ימים נוראים מעשי ידי דנצ'ו ארנון.

1. ימים נוראים

2. "תשליך" בחסידות סאדידורה
בני ברק, יום רביעי, ז' תשרי תשע"ה

3. נהוג ללכת ביום הראשון של ראש השנה, אחרי הצהריים,
לשפת הים או לנהר שבהם מצויים דגים, ומתפללים
שם תפילה מיוחדת ששמה תשליך, שהיא בקשה להשלכת
העבירות אל מצולות ים, על-פי הפסוק "...וְתַשְלִיךְ בִמְצֻלוֹת
יָם כָל-חַטֹאותָם" )מיכה ז', יט(. מקובל לנער את שולי
הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.
הסיבה שהולכים דווקא למקום בו ישנם דגים היא משום
שבני ישראל נמשלו לדגים - כמו שהדגים נשפטים על ידי
הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי
אלוהים. כמו כן, דגים מהווים סימן ברכה ש'אין עין הרע
שולטת בהם' 'ושיפרו וירבו כדגים'. בספר חמדת
ימים מובא טעם אחר, והוא להמתיק את הדין של ראש
השנה באמצעות חסד, שכן מים מסמלים בקבלה חסד.
במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים, נהגו להכין
בור מים מיוחד בחצר בית הכנסת לאמירת תפילת תשליך.
במקומות אחרים נהוג לעלות למקום גבוה שממנו צופים
על המים, או במקרה הצורך להסתפק בפתיחת ברז המים
בכיור בית הכנסת ולומר על מים אלו את התפילה.
חלק מהקהילות החסידיות נוהג לקיים את המנהג בימים
שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
ע"פ הויקיפדיה

4. שופכים כמה דגים קטנים לבריכה

5. לילדים, שלהם יש טריבונה מיוחדת, דגים
חיים )ולא גפילטע( זו אטרקציה

6. מגיע האדמו"ר )חובש "צויבל" לראשו(
וכולם עומדים בתפילה ממושכת.

8. האברכים על ה"פערנצ'עס"
בתפילת התשליך

9. אחרי התפילה מביאים לאדמו"ר יין
ועוגות והוא עורך טיש

10. האדמו"ר מחלק "שיריים" לחסידים

12. וכולם פצחים בשירה אדירה

13. רוב האברכים, כולל האדמו"ר,
מנערים את כיסיהם בעת התפילה. רק
אחדים ניגשים לעשות זאת ליד המים.

14. ולסיום משתעשעים הילדים במים

15. "תשליך" של חסידי פרמישלאן
שפך הירקון, יום חמישי, ח' תשרי תשע"ה

16. חצר פרמישלאן נמצאת בבני ברק. תולדות
החסידות הקטנה הזאת מסובכים מאוד. מי
שמתעניין, שיחפש בויקיפדיה.

17. האדמו"ר מתפלל בדבקות
והחסידים סביבו

23. חלק מהילדים מתפללים, אך רובם
מעדיפים להשתעשע ליד המים.

24. הנשים משליכות מרחוק

26. גם כאן רק מעטים מנערים את
בגדיהם למים ממש

27. ולסיום מוליכים החסידים את
האדמו"ר למכונית

28. לֵייקָח ומלקות בחסידות לעלוב
ערב יום הכיפורים, ט' תשרי תשע"ה

29. ערב יום הכיפורים, אחרי הצהריים.
החסידים נאספים בבית הכנסת בבני ברק,
רבים לובשים כבר את הקיטל הלבן שנו-
הגים ללבוש ביום הכיפורים )גם חתן ביום
חתונתו(. לאחר תפילת מנחה מניחים
במזרח בית הכנסת מגשים עם לייקח
)בעצם עוגת דבש(. האדמו"ר נמצא בבית
שמש. אחיו מחלק את הלקח לחסידים
העומדים בתור.

30. "...ובטעם המנהג: שבאם היינו אמורים
להזדקק בשנה זו למתנת בשר ודם, הרי
שבבקשת הלעקח בערב יום הכיפורים כבר
יצאנו ידי חובה בזה, ולא נצטרך במשך
השנה למתנת בשר ודם...."

32. בינתיים בפינה, מתקיים טקס מלקות.
החסידים נשכבים אחד אחד על הרצפה
וחטפים ארבעים מלקות חסר אחת )ככתוב(
מהמלקה. המלקות די סמליות, לא ממש
כואבות. כל החוטף את מלקותיו משלם
למלקה כמה שקלים בשכרו.

33. "...נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל.
הנלקה - מוטה, ופניו לצפון. סדר ההלקאה: על כתף ימין,
על כתף שמאל ותחתיהם באמצע, וחוזר חלילה. המלקה
והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים פסוק 'והוא רחום',
בכל הלקאה אומרים תיבה אחת, סך הכול ל"ט תיבות..."

34. גמר חתימה טובה
צילום ומצגת: דנצ'ו