1. נפגשים בשביל ישראל תשע"ד: "מרחיבים את האופק"
3) יום רביעי, כ"ו באדר א' תשע"ד, .2.2.62
תוכחה
◄בקר טוב! הציגו את עצמכם.
קיראו בתשומת לב את הקטעים הבאים:
בזכות התוכחה:
ֹלא תשנָא אֶ ת ָאחיָך בִ לְׂ בָ בֶ ָך, הוֹכֵחַ ּתוֹכִ יחַ אֶ ת עֲמיתֶ ָך וְׂ ֹלא תשא עָ לָיו חֵ טא.
ְׂ
ִ ָ
ִ
ִ
ִ ְׂ
ויקרא יט, יז
"וְׂ הוֹכִ חַ ַאבְׂ רהָ ם אֶ ת אֲ בִ ימֶ לְֶך [עַ ל אֹדוֹת בְׂ אֵ ר הַ מַ יִם אֲ שר גָזְׂ לּו עַ בְׂ דֵ י אֲ בִ ימֶ לְֶך] (בראשית כא, כה).
ֶ
ָ
אמר ר' יוסי בר חנינא: התוכחת מביאה לידי אהבה שנאמר "[ַאל ּתוֹכַ ח לֵץ פֶ ן יִ שנָאֶ ך] הוֹכַ ח
ָ
ְׂ
לְׂ חָ כָ ם וְׂ יֶאֱ הָ בֶ ך" (משלי ט, ח). היא דעתו של רבי יוסי בר חנינא, שאמר: כל אהבה שאין עמה
ָ
תוכחה אינה אהבה.
אמר ריש לקיש: תוכחה מביאה לידי שלום, "וְׂ הוֹכִ חַ ַאבְׂ רהָ ם אֶ ת אֲ בִ ימֶ לְֶך". היא דעתו,
ָ
שאמר: כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום [...]
מדרש בראשית רבה נד, ג
מגבלותיה של התוכחה:
הלֵל אוֹמֵ ר: ַאל ּתפרוֹש מן הַ צִ בּור, וְׂ ַאל ּתאֲ מֵ ן בְׂ עַ צְׂ מָ ְך עַ ד יוֹם מוֹתָ ְך, וְׂ ַאל ּתדין אֶ ת חֲ בֵ רְך עַ ד
ָ
ָ ִ
ַ
ִ
ִ ְׂ
ִ
שּתגִ יעַ לִ מקוֹמוֹ, וְׂ ַאל ּתֹאמַ ר דבָ ר שאי אֶ פשר לִ שמוֹעַ שּסוֹפוֹ לְׂ השמַ ע.
ִ ָ
ֶ
ְׂ
ְׂ ָ
ֶ ִ
ָ
ְׂ
ֶ ַ
משנה אבות ב, ד
[...] אם אמנם כי ציוה השם יתברך להוכיח איש את עמיתו ולהרחיקו מכל רע כפי
היכולת, זה אינו רק במקום שיודע שיוכל להסיע [=להביא] אותו מזה בטוב, או ע"י תפלה
שיעורר רחמים עליו שיוחזר למוטב. אך באם לא יוכל להסיר אותו, צריך ללמוד זכות עליו
ולא לקטרג עליו, כי אין אדם יכול לדון את חברו לכף חוב, כי פן יצר חברו גדול מיצרו, או פן
הדבר הזה מותר לו כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסורים ולאדם אחד מותרים.
מי השילוח (רבי מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצה), פרשת בהר
יש לעיין בדרכי בני אדם כשרוצים להוכיח איזה איש להסירו מדרכו, אולי זה הדרך לפי
ענינו טובה היא אע"פ שיש בה חסרונות, אבל בחסרונותיה מגינות עליו בעד חסרונות יותר
עצומות. והשי"ת ידריכנו במעגלי צדק, שלפעמים פיתוי היצר הוא להשתקע בתוכחות לכל
אדם, ואין זה כי-אם רוע לב. והמרחם רחום יכפר.
הרב אי"ה קוק, מתוך "מידות הראיה", בספר: אורות התורה, אורות התשובה, אורות הראיה, מוסר אביך, ראש מילין –
הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה
◄עם מה מכל הדברים שלעיל אתם מסכימים? למה אתם מתנגדים? תנו דוגמאות מהחיים...
אמר רבי טרפון: העבודה [=לשון שבועה] אם יש בדור הזה יכול להוכיח.
אמר ר' אלעזר בן עזריה: העבודה אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחה.
אמר רבי עקיבא: העבודה אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים.
מדרש ספרא, פרשת קדושים, ד, ט
◄שלושת החכמים שלעיל חיו במאה השנייה לספירה. איך לדעתכם נראה דור שאין בו מי שיכול
להוכיח? שאין בו מי שיכול לקבל תוכחה? שאין בו מי שיודע איך מוכיחים?
מה בין תוכחה אישית לתוכחה ציבורית?