1. להנהלת הפקולטה לרפואה בטכניון שלום,
שמי מוריאל שפייר, סטודנט שנה ג', ואני כותב שורות אלו מתוך דאגה עמוקה ובכנות מלאה,
אני מאמין כי אינכם מכירים את הסטודנטים בפקולטה ואת דרך המחשבה שלהם, ולצערי יש לי את הרושם שזו גם
אינה מטרה בעינכם.
אתחיל במספר דוגמאות, וספציפית בזאת אשר גרמה לי לכתוב מכתב זה מלכתחילה:
ביום שישי האחרון, קראו לכלל הסטודנטים של שנה ג' להתייצב )ואני משתמש במילה זו כי הדגישו בפנינו כמה וכמה
פעמים כי הנוכחות היא חובה( למפגש אשר מטרתו להכין אותנו לכתיבת עבודת הגמר שלנו.
תחילה, הוחלט על ידי ההנהלה כי יום העיון יתקיים ביום שישי, יום בו מרבית הסטודנטים חוזרים לבית משפחתם
למשך סוף השבוע ולכן זהו מועד מאד לא נח עבור רובנו. אני מניח שניתן היה למצוא זמן מתאים לכך במהלך השבוע,
כמו שנמצא זמן להשלמות והרצאות פיזיולוגיה במהלך רוב הסמסטר, ביום חמישי אחה"צ למשל.
בנוסף, הוחלט להתחיל פגישה שכזו עם שקף גדול המראה כי רק מיעוט הסטודנטים במהלך כל השנים הקליניות הגישו
את הצעות ועבודות הגמר שלהם - בהחלט גורם מרתיע. אך הסטודנטים בפקולטה הם אנשים אינטליגנטיים, שאם היה
ניתן לנו יותר קרדיט, אז יכולנו להגיע להבנה ולמצב בו נרצה לעשות את העבודה מוקדם ככל האפשר, לטובתנו
)למשל להביא סטודנט אשר עשה זאת ונהנה מרצף לימודים תקין(. הפחדה גורמת לרתיעה מכל ההרצאה כבר
בתחילתה, בעיקר כאשר זה היה נושא הרצאת הפתיחה, השקף הראשון במצגת הראשונה וכאמור, כל זאת ביום שישי
ב-03:8 בבוקר כאשר אנשים מגיעים ממורמרים גם כך.
באשר לתוכן המפגש, אני משער לעצמי כי בהגשת העבודות חוזרות טעויות נפוצות בכל שנה ושנה. עובדה זו לא
אומרת שצריך להסביר לנו במשך מספר דקות כי אסור לרשום את מטרה מספר אחת בייחוס לתוצאה מספר ארבע,
ושאסור שיהיו טעויות כתיב בעבודה. לטעמי טעויות אלה יחזרו כי הן תוצאה של חוסר מחשבה במהלך כתיבה רציפה
ולא נובעות מכך שסטודנט הבחין בטעות שכזו וחשב שהיא לא רלוונטית. מובן לכולם כי טעויות כתיב הן אינן רצויות
ושכדאי לעשות הגהה לטקסט.
לבסוף, במהלך ההרצאה נכחו האחראים עליה, שישבו לכל אורך המפגש באולם, אך משום מה לא רצו להעיר לפרופ'
נתיב, אשר לא נכח לפני הרצאתו, על כך שרוב ההרצאה שלו הייתה חזרה על הרצאתו של ד"ר עזאם.
ניתן היה לראות מחאה בכך שסטודנטים עזבו במהלך ההרצאה, אך אני רציתי לשים את הדברים הללו על הכתב ולשם
שינוי לוותר על המחאה השקטה, שכנראה יותר נוחה לכולם במהלך הזמן.
דוגמא מייצגת נוספת היא הרצאות הפיזיולוגיה בסמסטר הנוכחי. כל ציבור הסטודנטים הופתע מעצם קיומן בימי חמישי
אחה"צ, אשר במערכת המקורית היו רשומים כ"הרצאות השלמה" בלבד. לאחר בירור מעמיק הבנתי כי השעות
הסמסטריאליות בסה"כ תואמות את דרישות הקורס. אבל זה מחזיר אותי לכך כי אינכם באמת מכירים את ציבור
הסטודנטים אשר התמרמר על כך במשך כחודש עד שסופקה לנו תשובה מתקבלת על הדעת - לא ניתנת תחושה שניתן
לסמוך על מארגני המערכת הלימודית.
ככלל, אני יכול לומר כי אין תחושה של תמיכה מצד המערכת, אלא הרגשה של קונפליקט מתמיד.
ההרגשה שנבנתה בי במהלך שלוש השנים בהן אני בפקולטה היא כי דברים מתבצעים כצורך, ולכן האמצעים מקדשים
את המטרה. אך אם הייתם מבחינים באווירה אשר נוצרה בקרב הסטודנטים, אני מאמין כי הייתם משנים את גישתכם
בקשר לצורך העילאי של כל הדברים שהנכם מחשיבים יותר מאשר את מצב רוחנו.
אני מקווה כי מכתב זה לא נפל על אוזניים ערלות.
בכבוד רב,
מוריאל שפייר.
