1. 1
EL CANCER, PSICOSIS DEL CUERPO
הסרטן - פסיכוזה של הגוף
מאת: ויקי לפלמן
פורסם במגזין של ביה"ס האירופאי לתרפיה רייכיאנית,
"1985 ,"ENERGY, CARACTER AND SOCIETY
במאמר זה ברצוני לתרום להבנה עמוקה יותר של קשר הגוף-נפש באופן כללי ובמיוחד במה שנוגע לסרטן.
ברצוני לתת מבט רחב על ההתפתחות הפסיכו-פיזית של מחלה זו, ולהראות כיצד טכניקות ושיטות שונות
לשילוב בין הגוף לנפש יכולות לעזור להבנה מעמיקה יותר של הסרטן כסימפטום להתכווצותה של ישות
האדם הסובל ממנו.
שיטות שונות משמשות ושימשו בעבר להתמודדות עם בעיה זו (הסרטן). יש שיטות המתבססות על הרפואה
הקונבנציונאלית ויש שיטות המבוססות על רפואה אלטרנטיבית והתוצאות הן מגוונות. אני מאמינה
שההצלחות והכישלונות, שהיו עד כה בטיפולים השונים, אינן תוצאה של הגישות השונות בלבד. זאת כיוון
שמה שגורם להבדל זה הוא במיוחד מה שמתרחש בתוך נפשם של החולים. יש משהו, הגורם לכך שחולים
עם אותה הדיאגנוזה, אותה הפרוגנוזה ואותו הטיפול, יתפתחו באופן שונה, עד כדי כך שאחדים מהם
יחלימו לחלוטין ואחרים ימותו מן המחלה.
,Gerald klermanמנהל פדראלי של הרשות האחראית לבריאות הנפש ולבעיות של שימוש בסמים
ואלכוהול בארה"ב, מצביע על כך שאנחנו כבר יצאנו מ"עידן החרדה" ונכנסו ל"עידן המלנכוליה". הבעיה
הפסיכולוגית הנפוצה ביותר בתקופה שלנו היא דיכאון עם סימנים של חוסר תקווה. כך, כפי ש"בעידן
החרדה" הביטוי הגופני היו מחלות לב, ב"עידן המלנכוליה" הביטוי הגופני הוא הסרטן.
במאמר זה אסביר מן הכלל אל הפרט ואציג את מחלת הסרטן, כגורם שצומח ( )emergeממצב כללי של
אנרגיה נמוכה וחוסר הרמוניה. כפי שהחולה הוא הגורם שצומח מן המצב הארגוני הלא תקין השורר
במשפחתו באופן פרטי ובחברה באופן כללי, כך הגידול הממאיר הוא הגורם שצומח מן המצב המבני הלא
תקין של האדם כולו, כשלוקחים בחשבון את גופו, את נפשו, את רגשותיו ואת רוחו.
אני קוראת לסרטן "פסיכוזה של הגוף", ובכך אני מתכוונת שיש לשתי המחלות אפיונים עקרוניים
מסוימים משותפים: לפסיכוזה הנפשית ולמה שאני קוראת "פסיכוזה של הגוף" או סרטן. כאשר אדם מגיע
לרמה של דחק ( ,)stressשהיא מעבר למה שהוא יכול להכיל באופן מודע או להתמודד אתה, כלומר:
כאשר הוא מרגיש שהוא אינו מסוגל לפתור מצבים מסוימים, הוא מגיע למצב של חוסר איזון שיכול
להתבטא הן ברובד הגופני והן ברובד הנפשי. מצב קיצוני של חוסר איזון זה הוא הקטטוניה (הסתגרות
גולמנית), שבה הפסיכוזה היא ביטוי לחוסר איזון מנטאלי והביטוי הגופני הוא נוקשות וניתוק מן הגוף.
במקרה של הסרטן, נוצר חוסר איזון ביו-פיזי וגטטיבי ( )vegetativeמצד אחד, ונוקשות של האישיות,
המובילה לניתוק והתרחקות מן הרגשות מצד שני.
בכל מקרה, האדם יוצא מאיזון. חוסר איזון זה בא לידיי ביטוי באספקט, שעליו קשה לו לוותר: לאדם
החולה בסרטן קשה לוותר על הקשר עם המציאות החיצונית ולאדם הפסיכוטי קשה לוותר על הקשר עם
הרגשות והעולם הפנימי. האדם הפסיכוטי "מעוות" את המציאות החיצונית בהתאם לחוסר האיזון הפנימי
שלו, וכך הוא משליך כלפי חוץ את רגשותיו, המאיימים בצורה של הזיות, הן קולניות והן ויזואליות.
החולה בסרטן "מעוות" את המציאות הביו-פיזית הוגטטיבית בהתאם לחוסר האיזון שלו. הוא חווה בתוך
עצמו, בצורה מופנמת, את רגשותיו המאיימים ומצב זה מתבטא כאי-סדר ברמה של תאי הגוף. כפי
שהפסיכוטי מנתק עצמו מהמציאות החיצונית, החולה בסרטן מנתק עצמו ממגע ישיר עם רגשותיו.
הפסיכוטי לא מוכן לוותר על האשליה הפנימית שלו בנוגע לחוסר גבולות וחולה הסרטן לא מוכן לוותר על
הצלילות המנטאלית שלו. אלה הם הדברים, שמגנים על שניהם מפני הרגשות המאיימים.
2. 2
מדהים לראות כיצד חולי סרטן מעדיפים למות, מאשר לבוא במגע עם הרגשות העמוקים שלהם ולשנות
את יחסם לחיים, ובכך הם הולכים מעבר לנוקשות של אישיותם. הפסיכוטי יכול לכבות סיגריה על העור
שלו מבלי להרגיש כאב וחולה הסרטן יכול "לכבות סיגריה על ליבו" מבלי להרגיש כאב נפשי ורגשי. כמו
שחלק ממנו נמצא תחת השפעה של הרדמה והוא מרגיש, אך לא באופן מודע.
לסיכום, ניתן להצביע על שלושה מאפיינים בסיסיים משותפים:
1. שינוי בקשר עם הסביבה.
2. תנועה שהיא שונה מזו של אנשים אחרים.
במקרה של הפסיכוטי, התנועה שונה מסביבתו הרגילה. במקרה של ה"פסיכוטי הגופני", השוני הוא בתאים
הממלאים תפקיד מסוים באותו איבר.
3. בשני המקרים אבדה (באופן זמני) היכולת התפקודית של כל תת-מערכת בתוך המערכת אליה היא
משתייכת. כלומר, במקרה של הפסיכוטי מדובר על תפקידו של האדם בתוך מסגרתו החברתית ובמקרה
של החולה בסרטן מדובר בתפקידו של האיבר הפגום בתוך מסגרתו הביו-פיזית.
חשוב להבהיר, אני משתמשת בשמות של מחלות רק לצורך הבהרה. אני בעד ההשקפה שאין מחלות, אלא
אנשים חולים, כלומר: אנשים הנמצאים בחוסר איזון זמני, שיוביל אותם או לאיזון חדש או למוות.
במאמר זה אדון גם בנושאים: הקשר בין הגוף לנפש והסרטן כסימפטום, ואתקדם ממבט מוגבל עם
פתרונות מוגבלים לבעיה רבת פנים עם פתרונות רבי אמצעים. אני אתייחס לשיטות עבודה שונות ובסוף
המאמר אתן סיכום של המושגים הבסיסיים. לאורך המאמר אבהיר את הקשר בין גוף ונפש, כפי שהוא
מופיע במהלך המחלה ואתייחס להופעה, לתהליך, לטיפול, לפרוגנוזה ולמניעה של המחלה בצורה
הוליסטית.
הקשר בין גוף לנפש
בשלב זה אתייחס לקשר גוף נפש מנקודת מבט ושיטות עבודה ומחקר שונות, כאשר כולן מדגישות את
יחסי הגומלין הקיימים בין גוף לנפש. זה ישמש מסגרת לפיתוח העתידי של שיטות עבודה, המתייחסות
לאספקטים שונים של האדם ומעודדות יח ס חיובי מצד החולה ברובד הנפשי ותפיסה ושליטה גדולים יותר
ברובד הגופני. שני אספקטים אלה מכוונים להשגת החלמה אינטגראלית של האדם החולה דרך שינוי
והעשרה של איכות החיים שלו, יהי מה שיהיה מצבו של החולה.
Elmer & ALICE GREENמ- ,Menninger Clinic, Hustone, Texasחוקרים בתחום הביו-פידבק, מצאו
והוכיחו, ש"כל שינוי במצב הפיזיולוגי של האדם מלווה בשינוי מתאים במצב השכלי והרגשי ולהיפך, הן
במודע והן בלא מודע".
בשנת 4881, Tukeכתב ב"אילוסטרציה של השפעת הנפש על הגוף" את הדברים הבאים: "ראינו כי
ההשפעה של הנפש על הגוף אינה כוח חולף. במצב של בריאות כוח זה יכול לעורר תפקודים חושיים או
לבטל אותם בבת אחת; לעורר את מערכת העצבים וכך לגרום לצורות שונות של עיוות של השרירים
הרצוניים או לחלופין לדכא אותם כך שלא יהיה להם יותר כוח; יכול לעודד או לשתק את השרירים,
המשתתפים בתפקודים חיוניים של החיים האורגניים, כגון: תהליכי הזנה והפרשה ואפילו לגרום למות.
במצב של חולי, כח זה יכול לשקם תפקודים אלה ע"י עצבוב מחדש של החושים והכוח העצבי ובכך לעזור
ל"( "vis medicatrix naturaeהרפואה הטבעית) לבטל את פעולת המחלה או לבטל משקעים חולניים."
למרות שמושגים אלה היו ברורים בחברה המערבית כבר במאה ה-81, נחקר רק האספקט הכימי והפיזי
של ה"מחלות" ונזנח המצב הרגשי והשכלי של החולה. כך, נזנחו עקרונות חשובים ביותר של ההתפתחות
האנושית ונוצרו חסרים עצומים בטיפול באנשים חולים, בזמן שגם איכות החיים של אנשים בריאים ירדה.
הטיפול הוא רק בסימפטומים ואפילו רק טיפול כימי בסימפטומים. כלומר, המאבק הוא רק מחוץ לאדם,
במקום לעזור גם להתעוררותן של היכולות לריפוי עצמי שיש בכל אדם. ה"מחלה" יכולה להביא את האדם
לידי הערכה מחודשת של סגנון החיים שלו ושל יחסו אל החיים, וזה עשוי לעזור לו להגיע לאיזון גדול יותר
אפילו מזה שהיה לו לפני שחלה.
3. 3
המערכת ההיפותלמית-לימבית היא גם חלק מהמכלול גוף-נפש-רוח, שהוא אכן האדם. במובן זה, מערכת
זו היא אחת מן ההוכחות הנוירו-פיזיולוגיות הטובות ביותר לקשר ההדדי בין הגוף לנפש. ניתן לראות:
1. עליה תפקודית כללית, המפעילה את הקורטקס, כדי שהוא יקבל את הגירוי מן האיברים הפנימיים.
2. העברת גירויים מן הקורטקס לשרירים ולמערכת המרכזית האוטונומית.
Wiliam Reichעבד וחקר בצורה אינטנסיבית את נושא הקשר ההדדי בין גוף-נפש-רוח בכלל ובמיוחד
במקרה של סרטן. רייך טען, שהגידול הממאיר הוא רק סימפטום של המחלה ומצא קשר ישיר בין עוויתות
שרירים לבין מיקום הגרורות. הוא מסביר זאת בדרך הבאה: "המיקום של הגידול הסרטני נקבע ע"י חוסר
תפקוד ביולוגי של הרקמות הסמוכות".
Reichהתבסס על מחקרים שעשה, בהם מצא שיש כווץ והרחבה של המערכת העצבית האוטונומית, מעין
פעימה של התאים. הוא הציע, שהסובלים מסרטן איבדו את היכולת להרחיב את המערכת. רייך טען,
ש"ההפרעה הבסיסית בתפקוד הפלסמה (הנוזל) של הגוף, המתבטאת בחסימה מינית כרונית, בנוקשות של
האישיות, בהכנעה ובסימפתטיות כרונית, היא הרבה יותר רצינית מן הפגיעות המכאניות. יש להחליף
באופן חלקי, את המושגים המכאניים והמטריאליסטים בלבד, הקיימים ברפואה של היום, במושגים
פונקציונאליים. מושגים פונקציונאליים אלו מאפשרים לפתוח דלת בחומה, שגרמה עד כה לבעיית הסרטן
להיות בלתי נגישה". השקפות אלו, בנות כ 05 שנה, לא נלקחו בחשבון באופן מסיבי, אלא רק באופן פרטי
והטיפולים המתבססים עליהן אינם נגישים למספר רב של אנשים.
השיקולים האורגונומיים ( )orgonomicשל רייך הם:
1. נשימה חיצונית דלה, המובילה לשינוי והפרעה בנשימה הפנימית של הרקמות.
2. הפרעה בתפקוד הביו-אלקטרי של טעינה ופריקה של האיברים האוטונומיים, במיוחד איברי המין.
3. האימפוטנציה הכרונית באורגזמה.
נושא נוסף חשוב לחקירה בין אנשים חולים בסרטן הוא המושג של דימוי הגוף. בגוף האדם החולה בסרטן,
מתרחש תהליך שעליו אין לו שליטה, ולכן הוא חווה תהליך זה כזר לו ומזיק לו (כפי שקורה אצל האדם
הפסיכוטי) עם "מפלצות", שמפרקות אותו מבפנים. כך, הוא מפתח תפיסה מאוד מעוותת של דימוי הגוף
שלו, מפני שאיבד את הקשר הבסיסי עם גופו ואינו מסוגל לשמור על הרמוניה בין תאי הגוף ועל איזון
חיוני.
,Bernsteinתרפיסטית בריקוד מארה"ב, מצביעה על חמש רמות של דימוי גוף:
1. היכולת לתפוס ולקבל את הגוף ואת תפקודיו.
2. הפרדה (נפרדות) של הגוף שלו מן הסביבה.
3. זיהוי והכרות של חלקי הגוף ושל הקשר ההדדי ביניהם.
4. תנועה של הגוף במרחב
5. זהות מינית
אצל החולה בסרטן יש עבודה רבה לעשות בכל אחת מן הנקודות שעליהן הצביעה ,Bernsteinוהנקודה
הראשונה תופסת חשיבות בסיסית, מכוון ששם קיים חוסר תפקוד גדול יותר, המאיים ברגעים אלה על
סיכוי האדם החולה לשרוד.
בנושא של דימוי גוף, Schilderתורם מושגים הקשורים לתנועה, שהיוו בסיס לעבודה שאנו יכולים לפתח
עם חולי סרטן, עבודה עם שיטות וטכניקות שונות לאינטגרציה בין גוף לנפש, וניתן להכניס את התרפיה
בריקוד בתחום ספציפי זה. כפי ש Schilderאומר: "התנועה משפיעה על דימוי הגוף ומובילה משינוי
בדימוי הגוף לשינוי ביחס הנפשי ... מתח והרפיה הם המרכיבים הבסיסיים בהמשכיות הדינמית. קיים
קשר קרוב כל כך בין תנועת השרירים לבין היחס הנפשי, שלא רק שהיחס הנפשי מתקשר עם מצב
השרירים, אלא שכל תנועה של מתח והרפיה מעוררת יחס ספציפי ... כל רגש מתבטא בתנוחת הגוף וכל
הבעה רגשית קשורה לשינויים אופייניים בתנוחת הגוף".
4. 4
מושגים אלה הם תרומה נוספת לרעיון, הרואה קשר הדוק בין גוף נוקשה ולא גמיש לבין נוקשות באישיות,
וככל שגדלה הנוקשות של הגוף, גדלה גם הנוקשות של האישיות. נקודה זו יוצרת או מחמירה מצבים
מסוימים, שהביאו את האדם לחלות בסרטן ולהיכנס למעגל שלילי של הרס עצמי. כאן התרפיה בריקוד
יכולה לספק טכניקות ושיטות מאוד יעילות, כדי להתחיל תהליך, שיכוון את החולה בסרטן לקבלה עצמית,
להחלמה ובסופו של דבר לבריאות.
ניתן להבחין בדמיון מסוים אצל חולי סרטן בדרך בה הם נושאים את גופם. לרוב הם ילכו עם גב עקום
(ביטוי להכנעה), כאילו גופם נכנע לכוח הכבידה. לדעתי, עניין זה קשור באופן ישיר למצב של השלמה
וכניעה בו שרוי בדרך כלל החולה בסרטן. יחס זה של חוסר התנגדות אקטיבית לכוח הכבידה, שגורם לו
ללכת עם גב עקום, הוא ביטוי גופני של הדיכאון הרגשי העמוק בו הוא שרוי.
החוויה הרגשית נעלמת מן המודע, החולה בסרטן עושה סומטיזציה של הרגשות וזה מתבטא באי סדר
ברמה התאית. הוא סובל מכאבים פיזיים המסתירים כאבים רגשיים, שלהם אין מקום וביטוי במבנה
הפסיכולוגי של האדם החולה בסרטן. הכאב הפיזי מהווה מעין תירוץ להבעת הכאב האמוציונאלי, שאחרת
לא מוצא דרך להתבטא ולתפוס מקום בחייו.
עוד מאפיין אצל חולי הסרטן הוא ללכת מבלי לבוא במגע עם המשקל שלהם: מצד אחד, הם הולכים כאילו
בתוך ענן, ומצד שני, הם הולכים כאילו פעולת ההליכה כשלעצמה מכאיבה. זה מבטא, ברובד הגופני, את
הרגש הפנימי של אי-המצאות במציאות, את הניתוק מהאדמה ואת הכאב המתעורר, כאשר יש צורך, קטן
ככל שיהיה, לבוא איתה במגע.
החולה בסרטן נמצא במצב גופני ירוד ואינו מסוגל לבצע את הפעילות השגרתית ביום-יום: הקשר שלו עם
האנשים הקרובים אליו אינו נורמאלי. הוא חרד מול מצב, שבפניו אינו יודע איך להגיב. הוא מתמודד עם
שינויים דרסטיים בשגרת החיים ובמראה החיצוני בעקבות טיפולים אגרסיביים, כגון: כימותרפיה (נשירת
שיער, ירידה במשקל, נפיחות / גדילה מופרזת באיברים מסוימים), ניתוחים וטיפול בהקרנות. הדימוי
העצמי של החולה בסרטן נהיה בכל פעם פחות יציב, כי אין לו זמן אינטגרציה של דימוי מסוים לפני
שדימוי זה יתחלף באחר.
כל האלמנטים האלה, בנוסף למבנה הפסיכולוגי שהיה לפני הופעת המחלה, גרמו לי להגיע למסקנה,
שהדימוי הגופני והתנועה הם גורמים חשובים ביותר בתהליך תרפויטי, שיכול לעזור לשנות את התפתחות
המחלה, שהיא מעין סמל, בימינו, למה שלא נמצא בשליטתנו.
כיום, תחום זה לא נחקר באופן שיטתי ולא לוקחים אותו בחשבון בטיפולים המתבצעים במרכזים
אונקולוגים שונים. בדרך כלל, הטיפול במרכזים אלה הוא לא שלם וגם לא אנושי והמצב מחמיר עקב
נטיית החולה לראות את גופו כאויב.
Schilderמפתח גם את הרעיון הבא, כהמשך לרעיון הקודם בנוגע לדימוי הגופני: "כאשר אנחנו שונאים,
הגוף מתכווץ, וזה מתקשר עם התחלה של הפעלה של השרירים הרצוניים". ניתן לקשר רעיון זה לרעיון של
רייך בנוגע לגרורות ( ,)metastasisלגידולים הממאירים, להתכווצות שרירים כרונית ולחוסר היכולת
להרחיב את המערכת. רייך מקשר בין עווית שרירית - רגשית כרונית לבין מיקום הגרורות. הוא מפתח גם
את רעיון העלמות היכולת להרחיב את המערכת הנוירו-וגטטיבית.
מתוך ניסיוני האישי וניסיונם של אנשים, שעבדו בתמיכת המושגים שפיתחו רייך ו ,Schilderאני מגיעה
למסקנה שישנו קשר ישיר בין רגשות, שאינם מובעים בצורה מלאה ברגע הנכון וכתוצאה מכך עוכבו בצורה
כרונית, לבין גידולי הסרטן. הכוונה היא לרגש, שנשמר והודחק במשך הרבה זמן. האדם בונה סביב רגש זה
"שריון" מגן ומנטרל את האזור במישור הביולוגי. בעקבות פעולה זו, איזור זה אינו מסוגל יותר להזין את
עצמו באופן תקין.
בצורה זו, חולה הסרטן מגן על עצמו מפני הדחפים החיוניים הפנימיים ומפני ההתקפות החיצוניות ובתוך
השריון שלו, ביחד עם העוויתות הכרוניות בשרירים, הוא דומה יותר לפסל מאשר לבן אדם: הוא מאבד
את הדינמיות ואת היכולת לשנות את גופו בהתאם למצבים השונים. כך, מאבד את הפונקציונאליות
5. 5
הביולוגית והרגשית של הרקמה הפגועה. כל זה בא לידי ביטוי בצורה נפשית באישיות נוקשה, האופיינית
לחולה בסרטן. מכאן מתפתח הניוון הסומאטי, מפני שהרגש מחפש דרך לבטא את עצמו ודרך זו לא
מתאפשרת במודע. לכן, הרגש מבטא את עצמו באמצעות חוסר הסדר ברמה של תאי הגוף.
ניתן לטפל בנושא זה ברמה הפסיכו-פיזית ע"י טכניקות לאינטגרציה בין גוף לנפש, החוקרות את
ההיסטוריה הרגשית של המקומות הנגועים, ולהכניס רגש חיובי לגוף, כדי לאפשר את הבעתו בסביבה
בטוחה ולהפעיל שוב את האזור מבחינה ביולוגית. טיפול זה מאפשר את פרוק המתחים הכרוניים, הדם,
האנרגיה והאימפולסים העצביים יכולים לזרום בגוף באופן חופשי, במיוחד באזור הנגוע. כך משתקמת
היכולת לוויסות עצמי, הריפוי העצמי והביטויים החיוניים של הגוף. שיקום זה מוביל לשינוי חיובי ביחס
הנפשי ובדימוי הגופני, וכתוצאה מכך ישנה השפעה על החולה ועל חילוף החומרים, המתרחש בתוכו.
התרפיסטית בריקוד ,Sharon Chaiklinהעובדת עם חולים מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות, אומרת:
"יעד מרכזי של תרפיה בריקוד הוא לתרום לאינטגרציה ולמודעות של הגוף, לחזק תפיסה ממשית של
הדימוי הגופני ולהרחיב את שפת התנועה, כמו כן לעזור בשליטה על התנהגויות אימפולסיביות ואנרכיות".
במקרה של החולים בסרטן, התנועות האימפולסיביות והאנרכיות חלות בהתרבותם הסרטנית של תאי
הגוף וגם הם יכולים להפיק תועלת רבה מן התרפיה בריקוד.
בסכמה הבאה, שפותחה ע"י ,Carl & Stephanie Simontonניתן לסכם את יחסי גוף-נפש בכלל
ובהתפתחות מחלת הסרטן בפרט. לדברם, דחק פסיכולוגי מסוים גורם להתפתחותו של תהליך ניווני
אורגני:
מתח פסיכולוגי
דיכאון, ייאוש
מערכת לימבית
פעילות ההיפותלמוס
פעילות בלוטת ההיפופיזה
מערכת אנדוקרינית – חוסר איזון הורמונאלי
מערכת החיסון מכילה
מנגנונים אנטי-סרטניים ריבוי תאים לא נורמאליים
הפסקת הפעילות החיסונית
גדילת הסרטן
6. 6
אני רואה את המתח הפסיכולוגי, הנזכר ע"י ,Carl & Stephanie Simontonכקשור ומבוטא במתח
בשרירים ובאיברים, כפי שטענו רייך ו- .Schilderבנוסף לאמירתו "הגוף מתכווץ כאשר אנחנו שונאים",
Schilderאומר גם: "אנו מרחיבים את הגוף, כאשר אנו מרגישים ידידותיים ואוהבים. אנחנו פותחים את
הזרועות, מתרחבים והקווים המשרטטים את גבולות הגוף מאבדים את אופיים המוגדר".
אמירה זו מהווה בסיס לקישור "המחלה" ואי היכולת להרחיב את המערכת עם הענשה עצמית. ניתן לטפל
בנושא זה ע"י חידוש היכולת להתרחב, יכולת ש Schilderקישר עם אהבה. מכאן, אני רואה את הקשר
ההדוק, שבין שנאה והענשה עצמית למחלה מצד אחד, ואהבה לריפוי, מאידך.
אין זה אומר שלהרגיש שנאה מהווה בהכרח גורם להענשה עצמית ומחלה. הכוונה היא לשנאה המודחקת
בצורה כרונית או מקובעת בתבנית מחשבתית, שחוזרת על עצמה בצורה כפייתית ושמנותקת מן המציאות
העכשווית, 'כאן ועכשיו'. במקרה זה, השנאה אינה דינמית ופונקציונאלית, אלא תבנית מחשבתית ורגשית.
הסרטן כסימפטום
מכל מה שתיארנו עד כה, ניתן להסיק שהסרטן אינו מחלה, אלא סימפטום המצביע על ליקוי תפקודי
באדם וגורם לחוסר איזון וחוסר הרמוניה. כך, לא ניתן לראות את הסרטן כבר כגידול ממאיר או כגידולים
וגרורות בלבד, אלא אינדיקציה לבעיות, שאליהן צריך לגשת באמצעות דרכים שונות ולא רק באמצעות
טיפול פיזי וכימי.
הזוג Simontonהכירו בכך, שקיים פרופיל פסיכולוגי משותף לרב האוכלוסייה החולה בסרטן. פרופיל זה
כולל תכונות מסוימות, כגון:
1. חוויות בילדות, שהובילו טיפוס מסוים של בן אדם לבחור להיות מה שהוא.
2. האדם מתנדנד בין כל מיני חוויות ואירועים בחייו, שגרמו לו לדחק.
3. המתחים והדחק יוצרים בעיה, שהאדם לא יודע כיצד להתמודד איתה.
4. האדם אינו מוצא דרך לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו, ולכן הוא מרגיש כלוא וחסר אונים מכדי
לפתור את הבעיה.
5. האדם שם מרחק בינו לבין הבעיה וכך הופך להיות סטטי, נוקשה ולא מסוגל להשתנות.
רעיון זה דומה לזה של רייך בנוגע ל"שריון". הזוג Simontonטוען, שהבעיות מחמירות או שיש סדרה של
מקרי דחק בתקופה, שנעה בין 6 ל-81 חודשים לפני "התקפת" הסרטן. ד"ר Le Shanגם הקדיש תשומת לב
רבה לאספקט הרגשי בהתפתחות הסרטן ובשנת 6691 דיווח על קיום דפוסים רגשיים בקורות חייהם של
חולי סרטן. הוא ערך ניסוי של 21 שנים ב 054 פציינטים מבוגרים, שהיו חולים בסרטן ומצא דפוסים
משותפים בחייהם של %27 מחולי הסרטן, כאשר בקבוצת הביקורת דפוסים אלו הופיעו רק ב %01
מהנבדקים.
דפוסים אלו כללו:
- ילדות מוקדמת, שבה חלה הפרעה ביכולתו של הילד לתקשר עם אנשים.
- לעיתים קרובות יש אובדן של הורה, אח וכדומה. בעקבות זה, יש תקופה בה הילד חווה עונג והנאה
בחברת אנשים אחרים.
- לפני אבחון הסרטן האדם איבד מישהו מאוד מרכזי בחייו.
לחולי סרטן, כמו לרוב האנשים בחברה שלנו, יש מטרות מעבר לחייהם הפרטיים, כגון: משפחה, עבודה
וכו'. כאשר משהו נשבר בסביבה חיצונית זו, חייו של האדם נשברים גם כן, כיוון שהוא חווה את המציאות
החיצונית כמהות חייו, המקנה לו את הזכות לחיות. תפקידו במציאות זו אינו הביטוי של ישותו, אלא
מישהו שאותו הוא צריך כדי לקבל את הזכות לחיות. לכן, כאשר תפקיד זה נפסק בגלל כל סיבה חיצונית
שהיא, חייו מאבדים את משמעותם לגביו.
7. 7
עניין זה מתקשר לממצאיו של Le Shanב6691 בנוגע לילדות בעלת בעיות ריחוק. גם אם בעיות אלו נפתרו
ע"י מצב מסוים, הקונפליקטים הבסיסיים לא נפתרו. לכן כאשר הריחוק נחווה פעם נוספת, האדם אינו
מוכן להרגיש את הכאב, במיוחד כאשר הייתה תקופה בה היו לו חוויות טובות.
התפקיד כבעל מקצוע, בן זוג או הורה נותן לאדם את האפשרות לזכות מחדש, באופן זמני, בכבוד העצמי
שלו ובכך מאפשר לו להרגיש יעיל ובעל זכות לחיות. כאשר מציאות זו משתנה מסיבה כלשהיא, האדם
מתנתק מהרגשות הכואבים, שהיו לו בילדות ושעכשיו לא יכול שוב להרגיש, מפני שהוא כבר מכיר מציאות
אחרת.
במקרה כזה הטיפול צריך להיות מכוון להשגת הכבוד האבוד מחדש, אובדן שעכשיו מתבטא בסרטן.
הטיפולים הקונבנציונאליים (כימותרפיה, קובלט, ניתוחים) מעודדים עוד יותר את אובדן הכבוד העצמי של
החולה, מכיוון שהם אלימים ומלאי תופעות לוואי לא נעימות. יש חשיבות עליונה לעבודה עם אספקט
בסיסי זה של האדם החולה.
לדעתי, הסרטן הוא מעין "צעקה" באמצעות הגוף, הדורשת תשומת לב ונושאת עימה מסר בסיסי. לכן, יש
צורך לפתוח את הערוצים המקשרים בין המודע והלא מודע, כדי לקלוט את המסר וע"י כך לאפשר לחולה
להפסיק להשתמש בצורות ביטוי פתולוגיות. חשוב גם להקשיב לו, לתת לו את האפשרות לבטא את עצמו
במילים. במקום לראות את מצבו כעונש או כקללה משמיים, עליו להתחיל להעריך מחדש את האספקטים
השונים בחייו: גופניים, רגשיים, מנטאליים ורוחניים. בין אלה ניתן לכלול דיאטה, פעילות גופנית וסביבה
נעימה ויצירתית, שיזינו את האדם בחייו היומיומיים.
אם המערכת גורמת להפרעות כאשר היא נעה בכיוון שלילי, אז היא מכילה בתוכה גם את הפוטנציאל
להוביל לבריאות ולאיזון פסיכולוגי, במידה ותנוע בכיוון חיובי. כאשר מתעלמים או מגיבים לא נכון
לסימנים הרגילים של הדחק, קיימת סכנה להידרדרות הרסנית אצל האדם.
חוקרים, כגון: Le Shan, Schmaleו ,Howerd Ikerהגיעו למסקנות דומות בנוגע לקשר בין דחק
אמוציונאלי ונטייה לחלות בסרטן. לדבריהם: "אנשים בעלי יכולת ירודה להיות במגע עם קונפליקטים
אמוציונאליים חריפים ועם דחק, אנשים שסובלים מדאגות וחרדות בלתי נשלטות, אנשים שעברו חוויות
רגשיות טראומתיות או אובדן, אנשים עם רגשי בדידות או ריחוק שמרגישים בלתי מתאימים, חסרי תקווה
ומיואשים ... כל הטיפוסים האלה נוטים יותר 'להיכנע' לסרטן". חוקרים אלה מדגישים, שאפילו אם המצב
המנטאלי אינו בעצמו הסיבה לסרטן, הוא מעלה את הרגישות הביוכימית ומאפשר את הבסיס להתפתחות
הסרטן.
עד כה הובאו במאמר רק המרכיבים האמוציונאליים בנטייה לחלות בסרטן והתפתחות של הסרטן. כעת
אוסיף סיבות נוספות, שמוכרות במישור המדעי והאמפירי והוכחו כגורמים מסרטנים: עישון מופרז,
חשיפה ממושכת לקרני השמש אולטרה סגוליים, סמים וחומרים כימיים סביבתיים, כימיקלים במוצרי
מזון תעשייתיים ועוד גורמים, המרכיבים את החיים המודרניים. ד"ר Pavvo Airolaאומר: "הסיבה
הראשונית והבסיסית לסרטן היא ירידה או שבירה של מנגנון ההגנה של הגוף כנגד דחק או שילוב של
גורמים לדחק פיזי, כימי, רגשי או סביבתי".
כפי שאנו רואים, הסיבות לסרטן יכולות להיות מורכבות ושונות, אך יש לכולן מכנה משותף: ירידה
במנגנון ההגנה של הגוף, שלפי השקפות שונות היא גורמת, מכינה את הדרך או משנה את התפתחות
"המחלה". עד כה, לא ראיתי עבודה כוללת, המיועדת לחזק את כוח הסיבולת ואת מנגנוני ההגנה של הגוף.
לדעתי, יש צורך לחזק במישור הפסיכו-פיזי את החלק הבריא אצל האדם, יותר מאשר לתקוף את החלק
"הפתולוגי" שלו.
אם כן, מה שעלינו לעשות זה לא להלחם רק מבחוץ ובכך להזין את החלק הפסיכולוגי החלש, שגורם לאדם
להרגיש ש"אין לו מה לעשות", ולכן אחרים (הרופא, אלוהים) יפתרו לו את הבעיה. אנו צריכים לתרום
בצורה הוליסטית לחיזוק ולהזנה של החלק החזק, היצירתי והבריא, שכל אדם מכיל בתוכו ומאפשר לו
להירפא, ולשנות את התפתחות המחלה: לעבור ממצב של קורבן למצב של יוצר (יוצר הבריאות או החולי,
האיזון או אי -האיזון בחייו).
8. 8
מהשקפה מוגבלת בעלת פתרונות מוגבלים אל השקפה רבת פנים בעלת פתרונות רבי אמצעים
ישנן שיטות שונות לטיפול בסרטן. הנפוצות ביותר בבתי החולים ובמרכזיים הרפואיים הן: הניתוח,
הכימותרפיה והקובלט. כולן מבוססות על העיקרון "לתקוף את התוקף" ולהרוג אותו או לפחות לשלוט על
התוקף בצורה תוקפנית. כך, הפציינט הופך למעין "שדה קרב", שבו מצד אחד נמצאים הרופאים,
ה"נאבקים כנגד הסרטן", ומצד שני התאים הסרטניים, התוקפים את הגוף ומשבשים את תפקודיו.
חוסר סדר זה מעודד בחולה את המבנה הפסיכולוגי הקשור בייאוש וחוסר תקווה, המוריד באופן חלקי את
יכולת ההגנה של גופו ובכך הופך לקרקע פורייה להיווצרות אי סדר וחולשה ברמת התאים של הגוף. תהליך
זה הוא שיצר את הסרטן.
הזוג ,Simontonבמחקריהם עם חולי סרטן, גילו דברים חשובים בנוגע לנסיגה של הגידול הסרטני
בעקבות התערבות פסיכולוגית. בגרף הבא הם מסכמים זאת:
התערבות פסיכולוגית
(היוצרת שינוי בתפיסה שלנו את עצמנו ואת הבעיות שלנו)
תקווה, צפייה מראש
מערכת לימבית
פעילות ההיפותלמוס
פעילות בלוטת ההיפופיזה
מערכת החיסון
מערכת אנדוקרינית
(מחזירה את האיזון הורמונאלי)
עליה בפעילות החיסונית
ירידה במספר תאים פגומים
נסיגה של הסרטן
ברצוני להציע אלטרנטיבה לפתרונות המוגבלים שיש היום לבעיות הבריאותיות בכלל ולמחלת הסרטן
בפרט, שבהם בדרך כלל לא מטפלים באדם בשלמותו, אלא רק בחלקים בודדים של האדם. הרפואה כיום
מחולקת להתמחויות באופן מובהק וממעטת להסתכל על גוף האדם כשלמות, שבה כל החלקים קשורים
אחד עם השני; האונקולוג לא מתעניין אם הפציינט שלו מצונן, הטראומטולוג לא מתעניין האם למטופל
שלו יש אולקוס או סובל מדיכאון.
9. 9
כפי שלא ניגשים אל גוף האדם כאל מכלול שלם, גם אספקטים אחרים בחייו של האדם החולה לא נלקחים
בחשבון, כגון: מצבו הסוציו-אקונומי, מצבו האמוציונאלי וכדומה, במיוחד אחרי הופעת המחלה. ברצוני
להדגיש: אנו לא רק סכום האיברים, הרקמות והמערכות השונות בגופנו, אלא אנו גשטאלט (צורה, תבנית,
דפוס), שבה יש קשר הדדי בין חלקיה הפיזיים, הנפשיים והרוחניים ושנמצאת בתוך חברה, אליה היא
קשורה דרך התפקיד שהיא משחקת בה.
בחברתנו היום הזהות השלמה של האדם הולכת לאיבוד ובמקומה באה זהות אחרת: הזהות של הסרטן או
של כל מחלה אחרת. כך נהיה קשה מאוד להחלים, כי סרטן או כל מחלה אחרת, אינו מסוגל לרפא את
עצמו וגם לא ניתן להרוס אותו לגמרי מבחוץ, מפני שהוא נוצר בפנים. רק אדם יכול לרפא את עצמו לכן
מטרה תרפויטית מיידית היא להחזיר לאדם את שלמותו ולשם כך יש לגייס את כל המנגנונים לריפוי
עצמי, שיש אצל כל אדם באשר הוא. רק כך יהיה אפשר להפוך את התפתחות הסרטן ולפנות לבריאות.
ישנם הבדלים בתרבויות שונות ביחס החברתי, שמקבל האדם החולה. C.G.Jungבכתביו הראשונים אמר:
"בתרבויות פרימיטיביות המחלה נתפסה לא כחולשה של הנפש המודעות, אלא ככוח מופרז של הנפש הלא
מודעת בתהליך ההתפתחות של האדם מתקופה אחת בחיים לתקופה אחרת". Pelletierאומר: "המחלה
הנפשית וגם המחלה הפיזית הן בעלות פוטנציאל רגנרטיבי (של התחדשות) יותר מאשר פוטנציאל דגנרטיבי
(של ניוון)". אם נשווה השקפות אלו ליחס שיש בחברתנו המודרנית בנוגע למחלה, נראה שקיים דיסוננס
קונצפטואלי בין השניים. כך, בחברתנו אנו מפסידים את ההזדמנות ואת הפוטנציאל להתפתחות, שכל
חוסר איזון או מחלה מאפשרים.
אנחנו תופסים את העולם באותו אופן בו אנו תופסים את גופנו. לאנשים החולים בסרטן יש תפיסה של
הכאב, שמקורה במה שהגוף מוסר מבפנים, ובדרך כלל הטיפול הרפואי גם הוא גורם לכאב. כך, העולם
בשבילם הופך להיות כאב אחד גדול. בחברה שלנו ההבעה הספונטנית של רגשות אינה מקובלת והדעה
היא, שצריך לשמור את הרגש בפנים. הרגש נתפס כמשהו "לא נוח". כך, הדרך היחידה, שבה רגש כמו כאב
יכול לבטא את עצמו, היא מחלה, כי במחלה יש סיבה פיזית ממשית "המצדיקה" את הבעת הכאב.
אם לוקחים כנקודת מוצא את ההשקפות הרגנרטיביות, ניתן לפתח שיטות טיפוליות לאנשים החולים
בסרטן ובמחלות אחרות, המטפחות את האספקטים הרגשיים. תרפיה בריקוד היא כלי מועיל לאוכלוסיה
זו, שבדרך כלל סובלת מהזנחת האספקטים הרגשיים של ישותם. קיימות טכניקות אחרות נוספות
לאינטגרציית גוף-נפש, שיכולות להיות בעלות ערך לתהליך הריפוי של החולה.
ישנם מספר דגשים חשובים לעבודה עם האספקטים הרגשיים של החולים בסרטן וב"מחלות גופניות"
כרוניות אחרות:
1. סיפוק מקום בטוח, שבו יהיה ניתן לחקור,לגלות ולבטא את הרגשות.
2. לקשר את הרגשות המודחקים עם היחס הנפשי לשאלה "כיצד אני מכוון את חיי כרגע".
3. להחזיר את הזהות האנושית המלאה.
4. לגלות ולעודד את ההנאה מהגוף ולחוות את הגוף כמקור להנאה ואינטגרציה.
5. לשלוט בכאב באמצעות ויזואליזציה,הרפיה ונשימה.
6. לגלות את ההיסטוריה הפסיכו-פיזית של חלק הגוף הנגוע ואת תפקידו בחיים ובהתפתחות המחלה.
7. לזהות את היתרונות שיש במחלה.
8. לזהות את המחיר שמשלמים בעקבות המחלה.
9. להעצים את המוטיבציה והרצון לחיות.
11. לפתח את אחריות החולה לבריאתו.
כפי שהזוג Simontonאומרים: "כולנו משתתפים בבריאות שלנו דרך אמונתנו, רגשותינו ויחסנו כלפי
החיים, וגם בצורות ישירות יותר, כמו למשל: הפעילות הגופנית והדיאטה. חשוב גם להביא את הפציינט
לידי הבנה בנוגע להשתתפותו בבריאותו ובהתפתחות המחלה שלו".
10. 11
השקפה זו היא כבר תרומה גדולה "להחזרת" האחריות לחולה, אבל היא עדיין יוצאת מההנחה, שהרופא
"מתקן" את המכונה (הגוף) והחולה שותף לעבודה. עלינו להגיע למודעות, שהחולה יוצר את מצבו
הבריאותי וכל השיטות והטכניקות בהן משתמשים הרופאים, הפסיכותרפיסטים והאסיסטנטים הן רק
תמיכה, כדי שהוא יתחיל וימשיך בצורה אקטיבית את הדרך בה הוא אחראי לבריאותו ולתהליך ההחלמה.
הזוג Simontonמצאו, שלמוטיבציה ולרצון לחיות יש חשיבות עליונה במהלך המחלה. כאשר היו שואלים
את הפציינטים שלהם לגבי הבריאות שלהם, הם היו עונים: "אני לא יכול למות עד שבני יסיים את בית
הספר" או "צריכים אותי בעבודה" וכדומה. בצורה זו נמשכים התפקידים או המשימות שיש לחולי סרטן,
המאפשרים את הזכות לחיות מעבר לחיים האישיים שלהם, כפי שצוין קודם במאמר. לדעתי, עד שהאדם
לא יימצא את הזכות לחיות ואת מהות החיים בחייו האישיים (הקיום כשלעצמו) המחלה תמשך. לדברים
האחרים יש השפעה זמנית בלבד, כפי שראינו בדוגמאות הפציינטים של הזוג .Simonton
המוטיבציה לחיות צריכה להיות פנימית, כדי שהיא תהיה ממשית, אין סופית ומלאת אנרגיה. תפקיד
האדם הוא מאוד חשוב, אבל הוא חשוב עוד יותר, כאשר הוא ביטוי לישות שלו. בדרך כלל, בחברה שלו
התפקיד הוא חשוב כשלעצמו ולא כי הוא ביטוי לישות של האדם בפעולה.
לדעת הזוג " ,Simontonהתגובה לטיפול הרפואי מושפעת ע"י אמונתנו בדבר יעילותו של הטיפול וע"י
האמונה שיש לנו בצוות הרפואי". "הנסיגה הספונטנית של המחלה היא תוצאה של מנגנונים, שעדיין לא
מובנים לנו. יתכן שאנו לא מסוגלים לזהות את התהליכים האלה, כי אנו לא מקדישים תשומת לב מספקת
להשפעה שיש לאספקטים הנפשיים והמנטאליים של בני האדם על הגוף שלהם, כולל האמונות שיש להם
בנוגע למחלתם, לטיפולים שהם עוברים ולסיכויים להבריא". האמונה ברופא ובטיפול שהוא נותן היא
חשובה ביותר להחלמה. יש מקרים, בהם זריקת מים או לקיחת כדורי סוכר או עמילן משפיעים פלאים על
החולה, רק בגלל שיש לו אמונה מלאה ברופא או במטפל שנותן לו אותם.
אני לא מנסה לומר שלתרופות אין כלל השפעה. לתרופות לפעמים יש השפעה טובה ולפעמים ההשפעה
המטיבה גוררת איתה תופעות לוואי, היוצרות חוסר איזון בתפקודם או באיברים אחרים של הגוף, אך זה
לא נושא מאמר זה. אין ברצוני כוונה לנטרל את האמונה ברופאים וברפואה, אלא לחזק את האמונה של
המטופלים בעצמם. כך שהמרכז יהיה החולה, אבל לא בתור זה שממלא אחר הציפיות של הרופא. החולה
הוא השחקן הראשי בתהליך המחלה-בריאות שלו והרופא והצוות הרפואי הם אלה, שנותנים לו תמיכה
בתהליך זה.
ניתן לטפל ברבדים המנטאליים והאמוציונאליים ע"י פסיכותרפיסטים וברבדים הכלכליים והחברתיים
ע"י עובדים סוציאליים, כאשר אדם אחר, הראוי לכך, יטפל ברבדים הרוחניים, כדי לגרום למטופל
להפסיק להיות צרור של סימפטומים ויתחיל להיות בעיני עצמו ובעיני אחרים בן אדם בעל צדדים רבים,
שבהם הוא צריך לטפל בצורה אקטיבית.
הרופאים, החולים, בני המשפחה והחברים מאמינים, כי יש למחלה ולטיפולים השונים סיכויים כמעט
אפסיים לריפוי. הסרטן בחברה שלנו פירושו מוות. אמונה זו בסרטן כמילה נרדפת למוות יכולה באמת
להוביל את החולה למוות. חשוב לזכור, שכפי שלאדם היה היכולת להתנוון ולהביא את המערכת
המושלמת הזו (הגוף האנושי) לחוסר איזון כזה, יש לו גם את הכוח להחזיר את הגוף לאיזון והתחדשות.
הסרטן הוא אינו אלא הביטוי הפיזי לחוסר איזון מוחלט באדם, להתכווצות ביו-פיזיולוגית ואמוציונאלית.
אם ניצור מחדש ונזכיר את היכולת להרגיש ולבטא ונשקם את היכולת להרחיב את כל המערכת
הביולוגית-פסיכולוגית-פיזית- רוחנית-חברתית, אנו יכולים לפנות אל התחדשות של רקמות ואיברים ובסך
הכל, התחדשות של החיים עצמם.
הסרטן פירושו גם מוות וגם חיים, מכיוון שהאדם אכן חי ודרך המחלה הוא יכול להעריך מחדש את חייו
ואת היחס שלו לחיים ואל הדברים האחרים. בכך הוא יכול לזכות בחיים מלאים יותר ויצירתיים יותר,
מאלה שהיו לו לפני המחלה. כל משבר יוצר פוטנציאל להתחדשות ולאיזון מחדש, לכן ניתן לראות את
המשבר כמפתח לשתי אפשרויות: שיפור וטרנספורמציה או התדרדרות וניוון. הבחירה בכיוון זה או אחר
תלויה ברמת הציפיות והאמונה. המחשבה היא בטבעה יצירתית: אם נעודד אותה לכיוון שלילי, היא תיצור
מחלה ומוות. אם נעודד אותה לכיוון חיובי, היא תעזור לי להשיג הבנה עמוקה יותר והכרה עמוקה יותר
של עצמי.
11. 11
המחלה היא הזדמנות לארגן את החיים בצורה טובה ונכונה יותר ולהתחיל לחשוב שאני הראשון והחשוב
ביותר בחיי. לסיכום, התכווצות האדם וביטוייו מובילה לגדילת והתפתחות הסרטן ולהפך. כמו כן, גדילת
והתפתחות האדם וביטוייו מובילה להתכווצות הסרטן ולהפך.
ברצוני לדון באספקט נוסף והוא התגובה השלילית שיש בדרך כלל כלפי החלק בגוף, שלא מתפקד באופן
תקין. אם יש בגוף איבר, רקמה או חלק אחר, שלא מתפקד כמו שצריך, האנשים בדרך כלל מסתירים את
החלק הזה, מצד אחד, ומצד שני מתחילים לדחות ולשנוא את החלק הזה בגופם. תגובה זו גורמת
להתכווצות בשרירים, שמחמירה את המצב, כי היא מונעת את הזרימה הטבעית של אנרגיה והדם ובכך לא
מאפשרת לחמצן להגיע לאזור, שלא יכול להתנקות ולהשתקם. כך, החלק בגוף שזקוק יותר לטיפול
ולתשומת לב, הופך להיות החלק המוזנח והמוענש ביותר.
עד כה פרטנו מן הכלל אל הפרט. ראינו את החולה כגורם שצומח ( )emergentממצב לא תקין במערכת
החברתית ואת הסרטן כגורם שצומח ממצב לא תקין במערכת הגופנית- נפשית- רוחנית של האדם. כעת
נרחיב מן הפרט אל הכלל. נראה את החלק החולה והחלש ביותר, המתבטא במישור הפיזי כסרטן, כחלק
המוזנח והמוענש ביותר במערכות המרכיבות את גופו של האדם ואת החלק החולה והחלש ביותר בחברה
(זקנים, נרקומנים, אסירים, אנשי שוליים) כחלק המוזנח והמוענש ביותר בין החלקים המרכיבים את
החברה.
הסכמה הבאה מסכמת רעיונות אלה:
התכווצות
אי הבעה עוויתית
של רגש עצבית-
זה שרירית
( חוסר
רגש חזק neuromusc חמצון נכון
)ular וחוסר
אנרגיה
סרטן
באזור
חוסר יכולת להרחיב את
עוד ניוון המערכת תפקוד
התכווצות של היישות כולה לא תקין
שנאה
עוד כלפי
התכווצו החלק
ת באזור שאינו
מתפקד
מצבים אלה מובילים למעגל קסמים, שמחזק את ההתנוונות. הסכמה הבאה היא דוגמא להתחדשות,
שיכולה להתרחש, אם ניתן לחולה מקום בטוח, שבו הוא להביא את רגשותיו ולעבוד איתם באופן ישיר על
הגוף (דרך עיסוי, השגת רגישות, השגת מודעות ותנועה):
12. 21
אפשרות התרחבות
הבעה וביטוי ופתיחה
של הרגש עצבית-שרירית
()neuromuscular
רגש חזק חמצון נכון
וזרימת אנרגיה
באזור
בריאות
איזון ותפקוד ביו-פסיכו-אורגני
התרחבות של היישות
יותר התחדשות
()regeneration מתחיל תפקוד
טוב יותר
אהבה כלפי
יותר פתיחה החלק
של האזור המבריא
כפי שראינו בסכמות הנ"ל, יש הזנה רטרוספקטיבית לכיוון הבריאות או לכיוון החולי. קיימות שיטות
וטכניקות, כדי לעבוד ולפתוח אפשרויות במקומות שבהם חשבו שכבר אין. כך, נוצר הסיכוי לצאת ממעגל
הקסמים של שנאה - מחלה ולהיכנס למעגל של אהבה - ריאות. זה יכול להתבטא גם במישור האישי וגם
במישור החברתי.
לסיכום, ברצוני להדגיש: חייב להתרחש שינוי בנוגע לטיפול בסרטן באופן ספציפי ובנוגע למחלות אחרות
באופן כללי. צריך לעבור מן הפרספקטיבה המוגבלת שקיימת כיום אל השקפה רחבה יותר, בה תיווצר
אינטגרציה ועבודת צוות של כל המטפלים וכל השיטות הטיפוליות, כדי להתייחס לכל האספקטים של
האדם וכך להחזיר לו את האיזון הביולוגי-פסיכולוגי-פיזי-חברתי. כמובן, המטופל הוא צריך להיות היוצר
של חייו בכל המישורים והמטפלים הם רק האסיסטנטים, הנותנים לו עזרה מקצועית ותמיכה. לא ניתן
לחזק את המערכת (הגופנית או חברתית) אם תוקפים את החלקים שיצאו מאיזון, כי חלקים אלה הם
תוצאת המצב הכללי של חוסר איזון.
