2. مقدمة عن يوم الأرض يوم الأرض هو مناسبة وطنية تحل في الثلاثين من شهر آذار من كل سنة يعبر فيها المواطنون العرب في إسرائيل عن احتجاجهم على سياسة مصادرة الأراضي العربية من قبل الحكومات المختلفة. وكان يوم الأرض الأول قد أعلن يوم السبت الموافق الثلاثين من آذار 1976 وذلك على خلفية قرار الحكومة آنذاك بمصادرة أراض عربية في الجليل في إطار سياسات تهويده لا سيما في محيط بلدات عرابة، سخنين ودير حنا. وعلى خلفية قرار الحكومة عقد اجتماع شعبي للدفاع عن الأراضي في الناصرة في 18.10.1975 وكان هذا المؤتمر بمثابة مؤتمر تأسيسي حيث تشكلت اللجنة الشعبية للدفاع عن الأراضي وانضم إليها ناشطون سياسيون من العرب واليهود وبدأت هذه التيارات بالتحضير لإضراب احتجاجي في الثلاثين من آذار 1976 وقد نفذ قرار الإضراب كما أعلن في الثلاثين من آذار 1976 واشترك في المظاهرة الآلاف من المواطنين العرب، وتحولت المظاهرة السلمية إلى مواجهات قاسية مع أفراد الشرطة راح ضحيتها 6 من المواطنين العرب الإسرائيليين في أماكن مختلفة من الدولة. ومنذ ذلك اليوم تحول "يوم الأرض" إلى يوم ذكرى واحتجاج على سياسات الحكومات تجاه المواطنين العرب في إسرائيل.
3.
4. הססטיסטיקה העגומה מעידה, שהאפליה נמשכת:פרסום של האגודה לזכויות האזרח מאז 1948, גדלה האוכלוסייה הערבית בישראל פי 8, בעוד שהקרקע שברשותה קטנה במחצית. הערבים מהווים 18% מכלל אזרחי המדינה. כל שטחי השיפוט של המועצות הערביות (בהן חיים רוב הערבים, כ- 16% מהאזרחים) מסתכמים בפחות מ- 2.5% משטח המדינה. 13% מהקרקעות שבאחריות מנהל מקרקעי ישראל, נמצאות בבעלות קק"ל והערבים מנועים מקבלת זכויות לחכירה שלהן. כך גם במקרים של דירות מגורים שבנויות על קרקעות קק"ל בתחומי הערים. לרוב היישובים ערביים אין תכניות מתאר מאושרות. כתוצאה מכך, התושבים נאלצים לבנות באופן לא חוקי, לסבול מהריסות חוזרות ונשנות של בתיהם ולשלם קנסות כבדים. מאז קום המדינה נוסדו למעלה מ-600 ישובים יהודים חדשים ואף לא ישוב ערבי חדש מרצון (מלבד מספר ישובים שהוקמו לצורך ריכוז הבדווים בנגב ובגליל במסגרת חילופי קרקעות). עשרות ישובים ערבים ותיקים אינם מוכרים ע"י המדינה, המבקשת לפנותם.
5. לרגל יום האדמה, האגודה לזכויות האזרח הפיצה סרטון קצר המביא את המראות והקולות שמאחורי הנתונים היבשים. במאי: יוסי יעקב. http://www.acri.org.il/camp/clips/landday2008heb.wmv
6.
7. מקרקעי ישראל רק 7% מהקרקע במדינת ישראל היא בבעלות פרטית, כ- 4% בבעלות ערבים וכ- 3% בבעלות יהודים. יתר הקרקעות - 93% - שהם כ- 21 מיליון דונם, מוחזקות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, המנהל אותן מטעם הבעלים: כ- 2 מיליון דונם (פחות מ- 10%) הן אדמות הקרן הקיימת לישראל. 2.3 מיליון דונם (קצת יותר מ- 10%) - אדמות רשות הפיתוח, שבמקור היו נכסי ערבים. כ- 80% הנותרים - אדמות מדינה, שהן כל הקרקעות שהיו עם יציאת הבריטים מארץ ישראל קניין ממשלת פלשתינה או הנציב העליון, וכן נכסים ללא בעלים ואדמות שהופקעו במשך השנים. במועצת מינהל מקרקעי ישראל בין 18 ל- 24 חברים, מחציתם נציגי הקרן הקיימת לישראל ומחציתם נציגי הממשלה11. אין במועצת המינהל ולו נציג ערבי אחד. בין עובדי המינהל יש ערבי אחד.
8. כתוצאה מהפקעות אלו, והפקעת שטחים נוספים לצורכי ביטחון ולצורכי ציבור, איבדו הערבים בישראל, שעיקר פרנסתם התבססה על החקלאות, את מקור מחייתם. אלה מהם שזכו לפיצויים, פוצו על-פי-רוב בכסף ולא באדמות, ובסכומים שאינם מייצגים את שווייה האמיתי של הקרקע. נכסים נוספים, שהועברו לידי רשות הפיתוח בשנת 1953, הם נכסי הווקף (ההקדש המוסלמי). נכסים דתיים, שאין בהם הכנסה אלא בעיקר נטל תקציבי לאחזקה ושיפוץ, כגון מסגדים ובתי-קברות, הועברו מאוחר יותר (בשנת 1965) לידי ועדי נאמנים מוסלמיים, אולם רכוש הווקף העירוני נשאר בידי רשות הפיתוח, כשההכנסות מהנכסים אמורות לממן את המטרות המקוריות של ההקדש המוסלמי - בתי-יתומים, מוסדות חינוך, מרפאות, קרנות סיוע לסטודנטים ועוד. אולם בפועל כספי התמורה של הווקף נקבעים באופן שרירותי ורחוקים מלספק את הצרכים שלשמם נועדו. התפתחות נוספת וחשובה בתהליך זה היתה בשנת 1976. בחודש מארס אותה שנה אישרה הממשלה החלטה להפקיע שטחים נרחבים בגליל, על מנת לספחם לנצרת-עילית, כרמיאל, וצפת. רק כאלפיים דונם (עשירית מהשטח שהופקע) נועד לצורכי התושבים הערבים בגליל, להרחבת הכפר מכר, הסמוך לעכו. ההחלטה עוררה מחאה בקרב הציבור הערבי, שהובילה לאירועי "יום האדמה" ב- 30.3.76.
9. לפי אינציקלופדיה Ynet יום האדמה, נוסד תחילה כיום זיכרון שנתי לאירועי ה-30 במרס 1976, ומאבקם של ערביי הגליל נגד הפקעת הקרקעות. במהלך השנים הפך למועד בו מציינים ערביי ישראל את זהותם הלאומית ודרישתם לשיוויון זכויות במדינת ישראל. בשנת 1976 פירסמה ממשלת ישראל שורת החלטות לגבי הפקעת קרקעות הבולטת בהן החלטה להפקיע אלפי דונמים מתושבים ערבים בגליל. מלבד עצם אובדן הקרקע, עוררה ההחלטה זעם בקרב ערביי ישראל, בשל החשש כי מטרת ההפקעה היא עידוד התיישבות יהודית בלבד במסגרת המדיניות המוצהרת של "ייהוד הגליל". בעידודה של מפלגת רק"ח יצאו בעלי הקרקעות ואיתם רבים מערביי ישראל למאבק נגד ההחלטה. את המאבק להחזרת הקרקעות ניהל גוף שהוקם בשם "הוועד להגנת האדמות הערביות". כחלק מן המאבק יזם הוועד שביתת מחאה בת יום, שיועדה ל-30 במרס. בימים שלקראת השביתה המיועדת עלה המתח בין ערביי ישראל לשלטונות המדינה. יום לפני השביתה, אירעו התנגשויות אלימות בין כוחות צה"ל ומג"ב לתושבי הכפרים דיר חנא, סכנין ועראבה שבגליל. בניסיון למנוע את הסלמת האלימות הוטל למחרת עוצר על כפרים אלה וכפרים הסמוכים להם. חלק מהתושבים הפרו את העוצר, ובהתעמתות עם כוחות הביטחון נהרגו שישה מפגינים ונפצעו 38.
10. מדינה יהודית ו/או דמוקרטית? בישראל חיים כמיליון אזרחים ערבים, שהם כ- 18% מכלל אוכלוסיית המדינה. במגילת העצמאות של מדינת ישראל, המשקפת את ה-"אני מאמין של האומה", מובטח שוויון זכויות אזרחי ומדיני גמור, ללא הפליה על בסיס גזע, דת ומין, ומופנית קריאה לתושביה הערבים של ישראל לקחת חלק בבניית המדינה ולהיות מיוצגים במוסדותיה. אולם, בד בבד עם הבטחת השוויון, הוגדרה המדינה המוקמת כ"מדינה יהודית בארץ ישראל", הגדרה המרמזת על הבחנה בין מעמדם של יהודים ולא-יהודים כאזרחי המדינה. המתח בין הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית לבין מחויבותה המוצהרת לדמוקרטיה ולשוויון בין יהודים וערבים מלווה ומאפיין את היחס לערבים בישראל מאז הקמת המדינה ועד ימינו אלו, וקיבל ביטוי מפורש הן בחקיקה והן בפסיקת בית המשפט העליון1. בחוק יסוד: הכנסת, המתייחס לפסילת רשימות מהשתתפות בבחירות, נאסר על רשימה "השוללת את קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי" להשתתף בבחירות2. בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נאמר, כי מטרת החוק "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"3. "העיקרון, שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, הוא יסודה וייעודה של מדינת ישראל, והעיקרון של שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה של מדינת ישראל הוא ממהותה ומאופיה של מדינת ישראל. אין העיקרון האחרון בא אלא להוסיף על העיקרון הראשון ולא לשנות הימנו; עקרון השוויון של זכויות וחובות אזרחיות אין בו כדי לשנות מהעיקרון, שמדינת ישראל הרי היא מדינת העם היהודי, והעם היהודי בלבד."4(השופט מנחם אלון) מתוך: "זכויות האדם בישראל - תמונת מצב", האגודה לזכויות האזרח בישראל
