בספר המופת "הסיפור שאינו נגמר" מקבל הגיבור מסר מבלבל "עשה מה שליבך חפץ" והוא צריך לעבור מסע טרחני ארוך ומייגע כדי להבין שהמסר מדבר על מה שהוא רוצה באמת, הצורך האנושי האמיתי שלו ולא מה שנדמה לו שהוא רוצה (כוח, יופי, שליטה ועוד) בפחות מילים אבל ביותר דיוק אולי אמרו הרולינג סטונס You can't always get what you want But if you try sometimes well you might find You get what you need אבל הבעיה הגדולה של החיים שלנו היא שהם מעולם לא ממש לימדו אותנו להבדיל בין השניים, מה אני באמת צריך? מה אני באמת רוצה? ואיך לעזאזל אני משתמש בזה? יצירת מוצר שיהיה לא רק נוח למשתמש אלא גם תומך בצרכים האמיתיים שלו ומביא לו ערך אמיתי בלי טרחה מיותרת היא נדירה בערך כמו מציאת חדקרן. בהרצאה שלי אנסה להסביר מה הקשר בין שקיפות למוצר מנצח, מה הקשר בין היכולת שלנו כאנשי מוצר ומעצבים להיות פתוחים בצורה קיצונית להשראות מתחומים שאינם קשורים אלינו כלל ובין היכולת שלנו לגעת באנשים ולהבין מה מזיז אותם ומה גורם להם לעשות מה שהם עושים. וחשוב מכך, מה יגרום להם (אם בכלל) לעשות את מה שאנחנו רוצים שהם יעשו? על איך אפשר לנסות ולגעת בצורך האמיתי וברצון האמיתי, כולל כמה טקטיקות מוצלחות ודוגמאות מוצלחות עוד יותר לאנשים שעשו את זה טוב ממני. כיצד נוכל לגרום למוצר שלנו על צרכיו המוצריים (ממשקים, הסברים, צבעים, פלואו-אים, ועוד) להיות שקוף לפרקים – כך שכל מה שיזרח למשתמשים מול הפנים הוא הערך האמיתי של המוצר. ועל רגע הזן של ההארה הזו (הרי היא הוכחת המובן מאליו)