תזה איכותנית הסוקרת שלושה צירים של שינוי שעוברות יולדות לאורך חייהן- מפסיביות ללקיחת אחריות, מהתמקדות באחר להתמקדות בעצמי, ומדיכוטומיות של כישלון והצלחה לדואליות. בנוסף מובאת סקירה היסטורית של התפתחות הלידה.

1. (Sense of Agency) מפסיביות לתחושת סוכנות
צירים של שינוי בקרב יולדות
ז'קלין ישעיה
עבודת גמר מחקרית (תיזה) המוגשת כמילוי חלק מהדרישות
לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"
אוניברסיטת חיפה
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות
בית הספר לעבודה סוציאלית
אוגוסט 2014

2. (Sense of Agency) מפסיביות לתחושת סוכנות
צירים של שינוי בקרב יולדות
מאת: ז'קלין ישעיה
בהנחיית: פרופסור עדיטל בן ארי
עבודת גמר מחקרית (תיזה) המוגשת כמילוי חלק מהדרישות
לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"
אוניברסיטת חיפה
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות
בית הספר לעבודה סוציאלית
אוגוסט 2014
מאושר על ידי ___________________________ תאריך ________________
I
(מנחת העבודה)
מאושר על ידי ___________________________ תאריך ________________
(יו"ר ועדת מ"א)

3. הכרת תודה
ברצוני להביע את הערכתי הרבה, הנתונה לכל מי שסייע/ה בידי בהכנתה ובהשלמתה של עבודת
מחקר זו.
תודה לפרופ' עדיטל בן ארי, שלימדה אותי בהנחייתה המיומנת להפוך רעיון שמבוסס על חוויה
אישית לעבודת מחקר. תודה על הדרישות הבלתי מתפשרות ועל הסבלנות לאורך התהליך הארוך
של כתיבת העבודה. למדתי ממך המון ואני אסירת תודה על כך.
תודה מקרב לב לכל המרואיינות שהסכימו להשתתף במחקר. תודה על האמון שנתתן בי, ועל
הסכמתכן לחשוף בפני את חוויותיכן ורגשותיכן האינטימיים, ולחלוק עימי סיפורים כל כך
מעצימים וחשובים, שיהוו בתקווה השראה ומקור לצמיחה לנשים רבות נוספות.
תודה מיוחדת לליאת בן אדיבה, הדולה שלי, שפתחה בפניי עולם עתיק של תבונה נשית והחזיקה
לי את היד פעמיים בתהליכי לידה מעצימים ששינו את חיי.
תודה לילדים האהובים שלי, קיומכם מניע אותי לפעול לעולם טוב יותר.
II

4. תוכן עניינים
V ............................................................................................ תקציר
מבוא.. ............................................................................................. 1
פרק א': רקע תיאורטי ........................................................................ 3
א. 1 התפתחות התנועה הפמיניסטית ................................................................... 3
א. 2 פמיניזם רדיקלי והדיון בזכות האשה על גופה ................................................... 4
א. 3 מלידה טבעית ללידה מכשירנית .................................................................... 6
א. 4 חזרה ללידה פעילה..................................................................................... 8
א. 5 פמיניזם, לידה ואוטונומיה .......................................................................... 10
א. 6 החוויה הסובייקטיבית של נשים במהלך לידה ................................................. 12
א. 7 תיאוריות מהלך החיים בהקשר של חוויית הלידה ............................................ 13
א. 8 סיכום ושאלות המחקר .............................................................................. . 14
פרק ב': שיטה ................................................................................ 15
ב. 1 אופי המחקר ............................................................................................. 15
ב. 2 מדגם... ................................................................................................... 15
ב. 3 כלי המחקר ............................................................................................. 16
ב. 4 מהלך המחקר .......................................................................................... 17
ב. 5 ניתוח הממצאים ....................................................................................... 17
ב. 6 תוקף ומהימנות המחקר ............................................................................. 17
פרק ג': ממצאים ............................................................................. 19
לאורך הלידות ........ 20 (Sense of Agency) ג. 1 התפתחות מפסיביות לתחושת סוכנות
ג. 1.1 תפיסה כללית של הליך הלידה ....................................................................... . 20
ג. 2.1 קושי בכניסה להריון ואובדן הריון ..................................................................... 25
ג. 3.1 בחירה בלידה אלטרנטיבית ............................................................................ 27
ג. 2 התפתחות מחשיבה על האחר לחשיבה על העצמי לאורך הלידות ...................... 33
ג. 1.2 טיפוליות ..................................................................................................... 33
ג. 2.2 טוטליות...................................................................................................... 36
ג. 3.2 תפקידי מגדר .............................................................................................. 40
III

5. ג. 3 התפתחות מדיכוטומיה לדואליות של כישלון והצלחה בהבניית חוויית הלידה ........ 45
ג. 1.3 תפיסת החוויה של כניסה להיריון, הנקה ולידה בלידות הראשונות .......................... 45
ג. 2.3 חוויה דואלית של כישלון והצלחה במבט לאחור ................................................... 49
פרק ד': דיון ................................................................................... 53
ד. 1 חוויית הלידה הכוללת לאורן של תיאוריות מהלך החיים ..................................... 54
ד. 1.1 זמן וחיים קשורים, תיזמון ומקום ..................................................................... 54
ד. 2.1 התפתחות הדרגתית לאורך החיים ונקודות מפנה ............................................... 57
ד. 3.1 תחושת סוכנות וחוויית שינוי תוך קבלה וויתור על תפקידים חברתיים ....................... 59
ד. 2 השלכות המחקר לתיאוריה ולפרקטיקה ......................................................... 60
ד. 3 מגבלות המחקר וכיווני מחקר עתידיים ........................................................... 61
ד. 4 אחרית דבר .............................................................................................. 62
ביבליוגרפיה ................................................................................... 63
נספח א'- מדריך הראיון.................................................................... 73
IV

6. (Sense of Agency) מפסיביות לתחושת סוכנות
צירים של שינוי בקרב יולדות
ז'קלין ישעיה
תקציר
לאורך ההיסטוריה, השפיעו שינויים חברתיים ופוליטיים על האופן בו נשים יולדות. עד לפני כמה
מאות שנים, התרחשה הלידה במרחב נשי מובהק, בתנוחות מאונכות וללא התערבויות או
חומרים משככי כאב. בעקבות ציד המכשפות באירופה ובאמריקה בו נרדפו בעיקר הנשים
החכמות והמרפאות, נאסר על נשים לעסוק במקצוע המיילדות. שינוי פוליטי זה גרם לכניסתם של
גברים למרחב הלידה ולפיתוח שיטות התערבות שונות, שלעתים הצילו חיים, אך בפעמים רבות
שינו את המהלך הטבעי של הלידה. הלידה נתפסה בהדרגה כאירוע מסוכן המחייב התערבות
רפואית. כחלק מהגל השני- הרדיקלי של הפמיניזם, החל דיון בזכות האשה על גופה. בעשרים
השנים האחרונות הגיע דיון זה לחדרי הלידה, ונטבע המושג "לידה פעילה", לידה שבמהלכה נענית
היולדת לידע הפנימי של גופה ומנחה את תהליך הלידה. כיום, נשים יולדות נמצאות בתווך בין
לחצי הממסד הרפואי, המבקש בדרך כלל לסיים את הלידה במהירות וללא סיכונים, לבין הגישה
הפעילה, העושה בפעמים רבות אידיאליזציה ללידה הטבעית.
מחקר זה עוסק בחוויית הלידה הסובייקטיבית של נשים, ובמשמעויות שהן מייחסות לה.
המחקר נערך במסגרת המתודולוגיה האיכותנית, ורואיינו במהלכו 11 נשים באמצעות ראיון
נרטיבי מובנה למחצה. המחקר מתייחס ללידה באופן תהליכי וכולל, כחוויה שלא מצטמצמת
לחדר הלידה בלבד, אלא מעוצבת על ידי גורמים ואירועים שונים בחיי האשה ואף מעצבת את
על פיהן החיים ,(Life Course Theories) עתידה. גישה זו מתבססת על תיאוריות מהלך החיים
הם מסלול הדרגתי של שינוי והתפתחות, ואירועים שונים- חברתיים, פוליטיים, משפחתיים
ואישיים הם הבסיס לאפשרויות הבחירה המונחות בפנינו בהווה.
מתוך ממצאי המחקר ניכר כי נשים נעות לאורך הלידות שלהן על פני שלושה צירים של
בתחום זה ניתן .(Sense of Agency) שינוי: הציר הראשון נע בין פסיביות לתחושת סוכנות
לראות כי נשים רבות מגיעות לחדר הלידה בפעם הראשונה עם מעט מאד ידע ועם חוסר אמון
בגופן, ועל כן אינן מובילות את תהליכי קבלת ההחלטות בלידה. לפסיביות זו מוסיפה העובדה
שנשים כה רבות מתקשות להיכנס להיריון ועוברות טיפולים ארוכים לשם כך, ובעת הלידה הן
אינן רוצות לקבל החלטה שעלולה לסכן את העובר. לאורך הזמן ניתן לראות כי כמעט כל הנשים
V

7. לוקחות אחריות ושליטה על הלידה שלהן, בין אם הן בוחרות ללדת שוב בבית החולים, בעזרת
VI
דולה או בלידת בית.
הציר השני נע בין התמקדות באחר להתמקדות בעצמי. בתחום זה נראה כי המרואיינות
עברו טרנספורמציה משמעותית לאורך הלידות מבחינת הטוטליות שלהן (בכניסה להיריון, בהנקה
ובטיפול בילדים), אולם הן עברו שינויים מאד קטנים במה שקשור לטיפוליות ולהיענות לציפיית
המגדר הקשורה לאידיאל היופי. הציר השלישי נע בין חוויה דיכוטומית של "הצלחה" מול
"כישלון" במהלך הלידה, ליכולת לראות במבט לאחור שחוויית הלידה היא חוויה מורכבת,
שהצלחה וכישלון גרים בה בכפיפה אחת ויכולים להיות נתונים להגדרה עצמאית ופחות חברתית.
מתוך המחקר הנוכחי עולה כי חוויית הלידה היא חוויה שבמהלכה לאורך שנים, נשים
יולדות נעות על ציר בין פסיביות לתחושת סוכנות. התנועה על ציר זה היא אינדיווידואלית ולכל
אשה יש את הקצב שלה ואת נקודות המפנה אותן היא מזהה כמשמעותיות בתהליך. אולם תנועה
זו אינה מתרחשת במרחב מבודד, והיא מעוצבת במידה רבה על ידי חוויות עבר, מבנים חברתיים
וציפיות עתידיות. כמו כן, מידת השינוי אינה זהה לגבי כל המרכיבים באישיותה של האשה- יש
מרכיבים שעוברים שינוי משמעותי, והיולדת מגיעה בהם לאוטונומיה, הגדרה עצמית
ודיפרנציאציה, ויש כאלה הנשארים סטטיים לאורך זמן, דבר המעלה שאלות רבות וראוי לבדיקה
נוספת.

8. מבוא
מחקר זה התמקד בחוויות הלידה של נשים, ובצירי השינוי שהן עברו מהלידה הראשונה לאחרונה
שלהן. הנשים שהשתתפו במחקר סיפרו על חוויות הלידה שלהן, ובחרו להדגיש את מה שהיה
חשוב ומשמעותי עבורן בחוויות אלה. הן נשאלו על תהליך הכניסה להיריון, על מהלך הלידה, על
תקופת ההנקה, על הקשר של חוויות אלה לחוויות חיים אחרות, ועל עיצוב זהותן בעקבותיהן.
בשנות ה- 60 , במהלך הגל השני של הפמיניזם, החל דיון מעמיק בזכות האשה על גופה,
דיון שהגיע גם לחדרי הלידה. עיון בציורים ופסלים מתרבויות עתיקות מלמד כי נשים נהגו ללדת
כשהן עומדות או כורעות, מוקפות נשים שתומכות בהן ומסייעות להן להתמודד עם הכאב. לאחר
המאה ה- 16 , תקופת ציד המכשפות באירופה, החלה הלידה להיתפס כאירוע מסוכן, המחייב
התערבות רופא, מכשור מיוחד ומשככי כאבים, והתבצעה בשכיבה פאסיבית (רונאל, ארצי- פדן
Bibeau, 2010; Horton-Salway & Locke, 2006; Martin, 2003; Torres, ;2002 , וכהן-ורדי
2013 ). בעשרים השנים האחרונות החל דיון מחודש ב`לידה פעילה`, לידה טבעית ; Young, 1990
שבמהלכה נענית היולדת לאינסטינקטים הטבעיים שלה ולהיגיון הפיזיולוגי של גופה ומנחה את
תהליך הלידה. כיום, מתבצעות בבתי החולים לידות טבעיות לצד לידות מכשירניות (בלאסקאס,
.(Akrich, Leane, Roberts & Arriscado Nunes, 2014; Gibson, 2014 ;2011 , 2004 ; תמיר
מחקרים מעטים בחנו את החוויה הסובייקטיבית של היולדת במהלך הלידה ותפיסת משמעותה.
כמו כן, מחקרים מעטים התייחסו לחוויית הלידה הכוללת החל מהניסיונות להרות ועד להנקה.
חוויה זו מתמשכת לאורך כמה שנים, ומעניין לבחון את מהלכה ואת נקודות המפנה בה, על מנת
לתאר את השפעתה על עיצוב אופייה של האשה. מטרת המחקר הנוכחי היתה לפתח מסגרת
תיאורטית שתעמיק את ההבנה לגבי חוויית הלידה הכוללת והמשמעויות שנשים מייחסות לה.
החוויה הסובייקטיבית של נשים באשר לחייהן נמצאת פעמים רבות בהגליה מהמחקר
המדעי (גיליגן, 1995 ). נשים יולדות עלולות להיות נתונות למערכות לחצים מגורמים שונים-
ללחצי החברה בנוגע לכניסה להיריון ולהנקה, לרופאים שלא תמיד מאמינים בכוחן ללדת,
לרומנטיזציה של לידה טבעית שעלולה להפחיד אותן ולהתנגש במציאות של לידה קשה וכואבת,
Bibeau, 2010; Gibson, 2014; Horton- ;1995 , לציפיות מגדריות לגבי התנהגותן ועוד (גיליגן
ידע מחקרי על המשמעויות שמייחסות .(Salway & Locke, 2006; Martin, 2003; Young, 1990
יולדות לחוויית הלידה הכוללת, הוא בעל תרומה תיאורטית עצומה להבנת תופעה זו. ידע בתחום
1

9. זה עשוי להאיר את הנושאים, נקודות המפנה, התהליכים ואת יחסי האנוש אותן תופסות נשים
כמשמעותיים בתהליך הלידה הכולל, המתרחש לאורך שנים רבות של חיינו הבוגרים. גורמים
(Sense of Agency) אלה עשויים להבהיר את התהליך באמצעותו מפתחות נשים תחושת סוכנות
ולוקחות אחריות על חייהן. מחקר כזה יכול לבחון גם אם נשים מקשרות חוויה זו לתחומים
אחרים בחייהן, ולהבין מה מחליש ומה מעצים אותן. ברמה הפרקטית, ידע על משמעות חוויית
הלידה הכוללת עבור האשה עשוי לשמש אף בהדרכת יולדות וצוותים רפואיים, על מנת לאפשר
2
ליולדות חוויה חיובית ובונה ככל הניתן.
מחקר זה שאף לחשוף ולהבין את החוויה הסובייקטיבית והייחודית שיש ליולדות בעת
תהליכי הכניסה להיריון, הלידה וההנקה, ואת המשמעויות שהן מייחסות לחוויות אלו, זאת על
מנת לשפוך אור על המציאות הקיימת שתאפשר להבין ולחקור אותה. על מנת לבסס גוף ידע
בנושא זה שנחקר מעט בעבר באופן מדעי, נערך מחקר ראשוני, שחקר לעומק את הפרספקטיבה
של היולדות ואת כיווני המשמעות השונים שהן מייחסות לחוויותיהן, והתמקד בחוויה הכוללת
של הלידה. מחקר איכותני מתמקד בחשיפת עולם התוכן והבניית משמעותו על ידי הנחקרות.
מתודולוגיה כזו מעמידה במרכז את החוויה הסובייקטיבית של המספרת ועל כן שמה דגש על
,(meanings) הבדלים בין נשים (צבר, 1999 ), ובודקת כיצד הן חוות את עולמן במונחי המשמעויות
Patton, 1990; ) (inside perspectives) או ההשקפות מבפנים (interpretations) הפירושים
לכן, המתודה האיכותנית היתה המתאימה ביותר לעריכת מחקר .(Rosenblatt & Fischer, 1993
זה.

10. פרק א': רקע תיאורטי
לאורך ההיסטוריה השפיעו התפתחויות חברתיות, תרבותיות, דתיות, מדעיות, פוליטיות
וכלכליות על האופן בו נשים יולדות. הרקע התיאורטי סוקר את התפתחות התנועה הפמיניסטית
בכלל, ואת התפתחות הזרם הרדיקלי בפרט. בנוסף, מובא הדיון בזכות האשה על גופה, דיון
שהגיע גם לחדרי הלידה. בהמשך, מוצגת סקירה היסטורית של תהליך הלידה- מתקופות קדומות
בהן נשים היו המעורבות היחידות בתהליך הלידה, דרך מעבר ללידה מכשירנית בבתי חולים
וחזרת האפשרות של לידה פעילה. הרקע התיאורטי מפרט גם את מערכת הלחצים החברתית
והרפואית המופעלת על נשים יולדות, ובוחן מושגים של אוטונומיה ושליטה לאור הגות
פמיניסטית וציפיות מגדר. לסיום, מובאת סקירה בנושא תיאוריות מהלך חיים, כזווית התבוננות
אפשרית בשינויים אותם עוברות נשים לאורך הלידות שלהן. גופי ידע אלה מבהירים את השינויים
שהביאו להבניית אפשרויות הלידה כפי שהן קיימות כיום, ומשמשים כרקע להבנת חוויית הלידה
3
הסובייקטיבית של נשים.
א. 1 התפתחות התנועה הפמיניסטית
לקראת סוף המאה ה 18- , החל העידן הליברלי, שראה באדם יצור רציונאלי ובעל זכות להגדרה
עצמית, למימוש עצמי ולהשתתפות בקבלת החלטות הנוגעות לחייו הפרטיים והציבוריים. אחת
; התנועות שהתפתחו לקראת סוף המאה ה 19- לאור אידיאולוגיה זו הייתה הפמיניזם (קמיר, 2002
התנועה הפמיניסטית נולדה בתגובה למציאות חייהן של נשים כקבוצה שאינה .(Lorber, 2010
; נהנית משוויון זכויות, חירויות והזדמנויות באף מגזר של החיים (דה בובואר, 1949 ; קמיר, 2002
במצב זה נקודת מבטן והאינטרסים שלהן אינם מובאים בחשבון במידה מספקת .(Ortner, 2014
.(Ortner, 2014 ;2002 , (גיליגן, 1995 ; קמיר
ניתן להבחין במספר גלים וגישות בפמיניזם. הגל הראשון של הפמיניזם (מאמצע המאה
ה- 19 עד שנות ה 20- של המאה ה 20- ), התבסס על התיאוריה הליברלית, שטענה כי כל בני האדם
הפמיניזם .(equally) צריכים להיות בעלי זכויות שוות, ויש להתייחס אליהם באופן שוויוני
בתקופה זו התמקד בהשגת איזון מגדרי במוקדי הכוח, ובהקניית שוויון זכויות חברתי בזירה
הציבורית- הזכות לבחור, להיות בעלת רכוש, לרשת, להתגרש, להיות בעלת חזקה על ילדים

11. Ginzberg, 2002; Gonzales-Rivera, 2014; Jagger & ;2011 , וללמוד את כל המקצועות (תמיר
.(Rothenberg, 1993; Lorber, 2010; Warhol & Herndl, 1991
בשנת 1949 פרסמה סימון דה- בובואר את ספרה "המין השני" ( 1949 ), בו טענה שהגדרת
הנשיות כצניעות, פסיביות ועדינות, אינה תופעה ביולוגית אלא הבנייה חברתית. דה בובואר טענה
"One is not born a woman- One becomes one" - כי אשה אינה נולדת אשה אלא נהיית אשה
ספר זה, יחד עם מהפיכת הסטודנטים, המאבק לקידום מעמד .(Lorber, 2010 ;1949 , (דה בובואר
המיעוט השחור והמהפכה המינית (עם אישור הגלולה למניעת הריון) הצמיחו את הגל השני של
הפמיניזם (שנות ה 60- עד סוף שנות ה- 80 של המאה ה 20- ). גישת זו גורסת כי גברים ונשים שונים
כי אם בהוגנות בהתאם למי שהם (equally) במהותם, ולכן יש להתייחס אליהם לא באופן שוויוני
Evans, 2002; Godayol & Waldeck, 2014; Lorber, 2010; Warhol & Herndl, ) (equitably)
1991 ). על פי גישה זו, לא מספיק לערער על חוקים לא צודקים ולהיאבק על ייצוג פוליטי בזירה
הציבורית, אלא יש להכיר בכך שגברים משעבדים נשים ולדון גם ביחסים המשפחתיים והבין
4
.(Millett, 1969) אישיים
הפמיניזם הרדיקלי העלה למודעות גם את הפוליטיקה המדירה את החוויה הנשית, ודרש
לכונן תרבות נגד המבוססת על חייהן וניסיונן של נשים. הוא דחה את סולם הערכים שבאמצעותו
גברים מודדים את הערך של נשים, וטען כי יש להשמיע את הקול הנשי- הפרספקטיבה, הידע
Evans, 2002; ) והשקפת העולם של נשים, על מנת לעצב מחדש את הסדר החברתי המגדרי
Godayol & Waldeck, 2014; Jagger & Rothenberg, 1993; Lorber, 2010; Warhol &
.(Herndl, 1991
א. 2 פמיניזם רדיקלי והדיון בזכות האשה על גופה
מוקד פעילות נוסף של הגל השני היה העיסוק בזכות האשה על גופה- הזכות להשתמש באמצעי
מניעה והזכות להפלה חופשית, מאבק נגד תחרויות יופי, נגד אלימות כלפי נשים ונגד פורנוגרפיה.
כיוון נוסף של המאבק היה יציאה נגד תפיסות ויקטוריאניות ומסורתיות, לפיהן האשה היא כלי

12. LeGates, 2001; ;2002 , רבייה, ואילו נושא המין והתשוקה הוא נחלתם של גברים בלבד (הוקס
.(Lorber, 2010; Richie, Davis & Traylor, 2012
זכות נוספת שעומדת כבר מעל למאה במוקד הדיון הפמיניסטי, היא הזכות של נשים על
במהלך הגל הראשון של הפמיניזם, נשים רבות התנגדו לשימוש .(Reproductive Rights) פוריותן
באמצעי מניעה, כי הן ראו בהם תחבולה גברית שנועדה לאפשר ניצול מיני של נשים, או להגביל
את גודלן של קבוצות לא רצויות. אחרות, טענו שנשים צריכות לשלוט בפוריותן, על מנת שיוכלו
להתחרות עם גברים בשוק העבודה. בשנות השמונים התמקד חלק מהדיון בזכות האשה על גופה
בזכות לבצע הפלה. במקביל, טענו נשים שחורות ולסביות כי מנסים למנוע מהן להיכנס להריון או
לקבל טיפולי פוריות, ומאלצים אותן לעבור הפלות. בפועל, גם אם הגוף הנשי לא היה בתקופה זו
Jagger & ;1989 ,' רכושם של גברים, מערכת הרבייה לא הייתה שלהן באופן חד משמעי (ריץ
Rothnberg, 1993; Pateman, 1988; Price & Shildrick, 1999; Richie, Davis & Traylor,
5
.(2014
מימד נוסף של עיסוק פמיניסטי בזכות האשה על גופה התפתח מאז שנות השמונים, וטען
כי זלזול מתמשך בגוף האשה הביא נשים רבות לחשוש מפני תהליכים טבעיים המתחוללים בגופן,
ולראות בתפקודים גופניים רגילים כמו מחזור הווסת, הפסקת הווסת ולידה, מצבים רפואיים
התובעים טיפול. מתנגדות המדיקליזציה, טוענות כי הליכים רבים המבוצעים באורח סדיר בגוף
האדם, ובמיוחד בגוף האשה, אינם מבוססים על נתונים מדעיים, אלא נטועים בדעה קדומה נגד
התבונה וכוח הריפוי המולדים של הגוף. זרם זה רואה במערכת הרפואית מערכת פטריארכלית,
; המזלזלת בגוף האשה (נורת'רופ, 2000 ; סייקס וגולן, 1982 ; רוזין, 2000 ; ריץ', 1989 ; תמיר, 2011
.(Gibson, 2014; Torres, 2013
הלך הרוח הרואה במערכת הרפואית מערכת שלא תמיד שמה את טובת האשה בראש
סדר העדיפויות, הביא לעיסוק במתרחש בחדרי הלידה בבתי החולים. לידה היא אחת החוויות
המשמעותיות ביותר בחייהן של נשים. נשים רבות זוכרות את הלידות שלהן לפרטי פרטים
ומוכנות לספר את סיפורי לידותיהן שוב ושוב, בין אם מדובר בחוויה חיובית מכוננת או באירוע
טראומטי. עם השנים, הפכו תנאי הלידה להיות יותר ויותר חיצוניים ופחות טבעיים, והקידמה

13. Bibeau, 2010; Gibson, 2014; Horton-Salway ;2011 , הטכנולוגית הגיעה גם לתחום זה (תמיר
.(& Locke, 2006; Martin, 2003; Pateman, 1988; Torres, 2013
תומכי המודל הרפואי טוענים כי השימוש המוגבר בטכנולוגיה גורם לתוצאות טובות
יותר עבור האם והתינוק, ואילו תומכי המודל המיילדותי טוענים כי הרופאים מבצעים התערבות
טכנולוגית בהליך טבעי של כל הנשים היולדות, אף על פי שרוב הנשים הללו יכולות ללדת באופן
לדעת מספר חוקרים וחוקרות .(Bibeau, 2010; Gibson, 2014) טבעי עם מעט עזרה רפואית
Akrich et al., 2014; Bibeau, 2010; Baker, Choi, Henshaw & Tree, ;2004 , (בלאסקאס
2005 ), טכנולוגיה ; Cahill, 2000; Malacrida & Boulton, 2014; Price & Shildrick, 1999
רפואית בחדרי הלידה משמשת לשליטה בנשים ולא לשחרורן, והיא בעצם צורה חדשה של שליטה
פטריארכלית ולא הרחבת אפשרויות הבחירה. האם לידה תמיד נראתה כך?
6
א. 3 מלידה טבעית ללידה מכשירנית
במשך שנים רבות, היה הידע על לידה מצוי בידי נשים בלבד- לידות התקיימו באוהל האדום
בנוכחות של נשים, והידע בתחום זה עבר מאשה לאשה (רוזין, 2000 ; תמיר, 2011 ). מונופול זה
נשמר עד למאה ה 15- , תקופת ציד המכשפות, בה במשך מאתיים שנה נשרפו מאות אלפים
בכיכרות אירופה בעוון כישוף. שמונים וחמישה אחוז מהם היו נשים, והיעד העיקרי היה הנשים
Burr, 1992; Gibson, ;1990 , החכמות- המרפאות והמיילדות (רוזין, 2000 ; ריץ', 1898 ; שחר
.(2014; Malacrida & Boulton, 2014; Torres, 2013
כיצד הפכו הנשים המיילדות לנרדפות? האינקוויזיציה הכריזה שאיש לא גרם יותר נזק
לקתוליות מאשר המיילדוֹת, כיוון שהן הקלו על כאבי הלידה, אותם קיבלו הנשים על פי ספר
בראשית כעונש על חטאה של חוה, והפריעו בכך למימוש רצון האל (רוזין, 2000 ; ריץ', 1989 ). יתר
על כן, המיילדות סיפקו אמצעי מניעה ועזרו בביצוע הפלות, דבר שאיפשר לנשים חופש שלא היה
להן מאות בשנים. על כן, קבעו חוקי האינקוויזיציה שכל אשה העוסקת במיילדות מבלי שלמדה
רפואה, היא מכשפה שדינה מוות. אולם, בתקופה זו נשים לא הורשו ללמוד רפואה. המיילדות
העבירו את תורתן מפה לאוזן, ועל כן גורלן נחרץ- הן יכלו לבחור להפסיק את עיסוקן במקצוע או
למות. כתוצאה מכך, עבר מקצוע הרפואה באופן בלעדי לידי גברים, וכך גם מיניותן ופוריותן של

14. Burr, 1992; Coventry, 2003; Ehrenreich & English, 1973; Karlsen, ;2000 , נשים (רוזין
7
.(1987; Malacrida & Boulton, 2014
מהו אותו ידע שהיה בידי המיילדות ואבד? ציורים ופסלים מתרבויות עתיקות מלמדים
כי לאורך ההיסטוריה נשים נהגו ללדת בתנוחות זקופות, כשהן עומדות או כורעות, יושבות על
שרפרף עם פתח דמוי פרסה או נשענות על הברכיים. ההירוגליף המצרי שמשמעותו "ללדת" מציג
אשה היולדת בכריעה, ודמויות נשים ואלות בארבעים תנוחות זקופות שונות המתוארכות משנת
5,750 לפני הספירה ועד לתקופה היוונית, נמצאו בכל רחבי העולם. מדמויות אלה ניתן ללמוד כי
הלידה הייתה אירוע נשי מובהק- היולדת הייתה מוקפת נשים קרובות אליה, שתמכו בה וסייעו
לה להתמודד עם הכאב, ומיילדת הנחתה אותה וקיבלה את התינוק. גברים- רופאים או מטפלים,
לא הורשו להתקרב ליולדת עד לסיומה של הלידה, גם לא אבי התינוק (בלאסקאס, 2004 ; רונאל,
.(Akrich et al., 2014; Torres, 2013 ;1989 ,' ארצי- פדן וכהן-ורדי, 2002 ; ריץ
עם מעבר המיילדות לגברים, נתפסה בהדרגה הלידה כאירוע מסוכן המחייב התערבות
רופא, משככי כאבים ושימוש במכשור מיוחד. נשים איבדו את האמון שנתנו במיילד ות, וגם את
האמון בגופן, והחלו לחשוש מהתמודדות עם תהליך הלידה ללא עזרה גברית-מקצועית. בשנת
1700 לערך המציאו האחים צ'מברליין את המלקחיים, שסייעו בתחילה לרופאים בעת לידת ולד
מת או כאשר מתה היולדת. אולם, תוך זמן לא רב הפך השימוש במלקחיים בלידות לשגרה, ככלי
לקיצור משך הלידה. מגע היד הוחלף במגע מתכתי, והיולדות החלו לשכב על גבן כשרגליהן
מורמות, כדי לאפשר לרופא תצפית טובה יותר בעת שהוא משתמש במכשיר החדש. תנוחה זו
הפכה את היולדות לפסיביות, מנעה מהן תנועה וביטלה את השימוש בכוח הכבידה, ובכך החמירה
את כאבי הלידה והגבירה את הדרישה למשככי כאבים. לקראת סוף המאה ה 18- כמעט ולא שמעו
עוד על שרפרף הלידה, שהיה עד אז חלק מן הציוד ההכרחי של רוב המיילד ות. השיטות החדשות
קיבלו את חותמת המדע והקידמה (באלאסקאס, 2004 ; בר-און, 2000 ; רונאל, ארצי-פדן וכהן-
.(Gibson, 2014 ;2011 , ורדי, 2002 ; תמיר
החל מהמאה ה- 19 עברה הלידה ברוב המדינות המתועשות מן המרחב הפרטי- הנשי
בדרך כלל, אל המרחב הציבורי הרפואי והגברי באופיו- אל בית החולים, תוך אובדן היכולת
לחוות לידה אינטימית בסביבה מוכרת. במאה ה 20- , לראשונה, נשים הורדמו וילדו את התינוקות
שלהן כשהן ישנות. במקום לעבור מן הרחם היישר לזרועות האם, הועברו התינוקות לחדר

15. תינוקות, ולאם התאפשר להכיר אותם רק כעבור מספר שעות. בשנת 1930 הועלתה סברה כי
הלידה הטבעית טראומטית לראש התינוק ולתעלת הלידה של האם, וחתך הפרינאום הפך לפעולה
שגרתית בכל לידה באמריקה, בין אם היה בו צורך ובן אם לאו. משנות ה 70- ועד ימינו נמצא
שיעור הניתוחים הקיסריים בעלייה מתמדת, והם מהווים כיום כרבע מכלל הלידות בעולם
.(Torres, 2013; Witt et al., 2014 ;2002 , (לייסנר, 2011 ; רונאל, ארצי-פדן וכהן-ורדי
8
א. 4 חזרה ללידה פעילה
מאז שנות השישים נתונה הלידה הרפואית למתקפה של פרטים וגופים שונים- מדעיים, כלכליים
ופמיניסטיים, המבקשים אלטרנטיבות למודל הרפואי של הלידה. הביקורת מתמקדת בכך
שרופאים מתעלמים מחוויית הלידה הסובייקטיבית של נשים ושהם מפריעים לתהליך הלידה
בשנים אלה התפתחה אסכולה חדשה- .(Bibeau, 2010; Cahill, 2000; Sawicki, 1999) הטבעי
ישנה, המאמינה בכוחותיה הפיזיים והנפשיים של האשה להתמודד עם הלידה ורואה בה חוויה
אישית וטבעית. מצדדי/ות גישה זו מאמינים/ות כי לידה המתרחשת ללא התערבות היא הדרך
הטבעית והנכונה שבה צריך התינוק להיכנס לעולם (בלאסקאס, 2004 ; לבואייה, 1978 ; קיצינגר,
.(Akrich et al., 2014; Bibeau, 2010; Odent, 1999; Gaskin, 1990 ;1988
ג'נט בלאסקאס ( 2004 ), תבעה בהקשר זה את המושג `לידה פעילה`, במטרה לגייס את
היולדות לעמוד על שלהן, תרתי משמע, בלידה. לטענת בלאסקאס וחוקרי לידה טבעית אחרים,
לידה פעילה, היא לידה שבמהלכה נענית היולדת לאינסטינקטים הטבעיים שלה ולהיגיון
הפיזיולוגי של גופה. היא המנחה את תהליך הלידה, היא יולדת באווירה רגועה ואינטימית,
מקבלת עידוד לנהוג כרצונה ולנוע בחופשיות ויוצרת קשר ראשוני עם התינוק בהתאם לרצונה
Akrich et al., 2014; Horton-Salway & Locke, 2006; Young, ;2005 , (בלאסקאס, 2004 ; כצמן
.(1990
רופא מיילד צרפתי ,(Odent, 1994) חלוץ נוסף של גישת הלידה הפעילה הוא מישל אודנט
שהיה הראשון להכניס לבתי החולים חדרי לידה דמויי חדרים ביתיים, ולידה בבריכות לידה.
כלומר ללדת באופן דומה וקרוב ככל ,(to mammalize the birth) אודנט קורא ליינק את הלידה
האפשר לשאר היונקים. הוא מדגיש את חשיבותו של הורמון האוקסיטוצין, שנקרא גם "הורמון

16. האהבה", ביצירת חלב ובהתקשרות הראשונית של האם לתינוק/ת. אודנט מזהיר כי בדומה לבעלי
חיים יונקים אחרים, הפרעה במהלך ההמלטה משחררת אדרנלין ומונעת שחרור אוקסיטוצין,
ולאחריה לא ניתן לראות התנהגות אימהית. על פי גישה זו, יולדות זקוקות בדומה ליונקים
אחרים, לשקט, על מנת להרפות, להתרכז ולאפשר לתהליכים אוטומטיים לנצח על הלידה. לדעת
אודנט, רעש, שאלות, תאורה וחוסר פרטיות מפריעים לתהליך הלידה ולשחרור הורמון
.(Bell, Erickson & Carter, 2014; Odent, 1999 ;2010 , האוקסיטוצין (איתם
על פי הגישה הטבעית, גוף האשה יודע ללדת, ואם מתאפשר לו לעשות זאת במקום רגוע
ונעים ומבלי לזרז את הלידה, זו תתרחש (איתם, 2010 ; אלוני-דגן, 2006 ; אלפיה, 2004 ; ויניקוט,
גישה זו גורסת שבמידה ותנאים .(Akrich et al., 2014; Gaskin, 1990; Odent, 1994 ;1988
אלה לא ניתנים ליולדת, עלולה להפוך הלידה מחוויה עם פוטנציאל להעצמה לחוויה מנוכרת
חשוב לציין, כי מצדדות הגישה .(Malacrida & Boulton, 2014; Martin, 2003) ודכאנית
הטבעית מכירות בכך שהטכנולוגיה עשתה את הלידה לבטוחה לאין שיעור משהייתה בעבר,
וסייעה להבין ולפתור מקרים מסובכים ואף להציל חיים. אולם לטענתן, שיעור ההתערבויות
בלידה בעולם גבוה בהרבה משיעור הסיבוכים בלידה, והטיפול הרפואי ה"עודף" שנשים רבות
Akrich ;2001 , מקבלות בבתי החולים עלול לעכב את הלידה ולגרור התערבויות מיותרות (שפירא
.(et al., 2014; Gibson, 2014; Tew, 1986; Torres, 2013
בישראל, ניתן לומר כי קיימות כיום שתי מגמות בולטות בחדרי הלידה: יותר ויותר נשים
בוחרות ללדת בלידה טבעית (בבית החולים, בבית או במרכזי לידה טבעית), ויותר ויותר נשים
בוחרות ללדת בניתוח קיסרי. בישראל בשנת 2012 הסתיימו 20.6% מהלידות בניתוח קיסרי, ורק
15% מניתוחים אלה היו עקב סיבה פתולוגית. בארצות הברית אחוז הניתוחים הקיסריים עומד
על 25 אחוז בשנה, וזו עלייה של חמישים אחוז בעשור ( החברה הישראלית לרפואת האם והעובר,
9
.(Witt et al., 2014 ;2013
99.5% מהלידות בארץ כיום מתרחשות בבתי חולים (החברה הישראלית לרפואת האם
76% מהן מתרחשות כשהנשים שוכבות על מיטת בית החולים, מחוברות למכשור ,( והעובר, 2013
רפואי, תנועתן מוגבלת וגופן כבד בגלל ההרדמה האפידוראלית. אחוז לא מבוטל של לידות
מסתיים בלידת ואקום (שמש, 2010 ). במקרים רבים קובעת המערכת הרפואית איך תתנהל
הלידה- האם היולדת יכולה להיעזר בדולה (תומכת לידה), כמה מלווים יורשו להיכנס לחדר

17. הלידה, מתי יש לזרז את הלידה, לחתוך את הפרינאום, לחבר את היולדת למוניטור רציף, באיזו
תנוחה תתרחש הלידה, כמה זמן תוכל לשהות היולדת עם תינוקה בחדר הלידה והאם יותר לה
להניק אותו/ה לאחר ניתוח קיסרי (בלאסקאס, 2004 ; בר ורוזין, 2006 ; רונאל, ארצי-פדן וכהן-
10
.(Birke, 1999 ;2010 , ורדי, 2002 ; שמש
א. 5 פמיניזם, לידה ואוטונומיה
הפמיניזם במאה ה 20- הביע אכזבה וזעם על חוויות אין ספור של נשים, בהן הן נשלטות ומוגדרות
על ידי אחרים ונתונות שלא מבחירה לשליטה חברתית, פוליטית ותרבותית, שמחזקת את
הפמיניזם .(Keller, 1985; Ortner, 2014 ;1995 , הסטטוס הלא שווה שלהן ביחס לגברים (גיליגן
הרדיקלי עשה הבחנה בין מושג השוויון לבין מושג האוטונומיה. לדידו, בעוד ששוויון מחייב אותנו
לנורמות שנקבעו על ידי גברים, אוטונומיה היא ניטראלית. היא הזכות להגדרה עצמית פוליטית,
חברתית, כלכלית ואינטלקטואלית, והזכות של אשה לראות את עצמה באילו מונחים שהיא
בוחרת, באופן הרמוני ואותנטי. אולם, יש פער גדול בין הגדרות אלה והאידיאל של אוטונומיה,
Gross, ) למציאות בה נשים כפופות בפעמים רבות לסמכות חיצונית, גם בתחומי החיים הפרטיים
.(1987; Keller, 1985; Ortner, 2014
חשוב לציין, כי האוטונומיה עליה מדברות החוקרות הפמיניסטיות, אינה אוטונומיה של
נפרדות. התפיסה של מרחק מאחרים כדבר נחשק, וכסטנדרט נורמטיבי של בגרות ואמנציפציה,
Chodorow, ) נגזרת מתיאוריות יחסי אובייקט, ומתיאוריות התפתחות שנכתבו על ידי גברים
1980 ). מתוך גישה זו צמחה התיאוריה של העצמי בתוך ; Keller, 1985; Baker-Miller, 1976
קשר, עצמי שאינו נפרד ממערכות יחסים, אלא מוגדר על ידי אינטראקציה של אינטימיות, דאגה,
זהו עצמי המתפתח תוך תחושת יכולת להשפיע על .(Gilligan, 1986) קשר, תשומת לב ואחראיות
אחרים ועל הסביבה בדרך מספקת, ובעל יכולת לפעול תחת רצון הפרט ולא תחת שליטה חיצונית
בהקשר זה נתבע גם המושג "דיפרנציאציה של העצמי", המתאר את היכולת .(Keller, 1985)
להפריד בין תהליכים רגשיים לתהליכים אינטלקטואליים, ולחוות בן זמנית אוטונומיה מאחרים
ואינטימיות עם אחרים. על פי מחקרים בתחום, אנשים המגיעים לדיפרנציאציה זו הם בעלי

18. יכולת גבוהה יותר לקבל החלטות שטובות עבורם, ונשים המגיעות לדיפרנציאציה כזו שבעות רצון
11
.(Peleg, 2008) יותר מנישואיהן
בהקשר של לידה, נראה כי ישנו איום על האוטונומיה הנשית ממספר כיוונים. טענות
רבות של צוותי רפואה וגופים פמיניסטיים מושמעות לגבי המודל המיילדותי. גופים אלה תומכים
בזכות האשה לבחור במודל הלידה הרפואי, מבלי לקבל ביקורת על כך, ומבלי להרגיש שהיא לא
אמיצה או חזקה מספיק על מנת ללדת באופן טבעי. על פי גישה זו, מצדדות המודל המיילדותי
עושות רומנטיזציה ללידה ללא טכנולוגיה, ועלולות ליצור ציפיות אידיאליסטיות לא סבירות
בהתייחס לחוויית הלידה. חוסר התאמה בין ציפיות אלה לאופן הלידה בפועל עלול ליצור מתח
רב, ולהיות בעל השלכות רגשיות ופסיכולוגיות שליליות, בעיקר עבור אימהות שזו להן הלידה
הראשונה. גישה זו טוענת שהמודל המיילדותי לא לוקח בחשבון כי נשים נעזרות בהליכים
רפואיים על מנת להימנע מסכנה להן או לתינוק, ולא מתחשב בפחד שלהן מתהליך הלידה
Bibeau, 2010; ) ובאמביוולנטיות שהן עלולות לחוש בעקבות לידה שלא תאמה את ציפיותיהן
הגישה הרפואית, טוענת כי ההמצאות הרפואיות בתחום .(Crossley, 2007; Young, 1990
הלידה משחררות נשים מהרודנות של הביולוגיה, והפוטנציאל האמיתי להעצמת נשים הוא
.(Davis-Floyd, 1994) להישאר בשליטה ולא לחוות חוויה ביולוגית בלתי נשלטת
מצד שני, מיילדות וגופים פמיניסטיים משמיעים ביקורת כנגד המודל הרפואי, וטוענים
Crossley, 2007; Gibson, 2014; Malacrida ) כי הוא מתפקד כסוכן עוצמתי של שליטה חברתית
לפי גישה זו, הרופאים מנצלים את יכולתם להגדיר הריון .(& Boulton, 2014; Torres, 2013
בסיכון או לידה בסיכון על מנת להבטיח שליטה הגמונית בנשים יולדות ו"הסכמה" להליכים
הרפואיים בזמן לידה. שליטה זו מושגת על ידי סיפורי אימה ואזהרה בתהליך ההכנה ללידה,
היוצרים הבנייה של בחירה בלידה כסיכון רפואי ומוסרי. חלק גדול מהספרות לגבי בחירה בלידה
Cahill, 2000; Hardey, 1998; ) מתייחס לסיכונים ומעודד קבלה של התערבויות רפואיות
Horton-Salway & Locke, 2010; Kringeland and Moller, 2006; Lupton, 1993; Malacrida
.(& Boulton, 2014
מוקד לחץ נוסף על נשים במהלך לידה עלול להיות הציפיות המגדריות מהן. מחקרים
מצאו כי נשים יולדות מרגישות שמצופה מהן להיות שקטות, נחמדות, מנומסות, אדיבות ולא

19. אנוכיות באינטראקציות שלהן עם אחרים במהלך הלידה. נשים אלו חשו אשמה אם אמרו לבן
.(Martin, 2003) זוגן שמגע כלשהו לא נעים להן, אם צעקו, קיללו או לא הסכימו להצעה כלשהי
קרול גיליגן ( 1995 ), מסבירה התנהגות זו בכך שנשים מזוהות עם טוב ואלטרואיזם ולכן מרגישות
אנוכיות כשהן פועלות בהתאם לצרכים ולרצונות של עצמן.
א. 6 החוויה הסובייקטיבית של נשים במהלך לידה
מעט המחקרים שנערכו על החוויה הסובייקטיבית של נשים במהלך לידה, מצאו כי המושגים של
בטיחות, חרדה, בחירה ושליטה הם מוקד הראיונות מבחינת היולדות, ושרבות מהן
אמביוולנטיות לגבי הרמה בה טכנולוגיה שולטת על דרכי הלידה כיום. מחקרים אלה מצאו כי
נשים רבות שואפות ללידה טבעית, אך ברוב הפעמים בבתי החולים לידה כזו לא מתרחשת.
מחקרים אלה מצאו גם כי מחסור בהזדמנויות לבחירה תורם לחוויית לידה שלילית, ואף יוצר
Baker et al., 2005, Bibeau, 2010; Malacrida & ) תחושות של החמצה ואשמה בקרב היולדות
מחקרים שבחנו את ההשפעות של חוויית הלידה, מצאו כי ללידה מסובכת .(Boulton, 2014
עלולה להיות השפעה שלילית על האשה. מחקרים אלה מצאו, למשל, שלנשים שילדו בניתוח
קיסרי יש תחושות פחות חיוביות לגבי הלידה מנשים שילדו בלידה וגינאלית. עוד נמצא ששימוש
בהתערבויות כגון אפידורל וניתוח קיסרי, קשור להפרעות מצב רוח בקרב היולדות לאחר הלידה
12
.(Cahill, 2000; Witt et al., 2014)
בנוסף, מחקרים רבים שנערכו בנושא לידה פעילה משנות ה 80- ועד ימינו ברחבי העולם,
מצאו כי נשים החוות לידה פעילה מדווחות על שביעות רצון רבה יותר- הן מרגישות שהן תורמות
לתהליך הלידה ומשוחררות מהתחושות של פסיביות וחוסר אונים. מחקרים אלה מדגישים את
תנוחות הלידה הזקופות כיוצרות יתרונות רבים עבור הלידה והיולדת: הם מראים כי בלידה
בתנוחות זקופות משך הלידה התקצר משמעותית, הכאב פחת וכך גם הצורך במשככי כאבים,
וחלה ירידה בשכיחות המקרים של מצוקה עוברית. לעומת זאת, בלידה בתנוחת שכיבה אין לאגן
אפשרות אנטומית להתרחב ולהגדיל את קוטרו ולעובר קשה יותר להתברג לתוכו. משקל הרחם
נופל על כלי דם ראשיים, אספקת הדם לעובר פחות טובה ונוצרת מצוקה עוברית המחייבת
התערבות מכשירנית. מחקרים מצאו גם כי הרדמה אפידוראלית היא גורם סיכון ללידות
Akrich et al., 2014; Gupta & ;2003 , התערבותיות (ליברגל ולביא, 2009 ; שמש, 2010 ; שפירא

20. Nikodem, 2000; Liu, 1989; Nasir, Korejo & Noorani, 2007; Odent, 1994; Stewart &
13
.(Calder, 1984
א. 7 תיאוריות מהלך החיים בהקשר של חוויית הלידה
מבין הגישות באמצעותן ניתן לבחון את החוויות של נשים יולדות, ניתן לציין את תיאוריות מהלך
תיאוריות אלה הן מסגרת תיאורטית סוציולוגית, בעלת ראייה .(Life Course Theories) החיים
הוליסטית של חיי הפרט. הן חוקרות את היחסים המורכבים בין מבנים חברתיים וההשפעה של
זמן, מקום וההיסטוריה של האדם. תיאוריות אלה בוחנות כיצד גורמים ביולוגיים, התנהגותיים
וחברתיים לאורך החיים ולאורך מספר דורות, פועלים בנפרד, ביחד ובאינטראקציה ומשפיעים על
Benjamin, Flynn, Hallett, Ellis & Booth, 2008; Michalsen, ) אספקטים שונים של חיינו
.(2011; Mishra, Cooper & Kuh, 2010; Perry-Black, Holditch-Davis & Miles, 2009
תיאוריות מהלך החיים מתמקדות בחמישה מרכיבים- זמן ומקום, התפתחות לאורך
אינטגרציה של מערכות יחסים חברתיות, השפעה - Linked Lives) החיים, תיזמון, חיים קשורים
תחושת סוכנות מתבססת על ההנחה .(Sense of Agency) של קבוצות ומוסדות) ותחושת סוכנות
שבני אדם אינם שחקנים פאסיביים בחיים שנקבעו מראש, אלא ישויות המקבלות החלטות
Benjamin, Flynn, Hallett, ) שקובעות ומעצבות את חייהן בהתאם למטרותיהן ולעצמי שלהן
.(Ellis & Booth, 2008; Hitlin & Elder, 2007; Perry-Black, Holditch-Davis & Miles, 2009
של שינוי והתפתחות, (Trajectory) תיאוריות מהלך החיים טוענות שחיינו הם מסלול
הוא הדרגתי וקשור בעיקר לקבלה או ויתור על תפקידים חברתיים. שינוי (Transition) כשהשינוי
Elder, Johnson & ) זה כולל גם נקודות מפנה, שהן שינויים מהותיים ממצב אחד לאחר
בהקשר .(Crosnoe, 2003; Perry-Black, Holditch-Davis & Miles, 2009; Van Geert, 1994
הן האופן שבו הפרט תופס את נקודות המפנה כחלק Self-Perceived Turning Points , זה
מסיפור החיים או הנרטיב העצמי שלו. חשוב לציין כי על פי גישה זו, אירועי העבר אינם קובעים
את ההווה והעתיד, אלא מעצבים את המידה בה נחיה חיים של בחירה לעומת חיים של היענות

21. Leonard & Burns, 2006; McAdams, 1989; Shanahan & Elder, ) לתכתיבים חברתיים
14
.(2002
על פי תיאוריות אלה, בבואנו ללמוד על חוויה מסוימת, עלינו להסתכל על החיים כמכלול,
ולבדוק כיצד אירועים קודמים לאורכם וציפיות עתידיות קשורים/ות לתופעה הנבחנת. אם כך,
בבואנו ללמוד על החוויות של נשים יולדות, יש לקחת בחשבון חוויות קודמות בחיי האשה, ואף
חוויות קודמות הקשורות ללידה בקרב אמה, סבתותיה וחברותיה, כמו גם את עולמה החברתי
על פי כל .(Mishra, Tom, Cooper & Kuh, 2009; Rich-Edwards, 2002) ומטרותיה האישיות
הנ"ל חשוב להעריך מה התפקיד הפוטנציאלי של משתנים שונים לאורך החיים בהסברת חוויה
.(Mishra, Cooper & Kuh, 2010) הלידה
א. 8 סיכום ושאלות המחקר
במחקר זה ביקשתי לבחון את החוויה הסובייקטיבית של נשים יולדות לאורך מספר שנים, ואת
המשמעויות שהן מייחסות לה. ניתן לומר כי הדיון על אופן הלידה מקוטב, כשלרוב, ארגוני
הבריאות מתנגדים ללידה מחוץ לבתי חולים, ואילו תנועות של מיילדות ודולות תומכות בלידות
טבעיות בבתי חולים או בלידות בית מתוכננות בליווי איש/אשת מקצוע (בלידות שמוגדרות
בסיכון נמוך). התנועה הפמיניסטית רואה בשני המודלים הללו פוטנציאל ללקיחת השליטה
מהיולדת, בין אם על ידי רטוריקה של סיכון, ובין אם על ידי רומנטיזציה של הלידה הטבעית.
הדעות המנוגדות הללו משמען שנשים הרות עומדות בפני מספר עצום של בחירות ומידע
קונפליקטואלי לגבי מה הכי חשוב ונכון עבורן בלידה ואיך אפשר להשיג זאת, ובפני גורמים רבים
Bibeau, 2010; Horton-Salway & Locke, 2006; Martin, 2003; ) המעצבים את החוויה שלהן
.(Young, 1990
לאור ההתפתחויות הפוליטיות וההיסטוריות שהובאו לעיל, מעניין לבחון מהי חוויית
הלידה הסובייקטיבית של נשים על רצף של מספר לידות? מהם הגורמים המעצבים אותה? ומה
המשמעויות שהיולדות מייחסות לה?

22. פרק ב': שיטה
15
ב. 1 אופי המחקר
מחקר זה עוסק בחוויית הלידה והמשמעויות שנשים מייחסות לה. המסגרת המנחה של המחקר
היא המתודולוגיה האיכותנית, שמעמידה במרכז את החוויה הסובייקטיבית של המספרת (צבר,
.(1999
ב. 2 מדגם
המדגם במחקר זה נבחר על פי שיטת דגימת קריטריון, כלומר- המשתתפות במחקר ענו על מספר
הקריטריונים לבחירת .(Patton, 1990) קריטריונים שנקבעו מראש והם בעלי חשיבות למחקר
המדגם היו: נשים יהודיות עד גיל 50 , חילוניות, שילדו לפחות שתי לידות מכשירניות ו/או טבעיות
בבתי חולים או בבית, עם וללא קורס הכנה ללידה וליווי תומכת לידה, שאינן בהריון בזמן
הראיון, ושעברה לפחות שנה מאז לידתן האחרונה (ראו לוח 1). בסך הכל רואיינו 11 נשים. הסיבה
לכך שנבחרו למחקר זה נשים יהודיות היא על מנת לנטרל ככל הניתן השפעה של דת, תרבות
ומוצא על ממצאי המחקר. הסיבה לבחירה בנשים חילוניות, היא על מנת לנטרל את אלמנט
האמונה, שעשוי להיות בעל משקל וחשיבות רבה במהלך הלידה. שאר הקריטריונים נבחרו על
מנת לאפשר סקירה של תהליך, שניתן זמן ראוי לעיבוד ולהבנה שלו.
לוח 1 - תיאור המדגם על פי שם (בדוי), גיל, מספר ילדים, אופן הלידה, מצב משפחתי, השכלה
ותעסוקה
שם גיל מספר
ילדים
אופן הלידה מצב
משפחתי
השכלה תעסוקה
1 אלה
קרן
2 שתי לידות בית חולים עם 50
התערבויות
נשואה אקדמאית חינוך ועבודה
קהילתית
4 לידות בית חולים, 3 מהן עם 4 2 שירה 40
התערבויות ואחת טבעית
נשואה אקדמאית חינוך ומעורבות
חברתית
3 לידות בית חולים, 2 מהן עם 3 3 ליה 31
התערבויות ואחת טבעית עם דולה
נשואה אקדמאית עצמאית בתחום
התיירות

23. 16
שם גיל מספר
ילדים
אופן הלידה מצב
משפחתי
השכלה תעסוקה
2 לידת בית חולים אחת עם 4 מאיה 38
התערבויות, ולידה אחת טבעית
ברכב עם דולה
נשואה אקדמאית עצמאית בתחום
התיירות
5 אתי
שגב
2 שני ניתוחים קיסריים נשואה אקדמאית השכלה גבוהה 46
6 איה
חיים
2 שני ניתוחים קיסריים נשואה אקדמאית עצמאית בתחום 41
התיירות
4 ארבע לידות בית חולים עם 7 עדי 49
התערבויות
גרושה אקדמאית חינוך
8 אנה
ורד
4 לידה ראשונה בניתוח קיסרי, ושלוש 47
לידות טבעיות בבית חולים
נשואה לימודי
תעודה
עצמאית
2 שתי לידות בית חולים עם 9 יעל 30
התערבויות
נשואה אקדמאית חינוך
10 איילה
מור
2 שתי לידות בית חולים טבעיות גרושה לימודי 45
תעודה
עצמאית
3 לידת בית חולים אחת עם 11 קרין 45
התערבויות, לידת בית חולים אית
טבעית, ולידת בית אחת טבעית עם
דולה ומיילדת בית
נשואה לימודי
תעודה
עצמאית
ב. 3 כלי המחקר
במחקר זה נאסף המידע באמצעות ראיון נרטיבי- ראיון פתוח בעל מבנה גמיש, במהלכו נשאלו גם
Lieblich et al., 1998; ) שאלות פתוחות על מנת להגיע להבנה מעמיקה של כלל הנושאים שעלו
מדריך הראיון כלל הזמנה לספר את סיפור הלידה, ומספר שלאות מנחות. .(Reissman, 1993
הראיונות נפתחו בשאלה- "ספרי לי את סיפור הלידה שלך, מהכניסה להריון וההיריון, דרך הלידה
עצמה ועד לשלבים הראשונים של האימהות". שאלה זו אפשרה למרואיינות לספר את סיפורי
הלידה שלהן ולבחור מה מתוכם ברצונן לשתף. לאחר מכן נשאלו שאלות הבהרה אך לא שאלות
מנחות, כדי לאפשר לנשים לספר אך ורק את מה שמשמעותי עבורן. בהמשך נשאלו שאלות לגבי
הקשר בין חוויות הלידה לעיצוב הזהות ולחוויות חיים אחרות, ועל המידה בה רצונות היולדת
נענו בתהליך הלידה ותחושותיה עקב כך (ראו נספח א').

24. 17
ב. 4 מהלך המחקר
איתור המשתתפות נעשה על ידי מערכת היכרות פורמאלית ישירה ועקיפה- דרך היכרות אישית
עם המרואיינות או עם מכרות של המרואיינות. המראיינת ערכה עם כל משתתפת שיחת טלפון
מקדימה בה אמרה שהיא חוקרת את חוויית הלידה בקרב נשים, ויידעה את הנשים בנוגע לתיעוד
הריאיון בטייפ-דיגיטלי ועל כך שחלק מהדברים שיאמרו בריאיון יצוטטו בעבודה תוך שמירה על
סודיות וללא כל פרטים מזהים. המראיינת קיבלה את הסכמת המשתתפות בכתב ובעל פה בעת
ביצוע הריאיון. הראיונות התקיימו במקום שקט בו בחרו המשתתפות על-פי נוחיותן. כל ריאיון
ארך כשעה וחצי, הוקלט ושוקלט במלואו.
ב. 5 ניתוח הממצאים
מהותו של תהליך ניתוח הנתונים במחקר איכותני הינו בעבודת הפירוק של הנושאים המובאים
על-ידי המרואיינות והבחנה ביניהם, ולאחר מכן הרכבתן המחודשת של התימות הנושאיות על פי
הקשרים העולים ביניהן, תוך ניסיון לעמוד על אופיים של קשרים אלו. בשלב הראשון, בוצע ניתוח
וזוהו רעיונות מרכזיים שחוזרים על עצמם ויחידות משמעות (case analysis) של כל ראיון בנפרד
בו סומנו נושאים ,(cross-case analysis) בשלב השני, בוצע ניתוח רוחבי .(units of meaning)
חוזרים על עצמם מריאיון לריאיון ויחידות המשמעות קובצו לקטגוריות. בשלב האחרון, אוגדו
Patton, ) הקטגוריות על בסיס תימות משותפות, נבנתה מסגרת תיאורטית ונשלו תימות-על
1990 ), על מנת לסייע בהבנת המשמעות של חוויית הלידה עבור נשים. בכל שלבי הניתוח הובאו
ציטטות מתוך הראיונות. תהליך הניתוח לווה על ידי חוקרת מנוסה.
ב. 6 תוקף ומהימנות המחקר
כמקביל למושגים של (Trustworthiness) במחקר איכותני מקובל להתייחס למושג האמינות
תוקף ומהימנות, המקובלים במחקר כמותני. אמינות המחקר מתבטאת ברמת הסבירות שניתן
לייחס להתנהלותו של המחקר ולתוצאותיו, לאיסוף הממצאים ולאופן ניתוחם. אחת הדרכים
להגיע לאמינות גבוהה היא באמצעות תיעוד מלא ומדויק של תהליכי איסוף הנתונים ופירושם
בנוסף, לשם השגת אמינות חשוב לנקוט באסטרטגיות של אימות .(Lincoln & Guba, 1985)

25. לכן, במחקר .(Creswell, 1988) במהלך המחקר, על ידי תהליכי בדיקה ואישוש של שלבי המחקר
זה נערך תיעוד מלא של שלבי המחקר, על מנת לאפשר מעקב וביקורת עליו. כמו כן התקיים
תהליך רציף של שיתוף עמיתות לאורך כתיבת המחקר. בנוסף, החוקרת הצהירה על
18
הפרספקטיבה שלה לגבי הנושא הנחקר.

26. פרק ג': ממצאים
בפרק זה יוצגו ממצאי המחקר. מתוך המידע העשיר שהתקבל במהלך הראיונות, עלה נושא
הטרנספורמציות לאורך הלידות באופנים רבים ומגוונים. ניכר שוני באופן בו המרואיינות תיארו
את חוויות הלידה שלהן מתהליך ההכנה ללידה הראשונה ומהלכה, ללידות מאוחרות יותר.
מתהליך ניתוח תוכן הראיונות עולות שלוש תימות עיקריות כנושאים המרכזיים: התמה
לאורך הלידות. (Sense of Agency) הראשונה עוסקת בהתפתחות מפסיביות לתחושת סוכנות
התפתחות זו משתקפת מתוך תיאור ההריונות והלידות וההשוואה ביניהן. לצורך כך, מתואר
תהליך ההיריון, הלידה והתקופה שאחריו בפירוט, תוך התמקדות בהתלבטויות השונות שליוו את
המרואיינות ופתרונן. מספר נושאים זוהו כקשורים להתפתחות על רצף זה- נושא אחד היה
תפיסה כללית של הליך הלידה ורמת הידע איתה מגיעות היולדות לבית החולים, וכתוצאה מכך
התערבויות רפואיות והתחושות לגביהן ולגבי תחושת הביטחון בידיעה הפנימית של נפש וגוף
האשה. נושא נוסף שנבחן לעומק הוא חוויות קודמות של קושי בכניסה להריון ואובדן הריון,
כקשורות להליך הלידה ולהתנהגות במהלכו על רצף זה. בנוסף, נעשתה השוואה בין התחושות
בלידה עם התערבויות רפואיות לתחושות בלידה אלטרנטיבית עם דולה או בבית. לאורך תמה זו
עבר כחוט השני נושא השליטה- המידה בה המרואיינות הרגישו שקיבלו החלטות בהתאם לרצונן,
ושלטו על המרכיבים השונים בתהליך ההיריון והלידה, לעומת מצב בו הצוות הרפואי היה בעל
19
השליטה על החלטות אלה.
התמה השנייה המובאת כאן, דנה בהתפתחות ממחשבה על האחר למחשבה על העצמי.
תהליך זה בא לידי ביטוי באופן בו המרואיינות מתארות את תהליכי קבלת ההחלטות שלהן
במהלך הלידה ואחריה, בדגש על מושא הדאגה המרכזי שהוביל לקבלת החלטות אלה, בין אם
מדובר בבן הזוג, בצוות הרפואי, במשפחה המורחבת, בחברה, בעובר-תינוק/ת או בעצמן. רצף זה
נע מטיפוליות וטוטליות כלפי אחרים עד כדי סיכון העצמי, דרך איזון בין צרכי הפרט לסביבה,
ועד להעמדת העצמי במרכז. נושא ההתנהגות בהתאם או שלא בהתאם לציפיות מגדר נדון
בהרחבה בחלק זה.
התמה השלישית סוקרת את התפתחות הנשים לאורך הכניסה להריון, הלידות וההנקה,
מדיכוטומיה לדואליות. על צד אחד של הרצף נמצאת הבחנה ברורה של הגדרת שלבים אלה
ככישלון או הצלחה מובחנים זה מזה, כשתווית ההצלחה או הכישלון הניתנת לכל שלב תלויה
במידה רבה בהגדרות הסביבה ומונעת מרצון לעמוד בציפיות החברה ומביקורת עצמית רבה. על

27. הצד השני של הרצף נמצאת היכולת לראות בלידה במבט לאחור חוויות סותרות של כישלון
והצלחה יחד, להגדיר באופן עצמאי ופחות תלוי בסביבה מהו כישלון ומהי הצלחה, ולראות
בכישלון פנים חיוביות המשפיעות על עיצוב העצמי.
תהליך ניתוח הראיונות המובא בפרק זה, משלב התייחסות למספר מימדים- המימד
החווייתי- העוסק בתחושות וברגשות הקשורים לחוויה הכוללת של הלידה; המימד התוכני- הדן
במשמעויות הבולטות העולות בהקשר לחוויית הלידה, והמימד ההבנייתי- המתמקד באופן
המחשבה והדיבור, כפי שעלה במהלך הראיונות.
לאורך הלידות (Sense of Agency) ג. 1 התפתחות מפסיביות לתחושת סוכנות
במסגרת הרצף המתאר התפתחות מפסיביות לתחושת סוכנות לאורך הלידות, זוהו שלושה
תחומי עניין: התחום הראשון מתאר את התפיסה הכללית לגבי הליך הלידה, רמת הידע איתה
מגיעה היולדת לחדר הלידה והקשר שלה להתערבויות הרפואיות ולתפיסת היולדת והצוות
הרפואי לגבי אינטואיציה נשית והידע של הגוף. התחום השני מתאר חוויות קודמות של קושי
בכניסה להריון ו/או אובדן הריון והקשר שלהן לתהליכי קבלת החלטות במהלך הלידה. התחום
השלישי מתאר את הבחירה של חלק מהנשים ללדת בליווי תומכת לידה- דולה או מיילדת פרטית,
או בלידת בית, וההתנהגות על ציר הצייתנות-אסרטיביות שליוותה בחירה זו.
20
ג. 1.1 תפיסה כללית של הליך הלידה
סוגיית התפיסות הקודמות של משתתפות המחקר לגבי הליך הלידה נראית בבירור במהלך
הריאיון ומשתקפת בתכניו. תפיסות אלה מורכבות ממספר התייחסויות נבחנות העולות מתוך
דברי המרואיינות. בחלק זה נבחנת התפיסה הכללית של המרואיינות לגבי הליך הלידה, האם היא
תפיסה של חוסר ידע וקבלת שירות על ידי הצוות הרפואי או תפיסה של השתתפות פעילה
בתהליך. בהמשך חלק זה מתוארות גם התערבויות רפואיות כקשורות לתפיסה איתה מגיעה
היולדת לחדר הלידה, ויחס הצוות הרפואי והיולדת לאינטואיציה ולידע של הגוף.
התפיסה הכללית של המרואיינות לגבי הליך הלידה עלתה כקשורה להתנהגות על רצף
הפסיביות-תחושת סוכנות אצל כל המרואיינות. תפיסה זו זכתה לשתי התייחסויות עיקריות-

28. התייחסות שאפיינה את מרבית הלידות הראשונות של המרואיינות (שבע מתוך אחת עשרה) היא
תפיסה של חוסר ידע, ציפייה לפסיביות של היולדת במהלך הלידה ולקבלת שירות על ידי הצוות
הרפואי. התייחסות שאפיינה בעיקר את הלידות הראשונות של רוב היולדות הצעירות יותר, היא
תפיסה של ידע, אחריות ושליטה על מהלך הלידה. התפיסה הראשונה מתבטאת בדבריה של
שירה, בת ארבעים, המספרת על הלידה הראשונה שחוותה בגיל 26 : "בקורס ההכנה ללידה אני
זוכרת שלא הבנתי שום דבר ממה שהמדריכה הסבירה. גם לא הרגשתי שאני צריכה להבין כי
חשבתי שאני באה להליך רפואי שעושים לי. זה עניין אותי במידה מסוימת אבל הבנתי שזה של
הרופאים. זה לא קשור רק ללידה. בכל דבר רפואי אני מאד סומכת על הרופאים, אני לא שואלת
את הרופא אם הוא בטוח, אני נותנת לו להחליט ולעשות. מה? אני אגיד להם- לא, אני רוצה
לעמוד? לשבת? לכרוע? לא. מה שיגידו לי אני אעשה. ילדתי רגיל במיטה בשכיבה". גם ליה, בת 31
ואמא לשלושה, תיארה בלידה הראשונה שלה מצב בו לא רצתה כל קשר להליך הלידה: "ללידה
הראשונה באתי עם פחדים מטורפים. אמרתי- מבחינתי תנו לי בתחילת חודש תשיעי אפידורל
ותעירו אותי אחרי הלידה. לא רוצה להיות שם באותו רגע".
נראה כי תפיסה זו קשורה לעתים לתפיסה כללית של הימצאות הידע והזכות להחליט
בידי הממסד הרפואי, כפי שמשתקף בדבריה של שירה לעיל, ובפעמים רבות, כפי שעלה בעשרה
מתוך אחד עשר ראיונות, לסיפורי לידה מפחידים ששמעו היולדות ועיצבו את תפיסתן לגבי הליך
הלידה כהליך רפואי בו יש להישמע להנחיות הצוות הרפואי, ולא כהליך טבעי שהגוף יודע לבצע,
כפי שמשתקף בדבריה של אלה קרן, בת חמישים ואמא לשניים: "בחרנו מאד במכוון ללדת בבית
חולים. אנחנו כאלה שאם יש איזושהי בעיה רוצים לדעת שחדר הניתוח הקיסרי הוא על יד. גם
שמעתי סיפור של חברה שילדה בבית חולים והשילייה לא יצאה ואם היא לא היתה יולדת בבית
חולים היא הייתה מתה". סיפורים מסוג זה צוטטו על ידי מרבית הנשים, והוגדרו כסיבה
העיקרית לכך שהן פעלו בהתאם להחלטות של הצוות הרפואי, גם אם דבר זה היה בניגוד
לאינטואיציה שלהן, כפי שעולה מדבריה של איילה מור, בת 45 ואמא לשתיים: "הרגשתי חסרת
אונים רוב הזמן, שכולם אומרים לי מה הולך להיות ומה אני אעשה וזאת הדרך, והרגשתי שזה
לא נכון עבורי אבל לא היתה לי ברירה כי לא ידעתי משהו אחר".
כאמור, ההבדל בין תפיסת הפסיביות לתפיסת השליטה נראה באופן ברור בהשוואה בין
היולדות שנמצאות היום בשנות הארבעים לחייהן, ליולדות שנמצאות היום בשנות השלושים
לחייהן- נראה כי רוב המרואיינות המבוגרות יותר, ילדו בתקופה בה היה פחות מקובל חברתית
ותרבותית להתערב בעבודת הרופאים, כפי שמשתקף בדבריהן של אלה קרן, בת 50 : "זה היה דור
21

29. אחר- היית צריכה להיות ממש יוצאת דופן כדי להגיד שאת לא רוצה אפידורל", ועדי, בת 49 : "לא
היתה מחשבה איך ללדת מבחינת התנוחה. לא הייתי בקטע הזה בכלל. אז ילדתי על המיטה. לא
22
היה מקובל אז דברים אחרים".
מדברי המרואיינות, עולה כי יולדות שהגיעו לבית החולים עם תפיסה פסיבית כפי שתואר
לעיל, היו נתונות יותר להתערבויות רפואיות, ונתנו פחות משקל לאינטואיציה שלהן, כפי
שמספרת עדי, בת 49 , אמא לארבעה: בלידה הראשונה הייתי מסוממת לגמרי. לא שאלתי יותר
מדי שאלות. הלידה מאד הסתבכה והיתה מורכבת וקשה. ממש טראומטית. היו מים
מקוניאליים, והוא היה עם חבל הטבור כרוך פעמיים, והוא היה גדול. אז אמרו לי שאם אני לא
מתחילה לתפקד הם מפעילים ואקום ומלקחיים ואני זוכרת ששני רופאים התיישבו לי על הבטן.
אחר כך לקח לי המון זמן להתאושש כי גם קרעו אותי וגם חתכו אותי". ליה, בת 31 , מתארת
בלידה הראשונה שלה חוויה דומה: "אמרו לי לשכב על הגב ושכבתי. הכל התקדם מאד מהר,
היתה פתיחה, היו צירי לחץ, הראש הגיע והוא נתקע. באותו רגע מבחינתי רק רציתי שיוציאו
אותו כבר. לא היה איכפת לי איך. הם חתכו בנדיבות ועשו ואקום. ולא שאלו אותי לפני".
חלק מהמרואיינות שחוו התערבויות של הצוות הרפואי, סיפרו על הקושי שלהן
להתאושש לאחר הלידה ולטפל בתינוק/ת, וגם על הקושי במחשבה על לידה נוספת, כפי שמתארת
ליה, בת 31 : "הרגשתי זוועה. היו לי כאבים מטורפים, ואז התגלה לי זיהום בתפרים וחזרתי
לאשפוז לשבוע. שכבתי שם בחוסר ידיעה גם מה יהיה איתי וגם איך הוא מסתדר. כשחזרתי
הביתה לקח לי עוד חודשיים להתאושש וביליתי אותם בעיקר בשכיבה. כל דבר היה לי כל כך
קשה לעשות, לקום ולזוז. כנראה גם תפרו קצת יותר מדי וזה לא היה מספיק נקי, ואז גם חלק
מהתפרים נפתחו וזה מקשה על ההתאחות. אז הייתי המון זמן עם אנטיביוטיקה, וזה עשה בעיות
אחרות, עיכול וטחורים. רק אחרי שלושה חודשים יכולתי לשבת וללכת בסדר. זו היתה אומללות
נוראית. הרגשה שמבן אדם בריא וחזק פתאום אני מתפרקת וכל יום יש הפתעה חדשה. עובר
הכאבים בבטן ואז זה עובר לרגליים ולתפרים. גם כנראה בגלל ההרדמה המלאה הייתי מתעוררת
כמה פעמים בלילה מלאה בזיעה, ובמשך שבוע היו לי כאבי פרקים כל יום במקום אחר. את לא
יודעת מתי זה נגמר. כל פעם שחשבתי ללדת עוד פעם פרצתי בבכי עז ולא ידעתי איך אני אעשה
את זה שוב".
לעומת הגישה הפסיבית בעיקרה של היולדות המבוגרות יותר, שתיים מתוך שלוש
היולדות הצעירות יותר, התאפיינו בתפיסה של שליטה ואחריות כבר במהלך הלידה הראשונה

30. שלהן, כפי שעולה מדבריה של יעל, בת 30 ואמא לשתיים: "עשינו בשבוע 32 קורס הכנה ללידה.
הקורס היה מצוין, נגע בדיוק במה שהייתי צריכה, ביכולת של האשה לבצע את הלידה, שאנחנו
נועדנו לעשות את זה ולא לפחד מהכאב. כשהלידה התחילה היא קרתה בדיוק כמו שתכננתי. כמו
שאמרתי לעצמי בראש". נראה כי נשים שהגיעו בגישה זו לבית החולים, היו פחות צייתניות
להצעות ההתערבות של הצוות הרפואי, והיו יותר קשובות לאינטואיציה שלהן ולגופן, כפי
שממשיכה ומתארת יעל: "בשלב מסוים הציעו לי ואקום. אני הרגשתי שהם הציעו את זה מהר
מדי. יצאה הנמרה שבי ואמרתי- לא. התינוקת הזאת יוצאת בלי ואקום. אין לי מספיק ניסיון
רפואי להגיד שהם אמרו את זה מוקדם מדי. יש דברים שאולי הם רואים שאני לא, בטח לא
בלידה ראשונה, אבל היתה לי אינטואיציה שאני יכולה לעשות את זה. זה לא משהו שהוא לא בר
ביצוע. והייתי כולה בת 26 . זה לא שאמא שלי ילדה הרבה ילדים והיה לה הרבה ניסיון להגיד לי.
זה היה משהו פנימי שלי. בידיעה ידעתי שהיא לא תצא לא בואקום ולא בקיסרי. אני נולדתי
בקיסרי ואמא שלי היתה בהרדמה מלאה והיא זוכרת שהעירו אותה להראות לה אותי. ואני מאד
רציתי את החוויה של הלידה של תינוקת שיוצאת מבין רגליי".
חווית הלידה אף נקשרה על ידי יעל להתפתחות האישית שהיא עברה בשנים לאחר מכן-
"אני רואה קשר בין הצלחות ברמה אישית, התקדמות בעבודה והלידות. זה נותן המון לדימוי
העצמי. לפני הלידה אף פעם לא היתה לי כזאת חוויה גדולה. אני לא יכולה להשוות את זה לשום
חוויה אחרת. בדומה לאופן בו ניהלתי את הלידות, התגבשה הזהות שלי כמי שמסמנת מטרות
23
וכובשת אותן. ולא הייתי ככה כל החיים שלי".
מעניין כי גם נשים שהגיעו מוכנות ובעלות ידע, ציינו כי חוו התייחסות מזלזלת של הצוות
הרפואי בנוגע ליכולתן ללדת ובנוגע לידע הפנימי של גופן, כפי שעולה מסיפורה של קרין, בת 45
ואמא לשלושה: "למדתי את כל הנושא של לידה, קראתי פורומים, והבנתי שאני רוצה ללדת
טבעי. היה ברור שאני רוצה ללדת אותו בכריעה, ירדו לי המים ולא רציתי לנסוע כי לא רציתי
שיתערבו לי. נסענו, ראו שאין פתיחה וצירים והשאירו אותי ואמרו שתוך 24 שעות ייתנו זירוז
וידעתי שאני לא מוכנה לדברים כאלה. התחלתי להסתובב ומיילדת אמרה לי- לא נראה לי
שתחזיקי מעמד". תחושה דומה עולה גם מסיפורה של שירה, בת 40 ואמא לארבעה: "שבוע לפני
הלידה הרגשתי שמשהו לא בסדר, אכלתי כל הזמן שוקולד כי חשבתי שהוא כל הזמן צריך לזוז,
אבל הוא לא זז, אז הלכתי עם אמא שלי לבית חולים אמרתי שאני לא מרגישה את העובר
ושיוציאו אותו. הם לא רצו להקשיב לי והתווכחו איתי, אבל בסוף הסכימו לבדוק מה קורה.

31. בדיעבד צדקתי. הוא היה כרוך המון פעמים סביב החבל ואם הייתי מחכה את היום הזה הוא לא
היה שורד. אבל הצוות הרפואי לא יודע מה לעשות עם האינטואיציה האימהית הזו".
בהשוואה בין מקומן של כלל המרואיינות על ציר הפסיביות-תחושת סוכנות בין הלידה
הראשונה ללידות שאחריה, ניתן לראות כי גם היולדות שהיו מאד פסיביות בלידתן הראשונה
ותלו את יהבן בצוות הרפואי, כמו שירה שדבריה הובאו לעיל, התנהלו אחרת בלידות הבאות
שלהן והיו הרבה יותר קשובות לאינטואיציה הפנימית שלהן ולידע של גופן. שירה, שהיתה בת 37
בעת לידתה הרביעית- מתארת יולדת אחרת לגמרי מהיולדת בת ה 26- בלידה הפסיבית הראשונה:
"בלידה הרביעית הגעתי הרבה יותר מבוגרת, ונתתי למיילדת הוראות איך ליילד אותי. היא היתה
סבתא זקנה ולא הקשבתי לשום דבר שהיה לה להציע. באתי בתחושה שאני אלמד אותם. כלום
שהיא הציעה לי לא היה נראה לי. היא הציעה כדור יוגה וג'קוזי. ואני אמרתי- חוקן, אפידורל
ולידה. בלידה הראשונה אני זוכרת חבורה של חצי מעגל מתמחים. היתה מתמחה נורא "נחמדה"
שהחזיקה לי את היד ואני זוכרת שזה מאד הפריע לי. הרגיש לי נורא שהם עומדים שם, וגז צחוק
מטשטש אותך, ואני זוכרת שהוצאתי את הגז צחוק מהפנים ואמרתי לבעלי שזה לא עוזר לי
ובבקשה שכולם יצאו, היינו נורא צעירים וכל הזמן לא היה לנו נעים. היום אין מצב שהייתי
מוותרת. היום לא היו נכנסים לי אנשים לחדר".
גם איילה מור מתארת הבדל עצום ברמת הפסיביות-תחושת סוכנות בין לידתה הראשונה
לשנייה, על אף שבין שתי הלידות עברה רק שנה: "בהתחלה אנחנו מה זה ילדות קטנות. אנחנו
מגיעות עם בטן לבית חולים ולא מבינות כלום מהחיים. אחרי זה נהיה מלא שכל. היום אין מצב
שמישהי תגיד לי איך אני מרגישה ומה אני אמורה לעשות. בהכנה ללידה שאני עשיתי לא היה
חיבור לנשיות, לגוף, לתנוחה. בית חולים זה בית חרושת. הם כולם עושים את עבודתם איך שהם
מבינים אבל זה לא מספיק טוב לטעמי. ואת מאד פגיעה במקום הזה. בלידה הראשונה הלכתי ולא
ידעתי כלום. חבל. זו החוויה הכי מדהימה בחיים. הכי משמעותית בחיים. והיא עוברת כאילו
אתה מספר. עבור מישהו אחר זו העבודה שלו. זה מגעיל. היום אני יודעת שגם אם הייתי לבד
בטבע הייתי עושה את זה יותר טוב. הייתי סומכת על עצמי במאה אחוז. לידה זה דבר קסום,
קדמוני, עתיק. כל הזמן מפחידים אותנו שאסור ללדת בבית, שזה מסוכן ועלולים להיות סיבוכים.
אבל הקנייתיות הולכות הצידה, יולדות וחוזרות וככה זה צריך להיות. השיעור הכי גדול שלי בתור
אמא זה לסמוך על האינטואיציות שלי ולהיות אשה. זה מה שמלמדים אותנו ילדים ובכלל החיים
האלה. סמכי על עצמך. את מה זה טובה. ואל תתני לאנשים אחרים להגיד מה הדרך שלך".
לסיכום, ניתן לראות כי לתפיסה הראשונית של הליך הלידה היתה השפעה רבה על
ההתנהגות המרואיינות על רצף הפסיביות-תחושת סוכנות. נשים שתפסו את הליך הלידה כהליך
24

32. רפואי ש"נעשה להן", היו לרוב נתונות בלידתן הראשונה להתערבויות רבות, שאף הקשו על תהליך
ההחלמה שלהן. ההצדקה להתערבויות אלה היתה בפעמים רבות סיפורי לידה מפחידים ששמעו
יולדות אלה בעבר שגרמו להן לא לקחת את "הסיכון שבהקשבה לגופן" ולסמוך על הצוות הרפואי
בלבד. אולם, רובן של נשים אלה עבר טרנספורמציה, ולעתים כבר בלידה השנייה הן היו הרבה
יותר אסרטיביות ולקחו אחריות ושליטה על תהליך הלידה בבית החולים.
חלק מהיולדות הצעירות יותר, הגיעו כבר בלידתן הראשונה עם ידע רב והחלטה ברורה
לגבי אופן הלידה שהן רוצות, דבר שצמצם במקרים רבים את ההתערבויות הרפואיות. עם זאת,
רובן המוחלט של הנשים, הצייתניות והאסרטיביות, הדגישו כי חוו את הממסד הרפואי כמזלזל
ביכולתן ללדת ללא התערבות ובאינטואיציה שלהן. מעניין כי בלידות בהן היתה תחושה של אובדן
שליטה, גם ההתאוששות תוארה כקשה ודרמטית. לעומת זאת, בלידות בהן היתה חווית שליטה,
צוין כי תחושות העוצמה והביטחון שנחוו לאחר הלידה השפיעו לטובה גם על התפתחות
המרואיינות בתחומים אחרים. מהראיונות עלה כי בפעמים רבות, שמיעת סיפורי לידה מפחידים
לפני הלידה, השפיעה על התנהגות היולדות ועל צייתנותן לצוות הרפואי. מעניין לבדוק האם יש
חוויות נוספות בעלות השפעה דומה על היולדות. הסעיף הבא בוחן את תפקידן של חוויות קושי
בכניסה להיריון ואובדן הריון בעיצוב התנהגות המרואיינות על רצף הפסיביות- תחושת סוכנות.
25
ג. 2.1 קושי בכניסה להריון ואובדן הריון
סוגיות של קושי בכניסה להריון ואובדן הריון, עלו באופן מפתיע בקרב יותר ממחצית
מהמרואיינות- שש במספר. בחלק זה נבחן הקשר בין חוויות אלה לבין התנהגות המרואיינות
לאורך הלידות שלהן על ציר הפסיביות-תחושת סוכנות. כאמור, שש מתוך אחת עשרה מרואיינות
חוו קשיים בכניסה להריון ונכנסו להריון לאחר שנה או יותר מזמן שהחלו לנסות להרות, כולן
לאחר טיפולי פוריות. ארבע מהן חוו אובדן הריון או מספר אובדנות הריון. הקשר בין חוויות אלה
לרמת הפסיביות-אסרטיביות של המרואיינות במהלך הלידה שאחריהן הופיע באופן חוזר ונשנה
במהלך הראיונות.
מתוך הראיונות, עולה כי החוויה של קושי להיכנס להריון ואובדנות הריון הביאה את כל
שש המרואיינות שחוו חוויות אלה להיות מאד פסיביות בלידה הראשונה שלהן לאחר הקושי
להיכנס להריון או אובדן ההיריון, מתוך חשש שעד שההיריון הושג, התנהגות לא אחראית שלהן
עלולה לפגוע בתינוק/ת. דברים אלה עולים מתוך הראיון עם אלה קרן, בת 50 , שחוותה חמישה

33. אובדנות הריון: "הלידה השנייה שלי, ארבע שנים אחרי הראשונה, הייתי בת 43 , זה בא אחרי
חמישה אובדנות הריון, כולל הפסקת הריון בחודש חמישי והפלות וגרידות וזה השפיע על המצב
המנטאלי. רק רציתי שיצא ילד בריא. תהליך הלידה לא עניין אותי. לא הייתי שם. לא עמדתי
בכאבים וביקשתי אפידורל, למרות שאני בטוחה שהכאבים היו פחות מהלידה הראשונה. הייתה
רופאה שנכנסה ואמרה שהיא לא אהבה את המוניטור. הייתי צריכה לקום ולעשות הליכות אבל
הראש שלי לא היה שם. חשבתי רק על זה שייצא ילד בריא וזהו. עוד שתי מיילדות נכנסו כי לא
הצלחתי להפעיל את הרגליים. מצד אחד זה היה קצת מביך כי בלידה הראשונה עשיתי הכל
26
בכוחות עצמי, אבל לא באמת היה איכפת לי".
סיפור דומה עלה מתוך הראיון עם איה חיים, בת 41 , שנכנסה להריון לאחר זמן המתנה
רב והפריה חוץ גופית אחת שלא צלחה. איה חיים סיפרה שכבר במהלך ההיריון ליוו אותה
חששות: "אחרי שהבנתי שאני בהריון שמרתי מכל משמר. לא כי ההיריון היה בסיכון. כי זה לקח
הרבה זמן. לא הרמתי שום דבר ולא התקרבתי לילדים חולים". לקראת הלידה, הצוות הרפואי
המליץ לאיה חיים לא ללדת בלידה רגילה: "היינו במעקב כל ההיריון והערכת המשקל היתה
גבוהה, מעל ארבעה קילו. הרופא שלי המליץ לי לא ללדת בלידה רגילה, הוא אמר לי- את לא
בחורה גדולה, אין לך את הגובה ואת הרוחב וגם מבחינת תעלת הלידה, ואני לא רוצה שיהיה חס
וחלילה משהו שיכשיל את ההיריון". לאיה חיים לא היתה התלבטות והיא פעלה בהתאם
להמלצת הצוות הרפואי- "הלכנו לבית חולים, קבענו קיסרי, באנו בתאריך וילדנו". אולם, הצוות
הרפואי לא הכין אותה לכאבי ההחלמה הממושכת, ולהשלכתם על היחסים עם תינוקה: "בלידה
את לא מרגישה שום דבר, את רואה את הרגליים מהצד וזה לא קשור אליך. אבל את לא מודעת
לקושי של ההחלמה. אחרי הניתוח כאבתי כמו שלא כאבתי בחיים שלי. לא יכולתי להכיל את
הכאב. בכיתי והתפתלתי. כששחררו אותי מבית החולים אמרתי- איזה חוסר אחריות... מה אני
אעשה? אני לא יכולה להרים את הילד. הכאבים היו סיוט וזה מאד הקשה על להתחבר עם הילד".
מעניין כי ארבע מתוך שש הנשים שחוו קושי בכניסה להריון או אובדן הריון והיו מאד
פסיביות בלידה שלאחר הקושי או האובדן, עברו גם הן טרנספורמציה והיו הרבה יותר
אסרטיביות בלידות הבאות שלהן. כך למשל אנה ורד, בת 47 ואמא לארבעה, שהלידה הראשונה
שלה לאחר טיפולי פוריות רבים היתה בניתוח קיסרי, מתארת כיצד ניהלה את הלידה השלישית
שלה: "היתה שם רופאה שכל הזמן שאלה אותי אם אני בטוחה שאני לא רוצה אפידורל. באיזשהו
שלב ביקשתי ממנה לבדוק לי פתיחה. ואז היא אמרה ואללה יש פתיחה מלאה. והיא היתה
מופתעת כי אני לא נשמעתי כמו מישהי שכואב לה. כל כך התרכזתי שנשמתי עמוק ולא צעקתי.

34. ואז הושיבו אותי בכסא גלגלים ונעמדתי כי היה לי ציר, והלכתי לשירותים וזזתי עוד קצת,
ונכנסתי לחדר לידה ולא הספיקו לשים לי את המוניטור, כבר הייתי על הברכיים ואמרתי לה- זהו
היא יוצאת אני לוחצת, והיא יצאה אל המזרון מתחתיי. היה לי ברור שככה אני רוצה. ידעתי
שצירים הם הרבה יותר יעילים כשאני עומדת וזזה". על אף הכאב והקושי, תיארה אנה ורד את
הלידה הזו ואת החיבור לתינוקת באופן חיובי: "היו לי הרבה תפרים. אבל זה לא זכור לי בתור
משהו טראומטי. והחיבור לתינוקת היה אדיר. זה נפלא בעיניי שאם הסוף של הלידה הוא טוב אז
המון מהטראומטיות של הקטעים היותר קשים נמחקים לי".
לסיכום, ניתן לראות כי לחוויות של קושי בכניסה להריון ואובדן הריון היה קשר רב
להתנהגות המרואיינות על רצף הפסיביות-תחושת סוכנות. בלידה הראשונה שלאחר הקושי
להיכנס להריון או האובדן, נשים אלה, שחיכו זמן כה רב על מנת להרות, עברו טיפולים מייגעים,
חוו אובדנות הריון וחוסר תקווה לגבי יכולתן להפוך לאימהות, לא רצו לעשות דבר שיסכן את
הריונן. לכן, הן צייתו לצוות הרפואי, ובפעמים רבות לא הביעו כל עניין בתהליך הלידה. בשלב זה
תפסו המרואיינות פעולה בהתאם לרצונותיהן במהלך הלידה כדבר מסוכן. אולם, רוב הנשים
הללו עברו טרנספורמציה, ולעתים כבר בלידה השנייה שלהן הן היו הרבה יותר אסרטיביות ולקחו
אחריות ושליטה על תהליך הלידה בבית החולים. מעניין כי כשהנשים הרגישו שליטה על תהליך
הלידה, הלידה נחוותה כחיובית ומעצימה, גם אם היתה מאד כואבת. חלק מהמרואיינות, לאחר
לידה טראומטית כפי שתואר לעיל, בחרו ללדת בלידה שאחריה בבית החולים בליווי דולה או
מיילדת פרטית, או בלידת בית. הסעיף הבא מתעד את חווייתן.
27
ג. 3.1 בחירה בלידה אלטרנטיבית
הבחירה בלידה אלטרנטיבית- בליווי דולה או מיילדת פרטית, או בלידת בית, לא עלתה אצל אף
אחת מהמרואיינות, המבוגרות או הצעירות, כאופציה בלידה הראשונה. דבר זה תואם את האמור
לעיל, לגבי התפיסה של עשר מתוך אחת עשרה מרואיינות את הליך הלידה כהליך רפואי הנעשה
להן, בלידה הראשונה. מתוך הראיונות נמצא כי הבחירה בלידה אלטרנטיבית עלתה רק כאפשרות
לחוויה מתקנת לאחר לידה ראשונה שהסתבכה. מתוך אחת עשרה המרואיינות, ארבע מרואיינות
שחוו לידת בית חולים אותה הגדירו כטראומטית, בחרו ללדת בלידה שאחריה בליווי דולה או
מיילדת פרטית, או בלידת בית. ארבע הנשים הללו תיארו בחוויית הלידה האלטרנטיבית שלהן
חוויה אחרת לגמרי, בה הן חשו שהיתה הרבה יותר שליטה והקשבה לידע של הגוף.