‫ֲִ ְַ‬
  • 9. ‫9‬ ‫מפּגָׁש‬ ‫ִ ְ‬ ‫אביבה גולן‬ ‫הּיֹום ה ֶה, ּכּלֹו חסד‬ ‫ַ ּז ֻ ֶ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫קׁשת ּבין ענ ֵי הּזמן.‬ ‫ֶ ֶ ֵ ַ ְנ ַ ְ ַ‬ ‫ׁשעֹות ּגנּובֹות ׁשל ֶחמה‬ ‫ֶ נָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫מלֹוא החֹפן, ּפרי ָאהבה.‬ ‫ַ ֶ ְ ִ ֲָ‬ ‫ְ‬ ‫אּולי מחר, אּולי עֹוד ּפעם‬ ‫ַַ‬ ‫ַ‬ ‫ַ ָ ָ‬ ‫נגמע מּצּוף ּדבׁש הּנׁשיקה.‬ ‫ְַ ְַ ִ ָ‬ ‫ְִָ ִ‬ ‫ֹלא נׁשּכח ׁשכר הּטעם‬ ‫ִ ְ ָ ֵָ ַַַ‬ ‫ׂשפתיִם לֹוחׁשֹות ּתׁשּוקה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ְ ָ ַ‬ ‫ֶה ֹלא חֹלם, אֹו ָא ָדה.‬ ‫ּג ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ז‬ ‫מפ ָׁש ּביֹום ׁשטּוף זְ עקה‬ ‫ָָ‬ ‫ְ‬ ‫ִ ְ ּג ְ‬ ‫מּׁשק ּכנפי יֹונים צחֹורֹות‬ ‫ַ ַ ְֵַ ִ ְ‬ ‫על ּפ ֵי ָם ׁשל סערֹות‬ ‫ַ ְנ י ֶ ְ ָ‬ ‫ּבׁשמי ּדרּכנּו, אֹור נֹו ֵּה‬ ‫גַ‬ ‫ִ ְ ֵ ְֵַ‬ ‫לּבנּו, רטט ּכּנֹורֹות‬ ‫ִֵ ֶֶ ִ‬ ‫אּולי נקטֹף לבלּוב ׁשל ר ַע,‬ ‫ֶ ֶג‬ ‫ְִ‬ ‫ַ ִ ְ‬ ‫אּולי ָמים זְ רּועי ּגבּורֹות.‬ ‫ֵ ְ‬ ‫ַ יִ‬
  • 10. ‫01‬ ‫*לליאֹורה‬ ‫ְִ ָ‬ ‫מְַראֹות‬ ‫נילי אמיר-סגל‬ ‫עֹומדֹות ׁשּתי ָׁשים‬ ‫ְ ֵ נִ‬ ‫ְ‬ ‫זֹו מּול זֹו‬ ‫עי ֵיהן ּכמראֹות‬ ‫ֵנֶ ְ ַ ְ‬ ‫מׁשּקפֹות ּבבּואֹות.‬ ‫ָ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫עץ הּתא ָה ּבחצר‬ ‫ֵ ַ ְ ֵנ ַ ֲ ַ‬ ‫ּבית הּספר‬ ‫ֵ ֵֶַ‬ ‫ּבָמים רחֹוקים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְי ִ‬ ‫יֹוׁשבֹות ּבצּלֹו‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫צֹוחקֹות מפטּפטֹות‬ ‫ְ ַ ְ ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ּבמׁשּובה ׁשל ַלדּות.‬ ‫ִ ְ ָ ֶ יְ‬ ‫היְתה ׁשעת צהריִם חּמה‬ ‫ָ ָ ְ ַ ֳַָ ַ ָ‬ ‫וְהּצל היטיב עּמן‬ ‫ֵַ ֵ ִ ִ ָ‬ ‫הרּגיע קמעה.‬ ‫ִ ְִ ַ ִ ְ ָ‬ ‫עברּו הּׁשנים -‬ ‫ְָ ַ ִָ‬ ‫הּזמן עצר מּלכת‬ ‫ְַ ַ ָ ַ ִ ֶֶ‬ ‫עֹומדֹות זֹו מּול זֹו‬ ‫ְ‬ ‫וְטֹוב הָה.‬ ‫ָי‬ ‫צֹוחקֹות ּבמבּוכה‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ׁשֹותקֹות זִ כרֹונֹות‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ׁשל ַלדּות מתּוקה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֶ יְ‬ ‫מבּקׁשֹות ּבלּבן:‬ ‫ְִָ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫לּו רק ֹלא יִכּבה האֹור‬ ‫ְֶ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּבתֹוכי‬ ‫ְ ִ‬ ‫ּבתֹוכּה.‬ ‫ְ ָ‬
  • 11. ‫11‬ ‫ּפגִיׁשָה‬ ‫ְ‬ ‫זיוה גל‬ ‫את הּׁשיר ה ֶה אני ּפֹו ֶׁשת‬ ‫ֶ ַ ִ ַ ּז ֲ ִ ג ֶ‬ ‫ּכׁשהּוא ּפֹוקח רגׁשֹותיו, עדיִן מהּסס‬ ‫ֵ ַ ִ ְ ָ ֲַ ְ ֻ ָ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫אינֹו מבחין‬ ‫ֵ ַ ְ ִ‬ ‫מיְמינֹו ּומׂשמאלֹו.‬ ‫ִ ְ ָ‬ ‫ִ ִ‬ ‫מן האּו ָה הּיְמנית א ַחנּו מרּצדים‬ ‫ְְַ ִ‬ ‫ִ ָ נ ַ ָ ִ ֲנ‬ ‫מחּוץ לּגבּול ׁשּבֹו אני נגמרת,‬ ‫ֶ ֲִ ְִ ֶֶ‬ ‫ְַ‬ ‫ִ‬ ‫ּבין  הצּורֹות  הּממהרֹות  להתּפּׁשט‬ ‫ְ ִ ְ ַ ֵ‬ ‫ַ ְ ֲַ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫מנקּודֹות ּומּקּוִים‬ ‫ִ ַ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּומחּברים א ֶרג ָה מתרֹוצצת ָאחר  ׁשריקה  ׁשל  ּתעּתּוע‬ ‫ֶ ַ ְ ַ‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫ְ ַ ְ ִ ֶ נ ְ ִ ּי ִ ְ ֶ ֶ‬ ‫ָאלפי ּגָנים  לֹלא ׂשפה.‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ֵ ְוִ‬ ‫העור והצל נורית צדרבוים. טכניקה מעורבת 5891‬
  • 12. ‫21‬ ‫ּפגִיׁשָה מקְִרית ּבּׂשָדֹות‬ ‫ַ‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬ ‫מיכאל רייך‬ ‫מה ָפתה הּׁשּבת עת לכּתי לּׂשדֹות‬ ‫ָ יְ ָ ַ ַ ָ ֵ ְֶ ִ ַ ָ‬ ‫לפּוׁש ללּגֹם ּבין ערּביִם‬ ‫ֵ ְַַ‬ ‫ְִ‬ ‫ָ‬ ‫אוִיר עמקים צלּול מאֹד‬ ‫ְ‬ ‫ֲ ֲָ ִ ָ‬ ‫להׁשקיף אל ּברכֹות הּמיִם.‬ ‫ַ ַ‬ ‫ְַ ְ ִ ֶ ְֵ‬ ‫ּפתאֹם ראיתיָך ּבין ׁשביל לׂשדֹות‬ ‫ְ ִ ִ ֵ ְ ִ ְ ָ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּבפאתי מרחבים מזְ היבים‬ ‫ְֲֵַ ֶ ְָ ִ ַ ִ ִ‬ ‫ּבעיניִם ּתמהֹות צפיתי ּבָך‬ ‫ָ ִ ִ ָ‬ ‫ְֵ ַ ְ ֵ‬ ‫ָאלחׁש נפעם: האם...‬ ‫וֶ ְ ַ ִ ְ ָ ֲ ִ‬ ‫ָאז ׁשָאלּת: ֶה ָאּתה? עניתי:‬ ‫ִָ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ְ ְ ז‬ ‫חרצית יֹוקדת ָחנּת לקטֹף‬ ‫ֶ ֶ ּג ַ ְ ְ ִ ְ‬ ‫ְַ ִ‬ ‫ָאכן!‬ ‫ֵ‬ ‫ׁשטיח ּפלא ָארּוג מּול ּפ ַי‬ ‫ָנ‬ ‫ְ ִ ַ ֶֶ‬ ‫עצרּת ּוׁשתיקֹות סביבֹותיִָך‬ ‫ְ ִ ַ‬ ‫ְַָ ְ ְ ִ‬ ‫ׂשמחה הציפתני וְצער אין סֹוף‬ ‫ִ ְ ָ ֵ ִ ַ ְ ִ ַַ ֵ‬ ‫קסמָך מּני ָאז... ׁשריר, ק ָם‬ ‫ַ ּי‬ ‫ָ ִ‬ ‫ִ ְ ֵ ִ ִ‬ ‫ּכי ּתעה ׁשביל חּייִָך אלי.‬ ‫ִ ָ ָ ְ ִ ַָ ֵַ‬ ‫ָאף ראיתי עּצבת עיניִָך.‬ ‫ִָ ִ ֶֶַ ֵ ַ‬ ‫חּפׂשּתי ּבהן ניצֹוץ מרּצד‬ ‫ְ ֵַ‬ ‫ִ ַ ְ ִ ֵָ ִ‬ ‫ׁשל ׂשמחת חּיִים, ׁשל ּגיל‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֶ ִ ְ ַ ַ‬ ‫ָאּת הׁשבּת ּבחּיּוָך עגּום‬ ‫ָ‬ ‫ְ ֵ ַ ְ ְ ְ ִ‬ ‫ּומפּכח‬ ‫ְ ָֻ‬ ‫וְלחׁשּת: סתם ערב רגיל...‬ ‫ַָ ְ ְ ְ ָ ֶֶ ִָ‬ ‫ָטלּתי ָבֹוָך את ָדָך ּבָדי‬ ‫ֶ יֵ ְ י ִ‬ ‫נַ ְ ִ נ‬ ‫ֹלא ּבּקׁשּתי מּמָך ּדבר,‬ ‫ִ ַ ְ ִ ִ ֵ ָָ‬ ‫אֹׁשר ּפתאֹם התּדּפק על ּדלּתי‬ ‫ִ ְ ֵַ ַ ְַ ִ‬ ‫ֶ ִ ְ‬
  • 13. ‫31‬ ‫וְנֶאספָה הּׁשִּבֹלֶת‬ ‫ַ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫רחל הרפז‬ ‫מעֹולם ֹּלא ָאסף שיּבֹולת. ֹלא חרׁש, ֹלא ָרע‬ ‫זַ‬ ‫ַָ‬ ‫ַ ׁ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ְ ָ‬ ‫ּבין הדּפים ׁשנֹותיו נכתבּו,‬ ‫ְ ָ ְִ ְ‬ ‫ֵ ַ ָּ ִ‬ ‫ּבקדרּות האבן, ּבין נדרים, חרמֹות ּותפילֹות.‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֲָ‬ ‫ַ ֶֶ ֵ ְִָ‬ ‫ְ ְַ‬ ‫ּבית הֹוריו נסּוָך עיראק,‬ ‫ִ ָ‬ ‫ָ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ּבסמטה ּבחברֹון‬ ‫ַ ִּ ְ ָ ְ ֶ ְ‬ ‫הּוא לֹומד וְחֹולם וְכמה.‬ ‫ֵ ָ ֵ ַּ‬ ‫ֵ‬ ‫הָארץ מחלחלת סיּפּורה הצֹורב‬ ‫ָ ֶ ְ ַ ְ ֶ ֶ ִּ ָ ַ ֵ‬ ‫ּפרעֹות מָאּכלֹות, מלחמֹות מלחכֹות,‬ ‫ְ ֲַ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ְ ְ‬ ‫ְָ‬ ‫וְהעלם חֹומק ּבין לׁשֹונֹות האש,‬ ‫ֵַ‬ ‫ֵ ֵ ְ‬ ‫ֶֶַ‬ ‫נמלט לַיּרדן, על גדֹותיו מהלָך.‬ ‫ִ ְ ַ ַ ְֵ ַ ְ ָ ְ ֵַ‬ ‫ּבמרחב הּשֹדֹות ּבֹוער מּבטּה‬ ‫ֵ ַַָ‬ ‫ְ ְֶָ ַ ָ‬ ‫אֹו ֶדת ׁשיּבֹולים לאלּומה.‬ ‫גֶ ִ ִ ְ ֲ ָ‬ ‫וְהּוא, ּבין הדפים ׁשנֹותיו נכתבּו.‬ ‫ְ ָ ְִ ְ‬ ‫ֵ ַ ָּ ִּ‬ ‫רחֹוקה הסמטה‬ ‫ְ ָ ַ ִּ ְ ָ‬ ‫ָאצה ללחֹׁש לק ֵי הּסּוף על ה ָר,‬ ‫ַ ַז‬ ‫ִ ְנ ַ‬ ‫ָ ְִ‬ ‫ּבשֹפת ה ַרדן שתלה חלֹום.‬ ‫ִ ְ ַ ַ ּי ְ ֵ ׁ ְ ָ ֲ‬ ‫ָ‬ ‫נמהלּו הסמטאֹות ּבׁשדה‬ ‫ַ ֶָ‬ ‫ִ ְ ָ ַ ִּ ְ ָ‬ ‫חברּו תפילֹות לחלֹומֹות‬ ‫ֲַ‬ ‫ַ ְ ְ ִ‬ ‫חרמֹות נׁשטפּו ּב ָהר‬ ‫ַנָ‬ ‫ִ ְ ְ‬ ‫ֲָ‬ ‫ּבר ָבים התרו הנדרים.‬ ‫ַ ְ ּג ִ ֻ ְ ַ ְּ ָ ִ‬
  • 14. ‫סיפורים‬ ‫41‬ ‫והגוף היה מתרפק בגעגוע. ככה הייתה עומדת וספר‬ ‫תהילים קטן אחוז בידה הימנית. רק שפתיה היו ממלמלות‬ ‫בברכה שקבלה מגברליה אשת אור. אל מי לא פנתה.‬ ‫הלב זוכר‬ ‫אל כל המיסטיקנים ואנשי הקבלה המסורתיים. אפילו‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫הרב רנטגן בכבודו ובעצמו סר לחדרה של רוחל’ה. הביט‬ ‫בנערה השוכבת דומם. התמקד בראשה הבוהק בזהב‬ ‫ביום שבא דוד יהושע מברוקלין לבית החולים ע”ש לוינשטיין‬ ‫תלתליו ופסק ‘כעת חיה רוחל’ה תשוב אלינו’. היה פעם‬ ‫ברעננה וראה את אחייניתו רוחל’ה מחוסרת הכרה, לא מש‬ ‫אחת ונתן תקוה חדשה. בפגישה מקרית באוטובוס העושה‬ ‫ממיטתה. במקום הזה היה מתפלל לאלוקים בורא שמים‬ ‫דרכו מתל-אביב לרעננה פגשה בגברליה, מדיום המרפאה‬ ‫וארץ שיתן מזור לנערה השוכבת ללא ניע כבר מאתיים‬ ‫בצליל וצבע. האשה הצעירה השרתה עליה שלווה וביטחון‬ ‫שבעים יום. הוא נדר נדר: ביום בו יפקחו עיני האזמרגד‬ ‫ואפילו שמיהרה לדרכה הבטיחה שתבוא לבקר את רוחל’ה.‬ ‫שלה, ידע כי נולדה מחדש. ביום הזה יקחה עמו אל קברו‬ ‫בתאי מוחה של לבנה קדחו המחשבות.’אתן חיי תמורת‬ ‫של המשיח הרבי מלובביץ’. הנערה היפה הייתה מחוברת‬ ‫חייה. רק השב ילדתי אל אביה...איך נקטעו ככה החיים‬ ‫למוניטור שהסדיר את פעימות לבה. עיניה העצומות מאנו‬ ‫לשלושת הילדים האלה שגדלו בשכונה? שלומי מבוגר‬ ‫להתעורר. רחוקה הייתה מדאגת הוריה. טרדות היומיום לא‬ ‫בשנתיים מיהודה ורוחל’ה חברים בנפש. תמיד היו ביחד.‬ ‫הציקו לה. עתה היא מרחפת בין שני העולמות. מחוברת‬ ‫אפילו בטירונות לטקס הסיום המכובד הזמין את חבריו. היה‬ ‫בצינורות שקופים ודקיקים של תמיסות אוכל וויטמינים‬ ‫ברור בשכונת התנאים ביפו ד’, בבניין המגורים הדו-קומתי‬ ‫ושוקעת אל עולם הזוי שמוחה רקם עבורה. כמו נסיכה היא‬ ‫שהילדים של שלוש משפחות הפכו אותם למשפחה‬ ‫שרועה במיטתה על מצעים לבנים. כל פעם שהיו באות‬ ‫אחת מחוזקת ומאוחדת. אם קרה שאחת הנשים הייתה‬ ‫האחיות להחליף את מצעי המיטה, הייתה לבנה אמה‬ ‫חוזרת מהשוק עם סלים, בן או בת מאחת המשפחות‬ ‫מסייעת לאחיות להושיב את בתה בכורסה ארוכת מסעד‬ ‫כשהיה מבחין בה, היה מיד מסייע לה. הכאב הפך לבן בית.‬ ‫משגיחה עליה שלא תיפול על כל הצינורות. בעיקר היה‬ ‫בבת אחת נקטעו החיים של שלומי ויהודה. יצאו לבלות‬ ‫חשוב לייצב את הראש ובמצב הזה הייתה חופפת את שער‬ ‫ביום חמישי במועדון ‘תל-אביב הקטנה’. שלומי היה נהג‬ ‫ילדתה שהאריך בתלתלי הזהב שלו. המסג’ היה מעורר‬ ‫של אלוף בקריה. קיבל את הרכב ואסף את חבריו לבילוי.‬ ‫פלאים בראש שעבר ניתוח. ידיה של האם היו משוטטות בין‬ ‫הילדים לא היו מבלים בדיסקוטק בערב שבת. היו תמיד‬ ‫שורשי השער מלטפות את קרקפת העור ובתנועות לישה‬ ‫יושבים על הדשא עם המשפחות משתפים אותם באירועי‬ ‫סיבוביות מזרימות את הדם מעניקות לו חיים.‬ ‫השבוע. חיים טובים היו לנו בבניין שלנו. כאשר עשו דרכם‬ ‫בשעת הרחצה היה הדוד יהושע, אברך מורה לדרדקים‬ ‫הביתה בשעה אחת לפנות בוקר הגיח רכב ממול שסטה‬ ‫מתפלל בבית-הכנסת של בית-החולים. היה מוסיף‬ ‫ממסלולו ונכנס ברכב הצבאי של שלומי. החבטה הייתה כה‬ ‫תפילות שהמציא ומתחנן על אחייניתו הנאבקת בשרעפי‬ ‫גדולה ששני הבחורים שישבו קדימה נהרגו במקום ורוחל’ה‬ ‫חלומותיה. ‘אלוקים אל רחום וחנון ארך אפיים עושה חסד‬ ‫שישבה מאחור נחבלה בראשה. כשבאו המחלצים מצאו‬ ‫לאלפים הבא מזור לאחייניתי רוחל’ה שימיה הופכים לילותיה‬ ‫אותה חגורה בחגורת בטיחות ומראשה זב דם בקילוח‬ ‫והיא לא מתעוררת.’‬ ‫דקיק. צופרי הסירנה פילסו לה דרך. הביאוה לבית-החולים‬ ‫ואמה לבנה הייתה מאירה את החדר בנוכחותה. אישה‬ ‫איכילוב. שם הובאה לחדר ניתוח. ארבע שעות ארוכות‬ ‫יראת שמים. בפניה תמיד תמצא אורה. כבדת ממדים‬ ‫מורטות עצבים הייתה שם. שלושה בחורים הובאו למנוחות‬ ‫בעלת רגליים דוביות כבדות הייתה אוספת שערה הארוך‬ ‫עולם למחרת בבוקר. שניים שהכרתי מילדות ואחד שהיה‬ ‫לשתי צמות ארוכות מסובבת אותן כנזר מעל ראשה‬ ‫בגילופין ונרדם על ההגה...אותו אחד שלקח את שמחת‬ ‫ועליהן הייתה מניחה מטפחת צבעונית. מצחה הבוהק‬ ‫החיים של שלוש משפחות.‬ ‫ועיניה טרוטות השינה היו בולטים על הפנים המיוסרות‬ ‫בשבעה ישבו שתי המשפחות יחד. הן גרו באותה קומה. רק‬ ‫שלא ידעו מרגוע מזה ימים רבים. לעתים הייתה מתבוננת‬ ‫דלת חיצונית הפרידה בין דירה לדירה. אליהו שלי ישב עמם.‬ ‫החוצה מבעד לחלון ורואה את גורדי השחקים מקנחים‬ ‫את יהודה חברה של רוחל’ה מהגן אהב כבן. מותו שבר‬ ‫את הזעה שבצבצה בשמי התכלת ואז היו עיניה בוכות‬
  • 15. ‫סיפורים‬ ‫51‬ ‫את לבו. פעמיים הובא‬ ‫רופא לביקור בית. פעם‬ ‫בשביל רינה אמא של‬ ‫שלומי. ופעם בשביל אליהו‬ ‫שלי שלא רצה לאכול ולא‬ ‫רצה לשתות. שבעה ימים‬ ‫בכה. שבעה ימים ישב עמם‬ ‫על המזרן לא מסתיר את‬ ‫כאבו. ‘איך נחיה בלי הילדים‬ ‫שלנו? ‘יהודה ושלומי איזה‬ ‫פרחים, איך נחיה בלעדיכם,‬ ‫איך, איך?’ את מקומו בבית‬ ‫החולים לידי תפסו לסירוגין‬ ‫אחיותיהם של שלומי ויהודה.‬ ‫הן נתנו לי כוחות לא להשבר.‬ ‫אחרי השבעה היינו עושות‬ ‫תורנויות ליד מיטתה של‬ ‫רוחל’ה. רותי אמא של יהודה‬ ‫ורינה אמא של שלומי ואני.‬ ‫ככל שנקף הזמן הפצעים‬ ‫הפיזיים הגלידו ורוחל’ה‬ ‫הועברה לשיקום בבית-‬ ‫החולים הזה. המרחק הפיזי‬ ‫לא מטשטש את המרחק‬ ‫הרגשי שמצטמצם כל פעם‬ ‫מחדש. בבית-החולים קראו‬ ‫לה ‘היפהפיה הנמה’. היו‬ ‫עוברים ליד חדרה ורואים‬ ‫דיוקן עצמי - אדום וירוק משלימים - נורית צדרבוים 1102‬ ‫ילדה יפה הנושמת בכוחות‬ ‫עצמה אך עיניה עצומות. מתי תתעורר היפה בנערות? היה היה רחב כתפיים ומוצק כזה. הבנות בשכונה היו מחזרות‬ ‫אחריו. היו יושבות על הדשא מחכות שישוב מהבסיס. כמה‬ ‫לבי שואל והמענה היה רחוק מלהגיע.‬ ‫איזה בחור יפה היה יהודה. עוזר לאנשים. מדריך בתנועת היו מצפות לשובו. היה מחונן במתמטיקה ופיזיקה. כל‬ ‫הנוער העובד והלומד. עשרות ילדים היו יושבים על מדרגות שנה היה מקבל מענק מאוניברסיטת תל-אביב להרחיב‬ ‫הבית מבכים את לכתו. ג’ינג’י תכול עיניים ובהרות חן. מהגן ידיעותיו. בשעה שהמתין לקורס מיוחד בהנדסה קרבית,‬ ‫של סמדי הגננת החליטו להיות חברים. שתים- עשרה שנים הפכו עשרים מחבריו והוא בתוכם להיות נהגים של אלופים‬ ‫החברות הייתה בתוכם. אהבנו אותו כבן. בשכונה קראו להם בקריה. ככה יצא המזל. והחלומות התרסקו לנו בפנים’..‬ ‫‘יהודה של רוחל’ה.’ ו’רוחל’ה של יהודה’. במחוייבות אישית בידה השמאלית אחזה בברכת המרפא שנתנה לה גברליה.‬ ‫הייתה ממציאה משחקים במתנ”ס הקהילתי. ‘המשחקיה אותה אישה שבאמת באה לבקר את רוחל’ה. כשנפגשו‬ ‫של רוחל’ה’. הייתה מלמדת פעוטות לשחק מתוך מחשבה. שוב חשה מתוך עיניה שביל של אור זורם מתוכה אל עיניה‬ ‫ככה היו מזהים אותם. ושלומי, איזה פרח? עלם חמודות. ורטטים של אהבה מקיפים אותה. היא הניחה ידיה על‬ ‫שתי גומות חן שובבות היו ניבטות מפניו בשעה שפטפט. ראשה של רוחל’ה ובתנועות קלות של עיסוי לימדה את‬
  • 16. ‫סיפורים‬ ‫61‬ ‫לבנה לברך את ברכת המרפא לגוף ולנפש. “באצבעותי כסומא מחזיקות ידיה ומכריזות על מכשול בדרך, פן תמעד.‬ ‫ארפאך ואתן מזור לגידך,ריפוי לעצמותיך. ברכה בכפות ידיך. ראשה מהופנט כלפי מעלה. הייתה סופרת את גגות‬ ‫יזרום הדם בקלות בכפות רגליך ויביא מרפא לנפשך. ריפוי, הבניינים הגבוהים ואת הקומות המאכלסות אותן. שיטוט‬ ‫כזה בברוקלין היה עינוג קוסמי עבורה.‬ ‫הזנה וברכה לגופך.”‬ ‫כניסתו לחדר של הדוד יהושע קטעה את הרהוריה. בעודו‬ ‫מתבונן בשערה הרטוב המסורק ומריח את ניחוח השמפו,‬ ‫פקחה לפתע רוחל’ה את עיניה. אמה לבנה הבחינה מיד‬ ‫בשינוי והסבה את תשומת לבו. ‘תודה לך אלוקים ששעית‬ ‫לתחנוני. תודה לך אלוקים הרופא לכל תחלואי. הגואל‬ ‫משחת חיי. המעטרני חסד ורחמים.” בשעה שהודה‬ ‫לאלוקים יצאו הדמעות לשוטט על פרוסות לחייו גולשות על‬ ‫זיפי זקנו החום. עיניה של רוחל’ה סבבו את החדר. החדר‬ ‫הלא מוכר לא הותיר בה סימן. לבנה שאלה את בתה אם‬ ‫היא יודעת, מי היא שתעצום את עיניה ותאשר. הסימן‬ ‫הזה עבד גם לגבי הדוד יהושע ואביה אליהו שקומתו שחה‬ ‫ועתה נעזר במקל הליכה. מאז המוות הכפול של הבנים לא‬ ‫שב לעצמו. היה רזה וכחוש. לעתים שוכח לאכול ולשתות‬ ‫וכך היו מוצאים אותו מעולף בצהרי-היום על כרי הדשא‬ ‫למרגלות הבניין.‬ ‫אשישות כבדות מיין נורית צדרבוים‬ ‫הכרתה של רוחל’ה שבה אליה חלקית. היא הכירה את‬ ‫אחיותיו של שלומי ולא הכירה את הוריו. את הוריו של יהודה כשהיו עוברות ליד כוללים ובתי מדרש היו שומעות ויכוח‬ ‫הכירה אך לא הכירה את אחיותיו. השהות בבית לוינשטיין מפולפל בין תלמידי חכמים לבין מוריהם. לא פעם היו‬ ‫קצרה מהרגע שפקחה את עיניה. המשפחה הגדולה שלה נשענות על אחד הבתים מנסות לזהות קולו של פלוני שהיו‬ ‫ערכה לכבודה מסיבה בשעה ששבה הביתה. חודש לאחר מכירות. כשהיו האברכים הצעירים יוצאים להפסקה, הן‬ ‫מכן עשתה דרכה אל ברוקלין יושבת במטוס אל-על בסמוך היו עוברות במהירות למדרכה אחרת. והיו כאלה שנעטפו‬ ‫בניחוח הבושם שנותר מאחור מנסים לדמיין מי מהשלוש‬ ‫לדודה. חופשה בעיר ניו-יורק תעשה לה רק טוב.‬ ‫כבר בבואה אל הסמטאות הצרות של ברוקלין. חשה השתמשה בניחוח מתוק כזה.‬ ‫רוחל’ה בהילה קסומה העוטפת אותה. בבית דודתה שרה הדוד יהושע היה מארח תלמיד חכם בתורה כל ערב‬ ‫החליפה את מכנסי הג’ינס הצמודים וחולצת הפופיק שבת. ואל ביתם הוזמן אברום בן מלמד דרדקים בקווינס.‬ ‫בחצאית כחולה מבד כותנה רך למגע. את רגליה עטפה כשסעודת השבת הוגשה בחן אברום את פניה של רוחל’ה.‬ ‫בגרבונים בהירים עד לברכיה. את נעלי הספורט האופנתיות עיני הים שלה כוסו בריסי עפעפיים חומים וככל שהגניב‬ ‫שלה לא החליפה. הייתה לה אהבה מסויימת אליהן ונפשה מבט אל פניה חשה ברטט קל המרעיד את איבריה. פניה‬ ‫נקשרה בהן. חולצות מלמלה ארוכות שרוול החליפו את הואדמו כשדודה סיפר לתלמידו מאין הגיעה האורחת. כל‬ ‫המלתחה הישנה שלה. ושערה הפזור נקלע לשתי צמות אותה עת הרכינה ראשה אל ידיה הרועדות ופחדה פן חיוכה‬ ‫ארוכות בהירות שהבליטו את עיני האזמרגד שלה. חופשתה יסגיר מחשבותיה. אחרי הארוחה היו יושבים ילדיו תשעה‬ ‫הייתה משותפת לחופשת בנותיו של הדוד יהושע. לטייל במספר עם רוחל’ה ואברום והיו משחקים בחידון שהמציא‬ ‫ברחובותיה של ברוקלין הנושקת לשמים היה חוויה מרנינה עבורם הדוד יהושע שהיה בקיא בתורה.‬ ‫עבורה. הייתה הולכת עם לאה בת הארבע-עשרה ועם ככה חלפו הימים. דודתה שרה הייתה מלמדת את רוחל’ה‬ ‫מירל’ה בת גילה אוחזת בידן וראשה תקוע בכיפות הצריחים מלאכות הבית. עין לעין הייתה סורגת בצמר רך ובחוטי‬ ‫של גורדי השחקים. הארכיטקטורה והעיצוב האדריכלי של תחרת קרושה. ידיה הפליאו אותה. הייתה יושבת במרפסת‬ ‫הבניינים הגבוהים הדהימה אותה. הן היו מובילות אותה בית דודיה וסורגת כיפות עם מגדלי דוד המעטרים את‬
  • 17. ‫סיפורים‬ ‫71‬ ‫אותה מהרגע שעיניהם נפגשו.‬ ‫העיר העתיקה ירושלים. חוש מהיר ותפיסה קלה היו לה.‬ ‫”מה את עושה כאן לבד?” היא הביטה אל ידיה‬ ‫לעתים הייתה אוחזת בסידור והייתה קוראת בו להנאתה‬ ‫“אני חייבת לשטוף את ידיי. אחר-כך אענה לך על שאלתך.”‬ ‫ואחר מנהלת שיחות עמוקות עם דודתה ובנותיה. בעיקר‬ ‫אברום הוביל אותה אל אחת הצרכניות שתלמידי בית-‬ ‫אהבה לרקום על ציפות לכרים וכסתות וציוריה הרקומים‬ ‫המדרש הלומדים יחד עמו לעתים קונים שם את מצרכיהם.‬ ‫היו מרהיבים ביופים.‬ ‫כאשר נכנסה הראתה לה בעלת הצרכניה היכן הכיור, אפילו‬ ‫“ילדה טובה רוחל’ה. איזה ידיים טובות יש לה. תראי איזה‬ ‫סבון מאריזתו החדשה הוציאה לכבודה. לאחר שנגבה ידיה‬ ‫דיוק”. היה פונה אל רעייתו אחרי שראה את עבודותיה של‬ ‫יצאה אליו. הוא המתין לצאתה מחוץ לצרכניה. עדיין הייתה‬ ‫רוחל’ה.‬ ‫התקהלות. מפה לאוזן הועברה הידיעה שהמתעלפת‬ ‫"רבי שאול שטיינמיץ רוצה לבוא בדברים איתך. הרבנית‬ ‫הייתה אשת הרב הגדול חנוך לבית לוין.‬ ‫גאולה בקשה ממני שתפנה שעה ותפנה לבית מדרשו.”‬ ‫“לווה אותי הביתה, אברום.” רק צליל שמו בשפתיה העביר‬ ‫“הרבי שלנו תמיד משוחח איתי על תלמידנו. זה לא חדש.”‬ ‫בה רעד לא מוכר.‬ ‫“כן. אתה צודק. אבל הרבנית רמזה לי שמדובר בשידוך.”‬ ‫מבלי שתבקשי, הייתי עושה זאת.” כאשר הלכו בדממה‬ ‫"את רוצה להגיד שאחת מבנותינו תתארס הקיץ הזה. זה‬ ‫אל בית דודיה. הכניסה רוחל’ה את ידה הימנית אל כיס‬ ‫מוקדם מדי הייתי אומר. אבל, גם כבוד גדול.” כאשר שם‬ ‫חצאיתה ונתנה לו תשורה קטנה.‬ ‫פעמיו אל חדרו החדש של הרבי שאול שטיינמיץ פגש שם‬ ‫“רקמתי אותה בשבילך.”‬ ‫את אביו של אברום הכהן. שני המלמדים התחבקו וברכו זה‬ ‫‘זה הדדי. היא מרגישה אלי משהו. זה פשוט משמים. ללב‬ ‫את זה. עניין משותף הביא אותם להדברות ישירה. אברום‬ ‫יש עיתוי משלו. מהרגע שפגשתיה ידעתי שלי היא נועדה’.‬ ‫מעוניין ברוחל’ה. העניין בא לו בהפתעה.‬ ‫“תודה”. אמרתי בחיוך. חשתי בצינה המדגדגת את לחיי.‬ ‫“רוחל’ה. היא בת אחי. היא מתארחת בחופשת הקיץ‬ ‫התרגשות גדולה עטפה אותי. לו ידעה, שבאותם רגעים‬ ‫כאן. היא בת יחידה להוריה. קשה לי להגיד בבטחה, אם‬ ‫ממש, אבי מבקש אותה עבורי.‬ ‫היא נשארת כאן. שהייתּה בביתי זמנית מאוד. אתה יודע‬ ‫נפרדתי ממנה לשלום. כאשר פתחתי את נייר העטיפה‬ ‫מה, אשאל את פי הנערה ואודיעך.” בעוד הרבי משוחח‬ ‫הצבעוני התגלתה לעיני כיפה ירוקה ובאותיות זהב רקום‬ ‫עם שני תלמידיו לא הרחק משם סייעה רוחל’ה לאישה‬ ‫שמי אברום כשמכל צד מגדלי דוד זוהרים אלי. החיבור בין‬ ‫דתית לקום מהמדרכה לאחר שהשטתחה עליה. בנסיון‬ ‫ריבועי המגדל לבין אותיות שמי הראה לי שבחירתי נכונה.‬ ‫הראשון הצליחה, אך האישה מעדה שוב אל זרועותיה של‬ ‫רוחל’ה אשת חיל. והיום איזו גיבורה? איזו תושיה? כבודה של‬ ‫השמש הקייצית. האישה המעולפת עוררה התקהלות.‬ ‫בת מלך פנימה. שמתי לב אחר-כך ששאלתי נותרה ללא‬ ‫סליה וכל מרכולתן נשפכו על המדרכה. נשמתה נעשתה‬ ‫מענה. אך שמחתי כל-כך לראותה. ברחובות העיר דיברו על‬ ‫כבדה עד שפסקה. רוחל’ה מתחה את גופה והניחה את‬ ‫החיאתה מחדש של אשת הרב. סיפור הצלתה נודע ברבים.‬ ‫ראשה על לוח חזה. ריר קצפי בצבץ משפתיה. רוחל’ה‬ ‫וכבר התדפקו על דלת בית דודה תלמידי רבנים עם יחוס‬ ‫לא איבדה את עשתונותיה. דחפה את אצבעותיה אל פיה‬ ‫ומעמד. כולם רצו זיווג כזה עמה. דודה יהושע ורעייתו שרה‬ ‫של האישה ורוקנה את תכולתו. אחר שילבה אצבעותיה‬ ‫היו מקובלים בקהילתנו. כאשר נשאלה רוחל’ה אם תרצה‬ ‫ולחצה על מפתח לבה בספירה קצבית עשתה לה הנשמה‬ ‫להשתדך אלי עיניה קרנו וחיוכה אמר הכל.‬ ‫מלאכותית. בינתיים הוזעק אמבולנס כשהגיעו החובשים‬ ‫חודשיים לאחר שהתערתה בשכונתנו. באו הרב שאול‬ ‫הכרתה של האישה וקצב נשמתה שבו אליה. היא הובהלה‬ ‫שטיינמיץ ורעייתו כבוד הרבנית גאולה. הוריה של רוחל’ה‬ ‫אל בית החולים. כאשר ניסתה לעמוד על ברכיה מישהו‬ ‫הוסעו משדה התעופה לה-גרדיה בכבוד מלכים. השכונה‬ ‫הושיט לה יד. היא נעזרה בידו והתרוממה קלות על רגליה.‬ ‫זהרה בדגלים צבעוניים. זרי פרחים בשלל צבעים נשזרו על‬ ‫“אברום”. צהלת שמחה נעורה בלבה. “יצאתי החוצה‬ ‫מדרגות הבניין מקומה לקומה. הבנות היו במרפסות ביתן‬ ‫במטרה לראותך והנה אתה כאן.”‬ ‫מציצות מאחורי הוריהן בשמחה הגדולה שפקדה את השדכן‬ ‫“את גיבורה, רוחל’ה”. הבחור חלק לה שבחים והפליא‬ ‫הרב שטיינמיץ. הורי, אחיותי ואחי נצבו לידי בהתרגשות. הרב‬ ‫במחמאותיו.‬ ‫שטיינמיץ אחז בידי וקרב אותי אל רוחל’ה שהייתה לבושה‬ ‫“אל תגזים.” הביטה בו וראתה את החיוך המקסים שכבש‬
  • 18. ‫סיפורים‬ ‫81‬ ‫המכובדים התכבדו במאכליה של גברת הבית, כשאליהו‬ ‫בשמלה בגון שמנת שאמירות צווארה עשויים מתחרת משי‬ ‫אמר בשקט: ”אנחנו נכבד את ההחלטה של רוחל’ה, אנחנו‬ ‫עדינה. גופה הדקיק נעטף בשכמית-זהב ועיניה נצצו באור‬ ‫יודעים שלבה עדיין זוכר.”‬ ‫יקרות. החלטנו להתארס. כי בשכונתי איני יכול להתרועע‬ ‫עם בחורה מבלי שאתארס לה ולא אפגע בכבודה. חזרתי‬ ‫המחוג שאבד‬ ‫אחר דברי הרבי: ”וארשתיך לי לעולם. וארשתיך לי בצדק‬ ‫ובמשפט, בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את‬ ‫פוקס אילה‬ ‫ה’.” ענדתי לה טבעת שבקודקודה נמצא יהלום זוהר ודודה‬ ‫יהושע נתן לי שעון יד מזהב מתנת הוריה. שלושה שמות‬ ‫כשנועה חגגה את יום ההולדת העשירי שלה, היא קיבלה‬ ‫נקראו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו ואחד מה‬ ‫במתנה שעון מעורר והעמידה אותו על שולחן הכתיבה‬ ‫שקוראים לו בני האדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב‬ ‫שלה. השעון שנראה שמנמן ועגול כמו כדור גלידה עמד על‬ ‫מכולם מה שקונה הוא לעצמו. סוף דבר. הכל נשמע. את‬ ‫השולחן גאה ונפוח כמו תרנגול, ותקתק בגאווה: “תיק, תק,‬ ‫האלוקים ירא אני ושומר מצוותיו,כי זה כל האדם.‬ ‫תיק, תק תקתוק זה לא משחק! מעכשיו אני מחליט מתי‬ ‫אור מחשמל זהר מעינינו. על ראשי בין תלתלי הבוהקים נחה‬ ‫אתם תתעוררו ומתי תלכו לישון. אני השליט של הזמנים!”‬ ‫במלוא הדרה הכיפה שרקמה עבורי רוחל’ה. כשכבר עמדתי‬ ‫הודיע לכול החפצים בחדר.‬ ‫לידה, קרב הרב שטיינמיץ לדוד יהושע ואמר לו: ”באנו‬ ‫“אתה לא תחליט כלום! ולא תגיד לי מתי ללכת לישון! תלך‬ ‫בדברים לגבי רוחל’ה ואברום, כעת חיה, בעוד שבוע מהיום‬ ‫אתה לישון, חוץ מזה, רד ממני קטנציק!” קרא השולחן‬ ‫יתקיים בבית הזה טקס אירוסין נוסף למירהל’ה. המשודך‬ ‫בכעס.‬ ‫המעוניין בה, הוא בנם של ציפק’ה וחנוך לוין. זה יופי של‬ ‫השעון נעלב מאד ותיקתק עוד יותר חזק.‬ ‫שידוך. רוחל’ה פתחה את המזל בבית הזה”. המלים נעתקו‬ ‫המראה שהייתה תלויה מול השעון גם היא אמרה: “גם‬ ‫מפיו של הדוד יהושע. התבוננתי בפני הוריה של ארוסתי.‬ ‫בשבילי לא תחליט. תסתכל על עצמך איזה נפוח אתה,‬ ‫הם כל הזמן מדדו אותי מכף רגל ועד ראש. כאשר נפגשו‬ ‫יודע רק לתקתק.”‬ ‫מבטנו חייכו אלי בשמחה גדולה וההתרגשות הרעידה את‬ ‫השעון הסתכל במראה ולפתע לא ראה את המחוג הקטן‬ ‫ידי השמאלית כשאחזתי בידה של רוחל’ה חשתי את דבריו‬ ‫שלו. צעקה פרצה מפיו: “המחוג הקטן שלי? איפה הוא?‬ ‫של אבי מהדהדים ברקותי: ”איש ואישה זכו-שכינה שרויה‬ ‫לאן הוא נעלם?! אוי, אוי איפה המחוג הקטן שלי, איך אראה‬ ‫ביניהם.”‬ ‫את הזמן לנועה ולכולכם? מי גנב את המחוג הקטן שלי?”‬ ‫“אליהו”, לחשה לבנה בתנוך אזנו של בעלה. “תראה,‬ ‫מרוב בהלה התחיל השעון לטרטר ולקפוץ על השולחן‬ ‫אליהו.”‬ ‫כמו משוגע. לשמע הצעקות התעוררה נועה ואמרה בקול‬ ‫אליהו פער את פיו כלא מאמין למראה עיניו. לבנה המשיכה‬ ‫כועס: “הי, מה קורה פה? מי מעיר אותי בשתים עשרה‬ ‫לדבר בשקט: “העיניים עיניו של יהודה. התלתלים הג’ינג’ים‬ ‫בלילה? איזה שעון מבולבל.”‬ ‫הגולשים על אוזניו.. הם התלתלים של יהודה. הגובה‬ ‫היא הכתה קלות על ראש השעון והוא נעלב מאד ומיד‬ ‫וחיתוך הדיבור... כאילו יהודה חזר אלינו מעולם שכולו טוב.”‬ ‫תקתק: “מישהו גנב לי את המחוג הקטן! זה מאד מסוכן!”‬ ‫צמרמורת אחזה בשניהם. הדמעות שהסתירה לבנה הגיחו‬ ‫נועה הביטה בשעון ואמרה: “שום דבר לא נגנב! עכשיו שלוש‬ ‫החוצה. אליהו הנתמך במקל סייע בידה למצוא מקום‬ ‫דקות אחרי חצות ואני רואה שהמחוגים שלך במקום.”‬ ‫ישיבה.‬ ‫השעון ההמום הביט שוב במראה וראה איזה פלא שני‬ ‫“כשאחיך אמר לנו בטלפון, רוחל’ה מצאה אהבה חדשה...‬ ‫המחוגים שלו היו במקומם.‬ ‫הייתי סקפטית. מלאת חששות. איך אפשר, תוך חודשיים‬ ‫“מהיכן הופיע המחוג הקטן?” התפלא.‬ ‫להתאהב בפלוני ולהחליט החלטות בוגרות? רוחל’ה רוצה‬ ‫המראה והשולחן פרצו בצחוק וקראו לעברו: “קודם תמצא‬ ‫ללמוד כאן. לא בארץ. תראה את השינוי. האמנם, רוחל’ה‬ ‫את המחוגים שלך בשתים עשרה בצהרים או בחצות. הם‬ ‫נולדה מחדש?”‬ ‫מסתתרים אחד מאחורי השני ורק אחרי שתבין את זה‬ ‫אליהו ולבנה התבוננו בפניה של בתם היחידה. עיניה‬ ‫תוכל לנהל לאחרים את העניינים...."‬ ‫הזוהרות באור יקרות השתקפו בעיניו של אברום. כל‬
  • 19. ‫סיפורים‬ ‫91‬ ‫יום אחד הגיעו כמה מאנשי הכפר אל העץ, להתייעץ עם‬ ‫מויש, החכם.‬ ‫פגישה חצי-פגישה‬ ‫נולדה לפרה שלנו עגלה ולה שלושה ראשים. מה נעשה‬ ‫בועז שמואלי‬ ‫איתה? שאלוהו.‬ ‫ממקומו שעל אחד הענפים הזדעק לו ינקל ואמר להם:‬ ‫“למה אתה מתכוון?”‬ ‫תשמעו, זה מאוד פשוט. חיתכו את הראש שמצד ימין ואת‬ ‫“זה לא משנה למה אני מתכוון, אך זה כן משנה איך אתה‬ ‫הראש שמצד שמאל, כך יישאר רק ראש אחד, באמצע !‬ ‫מבין למה שאני מתכוון... כי בהחלט יכול להיות שלא כיוונתי‬ ‫אמר להם בנימה נחרצת.‬ ‫היטב...”‬ ‫נענעו הכפרים בראשם. אוי ינקל, טיפש שכמותך.הן תמות‬ ‫“טוב... בוא ואספר לך סיפור קצר:‬ ‫העגלה מאובדן רב של דם!‬ ‫ ‬ ‫אם כך, אמר להם ינקל בעליזות-מה, מיכרו את בשרה‬ ‫מויש וינקל, שני אחים, חיו בכפר קטן. הם אהבו לחסות‬ ‫לשוחט וכך תוכלו להרוויח עליה מעט מעות.‬ ‫בצילו של עץ תפוחים ענף. בעוד שמויש נהג לשבת בצילו‬ ‫ ‬ ‫של העץ, כשהוא נשען על גזעו של העץ, תוך שהוא מעלעל‬ ‫התייאשו הכפריים מטיפשותו של ינקל וניפנו אל מויש‬ ‫בספר כלשהו – אהב ינקל לטפס על העץ ולעבור מבד‬ ‫החכם. הלה חשב קמעה וענה להם: קחו אותה והציגו‬ ‫לבד. לבחור את התפוח הנאה ביותר ולאוכלו בכול פה תוך‬ ‫אותה לראווה בכול הכפרים באזור, ואל תשכחו לגבות‬ ‫השמעת קולות שהעידו על הנאתו.‬ ‫מספר פרוטות אגב כך, מכול החפץ לראותה...‬ ‫מכאן, שאנשי הכפר הבינו שמויש, חכם. ואילו ינקל, טיפש.‬ ‫חייכו הכפריים והודו למויש החכם על... חוכמתו.‬ ‫כך נתקבעו להם שמות התואר וכך הכירו אותם אנשי‬ ‫הכפר וכן גם כול יתר אנשי הכפרים הסמוכים: מויש החכם‬ ‫לאחר שהלכו הכפריים ירד לו ינקל מצמרת העץ והתיישב‬ ‫וינקל הטיפש.‬ ‫ללא שם - הדפס וקולאג' - נורית צדרבוים 2102‬
  • 20. ‫סיפורים‬ ‫02‬ ‫“נגיד שבאמת היית פוגש את פיטר-פן, מה אז? למה אתה‬ ‫ליד מויש.‬ ‫מצפה מפגישה שכזאת?”‬ ‫ראה נא מויש אחי האהוב, מדוע דווקא לך קוראים בני‬ ‫“אין לי ציפיות...”‬ ‫הכפר מויש החכם ולי קוראים ינקל הטיפש? בוא ונתחלף‬ ‫“שוב התחמקות?”‬ ‫במקומותינו: אשב אני שעון אל גזע עץ התפוחים ואקרא‬ ‫“אתה באמת מאמין שלאדם אין ציפיות, לטוב או לרע,‬ ‫בספר ואתה טפס אל צמרתו ואכול מפריו...אמר ינקל, לא‬ ‫שישנם באמת מקרים שבהם אדם אדיש לדברים שיכולים‬ ‫בלי שכל...‬ ‫לקרות?”‬ ‫מויש הסכים. וכך עשו.‬ ‫“למה לא?”‬ ‫ ‬ ‫“אתה תמים!, זה לא ההיגיון שמוביל את האדם. אין היגיון. יש‬ ‫למחרת הגיעו אל העץ אותם בני הכפר. הם התפלאו על‬ ‫רגש, רק רגש!, וברגע שתפנים את זה תבין שגם כשאתה‬ ‫כך שהאחים החליפו מקום... אך שני האחים השקיטו את‬ ‫מעמיד פנים של אדיש, או לפחות מצהיר על אדישותך, הרי‬ ‫ספקות הכפריים באשר למקומו של החכם מביניהם, קרי‬ ‫שעמוק בפנים, הרגש מחולל בך שמות ונשק ההגנה הטוב‬ ‫– שעון אל גזע העץ ומעלעל בספר...‬ ‫ביותר שלך? לשחק את האדיש...”‬ ‫ ‬ ‫“ומה רע בלשחק את האדיש?”‬ ‫ראה נא, ינקל החכם: שוב נולדה לנו עגלה ולה שלושה‬ ‫“רע, טוב..., אין רע או טוב. ישנה מציאות בה אתה נתפש‬ ‫ראשים, התאוננו בני הכפר.‬ ‫כמי שישן בעוד עיניו פקוחות..”‬ ‫ממקומו שעל אחד הענפים, צחק מויש ואמר להם: קחו‬ ‫“אתה יודע מה אתה מזכיר לי?”‬ ‫אותה והציגו אותה לפני הקהל הרחב וגבו מספר פרוטות‬ ‫“לא, אל תענה לי בשאלה משלך. אתה מזכיר לי את כול‬ ‫מכול מי שחפץ לראותה!‬ ‫אותם ספרי “הגות” שבהם מתנהלים שיחות-כביכול בין‬ ‫אוי מויש טיפש שכמותך, סנטו בו הכפריים, וכי יש לנו זמן‬ ‫המואר לבין זה שאמורים להאיר את דרכו. נו, אתה יודע...‬ ‫להתרוצץ מכפר לכפר כמו אנשי קרקס?‬ ‫הספרים הללו שקונים אותם ב-88 ₪ והם אמורים ללמדך‬ ‫ ‬ ‫שחוכמת כול העולם כולו נפלה בחיקו של מחברו...”‬ ‫התייאשו הכפריים מטיפשותו של מויש וניפנו אל ינקל,‬ ‫“והסדנא כבר בדרך, מחיר מיוחד למקדימים..., ואו-טו-טו‬ ‫החכם. ממתינים בקוצר רוח לשמוע מחוכמתו.‬ ‫האתר עולה לרשת, מחיר מיוחד למנויים...”‬ ‫ראו נכבדיי, אמר להם ינקל בכובד-ראש, הפתרון פשוט:‬ ‫“בדיוק!!!”‬ ‫כירתו את הראשים שבצדדים וכך יישאר לו רק ראש אחד,‬ ‫“אז מה תשאל את פיטר-פן?”‬ ‫באמצע.‬ ‫“או לא, לא אשאל אותו מאומה. רק אומר לו שהרעיון‬ ‫נענעו בני הכפר בראשם. ואם, אמרו לו בהיסוס מתוך כבוד,‬ ‫שלו של “לחשוב מחשבות שמחות” כדלק לעופף לארץ-‬ ‫תמות העגלה מאובדן חמור של דם?‬ ‫לעולם-לא, הוא זה שיצר אצל בני-אדם את רעיון העוועים‬ ‫חייך ינקל וענה: כי אז תוכלו למכור את בשרה לשוחט ובכול‬ ‫של מחשבה-יוצרת-מציאות...”‬ ‫זאת להרוויח מעט פרוטות.‬ ‫“אתה ספקן!”‬ ‫“ברור. אל תטעה, אני מאמין גדול בכוחה של המחשבה, אך‬ ‫ ‬ ‫בתנאי אחד: שהיא מייצרת, בתורה, גם מעשים. כי מחשבה‬ ‫הודו הכפריים לינקל החכם והלכו לדרכם. קפץ לו מויש‬ ‫לבדה היא, כלום. היא לא יותר מאשר אוסף בלתי-מפוענח‬ ‫מצמרת העץ ובא והתיישב ליד אחיו וכך אמר לו:‬ ‫של אותות חשמליים במוח...”‬ ‫ראה, אחי האהוב!, שנינו דבקנו בעצתנו ואילו הם דבקו‬ ‫“אתה לא רק ספקן, אלא גם עצל...”‬ ‫במקומותינו ולא בנו.‬ ‫“עצל? אני בסך הכול מנסה לומר לך, כבר אינספור פעמים,‬ ‫צחקו האחים, יחדיו.‬ ‫ש..., בין אם אומר דבר-מה מתוך מחשבה תחילה ובין‬ ‫ ‬ ‫אם אומר את מה שאני אומר בלעדיה, יהיה תמיד לפחות‬ ‫מאותו היום הקפידו אנשי הכפר לקרוא לאחים בשמם‬ ‫מישהו אחד שיראה בה דבר אחד בלבד!”‬ ‫בלבד... ולא לפי... תוארם.”  ‬ ‫“שטויות...”‬ ‫“סיפור יפה. אבל, ההתחמקות שלך? לא לעניין!”‬
  • 21. ‫סיפורים‬ ‫12‬ ‫נ.ב.‬ ‫ ‬ ‫אז..., את מי באמת הייתי רוצה לפגוש?‬ ‫אני משער שאת עצמי, את עצמי הייתי רוצה לפגוש.‬ ‫הייתי רוצה לפגוש את “עצמי” שלפני קבלת החלטה, או‬ ‫בחירת בחירה... הייתי רוצה לשבת ולספר לו על השלכותיה‬ ‫של אותה החלטה, של אותה בחירה. הייתי רוצה לספר לו‬ ‫על תוצאותיה. הייתי רוצה לדבר על לבו. הייתי רוצה לשכנעו‬ ‫לקחת דרך אחרת מאותה דרך שלקח. כי בדרך קשה, בחר.‬ ‫ועל אף כול זאת, רוצה אני להיות בטוח בכנותי ולומר לו‬ ‫נשות מדבר נורית צדרבוים‬ ‫שבעצם לא הייתה דרך אחרת, זולת הדרך הקשה...‬ ‫שנותרה. מסביבה היו מספר דיונות של חול. בעיניה כבר‬ ‫ראתה את מפלצות הברזל הגדולות, כובשות כל חלקת‬ ‫אדמה בתולית ואת הדחפורים החודרים אל בטנה וממלאים‬ ‫אותה בזרעי בטון המצמיח בניינים נוספים. כנראה שלבסוף‬ ‫לא תהיה ברירה חשבה - הנוף האורבאני ימשיך להתפשט‬ ‫מלח הארץ‬ ‫מסביב והיופי הטבעי יימחק.‬ ‫כוכי סרנגה‬ ‫הביטה באדמה. חריצים, חריצים, אדמה בקועה ראתה מול‬ ‫עיניה. שממה וחוסר תקווה. צריבה קלה שחשה בכפות‬ ‫היא צעדה בצעדים מהירים על שביל העפר המחבר בין‬ ‫ידיה משכה את עיניה אליהן, אל כפות ידיה ...ידיה היו יבשות‬ ‫השכונה החדשה לעבר ביתה הנמצא במרחק של כחצי‬ ‫כאותם רגבי אדמה שראתה. ידיה סדוקות וחריצים עמוקים‬ ‫שעת הליכה, הייתה זאת שעת בין ערביים. רוח קרה החלה‬ ‫נפערו בהן. לה, לא חסרו המים. הרגישה אותם היטב. יום,‬ ‫מנשבת בעצמה על פניה מעיפה בתוך כך חולות אל עיניה.‬ ‫יום בשעה שעמלה קשה לפרנסת משפחתה. בת בכורה‬ ‫הרגישה את גרגרי החול ננעצים כדקירות סכינים על‬ ‫למשפחה מרובת ילדים. אביה יצא לפני מספר שנים‬ ‫עורה. עצרה לרגע, סידרה וכיסתה את פניה עם הצעיף‬ ‫לעבודה בארץ זרה וממנה לא שב. משפחתה אינה יודעת‬ ‫החום שהיה על צווארה. מותירה פתח צר לעיניה הירוקות‬ ‫מה עלה בגורלו. מאז שנעלם, אמה חלתה לא מתפקדת.‬ ‫והמשיכה ללכת במהירות בשביל, בדרך העפר.‬ ‫שוכבת רוב שעות היממה.‬ ‫משב רוח נוסף הסיר את הצעיף והפילו על האדמה.‬ ‫רכנה והרימה את הצעיף, תוך כדי ניעורו מהחול שדבק בו,‬ ‫בשנים האחרונות החלה לעבוד במשק בית. היא נאלצה‬ ‫מבטה נפל על האדמה. סביבה נראו שדות בור.‬ ‫הייתה זו אחת מהשנים החמות ביותר שהיא זכרה. הצמחייה לעזוב את מסגרת הלימודים שכה אהבה. ומאז היא‬ ‫היבשה מהקיץ האחרון שחלף נרעדה ברוח ....לרגע שמעה מקרצפת חדרים ובתים של אחרים... שוטפת את האבק‬ ‫קולות. קולות הרוח החודרת בין העלים היבשים נשמעו לה שהצטבר שם מהחיים. את אותו אבק שאט אט חלחל‬ ‫פנימה אל חריציי העור בכפות ידיה צובע אותם בכאב.‬ ‫כיבבות בכי..‬ ‫בקצות אצבעותיה, ציפורניים שבורות. בודקת מקרוב,‬ ‫מראה האדמה הצחיחה הותיר בלבה משקעים רבים. ידעה מביטה בעיניה במספר חתכים שנחרצו בהן. חלק מגלידים,‬ ‫שללא מים לא תוכל האדמה לנבוט ולפרוח. ללא טיפוח חלק טריים מהשעה האחרונה שבה עבדה.‬ ‫השממה תשרור סביב. דאגה נבטת מעיניה החולשות על כפות ידיה נראו כשל אישה שמוציאה את נשמתה.‬ ‫פני האדמה. דאגה נוספת לא שלא חסרו לה הדאגות. זה באנחה עמוקה נאנחה.. וטיפת מלח קטנה.‬ ‫היה השטח הטבעי האחרון בסביבה. הריאה הירוקה היחידה נשרה מעינה, ונספגה מיד באדמה היבשה.‬
  • 22. ‫המרכז לכתיבה יוצרת‬ ‫22‬ ‫ע"ש שושנה מליק‬ ‫תחרות הכתיבה‬ ‫הארצית בנושא “ידיים”‬ ‫ע”ש חיים ושושנה מליק.‬ ‫בחבר השופטות היו הסופרות: ריקה ברקוביץ יו”ר‬ ‫מרגלית מתתיהו, סיגל מגן וחנה עופר.‬ ‫במקום הראשון: “סיפורי ידיים” סיפור קצר ומרגש‬ ‫שמזרים ללב הקורא את הקשר המלטף, המחבק‬ ‫והאוהב בין נכדה לבין סבה מיום לידתה, ליום מותו‬ ‫שחרור שולה רוס‬ ‫עד ללידת בנה שלה. באמצעות תיאור כפות ואצבעות‬ ‫ידי הסב ותנועתן שניחנות בחיים ובאופי משל עצמן, בעת שעבד בשדות הקיבוץ. אז הוא עוד היה נער אופטימי,‬ ‫חושפת המחברת את “דברי ידי הסב” בתקופות חדור מוטיבציה ומוקסם מהרעיון הרומנטי של חלוציות‬ ‫שונות של חייו, בתוספת תזכורת ליד זדונית מתקופת ושיתופיות. בתקופה ההיא מי בכלל חשב ש”הפרטה”‬ ‫השואה, אותה ה”יד” שלחצה על ההדק ומחתה את כל תהיה מילה פופולארית כל כך בלקסיקון הקיבוצי...‬ ‫בני משפחתו של הסב מעל פני האדמה. קשר הידיים הנה הצלקות מרסיסי הרימון שחדרו לכף ידו במלחמת‬ ‫המופלא נמשך ביצירה זו כחוט שני המוביל ללידת בנה השחרור, בקרב על גדרות הקיבוץ. הוא תמיד אמר שאלו‬ ‫של המספרת, אל בחינת כפות ידיו החלקות כדף ריק. צלקות המזל שלו, הן תמיד מזכירות לו כמה בר מזל הוא‬ ‫היה באותו יום, כאשר כל כך הרבה חברים נהרגו מסביבו.‬ ‫סיפורי ידיים‬ ‫הנה הקמיצה העקומה שלו, מעוטרת בטבעת הצנועה‬ ‫שענדה על אצבעו סבתא ביום בו נישאו, לאחר שביקש‬ ‫את ידה, כבדרך אגב, בשעה שביקר אותה אחר צהריים‬ ‫מאת מיכל רם‬ ‫אחד במקום עבודתה, בלול. האגדה הקיבוצית המקומית‬ ‫לסבא שלי היו ידיים ענקיות, כיאה לאיש גדול וגבוה מאוד. מספרת שבאותו אחר צהריים אביבי נשמעו מהלול קריאות‬ ‫מאז שהייתי ילדה קטנה היה לנו מנהג קבוע כשהיינו רמות מהרגיל, בעת שהתרנגולות קרקרו במשנה מרץ‬ ‫נפגשים בימי החורף - הייתי מושיטה את ידי הקפואה והוא לאות אישור ושמחה. לאחר קבלת ההחלטה סבא וסבתא‬ ‫היה אוחז בה, חופן אותה בין ידיו הגדולות ומעסה אותה עד נסעו במיוחד לעיר הגדולה, חיפה, לקנות טבעות זהב‬ ‫שהפשירה. כך היה הריטואל הקבוע מתבצע כמה דקות, יד עדינות, תואמות, צנועות ו...זולות.‬ ‫אחר יד, בעודנו משוחחים. המנהג הזה נמשך כל חיי, עד את האצבע העקומה הזאת אני אוהבת במיוחד. היא‬ ‫למותו, גם כשהייתי כבר בשנות השלושים לחיי ובעצמי כבר מספרת לי את הסיפור המצחיק על סבא, איך הוא כל כך‬ ‫התרגש כאשר הודיעו לו על לידת נכדתו הראשונה ביום‬ ‫אמא לילדים.‬ ‫כשהיינו יושבים כך, ידיי בין ידיו החמות והגדולות, הרגשתי חורף קר במיוחד בשנת 0791, שכאשר יצא צוהל מתא‬ ‫מוגנת ושלווה. סבא שלי עצמו לא היה איש רגוע ושלו, הוא הטלפון הציבורי (טלפונים פרטיים בחדרי החברים היו אז‬ ‫היה אקטיבי עד כדי תזזיתיות, נוטה לשינויים תכופים במצב עוד מצרך נדיר), החליק על הברד שהצטבר על השביל.‬ ‫הרוח, אבל לידיו הנעימות והרכות, כמו היו חיים ואופי משל שוב היה סבא בר מזל כאשר רק אצבע אחת נשברה.‬ ‫עצמן.‬ ‫ידו של סבא סיפרה את סיפור חייו ובמידה מסוימת גם את‬ ‫הייתי מסתכלת על ידיו והן היו מספרות לי ללא מילים את הסיפור הישראלי כולו, ואף על פי שהייתה תמימה למראה,‬ ‫אני ידעתי על העוצמה הטמונה בה. הייתה זו יד שחרצה‬ ‫סיפור חייו.‬ ‫הנה הכתמים החומים, מזכרת מהשמש שקפחה על ראשו גורלות רבים בעת שכתבה פסקי דין מנומקים וארוכים‬