1. זתמרן בופתצ ייו עום תו'
צפון
תדריך
יציאה
מר אכז נחנו יותר מדי אוהבים
לחם. למעשה, עם
השמועות הראשונות על
חג הפסח, אנחנו ניגשים לבית
המרקחת כדי לחדש את מלאי
הציפרלקס שלנו. לפיכך, לא
היה סוף לאושרנו כששמענו על
הצטרפותה של מדינת ישראל
לחגיגות יום הלחם הבין־לאומי.
מדובר במדד חשוב לאיכותנו
הלאומית לא פחות מכל
הווג'ראס הזה של ה־ ,OECD
ובקרנבל שבמהלכו חוגגות
64 מדינות את נוכחותה של
הפחמימה הפריכה כאן לצדנו
בעולם הקשוח. "אנשי הלחם"
הוא יריד מאפים בהשתתפות
מיטב האופים בארץ.
מפטיסרי ועד בולנז'רי, החל
ב"לחמים" וכלה ב"ארקפה"
– כל אימפריות הגלוטן יציעו
מנשנושיהם, לצד סדנאות
והדגמות. 15-12 באוקטובר,
מוזאון ארץ ישראל בתל אביב.
דרו מםכורי הביטים
והסינתיסייזר, התאחדו.
"מינוס 424 ", פסטיבל
צילום: יח"צ
מוזיקה אלקטרונית בין־לאומי,
נודד בשנית אל הנוף המטמטם
של מרגלות מצדה וחוף ים
המלח. 20 אלף איש פקדו
בשנה שעברה את הפסטיבל,
ששם לו למטרה להעניק
לחובבי הדאנס והקצב 12 שעות
של טירוף חושים, ריקודים
ואנרגיות קדחתניות. מעבר
למוזיקה ולבמת פירוטכניקה
עוצרת נשימה, מבטיחים
מארגני הפסטיבל לדאוג
לאזורי צ'ילאאוט, מתחמי מזון,
הסעות ומרצ'נדייז. בין השמות
שלא ייתנו לכם לנוח ניתן
למצוא את " ,"Dash Berlin
המדורג עשירי בעולם על פי
די־ג'יי מאג, " W&W ", צמד
הולנדים משוגעים שפרצו כמו
מטאור בשנתיים האחרונות,
וגם כמה אושיות מקומיות
כסהר זנגילביץ' )רזידנט
"החתול והכלב"( ומור אברהמי
)מהפורום בבאר שבע(. 23
באוקטובר, משקיעה ועד
זריחה למחרת.
"עבדתי במשך שנה עם
ילדים בסיכון שהרווחה
הוציאה בצו בית־משפט
מהבית. כתיבת המחזה הזה
קשורה בראש ובראשונה
באותם ילדים שהכרתי,
שמילאו את כל עולמי, והינם
מקור אור והשראה עבורי.
ההצגה מורכבת מנושאים
המעסיקים את נפשם של
הילדים ברגעים אלו של
חייהם. אלו רגעים בהם העולם
מגלה את פניו הכואבים ביותר,
המכוערים ולעתים אף הלא־
אנושיים. לילדים האלה כוחות
נפש עצומים. הם ממשיכים
לשחק, לצחוק, לכעוס
ולהתעצבן, הם ממשיכים
למרות הכול להיות ילדים".
כך מספרת המחזאית
והבמאית אילאיל לב כנען על
ההצגה "מקלט #02 ", הפקה
שעולה במסגרת פסטיבל עכו
2014 לתיאטרון ישראלי אחר
ונראית מסקרנת מאוד )ולא רק
כי השחקנים בה כל-כך יפים(.
במשך כל ימי חול המועד
הסוכות תגעש העיר הצפונית
המשכרת מערב-רב של הצגות,
ירידי אמנות, מופעי רחוב ושלל
אירועים שיפעמו בין הסמטאות
הפסטורליות. אל תחמיצו.
"שׁוּב הָיִיתִי כְּאחַת הַיְלָדוֹת הַקטַנּוֹת, / שֶׁנּוֹסְעוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד סָבִיב לָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וּבָאוֹת עַד אֶרץ סִין / וְעַד מָדָגַסְקר, / וְאֵלֶּה שֶׁשּׁוֹבְרוֹת צַלָּחוֹת וּסְפָלִים / מרב אהֲבָה"
)הזמן הניצוד ברשת – דליה רביקוביץ(
פתאום
קם
משורר
ומגלה בשפל בשו ולו ל קתת ר-
המודע. אמנים שונים
יצרו בהשראת שיריו
של רוני סומק וגרמו לו
להתפוצץ על כל דבר
שראה. ראיון על מילים
מול תמונות, קופסאות
שחורות וחתרנות מול
המשיכה לאהדת הקהל
עד
80 ש"ח
אביב גדג', מכשף מקומי ומשורר
בחסד, מהאמנים היחידים ששמרו
על נשמתם לכל אורך הקריירה
העמוסה מעסקאות שטן, כתבות
יח"צ וריאליטי – מגיע לבירה. 11
באוקטובר, "הצוללת הצהובה"
בירושלים, 22:00 .
את נינט טייב אין צורך להציג,
ומאיה בלזיצמן היא הצ'לנית
המתולתלת שכנראה השתתפה בכל
הופעה בה נכחתם לאחרונה )וטוב
שכך(. השתיים מציגות דינמיקה
מקסימה ואמינה במופע המדובר
שלהן "צוללות", שלוקח את
היכולות הלא־מבוטלות של הצמד
אל הקצה. 18 באוקטובר, הג'אם
בעכו, 21:00 .
אורי דרור, בסיסט עם סטייה חמורה
ומבורכת לכל מה שקשור במוזיקה
איסלנדית, יוצר בהתאם שירים
פיוטיים, רב־גוניים ומאתגרים. ב"ניוון
שירים" הוא יבצע לראשונה חומרים
מתוך אלבומו השני. 13 באוקטובר,
לבונטין 7, תל אביב, 20:00 .
תרשמו את מילותינו: עם קול יפה,
הפקה מושקעת ושירים שכמו נכתבו
לבנות אולפנה מצועפות־מבט,
צורית כהן היא הדבר הבא בדוס־
פופ הישראלי. 13 באוקטובר, "עשן
הזמן", באר שבע, 21:00 .
מופע מחווה לחווה אלברשטיין
הוא עניין מועד לכישלון, דווקא
כי מדובר בכזו קלאסיקה. איזה
מזל שהאלבום עליו מבוסס המופע
– "שרות חוה אלברשטיין" מבית
"עבודה עברית" – הוא חתיכת
הברקה. בהשתתפות אפרת בן צור,
קרני פוסטל, יעל דקלבאום ורבות
אחרות )בתמונה(. 14 באוקטובר, גן
החבל, שהם, 20:30 .
₪ 0 ₪ 30 ₪ 40 ₪ 60 ₪ 75
לא הרבה אמנים זוכים לעמוד בעודם בחיים
במרכזה של תערוכה העוסקת אך ורק
ביצירתם. במשך עשורים של יצירה עטורת
פרסים, המשורר רוני סומק הוכיח שהוא ראוי
להערכה שכזאת. בתערוכה "מכחול האש",
שעלתה במסגרת העונה הישראלית לעיצוב
בחולון, העניקו שלושים אמנים ממגוון תחומים
פרשנות משלהם לשיריו של סומק. את המפגש
הראשון עם יצירות האמנות שנעשו בהשראתו
מתאר סומק כ"רכבת שדים מטאפורית". "בכל
עבודה שראיתי היה משהו שהדהים אותי", הוא
מציין. "כל אמן הצליח לאפיין את הכתיבה שלי
ביצירתו תוך נגיעה בנקודה מדויקת, בחדירה
עמוקה לתת-המודע שהיה לי בזמן כתיבת השיר,
למעלה: היצירה "מונומנט לשבוי", לילך בר עמי. מימין: היצירה "בית מטבחיים", dede וניצן מינץ. מתוך התערוכה
שלרוב גיליתי רק בסיום הכתיבה. עד לתערוכה
חשבתי שבכל שיר אני מסתיר קופסה שחורה
שהיא רק שלי, ופתאום האמנים הוכיחו לי שלא
רק שהם פיצחו את הקופסה השחורה שלי, אלא
גם הוסיפו את הקופסה השחורה שלהם. זו הייתה
חוויה מטלטלת".
אוצר התערוכה, גיא מורג, התעקש שלא
תראה את התערוכה עד לפתיחתה הסופית. איך
הרגשת?
“גיא רצה להפוך אותי לילד היומולדת”, צוחק
סומק. “זה שנכנס למסיבה עם עיניים קשורות,
וברגע מסוים מאפשרים לו לפקוח אותן כאשר
מסביבו הכול כבר מוכן. הרגשתי באותם רגעים
באמת כמו ילד, שנמצא בלונה פארק עם גלגלי
ענק, קרוסלות וגם רכבת שדים”.
אתה יכול להצביע על מוצג אחד ספציפי
ששבה את לבך?
“קשה לי להאיר באור של פרוז’קטור על
עבודה אחת, מכיוון שבאמת ובתמים הרגשתי
שבכל עבודה היה מאפיין שגרם לי לראות את
הדברים אחרת - פעם קו, פעם זווית או נקודה.
לכן התחברתי מאוד לכל העבודות, ואני לא
אומר את זה בשביל להיות טוב ומיטיב עם
כולם. זאת אמת גמורה”.
מבחינתך, התערוכה הזאת היא סוג
של שיא מקצועי?
“כן. התערוכה גרמה לי, ואני
אומר את זה בפעם הראשונה בקול
רם, להרגיש כמי ששם את השירים שלו
בחלון ראווה ופתאום הוא מרגיש שנפרצה
עוד דלת לחנות. ואל הדלת הזו נכנסו
אנשים, במקרה הזה אמנים, לא רק עם משקפי
קריאה אלא גם עם מכחולים, צבעים, מצלמות
וכל טוב. בתור משורר אני בטוח שמילה שווה
אלף תמונות, אך בתור מבקר בתערוכה ראיתי
כמה נכונה הקלישאה שתמונה שווה אלף מילים.
בין שתי האבחנות האלה קיים אזור דמדומים
שהיוצר ריצף במוקשים, וגרם לי להתפוצץ על
כל דבר שראיתי”.
כל האמנים שפנית אליהם, נעתרו מיד
להשתתף בתערוכה, אותה הם יצרו בצילו של
מבצע “צוק איתן”. עד כמה הלחימה נוכחת
בעיניך בתערוכה?
“קודם כל אני אגיד שקיוויתי שמחצית
מהאמנים שפנינו אליהם ישתתפו בתערוכה,
ושמחתי מאוד שבסופו של דבר כולם הסכימו.
אני עצמי נתתי את אישורי לתערוכה עוד לפני
שהאוצר סיים את המשפט הראשון שלו. אכן,
התערוכה הוקמה בתקופת הלחימה הארוכה
שעברה עלינו בקיץ האחרון, והצלחתי לגלות
הרבה חוויות מהחדר האטום בתוך העבודות. אמנם
כשנכנסים לגלריה, לא שומעים שמהעבודות
בוקעת אזעקה, אבל לפי דעתי ואני לא יכול
להסביר את זה, המלחמה הייתה שם בתת מודע”.
בתור משורר מוכר שנמצא עמוק בתוך
המיינסטרים הישראלי, אתה חווה לעיתים
איזשהו מאבק בין היסוד הקונפורמיסטי והיסוד
הנון-קונפורמיסטי ביצירתך? כלומר מול הרצון
של משורר-יוצר להיות חתרני וחדשני, גם כשזה
בא על חשבון התשואות?
“כשאני כותב את השירים שלי אין לי שום
מחשבה על איזה צורה סופית תהיה להם, ואני
לא מוריד לעצמי שליש על התנהגות טובה.
העובדה שהשירים שלי מקבלים הרבה
מחיאות כפיים לא סותרת את התהליך
עצמו. אני יכול ליצור במחתרת
ולקבל בסופו של דבר אהבה מהקהל
הרחב, אבל זה לעולם לא יכתיב לי
את הדרך שבה אני מאיית את האלף-
בית הפואטי. ובכלל, אם אדמונד לוי
שופט בית המשפט העליון בחר לפתוח
את אחד מפסקי הדין שלו בשיר שלי, זו
אומנות
מתן מלמד
מבחינתי מחמאה גדולה יותר מביקורת ספרותית
על שיר. מהצד השני, אם בהפגנה של הפנתרים
השחורים מזמינים אותי לקרוא את השיר “ברית
מילה”, זו בעיני תחושה שאני נמצא גם בצד הלא
מואר של החיים”.
האם התערוכה עוררה אצלך השראה לשירה
חדשה, לקול אחר שנחזה בו בעתיד הקרוב?
“זאת שאלה מעניינת, ואין לי עדיין תשובה
לגביה. התערוכה הזאת גרמה לי להכיר עוד
צבעים שלא היו בקטלוג הצבעים שלי, ויכול
להיות שבעתיד אני אראה איך הם נכנסים אליי
למחזור הדיו והדם”.
60 כ' בתשרי התשע"ה 14 באוקטובר 2014
ככ'' בבתתששרריי ההתתששעע""הה 1144 בבאאווקקטטוובברר 61 22001144