פרסום הפרקים הראשונים כמו שהבטחתי. כל הזכויות שמורות למחבר מוטי ברקוביץ

1. ‫1‬
‫נר שמיני של חנוכה....‬
‫שעת בין ערביים, אור שקיעה אדמדם צובע את הר הזיתים. ממול נשקף הנוף של‬
‫הר הבית, כשכיפת הזהב של מסגד עומר מנצנצת באור המוזהב. מכונית טויוטה‬
‫שחורה עוצרת ברחבת החניה. מן הרכב יצאו החוצה שני גברים דתיים מזוקנים,‬
‫הרב גבריהו כהן-צדק, המשמש רבה של קהילת כוהנים ברובע היהודי בירושלים‬
‫ואליקים הכהן, חבר בקהילת הכוהנים ומי שנחשב ליד ימינו של הרב גבריהו.‬
‫הרב גבריהו, לבוש מעיל רבנים שחור וכובע רחב שולים לראשו, תפס בידו‬
‫של אליקים וקרבו לשפת המצוק הצופה על הר הבית. רוח חורפית קרירה נשבה‬
‫ואליקים נאלץ לשים את ידו השמאלית על ראשו כדי להגן על כיפה סרוגה לבנה‬
‫וגדולה שלראשו, לבל תעוף ברוח.‬
‫הרב גבריהו תפס בזקנו הלבן והארוך ושתק, כמי שמנסה לבחור את מילותיו.‬
‫"אליקים, מה אתה רואה ?" שאל הרב את רעהו.‬
‫אליקים הנבוך בהה בנוף שמולו, מחפש לשווא משהו חריג.‬
‫"כלום. זאת אומרת רגיל. מראה יפה של שקיעה על הר הבית."‬
‫"תסתכל רחוק יותר. מה אתה רואה ?" המשיך לשאול הרב גבריהו.‬
‫אליקים ששוב ניסה לאמץ את מבטו, לא הבין מה הרב רוצה ממנו, ולפיכך‬
‫השיב בחוש ההומור האופייני כל כך לו.‬
‫"את מלון שרתון או אם אתאמץ אפילו את מלון קרואוון פלז'ה."‬
‫הרב גבריהו נראה כמי שסבלנותו עומדת לפקוע. "אליקים. העולם עומד‬
‫להשתנות, ואילו אתה רואה רק בתי מלון ? תביט רחוק. אל האופק, אל העתיד. הוא‬
‫ממשמש בפתח. הגאולה כבר כאן. תראה בדמיונך את בית המקדש מתנוסס על ההר‬

2. ‫ממול, וכל היהודים עולים אליו לרגל. עבודת הקורבנות מתחדשת. השכינה חוזרת‬
‫לשכון בביתה שלה. ריח הקטורת כבר מדגדג לי באף".‬
‫"אבל איך כל זה קורה? אנחנו מתפללים כבר אלפי שנים. איך אתה בטוח כל‬
‫כך ?" שאל אליקים.‬
‫"תקשיב אליקים ואל תשאל את כל השאלות שלך. בקרוב אתה תבין הכול.‬
‫אני מטיל עליך משימה. תאתר לי מקום התכנסות גדול, למאות אנשים, בסמיכות‬
‫להר הבית. עליך לעבוד מהר. החל מערב פסח זה,ההיסטוריה היהודית עומדת‬
‫להשתנות ובגדול....".‬

3. ‫2‬
‫כאלפיים שנה לפני כן, ט' באב ... בית המקדש השני....‬
‫לשונות אש גדולות פרצו ועלו מעל קירות בית המקדש השני. ריח חריכה ומוות עלה‬
‫באוויר. חיילים רומאים עמדו מול בית המקדש הבוער והתחרו ביניהם בזריקת‬
‫אבוקות בוערות על ההיכל ועל העזרות מסביב לו.‬
‫מספר כוהנים קפצו מחומת ההיכל הבוערת. חלקם נספו בהתרסקות אל הקרקע, חלקם‬
‫נפגעו בגפיהם ושכבו זועקים על הקרקע, מחכים לחיצי הרומאים שיפגעו בבשרם‬
‫מהחומה הדרומית של העזרה,‬ ‫ויגאלום סופית מכאבם.‬
‫השתלשלו בחבלים מספר כוהנים, לבושים בבגדי כהונה, אשר נסו אל עבר הגיא בין‬
‫הר הבית להר הזיתים, אשר היה משופע בפתחי מערות ונקרות בסלע. מיד הבחינו‬
‫בכך החיילים הרומים והחלו רודפים אחריהם תוך ירי חיצים מהקשתות שבידיהם.‬
‫חלקם נפלו לארץ, תוך כדי המנוסה, מתבוססים בדמם. חלקם, לא שפר מזלם,‬
‫והחבלים בהם השתלשלו לא הגיעו עד הקרקע, והם נשארו תלויים בהם, בין שמיים‬
‫וארץ, צווחים מאימה עד שפגעו בהם חיצי הרומאים, או עד שבחרו להתרסק‬
‫בקפיצה אל מותם.‬
‫משערי חולדה, השערים המרכזיים לעזרה, הגיחה לפתע חבורת כוהנים לבושים‬
‫בבגדי כהונה מפויחים. הם דלגו במהירות על גבי מדרגות האבן הגדולות. כאשר‬
‫הגיעו לרחבה הגדולה שלפני הכניסות להר הבית, הם פנו שמאלה לכיוון שרידי‬
‫ארמון דוד, אשר עמד בשיממונו בתל ממולם, המכונה "יבוס", הלוא היא העיר‬
‫הכנענית העתיקה אותה כבש דוד המלך. החבורה נראתה כמי שמגוננת בגופה על‬
‫אחד מחבריה. החבורה רצה במורדות ההר לעבר הנקיקים בסלע. כמה מהם מרימים‬
‫מהארץ אבוקות בוערות שהושלכו על ידי חיילים רומאים.‬
‫הכוהנים הנמלטים נכנסו אחד אחר השני לפתח של נקיק צר – נקבת השילוח.‬
‫במרכז החבורה, מוגן בחומה אנושית, עמד כוהן מבוגר מחבריו. פניו היו מעוטרות‬
‫בזקן ארוך ולבן. על גופו הוא נשא את האפוד והחושן, בגדי הכהונה שהיו מסמלים‬

4. ‫את הכוהן הגדול. הוא התנהל בכבדות לעומת האחרים , בשל המשקל הגדול של‬
‫האפוד והחושן ואף בשל גילו המבוגר. בכניסה לנקבה הוא הוריד מראשו את‬
‫המצנפת הגבוהה עם הציץ והחזיקה בידו.‬
‫שני כוהנים הסמוכים לו נשאו בידיהם כלי שרת שהצילו מבית המקדש, כלי‬
‫מתכת מזהב עם ידית ארוכה, וגביע חרס גדול וכבד. חבורת הכוהנים רצה, מדשדשת‬
‫במימי המעין הזורמים בנקבה עד הגיעה לגומחה, שהיתה בקצה של מחילה פנימית‬
‫המסתעפת מתוך הנקבה הראשית. בכוחות משותפים הם הזיזו את אחד הסלעים‬
‫שהסתיר פתח צר לתוך הגומחה החשוכה. הכוהן הגדול נסה להידחק פנימה אך ללא‬
‫הצלחה. הם עזרו לו לפשוט את האפוד והחושן. הוא נכנס פנימה. הם הושיטו לו דרך‬
‫הסדק את האפוד והחושן ואת מצנפתו העטורה בציץ הזהב. אחד מהם הושיט לו נוד‬
‫מים גדול. האחר הכניס לו שני נרות חרס דולקים. לאחר מכן, הוכנסו למחילת הסתר‬
‫גם שני כלים מבית המקדש. אחד הכוהנים הכניס לכהן הגדול אגרת מגולגלת, וצעק‬
‫לתוך הפתח "אישי כהן גדול, תעסוק בינתיים בדברי תורה. תורת כוהנים תהיה‬
‫בידך, תגן עליך ותשמרך מכל פגע".‬
‫כהן אחר הוציא מתחת לבגדיו כמה ככרות לחם ומסר אותם לידיו.‬
‫"אנא ממך, קח גם כמה ככרות לחם שיהא לך למאכל עד יעבור זעם".‬
‫הכוהן הגדול סדר את עצמו לכדי תנוחת ישיבה מזרחית בתוך הנקבה. קולו‬
‫הסדוק נשמע חלוש ומיואש מתוך פתח הגומחה.‬
‫"תזעיקו אנשים גיבורי חיל, ותחזרו להצילני. אל תניחו לי למות ברעב ובצמא".‬
‫יהודה שהנהיג את חבורת הכוהנים, החל להדריך את חבריו כיצד לסתום את‬
‫הגולל על מערת המסתור. עוד בטרם נסתם הגולל הוא השיב לכהן הגדול "אישי‬
‫כהן גדול, היה סמוך ובטוח בכך. עד הבוקר נשוב לחלצך, ועתה הנח לנו מהר לסתום‬
‫את הפתח לבל ימצאוך הרומאים בני הבלייעל".‬
‫החיילים הרומאים החלו להיכנס לנקבה ולפידים בידיהם, תוך שהם רודפים‬
‫אחר חבורת כוהנים נוספת שנמלטה לנקבה. שניים מחבורת הכוהנים סיימו לגלול‬
‫חזרה את הסלע על פתח מערת המסתור. שאר הכוהנים נטלו אבנים קטנות מהארץ‬
‫ודחפו אותם בסדקים כדי להסתיר את הסדק שנוצר בין סלע המערה לסלע שנגלל על‬
‫הפתח. עוד בטרם סיימו מלאכתם, הגיע אליהם בריצה נער צעיר מפרחי הכהונה,‬

5. ‫אשר היה בנו של הכוהן הגדול. הוא חיפש את אביו, והקדים את חבריו במנוסתם‬
‫מפני הרומאים. הוא גילה בחבורה את אחד מחבריו ללימודי הכהונה ופנה אליו.‬
‫"היכן אבא שלי ? הוא היה עמכם ! היכן הוא אנא ענה לי !".‬
‫כל הכוהנים במקום מלאו פיהם מים, היה עליהם לנצור זאת בסוד.‬
‫"איננו יודעים. כנראה שאביך ברח במורד הנקבה, עם הקבוצה הראשונה,"‬
‫השיב חברו הצעיר, שלא רצה להדאיגו. "הוא יהיה בסדר"‬
‫"הוא נשא בידו כלי מבית המקדש," המשיך הנער הצעיר ושאל.‬
‫"אכן כך. הטמנו הרגע כלי זה כאן מאחורי הסלע," הוסיף חברו וידע שלא‬
‫שיקר במשפט זה.‬
‫"חייבים לברוח כבר מהצד השני. הרומאים גילו את הנקבה ונכנסו לתוכה. לא‬
‫נוכל עוד לחזור בדרך שבאנו. אנא מהרו פן נפגע על ידם", זעק הנער הצעיר. הם‬
‫החלו לנוס לעבר פתחה השני של הנקבה כשחבורת הכוהנים רצה בעקבותיהם. הם‬
‫שמעו את קולות החיילים הרומים הרודפים אחריהם, הולכים ומתקרבים, הולכים‬
‫ומתקרבים, ומצליחים להדביק את הפער ביניהם.‬
‫‪‬‬
‫הכוהנים רצו לאורך הנקבה. הרומאים רדפו אחריהם עם לפידים בידם. אט אט הם‬
‫הצליחו לצמצם את הפער ביניהם. בתוך הנקבה התחולל קרב עקוב מדם. הכוהנים‬
‫שנכנסו אחרונים לנקבה, נטבחו עד האחרון שבהם, בעוד שאחיהם הכוהנים‬
‫הראשונים כבר היו בפתחה השני של הנקבה.‬
‫אך מזלם לא שפר יותר מקודמיהם. מחוץ לפתחה השני של נקבת השילוח‬
‫התחולל קרב קצר. כל הכוהנים שהצליחו לצאת בשלום, נטבחו במקום וגוויותיהם‬
‫הושלכו לתוך בריכת המעיין, אשר נצבעה באדום מדמם.‬
‫הנער הצעיר, בנו של הכהן הגדול נטבח בידי אחד החיילים. אך חברו הטוב‬
‫הצליח למלט נפשו ולהסתתר בתוך נקיק סלע מפני הרומאים. הם עברו בסמוך לו אך‬
‫לא הצליחו לאתר את מקום מחבואו. לאחר מספר שעות במקום מחבואו, כשלא שמע‬
‫כל קול מבחוץ, אזר הוא אומץ, יצא ממקום מחבואו ונמלט על נפשו.‬

6. ‫3‬
‫לאחר כ- 07 שנה...‬
‫בבית רעוע על צוק בגליל, שכב על ערש דווי הכהן שהצליח להישרד מציפורני‬
‫הרומאים בנקבת השילוח. שלושת בניו עמדו מסביב למיטתו מחובקים.‬
‫הוא סימן להם באצבעו להתקרב למיטתו. בידיו הוא החזיק מפה מגולגלת. הוא דבר‬
‫בלחש, נשימתו הלכה ונעשתה כבדה מרגע לרגע. אלו היו רגעיו האחרונים עלי‬
‫אדמות, והוא ידע זאת. שבעים שנה הוא ייסר את עצמו על אותם רגעים בנקבה.‬
‫שבעים שנה הוא פחד לספר לאיש, פן יאשימו אותו במות הכוהן הגדול. הם הבטיחו‬
‫לו חיים ולא קיימו. הוא היחידי שיכול היה להזעיק עזרה ולחזור אל מעוז הרומאים‬
‫על מנת להציל את מנהיגו, הכהן הגדול, שהיה אחרון הכוהנים הגדולים שזכו‬
‫בתפקידם בזכות ולא בכסף. הוא חס על חייו שלו עצמו ולא עשה זאת.‬
‫מבעוד מועד, בטרם נפל למשכב, הוא שרטט לבניו מפה, המתארת את מקום‬
‫מסתור הכהן הגדול באותה נקבה. מפעם לפעם הוא שמע מאחיו הכוהנים על מקומות‬
‫נוספים בהם הוטמנו כלי המקדש, והוסיף עבורם ציון במפה שהכין. כל הסימונים‬
‫היו ברמז בלבד, מפחד נפילתה בידי הרומאים ששלטו בארץ. לכן היא נראתה כמפת‬
‫סתרים. עתה הוא ידע שהגיע הרגע, ואם ישתהה זה יהיה מאוחר מידי. הוא רצה‬
‫כעת לכפר על נפשו המיוסרת מאותו סוד נורא, לו היה שותף בלילה ההוא. הוא רצה‬
‫לשים כבר קץ לייסורי המצפון שתקפוהו בלילות, עת היה חושב על אותו הכוהן‬
‫הגדול שמחכה לאחיו הכוהנים, לשווא, עד שנפח את נשמתו בייסורי הרעב והצמא.‬
‫המפה כבר היתה מוכנה למראשותיו.‬
‫"בני.. הגיעה גם שעתי להיפרד מהעולם. לכן קראתי לכולכם לכאן...‬
‫אנא שמרו אחד על השני. המשיכו ללכת בדרך ה' שהתוויתי לכם כל חיי. זכרו אתם‬
‫כוהנים, גזע קדוש ונבחר".‬
‫המילים היו קשות עבורו והוא נאבק בשרידי כוחותיו כדי לבטא כהלכה את‬
‫שחפץ להעביר לבניו.‬

7. ‫"בני , בטרם אפרד מהעולם אשתף אתכם בסוד כמוס שלא הרבה יודעים‬
‫עליו. אני וחברי הכוהנים שרתנו בקודש בבית המקדש ביום בו העלו אותו הרומאים‬
‫הארורים באש. אני וחברי נמלטנו על נפשנו, אבל הצלחנו לשמר חלק מכלי השרת‬
‫במקומות שונים בארץ. בכוחותיי האחרונים שרטטתי עבורכם מפה המציינת את‬
‫מקומות המחבוא : בירושלים בהר הזיתים, במחילות מול הר הבית, ובגליל.‬
‫ביום בו יתחילו בהקמת בית ה' השלישי , תסייעו בעזרת המפה להגיע אל האוצרות‬
‫הכמוסים ותזכו מאת ה' לכבוד רב. הנה המפה... שמרו עליה מכל משמר והעבירו‬
‫אותה לדורות הבאים עד לביאת גואלינו".‬
‫הוא פרש בפניהם את המפה הפתוחה ואבד את הכרתו.‬