1. מבעד
לעדשה
בחודש הבא יתחיל לפעול המחזור הראשון של
פלגת התיעוד המבצעי של דובר צה"ל # אותם
לוחמים - שסיימו מסלול בבא"ח גולני - יצטרפו
לכוחות בכל הגזרות ויתעדו את האירועים
המורכבים ביותר # בינתיים הם משפצרים את
המצלמות - ומחכים לאירוע הגדול הבא שיתעדו
לי ירון | צילום: בן אברהם
"אירוע רגיש מבצעית
הוא גם רגיש
תקשורתית". לוחם
מהפלוגה במאל"א
83
ד' באייר התשע"ג /
56 שנה אחרי שהוקם, צבא ההגנה לישראל נערך לקבל
לשורותיו סוג חדש של לוחמים, שייכנסו לתפקידם כבר
בחודש הבא. אותם לוחמים עוברים הכשרה בת שמונה
חודשים בבסיס האימון של גולני – אבל לא שייכים
לחטיבה החומה. הם עונדים סיכה של דובר צה"ל – אבל
לא משרתים במרכז תל אביב, ובטלפון הנייד שלהם אין את
מספר הטלפון של רוני דניאל, הפרשן הצבאי של חדשות
ערוץ 2. באירועים מבצעיים הם תמיד יעמדו בסמוך לראש
הכוח, אף על פי שלא יפקדו עליו, אפילו לא על כיתה.
הלוחמים יישארו לעתים קרובות בסופי השבוע בבסיס -
כמו כל חייל קרבי אחר - אבל הוריהם יוכלו לראותם מדי
ערב בשעה שמונה, במהדורת החדשות המרכזית. טוב, לא
בדיוק אותם - אבל את מה שצילמו רק כמה שעות קודם
לכן ליד הבסיס.
בחודש הבא תתגאה חטיבת דובר צה"ל בפלגת לוחמים
ייעודית וראשונה משלה – פלגת התיעוד המבצעי. היא
תורכב מלוחמים שהתגייסו אליה ישירות, ושהוכשרו
ברמת רובאי 70, כמו כל חי"רניק ממוצע. עם נשק בהצלב
ומצלמה ביד, חיילי הפלגה שוברים את הסטיגמות ויוצרים
זן לוחמים חדש – כאלה שמצטרפים לכוחות בשדה
הקרב ונלחמים בזירה התקשורתית. "לצה"ל יש יתרון על
האויבים שלו בכל מה שקשור לאמל"ח ולעוצמות שלו",
מסביר ראש מדור תיעוד מבצעי בדובר צה"ל, רס"ן מיכה
אוחנה. "התחום התקשורתי הוא היחידי שבו אין לנו יתרון
חד־משמעי על האויב. על כל מצלמה שלנו יש עשרות
מצלמות שמעוותות את התמונה באופן חד־צדדי, וכבר
אחרי מלחמת לבנון השנייה הבנו שצריך כוחות שיתעדו
מהשטח, שיעבירו את התמונות לכלי התקשורת בעולם,
את הצד שלנו. צה"ל מתאים את עצמו לשדה הקרב
המשתנה, ולצורך זה הקמנו את הפלוגה".
טראומת ה"מרמרה"
חיילי המחזור הראשון של פלגת התיעוד המבצעי,
11 במספר, התגייסו באוגוסט האחרון אחרי שהתמיינו
בדובר צה"ל. מרביתם הספיקו לעבור שנתיים של עתודה,
במהלכן למדו צילום או קולנוע. בחטיבה מבטיחים שזו
רק תחילת הדרך: עשרות לוחמים יצטרפו לשורותיה
אחת לשנה, ובקיץ הקרוב היא כבר תמנה כ־04 לוחמים־
מתעדים. עם תום הכשרתם יפוזרו חיילי הפלגה בין
שלושת הפיקודים, ובמהלך יתר השירות יצטרפו למרבית
הפעילות המבצעית בגזרתם, גם ברמות הסיכון והרגישות
הגבוהות ביותר, יתעדו אותה ממקור ראשון ויעבירו לדובר
צה"ל. בזמן מלחמה וחירום הם יצטרפו לכוחות הלוחמים,
כשהיד אוחזת במצלמה כל עוד אין צורך ממשי ללחוץ
על ההדק. כשהצורך מתעורר – הם זונחים את העדשה
ותופסים את הנשק.
חשוב להבדיל בין לוחמי הפלגה לבין "המתעדים
האורגניים": לוחמים מכוחות חי"ר, שריון, תותחנים
ופיקוד העורף, שעוברים הכשרה מצומצמת בת שבועיים
בדובר צה"ל וחוזרים למחלקות עם מינוי משנה בחירום;
התקן המדובר קיים כבר כשלוש שנים. הכשרתם של לוחמי
פלגת התיעוד, לעומת זאת, אורכת עשרה חודשים וכוללת
מסלול חי"ר מלא לצד תוכני צילום, הסרטה ודוברות. את
הקורס מעבירים לוחמים ותיקים ממערך התיעוד לצד טובי
צלמי העיתונות בארץ.
הלוחמים של פלגת התיעוד ישרתו במעטפת קרבית
לכל דבר. הם יישנו בבסיס סגור ויעברו אימונים שישמרו
עליהם בכשירות גבוהה – קצת יותר מזו הנדרשת כדי
המשך בעמוד הבא
/ 41 באפריל 3102 93
2. "המ
אבק ה
תוד
עתי ה
כי ר
לוונטי
לאז
ור יה
וד
ה ושו
מרון"
. הפל
גה מ
תרגל
תב
פיקוד
המרכז
"צריך להיות אסרטיבי, לדחוף את עצמך קדימה". החיילים מצלמים את סגן מלכיאל באימון
המשך מעמוד קודם
לטפס במדרגות לקומה השלישית בבית סוקולוב, בניין דובר צה"ל בתל אביב.
“כבר בחודש הבא הם יקבלו את השיבוצים, ולכל פיקוד יהיו לוחמים־צלמים
ייעודיים משלו", מדגיש מפקד פלגת התיעוד המבצעי, סגן בועז מלכיאל, ששירת
ביחידת “אגוז". “זה יתרון עצום, כי בעולם התקשורת אחד העקרונות הכי בסיסיים
הוא מהירות התגובה. ברגע שהלוחמים שלנו יושבים בפיקוד הם יכולים להיות
מוקפצים בדקה לכל אירוע, במקום להגיע אליו שעה אחר כך מתל אביב. הצעד
הזה מקצר את הזמן שלוקח לווידאו מהאירוע להגיע לחדשות, ומוודא שהחומר
שמשפיע על דעת הקהל הוא לא הצילום החד־צדדי שמציעים הפלסטינים, או כל
גורם אחר, אלא גם צילום האירוע על ידינו".
את המענה המהיר שמספקת פלגת התיעוד המבצעי ניתן לייחס ללקחים שנלמדו
מפרשת הספינה הטורקית, שיצאה לפני שלוש שנים לרצועת עזה - ה"מאווי
מרמרה". כזכור, על המשט השתלטו כוחות משייטת 31, וסרטונים מגמתיים
ואנטי־ישראליים פורסמו בתקשורת העולמית ויצרו סערה. חטיבת דובר צה"ל,
שחומריה הופצו רק לאחר מכן, התקשתה להתגבר על הנזק שנעשה - וספגה
ביקורת רבה. בדו"ח שהוציא ביוני 2102 מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס,
נכתב כי "שיקולי הדוברות וההסברה של צה"ל ... הביאו לעיכוב בהעברת החומר
המצולם הדרוש להסברת אירוע המשט בחו"ל, כך שהוא לא היה זמין במהלך
השעות הראשונות שבהן חילחלה תפיסת האירוע בתודעת דעת הקהל בעולם ...
04
ד' באייר התשע"ג /
החומר התיעודי הגיע בשעה 00:01 ... בפועל, הופצו החומרים בשעה 03:41".
"אנחנו בעידן שהתמונה הנכונה יכולה לתרום לגזרה יותר מהמשימה עצמה",
מוסיף המ"פ. "למשל, אם יש הפרת סדר כי הפלסטינים חושבים שנהרג נער בן 71
והיהודים רצחו אותו, ואז מגיעות תמונות שלו עם רובה – זה מרגיע את השטח. יש
לתמונות השפעה שלעתים תרגיע הפס"דים מהר יותר מאמצעים לפיזור הפגנות".
"הלוחמים בפיקודים יהפכו לסוג של סיירת קטנה של הפיקוד בו הם נמצאים",
מוסיף בחיוך סמל בן דוד, אחד מסמלי הצוות בפלגה. "הם יהיו בנקודות הרגישות
בגזרות כל יום, ילמדו להכיר את האירועים הכי מסובכים, וזה חשוב", הוא מדגיש.
"אני למדתי את זה במהלך השירות שלי, שכדי להביא את התמונות שמצפים להן
צריך להיות אסרטיבי ולדחוף את עצמך קדימה – ומפקד הכוח לא תמיד יידע
לעשות את זה. המתעדים חייבים להבין כי בסופו של דבר כל אירוע רגיש מבצעית
הוא גם האירוע הרגיש תקשורתית, וצה"ל צריך לנצח בשתי הזירות האלה".
מקביל לכדור בקנה
פיקוד המרכז הוא האזור הטבעי ביותר עבור הלוחמים־המתעדים – כשההפגנות
שנערכות מדי שבוע ביהודה ושומרון מנפקות תמונות חד־צדדיות של חיילים מול
מפגינים. אותה גזרה תוססת היום במיוחד. בתקופה האחרונה היו שביתות רעב
"להיות במקום הכי מסוכן ולהביא את התמונות הכי טובות". הלוחמים מתרגלים במאל"א
סגן בועז מלכיאל,
מפקד הפלגה:
"לכל פיקוד יהיו את לוחמים־צלמים משלו,
וזה יתרון עצום, כי הם יכולים להיות מוקפצים
בדקה לכל אירוע. אנחנו בעידן שהתמונה
הנכונה יכולה לתרום לגזרה יותר ממשימה
מבצעית. יש לה השפעה שיכולה להרגיע
הפס"דים מהר יותר מאמצעים לפיזור הפגנות"
של אלפי אסירים בבתי־הכלא בשטחים, ומותם של שני אסירים בטחוניים - האחד
מסרטן והשני מדום לב - הביאו גם הם להפרות סדר. זאת ועוד, בחודשים האחרונים
חלה עלייה ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר אזרחים ישראלים.
בתוך כל אלו, לפני מספר שבועות החליטו בפיקוד המרכז להגדיל את כמות
המתעדים האורגניים בתחומה. בתקופה הקרובה, סביר להניח, לא תחסר להם
פעילות מבצעית לצלם. “המאבק לניצחון התודעתי הוא הכי רלוונטי לאזור יהודה
ושומרון", מסביר ראש נציגות דובר צה"ל באיו"ש, סרן ברק רז, “הפלסטינים
והמתיישבים רבים על הקרקע דרך תודעת הציבור. הצורך בתיעוד פה הוא קריטי,
כי אם התרחש אירוע רגיש שהכוחות ביצעו בצורה הטובה ביותר, ואין תמונות
להראות משם – הוא שווה פחות. חוץ מזה, אם אחד הפלסטינים שהיה שם שלף
אייפון והפיץ תמונה מגמתית, של שבריר שנייה – כל הסיפור נהרס", הוא אומר
וממהר להדגיש. “ב־99 אחוזים מהזמן הכול עובר חלק והתיעוד לא ישרת אותנו,
אבל ברגע שכן יש אשמת שווא – תיעוד כזה יקר מפז".
כחלק מהשלבים האחרונים של הכשרתם, חיילי פלגת התיעוד המבצעי יצאו
יחד לתרגל את התרחיש הצה"לי להסלמה ביהודה ושומרון – אינתיפאדה, במקרה
קיצוני יותר – ואת מקומם כמתעדים מבצעיים בזירות החמות ביותר. במשך יום
שלם הם מסיירים באוטובוס ברחבי האוגדה, מזנקים ממקום למקום: צומת אפרת,
מעבר רחל, מעבר קלנדיה, יריחו, כפר חווארה, אלפי מנשה. כשהם מגיעים לכל
המשך בעמוד הבא
/ 41 באפריל 3102 14
3. המשך מעמוד קודם
מוקד, הם מזנקים מהרכב ומתרגלים שידור סרטונים אל מטה דובר צה"ל בתל
אביב, במטרה לבדוק מאילו נקודות עובר השידור בזמן המהיר ביותר.
"כולם להיכנס לכוננות שידור לווייני", מכריז מפקד הצוות כשהם מגיעים
לקלנדיה, מתרגל את חייליו. "הקפצה, כולם להדליק שידור, יש לכם עשר דקות
לשדר סרטון של 03 שניות – צאו", הוא מכריז, ומורה להם לשדר את הסרטון
שצילמו אל החמ"ל הוויזואלי של דו"צ בתל אביב, דרך תקשורת לוויינית או
סלולרית: בזמל אמת, במטה יפיצו את החומרים לכלי התקשורת בארץ ובעולם.
אחד הלוחמים מנסה לשדר לחמ"ל את הסרטון שלו ללא הצלחה: פעם אחר פעם
מתקבל טלפון מתל אביב המבשר כי השליחה נכשלה. ארבעה ניסיונות מאוחר
יותר הלוחם מתייאש ומפסיק לנסות. "אל תוותר לעצמך", אומר לו סמל הצוות.
"תדמיין שאתה באמצע הפס"ד, וכרגע צילמת חומר חשוב בפעילות רגישה שכל
התקשורת מחפשת עליה מידע", הוא אומר. "גם אז תוותר, כי לא מצאת קליטה?"
החייל ממשיך לנסות – ובסוף מצליח. "כוננות שידור זה המקביל שלנו לכדור
בקנה", מסביר אחר כך סמל דוד. "אנחנו חייבים לוודא שהם מצליחים לשדר מכל
מקום, ובייחוד מהעמוסים. גם במהלך פעילות אמיתית, הזמן היחיד שלהם לשדר
את החומרים הוא כאשר שאר הכוח נח – מה שיוצר מצב שהם לא עוצרים לרגע".
כשבועיים לאחר מכן, ביום שבת ה־03 במארס, הגיע יום האדמה – לציון מחאת
הפלסטינים נגד הפקעת קרקעותיהם בידי אזרחים יהודים. כוחות הביטחון צפו
הפס"דים גדולים ברחבי הארץ, ולוחמי הפלגה יצאו בפעם הראשונה למשימה
"לפעול כמו לוחם". הפלגה נערכת ליום האדמה, למטה: במהלכו
24
ד' באייר התשע"ג /
טוראי יובל גינור,
לוחם בפלגה:
"למדתי קולנוע בתיכון אמנויות, חייתי בבועה,
וחשבתי שבגלל שאמן צריך חופש - הצבא
ידכא לי את היצירה. היום אני מבין שבתפקיד
שלי יש חופש אמנותי. חוץ מזה, למדתי
שהתכונות שחשובות לצלם וללוחם די זהות.
לדרוש מעצמי את המקסימום, להיות עם
משמעת עצמית. גם באמנות צריך את זה"
מבצעית אמיתית. "כבר ביום חמישי שני צוותים מהפלגה היו בכוננות", מספר
המדריך הראשי של תוכני ההסרטה בקורס, סמל ניר גל. "מיום שישי נפרסו צוותים
בכל החטמ"רים באיו"ש, כמו גם בגבול עזה ובצפון – למקרה קיצון של הסלמה
בשאר החזיתות. בקלנדיה מאות פלסטינים התפרעו, והיה שם צוות שלנו עם
הכוחות, שהגיבו באלפ"ה. תיעדו את כל האירוע".
לחשוף את עצמך
החודש ציינה חטיבת דובר צה"ל עשור לנפילתו של סמל ליאור זיו ז"ל, צלם
סטילס ביחידת ההסרטה שנהרג בפעילות מבצעית ברפיח, והחלל היחיד של
החטיבה שנפל בזמן קרב. כשהגיע הזמן של פלגת התיעוד המבצעי לעשות
לראשונה מסע סיכה - למפקדים היה ברור שהוא יהיה על שמו של סמל זיו.
זו שעת לילה מאוחרת במחנה ג'וליס, חיילי הפלגה עולים על שכפ"צים וקסדה –
ולא שוכחים את המצלמות המשופצרות. “לוחמים רגילים משפצרים את הדיסקית
שלהם או את הקסדה. אנחנו משפצרים את המצלמה", מחייך סמל דוד. “אנחנו
הופכים את המצלמה מאזרחית לצבאית. יש לה חלקים כסופים ובוהקים, ואנחנו
צריכים שהכול יהיה שחור כדי שלא תבלוט באמצע פעילות ותחשוף את הכוח. חוץ
מזה אנחנו משפצרים גם את הנטסטיקים שלנו".
הלוחמים צועדים אל עבר הש"ג ויוצאים ממנו בדרך למסע בן 21 קילומטרים.
"במהלך פעילות, הזמן היחיד של המתעד
לשדר הוא כשהכוח נח". ביום האדמה
“ליאור הוא דוגמה למישהו שהיה צלם בנפשו אך לא עבר הכשרה קרבית", מספר
טוראי גל לירן בעודו מתנשף מן המסע הארוך. “העובדה שהמסע על שמו גורמת
לי להבין שכדי להיות צלם טוב אתה לא צריך לצלם רק את התמונה הכי יפה, אלא
גם לחשוף את עצמך ולהסתכן. צריך לפעול כמו כל לוחם", הוא ממשיך לצעוד. לא
רחוק ממנו צועד טוראי עומרי סמסון, שכבר חושב על היום שאחרי ההכשרה. "אני
מחכה להצטרף לכוחות מיוחדים לפעילויות מסווגות", הוא מפנטז. "לזה הוכשרנו
במשך כל כך הרבה זמן- להיות במקום הכי חם ומסוכן, ולהביא את התמונות הכי
טובות ונכונות של צה"ל"
שתי המטרות האלו – להביא את התמונות היפות, הנועזות ולעתים האמנותיות
ביותר, ולהתנהל כמו לוחם – כמעט סותרות זו את זו; אמנות על כל סוגיה נשמעת
כאילו היא מתנגשת עם המסגרת הצבאית הירוקה. הדבר רחוק מכך בפלגה,
שחייליה סבורים שהקרביות דווקא יכולה לחשל את האמן שבכל אדם. “למדתי
שלוש שנים קולנוע בתיכון אמנויות", מספר טוראי יובל גינור. “חייתי בבועה התל
אביבית שלי, ותמיד חשבתי שאמן צריך חופש כדי ליצור, ושמערכת היררכית כמו
הצבא רק תדכא את היצירה. היום אני מבין שבתפקיד שלי יש לי חופש אמנותי
כמעט מוחלט", הוא מסביר. “נכון שמבצעית אני פועל לפי נהלים, אבל בתחום
הצילום אני הסמכות הכי מקצועית בשטח כדי לקבוע מה נכון. מפקד הכוח לא
מבין בצילום, וזה משאיר לי את החופש להוציא את התמונות שנראות לי נכונות.
מעבר לזה, התכונות שחשובות לצלם וללוחם הן די זהות. כחייל למדתי לדרוש
מעצמי את המקסימום, ולהיות עם משמעת עצמית. גם באמנות צריך את זה". 0
"הסמכות הכי מקצועית בשטח". צועדים במסע הכומתה
/ 41 באפריל 3102 34
