פרק מס' 6 (מתורגם) מספרו המצויין של ג'ונת'ן לוי 10 דברים שתוכל לעשות למען ילדך האוטיסט - "שנה את הגישה שלך"

1. ‫1‬
‫הגישה שלכם להתנסות ילדכם‬
‫אולי החלק החשוב ביותר‬
‫הצחקוק הקטן‬
‫פעם אחת, לקראת סוף ההכשרה שלי, הגיעה אל המרכז משפחה מפורטוגל עם בנם ז'וֶֹה.‬
‫ז‬
‫בחדר המשחקים נכח כל העת מתורגמן, כי אף אחד מאנשי הצוות לא דיבר פורטוגזית וז'וזה‬
‫דיבר במשפטים שלמים. הוא היה ילד מתוק ומקסים וכולנו נהנינו לעבוד איתו. ביום השלישי,‬
‫תוך כדי ששיחקתי איתו וללא הזהרה מוקדמת, הוא הפשיל את מכנסיו והשתין על הרצפה.‬
‫צחקקתי קלות ועודדתי אותו לגשת לשירותים כדי לסיים את המלאכה. הוא פשוט עמד שם‬
‫והשתין. הבאתי מגבות נייר, ניקיתי את הבלגאן. דברים כאלה קורים לפעמים, אז לא חשבתי על‬
‫זה יותר מדיי.‬
‫אלא ששבע דקות מאוחר יותר, ז'וזה הפשיל שוב את מכנסיו והכול חזר על עצמו: הוא השתין על‬
‫הרצפה, אני צחקקתי, עודדתי אותו לגשת לשירותים, הוא סיים להשתין והרים את מכנסיו, אני‬
‫ניקיתי. חשבתי שזה מוזר שזה קרה שוב כל כך מהר והחלטתי להתבונן בו בתשומת לב.‬
‫ואמנם כן, כעשר דקות לאחר מכן הוא שוב הפשיל את המכנסיים והשתין. צחקתי, ניסיתי ללא‬
‫הצלחה להביא אותו אל השירותים, הוא סיים, אני ניקיתי.‬
‫ניסיתי לשכנע אותו לשחק איתי בתוך השירותים כדי שאם ישתין שוב יהיה קרוב לאסלה, אבל‬
‫הוא סירב.‬
‫זה קרה פעם נוספת, כעבור עשר דקות. ושוב. ושוב.‬
‫שש פעמים במהלך תשעי ם דקות! זה כבר היה יוצא דופן לחלוטין. והוא לא חזר על התנהגות זו‬
‫עם אף אחד אחר. לא הבנתי מדוע הוא עשה את זה רק לי. באותו ערב חשבתי על זה היטב.‬
‫ואז הבנתי: אני צחקתי. אמנם רק צחקוק קל, נכון, אבל בכל פעם שהוא השתין, פלטתי צחקוק.‬
‫זו הייתה תגובה. ז'וזה הבחין בצחקוק הקטן שלי, סימן את זה לעצמו כתגובה להשתנה שלו‬
‫והמשיך בזה.‬
‫אני צחקקתי כך כי רציתי שיידע שלא הפריע לי שהוא השתין על הרצפה. כמובן, אם זה לא‬
‫הפריע לי מדוע הייתי צריך להראות את זה? ידעתי, על בסיס כל מה שלמדתי בהכשרה, שאי-‬
‫תגובה היא התגובה הטובה ביותר למקרה כמו ההשתנה שלו. גם הוכחתי את יכולתי לאי-תגובה‬
‫להתנהגויות כאלה לאורך כל החודשים שחלפו עד אז. אבל משום מה, הגבתי להשתנה. מדוע?‬
‫חשבתי על כך והבנתי: המתורגמן. רציתי שהמתורגמן יידע שלא היה לי אכפת מההשתנה. היה‬
‫לי אכפת מה המתורגמן חשב עליי. זכרתי את הרגשת אי הנוחות הרגשית שחשתי כשז'ו'ה‬
‫השתין על הרצפה שנגרמה מדאגתי לגבי איך המתורגמן רואה אותי.‬

2. ‫2‬
‫זו אחת משתי הסיבות העיקריות לחשיבותה של ההרגשה שלך: אינך יכול לפעול בצורה ברורה‬
‫ולעשות כל מה שאתה יודע לעשות כשאתה מוטרד מתחושת אי נוחות. מצאתי את עצמי מגיב‬
‫למרות שהייתי מיומן באי-מתן תגובה להתנהגויות כאלה. אני רואה את זה בעבודתי עם‬
‫המשפחות. הורים לא מתלהבים כשילדם הוגה מלה חדשה כי הם מרגישים חוסר נוחות לגבי‬
‫משהו אחר באותו הרגע; הם פשוט לא זוכרים להתלהב. כשאתה חש אי נוחות, זה בלתי אפשרי‬
‫לזכור את הכול.‬
‫לכן אנחנו לא מתפקדים במיטבנו כשאנחנו עצבניים. האי נוחות תופסת מקום בראשינו ואנחנו לא‬
‫יכולים לעבוד במלוא הקיטור.‬
‫הדרך השנייה שבה זה עובד‬
‫הדרך הראשונה שבה הגישה שאתה נוקט משליכה על הזמן שלך עם ילדך היא על ידי הפחתת‬
‫הנגישות לידע שיש לך במוח. אבל יש דרך שנייה- ויותר חשובה- שבה הגישה משפיעה: היא‬
‫משליכה על ילדך.‬
‫זכרו, אוטיזם הוא הפרעה באינטראקציה. אנחנו רוצים להפוך את עצמנו ואת האנשים הסובבים‬
‫אותנו למושכים ככל האפשר בעיני הילד. חישבו על מה שהילד נמשך אליו. אם אתה עצוב, או‬
‫כועס, או מתוסכל, או משועמם- אתה נעשה בעליל פחות מושך בעיניו כבן זוג לאינטראקציה.‬
‫אני מתאר את האנשים שמתווכים עבור ילדים עם אוטיזם כתשדירי פרסומת מהלכים‬
‫לאינטראקציה עם שאר העולם. אם אתם כועסים, עצובים, משועממים וכו', ילדכם יניח שכל‬
‫האנשים הם כאלה גם כן. אם אתם שמחים, נינוחים, ומרגישים טוב וכו', ילדכם יימשך הרבה‬
‫יותר לאינטראקציה איתכם ועם אנשים הסובבים אותם בכלל.‬
‫חישבו על כך מנקודת מבטו של ילדכם: גם כך קשה לקיים אינטראקציה עם אנשים. מדוע‬
‫שיתאמץ כל כך על יחסי-גומלין עם מישהו אומלל?‬
‫אם אינכם מרגישים טוב לגבי העבודה עם ילדכם, אתם תהיו פחות יעילים, כי 1( לא תוכלו‬
‫להתמקד כפי שהייתם יכולים אילו הרגשתם בנוח; 2( ילדכם יהיה פחות מעוניין לקיים איתכם‬
‫יחסי גומלין כשאתם אומללים.‬
‫אינכם יכולים להעמיד פנים‬
‫לילדים עם אוטיזם יש יכולת יוצאת מן הכלל לקלוט את רגשותיהם של אחרים. אולי משום שרוב‬
‫הילדים האלה אינם מתמקדים בדיבור כמונו ולכן הם מכוונים יותר לרמזים לא-מילוליים. קלינאי‬
‫תקשורת רבים אומרים ששמונים אחוז מהתקשורת הנקלטת אצל ילדים מתחת לגיל שלוש היא‬
‫לא-מילולית. פירושו של דבר הוא שילדכם שם לב לכל הדברים האלה:‬

3. ‫3‬
‫* טון הדיבור שלכם‬
‫* הבעות הפנים שלכם‬
‫* איך אתם נושמים‬
‫* מהירות הדיבור שלכם‬
‫* מהירות התנועה שלכם‬
‫* המלים שאתם אומרים‬
‫* ככל הנראה, גם דברים נוספים.‬
‫אתם פשוט לא יכולים להעמיד פני שמחים משום שיש כל כך הרבה סימנים שונים שאתם‬
‫מאותתים החוצה בכל רגע נתון, וילדכם שם לב אליהם. כך שאיני מייעץ לכם להתנהג כאילו‬
‫הייתם שמחים כשאינכם מרגישים כך. הרבה יותר חשוב שתחושו מה אתם באמת מרגישים‬
‫מאשר לנסות ולכסות על זה. אם אינכם מרגישים טוב, הרי שזה דורש בירור כדי שתוכלו ללמוד‬
‫להרגיש משהוא אחר כשאתם עם הילד.‬
‫כשאתם חשים בנוח‬
‫הגיע הזמן ללמוד יותר על מה שמניע אתכם. הנה כמה כלים למחקר עצמי.‬
‫נתחיל בבירור הכוונה כשאומרים "איך אתם מרגישים" . הכוונה היא לתחושה הרגשית שלכם. לא‬
‫למה שאתם חושבים. הנה כמה דוגמאות להרגשות:‬
‫עצוב‬ ‫שמח‬
‫מפוחד‬ ‫עליז‬
‫מתרעם‬ ‫נינוח‬
‫אשם‬ ‫כועס‬
‫יש בודאי הרבה יותר מלים המתארות רגשות. מה שאתם רוצים להימנע ממנו הוא משפטים‬
‫המתארים את המצב או את ההערכה שלכם לגבי המצב, במקום לתאר את הרגשותיכם )למשל,‬
‫התשובה ל"איך אתה מרגיש" לא תהיה "הרגשתי שביצעתי את העבודה שלי כיאות ושהוא הגיב‬
‫חיובית", אלא "הרגשתי טוב", "הרגשתי כועס" , או מלה אחרת המתארת את הרגשתך(.‬
‫כתבו בטבלה הבאה על חמש פעמים שבהן הרגשתם אי נוחות בסביבת ילדכם ומה קרה ממש‬
‫לפני שהרגשתם כך. אל תדאגו, אף אחד אחר לא ִראה את מה שכתבתם.‬
‫י‬

4. ‫4‬
‫פעמים שבהן הרגשתי אי נוחות בחברת ילדי‬
‫מה קרה רגע לפני‬ ‫איך הרגשתי‬
‫בני דחף ילד אחר בפארק וכולם הסתכלו עליי‬ ‫כועסת‬
‫הסתכלו על מה שכתבתם ובדקו האם ישנם דפוסים קבועים. האם אתם תמיד מרגישים אי‬
‫נוחות, בצורה עקבית, כשילדכם נראה אומלל? או אולי כאשר הוא לא יודע מה אתם רוצים? האם‬
‫זה קורה כשילדכם עסוק בגרייה עצמית?‬
‫חישב ו על הרגשתכם הרעה כשהדברים האלה קורים. בדרך כלל, כשאנשים חושבים על הסיבות‬
‫ַאי נוחות שלהם הם מעלים השערות לא נכונות או לפחות שטחיות. אנחנו רגילים להצטדק על‬
‫ל‬
‫האי נוחות שלנו: "כעסתי כי אף אחד לא צריך לצעוק עליי ככה!", אבל זו תשובה חלשה. היא לא‬
‫מסבירה מדוע הרגשתם כפי שהרגשתם, למרות שלאוזני החברים זה נשמע טוב כשאתם‬
‫מספרים להם את הסיפור וזה מאפשר לכם לא להתעמק לעולם בשאלה.‬
‫מכיוון שאנחנו מדברים על שינוי הדרך בה אתם מרגישים, עליכם להבין מדוע הרגשתם כפי‬
‫שהרגשתם. בואו נבחן כמה אירועים שבהם אנשים חשו אי נוחות , יחד עם כמה תשובות‬
‫שטחיות וכמה כנות, כדי שתוכלו לחוש את הכוונה.‬
‫האירוע: הבוס שלי צעק עליי.‬
‫שאלה: מדוע אני מרגיש חוסר נוחות?‬
‫כמה תשובות אפשריות:‬
‫* "אין לאיש זכות לדבר אליי כך"‬
‫* "זה היה בלתי הולם מצידו לצעוק עליי"‬
‫* "הוא אידיוט".‬
‫שימו לב שכל התשובות האלה לא מסבירות מדוע הרגשתם כפי שהרגשתם. יכולתם לחשוב כל‬
‫אחת משלוש המחשבות האלה ועדיין להרגיש נינוחים.‬
‫כמה תשובות כנות:‬
‫* "כשמישהו צועק עליי אני חושב שעשיתי משהו לא בסדר"‬
‫* "אני רוצה להגיד לו שילך לעזאזל וכשאני מתרגז זה נותן לי את הכוח לעשות את זה".‬

5. ‫5‬
‫שימו לב שבתשובות האלה, או שצעקות הבוס מובנות כמסמנות משהו או שהכעס משמש‬
‫כמניע.‬
‫"כשמישהו צועק עליי אני חושב שעשיתי משהו לא בסדר". אני מפרש את הצעקות כמסמנות‬
‫שעשיתי משהו לא בסדר. שים לב: זה שונה מ"עשיתי משהו לא יעיל". אם אתם חושבים‬
‫שעשיתם משהו לע יעיל, אז כל מה שעליכם לעשות הוא ללמוד לעשות את זה אחרת. אם אתם‬
‫חושבים שעשיתם משהו לא בסדר, אתם שופטים את עצמכם כרעים, ומיד כשאתם שופטים‬
‫משהו כרע, אתם מרגישים רע.‬
‫"אני רוצה להגיד לו שילך לעזאזל וכשאני מתרגז זה נותן לי כוח לעשות את זה". הפעם, אני‬
‫משתמש בכעס שלי כדי להניע את עצמי. אני רוצה להגיד לו שילך לעזאזל, אבל אין לי אומץ. אז‬
‫אני מתרגז ועושה את זה.‬
‫רוב הזמן שבו אתם מרגישים אומללים זה משום שפירשתם משהו שקרה כ"רע" או משום שאתם‬
‫מנסים להניע את עצמכם לעשות משהו שלא הייתם עושים ללא ההרגשה הזאת. למידע רב יותר‬
‫בנושא זה, קראו את ספרו של בארי ניל קאופמן "האושר הוא בחירה".‬
‫דוגמה קצרה:‬
‫לי היה בן 9, ילד עם אוטיזם. אחד האתגרים הגדולים שלי העמיד בפנינו היה שלעתים קרובות‬
‫היה חובט ראשו בקירות. עבדתי עם אימו, ג'וי, והחלפנו כמה מלים:‬
‫"איך את מרגישה בקשר לזה שהוא חובט ראשו?"‬
‫"נורא ואיום" , אמרה ג'וי.‬
‫"מדוע את מרגישה איום ונורא?"‬
‫"כי זה לא משהו טוב שילד אמור לעשות"‬
‫זו דוגמה מצוינת לתשובה שטחית. לעתים קרובות, כשאנו שומעים תשובה כזאת אנו מפסיקים‬
‫לשאול כי אנו חושבים שזה יהיה לא מכובד לחפור יותר עמוק.‬
‫"למה את מתכוונת?", שאלתי.‬
‫"אם אני לא יכולה לעצור אותו מלחבוט בראש, אני בטח אמא רעה".‬
‫"מדוע את מאמינה שאת אמא רעה אם את לא יכולה לעצור את חבטות הראש של לי?"‬
‫ג'וי נראתה מבולבלת. "אף אחד עוד לא שאל אותי את זה", אמרה.‬
‫"לכי על זה", אמרתי. מכיוון שתוכנית הסאן-רייז היא הטיפול היחיד שמתמקד במה שהורים‬
‫מרגישים תוך כדי עבודתם עם ילדיהם, השאלות יכולות בתחילה להישמע משונות.‬
‫"כי הוא עלול לפגוע בעצמו...כמובן אני לא אתן לו לעשות את זה. הוא עושה את זה בכל‬
‫הזדמנות שיש לו".‬

6. ‫6‬
‫"אז מדוע זה עושה אותך אמא רעה?"‬
‫"אולי לא...כל מה שאני יכולה לעשות הוא לנסות, נכון?"‬
‫עבור ג'וי, התשובה הכנה שמתחת לפני השטח הייתה שאם תיתן לו להמשיך לעשות זאת היא‬
‫תהיה אמא רעה. קל לבטל את זה כלאחר יד, אבל כשבחנו את זה היא נתנה לעצמה הזדמנות‬
‫להרגיש אחרת לגבי העניין. כתוצאה מכך, היא החלה להרגיש יותר בנוח עם העובדה שבנה‬
‫חובט ראשו. לי הפסיק לחבוט ראשו בקירות כעבור זמן מה משום שזה כבר לא גרר אותה‬
‫התגובה כמקודם.‬
‫הסתכלו שוב בטבלה שהכנתם מוקדם יותר בפרק זה. הנסיבות שהובילו אתכם להרגיש לא בנוח‬
‫הן רק החלק הראשון של האומללות. החלק השני, המשמעותי הרבה יותר, הוא הדרך שבה‬
‫אתם מפרשים את אירועי ההווה וזאת משום שמה שאתם מאמינים בקשר לאירועים סביבכם‬
‫מוביל ישירות למה שאם מרגישים בקשר להם.‬
‫הסיבות העמוקות יותר‬
‫מלאו שוב את הטבלה והפעם, הוסיפו לה את הסיבה האמיתית שבגללה הרגשתם כפי‬
‫שהרגשתם:‬
‫טבלת הסיבה הכנה‬
‫הסיבה הכנה‬ ‫הנסיבות‬ ‫איך הרגשתי‬
‫הבן שלי דחף ילד אחר בפארק חשבתי שהם יחשבו שאני הורה גרוע.‬ ‫כועס‬
‫וכולם הסתכלו עליי‬
‫הסתכלו היטב בסיבות שכתבתם. האם אתם רואים איזה דפוס? הקפידו שהסיבות אכן יהיו‬
‫פירושים שלכם לגבי האירוע או שאתם אכן משתמשים באי הנוחות כדי להניע את עצמכם‬
‫לפעולה.‬
‫כשאתם מסתכלים על הסיבות שלכם שאלו את עצמכם שתי שאלות:‬
‫1. מדוע האמנתי שהמשמעות של האירוע הזה היא המשמעות שחשבתי? )האם הסיבות שלכם‬
‫קשורות לפירוש שנתתם לאירוע(.‬
‫2. מדוע עליי להרגיש אי נוחות בעצמי? )האם הסיבות שלכם משמשות להניע אתכם(.‬

7. ‫7‬
‫שימו לב: אין ספק שיכולות להיות סיבות נוספות להרגשתכם הרעה או העצובה בקשר למשהו.‬
‫כשאתם עונים על השאלות האלה, היו פתוחים לרעיונות הבאים:‬
‫1. אינכם חייבים לפרש את האירוע כ"רע".‬
‫2. אתם יכולים להניע את עצמכם לפעולה גם בלי להרגיש רע לפני כן.‬
‫אם תשפטו משהו כרע, ותסמכו על כך שאתם יכולים להניע את עצמכם בעזרת הרצון בלבד,‬
‫תתחילו להרגיש הרבה יותר טוב.‬
‫בסופו של דבר, כל זה יעזור לילדכם. ככל שתרגישו יותר בנוח במצבים האלה שעד כה היו‬
‫מאתגרים עבורכם, כן תוכלו להשפיע יותר על התנהגות ילדכם באותם מצבים.‬
‫לסיכום:‬
‫* הרגשתכם משפיעה ביותר על ההתנסות של ילדכם;‬
‫* העמדת פנים כאילו אתם מרגישים בנוח – אינה יעילה;‬
‫* אנשים נעשים אומללים מדברים שונים כי הם שופטים דברים אלה כרעים או משום שזה‬
‫משמש כגורם המניע אותם לפעולה;‬
‫* הצלילה לתוך הסיבות העמוקות, הכנות, שלכם לאומללותכם היא המפתח להרגיש אחרת;‬
‫שכתוב פרק 6 מתוך הספר‬
‫‪”What You Can Do Right Now to Help Your Child with Autism“ / Jonathan Levy‬‬