לעומקו של מקרא- פינחס תשע''ו
- 3. ג
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
ס ְָ֨חנִּֽיפֶּןב-ֶּןב ר ָ֜זְעלֶּא-ן ֲֹ֣רהַא
ן ֵ֗הַכה.(כה,יא')
ִּֽפיס ְָ֨חנ.
לפינכתב המסורהס ְָ֨חנִּֽיפב-י'
קטנה.
בדבר טעם ליתן ויש,מדוע
נכתבס ְָ֨חנִּֽיפב-י'קטנה.
הרמז דרך ועלתרמוז כי לומר יש
ה-י'לנסים הקטנהלו שקרו
לזמרי הרג כאשר לפנחסולמדינית.
הנסים במספר הדיעות ורבו
לו שקרו.אומרים ישששהנסים.
אומרים ישעשרהויש נסים
אומריםעשר שניםנסים.
לאומרששהלו קרו נסים,והיא
ר דעת'יוחנןפב בסנהדרין:וזה
לשונו:א''יוחנן רנסים ששה
לפנחס לו נעשו,[שם ומפורטים],
יהיוהששהעםארבעאותיות
פנח''מנין יחד סעשרה.והיא
היו''דהקטנה.
לאומרעשרהלו קרו נסים,היא
ר דעת'עזרא אבן אברהםבסוף
בלק פרשתלשונו וזה:דרש דרך יש
י שנעשו'הכתוב רק לפינחס נסים
הזכירם לא.ועשרההיאהיו''ד
הקטנה.י שכן'בגימטריהעשרה.
לאומרשנים-עשרלו קרו נסים,
עוזיאל בן יונתן דעת והיאבתרגום
בלק פרשת בסוף יונתןלשונו וזה:
סְחניְפל ידּוֲבעְתא יןיסנ י ְֵרסי ֵרְת
אֵלרְשי ַרב אְרבַג תַרב ַלעְד ַןמְזב
אֵיתניְדמ ַתוְל[שם ומפורטים],תהיה
היו"עשרה כנגד הקטנה דמהם,
שנים ועודאותיות שתי כנגד מהם
ה של המילוי-י,'ו שהם''ד.יחד
י"יו על המורים נסים ב''ד.ה היא-י'
הקטנה.
***
הסוד דרך ועל,בשער מובא
הכוונות,ב דרוש העמידה דרושי':וזה
לשונו:גופו היה קטנותו בזמן והנה
[אמו במעי רעּובה של]וקטן קצר
ו כדמיון'וכאשר ראש בלתי זעירא
ונעשה יותר גופו נגדל הגדיל
ו צורת כדמיון'גדולהראש עם.
- 4. ד
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
הו ראש והנה'בחינת היאקטנה יוד
ו אות צורת כי'היאקטנה יודו על'.
הצח דרך ועל,ו האות'תרמוז
לחַמראת לדקור בידו שלקח
שניהם,הו ראש ויהיה'כיו"ד
קטנה,הםנסים עשרהלו שקרו
ברזה מח.
***
הדרש דרך ועל,לומר יש,על
השבטים שביזוהובגמרא כמובא
פב סנהדרין שם:הכתוב בא לפיכך
אהרן אחר ויחסו.ּהב ןינֲוהַו,
והלאלאביזוהו השבטים כל,שהרי
ואפרים מנשהבודאיאת יבזו לא
פנחס,שהריאמופנחס שלהיתה
אביהם יוסף מזרע.
איפוא יוצאשרקעשרהשבטים
ביזוהו,י ולכןחסֹואחר הכתוב
אהרן.שלכן עוד לומר וישניתנה
לוי אות'הקב של משמו"ה,
הללו הנסים כל את לו שעשה,ולכן
י נכתב'קטנה.
***
זו לדרך ְךַלכ או,דרך ועל
המוסר,פינחסשהקטיןעצמו את
ביזוי כנגדי'השבטים,עצמו ועל
חס לא,היו לו ניתנה"דהקטנה
לפניהם עצמו שהקטין כאות.וככל
שאדםיקטיןכיו עצמו"הקטנה ד,
כןיגדלוניסיו.
***
אבי שפיטם זה פוטי בן הראיתם
אמו[יתרו]אלילים לעבודת עגלים,
שבט נשיא והרג.על שביזוהו וכן
שבאמיוסףביצרו שפטפט.יוצא
הם שהמבזים איפואבלבד עשרה,
שבאו ואפרים מנשה כימיוסףוכן
יוסף אחי בנימין,יבזו לא ודאיהו
עצמם את כמבזים זה שהרי.
***
הרמז דרך ועלוהסוד,שני
פנחס עם נשלחו רחמים מלאכי,
הנסים מספר את להשליםלשנים
עשר,עוזיאל בן יונתן וכתרגום,
כנ"ל.ע משמות ושניהם"היוצאים ב
מג'ויט ויבא ויסע של פסוקים
- 5. ה
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
בשלח שבפרשת( .עי'של לעומקו
מקראשם.)
האחדהק השם הוא'נלךהמופיע
במילה בפרשתנולכן.ןֵ֖כלר ֹ֑מא
תֶא ֹו ֛ל ֵ֥ןֵתנ י ְָ֨ננה-ִֹּֽוםלש יִ֖יתְרב.
והואכנגדדי בלי עד נתינה.שכן
בק כוונתו"כנגד שניה בפרשה ש
המילהיתַתְנו(בעתו ארצכם מטר.)
כנגד הוא וכאןי ְָ֨ננהןֵ֥תנתֶא ֹו ֛ל-
ִֹּֽוםלש יִ֖יתְרב.
והשניהק השם הוא'נקם,כאומרו
תֶּא ֹו ְֵ֥אנַקְב-י ְֵָ֖אתנקרש וכפירוש"י
(כה,ב')בנקמאת ונקמתי.
והואכנגדעשייתנקםבגויים
מתוךישראל על רחמים,וכן
בק כוונתו"שם כנגד שניה פרשה ש
י'ה'ו'ה'שם שהוארחמים,בפסוק
"אניי'ה'ו'ה'(אשר אלקיכם
מצרים מארץ אתכם הוצאתי")וגו'.
ושניהם,ונקם נלךאת ישלימוה-י'
הקטנהי למספר"שנעשו נסים ב
לפנחס.
***
לשאול ויש,ונסים מאחרגדולים
שם היו,לכתוב לכאורה צריך היה
במסורהי'גדולה.תהיה ומדועי'
קטנה.לומר ויששאין שם על
הקב"שש הרשעים של במפלתן.
והמצרים של במפלתן שהיה כפי
ביםהשרת למלאכי נתן לא שלכן
שירה לומר.
***
הסוד פי ועל,הי'היא הקטנה
כנגדספירות עשרנעשו שבהן
לפינחס הנסים,שכביכול שם ועל
הקב צמצם"ההעשר בגילוי עצמו
ספירות,הי נכתבת'בקטן.
***
יש ועודהסוד פי על לומר,
הק בזוהר כמבואר'(פרשת
פנחס,רל דף"ו)שפינחסהוא
בסודיצחק.לשונו וזה:ֵיזֲח את,
איפקַת אינד יֵמק יםאק סְחנפ
קְחציְד,הצ ְרפ יםתְסו,ְַךכ יןְגב
ֵיבַגְל יםְלשַאאזר סְחנפקְחצדְי.
יבְתכד,(קו תהלים)סְחנפ ֲמֹודעַיַו
לַלפְיַו.אֵלרְשיְד ְיהּויַלע אנגַאְל יןְגב.
- 6. ו
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
המילה ותהיהלַלפְיַושל בפירוש
פלילים.שעשהדיןברשעים.
זה ולפי,הי'ה כנגד היא קטנהי'
שביצחק,גבורתו שהיתה שם על
פינחס שליונקתיצחק מגבורת.
כנגד הוא שיצחק ומכיוןספירת
הגבורה,הכהונה לפינחס ניתנה
כנגד שהיאהחסד ספירת,ככתוב
לאיש ואוריך תומיךָךֶּחסיד,למתק
בחסדים הגבורות את.
***
לומר יש ועודְבאזרכנ דיצחק"ל
בזוה"ק,שהואדתפילה רזא
דגבורות,יצחק ויצא בו שנאמר
בשדה לשוח,בפינחס נאמר כן
סְחנפ ֲמֹודעַיַולַלפְיַוומלשון הוא
דתקיפין ודינים פלילין.
העת ובאותהשניהם דקירת של,
להתפלל לפנחס שהות היתה לא,
אלאמעשה לעשות.ולכןה-י'
קטנה,בה שהיהללא מעשה רק
תפילה.ואע"כן פאל מעשהו עלה
היו"העליונה דהכבוד שבכסא,
כתפילההעולהיו אל למעלה"ד
עליון בכתר דאצילות.
***
הצח דרך ועלתקרי אל רֵֵָאמי
פיאלא נחסַסח ֶּןפ.לו ניתנה שלכך
היו"דלו ליתן הקטנהסיעתא
דשמיאֶּןפיהיהַסחעוברי על
עבירה.
ועודהצח דרך על,ה שבסוד"פ",
היאיהב"ת.הפ שבתוך ןבַלהש
כבי נראה"ת.כזה:פ.ובסוד
הדבריםפנחס יקראַסח ֶּןב.אשר
עבירה העוברי מן בהנקמוחס ולא
עליהם,הוא זה במעשהֶּןב-ַסח.
הואאביו כבוד על החס בן
שבשמים.אליהו הוא ופנחס
בגימטרי ואליהו'בן.לו ולכן
לקנ ראוי ולאליהוהשם לשם אות,
מאויביו להינקם.האות לו ונוספה
י הקטנה'שם עלשהביןןַבה
זו בהלכה,קנאים ארמית שהבועל
בו פוגעים.בין הנקרא והוא-חס.
יחוס לא מי ועל חוסי מי על שהבין.
***
- 7. ז
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
ומהמדין שבמלחמת(מטות בפרשת),
ַחַחפנ סהבריות על ס,חיים והביאן,
היתה םשה תגבורתֶּןבה עלֶּןפ.
ולכןקצףמשה עליהם,כדי
להחזירה תגבורתֶּןפה עלֶּןב.
רמיזי דלא מילתא וליכא
באורייתא,הדברים ונרמזו שכן
באומרוף ְֹ֣צקַיוליֶֹ֑חה יְֵֵ֣קּודפ לִַ֖ע ה ֶֶׁ֔שמ
(לא,יד.)ף ְֹ֣צקַיוהא סדר הוא-בפצק
למפרע:ק-צ-ף,ידי על שהחזיר
הקצףתגבורת את עליהם שקצף
ַהֶּןפ.ֶּפןַסח.ֶּןפיהיהַסחעל
עבירה עוברי.פינחס נקרא לכן.
ה שבעזרתי'הקב של משמו"ה
יתגברַהֶּןפעלןַבה.
***
תֶּא ֹו ֛ל ןֵ֥תנ י ְָ֨ננה-ִֹּֽוםלש י ֵ֖יתְרב.
(כה,יב')
ִֹּֽוםלשב נכתב במסורהקטיעא ואו.
הטורים בעל ומביאבלשון
ראשון:שליםכתיב,וי והוא''ו
קטיעאשלם כשהוא.ד''אמתנה
שלמהלו נותן אני,י'מתנות
י במקדש'במדינה(יו כי''במילוי ד
גימטרי'כ'.)
ועודמובאהטורים בבעלו'
כי קטיעאוכן אליהו הוא פנחס
אליהוי חסר כתיב''ומלא ויעקוב
ו'ו שנטל'עד למשכון מאליהו
בניו את ויגאל המשיח עם שיבא
ישראל ישמח יעקב יגל וזהוישמח
אותיותמשיחלימות שישמח
המשיחהוי ויחזור''ואליהו ויהא
שלם.
בדבריו ובדיוקכי כוונתו נראה
וא'קטיעא ועל ה ֶתֹורימּותל ְש,
שנתן כך על ה ֶתֹור כן על ואשר
מתנהשלימהלפינחס.
לעיין ויש,לכאורה קטיעא הרי
השלימות היפך על ה ֶתֹור.ומדוע
ידי על שלימות הכתוב יוציא
קטיעא.
לומר וישדרך עלהפשט,כבעל
נקרא הקטיעא ידי שעל הטורים
יםל ְש.ואםקטיעא היה לא,לא
שלימות לדרוש יודעים היינו,אלא
נשאר היהִֹּֽוםלש יִ֖יתְרבכפשוטו.
- 8. ח
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
הרמז דרך ועלֵרמֵָאי,שהו'
על לרמוז בא קטיעאפעמים חמש
הו שניתנה'ליעקב אליהו של.
ו עד כאומרו'בכלל עד ולא פעמים.
ה והיינו'פעמים.הו ינתן ומדוע'ה'
פעמים,סגי בחד והלא,כי לומר יש
ה על ירמוז'בשבוע ימיםשודאי
אליהו יבואבניו גאולת על לבשר.
כיבשבתשל הדין שבותחומים
הוא טפחים עשרה מעלספק,לכן
ספקיבוא אם,בודאי שבת ובערב
לאישראל את להטריח שלא יבוא.
זו לדרך ְךַלכ או,שהו'קטיעא
כך על יורהו שביום'ודאילא
יבוא,בניו את להטריח לא כדי
שבת בערב.
***
הדרש דרך ועל,לעיל כמובא,
הקב שאין"הרשעים במפלת שש ה
הו נקטעה ולכן'השלום של.
***
הסוד דרך על,פנחס של אמו
באמיוסף ה,ויוסףספירת הוא
היסוד.היסוד וספירתסימנהו'.
ה וניתנה ומאחר-ו'לאליהו
כנ ליעקב ומאליהו"ל,ה-ו'תשרת
ספירת שהוא יעקב את גם
התפארת.יעקב של ודיוקנו ומאחר
חקוקהכבוד בכסא,ה תגיעו'עד
הכבוד כסא.
נמצא,איפוא,שהו'מן תעלה
הכתר עד התפארת דרך היסוד
העליון.
מובא וכןבספראורה שערישל
ר'ג יוסף'יקיטליא,ספרו ושעל
האר העיד"הק י'לכל השער שהוא
הסוד עניני.
השתלשלות את מצייר הוא ובספרו
שם פי על הספירותי'ה'ו'ה'כזה:
כתר-יעקב
יחכמההבינה
חסדגבורה
ו-תפארתיעקב
נצחהוד
ו-יסודיוסף-פנחס
ה-מלכות
- 9. ט
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
מעתההו מדוע יובן'פינחס אצל
היאקטיעא וגם שלימא גם.
קטיעא,ו היא כי'שלהיסודאשר
עד מגעת איננה עדייןהתפארת,עד
י שאליהוְתנּהליעקב.
שלימא,להינתן עתידה היא כי
ו להיות ליעקב'התפארת,הכתר עד
העליון.
***
ועוד,ידי על יבוארהנ"להו מדוע'
ניתנהחמשליעקב פעמים.מן כי
הם התפארת עד המלכותחמש
ספירות.הן הכתר עד התפארת ומן
חמשספירות.ומכיוןשיעקבהוא
גםבתפארתוגםהעליון בכתר,
דמותו חקוקה שם שכן,אותן הן
פעמים החמשידי על לו שניתנה
אליהו,עליו שנאמרהוא פינחס
אליהו.
היוצאהנ מכל"ו שאותה ל'קטיעא
שאצפינחס ל,ו היא'שלימתא
אבינו יעקב שאצל.
ולולדמסהו"אסולם היא שהיא
המוצב יעקבמגיע וראשו ארצה
השמימה.
ואשרכן על,נאמרֹו ֛ל ןֵ֥תנ י ְָ֨ננה
תֶּאִֹּֽוםלש י ֵ֖יתְרב,כיִֹּֽוםלשהוא
וא"והיסוד.תפילת בסיום וכן
העמידה,בברכת"עמו את המברך
בשלום ישראל",ה םֵש'מנוקד
ב"שורוק"כזה:יּו'הּו'וּו'הּו,שהוא
וא"היסוד ו.
לוא תיקון והוא"קטיעא ו,וא כי"ו
רּום עד עולה זההנכסף םהחֹול
יו של שבקוצו"הספירות בראש ד,
של הרחמים מקוםאהי'אשר ה
אהי'ה,האצילות מקום הוא.
***
זה פי ועליבוארשל לעומקו
מקראחז מאמר"עמ סד בברכות ל'
א':מאי הלוי אבין רבי ואמר
דכתיב{כ תהילים-ב}ה יענך'ביום
שם ישגבך צרהיעקב אלהי,
הגמרא ושואלתולא יעקב אלהי
ויצחק אברהם אלהי?לבעל מכאן
- 10. י
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
הקורהשיכנס[שיאחז]בעוביה
קורה של.
רש ופירש"יבמקום:שיאחז
הקורה בעובי.בא אםלטלטלה
בבנין לתתה למקום ממקום,
כלומריעקבשכלשלו הבנים
עליהם יבקש בגידולם וטרח
רחמים.
ּהב ןינֲוהַו,ליעקב יקראו מדוע
הקורה בעל.
ולולדמסהו"אהדברים הם שהם.
שה-ו'כמשכון מאליהו יעקב שקבל
בניו את לגאול שיבוא,הו אותה'
עד היסוד מן ועולה שמתארכת
המרכבה,הקורה היא היא,הבריח
הספירות כל של התיכון,ונקרא לכן
יעקבהקורה בעל.
***
הצח דרך ועל,שפירש זה
רש"יהבנין קורת.עם בנין הוא
ישראל,באים אםממקום לטלטלה
למקום,הגלויות אורך לכל היינו,
הקורה בעל יבואבבנין לתתה,
השלישי והבית הגאולה בנין הוא,
ויאחז יכנסה של הקורה בעובי-ו'
אליהו ידי על לו שניתנה,הוא
המשכוןבניו את לגאול שיבוא.כי
הואהתיכון הבריחשלהמשכן
שנתמשכןםַימפעבעוונות,ועתה
בבנין השכינה בו להשרות העת
ביהמ"בב ק"א.
***
הנ פי על יובן עוד"למדועפנחס
השם לשם לקנא הנועד,
את לו ליתן ראוי איןוא"ו
שלימתאו היא'הרחמים,לא כי
השם קנאת לקנאות יוכל.אצל לכן
יש פנחסוא"קטיעא ו.שיוכל כדי
ה נקמת לנקום'להינקם בראויים,
היסוד פגם הוא שלהם שהפגם.
כן על ואשרברית מפוגמי נפרע
ידי על היסודמַחר,גימטרי'
אברהם,בריתו שמפר ממי הנפרע,
ה הואַחמר,ו הוא'היסוד.
***
- 11. יא
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
הצח דרך על ועוד,ו'היאו'
החיבור.ה פנחס אצל לכן-ו'
קטיעא,לרשעים חיבור שאין,וכן
והמגפה אף לחרון המשך אין.
תיקרא יעקב אצל ואילוו'החיבור,
עד לשניה מצטרפת אחת גאולה כי
השלימה הגאולה.
ועוד,הו ה ֶתֹורֶש'עלצהיפ
מתמשכתאת לגאול אליהו שיבוא
בניו.וכאומרו:ויגאל ויגאל ויגאל
וכו'היינו עת עינינו שתחזינה עד
כחולמים.
***
אֹלל אנק רֶּשֲא ַתחַתקיו( .כה,יג')
רֶּשֲאֵאנקלי,למימר ליה הוה.
כאומרו אלא,כן עלבו בחרתי
ֵןהַכְל,אשר תחתבי בחרלאלקיו.
***
הנש יםרְֶּשע ֶּןבמרֶּשֲַאכ הְלעמו
הּוצה'לארְשי יְנבּו הֶּשמ תֶּא
םיְרצמ ץ ֶּרֶּאמ יםְאצַיה(כו,ד'.)
םיְרצמ ץ ֶּרֶּאמ יםְאצַיה.שואל
אוה"הק ח'בסוף זה היה והרי
שנה ארבעים,אלו ואיןאותם
ממצרים היוצאים.ותירץשעלה
היוצאים למנין מניינםוגו'ולא
מה למטהם.
ולולדמסהו"אבהגדה דאמר כמאן
עצמו את לראות אדם חיב פסח של
ממצרים יצא הוא כאילו.זו וחובה
אחרון דור כעל ראשון דור על.לכן
הכתוב אמריםְאצַיהםיְרצמ ץ ֶרֶמֵא.
***
ולעומקומקרא של,לומר יש,
ברש כמובא"י(א במדבר,א'),מתוך
חיבתןשעה כל אותם מונה לפניו.
לומר הכתוב ובאבסוף שחיבתן
מ'ועוצמה דרגה באותה היתה שנה
מ בתחילת כחיבתן'שנה.לכן
כתוביםְאצַיהםיְרצמ ץ ֶרֶמֵא.
***
ִּּֽואה-ם ָ֜ירבֲַאו ן ָ֨תדוגו'ּו ָ֜צה ר ֶָּ֨שֲא
וגו'ַלע ם ֵ֖תַצהְב-ה'.(כו,י'.)
האוה"הק ח'מכאן דייקשדתן
ואבירםהיועיקרהמחלוקת,
האש את הציתו הם באשר.
- 12. יב
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
ולפישפירש מה כי להאמר ניתן זה
רש"לרשע אוי י[קרח]לשכנו ואוי
[ואבירם דתן],דוקא לאו הוא,
בהיפוך גם להתפרש ויכול.אוי
לרשע[ואבירם דתן]לשכנו ואוי
[קרח],הם ואבירם דתן שכןר ֶָּ֨שֲא
ּו ָ֜צה[קרח את]ַלע-ִּֽל ְַעו ה ֶֶּׁ֤שמ-
ןֲרהַא.
***
יְנבּותּומ ֹלא ח ַרק.(כו,יא'.)
מדוע לעיין ויש
בעוד קרח בני על הכתוב יספר
ראובן שבט על מדבר הכתוב.וי"ל
דתן לגבי הכתוב שהזכיר מה פי על
ואבירם"אשרצּוהועל משה על
קרח בעדת אהרון,םתַצהְבה על'.
צּוהםתַצהְב.ואוה"הק ח'דייק
מכאןוהחטיאו שחטאו.וחוטא
את המעכבים מהדברים הם ומחטיא
התשובה( .רמב"תשובה הלכות ם
פ"ד.)מתו לא קרח ובנילא כי
החטיאו.בתשובה לחזור זכו לכן.
כן על ואשרקרח בני את הזכיר
ראובן בבני,זה לעומת שזה לומר
אלקים עשה.שאוקבל לא תם
קבל קרח בני ואת בתשובה.
***
הצח דרך ועל,זה פסוק יתקשר
שלפניו עם.תֶּא ץ ֶּר ָ֜אה ח ְַָ֨תפַתו-יה ֵ֗פ
תְֶּאו ם֛תא ֵ֥עְַלבַתו-ח ַר ֵ֖קוגו'ּוְֵ֖יהַיו
ִּֽסְנל:יְנבּו-ֹלא ח ַר ֵ֖ק-ִּֽתּומ.שהמלים
ִּֽסְנל ּוְֵ֖יהַיומשרתותלמעלה
ולמטה,אתואת הקודם הפסוק
שלאחריו.לך לומר,כשם
היו והנשרפים שהנבלעיםִּֽסְנל,כך
היו קרח בניִּֽסְנל.
וטעםהטיפחאבמילהּוְֵ֖יהַיו
תוכיח.קלה הפסקה כעין שהיא,
שלאחריו עם נדרשת בהכרח ואינה.
המילה את לחבר פתח נותנת ובזה
ִּֽסְנלשלאחריו עם.כאומרו:ִּֽסְנל
יְנבּו-ֹלא ח ַר ֵ֖ק-ִּֽתּומ.
ולעומקומקרא שלשלכן רֵֵָאמי
בהם נאמרמתו לא קרח ובני.
שרשעיםמתים קרויים בחייהם,
מנשוא עוונם גדול כי.קרח בני אך
בחייהם מתים נחשבו לא,רק כי
- 13. יג
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
הרבים את החטיאו לא אך חטאו.
ולכןנתקבלהתשובתם.
ועודבזה לומר יש,אמר שלכן
הכתובִּֽסְנל ּוְֵ֖יהַיולאות המתנוסס
ולמופת.התשובה ַחכֶּשהואכח
נסי.הקב שקבלם"בתשובה ה,
לשורר קבלם שחת פי ומתחתיות
שמים שם ולקדש הדוכן על בפיהם
ברבים.
***
ּוא ַּ֕לפְל י ִ֔כֲנחַה ַתחַֹ֣פ ְשמ ֲנֹוְךח
ִּֽיֻּאלַפַה ַתחֵַ֖פ ְשמ(כו,ה')
רש מפרש"י,שה לפיהאומות יו
אותם מבזין,ואומרים,אלו מה
שבטיהם על מתייחסין,הן סבורין
באמותיהם המצריים שלטו שלא,
וגו,'הקב הטיל לפיכך"שמו ה
עליהם,ה"ויו זה מצד א"זה מצד ד
שנאמרַהֶׁ֔כֲנחיַהִֻּּֽאלַפי.
וברש"שם י:אבלביְמנהלא
ַה משפחת לומר הוצרךיְמני,[אלא
ַה משפחתהנְמי]ֶש לפיםֵשַהֵשם
בו קבוע,יְנמהיו"וה בראש ד"א
בסוף.כתוב לכן֮רֵשא ֵ֣יְֵנב
֒םתְחפְשְמלה ֵ֗נְמְילַּ֙תַחַַּ֙פְשמה ִ֔נְמַיה.
ושואלהאוה"הק ח':[שאר לגבי
השבטים משפחותוכגוןַהֶׁ֔כֲנחי
ַהִֻּּֽאלַפי.]וראיתילמה טעם לתת
השם בהם נקבעכסדרו שלאה''א
ויו בתחלה''דבסוף.
ובהקדיםז דבריהם''ל(י תיקונים')
מכסא הם ישראל נשמות כללות כי
יקרא אשר יתברך כבודוהיכל
אדנ בשם ויתכנה קדשו''י,וכפי
אמת מאנשי לנו שקדם מה(טוש''ע
או''סי ח'ה')יתחייב כיהמוציא כל
לכוין השם הזכרת מפיולאותיות
והנעלמות בפיו המוזכרות
במחשבה,אדנ שם המוזכרות''י,
הוי שם והנעלמות''ה,יכוין גם
שה האותיות לשילובה סוד וא'
קדשו בהיכל(יא תהלים).
ומעתהב בהשתלב'יעמדו שמות
ב יחד'אותיותה'י'ה''קודם א
ליו''ד,הנרשמות האותיות והם
החנוכי ישראל בית במשפחות
הפלואה שקודמת י''ליו א''שהם ד
ה חותם אותיות'ויבנה קדשו בהיכל
- 14. יד
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
י שם משניהם''במאמר הרמוז ה
יה שבטי.עכ"ל.
קודשו דברי ולביאור,י"ל,
צריך שהיהלכאורהלהיותיו"ד
וה בהתחלה"בסוף אסדר לפי
השם כתיבת,(כגוןיחנוכה,
יפלואה),
ומתרץעלהשם שם כתיבת דרך
י'ה'ו'העם בשילובא'ד'נ'יבסוד
ה'קדשו בהיכל.השםא'ד'נ'י'הוא
הנקראקדשו היכל,והשםי'ה'ו'ה'
בו ומשתלב בו נמצא,והוא כך
בשילובו הויהאדנות:
יאהדונהי
האותיות שבשתי איפוא יוצא
של האחרונותהמשולב השם,
ה האות"אבאהלפניהאותיו"ד,
כזה:הי
השבטים על העדות וזו,ה'וי לפני'
אחרי:ַהֶׁ֔כֲנחיַהִֻּּֽאלַפי.
***
ומעתה,לגבי השאלה תחזורַּ֙תַחַַּ֙פְשמ
ה ְִ֔נמַיה.להיקרא לא חלקם יגרע מדוע
אחרה שם'בשילובאדנותכהארת
הק החיים אור'.
ולולדמסהו"אשבשאר שבעוד
אוה אמר השבטים"הק ח'
כנגד בהם שהתוספתיאהדונהי,
השם כנגד היא בימנה התוספתהק'
בעניית לכוונו שישעל אמן
הקדיש,בתיקונים כמובא,והוא
אידהנויה.ה כנגד גם והוא'בהיכל
קדשו,מקדים קדשו שהיכל אלא.
וכביכולהבאים את מקדים ההיכל
להתפלל לתוכו.ולכןבשם
יאהדונהיהוי''הלאדנות קודם
שהואקדשו היכל.ואילו
באידהנויה,מקדים קדשו היכל
להבאים.
א וירמזוןילמ יןַלייאלמה
חז שאמרו"ל,שהקב"מצוי ה
בביה"כ.ביהכ שנבנה מה שכל"נ
הואקדיש להגיד כדי,שם לקדש
ברבים שמים.הקב שאז"מנענע ה
לאב לו מה ואומר בראשושהגלה
בניו את[ .ג ברכות].וכו'.ואילו
האוה שכתב הברכה בכוונת"הק ח'
י"שהקב ל"המנין לפני עוד מצוי ה,
ז כאומרם"ל:אדא רב בר רבין אמר
יצחק רבי אמר:ברוך שהקדוש מנין
- 15. טו
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
הואבבית מצויהכנסת?שנאמר
[א פב תהילים:]אל בעדת נצב אלהים.
***
ולולדמסהו"אנוסף הסבר
בענין:
שדרשו מה פי על
הפסוק עלּהְיב יכה'יםמעֹול צּור
(כו ישעיהו,ד'),שהקב"את צר ה
העולמיםּהְיב,בי'ובה, 'את
ה באות יצר הזה העולם,'ואת
י באות הבא העולם'( .מנחותכט.)
שכל מזה גדול יחוס לך ואין
הקב עליה יעיד ומשפחה משפחה"ה
העולמות עליה ויעידו,הזה עולם
הבא ועולם.
כן על ואשרעליהם הכתוב העיד
תחילהה באות הזה העולם את''א
ולבסוףבאות הבא העולם את
יו''ד,כזה:ַהֶׁ֔כֲנחיַהִֻּּֽאלַפי,לרמוז
אל מחיל הולכים ישראל שבני
חיל,מעוה"העוה אל ז"ב.וכן
לרמוזצדיקים של שכרם מתן
לבא לעתיד,ע"יו האות י''שהיא ד
לבסוף.
ולפיהסברעל השאלה תחזור זה
ַּ֙תַחַַּ֙פְשמה ִ֔נְמַיה:חלקם יגרע מדוע
ש כביכוללאמעולם שהולכים יקרא
הבא העולם אל הזה,יוד שהרי
עוה כנגד"בתחילה אצלם נמצא ב,
ה והאות''עוה כנגד א"אצלם נמצא ז
לבסוף.
ולולדמסהו"א,צדיקותם שמרוב,
עוה שם עליהם נקרא"כבר ב
הזה בעולם בחייהם.רמוזה שכן
בשמםעל כביכול שניתנה הנבואה
בלעם ידי:(כג,י')הנמ י ֶׁ֤מֵ֣רֲַפע
ֶתא רְִ֖פסּומ ב ֲֶׁ֔קעַי-לֵֹ֑ארְשי ַעב ֵ֣ר.:יֶׁ֤מ
הנמלשמם רמז הואַּ֙תַחַַּ֙פְשמ
ַהה ִ֔נְמי.והמילהיֶׁ֤מלקב תרמוז"ה.
וכאומרו(ה דברים,כו')ִּֽימ-ן ֵּ֡תי
֛יתא ֵ֥הא ְרְיל ם ֶֶ֗הל ה ֶֶ֜ז ם ָ֨בְבל ֩היְהו
אֶת ר ֵ֥מְשְלו-לכ-יְִַֹ֖ותצמלכ-יםֹ֑מַיה.
הקב הכתיב כאן"העצמו עלמי
הנותן הוא.בענינינו כן כמו:י ֶׁ֤מ
הנמב ֲֶׁ֔קעַי ֵ֣רֲַפעוגו,'הקב רק"ה
וכו למנות יכול הוא'.
כן על ואשריעידוַּ֙תַחַַּ֙פְשמ
ה ִ֔נְמַיההקב על"באומרם ההנמ יֶׁ֤מ
הקב כנגדם ויעיד"עליהם ה,על
- 16. טז
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
ַּ֙תַחַַּ֙פְשמה ִ֔נְמַיה,תראה עולמך
בחייך.עוה"על יעיד שלכם ז
לכם הצפון הבא העולם.אצלם לכן
י האות'הבא העולם על שמעידה
בראש תהיה,ה והאות"המעידה א
עוה על"בסופם ז.הזה שבעולמם
הבא לעולמם זוכים כבר.
***
ֻּןלְבּוז יְנבםתְחפְשְמלד ֶֶּּרסְל
ד ְַרסַה ַתחַפְשמילֹוןְאלַתחַפְשמ
יֹלנֵאהלְאלְחַיְלַתחַפְשמ
ילְֵאלְחַיַה:(כו,כו')
ועי'אוה"הק ח'את רק שדרש
של שמותיהםד ֶֶּּרסולֹוןאשל ואת
לְאלְחַידרש לא.ד ֶֶּּרס
של מזונותיהם שסדרו שם על
יששכר,לֹוןְאלחוזק שם על,
הלומדים ידי שמחזק.ּולְאלְחַיְללא
דרש.
ולולדמסהו"אמה את לפרש
שהשמיט.כן ועלֵאמרי,לְאלְחַי,
מלים לשתי חלקהו.לאל לַחי.
שע"בת תמיכתו י"ח,ֵלחַיְמלאל,
ֵלחַיְל נאה ולו.
זו לדרך ְךַלכ או,לשון שהוא
נחלה,(והנו"כהרגלה תיפול ן)
ש פירושו ויהיהלְאלְחַינחלת נוחל
א-ל,תמיכת ידי עלבלומדי ו
התורה.
***
לְאצְחַיְל םתְחפ ְשְמל ילְתפַנ יְנב
יְגּונל ילְאצְחַיַה ַתחַפ ְשמ
יַּגּונה ַתחַפ ְשמ.ַתחַפְשמ ֶּרצְיל
ימלַשה ַתחַפ ְשמ םלְשל יְרצַיה.
(כו,מח')
ירמזולענין שמותםמלחמת
היצר.ירמזם נפתלי בבני ודווקא
הכתוב,להיזהר צריך שביותר
החיפזון בעת היצר משליטת.
שלוחה אילה ונפתלי,צריך ולכן
ביותר ביצר להיזהר.
לְאצְחַיוגונילרמז לזה זה סמוכים
רק הוא האדם שאםלאל ְיֹוצֶּח,הרי
זהמגונה.הרי יצרו את הכניע ואם
זהםלשלגבוה חלקו את,והוא
האדםםלהש.
ולכןנסמכוֶּרציוםלש.וכולם
בנפתליבו שנאמראלקים נפתולי
- 17. יז
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
נפתלתי.תוקף שזההאדם עבודת
בעולמוהרע ביצר תדיר להילחם,
בו מתקיים אשר עדַםּג-יְתל ֹ֑כי.
ככתוב(ל בראשית,ח')י ֵָ֨לְתּופַנ
יםִֹ֧להאםע יְתלְַ֛תפנ-חֲאיִ֖תַםּג-יְתל ֹ֑כי
ִּֽילְתפַנ ֹו ִ֖מְש א ֵ֥רְקַתו.
ונפתוליםלשון גם הואתפילה
לשון וגםהתפתלות.את שצריך
היצר במלחמת שניהם.אם וגם
כך לשם להתגנות צריך,שנאמר
יְגּונל,כאשר לבוא הכבוד סוף
בו מתקייםַםּג-יְתל ֹ֑כי.
***
ה ֶַּשנְמ תְחפ ְשמ ֶּהלאֶםהיֵדְֻּקפּו
יםשֲמחַו םַינ ְשֶףלֶאאֹותמ ַעבְּוש.
(כו,לד')
הרמז דרך על,על הפסוק ירמוז
הנביא אליהואליהוהגלעדיאליהו
התשבי,עם השביעי באלף שיבוא
ולגאלנו להושיענו דוד בן משיח.
שכןאליהוגלעד מתושביהיה
ומהמיושביםשבהם.בתוספות כמובא
ג תענית,א'נקרא כן על ואשרהתשבי.
ונאמר(לב במדבר,מ')הֶּשמ ן ֶׁ֤תַיו
תֶּא-ֶּןב ירֵ֖כְמל ד ְִ֔עלַּגה-ב ֵֶּ֖שַיו ה ֶַֹּ֑שנְמ
ִּּֽהב.נקרא כן על ואשרהגלעדי.
ואליהובגימטרי'ב"ן.שמספרו
וחמישים שנים.הכתוב שאמר זה
שֲמחַו םַינ ְשיםֶףלֶא.ותוספת
מאות השבעשיבוא לנו לרמז
באלףהשביעי.בשבע דוקא ונרמז
המאות,יחיש נזכה שאם לנו לומר
בב גאלתנו"א.
***
א דְעלג יְנב ֶּהלאַתחַפ ְשמ ֶּרזֶּעי
יְרזֶּעיאה(כו,ל')
שמותיהם ידרשו הצח דרך על
גלעד בני של:
ֶּרזֶּעיא.נחלתו שקבל שם על
בגלעד,כמי לארץ בחוץ הדר וכל
עזר אי נקרא ולכן אלוה לו שאין,
שעוזרו מי לו שאין כביכול.
ֶּקלְחליְקלֶּחַה ַתחַפ ְשמ.שם על
על חלק ונקרא בארץ נחלתו שקבל
ה חלק כי שם'עמו,בארץ חלקי
- 18. יח
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
החיים,בארץ חלקו חלק לכן.
ליארְשְַאוַתחַפ ְשמילאר ְשַאה.
אשריאלאסרי שם על-אל,שנחל
בחו נחלתו"ל,הקב אסר כביכול"ה
בצרה אנכי עמו לומר אתו עצמו
בחו"ל.
ֶּםכ ְֶּשויְמכַשה ַתחַפ ְשמ.שכם
שיוסף שם על ישראל בארץ נחלתו
בשכם קבור,
עידמ ְּושיעידמְַשה ַתחַפ ְשמ.
שמידעבחו נחלתו שנחל"נקר לא
שם את שם ישכחו שלא כדי כך
השם,שמי קראוהו ולכן-דע.
ֶּרפְחויְרפֶּחַה ַתחַפ ְשמ.שחפר
נחל ישראל בארץה,לחפור שם על
באו הארץ את,עת פניו וחפרו
הכתוב פרסמוצלפחד לבנושהיה
המעפילים מן שהיה או מקושש,
באלה היה שלא שבחו זה וגנותו
חמדה בארץ שמאסו.מושבו לכן
חמדה בארץ.בשם לבנו וקרא
צלפחדכלב שאמר מה שם על
"ַאל םֶַתאְו-ֶתא אּו ְִּֽירת-יכ ץ ֶָארה ַםע
ֵםה ֵנּומְחַלםלצ רסֶּםהיֲלעמִּֽ ַוה'
נּותאַאל-ִּֽם ֻּאירת."הוא וצלפחד
נוטריקוןצל-לא-פחד.ו"לא"ישרת
ולמטה למעלה,פחד לא צל לא.לכן
מהמעפילים היה דאמר למאן
לארץ באהבתו לעלות חשש שלא
השורה את קלקלה זו אהבה אשר.
***
לֹו יּוה ֹלא ֶּרפח ֶּןב דְחפְלצּו
םְשו נֹותב םא יכ יםנבְנֹותב
הְכלמ הְלגח העְנו הְלחַמ דְחפְלצ
הצ ְרְתו:(כו,לג')
דְחפְלצּושם על לבנותיו קרא
חפר בו השריש אשר לארץ האהבה
אביו.ארץ אהבת השריש וצלפחד
שהתיצבו עד בנותיו בלב זו ישראל
נגרע למה ואמרו משה לפני.לנו תן
נחלה.את קלקלה שהאהבה ומה
במעפילים השורה,את בנותיו תקנו
נחלה לנו תן בתבעם השורה.
על שמותן ידרשו כן על ואשר
הצח דרך:
הְלחַמהקב שמחל שם על"על ה
המרגלים עון.
- 19. יט
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
העְנובמדבר לנוע שיפסיקו שם על
חמדה לארץ ויגיעו.
הְלגחלחוג שיפסיקו שם על
בארץ חגיהם לחוג ויגיעו במדבר
חג-לה,לה חג'.
הְכלמתגלה שבארץ שם על
שם על בתו ונקראה מלכותו
מלכה המלוכה.
הצ ְרְתוהארץ שם על,אזתרץ
שבתותיה את הארץ.ואמרו
שם על ארץ שנקראת במדרש
לקב שמתרצית"ה.כולם תבעו ולכן
אחוזה לנו תנה.
***
ֶּרפח ֶּןב דְחפְלצ ְנֹותב הְנב ְַרקַתו
ה ֶַּשנְמ ֶּןב ירכמ ֶּןב דְעלּג ֶּןב
ףיֹוס ֶּןב ה ֶַּשנְמ תְחפ ְשְמל.
ברש"יףיֹוס ֶּןב הֶַּשנְמלמה
נאמר,כבר והלא
נאמרהֶַּשנְמ ֶּןב,לך לומר אלא,
הארץ את חבב יוסף,שנאמר
וגו עצמותי את והעליתם'(בראשית
נ,כה),הארץ את חבבו ובנותיו,
אחוזה לנו תנה שנאמר,וללמדך
צדיקים כולם שהיו,מי שכל
סתומים אבותיו ומעשה שמעשיו,
ליחסו מהם באחד הכתוב לך ופרט
לשבח,זה הריצדיק בן צדיק.וגו'.
כן ואם,איפוא יוצא,לפירש"י
בנו צלפחד שבנותהן צדיק ת.והרי
בנותיו שאמרו התורה לך פרטהיכ
תמ אֹוְֶּטחְב,רש שהביא ועוד"י
ר דעת"היה שמקושש ע,ר ודעת"ש
היה שמהמעפילים,זה הוא ומה
צדיק בן צדיק כאן שפירש.
לומר יש ושמאבזה שכוונתו
צדיקות שהיוהצדיק יוסף בנות,
צלפחד על בדילוג.לך פירט ולכן
הכתובףיֹוס ֶּןב הֶַּשנְמ תְחפ ְשְמל.
וכדברירש"ישאת חבב יוסף
הארץ,את והעליתם שנאמר
וגו עצמותי'(נ בראשית,כה),
הארץ את חבבו ובנותיו,שנאמר
אחוזה לנו תנה.כצלפחד ולא
מת שבחטאו.
ַכ אוְךלזו לדרך,היה זה שבדבר
את חיבב הוא שגם צדיק צלפחד
האליה להעפיל רצה ולכן ארץ
- 20. כ
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
שהאהבה ברשות שלא אפילו
השורה את מקלקלת.
ועודמת שבחטאו לומר אפשר
בתשובה ומת כפרתו היא ומיתתו
בן צדיק נקראות שפיר ולכן שלימה
צדיק.
***
תֹוְךמ ינּוָאב םש ע ַרּגי המל
הנְת ןב לֹו יןא יכ ְתֹוחַפ ְשמנּול
ינּוָאב יחֲא ְתֹוְךב הֻּזחֲא.(כז,ד')
נאמר כאןע ַרּגי המל.ובטמאים
נאמר פסח קרבן לגבי אדם לנפש
(ט במדבר,ז')המלּגנַרעיְתלְבל
ֶתא בְרקַה-ַןב ְרקה'ֲדֹועְמב.
טעם ליתן וישמדועהישווה
בשני הלשונות שתי את הכתוב
השונים עניניםלכאורהמזה זה,
לומרהמלע ַרּגיהמלּגנַרע.
וירֶּאַל הְמַעיןבפירושושל
רש"יבשניהמקומותשגם
לנפש בטמאיםבבנות וגםצלפחד
שיכתב ראוי היההעניןידי על
משה,אלאעל שיכתב אלו שזכו
ידם.שאמרו וזההמלע ַרּגיהמל
ּגנַרע.זכותנו תגרע למהשיכתב
הענייןידינו על.
יוסף של זכות זו הזכות היא ומה
בהם שדבקה,רש שפירש וכפי"י
כנ"לשהארץ את חבב יוסף,
וגו עצמותי את והעליתם שנאמר'
(נ בראשית,כה),את חבבו ובנותיו
הארץ,אחוזה לנו תנה שנאמר.
ודאמר למאןבגמרא(כה סוכה).
היו מי אנשים אותםארונו נושאי
שלהיו יוסףר דברי'הגלילי יוסי,
צלפחד לבנות הושוו לכן,לומר
המלּגנַרע.
הצח דרך ועל,לשון ביוסף מצינו
ל דומהע ַרּגיוּגנַרע,שנאמרבו:
ַרעְגַיו-֛המ ֹו ֶׁ֔ל רֶמֵ֣אַיו יו ֶָׁ֔אב ֹו ֵ֣ב
ִ֖הֶזַה ֹום ֲֵ֥לחַהתְֹ֑מלח ר ֲֵֶ֣שא.
ומכחזו גערהנוח יוסף היה
מותו יום עד לאחיו,היו זה ומכח
צאצאיואליו הנסמכים כל וכן,
ב במקום דבקים"הובמצוותיו.
- 21. כא
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
כן על ואשרבבנות גם נאמר
אדם לנפש בטמאים וגם צלפחד,
המלע ַרּגיהמלּגנַרע.
***
תֶּא ה ֶּ֛שמ ב ְֵ֥רקַיַו-ֵ֖טפ ְשמןֵ֥יְנפל
ה'(כז,ה')
ֵ֖טפְשמןב במסורה נכתבנון
גדולה.בדבר טעם ליתן ויש.
לומר יש ושמא,דרך על
המוסר,שאמר מכיוןוכנ"להמל
ינּוָאב םש ע ַרּגיורצוַכֹותֹוזל
הפרשה של הזכות בו לתלות,לכן
תחילה נענה חבירו על המתפלל
עליהן הזכות את הסב ומשה.לכן
נאמרתֶּא ה ֶּ֛שמ ב ְֵ֥רקַיַו-ן ֵ֖טפ ְשמ
ֵ֥יְנפלה'.
***
הצח דרך ועל,צריכות שהיו
למה לומרנגרע.שהקטינו ומתוך
עצמן,למה ואמרויגרעלנון זכו
על גדולהשנאמר רבנו משה ידי
משפט את משה ויקרבן.
היאעליה שויתרו הנון אותה
בתחילה,ולבסוף קבלוה.זו וכן
הנו"בתחילת עליה שויתרו ן
התיבה,(במקו יגרענגרע ם)
שנאמר התיבה בסוף לבסוף וקבלוה
משפטן.
***
ועודבעניןתֶּא ה ֶּשמ בְרקַיַו
טפ ְשמןיְנפלה'.ובראש
ְש משפט היה המסנגריםמֹותוכנ ן"ל
שבשמותןלארץ חיבתן רמוזה.
נחלתן להן מגיעה כן על אשר.והנון
הגדולהתוכיח,שהיוחמשוגדולות
בחשיבותן.ן שכןקטנה בגימטריה
חמש.משפטה לומר צריך והיה,
אלאלומר הכתוב רצהשל משפטה
משפטן הן ואחת אחת כל.
***
צלפחד בענין ועוד.בס מובא'
הק'הדורות בסדר מובא וכן,למ"ד
- 22. כב
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
עצים מקושש צלפחדבשבתהיה
ולכןנתגלגלר של בגינה'יהודה
החסידגדרה שנפרץ,בה ובטח'
לשמרה,וגדלאחד צלף עץלתקן
בגינתו הפירצה.וכאומרוצלפ-חד
הגינה גדר נפרצה לא כך ידי ועל
השבת גדר נפרץ ולאהוא וזה
תיקונוצלפחד של.[הדורות סדר
ב"תפ א"ח.]שבת במסכת וכמובא
קנ:
ולולדמסהו"אהענין שסוד
המרגלים בחטא היה לא שצלפחד
לראות שלחם שמשה הואבה היש
אין אם עץ.רש ופירש"בה היש י
כעץ עליהם המגן אדם.והמרגלים
העם עז כי אפס ואמרו בזה חטאו
פריה וזה.עליהם שמגן מי שאין
שי עץ בהם ואיןגןיוכיח פריה וזה
העם כן משונים שפירותיה שכשם
וכו משונה'.
וצלפחדלקבל לא עצמו על קבל
דבריהם.ולהיות זכה לכןחד צלף
להיותכעץ עליה שמגן האיש.כי
על מגן השבת פרצת על שמגן מי
יושביה ועל כולה הארץ.
ולמאןדאמרגם היה המעפילים מן
המקלקלת בחיבתו כי לומר אפשר
תיקונו טמון היה כאן השורה את,
דוברות צלפחד בנות שכן.שהן מה
צלפחד של הדיבורים מן זה דוברות
אביהןהארץ על טוב שדבר,ומה
או מאמיה או בשוקא יאמר שינוקא
מאבוהי.תיקונו היו והן.
***
אמֶּרַיוה'ֲלע הֶּשמ לֶּאַרה לֶּא ה
ֶּהזַה יםרֲבעהוגו'( .כז,יב')
יםרֲבעה ַרה.נבו הר הוא.ויש
הדעת את ליתןהר כך נקרא מדוע
העברים.
עלדרךהפשטשממנו להבין יש
אפשרישראל לארץ לעבור.
שהותר משה חשב כן על ואמנם
ברש כמבואר נדרו"י,כתוב וכאילו
הר כאןַמהֲעברים.פרש וכן
הרמב"ן.על שהוא מפניַמְעְברֹות
הירדןכנען ארץ אל יעברו ומשם.
יקר והכלירש פי על פרש"ילפי
ַהו למעלה שנאמרֲעַבְרֶתאת ם
- 23. כג
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
לבתו נחלתו,נאמר שלכך
שאינו מי שכל ללמדך והעברתם
הקב ליורשו בן מניח"עליו מלא ה
ֶעְברה,נסמכה מדוע גם תירץ ובכך
נחלה להעברת זו פרשה.
י ועוד"ל,הצח דרך על,שלכן
הר לו קראהעבריםהר ולא
המעברים,בו עוברים הכל שלא.
משה כייעבור לאלארץ בו
ישראל.ה נשמטה ולכןאות"מ"של
מהר ונשאר מהמעברים שה
העברים.על וזעם עברה הר שהוא
מריבה במי שמו קדשו לא אשר,
בהר נקבר שמשה כך ידי ועל
העבריםו העברההזעםמכוונת
ממולו הנמצא פעור כנגד.
י ועוד"ל,הדרש דרך על,נבו
והעבריםאותוהוא מקום.אלא
שמלשון הוא נבונבואהראוי שבו
להיטמן כמשה נביא,גם והעברים
ה שדבר הוא נבואה לשון'עובר
ה דברי את לעם לומר הנביא דרך'.
י ועוד"ל,הסוד דרך על,
שמכאןתעבורנשמת
הנשמות לעולם משה.גם והוא
נבו מלשון.כאומרונבֹוָאשעריך ה.
שכל רבים לשון העברים הר ונקרא
אחודות ישראל עם נשמות
רבנו משה בנשמת וקשורות.
י ועוד"ל,התרגום פי על,
שם הוא שעברים
לגבולות.רבנו משה על נגזר והרי
לאלארץ להכנס,כך ידי על אך
שבקשואת ראובן ובני גד בנינבו
והתרגוםלו קוראקבורתא בית
דמשה,רבנו משה זכה כך ידי על
להיותישראל ארץ בתחום קבור.
עברים נקרא לכן,את מכיל שהוא
מעבריהארץ של הגבול.
י ועוד"להרמז דרך על,שלכן
נבו הר העברים הר נקרא.זה אמנם
שםששם שהיתה זרה עבודה ל,אך
הער היויםמּוַסבֹוש תם,ששינו
זרה מעבודה שמם,שינו לא ומדוע
אתלנבוא נבו.נקרא היה ואז
משה של הנבואה שם על המקום,
הקב לו שאמר אלא"ה"יכֶדגֶנמ
ץ ֶָארה ֶתא ֶהא ְרתבֹואת ֹלא המְשו
ֵינְבל ןֵתנ ינֲא ֶרשֲא ץ ֶָארה ֶלא
ֵלאְרשי"המקום שם מסב היה ואם
לנבואלו שאמר לרש לעג זה היה
- 24. כד
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
ושמהתבוא לא.להר שמו הסב לכן
העברים.תעבור לא ֶברהע שמשום.
כאן עד כי נבוא ולא נבו כתוב ולכן
עו ולא תבואד.אל בלי"המורה ף
של אלופו עלעולםבארץ השוכן.
י ועוד"ל,מקום ידי שעל שם על
הוא הרי כאן מנוחתואת מעביר
מנהיגותוליהושע.
***
ןצ ַרבְדְמב יפ םֶּיתמְר ר ֶּשֲַאכ
ינישְדקַהְל הדעה ַתבימְרב
ַתבירְמ ימ םה ֶּםהיינְעל םיַַמב
שדקןצ ַרבְדמ:(כז,יד')
ןצ ַרבְדְמב,ןצ ַרבְדמ:פעמים
לי למה פסוק באותו.לומר וישצן
מלשוןצינון.שהמריבהציננהאת
העדה של התלהבותה,אשר במקום
אש יוקדת להיות יכולה היתה
האמונה.
המוסר דרך ועלרָאמי והצח,
תמיד האדם שיראהלצנןיצר את
המריבה,תהיה כך ידי ועלאש
ובכל בו יוקדת האמונהצאן
קדשים.
***
ֶּםכל ֶּהיְהת ת ֶֶּּרצֲע יינמ ְַשה ַיֹוםב
וגו'הלע םְֶּתב ְַרקְהווגו'ַרפ
דחֶּא לַאי דחֶּא.(כט,לה-לו')
ובמדרשרביתנחומא(יז),למדה
תורהדרךארץ,שמישישלו
אכסנאי,יוםראשוןמאכילו
פטומות,למחרמאכילודגים,
למחרמאכילובשרבהמה,למחר
מאכילוקטניות,למחרמאכילו
ירק,פוחתוהולךכפריהחג.
ּהב ןינֲוהַו,מהארץ דרךכאן יש
אורחים מהכנסת ופוחת שהולך.
וי"לכלפי לא הוא ארץ דדרך
האורח,הקב כלפי אלא"ה.שלא
מן יותר מכובד ודם בשר יהיה
הקב"ה.
ֶּשכן,לה קרבנות מה'הולכים
ופוחתים,את שמכבדים מה אף
ופוחת הולך יהיה האורח.וא"ת
מקבלת אורחים הכנסת גדולה והרי
שכינה פני,כאשר שזה לומר יש
- 25. כה
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
כאחד באים שניהם.אחד כל אבל
הכנסת נלמד אדרבה עצמו בפני
שכינה פני מקבלת אורחים.כאן מה
ופוחת הולך כאן אף ופוחת הולך.
בענין האמורה ארץ דרך היא וזו.
***
ַל ֲשּועַת ֶּהלאה'ַדבְל ֶּםכיֲדעְמֹוב
ֶּםכיֹלתְעל ֶּםכיתבְדְנו ֶּםכירְדנמ
ֶּםכיתְחנְמלּוֶּכיְכסְנלּום
ֶּםכיְמלְַשלּו.
(כט,לט')
הרמז דרך על,סייםהפרשה
של סיומת פעמים בשש.....ֶּםכי
בקרבנותברציפות,ְֵרדנמֶּםכי
ֵתבְדְנוֶּםכיֵֹלתְעלֶּםכיֵתְחנְמלּוֶּםכי
ֵכְסְנלּוֶּכיםֵמְלַשְלּוֶּםכי.לך לומר
זה ידי שעלםַכיכוכבים לעובדי
בעבור מכות שֵשששתשנה אלפים
זרה מעבודה ידיהם משכו שלא,
ורצופה רבה מכה.ועוד.....ֶּםכי
של אחדֶּםכיֲדעְמֹובהפעם והוא
השביעיתבפסוק,מכה כנגד
שביעיתבאלףהשביעי,בעת
ומגוג גוג מלחמת,ניצחת מכה,
ישראל עמו ולפאר לרומם.ולכן
נסמכההמילה בוַדבְל,ֶּםכיֲדעְמֹוב
ַדבְל,כנגדעםלבדדישכון.
ובגוייםכנגד ופוחתים ההולכים
שבסוכות פרים השבעים,לא
יתחשב.
ועודהצח דרך על,לומר יש
כאן שישששפעמיםמ'סופית
ברציפות.על ללמדסדרים ששה
פה שבעל בתורה,שמתחילים
מ באות"ממאימתיומסתיימים
מ באות"ה מ'ה יתן לעמו עז'יברך
עמו אתבשלום.הקרבנות שזכות
תשכח שלא ישראל לבני תעמוד
מישראל תורה.
ושמאענין סיים דלכן לומר יש
בפסוק הקרבנות"אֶל ֶהשמ רֶאמַיו
הּוצ רֶאֲש לְככ ֵלאְרשי ֵינְבה'תֶא
ֶהשמ",האחרון בפסוק שישאחת
תיבות עשרה,חמשחמישה כנגד
תורה חומשילֶּא הֶּשמ אמֶּרַיויְנב
לארְשי,שש ועודסדרי ששה כנגד
משנההּוצ רֶּשֲא לְככה'הֶּשמ תֶּא.
***
- 26. כו
מקרא של לעומקו
פר'פינחס
בעניןהנשתוון גדרבביאורו
אוה של"הק ח'.
לֶא הֶשמ ֵרבְַדיַוה'רֵאמל.דְקפי
ה'רשב לְכל תרּוחה יֹלהֱאישא
הֵדעה ַלע.וגו'רֶאמַָ֨יוה'לֶא-
חַק ה ֶֶ֗שמ-תֶא ַּ֙ךְל-ןב ַע ְֵֻּ֣הֹושי-ּון ֶׁ֔נ
ר ֶּשֲא יש ֵ֖א-ֹו ֹ֑ב ַחּו ֹ֣רתֶא ְֵ֥תכַמְסו-
ִּֽיולע ִ֖ךְדי(כז במדבר,טז'-יח')
לשונו וזהאוה של"הק ח':יפקוד
ה'הרוחות אלהיוגו'.לדעת צריך
א'כינויי מכל זה כינוי בחר למה
לה הידועים והשבח המעלה'.
ב'וגו יצא אשר לשון האריך למה'
ואשר יוציאם ואשר יבא ואשר
יביאם.
ג'וגו עדת תהיה ולא אומרו'מנין
שה הדעת על יעלה'עינו יעלים
אשר כצאן שיהיו מבניולהם אין
רועה.
לשונו וזה:
אכןהדרך זה על הענין יתבאר
דעכושלילתו ובחירתו השכל תכונת י
בגדר רחוקההנשתווןבריבויהנושאים,
וכשםשישתנובצורתם הנבראים
ויותר כן כמו בהם ההשתוות ואין ובקומתם
והנשלל הנבחר השתנות בענין מהמה
והרצון ההשכל בבחינת,על נוסףשינוי
שביסודות ההרכבה בתכונת הטבע פרטי
הבחירה יולד מהם אשר היולים וכוחות
בדומים,לפעמים וימצאההשתוותבתכונה
נעלם והוא,ורז שכיוונו מה הוא''ל(נדרים
לט):חולים ביקור בענין גילו בן לומר,
הנמצא בגדר שיושלל תשער ומזה
שישתווס כהמה רבים'בדורו שהיו ריבוא
לאחד משה של,ה ישים אשר והמלך'
לא עליהםישתווהאיש זולת אליו ברצונם
ז שאמרו משה''ל(סט תיקונים)שהיה
המד דור של הנשמות כל שורשבסוד בר
אומרו(ישעי'סג)עמו משה,מה ועיין
בפסוק שכתבתי(י לעיל''י א''ב)האנכי
וגו הריתי,'שהפקיד סיבה היתה וזו
לגדר נמזגו והנפקדיםההשתוותאחד וכל
כלבבו לו היה:עכ"ל.
ובהקדיםאוה כי יאמר לביאורו"ח
הק'הנקראת חדשה מילה כאן יצר
נשתוון.מילים משתי מורכבת והיא:
ונשתנה נשתווה.והשונה השווה.
בין והמיזוגוהנשתווה הנשתנהיקרא
נשתוון.הנצחי בין המיזוג והוא
והחולף,בין והמושפע המשפיע בין
והנברא הבורא.היחסית ההתאמה היא
השונים הכוחות בין וההתמזגות,וכמו
בבריאה,עצמו באדם כן,עולם שהוא
קטן.בההשכל שבין הזורמת תמזגות
והרצון השכל בין והרגש.כאשר
של שכל אלקי משכל מושפע השכל
מקום של רצונו הנקרא הוא תורה,