Successfully reported this slideshow.
We use your LinkedIn profile and activity data to personalize ads and to show you more relevant ads. You can change your ad preferences anytime.

כתב העת על הדרך גליון 10

2,351 views

Published on

גליון מס 10 של כתב העת על הדרך בהוצאת בת אור

Published in: News & Politics
  • Be the first to comment

  • Be the first to like this

כתב העת על הדרך גליון 10

  1. 1. ‫כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬ ‫גליון מספר 01 אוקטובר 3102‬
  2. 2. ‫92 מ ַרחֹוק ּתבֹוא התק וָ ה‬ ‫ַ ִ ְ ‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫ ‬ ‫05 הּיֹונִ ים ׁשּבלּבי‬ ‫ֶ ְ ִ ִ ‬ ‫ַ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫03 כמה מילים על “לחיות את החיים“‬ ‫תוכן‬ ‫העניינים‬ ‫שירים‬ ‫4 ּפנֵ י ּכּדּור הארץ יריב יחיא‬ ‫ ‬ ‫ָ ָ ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫שמואל יריב‬ ‫ ‬ ‫בת השיר‬ ‫13 על פרשת גבריאל תירוש‬ ‫ ‬ ‫מיכאל רייך‬ ‫ ‬ ‫15 ּבריאה אלפרדו פרז‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫מספרדית: מרגלית מתתיהו‬ ‫ ‬ ‫33 כתב העת "בגלל"‬ ‫ִּ ְ ַ‬ ‫כתבות‬ ‫ ‬ ‫על המדף‬ ‫ ‬ ‫43 נוגעת בחלומותיה‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫25 מסע בין המילים מרים סידי‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫63 יופי פנימי יהודית מליק-שירן‬ ‫45 קבלת האחר והשונה‬ ‫כרטיס ביקור‬ ‫ ‬ ‫45 בייבי סיטר לגורת כלבים‬ ‫יהודית מליק-שיר ן‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫55 דמעות של גלידה‬ ‫ ‬ ‫65 יצאו בהוצאת בת אור‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫5 ׂשפת הּגּוף היא ׂשפת אמת‬ ‫ְ ַ ֱ ֶ ‬ ‫ִ‬ ‫ְ ַ ַ‬ ‫83 גשר מוזיקלי בין מזרח למערב‬ ‫ ּכׁשּסּבא היָ ה ּבערְך ּבן ׁשבע‬ ‫ְ ֵ ֶ ֶ ֶ ַ‬ ‫6 ְ ֶ ַ ָ ָ‬ ‫93 בין דמיון למציאות‬ ‫יהודית מליק-שיר ן‬ ‫ ‬ ‫14 העולם הקטן של זיוה שגב‬ ‫יהודית מליק-שיר ן‬ ‫ ‬ ‫34 ידי הזהב של אתי קרן‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ד“ר נורית צדרבוים‬ ‫סיגל מגן‬ ‫ ּפריס, חלֹום וְ העיר הּגדֹולה‬ ‫ָ ִ ַ ְ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫7 ָ ִ‬ ‫ ‬ ‫פנינה פרנקל‬ ‫ נְ ׁשימֹות הּיַ ער רּכֹות‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫8‬ ‫ ‬ ‫אירית וייסמן-מינקוביץ‬ ‫9 חצר יַ לדּות עצמון יניב‬ ‫ֲ ַ ְ‬ ‫01 ּבחּיַ י יהודית מליק-שירן‬ ‫ְ ַ‬ ‫11 ׂשפה נֹוׁשק ת ריקה ברקוביץ‬ ‫ ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ָ ָ‬ ‫21 ּבקי ּבּׂשפֹות חניתה רוז ן‬ ‫ָ ִ ַ ָ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫אור בן יוסף, תלמידת כיתה ה', בית ספר ‬ ‫"ראשונים" נס ציונה‬ ‫יהודית מליק-שיר ן‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫תערוכות‬ ‫75 אפוריזם - רות כרמי‬ ‫ ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫אוצרת דר' דליה הקר-אוריו ן‬ ‫95 אמצע הדרך - חיליק סמדר‬ ‫שגריר תרבותי‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫אוצרת דר' דליה הקר-אוריו ן‬ ‫36 צבי פורת - “בחזרה לתל-אביב ‬ ‫ במצלמה ומכחול“‬ ‫54 הּלב ׁשּלי ּכמֹו נֵ ר‬ ‫ַ ֵ ֶ ִ ְ‬ ‫ ‬ ‫יהודית מליק-שיר ן‬ ‫גנין רותם, כתה ד', בי"ס גבעון נשר‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫64 חלֹום על ׁשלֹום‬ ‫ַ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫אוצרת דר' דליה הקר-אוריו ן‬ ‫56 “התרשמויות“ חדוה פרנצי‬ ‫ ‬ ‫31 מּלים ׁשל ּדממה עוזי שכטר‬ ‫ ‬ ‫ֶ ְ ָ ָ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ ‬ ‫41 ׁשיר ּבׂשפה מד ּברת מיכאל רייך‬ ‫ְ ָ ָ ְ ֻ ֶ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ּקפלים ׁש צבע‬ ‫ֶ ֶ ַ‬ ‫ְ ָ ִ‬ ‫ 74 שי-לי ברנע,לכיתה ו', בית ספר ע"ש א.ד. 76 יאנה גרבר “אימפרוביזציה“‬ ‫ ‬ ‫51 עבר ית ׂשפה ק ׁשה טלי גבעוני‬ ‫ ‬ ‫ָ ָ ָ ָ‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫נא להכיר‬ ‫61 מראת התּבֹונְ נּות דובב לביא‬ ‫ ‬ ‫ַ ְ ַ ִ ְ‬ ‫81 כשנשים אוהבות –‬ ‫כשמשפחות נסדקות הרצל חקק‬ ‫ ‬ ‫02 סֹוד הּקסם אירית וייסמן-מינקוביץ‬ ‫ ‬ ‫ַ ֶ ֶ‬ ‫12 ׁשקיפּות - היא הטלת עֹגן ‬ ‫ֶ‬ ‫ֲ ָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ ‬ ‫אדלינה קליין‬ ‫32 קדושתו של הפיל הלבן ‬ ‫ ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫42 בין הממשות לבדיון דליס‬ ‫ ‬ ‫62 הצורך האנושי לגעת סתיו מיכאלי‬ ‫ ‬ ‫הלוי דניאל, כתה ו', בי"ס גבעון נשר‬ ‫ ‬ ‫74 רּקּוד ׁשל אֹור‬ ‫ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫גורדון בחולו ן‬ ‫ים אויסלנדר, כיתה ג', בית ספר‬ ‫א.ד. גורדון בחולו ן‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫דר' דליה הקר-אוריו ן‬ ‫אוצרת דר' דליה הקר-אוריו ן‬ ‫86 כשפרוזה, פואטיקה ואמנות ‬ ‫ פלסטית נפגשות‬ ‫ ‬ ‫איילת אמוראי ביר ן‬ ‫84 נדין מסתדרת לבד, אך מתגעגעת 96 הגיגי ליִ ל עדנָ ּה רֹומם‬ ‫ֵ ‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ֲ ִ ֵ ַ‬ ‫ לאבא ואמא‬ ‫07 לגעת ּבָך ּברּוח עדנָ ּה רֹומם‬ ‫ְ ָ ַ ֶ ְ‬ ‫ָ ַ ַ‬ ‫ֵ ‬ ‫אלוהבאני נדין, כיתה ו', בית הספר ‬ ‫ ‬ ‫האורתודוקסי ברמלה‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫84 האהבה מנצחת‬ ‫חוויה קסומה‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫דוידוב איריס, כיתה ה, בית ספר "בן גוריון" 17 ערבי השקת ספרים‬ ‫ברמלה‬ ‫ ‬ ‫ בהוצאת בת אור‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫שירלי אורקי , תלמידת כיתה ו', בית ספר ‬ ‫"אומנויות" ,אשקלו ן‬ ‫94 ׁשיר לגּלי הּיָ ם‬ ‫ִ ְ ַ ֵ ַ‬ ‫על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית‬ ‫מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.‬ ‫מערכת: יהודית מליק-שירן‬ ‫עיצוב ועריכה גרפית: סמדר מוניס‬ ‫עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירן‬ ‫ניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור‬ ‫תמונת שער: עדנה רומם, ‪Touching the Spirit‬‬ ‫כתובת המערכת: ‪info@bat-or.com www.bat-or.com‬‬ ‫גליון מספר 01 אוקטובר 3102‬
  3. 3. ‫דבר העורכת‬ ‫השפה העברית עברה גלגולים שונים, מאז הומצא כתב-‬ ‫היתדות המרובע. ספר התנ“ך הוא עדות למציאות סיפורית‬ ‫שפיתחה את השפה, שימרה אותה וכיבדה אותה. מחיה השפה‬ ‫העברית, אליעזר בן יהודה, לא שיער בנפשו שהשפה העברית‬ ‫תעבור גלגולים שונים אצל עם הספר, אבל אילוצי היומיום גורמים לשפה העברית‬ ‫להתפתח אל עבר השפה המדוברת. וכשם שבערבית אנו מוצאים שפה מדוברת‬ ‫ושפה ספרותית, כך גם בעברית התחילה להתפתח שפה מדוברת (שפת-הרחוב)‬ ‫ושפה ספרותית (עברית תקנית).‬ ‫בשנים האחרונות מתפתחת השפה העברית כשפת קיצורים, כאשר לשפה הצה“לית‬ ‫יש חלק גדול בהתפתחות הזאת. כידוע, צה“ל מנפק הרבה מונחים הבנויים מראשי–‬ ‫תיבות. כבר מהתחלת קיומו של צה“ל נולדה שפה צה“לית שהייתה לה השפעה‬ ‫גדולה על השפה העברית המדוברת. ראשי-תיבות כמו חבל“ז (חבל על הזמן), בבל“ת‬ ‫(בלבול ביצים ללא תכלית) וכיו“ב הן דוגמאות לשפה צה“לית מתפתחת, שפה שחוצה‬ ‫דורות ותורמת למיזוג תרבויות. השפה הצה“לית קלטה גם מילים בערבית שהתאזרחו‬ ‫בשפה המדוברת.‬ ‫במדור השירה בגיליון זה, השפה העברית משתקפת במראות שונות, בצבעים,‬ ‫בהדים וקולות.‬ ‫אני מאחלת לכם חג שמח וקריאה מהנה. ניתן לשלוח חומרים לגיליון מס‘ 11 שיעסוק‬ ‫במילה “ספר“.‬
  4. 4. ‫4‬ ‫ּפנֵ י ּכּדּור הא ֶרץ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ְ ַ‬ ‫יריב יחיא‬ ‫ּפנֵ י ּכּדּור הָארץ‬ ‫ָ ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ּכפנָ יו ׁשל יָרח.‬ ‫ְ ָ ֶ ֵ ַ‬ ‫ּכׁשּמתקרבים אליו אין סנְ וּור‬ ‫ְ ֶ ִ ְ ָ ְ ִ ֵ ָ ֵ ִ‬ ‫יֵׁש חּיִים על ּפנֵ י הּכּדּור.‬ ‫ַ ְ ַ ַ‬ ‫ַ‬ ‫הּצבעֹונִ ּיּות מדּברת ּבעד עצמּה.‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ ְ ַ ַ ְ ָ‬ ‫ַ ִ ְ‬ ‫“שדות 4“, שמן, 4002, 001‪ 130X‬ס”מ, חיליק סמדר‬
  5. 5. ‫5‬ ‫ׂשפת הּגּוף היא ׂשפת אמת‬ ‫ְ ַ ֱ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ְ ַ ַ‬ ‫ד“ר נורית צדרבוים‬ ‫ׂשפת הּגּוף היא ׂשפת אמת‬ ‫ִ ְ ַ ֱ ֶ‬ ‫ְ ַ ַ‬ ‫מּדֹות לּה ּומחוֹות -‬ ‫ָ ֶ ְ‬ ‫ִ‬ ‫מאֹותתת ּבין סימן לאֹות - ׁשֹוברת לבבֹות.‬ ‫ֶ ֶ ְ ָ‬ ‫ְ ֶ ֶ ֵ ִ ָ ְ‬ ‫ׂשפה ׁשאין ּבּה ּגּופא איפה וְאיפה,‬ ‫ָ ֵ ָ ֵ ָ‬ ‫ָ ָ ֶ ֵ ָ‬ ‫אין ּפנֶ יה לגּופים ראׁשֹון ׁשנִ י ׁשליׁשי. ּכּלם, ּבנֵ י מעיה, יָפים,‬ ‫ֵ ְ ִ ִ ֻ ָ ְ ֵ ֵ ָ ִ‬ ‫ֵ ָ ָ ְ ִ ִ‬ ‫מכּונָ סים, איבר ַאחר איבר - על ּפיה יִּׁשק ּדבר.‬ ‫ַ ִ ָ ַ ָ ָ‬ ‫ֵ ֵ ָ‬ ‫ֵ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫מׁשּלחת מּלה ּכברית ּבין ּבתרים‬ ‫ֵ ַ ַ ַ ִ ָ ִ ְ ִ ֵ ְ ָ ִ‬ ‫ּכֹולאת מּוסר ּבין ּכליֹותיה, תֹולה עּולה על צּוָארה,‬ ‫ָ ַ ַ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ֵ ִ ְ ֶ ָ‬ ‫ֵ‬ ‫נָ חה לפרקים, עׁשירה - אֹומרת ׁשירה.‬ ‫ֶ ֶ ִ ָ‬ ‫ֲ ִ ָ‬ ‫ָ ִ ְ ָ ִ‬ ‫מדּברת ּבמּגָ ע חריׁשי ּכאֹומרת, עיִן ּתחת עיִן.‬ ‫ֲ ִ ִ ְ ֶ ֶ ַ ַ ַ ַ‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ ְ ַ‬ ‫ּבאֹותּיֹות ָאלפּבית עסקינַ ן ּוּבמלחמת ּתינֹוקֹות ּבית רּבן.‬ ‫ֵ ַ ָ‬ ‫ְ ִ ְ ֶ ֶ ִ‬ ‫ֶ ְ ֵ ַ ְ ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ׁשבּה נָ א, ַאחת לדעת לָך. ּבעֹודָך נָ ח ֹלא נָ ע - נָ ם יָׁשן.‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ָ ַ ַ ְ ְ ְ‬ ‫ְ ָ‬ ‫ָאצים נִ ּצים להם זּוגֹות – ראֹות, ׁשּדיִים, ּגַ ּפיִם, עינַ יִם לראֹות‬ ‫ִ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ַ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ָ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ּבמּבט עליֹונִ ים ּגַ ם, ׁשן ּתחת ׁשן.‬ ‫ֵ ַ ַ ֵ‬ ‫ְ ַ ָ ֶ ְ‬
  6. 6. ‫6‬ ‫ּכׁשּסּבא היָ ה ּבערְך ּבן ׁשבע‬ ‫ְ ֶ ַ ָ ָ ְ ֵ ֶ ֶ ֶ ַ‬ ‫סיגל מגן‬ ‫ּכׁשּסּבא היָה ּבערְך ּבן ׁשבע‬ ‫ְ ֶ ַ ָ ָ ְ ֵ ֶ ֶ ֶ ַ‬ ‫הּוא היָה חבר ּבּגְ דּוד.‬ ‫ָ ָ ֵ ַ‬ ‫ּגְ דּוד ׁשּמצא מּלים -‬ ‫ֶ ָ ָ ִ ִ‬ ‫מּלים ׁשהלכּו לאּבּוד.‬ ‫ִ ִ ֶ ָ ְ ְ ִ‬ ‫למׁשל, ּכׁשּמּלה חׁשּובה ּכמֹו “ׁשלֹום“‬ ‫ָ‬ ‫ְ ָ ָ ְ ֶ ִ ָ ֲ ָ ְ‬ ‫נָ פלה לבאר עמּקה,‬ ‫ְ ָ ִ ְ ֵ ֲ ֻ ָ‬ ‫הּגְ דּוד מהר להביא חבלים -‬ ‫ִ ֵ ְ ָ ִ ֲ ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫מּתֹוְך הּבאר למׁשֹותּה.‬ ‫ַ ְ ֵ ִ ְ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּכׁשּסּבא היָה ּבערְך ּבן ׁשבע‬ ‫ְ ֶ ַ ָ ָ ְ ֵ ֶ ֶ ֶ ַ‬ ‫הּוא יִּסד ּגְ דּוד חׁשּוב ּביֹותר.‬ ‫ְ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ּכי יֵׁש מּלים ּבעברית‬ ‫ִ ִ ְ ִ ְ ִ‬ ‫ִ‬ ‫עליהן ָאסּור לוַּתר...‬ ‫ְ ֵ‬ ‫ֲ ֵ ֶ‬ ‫שקיעה, אירית הירשמן‬ ‫*לזכרו של סבא גבי‬
  7. 7. ‫7‬ ‫ּפריס, חלֹום וְ העיר הּגְ דֹולה‬ ‫ָ‬ ‫ָ ִ ַ‬ ‫ֲ‬ ‫ָ ִ‬ ‫פנינה פרנקל‬ ‫העיר הּגְ דֹולה זֹורמת לּתֹוכי‬ ‫ֶ ֶ ְ ִ‬ ‫ָ ִ ַ ָ‬ ‫היא נִ פרׂשת ּבמֹוחי ּברצּועֹות‬ ‫ְ ֶ ֶ ְ ִ ִ ְ‬ ‫ִ‬ ‫רׁשת מׁשּבצֹות מּקּוִים מקּבילים‬ ‫ַ ְ ִ ִ‬ ‫ִ ַ‬ ‫ֶ ֶ ִ ְ ְ‬ ‫אֹותּיֹות ּבֹוערֹות אֹוחזֹות ּבּה מּלמעלה.‬ ‫ָ ִ ְ ַ ְ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ֲ‬ ‫ִ‬ ‫ּומסּפרים עקּודים מֹותחים אֹותּה מּכל צד.‬ ‫ָ ִ ָ ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ִ ְ ָ ִ ֲ ִ‬ ‫אנִ י לכּודה ּבתֹוְך סֹורגֶ יה ּבהמּתנָ ה מתמדת‬ ‫ַ ְ ֶ ֶ‬ ‫ָ ָ ְ ַ ְ ָ‬ ‫ֲ ְ ָ ְ‬ ‫עֹוד מעט יַּגִ יעּו לצּוד אֹותי לתֹוְך הרׁשתֹות.‬ ‫ָ ְ ָ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ָ‬ ‫ְ ַ‬ ‫המֹונֵ י אנָ ׁשים נֹוהרים לרחבת העירּיָה‬ ‫ֲ ִ ְ ַ ֲ ַ ָ ִ ִ‬ ‫ֲ ִ‬ ‫ֲ‬ ‫מכּסים את ַאבנֵ י הּמרצפת ּבלבה רֹוטטת‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ְ ַ ַ ְ ֶ ֶ ְ ָ ָ‬ ‫ְ ַ ִ ֶ‬ ‫ּכעדת אֹורבים ׁשחֹרים הם מצטֹופפים -‬ ‫ְ ִ ְ ִ ֵ ִ ְ ְ ִ‬ ‫ְ ֵ ַ‬ ‫ֹלא לכאן התּכּוַנְ ּתי להּגִ יע.‬ ‫ְ ָ ִ ְ ַ ִ ְ ַ ַ‬ ‫ּגַ ם האחרים אּבדּו את ּדרּכם‬ ‫ָ ֲ ֵ ִ ִ ְ ֶ ַ ְ ָ‬ ‫ּכּלם ממּתינִ ים להבטחֹות‬ ‫ַ ַ ְ ָ‬ ‫ֻ ָ ַ ְ ִ‬ ‫ׁשהטמינּו עבּורם אתמֹול‬ ‫ֶ ִ ְ ִ ֲ ָ ֶ ְ‬ ‫ּבתֹוְך ה ְּיסֹודֹות הּיְׁשנִ ים‬ ‫ַ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫ׁשערי הּבנְ יָן מחּיְכים‬ ‫ֶ ָ ֵ ַ ִ ְ ַ ִ‬ ‫וְ ׁשֹומרים על הּסֹוד.‬ ‫ְ ִ ַ ַ‬
  8. 8. ‫8‬ ‫נְ ׁשימֹות הּיַ ער ַר ּכֹות‬ ‫ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫אירית וייסמן-מינקוביץ‬ ‫נְ ׁשימֹות הּיַער רּכֹות.‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫רּקפֹות על ּבהֹונֹותיהן, מציצֹות מּבין האבנִ ים.‬ ‫ִ ֵ ָ ֲ ָ‬ ‫ֵ ֶ ְ ִ‬ ‫ַ ְ‬ ‫ַ ָ‬ ‫העלים עדיִן ׁשֹוכבים מתנַ מנְ מים על האדמה המפהקת‬ ‫ְ ִ ִ ְ ְ ִ ַ ַ ֲ ָ ָ ַ ְ ַ ֶ ֶ‬ ‫ֶ ָ ִ ֲ ַ‬ ‫הׁשחר עֹוד ֹלא התנַ ּתק מׁשל ָיתֹו ּוכבר על ּגְ בּול הּבֹקר‬ ‫ַ ֶ‬ ‫ְ ָ ַ‬ ‫ִ ְ ֵ ִ ִּ ְ‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫צעדי עֹפר מּטלטלים את הּׁשביל.‬ ‫ַ ֲ ֵ ֶ ִ ַ ְ ְ ִ ֶ ַ ְ ִ‬ ‫הׁשקט נֹוׁשם נְ ׁשימה ַאחרֹונָ ה ּבטרם יַׁשיל את הּליִל.‬ ‫ְ ֶ ֶ ִ ֶ ַ ַ‬ ‫ֲ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ ֶ ֶ‬ ‫יָנִ יח לשֹמשֹ לגְ ֹלׁש לחיק העצים, ללּקק טל ׁשהבׁשיל‬ ‫ְ ַ ֵ ַ ֶ ִ ְ ִ‬ ‫ַ ַ ֶ ֶ ִ ׁ ְ ֵ ָ ֵ ִ‬ ‫וַעדיִן מקדם.‬ ‫ֲ ַ ֻ ָּ‬ ‫קֹול הּכרמל ּדק.‬ ‫ַ ַ ְ ֶ ַ‬ ‫פעימת הרוח, עדנה רומם‬
  9. 9. ‫9‬ ‫חצר יַ לדּות‬ ‫ֲ ַ ְ‬ ‫עצמון יניב‬ ‫חצר יַלדּות‬ ‫ֲ ַ ְ‬ ‫קירֹות ַאבנֵ י ּכרּכר‬ ‫ְ ֻ ְ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּדבּוקֹות ּבחמרה‬ ‫ְ ָ ְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫וַאנִ יצים ׁשל קׁש‬ ‫ֲ ִ ֶ ַ‬ ‫וְטיח ּגַ ס‬ ‫ִ ַ‬ ‫ּוברז ּבּפּנָ ה‬ ‫ֶ ֶ ַ ִ‬ ‫ּבבית סבי וְסבתי‬ ‫ְ ֵ ָ ִ ָ ָ ִ‬ ‫ּדלת עץ‬ ‫ֶ ֶ ֵ‬ ‫מתמּזֶ גֶ ת‬ ‫ִ ְ ַ‬ ‫ּברצּפת החדר‬ ‫ְ ִ ְ ַ ַ ֶ ֶ‬ ‫רק להסיט את הּׁשטיח‬ ‫ַ ְ ָ ִ ֶ ַ ָ ִ ַ‬ ‫וְלרדת‬ ‫ָ ֶ ֶ‬ ‫סּלם ׁשל עץ‬ ‫ֻ ָ ֶ ֵ‬ ‫יֹורד לתֹוְך מרּתף טחּוב.‬ ‫ַ ְ ֵ ָ‬ ‫ֵ ְ‬ ‫מחבּיֹות ַאּלֹון‬ ‫ֵ ָ ִ‬ ‫ספּונֹות ּבריח ַייִן‬ ‫ְ ֵ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ּדליתי‬ ‫ָ ִ ִ‬ ‫מכּתבים ׁשל ַאהבה‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ִ ְ ָ ִ ֶ‬ ‫ּגַ ם אבֹותי‬ ‫ֲ ַ‬ ‫וְאּלה לפנֵ יהם‬ ‫ֵ ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫נָ בעּו ּברגֶ ׁש עז‬ ‫ַ‬ ‫ְ ְ ֶ‬ ‫וַאנִ י יֶלד‬ ‫ֲ ֶ‬ ‫מציץ לתֹוְך מילים‬ ‫ִ ִ‬ ‫ֵ ִ ְ‬ ‫מבין וְֹלא מבין‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ׁשּכֹור מּטחב‬ ‫ִ ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ּומריח עץ ַאּלֹון‬ ‫ֵ ֵ ַ ֵ‬ ‫ספּון ּב ַייִן‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ּומּמּלים‬ ‫ִ ִ ִ‬ ‫ׁשֹּלא הבנְ ּתי‬ ‫ֵ ַ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫את ּפׁשרן.‬ ‫ֶ ִ ְ ָ‬
  10. 10. ‫01‬ ‫ּבחּיַ י‬ ‫ְ ַ‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫ּבחיַאת עֹומרי‬ ‫ְ ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּבח ַיַאת‬ ‫ִ ְ‬ ‫לּו היְתה לׁשֹונִ י מתרּגֶ לת ּכיׁשּורי ׂשפה‬ ‫ְ ַ ְ ֶ ִ ֵ ָ ָ‬ ‫ָ ָ ְ‬ ‫מּזְ מן היָה לּה מעמד ַאחר‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ַ ָ ָ ַ ֲ ָ‬ ‫וְהיּו ּבֹולׁשים ַאחריה‬ ‫ֲ ֶ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ָ‬ ‫מרּגְ לים‬ ‫ְ ַ ִ‬ ‫לבּדֹק הָאמנָ ם, ּברּגּול עסקינַ ן?‬ ‫ָ ְ ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ַ ְ‬ ‫ִ ְ‬ ‫לרּגֵ ל זֶ ה ּכמֹו לחּזֵ ר‬ ‫ְ ְ ַ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ּבדרכים סמּויֹות.‬ ‫ִ ְ ָ ִ ְ‬ ‫וְָאז ּבלי מׂשים מתּגַ ּלה צבעֹונִ ּיּות מחרידה‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫ְ ִ ֵ ִ ִ ְ ָ ִ ְ‬ ‫ׁשל ּדֹוברי ׂשפה.‬ ‫ְ ֵ ָ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫אּלה ׁשּמדּברים ּבׂשפת הּגּוף‬ ‫ֵ ֶ ֶ ְ ַ ְ ִ ִ ְ ַ ַ‬ ‫מדּברים עם העינַ יִם‬ ‫ְ ַ ְ ִ ִ ָ ֵ‬ ‫עם הּיָדיִם‬ ‫ִ ַ ַ‬ ‫עם הסערה ׁשּתרקיד להנָ ָאתּה‬ ‫ִ ַ ְ ָ ָ ֶ ַ ְ ִ ַ ֲ ָ‬ ‫מעיִם קֹוצפים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ּבטן נִ רּגֶ נֶ ת‬ ‫ֶ ֶ ְ‬ ‫לֹלא מּלים.‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְ‬ ‫צבעֹונִ ּיּות‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּבָאה מּמׁשּפחה מכּבדת‬ ‫ִ ִ ְ ָ ָ ְ ֻ ֶ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫יֵׁש לּה אילן יֻחסין‬ ‫ָ ִ ַ ֲ ִ‬ ‫ׁשל צּבעים, צבעים‬ ‫ְ ָ ִ‬ ‫ֶ ַ ָ ִ‬ ‫צבּועים‬ ‫ְ ִ‬ ‫ּכּלם עֹוסקים ּבמּלּוי צבע‬ ‫ֶ ַ‬ ‫ְ ִ ְ ִ‬ ‫ֻ ָ‬ ‫מֹוסיפים ׁשכבת צבע‬ ‫ִ ִ ִ ְ ַ ֶ ַ‬ ‫לַאּפר מציאּות יֹומיֹומית.‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ ֵ ְ ִ‬ ‫ּבחיַאת עֹומרי‬ ‫ְ ִ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּבחיַאת עּיּונִ י‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ּבֹוא ּתראה מה קרה לאנָ ׁשים?‬ ‫ִ ְ ֶ ַ ָ ָ ַ ֲ ִ‬
  11. 11. ‫11‬ ‫ׂשפה נֹוׁשקת‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ָ ָ‬ ‫ריקה ברקוביץ‬ ‫את ׂשפתֹותינּו‬ ‫ֶ ִ ְ ֵ‬ ‫נֹוׁשקת ׂשפתנּו,‬ ‫ֶ ֶ ְ ָ ֵ‬ ‫ׂשפת קֹדׁש טֹובעת ּבחֹול‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫הּמחלחל, מׁשּבח ּומחּלל‬ ‫ַ ְ ַ ְ ֵ ְ ַ ֵ ַ ְ ַ ֵ‬ ‫את ׂשפת האתמֹול‬ ‫ֶ ְ ַ ָ ֶ ְ‬ ‫ּבצלילי יֹומיֹום‬ ‫ִ ְ ִ ִ ְ‬ ‫הּנִ ׁשמעים ּבדברינּו,‬ ‫ַ ְ ָ ִ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ּבבּתינּו, ּברחֹובֹותינּו...‬ ‫ֵ‬ ‫ִ ְ‬ ‫ְ ָ ֵ‬ ‫צלילי מּלים הּמהּבילים‬ ‫ְ ִ ֵ ִ ִ ַ ַ ְ ִ ִ‬ ‫מּמטּבחי ׂשפתינּו‬ ‫ִ ִ ְ ְ ֵ ְ ָ ֵ‬ ‫נִ ּׂשאים מּכתב יָדינּו‬ ‫ָ ִ ִ ְ ַ ֵ‬ ‫אל צגֵ י מחׁשבנּו.‬ ‫ֶ ָ ַ ְ ְ ֵ‬ ‫מנְ ּגִ ינַ ת ׂשפת ָאבֹות‬ ‫ְ ַ‬ ‫ַ‬ ‫מפּזֶ זֶ ת ּבלׁשֹונָ ּה‬ ‫ִ ְ‬ ‫ְ ַ‬ ‫מלעיזָ ה את מּלֹותיה,‬ ‫ֶ ִ ֶ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫מּציגָ ה מּפי ּבנִ ים‬ ‫ִ ִ ָ‬ ‫ַ ִ‬ ‫את חּדּוׁשי מחלצֹותיה,‬ ‫ֶ ִ ֵ ַ ְ ְ ֶ ָ‬ ‫מׁשּבצת ּבתכׁשיטיה‬ ‫ִ ְ ֶ ֶ ְ ַ ְ ִ ֶ ָ‬ ‫את ּברקי חּדּוׁשיה‬ ‫ֶ ִ ְ ֵ ִ ֶ ָ‬ ‫וְ סֹובבת ּבמעּגָ ליה‬ ‫ֶ ֶ ְ ַ ְ ֶ ָ‬ ‫סביב ּבית ּכנֶ סת‬ ‫ְ ִ ֵ ְ ֶ‬ ‫הרחק הרחק‬ ‫ַ ְ ֵ ַ ְ ֵ‬ ‫מּנֹוצה וְקסת.‬ ‫ִ ָ ֶ ֶ‬
  12. 12. ‫21‬ ‫ּבקי ּבּׂשפֹות‬ ‫ָ ִ ַ ָ‬ ‫חניתה רוזן‬ ‫לחׁש לּסּוסים, ּדּבר לּפרחים‬ ‫ִ ֵ ַ ְ ָ ִ‬ ‫ָ ַ ַ ִ‬ ‫אּלף ּכלבים ּבהֹולנְ ּדית‬ ‫ִ ֵ ְ ָ ִ ְ ַ ִ‬ ‫חּזֵ ר ּבצרפתית, הּגִ יּה ּבספרּדית‬ ‫ִ ַ ִ ְ ָ ַ ִ‬ ‫ִ ְ ָ ְ ָ ִ‬ ‫וְזִ ּמר ּבקֹולֹו-יְוָנִ ית‬ ‫ֵ ְ‬ ‫ּבּׁשל ּבַאמהרית, ּפּזֵ ז ּבהֹּדית‬ ‫ִ ְ ִ‬ ‫ִ ֵ ְ ְ ָ ִ‬ ‫וַאפּלּו סינִ ית ׁשּנֵ ן‬ ‫ִ‬ ‫ֲ ִ ִ‬ ‫ּכעס ּבאיטלקית, קּלל ּביִידיׁש‬ ‫ִ ֵ ְ ִ‬ ‫ָ ַ ְ ִ ַ ְ ִ‬ ‫לדינֹו-מוָואל סלסל‬ ‫ִ ְ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ָ ִ‬ ‫צּטט ארּמית, נָ גַ ע ּבאסּפרנְ טֹו‬ ‫ְ ֶ ְ ֶ ַ‬ ‫ִ ֵ ֲ ַ ִ‬ ‫ּכּלן על לׁשֹונֹו החליק‬ ‫ֶ ְ ִ‬ ‫ֻ ָ ַ ְ‬ ‫רק ַאחת נִ בצרה מּמּנּו‬ ‫ְ ְ ָ ִ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫את ׂשפתּה ׁשּלּה-ֹלא הבין.‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ֶ ְ ָ ָ ֶ ָ‬ ‫סתיו, אירית הירשמן‬
  13. 13. ‫31‬ ‫מּלים ׁשל ּדממה‬ ‫ִ ִ ֶ ְ ָ ָ‬ ‫עוזי שכטר‬ ‫ּכׁשּתפּגֹׁש מּלים ׁשל ּדממה‬ ‫ִ ִ ֶ ְ ָ ָ‬ ‫ְ ֶ ִ ְ‬ ‫ׂשחֹות לָך עזּוזָ ן‬ ‫ְ ֱ‬ ‫ָ‬ ‫הָאמן להן‬ ‫ָ ֵ ַ ֵ‬ ‫חּכה ׁשּתׁשֹבנָ ה ׁשּוב‬ ‫ַ ֵ ֶ ָ ְ‬ ‫ּובינְ תיִם, קח לָך ּכֹוס יְׁשנָ ה‬ ‫ָ‬ ‫ַ ְ‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ּוׁשתה מּמּנָ ה ריקּותּה ּבלכּתָך‬ ‫ְ ֵ ִ ֶ ֵ ָ ְ ֶ ְ ְ‬ ‫וְ ֹשבּתָך, ּוליַד מּטתָך ּבּלילֹות‬ ‫ִ ְ ְ ְ ִ ָ ְ ַ ֵ‬ ‫עד ּתתּכׁשר‬ ‫ַ ִ ְ ֵ ֵ‬ ‫ּכׁשּתפּגֹׁש מּלים ׁשל ּדממה‬ ‫ִ ִ ֶ ְ ָ ָ‬ ‫ְ ֶ ִ ְ‬ ‫ּתפֹור לָך אֹהל ּגַ ס ּבחדריָך‬ ‫ַ ֲ ָ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫וֶאסֹר ּבֹו ּדלילתָך ּביתרים‬ ‫ְ ִ ַ ְ ִ ָ ִ‬ ‫ֱ‬ ‫לחים עד ּתיבׁש, ּתגְ וַע, ַאל‬ ‫ַ ִ ַ ִ ַ ִ‬ ‫ּתׁשאה לתחנּונֶ יה‬ ‫ִ ְ ֶ ְ ַ ְ ָּ‬ ‫וְַאחריה את ׁשָאר ּדלילֹותיָך‬ ‫ְ ִ ֶ‬ ‫ֲ ֶ ָ ֶ ְ‬ ‫ַ ִ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫הּמסּתלסלֹות ב ‪ׁ D.N.A‬שּלָך‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ּומּלֹות הּדממה‬ ‫ַ ְ ָ ָ‬ ‫ִ‬ ‫יִלאטּו מּמָך ּגַ עת‬ ‫ַ‬ ‫ְ ֲ ִ ְ‬ ‫ּבנִ ׁשמת ּכל ַאחת‬ ‫ַ‬ ‫ְ ְ ַ ָ‬ ‫ּבהוָ יָתּה‬ ‫ַ ֲ ָ‬ ‫עד יִּתּמּו נַ פתּוליָך עּמן‬ ‫ְ ֶ ִ ָ‬ ‫ַ ַ‬ ‫עלּוב וְ חֹוטא ׁשּכמֹוָך‬ ‫ֵ ֶ ָ‬ ‫ָ‬ ‫וְהן ּתָאלמנָ ה‬ ‫ֵ ֵ ַ ְ‬ ‫ּבַאיִן‬ ‫ָ‬ ‫רק ַאּתה וְהּדממה נֹותרּתם‬ ‫ַ ְ ֶ‬ ‫ָ ַ ְ ָ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ַאּתה ּבּה‬ ‫ָ ָ‬ ‫וְהיא‬ ‫ִ‬ ‫ּבָך.‬ ‫ְ‬
  14. 14. ‫41‬ ‫ׁשיר ּבׂשפה מדּב ֶרת‬ ‫ִ ְ ָ ָ ְ ֻ ֶ‬ ‫מיכאל רייך‬ ‫ּכל ּכּמה ׁשּנִ ּסיתי לַאּלף אֹותּה‬ ‫ָ‬ ‫ָ ַ ָ ֶ ִ ִ ְ ֵ‬ ‫היא התּפרעה‬ ‫ִ ִ ְ ַ ְ ָ‬ ‫צרחה וְהתּפּתלה‬ ‫ָ ְ ָ ִ ְ ַ ְ ָ‬ ‫ּבעטה וְזָ עקה‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ָ ֲ ָ‬ ‫וְאי אפׁשר היָה לי‬ ‫ִ ֶ ְ ָ ָ ִ‬ ‫להתחּבר אליה‬ ‫ְ ִ ְ ַ ֵ ֵ ֶ ָ‬ ‫ֹלא ּכל ׁשּכן‬ ‫ָ ֶ ֵ‬ ‫לבֹוא ּבתֹוכּה.‬ ‫ְ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ׁשּנִ יתי טקטיקה‬ ‫ִ ִ ַ ְ ִ ָ‬ ‫אּגַ פּתי מן הּצד.‬ ‫ִ ְ ִ ִ ַ ַ‬ ‫ּתקפּתי מָאחֹור‬ ‫ָ ַ ְ ִ ֵ‬ ‫ּבדברי קּלּוסין‬ ‫ְ ִ ְ ֵ ִ ִ‬ ‫ּבׂשפה ּגְ בֹוהה‬ ‫ָ‬ ‫ְ ָ ָ‬ ‫וְהיא –‬ ‫ִ‬ ‫ׁשבה לסֹורּה‬ ‫ָ ָ ְ ָ‬ ‫הסמיקה וְסרבה‬ ‫ִ ְ ִ ָ ֵ ְ ָ‬ ‫ּוכׁשּכמעט ּכבר התיַָאׁשּתי -‬ ‫ְ ֶ ִ ְ ַ ְ ָ ִ ְ ְ ִ‬ ‫ּדּברּתי ּבׂשפת ּגּוף‬ ‫ִ ַ ְ ִ ִ ְ ַ‬ ‫יֹום – יֹומית ּכּזֹאתי‬ ‫ִ ַ ִ‬ ‫עד ׁשהעברית התרּצתה‬ ‫ַ ֶ ָ ִ ְ ִ ִ ְ ַ ְ ָּ‬ ‫הּׁשירה מלּבּוׁשיה‬ ‫ִ ִ ָ ַ ְ ֶ ָ‬ ‫(איזֹו מטאפֹוריקה זֹולה! )‬ ‫ָ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ֵ ֶ ָ‬ ‫ּפׂשקה רגְ ליה ּכאילּו‬ ‫ִ ְּ ָ ַ ֶ ָ ְ ִ‬ ‫וְקרצה ּבׁשֹובבּות‬ ‫ָ ְ ָ ְ ְ‬ ‫ׁש“ּיֵש מּצב“ אפילּו.‬ ‫ֲ ִ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫וְכך הּגִ יח לעֹולם‬ ‫ָ ִ ַ ָ ָ‬ ‫ׁשיר ׁשּמבינִ ים ּכּלם.‬ ‫ֻ ָ‬ ‫ִ ֶ ֵ ִ‬
  15. 15. ‫51‬ ‫עב ִרית ׂשפה קׁשה‬ ‫ָ ָ ָ ָ‬ ‫ִ ְ‬ ‫טלי גבעוני‬ ‫הּכֹל עׂשר‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ּכזֶ ה ּוכאּלּו‬ ‫ְ ִ‬ ‫ָ‬ ‫איְך היָה מבין ת‘רב ׂשיח‬ ‫ֵ ָ ֵ ִ ַ ַ ִ ַ‬ ‫מר ּבן ְיהּודה אליעזֶ ר‬ ‫ָ ֵ ִ ֶ‬ ‫ַ ֶ‬ ‫אּלּו היָה מתעֹורר מּקבר ַאחים‬ ‫ִ‬ ‫ִ ָ ִ ְ ֵ ִ ֶ ֶ‬ ‫ׁשֹומע ת‘חברה ׂשחים‬ ‫ֵ ַ ַ ֶ ְ ֶ ַ ִ‬ ‫ּפצצֹות לּגַ ּבֹות(נִ ׁשמע לֹוחמנִ י) ּבטרּוף‬ ‫ֲ ָ ְ ֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְ ָ‬ ‫מי ַאּתה מחיֵה הּׂשפה‬ ‫ִ ָ ְ ֲ ַ ָ ָ‬ ‫נִ ׂשרטּת קׁשה מערּוף‬ ‫ְ ַ ְ ָ ָ ֶ ַ ֲ‬ ‫מאיפֹה ּבאת לּפלפֹון‬ ‫ָ ָ ַ ֶ ֶ‬ ‫ֵ ֵ‬ ‫ֹלא..ּבלי ּפלאפֹון‬ ‫ְ ִ ֶ ֶ‬ ‫מה ּזֶ ה ַאּתה נִ ראה ׁשפּוְך‬ ‫ְ ֶ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַ‬ ‫באֹוף סּיְד הפּוְך‬ ‫ַ ֲ‬ ‫ְּ‬ ‫רסמי קּבל חֹם נְ ׁשמה‬ ‫ָ ָ‬ ‫ַ ְ ִ ִ ֵ‬ ‫הּוא זָ קּוק לרֹופא‬ ‫ְ ֵ‬ ‫לּה ּבּקטּנָ ה הּוא רק התחרפן‬ ‫ַ ִ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫ָ ַ ְ ַ‬ ‫ּבא לֹו על מיׁשהי יַפיּופה עם פן‬ ‫ַ ִ ֶ ִ ְ ָ ִ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫יֹודע מה אליעזֶ ר עלי ּכֹוס ּבירה‬ ‫ִ ָ‬ ‫ֵ ַ ָ ֱ ִ ֶ ָ ַ‬ ‫קטן עלי‬ ‫ָ ָ ָ ַ‬ ‫ּכּלּה לירה.‬ ‫ֻ ָ ִ ָ‬ ‫ּתפֹס רֹאׁש, נִ ראה מה ּקֹורה‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ֶ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ּתּגִ יד לי אחי ספרים ׁשל רם אֹרן‬ ‫ֶ‬ ‫ִ ֲ ִ ְ ָ ִ ֶ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַאּתה קֹורא.‬ ‫ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ָאז מה היָה לנּו ּכאן‬ ‫ַ ָ ָ ָ‬ ‫איזֶ ה ׁשּנּוי יְבבה‬ ‫ָ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ֵ‬ ‫קח הּכֹל ּבסּבּבה.‬ ‫ְ ַ ָ ָ‬ ‫ַ ַ‬ ‫ּגָ נּוב אחד ַאל ּתּקח את זֶ ה איׁשי‬ ‫ִ ִ‬ ‫ִ ַ ֶ‬ ‫ֶ ָ‬ ‫ּתתעּׁשת מה ּׁשהיָה‬ ‫ִ ְ ַ ֵ ַ ֶ ָ‬ ‫ָאז‬ ‫ּדי טּפׁשי‬ ‫ֵ ִ ְ ִ‬ ‫הּיֹום הּבאג הּוא ּברֹאׁש‬ ‫ָ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ַ‬ ‫ֹלא ּבּמחׁשב‬ ‫ַ ַ ְ ֵ‬ ‫ּגַ ם אם ַאּתה ֹלא ּבדּיּוק אֹוהב‬ ‫ֵ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִ‬ ‫זֹו ׂשפה ׁשּנֹוׁשמת וְחּיָה ָאח ׁשּלי‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ָ ָ ֶ ֶ ֶ ַ‬ ‫היא אּולי קׁשה לעּכּול‬ ‫ַ ָ ֶ ְ ִ‬ ‫ִ‬ ‫המממ‬ ‫ַ ְ ְ ְ‬ ‫ׂשחק אֹותּה‬ ‫ָ‬ ‫ָ ֵ‬ ‫קּול !‬
  16. 16. ‫נא להכיר‬ ‫מ ְר את התּבֹונְ נּות‬ ‫ַ ַ ִ ְ‬ ‫דובב לביא‬ ‫האישה האחרת מאת כוכבה סרנגה.‬ ‫שירים “בת אור“ 2102.‬ ‫“האישה האחרת“ הינו ספר מסעיר. ספר המסעיר את‬ ‫החושים ובעיקר את המחשבה. יחד עם זאת, הדבר הראשון‬ ‫שקולטת העין הם הציורים המעטרים את עמודי הספר.‬ ‫המחברת מגדירה עצמה כציירת ומשוררת. קודם כל‬ ‫ציירת. ואכן לא ניתן שלא להתרשם מכישוריה האומנותיים.‬ ‫הציורים הנפלאים משתלבים יפה בין מילות השירים,‬ ‫צובעים את האווירה ותורמים לדיאלוג המתנהל בין ציור‬ ‫לתמונה. לעיתים הציור מוביל והמילים משלימות. לעיתים‬ ‫אלו המילים הפוצחות בריקוד והציור מצטרף.‬ ‫61‬ ‫ארוטית (עמ‘ 71): “אנִ י רֹוצה, ׁשּכׁשּתבֹואי אלי ּתלּבׁשי את‬ ‫ָ ֶ ְ ֶ ָ ִ ֵ ַ ִ ְ ְ ִ ֶ‬ ‫ֲ‬ ‫עצמְך / לֹלא מּלים ּתבֹואי אלי / ּבלי הסּתרת ּפנִ ים / ּבלי‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ ִ ַ ְ ָ ַ ָ‬ ‫ִ ִ ָ ִ ֵ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ַ ְ ֵ‬ ‫קֹול ּתּכנְ סי אל ּתֹוְך החדר / ּתתקרבי אלי / ...אלּטף אֹותְך /‬ ‫ָ‬ ‫ֲ ַ ֵ‬ ‫ִ ְ ָ ְ ִ ֵ ַ‬ ‫ַ ֶ ֶ‬ ‫ִ ָ ִ ֶ‬ ‫ַאתחיל ּבׂשערְך / אעבֹר אל ּפנַ יְִך /... אנַ ּׁשקְך /...וְַאּת / הרּגִ יׁשי‬ ‫ְ ַ ְ ִ‬ ‫ֲ ְ ֵ‬ ‫ֶ ָ‬ ‫ֶ ֱ‬ ‫ְ ִ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫חפׁשיָה “. אכן, השירים בספר מבטאים את הרצון להשתחרר.‬ ‫ָ ְ ִ‬ ‫הדוברת חושקת באישה האחרת, בחופש שלה.‬ ‫כמוה, היא רוצה להשתחרר מכבלי המציאות, להשתחרר‬ ‫מהמוסכמות, ולצאת במחול נטול עכבות. החופש הזה, אף‬ ‫שהוא במרחק נשיקה, אינו קל להשגה. למשל, בשירה “וְהיא‬ ‫ִ‬ ‫יֹוׁשבת“ (עמ‘ 81), המחברת ערה למגבלותיה:‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫“רֹוצה לׁשיר את ׁשירתָך / אבל, קֹולּה ֹלא נִ ׁשמע.../מרּגִ יׁשה‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ָ ָ ִ ֶ ִ ָ ְ‬ ‫ריקה / רֹוצה ללּטף וְֹלא ְיכֹולה / ... רֹוצה להנִ יח רֹאׁשה על‬ ‫ָ ַ‬ ‫ָ ְ ָ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ְ ַ ֵ‬ ‫ֵ ָ‬ ‫הּׁשקע ׁשּבצּוָארָך / אבל, ַאּתה ּבתֹוְך ּתמּונָ ה“. השיר הזה,‬ ‫ְ‬ ‫ָ ְ‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ַ ֶ ַ ֶ ְ ַ ְ‬ ‫כמו רבים אחרים בספר המרתק הזה, מנהל דיאלוג עם‬ ‫ציור, אך דומה שהמחברת מתבוננת בציור ורואה את‬ ‫לדיאלוג האומנותי בין המילים לציורים מתווסף דיאלוג עצמה.‬ ‫משמעותי ועמוק יותר בין הדוברת לאישה האחרת. ספר‬ ‫השירים הזה חושפני, דבר המאפיין ספרי ביכורים. בזה יופיו. בשיריה המחברת נכנסת אט אט לדמותה של האישה‬ ‫כאשר המילים נוגעות ישירות ברגש, בהוויה, הן מותירות האחרת. היא מוצאת עצמה בסצנת אהבה עם גבר שרירי‬ ‫חותם. הדיאלוג בין הדמות היוצרת לאישה האחרת נולד ושחום (עמ‘ 62), היא משמשת כדוגמנית בעדשת הצלם‬ ‫מתוך התבוננות פנימית ובחינה עצמית. מתוך השירים (עמ‘ 72), ואז יורדת לשוח בשפת האגם (עמ‘ 82): “קטיפה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ׂשמלתּה ׁשנִ י וְַארּגָ מן / נֹוׁשקֹות רגְ ליה על ׂשפת אגַ ם /‬ ‫ֲ‬ ‫ַ ֶ ָ ַ ְ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ָ‬ ‫ִ ְ ָ ָ ָ‬ ‫נחשף הפער בין המציאות לדמיון, בין ההוויה למאוויים.‬ ‫מּביטה ּבבּוָאתּה, צלּולה מחׁשבּתּה / מחריׁשה, מקׁשיבה‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫ְ ָ ַ ְ ַ ְ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַ ִ ָ ָ‬ ‫השיר הפותח את הספר “פלש בק“ (עמ‘ 5) מגיע לתובנה להלמּות לּבּה / ּכבּולה ּבׁשלׁשלאֹות נֶ עלמֹות, מאּפקת‬ ‫ְ ֻ ֶ ֶ‬ ‫ֱ ָ‬ ‫ְ ָ ְ ַ ְ ְ ָ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫שהדוברת אינה מוצאת את מקומה: “מנַ ּסה לחּפׂש ּתׁשּובה עצּורה / מתריסה, מּתירה לעצמּה“. בשלב זה כבר לא‬ ‫ַ ִ ָ ְ ַ ְ ָ‬ ‫ַ ְ ִ ָ‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ְ ָ ְ ַ ֵ ְ ָ‬ ‫/ חֹופרת ּבתֹוְך ּתֹוככי נַ פׁשי וְאין / קרבי הּוצאּו מּתֹוכי / ניתן להבחין בין הדוברת לאישה האחרת. המיזוג הושלם.‬ ‫ִ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ָ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ְ ֵ ְ ִ‬ ‫ֶ ֶ ְ‬ ‫חֹרים עמּקים ּבי נֶ חּפרּו / ּכרסמּו להן ּגַ ם עצמֹותי “. התשובה הכבלים הושלו. הדוברת הפכה לאישה האחרת מבעד‬ ‫ַ ְ ַ‬ ‫ֻ ְ ְ ָ ֶ‬ ‫ִ ֲ ֻ ִ ִ ְ ְ‬ ‫מגיעה בדמותה של האישה האחרת. כאשר הדוברת לציורים ולמילים, בזכות השירה. עם השלמת הגילוי העצמי,‬ ‫מביטה בה היא רואה את מי שהייתה רוצה להיות. תחילה, הדוברת “ רֹוקדת ּבׁשביל הּנְ ׁשמה“ (עמ‘ 23): “רֹוקדת לטינִ י‬ ‫ֶ ֶ ָ ִ‬ ‫ֶ ֶ ִ ְ ִ ַ ָ ָ‬ ‫היא מתוודעת לאישה האחרת מבלי להכירה. ההתבוננות / מּול מרָאה / עירּמה /...ּכבמחֹול ׁשדים / ּכתפיִם נָ עֹות /‬ ‫ְ ֵ ַ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ְ ִ ְ‬ ‫ֵ ֻ ָ‬ ‫ַ ְ‬ ‫כאן הינה הדדית: “האּׁשה הַאחרת / נִ גְ לית מּולי / ּבֹוחנֶ ת ...מׁשּתחררת / מחזִ ית מעיקה “.‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ֵ ֲ‬ ‫ִ ְ ַ ְ ֶ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ָ ִ ָ ָ ֶ ֶ‬ ‫את ּפנַ י את ּדמּותי / ּבֹודקת מה ּנִ ׁשּתּנָ ה ּבחּיַי / מּביטה ּבי אך כל ריקוד, סופו להסתיים. כשהצלילים דוממים, נותרת‬ ‫ַ ִ ָ ִ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ֶ ֶ ַ‬ ‫ֶ ָ ֶ ְ ִ‬ ‫ּדרּכי / ... וַאנִ י הּמבּקרת וְהּצֹופה / וַאנִ י ׁשֹואלת את הּׁשאלה המחברת עם עצמה. האישה האחרת מתנתקת ממנה,‬ ‫ֶ ֶ ֶ ַ ְ ֵ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ֲ ַ ְ ַ ֶ ֶ ַ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ואז עולה השאלה, האם החיבור הזה בינה לבין האישה‬ ‫/ מי ּבא אל מי / האם היא ּתבּקר אֹותי?“ (עמ‘ 61-41).‬ ‫ִ‬ ‫ִ ָ ֶ ִ ַ ִ ִ ְ ַ ֵ‬ ‫האחרת סופו להיוותר בין דפי השירה. המציאות מנסה‬ ‫מהתבוננות הדדית הדוברת והאישה האחרת עוברות להתמרד בעולם האידיאלי שיצרה המחברת. המחברת‬ ‫ניצבת ב“ּפרׁשת ּדרכים“ (עמ‘ 93): “על ׁשביל עֹומדת /‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫ָ ָ ַ ְ ָ ִ‬ ‫למשחק מקדים בו הבחינה ההדדית מקבלת ארשת‬
  17. 17. ‫נא להכיר‬ ‫71‬ ‫ּבצֹמת ּדרכים / ׁשנֵ י ּכּוּונִ ים ׁשֹונִ ים / ...‬ ‫ְ ִ‬ ‫ְ ֶ ְ ָ ִ‬ ‫האם הּצעד הּבא יְׁשּנֶ ה את ּגֹורלּה? /‬ ‫ָ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ִ ַ ַ ַ ַ ָ ַ‬ ‫... ּבהּנֵ ף הּיָד לפנִ ים מתעֹופף הּמטּבע‬ ‫ִ ְ ֵ ַ ַ ְ ֵ ַ‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ְ ֶ‬ ‫/ חג לרגַ ע קט, נֹופל על צד “ּפנִ ים“‬ ‫ָ‬ ‫ֵ ַ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ַ ְ ֶ‬ ‫/ וְהיא מחּיֶכת עצּובה / זֹאת הּפנִ ּיָה‬ ‫ַ ְ‬ ‫ְ ַ ֶ ֲ ָ‬ ‫ִ‬ ‫לכּוּון הַאהבה / ...ּבּמקֹום ּבֹו היְתה‬ ‫ָ ָ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ָ ֲ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫רׁשּומה הּמּלה /“ַאהבה“ / ּכתּובה‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ַ ִ ָ‬ ‫ְ ָ‬ ‫ּכעת הּמּלה הּׁשנִ ּיָה / “ּביתּה מבצרּה“.‬ ‫ֵ ָ ִ ְ ָ ָ‬ ‫ָ ֵ ַ ִ ָ ַ ְ‬ ‫אכן, ההתלבטות אינה קלה. מצד אחד‬ ‫החופש. מצד שני האהבה. הדוברת‬ ‫ספונה בביתה, במבצרה. המבצר מגן‬ ‫מחד, אך חוצץ מאידך בין הדוברת‬ ‫לבין שאיפותיה וחלומותיה.‬ ‫הדוברת יודעת שאם תצא למסע‬ ‫בעקבות האישה האחרת, לא תהיה‬ ‫דרך חזרה. היא זוכרת שכשניסתה‬ ‫לצאת את מבצרה, נפגעה. לכן יש לה‬ ‫“קּוִים אדּמים“ (עמ‘ 04) “יֵׁש לי קּוִים‬ ‫ִ ַ‬ ‫ֲ ֻ ִ‬ ‫ַ‬ ‫אדּמים. ּכְך היא ָאמרה לפנֵ י ׁשנִ ים. /‬ ‫ְ ָ ִ ְ ָ‬ ‫ָ ִ‬ ‫ֲ ֻ ִ‬ ‫ֹלא עֹוברת את הּגְ בּולֹות, ֹלא מׁשּנָ ה‬ ‫ְ ַ‬ ‫ֶ ֶ ֶ ַ‬ ‫ּגֹורלֹות / עם הּמּזָ ל ֹלא מׂשחקים,‬ ‫ְ ַ ֲ ִ‬ ‫ַ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫נִ ׁשארת ּבתֹוְך מסּגֶ רת החלֹומֹות /‬ ‫ַ ֲ‬ ‫ִ ְ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ְ ֶ ֶ‬ ‫הּוְרּדים“. אכן, הספר רווי בחלומות,‬ ‫ַ ֻ ִ‬ ‫בתשוקה, בארוטיקה עדינה ועדינה‬ ‫פחות. בין מילות השירים, האישה‬ ‫האחרת מרקדת. ואז בתום השיר,‬ ‫המציאות בעינה נותרת. הדוברת‬ ‫מצטרפת לאישה האחרת בריקוד‬ ‫שעל קו התפר. היא “אֹוהבת לגַ עת‬ ‫ֶ ֶ ָ ַ‬ ‫ּבאׁש / להעביר את אצּבעֹות הּיָד מעל ללהבת הּנֵ ר /...‬ ‫ֵ ַ ְ ַ ֶ ֶ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְ ַ ֲ ִ ֶ ֶ ְ ְ‬ ‫ָ ֵ‬ ‫ּולהרּגִ יׁש את החמימּות הּמתּפּׁשטת / ּבתֹוְך ּכף הּיָד / ּבמּדה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ַ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ַ ִ ְ ַ ֶ ֶ‬ ‫ֶ ַ ֲ ִ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫/ נִ זְ הרת ֹלא להּכוֹות“ (עמ‘ 94). האם הדוברת והאישה‬ ‫ְ ִ ָ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫האחרת יתמזגו בשנית?: “לּו היִיתי יֹוצאת מּגּופי, / היִיתי‬ ‫ָ ִ‬ ‫ִ ִ‬ ‫ָ ִ ֵ‬ ‫עֹולה על ענַ ן לבן / ּומׁשּיֶטת לי סביב העֹולם / ּבּסירה לֹלא‬ ‫ְ ִ ָ ְ‬ ‫ְ ַ ֶ ִ ְ ִ ָ ָ‬ ‫ָ ַ ֲ ָ ָ‬ ‫מׁשֹוטים / נֶ עזֶ רת רק ּברּוח הּמּלים / ...לּו היִיתי יֹוצאת מּגּופי‬ ‫ִ ִ‬ ‫ָ ִ ֵ‬ ‫ֱ ֶ ַ ְ ַ ַ ִ ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫/ היִיתי נֶ עלמת ּומתעֹוררת אּולי ּבדמּות ַאחרת / וְָאז, אּולי‬ ‫ַ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ַ ִ ְ‬ ‫ִ ְ ֶ ֶ‬ ‫ָ ִ ֱ ֶ ֶ‬ ‫/ אנִ י ֹלא היִיתי אנִ י“ (עמ‘ 25). דומה שהדוברת והאישה‬ ‫ָ ִ ֲ‬ ‫ֲ‬ ‫האחרת לא יכולות להיפרד זו מזו, אך מקום מפגשן נותר‬ ‫בסוד החלום, בין מילות השירים.‬ ‫הספר “האישה האחרת“ הוא “צּיּור ּבּמּלים / ּתמּונֹות‬ ‫ְ‬ ‫ְ ִ ִ‬ ‫ִ‬ ‫ׁשל נֹוף ּבחּיִים“ (עמ‘ 48). הספר “האישה האחרת“ הוא‬ ‫ַ ַ‬ ‫ֶ‬ ‫דיאלוג בין המחברת לבין האישה האחרת שבה. הדיאלוג‬ ‫נולד מהתבוננות וממשיך בריקוד ארוטי שבסופו התנתקות‬ ‫וקביעת גבולות. הדוברת “מרחפת ּבין ּדמיֹון לּמציאּות /‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ ֵ ִ ְ ַ ְ ִ‬
  18. 18. ‫נא להכיר‬ ‫81‬ ‫כשנשים אוהבות –‬ ‫כשמשפחות‬ ‫נסדקות‬ ‫מּביטה אליה, מבּיֶׁשת / מסמיקה מּמתח לקראת הּבאֹות“.‬ ‫ַ ָ‬ ‫ַ ְ ִ ָ ִ ֶ ַ ִ ְ ַ‬ ‫ַ ִ ָ ֵ ֶ ָ ְ ֻ ֶ‬ ‫הדוברת “מנַ ּסה, מֹודדת את ּגְ בּולֹותיה / ּפֹוׁשטת מעליה‬ ‫ֶ ֶ ֵ ָ ֶ ָ‬ ‫ֶ ָ‬ ‫ֶ ֶ ֶ‬ ‫ְ ָ‬ ‫את ּבגָ דיה / רֹואה את עצמּה ּבתֹוכה“ (עמ‘ 411). בסופו של‬ ‫ֶ ֶ ַ ְ ָ ְ ָ‬ ‫ֶ ְ ֶ ָ‬ ‫תהליך הגילוי העצמי, הדוברת לומדת לחיות בכפיפה אחת‬ ‫עם האישה האחרת. היא יודעת ש“רק צריְך לעבֹר וְלגַ עת“‬ ‫ָ ַ‬ ‫ַ ָ ִ ַ ֲ‬ ‫(עמ‘ 141). האישה האחרת זו היא. היא תמיד הייתה שם.‬ ‫היא נמצאת במרחק מילה. במרחק חלום. היא כה קרובה. הרצל חקק‬ ‫רק צריך לעבור את המחיצה הדמיונית הזו. מחיצת הלב. על ספרו של שמואל יריב "כשנשים אוהבות", רומן.‬ ‫לעבור, ולגעת.‬ ‫“בת אור“ 3102.‬ ‫השירים בספר נגעו בי, מאוד. אני משוכנע שהם יגעו בכל מי‬ ‫שיאמץ את הספר הזה. הכתיבה של כוכבה סרנגה רגישה‬ ‫ומרגשת. זהו ספר רווי בחוויות, תובנות, וציורים המחזקים‬ ‫את האווירה שיוצרות המילים. אני מזמין את כולכם לגלות‬ ‫את האישה האחרת.‬ ‫משבר ההינתקות לא היה רק משבר פוליטי או משבר‬ ‫חברתי – בדיעבד, חלחלו אותם זעזועים וגירושים מן הבתים‬ ‫והפכו לזרמים תת קרקעיים. המצב החדש של המשפחות‬ ‫העקורות יצר ואקום נורא, חלל שקשה היה למלא.‬ ‫התסיסה המשיחית והציפייה לגאולה – כל אלה התרסקו‬ ‫אל סלעי המציאות, מול הבולדוזרים שטלטלו ללא רחם‬ ‫גגות רעפים, חלונות ודלתות, תכולה של בתים, חלומות‬ ‫שנותרו באוויר, תקווה לישועה שלא באה.‬ ‫שמואל יריב כתב ספר קשה וסבוך, ואין לכחד, שההדים‬ ‫הפוליטיים לא מניחים לך לרגע, והחשש שמא הספר יגלוש‬ ‫למשנה אידיאולוגית או לפלקט, כל זה נמצא כל הזמן.‬ ‫יריב בנה עלילות משנה – והכול מתנקז אל העלילה‬ ‫המרכזית, סיפורם של משפחות שגורשו מגוש קטיף,‬ ‫שנקטפו מחיי השלווה והאמונה על מציאות חדשה. מדי‬ ‫פעם מבליחה בחיינו כתבה על מגורשים מקטיף שניסו‬ ‫להיקלט בחבל לכיש או ביד בנימין או באזור אחר, ואנו‬ ‫נזרקים בבת אחת לאחור, לאותה מציאות משברית,‬ ‫שהחברה הישראלית קיבלה אותה ברובה כמובנת מאליה,‬ ‫כהכרח המציאות.‬ ‫סיפורן של משפחות – סיפור של אומה‬ ‫שמואל יריב בונה סיפור של שתי משפחות ברדיוסים קרובים‬ ‫– ומנסה לטוות חוטים של קשרים בין הדמויות, כדי לבחון‬ ‫באמצעות סיפור חייהן מה עוללה אות הינתקות לחיים‬ ‫הפיזיים, לרובד הנפשי שלהן, לקשרים ביניהם, לאמונה‬ ‫ולחלומות שלהן.‬ ‫מצד אחד בני משפחת אריאל אלישיב, פליטים מגוש קטיף,‬ ‫ויריב בחר לתאר הכול לא מיד לאחר השבר הגדול, אלא‬
  19. 19. ‫נא להכיר‬ ‫91‬ ‫שעוברים הגיבורים בחייהם – ויריב ידע לבנות מצבים‬ ‫אמיתיים ועמידה במבחנים שונים. בהמשך אנו למדים‬ ‫שאסף הופך לבעל חברת בנייה – והוא מעסיק את אריאל‬ ‫כמנהל החברה. לכאורה עלילה שמושתתת על עולם של‬ ‫בנייה ורצון ליצור משהו חדש, אך דווקא כאן מלמד אותנו‬ ‫שמואל יריב, שמעבר לכול מחכה להם עולם הרוס.‬ ‫תסריט שמוביל לכתב אשמה‬ ‫העלילה של הספר מזמינה במאי טוב שיסריט את הסצנות‬ ‫הרבות, את משברי חיי המין שבאו בעקבות התרסקות‬ ‫הכיוון והדרך, בעקבות שברון האמונה והציפיות. אנו עדים‬ ‫לבדיקת אופיים של גיבורים ברומן זה בסיטואציות משבריות‬ ‫– מחלה, התרחקות, התכחשות למחלה או לדברים שקרו.‬ ‫ספרו של שמואל יריב “כשנשים אוהבות“ היה ראוי שיקראו‬ ‫לו בשם פחות אופטימי – “כשמשפחות נשברות“ האהבות‬ ‫אינן אהבות שמחות, ומעבר לכל העוצמה הרוחנית‬ ‫שמתרסקת ומחפש מרפא – כמו עולה ונרשמת באותיות‬ ‫אש ההאשמה נוראה כלפי המדינה שכה נכשלה בסיפור‬ ‫ההינתקות, בעצם הגירוש, באי יכולתה להיערך לבנות את‬ ‫לקח טווח זמן של כמה שנים, כדי לבדוק את זרמי התסיסה חייהן של המשפחות העקורות.‬ ‫שפעלו בחיי הדמויות. למול משפחה זו נבנית משפחת אסף‬ ‫מי שראה את סרטו של רינו צרור על הנערות השרות שירי‬ ‫פלד – וכאן בחר יריב לבחור בדמות לא טיפוסית במיוחד‬ ‫אמונה ומייחלות שתהליך ההינתקות לא יקרה, מרגיש את‬ ‫למתיישבים סטריאוטיפיים, לאו דווקא אנשי חינוך או רבנים.‬ ‫הרוח הזו שמחלחלת בין הדמויות, במתח בין העבר שכלל‬ ‫אסף פלד הוא כדורגלן צמרת מקצועי, כוכב לשעבר,‬ ‫הרס ושברון לבב, לבין ההווה שמגלה התרסקות אמתית.‬ ‫והשבר הראשוני לא קשור לגירוש. מגבלות גיל מרחיקות‬ ‫המשבר מתחיל בעקירה, עולה דרגה והופך להיות סדקים‬ ‫אותו מן המגרש, אבל השבר הגדול עוד מחכה לו בפינה.‬ ‫בחיי המשפחה, משברים כלכליים, אובדן דרך, אובדן כיוון,‬ ‫שני הגברים עוברים תהליך של איבוד מקומם, איבוד‬ ‫שבירה של ערכים. יש גם קטעים‬ ‫עיסוקם הקבוע, ושברונם מקרב ביניהם, שני העקורים‬ ‫מחפשים חיבור, מבקשים למצוא נחמה זה בכאבו של זה. חושפניים מדי, כשהמחבר גולש לתיאורים של מצבים בחיי‬ ‫אולי להתחזק מן החברותא.‬ ‫האישות, והשבר רב מנשוא.‬ ‫מי שיקרא בין השיטין ימצא גם הדים לדרכה של החברה‬ ‫הדתית לאומית בעת ההינתקות, טיפוח הציפיות המשיחיות‬ ‫לפני השבר הנורא, העקירה והצער הנורא שבאו בהלם על‬ ‫המשפחות, תחושה שאווירה שבתאית התנפצה אל לשונות‬ ‫הברזל של הבולדוזרים.‬ ‫אריאל המורה המצליח ליהדות אינו מצליח במקומו החדש‬ ‫וכאן נכנס לחייו אסף הכדורגלן לשעבר. יריב מצליח לבנות‬ ‫עלילות משנה ומצבים שבהן נבחנות המשפחות במגרש‬ ‫החדש של החיים, באי היכולת להסתגל למצב החדש,‬ ‫בהישארות הרחק מן הבית שנעקר, הרחק מן האמונות‬ ‫יריב אכן מופיע כמספר על, אבל כולנו מגלים אותו בין‬ ‫שפרנסו את נשמותיהן.‬ ‫השיחות והמעברים בין המצבים חושפים לפנינו שינויים השיטין, די קרוב לעולמם של הגיבורים, שלעתים הופכים‬
  20. 20. ‫נא להכיר‬ ‫בעינינו לאנטי גיבורים. יריב מנסה להמתיק להם את‬ ‫הגלולה, לגלות הזדהות, לעתים ללטף אותם, לשלוח להם‬ ‫דברי נחמה. לתת להם להאמין בעצמם.‬ ‫שמואל יריב ניסה לערבב את חיי הדמויות המרכזיות כדי‬ ‫להוליך אותנו לשינויים שחלים בהם עקב השבר מצד אחד,‬ ‫ועקב החיבור החדש ביניהן מצד שני.‬ ‫הקשר ביניהם גורם לתמורות בדרך שבהם הם חשים כלפי‬ ‫משפחותיהם, כלפי עצמם, ורגעי ההתוודעות שלהם, הם‬ ‫רגעים מכוננים ברומן זה.‬ ‫תמיד תהינו, מתי יבוא הרומן שינסה לספר את הסיפור‬ ‫שלא סופר על ההינתקות, סיפור שינסה לצלול לאותם‬ ‫זרמים תת קרקעיים, שינסה להציג לנו מראה שבה מסופר‬ ‫הסיפור הנפשי, הסיפור הרוחני. אם יבוא במאי ויחפש‬ ‫סיפור כזה כדי להוליך אותנו אל שבר ההינתקות, ימצא‬ ‫שלד מצוין לתסריט ולדמויות. החברה הישראלית עדיין לא‬ ‫סיימה לבחון את דרכה באותו שבר נורא. ספרו של שמואל‬ ‫יריב, הוא הזדמנות לדו שיח מחודש בנושא.‬ ‫סֹוד הּקסם‬ ‫ַ ֶ ֶ‬ ‫אירית וייסמן-מינקוביץ‬ ‫גבעת הגמדים מאת יהודית מליק-שירן,‬ ‫ספר ילדים. “בת אור“ 3102.‬ ‫כבר במילה גמדים יש מן הקסם. ובשם הספר “גבעת‬ ‫הגמדים“ שכתבה יהודית מליק- שירן, הגבעה עצמה‬ ‫מכניסה אותנו הקוראים, לתוך אותו עולם קסום שמאפשר‬ ‫לנו תפיסת חיים שונה ומרעננת. מה יש בגבעה הזאת‬ ‫ששובה את העין והלב? גבעת הגמדים“ מאפשרת לקורא‬ ‫לקחת חלק באותו קסם, ולחגוג. להציץ לתוך חלום ולזרום‬ ‫בין חלום לחלום, ולהפוך את הדמיון - למציאות ואת‬ ‫המציאות – לדמיון.‬ ‫העולם הקסום, שיהודית משרטטת לנו כאן במילים, נרקם‬ ‫בגבעה וכמו בחיים, גם כאן הכול מתקיים. בעלי חיים לצד‬ ‫גמדים, מצבים לצד חלומות, ריקודים טיולים, תכונה ועשייה‬ ‫שלמה.‬ ‫02‬ ‫יהודית מעניקה לגמדים פן חדש, שאופף אותם באור בהיר,‬ ‫טוב לב, נשמה, רגש ושמחה, הנצבעים בשלל צבעים של‬ ‫המאיירת, אשר מוסיפים עוד מקסם לסיפור.‬ ‫הניגוד בין גודל הספר לבין דמותם הקטנה של הגמדים‬ ‫מחדדת את הקסם של הגמדים ומעניקה לסיפור הילה‬ ‫מכשפת.‬ ‫אומנם הניגודים תחילתם בצד הוויזואלי, אך הם גולשים‬ ‫לתוך תוכן הסיפור, ומרכיבים אותו. וכמו במציאות, כך גם‬ ‫ב“גבעת הגמדים“, החיים בנויים על קו התפר בין ההזוי‬ ‫לאמתי. בין החלום בהקיץ לבין ה – חלום.‬ ‫המסע מתחיל ממשרדי המודיעין, מקום שגם במציאות‬ ‫מתחילים ממנו ומקבלים מפת דרך.‬ ‫החרגול שאוחז במפה, הוא הראשון שפוגש בנו ולתחושתי‬ ‫לא במקרה. עבורי הוא מסמל את הקפיצה מהמציאות‬ ‫לפנטזיה ובחזרה. ואילו החרגולית הנהגת, שמציידת את‬ ‫המטיילים בין דפי הסיפור, באוזניות בכל השפות היא‬ ‫למעשה מציידת אותנו הקוראים, בכלים המאפשרים גם‬ ‫למציאּותיִים שבינינו להתחבר לדמיון.‬ ‫ַ ְ ִ ִ‬
  21. 21. ‫נא להכיר‬ ‫12‬ ‫בהמשך מסבה המחברת את תשומת לבנו לתאונות‬ ‫ֵ ֶ ַ‬ ‫שקיימות בשני העולמות. ומפגישה אותנו עם קליטת עליה,‬ ‫אמונות, גמדון מטורלל וגמדון מבולבל אותם שחקנים‬ ‫ומרכיבים הקיימים גם במציאות של בני האדם רגילים, מה‬ ‫שמכשיר את הקורא להבנה והפנמת החיים. החיבור בין‬ ‫גברת דמיון ואדון מציאות, תופר לנו את הניגודים ליריעה‬ ‫אחת ומשדר: כך הם החיים! ועל מנת שנשרוד אותם עלינו‬ ‫לשלב בין הדמיון למציאות.‬ ‫וכשקשה לנו עם מצבים ועובדות שאנחנו נקלעים אליהם‬ ‫במציאות שהם לא תמיד לרוחנו, אפשר ללכת לאותו מקום‬ ‫מכושף – הדמיון. ולהיות מלך בחלום. ואם נשכיל ונדע לקחת‬ ‫את התובנות מהסיפור נהייה גם מלכים במציאות...‬ ‫ׁשקיפּות -‬ ‫ְ ִ‬ ‫היא הטלת עֹגֶ ן‬ ‫ֲ ָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫אדלינה קליין‬ ‫עמוק האור מאת יהודית מליק-שירן,‬ ‫שירים. “בת אור“ 2102‬ ‫האלבום חובק את השקט, הרוגע, והגעגועים. יש האומרים‬ ‫כי ‘געגועים‘ הם ההשתקפות הכי עמוקה של ‘האני‘ עם‬ ‫מושאי האהבה שהוא מצפין בנבכי הנפש כדי לשלוף אותן‬ ‫ברגעים שקטים ולהתענג עליהם במליאות.‬ ‫את רגעי השקט, לא ניתן למנות. כי הם ספורים, ולעולם לא‬ ‫יהיו קיימים בטוטאליות מוחלטת. אולם ברגע שהאלמנט‬ ‫‘לשקט‘ - נמצא בקרבנו, או סביבנו, יש להעריכו ולמצותו‬ ‫עד תום ומדוע ‘השקט‘ אינו טוטאלי? כיוון שגם אם ‘המקום‬ ‫הפיזי‘ שקט מסביבנו... אזי יתכן כי ‘הגוף‘, או ‘הנפש‘,‬ ‫חסרות מנוחה. וכדי להגיע אל השקט הפיזי והנפשי, חשוב‬ ‫כי יתקיימו אצלנו האלמנטים הבאים: אורך רוח; רגיעות‬ ‫הגוף (הפיזיולוגי); ורגיעות הנפש (הרוחני). כמובן אלו הן‬ ‫שאיפות, נדירות למימוש, ולרוב אינן מושגות.‬ ‫הנה על-כך דנה המשוררת באלבומה כאשר הניסיון הוא‬ ‫לאחד את הפיזי והרוחני ולהביאו לרגיעה.‬ ‫השירים ‘המתגעגעים‘ רצופים בפסיפס זיכרונות. וצירופם‬ ‫המכוון אל תמונות אותנטיות מהילדות, מעצימות את‬ ‫‘חוסר השקט‘ אשר מתעתע בנפש היוצרת. לא פעם הן‬ ‫חומדות לצון והמשפטים השיריים באים במערבולת רגשות‬ ‫בהן מעורבים הצדדים ‘המוארים‘, ‘והמוצלים‘ כאחד.‬ ‫על מנת להירגע מערבוביית ‘הרעשים‘ אנו דוחפים אותם‬ ‫להעצמה והם הופכים להיות מפלצתיים וחסרי תקנה. מכאן‬ ‫נשאלת השאלה האם שואפים אנו באמת למנוחה? היוצרת‬ ‫(בדיעבד) מנסה להשיב על כך בכיווני חשיבה שונים.‬ ‫החיפוש בשירה, נמצא בסערה תמידית. כל המשפטים‬ ‫טעונים ובעלי משמעות כפולה. זהו מחיר ‘הרגש‘ מול‬ ‫‘המחשבה הבהירה‘: ...“עכׁשיו ּכׁשּׂשמחה ּבּפתח/וְַאּת ֹלא‬ ‫ְ‬ ‫ַ ְ ָ ְ ֶ ִ ְ ָ ַ ֶ ַ‬ ‫אּתי/הּלב ּבֹוכה וְאין ׁשֹומע...“‬ ‫ֵ ַ‬ ‫ֶ ֵ‬ ‫ִ ִ ַ ֵ‬ ‫ובשיר אחר: ...“צֹובעת מּלֹותי/ּבצעיף ׁשל אֹור/וְָאז ּכׁשּבָאה‬ ‫ְ ֶ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ַ ִ ַ ְ ָ ִ‬ ‫הּדמעה/אנִ י ּפתאֹום/מרּגִ יׁשּה“...‬ ‫ַ ְ ָ‬ ‫ַ ִ ְ ָ ֲ ִ ְ‬ ‫ובמשפט: ...“מהּלכת ּביָמים ׁשל קיִץ/ּתֹובענִ י/על חבל דק/‬ ‫ְ ָ ַ ֶ ֶ ַּ‬ ‫ֶ ַ‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ ְ ִ‬ ‫ּתֹופרת מּלים“...‬ ‫ֶ ֶ ִ ִ‬ ‫רצון המשוררת מליק-שירן למצוא את בבואתה הפנימית‬ ‫והחיצונית, תחת אותו קו משווה שאינו משתמע לשתי‬ ‫פנים כשמקצבן אחיד ומשרה ביטחון, הולך עם השנים‬ ‫וצובר תאוצה. אך כל אותם ניסיונות עולים בתוהו. הודפים‬
  22. 22. ‫נא להכיר‬ ‫ומשיבים את היוצרת אל ההתחלות. אל אותו בית; אל‬ ‫אותה חצר; אל אותה ילדות מגוננת. כך, רואים את תמונת‬ ‫הבית, והחצר שבה ונשנית בין דפי האלבום: ...“וְׁשקט סֹוער /‬ ‫ֵ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫ֹלא מֹוצא מנֹוח / ּבפער ׁשהֹולידּה הּׁשכחה“...‬ ‫ֵ ָ ַ ַ ַ ַ ֶ ִ ָ ַ ִ ְ ָ‬ ‫גם בשיר אחר: ...“וַאנִ י ּכאֹותֹו אֹור ׁשל חסד / עֹוטפת מעׂשי‬ ‫ֶ ֶ ַ ֲ ַ‬ ‫ֶ ֶ ֶ‬ ‫ֲ ְ‬ ‫ּבחמלת האביֹונִ ים“...‬ ‫ְ ֶ ְ ַ ָ ֶ ְ‬ ‫מתוך הנבירה והחזרה הבלתי פוסקת אל מחוזות העבר של‬ ‫ילדותה, ניתן להכיר בזיקתן המאושרת/כואבת, של בגרויות‬ ‫והתנסויות - שהוסיפו נדבכים משלהן לחלומות שבאו במגע‬ ‫ישיר עם המציאות עד שלמדו לחיות זה לצד זה מכורח‬ ‫הנסיבות. אליהן ניתן להוסיף את אוצרות התזונה הרוחנית-‬ ‫השורשית אשר ספגה המשוררת מבית הוריה, שהיוו גורם‬ ‫מחזק כלפי זיקתה הטבעית לדת ולאמונה הבאים בריש‬ ‫גלי בשירתה: ...“הּׁשּבתֹות ׁשל ּפעם/אינָ ן ׁשּבתֹותי הּיֹום“...‬ ‫ֶ ַ ַ ֵ ַ ְ ַ ַ‬ ‫ַ ַ ָ‬ ‫שואלת אני את עצמי - האם המשפט (שלעיל) – הינו‬ ‫סתמי? או בא להביע ‘געגוע‘ למה שהיה וחלף? או שמא,‬ ‫מילות התרסה בהן, כלפי ההווה?‬ ‫אמנם המשפט פסקני. אך יש בו נטייה לראייה מופשטת‬ ‫האומרת: פעם, טוב לנו עם ‘העבר‘ ונתגעגע לשוב אל‬ ‫עקבותינו באהבת אין קץ. ופעם, אומרת - נבוז לו ‘לעבר‘‬ ‫ולא נרצה להיזכר בו כלל. לא תמיד נמצא דואליות בין‬ ‫‘הרגש‘ ‘לחשיבה‘. אך בהרבה מקרים יש השקה לנאמר:‬ ‫...“וַאנִ י מחלֹון ּביתי/נֹוגַ עת ּבפעמי יַלדּותי“...‬ ‫ַ ְ ַ ֲ ֵ ְ ִ‬ ‫ֵ ִ‬ ‫ֲ ֵ ַ‬ ‫כאן רואים את העבר חובק להווה במכנה משותף. למרות‬ ‫‘שהנגיעות‘ עצמן אינן מבשרות לנו: לא על שלווה; לא על‬ ‫רגיעה; ולא על ‘שביעות רצון.‘‬ ‫במשפט (93-83): ...“רֹוָאה וְאינָ ּה נִ ראית/ַאּדרת חּיַי“... ישנה‬ ‫ֶ ֶ ַ‬ ‫ְ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הצהרה שלא הכול שקוף בעיני המתבונן. ויש צורך להתעמק‬ ‫היטב בנאמר, כדי להשיל יריעה אחר יריעה על-מנת לגלות‬ ‫מה עומד מאחורי המעטפת.‬ ‫האמירות שלעיל מעניקות אינדיקציה מאירת עיניים לתמונה‬ ‫שלמה בהמשך: ...“הגָ ן ׁשלי נֶ אסף אל מחׁשבֹותי/צפֹונִ ית‬ ‫ַ ֶ ִ ֱ ָ ֶ ַ ְ ְ ַ ְ‬ ‫מּׁשם ּגַ עּגּועי חֹובקים/צּמרֹות עצי ּתמר/ּדרֹומית מּׁשם זִ מזּום‬ ‫ְ‬ ‫ֲ ֵ ָ ָ ְ ִ ִ ַ‬ ‫ְ ִ ַ ְ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ּדבֹורים מזַ מזֵ ם ׁשיר מּיַלדּותי“... וביצירה אחרת מסכמת,‬ ‫ִ ִ ְ ִ‬ ‫ְ ִ ְ ְ‬ ‫נאמר: ...“וַאנִ י אֹוצרת מראֹות זְ הּורֹות/ּבנַ עלי ההֹווֶה...“‬ ‫ְ ֲ ֵ ַ‬ ‫ֶ ֶ ַ ְ‬ ‫ֲ‬ ‫22‬ ‫...“ּבין אדר לנִ יסן הּגּוף ׁשּלי / עֹובר ׁשלּבי מרּוק / מּכפֹות‬ ‫ִ ַ‬ ‫ֵ ְ ַ ֵ ֵ‬ ‫ֶ ִ‬ ‫ֵ ֲ ָ ְ ָ ַ‬ ‫הרגְ ליִם /וְעד לּקדקֹוד / מסירה מעלי קלפֹות“... ולסיכום‬ ‫ְ ִ ָ ֵ ָ ַ ְ ִ‬ ‫ַ ַ ָ ְ‬ ‫ָ ַ ַ‬ ‫נאמר: ...“וַאנִ י ּכל הּיֹום מכּבסת/וְ תֹולה...“‬ ‫ָ‬ ‫ְ ַ ֶ ֶ‬ ‫ֲ ָ ַ‬ ‫מעשה ‘ההיטהרות‘, נדרש לגוף האדם ביומיום בדומה‬ ‫לבגדים שהוא לובש, אשר נדרשים אף הם לכביסה תכופה.‬ ‫ניקיון הבית ותכולתו, ניקיון החצר והצד האסטטי של המקום,‬ ‫מהווים חלק מהריטואל הקיומי האנושי. אולם לפי המסורת‬ ‫היהודית בתום אדר תחילת ניסן חייבים למרק עד היסוד‬ ‫את כל תכולת הבית, בנוסף להיטהרות הגוף והנפש.‬ ‫האדם המאמין ואמונתו הם מאמות המידה הגבוהות אליו‬ ‫ישאף. ועליהם משתיתה המשוררת חלק ניכר משירתה:‬ ‫...“ּכׁשירת הּבאר / ּתחּזֵ ק ּבי ׁשרשי האמּונָ ה“.../...“על ּדעת‬ ‫ַ ַ ַ‬ ‫ִ ָ ְ ֵ ָ ֱ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְ ִ ַ ַ ְ ֵ‬ ‫ההּכרה / ָיבֹוא הּמקֹום...“‬ ‫ַ ָ‬ ‫ַ ַ ָ ָ‬ ‫ובשיר אחר, היא מחזקת דבריה: ...“אֹוספת עבר מאֹהב /‬ ‫ֶ ֶ ָ ָ ְ ַ‬ ‫אל הֹווֶה מתּגַ עּגֵ ע / הּמצמיח עתיד...“‬ ‫ִ ְ ְ ַ ַ ַ ְ ִ ַ ָ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫עוד נמצא רבים משיריה המדברים על אהבת הארץ‬ ‫הטבועה בה, וחרדותיה מהמלחמות המתנהלות באדמותיה‬ ‫כאשר הם חלק בלתי הפיך המובנה ונטוע בפסיפס‬ ‫יצירותיה: ...“עינַ י הּבהּולֹות עֹוקבֹות ּבמּבטן / ַאחר אתמֹול‬ ‫ַ ֶ ְ‬ ‫ְ ַ ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֵ ַ ְ‬ ‫ּפגּוע / ּבדממה מתיַּפחת / וְאין לי מנֹוח“.../...“ּתנִ י לי ּכֹוח‬ ‫ַ‬ ‫ְ ִ‬ ‫ֵ ִ ָ ַ‬ ‫ָ ַ ִ ְ ָ ָ ִ ְ ַ ַ‬ ‫להתעּלם מהרֹוע הּצֹוחק ּברחֹובֹות עירי/ּתנִ י לי ּכֹוח להָאטם‬ ‫ַ ְ ֵ ֵ‬ ‫ִ ִ ְ ִ‬ ‫ְ ִ ְ ַ ֵ ֵ ָ ַ ַ ֵ ִ ְ‬ ‫מּׁשריקֹותיו הּפרּועֹות ׁשל ּפגָ ז...“‬ ‫ֶ ָ‬ ‫ִ ְ ִ ָ ַ ְ‬ ‫ובשיר אחר נאמר: ...“ּברגָ ביְך אׁשּתֹל זַ רעי ּפּיּוס / ׁשּיִנְ ּבטּו‬ ‫ֶ ְ‬ ‫ְ ֵ ִ‬ ‫ִ ְ ַ ֶ ְ‬ ‫ּבברית ח ִיּים. / ָאּת לי ארץ...“‬ ‫ְ ִ ֶ ֶ‬ ‫ִ ְ ִ ַ‬ ‫ודוגמא לשיר מתריס בנושא, מובא בציטוט: ...“סלחי לי‬ ‫ִ ְ ִ ִ‬ ‫אּמא אדמה / ׁשרגְ לי ֹלא חׁשֹות יְציבֹות ּבתֹוכְך. / ׁשהּסּופה‬ ‫ֶ ַ ָ‬ ‫ְ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ ַ ַ‬ ‫ִ ָ ֲ ָ ָ‬ ‫טֹורפת מחׁשבֹותי...“כמו-כן מובאים באלבום שירי האהבה‬ ‫ֶ ֶ ַ ְ ְ ַ‬ ‫לטבע ...“על עּמּודי העלים מתּגַ ּפפים צבעי הּסתיו“...//...“רק‬ ‫ַ‬ ‫ַ ַ ֵ ֶ ָ ִ ִ ְ ְ ִ ִ ְ ֵ ַ ְ ָ‬ ‫עלה עיִן מתּבֹונֵ ן אל הּמרחב הּמתּפּׁשט/ּבפליָאה...“שירי‬ ‫ֶ ַ ֶ ְ ָ ַ ִ ְ ַ ֵ ִ ְ ִ‬ ‫ָ ֶ ַ ִ ְ‬ ‫אהבה לבן הזוג: ...“ּבׁשקט הּמּוָאר/אתעֹורר ּבגַ ן העדן‬ ‫ָ ֵ ֶ‬ ‫ֶ ְ ֵ ְ‬ ‫ַ‬ ‫ַ ֶ ֶ‬ ‫ׁשל ּגּופָך...“שירי אהבה להורים: ...“אּמא, היכן שַאּת לּבי‬ ‫ֵ ָ ֶ ְ ִ ִ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֶ‬ ‫מתּגַ עּגֵ ע...“‬ ‫ִ ְ ְ ַ‬ ‫ַאּבא“ / אנִ י קֹוראת ּבהפּתעה“... //...“מּביט אל עינַ י‬ ‫ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ ִ‬ ‫ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫ָ‬ ‫/ ׁשהּדמעֹות ּגֹולׁשֹות החּוצה / ּכאֹותֹו יֹורה / ּבא וְ הֹולְך /‬ ‫ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֶ ַ ְ ָ‬ ‫ּומׁשאיר סימן / ׁשל ַאהבה“... וכל אלה השירים, זורמים‬ ‫ֲ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ַ ְ ִ‬ ‫בטבעיות ובאלגנטיות מופלאה ונחרטים.‬ ‫החיבוט בין עבר להווה משתקף להלכה במשפט הבא: אלבום השירים המרשים והאיכותי הזה מדבר את שפת‬
  23. 23. ‫נא להכיר‬ ‫השירה גם כאשר: “ענָ פים חבּוטים מתחּבטים זֶ ה / ּב ֶּזה /‬ ‫ָ‬ ‫ִ ְ ַ ְ ִ‬ ‫ֲ ִ ֲ ִ‬ ‫אֹומרים ׁשירה...“ כאשר, כל תכולתו של האלבום מזמרת‬ ‫ִ ָ‬ ‫ְ ִ‬ ‫צילומי נוף וטבע מרהיבי עין ונפש – השירה אינה נפסקת.‬ ‫כי בין לבין, משתקף האור העוצמתי השופע את האמת‬ ‫כולה: והלא ...“ׁשקיפּות - היא הטלת עֹגֶ ן / ּבבבּוַאת‬ ‫ְ ָ‬ ‫ֲ ָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ְ ִ‬ ‫הּׁשמיִם.“(ע‘11). ו‘המחילה‘ - טבועה בנפש היוצרת ומאיצה‬ ‫ַ ָ ַ‬ ‫צעדיה להגיע אל הרגיעה (ולו החלקית): ... “ּבהיּלת האֹור‬ ‫ְ ִ ַ ָ‬ ‫הּׁשֹוקע/ ָיבֹואּו ההגִ ינּות וְהּתבּונָ ה/יִׁשּתּקפּו ּכמרָאה/ּבזְ הב‬ ‫ִ ַ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫ַ ְ‬ ‫ַ ֲ‬ ‫ַ ֵ ַ‬ ‫ה ָיּם הּקֹולע ּבׂשערי רביד ׁשלוָה“...אלבום שירים מיוחד במינו‬ ‫ַ ַ ֵ ַ ִ ְ ָ ִ ְ ִ ַ ְ‬ ‫המשרה על הקורא תובנות של עומק מפרה ואני ממליצה‬ ‫עליו באהבה רבה.‬ ‫קדושתו של‬ ‫הפיל הלבן‬ ‫32‬ ‫האלה נדרשו לה כדי לשלוט בעצמה. סו מקניל, היא‬ ‫דמות דומיננטית בסיפור שחשה שלא מימשה את חייה.‬ ‫מקבלים אותה כמובן מאליו ולא רואים את מצוקתה.‬ ‫היא לעומת סביבתה הקרובה משדרת אותות מצוקה אך‬ ‫בעלה רוב הממוקד בעצמו לא רואה אותן. יום אחד היא‬ ‫יוצאת מביתה ומגיעה לחנות מזכרות בכפר קטן. שם היא‬ ‫פוגשת את ג‘ייסון. היא רוכשת פסל פיל לבן ומשוחחת עם‬ ‫ג‘ייסון בעל החנות. קניית פסל הפיל הלבן מהווה תפנית‬ ‫גדולה בסיפור מסעה. גם בגלל העובדה שג‘ייסון סיפר לה‬ ‫שיש סיפורים מיסטיים סביב הפיל הלבן. בתרבויות הודיות‬ ‫הפיל נחשב לחיה קדושה. רוב הפילים שאני מכירה, הם‬ ‫פילים אפורים. הפיל הלבן נחשב כפיל מלכותי, רוחני וקדוש‬ ‫בחברה הגבוהה של מלכים ומלכות הודיים. בסיפור שלפנינו‬ ‫הפיל מסמל תחילה של שינוי, שינוי והכרה בשינוי.‬ ‫יהודית מליק-שירן‬ ‫הפיל הלבן, חניתה רוזן. רומן.‬ ‫“אופיר“ הוצאה לאור, 1102.‬ ‫סיפור מסעה של אישה מהמעמד העליון בחברה הגבוהה,‬ ‫המחפשת אחר משמעות קיומה. זה הספר השני של‬ ‫המחברת אותו אני קוראת. ספר זה הינו הראשון מבין ספריה.‬ ‫היא כתבה שלושה. מה המיוחד בכתיבתה של חניתה רוזן?‬ ‫יש בכתיבה שמות לועזיים לדמויות. העלילה עוסקת בעל זמן‬ ‫ועל מקום. הסוגיות בהן היא מתמודדת, הן סוגיות מהחיים.‬ ‫הדמויות אותן היא בוראת בעלילותיה, הן דמויות מהחיים.‬ ‫זה סוד הקסם. האפשרות להכיר את הדמויות, לגעת‬ ‫בהן ולהתאהב בהן. ונשאלות השאלות, למה אנו נמשכים‬ ‫כשאנו קוראים ספר? האם סגנון הכתיבה? האם אחדות‬ ‫הפסקה, הן אלה שיוצרות את הקשר בין הקורא לספר? יש‬ ‫בספר אווירה של מתח דרמטי שלא מאפשר להניחו מהיד.‬ ‫הספר קריא, פרקיו קצרים, מאווררים ומאפשרים להבין‬ ‫את הקורות בחיי הדמויות. זה לא רק סיפור מסעה של אם‬ ‫המשפחה, זה סיפור הנוגע בדמויות שנמצאות בסביבתה.‬ ‫בצר לה, היא יוצאת לחפש את עצמה ביום גשום. אורזת‬ ‫מזוודה קטנה ונוסעת ללא יעד של כיוון. הלב לוקח אותה‬ ‫אל כפר פסטורלי הרחוק מהעיר. בכפר הזה היא שוכרת‬ ‫בקתה ולוקחת לעצמה פסק זמן. החיים לבד במקום‬ ‫מרוחק מאפשרים לה לגעת בעצמה, להחליט החלטות,‬ ‫לאהוב את עצמה ולתת מקום לעצמה. השהות בכפר היא‬ ‫לחצי שנה. בזמן הזה היא אוספת כלב נטוש וקוראת לו ג‘יי.‬ ‫הידידות בינה לבין ג‘ייסון היא ידידות אפלטונית גם בגלל‬ ‫העובדה שהיא אישה נשואה הקשורה לבעלה בקשר נצחי.‬ ‫המעבר הזה של הדמות הנשית הזכיר לי מעבר של דמות‬ ‫אינני יודעת למשל, היכן מקום מגוריה של סו מקניל. אני נשית אחרת שחוותה תהליך דומה ומתמשך שאינו חדל‬ ‫יודעת שהיא עברה פעמיים לדירות שונות. המעברים להתהוות ולהשתנות, ממש כקו חוף חולי ומפותל בשפת‬
  24. 24. ‫נא להכיר‬ ‫42‬ ‫הים. “שנה ליד הים“ הוא סיפורה של אישה, שהעזה להיחלץ‬ ‫מכלא השגרה ולהיפרד לשנה ממחויבויותיה המשפחתיות,‬ ‫על מנת להתמסר לתהליך מרתק ומפרה של גילוי עצמי.‬ ‫במשך השנים שבהן התרכזה ג‘ואן אנדרסון בתפקידה כאם‬ ‫אוהבת ותומכת, היא הזניחה את חלומותיה והמירה אותם‬ ‫בצרכיהם של בני משפחתה. לאחר שבניה בגרו, חשה‬ ‫שנישואיה וחייה נקלעו למבוי סתום, שאין לה עתיד, שהיא‬ ‫“גמורה“. כאשר בעלה קיבל הצעת עבודה נפלאה שחייבה‬ ‫אותו להעתיק את מקום מגוריו, היא הדהימה אותו -‬ ‫ובמידה רבה גם את עצמה - כאשר החליטה לא להצטרף‬ ‫אליו, אלא לפרוש לבית חוף בקייפ קוד.‬ ‫שם, על שפת הים, קרובה למחזור הגאות והשפל,‬ ‫היא גילתה מחדש את חייה כ“אישה לא גמורה“, ואת‬ ‫האפשרויות הרבות הגלומות בהם. מתוך השנה הקשה‬ ‫והמופלאה הזאת צמח הספר “שנה לים הים“, המתעד‬ ‫את ניסיונה המיוחד ומעניק לקוראיו אוצר נדיר של תקווה‬ ‫וחוכמה. שני הספרים האלה עוסקים במסע לגילוי עצמי-‬ ‫פנימי. מסע שיש לו תובנות חכמה מהדרך שכל אחת‬ ‫עושה. בניגוד לג‘ואן גיבורת הספר הזה, סו מקניל הופכת‬ ‫רעיון לרשת חנויות ומעסיקה את ילדיה בתפקידי מפתח.‬ ‫הסוד להצלחה היה אותו פיל לבן שנקנה מתוך איזה דחף‬ ‫לא ברור ואשר שינה את חייה.‬ ‫דליס‬ ‫יש תרבויות שהפיל הלבן נחשב לקדוש. סביבו מהלכות‬ ‫אגדות תרבותיות –מיסטיות המספקות למאמיניהן את‬ ‫היכולת למזל טוב, לחיבור משמים. כאילו הגורל המתעתע‬ ‫הופך להיות שדכן ברומן הזה. המעמד שנותנת סו מקניל‬ ‫לפיל הלבן בביתה וברשת חנויותיה, הוא מעמד של בן‬ ‫בית, מעין שכיית מחמד. כשהוא נשבר מר מקניל מדביק‬ ‫אותו. הדבק של הפסלון מסמל איחוי זוגי של הזוג מקניל.‬ ‫כאשר הזוגיות מתפוררת עקב מוות בשיבה טובה הפסלון‬ ‫הסדוק והמודבק מושלך לפח. הפסלון היה חשוב לבעלי‬ ‫הבית וכשהם לא שם אין טעם להשאירו. אני לא אגלה‬ ‫לכם את סופו של הסיפור, אך חייבת לציין שאהבתי מאוד‬ ‫את האווירה הדרמטית שיצרה מתח תמידי בסיפור. מומלץ‬ ‫לאוהבי הקריאה.‬ ‫הספק מאת מרגלית מתתיהו, סיפורים קצרים. הוצאת‬ ‫בת אור, 0102. מרגלית מתתיהו היא משוררת, וזהו ספר‬ ‫הפרוזה הראשון שלה. שמונה סיפורים קצרים מכיל הספר.‬ ‫שירתה של מרגלית מתתיהו, בחלקה הגדול, מתכתבת‬ ‫ויוצרת זיקה עם יסודות אוטוביוגרפיים הקשורים לתרבות‬ ‫ארץ מוצאם של הוריה, יוון - סלוניקי. מניעיה הרוחניים‬ ‫נספגו מתרבות הוריה, אופי השירה ניזון ממקורות אלו,‬ ‫מן השורש היווני של ההורים. חוויותיה העכשוויים שזורים‬ ‫פרקי עבר של בית הוריה. אין אלו חוויות של מהגר, אין היא‬ ‫מעבירה הווי של מהגר, אלא דואליות תרבותית. שפת הלדינו‬ ‫[שמשתבצת בתוך השורות], הווי חיי יוצאי סלוניקי, השפה‬ ‫הספרדית, כל אלה הנחו את עבודתה של היוצרת, שהיא‬ ‫גם חוקרת בתחום התרבות היהודית [ספרות ועיתונאות]‬ ‫בסלוניקי, ותרבות ארצות דוברות ספרדית. יצירתה נפוצה‬ ‫בין הממשות לבדיון‬
  25. 25. ‫נא להכיר‬ ‫ומתורגמת [וגם היא מתרגמת יצירות מן השפה הספרדית]‬ ‫בארצות אלו: ארגנטינה- בואנוס איירס, מקסיקו, ספרד-‬ ‫ולנסיה, טולדו, ויטוריה ועוד, יצירות אלו פרצו גם מעבר-‬ ‫ללונדון, ארצות הברית- וושינגטון וכן איסטנבול.‬ ‫גם בסיפורים הקצרים, בספר זה, יש מן השיטה הזו. ישנו‬ ‫דיאלוג ביוונית, בסיפור בראשון- ‘האיש משדה התעופה‘,‬ ‫וכן הווי הבית האותנטי בסיפורים- ‘טיול השבת‘ ו- ‘הסכין‘.‬ ‫הסיפורים מייצגים איזו נגיעה ערטילאית, יוצאת מן‬ ‫הרציונאלי, המציאותי, ומרחפת אל מעבר לקונקרטי,‬ ‫למעשי, ליומיומי, אל עבר בדיון, הזיה, פנטזיה.‬ ‫החיים הממשיים יוצרים את נקודת הפתיחה לסיפור,‬ ‫ההובלה העלילתית לא מחייבת את הכותבת לשהייה‬ ‫ברציו. אזורי אשליה באים בחשבון כיוון שהדמויות הן לא‬ ‫שגרתיות. גיבורי הסיפורים נוגעים באיזו נימת כאב, נימת‬ ‫חריגות, יש והן אובססיביות לרעיון ויש שהן מהלכות בתוך‬ ‫עולם רווי בעיות. תמיד ישנן התלבטויות, החיים מתנהלים‬ ‫מחוץ לטריטוריה שלווה. בתוך כל סיפור מגולמת איזו‬ ‫טרגדיה, אובדן, טראומה, מרקם של הגורל. ההולכה לכיוון‬ ‫האשליה, אל חלום, אל מעבר לנורמה, להתנהגות בלתי‬ ‫צפויה, הוא פתרון.‬ ‫52‬ ‫יש בסיפור מתח עלילתי, יש אלמנט מרתק, יש אותנטיות,‬ ‫ויש, כמובן, את הנופך המדלג, בין הממש לבדיון.‬ ‫בסיפורים יש לדמויות מפגשים מוזרים, עם מצבים ואנשים‬ ‫שמשנים את מהלך החיים. בסיפור - ‘הספק‘, יש מפגש‬ ‫כזה, שמתרחש בבית הבראה. בסיפור - ‘מדרגות של חצות‘‬ ‫ישנה איזו נקודת איקס - חדר מדרגות, מן נגיעה בקצה של‬ ‫חוד מחט ומיד נסיגה, דקירה ובריחה, לא יותר מזאת. אנשים‬ ‫במפגשים אלה הם טיפוסים פחות פרגמטיים ויותר רוחניים.‬ ‫הם מחפשים תשובות להתנהלות חייהם, אך ישנה חזרה אל‬ ‫תוך הבית, אל הפנים הפרטי. הפגישה שמתרחשת תמיד‬ ‫תהיה בלתי מחייבת, בלתי אפשרית - ‘מדרגות של חצות‘‬ ‫או - ‘הפגישה‘, בה מתוארת מערכת יחסים בין גבר ואישה‬ ‫שמסתכמת בבילוי קבוע, קצוב ומדוד בשעון, בחדר בבית‬ ‫מלון. אין עתיד ליחסים אלה. המפגשים אינם מעמיקים‬ ‫להתקרבות רגשית, הכול נמסך רק ברובד החיצוני.‬ ‫הסיפור- ‘האוסף‘ מקסים בעיניי. הגיבורה, שחיה בתוך‬ ‫משפחתה, בחיים טרוויאליים, היא בעלת אובססיה לאיסוף‬ ‫שקיות ניילון, של חנויות עם הלוגו של החנות שמוטבע בהן.‬ ‫ארונותיה צופנים בתוכם ערמות גדולות של שקיות. ישנה‬ ‫התנהלות אובססיבית סביב השקיות. הן יוצאות אל הרחוב‬ ‫לפי צבע ומודל, והן מקשטות איזו אמירה אצל הגיבורה.‬ ‫האוסף מושרש אצל הדמות כירושה, אותה העבירה לה‬ ‫הגיבורה בסיפור הראשון - ‘האיש משדה התעופה‘, יוצאת אמה, דור שני לאוסף הנכבד.‬ ‫אל שדה - נמל התעופה באופן אובססיבי. היא חייבת‬ ‫לשהות במקום, לוח הטיסות הוא עבורה מקור אנרגיה בסיפורים ישנה נגיעה נשית חזקה. ישנה אירוטיקה נרמזת,‬ ‫ודמיון, טומן הרפתקה שתתפתח מן העוברים והשבים, אפילו אך קיימת, אני אוהבת את הנגיעה הנשית הזו. האמירה‬ ‫אם תתרחש בחלום. המקורות המשפחתיים, כפי שהוזכר בסיפורים פורשת מרחב שיוצא מן הבית הקטן, הממשי,‬ ‫למעלה, מובילים את ההרפתקה הספק דמיונית, ספק אל עולם חיצוני, בו מתגלה חוסר עקביות, בסיס אמורפי.‬ ‫ממשית, אל עבר יוון. העיר אתונה והעיר סלוניקי הם אתרי הדמויות תמיד מחפשות, תרות, נשארות פעורות בתוך‬ ‫ההתרחשות. כמובן, בראשית מתוארים נמלי התעופה, אבל החיפוש.‬ ‫בהמשך מתוארים רחובות העיר, הווי החיים, אנשי המקום,‬ ‫וכמובן דיאלוגים בשפה היוונית. הרחובות מתוארים בצורה כתיבתה של מרגלית מתתיהו מדוייקת לשון, מקפידה על‬ ‫אותנטית, ההליכה הלירית - רגשנית בתוכם החזירה אותי ניסוח ספרותי מכובד. נגיעות השירה ניכרות בתיאורים,‬ ‫לאתרים אלו, באהבה, בנוסטלגיה, בגעגוע, בהשתתפות, עובדה שמוסיפה עדנה ורכות לטקסטים. השפה עשירה,‬ ‫מצביעה על רקע ספרותי נצבר.‬ ‫שהרי מקורותיי, גם הם מאתונה, מסלוניקי.‬
  26. 26. ‫נא להכיר‬ ‫62‬ ‫הצורך האנושי‬ ‫לגעת‬ ‫סתיו מיכאלי‬ ‫חלבת תמרים מאת יהודית מליק-שירן, סיפורים‬ ‫קצרים 902 עמ‘ הוצאת ‘בת אור‘, 7002.‬ ‫“ועיניי המבולבלות נפקחו לרווחה. אני יכולה לבטוח בו,‬ ‫באיש הזה. אבל הדיבור נעתק מפי וזרזיף של דמעות גולש‬ ‫על לחיי. אני רוצה לדבר, לשתף, לספר לו על התחושות‬ ‫המעיקות שלי, על סיוטי-הבלהה שרודפים אותי בלילה,‬ ‫ואני כחיה פצועה נרדפת ותרה אחר שביל לא ברור שיש בו‬ ‫חתחתים. רודפים אחריי. מצליפות בי מחשבותיי, ואני רצה,‬ ‫רצה אל הדרך שלא מסתיימת, מתעקלת לה בנפתולי-‬ ‫חיי השונים והד שריקות הכדורים נשמע לי ברור ומפחיד‬ ‫ומשיג אותי. זרזיף הדמעות הפך למפל אני בוכה מאלם.‬ ‫משהו בגרון לא מאפשר לקולות לצאת מתוכי.“ (עמ‘ 241).‬ ‫פתחתי את רשימתי בסיפור “יו-יו“.‬ ‫הטובים עוזרים לנו להתמודד עם בעיות ביולוגיות בתוכנו.‬ ‫וזה המניאק, התעורר לחיים וגילה שיש לו תאבון בריא. הוא‬ ‫חיסל בבת אחת את כל המנגנון של המערכת החיסונית של‬ ‫מירה. הוא יכול לדגור בגופה וכאשר המערכות החיסוניות‬ ‫כושלות, הוא מחפש בית אחר דרך מגע עם האוויר שאנחנו‬ ‫פזית סובלת מסיוטים ומקרע נפשי עוצמתי ומטלטל, יובל נושמים ונסחף אל מנוחה רגעית או זמנית דרך בית הבליעה‬ ‫בעלה והד“ר (בעל השם הקלישאתי בעולם) שהוזמן על ידו של גוף אחר.“‬ ‫לבדיקה מעלים השערה שהמתח והחרדות של פזית חוזרים‬ ‫על עצמם כמו בהיותה ילדה שהייתה עדה לאירוע טרור “כנפיים“ - הסיפור שהכי אהבתי עד כה, כנראה כי מירה,‬ ‫משמעותי בשכונתה וריבת חלב נתנה לה כוחות להתמודד הדמות עליה מספר הגבר, היא מורה לחינוך מיוחד שהזכירה‬ ‫בזמנו ועכשיו. פזית מתאוששת וחוזרת לעבודתה עם לי את עצמי ביחס לתלמידים בעלי הצרכים המיוחדים‬ ‫נערות חוסות, אלא שברגע השיא מישהו גונב ובצורה מאוד ובגישה לחיים. האהבה בין השניים פרחה בעוצמות רגשיות‬ ‫דרמתית ולא קונבנציונאלית את ההצגה. מבלי להרוס עם מהפנטות, עד שהמוות הפריד בין זוג האוהבים כששלח‬ ‫ספוילרים אמנע מלפרט את הסוף, אבל הוא צרם לי מאוד למירה נגיף קטלני. המוות שלה הותיר את בן זוגה מרוקן‬ ‫(ולא כי אני כזו חובבת קיטש והפי אנד) ויכולתי להתנחם אנרגיות, הרוס, שבור ומנותק. טראגי, אבל אני מחבבת‬ ‫בעיקר בכמה פזית סומכת על יובל וכמה הוא מסור לה ומתחברת מאוד לרעיון של שימור האהבה בחיים וגם‬ ‫לאורך הסיפור כולו. אחד מתוך מקבץ הסיפורים שהרשים אחריהם.‬ ‫“כל פעם שהייתה מביאה אותי אל בית-ספרה ילדי‬ ‫אותי במיוחד.‬ ‫הדממה היו מקיפים אותה. היא תקשרה איתם בעיניים‬ ‫“אתה יכול להזמין לדו-קרב את אויבך. את מי אני יכול ובחיוכה הכובש. לאט-לאט הרגשתי שאני נקשר אליה‬ ‫להזמין, אם אני לא יודע את זהותו? אני לא יודע איך ואל הילדים האלה שמילאו את כל עולמה. לפעמים הייתי‬ ‫הוא תוקף? לא יודע איך הוא נראה? הרופאים אמרו לי, מסיים את עבודתי כיועץ לענייני ארגון של חברות. אני‬ ‫שבגופו החי של אדם מצויים חיידקים טובים וחיידקים מאמן אותן לגלות את עצמן לפי תחזיות השוק הכלכלי. אני‬ ‫רעים. החיידקים הרעים בדרך כלל רדומים. החיידקים מעין ‪ .coaching‬הייתי מתנדב בבית-הספר לעזור לצוות‬
  27. 27. ‫נא להכיר‬ ‫בכישורים שנדרשו. הילדים ראו אותי כאחד מהצוות. יש‬ ‫כאלה שלא רואים אותי אפילו שאני שם, ויש כאלה שרואים‬ ‫ופתאום נצמדים אליך במן חיבוק לופת כזה שממלא את‬ ‫הלב באהבה גדולה.“ (עמ‘ 011-901).‬ ‫בשורה התחתונה אשקר אם אומר שאת כל הסיפורים‬ ‫אהבתי באותה המידה, הם לא היו אחידים ברמתם מבחינתי,‬ ‫היו כאלה שמצאתי בהם פגמים קלים במעברים בין הקולות‬ ‫המספרים וקצת התבלבלתי, כמו גם זה שהסיפורים אינם‬ ‫קשורים אחד לשני והכול מאוד קצר ולפעמים משאיר‬ ‫תחושה עגמומית כשמגיעים לסיום הסיפור, הכול מאוד‬ ‫קצר, מדוד ומדויק, ומטבעי אני אוהבת ללוות דמויות ובני‬ ‫אדם לאורך זמן. ופרידות, גם כשהן הכרחיות, מעיקות‬ ‫עליי, כמו משהו בי נשבר. אבל על אף כל אלה ההנאה‬ ‫שלי מהקריאה לא נפגמה כלל וכלל - השפה הצליחה‬ ‫לסחוף אותי למחשבות ולרגשות, הסיפורים נתפסו בעיניי‬ ‫כאוסף מרשים ומגוון של חוויות אישיות של אנשים, רובם‬ ‫היו מרתקים, שונים, אמתיים ויותר מהכול אנושיים ואמינים,‬ ‫מהסוג שאולי מסתפק יחסית במעט מילים אך מוכיח‬ ‫שהאיכות היא החשובה ולא הכמות, המילים מצליחות‬ ‫להבהיר בדיוק את התמונה המתחברת מחתיכות הפסיפס‬ ‫בצורה שמוכיחה שהשלם אכן יכול להיות גדול ועוצמתי‬ ‫מסך כל חלקיו, והכי חשוב - במהותי, אני צינית וחשדנית‬ ‫מלכתחילה לגביי סיפורים על אהבה, ופה, לשמחתי הרבה,‬ ‫הבנתי דיי מהר שאני שבויה, בזכות אותה הכנות שחשתי‬ ‫במהלך הקריאה, כנות שתרגמה במיומנות מרשימה לצד‬ ‫עדינות ורגישות את מה שמתחולל בלב לכדי מילים כתובות.‬ ‫“כל השנים אני יודע, שאלוהים שלי לא הכזיב. בני האדם‬ ‫אכזבו. בני האדם סוגדים לכוח, לשליטה חסרת מעצורים,‬ ‫ומי שמשלם את מחיר העוצמות השליליות האלה הוא‬ ‫האדם הפשוט כמוני שאין לי זכויות, שאני יושב על אדמה‬ ‫שאולה מהעם הרומני ושאני צריך להגיד תודה למפלצתיות‬ ‫שבאדם כדי לחיות. האמונה שלי בבורא רק התחזקה. עשר‬ ‫שנים הייתי במקום הזה שלקח חיים בשיטתיות. עשיתי את‬ ‫עבודתי וככל שקשתה יותר גברו תפילותיי אל אלוהים.‬ ‫ביקשתי ממנו שלא ישבור את רוחי. שיעזור לי במלחמה‬ ‫האישית שלי כדי להגיע אל שאהבה נפשי.“ (“השיבה‬ ‫מהכפור“, עמ‘ 911-811). עוד סיפור שמאוד התרגשתי‬ ‫ממנו במהלך הקריאה. מיכאל וגיזלה הספיקו לחיות חיי‬ ‫72‬ ‫נישואים כחודש בלבד בטרם הצטרפה רומניה לגרמניה‬ ‫ואיטליה במלחמת העולם השנייה ומיכאל נשלח לשמש‬ ‫כעבד במחנה כפייה על הגבול הרוסי-רומני. לא היו לו‬ ‫זכויות, עיניו לא נחשפו לאור, הוא נותק מהעולם החיצון‬ ‫ומחייו ובמשך עשור שלם רק המחשבות שיחזור לגיזלה‬ ‫אהובתו הן שהעניקו לו תקווה לשרוד כל זוועה שניצבה מולו.‬ ‫הוא עובר מסע רגלי ואכן חוזר לזרועותיה של גיזלה, היא‬ ‫שבורה אבל אהבתה אליו נשמרת, מיכאל מגלה שגיזלה‬ ‫כתבה לו מכתבים רבים לאורך שנות היעדרותו, מכתבים‬ ‫שסירבו להגיע ליעדם, ובהם פירטה ב“אוזניו“ מה עברה‬ ‫ואיך הגיעה לעבודתה הנוכחית בבית החולים (מוטיב חוזר‬ ‫בספר, רבות מהדמויות עוסקות בתחום הטיפול, השיקום‬ ‫והרפואה) וכמה גם אצלה המחשבות והכמיהה לנוכחותו‬ ‫האוהבת הן שהשאירו אותה חיה ושפויה.‬ ‫כדי להסביר לעומק את כוונותיי, אפרט בקצרה את הנעשה‬ ‫בסיפורים, בתקווה שלא אהרוס יותר מדיי.‬ ‫“שיחות בוקר“ - אישה מבוגרת חשה בדידות, ממנה היא‬ ‫מתאוששת בזכות קשר מיוחד שיצרה עם ציפור. הסיפור‬ ‫הזה היה מעניין נוכח העובדה שהבנתי את אותה האישה‬ ‫שלקרוביה לא תמיד יש סבלנות אליה ולהגיגיה וכמה סמלי‬ ‫הרעיון של קשר עם ציפור- קלילה, צייצנית ומסוגלת לעוף‬ ‫ולראות ממעופה את הכול בפרופורציה (בשונה מהאישה‬ ‫המבוגרת, הנאלצת להישאר נטועה במקום עקב מגבלות‬ ‫הגיל והגוף) ועדיין בוחרת אותה ציפור להישאר בסביבה‬ ‫שאינה השמיים... בגלל שחשבתי שמדובר בסיפור עלילתי‬ ‫רצוף ניסיתי להתמקד באופי האישה ובקשר עם הציפור‬ ‫כדי לקבל תמונה להמשך, אבל כאמור לא היה בזה צורך‬ ‫ממשי ונפרדתי מהאישה והציפור בתום הסיפור.‬ ‫“המחרוזת של לילי“- לילי היא כלת בנה של האישה‬ ‫המספרת ויש ביניהן יחסים קרובים של חמלה, דאגה‬ ‫וחברות אמיצה, אשר כוחו של הקשר הוא שמעניק להן‬ ‫את היכולת לשרוד כשהחיים מספקים לימונים, המחרוזת‬ ‫לצורך העניין היא הסמל לחיבור החזק בין שתי הנשים על‬ ‫אף פערי הגיל ביניהן.‬ ‫“ההבטחה“ - סיפור על מישהי שחיה את חייה תחת‬ ‫ההבטחה לאביה שיגיע היום בו אמה תשתחרר מבית‬

×