פיגמליון פינוקיו והגולם
שלשה סיפורים על פסלים מהם ניתן ללמוד על הדינמיקה של היצירה. המניע ליצירה, בחירת החומר, הסגנון
והמסר על הזיקה בין אמנות למציאות ובין חומר לרוח
אמנית סינית אקטיביסטית, העוסקת בהתבוננות פנימית, במסורות, ברגשות ואמונות. מבטאת חשש מפני התפתחות טכנולוגית מואצת, היוצרת תודעה גלובלית בה הולכים לאיבוד זהות תרבותית, קהילתית וזיכרון אישי ,
יין שיאוזן מתבטאת במגוון רחב של מדיות: מיצב, פיסול, מיצג , וידאו וצילום. היא משלבת בגדים משומשים ומזכרות מילדותה כדי להראות את הקשר בין זיכרון לזהות תרבותית
על אמנות ופוליטיקה
הביתן הישראלי והביתן האמריקאי בג'רדיני בונציה
ניצבים סמוכים זה לזה. הביתן האמריקאי נבנה בסגנון נאו קלאסי
ע"י האדריכל ג'יימס הובן ב-1932
את הביתן הישראלי תכנן זאב רכטר ב- 1952, בסגנון הבינלאומי,
סגנון שהושפע מהבאו האוז, חף מכל קישוטיות.
בבייאנלה ה-57 , 2017 , ייצג את ישראל האמן גל וינשטיין,
ואת ארה"ב מרק ברדפורד.
למרות שלא היה כל תיאום בין שני האמנים, הם מייצגים במידה רבה ביקורת כלפי המדינה שאותה הם מייצגים. שניהם מתייחסים להיסטוריה של מדינתם, למיתוסים, למבני הביתנים ולמשמעותם ושניהם "פוגעים" בביתנים ובכך מעניקים להם פרשנות חתרנית.
??גל וינשטיין, אמן פוליטי
יצירתו של וינשטיין בבייאנלה בוונציה 2017 ובמבט לאחור
מ"צמוד קרקע" בגלריית הקיבוץ ועד
"ל"עמק יזרעאל בלילה
והשוואה לאמן הפלסטיני סלימן מנסור
פיגמליון פינוקיו והגולם
שלשה סיפורים על פסלים מהם ניתן ללמוד על הדינמיקה של היצירה. המניע ליצירה, בחירת החומר, הסגנון
והמסר על הזיקה בין אמנות למציאות ובין חומר לרוח
אמנית סינית אקטיביסטית, העוסקת בהתבוננות פנימית, במסורות, ברגשות ואמונות. מבטאת חשש מפני התפתחות טכנולוגית מואצת, היוצרת תודעה גלובלית בה הולכים לאיבוד זהות תרבותית, קהילתית וזיכרון אישי ,
יין שיאוזן מתבטאת במגוון רחב של מדיות: מיצב, פיסול, מיצג , וידאו וצילום. היא משלבת בגדים משומשים ומזכרות מילדותה כדי להראות את הקשר בין זיכרון לזהות תרבותית
על אמנות ופוליטיקה
הביתן הישראלי והביתן האמריקאי בג'רדיני בונציה
ניצבים סמוכים זה לזה. הביתן האמריקאי נבנה בסגנון נאו קלאסי
ע"י האדריכל ג'יימס הובן ב-1932
את הביתן הישראלי תכנן זאב רכטר ב- 1952, בסגנון הבינלאומי,
סגנון שהושפע מהבאו האוז, חף מכל קישוטיות.
בבייאנלה ה-57 , 2017 , ייצג את ישראל האמן גל וינשטיין,
ואת ארה"ב מרק ברדפורד.
למרות שלא היה כל תיאום בין שני האמנים, הם מייצגים במידה רבה ביקורת כלפי המדינה שאותה הם מייצגים. שניהם מתייחסים להיסטוריה של מדינתם, למיתוסים, למבני הביתנים ולמשמעותם ושניהם "פוגעים" בביתנים ובכך מעניקים להם פרשנות חתרנית.
??גל וינשטיין, אמן פוליטי
יצירתו של וינשטיין בבייאנלה בוונציה 2017 ובמבט לאחור
מ"צמוד קרקע" בגלריית הקיבוץ ועד
"ל"עמק יזרעאל בלילה
והשוואה לאמן הפלסטיני סלימן מנסור
סיפורו של אלמיר דה הורי, גדול הזייפנים במאה העשרים
Elmyr de Hory one of the most well-respected and successful art forgers of the modern age. His forgeries were not simple copies, but illicit tributes displaying the skill of the artists he forged
Neraldo de la Paz )
גוארה ונרלנדו דה לה פאזGuerra de la Paz (Alain Guerra + אמנים אמריקאים ממוצא קובני, יוצרים מחומרים שנאספו בפחי אשפה בעיקר טקסטיל
Emilie Faif אמנית צרפתיה יוצרת בטקסטיל ומשתפת פעולה עם האופנאית הידועה איזבל מרנט, יוצרת מיצבים ופסלים פנטסטיים משלבת לפעמים מאוורים כדי ליצור אפקט של תנועה
Emilie Faif
Emilie Faif
Katharina Grosse
Ibrahim Mahama, ‘Out of Bounds’,
Ibrahim Mahama, ‘Out of Bounds’, אמן מגאנה יוצר מיצב משקי קקאו או שקי פחם, אמירה פוליטית על ניצול המשאבים של אפריקה ע"י סוחרים מערביים, על העבודה הקשה שכרוכה בנשיאת השקים השקים מספרים את סיפור העובדים הם מחוררים מסוןמנים מצמוכתמים
Alfred Stief נ.1952 בילה את רב חייו במוסדות לחולי נפש בגרמניה במסגרת עבודות של רפוי בעיסוק הוא התחיל לסרוג פסלים שנעשו מבוקשים בעולם האמנות הציג לאחרונה בתערוכה אבטר ואטביסמוס בדיסלדורף
Agata Oleksiak (aka OLEK)
יגאל תומרקין ישראלי, נולד בגרמניה ב-1933 צליבה בדווית 1982-1981 פלדה ועירוב טכניקות
דבורה מורג סדרת עבודות מסוף שנות ה-90 שבה עטפה חפצי בית שונים בבדי יוטה. בעוד שהתפירה הידנית מסמנת את עבודת היד 29-ה העמלנית שהושקעה ביצירה ואת תחושת הזמן החולף עד השלמתה, העיטוף בבד שק גס כמוהו כסוג של אבל, אבל אישי על ילדות אבודה בצל זיכרונות השואה ואבל יהודי קולקטיבי. תכי התפירה הם צלקות שחרט הזמן בחומר, הד זיכרונה של הפעולה שטבעה בו עקבות
חיים מאור היה מהאמנים הראשונים בארץ שהפכו את מלאכות היד לכלי רב־עוצמה להבעת ביקורת חברתית, פוליטית, מִגדרית ודתית. בשנות ה־70 הוא שילב את התפירה עם אמנות גוף מינימליסטית ויצר סוג של מינימליזם "רך" שנבע משימוש עקבי בבדים. לפעולת התפירה נלוותה אז עבורו משמעות של ניקוב, סימון ואיחוי שנקשרה להיותו בן לניצולי שואה. בשנות ה־80 וה־90 המשיך לשלב מלאכות יד ואלמנטים דקורטיביים תפורים בעבודות שחתרו תחת האתוס הקנוני של "דלות החומר". סדרת העבודות משנות ה־70, המוצגת כאן לראשונה, מבוססת על רדי־מייד של דוגמיות ללימוד תפירה שנלקחו מעולמה הדומסטי של אמו. לצד אלה, מוצגות "פרוכות" משנות ה־80 וה־90, המבוססות על עבודות סיבים ואפליקציה, שעסקו בעיוורון בהקשר הפוליטי והחברתי בעקבות מלחמת לבנון
עידו בר אל
גיל יפמן באמצעות חומרים טקסטיליים רכים ומלאכת סריגה עדינה הוא "כותב" מחשבות וזכרונות, רעיונות, סיפורים וכאבים.
2014 - עץ בארי
"רזידנט" ( תושב) , קיבוץ בארי
זו
מרים שפירו, 1979 \שימוש בבדים, שהפך לחומר מרכזי בהתפתחות הקריירה שלה בוגרת, הוא סמל כדי לחגוג את הנשים אלמוניות שעבדו בבתיהם עושים תפירה, בישול, גידול ילדים ועיצוב פנים.מיזוג של אירוניה ומיומנות אמנותית, התקנה זה סופו של דבר מטילה ספק בקשרים ומגבלות נשיים.
Faig Ahmed ב-2007 פייג אחמד מאזרביג'אן התחיל סדרה של עבודות שבהן הוא מפרק את הדפוס המסורתי והעיצוב של שטיחים באריגת היד - סמל למסורת המקומית שלו - והופך אותו להישג חזותי מרשים. שטיח אזרביג'אן מסורתי, משתנה למפל של צבע לכאורה נוזלי - כאילו האשכולות של השטיח שהתגלגלו לזרמים של צבע ססגוני.
מאי 2013 "צהוב פראי",
צהוב פרטי, נחמני 22,
2 מאי 2013 - 18 מאי 2013
https://www.youtube.com/watch?v=KChzdfK7a1g
Golden face
מוזיאון חיפה, חיי מדף, גיזלה, 2010-2003, בדים, עגלת סוּפר, עץ, מידות משתנות,